Give thanks to Hashem for He is good, for His kindness is forever.1
1. For His kindness is forever | כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ – This phrase ends every line of the psalm, and might have served as a refrain to be said by the congregation in response to the singer's calls for praise. According to R. Yehuda in Bavli Pesachim 118a, the psalm is known as "The Great Hallel". [Other opinions there include also psalm 135 or even psalm 134.] The explanation given for the title is that the hymn speaks of God's providing for all. It is possible, though, that the 26-fold repetition of the refrain "for His kindness is forever" might have also contributed to the moniker. The psalm is similar to the previous one in both language and theme, and might even be a response to the call to praise in that psalm. It begins and ends with mention of thanksgiving, while in the middle it details Hashem's wonders in the realm of both nature (focusing on the luminaries) and in caring for Israel (mentioning the plagues in Egypt, conquest of Sichon and Og, inheritance of the land and Hashem's providing of sustenance).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
Sing praise in the presence of the LORD, for he is good, for his goodness is forever.
הודו לה׳ כי טוב וגו׳ – אמר רבי יהושע בן לוי הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו עשיר בשורו עני בשיו יתום בביצתו אלמנה בתרנגולתה. ואמר רבי יהושע בן לוי הני כ״ו כי לעולם חסדו כנגד מי. כנגד כ״ו דורות שברא הקב״ה ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו. למה נקרא שמו הלל הגדול. אמר רבי יוחנן מפני שיושב הקב״ה ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. מהיכן הלל הגדול. אמר רב יהודה מהודו ועד על נהרות בבל. ר׳ יוחנן אמר משיר המעלות ועד על נהרות בבל. רב אחא ברבי יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד על נהרות בבל.
הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו – א״ר יהושע בן לוי הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה. וא״ר יהושע בן לוי הני להם תורה וזן אותם בחסדו. למה נקרא שמו הלל הגדול, א״ר יוחנן מפני שיושב הקב״ה ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. מהיכן הלל הגדול, אמר רב יהודה מהודו עד על נהרות בבל, רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד על נהרות בבל, ר׳ יוחנן אמר משיר המעלות עד על נהרות בבל.
אשכרוא אללה אנה אלג׳ואד, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
תודו לה׳ לפי שהוא המטיב ולפי שהחסד שלו עד עולם.
הודו לה׳ כי הוא הטוב.
(הקדמה) כלל גם במזמור זה שלש הסבות אשר בעבורם חובה עלינו עבודת ה׳.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״זה הטעם״.
O GIVE THANKS UNTO THE LORD. These are the words of the poet to Israel. The meaning of ki tov is, “for He is good.”1
1. Ki tov literally means, for good. This is the reason for Ibn Ezra’s comment that ki tov is be interpreted as if it were written ki hu tov (for He is good).
הודו לי״י כי טוב כי לעולם חסדו – זה המזמור יש בו עשרים וששה פסוקים, וכלם חותמים כי לעולם חסדו.
ואמרו רז״ל: כי נאמרו כנגד עשרים וששה דורות שהיו מבריאת העולם עד שקבלו ישראל את התורה, וזן אותם הקב״ה בחסדו, כי לא היתה תורה בבני אדם שיזון אותם בעבורה. ואף על פי שהתורה ישראל לבדם קבלוה, כל העולם עומד בזכות ישראל.
ולפי הפשט: כל אחד יש לו ענין במקומו, ונמצאו עשרים וששה לפי העניינים המסופרים במזמור.
ואמר תחלה: הודו לי״י – כל בני העולם הודו לי״י כי טוב ומטיב לעולם. וחסדו אין לו הפסק כי לעולם הוא. וכן כל כי לעולם חסדו זהו פירושו, וזכר אותו עם כל אחד להגדיל השבח.
הודו לה׳ כי טוב. כוונת המזמור ככוונת המזמור שלפניו (קלו) לגמרי, לספר בנפלאות סדרי המציאות, והראות כח מעשיו לעמו ולעורר הלבבות להודות לפניו ולשבחו ולרוממו. ואמר תחילה בדרך כלל הודו לה׳ כי טוב שהוא סיבת המציאות והמשכו. ועל המציאות אמר שהוא טוב, ועל המשך המציאות אמר כי לעולם חסדו.
(הקדמה) בזה המזמור הזהיר המשורר את בני ימות המשיח לתת תודה לאל יתברך על טובו וחסדיו שעשה למין האנושי בכללו ולישראל בפרט, ובזה הזכיר קצת מופתים שכליים על דרכי טובו בחידוש העולם. ואמר:
(א)הודו לה׳, כי טוב מציאותו לכל זולתו, כי אמנם לא יהיה מציאות שום נמצא זולתי ממציאותו, ועם זה ׳הודו׳ - כי לעולם חסדו - בבריאת ׳עולם׳ ובקיומו:
הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב, וכִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ1, ש׳חסדו׳ על כל נברא, והוא חסד נצחי ו׳לעולם׳2. ובכל אחד ואחד מאלה העניינים שיזכור – יש חסד.
1. כלומר, וגם הודו לה׳ כי לעולם חסדו.
2. בנדפס פירש ׳כי לעולם חסדו – בבריאת עולם ובקיומו׳.
כוס רביעי גומר עליו את ההלל חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי ר׳ טרפון ויש אומרים ה׳ רועי לא אחסר. וגרסת כל המפרשים כוס ה׳ אומר עליו הלל הגדול והרשב״ם לא גרס כוס ה׳ רק גרס כוס ד׳ גומר עליו הלל הגדול ע״כ. ואין דבריו נגד כל המפרשים, ואף על גב דלא נזכר כוס ה׳ במשנה יש לומר דפחות מד׳ לא יעשה אבל ה׳ יעשה ומצוה מן המובחר הוי אי עביד ליה, ויש מפרשים דכוס ה׳ רשות. ואין אנו נוהגין בכוס ה׳, ואנו אומרים הלל הגדול אחר הלל ואח״כ נשמת וסמכינן הלל הגדול על הלל. ואמרו בגמרא (פסחים קי״ח ע״א) ולמה נקרא הלל הגדול שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה, פי׳ כי יש בהלל הגדול כ״ו כי לעולם חסדו ובו נזכר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, ונקרא הלל הגדול על שם הקדוש ברוך הוא שהוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה. וענין זה שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם בא להודיע שהשם יתברך אשר הוא קיום הנמצאים ולכך נותן לנמצאים קיום ומפרנסם, ודבר זה הוא עליון במעלה יותר מן הבריאה, לכך אמר שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם כשהוא מחלק מזון להודיע על מדריגה יותר גדולה שהמזון בא ממנה, וראיות עצומות הם על זה, שהרי נתינת מזון הוא לכל בריה וכל בריה משותף בו, ואין ספק כי דבר כזה יותר עליון מן עיקר הבריאה, שכל בריאה ובריאה יש לה יצירה מיוחדת שאין זה כזה אבל במזון הכל שוים כי גם מזונות הכלב ראוי לאדם ולפיכך המזון דבר השוה לכל הוא גדול וקטן אמר ומחלק מזון לכל בריה. ועוד יש ענין מופלא מאוד במ״ש שהקדוש ברוך הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזון לכל בריה, לפי שלשון זה בא לומר כי השם יתברך הוא עלת הנמצאים, לפי שכל הנמצאים מצד עצמם ר״ל מצד עצם מהותם חסרים שכל עלול הוא חסר וצריך הוא אל העלה שהוא מקיים אותו בשביל החסרון שבו, והשם יתברך מקיים הנמצאים על ידי הפרנסה שנותן להם, ולפיכך הפרנסה שהוא מחלק לנמצאים מורה על שכולם הם עלולים והם חסרים והוא העלה יתברך לכך צריכים לקיומו יתברך. וזה נקרא שהוא יושב ברומו של עולם, רצה לומר כי העלה הוא על העלול במדריגה וצריכין לו כל הנבראים שהם חסרים מצד עצמם, ומזה גם כן תדע כי המזון הוא יותר במדריגה מן הבריאה עצמה, כי עצם הבריאה מצד מהותו שהוא בריאה זאת הוא עלול והוא חסר וצריך לקיום ר״ל לפרנסה, אבל הפרנסה הוא קיום הנברא ולפיכך יש למזון יותר מדריגה, ודברים אלו כאשר תבין אותם הם דברים ברורים, ויש בזה עוד דברים נפלאים ועמוקים מאוד ויתבאר עוד בסמוך:
(א) ויש בהלל הגדול כ״ו כי לעולם חסדו כי שם ב׳ ד׳ עולה במספרו כ״ו והוא המפרנס לכל והמחלק לכל בריה מזונות, כי זה השם הוא הנקרא השם הגדול והמיוחד והוא שם העצם המקיים את כל הנמצאים וממנו הפרנסה שהוא קיום הנמצא, לפיכך יש כ״ו כי לעולם חסדו נגד השם הגדול הזה. ומתחיל הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו.
כי לעולם חסדו – כי חסד ה׳ הוא דבר המתקיים לעולם ולא כן חסדו של ב״ו.
הודו אחר שצוה על ההילול והברכה צוה על ההודאה להודות על הטובות שקבלו מנו שזה מצד טובו וחסדיו, וחסדים אלה הם לעולם, בין בעת שינהיג את העולם עפ״י הנהגת הטבע, בין כשמנהיג עפ״י הנהגת הנפלאות, שהם שני ההנהגות שציין במ״ש ה׳ שמך לעולם ה׳ זכרך לדור ודור, והנה על ההנהגה עפ״י הטבע, אמר (ב-ג) הודו לאלהי האלהים, לאדוני האדונים – כי ההנהגה הטבעיית ציינו האומות הקדמונים שהם על ידי אלהים ואדונים, שהם הכוכבים והמזלות שהם היו לדעתם אדוני הארץ והמושלים, והמלאכים המנהיגים את המערכת שהם היו לדעתם אלהים לאדונים האלה, ומשפיעים עליהם כח ועצמה, על פי זה אמר שה׳ הוא הנותן כח אל המלאכים, והנהגה ואדנות אל האדונים, והכל ע״פ כחו והנהגתו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Give thanks to the God of gods,1 for His kindness is forever.
1. God of gods | לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים – One might alternatively translate this as: "the greatest of gods", as this doubled form often connotes intensity. Compare: "עֶבֶד עֲבָדִים", the lowest of slaves, and "שִׁיר הַשִּׁירִים", the most exalted of songs. See Hoil Moshe that, though there are no other gods, the Torah refers to entities that others think of as deities by the term gods since that is how they are perceived. Cf. Ibn Ezra and Radak that the word "אֱלֹהִים" refers to the angels.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודהואיל משהעודהכל
Sing praise to the God of gods, for his goodness is forever.
ואחמדוא רב אלארבאב, פאן פצ׳לה אלי אלדהר.
שבחו את אלוהי האלוהים ועל החסד שלו שהוא עד עולם.
והודו ״אחמדוה״ תרגם הודו הראשונה ״אשכרוא״ וכאן ״אחמדוא״ על ההבדל ביניהם ראה בפירושו לעיל עו.
הודו לאלהי האלהים – הם המלאכים העליונים שאינם גופות ולא כגופות.
O GIVE THANKS UNTO THE GOD OF GODS. Elohim (gods) refers to the supernal angels who are not corporeal, nor are they like bodies.1
1. Their spiritual form is not in the form of a body.
הודו לאלהי האלהים – הם המלאכים. והם אלהים לאשר למטה מהם, והוא אלהים עליהם.
אלהי האלהים ר״ל אלהי המלאכים שהם המנהיגים הגדולים בכל צבא השמים במצותו ית׳.
לאלהי האלהים. שלא היה לנבדלים שום מציאות ולא שום קיום כי אם מאתו יתברך:
(ב-ג) ויתחיל ויאמר, הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים – שהוא נבדל שבנבדלים, והוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים – שהוא מנהיג ומסדר ׳האדונים׳, שהם הגרמים השמימיים שהם ׳אדונים׳ התחתונים1. וכל אחד מאלה הדברים הוא חסד, ׳כי אמרתי עולם חסד יבנה׳ (תהלים פ״ט:ג׳), והוא חסד נמשך מַתְמִיד וקיים:
1. ראה לעיל (תהלים ח א-ב) מה שביאר בפסוק בדברים (י יז), והמצויין שם.
ואח״כ מספר הנהגתו כי הוא אלהי האלהים, וזהו הנהגה הראשונה כי האלהים בכאן הם המלאכים שנקראים אלהים והוא בראם ולפיכך נקרא אלהי האלהים.
האלהים – הם מלאכי מעלה.
לאלהי האלהים – לפי מחשבת עובדיהם המשתחוים ד״מ לצבא השמים, ואלהי ישראל הוא אלהיהם של אלו, וגם הם מודים שאלהי ישראל תקיף מאלהיהם, רק סוברים שלכל ארץ וארץ יש אלוה מיוחד ואותו צריך לעבוד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודהואיל משההכל
Give thanks to the Master of masters,1 for His kindness is forever.
1. Master of masters | לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים – This phrase might be synonymous with the term "לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים", also referring to either other perceived deities or to the angels. Alternatively, it refers to the celestial bodies (Radak).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למנחת שימצודת דודעודהכל
Sing praise to the Lord of lords, for his goodness is forever.
ואשכרוא סיד אלסאדה, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
ותודו לאדון האדונים ועל החסד שלו שהוא לעולם.
הודו לאדוני האדונים – המלאכים, הם אדוני הארץ.
O GIVE THANKS UNTO THE LORD OF LORDS. Ha-adonim (of lords) refers to the angels, who are the lords of the earth.1
1. Filwarg suggests that mal’akhim (angels) should be emended to read melakhim (kings). In this case, Ibn Ezra reads, “Ha-adonim refers to the kings, who are the lords of the earth.” In this case, our verse does not repeat verse 2.
הודו לאדני האדנים – הם הגלגלים שהם אדונים על השפלים ומנהיגים אותם, והוא אדון עליהם.
האדונים הם הגלגלים שהם מנהיגי השפלים במצוותו ית׳ ג״כ.
לאדוני האדונים. מנהיגי השפלים, והם הגרמים השמימיים1:
1. רד״ק: ׳הודו לאלהי האלהים. הם המלאכים, והם אלהים לאשר למטה מהם ומנהיגים אותם בחפץ האל, והוא אלהים עליהם, הודו לאדני האדנים. הם הגלגלים שהם אדונים על השפלים והמנהיגים אותם, והוא אדון עליהם׳. ראה עה״פ כי ה׳ הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים׳ והובא בכ״מ. ובמו״נ (ח״ב פ״ו) ׳ואדוני האדונים, ר״ל אדון הגלגלים והכוכבים שהם אדונים לכל גוף זולתם, זהו הענין, לא שיהיה אלהים ואדונים ממין האדם שהם יותר פחותים מזה׳.
ואדוני האדונים הם כת המלאכים מושלים על העולם ונקראים אדונים שהם אדונים לעולם ודבר זה ברור. וכלל המלאכים בשני שמות, יש מלאכים עליונים הפועלים בדברים שהם בעולם ונקראים אלהים, שכל אלהים הוא פועל בעולם הזה, ויש שהם מנהיגים את התחתונים והם נקראים אדונים כי האדון מנהיג את אשר תחתיו ולא בראו, ולפיכך בכל מעשה בראשית נאמר אלהים שבא השם הזה על שהוא יתברך פועל הכל.
הודו לה׳ – ז׳ מפקין בלישנא.
האדונים – הם צבא השמים וכסיליהם שהם אדונים למשול בארץ וה׳ הוא אדון אליהם ולכל אשר יחפוץ יטם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למנחת שימצודת דודהכל
To him who did great wonders by himself, for his goodness is forever.
לעושה נפלאות גדולות לבדו – וכי אחר עשה עמו דבר שהוא אומר לבדו אלא הוא לבדו יודע מה פלאים עושה. כיצד אדם נתון על המטה והנחש לפניו על הארץ בא לעמוד הרגיש לו הנחש מלפניו ואינו יודע מה פלאים עשה הקב״ה עמו. ומי יודע הקב״ה. וכן הוא אומר (תהלים מ׳:ו׳) רבות עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך. אין לי להעריך שבחך ואיני כדאי לספר נפלאותיך. א״ר אלעזר אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו שנאמר לבדו. וכדדרש רב יוסף מאי דכתיב (ישעיהו י״ב:א׳) אודך ה׳ כי אנפת בי. במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהלכו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהם התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבע ספינת חבירו בים התחיל מודה ומשבח. לכך נאמר (שם) ישוב אפך ותנחמני.
לעושה נפלאות גדולות לבדו – וכי אחר עשה עמו דבר שהוא אומר לבדו, אלא לבדו יודע מה פלאים עושה כיצד אדם נתון על המטה והנחש לפניו על הארץ בא לעמוד הרגיש לו הנחש וברח מלפניו ואינו יודע מה פלאים עשה הקב״ה עמו, ומי יודע הקב״ה, וכן הוא אומר רבות עשית אתה ה׳ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אין לי להעריך ששבחך ואין כדי לספר נפלאותיך, א״ר אלעזר אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו שנאמר לבדו, וכדדרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה׳ כי אנפת בי במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהלכו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהם התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבע ספינת חברו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני.
אלצאנע אלאעג׳ובאת אלכבירה וחדה, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
והוא העושה נפלאות גדולות לבדו לפי שהחסד שלו לעולם.
לעושה, העושה הנפלאות הגדולות לבדו.
[מצאתי: לעשה נפלאות גדולות לבדו – בראשונה לא נברא מלאך כשעשאן לנפלאות הללו השמים והארץ השמש והירח.]
To Him Who performs great wonders alone In the beginning, no angel was created when He made the wonders: the heaven, the earth, the sun and the moon.
לעושה נפלאות – מעין והם העגולות הכבודות שהם צבא השמים.
TO HIM WHO ALONE DOETH GREAT WONDERS. Who alone doeth great wonders that are not visible to the eye. The reference is to the glorious spheres;1 that is, to the hosts of heaven.2
1. See Shlomo Sela, Astrology and Biblical Exegesis in Abraham Ibn Ezra’s Thought (Israel, 1999), 131 (Hebrew). Acccording to Sela, Ibn Ezra speaks of the sphere of the planets.
2. Ibn Ezra possibly means the spheres that carry the hosts of heaven.
לעושה נפלאות – אחר שהזכיר המלאכים והגלגלים, שהם אדונים עליהם, אמר לעושה – להורות כי אינם קדמונים כמו שהוא קדמון, אלא שהם עלולים והוא עלה עליהם, כמו שאומרים הפילוסופים. לפיכך אמר לעושה – ללמד שאינם קדמונים, אלא הוא עושה אותם, והוא חדשם. והזכיר תחלה: נפלאות גדולות, ואפשר שהוא כלל לאשר זכר אחריו.
והחכם ראב״ע ז״ל פירש: לעושה נפלאות – שהם נפלאות מעין האדם, והם עגולות הכבודות שהם צבא השמים. ופירש לעושה השמים (תהלים קל״ו:ה׳) – הרקיע, שהוא שמי הארץ.
והנראה בעיני, כי אמר: לעושה נפלאות גדולות לבדו – על הצורות שאינם גופות, ולא בגופות, והם השכלים הנפרדים, והם נפלאות מעין האדם, כי לא תשיג עין האדם אלא מה שהוא חומר. והגלגלים והככבים הם חומר זך, ותשיגם עין האדם. אבל הצורות שהם בלי חומר, לא תשיגם עין האדם. ואף עין המחשבה תלאה להשיגם. לפיכך קראם: נפלאות גדולות.
ואמר לבדו – כי הוא לבדו נשגב עליהם, וכל שאר הנבראים תחתיהם. והם קיום העולם. לפיכך אמר: כי לעולם חסדו – כי הנה הם חסד האל על ברואיו, והם לעולם אין להם הפסק.
ואמר דרך כלל לעושה נפלאות וגו׳ רומז על חידוש המציאות יש מאין. ואומר לבדו שלא היה שם לא מלאך ולא גלגל ולא שום דבר, ורמז זה על בריאות המלאכים. ואח״כ הזכיר סדר המציאות והזכיר בריאת הגלגלים.
לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ. כי הדברים שסיבתם נעלמת ממנו1 (ו)הם ה׳נפלאות׳ והגדולות אשר ׳לבדו׳ יכול לעשותם, וכאילו תאמר2 השתנות הנצחיים [כאשר] עשה במצרים, כמבואר איש איש על מקומו:
1. ׳נפלא׳ – מובדל ונעלם.
2. – כגון.
ואח״כ אמר לעושה נפלאות גדולות לבדו, אחר שהזכיר שהוא אלהי האלהים ואדוני האדונים שהם המלאכים הנבדלים, אמר לעושה נפלאות גדולות כמו שתקנו חכמים רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות, שהשי״ת עושה מעשים נפלאים עד שהם רחוקים מדעת האנושי, ואין ספק כי אלו מעשים הם למעלה מן הטבע לגמרי ויש במעשים אלו כח נבדל, ולפיכך מזכיר אותם קודם שזכר לעושה השמים בתבונה כי המעשים המופלאים האלו הם למעלה מן השמים שהם גשמיים.
לעושה – מוסב על מלת הודו לומר הודו לעושה נפלאות גדולות וכן כולם.
לבדו – ואינו צריך לעזר מלאכי מעלה.
לעשה – ונגד ההנהגה הפלאיית שזה אין נעשה כלל ע״י מלאך או גלגל, רק מה׳ לבדו אמר שהנפלאות גדולות עושה לבדו, שלא באמצעות האלהים והאדונים, כי אז משדד את כוחם ויפליא פלאות בכחו הגדול.
לבדו – הוא עושה, והאלילים אינם עושים.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
To him who made the heavens by insight, for his goodness is forever.
אלצאנע אלסמא בחכמה, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
והוא העושה את השמים (רקיעים) בבינה לפי שהחסד שלו לעולם.
בתבונה, בחכמה. ולפי כ״י כ. מ. ו. כפשטה.
(ה-ו) הדברים הקיימים תמיד במשך הזמן אמר בהם לעושה השמים לרוקע הארץ.
(ה-ו) אלאעלאם אלמנצובה עלי מר אלזמאן קאל פיהא לעושה השמים לרוקע הארץ.
לעושה – הכל דבק עם הודו. זהו הרקיע שהוא שמי הארץ.
TO HIM THAT BY UNDERSTANDING MADE THE HEAVENS. Everything is connected to O give thanks (verse 1).1
Shamayim (heavens) refers to the firmament, which is the heaven over the earth.2
1. All the verses in our chapter that begin with To Him that should be understood as if they begin with, “O give thanks to Him that.”
2. It does not refer to the “heaven of heavens” – which is the heaven containing the spheres, planets, and stars.
לעושה השמים – אחר כן הזכיר השמים, והוא כלל לכל הגלגלים והכוכבים. ואמר שהוא עושה אותם, והוא חדשם בתבונתו, ועשה בחדושם חסד לעולם, ואין להם הפסק, זהו כי לעולם חסדו.
ואמר לעושה השמים בתבונה ולדעתי רמז בתבונה, שעשאם חיים משכילים לדעת חכמי תורתנו. ונכלל במלת השמים הרקיע שנתהווה ביום שני.
לעושה השמים בתבונה. במדרגות כמות מוגבלות ובתמונות הכרחיות לפעולותם, שלא יצוייר שנפלו במקרה, ככל אחד מהגלגלים וצבאם:
לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה. שאילו היו יותר גדולים מעט, הגלגלים היו מעכבים זה את זה בתנועתם, ואפילו כחוט השערה, ואילו היו יותר [קטנים], היה ריקות נמצא, נמצא שעשאם ׳בתבונה׳, כמו שאמר הנביא (ישעיה מ״ח:י״ג) ׳קורא אני אליהם יעמדו יחדיו׳, כאשר יפה פירש הגאון בספר ׳אור עמים׳ שלו, בחקירת ׳השמים׳1:
1. בתחילתו כתב: ׳אמנם מה שאמרנו בהקדמה ששיעורי הכמות בגלגלים הם מכוונים לתכלית, הנה יתבאר באופן זה, כי אמנם בכמות כל גלגל ובתמונותיהם יתחייב שנמצאו שיעורים מוגבלים בתכלית האפשר, באופן שאם היה נופל חטא בזה כחוט השערה – היו הגלגלים מונעים זה את זה מהתנועע, או היה נופל ביניהם ריקות, ומן הנמנע הוא שתהיה הגבלה כזאת נופלת בכל אחד מהם במקרה בלתי כוונת מכווין, כי במקריים לא תקרה הגבלה כזאת נופלת ברבים במספר כאלה׳. ובסוף הפרק שם כתב: ׳וזה בעצמו ביאר הנביא במופת רביעי באמרו אני הוא אני ראשון אף אני אחרון אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו, כלומר, הנה התבאר שאני ראשון ואחרון בהיות כי שמתי הארץ יסוד בשפל המציאות באופן שהיא במרכז המציאות רחוקה מן המקיף בשוה מכל צד, וזה לא יהיה זולתי בהיות כדוריות הגלגל שוה מאד מכל צד, באופן שלא יעשה כמוהו אדם בידים, ויתבאר גם כן ש׳אני ראשון ואחרון׳ בהיות כי ׳ימיני טיפחה שמים׳, שהמצאתי הגלגלים וטפחתי אותם על כמות מוגבל באופן ש׳יעמדו יחדו׳ ולא ימנעו זה את זה מן התנועה ועם זה לא ימצא ביניהם ריקות, ובהיות שזאת ההגבלה המשוערת עד כחוט השערה לא יתכן שתפול בכל אחד מהגלגלים במקרה, אבל תהיה בהכרח בכוונת מכוין שהמציא אותה, יתחייב אם כן ש׳אני ראשון׳ ממציא וקודם בזמן כאשר הוא מחוייב לכל פועל רצוניי כמבואר לעיל. אמנם באמרו אף אני אחרון, נראה שרצה בזה שכל מה שזולתו יתברך אפשר שיפסד, וזה במין השני מההפסד כמבואר לעיל, וזה ברצון חכמתו אשר בו נמצאו כולם אחר ההעדר המוחלט, וזה בביאור יותר רחב ביאר הנביא באמרו (תהלים נ״א:ו׳) ׳שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת, כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תכלה ויושביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה׳ ׳. ועוד כתב באור עמים (כלל העולה ב): ׳שנית, התבאר שבכל אחד מהגלגלים אשר נודעה תנועתם בחוש שהם לפחות שמונה, נמצאת קצבת כמות מוגבלת אשר אם היתה יותר או פחות כחוט השערה היה ביניהם ריקות, או היו מונעים זה את זה מן התנועה, ומן ההגבלה הנזכרת הנמצאת בכל אחד מהם נודע אצל כל מעיין היות כמותם המוגבל כנזכר והעצם הנושא אותו הכמות בהכרח מכוונים מפועל רצוני או פעולת פועל טבעי אשר המציאם בהנהגת ומצות פועל רצוני מכוין כנזכר. וזה הורה ישעיה באמרו וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדיו, כלומר טיפחתי ומדדתי אותם על אופן שיוכלו לעמוד יחדיו ולא ימנעו זה את זה מפעולת תנועתם׳. וראה מש״כ לעיל (תהלים ח י, יט א-ב), ובישעיה (מח יג) ובאיוב (יא י, ל״ח:ז׳).
(ה-ט) ואח״כ התחלת העולם לעושה השמים בתבונה כי לעולם חסדו, ואח״כ הארץ כי השמים והארץ שקולים, ואח״כ האור שהוא עליון על הכל כי שמים וארץ הם העולם, ואח״כ זכר חלקי העולם, התחיל באותם היותר חשובים לעושה אורים ואחר כך השמש ואחר כך הירח ומתחלה אומר לעושה אורים גדולים שר״ל כי שני המאורות שוים נבראו כדא׳ בפ׳ אלו טריפות (חולין ס׳ ע״ב) ולפיכך אומר לעושה אורים גדולים ואח״כ את השמש לממשלת ביום ואת הירח וכוכבים לממשלת בלילה, א״נ שר״ל כי שני דברים הם האור שלהם והממשלה שמושלים השמש והירח ולפיכך כולל האור של שני המאורות כי שם אור אחד הוא לעושה אורים גדולים, והממשלה מחלק ביניהם, כי ממשלת השמש מחולק מן הירח ויש להם ממשלות הפכים.
(ה-ו)לעשה – חוזר אל הנהגת הטבע, את השמים עשה בתבונה – וכבר בארנו זה בפי׳ משלי שבכ״מ ייחס החכמה אל בריאת הארץ, והתבונה אל מלאכת השמים, כי החכמה תבחין בין טוב לרע, והתבונה תבחין בין אמת ושקר, והשמים הם קיימים באיש, ואין שם מציאות טוב ורע, לא כן בארץ, רוקע הארץ על המים, כי ראשית הויית הארץ היתה מכוסה בתהומות, ואמר בזה בהוה לעושה, לרוקע, כי הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, וקיום הבריאה היא בריאה מתמדת, ובארץ יש אפשרות תמיד שתחזור אל התהו ובהו כבתחלה, כי תחלת בריאתה היה שתהיה מכוסה במים וכן צריך להודות חסדו על מה שהוא.
בתבונה – שהמזלות החוזרים בו מרוצותם מסתבכות זו בזו ואינם דוחקים זה את זה לעולם, וכן במשלי (ג׳:ט׳) ה׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, ותבונה בין הוראתה הבדל.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
To him who made firm the earth on the waters, for his goodness is forever.
לרוקע הארץ על המים – שנו רבותינו שלשה משקין אסורין משום גלוי מים ויין וחלב. מים מנין שנאמר לרוקע הארץ על המים. חלב מנין שנאמר (שופטים ד׳:י״ט) ותפתח את נאד החלב. יין מנין מדכתיב (ירמיהו י״ג:י״ב) כל נבל ימלא יין. תניא רבי יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעים מה רואות עומדין ואינם יודעין על מה עומדים. הארץ על מה היא עומדת על העמודים. שנאמר (איוב ט׳:ו׳) המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון. ועמודים על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים. ומים על ההרים. שנאמר (תהלים ק״ד:ו׳) על הרים יעמדו מים. והרים על הרוח. שנאמר (עמוס ד׳:י״ג) כי הנני יוצר הרים ובורא רוח. ורוח בסערה שנאמר (תהלים קמ״ח:ח׳) רוח סערה עושה דברו. וסערה תלוי בזרועו של הקב״ה שנאמר (דברים ל״ג:כ״ז) ומתחת זרועות עולם. וחכמים אומרים על י״ב (עומדים) [עמודים] עומדת. שנאמר (שם ל״ב:ח׳) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. ויש אומרים על ז׳ עמודים עומדת. ר׳ אלעזר בן שמוע אומר על עמוד א׳ עומד וצדיק שמו. שנאמר (משלי י׳:כ״ה) וצדיק יסוד עולם.
לרוקע הארץ על המים – שנו רבותינו שלשה משקים אסורים משום גלוי, מים, ויין, וחלב. מים מנין לרוקע הארץ על המים, חלב מנין שנאמר ותפתח את נאד החלב, יין מנין דכתיב כל נבל ימלא יין. תניא ר׳ יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, ועומדין ואין יודעים על מה עומדין, הארץ על מה היא עומדת, על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, ועמודים על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים, ומים על ההרים שנאמר על ההרים יעמדו מים, וההרים על הרוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, ורוח בסערה שנאמר רוח סערה עושה דברו, וסערה תלויה בזרוע של הקב״ה שנאמר ומתחת זרועות עולם, וחכמים אומרים על י״ב עמודים עומדת שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, וי״א על שבעה עמודים עומדת. ר״א בן שמוע אומר על עמוד אחד עומד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם.
ובאסט אלארץ׳ עלי אלמא, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
והוא המרדד (לשון רידוד) את הארץ על המים לפי שהחסד שלו לעולם.
לרוקע – כי המים תחת הארץ בחצי כדור כאשר פירשתי בפרשת בראשית.
ומלת רוקע – פועל ונפתח הקו״ף בעבור אות הגרון. והנה הזכיר מה שהוא על ראש עין האדם והארץ אשר תחתיו.
TO HIM THAT SPREAD FORTH THE EARTH ABOVE THE WATERS. The psalmist says this because the water is under half of the earth’s globe.1 I noted this in my comments on Genesis (Gen. 1:6).
Roka (spread) is a verb in the po’el form. The kof is vocalized with a pattach2 because of the guttural.3
The psalmist mentions4 that which is above the eye of man,5 and the earth which is beneath him.
1. The earth is thus said to be spread over the waters.
2. In place of a tzere.
3. The ayin. The po’el form (the present form) is usually vocalized cholam, tzere. Compare this to kotev (writes) and omed (stands). Hence Ibn Ezra’s comment.
4. Literally, “The psalmist thus mentions.”
5. The sky (verse 5).
לרוקע – זכר מבריאת הארץ, מה שהיה חסד מוחלט מאתו, שבטל טבע המים, שהיה טבעם להיותם על הארץ, כמו שהיו מתחלה, וכמו שהם בחצי הכדור. והוא בחסדו הקוה אותם אל מקום אחד (בראשית א׳:ט׳) ונראית היבשה להיות החיים והצמחים עליה, וזה החסד הוא לעולם. כי אף על פי שהמבול הציף המים על היבשה, לא היה אלא לזמן מועט, לנקמת הרשעים. ועם כל זה עשה חסד, והשאיר בתחבולה מיני החיים, וכבר נשבע שלא יהיה עוד כל ימי הארץ מבול (בראשית ט׳:י״א), הנה: כי לעולם חסדו.
ופירוש לרוקע – אמר: שנתן שטח הארץ על המים, ואף על פי שהמים גבוהים על הארץ, נתן הוא שיעור, שתהיה הארץ כאילו היא גבוה על המים, שלא יעברו על הארץ, כמ״ש: ומים לא יעברו פיו (משלי ח׳:כ״ט), כי הוא נתן חול גבול לים, חוק עולם ולא יעברוהו (ירמיהו ה׳:כ״ב), וזה מנפלאותיו.
ורוקע הארץ על המים רומז להקוות המים והראות היבשה. ורוקע, נקוד פתח במקום צרי והוא בינוני, מלשון התפשטותו על המים שעל הארץ נראית כגבוהה על המים, עד שהשמים שבים גבוהים כמו שהתבאר באמרו כונס כנד מי הים (תהלים לג, ז).
לרוקע הארץ על המים. בתהומות ששָׂם מתחת הארץ לצורך יצוריו נגד טבע המים והארץ, באופן שלא ייוחס למקרה, אבל לפעולת פועל רצוניי מכוין לתכלית1:
1. ראה לעיל קד.
לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. שאין מטבע המים ללכת מתחת לארץ, כמו שאנו רואים נהרות ומעיינות יוצאים בבקעה ובהר מתהום רבה1:
To him who made great lights, for his goodness is forever.
ועאמל אנוארא כבארא, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
והוא העושה מאורות גדולים לפי שהחסד שלו לעולם.
לעושה – הזכיר שני המאורות כי חיי האדם תלויין בהם ואחר כך פירש כל אחד מהם.
TO HIM THAT MADE GREAT LIGHTS. The psalmist mentions the two great lights because life is dependent on them. He then goes on to explain each one of them.1
1. In verses 8–9.
לעשה אורים גדולים – אחר כך זכר בפרט שני המאורות הגדולים שהם קיום העולם, ואמר: כי לעולם חסדו, כי אין להם הפסק.
ועושה אורים גדולים שהם צורך להמשיך המציאות כי תלית המאורות היו סיבה להראות הארץ.
(ז-ט)לעושה אורים גדולים. אשר אין להם פעולה מחדשת דבר מעצמם1, ולא במה שלמעלה מהם2, אלא בנפסדים לבדם3, ובכן לא תועיל פעולתם לעצמם כלל4, אבל תהיה לממשלת ביום ובלילה5, שהם צרכי הנפסדים בלבד6, ובזה התבאר שלא היה זה מהם בבחירתם7, אבל במצות וסדר האל יתברך לצורך יצוריו, ברוב חסדו עליהם:
1. פעולת המאורות ותנועתם אינה גורמת לשום שינוי בהם עצמם, כי הם נשארים תמיד כפי שהיו בשעה שנבראו.
2. גם אין פעולת ותנועת המאורות גורמות לשינוי כלשהו במה שלמעלה מהם, כגון בעולם המלאכים.
3. אין השפעת תנועת ופעולת המאורות ניכרת אלא בארץ, שהוא שפל ונמוך מן המאורות הנכבדים.
4. שאין בהם תוספת וחיסרון, וא״כ אין להם כל תועלת מפעולתם ותנועתם.
5. כמו שכתוב בבראשית (א טז-יח) ׳ויעש אלהים את שני המאורת הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים, ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ, ולמשול ביום ובלילה׳.
6. כמו שפירש רבינו שם ׳ולמשול ביום ובלילה - לחדש הויות בתחתונים, והוצרכו אז עם האור הראשון להויות בעלי חיים׳. הרי שתועלת האור לבריאת וקיום העולם התחתון.
7. כי למה ינועו ויפעלו ללא כל תועלת לעצמם.
לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים. כי השנים המאורות הגדולים הם יצאו [מכלל המאורות] האחרים בגדלם:
(ז-ט)עשה אורים גדולים – וגם בזה רבו חסדיו, שהשמש תאיר ביום והירח בלילה, וכמ״ש למעלה סימן ק״ד שזה ג״כ מפלאי ההשגחה שבזה בלילה תרמוש כל חיתו יער והאדם ינוח מעבודתו, ובזרוח השמש יאספון עיי״ש.
The sun to rule by day, for his goodness is forever.
אלשמס ללאצ׳אה פי אלנהאר, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
והוא העושה את השמש להאיר ביום לפי שהחסד שלו לעולם.
את, השמש להאיר ביום.
את השמש לממשלת ביום – דכתיב: ולמשל ביום (בראשית א׳:י״ח).
(ח-ט)את השמש – לבדה ואת הירח משתתפים ובעבור היות השמש בלילה תחת הארץ אין כח לה ולולי אור הלבנה והכוכבים לא ישאר חי וצמח.
ועם כל אלה הזכיר כי לעולם חסדו שהוא עושה כן תמיד.
(8-9) THE SUN TO RULE BY DAY. By itself.
THE MOON AND STARS TO RULE BY NIGHT. In partnership.
The sun does not have power at night because it is then beneath the earth. If it were not for the light of the moon and stars, then no living thing or plant would survive.
The psalmist says, For His mercy endureth forever regarding all of these things,1 for the Lord always does this.
1. Mentioned in verses 4–9.
וזכר כל אחד לבדו ואמר: את השמש – ונתן את השמש שיהיה מושל ביום לתועלת העולם,א להאיר ולהחם את האויר, והיא תועלת החיים והצמחים. וזה חסד מאתו, והוא לעולם, אין לו הפסק.
א. כן בכ״י ס״פ C31, ברלין 547. בכ״י פריס 207: ״האדם״.
(ח-ט)אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם, ואֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה. שלכל אחד מהם יש טבע מהווה ופועל בתחתונים1. וזכר השמש וירח לפי שפעולתם יותר נרגשת ונראית:
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 8]
את הירח – וכן נתן הירח לממשלת בלילה עם הכוכבים, כי אור הירח והכוכבים צורך הולכי מדברות, ויורדי הים. וכוחם לצורך הצמחים, כמ״ש: גרש ירחים (דברים ל״ג:י״ד). ויש לירח גם כן כח במים. ואמר: התקשר מעדנות כימה, ומושכות כסיל תפתח (איוב ל״ח:ל״א). וכן לכל כוכב וכוכב יש לו כח בצמחים או ובאבנים, ובמתכות. ובכלל שני האורים קיום העולם, כי החום והקור והחום סיבת החיים, ואין להם הפסק, לפיכך אמר: כי לעולם חסדו.
והירח ג״כ להאיר להולכי חשכה במדברות ודרך ים, וגם לצורך הצמיחה כדכתיב (דברים לג, יד) גרש ירחים. וכן שיש לאור ולחשך סיבות למציאות, וכן שיש לירח כח מיוחד על המים, וכן לכל כוכב כח, אם בצמחים אם באבנים אם במתכות. וכן האורות סיבת החום והקור שהם קיום העולם.
To him who smites the Egyptians with plagues, killing the firstborn, for his goodness is forever.
למכה מצרים בבכוריהם – בשעה ששלח הקב״ה מכת בכורות א״ל כחצות הלילה ומת כל בכור. נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם כל מה שאמר משה הביא עלינו אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלו מבינינו ואם לאו אנו מתים. השיבו להם ואמרו אפילו כל המצרים מתים אינן יוצאים מכאן. מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחין לפרעה ואומרים בבקשה ממך הוציא את העם הזה שבשבילם רעה תבוא עלינו ועליך. אמר לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו. מה עשו הבכורות מיד יצאו ונטלו כל אחד חרבו והרג את אביו שנאמר למכה מצרים בבכוריהם. למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם. ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהם. ר׳ אבין בשם רבי יודא בן פזי אמר בתיה בת פרעה בכורה היתה ובתפלתו של משה נצולה דכתיב (משלי ל״א:י״ח) טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה. ליל כתיב. כמה דאת אמר (שמות י״ב:מ״ב) ליל שמורים הוא לה׳.
למכה מצרים בבכוריהם – בשעה ששלח הקב״ה מכת בכורות אמר לו בחצות הלילה ומת כל בכור, נכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם ואמרו להם כל מה שאמר משה הביא עליהם אין אתם מבקשים שנחיה בואו והוציאו את העברים האלה מבינינו ואם לאו אנו מתים, השיבו להם ואמרו אפילו כל המצריים מתים אינם יוצאים מכאן, מה עשו נכנסו כל הבכורות אצל פרעה והיו מצווחין לפרעה ואומרין בבקשה ממך הוצא את העם הזה שבשבילם רעה תבא עלינו ואליך, אמר לעבדיו צאו וקפחו שוקיהם של אלו, מה עשו הבכורות, מיד יצאו ונטל כל אחד חרבו והרג את אביו שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה בכורי מצרים אין כתיב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם, ששים רבוא הרגו הבכורות באבותיהן, ר׳ אבין בשם ר׳ יורה בן פזי בתיה בת פרעה בכורה היתה ובתפלתו של משה ניצולה דכתיב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, בליל כתיב כמה דאת אמר ליל שמורים הוא לה׳ וגו׳ הוא הלילה הזה לה׳.
ואלקאתל מן אהל מצר בכורהם, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
והוא ההורג בכורות אנשי מצרים לפי שהחסד שלוט לעולם.
למכה, והמכה מאנשי מצרים את בכוריהם.
(י-טז) והמופתים שעשה לאבותינו בעבר אמר בהם למכה מצרים לגוזר ים סוף למוליך עמו.
(י-טז) ת׳ם אלאיאת אלתי פעלהא לאבאינא פי אלזמאן אלסאלף קאל פיהא למכה מצרים לגוזר ים למוליך עמו.
[למכה מצרים בבכוריהם – בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם עמדו בכורים וקפחו שוקן של אביהם המעכבים בישראל כששמעו נגע עשירי מפי משה.]
To Him Who smote the Egyptians with their firstborn It does not say, "their firstborn," but "with their firstborn." The firstborn arose and beat their fathers' legs because they detained Israel, when they heard about the tenth plague from Moshe.
ושב עתה להזכיר כי חייבים אנחנו להודות לשם על האותות שעשה בעבור עמו והחל למכה אחר שהזכיר למכה מצרים פרט בבכוריהם וזה חסד גדול עם ישראל להנקם מאיביהם.
The psalmist now backtracks and says that we are obligated to give thanks to God for the signs1 that He performed for His people. The psalmist begins with, To Him that smote. After he says To him that smote Egypt, the psalmist singles out their firstborn.2 Exacting vengeance from Israel’s enemy was a great act of mercy performed on behalf of the people of Israel.
1. The plagues that God brought upon the Egyptians.
2. That is, scripture reads, To Him that smote Egypt in their first-born.
ואחר שזכר על כל העולם בכללו, זכר בפרט חסדו על ישראל, והראה בהם נפלאותיו והודיע שהוא לבדו אדון העולם, משנה הטבעים ברצונו.
למכה מצרים – הזכיר מכת בכורים לפי שעל ידה יצאו ישראל ממצרים.
(י-יא) ואחר זה הזכיר נפלאות שעשה לעמו, והזכיר יציאת מצרים, ופרט מכת בכורים להיותם יוצאים על ידה.
למכה מצרים בבכוריהם. שהם הנבחרים בעם, ובזה הכניעם בלתי רוב הריגה בעם, בחמלתו על ההמון1:
1. החסד לישראל כבר הזכיר בפסוק הבא, ולכן פירש כאן על החסד שעשה למצרים עצמם, ולכן לא אמר ׳למכה בכורי מצרים׳, אלא למכה מצרים בבכוריהם׳, שעל ידי בכוריהם היכה את כולם, ובכך הציל את שאר העם. והוא חידוש עצום, של רחמים על המצרים. אך זה כל תוכן פירוש רבינו וידעו מצרים כי אני ה׳.
לְמַכֵּה מִצְרַיִם. ולא כולם, רק היכם בִּבְכוֹרֵיהֶם כדי שהאחרים יראו ויקחו מוסר, כי לא יחפוץ ה׳ במות הרשע, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
(י-כב) ואחר שזכר סדר העולם וכל אלו הם נבראים בחסדו שהרי הקדוש ברוך הוא נתנם והשפיעם לפיכך על כל דבר שנתן ופעל אמר עליו כי לעולם חסדו, ואח״כ בעשירי שהוא קדוש כדרך כל עשירי שהוא קדוש אומר למכה מצרים בבכוריהם, ודבר זה הוא אחר סדר מעשה בראשית שפעל העולם וביום ז׳ שבת ממעשה העולם, זכר אח״כ הויית ישראל שנעשו לעם והנהגתם שזה ג״כ בריאה נחשבת משלים העולם והם צורת העולם, ובריאה זאת היא יותר עליון על מעשה בראשית, ודבר זה ידוע מבואר נגלה, התחיל לספר מעשה אחר, למכה מצרים בבכוריהם ובזאת המכה התחלת הגאולה, וכן מונה והולך מעשה אחר מעשה שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל עד נחלה לישראל עבדו כי לעולם חסדו.
בבכוריהם – ביד בכוריהם כי כאשר שמעו הבכורים ממכת בכורות עמדו על אבותיהם למהר לשלח את ישראל.
(י-יא)למכה – עתה מפרש הנפלאות, שע״י מכת בכורות הוציא ישראל מתוכם ביד חזקה, והיו הפלאות האלה בשביל גאולת ישראל, ובמכת בכורות היה הרעה שהגיעה למצרים לתכלית טובת ישראל, להוציאם משם, ואח״כ, (יג-טו) במה שגזר ים סוף לגזרים, והעביר ישראל בתוכו – היה עקר הנס לרעת המצריים לכלותם, כי היה יכול להציל את ישראל אז באופן אחר, וגם שה׳ הקשה את לבו לרדוף אחר ישראל, וכ״ז היה כדי להטביע את המצרים בים, כמ״ש כי בדבר אשר זדו עליהם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
And took Israel out from among them, for His kindness is forever.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
WITH A STRONG HAND. Be-yad chazakah (with a strong hand) means, “with a high hand.”1 Israel did not leave Egypt like slaves running away from their master.
1. See Exodus 14:8.
ואמר אחר כך: ביד חזקה – והוא כלל לשאר המכות וכל זה כי לעולם חסדו – כי חסד גדול היה שיסופר לעולם, כי היו ישראל בארצם, והם לקו בכל המכות, וישראל ביניהם, וניצלו מכלם.
וביד חזקה ובזרוע נטויה רמז על שאר המופתים.
ביד חזקה. בשפטים בכל אלהי מצרים1: ובזרוע נטויה. שהיו מתים גם מהבלתי נודעים לבכורות2, ובזה חזקו למהר לשלחם3:
1. ע״פ לשה״כ בשמות (יב יב) במכת בכורות ׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה׳ ׳.
2. בפסוק הנזכר (שמות יב יב) כתוב ׳ועברתי בכל ארץ מצרים והכיתי כל בכור׳, ופירש רבינו שם שאבחין בין טיפה של בכור לשאינו בכור.
3. ע״פ לשה״כ בשמות (יב לג) ׳ותחזקו מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים׳. בדרך כלל מפרש רבינו ׳יד נטויה׳ להכות עוד, ואולי משום שמתו גם כאלו שלא חשבו אותם לבכורות, לכן אמרו ׳כולנו מתים׳, וכאילו היד נטויה להכות שוב.
בְּיָד חֲזָקָה. שהיה עושה ומשתנה בנצחיים, כאשר בארנו במקומו (שמות יג ט, דברים ג׳:כ״ג): וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. שהיה מגביה ידו ונוטה זרועו להכות ואינו מכה כדי שייראו ולא יזידון עוד1, כי לא יחפוץ במות המת, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
To He who divided the Sea of Reeds into parts,1 for His kindness is forever.
1. cut... into parts | לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים – Several Midrashic sources suggest that the sea split not into two, but into many parts, with each tribe given its own lane (Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayehi 4, Tanchuma Beshalach 10).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת ציוןמצודת דודעודהכל
To him who split the Sea of Reeds into pieces, for his goodness is forever.
לגוזר ים סוף לגזרים – י׳ נסים נעשו לאבותינו על הים. נבקעו ונעשו כמין כפה שנאמר (חבקוק ג׳:י״ד) נקבת במטיו ראש פרזיו. נחלק לשנים שנאמר (שמות י״ד:ט״ז) נטה את ידך על הים ובקעהו. נעשה יבשה שנאמר (שם ט״ו:י״ט) ובני ישראל הלכו ביבשה. נעשה כמין טיט שנאמר (חבקוק ג׳:ט״ו) דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. נעשה פרורין שנאמר (תהלים ע״ד:י״ג) אתה פוררת בעזך ים. נעשה סלעים שנאמר (שם) שברת ראשי תנינים על המים. נעשה גזרים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. נעשה ערמות שנאמר (שמות ט״ו:ח׳) וברוח אפך נערמו מים. נעשה כמין נד שנאמר נצבו כמו נד. יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים שנאמר (תהלים ע״ח:ט״ז) ויוציא נוזלים מסלע. קפא המים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זכוכית שנאמר (שמות ט״ו:ח׳) קפאו תהומות. לגוזר ים סוף לגזרים. וכתיב נותן לחם לכל בשר. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לא לזון חיילותיו ולא לספק להם אפסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (שמות ט״ו:ג׳) יי׳ איש מלחמה. שנלחם במצרים. ה׳ שמו שזן ומפרנס לכל בריותיו. שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. וכתיב נותן לחם לכל בשר. א״ר שמואל בר נחמני קשה הפרנסה מן הגאולה שהגאולה על ידי שליח שנאמר (בראשית מ״ח:ט״ז) המלאך הגואל אותי. והפרנסה על ידי הקב״ה שנאמר (שם ט״ו) האלהים הרועה אותי. ר׳ יהושע דסיכנין אומר יותר מקריעת ים סוף דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים. וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר. תנא דבי אליהו פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שהיה בו מקרא ואין בידו משנה. אמר לי רבי אומר לפניך דבר אחד ומתירא אני שמא תקפיד עלי. אמרתי לו חס ושלום אם אתה שאלני בדבר תורה. אמר לי רבי מפני מה כתיב נותן לחם לכל בשר. וכתיב (תהלים קמ״ז:ט׳) נותן לבהמה לחמה. וכי אין אדם מכין לחמו. א״ל זהו דרך ארץ עושה בידיו והקב״ה מברך מעשה ידיו שנאמר (דברים י״ד:כ״ט) למען יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידיך. יכול יהא יושב ובטל תלמוד לומר אשר תעשה. אמר ליה תשובה זו היא שטה ראשונה שאמרתי לך. אמר לו בני אשיבך צא ולמד מן השוטה כשנטלה ממנו חכמה אינו יכול לפרנס עצמו שעה אחת כך בני אדם כשנטלה מהם דעה חשובים כבהמה וכחיה ועוף והקב״ה מחלק מזונות לכל באי עולם.
לגוזר ים סוף לגזרים – עשרה נסים נעשו לאבותינו על הים (כתוב ברמז תקס״ה).
לגוזר ים סוף – וכתיב נותן לחם לכל בשר, מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לא לזון חיילותיו ולא לספק להם אספניות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה׳ איש מלחמה שלחם במצרים, ה׳ שמו שזן ומפרנס לכל בריותיו שנא׳ לגוזר ים סוף לגזרים, וכתיב נותן לחם לכל בשר. אמר ר׳ שמואל בר נחמני קשה היא הפרנסה מן הגאולה, שהגאולה על ידי שליח שנאמר המלאך הגואל אותי מכל רע, והפרנסה על ידי הקב״ה שנאמר האלהים הרועה אותי, ר׳ יהושע דסכנין אמר יותר מקריעת ים סוף דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר. תנא דבי אליהו פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שהיה בו מקרא ואין בידו משנה אמר לי רבי רצוני לומר לפניך דבר אחד ומתירא אני שמא תקפיד, אמרתי לו חס ושלום אם אתה שואלני בדברי תורה, אמר לי רבי מפני מה כתיב נותן לחם לכל בשר וכתיב נותן לבהמה לחמה וכי אין אדם מכין לחמו, אמר לו זהו דרך ארץ אדם עושה בידיו והקב״ה מברך מעשה ידיו שנאמר למען יברכך ה׳ אלהיך בכל מעשה ידך, יכול יהא יושב ובטל, תלמוד לומר אשר תעשה, אמר לו תשובה זו היא שטה ראשונה שאמרתי לך, אמר לו בני אשיבך צא ולמד מן השוטה כשנטלה ממנו חכמה אינו יכול לפרנס עצמו שעה אחת, כך בני אדם כשנטלה מהם דעה חשובין כבהמה וכחיה ועוף והקב״ה מחלק מזונות לכל באי עולם.
לגוזר – גם זה חסד היה כי היה יכול להעבירם במים ולא ימותו רק יעברו בפחד ובעצבון.
TO HIM WHO DIVIDED THE RED SEA. This, too, was an act of mercy, for God could have made Israel pass through the water without dying, but in fear and sadness.
ואמר אחר כך: לגזר ים סוף לגזרים – וזה החסד יסופר לעולם. כי בעבור שלא יראו מלחמה, לא נחם דרך ארץ פלשתים (שמות י״ג:י״ז), ושינה בעבורם טבע המים כדי שיעברו בתוכו. ועשה עוד חסד גדול אחר עמהם בקריעת הים, שקרעו לשנים עשר קרעים, לשנים עשר שבטים, כדי שלא יכנסו בערבוביא, אלא כל שבט ושבט עבר בדרכו שנגזר לו. ועל זה ראוי לאמר ולספר חסדו לעולם. כן פירשו רבותינו ז״ל כי לשנים עשר גזרים נגזר ים סוף.
ויש לפרש כי לפיכך אמר: לגזרים – לפי שנגזר הים לרחבו עד חציו או יותר, ואחר כך לארכו, כי באותו הרוח שנכנסו בים לאותו הרוח עצמו יצאו. כי ממדבר איתם נכנסו לים סוף, ומים סוף יבאו למדבר איתם עצמו, כמו שכתוב. ואם תאמר: כיון שלא הוצרכו לעבור הים לרחבו, למה נכנסו בו, והם יצאו אל המקום שהיו בו מתחילה? לא עשה כן האל יתברך אלא כדי שיטבעו המצרים בים, ולהראות עוצם גדולתו, שיעברו ישראל בתוך הים ביבשה ויטבעו מצרים בתוכו.
והזכיר אח״כ בפרט קריעת הים ואמר לגוזר ים סוף לגזרים, שקרעו לי״ב קרעים וכל אחד מהשבטים עבר בגזר אחד כדי שלא יכנסו בערבוביא כך דרשו ז״ל (תנחומא בשלח י). אלא שלפי הפשט אמר לגזרים, כי נבקע הים מצד רוחב הים בדופן השמאלי של א׳ ונכנסו שם, ואחר כך נבקע מצד ארכו בגגה של א׳ ואח״כ לרחבו בדופן הימיני של א׳, ונמצא שבאותו צד עצמו שנכנסו באותו צד יצאו. שממדבר איתם נכנסו לים, וכשיצאו ממנו למדבר איתם יצאו. ולא שעברו כל הים לרחבו, שלא נקרע הים כדי להעבירם לגמרי דרך רחבו, אלא שיכנסו המצרים אחריהם ויטבעו. וא״כ אף כשנאמר שלא עבר כל שבט בגזר שלו ראוי לאמר לגזרים, וכ״ש למה שפי׳ רבותינו ז״ל שהיו בו י״ב גזרים על הדרך שפירשנו במס׳ אבות (מאירי משנה אבות ה׳:ב׳).
לגוזר ים סוף לגזרים. נגד הטבע:
לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים. כדי שמצרים יראו כי ה׳ נלחם להם1, וישובו מדרכם הרעה, כי חסד אל כל [היום]2:
והעביר – זה הכתוב לאות כי נכנסו בים הרבה רחוק מהיבשה וזה טעם בתוכו.
AND MADE ISRAEL TO PASS THROUGH THE MIDST OF IT. This verse is a sign that Israel entered into the sea far from the dry land. This is what scripture means by the midst of it.1
1. Ibn Ezra takes issue with those who say that Israel entered the sea and went only a short distance from the shore, then turned and travelled for some distance along the length of the sea, and then returned to the land. According to Ibn Ezra, they crossed the width of the sea. – Filwarg. However, see Ibn Ezra on Exodus 14:22 where he comments, “Do not think that because scripture reads in the midst of the sea that the Israelites reached the middle of the Sea of Reeds.”
והעביר ישראל בתוכו – בעמקו של ים שהוא חציו, והעבירם ביבשה כמו שכתוב. ויש לך חסד גדול מזה, כי אפילו רגליהם לא נטבלו במים.
והעביר ישראל בתוכו כלומר, עד שיעור ידוע מן הים לא שעברו את כלו כמו שביארנו.
And shook1 Paroh and his army into the Sea of Reeds, for His kindness is forever.
1. shook | וְנִעֵר – The word might refer to the up and down movement of the Egyptians in the raging sea (Rashi on Shemot 14:27) or perhaps to their being tossed from their chariots into the water (Sforno, R. Hirsch there). This specific event might be highlighted in the psalm because the drowning of the Egyptians marked the nation's freedom. After the miracle, the Israelites could no longer return to their captors and had no more need to fear them (Ibn Ezra, Radak).
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת ציוןמצודת דודעודהכל
ונער – הנה פרעה טבע וכל חילו אז היו ישראל חפשים וזה טעם כי לעולם חסדו עם ישראל.
BUT OVERTHREW PHARAOH. Look, Pharaoh and all of his hosts drowned. Israel was then free.
The meaning of For His mercy endureth forever is, “for His mercy endureth forever with His people Israel.”1
1. God’s mercy did not extend to Pharaoh and his army.
ונער – שלא היה להם יכולת לשוב לאחוריהם. וזה חסד גדול שראו בשונאיהם נקמה גדולה, ולא פחדו עוד מהם.
ונער פרעה כמי שהיה בכנף בגדו ומשליכם.
וניער פרעה וחילו. ובמיתתם נשאר[ו] ישראל בני חורין לגמרי, כאמרו (שמות יד ל) ׳ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל׳1:
1. כ״כ רבינו שם, ולעיל שם (שמות ו ו), וראה מה שציינתי לעיל שם, ויש לבהביא הענין באורך כאן בס״ד. ואבע״ז כאן גם כתב: ׳הנה פרעה טבע וכל חילו אז היו ישראל חפשים וזה טעם כי לעולם חסדו עם ישראל׳.
וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף. אחרי שהואילו ללכת אחריהם ויורדים לים, כדי להראות לישראל מצרים מתים [] באופן [] ויאמינו בו, וכן כתוב (שמות יד ל-לא) ׳וירא ישראל את מצרים וגו׳, ויאמינו בה׳ ׳, וזה היה מצד חסדו, כדי להקביע אמונת ישראל ובטחונם בה׳ בליבם:
או במדבר הגדול ככתוב לכתך אחרי במדבר (ירמיהו ב׳:ב׳).
TO HIM THAT LED HIS PEOPLE. With a cloud. This was an act of mercy (chesed).1 Or [that He led them [through the great wilderness.”2 Scripture similarly states, how thou wentest after Me in the wilderness(Jer. 2:2).3
1. Or, “loving-kindness.” This interpretation understands our verse as follows: “To Him Who led His people through the wilderness with a cloud.”
2. In other words, the act of mercy refers to God’s leading Israel “through the wilderness.”
3. According to Ibn Ezra, Jer. 2:2 reads: “I remember for thee the mercy (chesed) of thy youth, how thou wentest after Me in the wilderness.” We thus see that accompanying someone in the wilderness is an act of chesed.
למוליך עמו במדבר – ארץ אשר לא עבר בה איש,1 ולא היה שם דרך. והוא בחסדו הוליך אותם בענן יומם, ובעמוד אש לילה. (במדבר י״ד:י״ד) ומראה להם הדרך, ועוד, במדבר שהיא ארץ ציה וצלמות, הוא ספק להם בחסדו כל צרכם. זה החסד יסופר לעולם.
ואח״כ הזכיר למוליך עמו במדבר ציה, וסיבבם בענני כבוד ובסיפוק צרכיהם דרך פלא.
למוליך עמו במדבר. שלא יתערבו בגויים וילמדו מעשיהם1:
1. ע״פ לשה״כ לעיל (קו לה). וראה בשמות יט ד] אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. כמה הפצרתי כדי שישובו מרשעם, כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, ובהקשותם ערפם הוצרכתי להרבות אותותי ומופתי בקרבם ולהשחיתם : ואשא אתכם על כנפי נשרים. דרך לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ, כמו הנשר המוליך את בניו ברום האוויר אשר לא ילך בו שום מין עוף אחר, וזה להבדיל אתכם מכל העמים ועסקיהם, להיות לי : ואביא אתכם אלי. אל הר האלהים המוכן לנבואה : ועיין מאמר לסוכות והמצויים לשפת אמת.
לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. כדי שלא יתערבו בגויים1, ועשה להם שמה חסדים גדולים:
1. ראה מש״כ בשמות (יט ד) ׳אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים – כמה הפצרתי כדי שישובו מרשעם, כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת וכו׳, ואשא אתכם על כנפי נשרים – דרך לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ כמו הנשר המוליך את בניו ברום האוויר אשר לא ילך בו שום מין עוף אחר, וזה להבדיל אתכם מכל העמים ועסקיהם להיות לי׳.
למוליך – וגם זה היה מחסדי ה׳ שעי״כ למדו לדעת דרכי ה׳ ותורתו, ולהשליך מלבבם ציורים הרעים שנחלו מן המצריים, כמ״ש באה״ש דרוש ב׳ וכבר התבאר במדרש, שע״י שהוליכם במדבר ונצטערו נתוסף להם ארץ סיחון ועוג, וז״ש שעי״כ למכה מלכים גדולים, ונתן ארצם נחלה, עד שגם הטלטול במדבר שהיה ממדת הדין הקשה, היה מצד חסדיו ורחמיו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
To him who smites great kings, for his goodness is forever.
למכה מלכים גדולים – כתיב (עמוס ב׳:ט׳) ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגובה ארזים גבהו. אמרו רבותינו קשה היה סיחון כמגדל וחומה והיה קשה מכל הבריות וארוך מכל המגדל ורגליו מגיעות לארץ ואין כל בריה בעולם יכולה לעמוד לפניו. מה עשה הקב״ה כפת שר שלו. שנאמר (שם) ואשמיד פריו ממעל. והפילו ממקומו ומסרו לישראל. אמרו חכמים קשים היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו. וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה כך היו ראויין לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה שנאמר למכה מצרים בבכוריהם למכה מלכים גדולים. ולעוג מלך הבשן. אמר רבי שמעון בן לקיש משום בר קפרא פליט היה שמו שנאמר (בראשית י״ד:י״ג) ויבא הפליט. ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא אברהם שעוסק בעוגת הפסח. כשבא משה וישראל לתחומא דאדרעי אמר (לו) [להם] משה נחנה כאן ולמחר אנו נכנסין בשחרית וכובשין אותה. עמדו שחרית ועדיין לא היתה העין רואה תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ אמר משה איני יודע מה אני רואה חומה אחרת בנו הלילה. אמר לו הקב״ה זה שאתה רואה עוג הוא. א״ר יוחנן אורך רגליו היו י״ח אמה. עוג היה תולש הר וזורקו לישראל. א״ל אל תתירא. משה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסומכו. ישראל היו אומרים ארורים הם הידים שכך זורקות. והאמורים היו אומרים ארורים הם הידים שכך סומכות.
למכה מלכים גדולים – כתיב ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגובהה ארזים גבהו, אמרו רבותינו קשה היה סיחון כמגדל וחומה והיה קשה מכל הבריות וארוך מכל המגדל ורגליו מגיעות לארץ ואין כל בריה בעולם יכולה לעמוד לפניו, מה עשה הקב״ה כפה שר שלו שנאמר ואשמיד פריו ממעל והפילו ממקומו ומסרו לישראל, אמרו חכמים קשים היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה כך היו ראויין לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוק, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה מלכים גדולים.
אלקאתל מלוכא כבארא, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
ולהורג מלכים גבורים (לא פירש רס״ג נכבדים לפי שלא היו סיחון ועוד נכבדים) לפי שהחסד שלו לעולם.
[מלכים גדולים – כאן רמז ל״א מלכים והשוה להם פרעה וחילו ומכת מצרים למלכים אדירים קשים מהם שקול סיחון כנגד כלם כל אחד לעצמו וכן פירש למעלה לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען, כן באגדה.]
great kings Here he alluded to the thirty-one kings, and he compared for them Pharaoh and his host and the plagues of Egypt to mighty kings, harsher than they. Sihon was equal to all of them, [and Og was equal to all of them (Machzor Vitry)], each one individually, and so did he explain above: "Sihon the king of the Amorites and Og the king of Bashan and all the kingdoms of Canaan" (135:11). So it is in the Aggadah.
(יז-יט)למכה, ויהרוג – הטעם כפול ועתה פירש אותם בעבור שהיו חזקים. וכן אמר הנביא על האמורי אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב׳:ט׳), וככה מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית מ״ח:כ״ב),א כי לא שלם עון האמורי (בראשית ט״ו:ט״ז).
(17-19) AND SLEW MIGHTY KINGS. Scripture repeats itself.1
Scripture now goes on to list the kings, for they were very mighty. The prophet2 similarly says with regard to the Amorite that his3height was like the height of the cedars(Amos 2:9).4 Likewise, which I5took out of the hand of the Amorite with my sword and with my bow(Gen. 48:22). So, too, for the iniquity of the Amorite is not yet full(Gen. 15:16).6
1. Verse 18 repeats the contents of verse 17.
2. Amos.
3. Literally, “whose.”
4. The prophet Amos singles out the Amorite because of his might.
5. Jacob.
6. Scripture singles out the Amorite because of his might.
(יז-יח)למכה – זכרם בכלל, ואחר כך פרט אותם, להגדיל השבח. וכן אמר: למכה, ואחר כך: ויהרג, והכל אחד הוא, אלא כפל הענין במלות שונות. וכל זה להגדיל השבח, ולספר החסד פעמים רבות. והנה החסד גדול, כי לא היו מניחים ישראל לעבור, ויצאו להלחם עמם. והם היו עם רב וגבורים וחזקים, ונתנם האל ביד ישראל שהיו חלשים, ולא היו מלומדי מלחמה והכו אותם, והרגו אותם עד שלא השאירו להם שריד זה היה חסד גדול.
והכה מלכים גדולים ר״ל חזקים, שהחלישם.
למכה מלכים גדולים. שלא היו בכלל שבועת האבות1, ולא היו באי הארץ ראויים לכך2:
1. והיינו סיחון ועוד שמזכיר בסמוך. וכן הוא בשיעורים. וכ״כ אבע״ז. אך רש״י כתב: ׳מלכים גדולים - כאן רמז ל״א מלכים והשוה להם פרעה וחילו ומכת מצרים למלכים אדירים קשים מהם שקול סיחון כנגד כלם כל אחד לעצמו וכן פירש למעלה לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען, כן באגדה׳.
2. ואף שכבר נזכרו, ׳זכרם בכלל, ואח״כ פרט אותם, להגדיל השבח׳ (רד״ק).
לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים. שלקח ארצם מידם, והם סיחון ועוג, בעבור ישראל, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
Sichon, king of the Emorites, for His kindness is forever.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודהואיל משהעודהכל
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 17]
(יט-כא)ויהרוג – לסיחון ולעוג, ונתן ארצם לנחלה – ועוד חסד גדול מזה, כי לא די שהכה אותם, אלא שנתן להם ארצם לנחלה, שלא באו שאר הגוים, ולא נאספו עליהם להוציאם משם. וזה חסד גדול מאתו, כי חסד הוא תוספת הטובה. ובזו הארץ שנתן להם, הוסיף להם בטובתו, כי לא נתנה לאברהם אבינו אלא מעבר הירדן והלאה שהיא ארץ שבעה גוים ועוד שלשה גוים: קיני וקניזי וקדמוני. ואותם שלשה לא היו להם עד לעתיד לבוא שיהיה מגבול ארץ ישראל, ואף על פי כן בעולם הזה היו תחת דוד מלך ישראל. כי פירשו רז״ל כי קיני מעשו, וקניזי וקדמוני מעמון ומואב. והנה מה שנתן לאברהם אבינו עשרה עממים: השלושה: את הקיני, ואת הקניזי, ואת הקדמוני, והשבעה עמים: את החתי, ואת הפרזי, ואת הרפאים (בראשית ט״ו:כ׳), ואת האמורי, ואת הגרגשי, ואת הכנעני, ואת היבוסי (בראשית ט״ו:י״ט-כ״א). והנה לא זכר חוי. ואמרו רבותינו ז״ל כי הרפאים שזכר אלו חוי. אבל מעבר הירדן מזרחה, לא נתן לאברהם אבינו דבר. ונתן לישראל נחלה ארץ סיחון שהיתה ממואב תחילה, וכן נתן להם ארץ עוג מלך הבשן, וזה היה חסד מאתו. לפיכך לא זכר בזה המזמור ממלכות כנען, כמו שזכר במזמור שלמעלה ממנו, לפי שאמר בזה המזמור: כי לעולם חסדו – וממלכות כנען שנתן להם אמת היה ולא חסד, כי כבר נתנה לאברהם אבינו. אבל ארץ סיחון ועוג, שלא נתנה לאברהם, ונתנה להם, זה היה חסד.
(יט-כ) ופרט סיחון ועוג לרוב חזקם ושהיו נלחמים עמהם קודם לאחרים.
לסיחון. שהיה איש מלחמה: מלך האמורי. אשר ׳כגובה ארזים גבהו׳ (עמוס ב ט)1:
1. ׳ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים׳.
לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי. אף על פי שהיה מלך קשה ואנשיו קשים1, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
And Og, king of Mathnan,1 for his goodness is forever.
1. Mathnan: Buthnin.
ולעוג מלך הבשן – א״ר שמעון בן לקיש משום בר קפרא פליט היה שמו שנאמר ויבא הפליט, ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברהם שעוסק בעוגות הפסח, כשבא משה וישראל לתחומא דאדרעי אמר להם משה נחנה כאן ולמחר בשחרית אנו נכנסין וכובשין אותה, עמדו שחרית ועדין לא היתה העין רואה, תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ, אמר משה איני יודע מה אני רואה חומה אחרת בנו הלילה, אמר ליה הקב״ה זה שאתה רואה עוג הוא, אמר רבי יוחנן אורך רגליו היו שמונה עשרה אמה, עוג היה תולש הר וזורק על ישראל, א״ל אל תירא משה, נטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו. ישראל היו אומרים ארורים הם הידים שכך זורקות, והאמורים היו אומרים ארורים הם הידים שכך סומכות.
אלי עוג מלך אלבת׳ניה, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
ואחר כך עשה את הארצות שלהם נחלה לפי שהחסד שלו לעולם.
And gave their land as an inheritance, for his goodness is forever.
וג׳על בלדהם נחלה, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
נחלה לבני ישראל עבדו לפי שהחסד שלו לעולם.
ונתן – שלא היה בברית לתתה להם, על כן הזכיר: נחלה.
AND GAVE THEIR LAND FOR A HERITAGE. It was not part of the covenant that God made with Israel1 for the Lord to give them this land.2 Therefore scripture states, for a heritage.3
1. See Gen. 15:18–21.
2. The lands of Sihon and Og, for they were on the eastern bank of the Jordan.
3. Israel was given this land as a heritage even though it was not promised to them. One might assume that since the land was not promised to Israel, its possession by Israel was only temporary. Hence Ibn Ezra’s comment.
ונתן ארצם לנחלה. ולא הניחה מדבר לזכר עולם, כמו שהיה ראוי בפשעי האמורי1:
1. לפי זה מבואר למה דווקא את יריחו החרימו ודו״ק, ויל״ע.
(כא-כב)וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל (עמו) [עַבְדּוֹ], אף על פי שערי סיחון ועוג לא היו בכלל השבועה שנשבע לאבות, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
An inheritance to Israel his servant, for his goodness is forever.
נחלה לאל אסראיל עבדה, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
והוא אשר אם נחלשנו [כלכלית] הוא זוכר אותנו לפי שהחסד שלו לעולם.
נחלה לישראל עבדו – נטל הארץ מהם שהיו עובדים אלילים ונתנה לישראל שעובדים האל יתברך לבדו.
וכפל הענין נחלה לישראל עבדו. ולא הזכיר ממלכות כנען כי סמך על מה שהזכיר. וי״מ כי ארץ סיחון ועוג היתה חסד מאת האל, שבעבר הירדן לא ניתן לאברהם אבינו אלא ארץ שבעה עממין, ושלשה שהם מואב ואדום ועמון הם קני וקניזי וקדמוני, והם עשרה. ובארץ סיחון ועוג הוא שאמר לשון חסד אבל ארץ כנען כבר ניתנה לאברהם.
נחלה לישראל. אף על פי שלא היו מגבולות הארץ1:
1. ׳כי חסד היא תוספת הטובה, ובזו הארץ שנתן להם הוסיף להם בטובתו, כי לא נתנה לאברהם אבינו אלא מעבר הירדן והלאה, שהיא ארץ שבעה גוים, ועוד שלשה גוים: קיני וקניזי וקדמוני, ואותם שלשה לא היו להם עד לעתיד לבוא שיהיו מגבול ארץ ישראל, ואף על פי כן בעולם הזה היו תחת דוד מלך ישראל. כי פירשו רז״ל (ב״ר מד, כג) כי קיני וקניזי וקדמוני מעמון ומואב... אבל מעבר הירדן מזרחה לא נתן לאברהם אבינו דבר ונתן לישראל נחלה ארץ סיחון שהיתה ממואב תחילה, וכן נתן להם ארץ עוג מלך הבשן׳ (רד״ק).
Who, in our lowliness,1 remembered us,2 for His kindness is forever.
1. In our lowliness | שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ – It is not clear to what historical period this refers. Metzudat David opines that it speaks of the oppression in Egypt, while Ibn Ezra suggests that it refers to the Babylonian exile. Cf. Radak that the verse might refer to the current exile, in which case "זָכַר" (remembered) must be understood as a request that God remember the people in the future rather than a description of a past action.
2. remembered us | זָכַר לָנוּ – Though generally "לָנוּ" would be translated as "for/to us", see Ibn Ezra that sometimes it can take the place of the word "את" (marker of a direct object), so that the verse simply means "remembered us". [Compare "הָרְגוּ לְאַבְנֵר" in Shemuel II 3:30 and "רְפָא נָא לָה" in Bemidbar 12:13.] Cf. Radak that the clause might be short for: "remembered for us His covenant".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
In our humiliation1 he remembered his covenant with us, for his goodness is forever.
1. Humiliation: impoverishment.
ואלד׳י אד׳א צ׳עפנא יד׳כרנא, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
והוא ישחרר [יגאל] אותנו מהאויבים שלנו לפי שהחסד שלו לעולם.
שבשפלנו, ואשר אם נחלשנו זכרנו.
(כג-כד) ואחר כך מה שהבטיח ובשר אותנו לעתיד אמר בהם שבשפלנו ויפרקנו.
(כג-כד) ת׳ם למא ועד ובשר בה פי מא יסתאנף קאל פיה שבשפלנו ויפרקנו.
[שבשפלנו זכר לנו – במצרים זכר לנו.]
Who remembered us in our humble state In Egypt, He remembered us.
שבשפלנו – שהניחו הנחלה והיו בגלות בבל.
זכר לנו – כמו הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳) כי הטעם זכר אותנו.
WHO REMEMBERED US IN OUR LOW ESTATE. For Israel left their heritage1 and were in exile in Babylon.
WHO REMEMBERED US. Zakhar lanu (remembered us)2 is similar to hargu le-avner (slew Abner) (2 Sam. 3:30),3 for the meaning of zakhar lanu is zakhar otanu (remembered us).
1. The Land of Israel.
2. Zakhar lanu literally means, remembered to us.
3. Hargu le-avner literally means killed to Abner. However, its meaning is “killed Abner.” In other words, the verse in Samuel is to be understood as if the preposition “to” is not there. Hence, le-avner should be interpreted as avner. Similarly, the lamed in lanu should be omitted, and the word read as otanu.
שבשפלינו זכר לנו – אז,1 ויש לפרש שבשפלנו עתה זכור לנו ויפרקינו מצרינו.
1. הפירוש הזה נמצא ברש״י.
(כג-כד)שבשפלנו – ועוד חסדו גדול עלינו, כי כשגלינו מהארץ בעונינו, ואנחנו בגלות בשפל, זכר לנו ברית אבות, כמ״ש: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו׳ (ויקרא כ״ו:מ״ד). ואמר זה על גלות בבל, או על זה הגלות, והוא הנכון.
ואמר: זכר, ויפרקנו(תהלים קל״ו:כ״ד) – עבר במקום עתיד, כמנהגם בנבואות. ובדברי רבותינו ז״ל: לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית ט״ו:י״ח), אתן לא כתיב כאן, אלא נתתי, מכאן שמאמרו של הקב״ה מעשה.
(כג-כד)שבשפלנו זכר לנו ויפרקנו מצרינו רמז על גלות בבל או על זה הגלות. וכל זה עבר במקום עתיד, כי כן דרך הנבואות תמיד להורות כח ההבטחה שהוא כאילו נעשה. וכן אמרו בדרש (ירושלמי חלה פ״ב ה״א) לזרעך נתתי (בראשית טו, יח), אתן אין כתיב כאן אלא נתתי, מכאן שמאמרו של הקב״ה מעשה.
(כג-כד)שבשפלנו - בשעבוד מלכויות, זכר חסד וברית ראשונים1, ויפרקנו - בקיבוץ גלויות:
1. ׳ועוד חסד גדול עלינו, כי כשיצאנו וגלינו מן הארץ בַּעֲוֹנֵינוּ ובחטאתינו, והיינו בגלות בשפל, זכר לנו ברית אבות, כמו שאמר (ויקרא כו, מד): ואף גם זאת בהיותם וגו׳. ואמר זה על גלות בבל או על זה הגלות, והוא הנכון׳ (רד״ק).
(כג-כד) ואח״כ שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו, כלומר אף על גב שלפעמים באים ישראל בשפלות בשביל חטאם זכר אותם בשפלות, וכן ויפרקנו מצרינו כי לעולם חסדו.
שבשפלנו – הודו לאשר זכר אותנו בעוד היינו בתכלית השפלות במצרים נבזים ומלוכלכים בעבודת פרך.
שבשפלנו זכר לנו – וכל הנסים שהרבה לנו בעבר הוא התחלה אל העתיד, שבכל עת שפלנו יזכר לנו הנסים הקדמונים, ויפרקנו מצרינו, כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, וא״כ הנסים והגאולה הקודמת שמורים לע״ל.
זכר לנו – במקום אותנו, או זכר לנו בריתו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And He rescued us from their midst and performed all these wonders for us.
ויפרקנו – ששבו אל בית שני ובהיותם שם בתחלת בואם גם בדרך זן השם אותם כאשר אמר הנביא לא ירעבו ולא יצמאו (ישעיהו מ״ט:י׳).
AND HATH DELIVERED US. This reference is to Israel’s return to the Second Temple.1 God fed them when they came there;2 that is, when they first came there. He also fed them when they were on the way [from Babylonian exile to the Land of Israel].3 Indeed, the prophet states, They shall not hunger nor thirst(Isaiah 49:10).
The next verse therefore reads:
1. Ibn Ezra interprets our verse as describing Israel’s return to Judah, which was followed by the building of the Second Temple.
2. When they returned to the Land of Israel.
3. When they traveled from Babylonia to the Land of Israel.
Who gives food to all flesh,1 for His kindness is forever.
1. to all flesh | לְכׇל בָּשָׂר – See Radak that after speaking of God's mercies towards the people of Israel, the psalmist ends the hymn by speaking of God's providence over all of humankind.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
Who gives his food to all flesh, for his goodness is forever.
ואלמעטי אלטעאם לג׳מיע אלבשריון, ואן פצ׳לה אלי אלדהר.
ולכן באופן הזה (בכל השבחים שנאמרו לפני כן) תודו לאל (בעל היכולות) גם בשמים לפי שהחסד שלו לעולם.
[נותן לחם – רמז כאן חסד כל המעשים.]
Who gives bread He alludes here to kindness (to all creatures).
(כה-כו)נותן לחם לכל בשר – הודו – בעבור כי סבת לחם מטר השמים וכן יפתח י״י לך את אוצרו הטוב את השמים (דברים כ״ח:י״ב), על כן חתם: הודו לאל השמים. וזהו שיאמר זה לזה בימים ההם.
(25-26)Food (lechem) is produced by the rain which comes from heaven. Scripture similarly reads, The Lord will open unto thee His good treasure, the heaven, to give the rain(Deut. 28:12). This is the reason that the psalmist ends with O give thanks unto the God of heaven. The latter is what people will say to each other in those days.1
1. When The Lord will open unto thee … the heaven to give the rain.
נותן לחם – אחר שספר חסדו על ישראל, אמר בתכלית המזמור חסדו על כל החיים, כמ״ש בתחילת המזמור חסדו על כל העולם, כן אמר עתה: נותן לחם לכל בשר – וזה חסד גדול מאתו לנבראים שמזמן לכל בריאה ובריאה מזון הראוי לה.
ואמר דרך כלל שכל הנבראים מכל עם יהללוהו כי הוא ממציא מזון לכל וממשיך מציאותם.
נותן לחם. לעמו מספיק לכל בשר, כאמרו (ויקרא כו י) ׳וישן מפני חדש תוציאו׳1:
1. מדבר לעתיד לבוא כיון שכבר עבר לדבר על זה בפסוקים הקודמים, והבטחה זו שבבחוקותי היא לעתיד לבוא, כמבואר פירוש רבינו שם.
נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כי אז בעת ההיא ׳יהי פיסת בר בארץ׳ (תהלים ע״ב:ט״ז), ומירושלים יצא אוכל אל כל סביביו, על דרך ׳וישן מפני חדש תוציאו׳ (ויקרא כ״ו:י׳)1, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
1. שם כתב: ׳וישן מפני חדש תוציאו – יהיה לכם מהנושן די צרכיכם, אף על פי שמאז שיהיה ישן תוציאו ממנו לפליטי האומות לפרנסם וכו׳, והטעם שתוציאו דבר שיש בו חיי נפש מארצכם אל האומות הוא מפני שכבר בא החדש, ולא תדאגו שיחסר לכם׳.
ואח״כ אומר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, זכר דבר זה אחר הגאולה של ויפרקנו מצרינו כי לעולם חסדו, לומר כי דבר זה שהוא נתינת מזון לכל בשר הוא יותר עליון במעלה מכל והוא אחרון. ולפיכך אמר שם (פסחים קי״ח ע״א) אמר ר׳ אלעזר קשים מזונות של אדם יותר מן הגאולה דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל מלאך בעלמא ואילו במזונות כתיב האלהים הרועה אותי מעודי, ובדבר זה בא לתרץ למה נזכר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו אחרון לכל מעשה ה׳, ולפיכך אומר כי זה הוא בשביל שהמזונות הוא יותר עליון מכל הנסים ודבר זה הוא עמוק מאוד. ולפיכך תקנו כוס ה׳ לומר עליו הלל הגדול כי אחר שתקנו חכמים ארבע כוסות נגד הגאולה כמו שהתבאר על חסדי ה׳, תקנו להשלים חסד ה׳ אשר הוא עושה עם בריותיו והוא הקיום והפרנסה שהוא מחלק לכל העולם והוא יותר מן הגאולה. וכדי שיודע לך איך המזונות יותר מן הגאולה, דע שכל האברים מקבלים החיות מן הלב, ולא תוכל לומר כי זה האבר מקבל חיות מאבר אחר ואותו האבר מקבל החיות מן הלב רק כל האברים מקבלים החיות מן הלב, וכך כל הנמצאים כולם מקבלים החיות מן השם יתברך תחלה בלי אמצעי. והיינו דאמרינן בפרק קמא דברכות (י׳ ע״א) מה הקדוש ברוך הוא זן את העולם כך הנשמה זנה את הגוף, פי׳ נותן לו קיום ולפיכך אמר שהמזונות הם מן השם יתברך, ופירוש זה כי הנמצאים כולם מקבלים החיות מן השם יתברך תחלה בלי אמצעי, ומפני שהמזונות גם כן חיותו של אדם לכך מקבלים כל הנמצאים המזון שהוא חיות האדם ממנו יתברך. ולפיכך אחר שבשפלנו זכר לנו הזכיר נותן לחם לכל בשר מפני שהמזון יותר גדול מן הגאולה.
נותן – הודו לנותן לחם לכל הבריות ומשגיח על הכל.
נותן – וגם מזונו שאמרו חז״ל שבמזלא תליא, באמת הוא הנותן לחם לכל בשר, הגם שנראה שזה בא מן השמים והמערכה, הודו לאל השמים, הוא המנהיג את המערכה, ועקר המזון והטובות יוצאות מאתו, שהכל יוצא מחסדיו אשר הם מתמידות לעולם.
נותן לחם – גם במזמור זה מתחיל לדבר בהשגחה כללית (פסוק א׳-ט׳) ואח״כ בפרטית (י׳-כ״ד) ומסיים בכללית (כ״ה וכ״ו).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומהר״למצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Sing praise to the God of heaven, for his goodness is forever.
פאשכרוא כד׳לך טאיק אלסמא, פאן פצ׳לה אלי אלדהר.
הודו, כך הודו לאל השמים.
[הודו לאל השמים – המכין בהם מזון לכל בריה.]
עשרים וששה כי לעולם חסדו נאמרו במזמור זה כנגד עשרים וששה דורות שהיה העולם בלא תורה ונתקיים בחסדו של הקב״ה.
Gives thanks to the God of heaven Who prepares therein food for every creature. The expression, "for His kindness is eternal," appears twenty-six times in this psalm, corresponding to the twenty-six generations that the world was without Torah and existed through the kindness of the Holy One, blessed be He.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 25]
ואומר: הודו לאל השמים – כי מן השמים יבא המטר שהוא סבת כל מזון. כמו שנאמר: כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים (ישעיהו נ״ה:י׳) – ר״ל מן גובה האויר. והוא אל השמים, והוא יצוה שירד המטר מן השמים. והוא חסד גדול שאין לו הפסק, זהו: כי לעולם חסדו.
והודו לאל השמים ר״ל לאל שהוא היחיד המושל על כל אלהים, וגבוה על כל גבוהים.
לאל השמים. לעולם הבא:
ואח״כ מסיים בהודו כמו שהתחיל לומר שהכל הוא הודאה.
לאל השמים – לאל היושב בשמים העליון על כל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומהר״למצודת דודהכל
כלל גם במזמור זה שלש הסבות אשר בעבורם חובה עלינו עבודת ה׳.