תנ״ך
פירוש
(א) {רביעי} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
(ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי׃
(ג) שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כׇּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽםא׃
(ד) אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמוֹעֲדָֽם׃
(ה) בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
(ו) וּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהֹוָ֑הי״י֑ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃
(ז) בַּיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן מִקְרָא־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
(ח) וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֛ה לַיהֹוָ֖הי״י֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הַשְּׁבִיעִי֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
(ט) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
(י) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּֽי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ נֹתֵ֣ן לָכֶ֔ם וּקְצַרְתֶּ֖ם אֶת־קְצִירָ֑הּ וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
(יא) וְהֵנִ֧יף אֶת־הָעֹ֛מֶר לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ לִֽרְצֹנְכֶ֑ם מִֽמׇּחֳרַת֙ הַשַּׁבָּ֔ת יְנִיפֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן׃
(יב) וַעֲשִׂיתֶ֕ם בְּי֥וֹם הֲנִֽיפְכֶ֖ם אֶת־הָעֹ֑מֶר כֶּ֣בֶשׂ תָּמִ֧ים בֶּן־שְׁנָת֛וֹ לְעֹלָ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
(יג) וּמִנְחָתוֹ֩ שְׁנֵ֨י עֶשְׂרֹנִ֜ים סֹ֣לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֛מֶן אִשֶּׁ֥ה לַיהֹוָ֖הי״י֖ רֵ֣יחַ נִיחֹ֑חַ וְנִסְכֹּ֥ה יַ֖יִן רְבִיעִ֥ת הַהִֽין׃
(יד) וְלֶ֩חֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ עַד־עֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עַ֚ד הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־קׇרְבַּ֖ן אֱלֹהֵיכֶ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽםב׃
(טו) וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃
(טז) עַ֣ד מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
(יז) מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם גתָּבִ֣יאּוּ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔יםד סֹ֣לֶת תִּהְיֶ֔ינָה חָמֵ֖ץ תֵּאָפֶ֑ינָה בִּכּוּרִ֖ים לַֽיהֹוָֽהי״יֽ׃
(יח) וְהִקְרַבְתֶּ֣ם עַל־הַלֶּ֗חֶם שִׁבְעַ֨ת כְּבָשִׂ֤ים תְּמִימִם֙ בְּנֵ֣י שָׁנָ֔ה וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד וְאֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם יִהְי֤וּ עֹלָה֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ וּמִנְחָתָם֙ וְנִסְכֵּיהֶ֔ם אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
(יט) וַעֲשִׂיתֶ֛ם שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּ֑את וּשְׁנֵ֧י כְבָשִׂ֛ים בְּנֵ֥י שָׁנָ֖ה לְזֶ֥בַח שְׁלָמִֽים׃
(כ) וְהֵנִ֣יף הַכֹּהֵ֣ן ׀ אֹתָ֡ם עַל֩ לֶ֨חֶם הַבִּכֻּרִ֤יםה תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ עַל־שְׁנֵ֖י כְּבָשִׂ֑ים קֹ֛דֶשׁ יִהְי֥וּ לַיהֹוָ֖הי״י֖ לַכֹּהֵֽן׃
(כא) וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכׇל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃
(כב) וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיכֶֽם׃
(כג) {חמישי} ווַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
(כד) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃
(כה) כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
(כו) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
(כז) אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֩דֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
(כח) וְכׇל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיכֶֽם׃
(כט) כִּ֤י כׇל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃
(ל) וְכׇל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כׇּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃
(לא) כׇּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽםז׃
(לב) שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃
(לג) {ששי} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
(לד) דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֜ר י֗וֹם לַחֹ֤דֶשׁ הַשְּׁבִיעִי֙ הַזֶּ֔ה חַ֧ג הַסֻּכּ֛וֹת שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
(לה) בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן מִקְרָא־קֹ֑דֶשׁ כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
(לו) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּקְרִ֥יבוּ אִשֶּׁ֖ה לַיהֹוָ֑הי״י֑ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֡י מִקְרָא־קֹ֩דֶשׁ֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם וְהִקְרַבְתֶּ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙י״י֙ עֲצֶ֣רֶת הִ֔וא כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃
(לז) אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ לְהַקְרִ֨יב אִשֶּׁ֜ה לַיהֹוָ֗הי״י֗ עֹלָ֧ה וּמִנְחָ֛ה זֶ֥בַח וּנְסָכִ֖ים דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃
(לח) מִלְּבַ֖ד שַׁבְּתֹ֣ת יְהֹוָ֑הי״י֑ח וּמִלְּבַ֣ד מַתְּנֽוֹתֵיכֶ֗ם וּמִלְּבַ֤ד כׇּל־נִדְרֵיכֶם֙ וּמִלְּבַד֙ כׇּל־נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔םט אֲשֶׁ֥ר תִּתְּנ֖וּ לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
(לט) אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאׇסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהֹוָ֖הי״י֖ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃
(מ) וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
(מא) וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃
(מב) בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כׇּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃
(מג) לְמַ֘עַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיכֶֽם׃
(מד) וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־מֹעֲדֵ֖יי יְהֹוָ֑הי״י֑ אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם =ק-מ,ש,ק3,ו; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר ומג״ה).
• ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם (!), והשוו את הדוגמאות להלן בפרקנו (פסוקים י״ד, ל״א) ולעיל ג,יז.
• ל1,ב,ש1=מוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם (אין געיה)
• קורן=מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם (שתי געיות)
• ל=מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם (!), והשוו את הדוגמאות להלן בפרקנו (פסוקים י״ד, ל״א) ולעיל ג,יז.
• ל1,ב,ש1=מוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם (אין געיה)
• קורן=מֽוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם (שתי געיות)
ב מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם =ל,ש,ו; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, עמ׳ 287 (ושם הערה 8); והשוו את ניקודן החריג של הגעיות בכתי״ל לעיל ג,יז ובפרקנו (פסוקים ג׳, ל״א).
• ל1,ב,ש1,ק3=מֹשְׁבֹתֵיכֶֽם (אין געיה)
• קורן=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם
• ל1,ב,ש1,ק3=מֹשְׁבֹתֵיכֶֽם (אין געיה)
• קורן=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם
ג האות א׳ דגושה. כן במסורה, בכ״י לנינגרד, וכן במנחת שי.
ד שְׁ֚תַּיִם שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים =ל,ל1,ב,ש1,ק3,ו (יתיב ומונח וזקף קטן)
• ש=שְׁתַּ֙יִם֙ שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים (פשטא ומונח וזקף קטן) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ש=שְׁתַּ֙יִם֙ שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֔ים (פשטא ומונח וזקף קטן) וכמו כן בדפוסים וקורן
ה הַבִּכֻּרִ֤ים =ל1,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!,ב=הַבִּכּוּרִ֤ים (כתיב מלא וי״ו)
• ל!,ב=הַבִּכּוּרִ֤ים (כתיב מלא וי״ו)
ו ‹פפ› ל=פרשה סתומה
ז מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם =ק-מ,ש,ק3,ו; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״ הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר)
• ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם (שתי געיות בתיבה אחת) וכמו כן בקורן ובדפוסים
• ל1,ב,ש1=מֹשְׁבֹתֵיכֶֽם (אין געיה) וכך במג״ה.
• השוו את הדוגמאות לעיל בפרקנו (פסוקים ג׳, י״ד) ולעיל ג,יז.
• ל=מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם (שתי געיות בתיבה אחת) וכמו כן בקורן ובדפוסים
• ל1,ב,ש1=מֹשְׁבֹתֵיכֶֽם (אין געיה) וכך במג״ה.
• השוו את הדוגמאות לעיל בפרקנו (פסוקים ג׳, י״ד) ולעיל ג,יז.
ח יְהֹוָ֑הי״י֑ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו
• ל!=יְּהֹוָ֑הי״י֑ (יו״ד דגושה)
• הערת המקליד
• ל!=יְּהֹוָ֑הי״י֑ (יו״ד דגושה)
• הערת המקליד
ט נִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם (כתיב מלא וי״ו)
• ל!=נִדְב֣וֹתֵיכֶ֔ם (כתיב מלא וי״ו)
י אֶֽת־מֹעֲדֵ֖י =ל1,ב,ש1,ק3,ו,ל3,ל9,ותיקן448,ב״א,מ״ש (געיה כבדה באות אל״ף)
• ל,ש,ב״נ=אֶת־מֹעֲדֵ֖י (אין געיה) וכך אצל דותן וברויאר ומג״ה
• ל,ש,ב״נ=אֶת־מֹעֲדֵ֖י (אין געיה) וכך אצל דותן וברויאר ומג״ה
(ב)
דבר אל בני ישראל מועדי י״י – עשה מועדות שיהו בהם ישראל מלמדין, שמעברין את השנה על גליות שנעקרו ממקומן לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלם.
(ג)
ששת ימים וגומ׳ – מה עניין שבת אצל מועדות? ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילוא קיים את השבתות.
(ד)
אלה מועדי י״י – למעלה מדבר בעיבור השנה, וכאן הוא מדבר בקידוש החודש.
(ה)
בין הערבים – משש שעות ולמעלה.
פסח לי״י – הקרבת קרבן ששמו פסח. (ח) והקרבתם אשה וגו׳ – הם המוספין האמורין בפרשת פנחס (במדבר כ״ח:י״ט-כ״ד). ולמה נאמר כאן? לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה.
והקרבתם אשה לי״י – מכל מקום, אם אין פרים הבא אילים, אם אין פרים ואילים הבא הכבשים.
כל מקום שנאמר: שבעת – כמין שם דבר הוא, שבוע של ימים, שֵיטֵינא, וכן לשון שמונת, ששת, חמשת, שלשת.
מלאכת עבודה – אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהן, כגון: דבר האבד. כך הבנתי מתורת כהנים, דקתני: יכול אף חולו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה כו׳ (ספרא ויקרא כ״ג:ל״ז). (י) ראשית קצירכם – שתהא ראשונה לקציר.
עומר – עשירית האיפה, וכך היתה שמה, כמו: וימודו בעומר (שמות ט״ז:י״ח). (יא) והניף – כל תנופה מוליך ומביא, מעלה ומוריד, מוליך ומביא – לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד – לעצור טללים רעים.
לרצונכם – אם תקריבוהו כמשפט זה, יהי לכם לרצון.
ממחרת השבת – ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שאם אתה אומר שבת בראשית אינך יודע איזו הוא. (יב) ועשיתם כבש – חובה לעומר הוא בא. (יג) ומנחתו – מנחת נסכיו.
שני עשרונים – כפולה היתה.
ב (יד)קלי – קמח העשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור.
כרמל – הן קליות שקורין גרנייאש.
בכל מושבתיכם – נחלקו בו חכמי ישראל: יש שלמדו מכאן שהחדש נוהג בחוצה לארץ. ויש אומרים לא בא אלא ללמד שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה משכיבשו וחילקו. (טו) ממחרת השבת – ממחרת יום טוב.
תמימות תהיינה – מלמד שמתחיל ומונה מבערב, שאם לא כן, אינן תמימות. (טז) השבת השביעת – כתרגומו: שבועתא שביעיתא. עד ממחרת השבוע השביעית תספרו – ולא עד בכלל, והם ארבעים ותשעה ימים.
חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה – ביום החמשים תקריבוה.
ג[ואני אומר: זה מדרשו, אבל פשוטו: עד ממחרת השבת השביעית – שהוא יום חמשים, תספרו – מקרא מסורס.
ופשוטו: עד – קאי אתרוויהו, אממחרת וחמשים, ופרושי מפרש עד ולא עד בכלל.]
מנחה חדשה – היא המנחה הראשונה שהובאה מן החדש. ואם תאמר הרי קריבה מנחת העומר? איןד כשאר כל המנחות שהיא באה מן השעורים. (יז) ממשבתיכם – ולא מחוצה לארץ.
לחם תנופה – לחם תרומה המורם לשם גבוה, וזו היא המנחה החדשה האמורה למעלה.
בכורים – ראשונה לכל המנחות, אף למנחת קנאות הבאה שעורים לא תקריב מן החדש קודם לשתי הלחם. (יח) על הלחם – בגלל לחם, חובה ללחם.
ומנחתם ונסכיהם – כמשפט מנחה ונסכים המפורשין לכל בהמה בפרשת נסכים: שלשה עשרונים לפר, שנים לאיל, עשרון לכבש, זו היא המנחה; והנסכים: חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש (במדבר ט״ו:ד׳-י׳). (יט) ועשיתם שעיר עזים – יכול שבעת כבשים ושעיר האמורין בחומש הפקודים הם שבעת כבשים ושעיר האמורין כאן, כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הם, אמור מעתה אילו לעצמן ואילו לעצמן, אילו קרבו בגלל הלחם ואילו למוספין. (כ) והניף הכהן אותם – מלמד שטעונין תנופה חיים, יכול כולן? תלמוד לומר: על שני כבשים.
קדש יהיו – לפי ששלמי יחיד קדשים קלים, הוזקק לומר בשלמי צבור שיהו קדשי קדשים. (כב) ובקצרכם וגו׳ – חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין. א״ר אברדימס ב״ר אסי: מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן, ראש השנה ויום הכפורים והחג מכאן? ללמד שכל הנותן לקט שכחה ופאה ומעשר עני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש ומקריב קרבנות לתוכו, וכל שאינו נותנן כראוי מעלין עליו כאילו בית המקדש קייםה ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו.
תעזוב – הנח לפניהם והם ילקטו, ואין לך לסייע את אחד מהן.
אני י״י אלהיכם – נאמן ליתן שכר. (כד) זכרון תרועה – זכרון פסוקי זכרוןו ופסוקי שופרות, לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל. (כה) והקרבתם אשה – המוספין האמורין בחומש הפיקודים (במדבר כ״ט:א׳-ה׳). (כז)אך – כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין, מכפר הוא על השבים, ואינו מכפר על שאינן שבים.
והקרבתם אשה – המוספין האמורין בחומש הפיקודיםז (במדבר כ״ט:ח׳-י״א). (ל) והאבדתי – לפי שהוא אומר כרת בכל מקום, ואינו יודע מהו, כשהוא אומר: והאבדתי, לימד על הכרת שאינו אלא אובדן. (לא) וכל מלאכה וגומ׳ – לעבור עליו בלאוין הרבה, או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת היום. (כז) חמקרא קדש – קדשיהו בכסות נקייה ובתפילה. וכל שאר ימים טובים, במאכל ובמשתה וכסות נקייה ותפילה. (לו) עצרת היא – עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר: בניי בבקשה מכם עכבו עוד עמי יום אחד, קשה עלי פרישתכם.
כל מלאכת עבודה – אפילו מלאכה שהיא עבודה לכם, שאם לא תעשוה יש חסרון כיס בדבר.
לא תעשו – יכול אף חולו של מועד יהי אסור במלאכת עבודה, תלמוד לומר: היא. (לז) עולה ומנחה – מנחת נסכים הקריבוה עם העולה.
דבר יום ביומו – חק הקצוב בחומש הפיקודים.
דבר יוםט ביומו – הא אם עבר זמן בטל קרבנו. (לט) אך בחמשה עשר יום תחגו – קרבו שלמים לחגיגה. יכול תדחה את השבת? תלמוד לומר: אך, הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה.
באספכם את תבואת הארץ – שיהא חודש שביעי זה בא בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העיבור, פעמים שהוא באמצע הקיץ או החורף.
תחגו – שלמי חגיגה.
שבעת ימים – אם לא הביא בזה יביא בזה. יכול יהו מביאין כל שבעה, תלמוד לומר: וחגותם אותו, יום אחד במשמע ולא יותר. ולמה נאמר שבעה? לתשלומין. (מ)פרי עץ הדר – עץ שטעם עצו כפריו, הדר באילנו משנה לשנה, וזהו אתרוג.
כפת תמרים – חסר וי״ו, לומר שאינה אלא אחת.
וענף עץ עבות – שענפיו קלועים כעבותות וחבלים, וזהו הדס, שעשוי כמין קליעה. (מב) האזרחי – זה אזרח.
בישראל – לרבות את הגרים.
האזרח – להוציא את הנשים, שלא תלמד מחמשה עשר בניסן לחייבן בסוכה כבמצה.יא (מג) כי בסוכת הושבתי – ענני כבוד. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
דבר אל בני ישראל מועדי י״י – עשה מועדות שיהו בהם ישראל מלמדין, שמעברין את השנה על גליות שנעקרו ממקומן לעלות לרגל ועדיין לא הגיעו לירושלם.
(ג)
ששת ימים וגומ׳ – מה עניין שבת אצל מועדות? ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאילו חילל את השבתות, וכל המקיים את המועדות מעלין עליו כאילוא קיים את השבתות.
(ד)
אלה מועדי י״י – למעלה מדבר בעיבור השנה, וכאן הוא מדבר בקידוש החודש.
(ה)
בין הערבים – משש שעות ולמעלה.
פסח לי״י – הקרבת קרבן ששמו פסח. (ח) והקרבתם אשה וגו׳ – הם המוספין האמורין בפרשת פנחס (במדבר כ״ח:י״ט-כ״ד). ולמה נאמר כאן? לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה.
והקרבתם אשה לי״י – מכל מקום, אם אין פרים הבא אילים, אם אין פרים ואילים הבא הכבשים.
כל מקום שנאמר: שבעת – כמין שם דבר הוא, שבוע של ימים, שֵיטֵינא, וכן לשון שמונת, ששת, חמשת, שלשת.
מלאכת עבודה – אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך שיש חסרון כיס בבטלה שלהן, כגון: דבר האבד. כך הבנתי מתורת כהנים, דקתני: יכול אף חולו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה כו׳ (ספרא ויקרא כ״ג:ל״ז). (י) ראשית קצירכם – שתהא ראשונה לקציר.
עומר – עשירית האיפה, וכך היתה שמה, כמו: וימודו בעומר (שמות ט״ז:י״ח). (יא) והניף – כל תנופה מוליך ומביא, מעלה ומוריד, מוליך ומביא – לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד – לעצור טללים רעים.
לרצונכם – אם תקריבוהו כמשפט זה, יהי לכם לרצון.
ממחרת השבת – ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שאם אתה אומר שבת בראשית אינך יודע איזו הוא. (יב) ועשיתם כבש – חובה לעומר הוא בא. (יג) ומנחתו – מנחת נסכיו.
שני עשרונים – כפולה היתה.
ב (יד)
קלי – קמח העשוי מכרמל רך שמייבשין אותו בתנור.
כרמל – הן קליות שקורין גרנייאש.
בכל מושבתיכם – נחלקו בו חכמי ישראל: יש שלמדו מכאן שהחדש נוהג בחוצה לארץ. ויש אומרים לא בא אלא ללמד שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירושה וישיבה משכיבשו וחילקו. (טו) ממחרת השבת – ממחרת יום טוב.
תמימות תהיינה – מלמד שמתחיל ומונה מבערב, שאם לא כן, אינן תמימות. (טז) השבת השביעת – כתרגומו: שבועתא שביעיתא. עד ממחרת השבוע השביעית תספרו – ולא עד בכלל, והם ארבעים ותשעה ימים.
חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה – ביום החמשים תקריבוה.
ג[ואני אומר: זה מדרשו, אבל פשוטו: עד ממחרת השבת השביעית – שהוא יום חמשים, תספרו – מקרא מסורס.
ופשוטו: עד – קאי אתרוויהו, אממחרת וחמשים, ופרושי מפרש עד ולא עד בכלל.]
מנחה חדשה – היא המנחה הראשונה שהובאה מן החדש. ואם תאמר הרי קריבה מנחת העומר? איןד כשאר כל המנחות שהיא באה מן השעורים. (יז) ממשבתיכם – ולא מחוצה לארץ.
לחם תנופה – לחם תרומה המורם לשם גבוה, וזו היא המנחה החדשה האמורה למעלה.
בכורים – ראשונה לכל המנחות, אף למנחת קנאות הבאה שעורים לא תקריב מן החדש קודם לשתי הלחם. (יח) על הלחם – בגלל לחם, חובה ללחם.
ומנחתם ונסכיהם – כמשפט מנחה ונסכים המפורשין לכל בהמה בפרשת נסכים: שלשה עשרונים לפר, שנים לאיל, עשרון לכבש, זו היא המנחה; והנסכים: חצי ההין לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש (במדבר ט״ו:ד׳-י׳). (יט) ועשיתם שעיר עזים – יכול שבעת כבשים ושעיר האמורין בחומש הפקודים הם שבעת כבשים ושעיר האמורין כאן, כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הם, אמור מעתה אילו לעצמן ואילו לעצמן, אילו קרבו בגלל הלחם ואילו למוספין. (כ) והניף הכהן אותם – מלמד שטעונין תנופה חיים, יכול כולן? תלמוד לומר: על שני כבשים.
קדש יהיו – לפי ששלמי יחיד קדשים קלים, הוזקק לומר בשלמי צבור שיהו קדשי קדשים. (כב) ובקצרכם וגו׳ – חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין. א״ר אברדימס ב״ר אסי: מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן, ראש השנה ויום הכפורים והחג מכאן? ללמד שכל הנותן לקט שכחה ופאה ומעשר עני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש ומקריב קרבנות לתוכו, וכל שאינו נותנן כראוי מעלין עליו כאילו בית המקדש קייםה ואינו מקריב קרבנותיו לתוכו.
תעזוב – הנח לפניהם והם ילקטו, ואין לך לסייע את אחד מהן.
אני י״י אלהיכם – נאמן ליתן שכר. (כד) זכרון תרועה – זכרון פסוקי זכרוןו ופסוקי שופרות, לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל. (כה) והקרבתם אשה – המוספין האמורין בחומש הפיקודים (במדבר כ״ט:א׳-ה׳). (כז)
אך – כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין, מכפר הוא על השבים, ואינו מכפר על שאינן שבים.
והקרבתם אשה – המוספין האמורין בחומש הפיקודיםז (במדבר כ״ט:ח׳-י״א). (ל) והאבדתי – לפי שהוא אומר כרת בכל מקום, ואינו יודע מהו, כשהוא אומר: והאבדתי, לימד על הכרת שאינו אלא אובדן. (לא) וכל מלאכה וגומ׳ – לעבור עליו בלאוין הרבה, או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת היום. (כז) חמקרא קדש – קדשיהו בכסות נקייה ובתפילה. וכל שאר ימים טובים, במאכל ובמשתה וכסות נקייה ותפילה. (לו) עצרת היא – עצרתי אתכם אצלי, כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן ליפטר אמר: בניי בבקשה מכם עכבו עוד עמי יום אחד, קשה עלי פרישתכם.
כל מלאכת עבודה – אפילו מלאכה שהיא עבודה לכם, שאם לא תעשוה יש חסרון כיס בדבר.
לא תעשו – יכול אף חולו של מועד יהי אסור במלאכת עבודה, תלמוד לומר: היא. (לז) עולה ומנחה – מנחת נסכים הקריבוה עם העולה.
דבר יום ביומו – חק הקצוב בחומש הפיקודים.
דבר יוםט ביומו – הא אם עבר זמן בטל קרבנו. (לט) אך בחמשה עשר יום תחגו – קרבו שלמים לחגיגה. יכול תדחה את השבת? תלמוד לומר: אך, הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה.
באספכם את תבואת הארץ – שיהא חודש שביעי זה בא בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העיבור, פעמים שהוא באמצע הקיץ או החורף.
תחגו – שלמי חגיגה.
שבעת ימים – אם לא הביא בזה יביא בזה. יכול יהו מביאין כל שבעה, תלמוד לומר: וחגותם אותו, יום אחד במשמע ולא יותר. ולמה נאמר שבעה? לתשלומין. (מ)
פרי עץ הדר – עץ שטעם עצו כפריו, הדר באילנו משנה לשנה, וזהו אתרוג.
כפת תמרים – חסר וי״ו, לומר שאינה אלא אחת.
וענף עץ עבות – שענפיו קלועים כעבותות וחבלים, וזהו הדס, שעשוי כמין קליעה. (מב) האזרחי – זה אזרח.
בישראל – לרבות את הגרים.
האזרח – להוציא את הנשים, שלא תלמד מחמשה עשר בניסן לחייבן בסוכה כבמצה.יא (מג) כי בסוכת הושבתי – ענני כבוד. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת: ״כאילו״.
ב בכ״י אוקספורד 165 נוסף כאן: ״ונסכה יין רביעית ההין – אף על פי שמנחתו כפולה אין נסכיו כפולים.״ הביאור חסר בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34.
ג ״ואני אומר... ולא עד בכלל״ מופיע בטקסט כ״י לייפציג 1 עצמו, אולם, בתחילת הביאור הראשון מופיעה בגיליון המילה ״הגהה״ ובתחילת הביאור השני מופיעה בגיליון המילה ״תוספ׳ ״. כל הקטע חסר בכ״י ליידן 1, ס״פ 363. רק הביאור הראשון מופיע בכ״י אוקספורד 165. רק הביאור השני מופיע בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34, פריס 156 ובהם מופיע ״שמעתי״ ו״תוספת״ לאחר הביאור השני.
ד כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י המבורג 13: ״אינה״. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, ס״פ 363 נוספה כאן מלת ״היא״.
ה כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. מלת ״קיים״ חסרה בכ״י לייפציג 1.
ו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917: ״זכרונות״.
ז ביאור זה מופיע גם כאן וגם לעיל בפסוק כ״ה בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34. בכ״י ס״פ 363, ובדפוסים מאוחרים הוא מופיע רק בפסוק כ״ה והושמט כאן.
ח ד״ה זה מופיע בכ״י לייפציג 1 ובעדי נוסח אחרים לאחר הביאור על פסוק ל״א.
ט כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג: ״זה״.
י כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13: ״אזרח״. בכ״י מינכן 5: ״האזרח – אזרח״
יא מ״האזרח – להוציא... כבמצה״ כתוב בכ״י לייפציג 1 בכתב יותר קטן כמו ההוספות האחרות, והוא אכן חסר בכ״י ליידן 1, אוקספורד 34, ס״פ 363. הביאור מופיע לפני ד״ה ״בישראל״ בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, וטיקן 94, והוא מובא גם ברמב״ן.
הערות
Tanakh
Peirush