תנ״ך
פירוש
(א) וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔היְ־הֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (ב) אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים׃ (ג) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר־הַ֠בָּשָׂ֠ר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙א עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן וְטִמֵּ֥א אֹתֽוֹ׃ (ד) וְאִם־בַּהֶ֩רֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין־מַרְאֶ֣הָ מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הֿ לֹא־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (ה) וְרָאָ֣הוּ הַכֹּהֵן֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמַ֣ד בְּעֵינָ֔יו לֹֽא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְהִסְגִּיר֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃ (ו) {שני} וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔ואב וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃ (ז) וְאִם־פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֖ן לְטׇהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ (ח) וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ (ט) נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ (י) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃ (יא) צָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא׃ (יב) וְאִם־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כׇּל־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד־רַגְלָ֑יו לְכׇל־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃ (יג) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת־כׇּל־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא׃ (יד) וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃ (טו) וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃ (טז) א֣וֹ כִ֥י יָשׁ֛וּב הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְנֶהְפַּ֣ךְ לְלָבָ֑ן וּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ (יז) וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נֶהְפַּ֥ךְ הַנֶּ֖גַע לְלָבָ֑ן וְטִהַ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע טָה֥וֹר הֽוּא׃ (יח) {שלישי} וּבָשָׂ֕ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃ (יט) וְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל־הַכֹּהֵֽן׃ (כ) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֙הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע־צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין פָּרָֽחָה׃ (כא) וְאִ֣ם׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־בָּהּ֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן־הָע֖וֹר וְהִ֣יא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (כב) וְאִם־פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא׃ (כג) וְאִם־תַּחְתֶּ֜יהָ תַּעֲמֹ֤ד הַבַּהֶ֙רֶת֙ לֹ֣א פָשָׂ֔תָה צָרֶ֥בֶת הַשְּׁחִ֖ין הִ֑וא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ (כד) {רביעי / שני במחוברות} א֣וֹ בָשָׂ֔ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעֹר֖וֹ מִכְוַת־אֵ֑שׁ וְֽהָיְתָ֞ה מִֽחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה בַּהֶ֛רֶת לְבָנָ֥ה אֲדַמְדֶּ֖מֶת א֥וֹ לְבָנָֽה׃ (כה) וְרָאָ֣ה אֹתָ֣הּ הַכֹּהֵ֡ן וְהִנֵּ֣ה נֶהְפַּךְ֩ שֵׂעָ֨ר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶ֙הָ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר צָרַ֣עַת הִ֔וא בַּמִּכְוָ֖ה פָּרָ֑חָה וְטִמֵּ֤א אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃ (כו) וְאִ֣ם׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־בַּבַּהֶ֙רֶת֙ג שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן־הָע֖וֹר וְהִ֣וא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (כז) וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י אִם־פָּשֹׂ֤ה תִפְשֶׂה֙ בָּע֔וֹר וְטִמֵּ֤א הַכֹּהֵן֙ אֹת֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃ (כח) וְאִם־תַּחְתֶּ֩יהָ֩ תַעֲמֹ֨ד הַבַּהֶ֜רֶת לֹא־פָשְׂתָ֤ה בָעוֹר֙ וְהִ֣וא כֵהָ֔ה שְׂאֵ֥ת הַמִּכְוָ֖ה הִ֑וא וְטִֽהֲרוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן כִּֽי־צָרֶ֥בֶת הַמִּכְוָ֖ה הִֽוא׃ (כט) {חמישי} וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן׃ (ל) וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ נֶ֣תֶק ה֔וּא צָרַ֧עַת הָרֹ֛אשׁ א֥וֹ הַזָּקָ֖ן הֽוּא׃ (לא) וְכִֽי־יִרְאֶ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־נֶ֣גַע הַנֶּ֗תֶק וְהִנֵּ֤ה אֵין־מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וְשֵׂעָ֥ר שָׁחֹ֖ר אֵ֣ין בּ֑וֹ וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־נֶ֥גַע הַנֶּ֖תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (לב) וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֘גַע֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔תֶק וְלֹא־הָ֥יָה ב֖וֹ שֵׂעָ֣ר צָהֹ֑ב וּמַרְאֵ֣ה הַנֶּ֔תֶק אֵ֥ין עָמֹ֖ק מִן־הָעֽוֹר׃ (לג) וְהִ֨תְגַּלָּ֔חד וְאֶת־הַנֶּ֖תֶק לֹ֣א יְגַלֵּ֑חַ וְהִסְגִּ֨יר הַכֹּהֵ֧ן אֶת־הַנֶּ֛תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃ (לד) וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֶת־הַנֶּ֜תֶק בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וְ֠הִנֵּ֠ה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙תֶק֙ בָּע֔וֹר וּמַרְאֵ֕הוּ אֵינֶ֥נּוּ עָמֹ֖ק מִן־הָע֑וֹר וְטִהַ֤ר אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃ (לה) וְאִם־פָּשֹׂ֥ה יִפְשֶׂ֛ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר אַחֲרֵ֖י טׇהֳרָתֽוֹ׃ (לו) וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר לֹֽא־יְבַקֵּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן לַשֵּׂעָ֥ר הַצָּהֹ֖ב טָמֵ֥א הֽוּא׃ (לז) וְאִם־בְּעֵינָיו֩ עָמַ֨ד הַנֶּ֜תֶק וְשֵׂעָ֨ר שָׁחֹ֧ר צָֽמַח־בּ֛וֹ נִרְפָּ֥א הַנֶּ֖תֶק טָה֣וֹר ה֑וּא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ (לח) וְאִישׁ֙ אֽוֹ־אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂרָ֖ם בֶּהָרֹ֑ת בֶּהָרֹ֖ת לְבָנֹֽת׃ (לט) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֧ה בְעוֹר־בְּשָׂרָ֛ם בֶּהָרֹ֖ת כֵּה֣וֹת לְבָנֹ֑ת בֹּ֥הַק ה֛וּא פָּרַ֥ח בָּע֖וֹר טָה֥וֹר הֽוּא׃ (מ) {ששי / שלישי במחוברות} וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ (מא) וְאִם֙ מִפְּאַ֣ת פָּנָ֔יו יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ גִּבֵּ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ (מב) וְכִֽי־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃ (מג) וְרָאָ֨ה אֹת֜וֹ הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־הַנֶּ֙גַע֙ לְבָנָ֣ה אֲדַמְדֶּ֔מֶת בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֣וֹ בְגַבַּחְתּ֑וֹ כְּמַרְאֵ֥ה צָרַ֖עַת ע֥וֹר בָּשָֽׂר׃ (מד) אִישׁ־צָר֥וּעַ ה֖וּא טָמֵ֣א ה֑וּא טַמֵּ֧א יְטַמְּאֶ֛נּוּ הַכֹּהֵ֖ן בְּרֹאשׁ֥וֹ נִגְעֽוֹ׃ (מה) וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃ (מו) כׇּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ (מז) וְהַבֶּ֕גֶד כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת בְּבֶ֣גֶד צֶ֔מֶר א֖וֹ בְּבֶ֥גֶד פִּשְׁתִּֽים׃ (מח) א֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ א֣וֹ בְעֵ֔רֶב לַפִּשְׁתִּ֖ים וְלַצָּ֑מֶר א֣וֹ בְע֔וֹר א֖וֹ בְּכׇל־מְלֶ֥אכֶת עֽוֹר׃ (מט) וְהָיָ֨ה הַנֶּ֜גַע יְרַקְרַ֣ק׀ א֣וֹ אֲדַמְדָּ֗ם בַּבֶּ֩גֶד֩ א֨וֹ בָע֜וֹר אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל־כְּלִי־ע֔וֹר נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְהׇרְאָ֖ה אֶת־הַכֹּהֵֽן׃ (נ) וְרָאָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַנָּ֑גַעה וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (נא) וְרָאָ֨ה אֶת־הַנֶּ֜גַע בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בָע֔וֹר לְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יֵעָשֶׂ֥ה הָע֖וֹר לִמְלָאכָ֑ה צָרַ֧עַת מַמְאֶ֛רֶת הַנֶּ֖גַע טָמֵ֥א הֽוּא׃ (נב) וְשָׂרַ֨ף אֶת־הַבֶּ֜גֶד א֥וֹ אֶֽת־הַשְּׁתִ֣י׀ א֣וֹ אֶת־הָעֵ֗רֶב בַּצֶּ֙מֶר֙ א֣וֹ בַפִּשְׁתִּ֔ים א֚וֹ אֶת־כׇּל־כְּלִ֣י הָע֔וֹר אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ הַנָּ֑גַע כִּֽי־צָרַ֤עַת מַמְאֶ֙רֶת֙ הִ֔וא בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ (נג) וְאִם֮ יִרְאֶ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔גַע בַּבֶּ֕גֶד א֥וֹ בַשְּׁתִ֖י א֣וֹ בָעֵ֑רֶב א֖וֹ בְּכׇל־כְּלִי־עֽוֹר׃ (נד) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּיר֥וֹ שִׁבְעַת־יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃ (נה) {שביעי / רביעי במחוברות} וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּ֠ה לֹֽא־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרְפֶ֑נּוּ פְּחֶ֣תֶת הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃ (נו) וְאִם֮ רָאָ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע אַחֲרֵ֖י הֻכַּבֵּ֣ס אֹת֑וֹ וְקָרַ֣ע אֹת֗וֹ מִן־הַבֶּ֙גֶד֙ א֣וֹ מִן־הָע֔וֹר א֥וֹ מִן־הַשְּׁתִ֖י א֥וֹ מִן־הָעֵֽרֶב׃ (נז) {מפטיר} וְאִם־תֵּרָאֶ֨ה ע֜וֹד בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל־כְּלִי־ע֔וֹר פֹּרַ֖חַת הִ֑וא בָּאֵ֣שׁ תִּשְׂרְפֶ֔נּוּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּֽגַע׃ (נח) וְהַבֶּ֡גֶד אֽוֹ־הַשְּׁתִ֨י אוֹ־הָעֵ֜רֶב אֽוֹ־כׇל־כְּלִ֤י הָעוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תְּכַבֵּ֔ס וְסָ֥ר מֵהֶ֖ם הַנָּ֑גַע וְכֻבַּ֥ס שֵׁנִ֖ית וְטָהֵֽר׃ (נט) זֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶֽגַע־צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר׀ א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים א֤וֹ הַשְּׁתִי֙ א֣וֹ הָעֵ֔רֶב א֖וֹ כׇּל־כְּלִי־ע֑וֹר לְטַהֲר֖וֹ א֥וֹ לְטַמְּאֽוֹ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הַנֶּ֙גַע֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=הַנֶּ֙גֶע֙ (סגול באות גימ״ל)• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• הערות דותן וברויאר
• ל!=הַנֶּ֙גֶע֙ (סגול באות גימ״ל)• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• הערות דותן וברויאר
ב הִ֔וא =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל טברניות ורמ״ה (כתיב וי״ו)
• ל!=הִ֔יא (כתיב יו״ד)
• ל!=הִ֔יא (כתיב יו״ד)
ג אֵֽין־בַּבַּהֶ֙רֶת֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙ (סגול באות בי״ת)
• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• הערות דותן וברויאר
• ל!=אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙ (סגול באות בי״ת)
• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• הערות דותן וברויאר
ד וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח =ל-גדולות ומ״ש
• ל=וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח
• ל=וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח
ה אֶת־הַנָּ֑גַע =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=אֶת־הַנָ֑גַע (חסר דגש באות נו״ן)• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• ל!=אֶת־הַנָ֑גַע (חסר דגש באות נו״ן)• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
(ב) 
שאת או ספחת וגו׳ – שמות נגעים הם, ולבנות זו מזו. בהרת – חברבורות טיי״א, וכתוב: בהיר הוא בשחקים (איוב ל״ז:כ״א). אל אהרן וגומ׳ – גזירת הכתוב היא שאין טומאת נגעים וטהרתן, אלא על פי כהן. (ג) הפך לבן – מתחילה שחור והפך לבן בתוך הנגע. ומיעוט שיער שנים. עמוק מעור בשרו – כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה עמוקה מן הצל. וטמא אתו – יאמר לו: טמא אתה, ששער לבן סימן טומאה, גזירת הכתוב הוא. (ד) ועמוק אין מראה מן העור – לא ידעתי פירושו. והסגיר – יסגירנו בבית אחד ולא יראה עד סוף שבוע, ואז יוכיחו סימניו עליו. (ה) בעיניו – במראהו ובשיעורו הראשון. והסגיר שנית – הא אם פשה בשבוע הראשון טמא מוחלט. (ו) כהה – הוכהה ממראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא. מספחת – שם נגע טהור. וכבס בגדיו וטהר – הואיל ונזקק להסגר נקרא טמא וצריך טבילה. (ח) וטמאו הכהן – ומשמטמאו הרי הוא מוחלט, וזקוק לצפרים ולתגלחת ולקרבן האמור בפרשת זאת תהיה (ויקרא י״ד). צרעת היא – המספחת הזאת. צרעת – לשון נקבה. נגע – לשון זכר. (י) ומחיית – שניימט בלעז. שנהפך מקצת הלובן שבתוך השאת למראה בשר, אף הוא סימן טומאה. שערא לבן – בלא מחיה, ומחיה בלא שער לבן, ואף על פי שלא נאמרה מחיה אלא בשאת, אף בכל המראות ותולדותיהן היא סימן טומאה. (יא) צרעת נושנת – מכה ישנה היא תחת המחיה בחבורה זו, מליאה לחה תחתיהב, ולמעלה נראית בריאה, שלא תאמר הואיל ונעשת מחיה ובריאה אטהרנה. (יב) מראשו – של אדם ועד רגליו, לכל מראה עיני הכהן – פרט לכהן שחשך מאורו. (יד) וביום – מה תלמוד,ג יש יום שאתה רואה, ויש יום שאין אתה רואה. מכאן אמרו: חתן נותנין לו כל שבעה, לו ולאיצטליתו לו ולכסותו, וכן ברגל נותנין לו כל שבעת ימי הרגל.ד וביום הראות בו בשר חיה – אם צמחהו בו מחיה, הרי כבר פירש שהמחיהז סימן טומאה, אלא הרי שהיה הנגע באחד מעשרים וארבעה ראשי איברים שאין מטמאין משום מחיה, לפי שאין נראה הנגע כולו כאחד, ששופעין הילך והילך, וחזר ראש האבר ונתגלה שיפועו על ידי שומן, כגון שהבריא ונעשה רחב ונראית בו המחיה, לימדנו הכתוב שתטמא. (טו) צרעת הוא – הבשר ההוא. בשר – לשון זכר. (יח) שחין – לשון חימום, שנתחמם הבשר בליקוי הבא לו מחמת מכה, שלא מחמת האור. ונרפא – השחין העלה ארוכה, ובמקומו עלה נגע אחר.ח (יט) או בהרת לבנה אדמדמת – שאין הנגע לבן חלק, אלא פתוך ומעורב בשתי מראות לובן ואדום. (כ) מראה שפל – אין ממשה שפל, אלא מתוך לבנוניתו הוא נראה שפל ועמוק, כמראה חמה עמוקה מן הצל. (כב) נגע היא – השאת הזאת או הבהרת. (כג) תחתיה – במקומה. צרבת השחין – כתרגומו: רושם שיחנא, אינו אלא רושם החימום הניכר בבשר. כל צרבת לשון רגיעת עור הנרגע מחמת חימום, כמו: ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כ״א:ג׳), רַיְיטְרִי״ר בלעז. צרבת – רייטרישמנט בלעז.ט (כד) מחית המכוה – שַנִימֵנט, כשחיתה המכוה נהפכה לבהרת פתוכה, או לבנה חֲלַקה. [וסימני מכוה וסימני שחין שוין הן, ולמה חלקן הכתוב? לומר: שאין מצטרפין זה עם זה, נולד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה, לא ידונם כבגריס.]י (כט) בראש או בזקן – בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער, לנגע שבמקום בשר, שזה סימנו בשער לבן, וזה בשער צהוב. (ל) ובו שער צהוב – שנהפך שער שחור שבה לצהוב. נתק הוא – כך שמו של נגע שבמקום שער. (לא) ושער שחור אין בו – הא אם היה בו שער שחור, טהור, ואינו צריך להסגיר, שהשער שחור סימן טהרה הוא בנתקים, כמה שנאמר: שער שחור צמח בו (ויקרא י״ג:ל״ז). (לב) והנה לא פשה וגומ׳ – הא אם פשה או היה בו שער צהוב, טמא. (לג) והתגלח – סביבות הנתק. ואת הנתק לא יגלח – מניח שתי שערות סמוך לו סביב, כדי שיהא ניכר אם פשה,יא שאם יפשה יעבריב השערות ויצא למקום הגילוח.יג (לה) אחרי טהרתו – אין לי אלא פושה אחר הפטור, מנין אף בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שיני? תלמוד לומר: פשה יפשה. (לו) [לא יבקר – אחרי שפשה לא יקפיד לצהוב, שאפילו בלא צהוב טמא בפשיון.]יד [צהוב – כמו: זהוב, אורבלא בלעז.]טו (לז) שער שחור – מניין אף הירוק והאדום שאינן צהוב? תלמוד לומר: ושער. ולמה צהוב דומה? לתבנית הזהב. וטהרו הכהן – הא טמא שטיהרו הכהן לא יטהר. (לח) בהרת – חברבורות. (לט) כהות לבנת – שאין לובן שלהן עז אלא כוהה. בהק – כמין לובן הנראה בבשר אדם אדום, שקורין רוש. בין חברבורות, אדמומיתו קרוי בוהק.טז (מ) קרח הוא טהור הוא – מטומאת נתקין, שאין נידון בסימני ראש וזקן שהן מקום שער, אלא בסימני נגעי עור בשר: מחייה ופסיון. (מא) ואם מפאת פניו – משיפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת, ואף הצדעין שמכאן ומכאן בכלל. ומשיפוע קדקד כלפי אחוריו, קרוי קרחת. (מב) נגע לבן אדמדם – פתוך, מניין שאר המראות? תלמוד לומר: נגע. (מג) כמראה צרעת עור בשר – כמראה הצרעת האמור בפרשת עור בשר: אדם כי יהיה בעור (ויקרא י״ג:ב׳), ומה אמור בו? שמטמא בארבע מראות, ונידון בשני שבועות, ולא כמראה צרעת האמור בשחין ומכוה שהוא נידון בשבוע אחד, ולא כמראה נתקין של מקום שער שאין מטמאין בארבע מראות.יז (מד) בראשו נגעו – אין לי אלא נתקין, מנין לרבות שאר המנוגע? תלמוד לומר: טמא יטמאנו – לרבות את כולן, על כולן הוא אומר: בגדיו יהיו פרומים וגו׳ (ויקרא י״ג:מ״ה). (מה) פרומים – קרועים. פרוע – מגודל פרע. ועל שפם יעטה – כאבל. שפם – שער השפתים, גרנון בלעז. וטמא טמא יקרא – משמיע שהוא טמא ויפרשו ממנו. (מו) בדד ישב – שלא יהיויח טמאיםיט יושבים עמו. ואמרו רבותינו: מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד? הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו בין איש לרעהו, אף הוא יבדל. מחוץ למחנה – חוץ לשלש מחנות. (מח) לפשתים ולצמר – של פשתים או של צמר. או בעור – עור שלא נעשה בו מלאכה. [או בכל מלאכת עור – זה עור שנעשה בו מלאכה.]כ (מט) ירקרק – ירוק שבירוקין. אדמדם – אדום שבאדומים. (נא) צרעת ממארת – לשון: סילון ממאיר (יחזקאל כ״ח:כ״ד), פוייאנונט בלעז. ומדרשו: תן בו מאירה, שלא תהנה ממנו. (נב) בצמר או בפשתים – של צמר או של פשתים, זהו פשוטו. ומדרשו: יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו, תלמוד לומר: היא באש תשרף – אינה צריכה דבר אחר עמה. אם כן, מה תלמוד לומר: בצמר או בפשתים? להוציא את האומריות שבו, שהן ממין אחר. אומריות, לשון שפה, כמו: אימרא. (נד) את אשר בו הנגע – יכול מקום הנגע בלבד? תלמוד לומר: את אשר בו הנגע. יכול כל הבגד כולו יטען כיבוס? תלמוד לומר: הנגע, הא כיצד? יכבס מן הבגד עמו. (נה) אחרי הכבס – לשון העשות. לא הפך הנגע את עינו – לא כהה ממראיתו. והנגע לא פשה – שמענו שאם לא הפך ולא פשה, טמא, ואין צריך לומר לא הפך ופשה. הפך ולא פשה, איני יודע מה יעשה לו, תלמוד לומר: והסגיר את הנגע – מכל מקום, דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים וכו׳, כדאית׳ בתורת כהנים (ספרא ויקרא י״ג:נ״ה), ורמזתיה כאן לישב דבר המקרא על אופניו. פחתת היא – לשון גומא, כמו: באחת הפחתים (שמואל ב י״ז:ט׳), כלומר שפלה היא, נגע שמראיו שוקעין. בקרחתו או בגבחתו – כתרגומו: בשחיקותיה או בחדתותיה. קרחתו – שחקים ישנים. ומפני המדרש שהוצרך לגזירה שוה, מנין לפריחה בבגד שהיא טהורה? נאמרה קרחת וגבחת באדם, ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים, מה להלן פרח בכולו טהור, אף כאן פרח בכולו טהור, לכך אחז הכתוב לשון קרחת וגבחת. ולעניין פירושו ותרגומו זהו משמעו: קרחת – לשון ישנים, וגבחת – לשון חדשים, כאילו נכתב: או באחריתו או בקדמותו, שהקרחת לשון אחורים, והגבחת לשון פנים, כמו שכתוב: ואם מפאת פניו וגומ׳ (ויקרא י״ג:מ״א), והקרחת כל ששופע ויורד מן הקדקד ולאחוריו, כך מפורש בתורת כהנים (ספרא ויקרא י״ג:מ״א). (נו) וקרע אותו – יקרע מקום הנגע מן הבגד וישרפנו. (נז) פרחת היא – דבר החוזר וצומח. באש תשרפנו – את כל הבגד. (נח) וסר מהם הנגע – אם כשכיבסוהו מתחילה על פי כהן, סר ממנו הנגע לגמרי. וכבס שנית – לשםכא טבילה. תרגו׳ של כיבוסין של פרשה זו, לשון ליבון, דאיתחור, חוץ מזה שאינו לליבון אלא לטבול, לפיכך תרגומו ויצטבע, וכן כל כיבוס בגדים שהן לטבילה, מתורגמין: ויצבע. (סיום) חסלת תזריערשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שאת או ספחת וגו׳ – שמות נגעים הם, ולבנות זו מזו. בהרת – חברבורות טיי״א, וכתוב: בהיר הוא בשחקים (איוב ל״ז:כ״א). אל אהרן וגומ׳ – גזירת הכתוב היא שאין טומאת נגעים וטהרתן, אלא על פי כהן. (ג) הפך לבן – מתחילה שחור והפך לבן בתוך הנגע. ומיעוט שיער שנים. עמוק מעור בשרו – כל מראה לבן עמוק הוא, כמראה חמה עמוקה מן הצל. וטמא אתו – יאמר לו: טמא אתה, ששער לבן סימן טומאה, גזירת הכתוב הוא. (ד) ועמוק אין מראה מן העור – לא ידעתי פירושו. והסגיר – יסגירנו בבית אחד ולא יראה עד סוף שבוע, ואז יוכיחו סימניו עליו. (ה) בעיניו – במראהו ובשיעורו הראשון. והסגיר שנית – הא אם פשה בשבוע הראשון טמא מוחלט. (ו) כהה – הוכהה ממראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא. מספחת – שם נגע טהור. וכבס בגדיו וטהר – הואיל ונזקק להסגר נקרא טמא וצריך טבילה. (ח) וטמאו הכהן – ומשמטמאו הרי הוא מוחלט, וזקוק לצפרים ולתגלחת ולקרבן האמור בפרשת זאת תהיה (ויקרא י״ד). צרעת היא – המספחת הזאת. צרעת – לשון נקבה. נגע – לשון זכר. (י) ומחיית – שניימט בלעז. שנהפך מקצת הלובן שבתוך השאת למראה בשר, אף הוא סימן טומאה. שערא לבן – בלא מחיה, ומחיה בלא שער לבן, ואף על פי שלא נאמרה מחיה אלא בשאת, אף בכל המראות ותולדותיהן היא סימן טומאה. (יא) צרעת נושנת – מכה ישנה היא תחת המחיה בחבורה זו, מליאה לחה תחתיהב, ולמעלה נראית בריאה, שלא תאמר הואיל ונעשת מחיה ובריאה אטהרנה. (יב) מראשו – של אדם ועד רגליו, לכל מראה עיני הכהן – פרט לכהן שחשך מאורו. (יד) וביום – מה תלמוד,ג יש יום שאתה רואה, ויש יום שאין אתה רואה. מכאן אמרו: חתן נותנין לו כל שבעה, לו ולאיצטליתו לו ולכסותו, וכן ברגל נותנין לו כל שבעת ימי הרגל.ד וביום הראות בו בשר חיה – אם צמחהו בו מחיה, הרי כבר פירש שהמחיהז סימן טומאה, אלא הרי שהיה הנגע באחד מעשרים וארבעה ראשי איברים שאין מטמאין משום מחיה, לפי שאין נראה הנגע כולו כאחד, ששופעין הילך והילך, וחזר ראש האבר ונתגלה שיפועו על ידי שומן, כגון שהבריא ונעשה רחב ונראית בו המחיה, לימדנו הכתוב שתטמא. (טו) צרעת הוא – הבשר ההוא. בשר – לשון זכר. (יח) שחין – לשון חימום, שנתחמם הבשר בליקוי הבא לו מחמת מכה, שלא מחמת האור. ונרפא – השחין העלה ארוכה, ובמקומו עלה נגע אחר.ח (יט) או בהרת לבנה אדמדמת – שאין הנגע לבן חלק, אלא פתוך ומעורב בשתי מראות לובן ואדום. (כ) מראה שפל – אין ממשה שפל, אלא מתוך לבנוניתו הוא נראה שפל ועמוק, כמראה חמה עמוקה מן הצל. (כב) נגע היא – השאת הזאת או הבהרת. (כג) תחתיה – במקומה. צרבת השחין – כתרגומו: רושם שיחנא, אינו אלא רושם החימום הניכר בבשר. כל צרבת לשון רגיעת עור הנרגע מחמת חימום, כמו: ונצרבו בה כל פנים (יחזקאל כ״א:ג׳), רַיְיטְרִי״ר בלעז. צרבת – רייטרישמנט בלעז.ט (כד) מחית המכוה – שַנִימֵנט, כשחיתה המכוה נהפכה לבהרת פתוכה, או לבנה חֲלַקה. [וסימני מכוה וסימני שחין שוין הן, ולמה חלקן הכתוב? לומר: שאין מצטרפין זה עם זה, נולד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה, לא ידונם כבגריס.]י (כט) בראש או בזקן – בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער, לנגע שבמקום בשר, שזה סימנו בשער לבן, וזה בשער צהוב. (ל) ובו שער צהוב – שנהפך שער שחור שבה לצהוב. נתק הוא – כך שמו של נגע שבמקום שער. (לא) ושער שחור אין בו – הא אם היה בו שער שחור, טהור, ואינו צריך להסגיר, שהשער שחור סימן טהרה הוא בנתקים, כמה שנאמר: שער שחור צמח בו (ויקרא י״ג:ל״ז). (לב) והנה לא פשה וגומ׳ – הא אם פשה או היה בו שער צהוב, טמא. (לג) והתגלח – סביבות הנתק. ואת הנתק לא יגלח – מניח שתי שערות סמוך לו סביב, כדי שיהא ניכר אם פשה,יא שאם יפשה יעבריב השערות ויצא למקום הגילוח.יג (לה) אחרי טהרתו – אין לי אלא פושה אחר הפטור, מנין אף בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שיני? תלמוד לומר: פשה יפשה. (לו) [לא יבקר – אחרי שפשה לא יקפיד לצהוב, שאפילו בלא צהוב טמא בפשיון.]יד [צהוב – כמו: זהוב, אורבלא בלעז.]טו (לז) שער שחור – מניין אף הירוק והאדום שאינן צהוב? תלמוד לומר: ושער. ולמה צהוב דומה? לתבנית הזהב. וטהרו הכהן – הא טמא שטיהרו הכהן לא יטהר. (לח) בהרת – חברבורות. (לט) כהות לבנת – שאין לובן שלהן עז אלא כוהה. בהק – כמין לובן הנראה בבשר אדם אדום, שקורין רוש. בין חברבורות, אדמומיתו קרוי בוהק.טז (מ) קרח הוא טהור הוא – מטומאת נתקין, שאין נידון בסימני ראש וזקן שהן מקום שער, אלא בסימני נגעי עור בשר: מחייה ופסיון. (מא) ואם מפאת פניו – משיפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת, ואף הצדעין שמכאן ומכאן בכלל. ומשיפוע קדקד כלפי אחוריו, קרוי קרחת. (מב) נגע לבן אדמדם – פתוך, מניין שאר המראות? תלמוד לומר: נגע. (מג) כמראה צרעת עור בשר – כמראה הצרעת האמור בפרשת עור בשר: אדם כי יהיה בעור (ויקרא י״ג:ב׳), ומה אמור בו? שמטמא בארבע מראות, ונידון בשני שבועות, ולא כמראה צרעת האמור בשחין ומכוה שהוא נידון בשבוע אחד, ולא כמראה נתקין של מקום שער שאין מטמאין בארבע מראות.יז (מד) בראשו נגעו – אין לי אלא נתקין, מנין לרבות שאר המנוגע? תלמוד לומר: טמא יטמאנו – לרבות את כולן, על כולן הוא אומר: בגדיו יהיו פרומים וגו׳ (ויקרא י״ג:מ״ה). (מה) פרומים – קרועים. פרוע – מגודל פרע. ועל שפם יעטה – כאבל. שפם – שער השפתים, גרנון בלעז. וטמא טמא יקרא – משמיע שהוא טמא ויפרשו ממנו. (מו) בדד ישב – שלא יהיויח טמאיםיט יושבים עמו. ואמרו רבותינו: מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד? הוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו בין איש לרעהו, אף הוא יבדל. מחוץ למחנה – חוץ לשלש מחנות. (מח) לפשתים ולצמר – של פשתים או של צמר. או בעור – עור שלא נעשה בו מלאכה. [או בכל מלאכת עור – זה עור שנעשה בו מלאכה.]כ (מט) ירקרק – ירוק שבירוקין. אדמדם – אדום שבאדומים. (נא) צרעת ממארת – לשון: סילון ממאיר (יחזקאל כ״ח:כ״ד), פוייאנונט בלעז. ומדרשו: תן בו מאירה, שלא תהנה ממנו. (נב) בצמר או בפשתים – של צמר או של פשתים, זהו פשוטו. ומדרשו: יכול יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו, תלמוד לומר: היא באש תשרף – אינה צריכה דבר אחר עמה. אם כן, מה תלמוד לומר: בצמר או בפשתים? להוציא את האומריות שבו, שהן ממין אחר. אומריות, לשון שפה, כמו: אימרא. (נד) את אשר בו הנגע – יכול מקום הנגע בלבד? תלמוד לומר: את אשר בו הנגע. יכול כל הבגד כולו יטען כיבוס? תלמוד לומר: הנגע, הא כיצד? יכבס מן הבגד עמו. (נה) אחרי הכבס – לשון העשות. לא הפך הנגע את עינו – לא כהה ממראיתו. והנגע לא פשה – שמענו שאם לא הפך ולא פשה, טמא, ואין צריך לומר לא הפך ופשה. הפך ולא פשה, איני יודע מה יעשה לו, תלמוד לומר: והסגיר את הנגע – מכל מקום, דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים וכו׳, כדאית׳ בתורת כהנים (ספרא ויקרא י״ג:נ״ה), ורמזתיה כאן לישב דבר המקרא על אופניו. פחתת היא – לשון גומא, כמו: באחת הפחתים (שמואל ב י״ז:ט׳), כלומר שפלה היא, נגע שמראיו שוקעין. בקרחתו או בגבחתו – כתרגומו: בשחיקותיה או בחדתותיה. קרחתו – שחקים ישנים. ומפני המדרש שהוצרך לגזירה שוה, מנין לפריחה בבגד שהיא טהורה? נאמרה קרחת וגבחת באדם, ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים, מה להלן פרח בכולו טהור, אף כאן פרח בכולו טהור, לכך אחז הכתוב לשון קרחת וגבחת. ולעניין פירושו ותרגומו זהו משמעו: קרחת – לשון ישנים, וגבחת – לשון חדשים, כאילו נכתב: או באחריתו או בקדמותו, שהקרחת לשון אחורים, והגבחת לשון פנים, כמו שכתוב: ואם מפאת פניו וגומ׳ (ויקרא י״ג:מ״א), והקרחת כל ששופע ויורד מן הקדקד ולאחוריו, כך מפורש בתורת כהנים (ספרא ויקרא י״ג:מ״א). (נו) וקרע אותו – יקרע מקום הנגע מן הבגד וישרפנו. (נז) פרחת היא – דבר החוזר וצומח. באש תשרפנו – את כל הבגד. (נח) וסר מהם הנגע – אם כשכיבסוהו מתחילה על פי כהן, סר ממנו הנגע לגמרי. וכבס שנית – לשםכא טבילה. תרגו׳ של כיבוסין של פרשה זו, לשון ליבון, דאיתחור, חוץ מזה שאינו לליבון אלא לטבול, לפיכך תרגומו ויצטבע, וכן כל כיבוס בגדים שהן לטבילה, מתורגמין: ויצבע. (סיום) חסלת תזריערשימת מהדורות© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י לייפציג 1 בטעות: ״סער״.
ב בכ״י לייפציג 1 יש סימון מעל מלה זו להיפוך סדר המלים. סדר המלים אכן הפוך (״ונעשית בריאה מלמעלה ותחתיה מלאה ליחה״) בכ״י פריס 157, פרנקפורט 19, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228. כסדר המקורי בכ״י לייפציג 1 מופיע גם בכ״י מינכן 5, פריס 49, וינה 24. הפירוש לפסוק כולו אינו מופיע כלל בכ״י ברלין 1221, ויימר 651, ברלין 1222, ברלין 121. הפירוש מופיע בגיליון (בהיפוך הסדר) בכ״י פריס 155, פריס 156.
ג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, וכן (בלי ״לומר״) לשון רש״י במדבר ט׳:ד׳, י״ב:א׳. בכ״י ליידן 1: ״תל״. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ובגיליון כ״י אוקספורד 34: ״ת׳ל׳ ״.
ד ביאור זה (״וביום – מה תלמוד... ימי הרגל״) מופיע כאן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, פריס 155, פריס 49. הוא חסר בכ״י ברלין 1221, ברלין 1222, ברלין 121, וינה 24. בכ״י ויימר 651 הוא מופיע אך מצויין כתוספת. בכ״י פריס 156 הוא מופיע רק בגיליון. בכ״י פריס 157, פרנקפורט 19, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228 הוא מופיע, אך רק אחרי הפירוש בד״ה ״וביום הראות בו בשר חי״.
ה עיין בהערה הקודמת.
ו כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י לייפציג 1: ״צמה״.
ז כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י ליידן 1: ״שהמחייה״. בכ״י לייפציג 1: ״שהצמה״.
ח כן בכ״י לייפציג 1, פריס 157, פרנקפורט 19, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228. ביאור זה חסר בכ״י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 49, וינה 24. הוא מופיע בגיליון בכ״י פריס 156.
ט בכ״י לייפציג 1 מופיעים כאן שני לעזים, וכן בכ״י ברלין 121, פריס 157, וינה 24, ירושלים 228. שני הלעזים חסרים בכ״י ברלין 1222, פרנקפורט 19, פריס 49, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158. רק הלעז הראשון מופיע בכ״י ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, פריס 156. בכ״י מינכן 5, הלעז הראשון חסר והלעז השני מופיע רק בסוף הפירוש לפסוק כ״ד.
י ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1 כתוספת של ר׳ שמעיה מפי רש״י (״מ״ר תר״ש״ ). התוספת נמצאת בכ״י מינכן 5 (בשינויים קלים, ובסוף מסומן ״ת׳ ״), אוקספורד 165 (בסוף מסומן ״מ״ר״), פריס 157, פרנקפורט 19, וינה 24 (בסוף מסומן ״מ״ר״), פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158 (בסוף מסומן ״מפי ר׳ ״), ירושלים 228. ההוספה נמצאת בגיליון בכ״י פריס 156. ההוספה חסרה בכ״י ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 49.
יא ״שאם יפשה... הגילוח״ חסר בכ״י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 156, פריס 49. הוא מופיע בפריס 157, פרנקפורט 19, וינה 24, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228.
יב בכ״י פריס 157, פרנקפורט 19, מופיע ״יפשה ויעבור״. בכ״י ירושלים 2009, פריס 158, מופיע ״יפשה יעבור״. בכ״י פריס 159, פרנקפורט 152, מופיע ״יפשה ועבר״. בוינה 24 מופיע ״פשה ויעבור״. בכ״י ירושלים 228 מופיע ״פשה ועבר״.
יג בכ״י פריס 157, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, מופיעה כאן המלה ״טמא״.
יד ביאור זה הינו תוספת מפי רש״י (״מפי ר׳ ״ ) שאינו מופיע בכ״י לייפציג 1 אך מופיע בכ״י פריס 157 ופריס 158, ובנוסח מקוצר יותר בכ״י פרמא 2708 (״לא יבקר לשער הצהוב שאפילו בלא צהוב טמא בפיסיון מ״ר.״).
טו ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1 כתוספת של ר׳ שמעיה מפי רש״י (״מ״ר ת׳ ר״ש״ ). התוספת מופיעה באמצע הביאורים לפסוק ל״ז בכ״י מינכן 5, פריס 157, ירושלים 2009, ירושלים 228. בפרנקפורט 19, וינה 24, פריס 159, פרנקפורט 152, כתוב רק ״צהוב כמו זהוב״. בפריס 158 כתוב רק ״צהוב זהוב״. בכ״י ברלין 1222 כתוב ״צהוב כמו זהוב, צד״י מתחלף בזיין״ אך הלעז אינו מופיע. ההוספה חסרה בכ״י ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, ברלין 121, פריס 156, פריס 49.
טז בכ״י פריס 157, פרנקפורט 19, וינה 24, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228, מופיע כאן: ״כאיש עדשן שבין עדשה לעדשה מבהיק הבשר בלובן צח.״. הוא אינו מופיע בכ״י מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 156, פריס 49.
יז כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ברלין 1221, ויימר 651, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 156, פריס 49, וינה 24. בכ״י פריס 157, פרנקפורט 19, ירושלים 2009, פריס 158, ירושלים 228 נוסף כאן: ״שאת ותולדתה, בהרת ותולדתה״. בכ״י פריס 155, המלים מופיעות בגיליון. בכ״י פריס 159, פרנקפורט 152 נוסף רק: ״שאת ותולדתה״.
יח כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י פריס 156, פריס 157, פרנקפורט 19, נתווספה כאן המלה ״שאר״.
יט כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י פריס 159, פרנקפורט 152, ירושלים 2009, נתווספה כאן מלת: ״אחרים״.
כ מלים אלה מופיעות בכ״י מינכן 5, ויימר 651, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121, פריס 49, וינה 24, פריס 159, פריס 158. המלים חסרות בכ״י לייפציג 1, ברלין 1221, פריס 156, פריס 157, פרנקפורט 152, ירושלים 228, ואפשר שיש בהם השמטה ע״י הדומות קדומה. המלים מופיעות בגיליון בכ״י ירושלים 2009. בכ״י פרנקפורט 19 חסר גם הביאור הקודם.
כא כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ברלין 1221, פריס 155, ברלין 1222, ברלין 121 (״לשום״), וינה 24 (״לשום״). בכ״י ויימר 651, פריס 157, פרנקפורט 19, פריס 159, ירושלים 2009, פרנקפורט 152, פריס 158, ירושלים 228, מופיע ״לשון״ במקום ״לשם״. בכ״י פריס 49: ״לשון״ שתוקן ל״לשם״. בכ״י פריס 156: ״לש׳ ״.
הערות
Tanakh
Peirush