Rashi Mishlei 1 – רש"י משלי א‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) מִ֭שְׁלֵי^א שְׁלֹמֹ֣ה בֶן⁠־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ^ב יִשְׂרָאֵֽל׃ (ב) לָדַ֣עַת חׇכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃ (ג) לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵשָׁרִֽים׃ (ד) לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עׇרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃ (ה) יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃ (ו) לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃ (ז) יִרְאַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חׇכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃ (ח) שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל⁠־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃ (ט) כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃ (י) בְּנִ֡י אִם⁠־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל⁠־תֹּבֵֽא׃ (יא) אִם⁠־יֹאמְרוּ֮ לְכָ֢ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם׃ (יב) נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר׃ (יג) כׇּל⁠־ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל׃ (יד) גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃ (טו) בְּנִ֗י אַל⁠־תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם׃ (טז) כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפׇּךְ⁠־דָּֽם׃ (יז) כִּֽי⁠־חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כׇּל⁠־בַּ֥עַל כָּנָֽף׃ (יח) וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃ (יט) כֵּ֗ן אׇ֭רְחוֹת כׇּל⁠־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת⁠־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃ (כ) חׇ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃ (כא) בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃^ג (כב) עַד⁠־מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ⁠־דָֽעַת׃ (כג) תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם׃ (כד) יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃ (כה) וַתִּפְרְע֥וּ כׇל⁠־עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם׃ (כו) גַּם⁠־אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃ (כז) בְּבֹ֤א [כְשׁוֹאָ֨ה׀] (כשאוה) פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה׃ (כח) אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃ (כט) תַּ֭חַת כִּֽי⁠־שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ לֹ֣א בָחָֽרוּ׃ (ל) לֹא⁠־אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כׇּל⁠־תּוֹכַחְתִּֽי׃ (לא) וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ׃ (לב) כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃ (לג) וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכׇּן⁠־בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א מִ֭שְׁלֵי =מ״ש ובדפוסים וקורן (אות מ״ם גדולה)
• א,ל=מִ֭שְׁלֵי (מ״ם רגילה)
• מעיון בצילום כתי״ל נראה שאין אות גדולה, וכן דעתם של דותן והמקליד. אמנם ברויאר ציין ספק, כי גובה האות מתחילה טיפה מתחת לשורה, אבל ברור שאין בכך כוונה מיוחדת.

^ב א=מֶ֝לֶךְ

^ג בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת‹ר0›תִּ֫קְרָ֥א‹ר1›בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר‹ר1›אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃ =א,ל וכן הוא במ״ג דפוס ונציה ובחלק מהדפוסים (כגון במבורגר). אך בחלק מהדפוסים (כגון לטריס ומ״ג דפוס וורשה) תיבת ״בעיר״ שייכת לחלק השלישי של הפסוק ולא השני; ולכן אצלם ״בפתחי״ במרכא במקום טפחא, ו״שערים״ באתנחתא, ואח״כ ״בעיר״ ברביע מוגרש: <בְּרֹ֥אשׁ הֹֽמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֥י שְׁעָרִ֑ים בָּ֝עִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃>
• קורן=<בְּרֹ֥אשׁ הֹֽמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּ֝עִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃> (!)

E/ע

הערותNotes

(א) משלי שלמה – כל דבריו דומיות ומשלות^א משל את התורה כאשה טובה, משל עבודה זרה כאשה זונה. (ב) וכן רוב דבריו^ב לדעת חכמה ומוסר – המשלות האילו אמר להודיע לבריות חכמה ומוסר שיהו עמלים בתורה שהיא חכמה ומוסר ובינה.⁠¹ (ג) צדק ומשפט ומישרים – צדק^ג – צדקה מממונו.
משפט – לשפט אמת.
מישרים – היא הפשרה דרך חלק ומישור שוה לזה ולזה. (ד) לתת לפתאים ערמה – המשלות האלה אמר לקנות הפתאים בהם ערמה.
לנער – המנוער מכל שלא למד עדיין.
מזימה – מחשבת עיצה. (ה) ישמע חכם – המשלות האלה.
ויוסיף – על חכמתו.
לקח – לימוד.
חכם – זה בעל שמועה.
נבון – מוסף על חכם שיודע להבין דבר מתוך דבר ומוסיף על שמועתו. (ו) ^דלהבין משל ומליצה וגו׳ – ויתנו לב להבין המקראות, את שני דרכיהם המשל והמליצה יבינו את מה הימשיל למליצתו ואף מן המליצה לא יסירו לבם שגם היא צריכה להבין כשאמר להצילך מאשה זרה מנכריה וגו׳ (משלי ב׳:ט״ז) על עבודה זרה אמר הרי המשל ואף המליצה שהוציא משלו בלשון אשה הבן בה והזהר מאשה זונה.
[דברי חכמים וחידותם – דורשי רשימות מקרא מלא וחסר רמז דמיון וחידה.]⁠^ה (ז) יראת י״י ראשית דעת – ^ו היא תרומת עיקר הדעת והיא תהיה לך הראשונה לדעת לפני חכמתך הקדם ליראה את יוצרך והיא תתן בלבך לעסוק בחכמה ובדעת כי האוילים שאינן יריאים את י״י בוזים החכמה והמוסר. (ח) מוסר^ז אביך – הקב״ה, מה שנתן בסיני בכתב ועל פה למשה.
אמך – אומתך כנסת ישראל, כמו מה אמך לביא (יחזקאל י״ט:ב׳). והם דברי סופרים שחידשו והוסיפו ועשו סייג לתורה. (ט) לוית חן – חיבור של חן הם לראשך, התורה והמוסר יהו לראשך לוית חן וכענקים של עדיי זהב יהיו.
לגרגרותיך – לצוארך ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות קורא אותה לשון רבים. (י) חַטַּאים – חוטאים.
אל תבֵא – אל תאבה להם. (יא) נארבה לדם – לשפוך דם.
נצפנה – לשון מארב.
נצפנה^ח לנקי חנם – הכתוב אומר שצפונתם לנקי חנם היא. (יב) נבלעם – לנקיים כשהם חיים.
כשאול – הבולע את הגוף שלם.
ותמימים כיורדי בור – תמימים זה אינו לשון צדיקים אלא לשון שלימים, נבלעם כשהם שלימים, כאדם היורד לתוך בור פחת כשהוא שלם, כלומר בעודם בעשרם נהרגם ונירש נכסיהם. (יד) גורלך תפיל – אם תרצה תחלוק או אם תרצה בשותפות.
כיס אחד יהיה לכולנו – ביחד. (טז) לרע ירוצו – לרעת עצמם הם רצים ואינם יודעים לתת לב לדבר. (יז) כי חנם מזורה הרשת וגו׳ – כי העופות הרואות חטין וקטניות מזורים על הרשת, חנם היא בעיניהם, אין מבינים על מה נזרית ויורדים ואוכלים. (יח) והם לדמם יארובו – והציידים לדמם של עופות יארובו. (יט) כן ארחות כל בצע בצע – גוזל גזילה, נאה ונחמדת היא לו וחנם היא לו.
וסופו את נפש בעליו יקח – נפש עצמו שנעשה לו עכשיו בעלים.⁠^ט (כ) חכמות בחוץ תרונה – חכמותיה של תורה בחוצותיה תזעקנה להזהירכם לסור אליהם. ומה הן חוצותיה? בתי מדרשות.
ברחובות – במקום שמרחיבין אותה, כך דרש רבי תנחומא. (כא) בראש הומיות – במקום שהיא נשמעת ונכרזת שם היא קוראה ואומרת את עיניין שלמטה: עד מתי פתאים^י כו׳ (משלי א׳:כ״ב).
בפתחי שערים – הם מקום ישיבת זקנים. (כב) פתאים^יא – הם המתפתים על ידי מסיתים ומינים.
תאהבו פתי – הסתה.⁠^יב (כד) נטיתי ידי – לרמוז לכם לסור אלי.⁠^יג (כה) ותפרעו – ותבטלו.
כל עצתי – שיעצתי לגדל אתכם בעולם. (כז) כשואה – כענן העולה פתאום.
כסופה – טורבייל״י בלעז.
יאתה – יבא. (כח) ישחרנני – יבקשוני. (לא) מפרי דרכם – הפירות אוכלים בחייהם בצרות המוצאות אותם והקרן שמורה להם לגהנם. (לב) משובת פתאים^יד – את אשר לבם שובב, אינויישרורא.
ושלות כסילים תאבדם – לפי שרואים הרשעים שהם מצליחים נדבקים ברעתם ואינם חוזרים. (לג) [ישכן בטח – בעולם הזה. ושאנן – לעולם הבא. מפחד רעה – מדינה של גהינם.]⁠^טו
ושאנן – ויהי שליו, כמו ושקט ושאנן (ירמיהו מ״ו:כ״ז), לשון עתיד, לכך נקוד פתח. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ג:כ״ג.

^א כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, וינה 220. בכ״י אוקספורד 165: ״משלים״.

^ב כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 142, ברלין 122, אוקספורד 34, וינה 220 נוסף כאן: ״משל״. בכ״י פריס 154, מוסקבה 510 נוסף כאן: ״של משלי״.

^ג כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״צדק״.

^ד ביאור זה מופיע כסדרו בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 הביאור מופיע בסוף פסוק ג׳ ולפני הביאורים לפסוקים ד׳-ה׳.

^ה ביאור זה מצוין כתוספת בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. הוא חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165.

^ו בדפוסים נוסף כאן: ״ע״כ פי׳ לצורך מה עשה שלמה הספר הזה ועתה מתחיל הספר יראת י״י ראשית דעת״. המשפט חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וטיקן 94.

^ז כן בכ״י אוקספורד 142, וינה 220, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34: ״תורת״.

^ח כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״נצפנה״.

^ט כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים (במקום ״בעלים״): ״בעל הממון שגזל מחבירו״.

^י כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״פתים״.

^יא כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״פתים״.

^יב כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים נוסף כאן: ״שם דבר לפתיות, כמו כלי קרי שפי״.

^יג כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים נוסף כאן: ״כאדם המרמז לחבירו בידו ונוטה ידו אליו לסור אליו״.

^יד כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״פתים״.

^טו ביאורים אלו מופיעים בכ״י פריס 162 (בשינוי הסדר) ובדפוסים. הם חסרים בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, ברלין 122, ברלין 1221, פריס 154, וינה 220, וטיקן 94.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון