תנ״ך
פירוש
(א) וַנֵּ֜פֶן וַנִּסַּ֤ע הַמִּדְבָּ֙רָה֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ס֔וּף כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלָ֑י וַנָּ֥סׇב אֶת־הַר־שֵׂעִ֖יר יָמִ֥ים רַבִּֽים׃
(ב) {חמישי} וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
(ג) רַב־לָכֶ֕ם סֹ֖ב אֶת־הָהָ֣ר הַזֶּ֑ה פְּנ֥וּ לָכֶ֖ם צָפֹֽנָה׃
(ד) וְאֶת־הָעָם֮ צַ֣ו לֵאמֹר֒ אַתֶּ֣ם עֹֽבְרִ֗ים בִּגְבוּל֙ אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵי־עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר וְיִֽירְא֣וּ מִכֶּ֔ם וְנִשְׁמַרְתֶּ֖ם מְאֹֽד׃
(ה) אַל־תִּתְגָּר֣וּ בָ֔םא כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֤ן לָכֶם֙ מֵֽאַרְצָ֔ם עַ֖ד מִדְרַ֣ךְ כַּף־רָ֑גֶל כִּֽי־יְרֻשָּׁ֣ה לְעֵשָׂ֔ו נָתַ֖תִּי אֶת־הַ֥ר שֵׂעִֽיר׃
(ו) אֹ֣כֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וַאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם־מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵאִתָּ֛ם בַּכֶּ֖סֶף וּשְׁתִיתֶֽם׃
(ז) כִּי֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת־הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה׀ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה יְהֹוָ֤הי״י֤ אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר׃
(ח) וַֽנַּעֲבֹ֞ר מֵאֵ֧ת אַחֵ֣ינוּ בְנֵי־עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר מִדֶּ֙רֶךְ֙ הָֽעֲרָבָ֔ה מֵאֵילַ֖ת וּמֵעֶצְיֹ֣ן גָּ֑בֶר וַנֵּ֙פֶן֙ וַֽנַּעֲבֹ֔ר דֶּ֖רֶךְ מִדְבַּ֥ר מוֹאָֽב׃
(ט) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֵלַ֗י אַל־תָּ֙צַר֙ב אֶת־מוֹאָ֔ב וְאַל־תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא־אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי־ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת־עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה׃
(י) הָאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּעֲנָקִֽיםג׃
(יא) רְפָאִ֛ים יֵחָשְׁב֥וּ אַף־הֵ֖ם כָּעֲנָקִ֑יםד וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים׃
(יב) וּבְשֵׂעִ֞יר יָשְׁב֣וּ הַחֹרִים֮ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל לְאֶ֙רֶץ֙ יְרֻשָּׁת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן יְהֹוָ֖הי״י֖ לָהֶֽם׃
(יג) עַתָּ֗ה קֻ֛מוּ וְעִבְר֥וּ לָכֶ֖ם אֶת־נַ֣חַל זָ֑רֶד וַֽנַּעֲבֹ֖ר אֶת־נַ֥חַל זָֽרֶד׃
(יד) וְהַיָּמִ֞ים אֲשֶׁר־הָלַ֣כְנוּ׀ מִקָּדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֗עַ עַ֤ד אֲשֶׁר־עָבַ֙רְנוּ֙ אֶת־נַ֣חַל זֶ֔רֶד שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה עַד־תֹּ֨ם כׇּל־הַדּ֜וֹר אַנְשֵׁ֤י הַמִּלְחָמָה֙ מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖הי״י֖ לָהֶֽם׃
(טו) וְגַ֤ם יַד־יְהֹוָה֙י״י֙ הָ֣יְתָה בָּ֔ם לְהֻמָּ֖ם מִקֶּ֣רֶב הַֽמַּחֲנֶ֑ה עַ֖ד תֻּמָּֽם׃
(טז) וַיְהִ֨י כַאֲשֶׁר־תַּ֜מּוּ כׇּל־אַנְשֵׁ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה לָמ֖וּת מִקֶּ֥רֶב הָעָֽם׃
(יז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
(יח) אַתָּ֨ה עֹבֵ֥ר הַיּ֛וֹם אֶת־גְּב֥וּל מוֹאָ֖ב אֶת־עָֽר׃
(יט) וְקָרַבְתָּ֗ מ֚וּל בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן אַל־תְּצֻרֵ֖ם וְאַל־תִּתְגָּ֣ר בָּ֑ם כִּ֣י לֹֽא־אֶ֠תֵּ֠ן מֵאֶ֨רֶץ בְּנֵי־עַמּ֤וֹן לְךָ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֥י לִבְנֵי־ל֖וֹט נְתַתִּ֥יהָ יְרֻשָּֽׁה׃
(כ) אֶֽרֶץ־רְפָאִ֥ים תֵּחָשֵׁ֖ב אַף־הִ֑וא רְפָאִ֤ים יָֽשְׁבוּ־בָהּ֙ לְפָנִ֔ים וְהָֽעַמֹּנִ֔יםה יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם זַמְזֻמִּֽים׃
(כא) עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כָּעֲנָקִ֑יםו וַיַּשְׁמִידֵ֤ם יְהֹוָה֙י״י֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּירָשֻׁ֖ם וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם׃
(כב) כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לִבְנֵ֣י עֵשָׂ֔ו הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּשֵׂעִ֑יר אֲשֶׁ֨ר הִשְׁמִ֤יד אֶת־הַחֹרִי֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיִּֽירָשֻׁם֙ וַיֵּשְׁב֣וּ תַחְתָּ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(כג) וְהָֽעַוִּ֛ים הַיֹּשְׁבִ֥ים בַּחֲצֵרִ֖ים עַד־עַזָּ֑ה כַּפְתֹּרִים֙ הַיֹּצְאִ֣ים מִכַּפְתֹּ֔רז הִשְׁמִידֻ֖ם וַיֵּשְׁב֥וּ תַחְתָּֽם׃
(כד) ק֣וּמוּ סְּע֗וּ וְעִבְרוּ֮ אֶת־נַ֣חַל אַרְנֹן֒ רְאֵ֣ה נָתַ֣תִּי בְ֠יָדְךָ֠ אֶת־סִיחֹ֨ן מֶֽלֶךְ־חֶשְׁבּ֧וֹן הָֽאֱמֹרִ֛י וְאֶת־אַרְצ֖וֹ הָחֵ֣ל רָ֑שׁ וְהִתְגָּ֥ר בּ֖וֹ מִלְחָמָֽה׃
(כה) הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל־פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כׇּל־הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ׃
(כו) וָאֶשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ מִמִּדְבַּ֣ר קְדֵמ֔וֹת אֶל־סִיח֖וֹן מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם לֵאמֹֽר׃
(כז) אֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֔ךָ בַּדֶּ֥רֶךְ בַּדֶּ֖רֶךְ אֵלֵ֑ךְ לֹ֥א אָס֖וּר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃
(כח) אֹ֣כֶל בַּכֶּ֤סֶף תַּשְׁבִּרֵ֙נִי֙ וְאָכַ֔לְתִּי וּמַ֛יִם בַּכֶּ֥סֶף תִּתֶּן־לִ֖י וְשָׁתִ֑יתִי רַ֖ק אֶעְבְּרָ֥ה בְרַגְלָֽי׃
(כט) כַּאֲשֶׁ֨ר עָֽשׂוּ־לִ֜י בְּנֵ֣י עֵשָׂ֗ו הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֵׂעִ֔יר וְהַמּ֣וֹאָבִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּעָ֑ר עַ֤ד אֲשֶֽׁר־אֶֽעֱבֹר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ׃
(ל) וְלֹ֣א אָבָ֗ה סִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן הַעֲבִרֵ֖נוּ בּ֑וֹ כִּֽי־הִקְשָׁה֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־רוּח֗וֹ וְאִמֵּץ֙ אֶת־לְבָב֔וֹ לְמַ֛עַן תִּתּ֥וֹ בְיָדְךָ֖ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(לא) {ששי} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ אֵלַ֔י רְאֵ֗ה הַֽחִלֹּ֙תִי֙ תֵּ֣ת לְפָנֶ֔יךָ אֶת־סִיחֹ֖ן וְאֶת־אַרְצ֑וֹ הָחֵ֣ל רָ֔שׁ לָרֶ֖שֶׁת אֶת־אַרְצֽוֹ׃
(לב) וַיֵּצֵא֩ סִיחֹ֨ן לִקְרָאתֵ֜נוּ ה֧וּא וְכׇל־עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה יָֽהְצָה׃
(לג) וַֽיִּתְּנֵ֛הוּ יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵ֑ינוּ וַנַּ֥ךְח אֹת֛וֹ וְאֶת־בָּנָ֖ו וְאֶת־כׇּל־עַמּֽוֹ׃
(לד) וַנִּלְכֹּ֤ד אֶת־כׇּל־עָרָיו֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַֽנַּחֲרֵם֙ אֶת־כׇּל־עִ֣יר מְתִ֔ם וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַטָּ֑ף לֹ֥א הִשְׁאַ֖רְנוּ שָׂרִֽיד׃
(לה) רַ֥ק הַבְּהֵמָ֖ה בָּזַ֣זְנוּ לָ֑נוּ וּשְׁלַ֥ל הֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לָכָֽדְנוּ׃
(לו) מֵֽעֲרֹעֵ֡ר אֲשֶׁר֩ עַל־שְׂפַת־נַ֨חַל אַרְנֹ֜ן וְהָעִ֨יר אֲשֶׁ֤ר בַּנַּ֙חַל֙ וְעַד־הַגִּלְעָ֔ד לֹ֤א הָֽיְתָה֙ קִרְיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׂגְבָ֖ה מִמֶּ֑נּוּ אֶת־הַכֹּ֕ל נָתַ֛ן יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ לְפָנֵֽינוּ׃
(לז) רַ֛ק אֶל־אֶ֥רֶץ בְּנֵי־עַמּ֖וֹן לֹ֣א קָרָ֑בְתָּ כׇּל־יַ֞ד נַ֤חַל יַבֹּק֙ וְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵֽינוּ׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אַל־תִּתְגָּר֣וּ בָ֔ם =א(ס),ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 <תתג֣רו מלעיל? לא כן, מלרע>
• דפוסים וקורן=<אַל־תִּתְגָּ֣רוּ בָ֔ם> (מונח מלעיל נסוג אחור)
• דפוסים וקורן=<אַל־תִּתְגָּ֣רוּ בָ֔ם> (מונח מלעיל נסוג אחור)
ב אַל־תָּ֙צַר֙ =ל1,ש,ש1,ק3,ו?,ל3 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙ (״אל״ בסגול)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד
• ל!=אֶל־תָּ֙צַר֙ (״אל״ בסגול)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד
ג כָּעֲנָקִֽים =א(ס),ל,ל1,ק3,ו,ל3 <כַענקים פתח? לא כן אלא כף״ קמץ וכן כולם> במשמעות של כְּהָעֲנָקִים בה״א הידיעה.
• דפוסים וקורן=כַּעֲנָקִֽים (בפתח וכן בפסוק הבא ובפסוק כ״א) במשמעות של כ״ף מנוקדת בשווא.
• דפוסים וקורן=כַּעֲנָקִֽים (בפתח וכן בפסוק הבא ובפסוק כ״א) במשמעות של כ״ף מנוקדת בשווא.
ד כָּעֲנָקִ֑ים =א(ס),ל,ל1,ק3,ו,ל3 (ראו הערה בפסוק י׳)
• דפוסים וקורן=כַּעֲנָקִ֑ים (בפתח)
• דפוסים וקורן=כַּעֲנָקִ֑ים (בפתח)
ה וְהָֽעַמֹּנִ֔ים =ל[תיקון],ל1?,ש,ק3,ו?,ל3 (געיה באות ה״א) ע״פ המקליד, וכך עולה גם מעיון בצילום כתב־היד (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה). אמנם דותן העיר על הגעיה בתור ספק והוריד אותה במהדורתו.
• ל1=וְהָעַמֹּנִ֔ים (אין געיה)
• ש1=וְהָ֣עַמֹּנִ֔ים (טעם מונח באות ה״א במקום הגעיה וזקף קטן) וכמו כן דפוסים וקורן
• ברויאר, סימנים, מכון ממרא, מג״ה
• ל1=וְהָעַמֹּנִ֔ים (אין געיה)
• ש1=וְהָ֣עַמֹּנִ֔ים (טעם מונח באות ה״א במקום הגעיה וזקף קטן) וכמו כן דפוסים וקורן
• ברויאר, סימנים, מכון ממרא, מג״ה
ו כָּעֲנָקִ֑ים =א(ס),ל1,ל,ש,ק3,ו,ל3 (ראו הערה בפסוק י׳)
• דפוסים וקורן=כַּעֲנָקִ֑ים (בפתח)
• דפוסים וקורן=כַּעֲנָקִ֑ים (בפתח)
ז מִכַּפְתֹּ֔ר =ל1,ש,ש1?,ק3,ו,ל3,ש2 ומ״ש (כתיב חסר וי״ו)
• ל=מִכַּפְתּ֔וֹר (כתיב מלא וי״ו)
• ל=מִכַּפְתּ֔וֹר (כתיב מלא וי״ו)
ח וַנַּ֥ךְ =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3 באות כ״ף סופית רגילה
• יש ספרים=וַנַּ֥ךְ באות כ״ף סופית גדולה
• יש ספרים=וַנַּ֥ךְ באות כ״ף סופית גדולה
(א)
ונסע המדברה – אילו לא חטאו, היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מדרומו לצפונו, ובשביל שקילקלו הפנוא לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר,ב והילכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרךג יציאתןד ממצריםה שהוא במקצוע דרומית מערבית, משם היו הולכין לצד המזרח.
ונסב את הר שעיר – כל דרומו עדו ארץ מואב. (ג) פנו לכם צפנה – סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון, פניכם לצפון, נמצאוז הולכים את רוח מזרחית, וזהו שנאמר: ויבא ממזרח שמש לארץ מואב (שופטים י״א:י״ח). (ד-ה) ונשמרתם מאד – ומה היא השמירה: אל תתגרו בם. (ה) עד מדרך כף רגל – אפילו כדי מדרך כף רגל. [כלומר: אפילו מקום דריסת הרגל איני מרשה לכם לעשות בארצם שלא ברשות.]ח
ומדרש אגדה:1 עד שיבא יום דריכתט כף הרגל על הר הזיתים, ועמדו רגליו וגו׳ (זכריה י״ד:ד׳).
ירשה לעשו – מאברהם. עשר עממים נתתי לו, שבעה לכם, וקני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחת מהם לעשו, ושתים לבני לוט. בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו: אחותי היא (בראשית י״ב:י״ט), עשאו כבנו.
(ו)
תכרו – לשון מקח, וכן: אשר כריתי לי (בראשית נ׳:ה׳). יבכרכי הים קורין למכירה כירה.
(ז)
כי י״י אלהיך ברכך – לפיכך לא תכפו את טובתי להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמיכם עשירים.
(ח)
ונפן ונעבור – לצד צפון, הפכנו פנים להלך רוח מזרחית.
(ט)
ואל תתגר בם מלחמה – לא אסר להם על מואב אלא מלחמה, אבל מייראים היו אותם ונראין להם כשהם מזויינים, לפיכך: ויגר מואב מפני העם (במדבר כ״ב:ג׳), שהיו שוללין ובוזזין אותן. אבל בבני עמון נאמר: אל תתגר בם (דברים ב׳:י״ט) – שום גירוי, בשכר צניעות אמם שלא פירסמה על אביה כמו שעשתה בכירה שקראה שם בנה מואב.יא
ער – שם המדינה. (י) האימים לפנים וגומ׳ – אתה סבור שהוא רפאים שנתתי לאברהם, לפי שהאימים שהם רפאים ישבו בה לפנים. אבל לא זו היא, כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם. (יא) רפאיםיב היו נחשבים אותם אימים, כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מרפות.
אימים – על שם שאימתם מוטלת על הבריות. (יב) וכן בשעיר ישבו החרים ונתתים לבני עשו.
יירשום – לשון הווה,יג נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים. (יב-יג) [כאשר עשה ישראל – כאשר יוכלו לומר לבסוף: כן עשה ישראל בהם.
ועברו את נחל זרד – בקרן זוית של ארץ מואב. כשפונה אדם מדרום לצפון, עובר אותו נהר קטן, ובא לו למזרח מואב.]יד (טו) היתה בם – למהר ולהמם בתוך ארבעים שנה, שלא יגרמו לבניהם להתעכב במדבר. (טז-יז)ויהי כאשר תמו וגומ׳. וידבר י״י אלי וגומ׳ – אבל משילוח מרגלים עד כאן לא נאמר: ׳וידבר׳ כפרשהטו זו, אלא: ׳ויאמר׳. ללמדך: שכל שלשים ושמנה שנה שהיו ישראל נזופין, לא נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבתטז פנים אל פנים ויישוב,יז ללמדך שאין שכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל.
[אנשי המלחמה – מבן עשרים שנה ומעלה היוצאים בצבאיח.]יט (יח-יט) אתה עוברכ אתכא מואב אלכב בני עמון – מכאן שארץ עמון לצד הצפון. (כ) ארץ רפאים תחשב – ארץ רפאים נחשבת אף היא, לפי שרפאים ישבו בהכג לפנים, אבל לא זו היא שנתתי לאברהם. (כג) והעוים הישבים בחצרים וגו׳ – עוים מפלשתים הם, שעמהם הם נחשבים בספר יהושע, חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשקלוני והגתי והעקרוני והעוים (יהושע י״ג:ג׳). ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יוכלוכד ישראל להוציאה לארצםכה מידם, הבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מותרים לקחתה מהם. [ולפי שנתיישבו אותם כפתורים בארץ פלשתים נקראו היום פלשתים.]כו (כה) תחת כל השמים – לימד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג,כז ונודע הדבר תחת כל השמים.כח (לא) החלותי תת לפניך – כפה שר אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו.כט (כו) ממדבר קדמות – אף על פי שלא ציוני המקום לקרוא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני, מן התורה שקדמה לעולם, כשבא הקב״ה ליתנה, חיזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה, ואף על פי כןל פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום.
[דבר אחר: ממדבר קדמות – ממך למדתי שקדמת לעולמך, יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אצל פרעה שלח את עמי במתונה. בדרך בדרך – פר לו קמין, פר לו קמין.]לא (כט) כאשר עשו לי בנילב עשו – לא לעניין לעבור בארצם, אלא לעניין מכר אוכל ומים.לג (לב)ויצא סיחון – לא שלח בשביל עוג לעזור,לד לימדך שלא היו צריכים זה לזה.
(לג)
ואת בניו – בנו כת׳, שהיה לו בן גבור כמותו.
(לד)
מתים – אנשים.
(לה)
בביזת סיחון נאמר: בזזנו לנולה – לשון ביזה, שהיתה חביבה עליהם, ובוזזים איש לו. וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים, והייתה בזויה בעיניהם, ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים, לוכי אם כסף וזהב. לכך נאמר: בזונו (דברים ג׳:ז׳) – לשון בזיון וביזבוז, כך נדרש בסיפרי (ספרי במדבר כ״ה:א׳) בפרשת וישב ישראל בשטים (במדבר כ״ה:א׳).
(לז)
כל יד נחל יבק – כל אצל נחל יבק.
וכל אשר צוה י״י אלהינו – שלא לכבוש, הנחנו. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ונסע המדברה – אילו לא חטאו, היו עוברים דרך הר שעיר ליכנס לארץ מדרומו לצפונו, ובשביל שקילקלו הפנוא לצד המדבר שהוא בין ים סוף לדרומו של הר,ב והילכו אצל דרומו מן המערב למזרח דרךג יציאתןד ממצריםה שהוא במקצוע דרומית מערבית, משם היו הולכין לצד המזרח.
ונסב את הר שעיר – כל דרומו עדו ארץ מואב. (ג) פנו לכם צפנה – סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון, פניכם לצפון, נמצאוז הולכים את רוח מזרחית, וזהו שנאמר: ויבא ממזרח שמש לארץ מואב (שופטים י״א:י״ח). (ד-ה) ונשמרתם מאד – ומה היא השמירה: אל תתגרו בם. (ה) עד מדרך כף רגל – אפילו כדי מדרך כף רגל. [כלומר: אפילו מקום דריסת הרגל איני מרשה לכם לעשות בארצם שלא ברשות.]ח
ומדרש אגדה:1 עד שיבא יום דריכתט כף הרגל על הר הזיתים, ועמדו רגליו וגו׳ (זכריה י״ד:ד׳).
ירשה לעשו – מאברהם. עשר עממים נתתי לו, שבעה לכם, וקני וקניזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחת מהם לעשו, ושתים לבני לוט. בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו: אחותי היא (בראשית י״ב:י״ט), עשאו כבנו.
(ו)
תכרו – לשון מקח, וכן: אשר כריתי לי (בראשית נ׳:ה׳). יבכרכי הים קורין למכירה כירה.
(ז)
כי י״י אלהיך ברכך – לפיכך לא תכפו את טובתי להראות כאילו אתם עניים, אלא הראו עצמיכם עשירים.
(ח)
ונפן ונעבור – לצד צפון, הפכנו פנים להלך רוח מזרחית.
(ט)
ואל תתגר בם מלחמה – לא אסר להם על מואב אלא מלחמה, אבל מייראים היו אותם ונראין להם כשהם מזויינים, לפיכך: ויגר מואב מפני העם (במדבר כ״ב:ג׳), שהיו שוללין ובוזזין אותן. אבל בבני עמון נאמר: אל תתגר בם (דברים ב׳:י״ט) – שום גירוי, בשכר צניעות אמם שלא פירסמה על אביה כמו שעשתה בכירה שקראה שם בנה מואב.יא
ער – שם המדינה. (י) האימים לפנים וגומ׳ – אתה סבור שהוא רפאים שנתתי לאברהם, לפי שהאימים שהם רפאים ישבו בה לפנים. אבל לא זו היא, כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם. (יא) רפאיםיב היו נחשבים אותם אימים, כענקים הנקראים רפאים על שם שכל הרואה אותם ידיו מרפות.
אימים – על שם שאימתם מוטלת על הבריות. (יב) וכן בשעיר ישבו החרים ונתתים לבני עשו.
יירשום – לשון הווה,יג נתתי בהם כח שהיו מורישים אותם והולכים. (יב-יג) [כאשר עשה ישראל – כאשר יוכלו לומר לבסוף: כן עשה ישראל בהם.
ועברו את נחל זרד – בקרן זוית של ארץ מואב. כשפונה אדם מדרום לצפון, עובר אותו נהר קטן, ובא לו למזרח מואב.]יד (טו) היתה בם – למהר ולהמם בתוך ארבעים שנה, שלא יגרמו לבניהם להתעכב במדבר. (טז-יז)
ויהי כאשר תמו וגומ׳. וידבר י״י אלי וגומ׳ – אבל משילוח מרגלים עד כאן לא נאמר: ׳וידבר׳ כפרשהטו זו, אלא: ׳ויאמר׳. ללמדך: שכל שלשים ושמנה שנה שהיו ישראל נזופין, לא נתייחד עמו הדיבור בלשון חיבתטז פנים אל פנים ויישוב,יז ללמדך שאין שכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל.
[אנשי המלחמה – מבן עשרים שנה ומעלה היוצאים בצבאיח.]יט (יח-יט) אתה עוברכ אתכא מואב אלכב בני עמון – מכאן שארץ עמון לצד הצפון. (כ) ארץ רפאים תחשב – ארץ רפאים נחשבת אף היא, לפי שרפאים ישבו בהכג לפנים, אבל לא זו היא שנתתי לאברהם. (כג) והעוים הישבים בחצרים וגו׳ – עוים מפלשתים הם, שעמהם הם נחשבים בספר יהושע, חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי והאשקלוני והגתי והעקרוני והעוים (יהושע י״ג:ג׳). ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יוכלוכד ישראל להוציאה לארצםכה מידם, הבאתי עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם, ועכשיו אתם מותרים לקחתה מהם. [ולפי שנתיישבו אותם כפתורים בארץ פלשתים נקראו היום פלשתים.]כו (כה) תחת כל השמים – לימד שעמדה חמה למשה ביום מלחמת עוג,כז ונודע הדבר תחת כל השמים.כח (לא) החלותי תת לפניך – כפה שר אמוריים של מעלה תחת רגליו של משה והדריכו על צוארו.כט (כו) ממדבר קדמות – אף על פי שלא ציוני המקום לקרוא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני, מן התורה שקדמה לעולם, כשבא הקב״ה ליתנה, חיזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה, ואף על פי כןל פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום.
[דבר אחר: ממדבר קדמות – ממך למדתי שקדמת לעולמך, יכול היית לשלוח ברק אחד לשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אצל פרעה שלח את עמי במתונה. בדרך בדרך – פר לו קמין, פר לו קמין.]לא (כט) כאשר עשו לי בנילב עשו – לא לעניין לעבור בארצם, אלא לעניין מכר אוכל ומים.לג (לב)
ויצא סיחון – לא שלח בשביל עוג לעזור,לד לימדך שלא היו צריכים זה לזה.
(לג)
ואת בניו – בנו כת׳, שהיה לו בן גבור כמותו.
(לד)
מתים – אנשים.
(לה)
בביזת סיחון נאמר: בזזנו לנולה – לשון ביזה, שהיתה חביבה עליהם, ובוזזים איש לו. וכשבאו לביזת עוג כבר היו שבעים ומלאים, והייתה בזויה בעיניהם, ומקרעין ומשליכין בהמה ובגדים, לוכי אם כסף וזהב. לכך נאמר: בזונו (דברים ג׳:ז׳) – לשון בזיון וביזבוז, כך נדרש בסיפרי (ספרי במדבר כ״ה:א׳) בפרשת וישב ישראל בשטים (במדבר כ״ה:א׳).
(לז)
כל יד נחל יבק – כל אצל נחל יבק.
וכל אשר צוה י״י אלהינו – שלא לכבוש, הנחנו. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו תנחומא בובר דברים הוספה ו׳.
א כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1 (״היפנו״), לונדון 26917. בכ״י אוקספורד 165: ״הפכן״. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34: ״היפכן״.
ב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י ליידן 1, המבורג 37, לונדון 26917, סינסינטי 1, פרנקפורט 152, וטיקן 8 נוספה מלת: ״שעיר״.
ג כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37, לונדון 26917, סינסינטי 1. בכ״י פריס 50 נוסף כאן: ״ים סוף – דרך״.
ד כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״יציאותן״.
ה כן בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37. בכ״י לייפציג 1: ״למצרים״.
ו כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: על. בכ״י המבורג 37 מופיע בטקסט: ״של״ ובגיליון ״עד״.
ז כן בכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, מינכן 5, פריס 157. בכ״י לייפציג 1, המבורג 37: ״נמצא״.
ח ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1 כתוספת של ר׳ שמעיה מפי רש״י (״ר׳ צוה להגיה. כך כתב רבנו שמעיה.״ התוספת מופיעה בלי ציון בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917, דפוס רומא. התוספת חסרה בכ״י מינכן 5 (ובמקומו: ״זהו פשוטו״), ליידן 1, אוקספורד 34. ).
ט כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס רומא. בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917: ״דריסת״.
י כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34. בכ״י ליידן 1, לונדון 26917, דפוס רומא נוסף כאן: ״שכן״.
יא כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37. בכ״י לונדון 26917 נוסף כאן: ״על שם אביה״.
יב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״יחשבו – רפאים״.
יג כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״כלומר״.
יד ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1 כתוספת של ר׳ שמעיה מפי רש״י (״ר׳, כך הגיה רבנו שמעיה תלמידו של רבנו ש׳י׳.״ ).
טו כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37, לונדון 26917: ״בפרשה״.
טז כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37, לונדון 26917, פריס 157. בכ״י ברלין Qu 514 : ״חיבה״.
יז כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י המבורג 37 נוספת מילת: הדעת. בכ״י לונדון 26917 חסרה מלת ״ויישוב״.
יח כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י המבורג 37: ״לצבא״.
יט ביאור זה מופיע כתוספת בכ״י לייפציג 1, ובטקסט בכ״י המבורג 37, לונדון 26917. הוא חסר בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34.
כ כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י המבורג 37 נוספה מלת: ״היום״.
כא כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י המבורג 37 נוספה מלת: ״גבול״.
כב כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה: ״מול״.
כג כן בפסוק ובכ״י אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5 חסרה מלת: ״בה״.
כד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34. בכ״י לונדון 26917, דפוס רומא: ״יכלו״.
כה כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917: להוציא ארצם. בכ״י ליידן 1: להוציאם ארצם. בכ״י מינכן 5: ״להוציאם לארצם״.
כו ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1 כתוספת של ר׳ שמעיה מפי רש״י (״ר׳ ת׳ר׳ש׳.״ ).
כז כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י ברלין Qu 514 , פריס 157 נוסף: ״כיום שעמדה ליהושע״.
כח כן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917, פריס 157. בכ״י ברלין Qu 514 נוסף בין השורות: ״וזהו שנאמ׳ כאן אחל תת פחדך כמו שנאמ׳ שם אחל גדלך ללמד גזירה שווה״.
כט ביאור זה מופיע כאן בכ״י לייפציג 1, מינכן 5. בכ״י לונדון 26917 הוא מופיע כסדר הפסוקים. בכ״י אוקספורד אופ׳ 34 נמצא הביאור לפני פסוק כ״ה. בכ״י ליידן 1 חסר הביאור לגמרי.
ל כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1 חסר: ״כן״.
לא ביאור זה מופיע בכ״י לייפציג 1 כתוספת של ר׳ שמעיה מפי רש״י (״ר׳ ת׳ר׳ש׳.״ ). חלקו הראשון מופיע גם בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917, דפוס רומא, אך חסר בכ״י מינכן 5, אוקספורד 34. חלקו השני מופיע רק בכ״י לייפציג 1, והוא לעז (par le chemin ).
לב כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1: ״לבני״.
לג בכ״י אוקספורד 165, לונדון 26917 ועוד עדי נוסח נוסף כאן ביאור: ״עד אשר אעבור את הירדן – מוסב על: אעברה בארצך.״ הביאור חסר בכ״י לייפציג 1, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34.
לד כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו. בדפוס סביונטה נוסף כאן: ״לו״.
לה כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1: ״להם״.
לו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, המבורג 37, סינסינטי 1. בכ״י פריס 157 נוסף כאן: ״ולא היו לוקחין״.
הערות
Tanakh
Peirush