×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
איוב ל״אתנ״ך
א֣
אָ
(א) בְּ֭רִית כָּרַ֣תִּי לְעֵינָ֑יוּמָ֥ה אֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן עַל⁠־בְּתוּלָֽה׃ (ב) וּמֶ֤הא חֵ֣לֶק אֱל֣וֹהַּ מִמָּ֑עַלוְֽנַחֲלַ֥ת שַׁ֝דַּ֗י מִמְּרֹמִֽים׃ (ג) הֲלֹא⁠־אֵ֥יד לְעַוָּ֑לוְ֝נֵ֗כֶר לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃ (ד) הֲלֹא⁠־ה֭וּא יִרְאֶ֣ה דְרָכָ֑יוְֽכׇל⁠־צְעָדַ֥י יִסְפּֽוֹר׃ (ה) אִם⁠־הָלַ֥כְתִּי עִם⁠־שָׁ֑וְאוַתַּ֖חַשׁ עַל⁠־מִרְמָ֣ה רַגְלִֽי׃ (ו) יִשְׁקְלֵ֥נִי בְמֹֽאזְנֵי⁠־צֶ֑דֶקוְיֵדַ֥ע אֱ֝ל֗וֹהַּ תֻּמָּתִֽי׃ (ז) אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ מִנִּ֢י הַ֫דָּ֥רֶךְ וְאַחַ֣ר עֵ֭ינַי הָלַ֣ךְ לִבִּ֑יוּ֝בְכַפַּ֗י דָּ֣בַק מֽאוּם׃ (ח) אֶ֭זְרְעָה וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑לוְֽצֶאֱצָאַ֥י יְשֹׁרָֽשׁוּ׃ (ט) אִם⁠־נִפְתָּ֣ה לִ֭בִּי עַל⁠־אִשָּׁ֑הוְעַל⁠־פֶּ֖תַח רֵעִ֣י אָרָֽבְתִּי׃ (י) תִּטְחַ֣ן לְאַחֵ֣ר אִשְׁתִּ֑יוְ֝עָלֶ֗יהָ יִכְרְע֥וּן אֲחֵרִֽין׃ (יא) כִּי⁠־[הִ֥יא] (הוא) זִמָּ֑ה[וְ֝ה֗וּא] (והיא) עָוֺ֥ן פְּלִילִֽים׃ (יב) כִּ֤י אֵ֣שׁ הִ֭יא עַד⁠־אֲבַדּ֣וֹן תֹּאכֵ֑לוּֽבְכׇל⁠־תְּב֖וּאָתִ֣י תְשָׁרֵֽשׁ׃ (יג) אִם⁠־אֶמְאַ֗ס מִשְׁפַּ֣ט עַ֭בְדִּי וַאֲמָתִ֑יבְּ֝רִבָ֗ם עִמָּדִֽי׃ (יד) וּמָ֣ה אֶ֭עֱשֶׂה כִּֽי⁠־יָק֣וּם אֵ֑לוְכִי⁠־יִ֝פְקֹ֗ד מָ֣ה אֲשִׁיבֶֽנּוּ׃ (טו) הֲֽלֹא⁠־בַ֭בֶּטֶן עֹשֵׂ֣נִי עָשָׂ֑הוּ וַ֝יְכֻנֶ֗נּוּ בָּרֶ֥חֶם אֶחָֽד׃ (טז) אִם⁠־אֶ֭מְנַע מֵחֵ֣פֶץ דַּלִּ֑יםוְעֵינֵ֖י אַלְמָנָ֣ה אֲכַלֶּֽה׃ (יז) וְאֹכַ֣ל פִּתִּ֣י לְבַדִּ֑יוְלֹֽא⁠־אָכַ֖ל יָת֣וֹם מִמֶּֽנָּה׃ (יח) כִּ֣י מִ֭נְּעוּרַי גְּדֵלַ֣נִי כְאָ֑בוּמִבֶּ֖טֶן אִמִּ֣י אַנְחֶֽנָּה׃ (יט) אִם⁠־אֶרְאֶ֣ה א֭וֹבֵד מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת לָאֶבְיֽוֹן׃ (כ) אִם⁠־לֹ֣א בֵרְכ֣וּנִיב חֲלָצָ֑וג וּמִגֵּ֥ז כְּ֝בָשַׂ֗י יִתְחַמָּֽם׃ (כא) אִם⁠־הֲנִיפ֣וֹתִי עַל⁠־יָת֣וֹם יָדִ֑יכִּֽי⁠־אֶרְאֶ֥ה בַ֝שַּׁ֗עַר עֶזְרָתִֽי׃ (כב) כְּ֭תֵפִי מִשִּׁכְמָ֣הֿ תִפּ֑וֹלוְ֝אֶזְרֹעִ֗י מִקָּנָ֥הֿ תִשָּׁבֵֽר׃ (כג) כִּ֤י פַ֣חַד אֵ֭לַי אֵ֣יד אֵ֑לוּ֝מִשְּׂאֵת֗וֹ לֹ֣א אוּכָֽל׃ (כד) אִם⁠־שַׂ֣מְתִּי זָהָ֣ב כִּסְלִ֑יוְ֝לַכֶּ֗תֶם אָמַ֥רְתִּי מִבְטַחִֽי׃ (כה) אִם⁠־אֶ֭שְׂמַח כִּֽי⁠־רַ֣ב חֵילִ֑יוְכִֽי⁠־כַ֝בִּ֗יר מָצְאָ֥ה יָדִֽי׃ (כו) אִם⁠־אֶרְאֶ֣ה א֭וֹר כִּ֣י יָהֵ֑לוְ֝יָרֵ֗חַ יָקָ֥ר הֹלֵֽךְ׃ (כז) וַיִּ֣פְתְּ בַּסֵּ֣תֶר לִבִּ֑יוַתִּשַּׁ֖ק יָדִ֣י לְפִֽי׃ (כח) גַּם⁠־ה֭וּא עָוֺ֣ן פְּלִילִ֑יכִּֽי⁠־כִחַ֖שְׁתִּי לָאֵ֣ל מִמָּֽעַל׃ (כט) אִם⁠־אֶ֭שְׂמַח בְּפִ֣יד מְשַׂנְאִ֑יוְ֝הִתְעֹרַ֗רְתִּי כִּֽי⁠־מְצָ֥אוֹ רָֽע׃ (ל) וְלֹא⁠־נָתַ֣תִּי לַחֲטֹ֣א חִכִּ֑ילִשְׁאֹ֖ל בְּאָלָ֣ה נַפְשֽׁוֹ׃ (לא) אִם⁠־לֹ֣א אָ֭מְרוּ מְתֵ֣י אׇהֳלִ֑י מִי⁠־יִתֵּ֥ן מִ֝בְּשָׂר֗וֹ לֹ֣א נִשְׂבָּֽע׃ (לב) בַּ֭חוּץ לֹא⁠־יָלִ֣ין גֵּ֑רדְּ֝לָתַ֗י לָאֹ֥רַח אֶפְתָּֽח׃ (לג) אִם⁠־כִּסִּ֣יתִי כְאָדָ֣ם פְּשָׁעָ֑ילִטְמ֖וֹן בְּחֻבִּ֣י עֲוֺנִֽי׃ (לד) כִּ֤י אֶעֱר֨וֹץ׀ הָ֘מ֤וֹן רַבָּ֗הוּבוּז⁠־מִשְׁפָּח֥וֹת יְחִתֵּ֑נִיוָ֝אֶדֹּ֗םלֹא⁠־אֵ֥צֵא פָֽתַח׃ (לה) מִ֤י יִתֶּן⁠־לִ֨י׀ שֹׁ֘מֵ֤עַֽ לִ֗יהֶן⁠־תָּ֭וִי שַׁדַּ֣י יַעֲנֵ֑נִיוְסֵ֥פֶר כָּ֝תַ֗באִ֣ישׁ רִיבִֽי׃ (לו) אִם⁠־לֹ֣א עַל⁠־שִׁ֭כְמִי אֶשָּׂאֶ֑נּוּ אֶעֶנְדֶ֖נּוּ עֲטָר֣וֹת לִֽי׃ (לז) מִסְפַּ֣ר צְ֭עָדַי אַגִּידֶ֑נּוּ כְּמוֹ⁠־נָ֝גִ֗יד אֲקָֽרְבֶֽנּוּד׃ (לח) אִם⁠־עָ֭לַי אַדְמָתִ֣י תִזְעָ֑קוְ֝יַ֗חַד תְּלָמֶ֥יהָ יִבְכָּיֽוּן׃ (לט) אִם⁠־כֹּ֭חָהּ אָכַ֣לְתִּי בְלִי⁠־כָ֑סֶףוְנֶ֖פֶשׁ בְּעָלֶ֣יהָ הִפָּֽחְתִּי׃ (מ) תַּ֤חַת חִטָּ֨ה׀ יֵ֥צֵא ח֗וֹחַ וְתַֽחַת⁠־שְׂעֹרָ֥ה בׇאְשָׁ֑התַּ֝֗מּוּ דִּבְרֵ֥י אִיּֽוֹב׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וּמֶ֤ה =א,ק13,פטרגבורג-EVR-II-B-34,פטרבורג-EVR-II-B-55 (אין קו של לגרמיה) וכך הכריעו במג״ה, וכמו כן בתיגאן (ק-מ,ב1 וכתב יד של יוסף בן בניה).
• ל,ש1=<וּמֶ֤ה ׀> (בטעם מהפך לגרמיה) וכך הכריע ברויאר, וכמו כן בדפוסים וקורן וסימנים.
ב בֵרְכ֣וּנִי א=בֵרֲכ֣וּנִי (חטף)
ג חֲלָצָ֑ו: קו״כ: א-קרי=חֲלָצָ֑יו
ד אֲקָֽרְבֶֽנּוּ א=אֲקָֽרֲבֶֽנּוּ (חטף)
E/ע
הערותNotes
(א) ברית, וכבר כרתי ברית עם עיני שלא אפנה מבטי אל בתולה נאה. (ג) הלא איד, אלא האיד לעוול והכליון לעושי האון. והוא המשך הפסוק הקודם כמו שקדם בפירושו. ונכר, אסון שבר וכליון, כמו ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו, עבדיה א יב. (ד) יראה, רואה. (ה) אם, אם הלכתי עם מתי שוא, ואם חשו ומיהרו רגלי אל המרמה. (ו) ישקלני, אשאל מה׳ כי ישקלני במאזני צדק והוא יודע תומתי. (ז) אם, אם סטו אשורי מן הדרך או הלך לבי אחר עיני או דבק בכפי מאומה. הכוונה מאומה רע. ופסוק זה התנאה ושאחריו העונש, אם עשיתי כך יענשני כך, וכך הם הפסוקים ט-י. (ח) אזרעה, אז כאשר אזרע יאכלנו אחר וצאצאי ישורשו, יאבדו ויכלו מחוסר אוכל ומזון. (ט) אם נפתה, ואם נפתה לבי על אשה או ארבתי על פתח רעי בגללה. (י) תטחן, אז תיענה אשתי לאחרים ויפרע עליה זולתי. ושלשת הפסוקים ט-יא הזכיר רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר י פ״ו מהדורתי עמ׳ ש. (יא) כי, כי הוא זמה כפי שזה הוא עון הנבלים. תרגם פלילים ״ספהא״ וכן תרגם לקמן פסוק כח. ויש בה שלש הוראות, סכל, טפש, רע מעללים. ונראה לי כי הכוונה כאן על ההוראה האחרונה. ותרגמתי נבלים בעקבות רבנו בתרגומו למשלי יז ז לא נאוה לנבל. (יב) כי אש, והוא האש תאכל עד עצם האבדון כל תבואתי תשרש. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר ט פ״ח מהדורתי עמ׳ רפב, השתמש רבנו בפסוק זה לענין אחר. (יג) אם, אם מאסתי במשפט עבדי ואמתי כאשר רבו עמדי. (יד) ומה, ומה אעשה כאשר יקום האל לעשות עמי חשבון, וכאשר ידרוש ממני מה אשיב לו. וכתב בפירושו למשלי ו ט שגם פסוק זה הערה למתעצלים להכין צדה לדרכם ולעתד עצמם לקראת העולם הבא. (טו) הלא, הלא עושני בבטן עשרו, וכונן אותנו ברחם אחד. רבנו קורא ברחם הבית בשוא ולא בקמץ כבספרים, וכן מנוקד בכ״י ק. והנה אחד תאר לרחם, ואינו מוסב כלפי ה׳, וכן היה נקוד לפני בעל הטעמים שהטעים ויכננו בטעם מפסוק. והכוונה שכל בני אנוש נוצרים ברחם אשה ואין אחד נעלה על חברו מבחינת יצירתו ולידתו. (טז) אם, ואני נשבע אם מנעתי מדלים חפצם או גרמתי צפיה לאלמנה. שתצפה האלמנה בכליון עינים לאיזה דבר ולא מלאתי חפצה ורצונה. (יז) ואוכל, ואם אכלתי פתי לבדי. (יח) כי, כי מנוערי גדלוני הכאבים וכאלו מבטן אמי אני מתחלף עמהם. ואלף כאב נקודה בצירי ולא בקמץ כבספרים. וכ״ה בכ״י ק, בצירי. (יט) אם, ואני נשבע אם ראיתי אובד בלי לבוש. (כ) אם לא, אם לא יברכני על חמום חלציו זמנו כבשו ילחמם. תרגם חלציו ״צלבה״ חוט השדרה, והוסיף חמום. ופסוק זה המשך הקודם, נשבע אני אם ראיתי ערום ולא כסיתיו די צרכו. (כא) אם, אם הנפתי על יתום ידי מחמת שאני רואה בסביבתי עוזר. והכוונה לא היטלתי אימה וכל שכן שלא הכיתי יתום מתוך גאוה בראותי שכל אנשי העיר בעזרתי והוא בודד ועזוב. אבל יתכן שכן הרימותי על יתום ידי כדי לחנכו וללמדו מוסר מתוך כוונה אחת בלבד והיא טובתו. ותרגם בשער ״מחל״ וראה לעיל כט ז, ואין הכוונה כאן בית המשפט. (כב) כתפי, שתפול כתפי מן השכם ותשבר זרועי מן הקנה. ואלף אזרועי נוסף, וראה לעיל טו לב, כה ה. ותרגם משכמה ״מנכב״ והיא חבור החלק העליון של היד לכתף. ותרגם מקנה ״קצבה״ והם עצמות הידים, ובדרך כלל כך נקראים גם עצמות הרגלים וכל עצם עגול מאורך. (כג) כי, וממה שמפחידני הוא קצף האל, ושאתו לא אוכל. תרגם ושאתו ״חמלתה״ אפשר לפרשה ושאת אידו⁠־קצפו לא אוכל. ואפשר וכעסו לא אוכל. כי בערבית פעמים משתמשים במלה זו כמלה נרדפת לכעס. (כד) אם, ואם אני שמתי את הזהב משעני ולא אמרתי על המרגליות מבטחי. תרגם כתם ״גוהר׳, שם כללי לכל המרגליות ואבני החן. וכן לעיל כח טז. (כה) אם, או שמחתי כאשר רב ממוני וכאשר השיגה ידי ממנו הרבה. (כו) אם, ואם ראיתי את השמש זוהר או ירח כשהוא הולך וקר. והנה אור כנוי לשמש, וכך תרגם בישעיה ה ל. (כז) ויפת, ונפתה לבי בסתר ונשק פי את ידי דרך כבוד והדור לו. ומכאן המנהג כאשר רואים דבר קדוש מראים כלפיו ביד ונושקים את היד. (כח) גם, אז ישיגני גם כן עונש עון הנבלים אם כחשתי בה׳ ממעל. כלומר אם כפרתי במציאות ה׳ ויחסתי כבוד אלהות לזולתו כגון השמש או הירח. ולתרגום פלילי⁠־גבלים ראה לעיל פסוק יא. (כט) אם, ונשבע אני אם הייתי שמח בכשלון שונאי או התראיתי לפניו כאשר. מצאו רע. בכל התחלת ענין פתח רבנו בתוספת ״ונשבע אני״ ל, כה. לא טז, ויט. ותרגם והתעוררתי לשון גלוי כלומר לא נגליתי לפניו. וכך תרגם בשיר השירים ב ז, אם תעירו. וכדלעיל ח י, יז ח. כי האדם נעלב מאד כאשר נכשל בדבר ובא שונאו להתיצב לפניו בשעת קלקלתו להראות שמחתו. (ל) ולא, ואף לא הנחתי לשוני לחטוא לשאול קללה לנפשו. החטא הוא שיקלל את עצמו, ואלה כאן קללה. ובבמדבר ה כא אלה ״חרג״. והחליף לשוני במקום חכי, כמו שכתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ו פ״ה מהדורתי עמ׳ רח. מפני שדרך הלשון כאשר הפעולה נעשת בשלשה דברים או בארבעה או בחמשה מיחסת אותה פעמים לראשון לבדו ופעמים לשני לבדו ופעמים לשלישי לבדו. כפי שאנו יודעים שהדבור נעשה בחמשה כלים, ולשון ושפה וחיך וגרון. והרי הלשון אומר פי יהגה צדקתך, ולשני תהגה צדקך, שפתי ישבחונך, אל חכך שופר, קרא בגרון אל תחשך. (לא) אב, אם לא היו אנשי ביתי ושכני אומרים מי יתן לנו מבשרו נאכלהו ולא נשבע. (לב) בחוץ, ואני אומר בחוץ לא ילין הגר ודלתותי אפתחם לאורחים. ושני הפסוקים קשורים יחד, כלומר אע״פ שהם חשבו עלי רע, אני תמיד חשבתי רק לטוב ולהטיב. (לג) אם, ואם אני כסיתי פשעי כשאר בני אדם או טמנתי במחבואים עוני. פסוק זה הוא ההתנאה, אם עשיתי כך אז יהא ענשי כך, וכדלהלן. (לד) כי, שאערוץ מההמון הרב שיהא פחד העם עלי ובוז המשפחות יחתני שיחרידני מה שכל המשפחות בעיר יבוזו לי ואדום ולא אצא מן הפתח מפני הפחד. (לה) מי, מי יתן לי מי שישמעני ולואי שיענני האל כמדתי, ויהיה איש ריבי כבר כתב ספר. (לו) אם, אם לא אשאנו על שכמי ואתקשט בו כעטרות. מוסב על הספר. ותרגם אענדנו ״אתזיין״ וכ״כ בפירושי למשלי ו כא. (לז) מספר, ומספר צעדי אעשנו מגיד לי, וכאחד המנהיגים אקרבנו. זה לפי נוס׳ כ״י ק, ו, ח. וכך בפירושו ״פירשתי אגידנו מן אגיד״ והוא תמוד. מה צורך לפרש אגידנו מן אגיד. אבל לפי נוס׳ כ״י פ, וכך היה לפני רב״ז בכרך ״ומספר צעדי אעשנו מנהיג לי וכאחד המנהיגים אקרבנו״ ובפירוש ״וגזרתי אגידנו מן נגיד״ ונראה כי נוסח זה הוא הנכון. (לח) אם, ואם תזעק אדמתי עלי וכל אנשי תלמיה יבכיון. הוסיף אנשי כלומר העובדים בה, כי אין התלמים בוכים. (לט) אם, אם אכלתי מכחה בלי דמים או העצבתי נפש בעליה. כאן תרגם הפחתי ״כתר״ עצבון וצער. ולעיל יא כ תרגם ״מכיב״ אכזבה. וכתב בפירושו לויקרא פרשת בהר הובא במהדורתי עמ׳ קצו: והנה באר שיש לה בעלים זולתו שהרי אמר ונפש בעליה הפחתי, אלא שהיא ממושכנת בידו, ודרך המזלזלים באסורים לאכול פירות שדה הממושכנת בידם ואינם מחשבים לבעלים דמיהם, ואיוב ניקה את עצמו מכך ואמר אני לא אכלתי שום דבר מפירותיהם כי אם בדמים שנכיתי לבעלים מן החוב שעליהם, ואם לא הייתי עושה כן יצמחו לי קוצים במקום החטה וזונין במקום השעורה. (מ) תחת, אז במקום החטה יצאו לי קוצים ובמקום השעורים זונין, תמו דברי איוב. על מיני הקוצים ראה לעיל ל, ד. ותרגם באשה ״זואן״ והוא צומח על הרוב בין החטים ודומה לגרגרי החטה אלא שהן צהובין ואכילתו משכרת ומביאה את השנה, ונקרא גם ״מסכרה״.מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144