×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמואל א א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן⁠־הָרָמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָ֠ה בֶּן⁠־יְרֹחָ֧ם בֶּן⁠־אֱלִיה֛וּא בֶּן⁠־תֹּ֥חוּ בֶן⁠־צ֖וּף אֶפְרָתִֽי׃ (ב) וְלוֹ֙ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֔ים שֵׁ֤ם אַחַת֙ חַנָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פְּנִנָּ֑ה וַיְהִ֤י לִפְנִנָּה֙ יְלָדִ֔ים וּלְחַנָּ֖ה אֵ֥ין יְלָדִֽים׃ (ג) וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָהא לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַיהֹוָ֥הי⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי⁠־עֵלִ֗י חׇפְנִי֙ וּפִ֣נְחָ֔ס כֹּהֲנִ֖ים לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ד) וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיִּזְבַּ֖ח אֶלְקָנָ֑ה וְנָתַ֞ן לִפְנִנָּ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ וּֽלְכׇל⁠־בָּנֶ֛יהָ וּבְנוֹתֶ֖יהָ מָנֽוֹת׃ (ה) וּלְחַנָּ֕ה יִתֵּ֛ן מָנָ֥ה אַחַ֖ת אַפָּ֑יִם כִּ֤י אֶת⁠־חַנָּה֙ אָהֵ֔ב וַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה סָגַ֥ר רַחְמָֽהּ׃ (ו) וְכִעֲסַ֤תָּה צָרָתָהּ֙ גַּם⁠־כַּ֔עַס בַּעֲב֖וּר הַרְּעִמָ֑הּ כִּֽי⁠־סָגַ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּעַ֥ד רַחְמָֽהּ׃ (ז) וְכֵ֨ן יַעֲשֶׂ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֤י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה וַתִּבְכֶּ֖ה וְלֹ֥א תֹאכַֽל׃ (ח) וַיֹּ֨אמֶר לָ֜הּ אֶלְקָנָ֣ה אִישָׁ֗הּ חַנָּה֙ לָ֣מֶה תִבְכִּ֗י וְלָ֙מֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְלִ֔י וְלָ֖מֶה יֵרַ֣ע לְבָבֵ֑ךְ הֲל֤וֹא אָֽנֹכִי֙ ט֣וֹב לָ֔ךְ מֵעֲשָׂרָ֖ה בָּנִֽים׃ (ט) וַתָּ֣קׇם חַנָּ֔ה אַחֲרֵ֛י אׇכְלָ֥הֿ בְשִׁלֹ֖ה וְאַחֲרֵ֣י שָׁתֹ֑ה וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן יֹשֵׁב֙ עַל⁠־הַכִּסֵּ֔א עַל⁠־מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (י) וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה׃ (יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אִם⁠־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה׀ בׇּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹא⁠־תִשְׁכַּ֣ח אֶת⁠־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ כׇּל⁠־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא⁠־יַעֲלֶ֥ה עַל⁠־רֹאשֽׁוֹ׃ (יב) וְהָיָה֙ כִּ֣י הִרְבְּתָ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְעֵלִ֖י שֹׁמֵ֥ר אֶת⁠־פִּֽיהָ׃ (יג) וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל⁠־לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד⁠־מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת⁠־יֵינֵ֖ךְ מֵעָלָֽיִךְ׃ (טו) וַתַּ֨עַן חַנָּ֤ה וַתֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲדֹנִ֔י אִשָּׁ֤ה קְשַׁת⁠־ר֙וּחַ֙ אָנֹ֔כִי וְיַ֥יִן וְשֵׁכָ֖ר לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי וָאֶשְׁפֹּ֥ךְ אֶת⁠־נַפְשִׁ֖י לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (טז) אַל⁠־תִּתֵּן֙ אֶת⁠־אֲמָ֣תְךָ֔ לִפְנֵ֖י בַּת⁠־בְּלִיָּ֑עַל כִּֽי⁠־מֵרֹ֥ב שִׂיחִ֛י וְכַעְסִ֖י דִּבַּ֥רְתִּי עַד⁠־הֵֽנָּה׃ (יז) וַיַּ֧עַן עֵלִ֛י וַיֹּ֖אמֶר לְכִ֣י לְשָׁל֑וֹם וֵאלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל יִתֵּן֙ אֶת⁠־שֵׁ֣לָתֵ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתְּ מֵעִמּֽוֹ׃ (יח) וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא⁠־הָֽיוּ⁠־לָ֖הּ עֽוֹד׃ (יט) וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֗קֶר וַיִּֽשְׁתַּחֲווּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַיָּשֻׁ֛בוּ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל⁠־בֵּיתָ֖ם הָרָמָ֑תָה וַיֵּ֤דַע אֶלְקָנָה֙ אֶת⁠־חַנָּ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּזְכְּרֶ֖הָ יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כ) וַֽיְהִי֙ לִתְקֻפ֣וֹת הַיָּמִ֔ים וַתַּ֥הַר חַנָּ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֤א אֶת⁠־שְׁמוֹ֙ שְׁמוּאֵ֔ל כִּ֥י מֵיְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה שְׁאִלְתִּֽיו׃ (כא) וַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכׇל⁠־בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַיהֹוָ֛הי⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת⁠־נִדְרֽוֹ׃ (כב) וְחַנָּ֖ה לֹ֣א עָלָ֑תָה כִּֽי⁠־אָמְרָ֣ה לְאִישָׁ֗הּ עַ֣ד יִגָּמֵ֤ל הַנַּ֙עַר֙ וַהֲבִאֹתִ֗יו וְנִרְאָה֙ אֶת⁠־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְיָ֥שַׁב שָׁ֖ם עַד⁠־עוֹלָֽם׃ (כג) וַיֹּ֣אמֶר לָהּ֩ אֶלְקָנָ֨ה אִישָׁ֜הּ עֲשִׂ֧י הַטּ֣וֹב בְּעֵינַ֗יִךְ שְׁבִי֙ עַד⁠־גׇּמְלֵ֣ךְ אֹת֔וֹ אַ֛ךְ יָקֵ֥ם יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶת⁠־דְּבָר֑וֹ וַתֵּ֤שֶׁב הָֽאִשָּׁה֙ וַתֵּ֣ינֶק אֶת⁠־בְּנָ֔הּ עַד⁠־גׇּמְלָ֖הּב אֹתֽוֹ׃ (כד) וַתַּעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ בְּפָרִ֤ים שְׁלֹשָׁה֙ וְאֵיפָ֨ה אַחַ֥ת קֶ֙מַח֙ וְנֵ֣בֶל יַ֔יִן וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵית⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה שִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר נָֽעַר׃ (כה) וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ אֶת⁠־הַפָּ֑ר וַיָּבִ֥אוּ אֶת⁠־הַנַּ֖עַר אֶל⁠־עֵלִֽי׃ (כו) וַתֹּ֙אמֶר֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י חֵ֥י נַפְשְׁךָ֖ אֲדֹנִ֑י אֲנִ֣י הָאִשָּׁ֗ה הַנִּצֶּ֤בֶת עִמְּכָה֙ בָּזֶ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כז) אֶל⁠־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה לִי֙ אֶת⁠־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ׃ (כח) וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י הִשְׁאִלְתִּ֙הוּ֙ לַֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה כׇּל⁠־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה ה֥וּא שָׁא֖וּל לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁ֖ם לַֽיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה =א?,ל,ק וברשימת הפסקים (וכן אצל ברויאר ומג״ה ובקורן בניגוד לדפוסים הרגילים)
• ברויאר ציין ספק לגבי קיומו של קו הפסיק, ובאמת קשה להבחין בו בכתר בגלל הצפיפות בין שתי התיבות וטשטוש באזור אות יו״ד, וייתכן שהוא צמוד למ״ם סופית.
ב עַד⁠־גׇּמְלָ֖הּ
• מ״מ=עַד⁠־גָמְלָ֖הּ (חסר דגש בגימ״ל)
E/ע
הערותNotes
(א) ויהי איש אחד – הכל לפי הסדר: משה מסר את התורה ליהושע, ויהושע לזקנים, ושופט מסר לשופט עד שהגיע לעלי, וממנו לשמואל, כמו ששנינו: וזקנים לנביאים (משנה אבות א׳:א׳). מן הרמתים צופים – שתי רמות היו שצופות ורואות זו את זו. ויונתן תרגם: צופים – מתלמידי נביאיא. אלקנה – לוי היה, מבני אביאסף בן קרח. כן נתייחס בדברי הימים (דברי הימים א ה׳:ח׳). אפרתי – יונתן תרגם: בטורא דבית אפרים. ומדרש אגדה:⁠1 אפרתי – בן פלטין אבגינוס, אדם חשוב, כמו אפריון נמטייה לרבי שמעון (בבלי בבא מציעא קי״ט.), לשון חן. (ג) ועלה האיש – לשון הוה הוא, היה עולה מזמן מועד למועד לשילה. ומדרש אגדה:⁠2 בדרך שהיה עולה בשנה זו, לא היה עולה בשנה אחרת, כדי להשמיע ישראל ויעשו כמותו. (ד) ויהי היום – תרגום: והוה יום מועדא. (ה) מנה אחת אפים – חולק חד בחיר, הראוי להתקבל בסבר פנים יפות. (ו) צרתה – אשת בעלה, פנינה. גם כעס – כעס אחר כעס, תמיד, לכך נאמר: גם כעס. היתה אומרת לה: כלום קנית היום מעפורת לבנך גדול או חלוק לבנך קטן. בעבור הרעימה – שתתאונן. ורבותינו אמרו (בבלי בבא בתרא ט״ז.): בעבור הרעימה – שתתפלל, ולשם שמים נתכוונה. בעד רחמה – כנגד רחמה. וכן כל לשון בעד. (ז) וכן יעשה – אלקנה. שנה בשנה – נותן לה חלק מובחר להראותה שמחבבה. וצרתה, לפי חבה שבעלה מראה לה, כן תרבה גם היא להכעיסה. (ח) אנכי טוב לך – מחבבך. מעשרה בנים – שילדה לי פנינה. (ט) אכלה בשילה – לא מפיק ה״א, והאל״ף חטף קמ״ץ, והוא כמו: אחרי אכול בשילה ואחרי שתה. והלשון נופל בין לזכר בין לנקבה, אחרי אכלה – לשון פעול, כמו: לאכלה – לשון לפעול. ועלי הכהן ישב על הכסא – אותו היום ישב על כסא גדול, שנתמנה שופט על ישראל. על מזוזת – כמו: אצל מזוזת. (יא) י״י צבאות – למה נתייחד שם זה כאן? אמרה לפניו: רבונו של עולם, שני צבאות בראת בעולמך: העליונים, לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים, פרים ורבים ומתים. אם אני מן התחתונים, אהיה פרה ורבה ומתה, ואם אני מן העליונים, לא אמות. זו מצאתי באגדה של רבי יוסי הגלילי (פסיקתא רבתי). ורבותינו דרשו במסכת ברכות (בבלי ברכות ל״א:) מה שדרשו: עד הנה לא היה אדם שקראו להקב״ה צבאות, אלא כך אמרה לפניו: רבונו של עולם, מכל צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד. אם ראה תראה – רבותינו דרשו בו במסכת ברכות (בבלי ברכות ל״א:) מה שדרשו. אמתך – האמור ג׳ פעמים במקרא, כנגד שלשה דברים שהאשה מצווה עליהם. זרע אנשים – צדיקים, כמה דאת אמר: בשני אנשים צדיקים (מלכים א ב׳:ל״ב). אנשים – חשובים, כמה דאת אמר: אנשים חכמים וידעים (דברים א׳:ט״ו). ונתתיו לי״י – שיהא ראוי לתתו לי״י. ומורה – תרגם יונתן: ומרות אנש לא תהא עלוהי. (יב) שומר את פיה – מצפה מתי תפסיק. כך תרגמו יונתן: ועלי אוריך לה עד דתפסוק. שומר – לשון המתנה, כמו: שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א), לא תשמור על חטאתי (איוב י״ד:ט״ז). (יג) ויחשבה עלי לשכורה – שלא היו רגילין להתפלל בלחש. (טו) לא אדוני – לא אדון אתה בדבר הזה. גלית בעצמך שאין רוח הקודש שורה עליך שתדע שאיני שכורת יין. (טז) אל תתן את אמתך – כלפי שאמרה לו דבר קשה, חזרה ופייסתו שלא יתננה הפקר ובזיון לפני צרתה בת בליעל. כי מרוב שיחידברתי לפניך קושי. שיחי – יש מקומות שהוא לשון אנינות לב. דבר אחר: מרוב שיחי – כתרגומו: ארי מסגי אקניותי וארגיזותי אורכית בצלו עד כען. וכעסי – שצרתי מכעסת אותי. אל תתן – לשון מסירה, כמו: אל תתנני בנפש צרי (תהלים כ״ז:י״ב). (יז) את שלתך – חסר א׳, לדרוש בו לשון בנים, כמו: ובשליתה היוצאת וגו׳ (דברים כ״ח:נ״ז). יתן את שלתך – בשרה שנתקבלה תפלתה. (יח) תמצא שפחתך חן – לבקש עליה רחמים. ופניה לא היו לה – פנים של זעם. (יט) ויבואו אל ביתם וידע אלקנה – מכאן לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה. (כ) לתקפות הימים – מיעוט תקופות שתים, מיעוט ימים שנים, לששה חדשים ושני ימים. מכאן, היולדת לשבעה יולדת למקוטעים. שמואל – על שם אל. ועל שם המעשה הוא נקרא, כי ממנו שאלתיו. (כא) את זבח הימים – ית דבח מועדיא. ואת נדרו – נדרים שנדר בין רגל לרגל, היה מקריב ברגל. (כב) עד יגמל – לסוף כ״ב [כ״ד] חדשים, שכך זמן תינוק לינק. וישב שם עד עולם – עולמם של לוים חמשים שנה, שנאמר: ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה (במדבר ח׳:כ״ה), וכך היו ימיו של שמואל חמשים ושתים, שהרי עלי שפט את ישראל ארבעים שנה (שמואל א ד׳:י״ח), וביום תפלת חנה נתמנה שופט, צא אותה שנה לעיבורו של שמואל, נשתיירו ל״ט, ושמואל פירנס את ישראל משמת עלי י״ג שנה, שהרי יום שמת עלי גלה הארון וישב בשדה פלשתים ז׳ חדשים (שמואל א ו׳:א׳), משם בא לקרית יערים, עד שהעלהו דוד, משמלך שבע שנים בחברון על יהודה, והמליכוהו כל ישראל עליהם, וכתיב: ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה (שמואל א ז׳:ב׳), צא מהן שבע שנים שמלך דוד בחברון, נמצא משגלה הארון עד שמת שאול שלש עשרה שנה ושבעה חדשים, ושמואל מת לפני שאול ארבעה חדשים. (כג) אך יקם י״י את דברו – את ששאלת ממנו זרע אנשים. ועלי בישרך ברוח הקודש: אלהי ישראל יתן את שלתך (שמואל א א׳:י״ז), יקם י״י את דברו, וזהו לפי פשוטו. ומדרש אגדה: רבי נחמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אמר: בכל יום ויום בת קול יוצאת ומפוצצת בעולם ואומרת: עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל. וכל אשה שהיתה יולדת בן, היתה קוראה שמו שמואל. כיון שהיו רואים את מעשיו, היו אומרים אין זה שמואל. וכיון שנולד זה וראו מעשיו, אמרו: דומה שזה הוא. וזהו שאמר: יקם י״י את דברו – שיהא זה שמואל הצדיק. (כד) ואיפה אחת קמח – שמעתי בשם רבינו יצחק הלוי: איפה אחת קמח, שלש סאין, להוציא ממנה שלשה עשרונים סלת הראוי לפר האחד, כדתנן (בבלי מנחות ע״ו:) לחם הפנים כ״ד עשרונים מכ״ד סאין, עשרון סולת לסאה חטין. ונבל יין – לנסך. והנער נער – ורביא הוה יניק. (כה) ויביאו את הנער אל עלי – לראות שנתקיימה נבואתו. ורבותינו דרשו מה שדרשו: שהורה הלכה שאינו צריך כהן לשחיטת קדשים, כדאיתא בברכות (בבלי ברכות ל״א:). (כו) בי אדני – לתת עיניך עליו שיהא תלמידך. ולפי מדרש רבותינו: שלא יענישהו מיתה. (כז) אל הנער הזה התפללתי – אל תאמר: זה ימות וינתן לך אחר. (כח) וגם אנכי השאלתיהו לי״י – כאדם המשאיל כלי לרבו, או משאילו בנו לשמשו. הוא שאול – אנפרוצטיץ בלעז. כלומר: אין אתה רשאי לענשו, הקב״ה נעשה עליו שואל, כי השאלתיו לו, ועליו להחזירו לי. וישתחו שם – שמואל, ויש אומרים אלקנה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ילקוט שמעוני שמואל א ע״ז.
2 השוו ילקוט שמעוני שמואל א ע״ז.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144