Yeshayahu 1 – ישעיהו א‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן⁠־אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל⁠־יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלָ֑͏ִם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ (ב) שִׁמְע֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְהַאֲזִ֣ינִי אֶ֔רֶץ כִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה דִּבֵּ֑ר בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃ (ג) יָדַ֥ע שׁוֹר֙ קֹנֵ֔הוּ וַחֲמ֖וֹר אֵב֣וּס בְּעָלָ֑יו יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יָדַ֔ע עַמִּ֖י לֹ֥א הִתְבּוֹנָֽן׃ (ד) ה֣וֹי׀ גּ֣וֹי חֹטֵ֗א עַ֚ם כֶּ֣בֶד עָוֺ֔ן זֶ֣רַע מְרֵעִ֔ים בָּנִ֖ים מַשְׁחִיתִ֑ים עָזְב֣וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה נִֽאֲצ֛וּ אֶת⁠־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל נָזֹ֥רוּ אָחֽוֹר׃ (ה) עַ֣ל מֶ֥ה תֻכּ֛וּ ע֖וֹד תּוֹסִ֣יפוּ סָרָ֑ה כׇּל⁠־רֹ֣אשׁ לׇֽחֳלִ֔י וְכׇל⁠־לֵבָ֖ב דַּוָּֽי׃ (ו) מִכַּף⁠־רֶ֤גֶל וְעַד⁠־רֹאשׁ֙ אֵֽין⁠־בּ֣וֹ מְתֹ֔ם פֶּ֥צַע וְחַבּוּרָ֖ה וּמַכָּ֣ה טְרִיָּ֑ה לֹא⁠־זֹ֙רוּ֙ וְלֹ֣א חֻבָּ֔שׁוּ וְלֹ֥א רֻכְּכָ֖ה בַּשָּֽׁמֶן׃ (ז) אַרְצְכֶ֣ם שְׁמָמָ֔ה עָרֵיכֶ֖ם שְׂרֻפ֣וֹת אֵ֑שׁ אַדְמַתְכֶ֗ם לְנֶגְדְּכֶם֙ זָרִים֙ אֹכְלִ֣ים אֹתָ֔הּ וּשְׁמָמָ֖ה כְּמַהְפֵּכַ֥ת זָרִֽים׃ (ח) וְנוֹתְרָ֥ה בַת⁠־צִיּ֖וֹן כְּסֻכָּ֣ה בְכָ֑רֶם כִּמְלוּנָ֥ה בְמִקְשָׁ֖ה כְּעִ֥יר נְצוּרָֽה׃ (ט) לוּלֵי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הוֹתִ֥יר לָ֛נוּ שָׂרִ֖יד כִּמְעָ֑ט כִּסְדֹ֣ם הָיִ֔ינוּ לַעֲמֹרָ֖ה דָּמִֽינוּ׃ (י) שִׁמְע֥וּ דְבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה קְצִינֵ֣י סְדֹ֑ם הַאֲזִ֛ינוּ תּוֹרַ֥ת אֱלֹהֵ֖ינוּ עַ֥ם עֲמֹרָֽה׃ (יא) לָמָּה⁠־לִּ֤י רֹב⁠־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃ (יב) כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵֽרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִֽי⁠־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃ (יג) לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת⁠־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא⁠־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה׃ (יד) חׇדְשֵׁיכֶ֤ם וּמֽוֹעֲדֵיכֶם֙ שָֽׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא׃ (טו) וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי⁠־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃ (טז) רַֽחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃ (יז) לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃ (יח) לְכוּ⁠־נָ֛א וְנִוָּכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אִם⁠־יִהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם⁠־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִֽהְיֽוּ׃ (יט) אִם⁠־תֹּאב֖וּ וּשְׁמַעְתֶּ֑ם ט֥וּב הָאָ֖רֶץ תֹּאכֵֽלוּ׃ (כ) וְאִם⁠־תְּמָאֲנ֖וּ וּמְרִיתֶ֑ם חֶ֣רֶב תְּאֻכְּל֔וּ כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (כא) אֵיכָה֙ הָיְתָ֣ה לְזוֹנָ֔ה קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָ֑ה מְלֵאֲתִ֣י מִשְׁפָּ֗ט צֶ֛דֶק יָלִ֥ין בָּ֖הּ וְעַתָּ֥ה מְרַצְּחִֽים׃ (כב) כַּסְפֵּ֖ךְ הָיָ֣ה לְסִיגִ֑ים סׇבְאֵ֖ךְ מָה֥וּל בַּמָּֽיִם׃ (כג) שָׂרַ֣יִךְ סוֹרְרִ֗ים^א וְחַבְרֵי֙ גַּנָּבִ֔ים כֻּלּוֹ֙ אֹהֵ֣ב שֹׁ֔חַד וְרֹדֵ֖ף שַׁלְמֹנִ֑ים יָתוֹם֙ לֹ֣א יִשְׁפֹּ֔טוּ וְרִ֥יב אַלְמָנָ֖ה לֹא⁠־יָב֥וֹא אֲלֵיהֶֽם׃ (כד) לָכֵ֗ן נְאֻ֤ם הָאָדוֹן֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲבִ֖יר יִשְׂרָאֵ֑ל ה֚וֹי אֶנָּחֵ֣ם מִצָּרַ֔י וְאִנָּקְמָ֖ה מֵאוֹיְבָֽי׃ (כה) וְאָשִׁ֤יבָה יָדִי֙ עָלַ֔יִךְ וְאֶצְרֹ֥ף כַּבֹּ֖ר סִיגָ֑יִךְ וְאָסִ֖ירָה כׇּל⁠־בְּדִילָֽיִךְ׃ (כו) וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה אַֽחֲרֵי⁠־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה׃ (כז) צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃ (כח) וְשֶׁ֧בֶר פֹּשְׁעִ֛ים וְחַטָּאִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְעֹזְבֵ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה יִכְלֽוּ׃ (כט) כִּ֣י יֵבֹ֔שׁוּ מֵאֵילִ֖ים אֲשֶׁ֣ר חֲמַדְתֶּ֑ם וְתַ֨חְפְּר֔וּ מֵהַגַּנּ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּֽם׃ (ל) כִּ֣י תִֽהְי֔וּ כְּאֵלָ֖ה נֹבֶ֣לֶת עָלֶ֑הָ וּֽכְגַנָּ֔ה^ב אֲשֶׁר⁠־מַ֖יִם אֵ֥ין לָֽהּ׃ (לא) וְהָיָ֤ה הֶחָסֹן֙ לִנְעֹ֔רֶת וּפֹעֲל֖וֹ לְנִיצ֑וֹץ וּבָעֲר֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם יַחְדָּ֖ו וְאֵ֥ין מְכַבֶּֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א סוֹרְרִ֗ים א=סוֹרֲרִ֗ים (חטף)

^ב וּֽכְגַנָּ֔ה א=וּֽכֲגַנָּ֔ה (חטף)

E/ע

הערותNotes

(א) חזון ישעיהו^א בן אמוץ – א״ר לוי (בבלי מגילה י׳:) דבר זה מסורת בידינו מאבותינו אמוץ ואמציה מלך יהודה אחים היו. אשר חזה על יהודה וירושלם – והלא על כמה אומות נתנבא משא מצרים, משא בבל משא מואב. הא למדת שאין זה תחלת הספר, ולא נקרא הספר על שם החזון הזה. וכן שנינו בברייתא במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות ט״ו:ט׳): בשנת מות המלך עוזיהו^ב (ישעיהו ו׳:א׳) תחלת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בסדר. והדברים מוכיחים, שהרי ביום הרעש יום שנצטרע עוזיה^ג נאמר: ואשמע את קול י״י אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני (ישעיהו ו׳:ח׳), למדנו שהוא תחלת שליחותו. ונבואה זו נאמרה אחרי כן. ועל זו לבדה נאמר: אשר חזה על יהודה וירושלם – כשם שאמר על משא כל אומה ואומה: משא אומה פלונית, אף כאן כתב: חזון זה חזה על יהודה וירושלם. ולפי שהן תוכחות קושי קראם חזון, שהוא הקשה מעשרה לשונות שנקראת נבואה, כמו שאמור בבראשית רבה (בראשית רבה מ״ד:ו׳). וראיה לדבר: חזות קשה הוגד לי (ישעיהו כ״א:ב׳). בימי עוזיהו^ד יותם אחז יחזקיהו – ארבעה^ה מלכים אילו קיפח בימיו: ביום שנצטרע עזיה שרתה שכינה עליו ונתנבא כל ימי המלכים הללו עד שעמד מנשה והרגו. (ב) שמעו שמים והאזיני ארץ – ומשה אמר: האזינו השמים ותשמע הארץ (דברים ל״ב:א׳). למה שינה ישעיה את הלשון? שנו רבותינו בדבר זה מדרשות רבים בפרשת האזינו בספרי (ספרי דברים ל״ב:א׳). ונחלקו חכמים עליהם ואמרו: אין הדבר כן, אלא בזמן שהעדים באים ומעידים, אם דבריהם מכוונים עדותן קיימת, ואם לאו אין עדותן עדות.⁠^ו אילו לא בא ישעיה ונתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ, היו השמים מעידין ואומרין: כשנקראינו לעדות זו בימי משה כשאמר העידותי בכם היום וגו׳ בהאזנה שמענו, והארץ מעידה אני נקראתי בלשון שמיעה, ואין עדותן מכוונת. בא ישעיה וחילף את הדבר, נמצאו שניהם מעידים בלשון האזנה ובלשון שמיעה. כי י״י דבר – שתהיו עדים בדבר [כשהתריתי בכם בימי משה, לכן באו ושמעו שאני מתווכח עמם שעברו על ההתראה. אני לא סרחתי בהם אלא גדלתים ורוממתים והם פשעו בי.]⁠^ז והיכן דבר? האזינו השמים ואדברה (דברים ל״ב:א׳), כך שנויה במכילתא (מכילתא דר׳ ישמעאל שמות י״ב:כ״ה). (ג) ידע שור קונהו – מכיר השור קונהו להיות מוראו עליו, לא שינה ממה שגזרתי עליו לומר: איני חורש היום. וחמור לא אמר לבעליו: איני טוען היום. ומה אילו שנבראו לשמשכם, ואינן לא לקיבול שכר אם יזכו, ולא לשילום פורענות אם חוטאים, לא שינו את מדתם שגזרתי עליהם, וישראל שאם זוכים מקבלים שכר ואם חוטאים יקבלו פורענות, לא ידע – לא אבו לידע, ידעו ודשו בעקב. ועמי^ח לא נתן לב להתבונן. [קונהו – מתקנו לחרישה, כיון שהורגלו לכך יודע בו, אבל חמור אטום אינו מבין בבעליו כי אם על האבוס. וישראל לא נתפקח לידע כשור כשקראתיו: ישראל יהיה שמך (בראשית ל״ה:י׳), והודעתיו קצת חוקותי והם עזבוני כמפורש ביחזקאל: ואומר להם איש את גילולי וגו׳ (יחזקאל כ׳:ל״ט). ואף לאחר שהוצאתים ממצרים והאכלתים את המן וקראתים את עמי בני ישראל, לא התבוננו כחמור.]⁠^ט (ד) הוי – כל הוי שבמקרא לשון קובלן וקינה, כאדם הגונח מלבו וצועק אה.⁠^י אלא שיש מהם מועטים שהן לשון צעקת קריאת קול, כגון: הוי הוי ונוסו מארץ צפון (זכריה ב׳:י׳), ותרגומו: אַכְלו, לשון הכרזה. הוי – יש לזעק על גוי קדוש שנהפך להיות גוי חוטא, ועם שנאמר בו: כי עם קדוש אתה (דברים ז׳:ו׳), נהפך להיות עם כבד עון. כֵבֵד עון – כְבֵידות עון. כָבֵד – אדם שהוא כָבֵד, פֵישַנְץ. כֵבד – שם דבר של כבידות, בלעז פְשָנְטוּמָא, ודבוק עם תיבת עון. זרע מרעים – והם היו זרע ברך י״י,⁠¹ בנים היו להקב״ה ונהפכו למשחיתים. נאצו – הרגיזו. נזורו אחור – אין נזירה בכל מקום אלא לשון פרישות וכן הוא אומר: וינזרו מקדשי בני ישראל^יא (ויקרא כ״ב:ב׳), נזיר אחיו (בראשית מ״ט:כ״ו). אף כאן נזורו אחור – פרשו^יב לאחוריהם מאצל המקום. (ה) על מה תכו – אדם שלקה וחוזר על סורחנו, חבירו המוכיחו אומר לו: על מה לקיתה ואינך נותן לב על סורחן זה לקיתי, לא אשוב לעשותו עוד. אף כאן: על מה תכו – מאחר שעדיין אתם מוסיפים סרה לסור מאחרי המקום, הלא כבר כל ראש לחלי, ולמה לא תבינו. (ו) מתום – לשון תמימות, שלם מאין מכאוב. פצע – מכת חרב. חבורה – שאר חבלה. ומכה טרייה – תרגם יונתן: מרססא – כתותה, מרוססת, בלעז דמציידא. ובלשון תלמוד: יש טָרִיֵיה לרישיה. [מנחם פירש: לשון לחות, כלומר לחה ורטובה תמיד נובעת, מוישטא בלעז.]⁠^יג לא זורו – הנגֻעים האלה לא זורו על ידי רפואת אבקת סממני תחבושת, לשון יזורה על נוהו גפרית (איוב י״ח:ט״ו). [ומנחם פירש: לשון רפואה, כמו אין דן דינך למזור (ירמיהו ל׳:י״ג).]⁠^יד ולא חובשו – לשון רפואה. ולא רככה – מכתם, בשמן – כמשפט שאר מכות. ואין נופל כאן לומר: לא רוככו בשמן, שאין מרככין אלא מקום המכה. אבל המזור והחבישה נופל לשונם על כל הגוף, לפיכך נופל בם לשון רבים: לא זורו הנגועים ולא חבשו. ויונתן פתר כל המקרא בלשון דוגמא על שהן מלוכלכים ומנוגעים בעון, ותרגם: מכף רגל ועד ראש – מקטנם עד גדולם, אין בו מתום – אין טוב בהם. פצע וחבורה – עונות ופשעים וחטאים, לא זורו וגו׳ – לא נתרפאו לשוב בתשובה שלימה, לא רככה בשמן – אפילו צד הירהור תשובה אין בלבם, איתעגלו^טו בחובין – הוקפו כמעגל.⁠^טז (ז) לנגדכם זרים אוכלים אותה – לעיניכם יאכלוה אויביכם. ושממה – מכם כנחלה הנהפכת לזרים והיא שממה מבעליה. כך תרגמו יונתן. (ח) ונותרה בת ציון – ריקנית מיושביה כי יגלו מתוכה, כאשר תוותר סוכת הכרם שעשאה נוצר ובעת יבצר הכרם מניח סוכתו והולך. בתר דקטפוהי (תרגום יונתן ישעיהו א׳:ח׳) – לאחר שבצרו אותו. כמלונה במקשה – וכאשר תעזב המלונה שעשה נוצר בראש המקשה לשמור קישואים שלה ומשתלקט מניחה והולך. כערסל מַבְתִוּתַא – כמשכב המלונה, במקטיא – במקשה. בתר דאבעיוהי – לאחר שליקטוהו, והוא לשון משנה: שלש אבעיות ביום. זו שבכרם קרויה סוכה, לפי שהוא גר בה יומם ולילה, ביום שומרה מן העופות, ובלילה מן הגנבים. אבל הקישואין אין לירא מפני העופות, ואין צריך לשמרם ביום, לפיכך נקראת מלונה, על שם שהיא ללינת הלילות. כעיר נצורה – כעיר שצרין עליה ועושין סוכות סביב לה להסתתר שם החיילות, וכשמסתלקין מעליה מניחין אותן והולכין, כל זה תרגום יונתן. (ט) לולי {י״י צבאות} הותיר לנו שריד – מאיליו וברחמיו, ולא בצדקותינו.⁠^יז כמעט היינו כסדום – כולנו כלים. (י) קציני סדום – שרים שמעשיהם כסדום. מיכן אמרו: אל יפתח אדם פיו לשטן. [לפי שדימו עצמם לסדום ואמרו: כמעט כסדום היינו (ישעיהו א׳:ט׳), סופם שקראם קציני סדום.]⁠^יח (יא) [שבעתי עולות אילים – כמו פן ישבעך וישנאך (משלי כ״ה:י״ז).]⁠^יט מריאים – בהמות צאן פטומות. לא חפצתי – אחר שאתם עוברים על תורתי, זבח רשעים תועבה (משלי כ״א:כ״ז). (יב) מי בקש מידכם לרמוס את חצריי – אחרי שאין לבכם שלם עמי. (יג) לא תוסיפו – מתרה אני בכם לא תביאו אלי מנחת שוא שלכם, שהעשן העולה ממנה קיטור של תיעוב הוא לי, ולא לנחת הרוח. חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל וגו׳ – ולקרוא מקרא חדש ושבת, שאתם נאספים לקרוא בהם עצרה ואסיפה לפניי, לא אוכל לסבול און שבלבבכם הנוטה לעבודה זרה והעצרה עמו, שאין שני דברים הללו ראויין יחד: לקרא עצרה ליאסף לפניי והאון בלבכם לעבודה זרה. (טו) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני – לפי שידיכם דמים מלאו. דמים – רציחה. (טז) רַחצו פתח – הוא לשון ציווי, שהוא מגזרת רְחוֺץ. רָחצו קמץ – הוא לשון עבר, שהוא מגזרת רָחַץ. (טז-יח) רחצו, הזכו, הסירו, חדלו, למדו, דרשו, אשרו, שפטו, ריבו, לכו – עשר אזהרות של לשון תשובה יש כאן כנגד עשרת ימי תשובה וכנגד עשר מלכיות זכרונות ושופרות. (טז) חדלו הרע – חדלו מעשים הרעים. הרע – כמו להרע. ואין צריך לכתוב מהרע, שכן לשון מקרא נופל על לשון חֲדָלָה: וחדל לעשות הפסח (במדבר ט׳:י״ג), עד כי חדל לספור (בראשית מ״א:מ״ט) – כלומר חדלה הספירה, חדלה העשייה. אף כאן תחדילו הרעה. (יז) לִמדו – רפי נקוד, והוא מגזרת לְמוֺד. הוו למידים להיטיב. הלמד לעצמו הוא ממשקולת לשון קל, לפיכך ציווי לשון רבים שלו נקוד בחרק, כמו אמרו שִמעו. אבל המלמד לאחרים הוא ממשקולת לשון כבד המדגיש. ואם בא לצוות את הרבים הוא נוקד לַמֵדו, וכן דִרשו מגזרת דְרוֺש. אבל אַשְרו שהשי״ן מדגשת ממשקולת לשון כבד, ומגזרת אַשר, לפיכך לשון ציווייו לרבים נקוד פתח. אַשרו – כמו דַברו, סַפרו, בַשרו. אשרו חמוץ – החזיקו את הגזול, והוא לשון משנה: אישרנוהי, אי איישר חיל, יישר כחך. לשון אחר: הדריכוהו על נתיב אמת לזכות בשלו, לשון באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), ואַשֵר בדרך לבך (משלי כ״ג:י״ט). [שפטו יתום – פלוני זכאי פלוני חייב, ויצא לו. ריבו אלמנה – השתדלו בריבה להתווכח בעדה, שאינה יוצאנית לחזר אחר בעלי דינה.]⁠^כ חמוץ – גזול, ודומה לו: מכף מעוול וחומץ (תהלים ע״א:ד׳). (יח) לכו נא ונוכחה – יחד אני ואתם, ונדע מי סרח על מי. ואם אתם סרחתם עלי, עודני נותן לכם תקוה לשוב. ואם יהיו חטאיכם – כתומים לפניי כאודם שנים, אלבינם כשלג יאמר י״י. תמיד הוא אומר לכם כן, כמו על פי י״י יחנו (במדבר ט׳:כ׳). [דבר אחר: לכו נא ונוכחה – הנביא אומר לישראל: לכו אני ואתם וניישר דרכינו על ידי נינוח, יאמר י״י – שכך אמר הקב״ה. ומשתעשו כן, אם יהיו חטאיכם כשנים וגו׳.]⁠^כא דבר אחר: לכו נא ונוכחה – מה כתוב למעלה ממנו: חדלו הרע למדו היטב, ואחר שתשובו אלי, לכו ונוכחה יחד להודיעני עשינו מה שעלינו, עשה אתה מה שעליך. ואני אומר אם יהיו חטאיכם כשנים וגו׳. כתולע – צבע שצובעין בו אדום. גרעינין הם, ויש תולע בכל אחד ואחד. (כ) כי פי י״י דבר – והיכן דבר?⁠^כב והבאתי עליכם חרב (ויקרא כ״ו:כ״ה). (כא) לזונה – תועה מעל אלהיה. קריה – שהיתה נאמנה ומליאת משפט וצדק היה לן בה ועתה מרצחים. מְלֵאֲתִי משפט – כגון רבתי עם (איכה א׳:א׳). צדק ילין בה – תמיד של שחר היה מכפר על עבירות הלילה, ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות של יום. דבר אחר: שהיו מלינין בה דיני נפשות. כשאין יכולין למצוא לו זכות ביום הראשון, לא היו גומרין את דינו עד למחרת, אולי ימצאו לו זכות. ועתה נעשו רוצחים. מצינו בפסיקתא: ר׳ פנחס בשם ר׳ הושעיה: ארבע מאות ושמנים ואחד בתי כנסיות היו בירושלם, כמיניין מלאתי בגמטריא. ועתה מרצחים – הרגו את אוריה הרגו את זכריה. (כב) כספך היה לסיגים – שהיו עושין מעות נחשת ומצפין אותן בכסף להונות בהם. סבאך מהול מים – משקים שלכם מעורבים במים, כדאיתה בפסיקתא. מהול – מעורב, ואין לו דמיון במקרא. ומדרש אגדה פותר: לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב׳:ב׳) – מעורבב. (כג) סוררים – סרים מדרך הישרה. ורודף שלמונים – תשלומין. תרגם יונתן: אמרין גבר לחבריה עיבד^כג לי בדיני ואשלם לך בדינך. שופט שהיה גזלן והנגזל צועק עליו בפני שופט אחר, זה אומר לו: צדקני היום ואני אשלם גמולך כשיצעקו עליך בפני. הוי רודף תשלום גמולות. וריב אלמנה לא יבא אליהם – אלמנה באה לצעוק^כד והיתום יוצא, וזו פוגעת בו ושואלתו מה הועלת בצעקתך לפני השופט, והוא אומר: כל היום הזה יגעתי לו במלאכה וסופי לא הועלתי. וזו חוזרת לאחוריה ואומרת: מה זה שהוא איש לא הועיל, אני לא כל שכן. הוי: יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבא אליהם – כלל. (כד) נאם האדון – שהכל שלו ובידו לעקור אתכם מארצכם ולנטוע בה אחרים. [אביר ישראל – תקפו של ישראל.]⁠^כה הוי – לשון הזמנה והכרזה, ודומה לו: הוי הוי ונוסו מארץ צפון (זכריה ב׳:י׳). ידעו הכל כי אנחם מצרי שהכעיסוני במעשיהם. (כה) ואשיבה ידי עליך – מכה אחר מכה עד כלותי הפושעים. כבור – לשון בורית, שבון בלעז. ולשונו לשון נקיון כמו ובר לבב (תהלים כ״ד:ד׳), על שם שהוא מנקה את הבגד מכתמיו. סיגיך – [כלומר, סיגים האמור למעלה: כספך היה לסיגים (ישעיהו א׳:כ״ב),]⁠^כו תערובת נחשת בכסף קרוי סיג, אף כאן תערובת רשעים עם הכשרים, אני אכלה הפושעים שהם הסיג. כל בדיליך – בדיל המעורב בכסף, כלומר הרשעים שביך. בדיל – אֶשְטַיְים בלעז. (כו) כבראשונה – אעמיד לכם שופטים כשרים.⁠^כז (כז) במשפט תפדה – על ידי שיהיו בה עושי משפט. תפדה – מעונותיה. ושביה – עושי תשובה שבתוכה.⁠^כח (כח) ^כטפושעים – מורדים, מינים לעבודה זרה. וחטאים – אילו משומדים לשאר איסורים. (כט) מאלים – לשון אֵלַה, מין אילן שקורין אוֺלְמִי. אשר חמדתם – לעבוד תחתיהם עבודה זרה, כעניין שנאמר תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה (הושע ד׳:י״ג). מהגנות – שם היו עובדין עבודה זרה, כמה דאת אמר: המתקדשים והמטהרים אל הגנות (ישעיהו ס״ו:י״ז). (ל) נובלת עליה – אשר העלה שלה נובל, כַמֵש לפיישטישט בלעז. בבא עליו שרב או קרח הוא כמש וליחלוחו אבד וכלה. ואין נובל לשון רקבון, כמו בלה, שאין נו״ן נופלת באותו לשון. אלא נובל לשון דבר הנלאה וכלה כחו, ומגזרתו: נבול תבול (שמות י״ח:י״ח) – כמו תנבול, [ומתרגמינן: מילאה תילאה].⁠^ל אשר מים אין לה – להשקות זרעיה. בדבר שחוטאין בו משוה פורענותן. (לא) החסון – התוקף שהם אונסין את העניים וגוזלין אותן ומתחסנין בממון, [כמו שאמר למעלה: וחברי גנבים (ישעיהו א׳:כ״ג),]⁠^לא יהיה אותו ממון לנעורת – שמנערין מן הפשתן שהוא קל ונוח לישרף. ופועלו – והעושה אותו תוקף יהיה לניצוץ אש, ובערו זה בזה. ניצוץ – אשטנצילא. יונתן תרגם: ופעלו – ועובד ידיהון. ואין זה אחר לשון העברית, שאם כן היה לו לנקד ופָעֳלו חטף קמץ ויהא נבאר לשון פוֺעַל, עכשיו שהוא נקוד מלאפום נבאר לשון פוֺעֵל. ואין מכבה – תרגם יונתן: ולא יהא עליהון חייס.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק בישעיהו ס״א:ט׳.

^א כן בפסוק ובכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ברלין 122. בכ״י לוצקי 778: ״ישעיה״.

^ב כן בפסוק ובכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ברלין 122. בכ״י לוצקי 778: ״עזיה״.

^ג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י לוצקי 778: ״עזיה״. בכ״י ברלין 122: ״עוזיהו״.

^ד כן בפסוק ובכ״י ברלין 122. בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165: ״עזיה״.

^ה כן בכ״י ברלין 122. בכ״י לוצקי 778: ״ארבע״. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165: ״ד׳⁠ ⁠״.

^ו כן בכ״י לוצקי 778 (שם מופיעה המלה ״קיימת״ עם סימני מחיקה לפני המלה ״עדות״), פרמא 3260, וטיקן 94. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 34: ״קיימת״. בכ״י אוקספורד 165: ״מקיימת״. בכ״י ברלין 122: ״מתקיימת״.

^ז הביאור בסוגריים המרובעים מופיע כאן בכ״י סנקט פטרברג I.11, וטיקן 94, אך בסוף הפסוק בכ״י ברלין 122 ובכ״י אחרים. הוא אינו מופיע כלל בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3260.

^ח כן הנוסח בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״עמי״.

^ט הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י ברלין 122 עם החתימה ״תמ״ר״ {=״תוספת מפי רבי״}, ובכ״י לייפציג 1 עם החתימה ״ת׳⁠ ⁠״. הוא מופיע בכ״י סנקט פטרברג I.12 עם החתימה ״ת׳ר׳ יהודה״ ובכ״י אוקספורד פוק׳ 127 עם הכותרת ״אמ׳ ר׳ יוסי״. הוא אינו מופיע כלל בכ״י לוצקי 778, ובעוד כ״י.

^י כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3260. בכ״י ברלין 122: ״אהה״. בכ״י אוקספורד 34: ״אח״.

^יא כן בכ״י לייפציג 1, ברלין 122. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״בני ישראל״.

^יב כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, ברלין 122. בדפוסים: ״נסוגו״.

^יג הביאור בסוגריים המרובעים מופיע במקראות גדולות ונציה רפ״ה, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

^יד הביאור בסוגריים המרובעים מופיע במקראות גדולות ונציה רפ״ה, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

^טו כן בכ״י לוצקי 778, ברלין 122. בנוסח שלנו בתרגום יונתן: ״אתגעלו״.

^טז כן בכ״י לוצקי 778, ברלין 122. ״איתעגלו בחובין הוקפו כמעגל״ חסר בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94.

^יז כן בכ״י לייפציג 1, ברלין 122. בכ״י לוצקי 778: ״בצדקותנו״.

^יח הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 34 עם החתימה ״ת׳⁠ ⁠״. הוא מופיע גם בכ״י ברלין 122 עם תוספת בסופו: ״והוא שאמרו ברית כרותה לשפתים״. הוא חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260.

^יט הביאור בסוגריים המרובעים מופיע במקראות גדולות ונציה רפ״ה, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

^כ הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י סינסינטי 653, אך אינם מופיעים בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

^כא הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י ברלין 122, ס״פ I.11, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165.

^כב כן בכ״י לייפציג 1, פרמא 3260. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: ״דיבר״.

^כג כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260: ״עיביד״. בכ״י ברלין 122: ״עביד״.

^כד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ברלין 122. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״לצעוק״.

^כה הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ברלין 122, ס״פ I.11, ועוד כ״י, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פרמא 3260.

^כו הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לייפציג 1 (בסימון ״ת׳⁠ ⁠״), ברלין 122, ס״פ I.11, ועוד כ״י, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260.

^כז בדפוסים מופיע כאן תוספת של ר״י קרא.

^כח בדפוסים מופיע כאן תוספת של ר״י קרא. והשוו לביאור המסומן בתוספת בכ״י לייפציג 1 כאן: ״ושביה בצדקה – כמצדיקים עליה״. עיר הצדק – כמו בתחילה: צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א).

^כט בדפוסים מופיע כאן תוספת של ר״י קרא.

^ל הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י ברלין 122, ס״פ I.11, ועוד כ״י, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260.

^לא הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י ברלין 122, ס״פ I.11, ועוד כ״י, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון