Tehillim 110 – תהלים קי‏ – Mikraot Gedolot

(א) לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר⁠ ^אנְאֻ֤ם יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ לַֽאדֹנִ֗י שֵׁ֥ב לִֽימִינִ֑י⁠ עַד⁠־אָשִׁ֥ית אֹ֝יְבֶ֗יךָ הֲדֹ֣ם לְרַגְלֶֽיךָ׃

A Psalm of David. Hashem says to my master, "Sit at My right hand until I make your enemies your footstool.⁠"

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַל יַד דָוִד תּוּשְׁבְּחָא אֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ לְשַׁוָאָה יָתִי רִבּוֹן עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּרַם אֲמַר לִי תּוּב וְאוֹרֵךְ לְשָׁאוּל דְמִן שִׁבְטָא דְבִנְיָמִין עַד דִימוּת אֲרוּם לֵית מַלְכוּתָא מְקָרְבָא אֲחַבֶרְתָּהּ וּבָתַר כֵּן אֲשַׁוֵי בַּעֲלֵי דְבָבָךְ כְּבִישׁ לְרִגְלָךְ. (ת״א) אֲמַר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ לְמִתַּן לִי רַבָּנוּתָא חֲלַף דִיתֵבִית לְאוּלְפָן אוֹרַיְתָא דִימִינִי אוֹרֵךְ עַד דַאֲשַׁוֵי בְּעַל דְבָבָךְ כְּבִישׁ לְרִגְלָךְ.

Composed by David, a psalm. The LORD said in his decree to make me lord of all Israel, but he said to me, “Wait still for Saul of the tribe of Benjamin to die, for one reign must not encroach on another;⁠¹ and afterwards I will make your enemies a prop for your feet.”

[Another Targum: The LORD spoke by his decree to give me the dominion in exchange for sitting in study of Torah. “Wait at my right hand until I make your enemies a prop for your feet.”]

[Another Targum: The LORD said in his decree to appoint me ruler over Israel, but the LORD said to me, “Wait for Saul of the tribe of Benjamin to pass away from the world; and afterwards you will inherit the kingship, and I will make your enemies a prop for your feet.”]

1. One reign... another: see Deut. R. s.7 (Jastrow 422 s.v. rbx).

לדוד מזמור נאם ה׳ לאדוני שב לימיני – זה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״א:ב׳) מי העיר ממזרח צדק. ישנים היו אומות העכו״ם מלבא תחת כנפי השכינה ומי העירן לבוא לחסות תחת כנפי השכינה אברהם שנאמר מי העיר ממזרח. ואל תאמר לזה בלבד אלא אף הצדקה היתה ישינה והעירה אברהם. וכיצד עשה אברהם עשה לו פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל העוברים והשבים שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע. א״ר עזריה מהו אש״ל אכילה שתייה לוייה. הוי צדק יקראהו לרגלו. דבר אחר צדיקו של עולם מלוה אותו ואימתי כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל וחביריו שנאמר (ישעיהו מ״א:ב׳) יתן כעפר חרבו. מהו כעפר רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר אברהם היה נוטל עפר וזורק עליהם והיה נעשית חרבות ונוטל קש וזורק ונעשה קשת וחצים. אמר לו רבי נחמיה אם כן עקרת את המקרא אין כתיב עפר וקש. אלא (שם) כעפר כקש. מהו כקש שהיה זורק אמרפל חרבות ונעשים כעפר זרק חצים ונעשים כקש. (שם ג׳) ירדפם וגו׳. מהו אורח ברגליו לא יבוא כשבא לרדוף אחריהם נקפצה לו הארץ לפניו. ויש אומרים שלשה מלין היתה פסיעתו של אברהם ויש אומרים שנים אבל כשבא לא קפצה לפניו הארץ. הוי אורח ברגליו לא יבוא. רבי יהודה הכהן בר אבין בשם רבי ביבי תינוק הולך בביתו רגליו מתלכלכות בעפר אפילו כן לא נתלכלכו רגליו של אברהם. הוי אורח ברגליו לא יבוא. אמר ר׳ אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זימרא מהו ארח ברגליו כיון שהרג אברהם כל אותן האוכלוסין נקפו לבו ואמר אי אפשר שלא היה בהם צדיק. אמר לו הקב״ה אברהם לא יבוא ברגליך לכלוך עוון זה אורח ברגליו. ומי עשה כל המלחמות איפשר בשמנה עשר ושלש מאות נלחם כנגד כולם. אמר רבי יוחנן בנו של רבי יוסי והלא לא היה עמו אלא עבדו אליעזר שכן עולה חשבונו. ומי עשה כל המלחמות הקב״ה שאמר לו שב לימיני. שב ואני עושה לך מלחמה. ואף על פי שאינה כתובה כאן פירשה דוד שנאמר נאם ה׳ לאדוני שב לימיני. וכן הוא אומר למשיח (ישעיהו ט״ז:ה׳) והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת. אמר הקב״ה הוא ישב ואני אעשה מלחמה לכך וישב עליו באמת. ומה עלינו לעשות לקרות ולשנות בתורה שנקראת אמת (משלי כ״ג:כ״ג) אמת קנה ואל תמכור. הוי וישב עליו באמת.

רמז תתסט

לדוד מזמור נאם י״י לאדוני שב לימיני. זש״ה מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, א״ר ראובן ישנים היו עו״א מלבוא לתחת כנפיו של הקב״ה, ומי העירן לבא תחת כנפיו, אברהם, שנאמר מי העיר, ולא תאמר לעו״א בלבד אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה, כיצד אברהם פתח לה פונדק והיה מקבל העוברים והשבים שנאמר ויטע אשל בבאר שבע, א״ר אלעזר מהו אש״ל ״אכילה ״שתיה ״לויה.

דבר אחר צדק יקראוהו לרגלו צדיקו של עולם מלוה אותו אימת כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל וחבריו. אמר ר׳ יודן בשם רבי אחא בר חנינא לעתיד לבוא מושיב הקב״ה למלך המשיח לימינו ואברהם לשמאלו ופני אברהם מתכרכמות ואומר בן בני יושב לימין ואני לשמאל והקב״ה מפייסו ואומר בן בנך על הימין שלך ואני לימינך הוי וענותך תרבני.

והד׳א מג׳ד לדאוד, קאל אללה לסידי אג׳לס פי נצרי, חתי אג׳על אעדאיך וטיא לרגליך.

וזה הלל לדוד. אמר ה׳ לאדוני (אדונו של דוד אברהם אבינו ע״ה) תשב בנצחון שלי עד שאני אשים את אויביך מרמס לרגליך.

וזה מזמור לדוד, אמר ה׳ לאדוני שב בנצחוני למען אשים אויביך מדרך לרגליך וכתב בספרו אמו״ד מאמר ב פ״י כי הכוונה במלת רגל על הכבישה השלטון וההכרח.

אדני האמור בפתיחת מזמור זה הוא אברהם אבינו, ועצם הענין הוא נצחון שהנחילו ה׳ על אמרפל ואריוך וכדרלעומר וחבריהם כאמור בכתוב, אמר לו ה׳ שב בנצחוני ועזי. כי ימיני יש שזהו ענינו, ומן המוכחש שהיושבים זה על יד זה שיהא כל אחד מהם לימין חברו לפי שאמר ה׳ על ימינך ואמר שב לימיני, והשכל מסב את התארים האלה אל הגבורה והנצחון ונתינת אויביו לו הדום תחת רגליו כמו שאמר ויחלק עליהם לילה¹.

1. בראשית יד טו.

אדני אלמצדר בה פי הד׳א אלמזמור הו אברהם אבינו, ונפס אלקצה הו מא נצרה אללה עלי אמרפל ואריוך וכדרלעומר ואצחאבהם כמא הו מנצוץ, פקאל לה אללה אג׳לס פי נצרי ועזי לאן ימיני קד יכון הד׳א מענאה, ומן אלמחאל אן יכון אלמתג׳אורין כל ואחד מנהמא ען ימין צאחבה אד׳ קאל ה׳ על ימינך וקאל שב לימיני, ואלעקל ירד הד׳ה אלצפאת אלי אלקדרה ואלנצר וג׳על אעדאה לה הדום תחת קדמיה כמא קאל ויחלק עליהם לילה.

נאם י״י לאדני – רבותינו דרשוהו באברהם אבינו, ואני אפרשנו כדבריהם נאם י״י לאברהם שקראוהו הכל אדני: שמעני אדוני (בראשית כ״ג:ו׳).

שב לימיני – התעכב לתשועתי והתחולל לה. אין ישיבה אלא עכבה, וכן הוא אומר ותשבו בקדש (דברים א׳:מ״ו).

לימיני – לתשועת ימיני.

עד אשית אויביך – אמרפל וחביריו.

(א-ז) עינין אחר יש לפרש המזמור הזה בדוד.

[א] נאם י״י לאדני – על עסקי אדני שאול כשהייתי נרדף מפניו.

שב לימיני – התעכב והמתן לתשועתי.

לאדני – על אדוני, כמו: ואמר פרעה לבני ישראל (שמות י״ד:ג׳), וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו:ז׳).

[ב] מטה עזך ישלח י״י מציון – מעשים טובים המצויינין בידך.

דבר אחר: עוד תמלוך בציון ושם ישולח לך מטה עז ואז תרדה בקרב אויביך.

[ג] עמך נדבות ביום חילך – עם ישראל יתנדבו לעזרתך ביום שתעשה חיל, כמו: שמפורש בדברי הימים שהיו נקבצים עליו מכל שבט ושבט: בלכתו אל צקלג נפלו עליו ממנשה וגו׳ (דברי הימים א י״ב:כ״א), ומן הגדי נבדלו אל דוד וגו׳ (דברי הימים א י״ב:ט׳).

בהדרי קודש מרחם משחר – בשביל הדרות קדושה שהיו בך מנעוריך.

לך טל ילדותך – ילדות טובה ופרק נאה שהיה בך תהיה לך כטל שהוא נעים וערב ותעשה לך פירות להצליחך.

[ד] נשבע י״י וגו׳ – שהמלכות תהא שלך עולמית.

אתה כהן לעולם – ואיזו מן הכהונות כהונה שהיא למעלה מכהונת מלכי צדק וזו היא כהונת מלכות שהיא למעלה מכהונה גדולה בשלשים מעלות.

על דברתי מלכי צדק – למעלה מפקודת מלכי צדק שהיה כהן לאל עליון. ואם תאמר: אף הוא מלך היה, מלוכה על הגוים אינה מלוכה חשובה כנגד ישראל.

[ה] י״י – יהיה תמיד על ימינך להושיעך.

אשר מחץ ביום אפו מלכים – שנלחמו עם אברהם ועם יהושע ועם ברק.

[ו] ידין בגוים מלא גויות – ועוד בימי יחזקיהו בנך ידין באכלוסי סנחריב קיבוץ פגרים מתים וימחץ סנחריב ראשה של נינוה ואשור שהיא ארץ רבה אשר מנחל בדרך היה שותה שנתפאר ששתו אכלוסיו מימי הירדן שנאמר: אני קרתי ושתיתי מים ואחריב וגו׳ (ישעיהו ל״ז:כ״ה).

[ז] על כן ירים ראש – היה מתפאר ומשתבח בגודלו.

The word of the Lord to my master Our Rabbis interpreted it as referring to Abraham our father, and I shall explain it according to their words (Midrash Tehillim 110:1): The word of the Lord to Abraham, whom the world called "my master,⁠" as it is written: "Hearken to us, my master" (Bereshit 23:6).

"Wait for My right hand" Wait for My salvation and hope for the Lord. [The root] ישיבה means only waiting, as Scripture states: "And you stayed (ותשבו) in Kadesh for many days" (Devarim 1:46).

for My right hand For the salvation of My right hand.

until I make your enemies Amraphel and his allies.

לדוד מזמור – דוד עשאו. וכשהיה במלכותו עשאו על תחילתו.

נאם י״י^א לאדני – כלומר: לאדוננו,⁠^ב כלומר: אמר י״י לעשותו אדון, אשוייור ירמוי.

וכן: שב לימיני – כי בימיני אשית אויביך הדום לרגליך, כמו שנאמר לפנינו: מחץ ביום אפו מלכים (תהלים ק״י:ה׳).

א. כך תוקן בגיליון. בטקסט: אדני.

ב. בכ״י ס״פ: לא חננו.

לדוד מזמור נאם י״י לאדני – נכון לפרש זה המזמור על אברהם על דברתי מלכי צדק (תהלים ק״י:ד׳) רק יקשה עלינו ציון שהיתה עיר דוד ונֻכל לתקנו בדרך רחוקה מעט.

והנכון בעיני: כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד, כמו: מזמור יענך י״י ביום צרה (תהלים כ׳:ב׳), י״י בעזך ישמח מלך (תהלים כ״א:ב׳), גם לשלמה אלהים משפטיך למלך תן (תהלים ע״ב:א׳). וחובר זה המזמור כאשר נשבעו אנשי דוד לאמר לא תצא עמנו למלחמה (שמואל ב כ״א:י״ז). וזאת תחלת^א דברי המשורר נאם י״י לאדני שהוא דוד.

שב לימיני – והטעם שב – בביתי ועבוד אותי.

וטעם לימיני – כי הימין עושה חיל. והנה הטעם לא תצא עמנו למלחמה כי ימין השם תלחם בעבורך.

והוא ישית אויביך הדום רגליך – שיובאו לפניך שתרמסם.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״תחלתו״.

UNTO MY LORD. One can correctly interpret this psalm as referring to Abraham,⁠¹ for the psalm goes on to say after the manner of Melchitzedek (verse 4).⁠²

However, the word Zion (verse 2) presents a problem to us, for it was David’s city.⁠³ Nevertheless, we are able to sustain this interpretation⁴ in a somewhat farfetched manner.

It appears to me that, in reality, one of the poets composed this psalm with regard to David, as in the case of The Lord answer thee in the day of trouble (Psalms 20:2); O Lord, in Thy strength the king rejoiceth (Psalms 21:2);⁠⁵ and also Of Solomon – give the king Thy judgments, O God (Ps 72:1).⁠⁶ The poet composed this poem when David’s men adjured him, saying, Thou shalt go no more out with us to battle (2 Sam. 21:17). The poet opened his composition with the words The Lord saith unto my lord.⁷

SIT THOU AT MY RIGHT HAND. The meaning of this is, “Sit in My house and serve Me.” The psalmist says at My right hand because the right hand is victorious. The meaning of our verse thus is, “Do not go out with us to war,⁠⁸ for the right hand of the Lord will wage war on your behalf and He will make your enemies your footstool. They will be brought before you and you will trample them.”

1. See Nedarim 32a. Also see Rashi and Radak.

2. Melchitzedek was both priest and king of Jerusalem in the days of Abraham. See Gen. 14:18.

3. The name Zion did not exist in the time of Abraham.

4. That the psalm speaks of Abraham.

5. Ps. 20 and Ps. 21 were not written by David; rather, they were written in regard to David.

6. A poet composed this psalm regarding Solomon. Solomon did not write it.

7. The word “lord” (adoni) refers to King David.

8. Ibn Ezra’s interpretation of sit thou.

לדוד מזמור נאום י״י לאדוני – זה המזמור פרשוהו רבותינו זכרונם לברכה על אברהם אבינו כשיצא להלחם על ארבעה המלכים. ופירשו: אתה כהן לאל עולם (תהלים ק״י:ד׳) – כי היתה כהונה ראויה לצאת משם שהוא מלכי צדק, שנאמר: והוא כהן לאל עליון (בראשית י״ד:י״ח), אלא לפי שהקדים בברכתו אברהם לאל עליון, סלק הקב״ה הכהונה ממנו ונתנה לאברהם אבינו, שנאמר: אתה כהן לעלם על דברתי מלכי צדק (תהלים ק״י:ד׳) – ר״ל על הדבר שדיבר מלכי צדק.

והנכון לפי דרך הפשט: לפרש המזמור על דוד, אמרו אחד מן המשוררים עליו. ולמ״ד לדוד – פירושו: בעבור דוד, כלמ״ד: אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג). וכן: למנצח מזמור לדוד יענך י״י ביום צרה (תהלים כ׳:ב׳) כמו שפירשנו אותו.

והחכם ראב״ע ז״ל פירש כי חובר המזמור הזה כאשר נשבעו אנשי דוד לאמר: לא תצא עמנו למלחמה (שמואל ב כ״א:י״ז). ואמר זה בעבור שב לימיני – כלומר שב בביתי ועבוד אותי, ולא תצטרך לצאת למלחמה, כי אני אלחם בעבורך.

ואדוני אבי ז״ל פירש: כי חובר המזמור בתחלת מלכותו, כששמעו פלשתים כי נמשח דוד למלך, ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד (שמואל ב ה׳:י״ז), והבטיחו האל ית׳ שיתנם בידו, ונתנם בידו בבעל פרצים ובעמק רפאים, ואז אמר המשורר זה המזמור. ואמר: נאם י״י לאדוני – כלומר, אמר האל יתברך לאדוני, לדוד: שב לימיני, כמו שכתוב שם: כי אז יצא י״י לפניך (שמואל ב ה׳:כ״ד). כלומר, שב והיה בהבטחה לימיני, כי תעזרך, ולא אשקוט עד אשית אויביך הדום רגליך.

(א-ז) ^אוהנוצרים מפרשים זה המזמור על יש״ו. ואמרו: כי בפסוק הראשון יתבאר האב והבן, שהם קוראים נאם י״י לאדוני בקמ״ץ הנו״ן. ואמרו: היאך יאמר י״י לאדוני? אלא שהם שנים, והרוח השלישי. ועוד טעות אחר קוראים בזה המזמור: עמך נדבות קוראים אותו: עמך בחירי״ק העי״ן. ואומרים: בהדרי קדש – הוא הקדש שנולד מרחם.

ואתה תאמר להם על טעות קריאתם, כי גירולמיש המעתיק שלהם טעה, כי לאדוני בחירק הנו״ן, והוא אמר על דוד, כמו שפירשנו. ואיך יוכלו להחזיק טעות איש כנגד אנשים רבים, כי ממזרח שמש ועד מבואו¹ נמצא בכל הספרים בחרק הנו״ן, וכן עמך נדבות בפתח העי״ן. והלא הם אומרים כי התורה שלנו עדות להם, אם כן יאמינו בעד.

ועל טעות אמונתם תאמר להם: אם האב והבן הם אלהות, ואין צריך האחד לחבירו. כי לא יקרא אלוה אם יצטרך לזולתו, ואיך יאמר האב לבן: שב לימיני עד אשית אויביך, אם כן, צריך הוא לימינו ולעזרתו. אם כן, חולשה אתו, והאלוה אינו חלש, חסר היכולת.

והיאך אמר לו: אתה כהן לעולם, ומקדם, לא היה כהן? ואם יאמרו: כהן – כמשמעו, ויאמרו מהיום ואילך תהיה הכהונה בענין אחר, לא שיהיו מקריבים בשר ודם כמו שהיו מקריבים עד היום, אלא לחם ויין כמו שעשה מלכי צדק, שנאמר: ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון (בראשית י״ד:י״ח), אמור להם: למי אומר אתה כהן? לבן הוא אומר, כמו שאמר מתחלת המזמור עד זה הפסוק, וכן מזה הפסוק עד סוף המזמור. וזה הכהן הוא העובד המקריב, והאלוה לא יקריב, אבל יקריבו לפניו. ואם יאמר: לאדם בעולם, ואינו מדרך המזמור, למי יאמר? כי הם אין להם משפחה, אלא כל הבא ימלא את ידו.⁠²

ואם כן, למי יאמר: נשבע י״י ולא ינחם אתה כהן לעולם? ועוד למה שנה רצונו? כי מתחלה צוה להקריב בשר, ואחר כך לחם ויין. ואיך אמר: ולא ינחם, והרי נחם. והלא לא נתנה התורה לזמן. והנה מלאכי חותם הנביאים אמר: זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחרב חוקים ומשפטים (מלאכי ג׳:כ״ב), ואמר: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו׳ (מלאכי ג׳:כ״ג), והנה אליהו לא בא עדין, ולא יבוא עד זמן ימות המשיח. והנה אמר שיזכרו תורת משה לעשותה כמו שצוה אותם בהר סיני, ולא כמו שצוה ישו. מזה תראה כי לא תשתנה התורה לעולם, אלא כמו שנתנה למשה רבינו כן תהיה לעולם.

ועוד, אמר: מחץ ביום אפו מלכים – ואיה המלחמות אשר נלחם ישו והמלכים שנצח? והיאך אמר: ידין בגוים מלא גויות, והוא לא בא לדון אלא הנשמות ולהושיען.

ועוד, אמר: על כן ירים ראש – ועד היום ההוא לא הרים ראשו. יפקחו העורים את עיניהם ויאמרו: אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל.⁠³

1. השוו ללשון הפסוק במלאכי א׳:י״א.

2. השוו ללשון הפסוק בדברי הימים ב י״ג:ט׳.

3. השוו ללשון הפסוק בירמיהו ט״ז:י״ט.

א. קטע פולמוסי זה מופיע בסוף פירוש רד״ק למזמור זה.

(הקדמה) זה המזמור חיבר המשורר על המשיח. ואמר:

(א) נאום ה׳ לאדוני שב לימיני. לא תיגלה עדיין, אבל תשב ׳לימיני׳ ומלאכי השרת על שמאלי¹: עד אשית אויביך. גוג ומגוג: הדום לרגליך. כאמרו (זכריה יד טז) ׳והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשחוות למלך ה׳ צבאות׳²:

1. שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת.

2. וראה רבינו שם ש׳למלך׳ היינו למלכו של ה׳, שהוא המשיח.

לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי וגו׳. זה המזמור עשאו דוד על מלך המשיח.

ויש להניח הקדמות אמיתיות כפי דברי רבותינו ז״ל.

האחת, שמלך המשיח כבר יש לו מ⁠[ציאות], וכמו שאמר לו אותו החכם ׳למתי אתי מר׳¹ וכיוצא.

שנית, שהוא בן העולם הבא ואינו איש מת, רק קיים, וזאת שנית נמשכת לקודמת².

שלישית, שאינו בא להילחם, רק בסוף כל המלחמות, וזהו ׳עני ורוכב על חמור׳ (זכריה ט׳:ט׳), וכמו שפירשנו בפרשת ויחי (בראשית מ״ט:י׳) בפסוק ׳עד כי יבוא שילה׳³.

יאמר אם כן דוד לישראל, נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי – שהוא מלך המשיח, וקראו ׳אדוני׳ – להיותו קדוש נצחי ומלאך ה׳ צבאות, ועוד קראו ׳אדוני׳ – ר״ל האדון שלי, לפי שהוא מזרע דוד והוא אדון, אם כן יפה אמר ׳אדוני׳, היינו האדון שהוא מזרעי.

אמר, ה׳ אמר לאדוני, שֵׁב לִימִינִי בעולם הבא עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ, שתתמלא סאתם של אומות⁴, ומזה יתבאר שכבר יש לו מציאות בעולם הבא:

1. בסנהדרין (צח.) על רבי יהושע בן לוי שעלה בחייו לגן עדן ושאל ׳אימת אתי משיח׳, ונשלח לשאול את משיח בעצמו היושב בשערי רומי, הרי שמשיח כבר היה חי בעולם הזה.

2. כי מוכרח שאינו איש רגיל בן העולם הזה, אם חי מאז ועודנו חי. וראה דרך ארץ זוטא (סוף פ״א) שמונה משיח בין תשעה שנכנסו חיים בגן עדן. ובירושלמי (ברכות פ״ב ה״ד) הובא מעשה שהמשיח נולד ביום חורבן הבית ונעלם. וראה רש״י בדניאל (ח יד, יב יב, ע״פ מדרש רות).

3. וראה מש״כ לעיל (תהלים כא א-ב).

4. ׳באחרית הימים – לקץ הימין בבוא גואל, שיהיה אחרית ימי האומות אויבי ה׳ ומלכותם, שתתמלא סאתם עד סוף מלואה׳ (פירוש בראשית מ״ט:א׳).

הדום – הוא שרפרף הכסא הנתון תחת רגלי היושב כמו והשתחוו להדום רגליו (תהלים צ״ט:ה׳).

נאם ה׳ לאדוני – ארז״ל כאשר נצח אברהם את אמרפל והמלכים אשר אתו שאלו העובדי גלולים את אליעזר עבדו היאך במתי מספר נצח אברהם עם רב כזה והשיב להם ה׳ אמר לאדוני אברהם שב בבטחון לתשועת ימיני ולא אשקוט עד אשים אויביך מרמס לרגליך כהדום הזה.

לדוד מזמור הוסד על המלחמה שערך על רבת בני עמון, שדוד עצמו לא יצא אל המלחמה רק שלח את יואב ושרי הצבא, והיה שלא כפי הראוי בזה כמו שבארתי (שמואל ב י״א) ובעת ההיא קרה לו ענין בת שבע, שחשבו רבים שיענש דוד וידחה מן המלוכה ולא יצליח עוד, ושם מבואר שיואב לכד את עיר המים שנקראת ג״כ עיר המלוכה, כי נחל מים היה בחלק העיר הזאת שסבב את העיר והספיק לה מים, והיה קשה לכבשה, ושם ישבו מלכי בני עמון תמיד, ואז הודיע אל דוד והלך דוד עצמו לשם וכבש כלל העיר, ואת העם העביר בחריצי הברזל ובמלבן - נאום ה׳ לאדני – המשורר אומר בשביל דוד שא״צ שיצא מרושלים למלחמה, כי ה׳ אמר אליו שב לימיני – יצייר שכסא דוד הוא כסא ה׳ כמ״ש וישב שלמה על כסא ה׳ למלך, כאלו ה׳ יושב על כסא ההנהגה להנהיג את ישראל בהשגחה מיוחדת, כמלך המנהיג את עמו, ודוד יושב על כסא המלוכה לימינו, ובאשר היושב על הכסא צריך הדום לרגליו, א״ל ה׳ כי את אויביך אשית שיהיו הדום לרגליך והם יהיו.

לדוד – על דוד, משורר אחר חברו והריצו לידי דוד ביום שקדם למלחמה נגד בני עמון ועוזריהם (שמואל ב׳ סימן י׳).

לאדני – למלכי.

הדם – שתשים רגלך על צואריהם (יהושע י׳:כ״ד).

(ב) מַטֵּֽה⁠־עֻזְּךָ֗ יִשְׁלַ֣ח יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה מִצִּיּ֑וֹן⁠ רְ֝דֵ֗ה בְּקֶ֣רֶב אֹיְבֶֽיךָ׃

Hashem will send the rod of Your strength out of Zion. Rule in the midst of your enemies.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

חוּטְרָא דְעוּשְׁנָךְ יְשַׁדַר יְיָ מִצִיוֹן וּתְהֵי רָדֵי בִּמְצַע בַּעֲלֵי דְבָבָךְ.

The LORD will send from Zion the rod of your strength, and you will rule in the midst of your enemies.

מטה עוזך ישלח ה׳ מציון – איזה מטה זה מטה של יעקב שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה, והוא המטה שהיה ביד יהודה ומטך אשר בידך, והוא המטה שהיה ביד משה ומטה האלהים בידו, והוא המטה שהיה ביד אהרן וישלך אהרן את מטהו, והוא המטה שהיה ביד דוד שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא המטה שהיה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז, ועתיד לימסר ביד מלך המשיח ובו עתיד לרדות את עו״א, לכך נאמר מטה עוזך ישלח י״י מציון – אמר רבי לוי כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב״ה ליתן מציון.

ואבעת׳ בעצא עזך מן ציון תסתולי עליהם.

ואני אשלח את מטה העוז שלך אל ציון. אתה תשתלט כל האויבים שלך.

מטה, ואשלח מטה עזך מציון שתמשול עליהם.

מטה עזך ישלח י״י מציון – מטה – לשון משען, כמו כל מטה לחם שבר (תהלים ק״ה:ט״ז).

כשתשוב מן המלחמה ואנשיך עייפים ורודפים ישלח לך הקב״ה את מלכי צדק מלך שלם להוציא לחם ויין (בראשית י״ד:י״ח).

רדֵה – במלחמה.

בקרב אויביך – לבטח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

The staff of [This is] an expression of support, as: "every staff of bread" (Tehillim 105:16).

The staff of your might the Lord will send from Zion When you return from the war and your men are weary and in pursuit, the Lord will send you Malchizedek, king of Salem, to bring out bread and wine (Bereshit 14:14).

rule in the war.

in the midst of your enemies safely.

מטה עזך – כל זה אמר לי הקב״ה.

מטה – כי העוז והכח יצא מציון ששם הכבוד להשחית כל אויב שיבוא אליך אל ציון.

או טעמו, כדרך: יזכור כל מנחותיך (תהלים כ׳:ד׳) בציון ששם הארון.

THE ROD OF THY STRENGTH THE LORD WILL SEND OUT OF ZION. Strength¹ and power will come forth out of Zion² wherein the glory³ is. It shall go out to destroy all enemies that will come upon you in Zion.

On the other hand, the meaning of The rod of thy strength the Lord will send out of Zion might be similar to [The Lord] receive the memorial of all thy meal-offerings (Psalms 20. 4) in Zion, where the Ark is.⁠⁴

1. Literally, “For strength.”

2. Literally, “For the strength and the power will come forth out of Zion.”

3. God’s glory.

4. Out of Zion means, “out of the place where you offered sacrifices” which were accepted by God.

מטה עזך ישלח י״י מציון – כי באותו הפרק כבש דוד ציון בתחלת מלכותו. ואמר: המטה והמשען שתעוז בו, מציון החל האל לשלחו אליך, שהיה מבצר חזק מאד, ונתנו אלהים בידיך מעתה.

רדה – למשול בקרב אויביך, לא תירא מהם.⁠¹

ואמר בקרב – כלומר, אין צריך לומר בערי פלשתים הסמוכות לארץ ישראל שתמשול עליהם, אלא אפילו בקרב ארצם תמשול.

ויש מפרשים: כי אמר מציון – לפי שהכבוד שוכן בציון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

1. השוו לשון הפסוק בדברים ז׳:י״ח, כ׳:א׳.

(ב-ג) רדה בקרב אויביך. וכמו כן ׳רדה׳ עמך, ועם זה נדבות ביום חילך בהדרי קודש מרחם משחר לך, ׳ביום׳ הראות ׳חילך׳ וכוחך בהידור של ׳קודש׳, תהיינה ׳לך׳ מנחות נדבה אשר לך יובילו מלכים שי¹, וכמו כן יהיה ׳לך׳ ׳משחר׳ וביקור מלכי ארץ ׳מרחם׳ - מיום לדתם, וכמו כן יהיה ׳לך׳ טל ילדותך, הלחות השרשי הנאות לחיים תמיד, ולא תזקין לעולם:

1. לשה״כ.

אחר זה נפנה דוד אל המשיח ואמר, מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה׳ מִצִּיּוֹן, ׳מציון׳ – היינו מהאנשים המזומנים לה¹, בשרידים אשר ה׳ קורא², ה׳ ישלח ׳מטה׳ שבט מלכותך, אשר בו רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ:

1. ע״פ ב״ב (עה:) ׳לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא, ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה, של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה׳.

2. ע״פ יואל (ג ה).

מטה – ר״ל משען כמטה שנשענין עליה.

רדה – ענין ממשלה כמו וירד מים עד ים (תהלים ע״ב:ח׳).

מטה עוזך – משען כחך.

ישלח ה׳ מציון – ר״ל לא תנצחם בכחך כי אם בכח ה׳ השוכן עתה בציון.

רדה – תמשול בקרב אויביך.

מטה – ר״ל לא אתה תלך בעצמך למלחמה, רק ה׳ ישלח מציון את מטה עזך ששהם מחנותיך, שבהם תרדה בקרב אויביך – ומפרש מי הוא המטה עז?

מטה עזך – ה׳ ישלך לך מטה שיעיז ויאמץ לבך, מן המקום שהכינות לארון קדשו בארמון שבנית לך בציון ששם אתה מקריב קרבנך במזבח שלפניו (שמואל ב׳ ו׳:י״ז) ואתה מפיל תחנתך, ובתת אותו מטה בידך יאמר לך רדה בקרב אויביך והשפל גאותם, וירד ורדה ממקור אחד.

(ג) עַמְּךָ֣ נְדָבֹת֮ בְּי֢וֹם חֵ֫ילֶ֥ךָ בְּֽהַדְרֵי⁠־קֹ֭דֶשׁ מֵרֶ֣חֶם מִשְׁחָ֑ר⁠ לְ֝ךָ֗ טַ֣ל יַלְדֻתֶֽיךָ׃

Your people offer themselves willingly on the day of your warfare; in adornments of holiness, from the womb of the dawn, the dew of your youth is Yours.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַמָךְ דְבֵית יִשְׂרָאֵל דְמִתְנַדְבִין לְאוֹרַיְתָא בְּיוֹם אַגָחוּתָא קְרָבָא תִּסְתַּיַע בְּשִׁבְהוֹרֵי קוּדְשָׁא רַחֲמִין דֶאֱלָהָא יִסְתַּרְהֲבוּן לָךְ הֵיךְ נַחֲתָת טַלָא לְרוֹחֲצָן תּוֹלְדָתָךְ.

Your people are those of the house of Israel who devote themselves to the Torah; you will be helped in the day of your making battle with them; in the glories of holiness the mercies of God will hasten to you like the descent of dew; your offspring dwell securely.

עמך נדבות ביום חילך – מדבר באברהם עמך הייתי ביום שנדבת לשמי לירד לכבשן האש. ביום חילך, ביום שכנסת כל אותן החיילות והאוכלוסין. בהדרי קדש, בהדרו של עולם הקדשיך.

מרחם משחר – מרחמו של עולם שחרתיך.

לך טל ילדותך – מפני שהיה אברהם אבינו מתפחד תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד אלילים כל השנים הללו, אמר לו הקב״ה לך טל ילדותך, מה הטל הזה פורח אף עונותיך פורחין, מה הטל הזה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם.

ויכון קומך נבל פי יום יציר ג׳נדך פי בלאד בהא אלקדס, פמן חצ׳יץ׳ אלבחר אלאסוד לך תלקי פיה אסהם אולאדך.

העם שלך יהיו נכבדים ביום שהחיילים שלך בארץ הדר הקודש. מעומק קרקעית הים השחור את תקבל בחלקת ילדיך.

עמך, ויהיו עמך נדיבים ביום שיהיו צבאותיך בארץ הדר? הקדש. כי אז מחוף הים השחור הוא לך תטיל בו גורלות בניך. תרגם נדבות ״נבל״ כמו נדיבים וכך מתרגם בכל מקום נדיב נדיבים ופירושה נכבדים. מורמים מעם.

והודיעו במה שיהיה מרבוי זרעו באמרו עמך נדבות ביום חיליך והוא אמרו לו ושמתי את זרעך כחול הים¹, והודיעו שהם יתחלקו את הארץ מן הים השחור עד קצה הארץ כמו שאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים². ואמרו כאן מרחם כלומר חוף הים כמו שאמר ה, לאיוב ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא³. ופירשתי טל ילדותיך, הטל בו גורלות בניך, לפי שאני פירשתי טל מן בחיק יוטל את הגורל⁴, ומן וה׳ הטיל רוח גדולה⁵, וכל הדומה להם.

1. בראשית לב יג, ופסוק זה נאמר ביעקב, ושמא יש לתקן והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, שם כב יז.

2. שם טו יח.

3. איוב לח ח.

4. משלי טז לג.

5. יונה א ד.

ואכ׳ברה במא יכון מן כת׳רהֵ נסלה אד׳ קאל עמך נדבות ביום חיליך והו קולה לה ושמתי את זרעך כחול הים, ואעלמה באנהם יקתסמון אלבלאד מן אלבחר אלאסוד אלי אכ׳ר אלבלד כמא קאל לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים. פקולה ההנא מרחם יעני חצ׳יץ׳ אלבחר מת׳ל קול אללה לאיוב ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא.

ופסרת טל ילדותיך, אלק פיה אסהם אולאדך, לאני צרפת טל מן בחיק יוטל את הגורל, ומן וה׳ הטיל רוח גדולה, ומא שאכלהמא.

עמך נדבות ביום חילך – כשתאסוף חיל לרדף אחריהם יתנדבו עמך ואוהביך לצאת עמך, כמו שמצינו: וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית י״ד:י״ד), ולא יותר וענר אשכל וממרא התנדבו מאיליהם לצאת ללכת אחריו בעזרתו.

בהדרי קדש מרחם משחר – זאת תהיה לך בזכות הדרות קדושה שהיו בך מבטן אמך שהכיר בוראו בן שלש שנים.

מרחם משחר – משנפלת מן הרחם, כמו: משילין פירות דרך ארובה ביו״ט דאיכא דתני משחירין.

לך טל ילדותיך – לך יחשב ילדותך דרכי יושר שהתנהגת בהן בילדותך יהיו לך לנועם כטל זה שהוא נעים ונוח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

Your people will volunteer on the day of your host When you gather an army to pursue them, your people and your friends will volunteer to go out with you, as we find: "and he armed his trained men, those born in his house" (Bereshit 14:14), and no more; and Aner, Eshkol, and Mamre volunteered by themselves to go out to his aid.

because of the beauty of holiness when you fell from the womb And this will be to you in the merit of the beauty of holiness that was in you from your mother's womb, for he recognized his Creator at the age of three.

when you fell from the womb Heb. משחר, when you fell from the womb, like (Beitzah 35b): "We may let fruit down (משילין) through a skylight on a festival,⁠" and some learn משחירין.

for you, your youth is like dew For you will be considered your youth, the ways of uprightness with which you conducted yourself in your youth will be for you as pleasantness, like this dew, which is pleasant and comforting.

עמך נדבות – עמך ישראל יהיו מתנדבים ביום חילך – ללכת עמך בחדרי קדש – בתוך ירושלים, שלמים, נדרים, ונדבות, כמו שמצינו ביפתח (שופטים י״א:ל׳-ל״א).

מרחם משחר – מרחם אמך שחרתיך וגזרתי עליך להיות מלך.

עמך – יתנדבו להלחם בעבורך.

אמר ר׳ משה: בקיעת השחר ושם הרחם כנוי, כדרך: אז יבקע כשחר (ישעיהו נ״ח:ח׳). והוא ישבח דוד ודמה הליח שהוא בגוף כטל. והטעם כי לא נס לחה במלחמות רבות שנלחם ויהיה כן מבקיעת השחר לך נשאר לח ילדותיך.

ואחרים אמרו: מהמקום השפל השחור לך מנת ילדותיך.

ופירוש טל – כמו יוטל את הגורל (משלי ט״ז:ל״ג).

ור׳ ישועה אמר כי מרחם אמך היית מוכן להיות מלך.

והנכון בעיני: כי נדבות דרך קצרה כגשם נדבות והטעם אם הצרכת לעשות מלחמה עמך יבואו אליך ביום כגשם נדבות, ותראם בהדרי קדש מרחם משחר – מעת עלות השחר יבוא כטל שהרגלת לראות בילדותיך כאשר היית רועה בצאן.

THY PEOPLE OFFER THEMSELVES WILLINGLY. Your people offer themselves willingly to fight on your behalf.

Rabbi Moses says that me-rechem mi-shechar (from the womb of the dawn) means, “from the breaking of the dawn.” The word “womb” is poetic.⁠¹ Compare this to Then shall thy light break forth as the dawn (Isaiah 58:8).⁠² The psalmist praises David. He compares the moisture of the body to dew. The import of thine is the dew of thy youth is that David’s moisture did not escape from his body despite all the wars that he fought.⁠³ The meaning of from the womb of the dawn, thine is the dew of thy youth is, “from the time dawn broke for you, the moisture of your youth remained in you.”

Others says that the meaning of me-rechem mi-shechar, lekha tal yaldutekha (from the womb of the dawn, thine is the dew [tal] of thy youth) is, “from the low dark place⁴ is your portion of youth.” The word tal (dew) is similar to the word yuttal (is cast) in The lot is cast into the lap (Prov.16:33).⁠⁵ R. Yeshuah⁶ says that the meaning of From the womb of the dawn, thine is the dew of thy youth is, “you were destined to be king from the womb.” According to my opinion, nedavot (willingly) is short for geshem nedavot (a bounteous rain) (Psalms 68:10). The meaning of Thy people offer themselves willingly in the day of thy warfare in adornments of holiness is, “If you must wage war, then your people shall come to you on that day⁷ like bounteous rain. You will see them in adornments of holiness. They shall come⁸ from the womb of the dawn; that is, they shall come from the break of dawn, like the dew which you were in the habit of seeing in your youth when you shepherded the flock.”

1. The womb opens when a child is born. Similarly, dawn breaks and the day is born. – R. Sherem.

2. Translated literally, from the womb of the dawn is similar to Then shall thy light break forth as the dawn (Isaiah 58:8). That is, from the womb of the dawn means, “from the breaking of the dawn.”

3. David’s body was not shriveled.

4. According to this interpretation, “womb” is to be taken literally. Me-rechem, mi-shechar is to be rendered as “from the womb, from darkness.”

5. In other words, tal does not mean dew. It connotes “a portion.”

6. The reference is probably to Yeshuah, a Karaite bible commentator.

7. Literally, “on the day.”

8. Reading yavo’u. See Ha-Keter.

עמך נדבות יום חיליך – ביום שעשית חיל להלחם בהם, באו עמך אליך בנדבה.

בהדרי קודש – בירושלם, שהוא הדרת הקודש, כמו שנקראת: אדמת הקודש (זכריה ב׳:ט״ז).

והדרי – ענין הדר ויופי, וכן נקראת: יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מ״ח:ג׳). והדרי – לשון רבים, מן הדר, כי בדברים רבים היא טובה ויפיה של ירושלים.

מרחם משחר לך טל ילדתך – יום שיצאת מרחם ונולדת, אותו השחר היה לך – כלומר, לטובתך. ואותו טל ילדותך – אותו הטל שירד כשנלדת, לך היה, כלומר, מבטן יצאת למלכות, וטל ברכה היה לך באותו השחר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ופירש מהו ׳מטה עוזו׳ באמרו עַמְּךָ, כי ישלח מ׳עמך׳ הכתובים לחיים בציון¹, אשר הם יהיו ׳שבט מלכותך׳ להוכיח במישור כל אפסי ארץ, וזה, כי מלך המשיח יקים תחתיו משנים, יעזרוהו לעשות כוונתו ומלאכתו². ועוד ׳ישלח׳ נְדָבֹת בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ בְּיוֹם חֵילֶךָ, יאמר, כי ה׳ ישלח לו ביום חילו ׳נדבות׳, כי לא יובילו לו מלכים שי במס, רק בנדבה ובנפש חפצה ירוצון להוביל לו שי ׳בהדרי קודש׳, היינו בהדר – מלשון ׳והדרת פני זקן׳ (ויקרא י״ט:ל״ב)³ – של קדושה. אי נמי, כתיב ׳בהררי קודש׳ עם רי״ש, והכי נמי מתיישב ׳ביום חילך בהררי קודש׳.

ועוד ש׳ישלח ה׳⁠ ⁠׳ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ, שכל האנשים ׳מרחם׳ – תיכף היוולדם ישחרו את פניך, כי אבותיהם יביאום לשחר את פניך. ועוד ׳ישלח ה׳⁠ ⁠׳ טַל יַלְדֻתֶיךָ, ר״ל שלא יזקין ולא יפסד, רק לחלוחית ילדותו בל תימוט עולם ועד, כמו שהטל תמיד קיים, אם לא בחלק אחד מן היישוב, באחר, כי אי אפשר לעולם בלא טל, ואין הטל נעצר (תענית ג.), ולעולם הוא מתבקש (שם ד.):

1. ע״פ ישעיה (ד ג) ׳הכתובים לחיים בירושלים׳, והם ׳השרידים׳.

2. סנהדרין (צח:): ׳ודוד עבדי נשיא להם לעולם, כגון קיסר ופלגי קיסר׳. ופירש רש״י ׳מלך ושני לו׳, וראה מהרש״א שם.

3. ראה לעיל (תהלים כט ב, ק״ד:א׳).

בהדרי – בדל״ת מענין הדר וכן הוא במס״ג מערכת אות דל״ת באלפ״א בית״א מן חד וחד חד דלי״ת וחד רי״ש ובב״ר פ׳ ל״ט סימן ח׳ בהדרי קדש מהדרו של עולם הקדשתיך והכי גרסי׳ התם מהדרו בדל״ת ופי׳ רש״י ממזרח שהוא הדרו של עולם דכתיב קורא ממזרח עיט ונאמר על אברהם מי העיר ממזרח וגו׳ וכן פירש בעל יפה תואר מענין הדר וכן צריך לגרוס כפי׳ אב״א לעולם בדל״ת וז״ל בהדרי קדש מהדרו של עולם הקדשתיך פי׳ בזכות שמסרת עצמך על קדושת שמי הבאתיך להדרו של עולם דהיינו הר המורים שהוא גבוה מכל הארצות וגם הוא הדרו של עולם כמ״ש יפה נוף משוש כל הארץ ומשם יצאה אורה לעולם כמ״ש והארץ האירה מכבודו (יחזקאל מ״ג).

בהדרי הנ״ל – הבי״ת בגעיא.

ילדתיך – במקצת מדוייקים מלא יו״ד בתר תי״ו וחסר וא״ו בתר דל״ת ויש חילופים בספרים.

חילך – מלשון חיל וכח.

משחר – ענין דרישה כמו משחרי לטרף (איוב כ״ד:ה׳).

עמך נדבות – העם אשר יבאו עמך במלחמה הנה יבואו בנדבת לבם ולא בעבור קבלת שכר מה והם אנשי ענר אשכול וממרא.

ביום חילך – ביום המלחמה אשר תלחם בכח ואמצות הלב.

בהדרי קודש – והוא בגמול על שאתה מהודר בקדושה.

מרחם – מעת צאתך מרחם אמך אתה דרוש לי למלאות שאלתך.

לך טל ילדותך – מה שהכרתני מעת הילדות יהיה לך לנייח נפש כטל הזה שהוא נוח לכל.

נדבות – מציין נדבת הלוחמים כעצם מופשט, הנדבות הם העם שלך, ור״ל נדבת העם וחפצם למלחמה הוא החיל ועם המלחמה.

בהדרי – מקובץ מן הדר.

מרחם משחר – מרחם של השחר, מציין את השחר כיולד ומוציא את הטל מרחמו, ובמובן התאומיי מורה השחר תחלת זריחת שמשו והצלחתו שאז נולד טל ילדותו.

הם עמך – אמר יתנדבו נדבות לעלות לצבא ביום חילך, בהדרי קדש מרחם משחר לך טל ילדותך – ר״ל והגם שאתה חטאת בבת שבע, מ״מ יעמד לך טל ילדותך היינו המעשים טובים שעשית בילדותך יהיו כטל לך להפריח את כבודך, ומציין שהטל הזה יצא בהדרי קדש – כי נמשח בילדותו בשמן משחת קדש, וזה יהיה כטל לו, כמ״ש כשמן הטוב היורד על הזקן כטל חרמון שיורד על הררי ציון, והנה הטל יבא בעת בקיעת השחר, ואז יוליד השחר את הטל, ובזה צייר במליצה שהטל יצא מרחם משחר והיינו מרחם השחר, והנמשל שטל ילדותו נולד בעת התחיל האור שלו להבקע, כמ״ש וכאור בקר יזרח שמש, שהוא משל על צמיחת המלכות שנמשל לצמיחת השחר, ואז פרח טל ילדותו בהדרת קדש ונמשח בשמן, וטל זה יעמוד לו גם עתה.

עמך – עם נדבות ביום שתקראם לחיך, ללכת למלחמה עמך יבאו לך בכלי מלחמתם שהם לבוש הדר להם (חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, למעלה מ״ה:ד׳) מראשית השחר, ובחורי עמך יבאו לך רבים וצפופים כנטפי טל היורדים בעלות השחר.

מרחם – מלידה, מראשית היות דבר.

משחר – מקור על לשון ארמי, וכן הוא והיו לך למקרא העדה (פרשת בהעלותך, עלות השחר, שהשחור והחשך הולך ועולה עד אמצע הרקיע ומשם יורד עד מערב ואפס, והאור נכנס במקומו.

ילדתך – שם מופשט כמו ועבדה רבה (פרשת תולדות) גם הילדים יבאו לעזרך, דומה למה שכתוב (מלכים ב׳ ג׳:כ״א) ויצעקו מכל חגר חגרה ומעלה, או כפל ענין הוא למליצת מרחם משחר שלפניו, וטל ילדתך ר״ל ילדות וראשית טלך, וחסרה מ״ם שמושית שניה הנשמעת מאליה.

(ד) נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ וְלֹ֥א יִנָּחֵ֗ם⁠ אַתָּֽה⁠־כֹהֵ֥ן לְעוֹלָ֑ם⁠ עַל⁠־דִּ֝בְרָתִ֗י⁠ מַלְכִּי⁠־צֶֽדֶק׃

Hashem has sworn, and will not repent. "You are a priest forever, after the manner of Melchizedek.⁠"

קַיָם יְיָ וְלָא יְתוּב דְאַנְתְּ מִתְמַנֵי לְרַבָּא לְעַלְמָא דְאָתֵי בְּגִין זְכוּתָא דַהֲוֵיתָא מְלַךְ זַכַּי.

The LORD has sworn¹ and will not turn aside, that you are appointed leader in the age to come, because of the merit that you were a righteous king.

1. Sworn: + by his word.

נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם – א״ר ישמעאל אברהם כהן גדול היה, וכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם, אמר אם ימול מן האזן אינו כשר להקריב, מן הפה אינו כשר להקריב, מן הלב אינו כשר להקריב, מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב הוי אומר זה ערלת הגוף, רבי עקיבא אומר ארבע ערלות הן נאמר ערלה באזן הנד ערלה אזנם משמוע, נאמר ערלה בפה הן אני ערל שפתים, נאמר ערלה בלב וכל ישראל ערלי לב, ונאמר התהלך לפני והיה תמים, מהיכן ימול ויהיה תמים הוי אומר זה ערלת הגוף.

וקד אקסם אללה קסם ולם ינדם עליה, אנך אלאמאם אלי אלדהר, עלי כלאם מלכי צדק.

וכבר נשבע ה׳ שבועה שאיננו חוזר בו ממנה. שאתה הוא הכהן לעד בגלל דברי מלכי צדק.

נשבע, וכבר נשבע ה׳ שבועה ולא ינחם עליה שאתה הכהן עד עולם בגלל דברי מלכי צדק.

ועשה את אברהם כהן במקום מלכי צדק ונתן הסבה לכך בגלל הטעות שטעה בה מלכי צדק, והוא בהקדימו ברכת אברהם לפני ברכת ה׳, באמרו ברוך אברם לאל עליון וברוך אל עליון¹, היפך מה שהחכמה מחייבת כדרך שעשה דוד, החל בברכת ה׳ ושבח את החכמה ואחר כך את החכם, באמרו לאביגיל ברוך ה׳ אלהי ישראל וברוך טעמך וברוכה את² והיה מלכי צדק כהן לאל עליון והועבר ונעשה אברהם במקומו.

1. בראשית יד יט-כ.

2. שמואל א כה לב-לג.

וג׳על אברהם כהן בדל מלכי צדק ועלל ד׳לך באלזלל אלד׳י זל בה מלכי צדק והו תסביקה בשכר אברהם קבל שכר אללה אד׳ קאל ברוך אברם לאל עליון וברוך אל עליון כ׳לאף למא פי אלחכמה אלד׳י פעל דוד אבתדי שכר אללה ומדח אלחכמה ת׳ם ממתת׳להא אד׳ קאל לאביגיל ברוך ה׳ אלהי ישראל וברוך טעמך וברוכה את, וכאן מלכי צדק כהן לאל עליון פעזל וג׳על אברהם פי מכאנה.

נשבע י״י ולא ינחם – לפי שהיה מתיירא שלא יענש על האכלוסים שהרג נאמר לו: אל תירא אברם וגו׳ (בראשית ט״ו:א׳) לא ינחם על הטובה אשר דבר עליך.

אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק – ממך תצא הכהונה והמלכות להיות בניך יורשים את שֵם אבי אביך בכהונה ומלכות שנתנה לו.

דברתי מלכי צדק – יו״ד יתירה, כמו: רבתי עם (איכה א׳:א׳), על דברת מלכי צדק – על פקודת מלכי צדק.

אתה כהן – יש במשמע כהן כהונה ושררה, כמו: ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

The Lord swore and will not repent Since Abraham was afraid lest he be punished for the troops that he had killed, it was said to him: "Fear not, Abraham, etc.⁠" (Bereshit 15:1).

and will not repent over the good that He spoke about you.

you are a priest forever because of the speech of Malchizedek From you will emerge the priesthood and the kingship that your children will inherit from Shem your progenitor, the priesthood and the kingship, which were given to him. דִבְרָתִי מלכי-צדק. The "yud" is superfluous, like: "the city that was once so populous (רבתי)" (Lam. 1:1). Because of the speech of Malchizedek, because of the command of Malchizedek. You are a priest, Heb. כהן. The word כהן bears the connotation of priesthood and rulership, as: "and David's sons were chief officers" (II Sam. 8:18).

נשבע י״י – מצינו שנשבע לדוד עבדי באמונה (תהלים פ״ט:נ׳).

אתה כהן^א לעולם – מלך לעולם, וזו היא השבועה שנשבע לו, כדכתיב: וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון^ב (שמואל ב ז׳:ט״ז).

כהן^ג – לשון רבנות כדכתיב: ממלכת כהנים (שמות י״ט:ו׳), ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח).⁠¹

דברת – לשון שבועה, וכן הוא אומר: ועל^ד דברת שבועת אלהים (קהלת ח׳:ב׳).

1. השוו רשב״ם בראשית מ״א:מ״ה, שמות י״ט:ו׳.

א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: קצין.

ב. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: נכון יהיה כסאך ממלכתך עד עולם.

ג. בכ״י ס״פ נוספה כאן מלת: ומלך.

ד. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: על.

נשבע – אתה כהן – כל כהן משרת וכן ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח). והטעם לעבוד את השם. והנה הטעם שישראל ילחמו ואתה תקח המעשר כאשר לקח מלכי צדק מאברהם.

ויו״ד דברתי – נוסף ופירוש^א על דברת – על מנהג, כמו: דוברות בים (מלכים א ה׳:כ״ג).

או תחסר אות כ״ף אתה כהן לעולם על דברת כמו על דבר שאתה כמלכי צדק, ועליו כתוב והוא כהן לאל עליון (בראשית י״ד:י״ח). והנה תהיה מלת אתה בעבור אחרת.

(ד-ה) ור׳ משה אמר: בעבור שאתה מלך צדק, כמו: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ח׳:ט״ו). הטעם רב לך להלחם כי השם עוזר ימינך ומחץ ביום אפו מלכים על ידיך.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ופירושו״.

THE LORD HATH SWORN: …“THOU ART A PRIEST.” The word Kohen (priest) always has the meaning of “minister.”¹ This is similar to And David’s sons were Kohanim (2 Sam. 8:18). Its meaning is, “one who ministers to God.”²

The meaning of Thou art a priest forever after the manner of Melchitzedek is, “Israel shall fight and you will receive a tithe of the spoils, as Melchitzedek did from Abraham.”³

The yod of divrati (the manner of) is superfluous.⁠⁴ The meaning of al divrat is, “after the manner of.” Compare this to doverot ba-yam (rafts to go by sea) (I Kings 5:23).⁠⁵

On the other hand, a kaf might be missing from before malki-tzedek.⁠⁶ Furthermore, the meaning of al divrati (after the manner of) is “because.” Our verse is to be understood as follows: “You are a Kohen forever, because⁷ you are like Melchitzedek, concerning whom it is written, and he was priest of God⁸ the Most High (Gen. 14:18).” According to this interpretation, the word attah (thou art) is to be read as if it were written twice.⁠⁹

(4-5) Rabbi Moses says that al divrati malki-tzedek (after the manner of

Melchitzedek) means, “because you are a righteous king.”¹⁰ Compare this to and David executed justice and righteousness unto all his people (2 Sam. 8:15).

The following is the meaning of our text: “There is no need for you to fight,⁠¹¹ for God gives strength¹² to your right hand, and He crushes¹³ kings by your hand in the day of His wrath.”¹⁴

1. King David was not of the tribe of Levi. Hence Ibn Ezra’s comment.

2. Hence the psalmist refers to David as Kohen (priest).

3. See Gen. 14:20.

4. Divrati should be interpreted as if it were written divrat.

5. Ibn Ezra apparently renders this as, “after the manner [of that which goes] in the sea.”

6. Malki-tzdek is to be read ke-malki-tzedek (like Melchitzedek).

7. This interpretation renders al divrati or al divrat (after the manner) as “because.”

8. That is, a servant of God.

9. Attah khohen le-olam al divrati malki-tzedek is to be read as if it were written Attah khohen le-olam al divrat she-attah ke-malki-tzedek.

10. Melchitzedek means “My righteous king.” Hence Rabbi Moses’ interpretation.

11. Literally, “it is too much for you to fight.”

12. Literally, “aids.”

13. See verse 6.

14. The meaning of the phrase is, “You do not have to wage war, for God wages war on your behalf.” The next two verses elaborate on this theme.

נשבע י״י ולא ינחם – דברו הוא שבועתו.

אתה כהן – מלך ונגיד, כמו: ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח), מוליך כהנים שולל (איוב י״ב:י״ט) – רוצה לומר: נגידים ושרים.

ואמר לעולם – כי שאול לא היה מלך לעולם.

על דברתי מלכי צדק – ולמה בחרתיך מלך לעולם? על דבר שאתה מלך צדק, כמו שכתוב עליו: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל ב ח׳:ט״ו). ויו״ד דברתי ויו״ד מלכי נוספות, לתקון הלשון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וזה כי אמנם בשבועה¹ אתה כהן לעולם - שתהיה ׳לעולם כהן׳ מורה [צדק]⁠² על דברתי - על ׳התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם׳: מלכי צדק. וכמו כן ׳נשבע׳ שאתה תהיה ׳לעולם׳ מלך של ׳צדק׳³:

1. יש כ״י ׳נשבע ה׳⁠ ⁠׳ ונראה שזה צודק.

2. אינו בדפו״ר, ויל״ע כת״י.

3. של ירושלים הנקראת ׳צדק׳, ראה אבע״ז על מלכי צדק מלך שלם ורמבן שם.

נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם שאַתָּה מַלְכִּי צֶדֶק תהיה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי – בעניין ההשכלה והעיון שהיא ׳דברת ה׳⁠ ⁠׳¹, אתה תהיה ׳כהן׳ להיישיר האחרים כולם וללמדם דעת ודרך תבונות, על דרך ׳ואתם כהני ה׳ תקראו׳ וגו׳ (ישעיה ס״א:ו׳):

1. בנדפס: ׳על דברתי – על התורה והמצוה אשר כתבתי להורותם׳.

מלכי צדק – תרתין מילין ועיין מ״ש בפ׳ לך לך.

על דברתי – על ענין כמו על דברת בני אדם (קהלת ג׳:י״ח) והיו״ד יתירה.

ולא ינחם – לחזור משבועתו ולחשוב מחשבה אחרת.

אתה כהן – השבועה היתה אשר ממך תצא הכהונה.

על דברתי – על ענין מלכי צדק ר״ל כמו מלכי צדק שנאמר בו ומלכי צדק וגו׳ והוא כהן (בראשית י״ד:י״ח).

כהן על דברתי – כהן על כהן על ההיכל והדביר.

נשבע – עד שמה שנשבע ה׳ לתת לך את המלוכה לא ינחם ע״ז ע״י החטא, ומפרש מה היה השבועה, ה׳ נשבע שאתה כהן לעולם על דברתי אתה מלכי צדק! קורא את דוד בשם מלכי צדק, ע״ש המלך הראשון שהיה בירושלים, כמ״ש ומלכי צדק מלך שלם, (כי כן היה שם מלכי ירושלים מקדם), והוא היה כהן לאל עליון, ועל מליצה זאת אמר שאתה תהיה כהן לעולם, ואחר שתפס שם כהן אמר על דברתי שתהיה כהן על הדבור שלי דהיינו על המקדש והדביר, גם הזכירו בשם מלכי צדק לאמר כי צדיק הוא בעיניו ונשאר בצדקתו כי מחל חטאו.

כהן – בלשון סורי כהינותא עושר, ואולי תחלת הנחת מלת כהן היתה להורות מי שהוא לבוש בגדים יראים ונבדלים משאר העם, כטעם ויעשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי (פרשת תצוה), שד״ל בפירושו על ישעיהו ס״א:י׳, וכן ובני דוד כהנים היו (שמואל ב׳ ח׳:י״ח) ויש להניח שמקורו כין (מול⁠־מהל, בוש⁠־בהת, ליט⁠־להט); א״כ כהן ר״ל אדם חשוב היושב לו במצב נכון וקיים על כן ובסיס, וכאן ר״ל אתה תהיה נבדל מהמון העם ותהיה מלך לעולם, ולא יצליחו אויביך המקיים להורידך ממעלתך.

על דברתי – כמו על דבר שרי אשת אברם (פרשת לך לך), ויש בספר קהלת כמה פעמים על דברת להוראת בעבור ובגלל, והיו״ד של דברתי נוספת כיו״ד של מקימי משפילי וגו׳ (סימן קי״ג) תמלוך לעולם בגלל שאתה מלכי מלך צדק, אוהב צדקה ומשפט.

(ה) אֲדֹנָ֥י^א עַל⁠־יְמִֽינְךָ֑ מָחַ֖ץ בְּיוֹם⁠־אַפּ֣וֹ מְלָכִֽים׃

Adonai at your right hand crushes kings on the day of His wrath.

א. אֲדֹנָ֥י =א (נקודת חולם בכתב⁠־היד)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

שְׁכִנְתָּא דַייָ עַל יְמִינָךְ מְחָא בְיוֹם רוּגְזֵיהּ מַלְכַיָא.

The presence of the LORD is at your right hand; he struck down kings on the day of his anger.

אללה ען ימינך, פקד אוהן פי יום גצ׳בה מלוכא.

ה׳ נצב על ימינך [מדבר על אברהם אבינו] כבר החליש ביום כעסו את המלכים.

י״י – אשר היה על ימינך במלחמה, ומחץ ביום אפו – את ארבעה מלכים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

The Lord Who was on your right hand in battle.

has crushed kings on the day of His wrath The four kings. He... will execute justice upon the nations [into] a heap of corpses This is the tidings of the 'covenant between the segments,' [in] which was stated to him concerning Egypt: "But also that nation whom they will serve do I judge" (Bereshit 15:14).

אדני על ימינך – הקב״ה שהיה על ימינך.

מחץ – בימינו מלכים – מלכי בני עמון והדרעזר וחבריו (שמואל ב ח׳-י׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 4]

אדני על ימינך – י״י הוא על ימינך כשנצחת המלחמות.

מחץ ביום אפו מלכים – והוא מחץ על ידך מלכי הגוים הבאים להלחם עליך.

ביום אפו – כלומר אותו היום היה חרון אפו עליהם, ורצונו עמך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ה-ו) כי הנה ה׳ על ימינך - יותר ממלחמת ׳ימינך׳ מחץ כבר ביום אפו - כשנתמלאה סאתם מלכים - מלכי האומות, והוא ידין בגוים בקיבוץ המון גוג מלא גויות - שהוא קיבוץ ׳מלא גויות׳ של אומות רבות, כמבואר בספר יחזקאל וזולתו: מחץ ראש. אשר כבר ׳מחץ׳ והרג את ה׳ראש׳ והנגיד של בני קיבוץ גלויות, שהזכירו רבותינו ז״ל (סוכה נב.) שהוא משיח בן יוסף: על ארץ¹ רבה. על ארצה של ירושלים שתהיה ׳רבתי עם בגוים׳:

1. בדפו״ר: ׳הארץ׳.

ואמר אֲדֹנָי עַל יְמִינְךָ, בעוד שאתה לימין ה׳, כמו שאמר לעיל (תהלים ק״י:א׳) ׳שב לימיני׳, מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים, כי עדיין היה לימין ה׳, ולא בא ביום מחץ ה׳ מן האומות ב⁠[יום] אפו:

מתן ביום אפו – מלרע.

מחץ – ענין הכאה ופציעה כמו מחצתי ואני ארפא (דברים ל״ב:ל״ט).

אד׳ על ימינך – כאלו אל מול אברהם ידבר לומר על כי היה ה׳ על ימינך לזה מחץ והכה ביום הראות אפו ותגרת מלחמתו את המלכים האלה ולא בכח הזרוע.

ה׳ – עתה מצייר העת שנכבשה עיר המלוכה שהיא עיר המים, ודוד יצא בעצמו מירושלים אל המלחמה, שאז אינו יושב על הכסא לימין ה׳, רק הולך למלחמה וה׳ על ימינך לעזרך במלחמה, עתה ה׳ על ימינך, ה׳ אשר מחץ ביום אפו מלכים שכבר כבש לפניך את עיר המלוכה ומחץ את המלכים שבה, ועתה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) יָדִ֣ין בַּ֭גּוֹיִם מָלֵ֣א גְוִיּ֑וֹת⁠ מָ֥חַץ רֹ֝֗אשׁ^א עַל⁠־אֶ֥רֶץ רַבָּֽה׃

He will judge among the nations. He fills it with the dead bodies. He crushes the head over a wide land.

א. רֹ֝֗אשׁ א=רֹ֝אשׁ (השמטת נקודת הרביע)

אִתְמַנָא לְדַיָן עַל עַמְמַיָא מְלֵי אַרְעָא גוּשְׁמֵי רַשִׁיעִין קְטִילִין מְחָא רֵישָׁא עַל אַרְעָא סַגִיעָא לַחֲדָא.

He was appointed judge over the Gentiles; the earth is full of the bodies of the slain wicked; he smote the heads of kings on the earth, very many.

ידין בגוים מלא גויות – אמרו רבותינו כל נפש ונפש שהרג עשו מישראל כביכול נטל הקב״ה מדם כל נפש ונפש וטובל פורפוריון שלו עד שצבעה דם, וכשמגיע יום הדין ויושב עליו בבימה לדון אותו לובש אותו פורפוריון ומראה לו גופו של כל צדיק וצדיק רשום עליה שנאמר ידין בגוים מלא גויות, באותה שעה מתנקם הקב״ה ממנו שתי נקמות שנאמר אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע, ולעתיד לבא נהרות יורדים מדם של רשעים והעוף בא לשתות מנחל של דם שנאמר מנחל בדרך ישתה. מהו על כן ירים ראש שבא לשתות והנחל עושה גלים והגל בא לשטפו והוא מרים ראשו, אמר דוד הלל והודאה אני נותן לך על כל (דבר) זה לכך נאמר הללויה.

כאנת תחאכם מן אלאמם אעמהא ג׳ת׳ת׳א, ואוהן פי בלאד כביר רוסא.

כאילו אתה שופט את האומות תמלא אותה על פני כולה גופות. ותחליש בארץ גדולה את מלכה.

ידין, שהיו שולטים ושופטים גוים המרובים באכלוסין ומחין? ראשים בארץ גדולה.

ואמרו ידין בגוים. הוא קשור למה שלפניו. והוא תיאור המלכים אשר נלחם בהם. אמר מלכים אשר היה דרכם ידין בגוים. שלא היו דנים מן העמים אלא המרובים באכלוסין והמכובדים שבהם.

וקולה ידין בגוים, הו מוצול במא קבלה והו נעת לאלמלוך אלד׳י חארבהם, פקאל מלוכא כאן סבילהם ידין בגוים לא תחאכם מן אלאמם אלא אכת׳רהם קום ואג׳להם.

הוא ידין בגוים מלא גויות – זו היא בשורת ברית הבתרים, שנאמר לו על מצרים: וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית ט״ו:י״ד).

מלא גויות – אסיפת פגרים. מלא – לשון אסיפה, כמו: קראו אחריך מלא (ירמיהו י״ב:ו׳), אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיהו ל״א:ד׳). והיכן דן מלא גויות? את מצרים מת על שפת הים (שמות י״ד:ל׳).

מחץ ראש על ארץ רבה – זו היא דוגמת נבואת חבקוק: מחצת ראש מבית רשע (חבקוק ג׳:י״ג), ראש פרעה שהיה שר על ארץ גדולה וחשובה על כל הארצות, כמה שנאמר: מושל עמים ויפתחהו (תהלים ק״ה:כ׳), שהיו כל האומות תחת ממשלת מצרים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

a heap of corpses Heb. מלא, a heap of corpses. מלא is an expression of gathering, as: "have called a gang (מלא) after you" (Yirmeyahu 12:6); "although a band (מלא) of shepherds gather against him" (Yeshayahu 31:4). Now where did He execute justice, making them a heap of corpses?, "the Egyptians dead on the seashore" (Shemot 14:30).

He crushed the head on a great land This resembles the prophecy of Chavakkuk: "You have crushed the head of the house of the wicked" (Chavakkuk 3:12). [This refers to] the head of Pharaoh, who was the head and the prince of a land greater and more esteemed than all the lands, as is said: "a ruler of peoples [sent] and loosed his bonds" (Tehillim 102:20), for all the nations were under the rule of Egypt.

ידין בגוים – ויפיל מהם מלא גויות.

מלא – כלומר הרבה, כמו: כר מלא (בבלי שבת ק״ה. ועוד).

על ארץ רבה – רבת^א בני עמון שעליה אסף דוד חילו, מואב היה צר עליה מקדם ימים רבים, והיו^ב בה מלחמות גדולות.

א. בכ״י (בחילוף אותיות דומות): דכת׳.

ב. בכ״י ס״פ: יהיו.

ידין – תחסר מלת אשר, כמו: עם לבבכם שלם.

וכן הוא ידין בגוים – אשר הוא מלא גויות שיש לו צבא רב הוא יעשה דין בגוים.

על ארץ רבה – שאיננה נקראת אי והיא ארץ ישראל ומדי ופרס.

ור׳ משה אמר: כי הטעם רבת בני עמון.

HE WILL JUDGE…. The word asher (who) is missing [from our text].⁠¹

Compare this to of them [whose] heart is whole (2 Chron. 16:9).⁠² Our verse should be understood as follows: “God³ will judge among the nations. He that has bodies⁴ – that is, the One who has a great host⁵ – will execute judgment upon the nations.”

OVER A WIDE LAND. A land which is not referred to as an island. The reference is to the Land of Israel, Persia, and Media.

Rabbi Moses says that eretz rabbah (a wide land) refers to Rabbat of the children of Ammon (Jer. 49:2).⁠⁶

1. Male geviyot (He filleth with dead bodies) should be read as if it were written asher male geviyot (He who is filled with bodies); that is, He who possesses hosts on heaven and on earth. – Filwarg.

2. Here, too, the word asher (whose) is missing from the text.

3. Literally, “He.” – Filwarg.

4. In other words, geviyot is to be understood as “live bodies” (see Gen. 47:18), not dead bodies.

5. The reference is to hosts of angels or a human army. – Filwarg.

6. Rabbah was the capital of Ammon. See 2 Sam. 12:26. – Radak.

ידין בגוים – ועשה דין ומשפט בגוים, עד שמקום המלחמה מלא גויות – כלומר, פגרים מתים.

מחץ ראש על ארץ רבה – מחץ על ארץ ראשים רבים, וראש שם כלל, ורבה גם כן, כמו: בסוד קדושים רבה (תהלים פ״ט:ח׳).

ויש מפרשים: רבה – רבת בני עמון, ועל אותה המלחמה אמר זה הפסוק.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ו-ז) ומזה ה׳מחץ׳ ימשך, שאותו האף שאמר ׳ביום אפו׳, אחר כך יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, על דרך ׳פורה דרכתי׳ וגו׳ (ישעיה ס״ג:ג׳) ורבים כיוצא¹. ועוד, ה׳ מָחַץ רֹאשׁ – שהוא עמלק הנקרא ׳ראש׳, כדכתיב (במדבר כ״ד:כ׳) ׳ראשית גוים עמלק׳²: עַל אֶרֶץ רַבָּה. שמלכותו מתפשטת ׳על ארץ רבה׳ ורוב מדינות, וימשך מזה שמִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, שישתה דמים כמו ׳מנחל׳, על דרך ׳וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי וַאֲשַׁכְּרֵם בַּחֲמָתִי׳ (ישעיה ס״ג:ו׳) ורבים כיוצא: עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ. ישראל, שכשזה קם – זה נופל (רש״י בראשית כה כג ע״פ מגילה ו.), וכשעמלק³ הרשע יפול, קרנם תרום בכבוד:

1. בנדפס: ׳ידין בגוים בקיבוץ המון גוג מלא גויות – שהוא קיבוץ ׳מלא גויות׳ של אומות רבות, כמבואר בספר יחזקאל וזולתו׳.

2. ניכר שלפני כן היה כתוב ׳אדום׳, והיה כתוב פסוק אחר.

3. במקום מחיקה, כנראה ׳אדום׳.

מחץ ראש – מלעיל מפני מלה זעירא.

גויות – גופות בני אדם כמו ושבט לגו כסילים (משלי כ״ו:ג׳).

רבה – גדולה.

ידין בגוים – ה׳ הוא עשה דין ומשפט בעובדי גלולים ההם עד שמקום המלחמה היה מלא גויות מפגרים מתים.

מחץ ראש – הוא הכה ראש כ״א על ארץ הכאה רבה עד לא יוסיף לקום.

מלא – ענין כריתה, כמו בלא יומו תמלא, התמלא בשכות עורו, לכרות הגויות, ויל״פ העיר שהיא מלאה גויות.

ידין בגוים מלא גויות – ה׳ ידין בגוים של בני עמון לפוצץ הגויות להעבירם בחריצי הברזל,

מחץ ראש – אחר שכבר מחץ הראש על ארץ רבה – ר״ל עיר המלוכה שהיא ראש המדינה והמלך שהוא ראש העם כבר נמחץ, ויאמר במליצה אחר שכבר נמחץ הראש נשארו הגויות בלא ראש, ר״ל העם בלא מלך, וידין את העיר שהיא מלא גויות גופים בלא ראשים.

ידין – יעשה דין ונקמה.

מלא – מקום המלחמה מלא גוית שונאיך המחוצים.

על ארץ רבה – רבת בני עמון (שמואל ב׳ שם), או רבה היא תאר הפעל מחץ רבה, הרבה ראשים, או כמו שכתבנו על פסוק מהמון רשעים רבים (למעלה ל״ז:ט״ז) הוא תאר ומתיחד על ארץ הקרוב לו שהוא לשון נקבה אע״פי שמוסב לראש שהוא לשון זכר.

(ז) מִ֭נַּחַל בַּדֶּ֣רֶךְ יִשְׁתֶּ֑ה⁠ עַל⁠־כֵּ֝֗ן^א יָרִ֥ים רֹֽאשׁ׃

He will drink of the brook in the way; therefore he will lift up the head.

א. עַל⁠־כֵּ֝֗ן א=עַל⁠־כֵּ֝ן (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִפּוּם נְבִיָא בְּאוֹרְחָא אוּלְפָן יְקַבֵּל מְטוּל הֵיכְנָא יִזְקוֹף רֵישָׁא:

He will receive instruction from the mouth of the prophet on the way; because of this, he will lift up his head.

כאנת תשרב מן אלואד פתסתופיה, ופאעל הד׳ה הו ירפע שאנך.

וכאילו אתה תשתה ממי הנחל ותגמור אותו. ומי שעושה את כל הנאמר (לפני כן) הוא ירומם את הקרן שלך (של אברהם אבינו).

מנחל, שהיו שותים מן הנחל וגומרים אותו, עושה אלה הוא ירומם כבודך. ותרגם ראש ״שאן״ כבוד ויקר, וכמו שכתב בספרו אמו״ד מאמר ב פ״י וכן לעיל ג ד. וכך תרגם קרן לקמן קלב יז.

וכן מנחל בדרך ישתה. תואר לשרים אשר גבר עליהם אמר מחץ ראש אשר היה דרכו לשתות את הנחל עד שמגיע לסופו מחמת רבויו כמו שאמר סנחריב אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי¹ וגו׳.

1. ישעיה לז כה.

וכד׳לך מנחל בדרך ישתה, נעת לאלרויסא אלד׳י אט׳פר בהם קאל מחץ ראש אלד׳י כאן סבילה אן ישרב אלואד חתי יאתי אלי אכ׳רה כן כת׳רתה כקול סנחריב אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי וגו׳.

מנחל בדרך ישתה – מנילוס הנהר בדרך הליכתו היתה ארצו שותה ולא היתה צריכה למי גשמים על כן היה מרים ראש ומתפאר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כ״ט:ג׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

From the stream on the way he would drink, etc. From the Nile River, on the way of its course, his land would drink, and it was not in need of rain water. Therefore, he would raise his head and boast: "My river is my own, and I made myself" (Yechezkel 29:3). In another manner, this psalm can be explained regarding David:

[1] The word of the Lord about my master Concerning my master, Saul, when I was pursued by him.

about my master Heb. לאדני, about my master, as: "Then Pharaoh will say concerning the children of (לבני) Israel" (Shemot 14:3); "The people of the place asked him about his wife (לאשתו)" (Bereshit 26:7).

"Wait for My right hand" Stay and wait for My salvation.

[2] The staff of your might the Lord will send from Zion The exceptional good deeds in your hand. Another explanation: You will yet reign in Zion, and there a staff of might will be sent to you, and then you will rule in the midst of your enemies.

[3] Your people will volunteer on the day of your host The people of Israel will volunteer to your aid on the day that you form an army, as it is delineated in Divrei HaYamim; that they were joining him from every tribe: "When he went to Ziklag, there deserted to him of Manasseh, etc.⁠" (Divrei HaYamim I 12:21); "And from the Gadites there separated themselves to David, etc.⁠" (ibid. verse 8).

because of the beauty of holiness when you fell from the womb Because of the beauty of holiness that was in you from your youth.

your youth is like dew A good youth and a good period of maturity that you had will be to you like dew, which is pleasant and sweet, and will produce fruit for you to make you prosper.

[4] The Lord has sworn, etc. that the kingdom will be yours forever.

You are a priest forever And which of the priesthoods? A priesthood that is above the priesthood of Malchizedek, and that is the kingdom, which is above the high priesthood in thirty steps.

above the charge of Malchizedek above the priesthood (Some mss. read: above the charge) of Malchizedek, who was a priest to the Most High God. Now if you challenge that he too was a king, [we answer that] the kingdom over the nations was not an esteemed kingdom when compared to Israel.

[5] The Lord will always be on your right hand to save you, Who...

crushed kings on the day of His wrath Those who fought with Abraham and with Yehoshua and with Barak.

[6] He will execute justice upon the nations [into] a heap of corpses And further, in the days of Hezekiah your son, He will execute justice upon the armies of Sennacherib [making them] a heap of dead corpses, and He will crush Sennacherib, who is the head of Nineveh and Assyria, which is a great land, who... [7] From the stream on the way he was drinking, for he boasted that his armies drank from the waters of the Jordan, as it is said: "I dug and drank water, and I dry up, etc.⁠" (Yeshayahu 37:25).

therefore, he raised his head He praised himself and boasted of his greatness.

מנחל בדרך ישתה – כשהיו ישראל ודוד במלחמה, היה הקב״ה ממציא להם נחלים בדרכים כשהיו צמאים ועייפים, כדי שלא ינגפנו ביד אויביהם, כמו שעשה לשמשון בלחי החמור (שופטים ט״ו:י״ח-י״ט), ולשלשת המלכים שהלכו להלחם עליה על מואב בספר מלכים (מלכים ב ג׳:כ׳).

על כן ירים ראש – על אויביו.

מנחל – הטעם כל כך היו האויבים מפחדים ממנו כי בלכתם בדרכים היה שותה מנחליהם ואין לאל ידם למונעו, על כן היה מרים ראש.

ויש אומרים: כי מרוב צבאותיו היה צריך ללכת דרך ששם נחל כי לא יספיקו לו מעיינים.

או הטעם שיובא אליו בדרכים המים מן הנחלים בלי פחד, כדרך: מי ישקני מים (שמואל ב כ״ג:ט״ו).

ואל תתמה על ישתה גם ירים כי הנה מחץ לשון עבר. והנה הוא על דרך המדבר על זמן עומד, וכמוהו רבים.

HE WILL DRINK OF THE BROOK IN THE WAY. The meaning of this is, “The nations feared him¹ so much that when he and his army² went on the way he drank out of their brooks, his enemies had no power to prevent him from doing so. He therefore lifted up his head.”

Others say that he³ had so many troops that he had to go on a way which had a brook, for the fountains of water did not suffice them.

On the other hand, its meaning might be that they brought him⁴ running water without fear by means of roads. Compare this to Oh that one would give me water to drink (2 Sam. 23:15).⁠⁵

Do not be surprised by the terms yishteh (he will drink) and yarim (he will lift up),⁠⁶ for look at the word machatz (he crushed) (verse. 6).⁠⁷ Yishteh and yarim are to be understood as present forms. There are many such examples.⁠⁸

1. King David. “The subject suddenly changes from God in the preceding verses to David who is pictured pursuing the routed foe” (Psalms, Soncino Books of the Bible.)

2. Literally, “they went.”

3. King David.

4. King David.

5. During a battle with the Philistines, King David asked for one of his soldiers to bring him water.

6. Yishteh and yarim are imperfects. However, the verse is describing the present prowess of King David. It does not speak of the future, for David was henceforth not to go out and do battle. Therefore, Ibn Ezra interprets yishteh and yarim as meant to be taken as present forms. He renders our clause, “He drinks of the brook in the way; therefore, he lifts up his head.”

7. Machatz (He crusheth) (verse 6) is a perfect. However, yadin (He will judge; the first word in verse 6) is an imperfect. According to Ibn Ezra, a combination of the perfect and imperfect indicates the present form. See Ibn Ezra on Ps. 1:1. Thus verse 6 is in the present. So, too, is our verse, even though strictly speaking it employs the imperfects.

8. In scripture.

מנחל בדרך ישתה – כל כך הפיל חללים עד שהלך נחל מדמם.

ואמר: ישתה – על דרך משל, ודם חללים ישתה (במדבר כ״ג:כ״ד).

על כן ירים ראש – על כן כשנצח כל מלחמות אויביו, הרים ראש על כולם. וכן אמר: ויעש דוד שם בשובו בהכותו את ארם בגיא מלח (שמואל ב ח׳:י״ג).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מנחל בדרך ישתה. גוג, אשר לרוב חילו לא ישתה מי באר¹, שלא יספיקו לו², אבל ישתה ׳מנחל׳ נובע: על כן ירים ראש. גוג ומגוג הנזכרים, ברוב חילו יתאמץ להרים ראש אחר השפלת האומות:

1. ע״פ לשה״כ ועניינו.

2. ׳ויש אומרים כי מרוב צבאותיו היה צריך ללכת דרך ששם נחל כי לא יספיקו לו מעיינים׳ (אבע״ז).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

מנחל בדרך ישתה – היה שבע מדם הרוגיהם כמו השותה מים די שבעו מנחל השוטף בדרך שבני אדם הולכים שאין מי ימחה בידו כי מימיו מרובים והוא במקום המופקר לכל כן מן השמים הפקירו לו דמם והרבה להכות בהם.

על כן – על כי מן השמים הפקירו לו דמם לכן היה מרים ראש לנצח אותם אבל לא בכח ידיו התגבר עליהם.

ישתה – מוסב על ראש שבסוף הפסוק מנחל בדרך ישתה [ראש] על כן ירים.

מנחל – מבאר מי הוא הראש? היא עיר המים היא ראש של רבה, אחר שהראש ישתה מנחל בדרך ר״ל ששם היה הנחל שממנו שתו מים,

על כן ירים ראש – על כן היה חלק זה לראש והתרומם על הגויה שהיא יתר המדינה, וכשמחץ הראש הזה השותה מן הנחל נשארו רק גויות ופגרים מתים.

מנחל – הנהיה מדמם על אם הדרך ישתה המלך דוד, מליצה לומר ישיש בראותו כי נשפך דמם כנחל, וכן וכעסיס דמם ישכרון (ישעיהו מ״ט:כ״ו) ועל כן ירים ראשו שהיה שפל ונכאה ויתפאר ויתהלל באל שבעזרו; או מנחל וגו׳ – ר״ל המלך וחילו שותים בדרך מנחלים שהאל המשגיח עליהם הזמין להם לצמאם (כמו שהזמין לחיל שלשת המלכים הנלחמים נגד מואב, מלכים ב׳ ג׳), וזה נראה יותר לפי שגנאי הוא לומר על המלך ששותה דם מאחר שבא איסורו כמה פעמים בתורה, ובפסוק וכעסיס וגו׳ מדבר על אויבי ישראל שישתו דם עצמם.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון