תנ״ך
פירוש
(א) {פרשת שמות} וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃ (ב) רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃ (ג) יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽןא׃ (ד) דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃ (ה) וַֽיְהִ֗יב כׇּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃ (ו) וַיָּ֤מׇת יוֹסֵף֙ וְכׇל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃ (ז) וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃ (ח) וַיָּ֥קׇם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃ (ט) וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃ (י) הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖הג ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃ (יא) וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃ (יב) וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (יג) וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃ (יד) וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכׇל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כׇּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃ (טו) וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְד מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃ (טז) וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאׇבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖ואה וָחָֽיָה׃ (יז) וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ (יח) {שני} וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃ (יט) וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ןו הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃ (כ) וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃ (כא) וַיְהִ֕י כִּֽי־יָרְא֥וּז הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃ (כב) וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכׇל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כׇּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכׇל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וּבִנְיָמִֽן =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וּבְנְיָמִֽן (בי"ת שווּאה)
• הערות דותן והמקליד
• ל!=וּבְנְיָמִֽן (בי"ת שווּאה)
• הערות דותן והמקליד
ב וַֽיְהִ֗י ל=וַֽיְהִ֗י בגעיה ימנית
ג נִֽתְחַכְּמָ֖ה =א(ס),ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (נו"ן בגעיה והתי"ו רפה); א(ס),ל1,ב,ש,ק3=נִֽתְֿחַכְּמָ֖ה עם סימן רפה בתי"ו.
ד מֶ֣לֶךְ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (בכתי"ש1 חסרות נקודות סגול בלמ"ד)
• ל!=מֶ֣לֶך (חסר שווא בכ"ף סופית) והמקליד תיקן בלי להעיר
• הערות ברויאר ודותן
• ל!=מֶ֣לֶך (חסר שווא בכ"ף סופית) והמקליד תיקן בלי להעיר
• הערות ברויאר ודותן
ה הִ֖וא =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ"ה (כתיב וי"ו)
• ל!=הִ֖יא (כתיב יו"ד)
• הערת ברויאר
• ל!=הִ֖יא (כתיב יו"ד)
• הערת ברויאר
ו אֲלֵהֶ֛ן =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורות טברניות (כתיב חסר יו"ד) וכך בספרי התורה של כל העדות; מ"ק-ש=<ה' חד חס ושאר' מלי>.
• א(ע[עזרא],ק,ר)=אֲלֵיהֶ֛ן (כתיב מלא יו"ד); וכך היה כתוב בכתבי־היד ל,ל1,ק3,ו לפני תיקון (בתוך ל,ל1,ק3 נוספה הערת מ"ק <ל' חס'> התוכמת בתיקון). אין עדות מפורשת במסורה לשיטה שלפיה כל חמשת התיבות "אליהן" במקרא נכתבים מלאים, אך ייתכן שיש בסיס לשיטה כזו בהערת המסורה הגדולה בכתר על רות א,כ. וראו עוד עופר, קאסוטו, עמ' 311-312.
• א(ע[עזרא],ק,ר)=אֲלֵיהֶ֛ן (כתיב מלא יו"ד); וכך היה כתוב בכתבי־היד ל,ל1,ק3,ו לפני תיקון (בתוך ל,ל1,ק3 נוספה הערת מ"ק <ל' חס'> התוכמת בתיקון). אין עדות מפורשת במסורה לשיטה שלפיה כל חמשת התיבות "אליהן" במקרא נכתבים מלאים, אך ייתכן שיש בסיס לשיטה כזו בהערת המסורה הגדולה בכתר על רות א,כ. וראו עוד עופר, קאסוטו, עמ' 311-312.
ז כִּֽי־יָרְא֥וּ =ל-מ,ש,ק3,ו (געיה באות כ"ף); ראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכן ברויאר ומג"ה).
• ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ (!) בשתי געיות בתיבות המוקפות (וכן בקורן).
• ב=כִּי־יָֽרְא֥וּ (געיה באות יו"ד ונמחקה געיה באות כ"ף)
• ל1,ש1=כִּי־יָרְא֥וּ (אין געיה)
• ל=כִּֽי־יָֽרְא֥וּ (!) בשתי געיות בתיבות המוקפות (וכן בקורן).
• ב=כִּי־יָֽרְא֥וּ (געיה באות יו"ד ונמחקה געיה באות כ"ף)
• ל1,ש1=כִּי־יָרְא֥וּ (אין געיה)
(א) 
ואלה שמות בני ישראל – אף על פי שמנאן בחייהם בשמותם (בראשית מ״ו:ח׳-כ״ז), חזר ומנאן אחר מיתתן, להודיע חיבתן,1 שנימשלו ככוכבים, שמוציאן במספר ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר: המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (ישעיהו מ׳:כ״ו). (ה) ויוסף היה במצרים – והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים. ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים? אלא להודיעך צדקתו של יוסף: הוא יוסף הרועה צאן אביו, הוא יוסף כשהיה במצרים ונעשה מלך, עומד בצדקו.2 (ז) א וישרצו – שהיו יולדות ששה ששהב בכרס אחד.3 (ח) ויקם מלך חדש – רב ושמואל: חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו (בבלי עירובין נ״ג., בבלי סוטה י״א.). אשר לא ידע – עשה עצמו כאילו לא היה ידעו. (י) הבה נתחכמה – כל הבה לשון הכנה והזמנה לדבר הוא, הכינו עצמיכם לכך. לו – לעם, נתחכם מה לעשות לו. ורבותינו דרשו (בבלי סוטה י״א.): נתחכם למושיען.ג נדונם במים,4 שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם.ד ועלה מן הארץ – על כרחינו. ורבותינו דרשו (בבלי סוטה י״א.): כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו בחברו, והרי הוא כאילו כתוב: ועלינו מן הארץ, והם יירשוה. (יא) עליו – על העם. מסים – לשון מס, שרים שגובים מהם המס. ומהו המס? שיבנו ערי מסכנות. בסבלותם – בסבלות מצרים. ערי מסכנות – כתרגומו, ערים חזקות לאוצר,ה וכן: לך בא אל הסוכן הלזו (ישעיהו כ״ב:ט״ו) – גיזבר הממונה על האוצרות. את פתם ואת רעמסס – שלא היו ראויות מתחילה לכך, ועשאום חזקות ובצורות לאוצר.ז (יב) וכאשר יענו אתו – ככלח מה שהיו נותנין לב לענות, כן לב הקב״ה להרבות ולהפרוץ.ט כן ירבה – כן רבה וכן פורץ, זה פשוטו. ומדרשו (תנחומא (בובר) שמות הוספה ח׳): רוח הקודש אומרת: אתם אומרים: פן ירבה (שמות א׳:י׳), ואני אומר: כן ירבה. ויקוצו – קצו בחייהם. ורבותינו דרשוהו (בבלי סוטה י״א.): היו כקוצים בעֵיניהם. (יג) בפרך – עבודה קשה המפרכת ומשברת את הגוף, קונבריומנט בלעז.י (טו) מיילדות – הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד, כמו: שובר ומשבר, דובר ומדבר, כן: מוליד ומיילד. שפרה – יוכבד, על שם שמשפרת את הוולד. פועה – מרים, שפועה ומדברת והוגה לוולד, כדרך הנשים לפייס תינוק הבוכה. פועה – לשון צעקה, כמו: כיולדה אפעה (ישעיהו מ״ב:י״ד). (טז) בילדכן – כמו: בהולידכן. על האובניםיא – מושב האשה היולדת, ובמקום אחר קורהו משבר (מלכים ב י״ט:ג׳). וכמוהו: עושה מלאכה על האובנים (ירמיהו י״ח:ג׳) – מושב כלי אומנות יוצר חרש. אם בן הוא וגו׳ – לא היה מקפיד אלא על הזכרים, שאמרו לו איצטגניניו: שעתידות לילד בן המושיע אותם. וחיה – ותחיה. (יז) ותחיין את הילדים – מספקות להם מזון. תרגום הראשון: וקיימא (אונקלוס שמות א׳:י״ז), והשיני: וקיימתין (אונקלוס שמות א׳:י״ח), לפי שלשון עברי לנקיבות רבות, תיבה זו וכיוצא בה משמשות לשון פַעַלו ולשון פעלתן, כגון: ותאמרן איש מצרי (שמות ב׳:י״ט) – לשון עבר, כגון: ויאמרו לזכרים. ותדברנה בפיכם (ירמיהו מ״ד:כ״ה) – לשון דברתם,יב כמו: ותאמרויג לזכרים. וכן: ותחללנה אותי אל עמי (יחזקאל י״ג:י״ט) – לשון חיללתן,יד כמו: ותחללו לזכרים. (יט) כי חיות הנה – בקיאות כמילדות. תרגום מילדת – חיתא. ורבותינו דרשו (בבלי סוטה י״א:): הרי הן משולות כחיות השדה, שאינן צריכות מילדת:טו גור אריה (בראשית מ״ט:ט׳), זאב יטרף (בראשית מ״ט:כ״ז), בכור שורו (דברים ל״ג:י״ז), איילה שלוחה (בראשית מ״ט:כ״א). ומי שלא נכתב בו, הרי הכתוב כוללו:טז מה אמך לביא וגו׳ (יחזקאל י״ט:ב׳). (כ-כא) וייֵטב – היטב להן. וזהו חילוק בתיבה שיסודה שתי אותיות, ונתן לך וי״ו יו״ד בראשה. כשהיא באה לדבר לשון ויַפְעֵל,יז הוא נוקד את היו״ד בצרי שהוא קמץ קטן, כגון: וייטב למילדות, ויֵירב בבת יהודה (איכה ב׳:ה׳) – הִרְבה תאניה, וכן: ויֵגל את השארית (דברי הימים ב ל״ו:כ׳) דנבוזראדןיח – הגלה את השארית, ויֵפן זנב אל זנב (שופטים ט״ו:ד׳) – הפנה הזנבות זו לזו, כל אלה לשון הִפעִיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויִפְעַל, הוא נקודיט בחירק, כגון: ויִיטב בעיניו (ויקרא י׳:כ׳) – לשון פעל,כ ויִירֶב העם (שמות א׳:כ׳) – רָבָהכא העם, ויִגֶל יהודה (מלכים ב כ״ה:כ״א) – גלָה יהודה, ויפן כה וכה (שמות ב׳:י״ב) – פנָה לכאן ולכאן. ואל תשיבני: וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אילו, שהרי היו״ד יסוד בהן: ירד,כב יצא,כג ישב, הלך,כד הי׳ אות שלישית בו. וייטב למילדות – מה היא הטובה? ויעש להם בתים – בתי כהונה ולויה ומלכות, שקרויין בתים,כה ויבן את בית י״י ואת בית המלך (מלכים א ט׳:י׳).5 כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (בבלי סוטה י״א:). (כב) לכל עמו – אף עליהם גזר. יום שנולד משה, אמרו לו איסטגניניו: היום נולד,כו ואין אנו יודעין אם ממצרית אם מישראלית,כז ורואין אנו שסופו ללקות במים. לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר: כל הבן הילוד, ולא נאמר: הילוד לעברים. והן לא היו יודעין שסופו ללקות על מי מריבה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואלה שמות בני ישראל – אף על פי שמנאן בחייהם בשמותם (בראשית מ״ו:ח׳-כ״ז), חזר ומנאן אחר מיתתן, להודיע חיבתן,1 שנימשלו ככוכבים, שמוציאן במספר ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר: המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (ישעיהו מ׳:כ״ו). (ה) ויוסף היה במצרים – והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים. ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים? אלא להודיעך צדקתו של יוסף: הוא יוסף הרועה צאן אביו, הוא יוסף כשהיה במצרים ונעשה מלך, עומד בצדקו.2 (ז) א וישרצו – שהיו יולדות ששה ששהב בכרס אחד.3 (ח) ויקם מלך חדש – רב ושמואל: חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו (בבלי עירובין נ״ג., בבלי סוטה י״א.). אשר לא ידע – עשה עצמו כאילו לא היה ידעו. (י) הבה נתחכמה – כל הבה לשון הכנה והזמנה לדבר הוא, הכינו עצמיכם לכך. לו – לעם, נתחכם מה לעשות לו. ורבותינו דרשו (בבלי סוטה י״א.): נתחכם למושיען.ג נדונם במים,4 שכבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם.ד ועלה מן הארץ – על כרחינו. ורבותינו דרשו (בבלי סוטה י״א.): כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו בחברו, והרי הוא כאילו כתוב: ועלינו מן הארץ, והם יירשוה. (יא) עליו – על העם. מסים – לשון מס, שרים שגובים מהם המס. ומהו המס? שיבנו ערי מסכנות. בסבלותם – בסבלות מצרים. ערי מסכנות – כתרגומו, ערים חזקות לאוצר,ה וכן: לך בא אל הסוכן הלזו (ישעיהו כ״ב:ט״ו) – גיזבר הממונה על האוצרות. את פתם ואת רעמסס – שלא היו ראויות מתחילה לכך, ועשאום חזקות ובצורות לאוצר.ז (יב) וכאשר יענו אתו – ככלח מה שהיו נותנין לב לענות, כן לב הקב״ה להרבות ולהפרוץ.ט כן ירבה – כן רבה וכן פורץ, זה פשוטו. ומדרשו (תנחומא (בובר) שמות הוספה ח׳): רוח הקודש אומרת: אתם אומרים: פן ירבה (שמות א׳:י׳), ואני אומר: כן ירבה. ויקוצו – קצו בחייהם. ורבותינו דרשוהו (בבלי סוטה י״א.): היו כקוצים בעֵיניהם. (יג) בפרך – עבודה קשה המפרכת ומשברת את הגוף, קונבריומנט בלעז.י (טו) מיילדות – הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד, כמו: שובר ומשבר, דובר ומדבר, כן: מוליד ומיילד. שפרה – יוכבד, על שם שמשפרת את הוולד. פועה – מרים, שפועה ומדברת והוגה לוולד, כדרך הנשים לפייס תינוק הבוכה. פועה – לשון צעקה, כמו: כיולדה אפעה (ישעיהו מ״ב:י״ד). (טז) בילדכן – כמו: בהולידכן. על האובניםיא – מושב האשה היולדת, ובמקום אחר קורהו משבר (מלכים ב י״ט:ג׳). וכמוהו: עושה מלאכה על האובנים (ירמיהו י״ח:ג׳) – מושב כלי אומנות יוצר חרש. אם בן הוא וגו׳ – לא היה מקפיד אלא על הזכרים, שאמרו לו איצטגניניו: שעתידות לילד בן המושיע אותם. וחיה – ותחיה. (יז) ותחיין את הילדים – מספקות להם מזון. תרגום הראשון: וקיימא (אונקלוס שמות א׳:י״ז), והשיני: וקיימתין (אונקלוס שמות א׳:י״ח), לפי שלשון עברי לנקיבות רבות, תיבה זו וכיוצא בה משמשות לשון פַעַלו ולשון פעלתן, כגון: ותאמרן איש מצרי (שמות ב׳:י״ט) – לשון עבר, כגון: ויאמרו לזכרים. ותדברנה בפיכם (ירמיהו מ״ד:כ״ה) – לשון דברתם,יב כמו: ותאמרויג לזכרים. וכן: ותחללנה אותי אל עמי (יחזקאל י״ג:י״ט) – לשון חיללתן,יד כמו: ותחללו לזכרים. (יט) כי חיות הנה – בקיאות כמילדות. תרגום מילדת – חיתא. ורבותינו דרשו (בבלי סוטה י״א:): הרי הן משולות כחיות השדה, שאינן צריכות מילדת:טו גור אריה (בראשית מ״ט:ט׳), זאב יטרף (בראשית מ״ט:כ״ז), בכור שורו (דברים ל״ג:י״ז), איילה שלוחה (בראשית מ״ט:כ״א). ומי שלא נכתב בו, הרי הכתוב כוללו:טז מה אמך לביא וגו׳ (יחזקאל י״ט:ב׳). (כ-כא) וייֵטב – היטב להן. וזהו חילוק בתיבה שיסודה שתי אותיות, ונתן לך וי״ו יו״ד בראשה. כשהיא באה לדבר לשון ויַפְעֵל,יז הוא נוקד את היו״ד בצרי שהוא קמץ קטן, כגון: וייטב למילדות, ויֵירב בבת יהודה (איכה ב׳:ה׳) – הִרְבה תאניה, וכן: ויֵגל את השארית (דברי הימים ב ל״ו:כ׳) דנבוזראדןיח – הגלה את השארית, ויֵפן זנב אל זנב (שופטים ט״ו:ד׳) – הפנה הזנבות זו לזו, כל אלה לשון הִפעִיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויִפְעַל, הוא נקודיט בחירק, כגון: ויִיטב בעיניו (ויקרא י׳:כ׳) – לשון פעל,כ ויִירֶב העם (שמות א׳:כ׳) – רָבָהכא העם, ויִגֶל יהודה (מלכים ב כ״ה:כ״א) – גלָה יהודה, ויפן כה וכה (שמות ב׳:י״ב) – פנָה לכאן ולכאן. ואל תשיבני: וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אילו, שהרי היו״ד יסוד בהן: ירד,כב יצא,כג ישב, הלך,כד הי׳ אות שלישית בו. וייטב למילדות – מה היא הטובה? ויעש להם בתים – בתי כהונה ולויה ומלכות, שקרויין בתים,כה ויבן את בית י״י ואת בית המלך (מלכים א ט׳:י׳).5 כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (בבלי סוטה י״א:). (כב) לכל עמו – אף עליהם גזר. יום שנולד משה, אמרו לו איסטגניניו: היום נולד,כו ואין אנו יודעין אם ממצרית אם מישראלית,כז ורואין אנו שסופו ללקות במים. לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר: כל הבן הילוד, ולא נאמר: הילוד לעברים. והן לא היו יודעין שסופו ללקות על מי מריבה.רשימת מהדורות© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 רש״י פירש בדומה גם בבמדבר א׳:א׳ (גם שם עולה השאלה של הצורך במנין נוסף של העם). והשוו גם רש״י במדבר כ״ו:א׳.
2 דברי רש״י שאובים מספרי דברים ל״ב:מ״ד.
3 דברי רש״י שאובים ממכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב:כ״ו. והשוו פסיקתא דרב כהנא י״א:י״א ותנחומא פקודי ט׳.
4 השוו רש״י שמות י״ח:י״א.
5 כן בספרי במדבר י׳:כ״ט.
א בכ״י ירושלים 2009 ודפוס אלקבץ (עם שינויים קלים) נוסף כאן: ״ובני ישראל פרו – שלא הפילו נשותיהם ושלא היו מתים קטנים.״ תוספת זו אינה מופיעה בכ״י לייפציג 1 מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פרמא 3204, וינה 23, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 156, וטיקן 94, וגם לא ברוב כ״י המאוחרים ככ״י ברסלאו 11, פריס 159, ברסלאו 102, ברסלאו 10, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228. ועיין בהערה להלן לגבי כ״י פריס 157.
ב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34 (לפני שנמחק), פריס 155. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651, פרמא 3204, מופיע המלה ״ששה״ רק פעם אחת. בכ״י פריס 157 יש נוסח אחר לחלוטין הדורש כל מלה של הפסוק מ״פרו״ עד ״מאד״ כשתיים ומסיים ב״הרי יולדות י״ב בכרס אחד״ (והוא אולי צירוף של ״ששה ששה״). והשוו לדפוס אלקבץ שמוסיף אחרי ״כרס אחד״: ״שנאמר פרו וישרצו וירבו, כל אחד ואחד שנים, הרי ששה״.
ג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י ליידן 1, בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״של ישראל״.
ד בכ״י פריס 155 נוסף כאן: ״והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל מביא הוא על אומה אחת״. התוספת אינה מופיעה בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, ברלין 1221, פרמא 3204, ויימר 651.
ה כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פריס 157, פרנקפורט 152, פריס 158, ובגיליון בכ״י פריס 156. ״ערים חזקות לאוצר״ חסר בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, ברלין 1221, ויימר 651, פרמא 3204, פריס 159. בכ״י פריס 155 מופיע: ״לשון אוצר׳ כתרגומו״.
ו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 34, וכן ברשב״ם שמות א׳:י״א. בנוסח המקרא שלנו: ״הזה״. המלה חסרה בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1.
ז כל ד״ה ״את פתם״ חסר בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155. הוא מופיע בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד 34, פרמא 3204, ס״פ 118, וכן בדפוס רומא ואלקבץ.
ח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5: ״בכל״. בכ״י המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917: ״כל״
ט כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא: ״ולהפריץ״.
י הלעז מופיע בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 34, ויימר 651. הוא חסר בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, ברלין 1221, פריס 155, פרמא 3204.
יא כך הכתיב כאן וגם בהמשך בכ״י לייפציג 1 (כדי להבדילו מן המלה ״הָאֲבָנִים״). בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, וכן בפסוק: ״האבנים״.
יב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34, דפוסי ונציה רפ״ה, סביונטה. בדפוסים מאוחרים: ״דברתן״.
יג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בדפוס סביונטה: ״ותדברו״.
יד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34: ״חללתם״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא (במקום ״לשון חיללתן״): ״לשון עבר לנמצאות״.
טו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״והיכן משולות לחיות״.
טז בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״ויברך אותם (בראשית מ״ט:י״ח), ועוד כתיב״. המלים לא מופיעות בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, ונציה רפ״ה, סביונטה.
יז כן בכ״י לייפציג 1 (עם ניקוד), אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י ליידן 1, דפוס רומא: ״ויפעיל״.
יח כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34, ליידן 1. בכ״י לייפציג 1 בטעות: ״דנבוזארן״.
יט כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34 נוסף כאן: ״היו״ד״.
כ כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, ליידן 1: ״הוטב״.
כא כן בכ״י לייפציג 1 (עם ניקוד), אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34: ״נתרבה״.
כב כן בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5 חסר: ״ירד״.
כג כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, ברלין 1221, פרמא 3204, ויימר 651. מלת ״יצא״ חסרה בכ״י לייפציג 1, ליידן 1.
כד כן בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, ליידן 1, ברלין 1221, ויימר 651. בכ״י לייפציג 1 נמחקה כאן מלה (כנראה ״ילך״) ומלת ״הלך״ נוספה בין השיטין, וגם בכ״י מינכן 5 תוקנה מלת ״ילך״ ל״הלך״. בכ״י פרמא 3204: ״ילך״.
כה כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוסי שונצינו, ונציה רפ״ה, סביונטה. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״כמו שכתוב״.
כו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא, ריג׳יו, שונצינו, ונציה רפ״ה, סביונטה. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״מושיען״.
כז כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י ליידן 1: ״אם מישר׳ אם ממצרית״. בכ״י אוקספורד 165: ״אם ממצרים אם מישראל״. בכ״י המבורג 13: ״אם מישר׳ אם ממצרים״.
הערות
Tanakh
Peirush