ויהי איש מבן ימין ושמו קיש וגו׳. זכר הכתוב שהיה איש משבט בנימין והיה האיש ההוא גבור חיל.

והיה לו בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו וגו׳. אמר מבן ימין לשבחו, כי לא היה מבן אוני שנקרא בנימין לאותו תכלית והודעה, אבל היה בן ימין וישר להיותו גבור חיל ירא אלהים וסר מרע, ואמר שהיה בן אביאל ובדברי הימים כתוב (דברי הימים א ח׳ ל״ג) ונר הוליד את קיש, והוא סותר למה שאמר בכאן שאביאל היה אביו של קיש, ונראה ששני השמות היו לו נר ואביאל. וחז״ל אמרו בויקרא רבה (פרשה ט׳ דף קע״ד ע״ב) שעקר שמו היה אביאל והיו קוראים לו נר לפי שהיה מדליק נרות לרבים במבואות האפלים. ואותו אביאל או נר היו לו שני בנים, האחד היה קיש אבי שאול, והשני היה נקרא נר בשמו והוא היה אבי אבנר.

ואני אחשוב שבפסוקים האלה הודיענו הכתוב למה ראתה החכמה העליונה לבחור שאול למלך על ישראל בהיותו ממשפחת ושבט בנימין, והיא השאלה החמשית ששאלתי בפרשה זו, והנה נתן בזה ארבע סבות. האחת להיות קיש איש גבור חיל, וראה יתברך לקחת מחלציו איש יושב על כסא ישראל כדי שיהיה רב להושיע את ישראל מיד פלשתים, כי גבורת האב תוליד בבן גבורה ואומץ לב גדול, וכמאמר האומר שמהסוס המשובח יתילד סוס מובחר.

הסבה השנית לפי שהיה שם אותו בחור שאול, ולכן לקחהו האל יתברך למלך להעיר שגם במלכותו יהיה שאול, כי לא יתמיד בו ולא יכונן כסאו לעד, ובזה צפה הקדוש ברוך הוא מה שעתיד להיות, כי כן נקרא הבן הראשון שהוליד אדם קין להיותו קנין, והבן השני הבל כי צל ימיו עלי ארץ.

הסבה השלישית לפי שהיה שאול בחור וטוב, רוצה לומר שעם היותו בחור בזמן תגבורת היצר הרע היה טוב עם ה׳ ועם אנשים, ובזה הגיד לו שלא היה נמשך לתאוותיו, עד שהעיד עליו שלא היה בבני ישראל איש טוב ממנו, רוצה לומר לא די שלא היה ביניהם בחור וטוב ממנו, אבל גם איש שלם בשנותיו לא היה בכל ישראל טוב ושלם ממנו, ולזה אמר בו טוב שהוא נאמר על האושר, ועל זה הדרך דרשו חז״ל (סוטה פרק א׳ דף י״ב ע״א) במה שכתוב (שמות ב׳ ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא, שנולד מהול ושנולד מוכן לנביאות ושנתמלא הבית כלו אורה, ועל אחימעץ אמר דוד (שמואל ב כ״ח כ״ז) איש טוב זה ואל בשורה טובה יבא, ואמר זה להיותו איש שלם וחסיד.

הסבה הרביעית ליופיו ולתפארת תוארו, ועליו אמר משכמו ומעלה גבוה מכל העם, שהיה מינו נאה לאדנות ותוארו יורה על הממשלה, וכמו שאמרו עליו הראיתם אשר בחר ה׳ כי אין כמוהו בכל העם. אם כן רשם בזה ארבעה סבות, אחת מפאת אביו ומולדתו, ושלשה סבות מצדו, רוצה לומר מצד השם מצד מדותיו הנפשיות ומצד יופי תוארו הגופני, ולהיותו בכלם מיוחד מכל איש ישראל, כמו שכתוב אין איש בבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבוה מכל העם, בחר האל יתברך בו למלך, לפי שטבע תולדתו ואביו יחייב אומץ לבבו ושהוא יושיע את ישראל, ולשלמות מדותיו היה ראוי שימלוך על אחיו וינהיגם על פי התורה והמוסר, וליופי תוארו יהיה מכובד בעיני העם וייראו מלפניו, ומצד שמו יורה על העתיד להיות בו. הנה התבאר מזה שראוי היה שאול שיבחר ה׳ בו למלך על ישראל מצד הכנתו הטבעית הרצונית והמסכמת. ואמנם אם היה זה בלתי ראוי מפאת שבטו, ואם היה מחוייב שיהיה המלך תמיד משבט יהודה, כתב הרמב״ן (דף מ״א ע״ב) בפירוש התורה בפסוק (בראשית מ״ט י׳) לא יסור שבט מיהודה, שהזקן יעקב אבינו ע״ה ניבא שיהיה המלוכה ממנו תמיד ולא ימשול אחד מאחיו עליו, וכן כל מחוקק בישראל אשר לו טבעת המלך ממנו יהיה, כי שבט יהודה ימשול ויצוה בישראל תמיד, ולו חותם המלכות עד שיבא שילה ולו יקהת עמים כלם לעשות בהם כרצונו, וזהו מלך המשיח. ואמר הרב שהשבט שזכר בכתוב רמז למלכות דוד שיהיה המלך הראשון מבית יהודה ולא יסור עוד המלכות ממנו, והוא כמו (תהלים מ״ה ז׳) שבט מישור שבט מלכותך, (יחזקאל י״ט י״ד) שבט מושלים שבט למשול, ושהכתוב העיד שיעקב המליך שבט יהודה על אחיו והוריש אליו הממשלה על ישראל, כמ״ש דוד (דברי הימים א כ״ח ד׳) ויבחר השם אלהי ישראל בי להיות מלך על ישראל לעולם, כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל וגומר. ומאשר הוקשה לרב ענין שאול, אמר כי בעבור שהיה שאלת המלכות בימי שמואל נתעב אצל השי״ת לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו תאות המלכות שיהיה לעולמים ונתן להם מלכות שעה, ולזה רמז הכתוב שאמר (הושע י״ג ט׳) אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי, לפי שנתנו לו שלא כרצונו, ולכן לקו שאול ובניו בעברתו שנהרג שאול ובניו ונפסקה ממנו המלכות ולא ניתן להם מלכות של קיימא, ומה שאמר הכתוב (שמואל א י״ג י״ג) נסכלת כי לא שמרת את מצות ה׳ וגו׳ כי עתה הכין ה׳ את ממלכתך אל ישראל עד עולם, ענינו שאם לא חטא שאול היה לזרעו מלכות בישראל לא על כלם, וזה טעם אל ישראל אולי היה מולך על בנימין ואפרים ומנשה, כי יהודה ואפרים כשני עממים נחשבים בישראל, או יהיה תחת מלך יהודה, וכתב הרב שהמלכים אשר מלכו אחרי דוד בישראל היו עוברים על דעת יעקב אביהם ומעבירים הנחלה ונענשו על זה, וכמו שאמר (הושע ח׳ ד׳) הם המליכו ולא ממני, ושזה עונש החשמונים על אשר מלכו בבית שני וכו׳ עכ״ד. ולדעת הזה בברכת יעקב נטו המפרשים כלם איש לא נעדר. ורלב״ג בפירושו לפסוק כי עתה הכין השם, כתב שאם לא חטא שאול היה נמשך מלכותו זמן רב לא תמיד, ושזה פי׳ עד עולם, כמו (שמות כ״א ה׳) ועבדו לעולם. ואני אחשוב שאין הדבר כדבריהם, ושיעקב בברכותיו לא נתן הממשלה והמלכות אל שבט יהודה על אחיו, והנה אוכיח זה מכמה טענות:

האחת ששם שבט אינו מיוחד על המלכות, אבל הוא כולל כל ממשלה ושלטנות והנהגת עמים, ואם היתה כוונת הזקן על המלכות לבד היה ראוי שיאמר לא יסור המלכות מבית יהודה, ומה שהשתדל הרב להוכיח שיאמר שבט על המלכות ממה שאמר (תהלים מ״ה ז׳) שבט מישור שבט מלכותך הוא בלתי מחוייב, אבל יורה שיש שבט מלכות ושבט הנהגה אחרת, והוא עצמו מה שאמר (יחזקאל י״ט י״ד) שבט מושלים שבט למשול, שעל כל מיני הנהגה יאמר שבט, ומה לנו להאמין לדבריו בזה, והנה הכתוב אומר בפירוש (שמואל ב ז׳ ז׳) הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי ישראל לאמר מדוע לא בניתם לי בית, וקרא א״כ השופטים שבטים, ובדברי הימים כשנזכר הספור הזה נאמר במקום שבטי ישראל (דברי הימים א י״ז ו׳) את אחד שופטי ישראל וגו׳, יורה בהכרח ששם שבט הוא כולל לשופטים ולמלכים, ויתחייב אם כן מדברי יעקב לפי דעתם שכל שופטי ישראל וכל מלכיהם יהיו משבט יהודה ולא היה כן, כי מכל השופטים לא היה ממנו כי אם שופט אחד או שנים וזה מורה שלא כוון לזה הזקן בברכתו:

הטענה השנית אם היה שניבא יעקב על הממשלה והשולטנות שיהיה משבט יהודה תמיד, אם כן איך אדון המושלים וראשון כל המלכים והמושיעים והמחוקקים משה אדוננו שנקרא מלך (כמו שאמר (דברים ל״ג ה׳) ויהי בישורון מלך, ומחוקק כמו שאמר (שם שם כ״א) כי שם חלקת מחוקק ספון) איך לא היה משבט יהודה ונולד משבט לוי? ואחריו בא יהושע (הכובש את הארץ והנוצח את כל מלכיה והמנחיל אותה את ישראל) משבט אפרים, ואם אמרנו שלא ניבא יעקב כי אם שאחרי שתבוא הממשלה לשבט יהודה לא תסור עוד ממנו כמו שכתב הרב בפירוש לא יסור, יקשה א״כ מאד איך כאשר באה הממשלה והמשפט לעתניאל בן קנז (ששפט את ישראל אחרי מות יהושע ארבעים שנה והיה משבט יהודה) לא התמידה הממשלה בשבטו? ומיד אחרי מותו סרה ממנו והקים השם יתברך שופטים מבני זבולון ומבני נפתלי וממנשה ומיששכר ומבנימין ומדן:

הטענה הג׳ אם היה שיעקב נתן המלכות והממשלה לשבט יהודה על כל אחיו, למה לא אמר לא יסור שבט מיהודה מעל אחיו? וזה יורה שירש אותו המלכות עליהם, כי באמרו לא יסור שבט מיהודה, אפשר שיובן על אנשיו או על עם אחר ולא יגזור שימלוך על כל אחיו ושלא ימלוך אחד משאר השבטים, כמו שכתב הרב שיורה עליו הכתוב הזה:

הטענה הרביעית כי אם היה שגזר הזקן שהמלכות תבוא תמיד בשבט יהודה ולא בשאר השבטים וידענו שרוח ה׳ דבר בו, איך כאשר צותה התורה בענין המלך ואמרת (דברים י״ז ט״ו) שום תשים עליך אשר יבחר ה׳ אלהיך, וצותה מקרב אחיך תשים עליך מלך ולא תוכל לתת עליך איש נכרי, למה לא אמרה משבט יהודה תשים עליך מלך? ומה לו לכלול מקרב אחיך ולא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך? והיה לו לפרט אשר לא מבני יהודה הוא:

הטענה החמשית אם היה שלשבט יהודה בכללו נתנה הממלכה והממשלה, איך בחטאת שלמה ובניו קרע השם ממלכתו ונתנו לירבעם בן נבט אפרתי? והיה ראוי שממשפחת דוד יוסר המלכות ולא משבט יהודה, כי היה החסד והברכה לשבט יהודה בכלל והחטא היה לבית דוד בפרט, ולמה בחטאת בית דוד נענש כל שבט יהודה שלא כדין? הטענה הששית אם היתה הברכה שהמלכות תהיה תמיד בבית יהודה, איך כאשר שאלו מלך בתחלה לא בחר הקדוש ברוך הוא באיש אחד משבט יהודה כי אם בשאול משבט בנימין? ומה שאמר הרב שלהיות שאלת המלך נתעב לפני האל יתברך העניש את ישראל בשלא נתן להם מלך מהשבט הראוי כי אם משבט בנימין שלא יהיה בר קיימא, הוא דעת בטל ואין לו במה שיסמך, לפי שהחטא באותה שאלה היה מכל שבטי ישראל, ואיך יענש עליו שבט יהודה לבדו בהסיר ממנו המלכות הראוי לו? ומה העונש הזה לישראל שיהיה המלך משבט בנימין ושאחריו יקים מלך משבט אחר? ואין בזה לשבטי ישראל עונש כלל, ואולי ישמחו בו כדי שיהיה המלך מכל השבטים, כל שכן שנאמר שנהרג שאול ובניו בעונש מה ששאלו ישראל בזה כדברי הרב, חלילה לאל מרשע ושדי מעול שיסבול שאול עליו השלום שלא חטא את כל חטאות בני ישראל, ולא נזכר זה בכתוב ולא רמז ממנו:

הטענה השביעית מאשר המלכות לא נתנה לשאול להסירה ממנו, אבל אם לא חטא היה הוא וזרעו מלך עד עולם, כי בהיותו נמשח למלך זכה במלכות הוא ובניו עד עולם, שהמלכות הוא ירושה למלך, שנאמר (דברים י״ז כ׳) למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל, וכן כתבו חז״ל במסכת הוריות (הוריות י״א:) ובמסכת כריתות (כריתות ו׳:), שהמלכות ירושה לבני המלך, והביאו הרמב״ם בפ״ח מהלכות מלכים בספר שופטים, והכתוב מעיד עליו שאמר שמואל לשאול (בסי׳ י״ג י״ג) כי עתה הכין השם את ממלכתך אל ישראל עד עולם, ועתה ממלכתך לא תקום בקש ה׳ לו איש כלבבו ויצוהו ה׳ לנגיד על עמו כי לא שמרת את אשר צוך ה׳, הנה אמר בפי׳ שאם לא חטא היה מלכותו לזרעו עד עולם, ואיה אם כן כח ברכת יעקב שלא יסור שבט מלכות מיהודה? ומה שכתב הרב להשיב לזה שאם לא היה שאול חוטא היה מולך בקצת השבטים לא בכלם או היה תחת מלך יהודה, הם דברים שאין בהם ממש, כי הכתוב אומר בפירוש כי עתה הכין ה׳ את ממלכתך אל ישראל עד עולם, הנה אותו המלכות עצמו שהיה לו אמר שהיה הקדוש ברוך הוא מכין אותו עד עולם, וידוע שמלך כללי היה לא פרטי ומשועבד למלך אחר, ובאותו האופן שהיה אמר שיכינהו השם לעולם, ולכן אמר הפסוק אל ישראל, רוצה לומר כמו שהיה מלך על ישראל עד עתה ולא לדבר בלשון סתמי חלקי כמו שחשב הרב, ולזה אמר בקש ה׳ נגיד כלבבו שיורה שדוד נכנס במקום שאול בסבת החטא, ובלעדו היה שאול וזרעו כמו שהיה דוד אחריו, ומפני זה אמר ה׳ (שמואל א ט״ז י״א) נחמתי כי המלכתי את שאול למלך, ואמר שמואל (שם שם כ״ט) קרע ה׳ את ממלכות ישראל מעליך, להגיד שלולי חטא שאול היה קיים מלכותו ומבלי שנוי:

הנה התבאר מכל זה שיעקב אבינו בברכותיו לא כוון לתת המלכות אל שבט יהודה ולא דבר בזה, אבל פירוש לא יסור שבט מיהודה הוא אצלי באחד משני פנים. אם שיאמר שמשבט יהודה לא יסור ממשלה ושולטנות על שבטו פעמים ועל כל השבטים פעמים, ורמז בזה אל היותו נוסע בדגלים ראשונה ועולה גם כן במלחמה תחלה, והיה אם כן השבט הזה קודם לכל שאר השבטים במעלה וכבוד בערך שבט לשבט לא בערך איש אחד שופט או מלך על כל ישראל, הלא תראה כי גם בהיות שאול משבט בנימין מלך על כל ישראל, במנין העם היה שבט יהודה תמיד נמנה בפני עצמו ולא נטפל עם שאר השבטים למעלתו, אמר בענין יבש גלעד (שמואל א י״א ח׳) ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף, ואמר במלחמת עמלק (שמואל א ט״ו ד׳) ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה, ואמר בסוף זה הספר במספר העם (שמואל ב כ״ד ט׳) ותהי ישראל שמנה מאות אלף איש וגו׳ ואיש יהודה חמש מאות אלף, הנה תמיד בהיות ישראל מתדבק ומתאחד כלו היה שבט יהודה נבדל במעלה ושלמות וריבוי העם על כל שאר השבטים, וזה ענין לא יסור שבט מיהודה, וגם יכוון שעם היות באחרית הימים שקצת השבטים יגלו מארצם ויבואו לידי היציאה מכלל הדת, הנה שבט יהודה יעמוד זרעו ושמו עד עולם, ולא יסור ממנו שבט הנהגה גם בתוך הגלות ומחוקק ומורה צדק עד ביאת משיחנו במהרה יגלה, שאז אל שבט יהודה יקהלו עמים והוא יהיה יסוד מוסד לקבוץ הגליות: או נפרש מלת שבט על המכות והעונשים, כמו (תהלים פ״ט ל״ג) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, יאמר שלא יסור שבט הנגע מעל יהודה כי יבא לגלות פעמים ויענש שם מכה רבה ויסורין קשים, וזכר שעם כל זה לא יסור גם כן מחוקק מבין רגליו שהם מורי התורה ומלמדיה, ולכן נקרא משה (דברים ל״ג כ״א) מחוקק, (שופטים ה׳ י״ד) מני מכיר ירדו מחוקקים לפי שיורה על התורה, וזה כלו על דרך (תהלים מ״ד י״ח) כל זאת באתנו ולא שכחנוך וגו׳. ואמר שהנה יתמיד זה, רוצה לומר התמדת העונשים והתמדת התורה בשבט יהודה עד כי יבא שילה, והוא מלך המשיח ואז ולו יקהת עמים, רוצה לומר אל שבט יהודה או אל מלך המשיח ויקבץ נדחינו ויבאו ויעלו אל הר ה׳. והנה אמר זה בפרט על שבט יהודה לפי שהוא אשר בא בגלות הזה והוא העתיד ליגאל בעצם וראשונה, כמו שאמר הנביא עליו השלום (יחזקאל ל״ז י״ו) קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חביריו וגו׳, כי הוא הקודם בעונשי הגלות והוא אשר יקדם בתשועת הגאולה, כמו שאמר (שם שם י״ט) דבר אליהם כה אמר אדני אלהים הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חביריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה וגו׳. ומפני כל זה אומר שיעקב אבינו בברכותיו לא נתן המלכות לשבט יהודה ולא לשבט אחר, וכאשר ישראל שאלו מלך בחר האל יתברך בשאול משבט בנימין, להיותו ראוי והגון למלוך ולא היה מונע אליו לא מצדו ולא מצד משפחתו ולא מצד שבטו, והיה נותן לו המלכות מורשה לו ולבניו בקרב כל ישראל והיה האלוהי יתברך מכין את כסאו. ואפשר עוד אצלי שרצה האל יתברך שמשבט בנימין ימלוך מלך על ישראל לפי שהיה שבטו נבזה מאד ומתמעט בסבת פלגש בגבעה, וכמו שאמר שאול לשמואל הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל, ולהיות השם יתברך מקים מעפר דל וכסא כבוד ינחילם, נתן המלכות לשפל שבכל השבטים ולקטון מהם, והיה המלכות ירושה לו לבלתי רום לבבו בגודל שבטו ויבטח בה׳ על קדוש יעקב, וכאשר חטא (כמו שיבא אחרי זה) קרע השם את ממלכתו מעליו ונתנו לדוד, ומאשר היה דוד טוב עם השם ועם אנשים נתן לו האל יתברך המלכות לכל בניו עד עולם, לא מהיותו משבט יהודה כי אם מפאת עצמו ושלמותו, והיה אם כן החסד הזה להתמיד המלכות בזרעו הוא הניתן למשפחת בית דוד לא לבית יהודה, ונתנה לשבט יהודה בעבור דוד ולא לדוד בעבור היותו משבט יהודה, ואעידה לי עדים נאמנים בזה, אם בדברי דוד אותו פסוק שהביא הרב (ד״ה ל׳ כ״ח ד׳) ויבחר ה׳ אלהי ישראל בי להיות מלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר ה׳, וזה יורה שהיה התחלת החסד לדוד לא ליהודה, ולזה אמר ראשונה ויבחר ה׳ אלהי ישראל בי להיות למלך כי בי בחר ה׳ ראשונה, ואחר זה אמר כי ביהודה בחר השם לנגיד ובבית יהודה בית אבי וגו׳, לומר שאחרי שבחר בו מפני צדקתו בחר האל יתברך להתמיד המלכות בשבטו, ולא בכל בית ממנו כי אם בבית אביו, ולא בכל אחד מאחיו כי אם בו ובבניו, הנה ביאר שהוא היה ההתחלה והסבה לא יהודה ובעבור זה כאשר קרע ה׳ מלכות מבניו העבירו לשבט אחר ולא נתנו למשפחה אחרת משבט יהודה, לפי שהיחס האמתי היה לזרע דוד לא אל שבט יהודה, ואמר בדבריו האחרונים (שמואל ב כ״ג ג׳, ה׳) אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל וגו׳ כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה וכו׳, יגיד שאליו היה החסד הזה לא לשבט יהודה, ושלמה אמר בתפלתו (מלכים א ה׳ י״ו) ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל ואמר עוד (כ״ה) ועתה השם אלהי ישראל שמור לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני יושב על כסא ישראל, וכל זה יורה שלדוד נעשה החסד הזה ואליו נתן האל יתברך את הממלכה לא לשבט יהודה, ולכן לא נזכר באלה הדברים דבר משבט יהודה, וכאשר חטא שלמה אמר אליו הנביא בדבר ה׳ שיקרע את הממלכה מיד בנו, ואמר שם (שם י״א י״ג) רק את כל הממלכה לא אקרע שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי, ולא אמר למען יהודה כי אם למען דוד עבדי, וכן אמר אחיה השלוני לירבעם כאשר בשרו שיקרע הממלכה מבית שלמה ויתן לו עשרת השבטים ואמר שם (שם שם ל״ד) ולא אקח את כל הממלכה מידו כי נשיא אשיתנו כל ימי חייו למען דוד עבדי אחר בחרתי אותו וגו׳, ואומר בסוף (שם שם ל״ט) ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים, והמאמר הזה (רוצה לומר היות המלכות מיוחס אל בית דוד ולא לשבט יהודה) הלא דבר מורגל פעמים רבות בדברי הנביאים כלם, ומפני זה אמר הנביא יחזקאל ביעוד הגאולה העתידה (יחזקאל ל״ז כ״ה) וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ואין ספק שדוד לא יקום להיות מלך בימי המשיח, אבל לפי שהיו המלכים מזרעו אמר שהוא יהיה מלך בישראל עד עולם, ומאשר יחס זה אליו ולא יחסו ליהודה יספנו שלדוד בפרט נעשה החסד הזה והוא היה התחלתו לא ליהודה, ולזה אמר במזמור ע״ח (פסוק ס״ז ס״ח) וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר ויבחר את שבט יהודה וגו׳, ולא אמר זה על זמן ברכת יעקב כי אם אחרי ענין שילה, כמו שאמר למעלה ויטוש משכן שילה וגו׳ ויקץ כישן ה׳ וגו׳ ושמאס באהל יוסף, וכל זה היה בימי שמואל לא בימי יעקב, ואמר (שם ס״ט) שבחר בשבט יהודה שבנה כמו ראמים מקדשו ובארץ יסדה לעולם, וביאר שם מתי בחר באותו שבט ואמר שהיה זה כאשר בחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן וגו׳, כי מאשר בחר בו לשלמותו בחר בשבטו ובבית אביו בעבורו. הנה ביארתי שאין הדבר כמו שחשבו המפרשים, ושהאל יתברך בחר בשאול בעצם ואמת כפי שלמות הכנתו בכוונה רצויה להתמיד מלכותו, ושאין בזה מניעה מברכת יעקב ולא ביטול מפאת שבטו, ועם זה הותרה השאלה החמשית:

ותאבדנה האתונות לקיש אבי שאול וגו׳. זכר שהיו לקיש אבי שאול אתונות רועות על ידיהן ושנאבדו, ושאמר לשאול בנו שיקח אתו אחד מהנערים משרתיו וילך לבקש את האתונות.

ושהלכו לבקש אותן בכל הארץ ולא מצאן.

ובבואם בארץ צוף אמר שאול לנערו שישובו אל אביו פן יחדל מלהתדאג על האתונות ודאג להם בחשבו שהם נבוכים בארץ סגר עליהם המדבר.

ושהנער אמר לשאול הנה נא איש אלהים בעיר הזאת, ואמר זה על שמואל, וזכר שהאיש היה נכבד וכל אשר דבר בוא יבוא, רוצה לומר שהיה בכל המדות נכבד מאד ובדעות כל אשר ידבר בוא יבוא, ר״ל יתקיים, ושלכן ילכו שמה אולי יגיד את דבר האתונות. ואמרו אולי יגיד את דרכנו אשר הלכנו בה, אחשוב שהיה כוונת הנער שילכו שם לנסותו והנסיון יהיה אם יגיד כל הדרך אשר הלכו ועברו בו, ר״ל הר אפרים וארץ שלישה וארץ שעלים וארץ ימיני וארץ צוף, כי למה שהיה דרכם ארץ עקלתון בבקשת האתונות היה הנסיון אם יגד את הדרך אשר הלכו בה, וכאשר יגיד העבר באמתתו יתאמת שכל אשר ידבר בעתיד היו יהיה:

ושאול השיבו שראוי בהליכתם לפניו שלא יראו את פניו ריקם ולא היה אז בידם מנחה להביאם אליו, ומה שאמר כי הלחם אזל מכלינו, אינו לומר שיביאו אליו הלחם אם היה בידם אבל הוא מופת על חסרון כיסם, ר״ל אם הלחם אזל מכלינו ואין בידינו לקנות צידה לדרך כל שכן שאין לנו תשורה להביא לאיש האלהים, ולזה נטה יונתן ב״ע.

והנער אמר שהיה בידו רבע שקל כסף ומשלו יתנהו לאיש האלהים, ועם היות המעות מכיס הנער ולא מכיס שאול והנה השאלה שישאלו מהנביא יהיה משותפת לשניהם, וזהו ונתתי לאיש האלהים בלשון יחיד, והגיד לנו את דרכינו בלשון רבים. וכבר העיר רלב״ג איך אמר הנער שהיה בידו רבע שקל כסף לתת לשמואל שהיה שופט את כל ישראל? ואמר שהיה זה לסבב התבודדותו בענין השאלה. ואני אחשוב שהיה זה מפתיותם וסכלותם שלא שיערו מעלת שמואל:

ואמנם צורך הנמשך לזה לפנים בישראל כה אמר האיש, אינו לתת צורך למה שקדם (כי הם לא קראוהו עד הנה לא רואה ולא נביא כי אם איש האלהים) אבל הוא הקדמה למה שיזכור ששאלו את הנשים היש בזה הרואה? ויאמר הכתוב שלפנים בימי שאול ושמואל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים (כי היו האנשים שואלים לנביאים על עניניהם, כמו שאמר על זה אדוננו משה ליתרו (שמות י״ח ט״ו) כי יבא אלי העם לדרוש אלהים), היו אומרים לכו ונלכה עד הרואה, כי למה שהיה נקרא נביא היום בזמן שחובר הספר הזה, היו קוראים לפנים הרואה. והיו השמות האלה בבחינות, כי שם רואה היה נאמר על השגת הדברים במראה הנבואה, ושם נביא נאמר על ספרו הענינים שהשיג לבני אדם שהוא נגזר מלשון (ישעיהו נ״ז י״ט) ניב שפתים. והפסוק הזה מורה שלא כתב זה שמואל כי אם ירמיהו או נביא אחר שקם אחריו ימים רבים, ולזה ספר מנהג השמות בימים הראשונים ומנהגם בזמן שנכתב הספר, או נוסף הפסוק הזה מיד עזרא, וכמו שהבאתי בהקדמת הספרים האלה בראש ספר יהושע:

המה עולים במעלה העיר וגו׳. זכר שהלך שאול ונערו לשאול משמואל ושבהיותם עולים במעלה העיר (שהיה יושב במקום גבוה) מצאו נערות יוצאות לשאוב מים וישאלו אותן היש בעיר הזאת הרואה? ועם היות שניהם שואלים, הנה הנערות למה שראו ששאול היה בחור וטוב אליו דברו בעצם וראשונה, ולכן האריכו בדברים עמו ליופיו, וכן אמרו במדרש שמואל (פרש׳ י״ג) וכל האורך הזה למה? שהיו מביטות ביופיו של שאול.

והנה דברו ראשונה בלשון יחיד יש הנה לפניך מהר עתה כי היום בא לעיר וגו׳, ודרשו חז״ל במדרש שמואל (שם) ותאמרנה יש, שתראה ענן קשור על פתחו כד״א (במדבר ט׳ כ׳) ויש אשר יהיה הענן. ובפסיקתא אמרו הה״ד (תהלים צ״ט ו׳) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו וגו׳ בעמוד ענן ידבר אליהם, עמוד ענן במשה ואהרן שמענו, בשמואל מנא לן? שנאמר ותאמרנה יש, ואין יש אלא ענן, כמו (במדבר שם) ויש אשר יהיה הענן:

ועוד דברו לשניהם כבואכם העיר כן תמצאון אותו, ופירושו אצלי שלפי שאמרו ראשונה מהר עתה, לכן נתנו טעם למה צוו על המהירות ואמרו כבאכם העיר כן, ר״ל כאשר תבואו העיר כן, רוצה לומר במהירות כמו שאמרנו, אז תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול, כי אם תהיו מתאחרים לא תמצאו אותו כי יהיה כבר בבמה, לפי שלא יאכל העם עד בואו לפי שהוא יברך הזבח ואחרי ברכתו הקרואים יאכלו, ולכן ימהר הנביא לבוא שמה לפי שלא יתאחרו הקרואים בעבורו, ומפני זה תאות לכם לבקשו במהרה. ומה שאמרו הנערות עוד ועתה עלו כי אותו כהיום תמצאון אותו, הוא לומר עוד שלא יחשבו לקוות ליום מחר לדבר עמו כי אותו כיום ההוא ימצאוהו מפני ביאתו שמה לזבח, אבל בזולת היום ההוא לא ימצאוהו שם כי ישוב הרמתה כי שם ביתו, או ילך מעיר אל עיר, וכל זה לחייבם שלא יתמהמהו בדרך כי השעה צריכה לכך והיום ראוי לזה. וענין הזבח והבמה שזכרו היה, שאחרי שנחרב שילה הבמות מותרות והיו זובחים זבחי שלמים להשם והיו נאכלים לכל אדם אחרי הקטרת חלבים וזריקת הדם והיו אנשי העיר זובחים בבמה ואוכלים שמה, והיה שמואל הנביא בא שמה להדריכם במעגלי צדק ואוכל עמהם, והוא היה מברך ברכת הלחם. או נאמר שהיה מברך על הזבח אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול הזבח:

וזכר הכתוב שכאשר אמרו הנערות כן היה, כי בבוא שאול ונערו בתוך העיר היה שמואל הולך לבמה לאכול ופגע בהם: ובפרקי ר׳ אליעזר (פרק ל״ו) ר׳ עקיבא אומר, כל מי שנכנס לעיר ומצא נערות יוצאות לפניו דרכו מצלחת לפניו, ומנין תדע שהוא כן: בא וראה מאליעזר עבד אברהם, שעד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו והקב״ה הצליח דרכו, שנאמר (בראשית כ״ד נ״ו) וה׳ הצליח דרכי. ועוד ממי אתה למד? ממשה רבינו, שעד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנאמר (שמות ב׳ י״ו) ולכהן מדין שבע בנות וגו׳ והצליח דרכו וגאל ישראל ממצרים. ומנין תדע שהוא כן? בא וראה משאול, עד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנאמר והמה מצאו נערות יוצאות לשאוב מים וזכה למלכות. ומנין תדע שהוא כן? מיעקב, שעד שלא נכנס לעיר מצא נערות יוצאות לפניו, שנאמר, (בראשית כ״ט ה׳) והנה רחל באה והצליח דרכו:

ויי׳ גלה את אוזן שמואל וגו׳. אמר שיום אחד קודם ביאת שאול גלה ה׳ את אוזן שמואל ואמר לו במראה הנבואה כעת מחר אשלח אליך איש מארץ בנימין ומשחתו לנגיד על עמי ישראל והוא יושיע את עם ישראל מיד פלשתים.

ומה שאמר עוד כי ראיתי את עמי כי באה צעקתו אל ה׳, אין פירושו שהיו צועקים מפני פלשתים ושהיו צריכים אל מלך שאול להושיעם כמו שפירשו המפרשים, כי אין מעצור ביד השם להושיע את ישראל על ידי השופט, אבל הוא בהפך שאמר לשמואל שהנה יצוה אותו שימשח את שאול לנגיד לא להיותו הכרחי ומועיל כי אם למלא משאלות ישראל ובקשתם הרעה, וזהו כי ראיתי את עמי, ר״ל שהם רוצים עכ״פ שאבחר מלך עליהם ובאה צעקתם אליו על ענין המלך ולכן יצוה אותו למשחו:

ובהיות ההודעה הזאת קודמת לשמואל הנה כאשר ראה את שאול באה אליו הנבואה לאמר זה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי, ר״ל ימלוך, כמו (שופטים י״ח ז׳) יורש עצר. ומזה תבין אמתת מה שכתבתי בספר מחזה שדי אשר אני עושה, שכבר תבוא הנבואה לקצת הנביאים השלמים בהשתמשות החושים, כי כן באה לשמואל ההודעה הזאת זה יעצור בעמי, וזה באמת סותר דעת הרב המורה (חלק ב׳ פרק מ״ה) ונקרא המלך עוצר לפי שעוצר ומונע העם שלא ירעו איש לאחיו, וגם כן עוצר ומונע אותם שלא ילכו להלחם כי אם ברשותו. וכפי יונתן יהיה נעצר בפלשתים וימנעם מלהלחם בישראל, ויעצור בהם בעבור עמו להושיעם:

ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו׳. ספר ששאול כאשר פגע בשמואל הלך אליו ושאל לו אי זה בית הרואה.

והשיבו שמואל אנכי הרואה. וחז״ל במדרש שמואל (פרשה י״ד) אמרו שאמר הקדוש ברוך הוא שמואל אתה אמרת על עצמך רואה, חייך שאני מודיעך שאינך רואה, ומתי הראהו? בשעה שבא למשוח את דוד וראה את אליאב ואמר (שמואל א ט״ז ו׳) אך נגד ה׳ משיחו, השיבו הקדוש ברוך הוא אינך רואה, (שם ט״ז ז׳) אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיו:

וזכר הכתוב שאמר שמואל אל שאול עלה לפני הבמה ואכלתם עמי היום וכל אשר בלבבך אגיד לך, ולא אמר זה על דבר האתונות כמו שפירשו המפרשים, כי אחר זה אמר ולהאתונות האבודות וגו׳, אבל לפי שהם כוונו לבוא שמה לנסותו אם יגיד הדרכים אשר הלכו כמו שזכרתי, לכן אמר וכל אשר בלבבך אגיד לך מענין הדרכים ההם:

ואמנם לענין האתונות האובדות עם היות שלא תשאל עליהם אל תשם את לבך להם כי נמצאו, כל שכן שאין ראוי שתחוש לאתונות כי כל חמדת ישראל לך ולבית אביך היא, ובזה רמז לענין המלכות. ושאול נבהל מהמאמר האחרון הזה אשר אמר לו למי כל חמדת ישראל הלא לך ולבית אביך, ועליו השיבו שהוא בעצמו אינו ראוי לכך ולא גם כן בית אביו.

וזה שאמר הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל, וגם מאותו שבט הקטן היתה משפחתי הצעירה ממנו, ואם כן למה דברת אלי כדבר הזה?

וידמה ששמואל לא השיבו עוד, אבל לקח את שאול ואת נערו ויביאם הלשכתה שהיא הלשכה וחדר הבמה אשר היו אוכלים שמה הקרואים שהיו כשלושים איש בקירוב:

ויאמר שמואל לטבח תנה את המנה וגו׳, רוצה לומר שאמר שמואל לטבח אשר היה נותן הסעודה והמאכל בפני הקרואים, תנה את המנה אשר אמרתי לך קודם זה שים אותה עמך, אותה המנה אשר הבדלתי עמך תנה אותה עתה לפני שאול, וזה יורה ששמואל כאשר הודיעו האל שיבא שאול מיד הכין המנה ההיא לתתה לפניו לכבדו, והוא היה סימן גדולתו ומלכותו. ופשט הכתוב יורה שכאשר עלה שמואל הבמה כבר היו הקרואים יושבים על השולחן ומחכים ביאתו, והוא הושיב את שאול ונערו ויתן להם מקום בראש הקרואים שהיו כבר יושבים על שולחנם והושיבם בראשיהם.

ואז הרים הטבח השוק והעליה (והיה המנה היפה אשר אמר לו שמואל שישמור שהיה השוק ומה שעליה מהשומן. ובדברי רבותינו ז״ל (ע״ז פרק ב׳ דף כ״ה ע״א) מאי שוק והעליה? ר׳ יוחנן אומר שוק ואליה, ר׳ אלעזר אומר השוק והחזה וכו׳). וישם אותה לפני שאול ויאמר לו הנה הנשאר שים לפניך אכול כי למועד שמור לך לאמר העם קראתי. ורד״ק פירש הפסוק הזה על שמואל, שאמר לשאול הנה המנה הנשארת לבדה חלוקה מהמנות האחרות אשר סדרתי לקרואים, זאת המנה שאמרתי לטבח להצניעה לבדה לשים לפניך אכול, כי למועד הזה שמור זה החלק לך כשאמרתי לטבח העם קראתי הכן המנות ואמרתי לו לשמור זה החלק לך כי ידעתי בואך. ורלב״ג פירש בזה שהם גם כן דברי שמואל, אמר הנה הנשאר שלא תוכל לאכלו שים לפניך לאכלו הנער או שאר הקרואים אשר אצלו, כי למועד הזה בשנה האחרת הבאה תמתין ותוחל שתמלוך על ישראל. ואני אחשוב שהם דברי הטבח אל שאול לפי שכאשר ישב שאול על השולחן כבר היו הקרואים יושבים ומאכליהם לפניהם ובא שמואל והושיב שאול בראשם ואז הביא הטבח את המנה, ולכן הוצרך לומר לשאול אל תחשוב לפי שבאת באחרונה שהמנה אשר שמתי לפניך הוא המותר הנשאר מהקרואים אינו כן, כי הוא החלק היפה אשר היה שמור לך קודם לזה, וזה שאמר הנה הנשאר, רוצה לומר המנה הנשארת הזאת שים לפניך אכול, כי אינה מותרי השולחן אבל למועד הזה היה שמור לך זה הנשאר שזכר, באמרי העם קראתי, רוצה לומר בחשבי שהיו עמי אנשי העם קרואים הנה אז שמרתי החלק הזה והצנעתי אותו לכבודך, ואמר זה להודיעו שהוא היה החלק היפה ושלא בא שמה בקרי והזדמן כי אם בכוונה קודמת, ולזה אמר וירם הטבח את השוק, להגיד שכאשר הביאו לפניו הביא אותו ברוממות ומעלה, כמו שהוא המנהג להביא המאכל לפני המלכים ברוממות הידים:

וזכר שאחרי האכילה שהיתה כפי הנראה בלילה, כי כן היה המנהג בימים הקדמונים לעשות ימי משתיהם בלילה כמו שבא בספרי הרומיים, מיד הביא שמואל את שאול לביתו ודבר עמו על הגג, ולא זכר הכתוב במה היו דבריו ויתכן שהגיד אליו את כל הדרכים אשר הלכו הוא ונערו וענין האתונות כמו שיעדו וכל אשר בלבבך אגיד לך, ואחרי הדברים על הגג לנו שם:

ואמרו וישכימו בבקר ויהי כעלות השחר, היה די באחד מהמאמרים האלה אם היתה הכוונה לבד על ההשכמה, אבל ידמה ששמואל גם בלילה לא שכב לבו בחשבו איך ימשח את שאול למלך, וגם שאול לא ינום ולא ישן בחשבו בדברי שמואל אשר אמר לו ולמי כל חמדת ישראל כי אם לך ובמה שכבדו וישם את כסאו מעל הקרואים ושהיה המנה כבר עצורה לו מאתמול, וזה רמז באמרו וישכימו כי שניהם השכימו כל אחד במקומו קודם עלות השחר שלא היו יכולים לישן, ויהי בעלות השחר אז קרא שמואל אל שאול הגג ויאמר לו קומה ואשלחך ויצאו שניהם שמואל ושאול והנער אחריהם:

המה יורדים בקצה העיר וגו׳. זכר שאמר שמואל אל שאול שיאמר לנערו שיעבור לפניהם והוא יעמוד עמו וישמיעהו דבר ה׳, ויאמר אמור לנער, ולא רצה שמואל לאמרו אל הנער בעצמו, ללמדנו שאינו מהמוסר שאדם יצוה לנער איש אחר דבר בפני אדונו, אבל שיאמר לאדונו שהוא יצוהו, כי הנער אין ראוי שיהיה מצווה כי אם מאדונו לא מאדם אחר. ואמרו ואתה עמוד כיום, אמרו המפרשים שאין פירושו שישב שם אותו היום כי מיד הלך, אבל הוא לאמת הדבר כמו (בראשית כ״ה ל״ג) השבעה לי כיום. ואני אחשוב שלפי שהיו הדברים האלה בהשכמה, כמו שכתוב ויהי כעלות השחר, לכן אמר שמואל לשאול ואתה עמוד כיום ואשמיעך וגו׳, רוצה לומר ואתה עמוד עד שיהיה יום ברור שיזרח השמש ואז אשמיעך את דבר ה׳ בהיותו ביום ספק חשכה ספק אינה חשכה, ואולי כוון שיהיה השמש בבית הראשון בצומח בשעת מלכו, כדי שיהיה מלכותו כצאת השמש בגבורתו: