¹ וזה לשוני בבכורי העתים תקפ״ח: וכבר אמר החבר למלך הכוזרי בתחלת המאמר הרביעי, כי נבנה שם אלהים בלשון רבים בעבור אמונת הגוים הקדמונים שהיו עובדים הכחות הפרטיים המנהיגים את העולם, ולא פנו אל הכח הראשון אשר ממנו כל הכחות האלה, אם בעבור שלא הודו בו ולא האמינו מציאותו, ואם שהודו בו אך היה רחוק בעיניהם שתועיל עבודתו, וחשבוהו נעלה ומרומם מהשגיח בנו, על כן לא היו עובדים דבר אחד אך רבים, שקוראים אותם אלהים, והוא שם כלל, שכולל הסבות מאין חילוק. אלה דברי ר׳ יהודה הלוי.
ועליהם יש להוסיף כי כאשר עמדו העברים והכירו אחדות האל והשגחתו בשפלים, לא הרחיקו השם הזה עם היותו בלשון רבים, ולא שנו את לשונם מלשון הגוים רק בענין הפעלים המשמשים במאמר אצל השם הזה, כי תחת שיאמר עובד האלילים כה יעשון אלהים (מלכים א י״ט:ב׳, כ׳:י׳), יאמר העברי כה יעשה לי אלהים (שמואל א ג׳:י״ז, י״ד:מ״ד, כ״ה:כ״ב, שמואל ב ג׳:ט׳,ל״ה, י״ט:י״ד, מלכים א ב׳:כ״ג, מלכים ב ו׳:ל״א). והיתה כונתם בזה להגיד כי האל הזה אשר הם עובדים, איננו אלוה על דבר מיוחד, ואיננו בעל כח אחד לבד, כמו שהיו אלילי הגוים, שהיה אצלם אלוה אחד על הדגן, ואלוה אחר על התירוש, אחד על האהבה ואחד על המלחמה, ואין אחד מהם עושה שתי שליחיות, אבל אלהי העברים הוא כולל בעצמו הכחות המיוחסים לכלל האלילים כלם, הוא בעל הכחות כלם, ובאחדותו במקום האלהים כלם הוא עומד, והנה הוא האלהים כלם. וכן המנהג בלשון העברי לקרוא למי שהוא אדון יחיד על עבדו או על קנינו, בלשון רבים, אדונים בעלים, להורות כי אין לעבד ההוא אדונים אחרים זולתו, כי הוא אדוניו כלם. ואם היה נקרא בלשון יחיד אדון, כבר אפשר שיהיה הוא אדונו וגם זולתו אדונו. וכן כי בועליך עושיך ה׳ צבאות שמו {ישעיהו נ״ד:ה׳} – כל בועלים וכל עושים שיש לך אינם זולתי ה׳ צבאות. והנה הרבוי עצמו מורה על האחדות הגמורה. עד כאן לשוני בבכורי העתים.
ולענין הוראת שם בן ארבע אותיות, כבר כתבתי במקומות אחרים כי המנהג לכנותו שם ההויה אינו אלא חדוש שחדשו האחרונים (על פי מחשבה שעלתה בלב רשב״ם וראב״ע), ומעולם לא הונח השם הקדוש להורות על הנצחיות, וכן ׳אהיה אשר אהיה׳ אין הוראתו כלל על הנצחיות (עיין מה שכתבתי במשתדל). אבל שם בן ארבע הוא לדעתי מורכב משני קולות, האחד קול של שמחה, והאחר קול של בכיה ועצבון, והשם הקדוש המורכב משניהם מורה מקור כל הטובות וכל הרעות, והוא שם מיוחד לאדון יחיד המושל בכל, ועיין למטה ל״ח:י״א. והנה השם הקדוש אי אפשר לתרגמו, ומאחר שזה אלפיים שנה ויותר שאנו נוהגים לקרוא אותו בכנוי ׳אדני׳, יפה עשו הקדמונים שתרגמוהו בלשון יוני קִירִיוֹס ובלשון רומי דוֹמיִנוּס, כלומר הָאָדוֹן, ובעקבותם הלכתי גם אני.

² {במכתב שנדפס כנספח לספר תורת אמת לר׳ יצחק בן אריה יוסף דוב בער, כותב שד״ל: ״כי אמרתי שלא יבא זקף אם אין אחריו רק שתי תבות ושתיהן בלתי ארוכות. וביאור זה, כי התבה שאחריה אתנח או סילוק יתכן שיהיה טעמה טפחא, ויתכן שיהיה טעמה מונח (לפני אתנח) או מרכא (לפני סלוק). והנה הכלל בזה הוא, שאם שתי התבות או אחת מהן ארוכה, כלומר שנגינתה על התנועה השלישית או משם והלאה, או שנגינתה על התנועה השנית, אבל בין שתי התנועות יש חטף או שוא ולפניו מתג, אז תהיה התבה הראשונה בטפחא, ואם יש לפניה תבה מופסקת יותר ממנה ואין בה אתנח, יבא בה זקף. לדוגמא: א֥ת השמ֖ים וא֥ת האֽרץ {בראשית א׳:א׳}, אין כאן זקף כי ״ואת הארץ״ תבות בלתי ארוכות. לא כן: ארבע֣ים יו֔ם וארבע֖ים ל֑ילה {בראשית ז׳:ד׳}, ארבע֣ים יו֔ם וארבע֖ים לֽילה {בראשית ז׳:י״ב} מפני שרי גברת֔י אנכ֖י ברֽחת {בראשית ט״ז:ח׳} ואני והנ֔ער נלכ֖ה עד⁠־כ֑ה {בראשית כ״ב:ה׳}. ואם היה כתוב ״אני ברחת״, ״נלך עד⁠־כה״, לא היה מקום לזקף, וחד פסוק סימן: כלם יענ֔ו ויאמר֖ו אל֑יך גם⁠־אתה חלית כמ֖ונו אל֥ינו נמשֽלת (ישעיהו י״ד:י׳). ומן הטעם הזה הוא שבשמות המרגלים (במדבר י״ג) בכל שמות השבטים יש זקף (למטה ראוב֔ן שמ֖וע בן⁠־זכֽור) חוץ משבט אפרים (למט֥ה אפר֖ים הוש֥ע בן⁠־נֽון) כי ״בן⁠־זכור״ הנגינה בו על השלישית, ו״בן⁠־נון״ על השנית. אך אם אין שם רק תבה אחת קודם האתנח, או בין האתנח והסלוק, אז בהכרח תהיה בתבה ההיא טפחא, אף אם איננה ארוכה לא היא ולא שלאחריה, כמו וי֖עש נ֑ח (בראשית ו׳:כ״ב), ובין כל נפש חיה אשר אתכ֑ם לדר֖ת עולֽם (שם ט׳:י״ב). ועדיין צריך עיון במלה סמוכה לחברתה. כי מצאנו ויתן את֛ם אלה֖ים ברק֣יע השמ֑ים {בראשית א׳:י״ז}, בלי זקף, מפני הסמיכות, אף על פי שהשמים תבה ארוכה, וכן ויה֖י לשבע֣ת הימ֑ים {בראשית ז׳:י׳}. ובהפך מצאנו ויעל מש֔ם אל יֹשְבֵ֖י דְּבִ֑ר (יהושע ט״ו:ט״ו), שאף על פי שהתבה סמוכה, יש לפניה זקף. גם צריך עיון כי כל ״וידבר ה׳ אל משה לאמר״ הוא בלי זקף, אבל וידבר ה֔׳ אל יהוש֖ע לאמֽר (יהושע כ׳:א׳) יש בו זקף, ונראה כי לרוב רגילות פסוק ״וידבר ה׳ אל משה לאמר״ המעיטו הפסקותיו. עוד צריך עיון בענין וּ׳ בראש תבה, ולא אוכל להאריך.⁠״}