ויברח דוד מניות ברמה וגו׳. הנה דוד הלך ליהונתן להיותו בוטח באהבתו ובאמונתו ואמר לו מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי?

ויונתן השיבו שלא היה רצון אביו להמיתו, כי אלו עשה אביו דבר קטן או גדול היה מגלה אזנו ולמה יסתיר הדבר הזה ממנו? ומאחר שלא גלה לו היות כוונתו להרגו יורה שלא כוון לזה, והיתה מחשבת יונתן שהטלת החנית ומה ששלח מלאכים לשמור את הבית והלך אחריו לניות לא היה בכוונה רעה כי אם מפאת חוליו השחוריי בעת שהרוח רעה מבעתת אותו:

ודוד השיבו אין טענה מאשר לא הגיד לך אביך כוונתו, שזה היה לפי שידע אביך כי מצאתי חן בעיניך, ולכן אמר להעלימו ממך פן תעצב, ואולם אין ספק חי ה׳ וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות, ר״ל כי כפסיעה קטנה היתה שם ביני ובין המות:

ויהונתן חשש בדבר אולי היה האמת כדברי דוד, ולכן אמר לו מה תאמר נפשך ואעשה לך, ר״ל מה יגזור שכלך שנעשה? לדעת האם כוונתו כמו שאני אומר או כמו שאתה חושב.

ואז בחר דוד הדרך שזכר הנה חדש מחר ואנכי ישוב אשב עם המלך לאכול ואחר האכילה הזאת תשלחני ונסתרתי בשדה עד עת הערב השלישית, רוצה לומר מהיום השלישי שהיה ביום החדש השני שהיא שלישית לאותו יום שהיו מדברים בו. או יאמר אנכי ישוב אשב עם המלך לאכול, שביום החדש תמיד היה מנהגו לישב עם המלך לאכול ובאמרו עם המלך פירוש שהיה מושבו סמוך אליו כמו שאזכור, ועתה תשלחני ולא אלך לאכול שמה, וזה יורה על היות המנהג תמיד ביניהם שדוד ויונתן ביום החדש וביום המועדים היו אוכלים על שלחן המלך.

ולכן תכלה הנסיון והבחינה באמרו שמחר ביום החדש הראשון או היום השני מהחדש אם פקד יפקדני אביך תאמר אתה נשאול נשאל ממני לרוץ בית לחם לשמוח שם עם משפחתו כי זבח לכל המשפחה שם.

ואם כה יאמר טוב אז נדע ששלום לעבדך, ואם חרה יחרה לו דע כי כלתה הרעה מעמו, והיה הנסיון הזה לפי שאם יחרה אפו על הליכתו יורה שהיה דעתו להרגו ונעצב על שברח ונמלט, ואם יאמר טוב יורה שלא יחוש להרגו ונפשו טוב עליו, וגם היה הנסיון והבחינה כי אם היה לבו של שאול רע על דוד, הנה ימצא תואנה באומרו שברח מלפניו ושהיה מפני זה בן מות כדי להרוג ולא יעצור כח להעלימו בלבו אבל יגלה הדבר:

ואמר שבמה שישתדל בזה יונתן ובמה שיגלה לו כוונת אביו יעשה עמו חסד גדול, ושראוי לו לעשותו כי בברית ה׳ ובשבועה בא שניהם, וא״ת שהברית לא יכפר על העונות לזה אמר ואם יש בי עון והמיתני ועד אביך למה זה תביאני? ולפי שהרגיש יהונתן בדברי דוד שהיה מספק באהבתו אם יגיד לו כל האמת אם לא.

השיבו חלילה לך, ר״ל מלחשדני, כי אם ידוע אדע וגומ׳. ואפשר שיפורש הכתוב ולא יחסר בו מלת לחשדני, ויאמר יהונתן אלו היה איש אחר במקומך באמת לא אגלה סוד אבי בעבורו ואכסה עליו, אבל לך אשר אהבת נפשי אהבתיך, חלילה לך שאם אדע כי כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך שאז לא אגלה את אזנך כי מיד אגלה אותו אליך ולא אעלים דבר.

ואז אמר דוד מי יגיד לי או מה יענך אביך קשה, ופירשו בו המפרשים מי יגיד לי אם שלום יענך או מי יגיד לי מה יענך אביך קשה, ושמסוף הפסוק ידענו חסרון ראשיתו. ואני אחשוב שדוד אמר בזה שני ענינים. האחד דרך שאלה מי יגיד לי רצון אביך וכוונתו הטובה היא אם רעה? והשני דרך צעקה או מה יענך אביך קשה! ר״ל אוי לי על שברי על אשר יענך אביך קשה ואפחד מאד אם יגעור בך בעבורי, כי יתחמץ לבבי אם תשא קלון וגערה עלי, ובזה נבא מה שקרה אחרי כן כמו שיבוא, ואמר מה יענך, לרמוז על רוב הגערה שיגער בו, ע״ד (תהלים ל״א כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, כאלו אמר בלשון צעקה אוי ואבוי מה יענך אביך דברים קשים בעבורי!

ויהונתן לפי שרצה להרבות עמו בדברים, וחשש שמא ישמעהו אדם בהיותם בעיר כי יש אזנים לכותל, אמר לכה ונצא השדה ויצאו ושם אמר לדוד ה׳ אלהי ישראל כי אחקור את אבי כעת מחר השלישית, ורצה בזה לומר ראה כמה יקרה בעיני נפשך וכמה חמורה בלבי סכנתך, כי באלהי ישראל נשבעתי כי אף שאחקור את אבי כעת מחר ומחרתים והנה טוב אל דוד לפניו, עדין לא אשלח אליך לגלות את אזניך, כי לא אסמוך על זה עד שארבה לחקור עליו יותר ואבוא עד תכונתו בלי ספק מה שיהיה בהפך כשלא אמצא הטוב לפניו, כי כה יעשה לי אלהים אם לא אגלה את אזנך והלכת לשלום, דחמירא עלי מאד סכנתך. ואפשר לפרש הכתובים באופן אחר, שר״ל אם אחקור את אבי בימים האלה עד כעת מחר השלישית אם ביום הראשון מהחדש או השני ומצאתי שטוב אל דוד, ולא אז אשלח אליך על ידי שליח לגלות את אזנך? ויהיה ולא אז אשלח אליך בתמיהה, וכי לא אשלח אז לגלות את אזנך? באמת מיד אשלח לבשרך טובה. ואחרי שאמר שבענין הטוב ישלח מיד מלאכו לפניו לשישוב בשלוה הודיעו מה יעשה בהיות התשובה רעה

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

וזהו כה יעשה ה׳ וכה יוסיף, כי ייטיב אל אבי את הרעה אליך, ר״ל כה רעה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כמו שאבי רוצה לעשות לך אם לא בעצמו ולא על ידי שליח מיד בלי שום ספק אגלה את אזנך ושלחתיך והלכת לשלום, ולא תתעצב אם אצטרך ללכת ולהפרד ממני ולא תפחד מסכנת הדרכים, שעתיד אתה למעלה רבה להיות אלהים עמך כאשר היה עם אבי, ר״ל שתמלוך תחתיו:

ולא אם עודני חי וגו׳. פירשו המפרשים כלם בו ולא אשאל ממך דבר אם אהיה עדין חי כשתמלוך, כי אינני ירא שלא תעשה עמדי חסד ה׳ (והוא החסד הנמשך מהברית אשר היה ביניהם שנקרא ברית ה׳) אם עדין לא אמות ואהיה חי באותו זמן, ועוד אמר ולא תכרית את חסדך מעם ביתי, ר״ל וגם כן ידעתי שלא תכרית את חסדך מעם ביתי, וגם בהכרית ה׳ את אויבי דוד, שהם כל זרע שאול, ידעתי שאתה תחמול עלי ועל זרעי, ולכן כרתו עוד ברית, והוסיף יהונתן להשביע את דוד באהבתו אותו, והיתה השבועה שאם לא יעשה דוד כן יבקש ה׳ זה מאתו על ידי אויביו שיפול בידם עליו. ומאשר מצאתי הפירוש הזה למפרשים רחוק מאד כפי מה שיכניסו בפסוקים דברים אשר אינם בכתוב, חשבתי בפירושם דבר אחר, והוא שאחרי שאמר יהונתן ויהי ה׳ עמך כאשר היה אבי, ר״ל שימליכו על ישראל, התפלל יהונתן שלא יהיה זה בחייו, כי יהיה לו באמת לבושת וגם לחרפה במלוך דוד בחייו, ולזה אמר ולא אם עודני חי, ר״ל ולא יהיה אלהים עמך כאשר היה עם אבי בעודנו חי, באופן שלא אגיע לימים שתעשה עמדי חסד ה׳, ר״ל חסד גדול כשלא אמות, כי בהקמת המלך ימית כל זרע המלוכה הקודם אליו לשלא יחזיקו הם במלכות, ולזה אמר כי יבחר שלא יהיה אז חי כדי לשלא יקבל אותו החסד האלהי שלא ימיתהו דוד. הנה אם כן אמר לא אבקש דבר על עצמי, כי לא אבחר בהיות בחיים חיותי באותו זמן.