תנ״ך
פירוש
(א) אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ־הֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) אֱמֹ֨ר אֶל־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־הָאֵ֖שׁ זְרֵה־הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ׃ (ג) אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־יְהֹוָ֖היְ־הֹוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ד) וַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתּ֣וֹת הַנְּחֹ֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַֽיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ׃ (ה) זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַ֠עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁ֠ר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ־הֹוָ֑ה וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה כְקֹ֙רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛היְ־הֹוָ֛ה בְּיַד־מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ׃ (ו) בוַיִּלֹּ֜נוּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־עַ֥ם יְהֹוָֽהיְ־הֹוָֽה׃ (ז) וַיְהִ֗י בְּהִקָּהֵ֤ל הָֽעֵדָה֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן וַיִּפְנוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִנֵּ֥ה כִסָּ֖הוּ הֶעָנָ֑ן וַיֵּרָ֖א כְּב֥וֹד יְהֹוָֽהיְ־הֹוָֽה׃ (ח) וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶל־פְּנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ט) {רביעי} גוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ־הֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (י) הֵרֹ֗מּוּ מִתּוֹךְ֙ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֔את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָ֑גַע וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ (יא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־הַ֠מַּחְתָּ֠ה וְתֶן־עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְהֹוָ֖היְ־הֹוָ֖ה הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף׃ (יב) וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רׇץ֙ אֶל־תּ֣וֹךְד הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם׃ (יג) וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה׃ (יד) וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־דְּבַר־קֹֽרַח׃ (טו) וַיָּ֤שׇׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה׃ (טז) {חמישי} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ־הֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יז) דַּבֵּ֣ר׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְקַ֣ח מֵֽאִתָּ֡ם מַטֶּ֣ה מַטֶּה֩ לְבֵ֨ית אָ֜ב מֵאֵ֤ת כׇּל־נְשִֽׂיאֵהֶם֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת אִ֣ישׁ אֶת־שְׁמ֔וֹ תִּכְתֹּ֖ב עַל־מַטֵּֽהוּ׃ (יח) וְאֵת֙ שֵׁ֣ם אַהֲרֹ֔ן תִּכְתֹּ֖ב עַל־מַטֵּ֣ה לֵוִ֑י כִּ֚י מַטֶּ֣ה אֶחָ֔ד לְרֹ֖אשׁ בֵּ֥ית אֲבוֹתָֽם׃ (יט) וְהִנַּחְתָּ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵי֙ הָֽעֵד֔וּת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לָכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃ (כ) וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר אֶבְחַר־בּ֖וֹ מַטֵּ֣הוּ יִפְרָ֑ח וַהֲשִׁכֹּתִ֣י מֵֽעָלַ֗י אֶת־תְּלֻנּוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מַלִּינִ֖ם עֲלֵיכֶֽם׃ (כא) וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתְּנ֣וּ אֵלָ֣יו ׀ כׇּֽל־נְשִׂיאֵיהֶ֡םה מַטֶּה֩ לְנָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד מַטֶּ֨ה לְנָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת וּמַטֵּ֥ה אַהֲרֹ֖ן בְּת֥וֹךְ מַטּוֹתָֽם׃ (כב) וַיַּנַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֹּ֖ת לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ־הֹוָ֑ה בְּאֹ֖הֶל הָעֵדֻֽת׃ (כג) וַיְהִ֣י מִֽמׇּחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ אֶל־אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים׃ (כד) וַיֹּצֵ֨א מֹשֶׁ֤ה אֶת־כׇּל־הַמַּטֹּת֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ־הֹוָ֔ה אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּרְא֥וּ וַיִּקְח֖וּ אִ֥ישׁ מַטֵּֽהוּ׃ (כה) {ששי} ווַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ־הֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת־מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי־מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ׃ (כו) וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛היְ־הֹוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃ (כז) זוַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּח׃ (כח) כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב ׀ הַקָּרֵ֛ב אֶל־מִשְׁכַּ֥ן יְהֹוָ֖היְ־הֹוָ֖ה יָמ֑וּת הַאִ֥ם תַּ֖מְנוּ לִגְוֺֽעַ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ב ‹פפ› ל=אין פרשה
ג ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ד אֶל־תּ֣וֹךְ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן.
• ל!=אֶל־תּ֣וֹך (חסר שווא באות כ"ף סופית)
• הערות דותן והמקליד
• ל!=אֶל־תּ֣וֹך (חסר שווא באות כ"ף סופית)
• הערות דותן והמקליד
ה כׇּֽל־נְשִׂיאֵיהֶ֡ם =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו?; ראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח
• ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם (שתי געיות בתיבות המוקפות)
• קורן=כׇּל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם וכך במג"ה.
• ל=כָּֽל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם (שתי געיות בתיבות המוקפות)
• קורן=כׇּל־נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם וכך במג"ה.
ו ‹פפ› ל=פרשה סתומה
ז ‹פפ› ל=פרשה סתומה
ח אָבָֽדְנוּ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים
• ל?!=אָבָֽדְנּוּ (נקודת דגש באות נו"ן?)
• ל?!=אָבָֽדְנּוּ (נקודת דגש באות נו"ן?)
(ב) 
ואת האש – שבתוך המחתות. זרה הלאה – לארץ מעל המחתות. כי קדשו – המחתות, ואסורין בהנאה שהרי עשאום כלי שרת. (ג) החטאים האלה בנפשותם – שנעשו פושעים בנפשותם, שנחלקו על הקב״ה. ריקועי – רידודין. פחים – טסים מרודדין, טינבש בלעז. ציפוי למזבח – למזבח הנחשת. ויהיו לאות – לזכרון, שיאמרו: אילו היו מאותן שנחלקו על הכהונה ונשרפו. (ד) וירקעום – אנטנבירט. (ה) ולא יהיה כקרח – כדי שלא יהיה כקרח. כאשר דבר י״י ביד משה לו – כמו: עליו,א כמו: על קרח. ומהו ביד משה, ולא כתב: אל משה? רמז לחלוקין על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו, שנאמר: ויוצאה והנה ידו מצורעת כשלג (שמות ד׳:ו׳), ועל כך לקה עוזיה בצרעת. ב[ולפי פשוטו: ולא יהיה עוד בלוע ושרוף כקרח וכעדתו, אך כאשר נעשה לו למשה בידו בצרעת לוקה. ויש פותרים: למען לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן כאשר דבר י״י ביד משה לו – לאהרן שיהו הוא ובניו כהנים, ולא זר.] (יא) וכפר עליהם – רזג זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע שהקטרת עוצרת המגפה, כדאיתא במסכת שבת (בבלי שבת פ״ט.). דדבר אחר: למה בקטרת? לפי שהיו מליזין אחר הקטרת לומר: סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש. אמר הקב״ה: תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא ממית. [כי יצא הקצף – ראה את מלאך המות עובר להשחית כי ניתן לו רשות, ויוצא מלפניו.]ה (יג) ויעמוד בין המתים וגו׳ – אחז את המלאך והעמידו על כרחו. אמר לו: הנח לי לעשות שליחותי. אמר לו: משה צוני לעכב על ידך. אמר לו: אני שלוחו של מקום, ואתה שלוחו של משה. אמר לו: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, ואם אין אתה מאמין, הרי הקב״ה ומשה אלו פתח אהל מועד, בא עמי ושאל, וזהו שנאמר: וישב אהרן אל משה וגומ׳ (במדבר י״ז:ט״ו).ז (יח) כי מטה אחד – אף על פי שחילקתים לשתי משפחות,ח משפחת כהונה לבד ולוייה לבד, מכל מקום שבט אחד הוא. (כ) והשכתי – כמו: וישכו המים (בראשית ח׳:א׳), וחמת המלך שככה (אסתר ז׳:י׳). (כא) בתוך מטתם – הניחו באמצע, שלא יאמרו: מפני שהניחו לצד השכינה פרח. (כג) ויוצא פרח – כמשמעו. ציץ – הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל. ויגמל שקדים – כשהוכר הפרי, הוכר שהם שקדים, לשון: ויגדל הילד ויגמל (בראשית כ״א:ח׳). ולשון זה מצוי בפרי האילן, כגון: ובסר גומל יהיה נצה (ישעיהו י״ח:ה׳). ולמה שקדים? הוא פרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא, כמו שמצא בעוזיה: והצרעת זרחה במצח (דברי הימים ב כ״ו:י״ט). וכפת שיגדין (אונקלוס במדבר י״ז:כ״ג) – כמין אשכל שקדים יחד כפותין זה על זה. (כה) ותכל תלונוּתםט – וְתִכְלֶה תלונתם. תלונֻתם – לשון שם מפעל יחיד לנקבה, כמו מורְמֺרֵדִֿיץ בלעז. [ויש חילוק בין תלונוּתם לתלונתם, תלונתם – תלונה אחת, תלונותם – שם הדבר בלשון היחיד ואפילו תלונות הרבה.]י יאלמשמרת לאות – לזכרון שבחרתי באהרן לכהן, ולא ילינו עוד על הכהונה. (כח) כל הקרב הקרב – אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כולנו רשאין ליכנס לחצר אהל מועד, ואחד שיקריב עצמו יותר מחביריו ויכנס לתוך האהל ימות. האם תמנו לגוע – שמא הופקרנו למיתה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואת האש – שבתוך המחתות. זרה הלאה – לארץ מעל המחתות. כי קדשו – המחתות, ואסורין בהנאה שהרי עשאום כלי שרת. (ג) החטאים האלה בנפשותם – שנעשו פושעים בנפשותם, שנחלקו על הקב״ה. ריקועי – רידודין. פחים – טסים מרודדין, טינבש בלעז. ציפוי למזבח – למזבח הנחשת. ויהיו לאות – לזכרון, שיאמרו: אילו היו מאותן שנחלקו על הכהונה ונשרפו. (ד) וירקעום – אנטנבירט. (ה) ולא יהיה כקרח – כדי שלא יהיה כקרח. כאשר דבר י״י ביד משה לו – כמו: עליו,א כמו: על קרח. ומהו ביד משה, ולא כתב: אל משה? רמז לחלוקין על הכהונה שלוקין בצרעת כמו שלקה משה בידו, שנאמר: ויוצאה והנה ידו מצורעת כשלג (שמות ד׳:ו׳), ועל כך לקה עוזיה בצרעת. ב[ולפי פשוטו: ולא יהיה עוד בלוע ושרוף כקרח וכעדתו, אך כאשר נעשה לו למשה בידו בצרעת לוקה. ויש פותרים: למען לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן כאשר דבר י״י ביד משה לו – לאהרן שיהו הוא ובניו כהנים, ולא זר.] (יא) וכפר עליהם – רזג זה מסר לו מלאך המות כשעלה לרקיע שהקטרת עוצרת המגפה, כדאיתא במסכת שבת (בבלי שבת פ״ט.). דדבר אחר: למה בקטרת? לפי שהיו מליזין אחר הקטרת לומר: סם המות הוא, על ידו מתו נדב ואביהוא, על ידו נשרפו חמשים ומאתים איש. אמר הקב״ה: תראו שעוצר מגפה הוא, והחטא הוא ממית. [כי יצא הקצף – ראה את מלאך המות עובר להשחית כי ניתן לו רשות, ויוצא מלפניו.]ה (יג) ויעמוד בין המתים וגו׳ – אחז את המלאך והעמידו על כרחו. אמר לו: הנח לי לעשות שליחותי. אמר לו: משה צוני לעכב על ידך. אמר לו: אני שלוחו של מקום, ואתה שלוחו של משה. אמר לו: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, ואם אין אתה מאמין, הרי הקב״ה ומשה אלו פתח אהל מועד, בא עמי ושאל, וזהו שנאמר: וישב אהרן אל משה וגומ׳ (במדבר י״ז:ט״ו).ז (יח) כי מטה אחד – אף על פי שחילקתים לשתי משפחות,ח משפחת כהונה לבד ולוייה לבד, מכל מקום שבט אחד הוא. (כ) והשכתי – כמו: וישכו המים (בראשית ח׳:א׳), וחמת המלך שככה (אסתר ז׳:י׳). (כא) בתוך מטתם – הניחו באמצע, שלא יאמרו: מפני שהניחו לצד השכינה פרח. (כג) ויוצא פרח – כמשמעו. ציץ – הוא חנטת הפרי כשהפרח נופל. ויגמל שקדים – כשהוכר הפרי, הוכר שהם שקדים, לשון: ויגדל הילד ויגמל (בראשית כ״א:ח׳). ולשון זה מצוי בפרי האילן, כגון: ובסר גומל יהיה נצה (ישעיהו י״ח:ה׳). ולמה שקדים? הוא פרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא, כמו שמצא בעוזיה: והצרעת זרחה במצח (דברי הימים ב כ״ו:י״ט). וכפת שיגדין (אונקלוס במדבר י״ז:כ״ג) – כמין אשכל שקדים יחד כפותין זה על זה. (כה) ותכל תלונוּתםט – וְתִכְלֶה תלונתם. תלונֻתם – לשון שם מפעל יחיד לנקבה, כמו מורְמֺרֵדִֿיץ בלעז. [ויש חילוק בין תלונוּתם לתלונתם, תלונתם – תלונה אחת, תלונותם – שם הדבר בלשון היחיד ואפילו תלונות הרבה.]י יאלמשמרת לאות – לזכרון שבחרתי באהרן לכהן, ולא ילינו עוד על הכהונה. (כח) כל הקרב הקרב – אין אנו יכולין להיות זהירין בכך, כולנו רשאין ליכנס לחצר אהל מועד, ואחד שיקריב עצמו יותר מחביריו ויכנס לתוך האהל ימות. האם תמנו לגוע – שמא הופקרנו למיתה.רשימת מהדורות© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א המלים ״כמו עליו״ נוספו בגיליון בכ״י לייפציג 1. המלים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34.
ב הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהדורה בתרא של רש״י. חלקו הראשון מקביל לביאור רש״י ישעיהו ו׳:ד׳, וחלקו השני מושפע כנראה מביאורו של ר״י קרא במדבר י״ז:ה׳, ועיינו בהערות על ביאור ר״י קרא כאן. ביאור זה מופיע בכ״י אוקספורד 165, המבורג 13, לונדון 26917, ברלין 514, פריס 154, דפוס רומא. התוספת אינה מופיעה בכ״י לייפציג 1, ששון 369, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, פריס 156, דפוס ריג׳יו, ועוד עדי נוסח, שמביאים רק את נוסח מהדורה קמא. נוסח אחר של התוספת מופיע בכ״י פריס 155, ויימר 652, פירנצה III.3 , פרמא 3081, לוצקי 745: ״על אהרן דבר השם ביד משה שיהא הוא ובניו כהנים, לפיכך לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן וגו׳. וכן כל לי ולו ולהם הסמוכין אצל דבור פתרונם כמו על.״ בכ״י ברלין 306 מופיע רק: ״ולפי הפשט: בלוע ושרוף כקרח וכעדתו, אך כאשר נעשה לו למשה בידו״ (וחסר החלק המושפע מר״י קרא).
ג בכ״י לייפציג 1 היה כתוב ״רמז״ והאות מ׳ מחוקה חלקית.
ד ״דבר אחר... והחטא הוא ממית״ מופיע כאן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, לונדון 26917, פריס 154, דפוס רומא. הוא מופיע בסוף פסוק י״ג בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד 34, דפוס שונצינו (רמ״ז).
ה הביאור המוסגר הוא תוספת מפי רש״י המופיע בכ״י לייפציג 1 עם החתימה ״ר׳ כ׳כ׳ר׳ש׳ (״[מפי] רבי [רש״י]. כך כתב רבנו שמעיה״).
ו כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י מינכן 5, ליידן 1 חסרה מלת: אל. בכ״י לונדון 26917: ״על״.
ז בחלק מעדי הנוסח מופיע כאן ביאור ״דבר אחר... והחטא הוא ממית״ שמופיע במהדורתנו על פסוק י״א, ועיינו שם בהערה. בכ״י לייפציג 1 מופיעה כאן תוספת ארוכה שהייתה בכ״י של ר׳ שמעיה, ועיין בהערה בסוף ביאור רש״י במדבר ט״ז:כ״ב.
ח כן בכ״י מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1 חסרה מלת: ״משפחות״, והיא כנראה הושמטה ע״י הדומות.
ט בגיליון כ״י לייפציג 1 כתוב: ״כך נקד רבנו שמעיה״. כניקוד זה מופיע גם בכ״י אוקספורד 165, וכן בהמשך. בנוסח שלנו: ״תְּלוּנֹּתָם״.
י התוכן בסוגריים מופיע כתוספת בכ״י לייפציג 1 עם החתימה ״עד כאן הגיה ואם כן היה לינקד וְתֵכֵל״. התוספת מופיעה בטקסט בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34. התוספת חסרה בכ״י ליידן 1.
יא ד״ה ״למשמרת״ מופיע לאחר ד״ה ״תלונתם״ (שלא כסדר הפסוק) בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, ובדפוסים הקדומים.
הערות
Tanakh
Peirush