תנ״ך
פירוש
(א) {פרשת בראשית} בְּרֵאשִׁ֖יתא בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (ב) וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃ (ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹרב וַֽיְהִי־אֽוֹר׃ (ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃ (ה) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ (ו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃ (ז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִ֒יעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (ח) וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃ (ט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (י) וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ (יא) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤אג הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֗שֶׁאד עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (יב) וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ (יג) וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃ (יד) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃ (טו) וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽןה׃ (טז) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃ (יז) וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (יח) וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔ילו בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ (יט) וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃ (כ) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃ (כא) וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כׇּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כׇּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ (כב) וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ׃ (כג) וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי׃ (כד) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (כה) וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כׇּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃ (כו) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ (כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ז בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃ (כח) וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכׇל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃ (כט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כׇּל־עֵ֣שֶׂב׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כׇל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כׇּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאׇכְלָֽה׃ (ל) וּֽלְכׇל־חַיַּ֣ת הָ֠אָ֠רֶץ וּלְכׇל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כׇּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאׇכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃ (לא) וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בְּרֵאשִׁ֖ית =מ"ס-ל ומ"ש (אות בי"ת גדולה)
• ל=בְּרֵאשִׁ֖ית (באות רגילה)
• ל=בְּרֵאשִׁ֖ית (באות רגילה)
ב יְהִ֣י א֑וֹר =א(ס),ל,ל-מ(צילום),ק3,ו,פטרבורג-EVR-II-B-8,ותיקן-448,ה ("יהי" בטעם מונח) <א(ס)=מקף? אינו כן אלא מונח>, וכך לפי בן־אשר כפי שמובא במנחת שי.
• דפוסים רבים כולל היידנהיים וקורן=יְהִי־א֑וֹר ("יהי" מוקפת ל"א֑וֹר"), וכך לפי בן־נפתלי כפי שמובא במנחת שי.
• דפוסים רבים כולל היידנהיים וקורן=יְהִי־א֑וֹר ("יהי" מוקפת ל"א֑וֹר"), וכך לפי בן־נפתלי כפי שמובא במנחת שי.
ג תַּֽדְשֵׁ֤א =א(ס),ל <א(ס)=מתג? כן>
ד דֶּ֗שֶׁא =א(ס),ל?,ל-מ(צילום),ק3,ו,פטרבורג-EVR-II-B-8(1ב) ומ"ש (בנקודה אחת לטעם רביע); <א(ס)=רביע? כן>, וכמו כן בתאג' דפוס ראשון ובכתבי־יד ספרדים כגון היללי, פריז 25 ותנ"ך ליסבון. הדף מטושטש בכתי"ל וקשה להבחין בטעם; ייתכן שנקודה שנייה עליונה נמחקה.
• מ"ג דפוס ונציה=דֶּ֔שֶׁא (בשתי נקודות לטעם זקף גדול) וכמו כן בחלק מהדפוסים בעקבותיו, וגם בחלק מהתיגאן בכתב־יד.
• קורן, ברויאר, דותן, מג"ה, סימנים, מכון ממרא
• מ"ג דפוס ונציה=דֶּ֔שֶׁא (בשתי נקודות לטעם זקף גדול) וכמו כן בחלק מהדפוסים בעקבותיו, וגם בחלק מהתיגאן בכתב־יד.
• קורן, ברויאר, דותן, מג"ה, סימנים, מכון ממרא
ה וַֽיְהִי־כֵֽן ל=וַֽיְהִי־כֵֽן בגעיה ימנית
ו וּֽלְהַבְדִּ֔יל =ק3,ו וכמו כן בתיגאן ובדפוסים.
• א(ס),ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל (חטף) <א(ס)=מתג ושוא לבד? אינו כן אלא הלמ"ד בחטף פתח>, וכמו כן בכתבי־יד ספרדים כגון היללי, פריז 25 ותנ"ך ליסבון.
• א(ס),ל=וּֽלֲהַבְדִּ֔יל (חטף) <א(ס)=מתג ושוא לבד? אינו כן אלא הלמ"ד בחטף פתח>, וכמו כן בכתבי־יד ספרדים כגון היללי, פריז 25 ותנ"ך ליסבון.
ז אֶת־הָֽאָדָם֙ ל=אֶת־הָֽאָדָם֙ בגעיה ימנית
(א) אבראשית ברא – אמר ר׳ יצחק (תנחומא (בובר) בראשית י״א): לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות י״ב:ב׳), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומהב טעם פתח בבראשית, משום: כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קי״א:ו׳). שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, והםג אומרים להם: כל הארץ של הקב״ה היא, והואד בראה והוא נתנה לאשר ישר בעיניו, ברצותוה נתנה להם וברצותוו נטלה מהם ונתנה לנו (בראשית רבה א׳:ב׳). (א-ג) בראשית ברא וגו׳ – אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, כמה שדרשוהו רבותינו בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח׳:כ״ב), ובשביל ישראל שנקרא ראשית תבואתוז (ירמיהו ב׳:ג׳). ואם באת לדורשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריית שמים וארץ, והארץ היתהח תהו ובהוט וחשך, ויאמר הקב״הי יהי אור. ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאילו קדמו, שאםיא בא להורות כן היה לו לכתוב: ׳בראשונה׳ ברא את השמים וגו׳. שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו, כמו: בראשית ממלכת פלונייב (ירמיהו כ״ז:א׳), ראשית ממלכתו (בראשית י׳:י׳), ראשית דגנך (דברים י״ח:ד׳). אף כאן אתה אומר: בראשית ברא – כמו: בראשית ברא1 הקב״היג את השמים, ודומה לו: תחלת דבר י״י בהושע (הושע א׳:ב׳) – כמו: תחלת דבורו של הקב״ה בהושע, ויאמר י״י אל הושע. ואם תאמר: להורות בא שאילו תחלה נבראו, ופירושו: בראשית הכל ברא אילו, ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטים תיבה אחת, כמו: כי לא סגר דלתי בטני (איוב ג׳:י׳) ולא פירש מי הסוגר, וכמו: ישא את חיל דמשק (ישעיהו ח׳:ד׳) ולא פירש מי ישאנו, וכמו: אם יחרוש בבקרים (עמוס ו׳:י״ב) ולא כתביד אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו: מגיד מראשית אחרית (ישעיהו מ״ו:י׳) ולא כתב מגיד מראשית דבר אחרית דבר.טו אם כן, תמה על עצמך שהרי המים קדמו, שהרי כתוב: ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גילה בריית המים מתי, למדת שקדמו לארץ. ועוד שהשמים מאש ומים נבראו. על כרחך לא לימד המקרא בסדר הקודמים והמאחריםטז כלום. ברא אלהים – ולא נאמר: י״י, שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין מתקיים, הקדים מדת רחמים ושיתפה למדת הדין. היינו דכתיב: ביום עשות י״י אלהים ארץ ושמים (בראשית ב׳:ד׳). (ב) תהו ובהו – תוהו לשון תמה ושממון, שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה. תהו – אשטורדישון בלעז. בהו – לשון ריקות וצדו. על פני תהום – על פני המים שעל הארץ. ורוח אלהיםיז מרחפת וגו׳ – כסא כבוד עומד באויר מרחף על פנייח המים ברוח פיו של הקב״ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן. אקובטיר בלעז. (ד) וירא את האור כי טוב ויבדל – אף בזו אנו צריכין לדברייט אגדה. ראהו שאינו כדיי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים. ולפי פשוטו כך פרשהו: ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משמשים בעירבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה. (ה) יום אחד – לפי סדר לשון הפרשה היה לו לכתוב: יום ראשון, כמו שכתוב בשאר הימים: שיני (בראשית א׳:ח׳), שלישי (בראשית א׳:י״ג), רביעיכ (בראשית א׳:י״ט). למה כתב: אחד? שהיה הקב״ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני, וכך מפורש בבראשית רבה (בראשית רבה ג׳:ח׳). (ו) יהי רקיע – יחזק הרקיע. שאף על פי שנבראו שמים ביום ראשון, לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקב״ה באומרו:כא יהי רקיע. והוא שכתוב: עמודי שמים ירופפו (איוב כ״ו:י״א) – כל יום ראשון, ובשני יתמהו מגערתו (איוב כ״ו:י״א) – כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו. בתוך המים – באמצע המים, שיש הפרש בין מיםכב העליונים לרקיע, כמן הרקיעכג למים שעל הארץ. הא למדת שהן תלויים במאמרו של מלך. (ז) ויעש אלהיםכד את הרקיע – תקנו על עומדו, והיא עשייתו, כמו: ועשתה את צפרניה (דברים כ״א:י״ב). מעל לרקיעכה – על הרקיע לא נאמר, אלא מעל, לפי שהן תלויים באויר. מפני מה לא נאמר: כי טוב בשני, לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד יום שלישי, והרי התחיל בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במלואו ובטובו. ובשלישי שגמר מלאכת המים והתחיל וגמר מלאכת אחרת, כפל בו ״כי טוב״ שני פעמים (בראשית א׳:י׳,י״ב), אחת לגמר מלאכת השני ואחת למלאכת היום. [ולמאן דאמר מפני שנברא בו גיהינם, יש הוכחה למינין, אם כן מצינו במלחמת יהושפט מפני מפלת האומות חסר ׳כי טוב׳ מהודאה, שכן כתוב: הודוכו לי״י כי לעולם חסדו (דברי הימים ב כ׳:כ״א). ואף מלאכים נבראו בו ביום, שנאמר: נוטה שמים לבדיכז רוקע הארץ מי אתי (ישעיהו מ״ד:כ״ד), מגיד שלא היה לבדו אלא בנטיית שמים וארץ, שלא נתפאר כן אלא בראשון. משם ולהלן היו משרתיו לפניו.]כח (ח) ויקרא לרקיע שמים – שא מים, שם מים, אש ומים שעירבן זה בזה ועשה מהם שמים. (ט) יקוו המים – היו שטוחים על פני כל הארץ, והקוום באוקיינוס, הוא היםכט הגדול שבכל הימים. (י) קרא ימים – והלא ים אחד הוא. אלא אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו לטעם דג העולה באספמיא. (יא) תדשא הארץ דשא עשב וגו׳ – לא דשא לשון עשב, ולא עשב לשון דשא, ולא היה לשון למקראל לומר: תעשיב הארץ. מיני הדשאים מחולקים, כל אחד נקרא לעצמו עשב פלוני, ואין לשון למדבר לומר: דשא פלוני, שלשון דשא הוא לבישת הארץ כשהיא מתמלאת בדשאים. תדשא הארץ – תתכסה ותתמלא לבוש עשבים. בלשון לעז נקרא דשא אֵירבדיץ, כולם בערבוביא, וכל שורש לעצמו נקרא עשב. מזריע זרע – שיגדל בו זרעו לזרוע ממנו במקום אחר. ועץ פרי – שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצֵא הארץ עץ עושה פרי (בראשית א׳:י״ב), ולא העץ פרי. לפיכך כשנתקלל אדם על עוונו, נפקדלא גם היא עוונה ונתקללה. אשר זרעו בו – הם גרעיני כל פרי, שמהם האילן צומח כשנוטעין אותו. (יב) ותוצא הארץ וגו׳ – אף על פי שלא נאמר: למינהו בדשאים בצווי, הם שמעו שנצטוו האילנות על כן, ונשאו קל וחומר בעצמן, כאשר מפורש בהגדהלב בשחיטת חולין (בבלי חולין ס׳.). (יד) יהי מארת וגו׳ – מיום ראשון נבראו, וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע. וכן כל תולדות שמים וארץ מיום ראשון נבראולג וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, הוא שכתוב את השמים (בראשית א׳:א׳) – לרבות תולדותיהם, ואת הארץ (בראשית א׳:א׳) – לרבות תולדותיה. יהי מארת – חסר, על שם שהוא יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות.לד הוא ששנינו: ברביעי היו מתענין על אסכרה שלא תפול בתינוקותלה (בבלי תענית כ״ז:). להבדיל בין היום ובין הלילה – משנגנז האור הראשון, אבל בשבעתלו ימי בראשית שמשו האור והחשך הראשונים זה ביום וזה בלילה.לז והיו לאותות – כשמאורות לוקים סימן רע הוא לעולם. הוא שנאמר: מאותות השמים אל תחתו (ירמיהו י׳:ב׳) – בעשותכם רצון הקב״ה אין אתם צריכין לדאג מן הפורענות. ולמועדים – על שם העתיד, שעתידים ישראל להצטוות על המועדות, והם נימנין למולד הלבנה. ולימים – שימוש החמה חצי היום, ושימוש הלבנה חצי היום, הרי יום שלם. ושנים – לסוף שלש מאות וששים וחמשהלח יגמרו מהלכתם בשנים עשר מזלות המשרתים אותם, והיא שנה.לט (טו) והיו למאורות – עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם. (טז) המאורות הגדולים – שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על ידי שקיטרגה ואמרה: אי איפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. ואת הכוכבים – על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה את צבאה להפיס את דעתה. (כ) נפש חיה – שישמ בהם חיות. שרץ – כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שרץ, בעוף כמו זבובים, ובשרצים כגון נמלים וחיפושים ותולעים, ובבריות כגון חלד ועכבר וחומט וכיוצא בהם, וכל הדגים. (כא) התנינים הגדוליםמא – דגים גדולים שבים. ובדברי אגדה: הוא לויתן ובן זוגו, שבראם זכר ונקבה ושחטה לנקבה ומלחה לצדיקים, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולםמב לפניהם. נפש החיה – נפש שיש בומג חיות. (כב) ויברך אותם – לפי שמחסרים אותם וצדין מהם,מד הוצרכו לברכה: פרו – לשון פרי, עשומה פירות.מו ואף החיות היו צריכין לברכה, אלא מפני הנחש העתיד לקללהמז לכך לא ברכן, שלא יהא הוא בכלל.מח (כד) תוצא הארץ – הוא שפרשתי (רש״י בראשית א׳:י״ד) שהכל נבראו מיום ראשון, ולא הוצרכו אלא להוציאם. נפש חיה – שיש בומט חיות. ורמש – הם שרצים, שהם נמוכים ורומסיםנ על הארץ, נא
נראין כאילו נגררין, שאין הילוכן ניכר. כל לשון שרץ ורמש בלשונינו: קונמובריט. (כה) ויעש – תקןנב לצביונם בקומתן. (כו) נעשה אדם – ענוותנותו של הקב״ה למדנו מכאן, לפינג שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהם. וכשהוא דן את המלכיםנד הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינונה באחאב שאמר לו מיכה:נו ראיתי את י״י יושב על כסאונז וכל צבא השמים עומדיםנח עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א כ״ב:י״ט). וכי יש ימין ושמאל לפניו, אלא אילו מיימינים לזכות ואילו משמאילים לחובה, וכן: בגזירת עירין פיתגמא ובמאמרנט קדישין שאילתא (דניאל ד׳:י״ד). אף כאן בפמליא שלו נטל רשות, אמר להם: יש בעליונים בדמותי, אם אין בתחתונים בדמותי, הרי יש קנאה במעשה בראשית.2 נעשה אדם – אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו, ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה סשיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן. ואם כתב: אעשה אדם, לא למדנו שיהא נדבר עם בית דינו אלא לעצמו. ותשובת המינין כתב בצדם:סא ויברא את האדם (בראשית א׳:כ״ז), ולא כתב: ויבראו. בצלמנו – בדפוסנו. כדמותנו – להבין ולהשכיל. וירדו בדגת הים – יש בלשון זה לשון רידוי ולשון ירידה. זכה – רודה בחיה ובבהמה, לא זכה – נעשה ירוד לפניהם, והחיה מושלת בו. (כז) ויברא את האדם בצלמו – בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר, והוא בידים, כדכתיב: ותשת עלי כפךסב (תהלים קל״ט:ה׳). ונעשה כחותם,סג כמטבע הזה העשויה על ידי רושם שקורין קויינא, וכן הוא אומר: תתהפך כחומר חותם (איוב ל״ח:י״ד). בצלם אלהים ברא אתו – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא. זכר ונקבה ברא אותם – ולהלן הוא אומר: ויקח אחת מצלעותיו וגו׳ (בראשית ב׳:כ״א). מדרש אגדה: שבראו שתי פרצופות ברייה ראשונה, ואחר מכן חלקו. ופשוטו של מקרא: כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי, ולא פירש לך כיצד ברייתן, ופירש לך במקום אחר (בראשית ב׳:ז׳-כ״ב). (כח) וכבשה – חסר ו׳. לימדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יוצאנית, ועוד לימדך שהאיש דרכוסד לכבש מצווה על פריה ורבייה ולא האשה. (כט-ל) לכם יהיה לאכלה, ולכל חית הארץסה – השוה להם הבהמות והחיות למאכל, ולא הרשם לאדם ולאשתו להמית ברייה ולאכול בשר, אך את כל ירק עשב יאכלו כולם יחד. וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר: כל רמש אשר הוא חי לכם וגו׳, כירקסו עשב – אשר התרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל (בראשית ט׳:ג׳). (לא) יום הששי – הוסיף ה׳ בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו ישראל חמשה חומשי תורה.סז דבר אחר: יום הששי – כולכם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששהסח בסיון המוכן למתן תורה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נראין כאילו נגררין, שאין הילוכן ניכר. כל לשון שרץ ורמש בלשונינו: קונמובריט. (כה) ויעש – תקןנב לצביונם בקומתן. (כו) נעשה אדם – ענוותנותו של הקב״ה למדנו מכאן, לפינג שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהם. וכשהוא דן את המלכיםנד הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינונה באחאב שאמר לו מיכה:נו ראיתי את י״י יושב על כסאונז וכל צבא השמים עומדיםנח עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א כ״ב:י״ט). וכי יש ימין ושמאל לפניו, אלא אילו מיימינים לזכות ואילו משמאילים לחובה, וכן: בגזירת עירין פיתגמא ובמאמרנט קדישין שאילתא (דניאל ד׳:י״ד). אף כאן בפמליא שלו נטל רשות, אמר להם: יש בעליונים בדמותי, אם אין בתחתונים בדמותי, הרי יש קנאה במעשה בראשית.2 נעשה אדם – אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו, ויש מקום למינים לרדות, לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה סשיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן. ואם כתב: אעשה אדם, לא למדנו שיהא נדבר עם בית דינו אלא לעצמו. ותשובת המינין כתב בצדם:סא ויברא את האדם (בראשית א׳:כ״ז), ולא כתב: ויבראו. בצלמנו – בדפוסנו. כדמותנו – להבין ולהשכיל. וירדו בדגת הים – יש בלשון זה לשון רידוי ולשון ירידה. זכה – רודה בחיה ובבהמה, לא זכה – נעשה ירוד לפניהם, והחיה מושלת בו. (כז) ויברא את האדם בצלמו – בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר, והוא בידים, כדכתיב: ותשת עלי כפךסב (תהלים קל״ט:ה׳). ונעשה כחותם,סג כמטבע הזה העשויה על ידי רושם שקורין קויינא, וכן הוא אומר: תתהפך כחומר חותם (איוב ל״ח:י״ד). בצלם אלהים ברא אתו – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא. זכר ונקבה ברא אותם – ולהלן הוא אומר: ויקח אחת מצלעותיו וגו׳ (בראשית ב׳:כ״א). מדרש אגדה: שבראו שתי פרצופות ברייה ראשונה, ואחר מכן חלקו. ופשוטו של מקרא: כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי, ולא פירש לך כיצד ברייתן, ופירש לך במקום אחר (בראשית ב׳:ז׳-כ״ב). (כח) וכבשה – חסר ו׳. לימדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יוצאנית, ועוד לימדך שהאיש דרכוסד לכבש מצווה על פריה ורבייה ולא האשה. (כט-ל) לכם יהיה לאכלה, ולכל חית הארץסה – השוה להם הבהמות והחיות למאכל, ולא הרשם לאדם ולאשתו להמית ברייה ולאכול בשר, אך את כל ירק עשב יאכלו כולם יחד. וכשבאו בני נח התיר להם בשר, שנאמר: כל רמש אשר הוא חי לכם וגו׳, כירקסו עשב – אשר התרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל (בראשית ט׳:ג׳). (לא) יום הששי – הוסיף ה׳ בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו ישראל חמשה חומשי תורה.סז דבר אחר: יום הששי – כולכם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששהסח בסיון המוכן למתן תורה.רשימת מהדורות© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כלומר: ״בְּרֹא״.
2 השוו רש״י בראשית ב׳:ז׳.
א כתב יד לייפציג 1 חסר עד בראשית א׳:כ״ד (וחסרים בו גם חלקים גדולים מפרקים ב׳-ג׳). החלקים החסרים הושלמו מכתב יד אוקספורד 165 עם שינויי נוסחאות מכתבי יד נוספים שצויינו בהערות.
ב כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״מה״.
ג כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5. בדפוס רומא: ״יהו״.
ד כן בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34: ״הוא״.
ה כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1. בכ״י אוקספורד 34, לונדון 26917: ״ברצונו״.
ו כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן . בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״וברצונו״.
ז כך בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, ויימר 651, מינכן 5, פריס 155, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״תבואתה״.
ח כן בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״הייתה״.
ט כן בכ״י מינכן 5, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 34: ״ובוהו״. בכ״י אוקספורד 165 חסר: ״ובהו״.
י כן בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 34: ״אלהים״.
יא כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״שאילו״.
יב כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 34, דפוס רומא: ״יהויקים״.
יג כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165 חסר: ״הקב״ה״.
יד כן בכ״י אוקספורד 165, ויימר 651. בכ״י אוקספורד 34, לונדון 26917: ״פירש״.
טו כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165 חסר: ״דבר״.
טז כן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י ליידן 1: ״הקדמים והמאוחרים״. בכ״י אוקספורד 34, לונדון 26917: ״המוקדמים והמאוחרים״. בכ״י מינכן 5: ״המאוחרים והמוקדמים״.
יז כן בכ״י אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1 חסר: ״אלהים״.
יח כן בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165 חסר: ״פני״.
יט כן בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״דברי״.
כ כן בכ״י מינכן 5, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״שביעי (בראשית ב׳:ב׳)״.
כא כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״במאמרו״.
כב כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״המים״.
כג כך בכ״י אוקספורד 165. בכ״י ליידן 1, ויימר 651: ״כמין רקיע״. בכ״י פריס 155: ״כמו הרקיע״. בכ״י מינכן 5: ״כמו מרקיע״.
כד כן בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, פריס 155. בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1 חסר: ״אלהים״.
כה כן בכ״י מינכן 5, לונדון 26917, וכן בפסוק. בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34: ״הרקיע״.
כו כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 34, פריס 159. בכ״י אוקספורד 165, ויימר 651: ״והודות״ (כמו בפסוק בדברי הימים ב ז׳:ג׳).
כז כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 34, ויימר 651, פריס 159. בכ״י אוקספורד 165: ״לבדו״.
כח ביאור זה הינו תוספת מפי רש״י (״מ׳ר׳ ״ ) שמופיעה בכ״י אוקספורד 165. התוספת מופיעה גם בכ״י בפריס 159 עם החתימה: ״מצאתי״, והתוספת מופיעה בשינויים ללא ייחוס גם בכ״י אוקספורד 34, וכ״י ויימר 651: ״ולמאן דאמר מפני שנברא בו גיהנם, יש הוכחה למינין, אף כאן מצינו במלחמת יהושפט מפני מפלת האומות חסר כי טוב מהודאה, שכך כת׳: {הודו לי״י} כי לעולם חסדו (דברי הימים ב כ׳:כ״א). אף מלאכים נבראו בו ביום, שנ׳ נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מי אתי (ישעיהו מ״ד:כ״ד), מגיד שלא היה לבדו אלא בנטיית שמים וארץ, שלא נתפאר כן אלא בראשון. משם ולהלן היו משרתיו לפניו.״
כט כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״ים״.
ל כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917: ״המקרא״.
לא כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 34: ״נפקדה״.
לב כן בכ״י אוקספורד 165 (״בהגד׳ ״), ליידן 1. בכ״י מינכן 5: ״באגדת״. בכ״י אוקספורד 34, לונדון 26917: ״באגדה״.
לג כן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917: ״נבראו מיום ראשון״.
לד כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״על התינוקות״.
לה כן בכ״י אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״בתנוקות״.
לו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, דפוס רומא, שונצינו, סביונטה, וכן בהרבה כ״י של פירוש רמב״ן. ברמב״ן דפוס רומא: ״בששת״.
לז כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917, אוקספורד אופ׳ 34, פירנצה III.3 , ויימר 651, פריס 155, דפוסי רומא, שונצינו. בכ״י פריס 158: ״בין ביום בין בלילה״. בדפוס ליסבון, סביונטה: ״יחד בין ביום ובין בלילה״.
לח כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י לונדון 26917 נוסף כאן: ״ימים״. בדפוס רומא נוסף כאן: ״יום״.
לט כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״וחוזרים ומתחילים פעם שניה לסבב בגלגל במהלכן הראשון״.
מ כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״שיהא״.
מא כן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917 חסר: ״הגדולים״.
מב כן בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״עולם״.
מג כן בכ״י אוקספורד 165 (וכן גם להלן בפסוק כ״ד), מינכן 5. בכ״י לונדון 26917: ״בה״.
מד כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1. בכ״י מינכן 5 נוסף כאן: ״ואוכלין אותם״. בכ״י לונדון 26917 נוסף: ״ואוכלין אותן״. בכ״י אוקספורד 34 נוסף: ״לאוכלן״.
מה כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״יעשו״.
מו כן בכ״י אוקספורד 165, ויימר 651, פריס 159. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917 ד״ה ״פרו״ מופיע בסוף הפסוק, לאחר המלים ״שלא יהא הוא בכלל״.
מז כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, פירנצה III.3 , ויימר 651. בכ״י פריס 155: ״לקללו״.
מח בכ״י פירנצה III.3 נוסף כאן: ״למה לא נאמר ביום החמישי: ויהי כן כשאר כל הימים. נ״ל משום שאין לומר ויהי כן אלא בדבר שבמראית העין בשביל שמשמעו דויהי כן משמע ויהי כן כמו שאתם רואים. אבל בכך שאינן במראית העין כמו דגים שבים והם נבראו ביום חמישי לא נכתב ויהי כן.״ בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״ורבו – אם לא אמר אלא פרו, היה אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא ורבו שאחד מוליד הרבה.״ ביאורים אלו חסרים בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא, דפוס שונצינו.
מט כן בכ״י אוקספורד 165 (וכן גם לעיל בפסוק כ״א), ליידן 1. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917: ״בה״.
נ כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י ליידן 1, לונדון 26917: ״ורומשים״.
נא מכאן עד אמצע פסוק כ״ו מופיע בכ״י לייפציג 1.
נב בכ״י פירנצה III.3 נוסף כאן: כמו: וימהר לעשותו. אך אין התוספת מופיעה בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ויימר 651, ליידן 1, פריס 155.
נג כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5: ״כאן לפי״. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״מכאן לפי״.
נד כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917: ״המלאכים״. בכ״י פריס 159: ״האדם״.
נה כן בכ״י לייפציג 1, פריס 159. בכ״י אוקספורד 34: ״כמו שמצינו״. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 26917 רק: ״שמצינו״.
נו כך בכ״י לייפציג 1 ובשאר כתבי יד. בפסוקים במלכים א כ״ב כתוב ״מיכיהו״, וכן ברשב״ם (כ״י מינכן 5) בראשית א׳:כ״ו. אולם, בדברי הימים ב י״ח:י״ד כתוב ״מיכה״, וכן מופיע גם בר״י קרא מלכים א כ״ב, רשב״ם בראשית י״ח:ח׳, ור״י בכור שור בראשית א׳:כ״ו.
נז כן בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5: ״כסא״.
נח כך בדברי הימים ב י״ח:י״ח, וכן מופיע בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פירנצה III.3 , מינכן 5, לונדון 26917, ליידן 1, ויימר 651, פריס 155, דפוס רומא. בפסוק במלכים א כ״ב:י״ט: ״עמד״.
נט כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ויימר 651, פריס 155, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״ובמאמר״. בנוסח המקרא שלנו: ״וּמֵאמַר״.
ס מכאן עד בראשית ב׳:ח׳ שוב חסר בכ״י לייפציג 1, והושלם מכ״י אוקספורד 165 עם שינויי נוסח מכ״י נוספים.
סא כן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, ליידן 1: ״בצידם״. בכ״י המבורג 13, דפוס רומא: ״בצידה״. בכ״י אוקספורד 34: ״בצידו״. בדפוס שונצינו: ״בצדו״.
סב כך בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34, ויימר 651, פריס 155: ״כפיך״. בכ״י לונדון 26917, פירנצה III.3 , וכן בנוסח המקרא שלנו: ״כפכה״.
סג כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, פריס 155. בכ״י ויימר 651: ״בחותם״.
סד כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ויימר 651, פריס 155. בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, פירנצה III.3 .: ״שדרכו״.
סה כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, וכן בפסוק. בכ״י אוקספורד 165: ״השדה״.
סו כן בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, וכן בפסוק. בכ״י אוקספורד 165: ״וכירק״.
סז כן בכ״י מינכן 5, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״ישראל את התורה״. בכ״י אוקספורד 34: ״ישראל את התורה שיש בו חמשה חומשים״.
סח כן בכ״י המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס רומא. בכ״י מינכן 5: ״בששה״. בכ״י אוקספורד 165: ״הששה״.
הערות
Tanakh
Peirush