×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים ז׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {שביעי} כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל⁠־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֥ה בָא⁠־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם⁠־רַבִּ֣ים ׀ מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ׃ (ב) וּנְתָנָ֞ם יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַחֲרֵ֤ם תַּחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹא⁠־תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחׇנֵּֽם׃ (ג) וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹא⁠־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹא⁠־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ׃ (ד) כִּֽי⁠־יָסִ֤יר אֶת⁠־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר׃ (ה) כִּֽי⁠־אִם⁠־כֹּ֤הא תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם מִזְבְּחֹתֵיהֶ֣ם תִּתֹּ֔צוּ וּמַצֵּבֹתָ֖ם תְּשַׁבֵּ֑רוּ וַאֲשֵֽׁירֵהֶם֙ תְּגַדֵּע֔וּן וּפְסִילֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֥וּן בָּאֵֽשׁ׃ (ו) כִּ֣י עַ֤ם קָדוֹשׁ֙ אַתָּ֔ה לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּךָ֞ בָּחַ֣ר׀ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה מִכֹּל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ (ז) בלֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכׇּל⁠־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי⁠־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכׇּל⁠־הָעַמִּֽים׃ (ח) כִּי֩ מֵאַהֲבַ֨תג יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם וּמִשׇּׁמְר֤וֹד אֶת⁠־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ⁠־מִצְרָֽיִם׃ (ט) {מפטיר} וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹהִ֑יםה הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָ֖ו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃ (י) וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹׂנְאָ֛יו אֶל⁠־פָּנָ֖יו לְהַאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל⁠־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם⁠־לֽוֹ׃ (יא) וְשָׁמַרְתָּ֨ אֶת⁠־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת⁠־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת⁠־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַעֲשׂוֹתָֽם׃ (יב) {פרשת עקב} וְהָיָ֣ה׀ עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה וּשְׁמַרְתֶּ֥ם וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְשָׁמַר֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לְךָ֗ אֶֽת⁠־הַבְּרִית֙ וְאֶת⁠־הַחֶ֔סֶד אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַאֲבֹתֶֽיךָ׃ (יג) וַאֲהֵ֣בְךָ֔ וּבֵרַכְךָ֖ וְהִרְבֶּ֑ךָ וּבֵרַ֣ךְ פְּרִֽי⁠־בִטְנְךָ֣ וּפְרִֽי⁠־אַ֠דְמָתֶ֠ךָ דְּגָ֨נְךָ֜ וְתִירֹשְׁךָ֣ו וְיִצְהָרֶ֗ךָ שְׁגַר⁠־אֲלָפֶ֙יךָ֙ וְעַשְׁתְּרֹ֣ת צֹאנֶ֔ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔הז אֲשֶׁר⁠־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃ (יד) בָּר֥וּךְ תִּֽהְיֶ֖ה מִכׇּל⁠־הָעַמִּ֑ים לֹא⁠־יִהְיֶ֥ה בְךָ֛ עָקָ֥ר וַֽעֲקָרָ֖ה וּבִבְהֶמְתֶּֽךָ׃ (טו) וְהֵסִ֧יר יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה מִמְּךָ֖ כׇּל⁠־חֹ֑לִי וְכׇל⁠־מַדְוֵי֩ מִצְרַ֨יִם הָרָעִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יָדַ֗עְתָּ לֹ֤א יְשִׂימָם֙ בָּ֔ךְ וּנְתָנָ֖ם בְּכׇל⁠־שֹׂנְאֶֽיךָ׃ (טז) וְאָכַלְתָּ֣ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ לֹא⁠־תָח֥וֹסח עֵֽינְךָ֖ עֲלֵיהֶ֑ם וְלֹ֤א תַעֲבֹד֙ אֶת⁠־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּֽי⁠־מוֹקֵ֥שׁ ה֖וּא לָֽךְ׃ (יז)  כִּ֤י תֹאמַר֙ בִּלְבָ֣בְךָ֔ רַבִּ֛ים הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִמֶּ֑נִּי אֵיכָ֥ה אוּכַ֖ל לְהוֹרִישָֽׁם׃ (יח) לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר⁠־עָשָׂה֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְפַרְעֹ֖ה וּלְכׇל⁠־מִצְרָֽיִם׃ (יט) הַמַּסֹּ֨ת הַגְּדֹלֹ֜ת אֲשֶׁר⁠־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וְהָאֹתֹ֤ת וְהַמֹּֽפְתִים֙ וְהַיָּ֤ד הַחֲזָקָה֙ וְהַזְּרֹ֣עַ הַנְּטוּיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוֹצִֽאֲךָ֖ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כֵּֽן⁠־יַעֲשֶׂ֞ה יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְכׇל⁠־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם׃ (כ) וְגַם֙ אֶת⁠־הַצִּרְעָ֔ה יְשַׁלַּ֛ח יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בָּ֑ם עַד⁠־אֲבֹ֗ד הַנִּשְׁאָרִ֛ים וְהַנִּסְתָּרִ֖ים מִפָּנֶֽיךָ׃ (כא) לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא׃ (כב) וְנָשַׁל֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת⁠־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן⁠־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃ (כג) וּנְתָנָ֛ם יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנֶ֑יךָ וְהָמָם֙ מְהוּמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הִשָּׁמְדָֽם׃ (כד) וְנָתַ֤ן מַלְכֵיהֶם֙ בְּיָדֶ֔ךָ וְהַאֲבַדְתָּ֣ אֶת⁠־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹֽא⁠־יִתְיַצֵּ֥ב אִישׁ֙ בְּפָנֶ֔יךָ עַ֥ד הִשְׁמִֽדְךָ֖ אֹתָֽם׃ (כה) פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ לֹֽא⁠־תַחְמֹד֩ כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ (כו) וְלֹא⁠־תָבִ֤יא תֽוֹעֵבָה֙ אֶל⁠־בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיִ֥יתָ חֵ֖רֶם כָּמֹ֑הוּ שַׁקֵּ֧ץ ׀ תְּשַׁקְּצֶ֛נּוּ וְתַעֵ֥ב ׀ תְּֽתַעֲבֶ֖נּוּ כִּי⁠־חֵ֥רֶם הֽוּא׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א כִּֽי⁠־אִם⁠־כֹּ֤ה =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (״כי״ מוקפת)
• דפוסים וקורן=<כִּ֣י אִם⁠־כֹּ֤ה> (״כי״ במונח)
ב ‹רווח› ל=פרשה סתומה
ג מֵאַהֲבַ֨ת =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (אין געיה) וכך במג״ה
• ל=מֵֽאַהֲבַ֨ת (געיה באות מ״ם) וכך אצל ברויאר; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• דפוסים וקורן=מֵאַֽהֲבַ֨ת (געיה באות אל״ף)
ד וּמִשׇּׁמְר֤וֹ =ל1,ש?,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=וּמִשָּׁמְר֤וּ (נקודת שורוק באות וי״ו האחרונה במקום חולם); אמנם הנקודה לא לגמרי ברורה בצילום כתב⁠־היד.
ה הָֽאֱלֹהִ֑ים ל=הָֽאֱלֹהִ֑ים בגעיה ימנית
ו וְתִירֹשְׁךָ֣ =ל1,ש,ש1,ק3,ל3,ל9 (אין געיה) וכך במג״ה
• ל,ו=וְתִֽירֹשְׁךָ֣ (געיה באות תי״ו) וכך אצל ברויאר; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• דפוסים וקורן=וְתִירֹֽשְׁךָ֣ (געיה באות רי״ש)
ז הָֽאֲדָמָ֔ה ל=הָֽאֲדָמָ֔ה בגעיה ימנית
ח תָח֥וֹס =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה (כתיב מלא וי״ו)
• ל!=תָחֹ֥ס (כתיב חסר וי״ו)
E/ע
הערותNotes
(א) ונשל – והשליך. (ב) לא תכרות להם ברית ולא תחונם – הזהיר בזה מחמול עליהם והסבה בזה פן יחטיאו אותנו ולזה הזהירתנו במה שיבא שלא נחיה כל נשמה באלו השבעה גוים ואף על פי שכבר רצה השם יתעלה שיקראו להם לשלום תחלה כמו שנתבאר בפרשת שופטים הנה הקשה את רוחם ואמץ את לבבם למען החרימם להשגחה על ישראל כמו שנזכר בספר שופטים ולזאת הסבה אמר בפרשת ואלה המשפטים שלא ישבו בארצנו פן יחטיאו אותנו לו. (ג) ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי וגו׳ – ידוע כי החתונות לא יתכן לאלו וזה מבואר ממה שנזכר בשפחה כנענית בפרשת משפטים שבניה אינם למי שהוליד אותם והוא העבד העברי אבל הם בניה והם עבדים כאמרו האשה וילדיה תהיה לאדוניה ולהורות שלא יהיה עמה חתונות לישראל אמר לא יומתו כי לא חופשה בשפחה חרופה ואם הענין בשפחה כנענית כן שנכנסה בקצת מצות התורה כל שכן באלו שלא נכנסו בגדר מצות התורה כלל ואמנם רוצה לומר: באמרו לא תתחתן בם שלא יעשה עמהם דבר דומה לחתונות והוא שתהיה מיוחדת לו כמנהג האשה עם בעלה והוא מבואר מזה שאם נתן ישראל בתו לאחד מאלו הגוים הנה ולדה כשר כמוה ואולם מנע זה כי הגוי שהוליד אותו יסיר הבן ההוא שילדה בת הישראל מאחרי השם יתעלה וכל שכן שימנע מנתינת בן ישראל לנכריה כי הוא יוליד בנים לעבודה זרה כי בניה הם כמוה ולזה אמר ועבדו אלהים אחרים רוצה לומר: זרע הבן וזרע הבת והנה לא הזהירה תורה אלא דרך חתנות אבל אם בא עליה שלא כדרך חתנות אינו לוקה מן התורה אך נתבאר בסוף פרשת בלק שקנאין פוגעים בו אם מצאוהו בשעת מעשה כמו שעשה פנחס בדבר זמרי וכזבי. (ה) כי אם כה תעשה להם מזבחותיהם תתוצון וגומ׳ – רוצה לומר: שלא תעשו עמהם מה שיביא אתכם לעבודה זרה כמו שנזכר בענין החתנות אבל השתדלו על כל פנים להסיר העבודה זרה מארצכם כדי שלא תהיו נמשכים אחריה ולזה צוה לנתוץ מזבחותיהם ולגדע אשריהם ולשרוף פסיליהם. (ו) כי עם קדוש אתה לי״י אלהיך וגו׳ – רוצה לומר: אין ראוי שתתגאל אתה בכל אלו הפחיתיות ואלו השיקוצים כשאר האומות כי כבר נבדלת משאר האומות בזאת התורה הנפלאה ונתקדשת בה ובה נהיית לשם יתעלה לעם סגלה מכל העמים וביאר להם כי לא מפני שהם עם רב בחר בהם השם יתעלה להשענו שבחזקם ינצחו שאר האומות אך הענין הוא בהפך כי ישראל הם המעט מכל העמים אך מאהבת השם יתעלה את ישראל ומצד בריתו עם האבות הוציאם ממצרים ביד חזקה לקרבם לעבודתו כדי שיהיו ראויים אל הטוב שייעד השם יתעלה לאבותיהם לתת לזרעם. (ט) וידעת כי י״י הוא האלהים – רוצה לומר: כי השם יתעלה הוא המשגיח בך ומנהיג אותך הוא האלהים במוחלט רוצה לומר: שהוא מנהיג כל הנמצאות. האל הנאמן – רוצה לומר: האל נאמן בהבטחתו. שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור – הנה מה שייעד השם יתעלה מהטוב הוא חסד בעת ההוא אך קיומו היעוד הוא כמו חק על השם יתעלה והוא יקיים אותו לדורות רבים והנה קרא אהביו הדביקים בו ומשיגים אותו כפי מה שאפשר ושומרי מצותיו הם מקיימי מצות השם יתעלה והנה שמירת מצותיו תביא לאהבה את י״י יתעלה כי יהיו דרך להשגתו יתעלה ואהבתו גם כן סבה לשמירת מצותי ובאר בזה כי הטוב המסודר לאדם מצד ההשגחה הפרטית ימשך לזרעו אחריו דורות רבים רבים מלמנות וכבר יתבאר כי זה הברית שכרת השם יתעלה עם האבות לא יפר לעולם ולזה אמר שישמרם השם יתעלה תמיד מכליון כמו שקדם או ירצה בזה שהשם יתעלה ממתין הברית והחסד לאוהביו לאלף דור וזה שכבר ייעד זה הטוב לאברהם וקיימו לו אחר זמן ארוך באופן יותר שלם במה שהשלים השם יתעלה זרע ישראל וקרבם לעבודתו ויהיה אמרו שומר הברית והחסד מענין אמרו ואביו שמר את הדבר והנה הבאור הזה הוא נאות בזה המקום לפי מה שאחשוב. (י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו – רוצה לומר: כי הטוב שייעד לשונאיו לא יאחר הגעתו אבל יגיעהו להם תכף להאביד שונאיו במה שיקרה להם מההפסד והכליון אחר הגעת הטוב ההוא להם כמו שקרה לאלו האומות כבר אבדו קודם הגעת הטוב בישראל וגם הטוב ההוא שמור עדין לישראל כי לא הגיע להם כל הטוב שנשבע השם יתעלה לאברהם בימי יהושע כי כבר נתן לו השם יתעלה עשר אומות ולא השחית יהושע כי אם קצת השבעה מהם ולזה יתאמת שזה הטוב שמור לישראל לאלף דור וכאשר ישלם הטוב ההוא יסודר הענין בדרך שלא תקרה עוד מלחמה כי אז יהפוך השם יתעלה אל העמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם י״י ולעבדו שכם אחד ובזה יתבאר כי להטיב לישראל היה כשהמתין להם השם יתעלה הברית והחסד לדורות רבים. (יא) ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים וגו׳ – רוצה לומר: כי הוא ראוי שישמור את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם. כי זה יהיה סבה להביא הטוב ולהתמידו לך הנה זה מה שצריך לבאר בזאת הפרשה.
(יב) פרשת והיה עקב
והיה עקב תשמעון וגו׳ עד סוף הפרשה. והיה עקב – רוצה לומר: בשכר שמיעתכם משפטי התורה וקיימם אותם ימתין לכם השם יתעלה הברית והחסד אשר נשבע לאבותיכם כדי שיהיה שמור לכם אל העת היותר נאות כמו שקדם בסוף פרשת ואתחנן ואולם עתה יתן לכם ארץ שבעה עממים כמו שזכר אחר זה וכמו שקדם פעמים רבות. (יג) ואהבך והרבך וגו׳ – רוצה לומר: שבשכר זה יאהבך השם יתעלה ותדבק השגחתו בך ויברכך, רוצה לומר: שיצליחך וירבך כי ירבה זרעך וזה כי השם יתעלה יברך פרי בטנך ויישיר דבר ההוייה שלא יקרה בה הפסד. וברך פרי אדמתך – בדרך שיהיה לך רב דגן ותירוש ויצהר ויברך הפירות והצאן בדרך שיפרה וירבה מקנך וזה יהיה על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך והנה ביאר בזה כי בשכר קיומו משפטי השם יתעלה יירש הארץ ויצליח בה ברבוי הבנים וברבוי הקנינים. (יד) ברוך תהיה מכל העמים וגומ׳ – הנה מיתרון השגחת השם יתעלה בך תהיה ברוך מכל העמים באופן שלא יהיה בך עקר ועקרה ולא בבהמתך וזה ענין נפלא מאד בעם גדול כזה. (טו) והסיר י״י ממך כל חולי וכל מדוה מצרים הרעים – אמנם אמר זה לפי שהיו ישראל חושבים בתחלת הענין שיהיה ממנהג השם יתעלה להמציא הרעות ולא הטובות כמו שזכרנו במה שקדם ולזה אמר שלא די שלא יביא השם יתעלה עליהם רעות אבל יסיר מהם כל חולי ולא יחשבו גם כן שיהיה דרך השם יתעלה לחדש בטובות ולא יוכל לחדש רעות כמו שהיו חושבים קצת הקודמים כי שם שני אלוהות הא׳ עושה הטובות והאחד עושה הרעות כי כבר יחדש רעות נפלאות כמו מכות מצרים בכל שונאי ישראל. (טז) ואכלת את כל העמים וגו׳ – אמר שבשכר זה גם כן תשחית כל העמים אשר י״י אלהיך נותן לך. ולא תחוס עינך עליהם – הזהיר בזה שלא לרחם עליהם כדי שלא יחטיאו את ישראל. ולא תעבוד את אלהיהם – ביאר בזה שאם תרחם עליהם לבלתי השחיתם הנה יהיה זה סבה אל שתעבוד אל אלהיהם כי החמלה עליהם הוא מוקש לך עוד הזהירם שלא ייראו שלא יוכלו להוריש הגוים הרבים ההם כי יש להם לבטוח שיד השם יתעלה לא תקצר להורישם בעבור מה שראו מנפלאותיו שעשה ביציאת מצרים. (כ) וגם את הצרעה ישלח י״י אלהיך בם – ידמה שהצרעה היה ממיתה אותם או ירצה בזה שהשם יתעלה ימציא להם מה שימיתם בדרך שלא יחיו הנשארים והנסתרים מפני בני ישראל כאמרו וי״י השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים. (כב) ונשל י״י את הגוים האלה – אמר שמעט מעט ישליכם השם יתעלה מפני בני ישראל. כי לא יוכלו לכלותם מהר פן תרבה עליהם חית השדה. והנה אמר זה על צד המשל לגוים אשר סביבותיהם שהם חוץ מן הארץ הזאת אשר הוגבלת להיות לישראל כי בראותם זה יעזרום לפחדם שיעשו להם ישראל ככה כמו שעושים לאלו אך בלכדם עיר אחר עיר לא ירגישו בזה כל כך גם הגוים אשר צונו להשמידם ולא תהיה במלחמה עם עם רב מאד ואף על פי שיד השם יתעלה לא תקצר הנה יבקש על הרוב במה שיעשוהו הסבות הנאותות כשיתכן זה כמו שזכרנו במקומות רבים במה שקדם לנו בזה הספר. (כד) לא יתיצב איש בפניך עד השמידך אותם – שלא יוכלו איש מהם להתיצב לפניך להלחם עמך ויתמיד להם השפלות והדלות הזה עד שכבר תשמיד אותם לגמרי. (כה) פסילי אלהיהם תשרפון – רוצה לומר: שלא תהנו ממנו כי מזה הצד זכר זה בזה המקום כמו שנתבאר במה שאמר אחר זה לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך והנה הזהיר בו מלהנות בצפוי הפסילים כל שכן בפסילים עצמם. פן תוקש בו – רוצה לומר: פן יהיה לך למוקש ויביאך לעבוד עבודה זרה וזה כי לפעמים יתכן במי שלקח זה שיצליחו נכסיו ויחשוב שמה שבא מן העבודה זרה בידו סבב זה ויביאהו זה לעבוד עבודה זרה. כי תועבת י״י אלהיך הוא – רוצה לומר: שזה הדבר הוא נתעב ומרוחק אצל השם יתעלה. (כו) ולא תביא תועבה אל ביתיך וגומ׳ – רוצה לומר: לא תביא זה הדבר המרוחק בביתך כי זה יסבב שתהיה חרם כמוהו ותשמד. שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא – בדרך שלא תקרבהו לך ליהנות בו בצד מהצדדים כי חרם הוא ולזה תחוייב להחרימו ולכלותו בדרך שלא ישאר לו שום מציאות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144