Ramban Bemidbar 9 – רמב"ן במדבר ט‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) {שלישי} וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֣הי״י֣ אֶל⁠־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר⁠־סִ֠ינַ֠י בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר׃ (ב) וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת⁠־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ׃ (ג) בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר⁠־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעַרְבַּ֛יִם^א תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמֹעֲד֑וֹ^ב כְּכׇל⁠־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכׇל⁠־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃ (ד) וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח׃ (ה) וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת⁠־הַפֶּ֡סַח בָּרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ו) וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא⁠־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת⁠־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (ז) וַ֠יֹּאמְר֠וּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב^ג אֶת⁠־קׇרְבַּ֤ן יְהֹוָה֙י״י֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ח) וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה⁠־יְצַוֶּ֥ה^ד יְהֹוָ֖הי״י֖ לָכֶֽם׃ (ט) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (י) דַּבֵּ֛ר אֶל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי⁠־יִהְיֶֽה⁠־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ^ה אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ^ו לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יא) בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל⁠־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃ (יב) לֹֽא⁠־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד⁠־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ⁠־ב֑וֹ כְּכׇל⁠־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃ (יג) וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר⁠־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא⁠־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י׀ קׇרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗הי״י֗ לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃ (יד) וְכִֽי⁠־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָֽׂה פֶ֙סַח֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃ (טו) {רביעי} ^זוּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת⁠־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת⁠־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל⁠־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה⁠־אֵ֖שׁ עַד⁠־בֹּֽקֶר׃ (טז) כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה⁠־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃ (יז) וּלְפִ֞י הֵעָל֤וֹת^ח הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן^ט יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכׇּן⁠־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (יח) עַל⁠־פִּ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ יַחֲנ֑וּ כׇּל⁠־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל⁠־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ (יט) וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל⁠־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת⁠־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהֹוָ֖הי״י֖ וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃ (כ) וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל⁠־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל⁠־פִּ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ יִסָּֽעוּ׃ (כא) וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר⁠־יִהְיֶ֤ה^י הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד⁠־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ (כב) אֽוֹ⁠־יֹמַ֜יִם אוֹ⁠־חֹ֣דֶשׁ אוֹ⁠־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל⁠־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃ (כג) עַל⁠־פִּ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ יִסָּ֑עוּ אֶת⁠־מִשְׁמֶ֤רֶת יְהֹוָה֙י״י֙ שָׁמָ֔רוּ עַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א הָֽעַרְבַּ֛יִם =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם (חטף פתח באות עי״ן)
• הערות דותן והמקליד וברויאר

^ב בְּמֹעֲד֑וֹ =ל1,ב,ש[תיקון],ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=בְּמוֹעֲד֑וֹ (כתיב מלא וי״ו)

^ג הַקְרִ֜יב =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב מלא וי״ו)
• ל=הַקְרִ֜ב (כתיב חסר יו״ד)

^ד מַה⁠־יְצַוֶּ֥ה =ל,ל1?,ב,ש,ש1,ק3,ו
• דפוסים וקורן=מַה⁠־יְּצַוֶּ֥ה (יו״ד דגושה)

^ה כִּי⁠־יִהְיֶֽה⁠־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (״כי⁠־יהיה״ מוקפות ל״טמא״)
• דפוסים וקורן=<כִּי⁠־יִֽהְיֶ֥ה טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ> (״כי⁠־יהיה״ בגעיה ובטעם מרכא)

^ו לפי המסורה יש נקודה מעל האות ה׳.

^ז ‹סס› ל=פרשה פתוחה

^ח הֵעָל֤וֹת =ל1,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל ורמ״ה
• ל!=הֵעָלֹ֤ת (כתיב חסר וי״ו)

^ט וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• לפי המקליד וברויאר (בספק) ל=וְאַ֣חֲרֵי⁠־כֵ֔ן (מקף בתיבת משרת, וכמו כן במ״ג דפוס ונציה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא

^י אֲשֶׁר⁠־יִהְיֶ֤ה =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו (״אשר״ מוקפת)
• דפוסים וקורן=<אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֤ה> (״אשר״ בטעם קדמא)

E/ע

הערותNotes

(א-ב) בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון – מכאן אמרו חכמים (ספרי במדבר ט׳:א׳): אין מוקדם ומאוחר בתורה. וטעם האיחור הזה היה כי כאשר בא הספר הזה הרביעי להזכיר המצות שנצטוו ישראל במדבר סיני לשעתם, רצה להשלים ענין אהל מועד ותקונו כל ימי המדבר, והזכיר תחלה הדגלים ומקום האהל ומעמד משרתיו ותקון המשמרות למשא ולכל עבודת האהל, והזכיר קרבנות הנשיאים שהביאו העגלות שישאו אותו בהן כל עת היותם במדבר, והשלים קרבנותם בחנוכת המזבח שהיו מאחד בניסן או קודם לכן, ואחרי כן שב להזכיר אזהרה שהזהיר אותם שלא ישכחו מצות הפסח. ועל דעת רבותינו לא נהגה במדבר אלא בשנה זו בלבד לפי שלא מלו במדבר, והיתה מילת זכרים ועבדים מעכבת בהם.
ויתכן שהוצרך למצוה הזו בעבור שלא נצטוו מתחלה בעשיית פסח דורות אלא בארץ, דכתיב: והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן י״י לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת וגו׳ (שמות י״ב:כ״ה). ועוד נאמר שם: והיה כי יביאך י״י אל ארץ הכנעני, ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה (שמות י״ג:ה׳), ועכשיו רצה הקב״ה וצוה שיעשו אותו, כדי שתהיה זכר גאולתם והנסים שנעשו להם ולאבותיהם נעתק להם מן האבות הרואים לבניהם, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחר.⁠¹ והנה אמר תחלה: והיה כי תבאו אל הארץ (שמות י״ב:כ״ה) – לומר שאין מצוה זו נוהגת בחוצה לארץ לדורות, ועכשיו צוה שינהגו בה במדבר.
ועל דעת רבותינו לא עשו אותה אלא בשנה זו בלבד, שלא היו יכולים לעשותה לפי שנולדו להם בנים ועבדים ולא יכלו למול אותם, מן הטעם שהזכירו, שהיה להם לסכנה, כמו שמפורש במסכת יבמות (בבלי יבמות ע״א:). אבל בסיפרי (ספרי במדבר ט׳:א׳) אמרו: ויעשו את הפסח בראשון וגו׳ – בגנות ישראל הכתוב מדבר, שלא עשו אלא פסח זה בלבד. כן^א הוא אומר: הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה (עמוס ה׳:כ״ה) – דרשו כן מן הכתוב הזה שאמר: ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים במדבר סיני וגו׳ (במדבר ט׳:ה׳), כי הוא מקרא יתר, די במה שיאמר: ויעשו את הפסח ככל אשר צוה י״י את משה, אבל הזכיר היום והמדבר לרמוז שלא עשו אותו במדבר רק ביום הזה, והוא גנותן.
ויתכן שהגנות הזה הוא קלקלתם בענין המרגלים, שממנה נתנדו ולא נשבה בהם^ב רוח הצפונית, ולא מלו, ולפיכך נאסרו בכל הקדשים. או שתהיה הבריתא הזו כדברי האומר (מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב:מ״ח): אין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו, והיו רשאין לעשותו ונתעצלו ולא עשו אותו, והוא גנות גדול. אבל הראשון יותר נכון בעיני, כי היה משה מכריחם לעשותו, ולא היה מניחם לחיוב כרת.
אבל חג המצות שבעה, והשבתת חמץ, לא הוצרך לומר שנהגו בו, שהן חובת הגוף הנוהגות בכל מקום. וכבר נאמר בהם: לדורותיכם חוקת עולם (שמות י״ב:י״ז). (ג) כתוב בפירושי רבינו שלמה: ככל חוקותיו – אלו מצות שבגופו, שה תמים זכר בן שנה (שמות י״ב:ה׳). ככל משפטיו – אלו מצות שעל גופו, לשבעת ימים, למצה, ולביעור חמץ.
וטעות סופר הוא. אלא, מצות שבגופו – שה תמים זכר בן שנה (שמות י״ב:ה׳), שעל גופו – צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו (שמות י״ב:ט׳), שחוץ לגופו – מצה וביעור חמץ, ולא דבר בהן^ג הכתוב כאן. וכן בפסח שני נאמר: חקותיו ומשפטיו (במדבר ט׳:י״ד), ומצה וחמץ עמו בבית, ואינו נוהג אלא יום אחד.
וקיצר הכתוב לאמר: בין הערבים תעשו אותו ככל חקותיו וככל משפטיו תעשו אותו – לרבות דיני האכילה שאינם באותו היום הנזכר בכתוב, כי בלילה שאחריו יאכל, שכבר פירש שם: ואכלו את הבשר בלילה הזה וגו׳ (שמות י״ב:ח׳). וכן: בחדש השני בארבעה עשר בין הערביים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט׳:י״א) – טעמו: יאכלוהו בעת האכילה הנזכרת שם בצואה של פסח ראשון. (י) וטעם בדרך רחוקה – כתב רבינו שלמה: שהיה חוץ לאסקופת העזרה כל זמן השחיטה. והוא נרמז בנקוד כפי הדעת הזו.
ואני תמה עליו למה תפס לו שיטת רבי אליעזר, והנכון לתפוש בשיטתו של רבי עקיבא: מן המודיעית^ד ולחוץ. וכן דעת האמוראין בגמרא (בבלי פסחים צ״ג:): דאמר עולא: כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה. והוא פשוטו של מקרא, כי העומד בתחלת בין הערביים במקום שלא יגיע לעזרה בעת השחיטה, דרך רחוקה היא לו ופטור.
ויתכן שטעם הנקודה: שהיא דרך רחוקה לו בעשיית הפסח, לא רחוקה ממש. ולכך חזר ואמר: ובדרך לא היה (במדבר ט׳:י״ג), ולא הזכיר: רחוקה. וצוה הכתוב לטמא ולמי שהיה בדרך רחוקה לעשות השני, והוא הדין. והטעם: לכל מי שלא עשה הראשון, ואפילו במזיד, שחייב לעשות השני, כדברי רבותינו (בבלי פסחים צ״ג:). ולא הזכיר הכתוב אלה אלא לומר שיעשו השני ברשות, ולמנוע הטמא מלעשות הראשון. אבל מי שהיה בדרך, פטור מן הראשון, ועושה השני, ואם רצה לצאת בראשון וצוה ושחטו עליו, הורצה, דקימא לן (בבלי פסחים צ״ב:) מיחס הוא דחס רחמנא עליה, ואי עביד תבא עליו ברכה.
ויתכן שלכך הזכיר הכתוב: רחוקה – כי בדרך הקרובה בידו לעשות השני או הראשון, שישחטו ויזרקו עליו, ויבא ויאכל לערב. (יד) וטעם וכי יגור אתכם גר – לצוות הגרים בפסח זה של מדבר, כאשר יצוה בו לישראל.
ויתכן כי מה שאמר בסדר בא אל פרעה: וכי יגור אתך גר ועשה פסח (שמות י״ב:מ״ח) – הוא על פסח מצרים, כי הפרשה ההיא על פסח מצרים נאמרה, כאשר פרשתי שם (רמב״ן שמות י״ב:מ״ג). והיה במשמע כי הגרים היוצאים ממצרים ערב רב יעשו פסח, שאף הם היו באותו הנס, אבל המתגיירים אחרי כן במדבר או בארץ לא יתחייבו בפסח, שלא היו הם או אבותיהם בכלל: ואותנו הוציא משם (דברים ו׳:כ״ג). לפיכך הוצרך בכאן לחייבם בפסחי דורות במדבר ובארץ. (טו) וביום הקים את המשכן – עתה יחזור לספר בעניני הנסיעה והמצות שנצטוו בה, כגון החצוצרות שנצטוה בהן עכשיו, להיותן למקרא העדה ולמסע המחנות (במדבר י׳:ב׳). וטעם: כסה הענן את המשכן לאהל העדות – להגיד שלא היה הענן מכסה אלא לאהל העדות לא חצר המשכן. (יט-כב) וטעם ובהאריך הענן – לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים, והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם, והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ״כ לא יעברו על רצון השם. וזה טעם: ושמרו בני ישראל את משמרת י״י ולא יסעו – כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצותו לא יסעו. וכן, אם יהיה הענן ימים מספר (במדבר ט׳:כ׳) – כשנים ושלשה ימים, והיו העם יגיעים מאד וענה בדרך כחם, יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וספר עוד, כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אף על פי שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה (במדבר ט׳:כ״א), כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר, וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורין שיעמדו שם, ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך.⁠^ה או יומים^ו (במדבר ט׳:כ״ב), ויסעו בלילה.
ויתכן שאירע להם במסעות שעשו כמסופר בכאן ולא בענין אחר, כי עמד הענן מערב עד בקר, ויומם ולילה, ויומים וחדש ושנה, ולכך הזכיר הכתוב אלו השיעורים בפרטם. ועמד שנים רבים^ז כאשר הזכיר תחלה, כגון בקדש שאמר: ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם (דברים א׳:מ״ו). רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק ביואל א׳:ג׳.

^א כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״וכן״.

^ב כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״להם״.

^ג כן בכ״י פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2 חסר: ״בהן״.

^ד כן בכ״י פרמא 3255, דפוס רומא, וכן במשנה כתב יד קאופמן פסחים ט׳:ב׳, ירושלמי פסחים ו׳:ג׳, ט׳:ב׳, והשוו משנה חגיגה ג׳:ה׳ בדפוסים. בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון: ״המודעית״. בדפוסים מאוחרים: ״המודיעין״.

^ה כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון, ובין השיטין בכ״י פרמא 3255 נוסף כאן: ״יום״.

^ו כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״יומם״.

^ז כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, פריס 222. בדפוס ליסבון: ״רבות״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון