Shemuel I 10 – שמואל א י‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת⁠־פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל⁠־רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי⁠־מְשָׁחֲךָ֧ יְהֹוָ֛הי״י֛ עַל⁠־נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד׃

Then Samuel took the vial of oil and poured it upon his head, and kissed him, and said, "Hasn't Hashem anointed you to be prince over His inheritance?

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיב שְׁמוּאֵל יַת מָנָא דְמִשְׁחָא וַאֲרֵיק עַל רֵישֵׁיהּ וְנַשְׁקֵיהּ וַאֲמַר הֲלָא אֲרֵי מַשְׁחָךְ יְיָ עַל אַחֲסַנְתֵּיהּ לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא.

ויקח שמואל את פך השמן וגו׳ – שאול ויהוא ונמשחו מן הפך שהיתה מלכותן עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרון שהיתה מלכותם קיימת. וישקהו. כל נשיקה לתפלות בר מן תלת. נשיקה של פרישות נשיקה של גדולה נשיקה של פרקים. נשיקה של פרישות ותשק ערפה לחמותה וגו׳ (רות א׳:י״ד). נשיקה של גדולה ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו – נשיקה של פרקים וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו (שמות ד׳:כ״ז). רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות וישק יעקב לרחל (בראשית כ״ט:י״א). שהיתה קרובתו.

ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו – כל נשיקה לתפלות בר מן תלת. נשיקה של גדולה. נשיקה של פרקים. נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה דכתיב ויקח שמואל את פך השמן וגו׳, נשיקה של פרקים ויפגשהו בהר האלהים וישק לו (שמות ד׳:כ״ז). נשיקה של פרישות דכתיב ותשק ערפה לחמותה (רות א׳:י״ד). ר׳ תנחום אומר אף נשיקה של קריבות דכתיב וישק יעקב לרחל (בראשית כ״ט:י״א).

פך השמן – תרגומו: מנא דמשחא.

ויאמר הלא – זה דבר שעשיתי לך בשביל שמשחך י״י לנגיד על נחלתו.

את פך השמן – לא היה זה השמן המשחה, כי לא היו משוחים ממנו אלא מלכי בית דוד, אבל שמן אפרסמון היה. ואמרו: שאול ויהוא שנמשחו בפך, לא נמשכה מלכותן. דוד ושלמה שנמשחו בקרן, נמשכה מלכותן.

וישקהו – בדרש: כל נשיקות הם של תיפלות חוץ מג׳ נשיקות: נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה: ויצוק על ראשו וישקהו, נשיקה של פרקים: וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו (שמות ד׳:כ״ז), נשיקה של פרישות: ותשק ערפה לחמותה (רות א׳:י״ד). ר׳ תנחומא אומר: אף נשיקה של קריבות, שנאמר: וישק יעקב לרחל (בראשית כ״ט:י״א) – למה? שהיתה קרובתו.

הלא כי משחך – מלת הלא תבא במקומות לחזק הדבר ולזרז האדם. וכן: הלא שלחתיך (שופטים ו׳:י״ד), הלא שמעת בתי (רות ב׳:ח׳), והדומים להם.

הלא כי משחך – הלא תדע כי משחך.

והנה לקח שמואל פך השמן ויצק על ראש שאול למשחו למלך על ישראל ונתן לו אותות כדי שיאמין כי הממלכה תהיה לו והאות היותר חזק מהם הוא ההפך לו לב אחר והתנבאו עם נביאים והוא לא נסה קודם זה להיות לו יד ושם בנבואה.

וספר שכאשר עבר הנער מעמהם לקח שמואל פך שמן ויצקהו על ראש שאול וישקהו ויאמר לו שהאל משחהו נגיד על עמו. ואמרו חז״ל במסכת הוריות (הוריות י״א:) שהיה שמן אפרסמון, שלא נמשחו בשמן המשחה כי אם מלכי בית דוד ועוד אמרו שם (דף י״ב ע״א) רמה קרני (שמואל א ב׳ א׳) ולא רמה פכי, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותם, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותם ואמנם ענין המשיחה ותנאיה כתבתי בהקדמת ספר שופטים (דף ל״ט ע״ד) ואמרו במדרש שמואל (פרשה י״ד) ויצוק שמן על ראשו וישקהו, כל נשיקות הן של תפלות חוץ משלש, נשיקה של גדולה נשיקה של פרקים נשיקה של פרישות, נשיקה של גדולה, ויצוק שמן על ראשו וישקהו, נשיקה של פרקים (שמות ד׳ כ״ו) וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו, נשיקה של פרישות (רות א׳ י״ד) ותשק ערפה לחמותה, ר׳ תנחומא אומר אף נשיקה של קורבה שנאמר (בראשית כ״ט י׳) וישק יעקב לרחל, לפי שהיתה קרובתו. ואמרו הלא כי משחך ה׳ על נחלתו לנגיד, הוא להגיד כי כבר היה נגזר לפניך יתברך שימלוך על ישראל, וזהו ענין הלא כי משחך ה׳ וגו׳. ואמנם למה היתה משיחת שאול בסתר ראוי שנדע סבתו, כי הנה דוד היה ראוי שימשח בסתר מפני שאול, ויהוא מפני יורם, אבל שאול למה לא נמשח בפני כל העם כאשר נמשח שלמה? והנראה לי הוא, ששמואל משח את שאול כדי שתצלח עליו רוח ה׳ ויהפך לאיש אחר (כי המשיחה יכינהו לקבול הרוח האלהי ויקדשהו, ולפי שהיה עתיד להפיל עליו גורלות לכן היתה ההמשחה בסתר, כי אלו היה זה מפורסם, יהיה אחר כך ענין הגורל דבר מותר ויאמרו ששמואל מדעתו עשה זה, ולכן משחו בסתר):

פך – שם כלי מה.

ויצוק – ושפך.

וישקהו – נשק לו.

הלא – באמת הדבר אשר משחך ה׳ על ידי.

ויקח שמואל וכו׳ על ידי המשיחה המשיך עליו רוח גבורה ועז מלך כמ״ש (לקמן ט״ז י״ג) וימשח אותו בקרב אחיו ותצלח עליו רוח ה׳ מהיום ההוא ומעלה, ועל ידי הנשיקה שהיא התדבקות רוחא ברוחא המשיך עליו שפע קדש שבזה הכין אותו לנבאות אחר כך עם בני הנביאים, כמ״ש (פ״ו) וצלחה עליך רוח ה׳ והתנבאת עמהם, ומה שלא משחו בפרהסיא באר מהרי״א כדי שיוכל להפיל גורל אח״ז ואם היה נמשח בפרהסיא היה הגורל למותר בעיני העם, והיו חושדים אותו שהטה את הגורל בערמה על האיש אשר משח, ועל פי דברי חכמינו זכרונם לברכה שמשחו בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן ולא בשמן משחת קדש, מבואר כי לכן משחו בצנעה בל ירגישו שלא נמשח רק לנגיד, כמ״ש הלוא כי משחך ה׳ על נחלתו לנגיד תפס נגיד ולא מלך באשר לא הובטח לו המלכות בירושה כדרך הנמשח בשמן הקדש ותרם כראם קרני.

פך – אולי משם זה בעל הברה אחת וע״כ קדמון, נהיה שרש הפך.

הלוא – תיבת זו מחמת הברתה נכונה לקריאה וע״כ השתמשו בה פעמים רבות להוראת הנה (הלא אחיך רעים בשכם, וישב).

נחלתו – לשון מושאל מנחלת הארץ, שאר העמים הם נחלת האלילים, וישראל הם נחלת ה׳.

וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת-פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן¹, וַיִּצֹ֥ק ושפך² עַל-רֹאשׁ֖וֹ של שאול למושחו למלך על ישראל³, וכך המשיך עליו רוח גבורה ועֹז מלך⁴, וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ ונשק לו שמואל⁵, ובנשיקה זו המשיך עליו שפע קודש⁶, וַיֹּ֕אמֶר לו שמואל, הֲל֗וֹא⁷ באותות שאומר לך אשר יבואו עליך⁸, תדע⁹ כִּֽי- באמת הדבר¹⁰ שֶׁמְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה על ידי¹¹ עַל-נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד¹²:

1. לא היה זה שמן המשחה, כי לא היו מושחים ממנו אלא מלכי בית דוד, אלא שמן אפרסמון היה (הוריות יא:), ואמרו (שם יב.) שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן, דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן, רד״ק, אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. רלב״ג.

4. ומה שלא משחו בפרהסיא ביאר מהרי״א כדי שיוכל להפיל גורל אחרי זה (כמובא להלן בפס׳ כ׳), ואם היה נמשח בפרהסיא היה הגורל מיותר בעיני העם, כי היו חושדים אותו שהיטה את הגורל בערמה על האיש אשר משח. וע״פ דברי חז״ל שמשחו בפך ובשמן אפרסמון ולא בקרן ולא בשמן משחת קדש, מבואר כי לכן משחו בצנעה כדי שלא ירגישו שלא נמשח רק לנגיד, מלבי״ם.

5. מצודת ציון. ובמדרש שמואל (פרשה יד) מובא כי כל נשיקות הם של תיפלות חוץ מג׳ נשיקות, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה ״ויצוק על ראשו וישקהו״, נשיקה של פרקים ״וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו״, נשיקה של פרישות ״ותשק ערפה לחמותה״, ר׳ תנחומא אומר אף נשיקה של קריבות שנאמר ״וישק יעקב לרחל״ למה שהיתה קרובתו, רד״ק, אברבנאל.

6. מלבי״ם.

7. היא מילת חיזוק וזירוז, רד״ק.

8. רלב״ג.

9. רי״ד.

10. מצודת דוד.

11. מצודת דוד.

12. נגיד ולא מלך, באשר לא הובטח לו המלכות בירושה כדרך הנמשח בשמן הקדש, מלבי״ם.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) בְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵֽעִמָּדִ֔י וּמָצָ֩אתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם⁠־קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת⁠־דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי׃

When you depart from me today, you shall find two men by the tomb of Rachel on the border of Benjamin at Zelzah; and they will say to you, 'The donkeys which you went to seek are found; and, lo, your father has stopped caring for the donkeys and is anxious concerning you, saying, 'What shall I do about my son?'

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

קבר רחל – בראשית ל״ה:י״ט-כ׳, בראשית מ״ח:ז׳, ירמיהו ל״א:י״ד

השבת אבידה – שמות כ״ג:ד׳, דברים כ״ב:א׳-ג׳

בְּמַהֲכָךְ יוֹמָא דֵין מִנִי מִלְוָתִי וְתַשְׁכַּח תְּרֵין גַבְרִין עִם קְבוּרְתָּא דְרָחֵל בִּתְּחוּם בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְיֵימְרוּן לָךְ אִשְׁתְּכָחָא אֲתָנַיָא דַאֲזַלְתָּ לְמִבְעֵי יַתְהֶן וְהָא שְׁבַק אֲבוּךְ יַת עֵיסַק אֲתָנַיָא וְיַצִיף לְכוֹן לְמֵימַר מָה אַעְבֵיד לִבְרִי.

בלכתך היום מעמדי וגו׳ – רבי ינאי ור׳ יונתן הוו יתבין ואתא חד גבר ושאיל להו מהו דין דכתיב בלכתך היום מעמדי וגו׳.

עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצח והלא קבורת רחל בתחומו של יהודה וצלצח בתחומו של בנימין. אמר רבי ינאי לר׳ יונתן יונתן אחי אסוף חרפתי. אמר ליה הכי אמר ליה למחר הן באין מקבורת רחל את הולך והן באין ואת מוצא אותן בגבול בנימין בצלצח – אמר ליה מהו דכתיב ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל (שמואל ב י״ט:מ״ד). אמר ליה אלו שולחים כתבים אל דוד ואלו מקבלים כתבים. מה דוד אומר להם אחי אתם עצמי ובשרי אתם (שמואל ב י״ט:י״ג). צלצח. רבי יוסי הגלילי אומר צל צח בצחו של יום. רבי עקיבא אומר צלצח של הזקן. שנאמר ומלכים מחלציך יצאו (בראשית ל״ה:י״א).

רמז קט

בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצח – וכי היכן מצינו שנקברה רחל בצלצח והלא בגבול יהודה נקברה שנאמר ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית ל״ה:י״ט), א״ל עכשיו שאני עמך המה על קבורת רחל אתה הולך והם באים אתה מוצא אותם בגבול בנימן בצלצח, ר׳ יוסי הגלילי אומר צח צל יום. ר׳ עקיבא אומר צח צל של זקן ומלכים מחלציך יצאו (בראשית ל״ה:י״א).

עם קבורת רחל בגבול בנימן – והלא קבורת רחל בגבול יהודה בבית לחם? אלא עכשיו הם בקבורת רחל, וכשתפגע בהם תמצאם בגבול בנימן בצלצח, כך שנויה בתוספתא דסוטה (תוספתא סוטה י״א).

צלצח – צל לצח של הקב״ה, שהוא צח ואדום, והיא ירושלים.

ודאג לכם – יירא עליכם. כל לשון דאגה – לשון יראה, דושטיר בלעז.

By Rochel's Tomb, at the border of Binyomin. Isn't Rochel's Tomb within Yehudah's border, in Beis Lechem? [The answer is that] they are now by Rochel's Tomb, but, 'when you will meet them, you will find them within Binyomin's border, in Tzeltzoch.' Thus was taught by the Tosefta of [Maseches] Sotah.⁠¹

Tzeltzoch is a combination of the words צֵל לַצַּח of the Holy One, Blessed is He, Who is pure and ruddy;⁠² and this is Yerusholayim.

And is worrying about you. Has fears concerning you; every expression of דְּאָגָה [worry] is an expression of fear; dementer in Old French.

1. 11:7.

2. Shir Hashirim 5:10.

בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים – שהם עכשיו בקבורת רחל, שזהו בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מ״ח:ז׳), ואתה מוצא אותם

בגבול בנימין בצלצח – שיפגעו בך בצלצח לפי שצלצח היה עומד ביניהן ובין קבורת רחל.

ואמרו אליך נמצאו האתונות – וכן מפורש בתוספתא.

מה אעשה לבני – פתרונו: מבני כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו:ז׳) פתרונו: מאשתו וכן ואמר פרעה לבני ישראל (שמות י״ד:ג׳) פתרונו: מבני ישראל.

עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצח – כלומר אצל קבורת רחל שבנחלת יהודה בבית לחם תמצאם, כלומר קרוב לאותו מקום, ובאי זה מקום הם בצלצח שבגבול בנימן, ונחלת יהודה בדרומה של ארץ בנימן סמוך לו. ובתוספתא סוטה (תוספתא סוטה י״א:י״ג) שנינו ומצאת שני אנשים וגו׳ וכי היכן מצינו שנקברה רחל בגבול בנימן והלא בגבול אפרת נקברה שנאמר ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית ל״ה:י״ט) ואומר ואתה בית לחם אפרת צעיר באלפי יהודה (מיכה ה׳:א׳). אלא אמר לו עכשיו שאני עמך הנם על קבורת רחל, אתה הולך והם באין, תמצאם בגבול בנימן.

ודאג לכם – תרגומו: ויציף, וכן מדאגה מדבר (יהושע כ״ב:כ״ד). מיוצפא אשיארון דמנטיר בלעז.

ויש מפרשין לשון צופה אבריר בלעז.

בלכתך היום – אמרו רבותינו ז״ל: היכן מצינו שנקברה רחל בצלצח בגבול בנימן, והלא לא נקברה אלא בבית לחם, שנאמר ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת הוא בית לחם (בראשית ל״ה:י״ט), ואין בית לחם אלא חלקו של יהודה, שנאמר: ואתה בית לחם אפרתה וגו׳ (מיכה ה׳:א׳)? אלא כך אמר לו: עכשיו שאני מדבר עמך, הנה הם עם קבורת רחל, הנה הם באים, ואתה הולך ואתה מוצא אותם בגבול בנימן בצלצח.

והנה נטש אביך – פירוש קודם שנמצאו האתונות.

ומצאת שם שני אנשים – שהם עומדים עכשיו עם קבורת רחל, תמצא אותם בגבול בנימן בצלצח.

בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים וגו׳. זכר שנתן שמואל אל שאול שלשה אותות כדי שיתאמת אליו ענין מלכותו שהוא מאת האלהים. האחד שבלכתו מעמו ימצא שני אנשים בגבול בנימין בצלצח ויאמרו אליו שנמצאו האתונות, ושהיה אביו דואג עליו לפי שלא ידע אנה פנה. והנה אמר עם קבורת רחל, ואמרו חכמינו ז״ל במסכת סוטה (אמר המגיה חפשתי בכל מסכת סוטה ולא מצאתי שם שום דבר מקבורת רחל ולא מצלצח, ועם היות שגם הילקוט מביאו מתוספתא דסוטה בזה הלשון, אמנם בבראשית רבה צ״א ע״ד, ובמדרש שמואל פרשה י״ד מביא זה הענין אך בשינוי לשון מה) וכי היכן מצינו שנקברה רחל בצלצח בגבול בנימין? והלא לא נקברה כי אם בבית לחם? שנאמר (בראשית ל״ה י״ח) ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם, ואין בית לחם אלא בחלקו של יהודה, שנאמר (מיכה ה׳ א׳) בית לחם אפרתה וגו׳, אלא כך אמר לו עכשיו שאני מדבר עמך הנה הם עם קבורת רחל ואתה הולך והם באים ואתה מוצא אותם בגבול בנימין בצלצח, ופירוש מתישב הוא בכתוב. ואמרו והנה נטש אביך, רוצה לומר והנה קודם שנמצאו כבר היה נוטש אביך את דבר האתונות והנה דואג לכם, רוצה לומר לשאול ולנערו, אבל הכאב העצמי לא היה על הנער כי אם על שאול, וזהו לאמור מה אעשה לבני, כי אם היותו דואג על שניהם היה צועק לבד על בנו, ואמר זה להגיד שמה שאמר שאול לנער פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו נתקיים:

עם קבורת רחל – סמוך לקבורתה.

נטש – עזב.

בלכתך – לאמת בלבבו דבר המלוכה, אמר לו אותות, האחת היא, שאמר לו בלכתך וכו׳.

עם קבורת רחל – רצה לומר: אשר הם עתה סמוך לקבורת רחל, ואתה הולך והם באים, ותמצאם בגבול בנימין בצלצח.

והנה נטש – כאומר הנה בהמצאם עזב דאגה קטנה, ובא לו על ידם דאגה גדולה, ואומר מה אעשה למצוא את בני.

בלכתך באותות האלה רמז לו ענין העם אשר ינהיג ואיך יהיה יחס כל כת וכת מכתות המונהגים מעמו, כי נמצאו בין העם שלש כתות מפורדות,

א. אנשים ההמונים החיים חיי הבהמה בלתי עובדים את ה׳ ולא משכילים באמתותו וכל מגמתם הוא רק גויתם ואדמתם, ויען שהם הרבים כי רוב העם הם המוניים, א״ל כי אותם יפגוש ראשונה בדרכו והכנתו אל המלוכה, אמר בלכתך היום מעמדי ומצאוך שני אנשים כי הם נפרדים לשני מחנות, יש הנמשכים אחר כח המתאוה לאכול ולשתות ולהתעדן, ויש הנמשכים אחר כח המתעורר לאסוף הון ועושר וכדומה, והם עתה עם קבורת רחל ותפגוש אותם בגבול בנימין בצלצח רומז כי אנשים כאלה הם נמצאים עם קבורת רחל, כי הנשמה האלהית אשר בקרבם אשת חיל היפה בנשים הנרמזת ברחל (כי ידוע ששורש הנשמה היא ממדה ידועה הנקראת בפי האלהיים בשם רחל) היא קבורה תוך רגבי אדמה שהוא תחת ממשלת הבשר והגויה וגם עת יפגשוך לא ימשכו אחריך להכנס בגבולך שהוא שבט בנימין רק יעמדו בגבול בנימין מן הצד, והם לא ישאלו לך לשלום כמו הכת הב׳, וכ״ש לא יתנו לך שתי לחם שהוא שי ומנחה, וכמ״ש ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה, כי הכת הזאת הם רחוקים מחברתך כי הם קרובים אל בע״ח נושאי סבל כמוהם שהם הגמל והאתונות, רק בכ״ז לא יזיקו לך, ולא יחשו מלבשרך בדבר האתונות כי נמצאו. בשגם שענין האתונות מתיחס עמהם שהם עמהם במדרגה.

בצלצח – לא מצאנו שם זה כי אם כאן, ושמו מוכיח עליו שהיה מקום צל שיושבים תחת ענפיו להתקרר.

וכדי לאמת בלבבו את דבר המלוכה, אמר לו את האותות, וכך אמר לו, האות הראשונה היא¹, בְּלֶכְתְּךָ֤ שכאשר תלך² הַיּוֹם֙ מֵעִמָּדִ֔י וּמָצָאתָ֩ תמצא שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים, ואנשים אלו הינם כעת³ עִם- סמוך⁴ לִקְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל, ואתה הולך והם באים ותמצא אותם⁵ בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן, בְּצֶלְצַ֑ח בירושלים⁶, וְאָמְר֣וּ ויאמרו אֵלֶ֗יךָ האנשים הללו, נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ לחפש, וְהִנֵּ֨ה עוד לפני שנמצאו האתונות⁷ נָטַ֤שׁ עזב⁸ אָבִ֙יךָ֙ אֶת-דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת שהיתה דאגה קטנה, ובאה לו על ידם דאגה גדולה⁹, וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִמצוא את¹⁰ בְנִֽי:

1. מצודת דוד.

2. ראה את מלבי״ם המבאר באריכות איך בדברים אלו רמז לו כיצד ינהיג את העם, וכיצד כל אות עם אנשים מסויימים רומזת לו על חלק מהעם.

3. תוספתא דסוטה (פרק יא), רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.

4. מצודת דוד, מצודת ציון.

5. תוספתא דסוטה (פרק יא), רש״י, ר״י קרא, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.

6. צל לצח של הקב״ה, שהוא צח ואדום, והיא ירושלים, רש״י. ואמרו רבותינו ז״ל היכן מצינו שנקברה רחל בצלצח בגבול בנימן והלא לא נקברה אלא בבית לחם שנאמר ״ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת הוא בית לחם״, ואין בית לחם אלא חלקו של יהודה שנאמר ״ואתה בית לחם אפרתה וגו׳⁠ ⁠⁠״, אלא כך אמר לו, עכשיו שאני מדבר עמך הנה הם עם קבורת רחל, הנה הם באים ואתה הולך ואתה מוצא אותם בגבול בנימן בצלצח, רד״ק.

7. רד״ק.

8. מצודת ציון.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וְחָלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה וּבָ֙אתָ֙ עַד⁠־אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל⁠־הָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית⁠־אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א׀ שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֖ד נֹשֵׂ֥א נֵבֶל⁠־יָֽיִן׃

Then you shall go on forward from there, and you shall come to the terebinth of Tabor, and there three men going up to God, to Beth-el, will meet you, one carrying three kids, and another carrying three loaves of bread, and another carrying a bottle of wine.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּתְהַךְ מִתַּמָן וּלְהָלָא וְתֵיתֵי עַד מֵישַׁר תָּבוֹר וְיִשְׁכְּחוּנָךְ תַּמָן תְּלָתָא גוּבְרִין דְסַלְקִין לְמִסְגַד קֳדָם יְיָ בְּבֵית אֵל חַד נָטִיל תְּלָתָא גַדְיָן וְחַד נָטִיל תְּלַת פִּתִּין דִלְחַם וְחַד נָטִיל גַרְבָא דַחֲמָר.

אילון תבור – מישר תבור.

Eilon Tavor. The plain of Tavor.

אלון תבור – מישר תבור.

עולים אל האלהים בית אל – תרגומו: למיסגד קדם י״י בבית אל, ושם היו נוהגין קדושה ומתפללין מימות אבות.

גדיים – מן גדי, אריים מן ארי, צביים מן צבי.

אחד נשא שלשת – כן דרך המקרא לכתוב אחד במקום שני ושלישי, כמו ושם האחד אליעזר (שמות י״ח:ד׳).

אלון תבור – כתרגומו: מישר תבור.

עולים אל האלהים בית אל – הוא לוז, שקראו יעקב בית אל. ושם היה המזבח שבנה יעקב, ובשעת היתר הבמות היו מקריבים שם, ואותו הבית היה קדוש, והיו באים שם ישראלים באותו הזמן להתפלל בזכות יעקב. וכן אמר על זה יעקב: יהיה בית אלהים (בראשית כ״ח:כ״ב). ואף על פי שהדרש יש לו דרך אחרת בזה, זה שכתבנו הוא הנראה לפי פשטי הפסוקים, כי בית אל היה מקום קדוש לעולם, ומקום מזבח, והיו באים להתפלל שם. והיה מקום נבואה, כמו שאמר: וזה שער השמים (בראשית כ״ח:י״ז) – פי׳ שער לידע ממנו מה שגוזרין בתחתונים מן השמים. ואמר הושע: בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו (הושע י״ב:ה׳).

ותרגם יונתן: עולים אל האלהים – דסלקין למיסגד קדם י״י לבית אל.

והאות השני שנתן אליו הוא אמרו וחלפת משם, רוצה לומר שיעבור משם והלאה ומצאוהו שלשה אנשים עולים אל האלהים בית אל שהוא לוז שהיה שם המזבח שבנה יעקב, והיו באים שם להתפלל בכל זמן לזכות יעקב, כמו שכתוב (בראשית כ״ח כ״ב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, והיה מקום מוכן להורדת השפע האלהי כמו שאמר וזה שער השמים. וזכר שיהיו שלשת האנשים אחד מהם נושא שלשה גדיים ואחד נושא שלשת ככרות לחם ואחד נושא נבל יין.

נבל יין – ברוב ספרים מדוייקים שאצלנו בחמש נקודות. ובשרשים ואחד נשא נבל יין בשש נקודות ויש ספרים בחמש נקודות ע״כ.

וחלפת – ענין העברה, כמו: חלף הלך לו (שיר השירים ב׳:י״א).

נבל – נאד.

וחלפת – והאות השני הוא, כאשר תעבור משם והלאה וכו׳.

בית אל – זה שילה שעמד בה בית אלהים.

וחלפת משם והלאה הנה תפנה מן הכת הזאת אל כת יותר מעולה, והם היוצאים מגדר הבהמיים אל מדרגת האנשים אשר יעסקו בעבודת ה׳ עולים אל האלהים בית אל להקריב קרבנות ושם ימצאוך שלשה אנשים רצה לומר כי בין הכת העוסקים בעבודה יש שלשה מינים,

א. יש העוסק בעבודת ה׳ לשם ה׳ לריח ניחוח בלבד שלא לפניה אחרת חיצונית, וזה האחד נשא שלשה גדיים שמגמתו להקריב גדי עזים בלבד, ויען שנפש האדם כלולה מג׳ כחות שהיא הצומחת והחיונית והמשכלת, צייר שנושא שלשה גדיים להקריב שלשה חלקי נפשו לפני ה׳, ויש העובד על כוונת הנאת עצמם שהוא להשיג על ידי עבודתו רצון מה׳ לתת לו חית ידו וצרכיו ההכרחיים, שזה הגם שעובד את ה׳ הוא עובד את עצמו גם כן ונושא שלשה חלקי נפשו וישפכם לפני ה׳ על שלשת ככרת לחם ומזון, ויש הגרוע מכולם העובד את ה׳ לבעבור ישיג עושר ומותרות ותענוגים שכר עבודתו שזה הנמלץ בהנושא נבל יין ועל כל פנים כל שלשה המינים מהכת הזאת הם פונים בעבודתם או בשאלת צרכיהם אל האלהים והם יתחברו עמך ושאלו לך לשלום וגם יתנו לך שתי לחם שהוא הפקת צרכיך ואתה תקח מידם כי יתמכוך להגן על שלומך ולמלאת צרכיך הגופנים.

ומצאוך – ובפסוק א׳ כתב ומצאת והענין אחד, רק י״ל שבצלצח קדמו שני האנשים לשאול, ובאלון תבור, שגם הוא מקום צל וחניה, קדם שאול לשלשה האנשים.

אלון תבור – נראה שאיננו הר תבור בנחלת יששכר רק מקום אחר בנחלת בנימין.

בית אל – אולי הקימו שם משכן ונתנו בו המזבחות והשלחן והמנורה ושאר כלי הקדש חוץ מן הארון שהיה בקרית יערים הנקראת למטה (ה׳) גבעת האלהים.

וְהאות השניה היא שכאשר¹ חָלַפְתָּ֨ תעבור² מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה, וּבָ֙אתָ֙ ותבוא עַד-אֵל֣וֹן מֵישַׁר³תָּב֔וֹר, וּמְצָא֤וּךָ ימצאו אותך שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים אשר עֹלִ֥ים להשתחות⁴ ולהתפלל⁵ אֶל-הָאֱלֹהִ֖ים בְּבֵּֽית-אֵ֑ל, היא העיר לוּז, שם המזבח שבנה יעקב⁶, אֶחָ֞ד יהיה נֹשֵׂ֣א | שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים, וְאֶחָד֙ יהיה נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם, וְאֶחָ֥ד יהיה נֹשֵׂ֖א נֵֽבֶל- נאד⁷ יָֽיִן:

1. אברבנאל, מצודת דוד.

2. מצודת דוד, מצודת ציון.

3. תרגום יונתן, רש״י, מהר״י קרא, רד״ק.

4. תרגום יונתן, רש״י.

5. אברבנאל.

6. שם היו נוהגים קדושה ומתפללים מימות אבות, מהר״י קרא, רד״ק, אברבנאל. ומצודת דוד ביאר כי זה היה בשילה.

7. מצודת ציון.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי⁠־לֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם׃

And they will salute you and give you two cakes of bread which you shall receive of their hand.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וְיִשְׁאֲלוּן לָךְ לִשְׁלָם וְיִתְּנוּן לָךְ תַּרְתֵּין גְרִיצָן דִלְחֵם וּתְקַבֵּל מִידֵיהוֹן.

שתי לחם – תרגם יונתן: תרתין גריצן דלחם, פירושו: חלות לחם. ושלשה ככרות לחם (שמואל א י׳:ג׳) תרגום: תלתא פיתין דלחם. והככרות הם גדולות מן החלות.

נראה כי אותו שהיה נושא שלשה ככרות לחם היה נושא גם כן חלות לחם, וזכר גם כן הככרות לפי שהם הגדולות, ולא זכר הקטנות, כי לא יתכן כי אם לא היו נושאים אלא ג׳ ככרות לחם שיתנו לשאול ונערו שתים ולא ישארו עמהם אלא ככר אחד, והם היו שלשה, אלא כי גם חלות לחם היו נושאים שתים או שלשה, ונתנו לשאול ונערו שתי חלות לחם. ואחר שזכר ככרות וזכר חלות, ידועה הוא שלא יקראו הככרות חלות. וכן כתוב בתורה: וככר לחם אחת וחלת לחם אחת (שמות כ״ט:כ״ג).

ושישאלו לו לשלום ויתנו לו שתי לחם, רוצה לומר שתים מהככרות שזכר והמפרשים אמרו שלא נתנו לו מהככרות כי אם מהחלות שהיו בידם גם כן:

וְשָׁאֲל֥וּ וישאלו לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם לשלומך, וְנָתְנ֤וּ ויתנו לְךָ֙ שְׁתֵּי-כיכרות¹ לֶ֔חֶם מתוך השלושה², וְלָקַחְתָּ֖ ותיקח אותם מִיָּדָֽם:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל. ויונתן תרגם ״תרתין גריצן דלחם״ פירושו ״חלות לחם״, ושלשה ככרות לחם תרגם ״תלתא פיתין דלחם״, והכיכרות הם גדולות מן החלות, ונראה כי אותו שהיה נושא שלשה כיכרות לחם, היה נושא גם כן חלות לחם, ואותן נתן לשאול, וזכר את הכיכרות (בפס׳ ג׳) ולא את החלות לפי שהם הגדולות ולא זכר הקטנות, רד״ק.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמקראות שלובותהכל

(ה) אַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר⁠־שָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים׃

After that you shall come to the hill of God, where the garrison of the Philistines is; and it shall come to pass, when you have come there to the city, that you shall meet a band of prophets coming down from the high place with a lute, a tambourine, a pipe, and a harp before them; and they will be prophesying.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

בָּתַר כֵּן תְּהַךְ לְגִבְעַתָא דִי בָה אֲרוֹנָא דַייָ דְתַמָן אִסְטַרְטִינֵי פְלִשְׁתָּאֵי וִיהֵי כְמֵיעֲלָךְ תַּמָן לְקַרְתָּא וּתְעָרַע סִיעַת סַפְרַיָא נַחֲתִין מִבֵּית אַסְחָרוּתָא וְקָדָמֵיהוֹן נִבְלִין וְתוּפִּין וְצֶלְצְלִין וְכִנוֹרִין וְאִינוּן מְשַׁבְּחִין.

גבעת האלהים – גבעת קרית יערים אשר עכשיו ארון האלהים שם.

נציבי פלשתים – סרדיוטות שמינו על ישראל, שהיו רודין בה ומושיבים נציבים בערי ישראל.

חבל נביאים – תרגם יונתן: סיעת ספריא.

חבל – סיעה, וכן: חבלי שאול סבוני (שמואל ב כ״ב:ו׳), משרית רשיעיא אקפוני.

מהבמה – תרגם יונתן: מבית אסחרותא.

The hill of God. The hill of Kiryas Ye'arim, where the Ark of God was now resting.

Philistine officers. Officers whom they had appointed over Yisroel, for they [the Philistines] were ruling over them and stationing officers in the cities of Yisroel.⁠¹

A band of prophets. Targum Yonatan renders, 'a band of scribes.' 'חֶבֶל' is a band, similar to, 'the חֶבְלֵי of the wicked surrounded me'² [rendered by Targum as], 'the bands of the wicked surrounded me.'

From the high place. Targum Yonatan renders, 'from the banquet hall.'

1. The Philistines had been conquering parts of Eretz Yisroel and had appointed officers to govern the areas that they dominated.–Mahri Kra

2. II Shemuel 22:6.

אשר שם נציבי פלישתים – כשתקפה יד פלישתים על ישראל ונוצחין ומכבשין להם בארץ ישראל מניחים שם בכל עיר שהיו מכבשין נציבי פלישתים שלא ישובו העברים וימרדו בהם כשם שעושין ישראל כשתקפה ידם על האומות כמו שאמר בדוד וישם באדום נציבים (שמואל ב ח׳:י״ד).

חבל נביאים – חבורה של נביאים וכן תירגם יונתן סיעת ספרייא.

ולפניהם נבל ותוף וחליל וכינור – שאין שכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה, וכן הוא אומר {והיה} כנגן המנגן ותהי עליו יד י״י (מלכים ב ג׳:ט״ו).

והמה מתנבאים – שמלכות ישראל קריבה לבוא.

גבעת האלהים – תרגומו: גבעתא דבה ארונא די״י, וזהו קריית יערים.

נציבי פלשתים – פירש רבינו סרדיוטין שמינו פלשתים על ישראל שיהיו רודין בהן ומושיבין נציביהן בערי ישראל. אם אגדה הרי טוב ואם לאו לא מצינו לו סמך גמור במקרא, שנאמר למטה ויך יונתן את נציב פלשתים אשר בגבע (שמואל א י״ג:ג׳), כי נראה כמה שאמר גבעת אלהים אשר שם נציבי פלשתים. מ׳ר׳.

ואני אומר כי יש ראיה מן המקרא, ויש לומר כי מקרא קצר הוא כלומר גבעה שבה ארון האלהים שחונים שם נציבי פלשתים.

חבל נביאים – תרגומו: סיעת ספריא, וכן חבלי שאול סבוני (שמואל ב כ״ב:ו׳) – משיריית רשיען.

ומנחם חיברו עם חבלי רשעים עודוני (תהלים קי״ט:ס״א), פירושו להקת נביאים לפי הענין.

מתנבאים – תרגומו: משבחין, וכן והתנבאית עמם תרגומו: ותשבח.

גבעת האלהים – תרגם יונתן: לגבעת׳ די בה ארונא די״י, והיא גבעת קרית יערים, כי שם היה הארון מיום שהשיבוהו פלשתים עד שהעלהו דוד משם.

אשר שם נציבי פלשתים – שהיו פלשתים מושלים בישראל (שופטים י״ד:ד׳), והיו להם נציבים ממונים על ישראל שם וכן גבע בנימן, כמו שאמר בדוד כשהיה מושל באדום: וישם באדום נציבים (שמואל ב ח׳:י״ד). והממונה על דבר נקרא נציב, שמעמידין אותו עליהם.

ואמר לו שמואל כי שם תצלח עליו רוח י״י לשני דברים, האחד לפי שהיה שם הארון, והשני לפי שהיו שם נציבי פלשתים, רמז לו כי הוא יסירם משם ויושיע ישראל מידם.

חבל נביאים – תרגם יונתן: סיעת ספריא. רוצה לומר: תלמידים, כי תלמידי חכמים נקראו סופרים. ואלה היו תלמידי הנביאים הגדולים, והתלמידים היו נקראים בני הנביאים. והנביאים הגדולים שהיו באותו הזמן מעלי עד דוד היו: אלקנה ושמואל וגד ונתן ואסף והימן וידותון.

מהבמה – כי שם בקרית יערים היה במה.

ולפניהם נבל ותוף וחליל וכנור – כי רוח הקדש אינה שורה אלא מתוך שמחה.

והמה מתנבאים – תרגם יונתן: משבחין, כלומר נבואתם היתה שירות ותושבחות לאל נאמרות ברוח הקדש.

גבעת האלהים – זו גבעת קרית יערים ששם הארון.

והמה מתנבאים – מבנין התפעל וממאמר שיתפעל.

והאות השלישי הוא שיבא גבעת האלהים אשר שם נציבי פלשתים ויפגע חבל נביאים ויצלח עליו רוח השם וינבא עמהם ויהפך לבו לאיש אחר. וגבעת האלהים תרגם יונתן לגבעתה דבה ארנא דיי׳, והיא קרית יערים, כי שם היה הארון ששבו פלשתים, והיו בני הנביאים תלמידי שמואל אשר למדם והדריכם והכינם לקבל השפע הנבואיי עולים שמה להתבודד ולהתנבא בסבת שפע ארון האלהים אשר שם, והיה לפניהם חליל ונבל וכנור והם מתנבאים, רוצה לומר שהיו מכינים עצמם בשמחת אותם הנגונים, ואמר בכאן מתנבאים אין פירושו משבחים כמו שתרגם יונתן ופירוש המפרשים, אבל ענינו שהיו מכינים עצמם ומתבודדים להנבא, כי מתנבאים הוא בנין ההתפעל מהנבואה:

אחר כן תבא גבעת – בדפוסים אחרונים כתוב תבוא אל גבעת ובדפוסים ישנים וספרים כ״י מדוייקים ליכא מלת אל וכן הוא במאיר נתיב.

ויהי כבאך – במקצת ספרים הכ״ף דגושה ובמכלול דף ק״ז נמנה עם הרפין ועיין מ״ש בתילים סימן קמ״ז.

ופגעת – בשני גרישין.

נציבי – פקידי פלשתים, מה שהציבו.

ופגעת – ענין פגישה.

חבל – סיעה, כמו: חבלי רשעים (תהלים קי״ט:ס״א).

נבל ותוף וגו׳ – שמות מיני כלי זמר.

אחר כן – והאות השלישי, כאשר תבוא אל גבעת האלהים והיא קרית יערים, שעמד הארון שם בגבעה כמו שכתוב למעלה (שמואל א ז׳:א׳).

נבל וכו׳ – בכדי לשמחם להשרות הנבואה עליהם, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (בבלי שבת ל׳:), וכן נאמר באלישע: והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳ (מלכים ב ט״ו:ג׳).

אחר כן תבוא (אל) גבעת האלהים ששם ישב הארון (ושם נציבי פלשתים רומז כי מהשפעת האלהיים האלה תזכה להכניע את הפלשתים כמ״ש (י״ג ג׳) ויך יהונתן את נציב פלשתים אשר בגבע) ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה שהיא כת שלישית אשר יצאו ממדרגת אנשים אל מדרגה שיקראו אלהיים, אנשים אשר התפשטו מכל עניני הבשר עוסקים ברוחניות ובאלהות ולפניהם נבל ותף וחליל משתדלים לעורר את הנפש האלהית אל שתחול עליה רוח הנבואה.

נצבי פלשתים – תרגם יונתן אסטרטיגי Strateghi, שרי הצבא ועמם אנשי חיל, אולי מקום מצודה ומבצר, ופלשתים בנו עליו בחן ועופל ונתנו בו מגבוריהם למשול על ישראל.

חבל – חבורת נביאים, כחוטים האלה הנאחזים יחד ונעשים חבל.

נבל – יש לתיבה זו שתי הוראות, שם אחד מכלי השיר ושם כלי המחזיק יין ושניהם משרש נבל הקרוב לנפל בחילוף אותיות בומ״ף, רק לנפילה בכח ישתמשו בשרש נפל שהברתו קשה, ובשרש נבל, בצירי, שהברתו רכה ישתמשו להורות נפילה לאט לאט כעלה הנָבֵל, וגם צורת שני הכלים שוה כי הם מעור בהמה תפור יחד, ואם יחסר להם הרוח או היין המנפחם ירפו מעט מעט ויפלו יחד.

מתנבאים – מזמרים שירים לכבוד ה׳ כפי המית לבם וכפי רוח ה׳ המעיר שכלם, וע״כ דומים לנביאי ה׳.

והאות השלישית היא שכאשר¹ לְאַ֣חַר מִכֵּ֗ן תָּבוֹא֙ אל גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים, היא קרית יערים שם עומד הארון², אֲשֶׁר-שָׁ֖ם נמצאים נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים הם הפקידים שהוצבו³ בערי ישראל ומונו על ישראל והיו רודים בהם⁴, וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם אל הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ ותפגוש⁵ חֶ֤בֶל סיעת⁶ נְבִיאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵֽהַבָּמָ֔ה ממקום אכילת הקורבנות⁷, וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר לשמחם כדי להשרות הנבואה עליהם⁸, וְהֵ֖מָּה והם מִֽתְנַבְּאִֽים יתנבאו שמלכות ישראל קריבה לבוא⁹, ונבואתם תהיה בשירות ותשבחות¹⁰ הנאמרות לה׳ ברוח הקודש¹¹:

1. אברבנאל, מצודת דוד.

2. רש״י, רי״ד, מצודת דוד. ועמד שם עד שדוד העלהו משם, רד״ק.

3. מצודת ציון.

4. רש״י. כי כאשר תקפה יד פלישתים על ישראל, וכבשו אותם, היו מניחים בכל עיר שהיו כובשים נציבי פלישתים שלא ישובו היהודים וימרדו בהם, כשם שהיו עושים ישראל כשתקפה ידם על האומות, כמו שאמר בדוד ״וישם באדום נציבים״ (שמואל ב׳ ח׳ י״ד), ר״י קרא. ואמר לו שמואל כי שם תצלח עליו רוח ה׳ בגלל שתי סיבות, האחת לפי שהיה שם הארון, והשניה לפי שהיו שם נציבי פלשתים, ורמז לו כי הוא יסירם משם ויושיע את ישראל מידם, רד״ק.

5. מצודת ציון.

6. רש״י, מצודת ציון. ויונתן תרגם ״סיעת ספריא״ דהיינו תלמידים, כי תלמידי חכמים נקראו סופרים, ואלה היו תלמידי הנביאים הגדולים, והתלמידים היו נקראים בני הנביאים, והנביאים הגדולים שהיו באותו הזמן מעלי עד דוד, היו אלקנה ושמואל וגד ונתן ואסף והימן וידותון, רד״ק. ואברבנאל מבאר כי היו בני הנביאים תלמידי שמואל, והיו מכינים עצמם בשמחת אותם הנגונים.

7. תרגום יונתן, רש״י.

8. כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה (שבת ל:), וכן נאמר באלישע, ״והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳ ״ (מלכים ב׳ ג׳ ט״ו), ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.

9. ר״י קרא.

10. תרגום יונתן.

11. רד״ק.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔הי״י֔ וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר׃

And the spirit of Hashem will come mightily upon you, and you shall prophesy with them, and you shall be turned into another man.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְתִשְׁרֵי עֲלָךְ רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וּתְשַׁבַּח עִמְהוֹן וְתִשְׁתַּנֵי לִגְבַר אוֹחֲרָן.

וצלחה עליך רוח י״י והתנבית עמם – כשם שהוא אומר בסמוך: ותצלח עליו רוח אלהים ויתנבא בתוכם (שמואל א י׳:י׳).

ונהפכת לאיש אחר – שתצלח עליך רוח גבורה כשם שהוא אומר בסמוך ויהפוך לו אלהים לב אחד (שמואל א י׳:ט׳) שלבשתו רוח גבורה שלאחר שנמשח לנגיד על ישראל נצרך לגבורה.

ונהפכת לאיש אחר – תרגומו: ותשתני.

וצלחה עליך רוח י״י – תעבור ותנוח עליך רוח נבואה.

והתנבית – בא על דרך בעלי הה״א.

ונהפכת לאיש אחר – רוצה לומר שתהיה לך רוח יתירא, ורוח נבואה ושררה, וזהו שאמר גם כן: ויהפוך לו אלהים לב אחר (שמואל א י׳:ט׳).

ואמרו וצלחה עליך רוח השם והתנבית עמם ונהכפת לאיש אחר, פירושו אצלי שיצלח עליו רוח אלהים והוא הרצון והתאוה להנבא. ומיד והתנבית עמם, רוצה לומר תתעסק להנבא וזכר שישיג מבוקשו ורצונו, וזהו ונהפכת לאיש אחר, כלומר שישיג השפע הנבואיי ובזה יהיה לאיש אחר, ויעדו אם כן בהתחלת הנבואה והוא הרצון, ואמצעיתה והוא ההתבודדות להנבא, ובתכליתה שהא השפע המגיע אליו. ואפשר עוד לומר שיצלח עליו רוח הקודש והיא המדרגה הקטנה והראשונה ממדרגת הנבואה, ועוד יגיע אל מדרגת הנבואה הגמורה וזהו והתנבית עמם, ומלבד כל זה יעדו שימצא בעצמו בדברים האנושיים כח עצה וגבורה שלא היה לו, וזהו ונהפכת לאיש אחר:

וצלחה – ועברה, כמו: וצלחו הירדן (שמואל ב י״ט:י״ח).

וצלחה – תעבור עליך רוח ה׳ ותנבא עמם, ותהיה נהפך לאיש אחר, כי עתה אינך נביא.

וצלחה הכת הזאת הם יסעדוך בענינים אלהיים, שעל ידי התחברותם,

א. וצלחה עליך רוח ה׳ הוא רוח גבורה נפלאה כמ״ש המורה, שזה מדרגה ממדרגת רוה״ק שתחול רוח גבורה אלהית על איש אחד עד שלא יחת להציל קהל רב מהמון מחנות,

ב. בענין נפשי והתנבית עמם – ואחר שתחול עליך ענין אלהי על שני חלקיך ונהפכת לאיש אחר בגוף ובנפש.

וצלחה – דרך העברה יעור כח שכלך ג״כ, ופחד יסור ממך ותשמיע גם קולך ביניהם.

וְצָלְחָ֤ה ותעבור¹ עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה היא רוח הקודש², והוא הרצון והתאוה להתנבא, ותשיג מבוקשך³ וְהִתְנַבִּ֖יתָ וְתִתְנַבֵּא⁴ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ ותשתנה⁵ ותהפך לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר בגוף ובנפש⁶, שתצלח עליך רוח גבורה⁷, ותהיה לך רוח יתירה ורוח נבואה ושררה⁸:

1. מצודת דוד, מצודת ציון.

2. מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. מצודת דוד.

5. מהר״י קרא.

6. מלבי״ם.

7. ר״י קרא.

8. רד״ק.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וְהָיָ֗ה כִּ֥י [תָבֹ֛אנָה] (תבאינה)^א הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃

And let it be, when these signs have come to you, that you shall do as your hand finds; for God is with you.

א. [תָבֹ֛אנָה] (תבאינה) א=תָבֹ֛אינָה ואין ציון של קרי

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וִיהֵי אֲרֵי יֵיתוּן אָתַיָא הָאִלֵן לָךְ עֲבֵיד לָךְ מָנֵי מַלְכוּתָא אֲרֵי מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדָךְ.

כי תבאנה האותות האלה לך – ותדע כי דברי אמת, וכשם שבאו לך אותות הללו, כך יתקיים דבר המלוכה.

עשה לך אשר תמצא ידך – אתקין לך מאני מלכותא, והכן לך טכסיסי המלוכה כמו שתוכל.

And when these signs come upon you. And you will realize that my words are true; for just as these signs will come to you, so will the matter of the kingship be fulfilled.⁠¹

Prepare yourself as well as you can. [Targum renders,] 'prepare for yourself regal garments, and make ready for yourself the court ritual,' as well as you can.

1. And therefore “prepare yourself…”

והיה כי תבואנה האותות האלה לך עשה לך אשר^א תמצא ידך – עשה לך ככל אשר תמצא ידך לעשות, תתחזק והלחם בעד עמך כי האלהים יהיה עמך, זה פתרונו ופשוטו.

ואני שמעתי עשה לך כאשר תמצא ידך – שתכין לך בגדי מלכות.

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״כבשר״.

אשר תמצא ידך – תרגומו: אתקין לך מני מלכותא, כלומר הכן לך טכסיסי מלכות במה שתוכל, שבביאת האותות תוכל להאמין שיתקיים לך דבר מלכות.

ויש לומר: עשה לך אשר תמצא ידך – לשון גבורה, היה לבן חיל ונלחמת בפלשתים, ורמז לו מלחמת נחש העמוני. ולכך אמר שאול מחר תהיה לכם ישועה כחום השמש (שמואל א י״א:ט׳), והוא לשון כאשר מצאה ידי לממלכת האליל (ישעיהו י׳:י׳).

כי תבאינה – כתוב ביו״ד, כמו: תבאינה בהיכל מלך (תהלים מ״ה:ט״ז), שנקראת האל״ף והיו״ד למשך, אבל זה נקרא תבאנה בהעלם האל״ף. והכתיב והקרי שניהם אחד, ושניהם נכונים בלשון, כמו: תשובנה ותשובינה.

עשה לך אשר תמצא ידך – כלומר כל מה שתרצה לעשות, עשה, כי האלהים עמך.⁠¹ ויש לפרש כי רמז לו בזה הדבר על מלחמת נחש העמוני.

ויונתן תרגם: אתקן לך מאני מלכותא.

1. השוו ללשון הפסוק בדברי הימים א י״ז:ב׳.

עשה לך כל אשר תמצא ידיך – תרגומו: אתקין לך מאני מלכותא.

ואחרי שלשת האותות האלה אמר שיעשה כל אשר תמצא ידו כי האלהים עמו, רוצה לומר שיעשה גבורותיו וינהיג את ישראל לפי שהעזר האלהי דבק בו. ותרגם יונתן עביד לך מני מלכותא, (פירוש התקן לך כלי מלכות) והנכון שרמז לו בזה אל מה שעשה אחרי כן במלחמת נחש העמוני שעשאו בלי צווי נביא ונסמך על זה. ושאל רלב״ג איך היו בישראל חבל נביאים? וכבר נזכר שהיה דבר ה׳ יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, והתשובה לזה אצלי מבוארת, כי קודם נבואת שמואל היה דבר ה׳ יקר, אבל אחרי שירד עליו השפע נתמלא האדמה כלה אורה והכין תלמידים הרבה ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים, וכמו שפירשתי בפסוק ויוסף ה׳ להראה בשילה: ואמנם למה נתן שמואל לשאול שלשת האותות האלה, ולמה באות השני זכר שימצא איש עם נבל יין ואיש עם שלשה גדיים ואיש עם שלשה ככרות לחם, ולמה לא יתנו לו גדיים ולא יין כי אם לחם לבדו, ומה המורה כל זה, הנה שיערתי בו מה שאומר, שהנה שיער הנביא שהיו בשאול שלשה בחינות. אחת עם בית אביו ועניניו, ואחת עם בני ישראל בהיותו מלכם, ואחת עם האל יתברך להשלמת נפשו שהוא תכלית התכליות כלם, והם בחינה טבעית כפי מולדתו, ובחינה נימוסית כפי הנהגתו את עמו, ובחינה אלהית כפי דבוקו באל יתברך, הראשונה היא מאשר הוא בעל חיים, והשנית מאשר הוא אדם, והשלישית מאשר הוא אלהי. ולכן נתן לו האות הראשון מפאת הבחינה הראשונה שהוא היחס אשר היה לו עם בית אביו ועם עניניו, וזהו שאמר נמצאו האתונות אשר הלכת לבקש והנה נטש אביך את דברי האתונות ודאג לכם לאמר מה אעשה לבני, ועל זה אמר וחלפת משם והלאה, רוצה לומר שאחרי שהוא כבר מלך בישראל אין ראוי שיחוש עוד לעניני האתונות ולצרכי בית אביו, אבל שיעזוב אותם ויפנה להלאה כלומר אל דברים יותר מעולים וגדולים. והאות השני נתן לו כפי הבחינה השנית שהוא היחס אשר יהיה לו במלכותו עם בני ישראל, וזהו ובאת עד אילון תבור ומצאוך שם שלשה אנשים עולים אל האלהים שהם רמז אל העמים אשר ינהיג, וזכר שעם היות ביד אחד מהם גדיים וביד אחד נבל יין וביד אחד ככרי לחם הנה לא יקח מהבשר שהוא משל לעופות הטורפים האוכלים בשר אחיהם, ואמר שאין ראוי זה אליו כי המלך ראוי שיהיה רחמן ומסתפק ולא יהיה טורף ושואג, וגם לא יתנו לו ולא יקח מידם דבר מהיין לפי (משלי ל״א ד׳) שאל למלכים שתו יין, וזכר שלבד יתנו לו מהלחם והלחם לבד יקח מאתם לא הבשר ולא היין, והוא משל ורמז להנהגתו שינהיג בני ישראל בנחת ולא יעשוק אדם ולא יקח מנכסיהם שלא כדין, וגם לא יטה אל התאוות הגשמיות הנרמזות ביין כי אם בלחם שלבב אנוש יסעד ובמדרש תנחומא דרשו, שלשה אנשים הם שלשת בניו יונתן ואבינדב ומלכי שוע, אחד נבל יין זו מיכל בתו ששתקה ונתנה נאד של יין תחת דוד במטה וכו׳. והאות השלישי נתן לו כפי הבחינה השלישית מהיחס והדבקות אשר יהיה לו עם הדברים האלהיים, ועליו אמר אחרי כן תבוא גבעת האלהים שיבא אל הר האלהים ויקום במקום קדשו, וזה בשני דברים. האחד בשישנא את שונאיו ויהיה נלחם את מלחמות ה׳, וזה רמז באמרו אחרי כן תבוא גבעת האלהים אשר שם נציבי פלשתים, רוצה לומר שבהתדבקו לאל יתברך ראוי שיסיר אויביו מן הארץ. והשני הוא במה שישלים נפשו וידבק שכלו בעליונים, וזהו ופגעת חבל נביאים וגו׳, והתנבית עמהם, ובזה האות האחרון להיותו רומז לבחינה אשר היא אצלו מאשר הוא אלהי אמר ונהפכת לאיש אחר, שיצא מגדר האנושות ויכנס בגדר האלהות והרוחניות. הנה אם כן שלשת האותות האלה יעידו ויגידו מעשיו אשר ראוי לעשותם, במה שהיה נולד בעל חי, ובמה שהוא מנהיג מדיני, ובמה שהוא מתדבק אלהי, והותרה בזה השאלה הששית:

תבאינה – יתיר יו״ד.

עשה לך – התקן לך כלי מלכות כפי יכולתך, כי האלהים עמך ומלוך תמלוך.

והיה כי תבאנה האותות האלה לך שזה לך האות על העזר שתשיג מכל כתות העם איש לפי כחו ומדרגתו עשה לך אשר תמצא ידך אז לא תסמוך על עזר אחרים רק על עזר האלהי אשר ילוה אליך, ע״ד אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני.

עשה לך אשר תמצא ידך – כל פעם שיזדמן לפניך להראות גבורתך אזור חיל ועשה והצלח כי ה׳ עמך.

וְהָיָ֗ה כִּ֥י תָבֹ֛אנָה (תבאינה כתיב) שלושת¹ הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ תדע כי דְּבָרַי אמת, וכשם שבאו לך האותות הללו כך יתקיים דבר המלוכה², לכן עֲשֵׂ֤ה התקן³ לְךָ֙ כלי מלכות⁴ ותכסיסי מלוכה⁵ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כפי יכולתך⁶, והתחזק והילחם בעד עמך⁷, ולא תסמוך על עזרת אחרים אלא רק על השי״ת⁸, כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ ומלוך תמלוך⁹:

1. אברבנאל.

2. רש״י.

3. תרגום יונתן, רי״ד.

4. תרגום יונתן, רי״ד. ורד״ק מבאר כל מה שתרצה לעשות עשה כי ה׳ עמך, ורמז לו בזה על מלחמת נחש העמוני.

5. רש״י.

6. רש״י, מצודת דוד.

7. ר״י קרא.

8. מלבי״ם.

9. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַד⁠־בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה׃

And you shall go down before me to Gilgal; and, behold, I will come down to you to offer burnt-offerings and to sacrifice sacrifices of peace-offerings. You shall wait seven days until I come to you and tell you what you shall do.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְתֵיחוֹת קֳדָמַי לְגִלְגָלָא וְהָא אֲנָא נָחִית לְוָתָךְ לְאַסָקָא עֲלַוָן וּלְנַכְסָא נִכְסַת קוּדְשִׁין שַׁבְעָא יוֹמִין תּוֹרִיךְ עַד מֵיתֵי לְוָתָךְ וַאֲחַוֵי לָךְ יַת דְתַעֲבֵּיד.

וירדת לפני הגלגל – ולאחר שתמלוך, תרד הגלגל לפני, קודם שארד אני.

והנה אנכי ירד אליך – לסוף שבעת ימים שתרד אתה.

תוחל – תמתין.

Then you shall go down to Gilgol ahead of me. After you reign, you shall come down to Gilgol before me, i.e., before I go down.

And I will go down to you. At the end of seven days after you will have gone down.

Wait. You shall wait.

שבעת ימים תוחל – [המתן]⁠^א שלא תלחם בפלישתים עד בואי אליך.

א. כך נוסף בין השיטין בכ״י (לפי עדות עפנשטיין).

וירדת לפני הגלגל – קודם שארד אני.

והנה אנכי ירד אליך – לסוף ז׳ ימים שתרד אתה, וזו היתה נביאות, כי בשנה שנייה למלכותו היה אותו הדבר שירד לגלגל כדאיתא בסדר עולם.

תוחל – תמתין, מן יחל, תורד מן ירד, והוא מן וייחל עוד שבעת ימים (בראשית ח׳:י״ב).

ותרגומו: ואוריך תוחל תוריך.

והודעתי לך את אשר תעשה – כלומר לא תעלה העולה עד באי, כי הנני יורד אליך להעלותה ביום השביעי. ושנינו בסדר עולם: שמואל אמר לשאול וירדת לפני הגלגל הנה אנכי יורד אליך להעלות העולה שבעת ימים תוחל עד באי אליך, והוא לא עשה כן, לכך נאמר נסכלת ולא שמרת את מצות י״י (שמואל א י״ג:י״ג).

שבעת ימים תוחל – פי׳ מיום הפרדי ממך בגלגל, וזה היה אחר חידוש המלוכה, כי בחידוש המלוכה שניהם באו הגלגל יחד עם כל ישראל, ואחר שדבר שמואל דבריו הלך לו, ובחר לו שאול שלשת אלפים, ויתר העם שלח {איש} לאוהליו (שמואל א י״ג:ב׳). ומיום שנפרד שמואל משאול שם בגלגל, אמר לו שייחל לו שבעה ימים עד שיבא אליו. ושאול לא יצא מן הגלגל, אלא היה שם מחדש המלוכה עד שעת המלחמה, כמו שאמר: ושאול עודנו בגלגל (שמואל א י״ג:ז׳).

ומה שאמר לו זה הדבר עתה, ולא המתין לו עד שיהיו בגלגל ויפרד ממנו, שיאמר לו אז: שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, מפני שעתה כשדבר לו בדבר המלוכה רמז לו בזה הדבר תתקיים לו המלוכה אם לאו, זו היא מצוה ראשונה שצוהו ואם יעמוד בה תתקיים בידו המלוכה, ואם לאו לא תתקיים. לפיכך אמר: והודעתי לך את אשר תעשה – כלומר אז אודיע אותך מה יהיה ממלכותך.

וירדת לפני הגלגל והנה אנכי יורד אליך וגו׳. צוה שמואל לשאול שירד לפניו הגלגל כדי לחדש שם המלוכה, ולא אמר לו דבר מביאתו המצפה על דבר הגורלות כי אם מהגלגל, להיותו המקום אשר בו יושלם ענין המלכתו מבלי היות ספק עוד בדבר, והנה לא הגיד לו גם כן תכלית ירידתם הגלגל אבל אמר לבד להעלות עולות ולזבוח זבחי שלמים. ואמרו שבעת ימים תוחל עד בואי אליך, הוא שאחרי שיפרד ממנו בגלגל וילך לדרכו יחל שבעת ימים עד בואו אליו. ואחשוב שבמה שאמר וירדת לפני הגלגל, רמז לחדוש המלוכה שיעשו שם, ובמה שאמר עוד והנה אנכי יורד אליך, רמז לו על הביאה השנית שיחזור שמואל לבוא שמה על דבר מלחמת פלשתים:

תוחל – במקצת ספרי הדפוס חדשים החי״ת בחירק ובישנים בצירי וכן הוא בכל כ״י.

תוחל – תמתין, כמו: ויחל עוד (בראשית ח׳:י׳).

וירדת לפני הגלגל – הזהירו ואמר לו, לאחר שתמלוך כאשר תרד הגלגל בעת המלחמה עם פלשתים, והנה תרד שם קודם שארד אני, ותמתין אז שבעת ימים עד בואי, כי אני אעלה העולות לה׳, ושם אודיע לך את אשר תעשה בדבר המלוכה [ולפי שלא המתין, כעס עליו ולא אמר לו גם אז].

וירדת אחר כך תרד לפני הגלגל – שהוא מה שהלכו שם לחדש המלוכה, (שזה היה אחר שבאו האותות הנ״ל כפי מליצתם שהוא אחר שנחלקו העם ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה וילכו אתו החיל אשר נגע אלהים בלבם,

והנה אנכי ירד אליך להעלות עלות כמ״ש (י״א ט״ו) שבעת ימים רצה לומר ואחר שאפרד שם מאתך אני מצוך שתשאר שם ותוחל שבעת ימים בל תעשה שום דבר מדעתך עד בואי אליך בחזרה והודעתי לך את אשר תעשה בענין מלחמת הפלשתים, ועל זה עבר שאול (כמו שיתבאר לקמן סי׳ י״ד), ורצה לומר הגם שאמרתי לך עשה לך כל אשר תמצא ידך, מכל מקום בגלגל אין לך רשות לעשות דבר בלעדי.

וירדת לפני הגלגל – לא היתה כונת שמואל לתת את שאול בראש העם ביום שע״י אורים ותומים נבחר במצפה, רק לרדת משם (מצפה שמה מוכיח עליה שבמרום הרים היתה) הגלגלה ולעשות שם זבחי שלמים לשמחה (אולי היה הגלגל מקום מוכן לכך, או היה שם המשכן, ובבית אל [למעלה ג׳] היה ג״כ בית תפלה וקרבן במקום מחזה יעקב רק לא היו שם כלי הקדש) ושם היה רוצה להראות שאול לעם ולצוות אותם עליו ואותו עליהם, רק אחר שנלכד ונבחר שאול ע״י האורים והתומים העם אבו לראותו, והוכרח שמואל לשלוח לבקשו, ומטעם זה נתחבא שאול, שלא להמרות את דבר שמואל, והכלים שאליהם נחבא אולי הם כלי הקודש שבמשכן.

והזהירו שמואל ואמר לו¹, למרות שאמרתי לך ״עשה לך אשר תמצא ידך״, מכל מקום בגלגל אין לך רשות לעשות דבר בלעדי², ולאחר שתמלוך³ כאשר תרד אל הגלגל בעת המלחמה עם פלשתים⁴, וְיָרַדְתָּ֣ תרד לְפָנַי֮ אל הַגִּלְגָּל֒ קודם שאני ארד⁵, ולאחר שאפרד ממך⁶, תמתין לי שבעה ימים⁷ ואני מצווך שתשאר שם, ולא תעשה שום דבר מדעתך עד שאשוב בחזרה⁸, וְהִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד ארד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת וְלִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים לאחר סוף⁹ שִׁבְעַ֨ת הַיָמִ֤ים בהם תּוֹחֵל֙ תמתין¹⁰, עַד-בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ בחזרה¹¹, וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אז אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה בעניין מלחמת פלשתים¹² ובדבר המלוכה¹³, ומה יהיה מִמַּלְכוּתְךָ¹⁴:

1. מצודת דוד.

2. ועל ציווי זה עבר שאול ולא המתין, מצודת דוד, מלבי״ם .

3. רש״י.

4. מצודת דוד. וזה היה אחר חידוש המלוכה, כי בחידוש המלוכה שניהם באו אל הגלגל יחד עם כל ישראל, רד״ק, מלבי״ם.

5. רש״י.

6. רד״ק, מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

9. רש״י.

10. רש״י, מצודת ציון.

11. מלבי״ם וכך משמע מאברבנאל.

12. מלבי״ם.

13. מצודת דוד.

14. רד״ק. ורמז לו כי בזה הדבר יתבאר אם תתקיים לו המלוכה אם לאו, כי זו היא המצווה ראשונה שצוהו ואם יעמוד בה תתקיים בידו המלוכה ואם לאו לא תתקיים, רד״ק.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפׇךְ⁠־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כׇּל⁠־הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃

And it was so, that when he had turned his back to go from Samuel, God changed his heart; and all those signs came to pass that day.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד אִתְפְּנֵי כִתְפֵיהּ לְמֵיזַל מִלְוַת שְׁמוּאֵל וְשַׁנִי לֵיהּ יְיָ לִבָּא אוֹחֲרָנָא וַאֲתָאָה כָּל אָתַיָא הָאִלֵין בְּיוֹמָא הַהוּא.

לב אחר – רוח גבורת מלכות.

Transformed his heart. [To] a spirit of royal power.

כהפנותו – מן פנה, בהראותו (אסתר א׳:ד׳) מן ראה.

ויהפך לו אלהים לב אחר – רוח גבורת מלכות.

וזכר הכתוב שמיד כאשר הפנה שאול מעם שמואל הרגיש בעצמו תכונה אחרת ולב אחר, עם היות ששמואל לא יעדו להפך לו לב אחר עד אחרי כל האותות שזכר. ועוד ספר שבאו אליו כל האותות הנזכרים, והם השנים הראשונים שייעד לו, ואמרם בכלל להיותם היותר מעטי המעלה מאשר הוא בעלי חיים ומאשר הוא אדם:

כהפנותו – כאשר פנה.

שכמו – כתפו.

לב אחר – רצה לומר: גודל לבב כאשר ראוי למלך.

ויהפך לו אלהים לב אחר כי לב כל אדם לאדם הוא מוליך ומנהיג את כל כחות גויתו, אבל פלגי מים לב מלך הוא מנהיג לבב העם המתנהגים על ידו, ויהיה יחס לבותיהם אל לב מלכם כיחס כחות החיים אל הלב באיש הפרטי, כי לב מלך ביד ה׳ אל כל אשר יחפץ יטנו ואת לבות העם עמו, ובהיות לבו מולך על כחות גוויתו ימלוך גם על הגוי כולו, ולב שאול נהפך עתה מהיותו מנהיג פרטי אל איש פרטי שהוא שאול אל שיהיה מנהיג לאיש כללי שהוא עם ישראל,

ויבאו וכן כל האותות באו לו ביום ההוא ולא נתעכבו ליום אחר.

ויהפך לו אלהים לב אחר – מליצה קצרה ויהפך אלהים לבו ויהי ללב אחר, וכן ויהפך ה׳ רוח ים חזק מאד (בא), ע״ד לא תבנה אתהן גזית (יתרו) טחני קמח (ישעיהו מ״ז:ב׳).

וְהָיָ֗ה מיד¹ כְּהַפְנֹת֤וֹ כאשר פנה² שִׁכְמוֹ֙ כתפו³ שאול לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל, וַיַּהֲפָךְ-ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר של רוח גבורת מלכות⁴, והרגיש שאול תכונה אחרת⁵, וַיָּבֹ֛אוּ כָּל-הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא ולא נתעכבו ליום אחר⁶: ס

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. מצודת ציון.

4. רש״י, מהר״י קרא, מצודת דוד.

5. אברבנאל. כי לב מלך ביד ה׳, ולב שאול נהפך עתה ללב מנהיג את הכלל, מלבי״ם.

6. מלבי״ם. ואברבנאל מבאר שהיו שתי האותות שנעשו בצלצח ובבית אל.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶבֶל⁠־נְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽם׃

And when they came there to the hill, behold, a band of prophets met him; and the spirit of God came mightily upon him, and he prophesied among them.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתוֹ לְתַמָן לְגִבְעֲתָא וְהָא סִיעַת סַפְרַיָא לָקֳדָמוּתֵיהּ וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְשַׁבַּח בֵּינֵיהוֹן.

ועוד ספר בפרט איך נתקיים הייעוד השלישי שהוא יותר מעולה ועליון, והוא ענין הנבואה שצלחה עליו.

ויבאו ספר האות הג׳ בפרטות ע״ש מ״ש ויהי כל יודעו וכו׳ ותצלח כמו שפי׳ למעלה.

א. רוח גבורה אלהית,

ב. נבואה.

וכעת מספר המקרא כיצד נתקיים הייעוד השלישי, המעולה והעליון מבין שלושת האותות¹, וַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ שאול ונערו הַגִּבְעָ֔תָה אל הגבעה אשר בקרית יערים, וְהִנֵּ֥ה חֶֽבֶל סיעת² -נְבִאִ֖ים באה לִקְרָאת֑וֹ, וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ על שאול ר֣וּחַ גבורה³ אֱלֹהִ֔ים אלהית⁴, וַיִּתְנַבֵּ֖א שאול בְּתוֹכָֽם בשירות ותשבחות⁵ הנאמרות לה׳ ברוח הקודש⁶:

1. אברבנאל.

2. ראה הבהרות בפס׳ ה׳ לעיל.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

5. תרגום יונתן.

6. רד״ק בפס׳ ה׳ לעיל.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַיְהִ֗י כׇּל⁠־יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם⁠־נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א ^אוַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל⁠־רֵעֵ֗הוּ מַה⁠־זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן⁠־קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים׃

And it came to pass, when all that knew him from beforehand saw that, behold, he prophesied with the prophets, then the people said one to another, "What has happened to the son of Kish? Is Saul also among the prophets?⁠"

א. ‹סס› הרווח באמצע שורה בכתי״א

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כָּל דִידַע לֵיהּ מֵאִתְמָלֵי וּמִדְקָמוֹהִי וַחֲזוֹ וְהָא עִם סַפְרַיָא מְשַׁבַּח וַאֲמַר עַמָא גְבַר לְחַבְרֵיהּ מָה דֵין הֲוָה לְבַר קִישׁ הֲאַף שָׁאוּל בְּסַפְרַיָא.

הגם שאול בנביאים – בתמיהא.

מאתמול – כמו מתמול, וא׳ יתירה.

(יא-יב) ויאמר ומי אביהם – העם היו אומרים מה זה היה לבן קיש – כלומר הלא קיש אביו של שאול אינו נביא ומה זה היה לבנו שמתנבא. ואחד מהם ענה ואמר ומי אביהם של אלו הנביאים, הלא אף על פי שאין אביהם נביאים הם מתנבאים, כי הנבואה אינה ירושה.

על כן היתה למשל – כשהיו רואין אדם מתנבא כעניין הזה היו אומרים לו הגם שאול בנביאים – זה מתנבא כשאול שהתנבא פתאום.

מאתמול – בחירק האלף ודגש התי״ו.

עד שכל האנשים שהיו מכירים אותו קודם לזה תמהו מאד ואמרו, מה זה היה לבן קיש וכי גם שאול בנביאים? ופירוש הפסוק הזה לדעתי כן הוא, שבראשונה הנה היה התמיהה מצד אביו ומצד עצמו שלא היה אביו נביא ולא הוא גם כן, וזהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים?

מאתמול – במקרא אחת דפוס ישן וגם במקרא כ״י מצאתי האל״ף בסגול והתי״ו רפה אכן בשאר ספרים האל״ף בחירק והתי״ו דגושה וכן כתב רד״ק בפירושו ושרשים ומכלול דף רכ״ט.

עם נביאים נבא ויאמר העם – במקצת ספרים יש פיסקא באמצע פסוק.

שלשום – יום השלישי שלפני היום.

מה זה היה – רצה לומר: מה זה הסיבה לבן קיש להתנבאות, וכי אביו נביא, להתנבאות גם הוא, וכי גם שאול יהיה בין הנביאים ודומה להם, וכי מאין באה לו הנבואה.

ויהי כל יודעו רצה לומר כי ידוע שלהגשה הנבואיית צריך שתי הכנות,

א. הכנה טבעיית שיהיה מזגו וכח דמיונו מוכן על זה מלדה ומבטן ומהריון,

ב. הכנה בחיריית שיעסוק בהתבודדות ופרישות טהרה וקדושה ודומיהם, והם חשבו עוד כי ההכנה הטבעיית לא תצויר רק מאב לבן כמ״ש האב זכאי לבנו בחכמה בכח וכו׳, ושעל כן תמצא יותר במי שאביו היה גם כן נביא,

ויהי כל יודעו מאתמול שלשום שראה שגם מתמול גם משלשום לא הכין את עצמו אל הנבואה רק עסק בצרכי בית אביו וראה שבכ״ז הנה עם נביאים נבא – התפלא שתי פליאות:

א. מצד שלא היה לו הכנה טבעיית מאביו ועל זה אמר מה זה היה לבן קיש הלא אביו אינו נביא,

ב. מצד ההכנה הבחיריית הגם שאול בנביאים רצה לומר וכי נמצא עד עתה בין הנביאים, הכי היה מכין את עצמו ומתלמד לנבואה? (יב) ויען איש משם אולם איש אחד סתר דבריהם במה שחשבו שההכנה הטבעיית לא תהיה רק אם גם אביו היה נביא, שהגם שיחויב כפי הטבע שהדומה יוליד בדומה, מכל מקום הנסיון מכחיש זה כי מי אביהם של בני הנביאים האלה הלא גם אבותיהם לא נבאו כי דבר ה׳ היה יקר בדור שלפני שמואל (כנ״ל ג׳ א׳) ואם כן אין פה דבר חדש רק מה שנבא בלא הכנה בחיריית על כן היה למשל הגם שאול בנביאים רק זה החידוש שנבא בלא הכנה היה למשל אל כל מתנבא ובלתי מכין את עצמו לנבואה לא מה שהיה בן קיש.

וַיְהִ֗י כָּל-יֽוֹדְעוֹ֙ אלה שהכירו את שאול¹ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם מקודם², וַיִּרְא֕וּ וראו, וְהִנֵּ֥ה עִם-נְבִאִ֖ים שאול נִבָּ֑א, ויתמהו על כך מאוד³, וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל-רֵעֵ֗הוּ, מַה-זֶּה֙ הָיָ֣ה מה הסיבה לְבֶן-קִ֔ישׁ להתנבאות? וכי אביו נביא שיתנבא בנו?!⁠⁴ וכי הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים?! ואם כן מאין באה לו הנבואה?⁠⁵:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

3. אברבנאל.

4. מהר״י קרא, מצודת דוד, מלבי״ם.

5. מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יב) וַיַּ֨עַן אִ֥ישׁ מִשָּׁ֛ם וַיֹּ֖אמֶר וּמִ֣י אֲבִיהֶ֑ם עַל⁠־כֵּן֙ הָיְתָ֣ה לְמָשָׁ֔ל הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִאִֽים׃

And one of the men from there answered and said, "And who is their father?⁠" Therefore it became a proverb, "Is Saul also among the prophets?⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתֵיב גַבְרָא מִתַּמָן וַאֲמַר וּמַן רַבְּהוֹן עַל כֵּן הֲוַת לְמַתְלָא הֲאַף שָׁאוּל בְּסַפְרַיָא.

ומי אביהם – מה תימה לך בדבר מי אביהם של נביאים, וכי נבואה ירושה היא.

And who is their father? Why do you wonder about the matter as to who is the father of the prophets? Is prophecy hereditary?⁠¹

1. Or וּמִי אֲבִיהֶם can mean “Who is their teacher?” for one’s teacher is called his father as in II Melachim 2:12. He implied to the people that ‘ה is their teacher and just as He teaches the other prophets, He can teach Shaul too (Radak).

ויען איש משם ויאמר ומי אביהם – מי אב שהורישה לבנו נבואה אינה באה לאדם ירושה כי י״י יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה (משלי ב׳:ו׳).

ואני למדתי ומי אביהם, איזה שבט נמצא מימינו שתשרה עליו רוח הקדש יותר משבט בנימין לא הוא שבט שכת׳ בו ישכן לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן (דברים ל״ג:י״ב), וכן פתר יונתן בתרגומו שתירג׳ ומי אביהם ומן רבהון מי אביהם, לשון גנאי הוא כלומ׳ מי הוא אביו של זה שהוא ראוי לנבואה ולשון זה נראה יותר מכולם, ממה שכת׳ על כן היה למשל הגם שאול בנביאים למדנו שלשון גנאי הוא, שאם כלשונות הראשונים שהוא לשון שבח היאך יבוא המשל על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים לאחר מיכן אם נשתנה שום אדם מכמות שהיה לשבח היו קורין עליו למשל הגם שאול בנביאים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ומי אביהם – תרגם יונתן: ומאן רבהון. וכן הוא הפירוש: מי המלמד אלה הנביאים ומשרה עליהם רוח נבואה? ואין לתמוה בזה כי הקדוש ברוך הוא המלמד אלה הנביאים מלמד גם כן זה.

ויש מפרשים: אביהם כמשמעו, לפי שאמרו: מה זה היה לבן קיש (שמואל א י׳:י״א), אמרו: ואלה הנביאים מי אביהם – וכי מאביהם היה להם הנבואה שאתם תמהים על בן קיש.

על כן היתה למשל – פירוש: זאת האמירה היתה למשל מהיום ההוא ומעלה, כשהיה אדם שפל עולה במעלה היה אומר הגם שאול בנביאים.

ומי אביהם – פירוש: אבותיהם של נביאים לא היו נביאים, כי אין הנבואה הולכת בירושה.

ומי אביהם – רמז לאותם הנביאים, כי אין המעלה תמיד מאב לבן נוסעת, והעד משה ושלמה.

ומי אביהם – רוצה לו׳ שאין ענין הנבואה והשלמות מגיע מהאב לבן ולזה יתכן שיהיה הבן נביא ואף על פי שאביו אינו נביא, וכבר ישאל שואל איך היו שם כל כך נביאים וכבר נזכר במה שקדם כי דבר השם היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ, ואפשר שנאמר כי הפרש יש בין זה הזמן ובין הזמן שהתחיל שמואל להתנבא ועל כן אפשר שנאמר בהתרת זה הספק כי זה היה בעת ההיא שהתחיל שמואל להתנבא ואמנם עתה רבו הנביאים אם מצד מה שלמד אותם שמואל והביאם אל השלמות אם לסבה אחרת.

ויען איש משם ויאמר ומי אביהם? רוצה לומר ולמה תאמרו מה זה היה לבן קיש ומי אביהם של שאר הנביאים? ואין הנבואה ירושה מהאב לבן. וכפי יונתן יהיה פירושו מי אביהם והמלמד את שאר הנביאים? כי הקדוש ברוך הוא הוא המלמד אותם והוא למד גם כן לשאול. אבל הפשט יורה מה שכבר אמרתי שהקשו על נבואת שאול מפאת אביו שלא היה נביא, ולזה השיב שאין ענין האבות ראיה. על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים, רוצה לומר מפני הטענה הזאת לא היה למשל עוד מה זה היה לבן קיש, ונשאר המשל לבד הגם שאול בנביאים? שהיה התימה מצדו שלא היה מוכן אליו ולא נשארה התימה מצד אביו:

עלן כן היתה למשל הגם שאול בנבאים – בספרים מדוייקים חסר יו״ד קדמאה וכן נמסר עליו.

משם – מן הגבעה.

ומי אביהם – רצה לומר: מה תתמהו, וכי מי אביהם של כל חבל הנביאים, הלא גם אביהם של אלו לא נביאים היו.

היתה למשל – בבוא אדם למעלה שלא הורגל בה, אמרו עליו במשל, הגם שאול בנביאים.

ומי אביהם – רש״י, רד״ק, רבינו ישעיה, רלב״ג, אברבנאל, שד״ל, כולם פירשו ומי אביהם של הנביאים האחרים? כלו׳ האם הנבואה מורשה מאב לבן? רק תיבות על כן היתה למשל יורו שבסבת דבור ומי אביהם נהיה המשל, והלא השיבם האיש תשובה נצחת! ועוד מפני מה לא אמרו הגם בן קיש בנביאים? ע״כ נ״ל שבתחלה קראוהו בשם אביו כבן אדם חשוב (ואינו כמו מדוע לא בא בן ישי, למטה כ״ב:כ״ז, ששם לגנאי), וכשהתפלאו על נביאותו קראוהו בשמו שלא נודע לשבח עד הנה, ואיש משם הוסיף וגם אבי המשפחה הזאת מי הוא? אדם גרוע ולא חשוב, על כן היתה למשל וגו׳, וכן למטה הוא מספר שבני בליעל אמרו מה יושענו זה.

וַיַּ֨עַן אִ֥ישׁ מִשָּׁ֛ם מהגבעה¹ וַיֹּ֖אמֶר ומה התמיהה בזה? וכי הנבואה עוברת בירושה?!⁠²הרי ה׳ יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה³, וּמִ֣י אֲבִיהֶ֑ם של כל חבל הנביאים, הלא גם אביהם של אלו לא היו נביאים!⁴, עַל-כֵּן֙ הָיְתָ֣ה לְמָשָׁ֔ל כאשר הגיע אדם למעלה שלא הורגל בה, אמרו עליו במשל⁵ ״הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִאִֽים?!⁠״⁶:

1. מצודת דוד.

2. רש״י, רי״ד.

3. משלי ב׳ ו׳, ר״י קרא.

4. רד״ק, רי״ד, מצודת דוד. ותרגם יונתן ״ומאן רבהון״ דהיינו מי המלמד אלה הנביאים ומשרה עליהם רוח נבואה? ואין לתמוה בזה, כי הקדוש ברוך הוא המלמד אלה הנביאים מלמד גם כן לזה רד״ק. ור״י קרא ביאר, ״ומי אביהם״ איזה שבט נמצא מימינו שתשרה עליו רוח הקדש יותר משבט בנימין? הרי הוא שבט שכתוב בו ״ישכן לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן״ (דברים לג-יב) .

5. מצודת דוד.

6. ראה את ביאורו של מלבי״ם שמסביר שזה היה חידוש ששאול התנבא בלי הכנה לנבואה, ולכן זה נהפך למשל.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) וַיְכַל֙ מֵֽהִתְנַבּ֔וֹת וַיָּבֹ֖א הַבָּמָֽה׃

And when he had finished prophesying, he came to the high place.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּפְסַק מִלְשַׁבָּחָא וְעַל לְבֵית אַסְחֲרוּתָא.

ויבא הבמה – לאותה הנזכרת שנאמר והמה יורדים מהבמה.

מהתנבות – בא על דרך בעלי הה״א.

ויבא הבמה – כי הנביאים מצאוהו חוץ לבמה, וכשכלה מהתנבות עמהם בא לבית הבמה.

ויכל – כלה.

ויכל מהתנבות ויבא הבמה היה בו הפך מבני הנביאים שהם ירדו מהבמה להתנבאות רצה לומר הכינו א״ע תחלה על ידי עבודה ותפלה עד חל עליהם הרוח עד שהעבודה בבמה היתה סבה לנבואה ואצלו היה בהפך שעל ידי שחל עליו הרוח בא אל הבמה להתפלל ולעבוד ה׳ כי הרוח נשפע עליו מלמעלה בלא הכנתו והכינהו אל הקדושה ויראת ה׳.

וַיְכַל֙ ולאחר שסיים¹ שאול מֵֽהִתְנַבּ֔וֹת מלהתנבא וַיָּבֹ֖א בא אל הַבָּמָֽה² שם נהגו לאכול את הקרבנות³:

1. כך משמע ממצודת ציון.

2. כי הנביאים מצאוהו מחוץ לבמה, וכשסיים מלהתנבא עמהם בא לבית הבמה, רד״ק. והיא אותה הבמה הנזכרת שנאמר ״והמה יורדים מהבמה״, מהר״י קרא. ואצל שאול היה הפוך מבני הנביאים, שהם ירדו מהבמה להתנבאות, דהיינו הכינו את עצמם תחילה על ידי עבודה ותפילה עד שחל עליהם הרוח, ואצלו היה הפוך שעל ידי שחל עליו הרוח בא אל הבמה להתפלל ולעבוד ה׳ כי הרוח נשפע עליו מלמעלה בלא הכנתו והכינה אותו אל הקדושה ויראת ה׳, מלבי״ם.

3. תרגום יונתן ורש״י בפס׳ ה׳.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) וַיֹּ֩אמֶר֩ דּ֨וֹד שָׁא֥וּל אֵלָ֛יו וְאֶֽל⁠־נַעֲר֖וֹ אָ֣ן הֲלַכְתֶּ֑ם וַיֹּ֗אמֶר לְבַקֵּשׁ֙ אֶת⁠־הָ֣אֲתֹנ֔וֹת וַנִּרְאֶ֣ה כִי⁠־אַ֔יִן וַנָּב֖וֹא אֶל⁠־שְׁמוּאֵֽל׃

And Saul's uncle said to him and to his servant, "Where did you go?⁠" And he said, "To seek the donkeys; and when we saw that they were not found, we came to Samuel.⁠"

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר אַח אֲבוּהִי דְשָׁאוּל לֵיהּ וּלְעוּלֵימֵיהּ לְאָן אֲזַלְתּוּן וַאֲמַר לְמִבְעֵי יַת אֲתָנַיָא וַחֲזֵינָא אֲרֵי לָא אַשְׁכַּחְנָא וַאֲתֵינָא לְוַת שְׁמוּאֵל.

ויאמר דוד שאול אליו ואל נערו אן הלכתם – כלומ׳ אנה הלכתם לבקש את האתונות שעיכבתם כל כך.

ויאמר שאול לבקש האתונות הלכנו ונראה כי אין ונבוא אל שמואל – לכך עיכבנו כל כך.

ויאמר דוד שאול אליו – יש לומר ששם מצאו, ובשביל שצריך לומר ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (שמואל א י׳:ט״ז), להגיד צניעותו וענותנותו של שאול. ועתה הגיד לך מה שאירע לו בנביאות שאול בשובו לביתו, והולך ומפרש באיזה ענין המליכו.

ויאמר דוד שאול אליו – אולי מצאו שם בבית הבמה, או קצר הכתוב והלך לו שאול אל עירו ומצאו דודו תחלה ושאל אותם על דרכם.

דוד – אחי אביו.

אן – אנה, ובאה בחסרון הה״א.

ויאמר דוד שאול – בבואו אל הבמה, מצאו דודו ושאל להם, אן הלכתם.

כי אין – לא מצאנו אותם, ובאנו אל שמואל לשאלו עליהם.

ויאמר דוד שאול הוא הרגיש שאי אפשר שינבא בלא איזה סבה, ואז כל בני הנביאים עמדו לפני שמואל וממנו שאבו רוה״ק כמדליק נר מנר ולכן אמר אן הלכתם – והשיב כי באמת היה לפני שמואל, אבל הליכתו אצלו לא היה בעצם רק במקרה נמשך על ידי סבת אבדת האתונות, בענין שאין זה מספיק שעל ידי הליכה זו דרך ארעי ינבא.

דוד שאול – בטבע האדם לחבב את בני אחיו ומזה נהיה שם דוֹד.

אן הלכתם – אן ואנה ואין (מאין יבא עזרי, תהלים כ״א) שוים בענינם, ומהם היה אין שהוראתו לא.

ובבוא שאול אל הבמה, מצא אותם דודו אחי אביו¹, וַיֹּאמֶר֩ דּ֨וֹד שָׁא֥וּל אֵלָ֛יו וְאֶֽל-נַעֲר֖וֹ, אָ֣ן לאן² הֲלַכְתֶּ֑ם שהתעכבתם כל כך?⁠³ וַיֹּ֕אמֶר שאול לדוד⁴, הלכנו לְבַקֵּשׁ֙ אֶת-הָ֣אֲתֹנ֔וֹת וַנִּרְאֶ֣ה וראינו כִי-אַ֔יִן לא מצאנו אותם⁵, וַנָּב֖וֹא ובאנו⁶ אֶל-שְׁמוּאֵֽל לשאול אותו עליהם⁷ ולפיכך התעכבנו⁸:

1. מצודת דוד, מצודת ציון. ויתכן כי הלך לו שאול אל עירו, ומצאו שם דודו תחילה ושאל אותם על דרכם, רד״ק.

2. כך משמע ממצודת ציון.

3. ר״י קרא.

4. מהר״י קרא.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. ר״י קרא. ומלבי״ם מבאר את הפסוק באופן בו דּוֹד שאול, שאל אותו כיצד קיבל רוח נבואה אצל שמואל בלא סיבה, ושאול ענה לו כי הליכתו לשמואל היתה בשל חיפוש האתונות.

תרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וַיֹּ֖אמֶר דּ֣וֹד שָׁא֑וּל הַגִּֽידָה⁠־נָּ֣א לִ֔י מָה⁠־אָמַ֥ר לָכֶ֖ם שְׁמוּאֵֽל׃

And Saul's uncle said, "Tell me, please, what Samuel said to you.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר אַח אֲבוּהִי דְשָׁאוּל חַוֵי כְעַן לִי מָה אֲמַר לְכוֹן שְׁמוּאֵל.

והנה ספר ששאל דוד שאול ממנו דברי שמואל ושהוא לא הגיד לו את דבר המלוכה לצניעותו, וגם לפי שלא נתן לו שמואל רשות להגיד הדבר ושלח הנער שילך לפניהם כדי שלא יראה ולא ישמע דבר ולכן העלימו שאול. ובמסכת מגילה (פרק א׳ י״ג ע״ב) אמרו שבזכות הצניעות הזה שהיה בשאול זכה שיצתה ממנו אסתר המלכה, שנאמר בה (אסתר ב׳ י׳, כ׳) לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה וגו׳, אין אסתר מגדת עמה וגומר:

(טו-טז) ויאמר חשב שיתגלה לו איזה סבה על פי גלגול הדברים שהיה ביניהם אבל הוא העלים ממנו גוף הדבר מדבר המלוכה ופי׳ ואת דבר המלוכה לא הגיד לו שאפילו הדברים הנמשכים מזה כמו ענין שלש האותות שנתן לו העלים ממנו.

וְדוֹד שאול ראה כי פניהם שמחות¹, וחשב שיתגלה לו העניין ע״י שיסופר לו גלגול הדברים², וַיֹּ֖אמֶר דּ֣וֹד שָׁא֑וּל לשאול, הַגִּֽידָה-נָּ֣א לִ֔י מָֽה-אָמַ֥ר לָכֶ֖ם שְׁמוּאֵֽל:

1. ילקוט מעם לועז, וכן ראה חומת אנך לחיד״א.

2. מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טז) וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל⁠־דּוֹד֔וֹ הַגֵּ֤ד הִגִּיד֙ לָ֔נוּ כִּ֥י נִמְצְא֖וּ הָאֲתֹנ֑וֹת וְאֶת⁠־דְּבַ֤ר הַמְּלוּכָה֙ לֹא⁠־הִגִּ֣יד ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר שְׁמוּאֵֽל׃

And Saul said to his uncle, "He told us plainly that the donkeys were found.⁠" But concerning the matter of the kingdom, of which Samuel spoke, he did not tell him.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שָׁאוּל לְאַח אֲבוּהִי חַוָאָה חַוֵי לָנָא אֲרֵי אִשְׁתַּכָּחָא אֲתָנַיָא וְעַל עֵיסַק מַלְכוּתָא לָא חַוֵי לֵיהּ דִי אֲמַר שְׁמוּאֵל.

רמז קי

ואת דבר המלוכה לא הגיד לו – זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו (איוב ל״ו:ז׳). א״ר חנינא בשכר צניעות שהיה בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר, ומה צניעות היתה בה ברחל דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא (בראשית כ״ט:י״ב) והלא בן אחות אביה הוא, אלא מכיון דאמר לה בן רבקה אני, א״ל מנסבת לי, אמרה לה אין מנסיבנא לך אלא אבא רמאי ולא מצית למיקם ביה, אמר לה אי רמאי הוא אחוה אנא ברמאות. ומי שרי להו לצדיקי למעבד רמאות, אמר לה אין דכתיב ועם עקש תתפתל (תהלים י״ח:כ״ז), ומאי רמאותיה מיהא דאית לי אחתא דקשישא מנאי ועיל לך ניהלא. מסר לה סימנין. כדקא מעיל לה ללאה סברא השתא מיכספא אחתאי מסרה לה להנהו סימנין היינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה (בראשית כ״ט:כ״ה) מכלל דעד האידנא לא הוה ידע. ומתוך שמסרה סימנין לאחותה זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול דכתיב ועל דבר המלוכה לא הגיד לו זכה ויצאת ממנו אסתר דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה וגו׳ (אסתר ב׳:כ׳).

רמז קיא

וישאלו עוד בי״י – זה שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג). כל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו, שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך שנאמר וישאלו עוד בי״י הבא עוד הלום איש ויאמר י״י הנה הוא נחבא אל הכלים (שמואל א י׳:כ״ב), כשבאו ואמרו לו דבר המלוכה א״ל אין אני ראוי למלכות אלא שאלו באורים ותומים אם ראוי אני ואם לאו הניחו אותי, מיד וישאלו עוד, מיד החביא עצמו עד ששאלו באורים ותומים ויאמר י״י הנה הוא נחבא אל הכלים (שמואל א י׳:כ״ב) אלו אורים ותומים. ברח מן השררה ורדפה אחריו שנאמר הראיתם אשר בחר בו י״י כי אין כמוהו בכל העם (שמואל א י׳:כ״ד). ואבימלך בן ירובעל רודף אחר השררה וברחה ממנו.

ד״א גאות אדם תשפילנו (משלי כ״ט:כ״ג) זה אדם הרשון שהשפיל אותו ונתגרש מגן עדן. ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג) האדם הגדול בענקים (יהושע י״ד:ט״ו) שהשפיל עצמו ואמר ואנכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז) לפיכך קורהו האדם הגדול שהיה גדול מאדם הראשון בהשפלתו.

דבר אחר גאות אדם תשפילנו (משלי כ״ט:כ״ג) זה פרעה שאמר מי י״י אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳), ושפל רוח זה משה שאמר למתי אעתיר לך (שמות ח׳:ה׳). ד״א גאות אדם תשפילנו (משלי כ״ט:כ״ג) זה עמלק בחרופין וגדופין ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג) זה יהושע. דבר אחר גאות אדם תשפילנו (משלי כ״ט:כ״ג) זה תבור ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג) זה סיני.

ואת דבר המלוכה לא הגיד – דרך צניעות היתה בו.

But about the matter of the kingship he did not tell him. He possessed a discretionary nature.⁠¹

1. See Maseches Megillah 13b.

לא הגיד לו – אולי מתוך צניעות שהיתה בו.

אשר אמר שמואל – הטעם: ואת דבר המלוכה אשר אמר שמואל לא הגיד לו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל-דּוֹד֔וֹ, הַגֵּ֤ד הִגִּיד֙ לָ֔נוּ כִּ֥י נִמְצְא֖וּ הָאֲתֹנ֑וֹת וְאולם, מפאת הצניעות שהיתה בו¹, אֶת-דְּבַ֤ר הַמְּלוּכָה֙ לֹֽא-הִגִּ֣יד ל֔וֹ, ולא סיפר לו את אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר לו שְׁמוּאֵֽל בעניין זה, ואפילו לא את הדברים הנמשכים מזה, כמו ענין שלוש האותות שנתן לו, ואת כל העניין העלים ממנו²: פ

1. רש״י, רד״ק. ורבותינו אמרו (מגילה יג:) שבזכות הצניעות הזאת שהיתה בשאול, זכה שיצתה ממנו אסתר המלכה, שנאמר בה (אסתר ב׳ י׳) ״לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה״.

2. מלבי״ם בפס׳ טו לעיל.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספימלבי״םמקראות שלובותהכל

(יז) וַיַּצְעֵ֤ק שְׁמוּאֵל֙ אֶת⁠־הָעָ֔ם אֶל⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ הַמִּצְפָּֽה׃

And Samuel called the people together to Hashem to Mizpah.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּכְנַשׁ שְׁמוּאֵל יַת עַמָא לָקֳדָם יְיָ לְמִצְפַּיָא.

ויצעק שמואל – כמו: ויאסף, ולפי שהאסיפה והקבוץ על ידי הצעקה יבא בזה הלשון.

אל י״י המצפה – כמו שפי׳ בספר יהושע ובספר שופטים הטעם למה היה מנהג ישראל להקבץ במצפה, ושם היה מזבח ובית התפלה.

(הקדמה)
פרשה חמשית בהמלכת שאול בפועל על ישראל, וספר בה איך באו למצפה והפילו גורלות ויפול הגורל על שאול, ומה שנמשך עליו ממלחמת יבש גלעד, ואיך באו הגלגל וחדש שם המלוכה והוכיח שמואל את ישראל עליה. תחלת הפרשה ויצעק שמואל את העם, עד בן שנה שאול במלכו, והנני מעורר בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה מה ראה הקדוש ברוך הוא לקחת לעצמו בחירת המלכים? כמו שאמר (דברים י״ז ט״ו) אשר יבחר ה׳ אלהיך בו, ולמה לא יבחר העם במלכם ויבקשו איש אחד גבור חיל איש אמת שונא בצע וימליכוהו על עצמם כמו שעושים האומות בארצותם לגויהם? והנה הפועל האנושיי (שהוא המלכת המלך) היה ראוי שיהיה מסור לבני אדם, והפועל האלהי (והוא הקמת הנביא) יהיה מסור לאל ית׳:

השאלה השנית אם היה שהאל ית׳ יבחר המלך, היה די במה שאמר לשמואל בראותו את שאול הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצור בעמי, וכמו שעשה בהמלכת דוד (שמואל א י״ו י״ב) קום משחהו כי זה הוא, ולמה נצטרך אחרי המשחתו להפיל גורלות במצפה? ולמה אחרי זה בחר שלישית לחדש המלוכה בגלגל? והנה בדוד ובשאר המלכים לא נעשה דבר מזה לא גורלות ולא חדוש המלוכה:

השאלה השלישית בדברים שאמר שמואל אל העם בהפלת הגורלות, כה אמר ה׳ אלהי ישראל אנכי העלתי את ישראל וגו׳, ואם רצה להוכיחם על שאלתם מלך איך קצר בתוכחה וחזר אח״ז בגלגל להאריך בו מאד? ואם לא כיוון בזה התוכחה מה ענין הדברים האלה כאן ללא צורך? והמפרש׳ פי׳ כה אמר ה׳ מתחלה כששאלתם מלך, וג״ז איננו שוה בצורך הדברים וישובן:

השאלה הרביעית בדברי התוכחה שהוכיח בגלגל באמרו וישלח ה׳ את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל וגו׳, ויקשה זה ראשונה למה לא אמר את דבורה ואת ברק? כל שכן אחרי שזכר למעלה ענין סיסרא וידוע שעל ידם הצילם האל ית׳ ממנו לא על ידי ירובעל ובדן ויפתח שזכר. ויקשה עוד מאשר זכר בדן (שהיה שמשון) קודם יפתח בהיותו מאוחר אליו בזמן:

השאלה החמשית במה שאמר באותה תוכחה ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו וגו׳, וידוע ששאלת המלך היתה קודם שבא נחש על יבש גלעד ימים רבים, כי קודם לזה נמשח שאול על ידי שמואל, ואחר זה הפילו הגורלות במצפה והלך ישראל איש לביתו ושאול הלך לביתו ואז בא נחש העמוני:

השאלה הששית באמרו באותה תוכחה גם עתה התיצבו וראו את הדבר הגדול הזה וגו׳, הלא קציר חטים היום וגו׳, ויקשה למה הביא שמואל נס ופלא בדבר הזה? והיה די בדברי התוכחה, והרבה נסים ראו בענין הארון ומלחמות הפלשתים ולא היו צריכין לנס אחר, וגם ראוי שנדע אם היה שיצטרכו לנס למה בחר בזה הפלא שעשה? ומה היחס אשר היה לו עם דרוש התוכחה אשר היה בה.

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

(יז) ויצעק שמואל את העם אל ה׳ המצפה. זכר הכתוב שאסף שמואל את עם ישראל המצפה, להיותו המקום המוכן להורדת השפע עליו ולהדבק בו השכינה האלהית מן העת אשר נצח יהושע את המלכים שמה, והיה שם מזבח ובית תפלה לאלהים. ולפי שאסיפת העם תעשה על ידי צעקה, וכרוזא קורא בחיל בית יעקב לכו ונלכה המצפה להפיל הגורל על המלכת המלך ולדעת מי יהיה, לכן קרא הכתוב האסיפה בלשון צעקה. ואמנם למה רצה האל ית׳ שיהיה המלך נבחר על ידו ושלא יבחרו בו העם, הנה זהו אצלי לשלשה סבות. הסבה הראשונה היא לפי שלא יפול בין שבטי ישראל קטטה ומריבה באמור כל אחד אני אמלוך, ופעמים יבחרו קצת השבטים מלך אחד וקצתם יבחרו מלך אחר וירבו המלכים (משלי כ״ח ב׳) ובפשע ארץ רבים שריה, כמו שקרה בימי מלכי ישראל (מלכים א י״ו כ״א) שנחלק העם וחצי ישראל המליכו את עמרי וחצי האחר היה אחרי תבני בן גינת להמליכו ותחזק על זה המלחמה ביניהם, ואין ספק שזה הוא המסבב פעמים רבות באומת אדום וישמעאל מכת חרב והרג ואבדן על בחירת המלכים, הלא ראית קטטת בני יהודה ובני ישראל באמרם לדוד (שמואל ב י״ט מ״ב) מדוע גנבוך אחינו? ואלו אומרים עשר ידות לי במלך, ונמשך עליו ענין שבע בן בכרי, ומה יעשו אם היו הם הבוחרים מלך? ולזה צוה ית׳ שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה׳ אלהיך בו, צוה שאשר יבחר ה׳ בו למלך יהיה מי שיהיה ומאיזה שבט שיהיה ישימו אימתו עליהם ובזה כל העם איש על מקומו יבא בשלום: הסבה השנית היא לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו והיה ראוי שיהיה המלך נקי הגאוות, כמ״ש (דברים י״ז י״ו) ולא ירבה לו סוסים, ואמר לבלתי רום לבבו מאחיו, מרוחק מהתאוות, כמו שאמר (שם שם י״ז) ולא ירבה לו נשים, משולל מהחמדה, כמו שאמר (שם שם) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, ובהיות המדות המשובחות האלה צריכים מאד במלך, והאדם יראה לעינים וה׳ יראה ללבב והוא בוחן לבות וכליות, היה ראוי שלא יבחר המלך על ידי בני אדם שלא ידעו תוכו ולא יבינו מדותיו ותכונותיו הטוב הוא אם רע, ושיבחרהו האל ית׳ שהוא היודע תעלומת לב, וכמו שאמר שלמה בתפלתו (מלכים א ח׳ ל״ט) כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם. וכבר בא הטענה הזאת בדברי אדוננו משה אמר (במדבר כ״ז י״ו) יפקוד ה׳ אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה, הנה כוון לומר שהאל ית׳ להיותו אלהי הרוחות הוא אשר ראוי שיפקוד המנהיג לא בני אדם שיראו לעינים: הסבה השלישית היא לפי שבהיות המלך נבחר מהעם יהיה בהכרח נשמע אליהם מאד, והיה מחוייב לפייסם ולעשות כל אשר ירצו ולא יהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו כפי הדין, כי יסבור פנים לאשר בחרו אותו למלך, ובהיותו בחיר ה׳ יהיה שומר מצוה ולא ישא פני איש כי המשפט לאלהים הוא ואין עליו עול בחירתם, וכבר העיר לטענה הזאת דוד הע״ה במזמור (תהלים ב׳) למה רגשו גוים, והמזמור ההוא עם היות שפירשו אותו המפרשים על הפלשתים ועל דרכים אחרים, אחשוב אני שאמרו דוד על האנשים שהיו מגמגמים על שאול ועל ביתו, לפי שהיה רודף את דוד והם בידיעתם שהאל ית׳ היה בוחר בו היו רוצים להמליכו על כרחו של שאול, וכנגדם אמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק יתיצבו מלכי ארץ (שהם השרים והסגנים) על ה׳ ועל משיחו שהיה שאול? ועל זה אמר (שם שם ד׳) יושב בשמים ישחק ה׳ ילעג למו ושידבר אלימו באפו וגו׳, ויאמר להם וכי יש לכם להמליך מלך או להסירו ממלוכה? אין לכם בחירת המלכים ולא להסיר אותם מהמלכות ועל זה אמר (שם שם ו׳) ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי, ר״ל דוד שלכד עיר ציון אני נסכתי אותו ולא אתם, אני אמליכהו ולא אתם, ואני אתן לו עיר ציון ולא אתם, ואמר עוד (שם שם ז׳) אספרה אל חוק ה׳ אמר אלי בני אתה, ר״ל אדברה על דרך וחק ולשון בני אדם שה׳ אמר אלי בני אתה ואני היום ילידתיך, להגיד שהאל ית׳ הוא הבוחר בו הוא אשר עשאו כאב את בן ירצה, ואמר שהדבור הזה הוא ע״ד וכלשון בני אדם, וזהו על חק לא כפי האמת כי אין בן לאל ית׳, אבל על דרך משל אמר שהוא ילדהו, כלומר שהוא הבוחר והממליך אתו ולא אחר, ולכן אמר (שם שם ח׳) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך, רוצה לומר שהוא יתברך יתן לו המלכות ומידו יהיה לו, ואחרי שמלכותו מאת הש״י והוא אשר בחר בו ולא בני אדם, צוהו (שם שם ט׳) תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם, רוצה לומר אל תשא פני איש וכלם תרועם בשבט ברזל, לפי שאין לך לפייסם כי אני המלכתי אותך ולא הם, והיא הטענה הג׳. הנה נתתי בדבר שלשה סבות והותרה השאלה הראשונה:

ויצעק – ענין אסיפה, על כי באה בזעקת המאסף.

ויצעק – אסף את העם.

אל ה׳ – במקום שנאספים רוב צבור, שם השכינה שורה.

ויצעק אסף אותם המצפה אל ה׳, וכבר נתן מהרי״א ג׳ טעמים מה שהיתה בחירת המלך על ידי ה׳ ולא על ידי מינוי העם לבד,

א. שלא יפלו ביניהם קטטות ומריבות כי כ״א יתנשא למלוך,

ב. אחר שהמלך צריך שיהיה לבו נקי מגאוה וחמדה וכל תכונה רעה לא יבחון לבבו רק הבוחן תעלומות לב,

ג. שאם יהיה נבחר מן העם יהיה נכנע להם וישא פנים לאשר בחרו אותו לא כן בהיותו בחיר ה׳.

וַיַּצְעֵ֤ק ואסף¹ שְׁמוּאֵל֙ אֶת-הָעָ֔ם אֶל-יְהוָ֖ה הַמִּצְפָּֽה להיותו המקום המוכן להורדת השפע עליו ולהידבק בו השכינה האלהית, וזאת מן העת אשר ניצח יהושע את המלכים שמה, והיה שם מזבח ובית תפילה לאלהים²:

1. רד״ק, מצודת דוד, מצודת ציון. ולפי שהאסיפה והקיבוץ באה ע״י צעקה נאמר בלשון זו, רד״ק, מצודת ציון.

2. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד. אברבנאל ומלבי״ם מבארים שלוש סיבות מדוע המלך היה צריך להיות נבחר ע״י הקב״ה דווקא ולא ע״י העם, הסיבה הראשונה, שלא יפלו ביניהם קטטות ומריבות כי כל אחד יתנשא למלוך או להמליך משבטו, הסיבה השניה, כיוון שהמלך צריך שיהיה ליבו נקי, ולא יבחון לבבו רק הקב״ה הבוחן תעלומות לב, והסיבה השלישית, שאם יהיה המלך נבחר ע״י העם, הוא יהיה נכנע להם וישא פנים לאשר בחרו בו, לא כן בהיותו בחיר ה׳.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יח) וַיֹּ֣אמֶר׀ אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל ^אכֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וָאַצִּ֤יל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּד֙ כׇּל⁠־הַמַּמְלָכ֔וֹת הַלֹּחֲצִ֖ים אֶתְכֶֽם׃

And he said to the Children of Israel, "Thus says Hashem, the God of Israel, 'I brought up Israel out of Egypt, and I delivered you out of the hand of the Egyptians, and out of the hand of all the kingdoms that oppressed you.'

א. ‹פפפ› אין רווח של שורה ריקה בכתי״א

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כִּדְנַן אָמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אֲנָא אַסְקֵית יַת יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם וְשֵׁיזְבִית יַתְכוֹן מִידָא דְמִצְרָאֵי וּמִיַד כָּל מַלְכְּוָתָא דְדַחֲקִין יַתְכוֹן.

כה אמר – מתחילה כששאלתם מלך אמר לכם זה.

ויאמר אל בני ישראל וגו׳. אמרתי שלא היו הדברים האלה תוכחה על שאלתם מלך כי התוכחה אחרי כן יזכור אותה, אבל לפי שישראל שאלו מלך ושמואל אמר להם לכו איש לעירו, הנה עתה כאשר אסף אותם להפיל הגורלות אמר אליהם כל הדברים האלה, לפי שעברו הימים אחרי ששאלו מלך ואולי יחשוב אדם שנעשה זה עתה מרצון האל יתברך ולא משאלתם, לכן הקדים לדבר אליהם ולומר עדים אתם שענין המלך אשר אני עושה היום הזה אינו מרצון האל יתברך ולא מכוונתי, בל תאמרו היום או מחר הנה שמואל צעק ויאסוף את כל ישראל ומעצמו הפיל להם גורלות והמליך עליהם מלך, או השם יתברך צוה בזה ברצונו ואין עלינו אשמה ועון אינו כן, כי האל יתברך הוציא אתכם ממצרים והציל אתכם מכל אויביכם הלוחצים אתכם, ובכל זה לא המליך עליכם.

הלוחצים – הדוחקים.

ויאמר פי׳ מהרי״א שא״ל מאמר זה דרך התראה, דעו כי לא מרצוני אני בוחר לכם מלך ולא מצרככם אליו רק מאשר בקשתם כן, מאשר מאסתם במלכות שמים.

אנכי רצה לומר אין לכם אמתלא כי תבקשו לכם מושיע אחר מבלעדי ה׳ מבלי יכולת ה׳ להושיע אתכם כי הלא אנכי העליתי את ישראל ממצרים ולא מאשר תחשבו שאחר יציאת מצרים נשתנה רצוני ולא אוסיף להושיע אתכם כי כמו שהצלתי אתכם מיד מצרים כן מכל הממלכות הלוחצים אתכם אם כן לא ה׳ הוא סר מהושיע ומלמלוך עליכם, רק.

וַיֹּ֣אמֶר | שמואל אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פ, דעו כי לא מרצוני אני בוחר לכם מלך, ולא בגלל שאתם זקוקים למלך, אלא רק בגלל שביקשתם מלך ומאסתם במלכות שמים¹, כֹּֽה אָמַ֤ר לכם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כאשר שאלתם לכם מלך², אָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶת יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם וָאַצִּ֤יל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּד֙ כָּל הַמַּמְלָכ֔וֹת הַלֹּחֲצִ֖ים הדוחקים³ אֶתְכֶֽם, ולא השתנה רצוני להושיעכם, אם כן לא ה׳ הוא זה אשר סר מהושיע ומלמלוך עליכם⁴:

1. מלבי״ם.

2. רד״ק.

3. מצודת ציון.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יט) וְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶת⁠־אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר⁠־ה֨וּא מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ מִכׇּל⁠־רָעוֹתֵיכֶ֣ם וְצָרֹתֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ כִּי⁠־מֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם וּלְאַלְפֵיכֶֽם׃

But you have this day rejected your God, who Himself saves you out of all your calamities and your distresses, and you have said to Him, 'No, but set a king over us.' Now therefore present yourselves before Hashem by your tribes and by your thousands.⁠"

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאַתּוּן יוֹמָא דֵין קַצְתּוּן בְּפוּלְחָנָא דֶאֱלָהָכוֹן דְהוּא פָרִיק לְכוֹן מִכָּל בִּישָׁתֵיכוֹן וַעֲקַתְכוֹן וַאֲמַרְתּוּן קֳדָמוֹהִי לֵית אֲנַחְנָא מִתְפָּרְקִין אֱלָהֵין מַלְכָּא תְּמַנֵי עֲלָנָא וּכְעַן אִתְעַתָּדִי קֳדָם יְיָ לְשִׁבְטֵיכוֹן וּלְאַלְפֵיכוֹן.

ותאמרו לו – יש מפרשים כמו לא באלף, כי אותיות אהו״י מתחלפות.

והנכון כמשמעו כמו שתרגם יונתן: ואמרתון קדמוהי לית אנחנא מתפרקין אלהין מלכא תמני עלנא, והוא הוסיף בו מלת לא באלף, כמו שאמר בחדוש המלוכה: ותאמרו לא כי מלך ימלוך עלינו (שמואל א י״ב:י״ב).

התיצבו לפני י״י – לפי שאם היה אומר להם שמואל שאול ימלוך עליכם היו מקנאים שאר השבטים אם לא היה נלכד על ידי אורים ותומים, וזהו: לפני י״י – שהיה שם כהן ואורים ותומים, והיו שואלים בהם על הדרך שפירשנו בדבר פלגש בגבעה, ואפשר שהביאו שם הארון.

ואתם מאסתם את אלהיכם ותאמרו אליו שימליך עליכם מלך, ועתה בסבת שאלתכם ולמלאת בקשתכם וחפצכם אספתי אתכם, ולכן התיצבו עתה לפני השם לשבטיכם ולאלפיכם להפיל גורלות ולבאר על פי הגורל ועל פי האורים והתומים מי ימלוך עליכם. הנה אם כן היו הדברים האלה התראה ולא תוכחה, והותרה בזה השאלה השלישית:

לשבטיכם – כל שבט לבד, להטיל הגורל מי ימלוך.

ולאלפיכם – הם המשפחות החלוקות לאלפים.

ואתם היום אתם הממאסים במלכות שמים אשר עדיין הוא מושיע לכם כאז כן עתה,

מכל רעותיכם הם רעות הבאות בסבת הטבע והמערכה וצרתיכם הבאות על ידי צר ואויב (מה שהמלך לא יושיע נגד רעות טבעיים) ועתה התיצבו רצה לומר לא מרצוני רק מפני רצונכם.

כי מלך וגו׳ – כי לחזוק, וכן כי אין בלתך (למעלה ב׳:כ׳) ורבים עוד.

לפני ה׳ – לפני הכהן השואל באורים ותומים.

לשבטיכם ולאלפיכם – לא בערבוביא רק מסודרים כל שבט ושבט לבדו, ובתי אבות של כל שבט ושבט לבדם.

וְאַתֶּ֨ם הַיּ֜וֹם מְאַסְתֶּ֣ם אֶת-אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר-ה֣וּא עדיין¹ מוֹשִׁ֣יעַ לָכֶם֮ כבעבר² מִכָּל-רָעוֹתֵיכֶ֣ם המגיעות לכם ע״י הטבע³, וְמושיע אתכם מִצָרֹֽתֵיכֶם֒ המגיעות לכם ע״י אויב⁴, וַתֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ, אין אנחנו רוצים את ישועת ה׳⁵ כִּי אם -מֶ֖לֶךְ תָּשִׂ֣ים עָלֵ֑ינוּ, וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּבוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה האורים ותומים⁶, ותתחלקו לְשִׁבְטֵיכֶ֖ם כל שבט לבד⁷, וּבתוך השבטים תתחלקו לְאַלְפֵיכֶֽם למשפחות החלוקות לאלפים, כדי שאטיל את הגורל, לדעת מי ימלוך⁸:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

5. תרגום יונתן.

6. רד״ק.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד. שכן אם היה אומר להם שמואל שאול ימלוך עליכם היו מקנאים שאר השבטים, רד״ק.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כ) וַיַּקְרֵ֣ב שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כׇּל⁠־שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּכֵ֖ד שֵׁ֥בֶט בִּנְיָמִֽן׃

So Samuel brought all the tribes of Israel near, and the tribe of Benjamin was taken.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וְקָרֵיב שְׁמוּאֵל יַת כָּל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְאִתְאֲחַד שִׁבְטָא דְבֵית בִּנְיָמִין.

וילכד – כענין מה שכתב ביהושע (יהושע ז׳:ט״ז), כמו שהעיד עוד באמרו וישאלו עוד בי״י (שמואל א י׳:כ״ב).

ויקרב שמואל – והנה על פי הגורל נפלה המלוכה לגורל שאול.

(כ-כא) החמשה עשר הוא להודיע כי מי״י כל משפט הגורל ולזה ספר שכבר נפל הגורל על שאול למלך כמו שאמר שמואל מצד הנבואה.

(כ-כא) וספר הכתוב שהפיל גורלות ונלכד שבט בנימין, והפיל על משפחותיו ותלכד משפחת המטרי, והפיל על הגברים וילכד שאול, כי אעפ״י שלא היה שם נפל הגורל על שמו:

ויקרב – רצה לומר: הקריב שמות כל השבטים לפני האורים ותומים, להטיל הגורל.

וילכד – רצה לומר: עלה הגורל לבני בנימן, ונלכד פתקו ביד המעלה מן הקלפי.

וַיַּקְרֵ֣ב וקירב¹ שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל פתקי שמות² -שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לפני האורים ותומים להטיל את הגורל³, וַיִּלָּכֵ֖ד ביד המעלה מן הקלפי⁴, פתקו של⁵ שֵׁ֥בֶט בִּנְיָמִֽן והוא עלה בגורל⁶:

1. כך משמע ממצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. לפי רש״י היה זה הנביא שהעלה מן הקלפי.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(כא) וַיַּקְרֵ֞ב אֶת⁠־שֵׁ֤בֶט בִּנְיָמִן֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ו וַתִּלָּכֵ֖ד מִשְׁפַּ֣חַת הַמַּטְרִ֑י וַיִּלָּכֵד֙ שָׁא֣וּל בֶּן⁠־קִ֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וְלֹ֥א נִמְצָֽא׃

And he brought the tribe of Benjamin near by their families, and the family of the Matrites was taken, and Saul the son of Kish was taken; but when they sought him, he could not be found.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וְקָרֵיב יַת שִׁבְטָא דְבִנְיָמִין לְזַרְעֲיָתֵהּ וְאִתְאֲחָדַת זַרְעִית מַטְרִי וְאִתְאֲחַד שָׁאוּל בַּר קִישׁ וּבָעוּהִי וְלָא אִשְׁתְּכַח.

וילכד שאול – אף על פי שלא היה שם, נפל הגורל עליו, שהיו כתובין שמם באיגרות ונתונין בקופסא, והנביא מכניס ידו ונוטל איגרת אחת.

And Shaul… was singled out. Even though he was not there, the lot fell upon him, for their names were written on pieces of parchment and placed in a box. The prophet would insert his hand and take one piece of parchment.

(כא-כב) וילכד שאול בן קיש ויבקשוהו ולא נמצא. וישאלו עוד בי״י – באורים ותומים שכהן גדול עומד ושואל באורים ותומים ורוח הקדש שורה עליו ומגלה לו את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון¹ ועוד שאותיות שבאורים ותומים בולטות כמו שמפרש במסכת יומא.

הבא עוד הלום איש – המלמד להועיל ידריכני נתיבות לא ידעתי במקרא זה שאיני יודע פתרונו שאילו נאמר וישאלו עוד בי״י הבא עוד הלום ולא נאמ׳ איש, הייתי אומ׳ שפתרונו: הבא עוד הלום – אם עתיד עוד לבוא כאן האדם שהק׳ אומ׳ שימלוך עלינו. כשהוא אומר הבא עוד הלום איש משמע שישאלו כלום עתיד לבוא כאן שום אדם כלומר כלום נאספנו שם כולנו, עתיד שום איש לבוא הנה עוד, ועל דבר זה אני תמיה שלאחר שנלקח^א שאול והעם יצאו אפילו אם עתידין לבא חציים או רובם מה להם לשאול אחר מי איננו פה לא היה להם לשאול כי אם אחר שאול שהם מבקשים. ועוד מה היה התשובה שהק׳ משיבם הנה הוא נחבא אל הכלים, הם היו שואלים על כל אדם מישראל והק׳ משיבם על שאול הנה הוא נחבא אל הכלים, עם הנערים היושבים על הכלים שלא נתקבצו שם אלא לשמור איש איש כלי אדוניו.

ומדרש אגדה הנה הוא נחבא אל הכלים – ששאל {שאול} באורים ותומים אם ראוי למלכות כמו ששנינו כהן גדול בשמונה כלים, אך פשוטו של דבר כמו שפירשתי.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ח:כ׳.

א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״שללקח״.

ותלכד משפחת המטרי – תרגומו: זרעית מטרי.

וילכד שאול בן קיש – אף על פי שלא היה שם המליכו, לפי שנפל הגורל על שמו, שהיו כותבין איגרת ונותנין בקופסא, והנביא היה מכניס ידו ונוטל אחת.

וילכד שאול – מקרא קצר, כי קודם לכן הקריב משפחת המטרי לגברים ואז נלכד שאול.

וילכד שאול – קצר, כי הענין ויקרב את משפחות המטרי לגברים וילכד שאול.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

למשפחתו – למשפחתיו קרי.

ויבקשהו – הקו״ף רפה.

וילכד שאול – אחר שהטילו הגורל על הגברים, נלכד פתקו של שאול ביד המעלה.

וַיַּקְרֵ֞ב וקירב שמואל אֶת-שֵׁ֤בֶט בִּנְיָמִן֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו (למשפחתו כתיב), וַתִּלָּכֵ֖ד בגורל מִשְׁפַּ֣חַת הַמַּטְרִ֑י, והטיל שמואל את הגורל על הגברים שבמשפחת הַמַּטְרִי¹, וַיִּלָּכֵד֙ ונלכד בידו, פתקו של² שָׁא֣וּל בֶּן-קִ֔ישׁ, וַיְבַקְשֻׁ֖הוּ וחיפשו אותו וְלֹ֥א נִמְצָֽא³:

1. רד״ק, מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. ואף על פי שלא היה שם, נפל הגורל עליו, שהיו כתובים שמם באיגרות ונותנים אותם בקופסה, והנביא היה מכניס ידו ונוטל איגרת אחת, רש״י.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(כב) וַיִּשְׁאֲלוּ⁠־עוֹד֙ בַּֽיהֹוָ֔הי״י֔ הֲבָ֥א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם אִ֑ישׁ ^אוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔הי״י֔ הִנֵּה⁠־ה֥וּא נֶחְבָּ֖א אֶל⁠־הַכֵּלִֽים׃

Therefore they asked of Hashem further, "Has another man come here?⁠" And Hashem answered, "Behold, he has hidden himself among the baggage.⁠"

א. ‹סס› הפרשה מתחילה בשורה הבאה לאחר רווח בכתי״א

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁאִילוּ עוֹד בְּמֵימְרָא דַייָ הֲאִית עוֹד הָכָא גַבְרָא וַאֲמַר יְיָ הָא הוּא טְמִיר בְּמָנַיָא.

נחבא אל הכלים – בבית שנתנו שם הבאין כליהן, שהיה בורח מן הגדולה.

ומדרש אגדה רבי תנחומא (תנחומא ויקרא ג׳): אל הכלים – באורים ותומים, אמר: שמא איני ראוי לגדולה עד שישאלו באורים ותומים, ושאלו ועלה בידו.

Is hidden by the baggage. In the room where newcomers had placed their baggage; [he hid] because he was running away from the high position. But the Midrash Aggadah of R. Tanchuma¹ explains that 'אֶל הַכֵּלִים' refers to the Urim and Tumim. He said [to himself], 'perhaps I am not worthy of this high position. [I will not assume it]. until they inquire of the Urim and Tumim.⁠² Thereupon they asked, and he accepted it.

1. Vayikra 3.

2. Shaul was convinced that the Urim and Tumim would confirm that he was not worthy of the kingship. But, on the contrary, it confirmed that nobody was equal to him. In Maseches Eiruvin 13b it states that he who runs away from honor is rightfully pursued by it.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

הלם איש – הבא – אותו האיש עדיין לכאן.

איש – כמו האיש, כמו ובהקבץ בתולות שנית (אסתר ב׳:י״ט) – הבתולות הנזכרות למעלה.

אל הכלים – תרגומו: טמיר במנא, שהיה בורח מן השררה.

ומדרש: שהיה שואל באורים ותומים.

הבא עוד הלום איש – כלומר אם בא עדיין הנה שאול.

אל הכלים – כמו: בכלים, כלומר בין כלי העם הבאים שם, שנתנו כליהם בבית אחד והוא נחבא בין הכלים ההם, שהיה בורח מן השררה. ובא אל במקום בי״ת השמוש, כמו: ואל הארון תתן את העדות (שמות כ״ה:כ״א) – כמו ובארון.

ובדרש: אל הכלים – באורים ותומים. אמר שאול שמא אינני הגון למלכות, עד שישאלו באורים ותומים.

והנה שאלו עוד ביי׳ הבא עוד הלום איש, לפי שלא מצאו שם שאול שאלו האם יבא עוד כאן איש מלבד אלו אשר בכאן? האם יחסר כאן איש? והשיבו האל יתברך הנה הוא נחבא אל הכלים, רוצה לומר בתוך כלי העם הבאים שמה שהניחו כליהם בבית אחד, או יהיה אל הכלים או אל כלי הבקר אשר היו בשדה או בבית אחר, והוא נתחבא שמה מפני צניעותו ובשתו מן השררה. ובדרש אמרו אל הכלים באורים והתומים, אמר שאול שמא אינני הגון למלכות עד ששאל באורים והתומים. ובמדרש תנחומא (א״ה חפשתי בכל התנחומא ולא מצאתי מדרש זה שם, ועיין ילקוט מ״ב י״ו ע״ב) זש״ה (משלי כ״ט כ״ג) גאות אדם תשפילהו ושפל רוח יתמוך כבוד, כל מי שרודף אחר השררה שררה בורחת ממנו, וכל מי שבורח מן השררה שררה רודפתו, שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך שנאמר הנה הוא נחבא אל הכלים זכה להיות מלך. ובמסכת זבחים הגדולה קשה לאדם לעלות בה וקשה לירד ממנו, שכן מצינו בשאול בשעה שאמר לו עמוד במלכות היה מתחבא אל הכלים, ובשעה שאמרו לו לירד ממנו היה מחזר אחרי דוד להרגו:

הלם איש ׀ ויאמר – פסקא במצעות פסוק.

הלום – פה.

נחבא – מלשון מחבואה ומסתור.

אל הכלים – כמו בכלים, וכן: ואל הארון תתן (שמות כ״ה:כ״א), ומשפטו: ובארון.

וישאלו עוד בה׳ – אחר שבקשוהו, הוסיפו לשאול עוד באורים ותומים, האם בא לפה עוד איש מלבד הנמצאים שם והידועים.

נחבא – הסתיר עצמו בין כלי העם, והיה להם מקום מיוחד להעמיד שם כלי תשמישם, והיה שאול מטמין עצמו שם, כי היה בורח מן השררה.

וישאלו עוד וגו׳ – א״כ גם בפעם ראשונה שאלו בה׳ ע״י אורים ותומים, ולבחירת שאול נשתמש בתיבת וילכד, ראיה לדעת ששמעתי בשם אחד מחכמי דורנו שאותיות לשון הקודש היו נקראות בימים הקדמונים בשם קטן בעל הברה אחת, עד״מ האל״ף נקראת אור והת״ו תום, א״כ האורים והתומים הנזכרים בפרשת תצוה וצו כדבר ידוע בלי סוד שיכסנו לא היו כ״א אלפ״א בי״תות הרבה, והכהן היה מכניס ידו בחשן הכפול כמין תיק ומוציא גורל תמים בהשגחת האל; וכן פירשתי בשופטים י״ז:ה׳ מקור תיבת תרפים משרש תרף או טרף (טרף בקלפי, יומא כ״ד) לקוח פתאם כהרף עין, ובגורל מצאנו שרש הפיל, ידה, השליך, יצא, עלה, הטיל, ירה, ואפילו פעם אחת במקרא (עיין מאיר נתיב) לא מצאנו לכד.

הבא עוד וגו׳ – אולי בא כאן איש אחר מבלעדי הנקבצים פה.

אל הכלים – בתוך כלי האנשים הנקבצים המצפה שהפקידו כליהם באיזה מקום סמוך לה, וכבר כתבתי בפסוק ח׳ שאולי כונתו תוך כלי הקודש במשכן שבגלגל.

וַיִּשְׁאֲלוּ עוֹד֙ בַּֽיהוָ֔ה באורים ותומים¹, הֲבָ֥א ע֖וֹד האם כבר בא² הֲלֹ֣ם לכאן³ ס אותו הָאִ֑ישׁ?⁠⁴, וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה הִנֵּה ה֥וּא בתוך הבית שהיו מניחים שם את כליהם⁵, והוא נֶחְבָּ֖א מסתתר⁶ עם הנערים היושבים שם⁷ אֶל בין⁸ הַכֵּלִֽים, וישב שם שאול, כי היה בורח מן הגדולה⁹:

1. ר״י קרא, מצודת דוד.

2. רד״ק. ומצודת דוד מבאר האם יש כאן עוד איש מלבד אלו שנמצאים, וכך התרגום.

3. כך משמע ממצודת ציון.

4. מהר״י קרא.

5. רש״י.

6. מצודת ציון.

7. מצודת דוד.

8. רד״ק.

9. ובמדרש (תנחומא) ״אל הכלים״ – באורים ותומים, אמר שאול שמא איני ראוי לגדולה עד שישאלו באורים ותומים, ושאלו ועלה בידו, רש״י, רד״ק.

תרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כג) וַיָּרֻ֙צוּ֙ וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם וַיִּתְיַצֵּ֖ב בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם וַיִּגְבַּהּ֙ מִכׇּל⁠־הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה׃

And they ran and fetched him from there; and when he stood among the people, he was taller than any of the people from his shoulders and upward.

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וּרְהָטוּ וְדַבְּרוֹהִי מִתַּמָן וְאִתְעֲתַּד בְּגוֹ עַמָא וְרָם מִכָּל עַמָא מִכַּתְפֵיהּ וּלְעֵלָא.

והנה היה גבוה מכל העם משכמו ומעלה.

וספר הכתוב שאז הלכו ולקחוהו משם וראו שהיה עליו הוד מלכות בקומתו ובתוארו.

וַיָּרֻ֙צוּ֙, וַיִּקָּחֻ֣הוּ מִשָּׁ֔ם, ומרוב ענוותנותו¹ וַיִּתְיַצֵּ֖ב התייצב שאול בְּת֣וֹךְ הָעָ֑ם ולא בראשו, וַיִּגְבַּהּ֙ והנה היה גבוה² מִכָּל-הָעָ֔ם מִשִּׁכְמ֖וֹ וָמָֽעְלָה וראו העם שהיה עליו הוד מלכות בקומתו ובתוארו³:

1. כלי יקר.

2. רלב״ג.

3. אברבנאל.

תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמקראות שלובותהכל

(כד) וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל⁠־כׇּל⁠־הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַר⁠־בּ֣וֹ יְהֹוָ֔הי״י֔ כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכׇל⁠־הָעָ֑ם וַיָּרִ֧עוּ כׇל⁠־הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

And Samuel said to all the people, "Did you see him whom Hashem has chosen, that there is none like him among all the people?⁠" And all the people shouted, and said, "Long live the king.⁠"

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שְׁמוּאֵל לְכָל עַמָא הַחֲזֵיתוּן דִי אִתְרְעֵי בֵּיהּ יְיָ אֲרֵי לֵית דִכְוָתֵיהּ בְּכָל עַמָא וְיַבִּיבוּ כָל עַמָא וַאֲמַרוּ יַצְלַח מַלְכָּא.

הראיתם – ריש דגושה על פי המסורה.

הראיתם – בדגש הרי״ש שלא כמנהג. וכן: הראיתם כי שלח בן המרצח הזה (מלכים ב ו׳:ל״ב).

כי אין כמוהו – כי אדם בעל קומה וצורה נאה יאות למלוכה וייראו העם אותו יותר.

יחי המלך – תרגם יונתן: יצלח מלכא.

(כד-כו) הששה עשר שראוי לאנשים לתת כבוד למלך ולברכו ולזה ספר שכבר אמר כל העם יחי המלך והלכו עמו החיל אשר נגע אלהים בלבם.

עד שאמר שמואל אל כל העם הראיתם אשר בחר בו ה׳ כי אין כמוהו בכל העם, ר״ל הראיתם שהגורל הזה מאת ה׳ כל משפטו? מאחר שהאיש אשר בחר ה׳ הוא מצד עצמו ראוי והגון אל הגדולה הזאת, ושאין כמוהו בכל העם ולכן הוא ההגון למלכות מכל אישי ישראל. והעם בראותם אותו הריעו תרועה גדולה ויאמרו יחי המלך, כי הוא המאמר הנאות לומר למלכים כפי מנהגם:

הראיתם – בדגש הרי״ש על פי המסורת ועיין במכלול דף ע״ב ודף ס״א.

הראיתם – בה״א השאלה.

הראיתם – אם נותנים אתם לב לראות ולהתבונן בהמלך אשר בחר ה׳, כי אין כמוהו וכו׳, והגון הוא למלוכה.

ויריעו – תרועת מלוכה.

הראיתם – בספר יצירה מונה שבע כפולות בג״ד כפר״ת, א״כ בימים הקדמונים היו שם שתי רי״שין האחת דגושה בעלת הברה חזקה, והאחת רפה בעלת הברה רפה, ומצאנו במקרא איזו מהן דגושות שָרֵך, מָרַת, הַרְעִימָה וזולתן, וכאן הדגש לחיזוק להראות המית לב שמואל בדברו הדברים האלה, ובמלת הרעימה כדי שלא תטעה ותחליפנה במלת הרימה.

וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל-כָּל-הָעָ֗ם הַרְּאִיתֶם֙ האם¹ התבוננתם² באיש אֲשֶׁ֣ר בָּֽחַר-בּ֣וֹ יְהוָ֔ה? כעת תיווכחו שהגורל אכן מאת ה׳³, כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖הוּ בְּכָל-הָעָ֑ם והגון הוא למלוכה⁴, שייראו אותו העם יותר בהיותו בעל קומה ובעל צורה נאה⁵, וַיָּרִ֧עוּ כָל-הָעָ֛ם תרועת מלוכה⁶ וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ ויצליח⁷!: פ

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. אברבנאל.

4. מצודת דוד.

5. רד״ק.

6. מצודת דוד.

7. תרגום יונתן. ויונתן תרגם ״חיים״ לשון ״הצלחה״, שכל תפילה על החיים היא תפילה גם על ההצלחה, כי החיים ללא הצלחה אינם חיים, רד״ק מלכים א׳ פרק א׳ פס׳ ל״ד.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כה) וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל⁠־הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר וַיַּנַּ֖ח לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת⁠־כׇּל⁠־הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃

Then Samuel told the people the manner of the kingdom, and wrote it in a book, and laid it up before Hashem. And Samuel sent all the people away, every man to his house.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמַלֵיל שְׁמוּאֵל עִם עַמָא יַת נִימוּסָא דְמַלְכָּא וּכְתַב בְּסִפְרָא וְאַצְנַע קֳדָם יְיָ וּשְׁלַח שְׁמוּאֵל יַת כָּל עַמָא גְבַר לְבֵיתֵיהּ.

וינח לפני י״י – להיות לעדות למלכים לדורות הבאים.

משפט המלוכה – חק המלוכה על העם כמו שכתוב למעלה.

וינח לפני י״י – בארון הניחו.

והנה דבר שמואל אל העם את משפט המלוכה ר״ל הכח שיש למלך על עמו והעונש הראוי למי שימרה את פיו וכתב זה בספר והניחו לפני י״י ר״ל אצל ארון י״י כדי שימצא שם תמיד, וידמה שכבר כבדוהו והלכו עמו והביאו לו מנחה רבים מישראל, והרשעים בזו שאול ואמרו מה יושיענו זה ועל צד הבזיון גם לא הביאו לו מנחה והיה שאול בכל זה מחריש ולא רצה להוכיחם על זה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וזכר שאז דבר שמואל אל העם משפט המלוכה, והוא כמו שכתב הרלב״ג הכח אשר יש למלך על עמו והעונש הראוי למי שימרה את פיו והדברים אשר הוא חייב עליהם כמו שצותה תורה, ואין זאת הפרשה הקודמת שאמר הש״י לאיימם ולהפחידם כי אם המשפט הצודק אשר לו. ואם נרצה על כל פנים לפרש משפט המלך על מה שקדם למעלה בפרשה, יהיה פירושו כמו שאמרתי, שלפי שהם שאלו מלך לשפוט, אמר להם זה יהיה משפט שיעשה לכם המלך והוא העושק והגזל אשר יעשה בהם, והנה שנה בכאן להתרות בהם בשעת מעשה מלבד מה שכבר התרה בהם קודם המעשה, ולזה הניחו לפני ה׳, ר״ל לפני הארון לעד על מה שיהיה באחרית הימים. ואמנם איך נלכד שאול ומשפחתו ושבטו, אפשר שנאמר שהיה על פי הגורל ואפשר שהיה על פי האורים והתומים, ולזה אמר לפני ה׳ ואמר וישאלו עוד בה׳, והנכון שהיה שם גורל וג״כ משפט האורים והתומים כמו שזכרתי בחלוקת הארץ.

משפט – חק הראוי.

את משפט המלוכה – חק המלוכה הראוי על פי התורה והמצוה, שיהא מוראו על העם ולא ימרו פיו.

לפני ה׳ – לפני הארון.

משפט המלוכה כבר בארתי (למעלה ח׳ ט׳) כי יש הבדל בין מש״ש את משפט המלך, שהוא המשפט שיקבע מרצונו בזרוע, ובין משפט המלוכה שהוא המשפט הראוי בכבוד המלך ומוראו כפי חק התורה ועל זה נכתב בספר.

משפט המלוכה – אף על פי שקשה לאמרו נ״ל שהוא המשפט עצמו שנזכר למעלה ח׳, ואחר שהתרה בם כתבו בספר (הנקדנים נקדוהו פתח להוראת ה״א הידיעה) כלו׳ בספר שהיו הולכים וכותבים בו קורות ישראל אחר משה, ומזה ראיה שראשית ספר שמואל נכתב ע״י שמואל עצמו אף על פי שדבר בלשון נסתר, ומזה ראיה גם על חמשה חומשי תורה שכתבם משה אף על פי שגם בהם (מלבד ספר דברים) מדבר בלשון נסתר, וכמו שמשה בסוף ימיו הניח ס״ת אצל הארון במשכן, כן עשו שאר הנביאים מדי כתבם קורות בני ישראל ודברי ה׳ אליהם; מ״מ דברי שמואל בפעם זו בודאי לא היו קשים כמו בפעם ראשונה שצייר המלך כאיש אַלָם הרודה בחזקה, רק כשבא לכתוב כתב כמו שהגיד להם בפעם ראשונה כדי שיהיה בהם לעד שהוא התרה בהם והזהירם לבלתי המליך עליהם מלך.

וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל-הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט חק הראוי בעניין¹ הַמְּלֻכָ֔ה על פי התורה, שיהא מוראו על העם ולא ימרו פיו², וַיִּכְתֹּ֣ב בַּסֵּ֔פֶר את חוקי המלכות³, וַיַּנַּ֖ח והניח אותם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בארון⁴, כדי שֶׁיִּמָּצְאוּ שם תמיד⁵ ויהיו לעדות למלכים לדורות הבאים⁶, וַיְשַׁלַּ֧ח שְׁמוּאֵ֛ל אֶת-כָּל-הָעָ֖ם אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ:

1. רד״ק, מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. רד״ק.

4. רד״ק, מצודת דוד.

5. רלב״ג.

6. מהר״י קרא.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כו) וְגַ֨ם⁠־שָׁא֔וּל הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל אֲשֶׁר⁠־נָגַ֥ע אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם׃

And Saul also went to his house to Gibeah; and the men of valor, whose hearts God had touched, went with him.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאַף שָׁאוּל אָזַל לְבֵיתֵיהּ לְגִבְעֲתָא וַאֲזָלוּ עִמֵיהּ קְצַת מִן עַמָא דַחֲלֵי חֶטְאָה דְאִתְיְהַב דַחֲלָא מִן קֳדָם יְיָ בְּלִבְּהוֹן.

אשר נגע אלהים – גברין דחלי חטאה דאתיהב דחלא מן קדם י״י בלבהון.

God had touched. [Targum renders], 'men who fear sin, in whose heart 'ה has instilled fear.'

גבעתה – מן גבעה, עולתה מן עולה.

אשר נגע אלהים בלבם – תרגומו: גברין דחלי חטאין דאיתיהב דחלא מן קדם י״י בלבהון.

וגם שאול הלך לביתו – להודיע שהלך לו לביתו כבתחילה, כיון שראה שלא היה מקובל ומרוצה לכל ישראל הלך לביתו ולא התנהג עדיין כמשפט מלך.

אשר נגע אלהים בלבם – שנתן אלהים בלבם לרצות לו.

ויונתן תרגם: ואזלו עמיה קצת מן עמא גברין דחלי חטאה דאתיהב דחלא מן קדם י״י בלבהון, ויוכיח פירושו ובני בליעל (שמואל א י׳:כ״ז) שאמר אחר כן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

וזכר הכתוב שהלכו ישראל איש לביתו וג״כ שאול הלך לביתו כבתחלה, כי ראה שלא קבלוהו ביניהם ברצונם והיו מגמגמים במלכותו זולתי החיל אשר נגע אליהם בלבם שהלכו עמו.

אשר נגע אלהים – אשר נגע יראת אלהים בלבם, לכבד את המלך אשר נמשח על פי הדבור.

החיל – אנשי חיל כבדוהו ולווהו עד ביתו, ובני בליעל שלא יועילו לכלום (עיין שופטים כ׳:י״ג מ״ש שם) בזוהו.

וְגַ֨ם-שָׁא֔וּל אשר ראה כי לא היה מקובל ומרוצה לכל ישראל¹ הָלַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ גִּבְעָ֑תָה ולא התנהג עדיין כמשפט המלך², וַיֵּלְכ֣וּ עִמּ֔וֹ הַחַ֕יִל יראי החטא³ אֲשֶׁר-נָגַ֥ע נגעה, יראת אֱלֹהִ֖ים בְּלִבָּֽם לכבד את המלך אשר נמשח על פי הדיבור⁴:

1. רד״ק.

2. רד״ק, מלבי״ם בפס׳ כז.

3. תרגום יונתן, רש״י.

4. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כז) וּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַה⁠־יֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה וַיִּבְזֻ֕הוּ וְלֹא⁠־הֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה וַיְהִ֖י כְּמַחֲרִֽישׁ׃

But certain base fellows said, "How shall this man save us?⁠" And they despised him and did not bring him tribute. But he was as one who is silent.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּבְנֵי רִשְׁעָא אֲמַרוּ בְּמָה יִפְרְקִינָנָא דֵין וְשָׁטוֹהִי וְלָא אָתוֹ לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ וַהֲוָה כְּשָׁתֵיק.

ויהי כמחריש – נוהג עצמו כאדם מחריש על הדבר ואינו חושש.

ולא הביאו לו מנחה – כמו שהוא מנהג שמביאים מנחה למלך ביום שהוקם מלך.

ויונתן תרגם: ולא אתו למשאל בשלמיה.

השבעה עשר הוא להודיע שאין ראוי לשלם שיתפעל ממה שיאמרו האנשים כנגדו כל שכן שיתפעל אם לא יכבדוהו אבל ראוי שיסבול זה ולזה ספר ששאול היה כמחריש על הבזיונות שבזוהו הרשעים ההם ועל מה שלא הביאו לו מנחה עם שזה גם כן היה ראוי לו מפני היותו עתה בהתחלת המלוכה ואולי במעט סבה יסירוה ממנו.

השמנה עשר הוא להודיע שכאשר נתמנה איש לשררה יצטרך בעבורה לרבוי ההוצאה ראוי לאשר תחתיו שיביאו לו מנחה כחזקת היד בדרך שיוכל להתנהג בכבוד לפי השררה ההיא ולא ימנעהו מזה מיעוט קניניו ולזה ספר באלו הרשעים שלא הביאו לשאול מנחה להורות שכבר היה ראוי להם להביא לו מנחה כדי שיוכל להתנהג בכבוד כמנהג המלך ולזאת הסבה לא היה מתנהג עדיין שאול כמנהג המלך מצורף לזה מה שהיה מתכונתו להיות בורח מן השררה ולזה ספר אחר זה שכבר היה שאול בא אחרי הבקר מן השדה.

כי שאר האנשים בני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה, ולכן חזר לביתו ולא נשתמש בכתר מלכות. ואחשוב מה יושיענו זה לא היה להיותם מזלזלים בעצמו, כ״א להיותו משבט בנימין הצעיר וממשפחה קטנה אמרו מה יושיענו זה? והנה אין לו משפחה ולא אנשי שבטו ראויים לעזרו, והיה ראוי שימלך מלך משבט גדול ורב ממשפחה מרובה כדי שהמלך ההוא יהיה רב להושיע את ישראל בעת הצורך עם אנשי משפחתו ושבטו מלבד אנשי שאר השבטים, הנה אם כן היה הבזיון דבק במשפחתו ובשבטו עם היותו בעצמו נאה לאדנות:

ואמנם בהיתר השאלה השנית הקודמת ותשובתה אומר, שבהמלכת המלך יצטרכו שני דברים בהכרח. האחד שיבחרהו הש״י ויבדלהו מתוך אחיו למלוך עליהם, וזה ע״י נביא בהמשחו אותו, כי אין ההמשחה זולתי אות הבחירה האלהית. והשני שבני ישראל ישימוהו למלך ויקבלוהו עליהם, כי שני הענינים האלה נכללים במאמר (דברים י״ז ט״ו) שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה׳ אלהיך בו וגומר, הנה הבחירה האלהית היא על ידי נביא והשימה היא ע״י ישראל שיקבלו אותו למלך עליהם, והנה שמואל הנביא משח את שאול המלך וזו היא הבחירה האלהית, אחרי זה בא המצפה לשיקבלו אותו ישראל עליהם, ולפי שלא יחשדו אותו שבחר בו כרצונו, וכמו שחשדו קרח ועדתו למשה אדוננו (במדבר י״ו) על כהונת אהרן, לכן רצה לעשות בחירתו על פי האורים והתומים נגד כל ישראל, כדי שכלם ידעו ויאמינו שמהשם היתה מסבה וממנו בחירתו, והיה זה במשפט האורים והתומים בביאור גדול והיה על פי הגורל גם כן כענין מה שעשו בחלוקת הארץ, וכמו שהוכיחו חז״ל במסכת בבא בתרא (פרק ח׳ דף קכ״ב ע״א) שעם היות שם הגורל, הכהן היה מכוון והיה אומר שם שבט פלוני עולה ושם מחוז פלוני עולה והיה הגורל מסכים עמו, וכן הסכים משפט הגורל או משפט האורים והתומים עם מה שעשה שמואל שמשח את שאול באופן שידע שמן השמים המליכוהו. האמנם לפי שאנשי בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה, והיה לבב ישראל בלתי מסכים לענינו, רצה האל יתברך להביא ענין נחש העמוני שבא על אנשי יבש גלעד, באופן ששאול עם היותו משבט צעיר וממשפחה שפלה יעשה תשועה בישראל, ואז כל העם יודו בהמלכתו ויאמרו מי האומר שאול ימלוך עלינו תנו האנשים ונמיתם. ומפני שהיה שם חלוק לבבות בראשונה הוצרך שמואל ללכת הגלגל לחדש שם המלוכה, והחדוש היה שכלם בלב שלם ובנפש חפצה ימליכוהו עליהם להסיר הספק אשר היה קודם לזה ביניהם. ובהמלכת דוד ושאר המלכים היה הענין בשוה, שהיתה צריכה בחירת האל יתברך והוא עצמו המשיחו על ידי נביא שהוא אות הבחירה וכן היו נמשחים כלם, והיתה עוד צריכה המלכה והיא הקבלה שיקבלו ישראל אותו למלך עליהם, וכן המליכו לדוד, אם שבט יהודה אחרי מות שאול בחברון ואם שבטי ישראל כלם אחרי מות איש בשת, וכן עשו בכל שאר המלכים המשיחה שהיא בבחינת פעל האל וההמלכה שהיא בבחינת קיבול ישראל, ולא הוצרכו להבדיל השבטים על פי האורים והתומים או על פי הגורל, לפי שבשאול להיותו המלך הראשון ולהיות קטטה וחלוק לבבות בהמלכתו הוצרך הנביא לזה, כדי לאמת שמה שעשה בהמשחתו היה מאת ה׳ מן השמים, אבל בשאר המלכים שבאו אחריו לא נצטרכו הנביאים לזה, כי היו כבר מוחזקים ממה שנעשה בענין שאול שההמשחה היא אות עצמי בבחירת השם, והותרה עם זה השאלה השנית:

ויבזהו – מלשון בזיון.

כמחריש – יאמר על חרשות האוזן, ועל השתיקה.

מה יושיענו זה – על כי היות משפחתו הצעירה, ומי אם כן יחזיק בידו.

ולא הביאו לו מנחה – כאשר הדרך להביא למלך ביום המלכו.

ויהי כמחריש – עשה עצמו כחרש לא ישמע או כאלם לא יפתח פיו.

ובני בליעל כבר אמרנו שהמון העם כוונו לרעה שמ״ש לשפטנו ככל הגוים חשבו שיפרוק מעליו עול תורה וימשוך ידו את לוצצים לנהגם בחקות העמים, ואחרי ראו שנבחר על פי ה׳ וכי התדבק את יראי ה׳ שזה אות שילך ביראת ה׳ כל הימים,

אמרו מה ישענו זה אחר שלא יפיקו ממנו זדון לבבם, וכתב מהרי״א כי היה מהראוי שחוץ מבחירת ה׳ יבחרו אותו העם גם כן ויסכימו כולם עליו ואחרי ראה שמקצתם בזוהו לא תפס עדיין מלוכה וילך לביתו וגם העם הלכו לביתם עד שסבב ה׳ התשועה לאנשי יביש גלעד שאז חדשו המלוכה ברצון כל העם, וזה שכתוב לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה, פי׳ שימליכוהו שנית כרצונם.

ויהי כמחריש – לשון עליו מחריש שאול הרעה (למטה כ״ג:ט׳) שענינו שותק ומצפה מתי יבא זמן ראוי, כן שאול שתק והמתין שיבא יום שיוכל להראות גבורתו לבוזיו, ומהוראת חורש באדמה נהיתה גם מליצה זו, שהממתין ומצפה הוא כחורש השולח לחמו על פני המים וברוב הימים ימצאנו, וכן לב חורש מחשבות און (משלי ו׳:ח׳) אל תחרש על רעך רעה (שם ג׳:כ״ט).

וּבְנֵ֧י בְלִיַּ֣עַל אָמְר֗וּ מַה-יֹּשִׁעֵ֙נוּ֙ זֶ֔ה?! שבא ממשפחה צעירה של השבט הצעיר, ומי אם כן יחזיק בידו?!¹ וַיִּבְזֻ֕הוּ וביזו אותו² וְלֹֽא-הֵבִ֥יאוּ ל֖וֹ מִנְחָ֑ה כאשר הדרך להביא למלך ביום המלכו³, וַיְהִ֖י שאול כְּמַחֲרִֽישׁ שלא ענה כאילו לא שמע⁴, והנהיג עצמו כאדם מחריש על הדבר ואינו חושש⁵: פ

1. מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר לפי דרכו, שהמון העם בבקשתם למלך כוונו לרעה, שאמירתם ׳לשפטנו ככל הגוים׳ דהיינו שיפרוק מעליו עול תורה וינהיגם בחקות העמים, ואחרי שראו שנבחר ע״פ ה׳ וכי התדבק עם יראי ה׳ שזה אות שילך ביראת ה׳ כל הימים, אמרו מה ישענו זה, אחר שלא יפיקו ממנו זדון לבבם.

2. מצודת ציון.

3. רד״ק, מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. רש״י.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Shemuel I 10, Biblical Parallels Shemuel I 10, Olam HaMikra Shemuel I 10, Targum Yonatan Shemuel I 10, Midrash Shemuel Shemuel I 10, Yalkut Shimoni Shemuel I 10, Rashi Shemuel I 10 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Shemuel I 10, Attributed to R. Yosef Kara Shemuel I 10, Radak Shemuel I 10, Rid Shemuel I 10, R. Yosef ibn Kaspi Shemuel I 10, Ralbag Shemuel I 10, Ralbag Toalot Shemuel I 10, Abarbanel Shemuel I 10, Minchat Shai Shemuel I 10, Metzudat Zion Shemuel I 10, Metzudat David Shemuel I 10, Malbim Shemuel I 10, Hoil Moshe Shemuel I 10, Mikraot Sheluvot Shemuel I 10

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון