תנ״ך
פירוש
(א) אִם־בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים׃ (ב) אִם־זָרְחָ֥ה הַשֶּׁ֛מֶשׁ עָלָ֖יו דָּמִ֣ים ל֑וֹ שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם אִם־אֵ֣ין ל֔וֹ וְנִמְכַּ֖ר בִּגְנֵבָתֽוֹ׃ (ג) אִֽם־הִמָּצֵא֩ תִמָּצֵ֨א בְיָד֜וֹ הַגְּנֵבָ֗ה מִשּׁ֧וֹר עַד־חֲמ֛וֹר עַד־שֶׂ֖ה חַיִּ֑ים שְׁנַ֖יִם יְשַׁלֵּֽם׃ (ד) {שלישי} כִּ֤י יַבְעֶר־אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ־כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת־בְּעִירֹ֔ה וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם׃ (ה) כִּֽי־תֵצֵ֨א אֵ֜שׁ וּמָצְאָ֤ה קֹצִים֙ וְנֶאֱכַ֣ל גָּדִ֔ישׁ א֥וֹ הַקָּמָ֖ה א֣וֹ הַשָּׂדֶ֑ה שַׁלֵּ֣ם יְשַׁלֵּ֔ם הַמַּבְעִ֖ר אֶת־הַבְּעֵרָֽה׃ (ו) כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ כֶּ֤סֶף אֽוֹ־כֵלִים֙ לִשְׁמֹ֔ר וְגֻנַּ֖ב מִבֵּ֣ית הָאִ֑ישׁ אִם־יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנָֽיִם׃ (ז) אִם־לֹ֤א יִמָּצֵא֙ הַגַּנָּ֔ב וְנִקְרַ֥ב בַּֽעַל־הַבַּ֖יִת אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֥אכֶת רֵעֵֽהוּ׃ (ח) עַֽל־כׇּל־דְּבַר־פֶּ֡שַׁע עַל־שׁ֡וֹר עַל־חֲ֠מ֠וֹר עַל־שֶׂ֨ה עַל־שַׂלְמָ֜ה עַל־כׇּל־אֲבֵדָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יֹאמַר֙ כִּי־ה֣וּא זֶ֔ה עַ֚ד הָֽאֱלֹהִ֔ים יָבֹ֖א דְּבַר־שְׁנֵיהֶ֑ם אֲשֶׁ֤ר יַרְשִׁיעֻן֙ אֱלֹהִ֔ים יְשַׁלֵּ֥ם שְׁנַ֖יִם לְרֵעֵֽהוּ׃ (ט) כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ־שׁ֥וֹר אוֹ־שֶׂ֛ה וְכׇל־בְּהֵמָ֖ה לִשְׁמֹ֑ר וּמֵ֛ת אוֹ־נִשְׁבַּ֥ר אוֹ־נִשְׁבָּ֖ה אֵ֥ין רֹאֶֽה׃ (י) שְׁבֻעַ֣ת יְהֹוָ֗היְ־הֹוָ֗ה תִּהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֣אכֶת רֵעֵ֑הוּ וְלָקַ֥ח בְּעָלָ֖יו וְלֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃ (יא) וְאִם־גָּנֹ֥ב יִגָּנֵ֖ב מֵעִמּ֑וֹ יְשַׁלֵּ֖ם לִבְעָלָֽיו׃ (יב) אִם־טָרֹ֥ף יִטָּרֵ֖ף יְבִאֵ֣הוּ עֵ֑ד הַטְּרֵפָ֖ה לֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃ (יג) וְכִֽי־יִשְׁאַ֥ל אִ֛ישׁ מֵעִ֥ם רֵעֵ֖הוּ וְנִשְׁבַּ֣ר אוֹ־מֵ֑ת בְּעָלָ֥יו אֵין־עִמּ֖וֹ שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃ (יד) אִם־בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם אִם־שָׂכִ֣יר ה֔וּא בָּ֖א בִּשְׂכָרֽוֹ׃ (טו) וְכִֽי־יְפַתֶּ֣ה אִ֗ישׁ בְּתוּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־אֹרָ֖שָׂה וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ מָהֹ֛ר יִמְהָרֶ֥נָּה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ (טז) אִם־מָאֵ֧ן יְמָאֵ֛ן אָבִ֖יהָ לְתִתָּ֣הּ ל֑וֹ כֶּ֣סֶף יִשְׁקֹ֔ל כְּמֹ֖הַר הַבְּתוּלֹֽת׃ (יז) מְכַשֵּׁפָ֖ה לֹ֥א תְחַיֶּֽה׃ (יח) כׇּל־שֹׁכֵ֥ב עִם־בְּהֵמָ֖ה מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (יט) זֹבֵ֥חַ לָאֱלֹהִ֖ים יׇֽחֳרָ֑ם בִּלְתִּ֥י לַיהֹוָ֖הי־הֹוָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃ (כ) וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (כא) כׇּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּןא׃ (כב) אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ׃ (כג) וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים׃ (כד) אִם־כֶּ֣סֶף׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ׃ (כה) אִם־חָבֹ֥ל תַּחְבֹּ֖ל שַׂלְמַ֣ת רֵעֶ֑ךָ עַד־בֹּ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ תְּשִׁיבֶ֥נּוּ לֽוֹ׃ (כו) כִּ֣י הִ֤וא כְסוּתֹה֙ לְבַדָּ֔הּ הִ֥וא שִׂמְלָת֖וֹ לְעֹר֑וֹ בַּמֶּ֣ה יִשְׁכָּ֔ב וְהָיָה֙ כִּֽי־יִצְעַ֣ק אֵלַ֔י וְשָׁמַעְתִּ֖י כִּֽי־חַנּ֥וּן אָֽנִי׃ (כז) {רביעי} אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א תְקַלֵּ֑ל וְנָשִׂ֥יא בְעַמְּךָ֖ לֹ֥א תָאֹֽר׃ (כח) מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִֽיב׃ (כט) כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם־אִמּ֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ־לִֽי׃ (ל) וְאַנְשֵׁי־קֹ֖דֶשׁ תִּהְי֣וּן לִ֑י וּבָשָׂ֨ר בַּשָּׂדֶ֤ה טְרֵפָה֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ לַכֶּ֖לֶב תַּשְׁלִכ֥וּן אֹתֽוֹ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א לֹ֥א תְעַנּֽוּן =ל?,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (אין דגש באות למ"ד)
• ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן (למ"ד דגושה?) לפי ברויאר, אמנם בצילום כתי"ל בהגדלה נראה שהנקודה מחוקה או רק כתם (וכך כנראה דעתם של דותן והמקליד).
• ל?=לֹּ֥א תְעַנּֽוּן (למ"ד דגושה?) לפי ברויאר, אמנם בצילום כתי"ל בהגדלה נראה שהנקודה מחוקה או רק כתם (וכך כנראה דעתם של דותן והמקליד).
ב תִּתֶּן־לִֽי =ל1,ב,ש,ש1,ו ושיטת-א ובדפוסים (אין דגש באות למ"ד)
• ל,ק3=תִּתֶּן־לִּֽי (למ"ד דגושה)
• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• ל,ק3=תִּתֶּן־לִּֽי (למ"ד דגושה)
• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
(א) 
אם במחתרת – כשהיה חותר את הבית. אין לו דמים – אין זו רציחה, הרי הוא כמת מעיקרו. כאן לימדתך תורה: אם בא להורגך, השכם להורגו. וזה להורגך בא, שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו.א לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו, יהרגנו. (ב) ואם זרחה השמש עליו – אין זה אלא כמין משל: אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך, כשמש זה שהוא שלום בעולם, כן פשוט לך שאינו בא להרוג, אפילו יעמד בעל הממון כנגדו, כגון: אב החותר לגנוב ממון הבן, בידוע שרחמי אב על הבן, ואינו בא על עסקי נפשות. דמים לו – כחי הוא חשוב, ורציחה הואב אם יהרגו בעל הבית. שלם ישלם – הגנב, ממון שגנב, ואינו חייב מיתה. ואונקלוס שתרגם: אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי, לקח לו שיטה אחרת, לומר: שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית לנגדו התרו בו שלא יהרגהו, דמים לו – חייב עליו אם הרגו. שמאחר שיש רואים להם,ג אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות, ולא יהרוג את בעל הממון. (ג) ואם המצא תמצא בידו – ברשותו, שלא טבח ולא מכר. משור ועד חמור – כל דבר בכלל תשלומי כפל, בין יש בו רוח חיים, בין אין בו רוח חיים, שהרי נאמר מקרא אחר: על שה ועלד שלמה על כל אבדה ישלם שנים לרעהו (שמות כ״ב:ח׳). חיים שנים ישלם – ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים. (ד) כי יבער, את בעירה,ה ובער – כולן לשון בהמה הן, כמו: אנחנו ובעירנו (במדבר כ׳:ד׳), אפישטייר. כי יבער – יוליך בהמותיו בשדה או בכרם של חברו, ויזיק אותה באחת משתי אלה: או בשילוח בעירו, או בבעור. ופרשו רבותינו: שילוח – הןו ניזקי מִדְרַך כף רגל, ובער – הוא נזקי שן האוכלת ומבערת. בשדה אחר – בשדה של איש אחר. מיטב שדהו ישלם – שמין את הנזק, ואם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו, ישלם לו ממיטב שדותיו. אם היה נזקו סלע, יתן לו שוה סלע מעידית שיש לו. לימדך הכתוב: שהניזקין שמין להם בעדית. (ה) כי תצא אש – אפילו מעצמה. ומצאה קוצים – יירדונש.ז ונאכל גדיש – שליחכה בקוצים, עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחוברת לקרקע. או השדה – שליחכה את נירו, וצריך לנורח אותה פעם שנייה. שלם ישלם המבעיר – אף על פי שהדליק בתוך שלו, והיא יצאה מעצמה על ידי קוצים שמצאה, חייב לשלם, לפי שלא שימר את גחלתו שלא תצא ותזיק. (ו) וגנב מבית האיש – לפי דבריו. אם ימצא הגנב ישלם – הגנב, שנים לבעלים. (ז) ואם לא ימצא הגנב – ובא השומר הזה שהוא בעל הבית. ונקרב אל – הדיינין לדוןט עם זה, ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו. (ח) על כל דבר פשע – שימַצֵא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא עצמו גנבה, וירשיעוהו אלהים על פי העדים. ישלם שנים לרעהו – לימדך הכתוב: שהטוען בפקדון לומר: נגנב הימנו, ונמצא שהוא עצמו גנבו, משלם כפל. ואימתי? בזמן שנשבע ואחר כך באו עדים. שכך דרשו רבותינו: ונקרב בעל הביתי (שמות כ״ב:ז׳) – קריבה זו, שבועה היא. אתה אומר לשבועה, או אינו אלא לדין, שכיון שבא לדין עמו, וכפר לומר נגנבה, מיד יתחייב כפל אם באו עדים שהיא בידו. נאמרה כאן שליחות יד, ונאמרה למטןיא שליחות יד: שבעת י״י תהיהיב אם לא שלח ידו (שמות כ״ב:י׳). מה להלן שבועה, אף כאן שבועה. אשר יאמר כי הוא זה – לפי פשוטו: אשר יאמר העד: כי הוא זה שנשבעת עליו, והרי הוא אצלך. עד הדיינים יבא דבר שניהם – ויחקרו את העדות.יג ואם כשרים הם, וירשיעוהו לשומר, זה ישלם שנים. ואםיד ירשיעו את העדים שנמצאו זוממין, ישלמו הם שנים לשומר. ורבותינו דרשוהו (בבלי ב״ק ק״ז:): כי הוא זה – ללמד שאין מחייבין אותו שבועהטו אלא אם כן הודה במקצת לומר: כך וכך אני חייב לך, והמותר נגנב ממני. (ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה – פרשה עליונהטז נאמרה בשומר חנם, לפיכך פטר בו את הגניבה, כמו שכתוב: וגנב מבית האיש אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית (שמות כ״ב:ו׳-ז׳) – לשבועה, למדתה שפטר עצמו בשבועה זו. ופרשה זו תחתונהיז אמורה בשומר שכר, לפיכך אינו פטור אם נגנבה, כמו שכתוב: ואם גנב יגנב מעמו ישלם (שמות כ״ב:י״א). אבל על האונס, כגון מת מעצמו או נשבר או נשבה בחזקה על ידי ליסטיס, ואין רואה – שיעיד בדבר. (י) שבעת י״י תהיה – ישבע שכן הוא כדבריו, והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו. שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה, חייב באונסיה. ולקח בעליו – השבועה. ולא ישלם – לו השומר כלום. (יב) אם טרף יטרף – על ידי חיה רעה. יביאהו עד – יביא עדים שנטרפה באונס, ופטור. הטרפה לא ישלם – אינו אומר: טרפה לא ישלם, אלא: הטרפה. יש טרפה שהוא משלם, ויש טרפה שאינו משלם, טרפת חתול ושועל ונמייהיח משלם, טרפה ארי וזאב ודוב ונחש אינו משלם. ומי לחשך לדון כן, שהרי כתוב: ומת או נשבר או נשבה (שמות כ״ב:ט׳) – מה מיתה שאין יכול להציל, אף שבר ושבייה שאין יכול להציל. (יג) וכי ישאל – בא ולימד על השואל, שחייב באונסין. בעליו אין עמו – אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו. (יד) ואם בעליו עמו – בין שהוא באותה מלאכה, בין שהוא במלאכה אחרת, היה עמו בשעתיט שאלה, אינו צריך להיות בשעתכ שבורהכא ומתה. אם שכיר הוא – אם השור אינו שאול אלא שכור,כב בא בשכרו – ליד השוכר הזה, ולא בשאלה. ואין כל הנאה שלו, שהרי על ידי שכרו נשתמש בו, ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין. ולא פירש מה דינו אם כשומר חנם אם כשומר שכר, לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל שוכר כיצד משלם: ר׳ מאיר אומר כשומר חנם, ר׳ יהודה אומר כשומר שכר (בבלי ב״ק מ״ה:). (טו) וכי יפתה – מדבר על לבה עד ששומעת לו. וכן:כג ארי ישדל – שידול בלשון ארמית כפיתוי בלשון עברית. מהר ימהרנה – יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו, שכותב לה כתובה וישאנה. (טז) כמוהר הבתולות – שהוא קצוב חמשים כסף אצל התופש את הבתולה ושוכב עמה באונס, שנאמר: ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנער חמשים כסף (דברים כ״ב:כ״ט). (יז) מכשפה לא תחיה – אלא יומתכד בבית דין. אחד הזכרים ואחד הנקבות, אלא דבר הכתוב בהווה, שהנשים מצויות בכשפים.כה (יח) כושוכב עם בהמה מות יומת – בסקילה, רובע כנרבע, שכתוב בו:כז דמיהם בם (ויקרא כ׳:ט״ז). (יט) לאלהים – לעבודה זרה. אילו היה נקוד לֵאלהים, היה צריך לפרש ולכתוב ׳אחרים׳.כח עכשיו שנאמר: לַאלהים, אינו צריך לפרש ׳אחרים׳,כט שכל למ״ד או בי״ת המשמשת בראש התיבה, אם נקודהל בחטף, כגון: לְמלך (בראשית מ׳:א׳ ועוד), לְמדבר (דברי הימים ב כ׳:כ׳), לְעיר (דברי הימים ב ל״ב:ל׳), צריך לפרש: לאיזה מלך, לאיזה מדבר, לאיזה עיר. וכן: לִמלכים, לִרגלים, לִבקרים (איוב ז׳:י״ח), צריך לפרש לאיזה, ואם אינו מפרש, כל מלכים משמע.לא וכן: לֵאלהים – כל אלהים במשמע, ואפילו קודש. אבל כשהיא נקודה בפתח, כגון: לַמלך (שמואל א י״ח:י״ח ועוד), לַמדבר (דברי הימים ב כ׳:כ״ד), לַעיר (בראשית י״ט:ט״ז ועוד), נודע באיזה מלך מדבר, וכן: לַעיר נודע באיזה עיר הוא מדבר.לב וכן: לַאלהים – לאותן שהוזהרתם עליהם במקום אחר. כיוצא בו: אין כמוך בַאלהים (תהלים פ״ו:ח׳), לפי שלא פירש הוצרך לינקד בפתח. יחרם – יומת. ולמה נאמר, הלא נאמרה בו מיתה במקום אחר: והוצאתלג את האיש ההוא וגו׳ (דברים י״ז:ה׳)? אלא לפי שלא פירש על איזו עבודה חייב מיתה, שלא תאמר כל עבודות במיתה, בא ופירש כאן: זובח לאלהים – מה זביחה עבודה הנעשית בפנים לשמים, אף אני מרבה: המקטר והמנסךלד שהן עבודה בפנים, וחייבין עליהם לכל עבודה זרה, בין שדרכה לעובדה בכך, בין שאין דרכה לעובדה בכך. אבל שאר עבודות כגון: מכבד, והמרבץ, המגפף, והמנשק, אינו במיתה.לה (כ) וגר לא תונה – אונאת דברים, קונטרר. וכן: והאכלתי את מוניך את בשרם (ישעיהו מ״ט:כ״ו). ולא תלחצנו – בגזילת ממון. כי גרים הייתם – אם הוניתו, אף הוא יכול להונותך ולומר:לו אף אתה מגרים באתה, מום שבך אל תאמר לחבירך. כל לשון גר – אדם שלא נולד במדינה, אלא בא מארץלז אחרת לגור פה. (כא) כל אלמנה ויתום לא תענון – הוא הדין לכל אדם, אלא דבר הכתוב בהווה: לפי שהם תשושי כח, דבר מצוי לענותם. (כב) אם ענה תענה אותו – הרי זה מקרא קצר, גיזם ולא פירש עונשו, כמו: לכן כל הרג קין (בראשית ד׳:ט״ו) לחולא פירש עונשו. אף כאן, אם תענה אותו – לשון גיזום, כלומר: סופך ליטול את שלך. למה? כי אם צעק יצעק וגו׳. (כג) והיו נשיכם אלמנות – ממשמע שנאמר: והרגתי אתכם, יודע אנילט שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים, אלא הרי זו קללה אחרת, שיהו הנשים צרורות כאלמנות,מ שלא יהו עדים למיתת בעליהן, ותהיינה אסורות להינשא. והבנים יהו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם, לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו. (כד) אם כסף תלוה – ר׳ ישמעאל אומר: כל ׳אם׳ ו׳אם׳ שבתורה רשות, חוץ משלשה, וזה אחד מהם. את עמי – עמי וגוי – עמי קודם. עני ועשיר – עני קודם. ענייך ועניי עירך – ענייך קודמים. עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמים. וכן משמעו: אם כסף תלוה, את עמי תלוהו ולא לגוי. ולאיזה מעמי – את העני. ולאיזה עני – לאותו שעמך. מאדבר אחר: את עמי – לא תנהגמב בזיון בהלואה שהוא עמי. את העני עמך – הוי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני. לא תהיה לו כנשה – לא תתבענו בחזקה. אם אתה יודע שאין לו, אל תהי דומה עליו כאילו הלויתו, אלא כאילו לא הלויתו, כלומר לא תכלימהו. נשך – ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבטבטמג ונופח עד קדקדו. כך ריבית אינו מרגיש, ואינו נזכרמד עד שהריבית עולה, ומחסרו ממון הרבה. (כה) אם חבל תחבל – כל לשון חבולהמה אינו משכון שבשעת הלואה, אלא שממשכנין את הלוה כשמגיע זמן ואינו פורע. מואם חבל תחבל – כפל לך בחבלה עד כמה פעמים. אמר הקב״ה: כמה אתה חייב לי, והרי נפשך עולה אצלי, בכל לילה ולילה נותנת דין וחשבון ומתחייב, ואני מחזירה לך. אף אתהמז טול והשב, טול והשב. עד בא השמש תשיבנו לו – כל היום תשיבנו לו עד בא השמש, וכבא השמש תחזור ותטלנו, עד שיבא בקר של מחר. ובכסות יום הכתוב מדבר, שאינו צריך לה בלילה. (כו) כי היא כסותומח – זו טלית. שמלתו – זו חלוק. במה ישכב – לרבות את המצע. מטבמה ישכב והיה כי יצעק אלי – בזה יקרא תגר לפניי: רבון העולמים: אני אדם והוא אדם, הוא שוכב על מטתו ואני במה אשכב. ושמעתי – עגמת נפשו, כי מדתי חנון. דבר אחר: במה ישכב – צינה נוגעת בו בלילה, והיה כי יצעק עליה. (כז) אלהים לא תקלל – הרי זו אזהרה לברכת השם, ואזהרה לקללת נשיא ודיין. (כח) מלאתך ודמעך – חובה שמוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והן בכורים. ודמעך – היא תרומה. ואיני יודע מה לשון דמע. לא תאחר – לא תשנה סדר הפרשתן, לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר, שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה. בכור בניך תתן לי – לפדותו חמשנ סלעים מן הכהן. והלא כבר צוה עליו במקום אחר (שמות י״ג:ט״ו)? אלא כדי לסמוך לו: כן תעשה לשורךנא (שמות כ״ב:כ״ט) – מה בכור אדם לאחר ל׳ יום פדיהו, שנאמר: ופדויונב מבן חדש תפדה (במדבר י״ח:ט״ז), אף בכור בהמה גסה,נג מיטפל בה שלשים יום, ואחר כך נותנונד לכהן. (כט) שבעת ימים יהיה עם אמו – זו אזהרה לכהן, שאם בא למהר הקרבתו, לא ימהר קודם שמונה לפי שהוא מחוסר זמן. וביום השמיני תתנו לי – יכול חובה לבו ביום? נאמר כאן: שמיני, ונאמר להלן: ומיום השמיני והלאה ירצה (ויקרא כ״ב:כ״ז) – מה שמיני האמור להלן להכשיר משמיני ולהלן, אף שמיני האמור כאן להכשיר משמיני ולהלן. וכך משמעו: וביום השמיני אתה רשאי ליתנו לי. (ל) ואנשי קדש תהיון – אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות, הרי אתם שלי, אם לאו אינכם שלי. ובשר בשדה טרפה – אף בבית כן, אלא דבר הכתוב בהווה: מקום שדרך בהמות ליטרף. וכן: כי בשדה מצאה (דברים כ״ב:כ״ז), וכן: אשר לא יהיה טהור מקרה לילה (דברים כ״ג:י״א) – הוא הדין למקרה יום, אלא דבר הכתוב בהוה. נהובשר תליש מן חיוא חיא, בשר שניתלש על ידי טריפת זאב או ארי, מן חיה כשירה או בהמה כשרה בחייה. לכלב תשלכון אותו – אף הגוי ככלב. או אינו אלא כלב כשמועו?נו תלמוד לומר בנבילה: או מכור לנכרי (דברים י״ד:כ״א), קל וחומר לטריפה שמותרת בכל הנאות. אם כן, מה תלמוד לומר: לכלב – לימדך שהכלב מכובד מן הגוי, שהנבלה לגוי, והטרפה לכלב.נז וללמדך שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריא,נח שנאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות י״א:ז׳), אמר הקב״ה: תנו לו שכרו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אם במחתרת – כשהיה חותר את הבית. אין לו דמים – אין זו רציחה, הרי הוא כמת מעיקרו. כאן לימדתך תורה: אם בא להורגך, השכם להורגו. וזה להורגך בא, שהרי יודע הוא שאין אדם מעמיד עצמו ורואה שנוטלין ממונו בפניו.א לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו, יהרגנו. (ב) ואם זרחה השמש עליו – אין זה אלא כמין משל: אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך, כשמש זה שהוא שלום בעולם, כן פשוט לך שאינו בא להרוג, אפילו יעמד בעל הממון כנגדו, כגון: אב החותר לגנוב ממון הבן, בידוע שרחמי אב על הבן, ואינו בא על עסקי נפשות. דמים לו – כחי הוא חשוב, ורציחה הואב אם יהרגו בעל הבית. שלם ישלם – הגנב, ממון שגנב, ואינו חייב מיתה. ואונקלוס שתרגם: אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי, לקח לו שיטה אחרת, לומר: שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית לנגדו התרו בו שלא יהרגהו, דמים לו – חייב עליו אם הרגו. שמאחר שיש רואים להם,ג אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות, ולא יהרוג את בעל הממון. (ג) ואם המצא תמצא בידו – ברשותו, שלא טבח ולא מכר. משור ועד חמור – כל דבר בכלל תשלומי כפל, בין יש בו רוח חיים, בין אין בו רוח חיים, שהרי נאמר מקרא אחר: על שה ועלד שלמה על כל אבדה ישלם שנים לרעהו (שמות כ״ב:ח׳). חיים שנים ישלם – ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים. (ד) כי יבער, את בעירה,ה ובער – כולן לשון בהמה הן, כמו: אנחנו ובעירנו (במדבר כ׳:ד׳), אפישטייר. כי יבער – יוליך בהמותיו בשדה או בכרם של חברו, ויזיק אותה באחת משתי אלה: או בשילוח בעירו, או בבעור. ופרשו רבותינו: שילוח – הןו ניזקי מִדְרַך כף רגל, ובער – הוא נזקי שן האוכלת ומבערת. בשדה אחר – בשדה של איש אחר. מיטב שדהו ישלם – שמין את הנזק, ואם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו, ישלם לו ממיטב שדותיו. אם היה נזקו סלע, יתן לו שוה סלע מעידית שיש לו. לימדך הכתוב: שהניזקין שמין להם בעדית. (ה) כי תצא אש – אפילו מעצמה. ומצאה קוצים – יירדונש.ז ונאכל גדיש – שליחכה בקוצים, עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחוברת לקרקע. או השדה – שליחכה את נירו, וצריך לנורח אותה פעם שנייה. שלם ישלם המבעיר – אף על פי שהדליק בתוך שלו, והיא יצאה מעצמה על ידי קוצים שמצאה, חייב לשלם, לפי שלא שימר את גחלתו שלא תצא ותזיק. (ו) וגנב מבית האיש – לפי דבריו. אם ימצא הגנב ישלם – הגנב, שנים לבעלים. (ז) ואם לא ימצא הגנב – ובא השומר הזה שהוא בעל הבית. ונקרב אל – הדיינין לדוןט עם זה, ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו. (ח) על כל דבר פשע – שימַצֵא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא עצמו גנבה, וירשיעוהו אלהים על פי העדים. ישלם שנים לרעהו – לימדך הכתוב: שהטוען בפקדון לומר: נגנב הימנו, ונמצא שהוא עצמו גנבו, משלם כפל. ואימתי? בזמן שנשבע ואחר כך באו עדים. שכך דרשו רבותינו: ונקרב בעל הביתי (שמות כ״ב:ז׳) – קריבה זו, שבועה היא. אתה אומר לשבועה, או אינו אלא לדין, שכיון שבא לדין עמו, וכפר לומר נגנבה, מיד יתחייב כפל אם באו עדים שהיא בידו. נאמרה כאן שליחות יד, ונאמרה למטןיא שליחות יד: שבעת י״י תהיהיב אם לא שלח ידו (שמות כ״ב:י׳). מה להלן שבועה, אף כאן שבועה. אשר יאמר כי הוא זה – לפי פשוטו: אשר יאמר העד: כי הוא זה שנשבעת עליו, והרי הוא אצלך. עד הדיינים יבא דבר שניהם – ויחקרו את העדות.יג ואם כשרים הם, וירשיעוהו לשומר, זה ישלם שנים. ואםיד ירשיעו את העדים שנמצאו זוממין, ישלמו הם שנים לשומר. ורבותינו דרשוהו (בבלי ב״ק ק״ז:): כי הוא זה – ללמד שאין מחייבין אותו שבועהטו אלא אם כן הודה במקצת לומר: כך וכך אני חייב לך, והמותר נגנב ממני. (ט) כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה – פרשה עליונהטז נאמרה בשומר חנם, לפיכך פטר בו את הגניבה, כמו שכתוב: וגנב מבית האיש אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית (שמות כ״ב:ו׳-ז׳) – לשבועה, למדתה שפטר עצמו בשבועה זו. ופרשה זו תחתונהיז אמורה בשומר שכר, לפיכך אינו פטור אם נגנבה, כמו שכתוב: ואם גנב יגנב מעמו ישלם (שמות כ״ב:י״א). אבל על האונס, כגון מת מעצמו או נשבר או נשבה בחזקה על ידי ליסטיס, ואין רואה – שיעיד בדבר. (י) שבעת י״י תהיה – ישבע שכן הוא כדבריו, והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו. שאם שלח בה יד ואחר כך נאנסה, חייב באונסיה. ולקח בעליו – השבועה. ולא ישלם – לו השומר כלום. (יב) אם טרף יטרף – על ידי חיה רעה. יביאהו עד – יביא עדים שנטרפה באונס, ופטור. הטרפה לא ישלם – אינו אומר: טרפה לא ישלם, אלא: הטרפה. יש טרפה שהוא משלם, ויש טרפה שאינו משלם, טרפת חתול ושועל ונמייהיח משלם, טרפה ארי וזאב ודוב ונחש אינו משלם. ומי לחשך לדון כן, שהרי כתוב: ומת או נשבר או נשבה (שמות כ״ב:ט׳) – מה מיתה שאין יכול להציל, אף שבר ושבייה שאין יכול להציל. (יג) וכי ישאל – בא ולימד על השואל, שחייב באונסין. בעליו אין עמו – אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו. (יד) ואם בעליו עמו – בין שהוא באותה מלאכה, בין שהוא במלאכה אחרת, היה עמו בשעתיט שאלה, אינו צריך להיות בשעתכ שבורהכא ומתה. אם שכיר הוא – אם השור אינו שאול אלא שכור,כב בא בשכרו – ליד השוכר הזה, ולא בשאלה. ואין כל הנאה שלו, שהרי על ידי שכרו נשתמש בו, ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין. ולא פירש מה דינו אם כשומר חנם אם כשומר שכר, לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל שוכר כיצד משלם: ר׳ מאיר אומר כשומר חנם, ר׳ יהודה אומר כשומר שכר (בבלי ב״ק מ״ה:). (טו) וכי יפתה – מדבר על לבה עד ששומעת לו. וכן:כג ארי ישדל – שידול בלשון ארמית כפיתוי בלשון עברית. מהר ימהרנה – יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו, שכותב לה כתובה וישאנה. (טז) כמוהר הבתולות – שהוא קצוב חמשים כסף אצל התופש את הבתולה ושוכב עמה באונס, שנאמר: ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנער חמשים כסף (דברים כ״ב:כ״ט). (יז) מכשפה לא תחיה – אלא יומתכד בבית דין. אחד הזכרים ואחד הנקבות, אלא דבר הכתוב בהווה, שהנשים מצויות בכשפים.כה (יח) כושוכב עם בהמה מות יומת – בסקילה, רובע כנרבע, שכתוב בו:כז דמיהם בם (ויקרא כ׳:ט״ז). (יט) לאלהים – לעבודה זרה. אילו היה נקוד לֵאלהים, היה צריך לפרש ולכתוב ׳אחרים׳.כח עכשיו שנאמר: לַאלהים, אינו צריך לפרש ׳אחרים׳,כט שכל למ״ד או בי״ת המשמשת בראש התיבה, אם נקודהל בחטף, כגון: לְמלך (בראשית מ׳:א׳ ועוד), לְמדבר (דברי הימים ב כ׳:כ׳), לְעיר (דברי הימים ב ל״ב:ל׳), צריך לפרש: לאיזה מלך, לאיזה מדבר, לאיזה עיר. וכן: לִמלכים, לִרגלים, לִבקרים (איוב ז׳:י״ח), צריך לפרש לאיזה, ואם אינו מפרש, כל מלכים משמע.לא וכן: לֵאלהים – כל אלהים במשמע, ואפילו קודש. אבל כשהיא נקודה בפתח, כגון: לַמלך (שמואל א י״ח:י״ח ועוד), לַמדבר (דברי הימים ב כ׳:כ״ד), לַעיר (בראשית י״ט:ט״ז ועוד), נודע באיזה מלך מדבר, וכן: לַעיר נודע באיזה עיר הוא מדבר.לב וכן: לַאלהים – לאותן שהוזהרתם עליהם במקום אחר. כיוצא בו: אין כמוך בַאלהים (תהלים פ״ו:ח׳), לפי שלא פירש הוצרך לינקד בפתח. יחרם – יומת. ולמה נאמר, הלא נאמרה בו מיתה במקום אחר: והוצאתלג את האיש ההוא וגו׳ (דברים י״ז:ה׳)? אלא לפי שלא פירש על איזו עבודה חייב מיתה, שלא תאמר כל עבודות במיתה, בא ופירש כאן: זובח לאלהים – מה זביחה עבודה הנעשית בפנים לשמים, אף אני מרבה: המקטר והמנסךלד שהן עבודה בפנים, וחייבין עליהם לכל עבודה זרה, בין שדרכה לעובדה בכך, בין שאין דרכה לעובדה בכך. אבל שאר עבודות כגון: מכבד, והמרבץ, המגפף, והמנשק, אינו במיתה.לה (כ) וגר לא תונה – אונאת דברים, קונטרר. וכן: והאכלתי את מוניך את בשרם (ישעיהו מ״ט:כ״ו). ולא תלחצנו – בגזילת ממון. כי גרים הייתם – אם הוניתו, אף הוא יכול להונותך ולומר:לו אף אתה מגרים באתה, מום שבך אל תאמר לחבירך. כל לשון גר – אדם שלא נולד במדינה, אלא בא מארץלז אחרת לגור פה. (כא) כל אלמנה ויתום לא תענון – הוא הדין לכל אדם, אלא דבר הכתוב בהווה: לפי שהם תשושי כח, דבר מצוי לענותם. (כב) אם ענה תענה אותו – הרי זה מקרא קצר, גיזם ולא פירש עונשו, כמו: לכן כל הרג קין (בראשית ד׳:ט״ו) לחולא פירש עונשו. אף כאן, אם תענה אותו – לשון גיזום, כלומר: סופך ליטול את שלך. למה? כי אם צעק יצעק וגו׳. (כג) והיו נשיכם אלמנות – ממשמע שנאמר: והרגתי אתכם, יודע אנילט שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים, אלא הרי זו קללה אחרת, שיהו הנשים צרורות כאלמנות,מ שלא יהו עדים למיתת בעליהן, ותהיינה אסורות להינשא. והבנים יהו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם, לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו. (כד) אם כסף תלוה – ר׳ ישמעאל אומר: כל ׳אם׳ ו׳אם׳ שבתורה רשות, חוץ משלשה, וזה אחד מהם. את עמי – עמי וגוי – עמי קודם. עני ועשיר – עני קודם. ענייך ועניי עירך – ענייך קודמים. עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמים. וכן משמעו: אם כסף תלוה, את עמי תלוהו ולא לגוי. ולאיזה מעמי – את העני. ולאיזה עני – לאותו שעמך. מאדבר אחר: את עמי – לא תנהגמב בזיון בהלואה שהוא עמי. את העני עמך – הוי מסתכל בעצמך כאילו אתה עני. לא תהיה לו כנשה – לא תתבענו בחזקה. אם אתה יודע שאין לו, אל תהי דומה עליו כאילו הלויתו, אלא כאילו לא הלויתו, כלומר לא תכלימהו. נשך – ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבטבטמג ונופח עד קדקדו. כך ריבית אינו מרגיש, ואינו נזכרמד עד שהריבית עולה, ומחסרו ממון הרבה. (כה) אם חבל תחבל – כל לשון חבולהמה אינו משכון שבשעת הלואה, אלא שממשכנין את הלוה כשמגיע זמן ואינו פורע. מואם חבל תחבל – כפל לך בחבלה עד כמה פעמים. אמר הקב״ה: כמה אתה חייב לי, והרי נפשך עולה אצלי, בכל לילה ולילה נותנת דין וחשבון ומתחייב, ואני מחזירה לך. אף אתהמז טול והשב, טול והשב. עד בא השמש תשיבנו לו – כל היום תשיבנו לו עד בא השמש, וכבא השמש תחזור ותטלנו, עד שיבא בקר של מחר. ובכסות יום הכתוב מדבר, שאינו צריך לה בלילה. (כו) כי היא כסותומח – זו טלית. שמלתו – זו חלוק. במה ישכב – לרבות את המצע. מטבמה ישכב והיה כי יצעק אלי – בזה יקרא תגר לפניי: רבון העולמים: אני אדם והוא אדם, הוא שוכב על מטתו ואני במה אשכב. ושמעתי – עגמת נפשו, כי מדתי חנון. דבר אחר: במה ישכב – צינה נוגעת בו בלילה, והיה כי יצעק עליה. (כז) אלהים לא תקלל – הרי זו אזהרה לברכת השם, ואזהרה לקללת נשיא ודיין. (כח) מלאתך ודמעך – חובה שמוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והן בכורים. ודמעך – היא תרומה. ואיני יודע מה לשון דמע. לא תאחר – לא תשנה סדר הפרשתן, לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר, שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה. בכור בניך תתן לי – לפדותו חמשנ סלעים מן הכהן. והלא כבר צוה עליו במקום אחר (שמות י״ג:ט״ו)? אלא כדי לסמוך לו: כן תעשה לשורךנא (שמות כ״ב:כ״ט) – מה בכור אדם לאחר ל׳ יום פדיהו, שנאמר: ופדויונב מבן חדש תפדה (במדבר י״ח:ט״ז), אף בכור בהמה גסה,נג מיטפל בה שלשים יום, ואחר כך נותנונד לכהן. (כט) שבעת ימים יהיה עם אמו – זו אזהרה לכהן, שאם בא למהר הקרבתו, לא ימהר קודם שמונה לפי שהוא מחוסר זמן. וביום השמיני תתנו לי – יכול חובה לבו ביום? נאמר כאן: שמיני, ונאמר להלן: ומיום השמיני והלאה ירצה (ויקרא כ״ב:כ״ז) – מה שמיני האמור להלן להכשיר משמיני ולהלן, אף שמיני האמור כאן להכשיר משמיני ולהלן. וכך משמעו: וביום השמיני אתה רשאי ליתנו לי. (ל) ואנשי קדש תהיון – אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות, הרי אתם שלי, אם לאו אינכם שלי. ובשר בשדה טרפה – אף בבית כן, אלא דבר הכתוב בהווה: מקום שדרך בהמות ליטרף. וכן: כי בשדה מצאה (דברים כ״ב:כ״ז), וכן: אשר לא יהיה טהור מקרה לילה (דברים כ״ג:י״א) – הוא הדין למקרה יום, אלא דבר הכתוב בהוה. נהובשר תליש מן חיוא חיא, בשר שניתלש על ידי טריפת זאב או ארי, מן חיה כשירה או בהמה כשרה בחייה. לכלב תשלכון אותו – אף הגוי ככלב. או אינו אלא כלב כשמועו?נו תלמוד לומר בנבילה: או מכור לנכרי (דברים י״ד:כ״א), קל וחומר לטריפה שמותרת בכל הנאות. אם כן, מה תלמוד לומר: לכלב – לימדך שהכלב מכובד מן הגוי, שהנבלה לגוי, והטרפה לכלב.נז וללמדך שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריא,נח שנאמר: ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות י״א:ז׳), אמר הקב״ה: תנו לו שכרו.רשימת מהדורות© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה נוסף כאן: ״ושותק״.
ב כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״היא״. בכ״י המבורג 13: ״היא חשובה״. בכ״י מינכן 5: ״זו״.
ג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס שונצינו. בדפוס סביונטה: ״לו״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא: ״שמאחר שראוהו בני אדם״.
ד כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא: ״על״, כלשון הפסוק.
ה כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לייפציג 1: ״הבעירה״.
ו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בדפוסי שונצינו, סביונטה: ״הוא״. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא כל הביאור קצר יותר ובמקום ״בשילוח בעירו או בבעור... הוא נזקי שן״ כתוב רק: ״ברגל או בשן״.
ז כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5: ״קרדונש״.
ח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5, לונדון 26917: ״לניר״.
ט כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת: ״לדון״.
י כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, דפוס רומא נוסף כאן: ״אל האלהים״.
יא כן בכ״י לייפציג 1 (לאחר תיקון), ועיינו בהערה על רש״י בראשית כ״ח:י״ז.
יב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, דפוס רומא נוסף כאן: ״בין שניהם״.
יג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא: ״העדים״.
יד כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, פריס 156, פריס 157, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1 (אולי אגב ההמשך): ״ורבותינו דרשו אם״.
טו כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״שבועה״.
טז כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא: ״ראשונה״. בכ״י ליידן 1: ״זו״.
יז כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בדפוסי שונצינו, סביונטה חסר: ״תחתונה״.
יח כן בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס רומא. בכ״י לונדון 26917: ״ונמיה״. בכ״י מינכן 5 (בהיפוך סדר המלים): ״ונמיה ושועל״. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״ונמייה״.
יט כן בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165: ״בשעה״.
כ כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1: ״בשעה״.
כא כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא: ״שבירה״.
כב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא: ״שכיר״.
כג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917. בדפוס רומא נוסף כאן: ״תרגומו״.
כד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5, דפוס רומא: ״תומת״.
כה כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה: ״מכשפות״.
כו ד״ה זה מופיע בלי המלה ״כל״ בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34. הוא חסר בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, המבורג 37, המבורג 13, לונדון 26917 (נוסף בגיליון שם), ובדפוסים ראשונים.
כז כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד אופ׳ 34. בדפוסים מאוחרים: ״בהם״.
כח כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״אחרים״.
כט כן בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״אחרים״.
ל כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י פריס 155: נקוד. בכ״י לייפציג 1: ״נקווד״.
לא כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34: ״במשמע״.
לב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בדפוסים מאוחרים: ״נודע באיזה מלך, באיזה מדבר, ובאיזה עיר מדבר״.
לג כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, וכן בפסוק. בכ״י לייפציג 1: ״והוצאתה״.
לד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, דפוס רומא נוסף כאן: ״והמשתחוה״, ובכ״י לונדון 26917: ״והמשתחווה״.
לה כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״אלא באזהרה״.
לו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, דפוס רומא נוסף כאן: ״לך״.
לז כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1. בכ״י המבורג 13, אוקספורד 34, דפוס רומא: ״מעיר״.
לח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס רומא. בכ״י המבורג 13 נוסף כאן: ״גיזם״. בדפוס סביונטה נוסף: ״גזם״.
לט כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, דפוס רומא. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34: ״איני יודע״.
מ כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917. בדפוס רומא נוסף כאן: ״חיות״.
מא ד״ה ״דבר אחר את עמי״ וד״ה ״את העני״ מופיעים בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34, אך חסרים בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917, ברלין 1221, סינסינטי 1, המבורג 37, ס״פ 118, ובדפוסים ראשונים.
מב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 34. בכ״י מינכן 5 נוסף כאן: ״בו מנהג״.
מג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917, דפוס רומא: ״מבעבע״.
מד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5. בכ״י המבורג 13, ליידן 1, המבורג 37, לונדון 26917: ״ניכר״.
מה כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917. בכ״י ליידן 1: ״חבלה״.
מו ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34, אך הוא חסר בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917, ברלין 1221, ס״פ 118, ובדפוסים ראשונים.
מז כן בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת ״אתה״.
מח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917. בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34: ״כסותה״.
מט הביאורים מכאן עד סוף הפסוק מופיעים בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34, אך חסרים בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1 (שם נוסף בגיליון), לונדון 26917, ברלין 1221, ס״פ 118, ובדפוסים ראשונים.
נ כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים: ״בחמש״.
נא כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י המבורג 13, לונדון 26917 נוסף כאן: ״לצאנך״.
נב כן בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917: ״ופדוייו״. בכ״י לייפציג 1: ״פדויו״.
נג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, אוקספורד 34, לונדון 26917, שונצינו. בדפוס סביונטה: ״דקה״. בדפוס רומא המלה חסרה.
נד כן בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1: ״ונתנו״.
נה כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוסים מאוחרים נוסף כאן: ״ואונקלוס תרגם״.
נו כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, ליידן 1, לונדון 26917: ״כמשמעו״.
נז כן בכ״י. בדפוסים צונזר משפט זה בצורות שונות.
נח כן בכ״י לייפציג 1 (וכן גם ברש״י דברים ל״ג:כ״א), אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917: ״בריה״. בכ״י מינכן 5, ליידן 1: ״ברייה״.
הערות
Tanakh
Peirush