Sforno Devarim 13 – ספורנו דברים יג‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) אֵ֣ת כׇּל⁠־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא⁠־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃ (ב) כִּֽי⁠־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃ (ג) וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה^א אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־יְדַעְתָּ֖ם וְנׇֽעׇבְדֵֽם׃ (ד) לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל⁠־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל⁠־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְהֹוָ֤הי״י֤ אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכׇל⁠־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל⁠־נַפְשְׁכֶֽם׃ (ה) אַחֲרֵ֨י יְהֹוָ֧הי״י֧ אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת⁠־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃ (ו) וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר⁠־סָ֠רָ֠ה עַל⁠־יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן⁠־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ (ז) ^בכִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן⁠־אִ֠מֶּ֠ךָ אֽוֹ⁠־בִנְךָ֨ אֽוֹ⁠־בִתְּךָ֜ א֣וֹ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַאֲבֹתֶֽיךָ׃ (ח) מֵאֱלֹהֵ֣י הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם הַקְּרֹבִ֣ים אֵלֶ֔יךָ א֖וֹ הָרְחֹקִ֣ים מִמֶּ֑ךָּ מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד⁠־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ (ט) לֹא⁠־תֹאבֶ֣ה ל֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וְלֹא⁠־תָח֤וֹס עֵֽינְךָ֙ עָלָ֔יו וְלֹֽא⁠־תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא⁠־תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו׃ (י) כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָ֥דְךָ֛^ג תִּֽהְיֶה⁠־בּ֥וֹ בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה לַהֲמִית֑וֹ וְיַ֥ד כׇּל⁠־הָעָ֖ם בָּאַחֲרֹנָֽה׃ (יא) וּסְקַלְתּ֥וֹ בָאֲבָנִ֖ים וָמֵ֑ת כִּ֣י בִקֵּ֗שׁ לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מֵעַל֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ (יב) וְכׇ֨ל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל^ד יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא⁠־יוֹסִ֣פוּ לַעֲשׂ֗וֹת כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃ (יג) כִּֽי⁠־תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר׃ (יד) יָצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי⁠־בְלִיַּ֙עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת⁠־יֹשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵלְכָ֗ה וְנַעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יְדַעְתֶּֽם׃ (טו) וְדָרַשְׁתָּ֧ וְחָקַרְתָּ֛^ה וְשָׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶעֶשְׂתָ֛ה הַתּוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּקִרְבֶּֽךָ׃ (טז) הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת⁠־יֹ֥שְׁבֵ֛י^ו הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי⁠־חָ֑רֶב הַחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־בָּ֛הּ וְאֶת⁠־בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי⁠־חָֽרֶב׃ (יז) וְאֶת⁠־כׇּל⁠־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֮ אֶל⁠־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת⁠־הָעִ֤יר וְאֶת⁠־כׇּל⁠־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד׃ (יח) וְלֹֽא⁠־יִדְבַּ֧ק בְּיָדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן⁠־הַחֵ֑רֶם לְמַ֩עַן֩ יָשׁ֨וּב יְהֹוָ֜הי״י֜ מֵחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן⁠־לְךָ֤ רַחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ (יט) כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹר֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לַעֲשׂוֹת֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֶֽיךָ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א נֵֽלְכָ֞ה ל=נֵֽלְכָ֞ה בגעיה ימנית

^ב ‹סס› ל=אין פרשה

^ג יָ֥דְךָ֛ =ל?,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל?=יָֽדְךָ֛ (געיה ותביר) וכך בהקלדה, וכמו כן בדפוסים וקורן

^ד וְכׇ֨ל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל =ק3,ו,ל3 ושיטת-א וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ל1,ש,ש1,ל9=וְכָל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל (אין מתיגה)

^ה וְחָקַרְתָּ֛ =ל1,ש,ש1,ק3,ו?,ל3,ל9 (בטעם תביר) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וְחָקַרְתָּ֧ (בטעם דרגה)
• הערות ייבין ודותן והמקליד

^ו אֶת⁠־יֹ֥שְׁבֵ֛י =ל?,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ושיטת-א (מרכא בתיבת תביר)
• ל?=אֶת⁠־יֹֽשְׁבֵ֛י (געיה ותביר) וכך בהקלדה, וכמו כן בדפוסים וקורן

E/ע

הערותNotes

(א) לא תסף עליו – כי אולי תוסיף דבר נמאס אצלו יתברך, כמו שיהיה אם תרצה להוסיף מיני עבודות לאל יתברך, שלפעמים תהיה העבודה הנוספת דבר נמאס אצלו יתברך, כמו שרפת הבנים.
ולא תגרע ממנו – אפילו בסור סבת המצוה בעיניך, כענין שלמה באמרו (ילקוט שמעוני רמז תתקיג): אני ארבה ולא אסור. (ג) אשר לא ידעתם – שלא בא מופת אפילו על מציאותם. כי אמנם הנודעים בחוש או במופת נודע מהם שהם פועלים תמיד בענין אחד, באופן שנודע שהם פועלים טבעיים לא רצוניים, ובכן לא יועיל להתפלל אליהם ולא לעבדם. (ד) לא תשמע אל דברי הנביא ההוא – לא תפנה אל דבריו לראות אם יש ממש בקצתם כי אין ספק שכל דבריו שקר שבדא מלבו הכל להרע, כאמרו כי דבר סרה. והאות והמופת נעשה על ידי כשוף או תחבולה וזולתם, לא מכח נבואה שבאה לו.
או אל חולם החלום ההוא – לראות אם יש בקצת חלומו אמת, אבל תדע בלי ספק שלא חלם דבר ממה שאמר, אבל המציא הכל מלבו כדי להדיח.
כי מנסה ה׳ אלהיכם אתכם – כי בזה שתחשבו לאויב את המדבר נגד אלהיכם תהיו מנוסים לפניו לאוהבים.
לדעת – כדי שעל אהבתכם המנוסית בפועל, תהיה בפועל ידיעתו הפועלת לטוב לעולם, כראוי בדבר המוכן בפועל לקבלת שפע טובו. (ה) אחרי ה׳ אלהיכם תלכו – כענין ״והלכת בדרכיו״ (דברים כ״ח:ט׳), ולא בדרכים חדשים שיאמר נביא או חולם ״להדיחך מן הדרך״ (פסוק ו׳).
ואתו תיראו – אף על פי שהיה אותו הנביא אצלך כבר אדם חשוב ונורא, ומגזם עתה, תבטל יראת הנביא מפני יראת האל יתברך.
ואת מצותיו תשמרו – ולא מצות חדשות שיחדש הנביא, בפרט בעבודה זרה שהיא מנוגדת לכל מצוות האל יתעלה, כי אמנם הוא ״צוה לעולם בריתו״ (תהלים קי״א:ט׳), ״לא יחליפנו ולא ימיר אתו״, ובקלו תשמעו – במה שיצוה על ידי נביאיו לקיום תורתו ולקדוש שמו, כענין אליהו בהר הכרמל לא בקול זה המבטל את כל מצות האל יתעלה.
ואתו תעבדו – לבדו, לא אחר עמו, כאמרו ״זבח לאלהים יחרם״ (שמות כ״ב:י״ט), כמו שהתבאר במקומו.
ובו תדבקון – שיהיה תכלית כל פעולתכם לעשות רצונו, ולא תהיה שנאתך על זה מסובבת מאיבה קודמת. (ו) יומת, כי דבר-סרה על ה׳ – אף על פי שדבר בשם ה׳, ולא בשם עבודה זרה, ומזה היה נראה שלא יתחייב מיתה כמו שגזרו זקנים באמרם על ירמיה ״אין-לאיש הזה משפט-מות, כי בשם ה׳ אלהינו דבר אלינו״ (ירמיהו כ״ו:ט״ז) הנה זה חייב מיתה מפני שדבר סרה בשמו.
להדיחך מן-הדרך – אף על פי שלא אמר להדיחך מעל ה׳ כי הוא אומר בשם ה׳ שתעבדו עבודה זרה במצותו מכל מקום בקש ״להדיחך מן הדרך אשר צוך ה׳ אלהיך״. (ח) הקרבים אליך – אף על פי שמצד קורבתם תדע שקרותם, ואין לחוש שתטעה בהם.
או הרחוקים ממך מקצה הארץ – אף על פי שמצד המרחק אין לחוש שתלך שם לעבדם. (ט) לא תאבה לו – באמרו שתחקור לדעת אם כנים דבריו שעבודה זרה פלונית כך מטיבה וכך מריעה.
ולא תשמע אליו – ובזה האופן לא תשמע אליו, ולא תקבל ממנו לעבוד. שאם יהיה בדבר ספק אצלך אם הוא ראוי, סוף שתשמע אליו, כי ספק כזה לא יקרה אלא מחסרון התבוננות בגודל האל יתברך וסדרו בעולם. (יא) כי בקש להדיחך – אף על פי שלא עשה ההיזק, כמו שעושים מדיחי עיר הנדחת, מכל מקום חייב מיתה בשביל ש״בקש להדיחך״. ובהריגתו תשיג שלא ידיח אחרים, ואם לא תהרגהו, אולי ידיח הוא או זולתו את אחרים ותעלה בידם. (יב) וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוספו – לא הוא ולא זולתו. (טז) ואת בהמתה לפי-חרב – למחות זכרם על צד נקמת האל יתברך, כמו הענין בעמלק, כאמרו ״תמחה את זכר עמלק״ (דברים כ״ה:י״ט). וכן באר הנביא באמרו ״והמתה מאיש עד אשה, מעלל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור״ (שמואל א ט״ו:ג׳). (יח) ולא ידבק בידך מאומה מן-החרם – פן יהיה למוקש, כמו הענין בנויי עבודה זרה, שנאמר בהם ״לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו״ (דברים ז׳:כ״ה), כמו שהתבאר במקומו. מהדורת הרב יהודה קופרמן באדיבות המו"ל (כל הזכויות שמורות)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון