×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים א׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {פרשת דברים} אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין⁠־פָּארָ֧ן וּבֵֽין⁠־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב׃ (ב) אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר⁠־שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃ (ג) וַֽיְהִי֙א בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי⁠־עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם׃ (ד) אַחֲרֵ֣י הַכֹּת֗וֹ אֵ֚ת סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּ֑וֹן וְאֵ֗ת ע֚וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁר⁠־יוֹשֵׁ֥ב בְּעַשְׁתָּרֹ֖ת בְּאֶדְרֶֽעִי׃ (ה) בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת⁠־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר׃ (ו) יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב⁠־לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה׃ (ז) פְּנ֣וּ׀ וּסְע֣וּ לָכֶ֗ם וּבֹ֨אוּ הַ֥ר הָֽאֱמֹרִי֮ וְאֶל⁠־כׇּל⁠־שְׁכֵנָיו֒ בָּעֲרָבָ֥ה בָהָ֛ר וּבַשְּׁפֵלָ֥ה וּבַנֶּ֖גֶב וּבְח֣וֹף הַיָּ֑ם אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַלְּבָנ֔וֹן עַד⁠־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר⁠־פְּרָֽת׃ (ח) רְאֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת⁠־הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְ֠הֹוָ֠היְ֠⁠־⁠הֹוָ֠ה לַאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם׃ (ט) וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא⁠־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם׃ (י) יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃ (יא) {שני} יְהֹוָ֞היְ⁠־⁠הֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ (יב) אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טׇרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם׃ (יג) הָב֣וּ לָ֠כֶ֠ם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃ (יד) וַֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב⁠־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר⁠־דִּבַּ֖רְתָּ לַעֲשֽׂוֹת׃ (טו) וָאֶקַּ֞ח אֶת⁠־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛םב רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם׃ (טז) וָאֲצַוֶּה֙ אֶת⁠־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין⁠־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין⁠־אִ֥ישׁ וּבֵין⁠־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ׃ (יז) לֹֽא⁠־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֙וּרוּ֙ מִפְּנֵי⁠־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו׃ (יח) וָאֲצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא אֵ֥ת כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֽׂוּן׃ (יט) וַנִּסַּ֣ע מֵחֹרֵ֗ב וַנֵּ֡לֶךְ אֵ֣ת כׇּל⁠־הַמִּדְבָּ֣ר הַגָּדוֹל֩ וְהַנּוֹרָ֨א הַה֜וּא אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ הַ֣ר הָֽאֱמֹרִ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֹתָ֑נוּ וַנָּבֹ֕א עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃ (כ) וָאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם בָּאתֶם֙ עַד⁠־הַ֣ר הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ׃ (כא) רְ֠אֵ֠ה נָתַ֨ן יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ אֶת⁠־הָאָ֑רֶץ עֲלֵ֣ה רֵ֗שׁ כַּאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֙יךָ֙ לָ֔ךְ אַל⁠־תִּירָ֖א וְאַל⁠־תֵּחָֽת׃ (כב) {שלישי} וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ⁠־לָ֖נוּ אֶת⁠־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת⁠־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה⁠־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן׃ (כג) וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר וָאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃ (כד) וַיִּפְנוּ֙ וַיַּעֲל֣וּ הָהָ֔רָה וַיָּבֹ֖אוּ עַד⁠־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֑ל וַֽיְרַגְּל֖וּ אֹתָֽהּ׃ (כה) וַיִּקְח֤וּ בְיָדָם֙ מִפְּרִ֣י הָאָ֔רֶץ וַיּוֹרִ֖דוּ אֵלֵ֑ינוּ וַיָּשִׁ֨בוּ אֹתָ֤נוּ דָבָר֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ טוֹבָ֣ה הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ׃ (כו) וְלֹ֥א אֲבִיתֶ֖ם לַעֲלֹ֑ת וַתַּמְר֕וּ אֶת⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (כז) וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאׇהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ׃ (כח) אָנָ֣ה׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹלִ֗ים אַחֵ֩ינוּ֩ הֵמַ֨סּוּ אֶת⁠־לְבָבֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר עַ֣ם גָּד֤וֹל וָרָם֙ מִמֶּ֔נּוּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצוּרֹ֖ת בַּשָּׁמָ֑יִם וְגַם⁠־בְּנֵ֥י עֲנָקִ֖ים רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃ (כט) וָאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם לֹא⁠־תַעַרְצ֥וּן וְלֹא⁠־תִֽירְא֖וּןג מֵהֶֽם׃ (ל) יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ הַהֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֔ם ה֖וּא יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה אִתְּכֶ֛ם בְּמִצְרַ֖יִם לְעֵינֵיכֶֽם׃ (לא) וּבַמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֤ר נְשָׂאֲךָ֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר יִשָּׂא⁠־אִ֖ישׁד אֶת⁠־בְּנ֑וֹ בְּכׇל⁠־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֲלַכְתֶּ֔ם עַד⁠־בֹּאֲכֶ֖ם עַד⁠־הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ (לב) וּבַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה אֵֽינְכֶם֙ מַאֲמִינִ֔ם בַּיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (לג) הַהֹלֵ֨ךְ לִפְנֵיכֶ֜ם בַּדֶּ֗רֶךְ לָת֥וּר לָכֶ֛ם מָק֖וֹם לַחֲנֹֽתְכֶ֑םה בָּאֵ֣שׁ׀ לַ֗יְלָה לַרְאֹֽתְכֶם֙ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּֽלְכוּ⁠־בָ֔הּ וּבֶעָנָ֖ן יוֹמָֽם׃ (לד) וַיִּשְׁמַ֥ע יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶת⁠־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּקְצֹ֖ף וַיִּשָּׁבַ֥ע לֵאמֹֽר׃ (לה) אִם⁠־יִרְאֶ֥ה אִישׁ֙ בָּאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַדּ֥וֹר הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה אֵ֚ת הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֔עְתִּי לָתֵ֖ת לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃ (לו) זֽוּלָתִ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן⁠־יְפֻנֶּה֙ ה֣וּא יִרְאֶ֔נָּה וְלֽוֹ⁠־אֶתֵּ֧ן אֶת⁠־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁ֥ר דָּֽרַךְ⁠־בָּ֖הּ וּלְבָנָ֑יו יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר מִלֵּ֖א אַחֲרֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (לז) גַּם⁠־בִּי֙ הִתְאַנַּ֣ף יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בִּגְלַלְכֶ֖ם לֵאמֹ֑ר גַּם⁠־אַתָּ֖ה לֹא⁠־תָבֹ֥א שָֽׁם׃ (לח) יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן⁠־נוּן֙ו הָעֹמֵ֣ד לְפָנֶ֔יךָ ה֖וּא יָ֣בֹא שָׁ֑מָּה אֹת֣וֹ חַזֵּ֔ק כִּי⁠־ה֖וּא יַנְחִלֶ֥נָּה אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (לט) {רביעי} וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶ֠ם אֲשֶׁ֨ר לֹא⁠־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִירָשֽׁוּהָז׃ (מ) וְאַתֶּ֖ם פְּנ֣וּ לָכֶ֑ם וּסְע֥וּ הַמִּדְבָּ֖רָה דֶּ֥רֶךְ יַם⁠־סֽוּף׃ (מא) וַֽתַּעֲנ֣וּ׀ וַתֹּאמְר֣וּ אֵלַ֗י חָטָ֘אנוּ֮ לַיהֹוָה֒י⁠־⁠הֹוָה֒ אֲנַ֤חְנוּ נַעֲלֶה֙ וְנִלְחַ֔מְנוּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֖נוּ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽתַּחְגְּר֗וּ אִ֚ישׁ אֶת⁠־כְּלֵ֣י מִלְחַמְתּ֔וֹ וַתָּהִ֖ינוּ לַעֲלֹ֥ת הָהָֽרָה׃ (מב) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֵלַ֗י אֱמֹ֤ר לָהֶם֙ לֹ֤א תַֽעֲלוּ֙ח וְלֹא⁠־תִלָּ֣חֲמ֔וּט כִּ֥י אֵינֶ֖נִּי בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּי לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם׃ (מג) וָאֲדַבֵּ֥ר אֲלֵיכֶ֖ם וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וַתַּמְרוּ֙ אֶת⁠־פִּ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַתָּזִ֖דוּ וַתַּעֲל֥וּ הָהָֽרָה׃ (מד) וַיֵּצֵ֨א הָאֱמֹרִ֜י הַיֹּשֵׁ֨ב בָּהָ֤ר הַהוּא֙ לִקְרַאתְכֶ֔ם וַיִּרְדְּפ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ינָה הַדְּבֹרִ֑ים וַֽיַּכְּת֥וּיא אֶתְכֶ֛ם בְּשֵׂעִ֖יר עַד⁠־חׇרְמָֽה׃ (מה) וַתָּשֻׁ֥בוּ וַתִּבְכּ֖וּ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְלֹֽא⁠־שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּקֹ֣לְכֶ֔ם וְלֹ֥א הֶאֱזִ֖ין אֲלֵיכֶֽם׃ (מו) וַתֵּשְׁב֥וּ בְקָדֵ֖שׁ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים כַּיָּמִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּֽם׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וַֽיְהִי֙ =ב,ק3[תיקון],ו,ל9 ושיטת-א (בגעיה) וכך אצל ברויאר בשתי מהדורותיו האחרונות ובמג"ה, וכמו כן בחלק מהדפוסים וקורן
• ל,ל1[מחיקה]?,ש,ש1,ל3=וַיְהִי֙ (אין געיה) וכך אצל דותן ובהקלדה
ב אוֹתָ֛ם =ב⁠[תיקון],ש,ש1,ו,ל3,ל9,ש2 ומסורת-ל וטברניות ורמ"ה (כתיב מלא וי"ו)
• ל!,ל1?,ק3=אֹתָ֛ם (כתיב חסר וי"ו)
ג לֹא⁠־תַעַרְצ֥וּן וְלֹא⁠־תִֽירְא֖וּן =ב,ל1 (געיה אחת בתי"ו השנייה) וכך במג"ה הדיגיטלי
• ל=לֹא⁠־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא⁠־תִֽירְא֖וּן וכך בקורן ואצל ברויאר; ראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ש=לֹֽא⁠־תַעַרְצ֥וּן וְֽלֹא⁠־תִירְא֖וּן (געיה ב"לא", וגעית וי"ו ב"ולא")
• ש1=לֹא⁠־תַעַרְצ֥וּן וְֽלֹא⁠־תִירְא֖וּן (געית וי"ו ב"ולא")
• ק3,ל3=לֹֽא⁠־תַעַרְצ֥וּן וְֽלֹא⁠־תִֽירְא֖וּן (געיה ב"לא", געית וי"ו ב"ולא", וגעיה קלה באות תי"ו, ועוד נראה שנחמקה געיה תחת האות למ"ד ב"ולא")
• מג"ה בדפוס=לֹא⁠־תַעַרְצ֥וּן וְֽלֹא⁠־תִֽירְא֖וּן
ד יִשָּׂא⁠־אִ֖ישׁ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו,ל3 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל?!=יִשָׂא⁠־אִ֖ישׁ (חסר דגש באות שי"ן הראשונה?); בהגדלה ניתן לראות נקודה צמודה לרגל השמאלית של האות שי"ן.
ה לַחֲנֹֽתְכֶ֑ם =ל-מ,ש,ש1,ק3,ו,ל3 וכך אצל ברויאר ומג"ה (וכמו כן בדפוסים וקורן); ראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע" הערה 8, ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל=לַֽחֲנֹֽתְכֶ֑ם בגעיה (ימנית) נוספת באות למ"ד
• ל1,ב,ש1=לַחֲנֹתְכֶ֑ם (אין געיה)
ו בִּן⁠־נוּן֙ =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 וכמו כן בדפוסים וקורן (תיבות מוקפות)
• ל=<בִּן נוּן֙> (חסר מקף, אך התיבות צמודות בכתב⁠־היד)
• הערת המקליד
ז יִירָשֽׁוּהָ =ל?,ש,ש1,ק3,ו,ל3 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל?!=יִירָשֽׁוּהָּ (נקודת מפיק מיותרת באות ה"א?)
• הערת המקליד
ח תַֽעֲלוּ֙ ל=תַֽעֲלוּ֙ בגעיה ימנית
ט וְלֹא⁠־תִלָּ֣חֲמ֔וּ =א⁠(ס),ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 ("ולא" מוקפת, "תלחמו" במונח זקף קטן) <וְלֹ֣א תִֽלָּֽחֲמוּ? לא כן אלא ולא⁠־תלחמו>
• דפוסים וקורן=<וְלֹ֣א תִֽלָּֽחֲמ֔וּ> (המונח ב"ולא" ושתי געיות ב"תלחמו")
י תִּנָּ֣גְפ֔וּ
• הקלדה=תִּנָּֽגְפ֔וּ (טעות בעקבות BHS)
יא וַֽיַּכְּת֥וּ ל=וַֽיַּכְּת֥וּ בגעיה ימנית
E/ע
הערותNotes
(א) [פרשת דברים] [פיסקא א] אלה הדברים אשר דבר משה – וכי לא נתנבא משה אלא אלו בלבד והלא הוא כתב כל התורה כולה שנאמר (דברים ל״א:ט׳) ויכתב משה את התורה הזאת מה תלמוד לומר אלה הדברים אשר דבר משה מלמד שהיו דברי תוכחות שנאמר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט. כיוצא בו אתה אומר (עמוס א׳:א׳) דברי עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע אשר חזה על ישראלא בימי עוזיהו מלך יהודה ובימי ירבעם בן יואש מלך ישראל שנתים לפני הרעש, וכי לא נתנבא עמוס אלא על אלו בלבד והלא יותר מכל חבריו נתנבא מה תלמוד לומר דברי עמוס מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם ד׳:א׳) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה אלו בתי דינים שלהם. כיוצא בו אתה אומר (ירמיהו ל׳:ד׳) ואלה הדברים אשר דבר ה׳ אל ישראל ואל יהודה, וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד והלא שני ספרים כתב ירמיהו שנאמר (שם נ״א:ס״ד) עד הנה דברי ירמיהו מה תלמוד לומר ואלה הדברים מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (ירמיהו ל׳:ה׳-ז׳) כי כה אמר ה׳ קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. כיוצא בו אתה אומר (שמואל ב כ״ג:א׳) ואלה דברי דוד האחרונים, וכי לא נתנבא דוד אלא אלו בלבד והלא כבר נאמר (שם כ״ג:ב׳) רוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני מה תלמוד לומר ואלה דברי דוד האחרונים מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (שם כ״ג:ו׳) ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו. כיוצא בו אתה אומר (קהלת א׳:א׳) דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד והלא שלשה ספרים כתב וחצי חכמתו משל היה מה תלמוד לומר דברי קהלת מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (קהלת א׳:ה׳-ז׳) וזרח השמש ובא השמש וגו׳ הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח זה הוא מזרח ומערב וגו׳ כל הנחלים הולכים אל הים, כינה את הרשעים בחמה ובלבנה ובים שאין להם מתן שכר. אל כל ישראל – אילו הוכיח מקצתם היו אלו שבשוק אומרים כך הייתם שומעים מבן עמרם ולא הייתם משיבים לו דבר כך מכך אילו היינו שם היינו משיבים לו ארבע וחמש פעמים על כל דבר ודבר. דבר אחר: אל כל ישראל – מלמד שכנסם משה מגדולם ועד קטנם ואמר להם הריני מוכיחכם כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר. דבר אחר: אל כל ישראל – מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות. אמר רבי טרפון העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח אמר רבי אלעזר בן עזריה העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחות אמר רבי עקיבה העבודה אם יש בדור הזה שיודע היאך מוכיחים אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים נתקנתר על ידי עקיבה לפני רבן גמליאל ביבנה שהייתי קובל עליו והיה מקנתרו וכל כך יודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה על כל אחת ואחת לקיים מה שנאמר (משלי ט׳:ח׳) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. בעבר הירדן – מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן. במדבר – מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר. דבר אחר: במדבר – מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה ואומרים לו בן עמרם מה אנונה התקנת להם לאלו מה פרנסה התקנת להם לאלו. רבי יהודה אומר הריהו אומר (שמות ט״ז:ג׳) ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה׳ בארץ מצרים. דבר אחר: במדבר – זה הכלל על כל מה שעשו במדבר. בערבה – מלמד שהוכיחם על מה שעשו בערבות מואב וכן הוא אומר (במדבר כ״ה:א׳) וישב ישראל בשטים וגו׳. מול סוף – מלמד שהוכיחם על מה שעשו על הים שהמרו על הים והפכו עורף כלפי משה שלש מסעות, רבי יהודה אומר המרו על הים והמרו בתוך הים וכן הוא אומר (תהלים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף, יכול לא הוכיחם אלא בתחילת מסע, בין מסע למסע מנין תלמוד לומר בין פארן ובין תפל. [ובין תפל ולבן] דברי תפלות שתפלו על המן וכן הוא אומר (במדבר כ״א:ה׳) ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, אמר להם שוטים כל עצמם של מלכים אין בוררים להם אלא לחם קל שלא יהא אחד מהם גוסה ודלריא אוחזתו אבל אתם בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתרעמים לפני הוי בשטות אביכם הלכתם שאמרתי (בראשית ב׳:י״ח) אעשה לו עזר כנגדו, בטובה שהיטבתי לו בה נתרעם לפני ואמר (שם ג׳:י״ב) האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. וחצרות – אמר להם לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין קל וחומר לשאר בני אדם. דבר אחר: ומה מרים שלא דברה אלא באחיה הקטן ממנה כך נענשה המדבר במי שגדול ממנו על אחת כמה וכמה. דבר אחר: ומה מרים שכשדברה דבר לא שמעה כל בריה אלא המקום בלבד כענין שנאמר (במדבר י״ב:ב׳) וישמע ה׳, כך נענשה המדבר בגנותו של חבירו ברבים על אחת כמה וכמה. ודי זהב – אמר להם הא ותרה כל מה שעשיתם מעשה עגל קשה עלי מן הכל. היה רבי יהודה אומר משל למה הדבר דומה לאחד שעשה לחבירו צרות הרבה באחרונה הוסיף לו צרה אחת אמר לו הא ותרה כל מה שעשיתה לי זו קשה עלי יותר מן הכל כך אמר להם המקום לישראל הא ותרה כל מה שעשיתם מעשה עגל קשה עלי יותר מן הכל. רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מקבל חכמים ותלמידיהם והיו הכל מאשרים אותו באו גוים וקבלם באו לסטים וקבלם היו הבריות אומרים כך היא ווסתו של פלוני לקבל את הכל כך אמר משה לישראל ודי זהב למשכן ודי זהב לעגל. רבי בניה אומר עבדו ישראל עבודה זרה הרי הם חייבים כלייה יבוא זהב משכן ויכפר על זהב עגל. רבי יוסי בן חנינה אומר (שמות כ״ה:י״ז) ועשית כפרת זהב טהור, יבא זהב כפורת ויכפר על זהב עגל. וכן הוא אומר (בראשית כ״ו:כ׳-ל״ג) ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו וגו׳ ויקרא אותה שבעה.
רבי יהודה אומר הריהו אומר במדבר בערבה וגו׳, אלו עשרה נסיונות שנסו אבותינו את המקום במדבר ואלו הם שנים בים שנים במים שנים במן שנים בשליו אחד בעגל ואחד במדבר פארן במרגלים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שחזרנו על כל המקומות ואינם מקומות שנקראו אלא על שם מאורע.
כיוצא בו דרש רבי יהודה (זכריה ט׳:א׳) משא דבר ה׳ בארץ חדרך ודמשק מנוחתו כי לה׳ עין אדם וכל שבטי ישראל, זה משיח שהוא חד לאומות ורך לישראל, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ, שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך, אמר לו, מה אתה מקיים ודמשק מנוחתו, מניין שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק שנאמר ודמשק מנוחתו, ואין מנוחתו אלא ירושלם, שנאמר (תהלים קל״ב:י״ד) זאת מנוחתי עדי עד, אמר לו, מה אתה מקיים (ירמיהו ל׳:י״ח) ונבנתה עיר על תלה, אמר לו, שאין עתידה לזוז ממקומה, אמר לו, מה אני מקיים (יחזקאל מ״א:ז׳) ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות כי מוסב הבית למעלה למעלה סביב סביב לבית על כן רחב הבית למעלה, שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ושערי ירושלם עתידים להיות מגיעים עד דמשק, וכן הוא אומר (שיר השיר׳ ז׳:ה׳) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, וגליות באות וחונות בתוכה שנאמר (זכריה ט׳:א׳) ודמשק מנוחתו, ואומר (ישעיהו ב׳:ב׳-ג׳) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים ואומר והלכו עמים רבים וגו׳. כיוצא בו דרש רבי יהודה (בראשית מ״א:מ״ג) וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, זה יוסף שהיה אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית, יהודה ברבי, למה אתה מעוית עלינו את הכתובים, מעיד אני עלי שמים וארץ שאין אברך אלא לבירכיים אבריכם [אל ברכים] שהיו הכל נכנסים ויוצאים מתחת ידו כענין שנאמר (שם) ונתון אותו על כל ארץ מצרים. סליק פיסקא (ב) [פיסקא ב] אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע – וכי אחד עשר יום מחורב לקברות התאוה ומקברות התאוה לחצרות ומחצרות למדבר פארן והלא אינו אלא מהלך שלשה ימים שנאמר (במדבר י׳:ל״ג) ויסעו מהר ה׳ דרך שלשת ימים, רבי יהודה אומר וכי לשלשת ימים היו ישראל מהלכים אחד עשר מסעות, והלא אינו אלא מהלך ארבעים יום כענין שנאמר באליהו (מלכים א י״ט:ח׳) ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, אחר שאמרת אי איפשר חזור לך לענין הראשון, אחד עשר יום, אילו זכו ישראל לאחד עשר יום היו נכנסים לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהם גלגל המקום עליהם ארבעים יום ארבעים שנה שנאמר (במדבר י״ד:ל״ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה, רבי יהודה אומר אילו זכו ישראל לשלשה ימים היו נכנסים לארץ, שנאמר (במדבר י׳:ל״ג) וארון ברית ה׳ נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה, ואין מנוחה אלא ארץ ישראל שנאמר (דברים י״ב:ט׳) וכי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה׳ אלהיך נתן לך, רבי בניה אומר אילו זכו ישראל ליום אחד היו נכנסים לארץ ישראל שנאמר (שמות י״ג:ד׳-ה׳) היום אתם יוצאים בחדש האביב והיה כי יביאך ה׳ אלהיך אל ארץ הכנעני, מיד. אבה יוסי בן חנן איש ינוח אומר משום אבה כהן בן דליה, אילו זכו ישראל כיון שהעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ שנאמר (דברים א׳:כ״א) עלה רש, מיד, עלה רש כאשר דבר ה׳ אלהי אבותיך לך אל תירא ואל תחת. (ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש – מלמד שהשנה שנים עשר חדש, וכי אין אנו יודעים שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (אסתר ג׳:י״ג) בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר, וכן הוא אומר (מלכים א ד׳:ז׳) ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל, ואומר (שם ד׳:י״ט) ונציב אחד אשר בארץ, איזהו אחד זה חדש העבור, רבי בניה אומר וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר (דברים ל״א:ב׳) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום מה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי, דבר אחר היום מלמד שבאותו היום שלמו לו מעת לעת, ואומר (יהושע ד׳:י״ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, הא צא ומנה שלשים ושלשה יום למפרע ואתה מוצא שהשנה שנים עשר חדש. דבר אחר: ויהי בארבעים שנה – מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה שנאמר (בראשית מ״ט:א׳) ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, (שם מ״ט:ג׳) ראובן בכורי, וכי אין אנו יודעים שראובן בכור אלא מלמד שאמר לו ראובן בני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי, ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, וכדי שיפרשו ממנו בשלום שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם שנאמר (שם כ״א:כ״ה) והוכיח אברהם את אבימלך, מהו אומר (שם כ״א:כ״ז) ויכרתו שניהם ברית, וכן הוא אומר ביצחק (שם כ״ו:כ״ז) ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם, מהו אומר (שם כ״ו:ל״א) וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. וכן אתה מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר (יהושע כ״ד:ט״ו) ואם רע בעיניכם לעבד את ה׳ בחרו לכם היום את מי תעבדון, ואומר (שם כ״ד:כ״א) ויאמר העם אל יהושע לא כי את ה׳ נעבד וגו׳ ויאמרו עדים. וכן אתה מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי נגד ה׳ ונגד משיחו, (שם י״ב:ד׳) ויאמרו לא עשקתנו וגו׳ ויאמר אליהם עד ה׳ בכם היום ויאמר עד. וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה בנו אלא סמוך למיתה שנאמר (מלכים א ב׳:א׳) ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ. דבר משה אל כל ישראל – וכי לא נתנבא משה אלא אלה הדברים בלבד מנין לכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הגזרות שוות הכללות והפרטות הגופים והדקדוקים תלמוד לומר דבר משה ככל אשר צוה ה׳ אותו אליהם. סליק פיסקא (ד) [פיסקא ג] אחרי הכתו את סיחן – משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר אמרו לו חיילותיו תן לנו גלוסקאות חמות אמר להם אני נותן שוב אמרו לו חיילותיו תן לנו גלוסקאות חמות אמר להם הפרכוס שלו בשביל שהמלך כשר מאין לו ריחים מאין לו תנורים במדבר. כך אמר משה אם מוכיח אני את ישראל תחלה עכשיו יאמרו עלי בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו הוא לא עשה כן אלא לאחר שהכניסם לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם אחר כך הוכיחם לכך נאמר אחרי הכתו את סיחן מלך האמורי. אשר יושב בחשבון – אילו לא היה סיחון קשה ושרוי בחשבון קשה היה שהמדינה קשה ואילו לא היתה מדינה קשה וסיחון שרוי בתוכה קשה היה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה. ואת עוג מלך הבשן – אילו לא היה עוג קשה ושרוי בעשתרות קשה היה ואילו לא היתה מדינה קשה ועוג שרוי בה קשה היתה שהמלך קשה, על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה. בעשתרות – שהיה קשה בעשתרות אדרעי זה מקום מלכות. סליק פיסקא (ה) [פיסקא ד] בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר – ר׳ יהודה אומר אין הואלה אלא התחלה שנאמר (שופטים י״ט:ו׳) הואל נא ולין וייטב לבך, ואומר (דברי הימים א י״ז:כ״ז) ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך. וחכמים אומרים אין הואלה אלא שבועה שנאמר (שמות ב׳:כ״א) ויאל משה לשבת את האיש, ואומר (שמואל א י״ד:כ״ד) ויאל שאול את העם לאמר. באר את התורה הזאת לאמר – אמר להם כבר אני סמוך למיתה מי ששמע פסוק אחד ושכחו יבוא וישננו פרשה אחת ושכחה יבוא וישננה פרק אחד ושכחו יבא וישננו הלכה אחת ושכחה יבא וישננה לכך נאמר באר את התורה הזאת לאמר. סליק פיסקא (ו) [פיסקא ה] ה׳ אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר – אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם. רב לכם שבת בהר הזה – אמר להם, שכר הוא לכם ישיבתכם בהר הזה עשיתם לכם את המשכן עשיתם לכם את השלחן עשיתם לכם את המנורה. דבר אחר: הניה היא לכם ישיבתכם בהר הזה קבלתם עליכם את התורה מניתם עליכם שבעים זקנים מניתם עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות הא הניה גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה. (ו-ז) דבר אחר: רע הוא לכם ישיבתכם בהר הזה. פנו וסעו לכם ובאו – רע הוא הבטלה. סליק פיסקא (ז) [פיסקא ו] פנו וסעו לכם ובאו – זה דרך ערד וחרמה. הר האמרי ואל כל שכניו – זה עמון ומואב והר שעיר. בערבה – זה מישור של צוער. בהר – זה הר המלך. בשפלה – זה שפלת לוד ושפלת דרום. ובנגב ובחוף הים – זה עזה ואשקלון וקסרין. ארץ הכנעני – זה גבול הכנעני שנאמר (בראשית י׳:י״ט) ויהי גבול הכנעני מצידון וגו׳. והלבנון – אמר להם כשאתם נכנסים לארץ צריכים אתם להעמיד לכם מלך ולבנות לכם בית הבחירה. מנין שאין לבנון אלא מלך שנאמר (יחזקאל י״ז:ג׳) בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז, ואומר (מלכים ב י״ד:ט׳) החוח אשר בלבנון, ואין לבנון אלא בית המקדש שנאמר (ירמיהו כ״ב:ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון, ואומר (ישעיהו י׳:ל״ד) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול. דבר אחר: למה קורים אותו לבנון שמלבין עונותיהם של ישראל שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. עד הנהר הגדול נהר פרת – מלמד שרובו ותקפו כנגד ארץ ישראל, משל הדיוט אומר עבד מלך מלך הדבק לשחין וישתחן לך. דבר אחר: שמפריד והולך עד שכלה במגריפה. דבר אחר: נהר פרת – שפורה ורב עד שעוברים אותו בספינות. הרי כל הנהרות אומרים לפרת מפני מה אין אתה משמיע קולך כדרך שקולנו הולך מרחוק אמר להם מעשי מוכיחים עלי אדם זורע בי זריעה עולה לשלשה ימים נוטע בי נטיעה עולה לשלשים יום הרי הכתוב משבחני עד הנהר הגדול נהר פרת. סליק פיסקא (ח) [פיסקא ז] ראה נתתי לפניכם את הארץ – אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם. באו ורשו את הארץ, אמר להם כשאתם נכנסים לארץ אין אתם צריכים כלי זיין אלא קובע דיופטין ומחלק. סליק פיסקא   [פיסקא ח] אשר נשבע ה׳ לאבותיכם – מה תלמוד לומר לאברהם ליצחק וליעקב אם לענין שבועות אבות הרי כבר נאמר (חבקוק ג׳:ט׳) שבועות מטות אומר סלה, מה תלמוד לומר לאברהם ליצחק וליעקב כדיי אברהם בעצמו כדיי יצחק בעצמו כדיי יעקב בעצמו. משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה לא נתנה לו אלא כמות שהיא עמד העבד ההוא והשביחה ואמר מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא חזר ונטעה כרם ואמר מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא כך כשנתן הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא שנאמר (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, עמד אברהם והשביחה שנאמר (שם כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע, עמד יצחק והשביחה שנאמר (שם כ״ו:י״ב) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, עמד יעקב והשביחה שנאמר (שם ל״ג:י״ט) ויקן את חלקת השדה. לתת להם – אלו באי הארץ, ולזרעם, אלו בניהם, אחריהם, אלו שכבשו דוד וירבעם וכן הוא אומר (מלכים ב י״ד:כ״ה) הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת וגו׳. רבי אומר לתת להם – אלו עולי בבל, ולזרעם, אלו בניהם, אחריהם, אלו ימות המשיח. סליק פיסקא (ט) [פיסקא ט] ואומר אליכם בעת ההיא לאמר – אמר להם משה לישראל לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש. לא אוכל לבדי שאת אתכם – איפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השליו ועשה להם נסים וגבורות ולא היה יכול לדונם אלא כך אמר להם ה׳ אלהיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם, וכן שלמה אומר (מלכים א ג׳:ט׳) ונתת לעבדך לב שמע לשפוט את עמך, איפשר שלא היה שלמה יכול לדון את ישראל אדם שנאמר בו (שם ה׳:כ״ו) וה׳ נתן חכמה לשלמה, ואומר (שם ה׳:י׳-י״א) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויהי שמו בכל הגוים סביב, ולא היה יכול לדונם אלא כך אמר להם איני כשאר כל הדיינים מלך בשר ודם יושב על בימה שלו דן להריגה לחניקה לשריפה ולסקילה ואין בכך כלום ואם חייב ליטול סלע נוטל שנים שנים נוטל שלשה דינר נוטל מנה איני כן אלא אם חייבתי ממון נפשות אני נתבע וכן הוא אומר (משלי כ״ב:כ״ב) אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. סליק פיסקא (י) [פיסקא י] והנכם היום ככוכבי השמים לרב – הרי אתם קיימים כיום, מיכן אמרו שבע כתות של צדיקים בגן עדן זו למעלה מזו, ראשונה (תהלים ק״מ:י״ד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך, שניה (שם ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, שלישית (שם פ״ד:ה׳) אשרי יושבי ביתך, רביעית (שם ט״ו:א׳) ה׳ מי יגור באהלך, חמישית (שם) מי ישכן בהר קדשך, ששית (שם כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר ה׳, שביעית (שם) ומי יקום במקום קדשו. ר׳ שמעון בן יוחי אומר, לשבע שמחות פניהם של צדיקים דומים לעתיד לבוא לחמה ללבנה לרקיע ולכוכבים ולברקים לשושנים ולמנורת בית המקדש, לחמה מנין שנאמר (שופטים ה׳:ל״א) ואהביו כצאת השמש בגבורתו, ללבנה מנין שנאמר (שיר השירים ו׳:י׳) יפה כלבנה, לרקיע (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לכוכבים (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים, לברקים (נחום ב׳:ה׳) כברקים ירוצצו, לשושנים (תהלים מ״ה:א׳) למנצח על ששנים, למנורת בית המקדש שנאמר (זכריה ד׳:ג׳) ושנים זיתים עליה אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה. סליק פיסקא (יא) [פיסקא יא] ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים – אמרו לו רבינו משה, אי אפשנו שתברכנו המקום הבטיח את אברהם אבינו (בראשית כ״ב:י״ז) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול, ואתה נותן קצבה לברכתינו משל למלך שהיו לו נכסים הרבה והיה לו בן קטן והיה צריך לצאת למדינת הים אמר אם אני מניח נכסי ביד בני הוא עומד ומבזבזם אלא הריני ממנה לו אפיטרופס עד שיגדל משהגדיל הבן ההוא אמר לו לאפיטרופס תן לי כסף וזהב שהניח לי אבה בידך עמד ונתן לו משלו כדי פרנסתו התחיל אותו הבן מיצר אמר לו הרי כל כסף וזהב שהניח לי אבה בידך אמר לו כל מה שנתתי לך לא נתתי לך אלא משלי אבל מה שהניח לך אביך הריהו שמור כך אמר להם משה לישראל ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים זו משלי ושלכם ויברך אתכם כאשר דבר לכם כחול ימים וכצמחי אדמה וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב. סליק פיסקא (יב) [פיסקא יב] איכה אשא לבדי טרחכם – מלמד שהיו טרחנים היה אחד מהם רואה שני נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא יש לי ראיות להביא למחר אני דן מוסיף אני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם מלמד שהיו טרחנים. ומשאכם – מלמד שהיו אפיקורוסים הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו איחר לצאת אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות קשות וחמורות משל בית און כענין שנאמר (במדבר ט״ז:א׳) ואון בן פלת בני ראובן, לכך נאמר ומשאכם מלמד שהיו אפיקורוסים. וריבכם – מלמד שהיו רוננים היה אחד מהם מוציא סלע בשביל ליטול שנים שנים בשביל ליטול שלשה לכך נאמר וריבכם מלמד שהיו רוננים. (דבר אחר: טרחכם ומשאכם וריבכם – אם הקדים משה לצאת אומרים מה ראה בן עמרם שמהר לצאת ובניו ובני ביתו מלקטים הגס שבמן איחר לצאת אומרים אכל ושתה וישן, הלך משה באמצע אומרים מבקש לעמוד מפניו הלך לצדדים אומרים מצוה היה לנו מעמידת זקן והוא מבקש לעקרה ממנו אמר להם משה הלכתי באמצע לא יצאתי ידיכם הלכתי לצדדים לא יצאתי ידיכם). סליק פיסקא (יג) [פיסקא יג] הבו לכם – אין הבו אלא עצה שנאמר (שמואל ב ט״ז:כ׳) הבו לכם עצה מה נעשה, (שמות א׳:י׳) הבה נתחכמה לו. אנשים – וכי עלתה על דעתנו נשים מה תלמוד לומר אנשים בחתיכה ובפסיפס, אנשים ותיקים וכשרים. חכמים – זו ששאל אריוס את רבי יוסי, אמר לו אי זה הוא חכם אמר לו המקיים תלמודו או אינו אלא נבון אמר לו כבר נאמר נבונים, מה בין חכם לנבון, חכם דומה לשולחני עשיר כשמביאים לו לראות רואה וכשאין מביאים לו לראות מוציא משלו ורואה, נבון דומה לשולחני עני כשמביאים לו לראות רואה כשאין מביאין לו לראות יושב ותוהה. וידועים לשבטיכם – שיהיו ידועים לכם הרי שנתעטף בטליתו ובא וישב לפני איני יודע מאיזה שבט הוא אבל אתם מכירים אותו שאתם גדלתם ביניהם לכך נאמר וידועים לשבטיכם שיהו ידועים לכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שהבריות מרננות אחריה ואומרות מה ראה איש פלוני לישב ומה ראה איש פלוני שלא לישב לכך נאמר וידועים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם. ואשימם בראשיכם – יכול אם מניתם אתם אותם ממונים ואם לאו אינם ממונים תלמוד לומר ואשימם בראשיכם אם מניתים הרי הם ממונים אם לאו אינם ממונים, יכול אם גדלתם אתם אותם הרי הם גדולים ואם לאו אינם גדולים תלמוד לומר ואשימם בראשיכם אם גדלתים הרי הם גדולים ואם לאו אינם גדולים. דבר אחר: אם שמרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים ואם לאו אין ראשיכם שמורים. דבר אחר: אל תהי קורא ואשימם בראשיכם אלא ואשמם בראשיכם מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם וכן הוא אומר (יחזקאל ל״ג:ז׳-ט׳) בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני באמרי לרשע וגו׳ ואתה כי הזהרת רשע וגו׳. סליק פיסקא (יד) [פיסקא יד] ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות – היה לכם לומר רבינו משה ממי נאה ללמוד תורה ממך או מתלמידך או מתלמיד תלמידך לא ממך שנצטערת עליה כענין שנאמר (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה, (דברים ט׳:ט׳) ואשב בהר ארבעים יום וגו׳, אלא יודע אני מה שתחת עקבי רגליכם הייתם אומרים עכשיו הוא ממנה עלינו דיינים שמונים אלף חסר פרוטרוט ואם אין אני בני ואם אין בני בן בני ואנו מביאים לו דורון והוא נושא לנו פנים בדין לכך נאמר ותענו אותי כשהייתי מתעצל בדברים הייתם אומרים יעשה הדבר במהרה. סליק פיסקא (טו) [פיסקא טו] ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וגו׳ – ואצוה את שפטיכם, משכתים בדברים אמרתי להם אשריכם על מי אתם באים להתמנות על בני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו אחים ורעים כרם חמדה ונחלה צאן מרעית וכל לשון חיבה. אנשים חכמים וידועים – זו אחת משבע מדות שאמר לו יתרו למשה הלך ולא מצא אלא שלשה אנשים חכמים וידועים. ואתן אותם ראשים עליכם – שיהו מכובדים עליכם ראשים במקח ראשים בממכר ראשים במשא ומתן ראשים בכניסה ויציאה נכנס ראשון ויוצא אחרון לכך נאמר ואתן אותם ראשים עליכם שיהו מכובדים עליכם. שרי אלפים – שאם היו אלף תשע מאות ותשעים ותשעה אינו נתפס אלא שר אלף. שרי מאות – שאם היו מאה ותשעים ותשעה אינו נתפס אלא שר מאה. שרי חמשים – שאם היו חמשים וארבעים ותשעה אינו נתפס אלא שר חמשים. שרי עשרות – שאם היו תשעה עשר אינו נתפס אלא שר עשרה. ושוטרים – אלו הלוים המכים ברצועה כענין שנאמר (דברי הימים ב י״ט:י״א) ושוטרים הלוים לפניכם, ואומר (נחמיה ח׳:י״א) והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו. סליק פיסקא (טז) [פיסקא טז] ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק – אמרתי להם היו מתונים בדין שאם בא דין לפניך פעם שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו אלא היו מתונים בדין וכך היו אנשי כנסת הגדולה אומרים היו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה. בעת ההיא לאמר – לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם עבדים משועבדים לצבור. מעשה ברבי יוחנן בן נורי וברבי אלעזר חסמא שהושיבם רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים לעתותי ערב הלכו וישבו להם אצל התלמידים וכך היתה מדתו של רבן גמליאל כשהיה נכנס ואומר שאלו בידוע שאין שם קנתור כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו בידוע שיש שם קנתור נכנס ומצא את רבי יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר חסמא שישבו להם אצל התלמידים אמר להם יוחנן בן נורי ואלעזר חסמא הרעתם לצבור שאי אתם מבקשים לעשות שררה על הצבור לשעבר הייתם ברשות עצמכם מכאן ואילך הרי אתם עבדים משועבדים לצבור. שמע בין אחיכם – כך היתה מדתו של רבי ישמעאל כשהיו באים אצלו לדין לפניו אחד ישראל ואחד גוי אם בדיני ישראל היה מזכה את ישראל ואם בדיני אומות העולם היה מזכה את ישראל אמר מה אכפת לי לא כך אמרה תורה שמע בין אחיכם, רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך אם בא לדון בדיני ישראל היה דן בדיני ישראל בדיני אומות היה דן בדיני אומות. ושפטתם צדק – צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות, משל זה עוטף בטליתו וזה אומר שלי היא, זה חורש בפרתו וזה אומר שלי היא, זה מחזיק בתוך שדהו וזה אומר שלי הוא, זה יושב בתוך ביתו וזה אומר שלי הוא, לכך נאמר ושפטתם צדק צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות. בין איש – להוציא את הקטן, מכאן אמרו אין דנים יתומים. בין איש ובין אחיו – אין לי אלא בין איש לאיש בין איש לאשה בין אשה לאיש בין אומה למשפחה בין משפחה לחברתה מניין תלמוד לומר בין איש ובין אחיו מכל מקום. ובין גרו – זה שאוגר עליו דברים אמר לו חרשת תלם בתוך שדי והוא אומר לא חרשתי המית שורך את שורי והוא אומר לא המית המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית לכך נאמר ובין גרו זה שאוגר עליו דברים. דבר אחר: ובין גרו – זה שכנו, דבר אחר זה שושבינו, דבר אחר זה תותבו. סליק פיסקא (יז) [פיסקא יז] לא תכירו פנים במשפט – זה הממונה להושיב דיינים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין איש פלוני גבור אושיבנו דיין איש פלוני קרובי אושיבנו דיין איש פלוני הלווני ממון [הליניסטון] אושיבנו דיין נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכיי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע מעלה עליו כאלו הכיר פנים בדין. כקטן כגדל תשמעון – שמא תאמר הואיל ועני זה עשיר זה מצווה לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות תלמוד לומר כקטן כגדל תשמעון. דבר אחר: כקטן כגדל תשמעון – שמא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר אזכנו ולכשיצא לחוץ אני אומר לו תן לו שאתה חייב תלמוד לומר כקטן כגדול תשמעון. לא תגורו מפני איש – שאם באים שנים לפניך עד שלא תשמע לדבריהם אתה רשיי לשתוק משתשמע לדבריהם אי אתה רשיי לשתוק וכן הוא אומר (משלי י״ז:י״ד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, עד שלא נתגלה הדין אתה רשיי לשתוק משנתגלה הדין אי אתה רשיי לשתוק, שמעת את הדין ואי אתה יודע לזכות את הזכיי ולחייב את החייב אתה רשיי לשתוק שנאמר (זכריה ח׳:ט״ז) ואלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש לרעהו אמת ומשפט שלום, איזה הוא שלום שיש בו משפט אמת הוי אומר זה ביצוע. רבן שמעון בן גמליאל אומר המעלה את הקטן למקום גדול והגדול למקום קטן זה ביצוע, וחכמים אומרים כל המבצע הרי זה חוטא שנאמר (תהלים י׳:ג׳) ובוצע ברך נאץ ה׳, נמצא זה משבח את הדיין וזה מנאץ את יוצרו. לא תגורו מפני איש – שמא תאמר מתירא אני מפלוני שמא יהרוג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא יקצץ את נטיעותי תלמוד לומר לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא. וכן יהושפט אומר (דברי הימים ב י״ט:ו׳) ויאמר אל השופטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי לה׳. והדבר אשר יקשה מכם – אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אתה דן דין קשה, חייך שאני מודיעך שאי אתה דן דין קשה אני מביא עליך דין שתלמיד תלמידך יכול לשמעו ואתה אי אתה יכול לשמעו ואיזה זה זה דינן של בנות צלפחד, וכן הוא אומר (במדבר כ״ז:ה׳) ויקרב משה את משפטן לפני ה׳, כיוצא בו אתה אומר (שמואל א ט׳:י״ח-י״ט) ויגש שאול את שמואל בתוך השער וגו׳ ויען שמואל את שאול ויאמר אנכי הראה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הוא רואה, אני מודיעך שאי אתה רואה, אימתי הודיעו בשעה שאמר לו (שם ט״ז:א׳) מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך, מהו אומר (שם ט״ז:ו׳) ויהי בבואם וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה׳ משיחו, אמר לו הקדוש ברוך הוא לא אמרת אנכי הרואה, (שם ט״ז:ז׳) אל תביט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו. סליק פיסקא (יח) [פיסקא יח] ואצוה אתכם בעת ההיא לאמר את כל הדברים אשר תעשון – אלו עשרה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות. (יט) ונסע מחורב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא – בני אדם שראו נחשים כקורות ועקרבים כקשתות סרוחים ומושלכים לפניהם, עליהם הוא אומר את כל המדבר הגדול והנורא ההוא, והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאינם הימירין כבשתים לפניהם דברים שהם הימירין על אחת כמה וכמה לכך נאמר ונסע מחורב. סליק פיסקא   [פיסקא יט] (כ) ואומר אליכם – אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם. באתם עד הר האמורי אשר ה׳ אלהינו נותן לנו – משל למלך שמסר את בנו לפידגוג והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו כל הגפנים האלו שלך כל הזיתים האלו שלך משיגע להראותו אמר לו כל מה שאתה רואה שלך הוא כך כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה משה אומר להם (דברים ח׳:ז׳) כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, כיון שבאו לארץ אמר להם באתם עד הר האמורי אשר ה׳ אלהיך נותן לך. (כא) אם תאמרו לא הגיע זמן הגיע זמן ראה נתן ה׳ אלהיך לפניך את הארץ, איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם. עלה רש – מיד, עלה רש כאשר דבר ה׳ אלהי אבותיך לך. סליק פיסקא (כב) [פיסקא כ] ותקרבון אלי כלכם ותאמרו – בערבוביא להלן הוא אומר (דברים ה׳:כ׳) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם, ילדים מכבדים את הזקנים זקנים מכבדים את הראשים וכאן הוא אומר ותקרבון אלי כלכם, ותאמרו בערבוביא ילדים דוחפים את הזקנים זקנים דוחפים את הראשים. ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ – אמר רבי שמעון עלובים בני אדם שכך בקשו להם מרגלים, אמר להם אם כשהייתם בארץ ערבה ושוחה לא בקשתם לכם מרגלים עכשיו שאתם נכנסים לארץ טובה ורחבה לארץ זבת חלב ודבש בקשתם לכם מרגלים. וישיבו אתנו דבר – באיזה לשון הם מדברים. את הדרך אשר נעלה בה – אין לך דרך שאין בה עקמות אין לך דרך שאין בה כמנות אין לך דרך שאין בה פרשות. ואת הערים אשר נבוא אליהם – לידע באיזה דרך אנו באים עליהם. סליק פיסקא (כג) [פיסקא כא] וייטב בעיני הדבר – בעיני היה טוב ולא בעיני מקום. אם בעיניו היה טוב למה נכתב עם דברי תוכחות משל לאחד שאמר לחבירו מכור אתה לי חמורך זה אמר לו הן, נותן אתה לי לנסיון, אמר לו הן, בא אתה ואני אראך כמה נושא בהר כמה נושא בבקעה, כיון שראה שאין מעכבו כלום אמר אוי לי דומה זה שאין מעכב עלי אלא בשביל לשאת את מעותי לכך נאמר וייטב בעיני הדבר. ואקח מכם שנים עשר אנשים – מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם. איש אחד לשבט – מה אני צריך והלא כבר נאמר ואקח מכם שנים עשר אנשים מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. סליק פיסקא (כד) [פיסקא כב] ויפנו ויעלו ההרה – מגיד שדרך מרגלים לעלות בהר וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (יהושע ב׳:ט״ז) ההרה לכו פן יפגעו בכם הרודפים, מגיד ששרת עליה רוח הקדש שאילו לא שרת עליה רוח הקדש מאין הייתה יודעת שעתידים לחזור לאחר שלשה ימים אלא מלמד ששרת עליה רוח הקדש. ויבאו עד נחל אשכל – מלמד שנקרא על שם סופו, כיוצא בו אתה אומר (שמות ג׳:א׳) ויבא אל הר האלהים חרבה, מגיד שנקרא על שם סופו. וירגלו אותה – מלמד שהלכו בה ארבעה אומנים שתי וערב. סליק פיסקא (כה) [פיסקא כג] ויקחו בידם מפרי הארץ – אמר רבי שמעון עלובים בני אדם שכך נטלו בידם כאדם שנוטל באיסר תאנים באיסר ענבים כך נטלו בידם. ויורידו אלינו – מגיד שארץ כנען גבוהה מכל הארצות כענין שנאמר (במדבר י״ג:ל׳) עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה, (שם י״ג:כ״א) ויעלו ויתרו את הארץ, (שם י״ג:כ״ב) ויעלו בנגב, (בראשית מ״ה:כ״ה) ויעלו ממצרים. וישיבו אותנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר ה׳ אלהינו נתן לנו – וכי לטובתה אמרו והלא לא אמרו אלא לרעתה, מי אמר טובתה יהושע וכלב אף על פי כן ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה׳ אלהיכם. סליק פיסקא (כז) [פיסקא כד] ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת – מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים שנאמר (משלי כ״ו:כ״ב) דברי נרגן כמתלהמים, אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כריסם שנאמר (שם) והם ירדו חדרי בטן. דבר אחר: מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ומבכים כמת להם נוטלים את בניהם ואומרים להם אוי לכם דוויים אוי לכם סגופים, למחר יהו הורגים מכם יהו שובים מכם יהו צולבים מכם על הצלוב נוטלים את בנותיהם ואומרים להן אוי לכן דוויות אוי לכן סגופות למחר יהו הורגים מכן יהו שובים מכן יהו מעמידים מכן בקלון. בשנאת ה׳ אתנו – איפשר שהמקום שונא את ישראל והלא כבר נאמר (מלאכי א׳:ב׳) אהבתי אתכם אמר ה׳, אלא הם ששונאים את המקום משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך. לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו – כענין שנאמר (יהושע ז׳:ט׳) וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. סליק פיסקא (כח) [פיסקא כה] אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבינו לאמר – אמרו לו רבינו משה, אילו מבני אדם אחרים היינו שומעים דברים הללו לא היינו מאמינים אלא מבני אדם שבנינו בניהם ובנותינו בנותיהם. עם גדול – מלמד שהיו גבוהים בקומה. ורב – מלמד שהיו מרובים באוכלוסים. ערים גדולות ובצורות בשמים – רבן שמעון בן גמליאל אומר דברו כתובים לשון הביי שנאמר (דברים ט׳:א׳) שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן, אבל מה שאמר המקום לאברהם אבינו (בראשית כ״ו:ד׳) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים, (שם י״ג:ט״ז) ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אינם דברי הביי. וגם בני ענקים ראינו שם – מלמד שראו שם ענקים על גבי ענקים כענין שנאמר (תהלים ע״ג:ו׳) לכן ענקתמו גאוה. (כט-ל) ואמר אלכם – אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקדש אני אומר לכם. לא תערצון ולא תיראון מהם – מפני מה כי ה׳ אלהיכם ההולך לפניכם, אמר להם מי שעשה לכם נסים במצרים וכל הנסים האלו הוא עתיד לעשות לכם נסים בכניסתכם לארץ. ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם – אם אין אתם מאמינים להבא האמינו לשעבר. סליק פיסקאמהדורת על־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) המבוססת על מהדורת הרב אליעזר פינקלשטיין (CC BY 3.0)
הערות
א כן בכ״י אוקספורד, לונדון. בכ״י וטיקן: ״יהודה״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144