Shemuel I 11 – שמואל א יא‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠וַיַּ֗⁠עַל נָחָשׁ֙ הָעַמּ⁠וֹנִ֔י וַיִּ֖⁠חַן עַל⁠־יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֨⁠א⁠מְ⁠ר֜וּ כׇּל⁠־אַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ אֶל⁠־נָחָ֔שׁ כְּ⁠רׇת⁠־לָ֥נוּ בְ⁠רִ֖ית וְ⁠נַעַבְדֶֽךָּ׃

Then Nahash the Ammonite came up, and encamped against Jabesh-gilead. And all the men of Jabesh said to Nahash, "Make a covenant with us, and we will serve you.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלמיוחס לר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּסְלֵיק נָחָשׁ מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן וּשְׁרָא עַל יָבֵשׁ גִלְעָד וַאֲמַרוּ כָּל אֱנָשֵׁי יָבֵשׁ לְנָחָשׁ גְזַר לָנָא קְיָם וְנִפְלְחִינָךְ.

ויעל נחש העמוני וגו׳.

נחש העמוני – תרגומו: נחש מלכא דבני עמון.

ויעל נחש – יתכן שזה היה קודם בזמן לבחירת שאול כמו שיאמר עוד ותראו כי נחש וגו׳ (שמואל א י״ב:י״ב), ואם אפשר שאמרו ותראו וגו׳, היה כי הוגד להם התעוררות נחש עם עצתו.

אחר זה עלה נחש העמוני וחנה אצל יביש גלעד להלחם עם יש׳ וליראתם ממנו אמרו לו יושבי יביש גלעד שיכרות להם ברית ויעבדוהו ר״ל שיהיו לו למס והוא לאכזריותו לא הסכים לקחת מהם מס אלא שינקר להם כל עין ימין להשים זה הענין חרפה על כל ישראל שלחולשתם הלכו ויצטרכו לכרות ברית עמו וזה האופן אשר בו מהזרות והקושי הרבה.

ויעל נחש העמוני ויחן וגו׳. ספר הכתוב שעלה נחש מלך בני עמון ששמו היה מורה רוע מעשיו, שהיה נחש בריח כמו פתן חרש יאטם אזנו ויחן על יבש גלעד. ועם היות ששאלו ממנו שיכרות להם ברית ויעבדוהו.

ויחן – מלשון חניה.

כרת לנו ברית – לבל המית אותנו.

ויעל נחש העמוני כפי הנראה התקנא נחש על שהמליכו ישראל מלך, ורצה לתגר בו מלחמה, לכן עלה על אנשי יביש גלעד, כי בני בנימין לקחו נשיהם (אחר מעשה של פלגש בגבעה) מבנות יביש גלעד, ומסתמא התישבו שמה מבני בנימין, כי את אנשי יביש הרגו, והבנות ירשו נחלת אבותיהן, ולכן עלה עליהם באשר הם משפחת המלך ומחותניו כרת לנו ברית הוא ברית אהבה ושלום ובשכר זה נעבדך.

נחש העמוני – איש אכזר מתפאר באכזריותו ומזה שמו, עיין מה שכתבתי על שמות מלכי מדין (שופטים ח׳:ה׳).

ברית – שרש התיבה הפוך מן בתר, שבכרתם ברית (שים עיניך גם על שרש כרת המשמש במליצה זו) היו מבתרים בהמה לעבור בין בתריה (מורי שחז״ל), וברת קרוב לפרד, ובהוראה זו נ״ל לפרש מקרא קשה הניחו גם מאור דורנו שד״ל ז״ל שבע שנים בלא פירוש (עיין בביאורו על ישעיה ל״ב:י״ט) וברד ברדת היער – לשון חלק הקרוב לפרד, עמי היושב לבטח יחלק לו חלק ונחלת היער, ובשפלה תשפל העיר, לשון נופל על לשון והעיר שם כולל, ובשפלה יבנו ערים הרבה שבהיותן בשפלה ישפלו, כלו׳ יהיו שם ערים, כלו׳ כ״כ ירבה מספר העם שיחלקו להם לנחלה להעבד גם היערים שאינם ראוים לכך לפי שהם ארץ טרשין, וגם בשפלה שאוירה אינו זך וגם אין הערים בטוחות מפחד אויב יבנו ערים הרבה.

וַיַּ֗עַל נָחָשׁ֙ הָֽעַמּוֹנִ֔י הוא נחש מלך בני עמון¹, וַיִּ֖חַן וחנה² עַל-יָבֵ֣שׁ גִּלְעָ֑ד להילחם עם ישראל³, ואנשי יבש גלעד פחדו⁴, וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל-אַנְשֵׁ֤י יָבֵישׁ֙ גלעד אֶל-נָחָ֔שׁ העמוני, כְּרָת-לָ֥נוּ בְרִ֖ית שלא תמית אותנו⁵ וְתמורת הדבר⁶ נַעַבְדֶֽךָּ בתשלום מס⁷:

1. תרגום יונתן. ושמו ״נחש״ היה מורה על רוע מעשיו, אברבנאל. וככל הנראה קינא על כך שישראל המליכו עליהם מלך ולכן עלה נגדם למלחמה, מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. רלב״ג. כי בני בנימין לקחו את נשיהם (אחר המעשה של פלגש בגבעה) מבנות יביש גלעד, ומסתמא התיישבו שמה מבני בנימין, כי את אנשי יביש הרגו והבנות ירשו נחלת אבותיהן, ולכן עלה עליהם באשר הם משפחת המלך ומחותניו, מלבי״ם.

4. רלב״ג.

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

7. רלב״ג.

תרגום יונתןמדרש שמואלמיוחס לר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיֹּ֣⁠אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּ⁠וֹנִ֔י בְּ⁠זֹאת֙ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם בִּנְק֥וֹר לָכֶ֖ם כׇּל⁠־עֵ֣ין יָמִ֑ין וְ⁠שַׂמְתִּ֥יהָ חֶרְפָּ֖ה עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃

And Nahash the Ammonite said to them, "On this condition I will make it with you, that all your right eyes be gouged out; and I will make it a disgrace upon all Israel.⁠"

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לְהוֹן נָחָשׁ מַלְכָּא דִבְנֵי עַמוֹן בְּהָדָא אֶגְזַר לְכוֹן בְּמֵיקַר לְכוֹן כָּל עֵינָא דְיַמִינָא וַאֲשַׁוִינָה חִיסוּדָא עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.

ויאמר אליהם נחש וגו׳ – רבי לוי ור׳ סימון ורבנן. רבי לוי אמר אלו הקלעים והקשתות שבישראל שהן מחמד עיניהם של ישראל. כמה דאת אמר נושקי רומי קשת וגו׳ (תהלים ע״ח:ט׳) ורבי סימן אמר אלו סנהדרין של ישראל שהן גלגל עיניהם של ישראל. כמה דאת אמר והיה אם מעיני העדה וגו׳ (במדבר ט״ו:כ״ד). ורבנן אמרי זה ספר תורה. ואמר להן נחש העמוני הביאו לי ספר תורה ואעקר מתוכו לא יבא עמוני וגו׳ (דברים כ״ג:ד׳). בזאת אכרת לכם ברית בנקור לכם כל עין ימין.

ויאמר להם נחש העמוני בנקור לכם כל עין ימין – רבי לוי ור׳ סימון ורבנן, ר׳ לוי אמר אלו הקלעים והקשתים שבישראל שהם מחמד עיניהם של ישראל. רבי סימון אמר אלו סנהדראות של ישראל שהם גלגל עיניהם של ישראל כמד״א אם מעיני העדה (במדבר ט״ו:כ״ד). רבנן אמרי זה ספר תורה. א״ל נחש העמוני הביאו לי ספר תורה ואעקור מתוכו לא יבא עמוני (דברים כ״ג:ד׳) בזאת אכרות לכם ברית.

כל עין ימין – כמשמעו. ומדרש אגדה:⁠¹ הביאו לי ספר תורתכם שנתנה מימין, ואשרפה על שכתוב בו: לא יבא עמוני ומואבי וגו׳ (דברים כ״ג:ד׳).

חרפה – גדוף.

1. השוו ילקוט שמעוני קי״א.

Each right eye. Explain it literally.⁠¹ But the Midrash Aggadah [explains it figuratively, that he said,] "Bring me your Torah scroll which was given by the right hand [of God],⁠² and I will burn it, because He wrote in it, "Neither an Ammonite nor a Moavite may enter [into Adonoy's community].⁠"³

A sign of shame. An insult.

1. As a symbol of everlasting defeat.

2. See Devarim 33:2.

3. Devarim 23:4. Therefore, Nochosh said that he cannot accept any form of peace treaty with the Bnei Yisroel when the Torah specifically forbids to seek peace with Ammon. In Devarim 23:7 the Torah stated with regard to Ammon and Moav, “You shall not seek their peace or welfare, all your days, forever.” Nochosh therefore wanted to burn the Torah.

בנקור לכם כל עין ימין – כמשמעה.

ושמתיה חרפה על כל ישראל – אמרו לו: אין בזה חרפה שעדיין לא הרגישו, ואנחנו מתי מעט, אבל תתן לנו זמן עד שנודיע להם, ואם לא יבאו לעזרנו אז תהיה להם לחרפה – לשון גידוף. ומדרשו: בנקור לכם כל עין ימין – הביאו לי ספר תורתכם שכתוב בה לא יבא עמוני ומואבי (דברים כ״ג:ד׳).

עין ימין – ענין הסמיכות, רוצה לומר עין צד הימין. ופי׳ הפסוק כמשמעו.

ויש בו דרש: אמר להם נחש: הביאו ספר תורה שהוא עין ימינכם, ואעקר מתוכו: לא יבא עמוני בקהל י״י (דברים כ״ג:ד׳).

כל עין ימין – פירוש: כל עין שבצד ימין, שאילו על העין עונה, היה אומר ימינית, והוא אומר עָיִן.⁠¹

1. כלומר, אין כאן לשון סמיכות שהרי לא מנוקד ״עֵין״.

התשעה עשר הוא להודיע שאין ראוי להתנהג במדת האכזריות הלא תראה כי נחש העמוני לולי אכזריותו היה מושל על יושבי יבש גלעד שלא היה רוצה לכרות ברית עמהם כי אם בנקור להם כל עין ימין ומסבת אכזריותו אל שנפל עמו ביד ישראל והכו בהם מכה רבה.

הנה לא רצה כי אם בתנאי שינקר לכלם עין ימינם, כי עם היות שאין בזה אליו תועלת הנה היה לאכזריותו, וגם להורות גדולתו שזהב וכסף לא יחשוב, וגם לפי שיהיה זה חרפה לכל ישראל שנוקרו עיני יבש גלעד ולא יוכלו כל ישראל להושיעם. ובמדרש שמואל (פרשה י״ד) אמרו אלו הקלעים והקשתות שבישראל שהם מחמד עיניהם של ישראל, ור׳ שמעון אמר אלו סנהדריות של ישראל שהם עיניהם של ישראל, ורבנן אמרין שהיתה שאלתו הביאו לי ספר תורה שהוא עין ימינכם ואעקור ממנו (דברים כ״ג ד׳) לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה׳:

ויאמר אליהם – בספרים מדוייקים מלא יו״ד.

בנקור – ענין נקיבה, כמו: העיני האנשים ההם תנקר (במדבר ט״ז:י״ד).

בזאת – בזה התנאי והאופן, שאנקר מכל איש עין ימינו.

ושמתיה חרפה – הדבר הזה יהי חרפה לכל ישראל, על שלא יוכלו להושיע אתכם מבזיון גדול כזה.

בזאת אכרות לכם הכריתות ברית יהיה תמיד בעד דבר, למשל אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך (בראשית כ״ו) כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי (שם כ״א), ומחוקי העמים שאם ילחמו על עיר וישלימו תיכף יכרתו עמהם ברית וזה שכר חלף שלא לחמו, וזה רק באם היה אפשרות שילחמו, לא כן אם הם מנוצחים לא יכרתו עמהם ברית רק יעשו עמהם כרצונם, וזה שא״ל הלא אתם נתונים בידי, אין לכם עצה וגבורה למלחמה, ומה תתנו לי בעד הברית, רק אם תתרצו שאנקור לכם כל עין ימין שבזה יהיה לי תועלת במה שאשים דבר זה חרפה על כל ישראל כי לא יכלו להושיע את אחיהם, ובזה אהיה כמנצח את כולם, בעד תועלת זה אכרות לכם ברית.

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם נָחָשׁ֙ הָעַמּוֹנִ֔י בְּזֹאת֙ בזה התנאי והאופן¹ אֶכְרֹ֣ת לָכֶ֔ם ברית, בִּנְק֥וֹר בתנאי שאנקור לָכֶ֖ם, לְכָּל איש מכם² את -עֵ֣ין יָמִ֑ין שלו³ וְשַׂמְתִּ֥יהָ ואשים את הדבר הזה⁴ לְחֶרְפָּ֖ה לגידוף⁵ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵֽל על שלא יכלו להושיעכם מבזיון גדול כזה⁶:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. רש״י, רד״ק, רי״ד. ובמדרש, רבי לוי ורבי סימון ורבנן, ר׳ לוי אמר אלו הקלעים והקשתים שבישראל שהם מחמד עיניהם של ישראל, רבי סימון אמר אלו סנהדראות של ישראל שהם גלגל עיניהם של ישראל, רבנן אמרי זה ספר תורה, א״ל נחש העמוני הביאו לי ספר תורה שהוא עין ימינכם ואעקור מתוכו ״לא יבא עמוני״, בזאת אכרות לכם ברית, ילקוט שמעוני, רש״י, רד״ק.

4. מלבי״ם.

5. רש״י. וממצודת דוד משמע בזיון.

6. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר כי נחש העמוני אמר לאנשי יבש גלעד כך, הרי כשכורתים ברית כל צד צריך לתת משהו, ואתם מה תוכלו לתת לי?! הרי אתם הולכים להיות מנוצחים, ומה התועלת שיש לי בברית איתכם? רק אם אעקור עין לכל אחד מכם יהיה לי תועלת שאהיה כמנצח את כל ישראל, שלא יכלו להושיע אתכם, ובעד תועלת כזאת אכרות לכם ברית.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) וַיֹּ⁠א⁠מְ⁠ר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ הֶ֤רֶף לָ֙נוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים^א וְ⁠נִשְׁלְ⁠חָה֙ מַלְאָכִ֔ים בְּ⁠כֹ֖ל גְּ⁠ב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְ⁠אִם⁠־אֵ֥ין מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ וְ⁠יָצָ֥אנוּ אֵלֶֽיךָ׃

And the elders of Jabesh said to him, "Give us seven days respite, that we may send messengers to all the borders of Israel; and then, if there is none to deliver us, we will come out to you.⁠"

א. יָמִ֔ים =ל,ש1,ק (שתי נקודות לטעם זקף קטן), וכך אצל ברויאר, וכמו כן בקורן ובדפוסים
• א=יָמִ֗ים (נקודה אחת לטעם רביע), וכף במג"ה; ואולי בטעות נשמטה הנקודה העליונה?

תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרוּ לֵיהּ סָבֵי יָבֵשׁ אוֹרִיךְ לָנָא שַׁבְעָא יוֹמִין וְנִשְׁלַח אִזְגַדִין בְּכָל תְּחוּם יִשְׂרָאֵל וְאִם לֵית דְפָרִיק יָתָנָא וְנִפּוֹק לְוָתָךְ.

הרף לנו שבעת ימים ונשלחה מלאכים בכל גבול ישראל ואם אין מושיע אותנו – שאם אתה בא עלינו עד שלא נשלח מלאכים בכל גבול ישראל ונוקר לנו כל עין ימין, אין זו תשומת חרפה על כל ישר׳ (שמואל א י״א:ב׳) שיהו ישראל אומרים אילו היינו שם היינו מתקיימים עליהם אבל אם רצונך שתשימנו חרפה על כל ישראל הרף לנו שבעת הימים עד שנשלח מלאכים בכל גבול ישר׳ ואין מושיע אותנו ויצאנו אליך, אז תהיה חרפה על כל ישראל לפי שלא יהו יכולים לומר לא ידענו בדבר שאילו ידענו היינו מושיעים אתכם, והרי הודענו להם^א ולא באו להושיענו.

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״לכם״.

ולקחו ממנו זמן שבעת ימים לשלוח זה בכל גבול ישראל לראות אם ימצאו עזר ואם לא ימצאו יצאו אליו ויעשה בהם כרצונו, והנה הסכים בזה נחש כי דעתו היה להלחם עם ישראל ולקחת את ארצם אם יוכל, והנה באו הדברים עד שאול וסבב שנאספו כל ישראל להלחם עם נחש, והכו את עמון מכה רבה והנשארים נסו ונתפזרו אנה ואנה עד שלא נשארו בהם שנים יחד.

ואנשי יבש גלעד השיבום הרף לנו שבעת ימים וגו׳, רוצה לומר אם היה כוונתכם לחרף בזה את כל ישראל, הנה ראוי שתתנו לנו זמן שבעת ימים להודיע את כל שבטי ישראל, ואם אין מושיע אז נצא אליכם ונקבל החרפה ויודע כי כבר בקשנו העזר ולא מצאנו, ובלעדי זה לא תהיה חרפה לכל ישראל כי הם לא ידעו הדבר, ונתנו אז להם אותו זמן.

הרף – מלשון רפיון.

הרף לנו – התרפה מאתנו והמתן שבעת ימים, ורצה לומר: אם הכוונה בזה לחרף כל ישראל, הנה ראוי להודיעם, ואם לא יושיעונו אז יחשב לחרפה.

ויאמרו וכו׳ ונשלחה מלאכים כי הלא לא תפיק מגמתך שיהיה זה חרפה לכל ישראל רק אם ידעו מזה ולא יוכלו לעזור, ואם כן נשלח להודיעם.

ונשלחה מלאכים – מזה נראה כמה היו ישראל נבזים בעיני סביביהם, וכמה היתה נכונה שאלתם בעת ההיא אחרי זקנת שמואל לִשְאול להם ראש וקצין קבוע שיוציאם ויביאם ויהיו לגוי אחד, הלא נחש בא להלחם על יבש ונותן להם זמן לבקש עזרה מאחיהם כאומר נואש כי תבקשו עוזר כי אין יוצא לעזרתכם; ואם הדבר רע בעיני שמואל היה זה משני טעמים, הא׳ מפני בניו שהיה בטוח להשיבם אל דרך הצדק, ורחמי אב על בנים רבים המה, וכל הגדולים הנזכרים בספרי הקודש היו גם הם אנשים ולא מלאכי ה׳; והב׳ כי היה ירא פן יקום מלך רשע כירבעם וחבריו ויטם מהדרך הישרה.

וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו זִקְנֵ֣י יָבֵ֗ישׁ גלעד, אם תבוא עלינו בטרם נשלח שליחים בכל גבול ישראל, ותנקור לנו עין ימין, לא תהיה בזה חרפה על כל ישראל, כי יגידו ישראל, אילו היינו שם היינו נלחמים בשבילהם! לכן אם רצונך לשים אותנו לחרפה¹, הֶ֤רֶף תַּרְפֶּה² לָ֙נוּ֙ מאתנו שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וְנִשְׁלְחָה֙ מַלְאָכִ֔ים שליחים בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל, וְאִם-אֵ֥ין לא יהיה מוֹשִׁ֛יעַ אֹתָ֖נוּ, וְיָצָ֥אנוּ נצא אֵלֶֽיךָ להיות לך לעבדים, ואז תהיה באמת חרפה על כל ישראל, שלא יוכלו לטעון עוד כי לא ידעו³, והסכים נחש לזה, כי היתה דעתו להילחם עם ישראל ולקחת את ארצם⁴:

1. ר״י קרא, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. ר״י קרא, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

4. רלב״ג.

תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיָּ⁠בֹ֤אוּ הַמַּ⁠לְאָכִים֙ גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל וַיְדַבְּ⁠ר֥וּ הַדְּ⁠בָרִ֖ים בְּ⁠אׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיִּ⁠שְׂא֧וּ כׇל⁠־הָעָ֛ם אֶת⁠־קוֹלָ֖ם וַיִּ⁠בְכּֽוּ׃

Then the messengers came to Gibeath-shaul and spoke these words in the ears of the people; and all the people lifted up their voice and wept.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתוֹ אִזְגַדַיָא לְגִבְעֲתָא דְשָׁאוּל וּמַלִילוּ פִּתְגָמַיָא קֳדָם עַמָא וַאֲרִימוּ כָל עַמָא יַת קָלֵיהוֹן וּבְכוֹ.

ושלחו אנשי יבש גלעד מלאכים אל גבעת שאול, וידמה שידעו המלכתו ולכן שלחו שם בפרט.

גבעת שאול ששלחו ראשונה למקום המלך.

וַיָּבֹ֤אוּ הַמַּלְאָכִים֙ השליחים אל גִּבְעַ֣ת שָׁא֔וּל¹ כי אנשי יבש גלעד שלחו אותם ראשונה למקום מושב המלך², וַיְדַבְּר֥וּ השליחים את הַדְּבָרִ֖ים שאמר נחש העמוני בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם, וַיִּשְׂא֧וּ כָל-הָעָ֛ם אֶת-קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּֽוּ:

1. ביתו של שאול היה בגבעה כמבואר בפרק י׳ פס׳ כו, וכנראה נקראה על שמו מאז שהתמנה למלך.

2. אברבנאל, מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וְ⁠הִנֵּ֣⁠ה שָׁא֗וּל בָּ֣א אַחֲרֵ֤י הַבָּ⁠קָר֙ מִן⁠־הַשָּׂ⁠דֶ֔ה וַיֹּ֣⁠אמֶר שָׁא֔וּל מַה⁠־לָּ⁠עָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ וַ֨יְסַפְּ⁠רוּ⁠־ל֔וֹ אֶת⁠־דִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ׃

And, behold, Saul came following the oxen out of the field; and Saul said, "What troubles the people that they weep?⁠" And they told him the words of the men of Jabesh.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְהָא שָׁאוּל אָתָא בָּתַר תּוֹרַיָא מִן חַקְלָא וַאֲמַר שְׁאוּל מַה לְעַמָא אֲרֵי בָכָן וְאִשְׁתַּעִיאוּ לֵיהּ יַת פִּתְגָמֵי אֱנָשֵׁי יָבֵשׁ.

אחרי הבקר – אחר זמן מועד ביאת הבקר מן השדה.

Behind the cattle. After the appointed time that the cattle come in from the field.

והנה שאול בא אחרי הבקר מן השדה – אומ׳ אני כמשמעו, אך שמעתי אחרי שבאו בקר מן השדה בערב בא שאול.

אחרי הבקר – אחרי זמן ביאת בקר מן השדה.

בא אחרי הבקר – כמו שאמר למעלה: וגם שאול הלך לביתו (שמואל א י׳:כ״ו) כמו שפירשתי, והיה מתעסק בצרכי ביתו והיה בא אחרי הבקר עם האכרים.

בא אחר^א הבקר – פירוש: רוכב על סוסו ובא אחר בקרו, שהלך לבקר את עשרו.

א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218. בנוסח שלנו: ״אחרי״.

וכאשר היה בא שאול מן השדה אחרי הבקר (כי לא היה עדין נוהג כבוד מלכות למה שראה מבזיון האנשים אשר בזוהו) וראה העם בוכים למשפחותם שאל על הדבר וספרו לו הענין. וחכמינו ז״ל (עיין רש״י) פירשו אחרי הבקר אחרי זמן מועד ביאת הבקר מן השדה, כי הוא לא היה כבר בא אחרי הבקר:

אחרי הבקר – על כי ראה שבזוהו, לא נהג גם הוא עדיין בעצמו כבוד מלוכה, והלך אחרי הבקר להנהיגם כדרך ההדיוט.

אחרי הבקר שעורו ושאול בא מן השדה אחרי הבקר שקרה שהבקר של בני העיר הלכו לפניו והוא בא אחריהם, וספר זה כי מסבה זו נתן עיניו בצמד בקר וינתחהו.

בא אחרי הבקר – שאול מעשירי בני ישראל היה כי בני בנימין בהכנסם לארץ היו מ״ה אלף וחמש מאות, ואחר מעשה פלגש בגבעה נשארו ת״ר לבד ולהם נפלו בירושה כל שדי נחלת אחיהם, וגם למטה (שמואל ב ט׳:ז׳, י׳) מצאנו בדוד שאמר למפיבשת והשיבתי לך את כל שדה נחלת אביך, ולציבא אמר ועבדת לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך ולציבא ט״ו בנים וכ׳ עבדים, למדנו שנחלת שאול רבה, וכן אתה וציבא תחלקו את השדה משמע שהיה עושר כדאי לכל אחד מהם גם במחצית הנחלה, ועתה מצאנו שאול בעצמו בא אחרי הבקר מן השדה, כמו שלימדנו מר שמואל (חולין ק״ה.) דסייר נכסיה כל יומא משכח אסתירא.

וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל בָּ֣א כשהוא רכוב על סוסו¹ אַחֲרֵ֤י הַבָּקָר֙ מִן-הַשָּׂדֶ֔ה עם האיכרים², וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מַה-לָּעָ֖ם כִּ֣י יִבְכּ֑וּ? וַיְסַ֨פְּרוּ-ל֔וֹ אֶת-דִּבְרֵ֖י אַנְשֵׁ֥י יָבֵֽישׁ גלעד:

1. רי״ד.

2. רד״ק, אברבנאל. ועל כי ראה שביזוהו בני הבליעל לא נהג גם הוא עדיין בעצמו כבוד מלוכה, והלך אחרי הבקר להנהיגם כדרך ההדיוט, אברבנאל, מצודת דוד. ויש מרבותינו שביארו שלא בא אחרי הבקר אלא בא אחרי זמן מועד ביאת הבקר מן השדה, רש״י, מהר״י קרא, מלבי״ם. וסיבב הקב״ה שיגיעו הדברים לשאול כדי שילחם ויכה את עמון מכה רבה, רלב״ג בפס׳ ג׳.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַתִּ⁠צְלַ֤ח רֽוּחַ⁠־אֱלֹהִים֙ עַל⁠־שָׁא֔וּל [כְּ⁠שׇׁמְע֖וֹ] (בשמעו) אֶת⁠־הַדְּ⁠בָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּ⁠ה וַיִּ֥⁠חַר אַפּ֖⁠וֹ מְ⁠אֹֽד׃

And the spirit of God came mightily upon Saul when he heard those words, and his anger was kindled greatly.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁרַת רוּחַ גְבוּרָא מִן קֳדָם יְיָ עַל שָׁאוּל כַּד שְׁמַע יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין וּתְקֵיף רוּגְזֵיהּ לַחֲדָא.

ותצלח רוח אלהים – רוח גבורה. וכן תרגם יונתן: ושרת רוח גבורא מן קדם י״י על שאול.

בשמעו – כתיב בבי״ת, וקרי בכ״ף, והענין אחד.

(ו-יא) העשרים הוא להודיע שראוי שתהיה לשלם מדת הגבור׳ במקומות הראויים להציל לנרדפים שהם מעמו ולזה ספר הפעלות שאול על ענין נחש העמוני ואע״פ שלא היה ישראל נוהג בו עדיין כמנהג המלך וגם הוא לא היה נוהג בעצמו מנהג המלך.

וזכר שצלחה עליו רוח ה׳, והוא רוח הקודש אשר זכר הרב המורה (פרק מ״ה חלק ב׳ דף קכ״א) שילוה לאיש לעשות פעל משובח, ולהציל קהל החשובים, והיא המדרגה הראשונה ממדרגות הנבואה, ויחר אפו, כי היה (כמו שזכר החוקר אריסטו) החרון אף כלי הגבורה ומביא אליה.

בשמעו – כשמעו קרי והוא חד מן י״ד מלין דכתיב בי״ת וקריין כ״ף וסימניהון בריש הושע במסורה גדולה.

ותצלח – עבר עליו רוח גודל לבב וגבורה מה׳ כשמעו וכו׳, וחרה אפו על נחש העמוני.

ותצלח רוח אלהים ויחר אפו כבר באר החוקר כי החלש כשישמע איזה עול יתעצב עליו והגבור יחר אפו לעשות נקמה ועל ידי שצלחה עליו רוח ה׳ שהוא רוח גבורה (כנ״ל י׳ ו׳) על ידי כן חרה אפו לנקום מאויביו.

כשמעו – כתיב בבי״ת וקרי בכ״ף (בי״ת לפני המקור תורה זמן הווה והכ״ף זמן עבר) כי פירוש ותצלח רוח אלהים על שאול הוא מה שכתוב אחריו ויקח צמד בקר וינתחהו וזה היה אחרי שמעו, וכן למטה ט׳ כתוב בחם היום וקרינן כחם לפי שהכו את עמון עד חם היום שהוא בודאי עד ועד בכלל, וא״כ היתה להם התשועה אחר חצות שהוא חם היום, ראה והבן כמה העמיקו רבותינו הסופרים ואנשי המסרה ז״ל בהגהותם על תנ״ך ואע״פי כן לא רצו לשנות אות אחת ממה שמצאו כתוב, וזו תשובה לאומרים כי מעשיהם מלאכה ולא חכמה.

וַתִּצְלַ֤ח ועברה עליו רֽוּחַ-אֱלֹהִים֙ רוח גודל לבב¹ וגבורה מה׳², והוא רוח הקודש³ עַל-שָׁא֔וּל כְּשָׁמְע֖וֹ (בשמעו כתיב) אֶת-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה, וַיִּ֥חַר אַפּ֖וֹ מְאֹֽד על נחש העמוני⁴:

1. מצודת דוד.

2. תרגום יונתן, רד״ק, מצודת דוד.

3. והיא המדרגה הראשונה ממדרגות הנבואה, אברבנאל.

4. מצודת דוד. מלבי״ם ואברבנאל מבארים כי החלש כשישמע איזה עוול יתעצב עליו, ואילו הגיבור יחר אפו לעשות נקמה, ועל ידי שצלחה עליו רוח ה׳, חרה אפו לנקום מאויביו.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיִּקַּ⁠ח֩ צֶ֨מֶד בָּקָ֜ר וַֽיְנַתְּ⁠חֵ֗הוּ וַיְשַׁלַּ֞⁠ח בְּ⁠כׇל⁠־גְּ⁠ב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּ⁠יַ֣ד הַמַּ⁠לְאָכִ֣ים⁠ ׀ ⁠לֵאמֹר֒ אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּ⁠וּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְ⁠אַחַ֣ר שְׁ⁠מוּאֵ֔ל כֹּ֥ה יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ וַיִּפֹּ֤⁠ל פַּֽחַד⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ עַל⁠־הָעָ֔ם וַיֵּצְ⁠א֖וּ כְּ⁠אִ֥ישׁ אֶחָֽד׃

And he took a yoke of oxen, and cut them in pieces, and sent them throughout all the borders of Israel by the hand of messengers, saying, "Whoever does not come forth after Saul and after Samuel, so shall it be done to his oxen.⁠" And the dread of Hashem fell on the people, and they came out as one man.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיב פַּדַן תּוֹרַיָא וְהַדְמֵיהּ וּשְׁלַח בְּכָל תְּחוּם יִשְׂרָאֵל בְּיַד אִזְגַדַיָא לְמֵימַר דְלֵיתוֹהִי נָפֵיק בָּתַר שָׁאוּל וּבָתַר שְׁמוּאֵל כְּדֵין יִתְעֲבֵיד לְתוֹרֵיהּ וּנְפַל זִיעָא מִן קֳדָם יְיָ עַל עַמָא וּנְפָקוּ כְּגַבְרָא חָד.

לבקרו – לבהמותיו.

To his cattle. To his animals.

לבקרו – מן בקר, דברו מן דבר.

ואחר שמואל – לפי שלא קבלו אותו כולם למלך, אמר: ואחרי שמואל – מי שלא ירצה לצאת אחרי, יצא אחרי שמואל כדי שיהיו זריזים לצאת.

ויפל פחד יי – הוא הפועל לכל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח ביד המלאכים בכל גבול ישראל לאמור אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחרי שמואל כה יעשה לבקרו וגו׳, והנה אמר ואחרי שמואל לפי שלא יבזו מאמרו ולכן צרף עמו שמואל, לומר מי שלא יצא אחרי שאול יצא אחרי שמואל, וגם כדי שיבטחו בתשועת ה׳ אחרי שהנביא שמואל ילך עמו אשר כבר עשה עמהם להפליא במלחמות הפלשתים ומוחזק אצלם.

ואמר כה יעשה לבקרו, ולא פירש אם יעשה על ידו או מאת ה׳ מן השמים, כי המאמרים הסתמיים והדבורים המשותפים נאותים בדברים המסופקים ובמקומות כאלו. וזכר שנפל פחד ה׳ על העם ויצאו כאיש אחד, רצה לומר שלא פחדו שיעשה כן שאול לבקרם כי לא היה מוחזק אצלם כל כך, אבל פחדו אל ה׳ ולכן יצאו למלחמה:

אחרי שאול ואחר שמואל – בס״א כ״י ובדפוס ישן כתוב ואחרי שמואל וכן נרשם מבחוץ בדפוס אחר להורות על חילוף זה ובשאר ספרים כתיב ואחר.

צמד – זוג, על שם שדרכם ללכת מצומדים ומחוברים.

וינתחהו – חתך כל אחד לנתחים, רוצה לומר לאברים.

ביד המלאכים – אשר באו מיבש גלעד.

לאמר – צום לאמר להם: מי שלא יצא למלחמה ינותח בקרו כזה.

פחד ה׳ – לא פחד נתיחת הבקר, כי אם פחדו מה׳ להמרות פי משיחו.

כאיש אחד – רצה לומר: במהירות רב ובהסכמה אחת.

(ז-ח) ויקח זה פרי החרון אף כשילוה טוב העצה עמו, בחרונו לקח מן הבקר שהלך לפניו צמד בקר וינתחהו – ויורה להם בזה גם כן למוד השכל שכמו שלא יחול רוח החיים בגוף החי רק בהיות אבריו שלמים ודבוקים איש אל אחיו, לא כן כשיתנתח לגזרים יהיה לנבלה ולא יחיה עוד כן לא תחול רוח גבורה וחיי העם המדינים רק בהיותם צמודים יחד ואיש את רעהו יעזרו מכל צר הצורר על אחד מאיבריהם, לא כן אם יתפרדו הם כנתחי הבקר, ועל זה אמר כה יעשה לבקרו מדה כנגד מדה, על זה אמר ויצאו כאיש אחד כי השכילו מוסרו ונתחברו כאילו כולם אברי איש אחד אשר ירגיש כל אבר הפרטי בצרת הגויה כולה.

ויפל פחד ה׳ – לפי שהיה לשאול לדבר בתחלה רכות ואם לא ישמעו יחר אפו, והוא איים עליהם מיד באמרו אשר איננו יוצא, וזה היה יותר מכדאי להשניאו בעיניהם ובפרט אחר משפט המלך שקרא להם שמואל ואחר שראינו שבעיני קצת לא מצא חן, לולא ה׳ עמו ופתאם הפיל פחדו על כל העם.

וַיִּקַּח֩ שאול צֶ֨מֶד זוג¹ בָּקָ֜ר, וַֽיְנַתְּחֵ֗הוּ וחתך אותו לנתחים², וַיְשַׁלַּ֞ח את הנתחים בְּכָל-גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵל֮ בְּיַ֣ד הַמַּלְאָכִ֣ים | השליחים אשר באו מיבש גלעד, וציווה עליהם³ לֵאמֹר֒ לכל העם, מי אֲשֶׁר֩ אֵינֶ֨נּוּ יֹצֵ֜א אַחֲרֵ֤י שָׁאוּל֙ וְאַחַ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל⁴ למלחמה נגד נחש העמוני⁵, כֹּ֥ה כך יֵעָשֶׂ֖ה לִבְקָר֑וֹ לבהמותיו⁶, וַיִּפֹּ֤ל פַּֽחַד-יְהוָה֙ עַל-הָעָ֔ם, ולא פחדו על בקרם כי אם להמרות את פי משיח ה׳⁷, וַיֵּצְא֖וּ העם כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד במהירות רבה ובהסכמה אחת⁸:

1. מצודת ציון.

2. מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. ולפי שלא קיבלו אותו כולם למלך אמר ״ואחרי שמואל״, מי שלא ירצה לצאת אחרי, יצא אחרי שמואל, ואמר זאת כדי שיהיו זריזים לצאת, רד״ק, אברבנאל.

5. מצודת דוד.

6. רש״י.

7. אברבנאל, מצודת דוד.

8. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר כי במעשיו הסביר שאול מוסר השכל, שכמו שלא יחול רוח החיים בגוף החי רק בהיות אבריו שלמים ודבוקים, כך לא תחול רוח גבורה וחיי העם רק בהיותם צמודים יחד ואיש את רעהו יעזרו מכל צר הצורר על אחד מהם, ועל זה אמר ״כה יעשה לבקרו״ מידה כנגד מידה, ועל זה אמר ״ויצאו כאיש אחד״ כי השכילו מוסרו ונתחברו כאילו כולם איברי איש אחד אשר ירגיש כל איבר הפרטי בצורת הגוויה כולה.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וַֽיִּ⁠פְקְ⁠דֵ֖ם בְּ⁠בָ֑זֶק וַיִּ⁠הְי֤וּ בְ⁠נֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ שְׁ⁠לֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף וְ⁠אִ֥ישׁ יְ⁠הוּדָ֖ה שְׁ⁠לֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃

And he counted them in Bezek; and the Children of Israel were three hundred thousand, and the men of Judah thirty thousand.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמְנִינוּן בְבָזָק וַהֲווֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל תְּלַת מְאָה אַלְפִין וֶאֱנַשׁ יְהוּדָה תְּלָתִין אַלְפִין.

ויפקדם בבזק – רבותינו אמרו (בבלי יומא כ״ב:): בשברי חרסים.

לשון אחר: בבזק – באבנים, שנטל מכל אחד אבן ומנאם, כמו: ויפקדם בטלאים (שמואל א ט״ו:ד׳) – שנטל מכל אחד טלה ומנאם בהם, כמו שהיו מונים אותם בחצאי שקלים. ותרגם כצרור אבן במרגמה (משלי כ״ו:ח׳) – היך בזקא דכיפא בקלעא.

ובילמדנו: ויפקדם בטלאים – כד אינון מסכנין, באלין בזקייא, כד אינון עתירים, באלין אימריא.

לשון אחר: בבזק – שם מקום הנזכר בספר שופטים: וימצאו את אדוני בזק בבזק (שופטים א׳:ה׳).

He counted them in Bezek. Our Rabbis said that he counted them using earthenware shards.⁠¹ Another explanation is that בְּבָזֶק means 'with pebbles,' i.e., he took a pebble from each one, and counted them, similar to, "And he counted them with lambs,⁠"² i.e., he took a lamb from each one, and counted them with the lambs, just as they would count them with half shekels.⁠³ Targum reders, in the verse, "as one who loads a pebble [אֶבֶן] for throwing in a slingshot,⁠"⁴ as one who loads a בִּזְקָא into a slingshot. And in [Midrash] Yelam'denu, "And he counted them with lambs,⁠" [is explained as,] "when they were poor, [they were counted] with pebbles and when they became rich, [they were counted] with lambs. Another explanation is that בָזֶק is the name of a place, mentioned in Shofetim, "they found Adoni Bezek in Bezek.⁠"⁵

1. See Maseches Yoma 22b. According to this rendering, Bezek is not a name of a place, but rather a description of the means used by which to count the people.

2. Below 15:4.

3. See Rashi Ibid.

4. Mishlei 26:8.

5. Shofetim 1:5.

בבזק – שם מקום.

ומדרש ביומא: בשברי החרסים.

בבזק – שם מקום.

וכבר פירשנו בו פירוש אחר בספר מכלל שהוא כמו: באבנים, כלומר שלקח אבן מכל אחד, ואז ידע בזה מספרם. ותרגום: כצרור אבן במרגמה (משלי כ״ו:ח׳) – היך בזקא דכיפא בקלעא.

ובמדרש: ויפקדם בבזק – ויספרם בטלאים, כד אינון מסכנין באילין בזקי׳, כד אינון עתירין באילין אמריא.

ויפקדם בבזק – שם מקום כמו אדני בזק בבזק, וכן תרגומו: ומנינון בבזק.

בבזק – שם מקום.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויפקדם שאול בבזק, שהוא שם מקום. או יהיה פירושו באבנים קטנים שנתן כל אחד אבן קטן ופקד כל האבנים לדעת מנינם של ישראל, כי בזק יאמר על האבנים, וכן מתורגם (משלי כ״ו ח׳) כצרור אבן במרגמה, היך בזק דכיפא בקלעא. וכן אמרו חכמינו ז״ל (יומא כ״ב ע״ב) בשברי חרשים, וכן הוא (שמואל א ט״ו ד׳) ויפקדם בטלאים, שנתן כל אחד טלה ופקד את הטלאים לדעת מנינם, והיה זה למה שצוותה התורה האלהית לעשות, כמו שאמר (שמות ל׳ י״ב) כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה׳ בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם, ובסוף הס׳ הזה (שמואל ב כ״ד) במנין העם שצוה דוד למנותם אדבר בדרוש הזה כראוי. ובמדבר סיני רבה אמרו, כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור מתעשר מעיקרא כתיב בבזק ולבסוף כתיב בטלאים. ודילמא מדידהו? אם כן מאי רבותא דמילתא? אלא נתעשר שאול (אמר המגיה נראה לי שטעות הוא, אבל במסכת יומא פרק ב׳ דף כ״ב ע״ב מצאתי ודוק):

בבזק – שם מקום.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ואיש יהודה וגו׳ – הזכירם בפני עצמם כי במתי מספר באו לעזרת יבש (במספר דוד המסופר סוף שמואל ב׳ היו בני יהודה יותר משלישית בני ישראל כולם) ומזה נלמד שלא היה טוב בעיניהם שימלוך איש שאינו משבטם, והאל בחכמתו ראה שיבא יום שמצב בני ישראל יביאם לשאול עליהם מלך וירא שמא לבלתי תת מקום למריבה בין השבטים שכולם יחפצו להמליך איש משבטם יבחרו באיש נכרי למלך עליהם, וצוה עליהם לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, וכשבא לתת עליהם מלך בחר באיש חכם ועשיר ובעל קומה כדי שתהא אימתו עליהם, רק לקחו מהשבט הקטן בישראל למען לא תגדל משפחתו על שאר השבטים, כי בודאי המלך יְקָרֵב בני שבטו כמו שמצאנו בשאול וכל עבדיו נצבים עליו ויאמר שמעו נא בני ימיני (למטה כ״ב:ז׳).

וַֽיִּפְקְדֵ֖ם ומנה שאול את העם בְּבָ֑זֶק כך היה שם המקום¹, וַיִּהְי֤וּ מספר בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת אֶ֔לֶף, וְמספר אִ֥ישׁ אנשי יְהוּדָ֖ה שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף:

1. מהר״י קרא, רד״ק, רי״ד, מצודת ציון. והוא המקום הנזכר בספר שופטים (שופטים א׳ ה׳), רש״י. ורבותינו אמרו (בבלי יומא כ״ב:) בשברי חרסים ספר אותם. לשון אחר, ״בבזק״ – באבנים, שנטל מכל אחד אבן ומנאם, כמו ויפקדם בטלאים (שמואל א׳ ט״ו ד׳), שנטל מכל אחד טלה ומנאם בהם, כמו שהיו מונים אותם בחצאי שקלים, רש״י, רד״ק ואברבנאל.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיֹּ⁠א⁠מְ⁠ר֞וּ לַמַּ⁠לְאָכִ֣ים הַבָּ⁠אִ֗ים כֹּ֤ה תֹֽא⁠מְ⁠רוּן֙ לְ⁠אִישׁ֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד מָחָ֛ר תִּֽהְיֶֽה⁠־לָכֶ֥ם תְּ⁠שׁוּעָ֖ה [כְּ⁠חֹ֣ם] (בחם) הַשָּׁ֑⁠מֶשׁ וַיָּ⁠בֹ֣אוּ הַמַּ⁠לְאָכִ֗ים וַיַּגִּ֛⁠ידוּ לְ⁠אַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ וַיִּ⁠שְׂמָֽחוּ׃

And they said to the messengers that came, "Thus shall you say to the men of Jabesh-gilead, 'Tomorrow, by the time the sun is hot, you shall have deliverance.'" And the messengers came and told the men of Jabesh; and they were glad.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרוּ לְאִזְגַדַיָא דַאֲתוֹ כְּדֵין תֵּימְרוּן לֶאֱנָשׁ יָבֵשׁ גִלְעָד מְחַר תְּהִי לְכוֹן פּוּרְקָנָא בְּמֵיחַם שִׁמְשָׁא וַאֲתוֹ אִזְגַדַיָא וְחַוִיאוּ לֶאֱנָשֵׁי יָבֵשׁ וַחֲדִיאוּ.

בחם השמש – כתיב בבי״ת, וקרי בכ״ף, והענין אחד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ולפי שאנשי יבש גלעד לא יהיו מתיאשים מהתשועה, שלח שאול לומר אליהם על ידי המלאכים אשר שלחו אליו, מחר תהיה לכם התשועה כחום השמש.

בחם – כחום קרי והוא חד מן מלין דכתיבין בי״ת וקריין כ״ף.

לאיש – לכל איש.

כחום השמש – כאשר יתחמם השמש בגבורתו, והוא חצי היום.

וַיֹּאמְר֞וּ ושלח שאול לאמר¹ לַמַּלְאָכִ֣ים לשליחים הַבָּאִ֗ים אשר באו מיבש גלעד, כֹּ֤ה תֹֽאמְרוּן֙ לְכל אִישׁ֙ ואיש מאנשי² יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד, מָחָ֛ר תִּהְיֶֽה-לָכֶ֥ם תְּשׁוּעָ֖ה כְּחֹ֣ם (בחם כתיב) הַשָּׁ֑מֶשׁ כאשר השמש בגבורתו, בחצות היום³, וַיָּבֹ֣אוּ הַמַּלְאָכִ֗ים השליחים וַיַּגִּ֛ידוּ לְאַנְשֵׁ֥י יָבֵ֖ישׁ את הדברים וַיִּשְׂמָֽחוּ אנשי יבש גלעד:

1. אברבנאל.

2. כך משמע ממצודת צוין.

3. מצודת ציון.

תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותהכל

(י) וַיֹּֽ⁠א⁠מְ⁠רוּ֙^א אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ מָחָ֖ר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָ֔נוּ כְּ⁠כׇל⁠־הַטּ֖⁠וֹב בְּ⁠עֵינֵיכֶֽם׃

And the men of Jabesh said, "Tomorrow we will come out to you, and you shall do with us all that seems good to you.⁠"

א. וַיֹּֽאמְרוּ֙ =א
• ממ=וַֽיֹּאמְרוּ֙

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַרוּ אֱנָשֵׁי יָבֵשׁ מְחַר נִפּוֹק לְוַתְכוּן וְתַעְבְּדוּן לָנָא כְּכוֹל דְתַקִין בְּעֵינֵיכוֹן.

ויאמרו – אנשי יביש אמרו זה לאנשי נחש, וזה היה דרך תחבולות נבון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וכן אמרו הם לעמונים מחר נצא אליכם וגו׳, והוא מאמר משותף, ישראל היו מכוונים לצאת להלחם בם, והעמונים חשבו שיצאו להשתעבד אליהם. ועי׳ אמרו (למעלה) ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף, שלא נמנה יהודה עם שאר השבטים לפי שהיה תמיד שבט יהודה מתכבד מבין שאר השבטים והיה נמנה בפ״ע למעלתו, וכן במלחמת עמלק (שמואל א ט״ו ד׳) וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתים אלף רגלי ועשרת אלפים את איש יהודה, והוא מה שיורה אמתת מה שפרשתי (בראשית מ״ט י׳) בלא יסור שבט מיהודה שעל מעלת השבט כלו על שאר השבטים נאמר:

ויאמרו אנשי יביש – אמרו לאנשי נחש העמוני: מחר נצא וכו׳ ועשו בנו כאשר תרצו, ולהטעותם אמרו, שלא יהיו נשמרים.

מחר נצא כי ביום ששבו המלאכים שלמו הז׳ ימים, והשיבו שימתינו עד מחר ויצאו אליהם והיה מאמר משותף כי כוונו באמת שיצאו להלחם בם.

וביום שחזרו השליחים הסתיימו שבעת הימים שנתן להם נחש העמוני לתת תשובה¹, וכדי להטעות את אנשי נחש העמוני שלא יִשָּׁמְרוּ², וַֽיֹּאמְרוּ֙ אמרו להם אַנְשֵׁ֣י יָבֵ֔ישׁ גלעד, המתינו עד³ מָחָ֖ר, ומחר נֵצֵ֣א אֲלֵיכֶ֑ם, וַעֲשִׂיתֶ֣ם לָּ֔נוּ כְּכָל-הַטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶֽם: ס

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) ⁠וַיְהִ֣י מִֽמׇּ⁠חֳרָ֗ת וַיָּ֨⁠שֶׂם שָׁא֣וּל אֶת⁠־הָעָם֮ שְׁ⁠לֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ וַיָּ⁠בֹ֤אוּ בְ⁠תוֹךְ⁠־הַֽמַּ⁠חֲנֶה֙ בְּ⁠אַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔⁠קֶר וַיַּכּ֥⁠וּ אֶת⁠־עַמּ֖⁠וֹן עַד⁠־חֹ֣ם הַיּ֑⁠וֹם וַיְהִ֤י הַנִּ⁠שְׁאָרִים֙ וַיָּ⁠פֻ֔צוּ וְ⁠לֹ֥א נִשְׁאֲרוּ⁠־בָ֖ם שְׁ⁠נַ֥יִם יָֽחַד׃

And it was so on the next day, that Saul put the people in three companies; and they came into the midst of the camp in the morning watch, and smote the Ammonites until the heat of the day. And it came to pass, that those that remained were scattered, so that no two of them were left together.

תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וּמַנִי שָׁאוּל יַת עַמָא תְּלָתָא מַשִׁירְיָן וַעֲלוֹ בְּגוֹ מַשְׁרִיתָא בְּמַטְרַת צַפְרָא וּמְחוֹ יַת בְּנֵי עַמוֹן עַד מֵיחַם יוֹמָא וַהֲווֹ דְאִשְׁתָּאֲרוֹ וְאִתְבַּדָרוּ וְלָא אִשְׁתָּאֲרוּ בְּהוֹן תְּרֵין דְעַרְקִין כַּחֲדָא.

באשמורת הבקר – משלש משמרות שמחלקים הלילה השומרים, כמו שנאמר בדבר גדעון. ושאול בא אל מחנה עמון באשמורה השלישית שהיה אשמורת הבקר.

ויפוצו – הוי״ו כוי״ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳) והדומים לו, כלומר מה שנשארו מהם שלא הכום כי נפוצו הנה והנה.

שנים יחד – כתרגומו: תרין דערקין כחדא.

ויהי הנשארים ויפוצו – הו״ו יתירה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

והנה זכר שממחרת שם שאול שלשה ראשים ויך אנשי עמון עד חום השמש והנשארים הרה נסו.

ראשים – חלקים.

באשמורת – מלשון משמר.

היום – השמש קרויה יום, כמו: לרוח היום (בראשית ג׳:ח׳).

ויפוצו – נתפזרו, כמו: ויפוצו אויביך (במדבר י׳:ל״ה).

בתוך המחנה – של נחש העמוני.

באשמורת הבקר – הוא המשמר השלישי הסמוך לבוקר.

ויפוצו – נתפזרו אלו מאלו.

וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת, וַיָּ֨שֶׂם חילק שָׁא֣וּל אֶת-הָעָם֮ לִשְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁים֒ חלקים¹, וַיָּבֹ֤אוּ שאול וחייליו בְתוֹךְ-הַֽמַּחֲנֶה֙ של נחש העמוני² בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר, בחלקו השלישי של הלילה הסמוך לבוקר³, וַיַּכּ֥וּ אֶת בני -עַמּ֖וֹן עַד-חֹ֣ם הַיּ֑וֹם השמש⁴, וַיְהִ֤י הַנִּשְׁאָרִים֙ מבני עמון שלא נהרגו וַיָּפֻ֔צוּ ברחו⁵ והתפזרו אחד מהשני⁶, וְכל כך התפזרו עד שֶׁלֹ֥א נִשְׁאֲרוּ-בָ֖ם שְׁנַ֥יִם יָֽחַד:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. אברבנאל.

6. מצודת דוד, מצודת ציון.

תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יב) וַיֹּ֤⁠אמֶר הָעָם֙ אֶל⁠־שְׁ⁠מוּאֵ֔ל מִ֣י הָאֹמֵ֔ר שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ תְּ⁠נ֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים וּנְמִיתֵֽם׃

And the people said to Samuel, "Who is he that said, 'Shall Saul reign over us?' Bring the men that we may put them to death.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר עַמָא לִשְׁמוּאֵל מָא דֵין דִי מְבַסֵר לְמֵימַר לָא כָשַׁר שָׁאוּל לְמִמְלַךְ עֲלָנָא אַיְתוֹ גַבְרַיָא וְנַקְטְלִינוּן.

מי האומר – בלשון בזיון, שאול ימלוך עלינו, תנו אותם ונמיתם.

ימלוך עלינו – בתמיה.

Who is it that says. Derisively, "Shaul will reign over us?⁠" Give them over and we will execute them.

Will reign over us. As a question.

מי האומר שאול ימלוך עלינו – בתמיה.

מי האומר שאול ימלוך עלינו – כלומר בלשון בזיון.

מי האומר – בתימה.

ותרגומו: מה דין דמבשר למימר לא כשר שאול למימלך עלנא.

שאול ימלוך עלינו – בתמיה.

ויונתן תרגם: מא דין דמבסר למימר לא כשר שאול לממלך עלנא.

שאול ימלוך עלינו – בתמה כאלו כתב השאול ימלוך עלינו.

וכאשר ראו ישראל המעשה המעולה הזה אשר עשה שאול ואת התשועה אשר עשה ה׳ על ידו אמרו, מי האומר שאול ימלוך עלינו, רצה לומר שאמרו זה בדרך בזיון וקלות ראש, תנו האנשים אשר אמרו זה ונמיתם.

מי האומר – מי האיש האומר בלעג ובתמיה, שאול ימלוך עלינו וכי הגון הוא למלוכה, את האנשים האלה תנו בידינו ונמיתם, ואמרו זה על כי ראו שה׳ עמו והתשועה באה על ידו.

מי האמר עתה הודו כולם במלכותו וחשבו אלה שמרדו בו לבני מות כמורד במלכות.

וַיֹּ֤אמֶר הָעָם֙ אֶל-שְׁמוּאֵ֔ל כי ראו שה׳ עִם שאול והתשועה באה על ידו¹, מִ֣י הוא זה האיש הָאֹמֵ֔ר בלעג ובביזיון² שָׁא֖וּל יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ?! תְּנ֥וּ לנו את הָאֲנָשִׁ֖ים האלה וּנְמִיתֵֽם כי בני מוות הם³:

1. מצודת דוד.

2. רש״י, מהר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יג) וַיֹּ֣⁠אמֶר שָׁא֔וּל לֹא⁠־יוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣⁠וֹם הַזֶּ֑⁠ה כִּ֥י הַיּ֛⁠וֹם עָשָֽׂה⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ תְּ⁠שׁוּעָ֖ה בְּ⁠יִשְׂרָאֵֽל׃

And Saul said, "No man shall be put to death this day; for today Hashem has wrought deliverance in Israel.⁠"

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שָׁאוּל לָא יִתְקְטֵיל גַבְרָא בְּיוֹמָא הָדֵין אֲרֵי יוֹמָא דֵין עֲבַד יְיָ פּוּרְקָנָא בְּיִשְׂרָאֵל.

ביום הזה – וגם לא לעולם לסבת זה, וכן ביום הזה לא אמיתך (מלכים א ב׳:כ״ו).

לא יומת איש ביום הזה – יתכן שאחר היום המיתום או אמר שאול לא יומת איש ביום הזה על צד התחבולה למלט האנשים ההם מיד ישראל להראות להם שדעתו להמיתם אחר היום ההוא.

העשרים ואחד הוא להודיע שאין ראוי למהר על המתת האנשים אבל ראוי להשמר מזה כפי יכולת ולזה ספר שלא הסכים שאול שימותו האנשים ההם אשר בזוהו.

ושאול מחל על כבודו ואמר לא יומת איש ביום הזה כי היום עשה ה׳ תשועה בישראל, רצה לומר עם היות מהדין שהמבזה את המלך יומת, הנה אין ראוי שביום הזה יומת איש לפי שעל ידם עשה ה׳ תשועה, והיה זה מטוב תכונתו שישראל יחסו אליו התשועה והוא יחסה אליהם.

כי היום וכו׳ – ואין ראוי להמית איש ביום תשועה.

ויאמר שאול אבל שאול השיב לא יומת איש ביום הזה כי עד עתה לא היה דינם כמורד במלכות אחר שעדן לא הודו כולם במלכותו עד שהושיעם מעמון וזה לא נעשה עד היום, וזה שכתוב כי היום עשה ה׳ תשועה ועד עתה לא היה לי דין מלך.

ויאמר ומטעם זה אמר שמואל שילכו לחדש המלוכה מחדש על ידי קבלת העם אותו ברצונם באופן שתתחיל המלוכה מהיום וזה שכתוב.

ושאול מחל על כבודו¹ וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל מרוב עַנְוְתָנוּתוֹ², לֹֽא-יוּמַ֥ת אִ֖ישׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה! כִּ֥י הַיּ֛וֹם עָשָֽׂה-יְהוָ֥ה תְּשׁוּעָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל ואין ראוי להמית איש ביום תשועה³, ועוד שאין להם דין מורד במלכות, כי בעת שאמרו דברים אלו, עדיין לא קיבל אותי כל העם למלך⁴: ס

1. אברבנאל.

2. שישראל יחסו את התשועה אליו, ואילו הוא יחס אותה אליהם, אברבנאל.

3. מצודת דוד. ורלב״ג מבאר שיתכן שביום הזה לא יומת איש, אבל אחרי היום הזה כן יומת.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) וַיֹּ֤⁠אמֶר שְׁ⁠מוּאֵל֙ אֶל⁠־הָעָ֔ם לְ⁠כ֖וּ וְ⁠נֵלְ⁠כָ֣ה הַגִּ⁠לְגָּ֑ל וּנְחַדֵּ֥⁠שׁ שָׁ֖ם הַמְּ⁠לוּכָֽה׃

Then Samuel said to the people, "Come and let us go to Gilgal and renew the kingdom there.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְעַמָא אִיתוּ וְנֵזִיל לְגִלְגָלָא וּנְחַדַת תַּמָן מַלְכוּתָא.

ויאמר שמואל וגו׳ ונחדש שם המלוכה – לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר, ועתה נתרצו כולם.

And Shemuel said, "…and renew the kingdom there.⁠" Because at first there was opposition in the matter, but now they unanimously agreed.⁠¹

1. Shemuel merely invited them to Gilgol; it was not a command. See above 9:9 for a similar expression וְנֵלְכָה. However, now that Shaul saved the people of Yoveish Gilad from the Ammonites; all the people rallied behind him and accepted him as their king.

(יד-טו) ויאמר שמואל אל העם... ונחדש שם המלוכה – לפי שבתחילה כשהמליכו לשאול יש מן העם שהיו מתרצים בדבר ויש מהם מפקפקים בדבר כמו שאומר למעלה ובני בליעל {אמרו} מה יושיענו זה (שמואל א י׳:כ״ז) אבל משהכה לנחש העמוני ועשה מלחמה ונצח נתרצו כולם להמליכו, דכת׳: וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול וגו׳.

לכו ונלכה הגלגל – מתוך שהזהירו ללכת שם הבחין שלא היתה אותה ההליכה שאמר לו למעלה וירדת לפני הגלגל (שמואל א י׳:ח׳) משמע שמעצמך יארע מהלכך לשם.

ונחדש שם המלוכה – לפי שבראשונה היו עוררין על הדבר, ועכשיו נתרצו כולן, ולכך נתאספו בגלגל, מפני שקרוב לראובן וגד. אבל נוב היה קרוב לירושלים ורחוק מעבר הירדן.

ונחדש שם המלוכה – לפי שבפעם הראשונה מקצתם בזוהו ואמרו: מה יושיענו זה (שמואל א י׳:כ״ז), עכשיו נתרצו כלם מפני התשועה שבאה על ידו במלחמת נחש. ואמר שמואל לחדש המלוכה בגלגל לכבוד הארון ואהל מועד שהיו שם מתחלה כשבאו לארץ, לפיכך היו מכבדים אותו המקום אף על פי שעתה לא היה שם כי בנוב היה.

ואולי לזאת הסבה סבב שמואל לחדש המלוכה בגלגל כאילו הראה שעד עתה לא היה מלך בשלמות.

(יד-טו) העשרים ושנים הוא שראוי למלך שיהיה באופן שייראו ממנו האנשים ולפי שלא נתחדש על בחיר׳ שאול דבר יביא בלב האנשים שהוא כמו בריאה חדשה ולזה לא היה דומה להם למלך וגם הוא לא היה נוהג כמנהג המלך והנה סבר שמואל לחדש המלוכה לפני י״י בגלגל ולזבוח שם על זה זבחי שלמים לפני י״י לישב בלבם שהוא כמו בריאה חדשה ויביא זה אל שייראו ממנו כראוי ולזה ידמה שאמר׳ חנה ויתן עוז למלכו כי עד שנתן לו השם יתעלה עת בענין מלחמת בני עמון לא היה במדרגת מלך.

וכאשר שמע שמואל דבריהם אמר לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה, ר״ל לא יומת איש כדברי שאול אבל נלך לחדש המלוכה, אחרי שבלבב כל ישראל בהסכמה אחת בהמלכת שאול.

ונחדש שם המלוכה – על כי בראשונה לא קבלוהו כולם ברצון.

המלוכה – ההפרש בין מלוכה וממלכה נראה ברור שהראשון הוא המעלה והכבוד הנתון למלך והשני הארץ שהוא מולך עליה, ומלכות שוה למלוכה, והממשלה פחותה מהן, ופרעה מולך ויוסף הוא המושל בכל ארץ מצרים (ויגש) ושני המאורות הם למשול ביום ובלילה.

ולפי שבהתחלה היו עוררים על מלכות שאול ועתה נתרצו כולם שימלוך עליהם¹, וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל-הָעָ֔ם, כפי שאמר שאול, לא יומת איש, ומאחר שבלבב כל ישראל הסכמה אחת בהמלכת שאול², לְכ֖וּ וְנֵלְכָ֣ה אל הַגִּלְגָּ֑ל³, וּנְחַדֵּ֥שׁ שָׁ֖ם את הַמְּלוּכָֽה של שאול:

1. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רלב״ג, מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. לכבוד הארון ואהל מועד שהיו שם מתחילה כשבאו לארץ, לפיכך היו מכבדים את אותו המקום אף על פי שעתה לא היה שם, כי בנוב היה, רד״ק.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וַיֵּלְ⁠כ֨וּ כׇל⁠־הָעָ֜ם הַגִּ⁠לְגָּ֗ל וַיַּ⁠מְלִ֩כוּ֩ שָׁ֨ם אֶת⁠־שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ בַּגִּ⁠לְגָּ֔ל וַיִּ⁠זְבְּ⁠חוּ⁠־שָׁ֛ם זְ⁠בָחִ֥ים שְׁ⁠לָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיִּ⁠שְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְ⁠כׇל⁠־אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עַד⁠־מְ⁠אֹֽד׃

And all the people went to Gilgal; and there they made Saul king before Hashem in Gilgal. And there they sacrificed sacrifices of peace-offerings before Hashem; and there Saul and all the men of Israel rejoiced greatly.

תרגום יונתןר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲזַלוּ כָּל עַמָא לְגִלְגָלָא וְאַמְלִיכוּ תַמָן יַת שָׁאוּל קֳדָם יְיָ בְּגִלְגָלָא וּנְכִיסוּ תַמָן נִכְסַת קוּדְשִׁין קֳדָם יְיָ וַחֲדֵי תַמָן שָׁאוּל וְכָל אֱנָשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד לַחֲדָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

ואמר לפני י״י בגלגל כי שם בנו מזבח וזבחו בו ובראשונה היה שם המשכן כמו שנזכר בספר יהושע בתחלתו, ואחר זה השתדל שמואל להביא את ישראל ומלכם אל שיתנהגו בדרכי התורה ולא יסורו ממנה וזכר להם תחלה שכל ימיו הנהיגם בדרכי התורה מאין נשא פנים לאדם ולא לקחם שום דבר לא על צד העושק ולא באופן אחר והעיד להם זה בפני י״י ובפני שאול כאילו יהיה השם יתעלה לעד ביניהם על זה ושאול משיחו עד שהם הודו שהאמת כן הוא כמו שאמר שמואל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

וכן עשו שבאו שמה לפני ה׳, שהיה המקום ההוא מקודש יען עמד שם ארון האלהים ראשונה בהכנסתם לארץ, ואולי שהביאוהו שם עתה גם כן ויזבחו שם זבחים שלמים כמו שיעד שמואל לשאול להעלות עולות ולזבוח זבחי שלמים וגו׳, ושמחו שם שאול וכל ישראל עמו בהמלכתו:

וימליכו שם – המליכוהו שנית, בהסכמת כולם וברצון טוב.

לפני ה׳ – כי השכינה שורה במקום שרוב צבור נאספים.

וילכו וכו׳ וימליכו וכו׳.

וַיֵּלְכ֨וּ כָל-הָעָ֜ם אל הַגִּלְגָּ֗ל שהיה מקום מקודש¹, וַיַּמְלִכוּ֩ שָׁ֨ם שנית² אֶת-שָׁא֜וּל לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ בַּגִּלְגָּ֔ל כאשר השכינה היתה עימם³, והפעם המליכוהו בהסכמת כולם וברצון טוב⁴, וַיִּזְבְּחוּ-שָׁ֛ם זְבָחִ֥ים שְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּשְׂמַ֨ח שָׁ֥ם שָׁא֛וּל וְכָל-אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּוֹ⁵ עַד-מְאֹֽד: פ

1. רלב״ג, אברבנאל, וכן ראה רד״ק בפס׳ יד. ור״י קרא מבאר שנוב היתה רחוקה משם, ולכן הלכו לגלגל שהיה קרוב לגלעד.

2. מצודת דוד.

3. כי השכינה שורה במקום שרוב הציבור נאספים, מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. אברבנאל.

תרגום יונתןר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון