Shemuel II 8 – שמואל ב ח‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי⁠־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛ד אֶת⁠־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת⁠־מֶ֥תֶג הָאַמָּ֖ה מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃

And after this it came to pass, that David smote the Philistines and subdued them; and David took Metheg-ammah from the hand of the Philistines.

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

(א-יח) הכנעת אויבי דוד * – דברי הימים א י״ח:א׳-י״ז

וַהֲוָה בָּתַר כֵּן וּמְחָא דָוִד יַת פְּלִשְׁתָּאֵי וְתַבְּרִינוּן וּנְסִיב דָוִד יַת תִּקוּן אַמְתָא מִידָא דִפְלִשְׁתָּאֵי.

אמר רבי יוחנן אמר לו הקב״ה לדוד. דוד אין הבור מתמלא מחולייתה אלא אם כן משכו אמה ממקום קרוב. אף אתה פשוט ידיך באומות העולם ואת מתברך. הדא הוא דכתיב ויהי אחרי כן ויך דוד את הפלשתים וגו׳.

ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים – לפי שכרת יצחק עם פלשתים ברית שנאמר ויאמרו ראה ראינו כי היה י״י עמך ונאמר תהי נא אלה מה עשה יצחק כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן להם ברית שבועה וכשמלך דוד רצה לבא לארץ פלשתים ולא היה יכול מפני השבועה עד שלקח מהם אות ברית שבועת יצחק שנאמר ויקח את מתג האמה מיד פלשתים.

מתג האמה – ובדברי הימים כתיב: ויקח דוד את גת מיד פלשתים (דברי הימים א י״ח:א׳). והיא נקראת מתג האמה על שם שהוא מקל רודה בכל הפלשתים, מטרפולין של מלכים, שלא מצינו בכל סרני פלשתים, בעזה ובאשדוד ובעקרון ובאשקלון, שם מלכות, אלא בגת מצינו: אכיש מלך גת (שמואל א כ״א:י״א).

מתג – אגויילון בלעז.

האמה – הוא המרדע של עץ.

Meseg Hoamoh. In Divrei HaYamim (I, 18:1) it's written, "Dovid took Goss from the hand of the Pelishtim.⁠" [Goss] is called Meseg Hoamoh because she was the stick that dominated all the Pelishtim. It was the king's metropolis because we do not find [associated with] any of the Pelishtim rulers [not] with Azoh, Ashdod, Akron [nor] Ashkelon,⁠¹ a royal title. Only in reference Goss do we find [a royal title], "Akish, the king of Goss.⁠"²

Meseg. Avillon in Old French.

Hoamoh. This is the harness made of wood.⁠³

1. This a reference to the Pelishtim rulers enumerated in Yehoshua 13:3. Rashi has left out the Avites, because he relies on Rav’s opinion in Chulin 60b that Avites were from Teimon and not from the Philistine people.

2. Shemuel I, 20:11.

3. מֶתֶג means the reins. These are references to the control this city had over the Pelishtim.

ויקח דוד את מתג האמה – ובדברי הימים כתיב: ויקח (דוד) את גת ובנותיה מיד פלשתים (דברי הימים א י״ח:א׳), ודומה שלפי שגת פלשתים היתה ראש וחוזק לחמשה סרני פלשתים כעיניין שכת׳ ורדו גת פלשתים הטובים מן הממלכות האלה (עמוס ו׳:ב׳) שלכך נקראים מתג האמה שמי שתופס בידו מתג הוא רודה ומושל בחבירו, כך מי שהיה בידו אותו חוזק גת פלשתים היה מושל על כל השכונה.

מתג – מרדע כמו שוט לסוס ומתג לחמור (משלי כ״ו:ג׳). מתג האמה על שם שדרכו של מתג להיות נתון בעץ ארכו אמה, ומדרש חכמינו ומתג אחר שאורכו אמה מסר להם אברהם כשנשבע להם שלא יורישו בניו את הארץ ואומר להם כל זמן שמתג זה בידכם אין בניי רשאין להוריש אתכם נטלו בניי מתג זה מיד הותרה הרצועה, כיון שבא דוד מיד ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים.

ויך דוד את פלשתים ויכניעם – סמך פרשה זו לענין של מעלה ללמדך שישמר הקב״ה את הבטחתו שאמר לדוד והניחותי לך.

ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים – ובדברי הימים כתיב ויקח דוד את גת ובנותיה מיד פלשתים (דברי הימים א י״ח:א׳) למדנו שמתג האמה האמור כאן הוא גת האמור כאן. וקורא לגת פלשתים מתג האמה לפי שהוא חוזק המלכות כדרבן הזה שמחזיק בו האדם יטה את הבמה לכל אשר יחפוץ כך כל מי שהוא מושל בגת פלשתים ימשול בכל יושבי הים הגדול הוא ים פלשתים.

מתג – פתרונו דרבן.

מתג האמה – פתרונו כשיעור שאדם יכול להושיט את זרועו עם המתג שבידו. לקח דוד את גת מיד פלשתים הוא גת ובנותיה שאף ערי הפרזי שסביבות גת לגת תחשב כמו שנחשב מקומו של אדם בכל מקום שיכול לפשוט אמת זרועו למזרח ולמערב לצפון ולדרום.

את מתג האמה – יונתן תרגם: ית תיקון אמתא. אולי היתה אמת המים עוברת בעיר תקנו אותו לבא מחוץ לעיר אל העיר לפיכך נקראת העיר מתג האמה.

ובמקומו בדברי הימים: את גת ובנותיה מיד פלשתים (דברי הימים א י״ח:א׳). גת ובנותיה היו נקראים בכלל מתג האמה.

ויש בו מדרש בבריתא דרבי אליעזר פרק שלשים וששה: כשבא אבימלך ליצחק ואמר לו ראה ראינו כי היה י״י עמך וגו׳ (בראשית כ״ו:כ״ח) אמרו יודעים אנו שעתיד הקב״ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה, כרות עמנו ברית שבועה שאין זרעך יורש את ארץ פלשתים, וכרת עמהם ברית שבועה. מה עשה יצחק? כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן להם שיהיה בידם אות ברית שבועה, וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים ולא היה יכול מכח אות הברית משבועת יצחק עד שלקח מהם אותו הברית, שנאמר: ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים, ואחר כך לקח ארץ פלשתים.

את מתג האמה מיד פלשתים – יש לפרש מדינות הם סמוך לגבול פלשתים ולקחם מהם.

את מתג האמה מיד פלשתים – הנה כתוב במקומו בספר דברי הימים את גת ובנותיה ואולי היה זה המחוז נקרא מתג האמה, והנה במואב מדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ואמרו רז״ל שהיה בעבור שהמיתו אביו ואמו כי כבר הביאם אל מלך מואב כמו שנזכר במה שקדם אלא שאם היה הענין כן יהיה פי׳ וישבו עמו כל ימי היות דוד במצודה כי מאז הפרד דוד משם לא שמרו להם והמיתום.

(א-יב) השלשים ושבעה טוב תכונת דוד שלא נלחם עם הגוים ההם לכספו על הממון אבל לעלות התורה האמתית ולהכניע החולקים עליה ולזה תמצא כי כשנלחם דוד על אותם המלכים והכניע אותם לא נטה לקחת השלל לעצמו אבל לקח אותו לי״י לבאר שלא מפני תשוקתו אל השלל היה נלחם עמהם אבל מפני הפסד דעותיהם ואמונותיהם ובזה היה עוד תועלת לבאר כי י״י נלחם בישראל ולזה היה מקדיש דוד לי״י הכסף והזהב והנחשת אשר בא אליו כי הוא הסבה בכל זה.

השלשים ושמנה לפרסם שכבר נתקיים הייעוד שנזכר בתורה כאמרו דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב כי זה נתאמת על יד דוד שהשכיב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות.

(הקדמה)
הפרשה השמונה עשר תספר המלחמות שעשה דוד המלך עליו השלום בפלשתים ובמואב ובארם ובדמשק ובצובה, ואיך שלח לו תועי מלך חמת מנחה על אשר היה נלחם עם הדרעזר, ואיך היה מואב ואדום וארם ודמשק עבדים לדוד והיו שם נציביו, והחסד אשר עשה עם מפיבשת בן יהונתן, וששלח דוד מלאכים אל חנון מלך בני עמון לנחמו על מות אביו, ושהוא חשב שהיו מלאכי דוד מרגלים ויגלח חצי זקנם ואת מדויהם עד שתותיהם, ואיך לקח דוד ממנו נקמתו על זה. תחלת הפרשה ויהי אחרי כן ויך דוד וגו׳, עד ויהי לתשובת השנה וגומר.

והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה באמרו ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגי מלח שמונה עשר אלף, וזה כי כאן ייחס הנביא ההכאה הזאת לדוד שהוא עשאה, ואמר שהיו שמונה עשר אלף ושהיה בארם, ובדברי הימים נאמר במקום זה (דברי הימים א י״ח י״ב) ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח שמונה עשר אלף, ובספר תהלים אמר (תהלים ס׳ ב׳) וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף, הנה בדברי הימים ייחס זה לאבישי ואמר שהיה באדום, והוא סותר למה שנאמר כאן שהיה בארם ושדוד עשאה, ובספר תהלים לא ייחס הדבר לדוד כמו שזכר כאן ולא לאבישי כמו שנזכר בספר דברי הימים, אבל יחסו ליואב ושהיה באדום ולא בארם, ועוד אמר שנים עשר אלף ולא שמונה עשר אלף כמו שזכר כאן:

השאלה השנית באמרו וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים ויהי כל אדום עבדים לדוד, ובאו בזה אם כן שלשה הודעות וכלם נכללים באחד, כי באמרו בכל אדום שם נציבים נכלל המאמר הראשון וישם באדום נציבים ונכלל גם כן המאמר האחרון בו, כי אם היו נציבי דוד באדום ידוע שהיה אם כן אדום עבדים לדוד:

השאלה השלישית באמרו וימלוך דוד על כל ישראל וגו׳, והפסוק הזה אין לו ענין בזה המקום, אם למה שכבר ספר קודם זה המלכת דוד על כל ישראל, וספר גם כן למעלה אחרי ענין חירם ששלח לבנות את בית המלך אמר שם וידע דוד כי הכינו השם למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו, ולכן יקשה זה הכפל ולא ידענו גם כן למה בא בזה המקום?

השאלה הרביעית באמרו ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי ובני דוד כהנים היו, והפסוק הזה אין לו גזרה, כי בפסוקים הקודמים זכר כל אחד משרי דוד מה היה מלאכתו, ואמר שיואב היה על הצבא ויהושפט היה מזכיר וצדוק ואחימלך כהנים ושריה סופר, וביהוידע ובכרתי ובפלתי לא זכר מה היה מלאכתם ואומנתם ומעשיהם בבית המלך, כל שכן שהיה יהוידע איש אחד והכרתי והפלתי היו משפחות כמו שאבאר, ולמה זכרם בתוך האנשים המיוחדים? ומה ענין אמרו ובני דוד כהנים היו? כי הם לא היו מזרע אהרן הכהן, ואין צורך להודיע כאן שהיו שרים הלא ידענו שבני המלך היו שרים ונכבדים?

השאלה החמישית בחסד אשר זכר הכתוב שאמר דוד לעשות למפיבשת בן יהונתן להשיב לו את כל שדה שאול אביו, וכפי הדין אין בזה חסד גדול ולא קטן, כי משלו נתן לו, כיון שהשדה היה לשאול ומפיבשת יורש של שאול היה ולא היה שם יורש אחר אליו מבני נשיו, ואם נאמר שהיתה הירושה ראויה גם כן לבני רצפה בת איה פלגש שאול, יקשה אם כן איך גזל דוד מהם נחלתם ונתנה למפיבשת? והיה עושה לו חסד מן נכסי בני רצפה ולא נתן לו דוד דבר משלו כי אם משל אחרים:

השאלה הששית בענין חנון מלך בני עמון שגלח למלאכי דוד את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי עד שתותיהם, לפי שאמרו לו עבדיו כי לא באו כי אם לחקור את הארץ ולרגלה, ואם היו בעיניו מרגלים איך לא המיתם ולא הענישם בעונש יותר קשה מזה? ומה היחס אשר היה לזה העונש עם החטא? האם גלוח זקנם בחצי יוחס למרגלים? ולמה לא גלחם כלם אם היה הגלוח בזיון וקצף? והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

(א) ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים וגו׳. ספר הכתוב שאחרי שהניח השם את דוד מכל אויביו מסביב כמו שאמר למעלה, והיה זה שלא היו הפלשתים ולא יתר העמים עוצרים כח לבוא להלחם בדוד בארצו, השתדל דוד לבנות בית להשם, ומאשר האל יתברך השיבו שהוא לא יבנה הבית ושלא היה עדין זמן מנוחה והשקט, חשב דוד בלבו באמת אין חפץ להשם בשאחשוך עצמי מן המלחמות וראוי שאתמיד בהם, ולזה הלך דוד לבקש את אויביו ולהלחם בם בארצם, וזהו סמיכות הפרשיות. וענין אמרו ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים, להגיד כי עד עתה היו הפלשתים נקבצים ובאים לבקש את דוד ועתה הוא הלך לבקש אותם ואת יתר העמים, ולא היה זה כי אם לפי שלא רצה האל יתברך שלא יבנה הבית ושלא ינוח עדין מהמלחמות, ולזה לא שאל באורים ובתומים על המלחמות האלה, לפי שידע כוונת השם יתברך מתוך תשובתו כמו שזכרתי. והודיע הכתוב כאן שלקח דוד את מתג האמה והוא מחוז אחד נקרא כן, ולכן בדברי הימים במקום זה אמר (דברי הימים א י״ח א׳) ויקח דוד את גת ובנותיה, כי נקרא גת ובנותיה כלם מתג האמה. ובפרקי דר׳ אליעזר פרק ל״ו אמרו, כשבא אבימלך ליצחק אמר לו ראה ראינו כי היה ה׳ עמך, אמרו יודעים אנחנו שעתיד הקדוש ברוך הוא לתת לזרעך את כל הארצות האל, כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את ארץ פלשתים, מה עשה יצחק? כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן להם שיהיה בידם אות ברית שבועה, וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ פלשתים ולא היה יכול מכח אותו ברית שבועת יצחק עד שלקח מהם אות הברית, שנאמר ויקח את מתג האמה מיד פלשתים ואחר כן לקח ארץ פלשתים:

מתג – הוא כעין רסן עשויה להנהיג בה הבהמה, כמו: מתג לחמור (משלי כ״ו:ג׳).

האמה – אמת הזרוע, וכן: באמת איש (דברים ג׳:י״א).

מתג האמה – ובדברי הימים (דברי הימים א י״ח:א׳) נאמר: גת ובנותיה, ואולי מתג האמה הוא שם כולל לגת עם בנותיה, ונקראה כן על היותה מטרפולין בארץ פלשתים, ובכל חמשת עריהם הגדולים לא היה מלך, כי אם בגת, וכולם היו סרים למשמעתו ונתונים בידו, כמתג החמור הנתונה באמת ידי איש, להוליכו לכל אשר ירצה.

ויהי אחרי כן הודיעו ה׳ על ידי הנביא כי לא הוא יבנה הבית באשר עוד לא נכרתו אויביו מפניו ראה כי רצון ה׳ שלא ינוח עדיין ממלחמה, לכן יצא לבקש את אויביו ולתגר בם מלחמה בארצם, ותחת שעד עתה באו הפלשתים אל ארצו ולא הכניעם, עתה הלך אל ארצם והכניעם, וגם לקח חבל מארצם מתג האמה, ובדברי הימים מפרש גת ובנותיה ויש בזה דרש לרבותינו ז״ל למה קראה מתג האמה.

מתג האמה – לא נודע בבירור מה הוא ובדברי הימים א י״ח:א׳ כתוב את גת ובנותיה, רד״ק פירשו לשון אמת המים, רלב״ג שם מחוז, רש״י מחט שבראש המרדע, ד״מ על גת שהיתה רודה בערי פלשתים האחרות, פֿיליפפזאן לשון עיר ואם, עיר המלוכה, ואני בתרגמי הנחתי התיבה כמות שהיא, לפי שבעיני כל הפירושים הנזכרים רחוקים, מ״מ נראים יותר דברי רש״י, לולא מצאנו שקצפו סרני פלשתים על אכיש מלך גת (שמואל א כ״ט:ד׳) א״כ לא היתה גת ראש לכל ערי פלשתים, ואואיל אף אני לפרש פירוש רחוק ולומר שראוי לנקד הָאֻמָה (שנים עשר נשיאים לאמותם, סוף חיי שרה) והיא אֻמַת ישראל ור״ל שעד הנה פלשתים כמתג ורסן לישראל ומונעים מהם חרש (שמואל א י״ג:י״ט) ומהתקבץ להתפלל (שם ז׳:ו׳) ומהמליך עליהם מי שיחפצו בו (למעלה ה׳:י״ז), ודוד לקח מתג זה מידם בהכניעו אותם באו שפרק עולם מעל צואר ישראל, ונתן עול ישראל על צוארם, או האֻמָה הם הפלשתים עצמם, ודוד משל בהם והנהיגם כרצונו כמו שמנהיגים הבהמה ע״י מתג.

המקרא מספר כי מאחר והודיע הקב״ה לדוד כי לא הוא יבנה את בית המקדש, מפני שעוד לא נכרתו אויביו מפניו, ראה דוד המלך כי רצון ה׳ שלא ינוח עדיין ממלחמה, לכן יצא לבקש את אויביו ולתגר בם מלחמה בארצם, ותחת שעד עתה באו הפלשתים אל ארצו ולא הכניעם, עתה הלך הוא אל ארצם ושם הכניעם¹. וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִד אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכְנִיעֵם וַיִּקַּח דָּוִד אֶת מחוז² מֶתֶג הָאַמָּה המורכב מהעיר גת ובנותיה (והפרברים שלה)⁠³, שהיו הערים הכפופות לה⁴, מִיַּד פְּלִשְׁתִּים:

1. מלבי״ם.

2. רלב״ג.

3. דברי הימים א׳ כ״ח:א׳, רש״י, מצודת דוד.

4. ונקראה כן על היותה מטרפולין בארץ פלשתים, ובכל חמשת עריהם הגדולים לא היה מלך כי אם בגת, וכולם היו סרים למשמעתו ונתונים בידו, כמתג החמור (כעין רסן עשויה להנהיג בה הבהמה, מצודת ציון) הנתונה באמת ידי איש (בזרועו של איש, מצודת ציון), להוליכו לכל אשר ירצה, רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד. ובפרקי דר׳ אליעזר פרק ל״ו אמרו, כשבא אבימלך ליצחק אמר לו ראה ראינו כי היה ה׳ עמך, אמרו יודעים אנחנו שעתיד הקדוש ברוך הוא לתת לזרעך את כל הארצות האל, כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש את ארץ פלשתים, מה עשה יצחק? כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן להם שיהיה בידם אות ברית שבועה, וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ פלשתים ולא היה יכול מכח אותו ברית שבועת יצחק עד שלקח מהם את אות הברית, שנאמר ויקח את מתג האמה מיד פלשתים ואחרי כן הצליח לקחת את ארץ פלשתים, רד״ק, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיַּ֣ךְ אֶת⁠־מוֹאָ֗ב וַֽיְמַדְּדֵ֤ם בַּחֶ֙בֶל֙ הַשְׁכֵּ֣ב אוֹתָ֣ם אַ֔רְצָה וַיְמַדֵּ֤ד שְׁנֵֽי⁠־חֲבָלִים֙ לְהָמִ֔ית וּמְלֹ֥א הַחֶ֖בֶל לְהַחֲי֑וֹת וַתְּהִ֤י מוֹאָב֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֥י מִנְחָֽה׃

And he smote Moab, and measured them with the line, making them lie down on the ground; and he measured two lines to put to death, and one full line to keep alive. And the Moabites became servants to David, and brought tribute.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמְחָא יַת מוֹאֲבָאֵי וּמְשַׁח לְהוֹן בְּעַדְבָא רָמֵי יַתְהוֹן לְאַרְעָא וּמְשַׁח תְּרֵין חַבְלִין לְמִקְטַל וּמְלֵי חַבְלָא לַאֲחָאָה וַהֲווֹ מוֹאָבָא לְדָוִד לְעַבְדִין נַטְלֵי פְרָס.

וימדדם בחבל השכב אותם ארצה – א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי היינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא, כי אתא רב דימי אמר ירך מתוכה מסרחת, ריב״ל אמר על ידי שהרגו לאביו ואמו וענו לרות.

^אוימדדם בחבל השכב אתם ארצה – ׳ימדדם׳ הוא פועל בעתיד בבניין כבד [פִעל] מגזרת הכפולים, והמשמעות היא שהוא ציווה לקשור אותם ולהרוג אותם לאחר שהיו כלואים, וחלק מהם נותרו בחיים כדי לשמש כעבדים.⁠¹

1. מופיע בפירוש ריב״ש [44א].

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

וימדד שני חבלים להמית – לפי שהרגו את אביו ואת אמו ואחיו, שנאמר: וינחם את פני מלך מואב (שמואל א כ״ב:ד׳), ולא מצינו שיצאו משם.

Those measured with two ropes were killed. [This vengeance was] because they killed his father, his mother and his brothers as it is said, "He led them before the king of Moav.⁠" (Shemuel I, 22:4) We do not find that they ever left from there.⁠¹

1. Yalkut Shimoni, 147.

וימדדם בחבל השכב אותם ארצה – משום בושת.

וימדד שני חבלים להמית – לפי שהמיתו את אחיו כשנחם את פני מלך מואב (שמואל א כ״ב:ד׳).

ומלא החבל להחיות – כלומר שני שלישים היה הורג וחלק השלישי היה מקיים שלא תחסר באומה עולם.⁠^א

א. כן במהדורת עפנשטיין. ואולי צ״ל: ״בעולם אומה״.

ויך את מואב וימדדם בחבל – ומחא ית מואבאי ומשח להון בעדבא, שם היו שלשת אלפים לקח שלשת אלפים פיתקין וכתב באלף מהם חי חי ושני אלפים חלקים. וטרפם בקלפי, כל מי שיעלה בידו חי יעמוד חי, וכל מי שיעלה בידו חלק משכיבו ארצה והורגו.

וימדדם בחבל השכב אותם ארצה – דרך נקמה ובזיון.

תרגם יונתן: חבל עדבא, כלומר גורל וחלק.

ואמרו בדרש כי עשה זה בעבור שהמיתו אביו ואמו ואחיו כשנחה אותם בארץ מואב כשהיה בורח מפני שאול, כמו שאמר: וינחם את פני מלך מואב וגו׳ (שמואל א כ״ב:ד׳), וכשיצא דוד משם והלך לעיר חמת הרג מלך מואב אביו ואמו ואחיו חוץ מאחד שברח והחייהו נחש העמוני, הוא החסד שאמר דוד: כאשר עשה אביו עמדי חסד (שמואל ב י׳:ב׳).

ותהי מואב – עדת מואב.

נושאי מנחה – תרגם יונתן: נטלי פרס, כלומר שהיו נושאין לו מס ידוע בכל שנה.

וימדדם בחבל – בעבור שהרגו אביו ואחיו שהפקיד בידם כשהיה בורח מפני שאול.

ותהי מואב לדוד לעבדים – כמו גלתה יהודה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וכן נלחם והכה את מואב אחרי זה. וזכר הכתוב שכדי לבזות את מואב היה דוד מודד אותם בחבל השכב אותם ארצה, רוצה לומר שהיה מצוה את המואביים השבויים שישכבו בארץ זה אחר זה, ואז היו מודדים אותם בחבלים ושני חבלים מהם היה ממית וחבל אחד מהם היה מחיה בשבי. והנה עשה זה למואב כפי חז״ל במדבר רבא (פרש׳ י״ד דף רנ״ו ע״ב) בעבור שהמיתו אביו ואמו ואחיו כשהניח אותם בארץ מואב בברחו מפני שאול, כמו שכתוב (שמואל א כ״ב ד׳) וינחם את פני מלך מואב וגו׳, וכשיצא דוד משם והלך ליער חרת הרג מלך מואב אביו ואמו ואחיו חוץ מאחד שברח והחיהו נחש העמוני. וכפי הפשט היה עושה זה ליסר האומות שלא יתעסקו פעם אחרת להלחם בישראל, והדעת נוטה שדוד לא היה בוחר להרוג את המואבים כלם, כי היה חפץ להביא מהם עבדים ושפחות, ולא היה גם כן רוצה להחיות כלם, כי היו כל כך רבים שאולי יתקשרו כלם בעבדותם נגד יושבי הארץ, ולכן היה ממית שני שלישים מהם ומחיה השליש הא׳, כי היו כל כך רבים שבשליש ההוא שהיה מחיה היה די להיות להם לעבדים, ואחרי שדוד לקח מהם נקמתו ונקמת ה׳ אז נשתעבדו אליו והיו לו לעבדים נושאי מנחה, רוצה לומר משלמים מס שנה בשנה:

וימדדם בחבל – בשש נקודות ברוב הספרים וכן ומלא החבל שבסמוך.

ומלא החבל – מדת חבל שלם.

וימדדם בחבל – וחוזר ומפרש איך מדדם, ואמר שהשכיבם בארץ וגו׳.

נושאי מנחה – היו מביאים לו מנחה שנה בשנה.

ויך את מואב פי׳ חכמינו זכרונם לברכה (במדבר רבה פי״ד) בעבור שהרגו את אביו ואמו בברחו מפני שאול כמ״ש (שמואל א כ״ב) וינחם את פני מלך מואב, נקם מהם, והרג מהם שני שלישים, ובדרך בזיון השכיב אותם ארצה, ולא הקפיד להחיות הגבורים כי היו לעבדים נושאי מנחה רצה לומר פורעי מס.

וימדדם וגו׳ – לו עשה דוד כזה לכל הגוים שכבש הייתי אומר אכזריות היתה בו, עכשו שאפילו על פלשתים שהרעו כ״כ לישראל לא התאכזר, צריכים אנו לומר שאיזו סבה בלתי נודעת הביאו לכך מכ״ש שמזרע רות המואביה הוא בה, וגם על עמון התאכזר בלכדו רבה עיר^א מלוכתם (למטה י״ב:ל״א), ויותר מזה מצאנו שגם בתורה צוה לנו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ (פרשת כי תצא) ולא צוה כזה על עמלק ראש שונאי ישראל.

א. בדפוס נכפלה מלת ״עיר״.

ובאשר למואב, וַיַּךְ – היכה דוד המלך אֶת שני השלישים¹ ממחנה מוֹאָב ועשה זאת בדרך ביזיון, על כי הרגו את אביו ואמו ואחיו כשהפקידם בידם בבורחו מפני שאול², וכך עשה: וַיְמַדְּדֵם – הוא מדד אותם בַּחֶבֶל לאחר הַשְׁכֵּב – שהשכיב אוֹתָם אַרְצָה, וַיְמַדֵּד – ומדד את כל השבויים שהיו בתוך האורך של שְׁנֵי חֲבָלִים ואותם לקח לְהָמִית, וּמְלֹא אורך הַחֶבֶל השלישי השאיר לְהַחֲיוֹת, וַתְּהִי עדת³ מוֹאָב הנותרת, לְדָוִד לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה – פורעי מס⁴ ידוע בכל שנה ושנה⁵:

1. ולא כילה את כולם כי היה חפץ להביא מהם לישראל עבדים ושפחות, אברבנאל.

2. במדבר רבה פי״ד. כמו שכתוב (שמואל א׳ כ״ב:ד׳) ״וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב״ וגו׳, וכשיצא דוד משם והלך לעיר חמת, הרג מלך מואב אביו ואמו ואחיו חוץ מאחד שברח והחייהו נחש העמוני, והוא החסד שאמר דוד (שמואל ב י׳:ב׳) ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד״, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד, אברבנאל.

3. רד״ק.

4. מלבי״ם.

5. רד״ק, מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַיַּ֣ךְ דָּוִ֔ד אֶת⁠־הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן⁠־רְחֹ֖ב מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהָשִׁ֥יב יָד֖וֹ בִּֽנְהַר⁠־[פְּרָֽת]^א׃

David smote also Hadadezer the son of Rehob, king of Zobah, as he went to establish his dominion at the river Euphrates.

א. [פְּרָֽת] א-קרי=״בנהר פרת״ (שתי התיבות), אמנם חסרים המקף לתיבה ״בנהר״, והרווח והניקוד לתיבה ״פְּרָֽת״ שאינה נכתבת.
• ל-קרי,ק-קרי,ש1-קרי,או״א(97)=״פְּרָֽת קרי ולא כתב״, וכך גם בתיגאן ובכתבי⁠־יד ספרדים ובדפוסים; לגבי הכתיב והקרי במקום הזה ראו יוסף עופר, המסורה למקרא ודרכיה: פרקי מבוא, עמ׳ 106 ושם בהערה 12.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמְחָא דָוִד יַת הַדַדְעֶזֶר בַּר רְחוֹב מַלְכָּא דְצוֹבָא כַּד אֲזַל לְאַשְׁנָאָה תְּחוּמֵיהּ בִּנְהַר פְּרָת.

בלכתו – כשהלך הדדעזר.

להשיב ידו – כתרגומו: לאשנאה תחומיה, שכבש מן הארץ חוץ לגבול ארצו, והרחיב את גבולו.

As he went. When Haddadezer was going.

To enlarge his border. As [Yonatan] translates, "To widen his border,⁠" [Haddadezer] conquored land outside his countries border and widened his border.

בלכתו להשיב ידו בנהר פרת – פתר׳: בלכתו להשיב אל ידו ואל חזקתו נהר פרת.

להשיב ידו – ובדברי הימים כתיב להציב ידו (דברי הימים א י״ח:ג׳). ופתרונו בלכתו לעמיד ממשלתו בנהר פרת – שהלך לכבוש אל תחת ידו אומות היושבים אל נהר פרת.

בלכתו להשיב ידו בנהר פרת – כשהלך הדדעזר להשיב גבולו בנהר פרת, שהיה משיג גבול ישראל להרחיב גבולו בארצם. וכן תרגם יונתן: לאשנאה תחומיה. ובספר דברי הימים: להציב ידו (דברי הימים א י״ח:ג׳). אף על פי שהם שני לשונות הענין אחד. והרע זה הדדעזר בתחלה לישראל ולקח מארצם, על כן אמר דוד במזמור: אלהים זנחתנו פרצתנו (תהלים ס׳:ג׳), הרעשת ארץ פצמתה וגו׳ (תהלים ס׳:ד׳), ועתה בא להעמיד גבולו עד מקום שכבש מא״י סמוך לנהר פרת, והתחזק דוד עליו ברצון האל והכהו.

בלכתו להשיב ידו בנהר פרת – פירוש: היה הולך להכין לו מקום בנהר פרת, כמו ויד תהיה לך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וזכר גם כן שנלחם דוד עם מלך צובה הדרעזר והכה אותו כאשר היה הולך להרחיב גבול ארצו ומשיג גבול ישראל, וזהו להשיב ידו בנהר פרת, ובדברי הימים נאמר (דברי הימים א י״ח ג׳) להציב ידו, מסכים למה שאמרתי, וכן תרגם יונתן לאשואה תחומיה. והדרעזר זה בראשונה הרע לישראל מאד ולקח מארצם, ודוד לקח נקמת ה׳ ונקמת עמו ממנו, ועל זה אמר במזמור (תהלים ס׳ ג׳ ד׳ ה׳) אלהים זנחתנו פרצתנו וגומר הרעשת ארץ פצמתה וגו׳, הראית עמך קשה וגו׳, והיה זה בהלחם הדרעזר עם ישראל ובלקחו מארצם. ולפי שבבואו להעמיד גבולו לנהר פרת כדי לכבוש עוד ארץ ישראל, התחזק דוד ובא עליו והכהו, אמר שם (שם שם ו׳ ז׳) נתת ליראיך נס להתנוסס וגומר למען יחלצון ידידיך, וסיים דבריו (שם שם י״ג) הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם באלהים נעשה חיל:

ויך דוד את הדרעזר – ברוב הספרים בשני דלתי״ן וחדא מלה וכן חביריו שבפרשה. (אמר הצעיר דנאל חיים המגיה אבל בדפוסים אחרונים בין של אמשטרדם בין שויניציאה כולם ברי״ש. ואשתומם על המראה שראיתי בדפוסי ויניציא אשר בכולם לקמן על פ׳ לעזור להדרעזר נרשם מבחוץ כצ״ל ר וכן כולם שלאחריו נרשם ביד קטנה להורות שהם ברי״ש וקשה דאלו על פ׳ זה דויד דוד לא נרשם כלום דלכאורה נראה דזה נכתב בדל״ת. איברא דנוכל לומר דהמדפיס לא מצא מחלוקת על זה אבל על אחרים שמצא בהם מאן דפליג רשם דכך צריך לומר בריש. השתא מיהא קשיא אליבייהו דהני דפליגי וסברי דהנך בתראי הם בדל״ת וקמא ברי״ש דהרי במסרא רבתא אות דל״ת נסדרו הני מילי דחד דל״ת וחד רי״ש ולית דכוותייהו כגון אדיקם אריקם. הדאה הראה. ולית דין בהדייהו אלא ודאי כולהו דמיין להדדי וליכא הפרש בינייהו ומדחזינא להרב המחבר שכתב דכולהו אינון בתרי דלתי״ן לית לזיע מיניה דודאי דק ואשכח).

בנהר פרת – הבי״ת במאריך בספרים כ״י.

בנהר פרת קרי והוא חד מלין דקריין ולא כתיבין על פי הגמרא בנדרים פרק אין בין המודר ועל פי המסורת בריש סדר אלה הדברים ובמגלת רות ולכן הניחו מקום חלק בפנים ושמו שם הנקודות להורות עליהם והזכירו הכתוב בשני מקומות בשמואל ובדברי הימים א׳ י״ח פעם ראשון אמר להשיב ידו בנהר ופעם שני אמר להציב ידו בנהר פרת ולהודיע שהוא נהר פרת ולא נחל מצרים כתוב חוצה לו פרת. כך מצאתי בסדר קרי ולא כתיב ופירושו ועלתו.

להשיב – מלשון השבה.

ידו – מקומו.

בלכתו להשיב ידו – כשהלך להשיב מקומו לאחור, להרחיב גבול ארצו.

להשיב ידו – ובד״ה להציב ידו, שהדדעזר היה מושל בנהר פרת קרוב לגבול ישראל והיה לו שם יד, רצה לומר בנין בנוי ועליו תמונת יד לאות שכבשה בידו כמ״ש (שמואל א טו) והנה מציב לו יד, ודוד הסיר הבנין הזה, והלך להשיב להציבו, רצה לומר לכבוש המדינה.

בלכתו להשיג – בלכת הדדעזר להשיב יד דוד אחור כלו׳ בבואו למנוע מדוד מרשת הארצות שעל יד נהר פרת שהוא גבול טבעי לארץ ישראל אחר שנחלו שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן מזרחה, וגם ה׳ בברית בין הבתרים הבטיח לתת לזרע אברהם את כל הארץ עד נהר פרת (לך לך), ובדברי הימים {דברי הימים א י״ח:ג׳} כתוב להציב בצד״י,⁠^א ואז בלכתו מוסב אל דוד שהלך שם בארץ צובה שכבר היתה למס לישראל מימי שאול (שמואל א י״ד:מ״ז) ליסד ממשלתו עליה בחוזק, ונכון, שגם עמון ומואב ואדום נזכר שם שנלחם שאול עליהם והכם, והם המה הגוים שדוד עתה נלחם בם.

א. בדפוס: ״בדל״ת״.

וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה בְּלֶכְתּוֹ – כשהלך הדדעזר¹ לְהָשִׁיב יָדוֹ – להרחיב גבול ארצו² ע״י השגת גבול ישראל³ בִּנְהַר – בסמוך לנהר⁴ פְּרָת, ולפני כן כבר כבש הדדעזר מן הארץ חוץ לגבול ארצו, והרחיב את גבולו⁵, וכעת רצה להעמיד גבולו עד היכן שכבש⁶ ואף לכבוש יותר⁷, והתחזק דוד עליו ברצון האל והכהו⁸:

1. רש״י.

2. מצודת דוד.

3. תרגום יונתן, רד״ק.

4. רד״ק.

5. רש״י. והדדעזר זה בראשונה הרע לישראל מאד ולקח מארצם, ודוד לקח את נקמת ה׳ ונקמת עמו ממנו, ועל זה אמר בתהלים (ס׳) ״אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ וגו׳ הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ וגו׳, הִרְאִיתָה עַמְּךָ קָשָׁה״ וגו׳, והיה זה בהילחם הדדעזר עם ישראל ובלקחו מארצם. ולפי שבבואו להעמיד גבולו לנהר פרת כדי לכבוש עוד ארץ ישראל, התחזק דוד ובא עליו והכהו, אמר שם (שם ו-ז) ״נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס וגו׳ לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ״, וסיים דבריו (שם שם יג) ״הבה הָבָה לָּנוּ עֶזְרָת מִצָּר וְשָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל״, רד״ק, אברבנאל.

6. רד״ק.

7. אברבנאל.

8. רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיִּלְכֹּ֨ד דָּוִ֜ד מִמֶּ֗נּוּ אֶ֤לֶף וּשְׁבַע⁠־מֵאוֹת֙ פָּרָשִׁ֔ים וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִד֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָרֶ֔כֶב וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב׃

And David took from him one thousand and seven hundred horsemen and twenty thousand footmen; and David hamstrung all the chariot horses, but reserved enough of them for a hundred chariots.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲסַר דָוִד מִנֵיהּ אֲלַף וּשְׁבַע מְאָה פְּרָשִׁין וְעַשְׂרִין אַלְפִין גְבַר רַגְלִי וַעֲקַד דָוִד יַת כָּל רְתִיכַיָא וְאַשְׁאַר מִנְהוֹן מְאָה רְתִיכִין.

ויעקר דוד את כל הרכב – משום: לא ירבה לו סוסים (דברים י״ז:ט״ז).

ויותר ממנו מאה רכב – שהיו צריכין לו לכדי מרכבתו, והרכב ארבעה סוסים, כמו שנאמר: מרכבה בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה (דברי הימים ב א׳:י״ז) – כאן למדנו שהרכב ארבעה סוסים.

Dovid destroyed all the chariot [horses]. Because [of the verse], "He must not acquire an abundance of horses for himself"¹

[With] one hundred chariot [horses] remaining. That he required for his riding entourage. [The word] chariot [refers to] four horses as it is said, "Chariot for six hundred silver pieces and horses for one hundred and fifty" (Divrei HaYamim II, 1:17). From here we learn that a chariot refers to four horses.⁠²

1. One of the prohibitions specific to the kings of Yisroel. (See Devarim 17:16)

2. Given that a מֶרְכָּבָה fetched six hundred silver pieces, four times the one hundred and fifty cost of one horse.

ויעקר דוד את כל הרכב – שעקר סוסים של רכב, לקיים מה שנ׳ לא ירבה לו סוסים (דברים י״ז:ט״ז).

ויותר ממנו – ויוָתר משמע הוא עצמו, ויוֹתֵר משמע דבר אחר.

ויעקר דוד את כל הרכב – לקיים מה שנאמר לא ירבה לו סוסים (דברים י״ז:ט״ז).

וילכד דוד ממנו – ולא אמר ויך, נראה כי לא הכה מהם אלא אשר הכה בהלחמו עליהם ובהתגברו עליהם לנצחם לכד מהם הסך הזה שאמר להם, ולקח מהם פדיון נפשם. וכן תרגם יונתן: וילכד ואסר, כלומר אסרם בכבלים עד שפדו עצמן.

אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף איש רגלי – ובדברי הימים: אלף רכב ושבעת אלפים פרשים (דברי הימים א י״ח:ד׳). הנה מנה השרים הגדולים אשר במחנה הדדעזר, ושם מנה כל הרכב והפרשים, וכן לא זכר הנה מניין הרכב, ושם זכר אותם, והרגלים זכרם הנה, ולא זכרם שם.

ויעקר דוד – לפי שהוא אסור לו להרבות סוס, כמו שכתוב: ולא ירבה לו סוסים (דברים י״ז:ט״ז), ולא המיתם כי אסור להשחית דבר נברא דרך השחתה אם לא היה מזיק או דבר שאסור בהנאה או למחות זכר כמו בעמלק, שנאמר בו: משור עד שה מגמל ועד חמור (שמואל א ט״ו:ג׳), ועקרה כדי שלא יקחו מהם אנשי החיל, והעיקור הותר בסוסי האויבים כדי שלא ילחמו בהם עוד לישראל כמו שצוה האל ליהושע: את סוסיהם תעקר (יהושע י״א:ו׳). והעקור שהוא מנשל פרסותיהם מהארכובה ולמטה שלא תוכל לזוז ממקומה.

ויותר ממנו מאה רכב – הם ארבע מאות סוס, הותירם לצרכו כדי מרכבתו, כי לא אסרה תורה להרבות סוס אלא סוסים בטלים, כדי שלא יהיו ישראל רגילים ללכת למצרים כי משם היו מביאין הסוסים, לפיכך לא יהיו לו סוסים בטלים אלא כדי צרכו.

ויעקר דוד את כל הרכב – כדי לקיים רק לא ירבה לו סוסים.

ויותר ממנו מאה רכב – לצורך מרכבתו. וכל רכב הוא ארבעה סוסים, כדכתיב: ותעל^א ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות {כסף} וסוס בחמישים ומאה.

א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217. בנוסח שלנו: ״ותעלה״.

ויעקר דוד את כל הרכב – עשה זה כדי שלא ירבה לו סוסים כמו שבאה המצוה בזה בתורה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וזכר הכתוב שלכד דוד ממנו אלף ושבע מאות פרשים ועשרים אלף רגלי ושעקר את הכל הרכב משום (דברים י״ז י״ז) ולא ירבה לו סוסים, כי המלך בוטח בהשם והיה יודע ששקר הסוס לתשועה, ולזה עקרם כמו שצוה ה׳ ליהושע (יהושע י״ח ו׳) את סוסיהם תעקר, שהרצון בו לנשר את פרסותיהם ומהארכובה ולמטה כדי שלא ילכו עוד, לא השאיר מהם כי אם מאה רכב לצרכו ולעבודתו, והרכב הוא ארבע סוסים. ובדברי הימים אמר בזה (דברי הימים א י״ח ד׳) אלף רכב ושבעת אלפים פרשים, הנה אם כן מנה כאן אלף ושבע מאות פרשים והם השרים הגדולים אשר היו במחנה הדרעזר, שהיו עמהם ותחת ממשלתם אנשים הרבה, ולא זכר כאן מנין הרכב, ושם בדברי הימים כתב שהיו אלף רכב ושהיו שבעת אלפים פרשים והם אלה השרים שזכר כאן ופרשים אחרים תחתיהם, שהיו כל הפרשים גדולים וקטנים, ר״ל רוכבי הסוסים שבעת אלפים, ומלבד זה היו עשרים אלף רגלי. וזכר שדוד לכד את אלה, רוצה לומר שלא הכה אותם כי אם שתפסם חיים לקחת מהם פדיון נפש, וכן ת״י וילכד ואסר:

פרשים – הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה.

ויעקר – הסיר העיקר, והם הרגלים, שהם העיקר בבהמה, וכן: סוסיהם תעקר (יהושע י״א:ו׳).

רכב – הם מארבעה סוסים.

ויעקר – משום שנאמר: ולא ירבה לו סוסים (דברים י״ז:ט״ז).

אלף ושבע מאות פרשים ובד״ה כתוב אלף רכב ושבעת אלפים פרשים, הנה בכל מרכבה היו כמה פרשים רצה לומר סוסים, ושם היה לכל מרכבה עשרה סוסים, ופרש אחד ממונה על סוסי המרכבה, ופה חשב כל הסוסים שבכל מרכבה לפרש אחד ועל כן צרף הרכב עם הפרשים, ובד״ה חשב כל פרש רצה לומר כל סוס בפני עצמו ולכן חשב אלף רכב לבד, ושבעת אלפים פרשים היינו סוסים, וכן במ״ש לקמן (י׳ יח) שבע מאות רכב כתוב בד״ה שבעת אלפים רכב מטעם זה,

ויעקר מטעם לא ירבה לו סוסים.

הרכב – הסוסים שעליהם רכבו פרשי הדדעזר.

ובהתגברו עליהם לנצחם¹ אסר אותם דוד המלך בכבלים² עד שפדו את נפשם³, וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ – מהדדעזר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים שהיו שרים חשובים⁴ ורוכבים מיומנים⁵, וכן עוד פרשים ובסה״כ שבעת אלפים פרשים⁶, וְכן לכד דוד המלך עֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי ואלף מרכבות⁷, וַיְעַקֵּר – והוריד דָּוִד אֶת כָּל פרסות⁸ סוסי⁹ הָרֶכֶב – המרכבות כדי שלא יוכלו הסוסים לזוז עוד¹⁰ להילחם נגדו¹¹, ולא לקח אותם לעצמו כדי לא לעבור על איסור של ״לא ירבה לו סוסים״¹², וַיּוֹתֵר – והשאיר מִמֶּנּוּ – מהמרכבות מֵאָה רָכֶב שהם ארבע מאות סוסים שהיה צריך למרכבתו¹³:

1. רד״ק.

2. תרגום יונתן.

3. רד״ק.

4. רד״ק.

5. מצודת ציון.

6. דברי הימים א׳ י״ח:א׳-י״ז, רד״ק.

7. דברי הימים שם.

8. אברבנאל.

9. ר״י קרא.

10. אברבנאל. ומצודת ציון מסביר ״ויעקר״ שהסיר העיקר, והם הרגלים, בבהמה.

11. העיקור הוא הסרת פרסות הסוסים, והתירה התורה עיקור סוסי האוייב, רד״ק.

12. דברים י״ז:ט״ז, רש״י, רי״ד, רלב״ג, מצודת דוד, מלבי״ם.

13. כי לא אסרה תורה להרבות סוס אלא סוסים בטלים כדי שלא יהיו ישראל רגילים ללכת למצרים שמשם היו מביאין הסוסים, לפיכך לא יהיו לו סוסים בטלים אלא כדי צרכו, ורכב הוא מרכב של ארבע סוסים, רש״י, רי״ד, רד״ק, מצודת ציון.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַתָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק לַעְזֹ֕ר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה וַיַּ֤ךְ דָּוִד֙ בַּאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽים⁠־וּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃

And when the Arameans of Damascus came to help Hadadezer king of Zobah, David smote of the Arameans twenty-two thousand men.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַאֲתוֹ אֱנַשׁ אֲרַם דַמֶשֶׂק לְמִסְעֹד לַהֲדַדְעֶזֶר מַלְכָּא דְצוֹבָה וּמְחָא דָוִד בַּאֲרָם עַשְׂרִין וּתְרֵין אַלְפִין גַבְרָא.

ארם דמשק – ארם שבדמשק.

ארם דמשק – לפי שיש ארם צובה, ארם נהרים, ארם מעכה, ארם בית רחוב (שמואל ב י׳:ו׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ותבא ארם דמשק. זכר הכתוב שבא ארם דמשק שהוא שם אומה אחת, ואמר ארם דמשק, לפי שאמר גם כן ארם צובה וארם נהרים וארם מעכ׳ וארם בית רחוב, וזכר כאן שבא אומת ארם דמשק לעזור להדרעזר מלך ארם צובה, וששניהם נלחמו בדוד ויך דוד בארם דמשק שזכר שנים ועשרים אלף איש, אולי שבבוא ארם דמשק לעזור לארם צובה יצא דוד לקראתם והכם, ואז כשארם דמשק ראה שגברה יד דוד עליו נשתעבד אליו והיו לו נושאי מנחה ונותני מס שנה בשנה.

וַתָּבֹא אֲרַם דַּמֶּשֶׂק היא אומת ארם אשר בדמשק¹ לַעְזֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה במלחמתו נגד דוד, וַיַּךְ – והרג דָּוִד בַּאֲרָם דמשק עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ והכניעם²:

1. ר״י קרא. והכתוב ציין ״דמשק״ לפי שיש ארם צובה, ארם נהרים, ארם מעכה, וארם בית רחוב, רד״ק, אברבנאל.

2. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל

(ו) וַיָּ֨שֶׂם דָּוִ֤ד נְצִבִים֙ בַּאֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק וַתְּהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נוֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיֹּ֤שַׁע יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃

Then David put garrisons in Aram of Damascus; and the Arameans became servants to David, and brought tribute. And Hashem gave victory to David wherever he went.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַנֵי דָוִד אִסְטַרְטִיגִין בַּאֲרַם דַמֶשֶׂק וַהֲווֹ אֱנַשׁ אֲרָם לְדָוִד לְעַבְדִין נַטְלֵי פְרָס וּפְרַק יְיָ יַת דָוִד בְּכָל אֲתַר דִי הֲלִיךְ.

וישם דוד נציבים – שומרים למשול בהם שלא ימרדו בו.

נושאי מנחה – כתרגומו: נטלי פרס כמו שפירשנו.

נציבים בארם דמשק – מינה עליהם מושלים.

וישם דוד נציבים בארם דמשק – שם מאנשיו מושלים בהם כי כבר היה ארם לדוד לעבדים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עד ששם דוד נציבים בארץ ארם דמשק, והם מנהיגים מידו להנהיג אותם ולהטיל מהם המס כמו שעושים לעם המשועבד. והודיע הכתוב שהיו תשועות דוד באופן כך שכל רואיהם יכירום שהם מאת ה׳ שהושיעו ושאינם כפי המנהג הטבעי. ומלבד הכבוד ושם המעלה אשר קנה דוד בזה הנה קנה עוד עושר רב, כי היו לפרשי הדרעזר שלטי זהב והם מגיני זהב, או הם אשפות שנותנים בהם החצים כדברי רש״י, ונזכרו כאן כל הדברים האלה שקנה דוד במלחמותיו כדי לספר שקבץ את כל ההקדשות האלה לצרכי הבית.

וישם דוד נצבים – בספרים כ״י ודפוסים ישנים חסר יו״ד קדמאה וכן חבריו שבענין.

נציבים – פקידים וממונים.

נציבים – פקידים וממונים לגבות המס ולמשול בהם.

וַיָּשֶׂם – ומינה¹ דָּוִד נְצִבִים – פקידים וממונים² בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק לגבות המס ולמשול בהם³ שלא ימרדו בו⁴, וַתְּהִי אֲרָם דמשק לְדָוִד לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה – מעלים מס⁵, וַיֹּשַׁע – והושיע יְהוָה אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ והיו תשועות דוד באופן שכל רואיהם הבינו שהם מאת ה׳ שהושיעו ושאינם לפי הטבע, ומלבד המרכבות קנה דוד עוד עושר רב, כי היו לפרשי הדדעזר מגיני זהב וקיבץ את כל ההקדשות האלה לצרכי הבית⁶:

1. רי״ד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. ר״י קרא.

5. מלבי״ם פס׳ ב׳ לעיל.

6. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ז) וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֗ד אֵ֚ת שִׁלְטֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הָי֔וּ אֶ֖ל עַבְדֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר וַיְבִיאֵ֖ם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

And David took the shields of gold that were on the servants of Hadadezer and brought them to Jerusalem.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּנְסִיב דָוִד יַת שִׁלְטֵי דְדַהֲבָא דַהֲווֹ עַל עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר וְאַיְתִינוּן לִירוּשְׁלֵם.

שלטי הזהב – הם אשפתות שנותנים בהם החצים, כמה דאת אמר: הברו החצים מלאו השלטים (ירמיהו נ״א:י״א).

כל הפרשיות הללו סמכן אצל פרשה של בית המקדש, לפי שמכל המלחמות הללו, קיבץ הקדשות לצרכי הבית.

The golden quivers. They are the quivers in which the arrows are put as you say, (Yirmeyah 51:11). "clean out the arrows, till the quivers.⁠" All these chapters¹ have been set near the chapter concerning the Beis Hamikdash² because from all these wars [Dovid] gathered consecrated items for the needs of the House [i.e., Beis Hamikdash].

1. Concerning Dovid’s battles.

2. Dovid’s desire to build a Beis Hamikdash for Hashem in the previous chapter (7:2) and Hashem’s subsequent response.

שלטי הזהב – זה הוא צינה שהוא עגול.

שלטי הזהב – מגיני הזהב אשר היו על עבדי הדדעזר, פירוש אשר לקחם במלחמה.

ופירוש אל עבדי – כמו: על עבדי, וכן הוא בדברי הימים.

והוצרך לומר: ויביאם ירושלם – כלומר שלא נתנם לפדיון כמו שנתן הפרשים של עבדי הדדעזר לפדיון, כמ״ש למעלה: וילכד (שמואל ב ח׳:ד׳).

או אמר: ויביאם ירושלים – לומר שנתנם באוצר בית י״י להקדש.

שלטי הזהב – הם האשפתות המלאים חצים, כדכתיב: הברו החצים מלאו השלטים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ולזה אמר שלקחם דוד ויביאם ירושלם להיות שם בבית ה׳ לתהלה לשם ולתפארת.

שלטי – כעין מגן.

אל עבדי – על עבדי.

שלטי – יש לומר שקטנים הם ממגן וצנה, וצנה גדולה על כולם שהיא מקיפה ומכסה כל הגוף, שכן כתוב כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה׳).

וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב הם האשפתות שנותנים בהם החצים¹ אֲשֶׁר הָיוּ אֶל – על² עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם אל יְרוּשָׁלִָם להיות שם בבית ה׳ לתהלה לשם ולתפארת³:

1. רש״י. ורד״ק ומצודת ציון ביארו שאלו היו מגיני זהב.

2. רד״ק, מצודת ציון.

3. רש״י, רד״ק, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וּמִבֶּ֥טַח וּמִבֵּרֹתַ֖י עָרֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר לָקַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד נְחֹ֖שֶׁת הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

And from Betah and from Berothai, cities of Hadadezer, King David took a very great quantity of brass.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרוֹתַי קִרְוֵי הֲדַדְעֶזֶר נְסִיב מַלְכָּא דָוִד נְחָשָׁא סַגִי לַחֲדָא.

ומבטח ומברותי – ובדברי הימים: ומטבחת ומכון (דברי הימים א י״ח:ח׳). שני שמות היו להם, ובטח וטבחת אחד אלא שהפוכות האותיות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וכן לקח נחשת הרבה מערי הדרעזר, ובזה האופן נתעשר המלך דוד מאד:

ומבטח ומברתי בד״ה כתוב טבחת ומכון, אז נשתנה שמם, ושם ביאר שמנחשת זה עשה שלמה את הים והעמודים וכלי הנחושת.

וּמִבֶּטַח¹ וּמִבֵּרֹתַי שהיו עָרֵי הֲדַדְעָזֶר לָקַח הַמֶּלֶךְ דָּוִד נְחֹשֶׁת הַרְבֵּה מְאֹד ומנחשת זו עשה שלמה המלך בבית המקדש את הים והעמודים וכלי הנחושת²: ס

1. ובדברי הימים א׳ יח ח הם נקראו ״טִּבְחַת״ ו״כּוּן״, רד״ק, מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עִי מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔ד אֵ֖ת כׇּל⁠־חֵ֥יל הֲדַדְעָֽזֶר׃

And when Toi king of Hamath heard that David had smitten the entire army of Hadadezer,

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁמַע תּוֹעִי מַלְכָּא דַחֲמָת אֲרֵי מְחָא דָוִד יַת כָּל מַשִׁרְיַת הֲדַדְעֶזֶר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ונוסף עוד על עושרו ששמע תועי מלך חמת שהכה דוד את הדרעזר, [וישמח שמחה גדולה על נפילת אויבו, כי היה הדרעזר תמיד נלחם עמו ולוחצו.

וַיִּשְׁמַע תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת כִּי הִכָּה דָוִד אֵת כָּל חֵיל הֲדַדְעָזֶר מלך צובה:

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל

(י) וַיִּשְׁלַ֣ח תֹּ֣עִי אֶת⁠־יֽוֹרָם⁠־בְּנ֣וֹ אֶל⁠־הַמֶּֽלֶךְ⁠־דָּ֠וִ֠ד לִשְׁאׇל⁠־ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרְכ֗וֹ^א עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּהֲדַדְעֶ֙זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי⁠־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עִי הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וּבְיָד֗וֹ הָי֛וּ כְּלֵי⁠־כֶ֥סֶף וּכְלֵי⁠־זָהָ֖ב וּכְלֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃

then Toi sent Joram his son to King David, to salute him and to bless him that he had fought against Hadadezer and smitten him — for Hadadezer had wars with Toi — and he brought with him vessels of silver, and vessels of gold, and vessels of brass.

א. וּֽלְבָרְכ֗וֹ א=וּֽלְבָרֲכ֗וֹ (חטף)

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּשְׁלַח תּוֹעִי יַת יוֹרָם בְּרֵיהּ לְוַת מַלְכָּא דָוִד לְמִשְׁאַל לֵיהּ לִשְׁלָם וּלְבָרְכוּתֵיהּ עַל דְאַגִיחַ קְרָבָא בַּהֲדַדְעֶזֶר וְקַטְלֵיהּ אֲרֵי גְבַר עָבֵיד קְרָבִין עִם תּוֹעִי הֲוָה הֲדַדְעֶזֶר וְעִמֵיהּ הֲווֹ מָנֵי כַסְפָּא וּמָנֵי דַהֲבָא וּמָנֵי נְחָשָׁא.

ולברכו – שיצליחהו האל במלחמותיו.

או פירוש ולתת לפניו מנחה, כמ״ש ובידו היו כלי כסף וגו׳, כי המנחה נקראת ברכה, כמו: קח נא את ברכתי אשר הובאת לך (בראשית ל״ג:י״א).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ולכן שלח לדוד את בנו לשאול לו לשלום ולברכו, רוצה לומר שיצליחהו האל בכל מלחמותיו ויפיל כל שונאיו תחת כפות רגליו. או פירושו ולתת לפניו מנחה, כמו שאמר ובידו כלי כסף וכלי זהב וגו׳, כי המנחה נקראת ג״כ ברכה, כמו (בראשית ל״ג י״א) קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. וכמו שלא עבר על לא ירבה לו סוסים כמו שזכרתי למעלה] ככה לא נכשל (דברים י״ז י״ז) בכסף וזהב לא ירבה לו.

כי איש מלחמות – הדדעזר היה שונא ואיש מלחמה עם תועי.

ובידו – ביד יורם בן תועי.

לשאל לו לשלום ולברכו – ומפרש לשאל לו לשלום על אשר נלחם בהדדעזר כי בזה השתתפו באהבה במה שיש להם אויב משותף ולברכו על אשר הכהו שזה ברכתו שמשופע בגבורה לדכא אויביו תחת רגליו.

וַיִּשְׁלַח תֹּעִי אֶת יוֹרָם בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד לִשְׁאָל לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרֲכוֹ שיצליחהו האל במלחמותיו¹ עַל אֲשֶׁר נִלְחַם דוד המלך בַּהֲדַדְעֶזֶר אויבם המשותף² וַיַּכֵּהוּ – והיכהו, כִּי אִישׁ מִלְחֲמוֹת – אויבו של תֹּעִי הָיָה הֲדַדְעָזֶר מלך צובה, בהיות הדדעזר שונא ולחם עם תועי³, וּבְיָדוֹ של יורם בן תועי⁴ הָיוּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת מנחה לדוד המלך⁵:

1. רד״ק, אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) גַּם⁠־אֹתָ֕ם הִקְדִּ֛ישׁ הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לַיהֹוָ֑הי״י֑ עִם⁠־הַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֔ישׁ מִכׇּל⁠־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר כִּבֵּֽשׁ׃

These also King David dedicated to Hashem, with the silver and gold that he dedicated of all the nations which he subdued:

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אַף יַתְהוֹן אַקְדִישׁ מַלְכָּא דָוִד קֳדָם יְיָ עִם כַּסְפָּא וְדַהֲבָא דִי אַקְדִישׁ מִכָּל עַמְמַיָא דִי כַבֵּשׁ.

הקדיש המלך – לבנין בית המקדש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי כל אשר היה לו הקדיש בית ה׳, והיה א״כ הכסף לא לאוצרותיו אלא לאוצרות בית ה׳:

כבש – ענין לכידה.

גם אותם – אשר הביאו לו למנחה, הקדיש וגו׳ עם הכסף והזהב אשר הקדיש משלל הגוים אשר כבש, האמור במקרא שלאחריו.

גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַיהוָה עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִשלל¹ כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ – כבש:

1. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יב) מֵאֲרָ֤ם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵעֲמָלֵ֑ק וּמִשְּׁלַ֛ל הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן⁠־רְחֹ֖ב מֶ֥לֶךְ צוֹבָֽה׃

of Aram, and of Moab, and of the children of Ammon, and of the Philistines, and of Amalek, and of the spoil of Hadadezer, son of Rehob, king of Zobah.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מֵאֲרָם וּמִמוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמוֹן וּמִפְּלִשְׁתָּאֵי וּמֵעֲמַלְקָאֵי וּמִבִּיזַת הֲדַדְעֶזֶר בַּר רְחוֹב מַלְכָּא דְצוֹבָה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

והקדיש דוד המלך את כל הכסף והזהב אשר שלל¹ מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק, וּכמו כן מִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה:

1. מצודת דוד בפס׳ יא׳.

מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותמקראות שלובותהכל

(יג) וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ שֵׁ֔ם בְּשֻׁב֕וֹ מֵהַכּוֹת֥וֹ אֶת⁠־אֲרָ֖ם בְּגֵיא⁠־מֶ֑לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃

And David made himself a name when he returned from smiting the Arameans in the Valley of Salt, eighteen thousand men.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּכְנַשׁ דָוִד מַשִׁרְיַן כַּד תַּב מִלְמִמְחֵי יַת אֲרָם בְּגֵיא מֶלַח תַּמְנַת עֲסַר אַלְפִין.

רמז קמז

ויעש דוד שם בשובו מהכותו – זהו שאמר הכתוב למנצח על שושן עדות מכתם לדוד וכתיב בהצותו את ארם נהרים וגו׳. בשעה ששלח דוד את יואב לארם נהרים ולארם צובה פגע באדומיים בקש לזנבן הוציאו להם אפסטליות שלהם רב לכם סוב את ההר, פגע במואבים בקש לזנבן הוציאו לו אפסטליות שלהם אל תצר את מואב, שלח אצל דוד כל המאורע באותה שעה לא נהג דוד בעצמו כמלך אלא עמד והעביר פורפירא מעליו ועטרה מעל ראשו ונתעטף והלך אצל סנהדרין [שנקראו שושנים] שנאמר בטנך וגו׳ סוגה בשושנים, עדות על שם התורה שנקראת עדות, אמר להם רבותי לא באתי לכאן אלא ללמוד אם אתם נותנין לי רשות אני מלמד שלחתי את יואב לארם נהרים ולארם צובה ופגע באדומיים ובקש לזנבן והוציאו אפסטליות שלהם, ולא הם פרצו את הגדר תחלה שנאמר ויאסוף אליו [את] בני עמון ועמלק, פגעו במואבים בקש לזנבן והוציאו אפסטליות שלהם אל תצר את מואב, ולא הם פרצו את הגדר תחלה וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. כמה אגרות כתב, אחד לאדומיים ואחד למואביים, ר׳ חנניא אמר אגרת אחד כתב הה״ד (וישב יואב מהכות) [בהצותו] את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף, חזר ולמד של אדומים משל מואבים מכתם לדוד מכות ותמות לדוד. ד״א וישב ויך את אדום בגיא וגו׳. אמר יואב אם נחריב את אדום עכשו אין אנו מוצאים בחזרתנו לא אכילה ולא שתיה אלא נניח אותם עד שנכבוש את ארם ונחזור עליהם היינו דכתיב וישב יואב ויך. כתוב אחד אומר שנים עשר אלף וכתוב אחד אומר שמונה עשר אלף, אלא שתי מלחמות היו אחת של שנים עשר אלף ואחת של שמנה עשר אלף.

ויעש דוד שם – שקבר את ההרוגים שהרג באדום, והוא שם טוב לישראל שקוברין את אויביהם, וכן הוא אומר במלחמת גוג ומגוג: וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם (יחזקאל ל״ט:י״ג). ומנין שקברן דוד? שנאמר בספר מלכים: ויהי בהיות דוד את אדום בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים (מלכים א י״א:ט״ו).

שמונה עשר אלף – ובספר תהלים הוא אומר: שנים עשר אלף (תהלים ס׳:ב׳), אמור מעתה, שתי מלחמות היו.

Dovid made a name [for himself]. He buried those of Edom whom he had killed and that is a good name for Yisroel that they bury their enemies. As it says in reference to the war of Gog and Mogog, "All the people of the land will bury and this will acquire for them a name.⁠" (Yechezkel 39:13) And how do we know that Dovid buried them? Because it says in the Book of kings, "And it happened when Dovid was in Edom when Yoav, his army general went up to bury the corpses" (Melakhim I 11:15).

Eighteen thousand. [However] in the Book of Tehilim (60:2) it says, "twelve thousand" Hence we must say [in response] that there were two battles.⁠¹

1. With Edom. Tanchuma Devarim.

ויעש דוד שם בשובו מהכות את ארם בגיא מלח – מהו השם שעשה? שקבר שונאיו לאחר שהרגם, שכן הוא אומר בדברי הימים: ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח שמונה עשר אלף (דברי הימים א י״ח:י״ב), שאין שם האמור כאן אלא שקבר אויביו. לאחר שהרגם שקבר אותם שמונה עשר אלף שהרג, וזהו שם גדול שאדם קובר את אויבו, כמא דתימא: וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם (יחזקאל ל״ט:י״ג).

ויעש דוד שם – פתרונו ויעש דוד חיל.

בשובו מהכות את ארם בגיא מלח שמונה עשר אלף – היו מספרם, וכן תרגומו: וכנש דוד משירין.

ושמעתי: ויעש דוד שם – שקבר את החללים שהכה ודבר זה היה לו לשם טוב בין האומות שהיו אומרים אין אומה כיוצא בזו מצוי בעולם שקובר את שונאיו ואלו קוברין את שונאיהן וכן בהמון גוג הוא אומר וקברו כל העם והיה להם לשם (יחזקאל ל״ט:י״ג) וכן הוא אומר ויהי בהיות דוד את אדום בעלות יואב שר הצבא לקבור את החללים (מלכים א י״א:ט״ו).

ויעש דוד שם – כי נצח מלחמה גדולה ויצא שמו בעמים.

ורז״ל פירשו שקבר את החללים, כמו שנאמר במלכים: בעלות יואב שר הצבא לקבר את החללים (מלכים א י״א:ט״ו), וזהו שם גדול לישראל שמקברים את אויביהם. וכן הוא אומר במלחמת גוג ומגוג: וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם (יחזקאל ל״ט:י״ג).

את ארם בגיא מלח י״ח אלף – אבל אותם כ״ב אלף שאמר למעלה היו במקום אחר, וזה היה בגיא מלח. ובד״ה: ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח י״ח אלף (דברי הימים א י״ח:י״ב). ובספר תהילים וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח י״ב אלף (תהלים ס׳:ב׳). הנה בספר הזה אומר ארם, ובשני הספרים אומר אדום. ובספר תהלים אומר י״ב ובשני הספרים י״ח. נראה כי מלחמת אדום היתה כשהיתה מלחמת ארם, כי כן כתוב בתהילים: בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה (תהלים ס׳:ב׳), ומארם ומאדום היו אלה י״ח אלף, ואמר בזה הספר ארם, ור״ל ואשר עמהם והם אדום. ואמר בשני הספרים אדום ור״ל ואשר עמהם והם ארם. ובאורו בדברי הימים כי אבישי עשה מלחמה והכה בהם י״ח אלף, ובתהילים אמר יואב ואמר י״ב אלף איש, אבישי עשה תחלה המלחמה והכה בהם ששה אלפים ואח״כ עשה עמהם יואב מלחמה והכה בהם י״ב אלף, וז״ש בתהילים: וישב יואב (תהלים ס׳:ב׳) – כלומר שב אחר כן יואב אחרי אבישי. וזכר בדברי הימים כל המלחמה בשם אבישי לפי שהוא היה תחלת המלחמה זכר כל הי״ח אלף על שמו. ובזה הספר זכר המלחמה בשם דוד כי הוא העיקר.

ובדרש אומר: כי כשהלך יואב להלחם עם ארם, עמדו עליו בני אדום, אמרו לו: לא כך אמר הכתוב: אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳). השיבם יואב: ולא כך אמר הכתוב: אתם עוברים בגבול אחיכם (דברים ב׳:ד׳), הניחו אותנו לעבור ולא רצו. אמר יואב: אם נחריב אדום עכשיו אין אנו מוצאין בחזרתינו לא אכילה ולא שתייה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהם. לכך נאמר: וישב יואב ויך את אדום (תהלים ס׳:ב׳). א״ל הב״ה: מה אתם מועילין שתכו את אדום קמעא קמעא אבישי בן צרויה הרג י״ח אלף, ואתם י״ב אלף, כשיגיע זמן אני אכלה אותם ואחריבם. ולדברי הדרש הזה היו שתי מלחמות בשני פעמים.

ויעש דוד שם – פירוש: שב לקבר החללים שהרג בארם, והיה לו שם טוב באומות בדבר זה שהיו מקברים חללי אויביהם, וכך כת׳ במלחמת גוג ומגוג וקברו כל עם הארץ והיה להם לשם, וכך כת׳ בספר מלכים, ויהי בהיות יואב באדום בעלות יואב שר הצבא לקבור את החללים.

וספר הכתוב עוד מהצלחת דוד ותשועותיו, שבשובו מהכות את ארם צובה כאשר הכה את הדרעזר או בשובו מהכות את ארם דמשק כמו שזכרתי, הרג והכה בגיא מלח שמנה עשר אלף, וההכאה לא נזכרה כאן באיזו אומה היתה, והאמת הוא מה שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א י״ח י״ב) ובספר תהלים (תהלים ס׳ ב׳) שהכה את אדום בגיא מלח, ואם כן כאשר שב מהכות את ארם הכה את אדום, וזהו שאמר ויעש דוד, ר״ל שעשה גבורה גדולה, ועל זה אמר בספר תהלים (שם) בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח. ונראה שהמלחמה הזאת אבישי התחיל אותה והכה ששת אלפים ושב יואב והשלימה והכה שנים עשר אלף, ועל היסוד הזה יתישבו הפסוקים, כי כאן ייחס המלחמה לדוד להיותו המלך ובידו הכל ואמר שמונה עשר אלף שהם כלם, ובדברי הימים ייחס אותה לאבישי להיותו בפרט המתחיל אותה, ובספר תהלים זכר מה שעשה יואב בעצמו, ולפי שהוא השלים מה שהתחיל אבישי לכן אמר שם וישב יואב ויך את אדום, כי שב להשלים מה שהתחיל אבישי. וחז״ל אמרו במדרש תנחומא (פר׳ דברים) מהו ויעש דוד? ששלח את יואב לקבור את החללים, כמו שאמר במלכים (מלכים א י״א ט״ו) בעלות יואב שר הצבא לקבור, וזהו שם גדול לישראל שמקברים את אויביהם, וכן אומר במלחמת גוג ומגוג (יחזקאל ל״ט י״ג) וקברו על עם הארץ וגו׳. ועוד אמרו בדרש שם (שם) כשהלך יואב להלחם עם ארם עמדו עליו בני אדום אמרו לו לא כך אמר הכתוב (דברים ב׳ ד׳) אל תתגרו בם? השיבם יואב לא כך אמר הכתוב (שם ב׳ ג׳) אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו? הניחו אותנו לעבור בארצכם ולא הניחו אותם, אמר יואב אם נחריב אדום עכשיו אין אנו מוצאים בחזרתינו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור להם, לכך נאמר וישב יואב ויך את אדום, א״ל הקב״ה מה אתם מועילים שתכו את אדום קימעא קימעא? אבישי בן צרויה הרג שמונה עשר אלף ואתם שנים עשר, כשיגיע זמן אני אכלה אותו ואני אחריבנו. ולדברי הדרש הזה היו שתי מלחמות, אחת הנזכרת כאן שמתו שם י״ח אלף, והאחרת שזכר בספר תהלים שנים עשר אלף, וכן כתב רש״י והוא זר אצלי:

בשבו – (אמר המגיה בדפוסי ויניציאה נכתב בגיליון בס״א מוגה מלא וא״ו וליתא דהמסרה מעידה עליו לית חסר).

ויעש דוד שם – עשה גבורה גדולה, וקנה שם.

בשובו – רוצה לומר: עם כי היה עיף ויגע ממלחמת ארם, עם כל זה הכה בגיא מלח וגו׳ ובתהלים (תהלים ס׳:ב׳) ובדברי הימים (דברי הימים א י״ח:י״ב) נאמר: שאותן המוכים היו מבני אדום, ולזה אמר במקרא שלאחריו, ששם באדום נציבים.

ויעש דוד שם בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח שמנה עשר אלף – ובד״ה כתוב ואבשי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח י״ח אלף, ובתהלות (ס׳ ב) בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח י״ב אלף, וכפי הנראה מלחמה זו היתה לבסוף כי כבר חשב (בפסוק י״ב) מלחמת בני עמון שהיתה אחר כך, ואז התעוררו ארם נהרים וצובא שנית, ואדום סמוך לעמון ויצאו לעזרת בני עמון, ואחר שהכה בארם שני פעמים כמ״ש בסימן י׳ הכה בהם בגיא מלח מארם ואדום ביחד, י״ב אלף מאדום ושש אלף מארם, ופה אמר ארם שעקר המלחמה היה על שמם, ובד״ה אמר אדום שהם היו רוב הנופלים, ובתהלות לא הזכיר רק הי״ב אלף שהיו מאדום כי שם אמר בהצותו את ארם, ומלחמת ארם בכלל היה ע״ש דוד, וזה שכתוב פה ויעש דוד שם, ותחתיו היו שרי הצבא יואב ואבשי לכן מיחסם פעם לזה ופעם לזה, וי״ל גם כן שהכה באדום שני פעמים פעם י״ב אלף ופעם י״ח אלף, וכן דעת חכמינו זכרונם לברכה בתנחומא (פרשת דברים) ועל זה אמר וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים, ששם נציבים ומרדו וכבשם כולם וישם נציבים בכל אדום, ואמר שנית ויושע ה׳ את דוד – כי בפסוק ו׳ מלמד שהגם שכבש ארם נהרים שהיא סוריא שכבשה שלא כתורה (כמ״ש בספרי סוף עקב) ונקרא מטעם זה כיבוש יחיד כמ״ש הרמב״ם (בה׳ תרומות) בכ״ז הושיעו ה׳ ופה יאמר שבמה שכבש את אדום שעתידים ישראל לקחת את ארצו לעתיד לבוא שקיני קניזי וקדמוני הם אדום עמון ומואב, הראהו ה׳ מעין העתיד והושיעו.

את ארם בגיא מלח – כתוב ארם במקום אדום וכן במלכים ב׳ ט״ז:ו׳ כתיב לארם ובלי ספק ראוי לאדום, ע״ש (וגם מ״ש למטה י׳:י״ד), ועשה דוד שם גדול לעצמו כששב מהלחם והכות מכה רבה כזאת את אדום שכני בחגוי סלע (עובדיה).

וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם טוב לו¹ ושם טוב לישראל, שקוברין את אויביהם², משום שבְּשֻׁבוֹ מֵהַכּוֹתוֹ אֶת אֲרָם והוא עייף ויגע³ נלחם מלחמה שניה באדום⁴ בְּגֵיא מֶלַח, ושם היכה⁵ שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף מאדום אותם קברו ישראל⁶:

1. רי״ד.

2. רש״י, ר״י קרא.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. דברי הימים א׳ י״ח:י״ב, מצודת דוד.

6. מלכים א׳ י״א:ט״ו, רש״י.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וַיָּ֨שֶׂם בֶּאֱד֜וֹם נְצִבִ֗ים בְּכׇל⁠־אֱדוֹם֙ שָׂ֣ם נְצִבִ֔ים וַיְהִ֥י כׇל⁠־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑ד וַיּ֤וֹשַׁע יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃

And he put garrisons in Edom; throughout all Edom he put garrisons, and all the Edomites became servants to David. And Hashem gave victory to David wherever he went.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמַנֵי בֶאֱדוֹם אִסְטַרְטִיגִין בְּכָל אֱדוֹם מַנֵי אִסְטַרְטִיגִין וַהֲווֹ כָל אֱדוֹם עַבְדִין לְדָוִד וּפְרַק יְיָ יַת דָוִד בְכָל אֲתַר דִי הֲלִיךְ.

^אוישם דוד נציבים – על משקל ׳פעילים׳, ואלה הם נציגי השלטון וכדומה.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

נציבים – פקידים לגבות מס.

Officers. Officers to collect the tax.

בכל אדום שם נציבים – לפי שאמר: וישם נציבים בארם דמשק (שמואל ב ח׳:ו׳), אמר: בכל אדום, שלא תחשוב כי במקום אחד באדום שם נציבים כמו בארם דמשק, שלא שם בשאר ארם, אלא בכל אדום שם נציבים.

ואמרו וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים, אמרו המפרשים שלפי שאמר בלשון סתמי וישם באדום נציבים, הוצרך לפרש שבכל ערי אדום שם הנציבים לא נשאר עד עיר אחת שלא שם בה נציבים. והיותר ראוי שנ׳ הוא שדוד שם נציבים באדום והם המושלים והמנהיגים עליו מבית דוד, ואחז״ל שהיו גובים המס, והודיע שלא שם אותם הנציבים שמושלים פעם אחת, אבל פעמים הרבה שם אותם, ולזה אמר וישם באדום נציבים בכל אדום שם נציבים, להורות על השנות הפעמים ששמם, שהוא מה שיורה ממשלתו על אדום אחרי שפעמים רבות שם עליהם נציבים, והיה זה לפי שהיו בכל אדום עבדים לדוד, ולא היה זה לכחו ולגבורתו כי אם לפי שהושיעו ה׳ בכל אשר הלך, ועל דרך נס ובכח האלהי הצליח בכל עניניו. ועם מה שאמרתי בזה הותרו השאלות ראשונה ושנית:

בכל אדום – ולא נשאר עיר אחת מבלי נציב.

וַיָּשֶׂם דוד המלך בֶּאֱדוֹם נְצִבִים – פקידים לגבות מס¹, ולא כמו בארם דמשק ששם נציבים במקום אחד בלבד², כאן בְּכָל אֱדוֹם שָׂם דוד המלך נְצִבִים ולא נשארה עיר אחת מבלי נציב³, וַיְהִי כָל אֱדוֹם עֲבָדִים לְדָוִד, והצלחתו זו לא נבעה מכוחו וגבורתו אלא כי⁴ וַיּוֹשַׁע – הושיע יְהוָה אֶת דָּוִד בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ:

1. רש״י.

2. רד״ק.

3. רד״ק, מצודת דוד.

4. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(טו) וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכׇל⁠־עַמּֽוֹ׃

And David reigned over all of Israel; and David executed justice and righteousness to all his people.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וּמְלַךְ דָוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַהֲוָה דָוִד עָבֵיד דִין דִקְשׁוֹט וְזָכוּ לְכָל עַמֵיהּ.

ויהי דוד עושה משפט וצדקה – והלא במקום שיש משפט אין צדקה ובמקום שיש צדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זו ביצוע, מכאן א״ר יהושע בן קרחה מצוה לבצוע, וכה״א אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש שלום אין משפט ובמקום שיש משפט אין שלום, אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע. במתניתין תאנא ראה עני שנתחייב ממון היה משלם לו מביתו. משפט לזה שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה ששלם לו מתוך ביתו. קשיא ליה לרבי האי לכל עמו לעניים מבעי ליה, אלא רבי אומר אע״פ שלא שלם לו מתוך ביתו משפט וצדקה, משפט לזה ששלם לו את ממונו, וצדקה לזה שהוציא גזלה מתחת ידו.

ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו – ויואב בן צרויה על הצבא. א״ר אבא בר כהנא אלמלי לא עשה יואב מלחמה לא עסק דוד בתורה, ואלמלי לא עסק דוד בתורה לא עשה יואב מלחמה, מה טעם דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו משום דיואב בן צרויה על הצבא, ומה טעם יואב בן צרויה על הצבא משום דדוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, וכן הוא אומר שופטים ושוטרים תתן לך, שופטים אלו הדיינים שוטרים אלו הפרנסים שמנהיגים את העדה, ר׳ אליעזר אומר אם אין שוטר אין שופט, כיצד כיון שנתחייב אדם לחברו בב״ד אם אין שוטר שיוציא ממנו כיון שפירש מן הדין אין ספקה ביד הדיין לעשות לו כלום אלא אם כן מוסרו ביד שוטר והשוטר מוציאו ממנו. וכן א״ר אלעזר בן פדת אלמלא שטרו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין שכן הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא וכי דוד ויואב שוטרים היו, אלא כל מי שלא היה שומע לדיין היו מוסרים אותו ביד יואב ומוציאו ממנו בעל כרחו, וכן איוב אומר אב אנכי לאביונים וגו׳ ואשברה מתלעות עול וגו׳.

[והכרתי והפלתי] (ואביתר על הכרתי ועל הפלתי) וגו׳. אלו אורים ותומים, ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי, כרתי שכורתים דבריהם, פלתי שמופלאים בדבריהם. ואח״כ שר צבא למלך יואב. אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל (איש) בדבר אלהים, בניהו בן יהוידע זה סנהדרין, כרתי ופלתי אלו אורים ותומים ואחר כך ושר צבא למלך יואב.

(טו-טז) ויהי דוד עושה משפט וגו׳ ויואב על הצבא – דוד גרם ליואב להיות מצליח על הצבא לפי שעשה משפט וצדקה, ויואב גרם לדוד לעשות משפט וצדקה לפי שהוא דן ויואב שוטר ורודה על ידו. ועוד, מתוך שיואב עסק במלחמות, לא היה דוד טרוד בהן, ולבו פתוח לשפוט צדק.

(15-16) Dovid rendered judgment… Yoav…was [commander] over the army. Dovid caused Yoav to be successful [with his command] over the army because he rendered judgment and righteousness and Yoav caused Dovid to render judgment and righteousness because he [Dovid] judged and Yoav policed and enforced on the basis [of the judgment].⁠¹ Another [reason is that] because Yoav busied himself with the battles, Dovid was not preoccupied by them and his heart was [able to be] open to judge righteously.

1. Rashi is learning that the proximity of the verse discussing Dovid’s judgment of the people to the next verse discussing Yoav’s commanding of the army shows that these two phenomena were related. Other prominent leaders are being discussed in the subsequent verses but Yoav is mentioned first immediately after king Dovid.

ויהי דוד עשה משפט – שאם נתחייב אדם מיתה בב״ד אינו מכיר לו פנים אלא עושה בו משפט כשם שעשה במגיד לו לאמר: הנה מת שאול (שמואל ב ד׳:י׳) וברכב ובענה אחיו, וכיואב שציוה לשלמה בנו להוריד את שיבתו בדם שאול (מלכים א ב׳:ט׳).

וצדקה – אם נתחייב אדם לחבירו ממון מוציאו מידו ונותנו לזה.

וימלוך דוד על כל ישראל – כשנצח כל המלחמות ואפס בית שאול, לא היה אדם בישראל מפקפק במלכותו.

משפט וצדקה – כתרגומו: דין דקשוט וזכו, כלומר היה שופט באמת במשפטי הריב אשר בין איש לאיש, גם היה עושה עמם צדקה כמו שהיו צריכין אליו.

ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו – הנה צדקה יאמר על יותר ממה שיאמר משפט כי למשפט יהיה מה שיחוייב לפי הדין והצדקה תהיה מה שיחוייב לפי המדות השלימות מההגע׳ לכל איש הראוי למו אם לחסד אם למשפט.

השלשים ותשעה הוא להודיע יושר דוד שכבר היה עושה משפט וצדקה לכל עמו לא היה מעלים עינו מאחד מהם כי זאת התכונה ראוי שתהיה למלך הגון וראוי לזאת הסבה זכר גם כן שכבר חרד דוד אם נותר איש לבית שאול ויעשה לו חסד י״י בעבור יהונתן ולזה גם כן ספר שגם לחנון בן נחש השתדל דוד לעשות חסד להשיב לו גמול תחת החסד שגמל לו אביו.

וימלוך דוד על כל ישראל. הנה נזכר כאן המלכת דוד להודיע שעם היות דוד משתדל במלחמות ולוחם מלחמות ה׳, שלא היה מפני זה מתרשל מהמשפט והנהגת עם ישראל, אבל עם כל מלחמותיו היה מולך על כל ישראל, ר״ל עושה עבודת המלכות ועושה משפט וצדקה לכל עמו, וקיים אם כן בשלימות גדול שני תכליות המלך אשר אמרו ישראל בשאלתם (שמואל א ח׳ כ׳) ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. ובאמרו משפט וצדקה רצה שהיה עושה משפט וצדקה כפי הדין, ועוד היה עושה צדקה וחסד לצריכים אליו, על דרך (איוב ל״ז י״ג) אם לחסד אם לארצו.

משפט – בין איש לאחיו.

וצדקה – משלו, להצריכים לקבל.

ויהי דוד המבוקש מן המלך היו שני דברים כמ״ש (שמואל א ט׳ כ׳) ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו, ואחר שפנה מן המלחמות עסק במשפט וגם עשה צדקה וחסד לעניים.

על כל ישראל – כולם מכבדים אותו כמלך.

משפט וצדקה – משפט להציל עשוק מיד עושקו, וצדקה לתת גמול לכל איש כפעלו.

וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל משום שכאשר ניצח בכל המלחמות והתמעט כוחו של בית שאול, לא היה אדם בישראל מפקפק במלכותו¹, וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט אמת² בין איש לאחיו³ וּצְדָקָה משלו⁴ לְכָל עַמּוֹ הנצרכים⁵, ובזכות שדוד היה עושה משפט וצדקה גרם ליואב להיות מצליח על הצבא⁶, וקיים אם כן בשלימות גדולה את שתי התכליות של המלך, אשר אמרו ישראל בשאלתם ״ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו״⁷:

1. רד״ק.

2. תרגום יונתן, רד״ק.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד. ואמרו רבותינו (סנהדרין ו:) שכך דוד היה נוהג, שאם היה דן את הדין וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני בממון, היה משלם לו את החוב מתוך כספו, ואם כן נשאלת השאלה מדוע כתוב ״צדקה לכל עמו״, התשובה היא כי גם אם היה לחייב ממון לשלם, ואכן שילם לפי דין תורה, בכך הוציא דוד ממנו כספי גזילה וזה נחשב צדקה, מעם לועז.

5. רד״ק, מצודת דוד.

6. ויואב גרם לדוד לעשות משפט וצדקה, לפי שהוא דן, ויואב שוטר ורודה על ידו, ועוד, מתוך שיואב עסק במלחמות לא היה דוד טרוד בהן וליבו היה פתוח לשפוט צדק, רש״י.

7. שמואל א׳ כ׳:ח׳, אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) וְיוֹאָ֥ב בֶּן⁠־צְרוּיָ֖ה עַל⁠־הַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט^א בֶּן⁠־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר׃

And Joab the son of Zeruiah was over the army; and Jehoshaphat the son of Ahilud was recorder;

א. וִיהוֹשָׁפָ֥ט =ל,ק ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר מג״ה)
• א!=וְיהוֹשָׁפָ֥ט (שווא בוי״ו)

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(טז-יח) שרי דוד * – שמואל ב כ׳:כ״ג-כ״ה, דברי הימים א י״ח:ט״ו-י״ז

וְיוֹאָב בַּר צְרוּיָה מְמַנָא עַל חֵילָא וִיהוֹשָׁפָט בַּר אֲחִילוּד מְמַנָא עַל דָכְרָנַיָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

מזכיר – מזכיר איזה דין בא לפניו ראשון, לפוסקו ראשון.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 15]

Recorder [of halakhic cases]. [He] announced which [case] was to come before him [Dovid] first for it to be ruled on first.

ויהושפט בן אחילוד מזכיר – כי יהיה להם דבר בא אליו ושפט בין איש ובין רעהו,⁠¹ מזכיר איזה בא ראשון שישפטוהו ראשון.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ח:ט״ז.

מזכיר – כל מדינה ומדינה וכל עיר ועיר כמה אנשים מוציאה לצבא.

ענין אחר: מזכיר – איזה בא בראשונה שישפטוהו ראשונה.

מזכיר – כתרגומו: ממנא על דוכרניא, כלומר ממונה על ספר הזכרונות.

ויהושפט בן אחילוד המזכיר^א – פירוש: יועץ המלך.

א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״מזכיר״.

ולפי שזכר שעסק המלחמה וטרדתה לא היה מונע ממנו ענין המשפט, ספר הכתוב איך מנה דוד אנשים חכמים וידועים על כל הענינים, כי מנה את יואב בן צרויה אחותו שהיה שר הצבא מנהו על הצבא, ר״ל שהיה פקיד על אנשי החיל ללחום את המלחמות. וחז״ל אמרו בסנהדרין (סנהדרין מ״ט.), המשפט וצדקה שהיה עושה דוד היה גורם ליואב שיצליח במלחמות, ומתוך שהיה יואב טרוד במלחמות לא היה דוד טרוד בהם והיה הוא עושה משפט וצדקה, הרי שיואב היה גורם. ובמכילתא (א״ה חפשתי בכל המכילתא ולא מצאתי מדרש זה אבל בד״ר סדר שופטים דף רצ״ה ע״ב מצאתיו): אמרו מהו משפט וצדקה? ר׳ יהודה אומר שהיה דן את הדין מזכה את הזכאי ומחייב את החייב, אם לא היה לו לחייב ליתן היה דוד מוציא משלו ונותן, הוי משפט וצדקה. א״ר נחמיה אם כן היה מביא את ישראל לידי רמאות, אלא שהיה מצדיק נפשו של גזלן. ויהושפט בן אחילוד היה מזכיר, ר״ל מזכיר למלך לעניני המשפט אשר יפעל להם מה שראוי. וחז״ל אמרו (עיין רש״י) שהיה מזכיר הדין שבא לפניו ראשון כדי לפסקו ראשון:

על הצבא – היה שר על קבוצת החיל.

מזכיר – היה ממונה על ספר הזכרונות.

מזכיר – מזכיר למלך מה לעשות מדי יום ביום, או מזכיר לפניו צדקות בני אדם וחובותם לשלם להם כפעלם (שד״ל).

וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה היה השר הממונה¹ עַל הַצָּבָא, וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד היה מַזְכִּיר המלך, הוא אשר מזכיר למלך איזה דין בא לפניו ראשון לפוסקו ראשון²:

1. מצודת דוד.

2. רש״י, ר״י קרא. ורד״ק ומצודת דוד מבארים ממונה על ספר הזכרונות. ורי״ד מבאר יועץ המלך.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) וְצָד֧וֹק בֶּן⁠־אֲחִיט֛וּב וַאֲחִימֶ֥לֶךְ בֶּן⁠־אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וּשְׂרָיָ֖ה סוֹפֵֽר׃

and Zadok the son of Ahitub and Ahimelech the son of Abiathar were priests; and Seraiah was scribe;

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וְצָדוֹק בַּר אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בַּר אֶבְיָתָר כַּהֲנַיָא וּשְׂרָיָה סַפְרָא.

ושריה סופר – כותב פסקי דינין שפסק המלך, ויש פותרין שאינו כותב פסקי דינין אלא כותב מנת המלך.

סופר – יהושפט בן אחילוד מזכיר (שמואל ב ח׳:ט״ז), ושריה כותב אחריו מה שהוא מזכיר.

כהנים – שרי כהונה כי הוא מנה צדוק להיות כהן גדול מבני אלעזר, ומשנהו אחימלך בן אביתר מבני איתמר, אעפ״י שהיה אביתר עדיין חי כי ראינו כי שלמה גרשו מהיות כהן, נראה כי במצות דוד עשה כי כאשר סדר דוד ראשי האבות סדר צדוק ואחימלך כמו שכתוב בדברי הימים, והיה נקרא אחימלך ואבימלך כי שני השמות קרובים.

ושריה סופר – ובד״ה: שושא, ושני שמות היו לו.

וצדוק בן אחיטוב שהיה מזרע אלעזר הכהן ואחימלך בן אביתר שהיה מזרע עלי ומבני איתמר היו כהנים גדולים, רוצה לומר שהיה צדוק כהן גדול ואחימלך היה משנהו. ובדברי הימים (דברי הימים א כ״ה) נזכר שדוד כאשר סדר ראשי האבות סדרם כן. ושריה היה הסופר לפני המלך, ובדברי הימים (שם י״ח י״ו) קראו שושא כי שני שמות יקראו לו:

ושריה – ובדברי הימים: קראו שושא (דברי הימים א י״ח:ט״ז), ולמטה: קראו שוא (שמואל ב כ׳:כ״ה), ובשלש השמות היה נקרא, והוא כלל גדול בנביאים בכל מקום שנאמר פעם כן ופעם כן.

כהנים – רצה לומר: שרי הכהנים, צדוק היה משוח מלחמה, ואחימלך סגן. ולא חשב את אביתר לכהן גדול, כי לא הועמד עתה כי אם מאז מלך על יהודה, אבל יואב עם שהיה שר הצבא מאז, מכל מקום הועמד עתה להיות שר על כל הצבא, אף משל ישראל או על שחזר דוד והעמיד את צדוק לכהן גדול, לזה לא חשב את אביתר, כי לא היה דבר המתקיים.

וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב שהיה מזרע אלעזר הכהן¹ וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר שהיה מזרע עלי ומבני איתמר², היו שרי הַכֹּהֲנִים הם הנקראים שרי כהונה³, כאשר צדוק היה הכהן הגדול⁴ ואחימלך היה סגנו⁵, וּשְׂרָיָה⁶ היה סוֹפֵר הכותב פסקי דין שפסק המלך⁷:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

3. רד״ק, מצודת דוד.

4. ומצודת ומצודת דוד אומר כי היה כהן משוח מלחמה, ומסביר כי אף שאביתר אבי אחימלך הכהן הגדול היה חי עדיין, לא נזכר כאן כי לא הועמד עתה להיות כהן גדול כי אם מאז מלך דוד על יהודה ואולי יתכן כי לא הוזכר כי חזר דוד והעמיד את צדוק לכהן גדול, לזה לא חשב את אביתר, כי לא היה דבד המתקיים.

5. אברבנאל.

6. ובד״ה א כ״ה:ט״ז נקרא ״שַׁוְשָׁא״ ושני שמות היו לו, רד״ק, אברבנאל. ומצודת ציון אומר כי היו לו שלוש שמות.

7. ר״י קרא.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יח) וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּן⁠־יְה֣וֹיָדָ֔ע וְהַכְּרֵתִ֖י^א וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵ֥י דָוִ֖ד כֹּהֲנִ֥ים הָיֽוּ׃

and Benaiah the son of Jehoiada was over the Cherethites and the Pelethites; and David's sons were chief ministers.

א. וְהַכְּרֵתִ֖י =א?,ל,ש1,ק; בכתר ארם צובה נראה שנקודות הצירה מתחת לאות רי״ש עושות קו של פתח (״וְהַכְּרַתִ֖י״).

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

וּבְנָיָהוּ בַּר יְהוֹיָדָע מְמַנָא עַל קַשְׁתַּיָא וְעַל קַלְעֲיָא וּבְנֵי דָוִד רַבְרְבִין הֲווֹ.

ובני דוד כהנים היו – אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא דכתיב ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל חלק בראש אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש. וכהן מנא לן דכתיב וקדשתו.

^אוהכרתי והפלתי – הקדמונים [חז״ל] אמרו שאלה שתי קבוצות מתוך חכמי הדת,⁠¹ ואילו המתרגמים אומרים ׳בעלי החצים והקלע׳, כלומר אנשים המומחים במלאכת הקליעה במטרה, והאמת היא שהם שני שבטים, כמו ׳גוי כרתים׳ (צפניה ב, ה) וגם ׳והכרתי את כרתים׳ (יחזקאל כה, טז). באשר לפלתי, אמנם לא מצאנו מקבילה למילה הזו, אך לא היו מצרפים אותו לכרתי אם לא היה גם הוא מאותו מין [כלומר: שם של שבט].⁠² ובני דוד כהנים היו: יש מתרגמים ׳כהנים׳ במילה ׳שרים׳, וייתכן שהוא מלשון שימוש ושירות, כלומר היו להם חלקות אדמה שקבלו מן המלך והם עיבדו אותן, והיו קרויים על שמן.⁠³

1. ׳בניהו בן יהוידע זה סנהדרין [...] ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי (שמואל ב׳ כ, כג), ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי? כרתי שכורתים דבריהם, פלתי שמופלאים בדבריהם׳ (בבלי, ברכות ד, ע״א).

2. מופיע בפירוש ריב״ש [47ב].

3. מופיע בפירוש ריב״ש [47ב].

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי – תרגם יונתן: ובניהו בר יהוידע ממנא על קשתיא ועל קלעיא.

ורבותינו אמרו (בבלי ברכות ד׳.): כרתי ופלתי – אורים ותומים.

כהנים היו – תרגם יונתן: רברבין הוו.

Venoyohaa, the son of Yehoyodoh [was in charge of] the archers and the sling shooters. Yonatan translated, "Venoyoha, the son of Yehoydoh was appointed [in charge] over the archers and over the sling shooters.⁠" [Alternatively] our Rabbis said [that the words] keraisi and plaisi refer to the Urim and Tumim.⁠¹

Were prominent [leaders]. [Yonatan translates] "They were prominent.⁠"

1. Rashi explains in Shemot 28:30 that this is a reference to the inscription of the Explicit Name which was placed into the folds of the breastplate. Through the breastplate, they would communicate the answers of Hashem to questions the Kohein asked of Him, hence they would (מֵאִיר), light up and explain their words and וּמְתַּמֵּם) complete their words, i.e. make words come true. (Yoma 73b). This explanation of our Rabbis concerning the translation of keraisi and plaisi can be found in Berachos 4a.

ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי – גם הם היו מבני ביתו של מלך דוד.

ובני דוד כהנים – פתרונו: מושלים היו.

והכרתי והפלתי – איני יכול לעמוד על בירורו אך דומה שכרתי אומה אחת יש והם יושבי חבל הים ונקראים גוי כרתים (צפניה ב׳:ה׳) ודומה שנטפלו עמו ונלוו עליו לשרתו, ודומה כשם שכרתי שם אומה כך פלתי שם אומה, ויונתן שתירגם קשתיא וקלעיא איני יכול לעמוד על פתרונו, ומדרש חכמינו כרתי ופלתי אילו אורים ותומים כרתי שכורתים דבריהם, פלתי שמופלאים בדבריהם.

ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי – והם שתי אומות שנפלו על דוד להיות עמו אל כל אשר יפנה שם. וכן הוא אומר יושבי חבל הים גוי כרתים (צפניה ב׳:ה׳).

ובני דוד כהנים היו – פתרונו מושלים היו.

ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי – תרגם יונתן: ובניהו בן יהוידע ממנא על קשתיא ועל קלעיא, ובניהו היה ממונה על הקשתים ועל הקלעים. וי״ו והכרתי – כמו: על או כמו עם. וכן: ויוסף היה במצרים (שמות א׳:ה׳) און ועצרה (ישעיהו א׳:י״ג). וכן אומר בד״ה: על הכרתי (דברי הימים א י״ח:י״ז).

ויש מפרשים: כרתי ופלתי – שתי משפחות היו מישראל שהיו סרים אל משמעת המלך ורואים פניו תמיד ובניהו היה בראשם.

ורז״ל פירשוהו: אלו אורים ותומים.

ובני דוד כהנים היו – כתרגומו: ובני דוד רברבין הוו, כלומר גדולים היו וממונים על כלם. ובדברי הימים אומר: הראשונים ליד המלך (דברי הימים א י״ח:י״ז).

ובדברי רבותינו ז״ל: תלמידי חכמים היו. ולמה קראם כהנים? מה כהן גדול נוטל חלק בראש אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש.

ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי – תרג׳ על קשתא ועל קלעיא.

ובני דוד כהנים היו – פירוש: שרים וגדולים, כמו כהן מדין.

ובני דוד כהנים היו – אין הבדל בין זה ובין שיאמר ככהנים מטעם הוא הוא והדומה. והטעם כי לא היו טרודים ועסוקים בעסקי הזמן כמו האחרים הנזכרים אבל בטלנין מעונגים, ואולי היו שוקדים בעיון בתורת י״י כדרך הכהנים כי כן היה גם מנהג אביהם דוד, ואיך שהיה הנה כן היה החיוב לו ולהם.

והכרתי והפלתי – אמר שהם היו שתי משפחות בישראל ורבותינו פירשו שהם סנהדרין ואמרו כרתי שכורתין דבריהם פלתי שמופלאים במעשיהם. ובני דוד כהנים היו ר״ל שרים ומושלים והנה זה הענין היה סבה להרבה מהרעות שבאו לדוד כי אם לא היה הענין כן לא מרד אבשלום ולא נהרג אמנון ואדניה כמו שיראה במעט עיון ובכלל אם היה משגיח המלך במוסר בניו לא קרה להם כך.

המ׳ הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיתן ממשלה לבניו בחייו הלא תראה מה שקרה לדוד מהרע מפני מה שעשה בניו שרים כי לולי זה לא היה חוטא אמנון עם אחותו ולא מרד אבשלום בו ולא קרה לאדניהו מה שקרה וזה מבואר מאד.

ואמנם בניהו בן יהוידע על קשתיא ועל קלעיא, ר״ל שהיה ממונה על המורים בקשת ובקלע להנהיגם במלחמה, ועל כן פירשו המפרשים וי״ו והכרתי והפלתי כמו על, וכמוהו לא אוכל און ועצרה (ישעיהו א׳ י״ג). ובדברי הימים (דברי הימים א י״ח י״ז) אמר כן על הכרתי, והיה אם כן בניהו ממונה על הכרתי ועל הפלתי שהיו שתי משפחות בישראל סרים אל משמעת המלך. ואחרים (מדרש תהלים מזמור ג׳) פירשו הכרתי והפלתי שהם הסנהדרין, ואז״ל (סנהדרין י״ז ע״ב) כרתי שכורתין את דבריהם, והפלתי שמופלאים במעשיהם, וגם חז״ל (ברכות ד׳ ע״א) פירשום על האורים והתומים, ולא יצא הכתוב מפשוטו שהיו שתי משפחות מישראל שהיו הולכים עם המלך תמיד. ופירשו בני דוד כהנים היו, כתרגומו רברבן, שהיו נשיאים ושרים, וכמ״ש בדברי הימים הראשונים ליד המלך (דברי הימים א י״ח י״ז), ר״ל שהיו יושבים ראשונה במלכות, וכן אחז״ל (נדרים ס״ב ע״א) כהנים היו, ת״ח היו, ולמה קראם כהנים? מה כהן גדול נוטל חלק בראש אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש. ואחשוב אני שהכהנים הוא שם למשמשים ועובדים עבודה מה, כי הכהונה הוא שם לעבדות, וזכר הכתוב שיואב ויהושפט צדוק ואחימלך ושריה היה לכל אחד מהם הנהגה מיוחדת ידועה אצלם, אבל בניהו בן יהוידע ומשפחת הכרתי ומשפחת הפלתי וג״כ בני דוד הלא אלה כלם לא היה להם הנהגה מיוחדת ואומנות ידוע, אבל היו משרתים למלך בכל אשר יצום, וזהו אמרו כהנים היו, יחזור אל בניהו ואל הכרתי ואל הפלתי ואל בני דוד, לפי שהיו כלם הולכים אחרי דוד וסרים אל משמעתו והיו משרתים בכל דבר אשר יצוה אותם, עם היות שלא היה להם הנהגות מיוחדות כמו הנזכרים למעלה. ועם זה הותרו השאלות שלישית ורביעית:

כהנים – רוצה לומר ראשים ושרים.

והכרתי והפלתי – תרגם יונתן: קשתיא וקלעיא, ורוצה לומר: ובניהו וגו׳ והכרתי והפלתי, היו מתמידים לשבת יחד, כי היה ממונה עליהם להורותם לירות בקשת ולקלעות באבנים.

כהנים היו – רוצה לומר: היו ראשים ושרים, ובדברי הימים (דברי הימים א י״ח:י״ז) נאמר: ובני דוד הראשונים ליד המלך או יאמר ובניהו וגו׳ והכרתי והפלתי ובני דוד, כולם היו שרי המלך, וסרים למשמעתו לכל אשר יצום, ולא היה להם הנהגות מיוחדות, כמו לאלו הנזכרים לפניהם.

והכרתי והפלתי – ובדברי הימים א י״ח:י״ז על הכרתי והפלתי ונכון, שלא יתכן שכל הכרתי והפלתי שהיו שומרי ראש דוד (למטה כ׳:ז׳) היו כולם כהנים כלו׳ מגדולי העם ומאציליו, והכרתי והפלתי היו שניהם מהפלשתים, וכן מנהג המלכים לשים נכרים לשומרי ראשם שאם ימרדו בם בני עמם ישארו אלה הנכרים עמם, ופלשתים נקראים בצפניה (ב׳:ה׳) גוי כרתים, ופלתי בחילוף הת״ו בשי״ן הם פלשתים.

וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי – והקשתים¹ וְהַפְּלֵתִי – והקלעים² היו מתמידים לשבת יחד, כי היה בניהו ממונה עליהם להורותם לירות בקשת ולקלוע באבנים³, וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים – תלמידי חכמים⁴ ראשים ושרים⁵ הָיוּ ראשונים ליד המלך, יושבים ראשונה במלכות⁶, וכולם סרים למשמעתו לכל אשר יְצַוֵּם⁷: ס

1. תרגום יונתן.

2. תרגום יונתן.

3. מצודת דוד. ויש מפרשים ״כרתי ופלתי״ שתי משפחות היו מישראל שהיו סרים אל משמעת המלך ורואים פניו תמיד ובניהו היה בראשם, רד״ק. ורז״ל פירשוהו (ברכות ז.) אלו אורים ותומים, רד״ק. רש״י ובמדרש תהלים פירשו ״כרתי ופלתי״ הם הסנהדרין, ואמרו חז״ל (סנהדרין יז:) ״כרתי״ שכורתין את דבריהם, ו״הפלתי״ שמופלאים במעשיהם, אברבנאל.

4. ולמה קראם כהנים? מה כהן גדול נוטל חלק בראש אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש, נדרים סב., אברבנאל.

5. מצודת ציון.

6. אברבנאל.

7. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Shemuel II 8, Biblical Parallels Shemuel II 8, Olam HaMikra Shemuel II 8, Targum Yonatan Shemuel II 8, Midrash Shemuel Shemuel II 8, Yalkut Shimoni Shemuel II 8, R. Yehuda ibn Balaam Shemuel II 8, Rashi Shemuel II 8 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel II 8, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel II 8, Radak Shemuel II 8, Rid Shemuel II 8, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel II 8, Ralbag Shemuel II 8, Ralbag Toalot Shemuel II 8, Abarbanel Shemuel II 8, Minchat Shai Shemuel II 8, Metzudat Zion Shemuel II 8, Metzudat David Shemuel II 8, Malbim Shemuel II 8, Hoil Moshe Shemuel II 8, Mikraot Sheluvot Shemuel II 8

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון