×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
במדבר ט״ותנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּר֙ אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל⁠־אֶ֙רֶץ֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃ (ג) וַעֲשִׂיתֶ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙י״י֙ עֹלָ֣ה אוֹ⁠־זֶ֔בַח לְפַלֵּא⁠־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ בִנְדָבָ֔ה א֖וֹ בְּמֹעֲדֵיכֶ֑ם לַעֲשׂ֞וֹת רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ מִן⁠־הַבָּקָ֖ר א֥וֹ מִן⁠־הַצֹּֽאן׃ (ד) וְהִקְרִ֛יב הַמַּקְרִ֥יב קׇרְבָּנ֖וֹ לַֽיהֹוָ֑הי״י֑ מִנְחָה֙ סֹ֣לֶת עִשָּׂר֔וֹן בָּל֕וּל בִּרְבִעִ֥ית הַהִ֖ין שָֽׁמֶן׃ (ה) וְיַ֤יִן לַנֶּ֙סֶךְ֙ רְבִיעִ֣ית הַהִ֔ין תַּעֲשֶׂ֥ה עַל⁠־הָעֹלָ֖ה א֣וֹ לַזָּ֑בַח לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד׃ (ו) א֤וֹ לָאַ֙יִל֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֑ים בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן שְׁלִשִׁ֥ית הַהִֽין׃ (ז) וְיַ֥יִן לַנֶּ֖סֶךְ שְׁלִשִׁ֣ית הַהִ֑ין תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ⁠־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (ח) {חמישי} וְכִֽי⁠־תַעֲשֶׂ֥ה בֶן⁠־בָּקָ֖ר עֹלָ֣ה אוֹ⁠־זָ֑בַח לְפַלֵּא⁠־נֶ֥דֶר אֽוֹ⁠־שְׁלָמִ֖ים לַֽיהֹוָֽהי״יֽ׃ (ט) וְהִקְרִ֤יב עַל⁠־בֶּן⁠־הַבָּקָר֙ מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֑ים בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֖מֶן חֲצִ֥י הַהִֽין׃ (י) וְיַ֛יִן תַּקְרִ֥יב לַנֶּ֖סֶךְ חֲצִ֣י הַהִ֑ין אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ⁠־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יא) כָּ֣כָה יֵעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד א֖וֹ לָאַ֣יִל הָאֶחָ֑ד אֽוֹ⁠־לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂ֖ים א֥וֹ בָעִזִּֽים׃ (יב) כַּמִּסְפָּ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשׂ֑וּ כָּ֛כָה תַּעֲשׂ֥וּ לָאֶחָ֖ד כְּמִסְפָּרָֽם׃ (יג) כׇּל⁠־הָאֶזְרָ֥ח יַעֲשֶׂה⁠־כָּ֖כָה אֶת⁠־אֵ֑לֶּה לְהַקְרִ֛יב אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ⁠־נִיחֹ֖חַ לַֽיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יד) וְכִֽי⁠־יָגוּר֩ אִתְּכֶ֨ם גֵּ֜ר א֤וֹ אֲשֶׁר⁠־בְּתֽוֹכְכֶם֙א לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָשָׂ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ⁠־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָ֑הי״י֑ כַּאֲשֶׁ֥ר תַּעֲשׂ֖וּ כֵּ֥ן יַעֲשֶֽׂה׃ (טו) הַקָּהָ֕ל חֻקָּ֥ה אַחַ֛ת לָכֶ֖ם וְלַגֵּ֣ר הַגָּ֑ר חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם כָּכֶ֛ם כַּגֵּ֥ר יִהְיֶ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (טז) תּוֹרָ֥ה אַחַ֛ת וּמִשְׁפָּ֥ט אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר אִתְּכֶֽם׃ (יז) {ששי} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יח) דַּבֵּר֙ אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בְּבֹֽאֲכֶם֙ אֶל⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃ (יט) וְהָיָ֕ה בַּאֲכׇלְכֶ֖ם מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (כ) רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה כִּתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ׃ (כא) מֵרֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵיכֶ֔ם תִּתְּנ֥וּ לַיהֹוָ֖הי״י֖ תְּרוּמָ֑ה לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם׃ (כב) וְכִ֣י תִשְׁגּ֔וּ וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כׇּל⁠־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶֽׁה׃ (כג) אֵת֩ כׇּל⁠־אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛הי״י֛ אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד⁠־מֹשֶׁ֑ה מִן⁠־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛הי״י֛ וָהָ֖לְאָה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ (כד) וְהָיָ֗ה אִ֣ם מֵעֵינֵ֣י הָעֵדָה֮ נֶעֶשְׂתָ֣ה לִשְׁגָגָה֒ וְעָשׂ֣וּ כׇל⁠־הָעֵדָ֡ה פַּ֣ר בֶּן⁠־בָּקָר֩ אֶחָ֨ד לְעֹלָ֜ה לְרֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ וּמִנְחָת֥וֹ וְנִסְכּ֖וֹ כַּמִּשְׁפָּ֑ט וּשְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽת׃ (כה) וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַֽל⁠־כׇּל⁠־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְנִסְלַ֣ח לָהֶ֑ם כִּֽי⁠־שְׁגָגָ֣ה הִ֔וא וְהֵם֩ הֵבִ֨יאוּ אֶת⁠־קׇרְבָּנָ֜ם אִשֶּׁ֣ה לַֽיהֹוָ֗הי״י֗ וְחַטָּאתָ֛ם לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ עַל⁠־שִׁגְגָתָֽם׃ (כו) וְנִסְלַ֗ח לְכׇל⁠־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם כִּ֥י לְכׇל⁠־הָעָ֖ם בִּשְׁגָגָֽה׃ (כז) {שביעי} וְאִם⁠־נֶ֥פֶשׁ אַחַ֖ת תֶּחֱטָ֣א בִשְׁגָגָ֑ה וְהִקְרִ֛יבָה עֵ֥ז בַּת⁠־שְׁנָתָ֖הּ לְחַטָּֽאת׃ (כח) וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַל⁠־הַנֶּ֧פֶשׁ הַשֹּׁגֶ֛גֶת בְּחֶטְאָ֥הֿ בִשְׁגָגָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (כט) הָֽאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם תּוֹרָ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם לָעֹשֶׂ֖ה בִּשְׁגָגָֽה׃ (ל) וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶֽׁר⁠־תַּעֲשֶׂ֣ה׀ בְּיָ֣ד רָמָ֗ה מִן⁠־הָֽאֶזְרָח֙ וּמִן⁠־הַגֵּ֔ר אֶת⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃ (לא) כִּ֤י דְבַר⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ בָּזָ֔ה וְאֶת⁠־מִצְוָת֖וֹ הֵפַ֑ר הִכָּרֵ֧ת ׀ תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֺנָ֥הֿ בָֽהּ׃ (לב) וַיִּהְי֥וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּמְצְא֗וּ אִ֛ישׁ מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ (לג) וַיַּקְרִ֣יבוּ אֹת֔וֹ הַמֹּצְאִ֥ים אֹת֖וֹ מְקֹשֵׁ֣שׁ עֵצִ֑ים אֶל⁠־מֹשֶׁה֙ וְאֶֽל⁠־אַהֲרֹ֔ן וְאֶ֖ל כׇּל⁠־הָעֵדָֽה׃ (לד) וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה⁠־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ (לה) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָאִ֑ישׁ רָג֨וֹם אֹת֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ כׇּל⁠־הָ֣עֵדָ֔ה מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃ (לו) וַיֹּצִ֨יאוּ אֹת֜וֹ כׇּל⁠־הָעֵדָ֗ה אֶל⁠־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֛וֹ בָּאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃ (לז) {מפטיר} וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (לח) דַּבֵּ֞ר אֶל⁠־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל⁠־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּב עַל⁠־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃ (לט) וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא⁠־תָת֜וּרוּג אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר⁠־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃ (מ) לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתָ֑י וִהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵאלֹֽהֵיכֶֽםד׃ (מא) אֲנִ֞י יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיכֶֽם׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אֲשֶׁר⁠־בְּתֽוֹכְכֶם֙ =ב ובן⁠־אשר בספר החילופים (געיה באות תי״ו) כך הכריעו ברויאר (במהדורותיו האחרונות) ומג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן. לפי ההערה בספר החילופים (עמ׳ יח), [בן] אשר=״או אשֶר בתככם״ (אין געיה כבדה בשי״ן), [בן] נפלתי=״או אשֶֽר בתככם״ (געיה כבדה בשי״ן). אם אין געיה כבדה בשי״ן אז תיתכן געיה קלה בתי״ו (המצויה בכתי״ל).
• ל=אֲשֶֽׁר⁠־בְּתֽוֹכְכֶם֙ (שתי געיות בתיבות המוקפות), וכך במהדורתו הראשונה של ברויאר; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל-מ=אֲשֶׁר⁠־בְּתוֹכְכֶם֙ (אין געיה)
• ש,ש1,ק3[תיקון],ו=אֲשֶֽׁר⁠־בְּתוֹכְכֶם֙ (געיה כבדה בתיבה המוקפת לפי הכללים) בהתאם לשיטת בן⁠־נפתלי
ב וְנָ֥תְנ֛וּ =ל?,ב,ק3,ו ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל?,ש,ש1?=וְנָֽתְנ֛וּ (געיה ותביר) וכמו כן בדפוסים וקורן, וכך בהקלדה מגירסה 4.12.
ג וְלֹֽא⁠־תָת֜וּרוּ כתיב=א(ס),ב,ש,ק3 ומסורת טברנית ורמ״ה (כתיב מלא וי״ו)
• ל,ש1=וְלֹֽא⁠־תָתֻ֜רוּ (כתיב חסר וי״ו)
• טעמים=א(ס),ל,ב,ש,ש1,ק3,ו <ול֨א תת֜ורו? לא כן אלא במקף>
• דפוסים וקורן=וְלֹ֨א תָת֜וּרוּ (קדמא ואזלא)
ד לֵאלֹֽהֵיכֶֽם =ש,ק3,ו (געיה באות למ״ד השניה); וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכן בדפוסים וקורן וסימנים).
• ל=לֵֽאלֹהֵיכֶֽם (געיה בלמ״ד הראשונה) ובעקבותיו ברויאר.
• ב,ש1?=לֵאלֹהֵיכֶֽם (אין געיה אך המקום מטושטש בכתי״ש), וכך מג״ה.
E/ע
הערותNotes
(ב) [כו] וידבר ה׳ וגו׳. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם (במדבר ט״ו:א׳-ב׳), ילמדנו רבינו כמה דברים האב חייב לעשות לבן, [כך שנו רבותינו חמשה דברים האב חייב לעשות לבן, למולו, וללמדו תורה, ולפדותו מפדיון הבן, וללמדו מצות, ולהשיאו אשה, האב זה הקב״ה, כשם שהאב חייב לבנו, כך הקב״ה עושה לישראל, האב חייב למול את בנו, כך עשה הקב״ה מל את ישראל על ידי יהושע, ושוב מול את [בני] ישראל שנית (יהושע ה׳:ב׳), האב חייב לפדות את בנו, כך הקב״ה עשה להם לישראל, פדה אותם, שנאמר (ו)⁠מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ [אשר הלך האלהים לפדות לו עם] (דברי הימים א י״ז:כ״א), ללמדו תורה, (הקב״ה למד תורה לישראל), שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם (דברים י״א:י״ט). [והקב״ה למד תורה לישראל שנאמר] אני ה׳ אלהיך מלמדך להועיל (ישעיהו מ״ח:י״ז), ללמדו מצות, הקב״ה לימד את המצות לישראל, אלה המצות אשר צוה ה׳ (ויקרא כ״ז:ל״ד), הקב״ה אמר לישראל פרו ורבו (בראשית א׳:כ״ח), וכשם שהאב כותב נכסיו לבנו, ואף בנו חייב להעלות לו דורון, אף כך הקב״ה אמר לישראל כי תבואו אל ארץ מושבותיכם [וגו׳] ועשיתם (עולה) [אשה] לה׳ [וגו׳] ריח ניחוח וגו׳ (במדבר ט״ו:ב׳).

[כז] כך פתח ר׳ תנחומא בר אבא בשם ר׳ חנינא אביו של ר׳ אחא בר חנינא, הפרשה הזו של נסכים היא, שנאמר או לאיל תעשה מנחה [וגו׳] ויין לנסך (חצי) [שלישית] ההין (במדבר ט״ו:ו׳-ז׳), ומכאן ואילך בחלה, והיה באכלכם מלחם הארץ [וגו׳] ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה וגו׳ (במדבר ט״ו:י״ט-כ׳), הרי חלה למטה, ונסכים למעלה, לפיכך פתח ר׳ חנינא לך אכול בשמחה לחמך וגו׳ (קהלת ט׳:ז׳), כיצד הפסוק מדבר כנגד אברהם, שאמר לו הקב״ה קח נא את בנך (בראשית כ״ב:ב׳), השכים אברהם נטלו בזריזות, והוליכו והעלהו להר המוריה, [א״ל הקב״ה אל תשלח ידך אל הנער] (במדבר ט״ו:י״ב), אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע על חנם אמרת לי קח נא, א״ל לאו, אלא להודיעך בעולם, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו׳ (שם י״ח:י״ט), אמר ר׳ שמעון בן יוחי אמר לו הקב״ה חייך מעלה אני עליך, שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך, שלא היית מעכב על שמי, והית שומע להשחט על שמי, מנין אמר ר׳ שמעון בן יוחי, א״ל הקב״ה ולא חשכת את בנך את יחידך (שם כ״ב:ט״ז), הרי כבר פירש את יצחק, מהו את יחידך, אלא נפשו של אברהם, שהנשמה קרויה יחידה, שנאמר [הצילה מחרב נפשי] מיד כלב יחידתי (תהלים כ״ב:כ״א), אמר אברהם לפני הקב״ה אפשר לי לילך מכאן בלא קרבן, א״ל הקב״ה לאברהם, הרי קרבנך מתוקן מששת ימי בראשית, וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וגו׳ ויעלהו לעולה תחת בנו (בראשית כ״ב:י״ג), באותה שעה אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע איני זז מכאן עד שתשבע לי שלא תנסני עוד לעולם, שאם ח״ו לא שמעתי לך, הייתי מאבד כל מה שיגעתי מימי, אמר ר׳ חנן א״ל הקב״ה חייך כך הוא, שאילו לא שמעת לי, לא היה בידך כלום, באותה שעה שנשבע לו הקב״ה שלא ינסהו עוד לעולם, שנאמר ויאמר בי נשבעתי נאם ה׳ (בראשית כ״ב:ט״ז), אמר לו הקב״ה חייך יסורין קשין ונסיונין אחרים היו ראויין לבא עליך, ועכשיו אינן באין, אלו הן אותן יסורין שבאו על איוב היו ראויין לבא על אברהם, שכן הוא נסמך לפרשה ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם וגו׳ את עוץ בכורו וגו׳ (בראשית כ״ב:כ׳-כ״א), והוא איוב, שנאמר איש היה בארץ עוץ [איוב שמו] (איוב א׳:א׳), א״ל הקב״ה לאברהם לך אכול בשמחה לחמך [וגו׳] כי כבר רצה אלהים את מעשיך (קהלת ט׳:ז׳).
(לח) [כח] ויאמר ה׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית (במדבר ט״ו:ל״ז-ל״ח), זש״ה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים צ״ז:י״א), ואומר ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיהו מ״ב:כ״א), זרע הקב״ה את התורה ואת המצות לישראל, להנחילם חיי עולם הבא, לא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרוש, לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (דברים כ״ב:י׳), לזרוע, לא תזרע כרמך כלאים (דברים כ״ב:ט׳), לקצור, כי תקצור קצירך בשדך [וגו׳] (שם כ״ד:י״ט), לש, ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה (במדבר ט״ו:כ׳), שחט, ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה (דברים י״ח:ג׳), קן צפור, שילוח הקן, בחיה ובעוף, ושפך את דמו וכסהו בעפר (ויקרא י״ז:י״ג), נטע, [ונטעתם כל עץ מאכל] וערלתם (את) ערלתו (שם י״ט:כ״ג), קבר את המת, לא תתגודדו (דברים י״ד:א׳), מגלח שער, לא תקיפו פאת ראשכם (ויקרא י״ט:כ״ז), בנה בית, ועשית מעקה (דברים כ״ב:ח׳), וכתבתם על מזוזות ביתך (שם ו׳:ט׳), נתכסה בטלית, ועשו להם ציצית (במדבר ט״ו:ל״ח).

[כט] [ועשו להם]. תעשה ולא מן העשוי, שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה מהן, אלא מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה, אימתי כשהיה תכלת, ועכשיו אין לנו אלא לבן, שהתכלת נגנז. על כנפי (במדבר ט״ו:ל״ח), ולא באמצע אלא על הכנף. פתיל (שם), שהוא צריך לפותלן, אמר ר׳ מאיר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, שהתכלת דומה [לים, וים דומה] לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר (שמות כ״ד:י׳).
(לט) [ל] והיה לכם לציצית וראיתם אותו (במדבר ט״ו:ל״ט). שתהא נראית, וכמה שיעורה, בית שמאי אומרים ארבע אצבעות, ובית הלל אומרים שלש, וראיתם אותו, פרט לכסות לילה, אתה אומר לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא, הרי חוזר ואומר למען תזכרו (במדבר ט״ו:מ׳), הרי נתן ראייה ונתן זכירה, זכירה למי שאינו רואה, וראייה למי שהוא רואה. וראיתם אותו, אותו ולא אותה, כשישראל מסתכלין באותה ציצית של תכלת, נראה להם כאילו שכינה שרויה ביניהם. וראיתם וזכרתם, הראייה מביא לידי זכרון, וזכרון מביא לידי מעשה, שנאמר למען תזכרו ועשיתם (שם), למה, כי לא דבר רק הוא מכם (דברים ל״ב:מ״ו).

[לא] ולא תתורו אחרי לבבכם [ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם] (במדבר ט״ו:ל״ט). הלב והעינים הם סרסורין לגוף, שהם מזנין את הגוף. [למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי] (במדבר ט״ו:מ׳), משל לאחד שהיה מושלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל, א״ל תפוש את החבל הזה בידך ואת תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים, אף כך אמר להם הקב״ה לישראל, כל זמן שאתם מדובקים במצות, ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום (דברים ד׳:ד׳), וכן הוא אומר החזק במוסר אל תרף נצריה כי היא חייך (משלי ד׳:י״ג).
(מ) והייתם קדושים (במדבר ט״ו:מ׳). בזמן שאתם עושים המצות אתם מקודשים, ואימתכם על האומות, פירשתם מן התורה, נעשיתם מחוללין, אמר להם הקב״ה לישראל, בעולם הזה על ידי יצר הרע, אתם פורשין מן המצות, לעתיד לבא אני עוקרו מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו (ואת משפטי) [ומשפטי] תשמרו ועשיתם (יחזקאל ל״ו:כ״ו-כ״ז).
חסלת פרשת שלח
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144