×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמות י״דתנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ב) דַּבֵּר֮ אֶל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל⁠־הַיָּֽם׃ (ג) וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר׃ (ד) וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת⁠־לֵב⁠־פַּרְעֹה֮ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכׇל⁠־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיַּֽעֲשׂוּ⁠־כֵֽןא׃ (ה) וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵ֠ךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל⁠־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ב מַה⁠־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי⁠־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעׇבְדֵֽנוּ׃ (ו) וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת⁠־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת⁠־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ׃ (ז) וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ⁠־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל⁠־כֻּלּֽוֹ׃ (ח) וַיְחַזֵּ֣ק יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֶת⁠־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה׃ (ט) {שני} וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּג אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל⁠־הַיָּ֔ם כׇּל⁠־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל⁠־פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן׃ (י) וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת⁠־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יא) וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל⁠־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤יד אֵין⁠־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה⁠־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ (יב) הֲלֹא⁠־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת⁠־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת⁠־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃ (יג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל⁠־הָעָם֮ אַל⁠־תִּירָ֒אוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּה וּרְאוּ֙ אֶת⁠־יְשׁוּעַ֣ת יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֲשֶׁר⁠־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת⁠־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּו לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד⁠־עוֹלָֽם׃ (יד) יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּןז׃ (טו) {שלישי} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה מַה⁠־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל⁠־בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃ (טז) וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת⁠־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת⁠־יָדְךָ֛ עַל⁠־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃ (יז) וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת⁠־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכׇל⁠־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃ (יח) וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃ (יט) וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃ (כ) וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת⁠־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא⁠־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל⁠־זֶ֖ה כׇּל⁠־הַלָּֽיְלָה׃ (כא) וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת⁠־יָדוֹ֮ עַל⁠־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה ׀ אֶת⁠־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כׇּל⁠־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת⁠־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃ (כב) וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔הח מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃ (כג) וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל⁠־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם׃ (כד) וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הׇם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם׃ (כה) וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃ (כו) {רביעי} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֶל⁠־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת⁠־יָדְךָ֖ עַל⁠־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל⁠־מִצְרַ֔יִם עַל⁠־רִכְבּ֖וֹ וְעַל⁠־פָּרָשָֽׁיו׃ (כז) וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת⁠־יָד֜וֹ עַל⁠־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שׇׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃ (כח) וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת⁠־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת⁠־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹֽא⁠־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד⁠־אֶחָֽד׃ (כט) וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃ (ל) וַיּ֨וֹשַׁע יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת⁠־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל⁠־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃ (לא) וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת⁠־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וַיַּֽעֲשׂוּ⁠־כֵֽן =ל,ש,ק3,ו,ל3 (געיה קלה באות יו״ד); בכתי״ל נכתבה הגעיה בין שני הפתחים, אך יותר צמוד לפתח של האות יו״ד. כל שאר כתבי⁠־היד מוכיחים שמדובר על געיה ימנית באות יו״ד, ואין אפשרות לשייך את הגעיה לאות וי״ו.
• ל1,ב,ש1,ל9=וַיַּעֲשׂוּ⁠־כֵֽן (אין געיה)
ב וַיֹּֽאמְרוּ֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וַיֹּֽאמרוּ֙ (חסר שווא באות מ״ם)
ג וַיַּשִּׂ֤יגוּ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=וַיַּשִׂ֤יגוּ (חסר דגש באות שי״ן)• הערות דותן וברויאר
ד הֲֽמִבְּלִ֤י =א⁠(ס),ב,ש1,ק3,ו (בחטף פתח וגעיה)
• ש=הֲמִבְּלִ֤י (אין געיה)
• ל!=הַֽמִבְּלִ֤י (חסרות נקודות החטף בה״א הַתֵּמַהּ)
• דפוסים=הֲמִבְּלִ֤י (חטף פתח ואין געיה)
• הערת ברויאר
ה הִֽתְיַצְּב֗וּ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (צד״י דגושה)
• ל!=הִֽתְיַצְב֗וּ (חסר דגש באות צד״י)
• לפי ברויאר (כתר, ב.3, עמ׳ 46) ש=הִֽתְיַצְּב֔וּ (בשתי נקודות לזקף קטן!), ולפיו הטעמה זו מסתברת; אבל מעיון בצילום כתי״ש ברור לגמרי שיש רק נקודה אחת לרביע!
• הערות דותן וברויאר
ו תֹסִ֛פוּ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר יו״ד)
• ל!=תֹסִ֛יפוּ (כתיב מלא יו״ד)
• הערת ברויאר
ז תַּחֲרִשֽׁוּן =ל1?,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר יו״ד)
• ל!=תַּחֲרִישֽׁוּן (כתיב מלא יו״ד)
• הערת ברויאר
ח חוֹמָ֔ה =א⁠(ר),ל1,ש,ש1,ק3,ו ומסורות-א,ל וטברנית ומ״ש (כתיב מלא וי״ו)
• ל!,ב=חֹמָ֔ה (כתיב חסר וי״ו); וראו עוד ברויאר, כתר ארם צובה, עמ׳ 98 והערת המסורה בכתי״ב.
• הערת ברויאר
E/ע
הערותNotes
(ד) וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם – בעבור שפחד פרעה מהם במכת הבכורות ובקש מהם: וברכתם גם אותי (שמות י״ב:ל״ב), לא היה בלבו לרדוף אחריהם אפילו יברחו, אלא שיעשה משה בהם כרצונו, ועל כן הוצרך לומר כי הוא יחזק את לבו לרדוף אחריהם. ולמטה אמר פעם אחרת: ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם (שמות י״ד:י״ז), כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו, איך ימלאם לבם לבא אחריהם להרע להם, ואין בכל המופתים כפלא הזה, וזה באמת שגעון בהם, אבל סכל עצתם וחזק לבם ליכנס בים. (ה) ויגד למלך מצרים כי ברח העם – איקטוריןא שלח עמהם, וכיון שהגיעו עד שלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, חזרו והגידו לפרעה ביום הרביעי, חמישי ושישי רדפו אחריהם, ליל שביעי ירדו לים, בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח, לכך אנו קורין השירה ביום השביעי. זה לשון רבינו שלמה. וכך הוא במכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ד:ה׳). ועל דרך הפשט, הוא אשר דבר י״י: ואמר פרעה לבני ישראל (שמות י״ד:ג׳), כי כאשר עשו כן בני ישראל, ושבו וחנו לפני פי החירות לפני בעל צפון (שמות י״ד:ב׳), הוגד זה למלך מצרים ואמר: כי ברח העם והם נבוכים במדבר (שמות י״ד:ג׳), ואינם הולכים אל מקום ידוע לזבוח. וזה טעם: ובני ישראל יוצאים ביד רמה (שמות י״ד:ח׳) – שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכנור1 כדמות הנגאלים מעבדות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם, וכל זה הוגד לו. (י-יב) וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל י״י, ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו – איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל י״י להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם. אבל הנכון שנפרש שהם כתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כלם. אמר כי הכת האחת צועקת אל י״י, והאחרת מכחשת בנביאו ואינה בוחרת בישועה הנעשת להם, [ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם.]⁠ב ועל זאת כתוב: וימרו על ים בים סוף (תהלים ק״ו:ז׳), ולכך יחזיר הכתוב בני ישראל פעם אחרת: ויצעקו בני ישראל אל י״י, כי הטובים שבהם צעקו אל י״י והנשארים מרו בדברו. ולכך אמר אחרי כן: וייראו העם את י״י ויאמינו בי״י ובמשה עבדו (שמות י״ד:ל״א) – לא אמר: וירא ישראל את היד הגדולה וייראו ישראל את י״י ויאמינו, אבל אמר: העם, כי ׳בני ישראל׳ שם ליחידים, ו׳העם׳ שם להמון. וכן: וילונו העם (שמות ט״ו:כ״ד). וכך הזכירו רבותינו: ויחל העם (במדבר כ״ה:א׳) – כל מקום שנאמר ׳העם׳ לשון גנאי הוא, וכל מקום שנאמר ׳ישראל׳ לשון שבח הוא (במדבר רבה כ׳:כ״ג). והנה לא אמרו: לקחתנו למות במלחמה, אבל לקחתנו למות במדבר, וממותנו במדבר, כי טרם יראו המלחמה לא היו חפצים לצאת אל המדבר פן ימותו שם ברעב ובצמא. ויתכן שאמרו לו כן בצאתם בעודם בארץ מצרים, כאשר הסב אותם אלהים דרך המדבר ים סוף (שמות י״ג:י״ח). או שאמרו לו מתחלה: אנה נצא, אם דרך פלשתים ילחמו בנו, ואם דרך המדבר טוב לנו לעבוד את מצרים ממותנו שם.⁠ג ואיפשר עוד לומר כי היו העם מאמינים בי״י ומתפללים אליו להצילם, אבל במשה נכנס ספק בלבם פן יוציאם למשול עליהם, ואף על פי שראו האותות והמופתים חשבו שעשה אותם בדרך חכמה או שהשם הביא עליהם המכות ברשעת הגוים, כי אלו חפץ השם ביציאתם לא היה פרעה רודף אחריהם. ואנקלוס תרגם בכאן ויצעקו – וצעיקו, עשאו ענין תרעומת, לומר שלא התפללו אבל היו מתרעמים לפניו על שהוציאם ממצרים, כלשון: ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה (שמות ה׳:ט״ו), וכמוהו: ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים (נחמיה ה׳:א׳) – מתרעמים עליהם בקול גדול ובצעקה. ובמכילתאד (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ד:י׳): ויצעקו – תפשו להם אומנות אבותיהם, ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים – מאחר שנתנו שאור בעיסה, באו להם אצל משה, אמרו לו: הלא זה הדבר וכו׳. ושאור שבעיסה הוא יצר הרע. ודעתם לומר כי מתחלה צעקו אל השם לתת בלב פרעה לשוב מאחריהם, וכאשר ראו שלא היה חוזר אבל היה נוסע וקרב אליהם, אז אמרו לאה נתקבלה תפלתנו, ונכנסה בלבם מחשבה רעה להרהר אחרי משה כאשר בתחלה. (יג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד – על דעת רבותינו הרי זו מצות לא תעשה לדורות (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ד:י״ג). ואם כן, יאמר הכתוב: אל תיראו התיצבו במקומכם וראו את ישועת י״י – שיושיע אתכם היום מידם, ולא תשובו לעבודתם, כי מצרים אשר ראיתם אותם היום הקב״ה מצוה אתכם עוד שלא תוסיפו ברצונכם לראותם מעתה ועד עולם, ותהיה מצוה מפי משה לישראל, ולא הוזכרה למעלה. וכן: ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וי״י אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (דברים י״ז:ט״ז), שהיא מצוה באמת, לא הבטחה. (טו) מה תצעק אלי – אמר ר׳ אברהם: כי משה כנגד כל ישראל, שהיו צועקים לו, כמו שאמר: ויצעקו בני ישראל אל י״י (שמות י״ד:י׳). ואם כן למהו אמר: מה תצעק, וראוי להם לצעוק. ואולי יאמר: מה תניחם לצעוק, דבר להם ויסעו, כי כבר אמרתי לך: ואכבדה בפרעה (שמות י״ד:ד׳). ורבותינו אמרו שהיה משה צועק ומתפלל (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ד:ט״ו). והוא הנכון, כי לא ידע מה יעשה, ואף על פי שאמר לו השם: ואכבדה בפרעה, הוא לא היה יודע איך יתנהג, כי הוא על שפת הים והשונא רודף ומשיג, והיה מתפלל שיורנו י״י דרך יבחר. וזה טעם מה תצעק, שהיית צריך לשאל מה תעשה ואין לך צרך לצעוק, כי כבר הודעתיך: ואכבדה בפרעה. ולא ספר הכתוב צעקת משה, כי הוא בכלל ישראל. (יט-כ) ויסע מלאך האלהים – אמר ר׳ אברהם: מלאך האלהים – הוא השר הגדול ההולך בענן, והוא הכתוב עליו: וי״י הולך לפניהם יומם (שמות י״ג:כ״א), וכאשר נסע זה המלאך ההולך לפני מחנה ישראל והלך מאחריהם נסע עמוד הענן עמו, ויהי הענן והחשך – בין מחנה ובין מחנה, ויאר לישראל את הלילה – בעמוד האש כאשר יעשה בשאר הלילות לעבור הים, כי בלילה עברו. ועל דעתי: זה שאמר הכתוב: ויסע מלאך האלהים – היה בתחלת הלילה, ומלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל – רמז לבית דינו של הקב״ה, שנקראת מדת הדין מלאך במקומות מן הכתוב, והוא השוכן בעמוד האש, והולך לפניהם לילה להאיר להם,⁠2 ולכך הזכיר האלהים. ויתכן שאינו נסמך, אבל הוא ביאור. וראיתי במכילתא דר׳ שמעון בן יוחאי (מכילתא דרשב״י שמות י״ד:י״ט): שאל רבי נתן את ר׳ שמעון בן יוחאי מפני מה בכל מקום כתוב ״מלאך י״י״ וכאן כתוב: ״מלאך האלהים״? אמר לו: אין אלהים בכל מקום אלא דייןז וכו׳, רמזו למה שאמרנו. והנה עתה נסע בעמוד האש מלפני מחנה ישראל והלך מאחריהם, ונסע עוד עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם, והנה שני העמודים מאחריהם, ושב לבאר כי בא עמוד הענן הזה בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, לומר שלא הפסיק עמוד הענן בין עמוד האש למחנה ישראל, אבל הפסיק בין מחנה מצרים ובין עמוד האש, ויהי הענן והחשך – בין מחנה למחנה, והיה לישראל אור בעמוד האש אף על פי שהוא מאחריהם, מפני שהיה למעלה ולא היה עמוד הענן מפסיק אותו להם כאשר למצרים. וזה טעם ויאר את הלילה – כי האיר להם הלילה, אבל לא כשאר הלילות לנחותם הדרך, כי לא היה הולך לפניהם, והיה זה שאלו היה עמוד האש הולך לפני ישראל כשאר הלילות, ועמוד הענן בין מצרים ובין ישראל, היו ישראל ממהרים ללכת, והמצרים לא יראו ולא יבאו אחריהם, ועתה הלכו ישראל לאטם ואין המרחק רב ביניהם, והיו המצרים רואים את מחנה ישראל מתוך הענן והולכים אחריהם, כי יראו האש מתוך הענן, אלא שלא היו יכולים לקרב אלהם מפני הפסק שני העמודים. וזה טעם ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ויהי באשמורת הבקר וישקף י״י אל מחנה מצרים בעמוד אש (שמות י״ד:כ״ד) – כי הסיר עמוד האש ממחנה ישראל כמנהג כל הימים, ושמו היום משקיף על מחנה מצרים, בינם ובין עמוד הענן אשר ישתמשו בו ישראל ביום. ויהם את מחנה מצרים (שמות י״ד:כ״ד) בהשקיף עמוד האש עליהם, כי יגיע עליהם חומו הגדול ולהבה תלהט רשעים (תהלים ק״ו:י״ח). וכבר פרשתי במעשה בראשית כי יסוד האש יקרא חשך (רמב״ן בראשית א׳:ד׳), והענן והחשך הוא עמוד אש וענן, אבל עמוד האש היה אש מאיר לישראל לילה בעמודו, והיה עתה מחשיך למצרים מפני היותו בא בעמוד הענן אשר יחשיך עליו, כשמש אשר הענן יכסנו. והנה עשה הכל בשני עמודים הללו. וזה הנכון בפסוקים האלה. (כא) ויט משה את ידו על הים ויולך י״י את הים ברוח קדים וגו׳ – היה הרצון לפניו ית׳ לבקע הים ברוח קדים מיבשת שיראה כאלו הרוח המחרבת ים, כענין שכתוב: יבא קדים רוח י״י ויבֺש מקורו ויחרב מעיינו (הושע י״ג:ט״ו). השגיא למצרים ויאבדם, כי בעבור זה חשבו אולי הרוח שמה הים לחרבה, ולא יד י״י עשתה זאת בעבור ישראל. ואף על פי שאין הרוח בוקעת הים לגזרים, לא שמו לבם גם לזאת, ובאו אחריהם מרוב תאותם להרע להם, וזה טעם: וחזקתי (שמות י״ד:ד׳), ויבאו אחריהם (שמות י״ד:י״ז), שחזק לבם לאמר: ארדוף איבי ואשיגם3 בים, ואין מציל מידי, ולא זכרו עתה כי י״י נלחם להם במצרים (שמות י״ד:כ״ה). (כח) ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה – כך דרך המקראות לדבר בלמ״ד יתירה, כמו: לכל כלי המשכן (שמות כ״ז:י״ט), לכל כליו תעשה נחשת (שמות כ״ז:ג׳), ואינה אלא לשון תקון. לשון רבינו שלמה. ואינו כן במקום הזה, רק פירושו ויכסו את הרכב ואת הפרשים ולכל חיל פרעה הבאים אחריהם, והחיל אינם הרכב והפרשים, אבל הם עמו אשר לקח עמו, כמו שאמר למעלה: כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו (שמות י״ד:ט׳). וכמוהו: כסוי בלמ״ד כמים לים מכסים (ישעיהו י״א:ט׳), ועשית מכסה לאהל (שמות כ״ו:י״ד), וב׳על׳ח – המכסה על הקרב (ויקרא ד׳:ח׳), וכן רבים. (לא) וירא ישראל את היד הגדולה – את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב״ה. הרבה לשונות נופליםט על לשון יד, וכולן לשון יד ממש הן, והמתקן יתקן הלשון אחר ענין הדבור. לשון רבינו שלמה. אבל אנקלוס לא פירש היד – גבורה, אבל אמר: ית גבורת ידא רבתא. ור׳ אברהם אמר: המכה הגדולה, וכן: הנה יד י״י הויה במקנך (שמות ט׳:ג׳), כבדה מאד יד האלהים שם (שמואל א ה׳:י״א). ועל דרך האמת: יאמר שנגלית להם היד הגדולה, והיא מדת הדין שעשה י״י במצרים, כי היתה שם במצרים מכה בהם, וזה כמו: ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (דברים ד׳:ל״ו) – והוא הימין אשר תרעץ אויב, והיא זרוע י״י שאמר הכתוב: עורי עורי לבשי עוז זרוע י״י (ישעיהו נ״א:ט׳), הלא את היא המחרבת ים (ישעיהו נ״א:י׳), ולא יתעלם ממך מה שאמר: לבשי עוז ממה שכתבנו בפסוק: מידי אביר יעקב (רמב״ן בראשית מ״ט:כ״ד).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק בבראשית ל״א:כ״ז.
2 השוו ללשון הפסוק בנחמיה ט׳:י״ב.
3 השוו ללשון הפסוק בתהלים י״ח:ל״ח.
א כן בכ״י פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון, וכן בנוסח פירוש רש״י בכ״י פרמא 3115, לייפציג 1. בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258: ״איקטרין״.
ב הביאור בסוגריים המרובעים הוא אולי מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
ג כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בדפוסים מאוחרים: ״במדבר״.
ד כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״ובמכלתא״.
ה כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״לא״.
ו כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״למה״.
ז כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, פולדה 2, פריס 222. בכ״י פרמא 3258, דפוס ליסבון: ״דין״.
ח כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2. בכ״י פרמא 3255: ״וכעל״. בכ״י פריס 222: ״ובאה״. בדפוס ליסבון: ״ובא על״.
ט כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״נופלין״. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״נופלים״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144