×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית ל״התנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶֽל⁠־יַעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵֽית⁠־אֵ֖ל וְשֶׁב⁠־שָׁ֑ם וַעֲשֵׂה⁠־שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבׇ֨רְחֲךָ֔א מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ׃ (ב) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל⁠־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת⁠־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם׃ (ג) וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית⁠־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה⁠־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַֽיְהִי֙ב עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי׃ (ד) וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל⁠־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כׇּל⁠־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת⁠־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאׇזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם⁠־שְׁכֶֽם׃ (ה) וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל⁠־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔םג וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ (ו) וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית⁠־אֵ֑ל ה֖וּא וְכׇל⁠־הָעָ֥ם אֲשֶׁר⁠־עִמּֽוֹ׃ (ז) וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּֽית⁠־אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים בְּבׇרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו׃ (ח) וַתָּ֤מׇת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית⁠־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃ (ט) וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶֽל⁠־יַעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ׃ (י) וַיֹּֽאמֶר⁠־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַעֲקֹ֑ב לֹֽא⁠־יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֨ד ע֜וֹד יַעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם⁠־יִשְׂרָאֵל֙ יִהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ (יא) וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ׃ (יב) {ששי} וְאֶת⁠־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃ (יג) וַיַּ֥עַל מֵעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ׃ (יד) וַיַּצֵּ֨ב יַעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן׃ (טו) וַיִּקְרָ֨א יַעֲקֹ֜ב אֶת⁠־שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹהִ֖ים בֵּֽית⁠־אֵֽל׃ (טז) וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי⁠־ע֥וֹד כִּבְרַת⁠־הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ׃ (יז) וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַמְיַלֶּ֙דֶת֙ אַל⁠־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי⁠־גַם⁠־זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן׃ (יח) וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן⁠־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא⁠־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין׃ (יט) וַתָּ֖מׇת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ (כ) וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל⁠־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת⁠־רָחֵ֖ל עַד⁠־הַיּֽוֹם׃ (כא) וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אׇֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל⁠־עֵֽדֶר׃ (כב) הוַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗֔ןו וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת⁠־בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל זוַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי⁠־יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר׃ח (כג) בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשכָ֖רט וּזְבֻלֽוּןי׃ (כד) בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן׃ (כה) וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי׃ (כו) וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד⁠־ל֖וֹ בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם׃ (כז) וַיָּבֹ֤א יַעֲקֹב֙ אֶל⁠־יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר⁠־גָּֽר⁠־שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק׃ (כח) וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃ (כט) וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מׇת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל⁠־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בְּבׇ֨רְחֲךָ֔ =ל1?,ש,ק3,ו ושיטת-א וכמו כן בתיגאן ובדפוסים
• ל=בְּבָרְחֲךָ֔ (אין מתיגה)
• הערות ברויאר והמקליד
• סימנים ומכון ממרא
ב וַֽיְהִי֙ =ו,ק3 ושיטת-א וכמו כן בתיגאן
• ל,ל1,ל-מ?,ש=וַיְהִי֙ (אין געיה)
ג סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם =ל1,ש,ו,ק3,ה,ש2 ומסורות-א,ל וטברניות ומ״ש (כתיב מלא וי״ו) וכמו כן בתיגאן
• ל!=סְבִיבֹ֣תֵיהֶ֔ם (כתיב חסר וי״ו)
ד שִׁמְךָ֨
• הערת המקליד (בטעם קדמא) בניגוד ל-BHS <שִׁמְךָ֙> בטעם פשטא בטעות
ה • בתצוגה כאן משולבים שתי מערכות של טעמים, מערכת שבה המלים ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״ מהוות פסוק נפרד, ומערכת המצרפת את הכל לפסוק אחד.
• מספור הפסוקים בהמשך הפרק הוא לפי המערכת המצרפת את הכל לפסוק אחד.
• במלים שבהן יש הבדל בין טעמי שתי המערכות ושני הטעמים מופיעים באותה אות של המלה, בדרך כלל מוצג הטעם מן המערכת של פסוק אחד לפני הטעם מן המערכת של שני פסוקים. אולם במלה אחת (״יִשְׂרָאֵל״) מגבלות הפונטים גורמות לכך שנהפך הסדר.
• לתצוגה המפרידה בין שתי מערכות הטעמים שבפסוק זה, עיינו במהדורת מקרא על פי המסורה.
ו רְאוּבֵ֗֔ן =ש ומ״ש (רביע ואחר כך זקף קטן); מ״ק-ש=<זה הפסוק יש לו שני טעמים טעמ׳ קדמ׳ ראוב֔ן כַ֕ הָ֖ה לֶ֣ בִ֑ מ֖ אֵֽל׃״>
• ל,ק3,ה,ש2=רְאוּבֵ֔+ב֗ן (רְאוּבֵ֔֗ן) (זקף קטן ורביע בהיפוך סדר הופעת הטעמים)
• ברויאר היה בספק אם הרביע קיים בכתי״ל, אבל מעיון בכתב⁠־היד מתברר שכן (וכך קבע גם דותן).
ז ‹פפ› יש כאן רווח של שורה ריקה בכתבי⁠־היד ל,ש,ק3. לפי מערכת הטעם העליון, הרווח הזה של פרשה פתוחה נמצא באמצע הפסוק.
ח ‹סוף פסוק› =ש (נקודותיים של סוף פסוק לטעם התחתון) וכך במהדורות ברויאר.
• ל,ק3=אין נקודותיים של סוף פסוק, וכמו כן במ״ג דפוס ונציה ובדפוסים הישנים וקורן; וכך אצל דותן ומג״ה וסימנים.
ט וְיִשָּׂשכָ֖ר =ל,ש,ק3
• ברויאר ציין ספק אם השי״ן דגושה בכתי״ל, אבל מעיון בצילום בהגדלה מתברר שכן, וכן דעתו של דותן
י וּזְבֻלֽוּן =ל1,ש,ו,ק3,ה,ש2 ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
• ל!=וּזְבוּלֻֽן (כתיב מלא וי״ו וחסר וי״ו)
E/ע
הערותNotes
(א) התועלת התשיעי הוא בדעות, והוא שה׳ יתעלה, כשיעזור לדבקים בו וישגיח בהם, יעשה זה בסיבות היותר נאותות. ולזה ציוה ה׳ יתעלה יעקב שיסור משם פן תדבקנו הרעה שם מאנשי הארץ, וְילך לבית אל וְיעשה לו שם מזבח יעבוד בו ה׳ יתעלה באופן שיִּשְׁלַם לו שם הדבקות בה׳ יתעלה בַּיּותר שלם שאפשר, כדי שתדבק בו ההשגחה האלהית. ולזאת הסיבה בעינה ציוה המלאך ללוט (יט, יז; כב) שיימלט ההרה פן תדבקנו הרעה שם, ולא הסכים ה׳ יתעלה להציל לוט לבדו במקום שהיה בו. כי הוא יבקש תמיד במה שיעשהו מאלו הענינים שיהיה באמצעות הסיבות אשר בהם יותר מעט מהזרוּת אל הסידור הטבעי, כמו שביארנו בששי מספר מלחמות ה׳ (ח״ב פי״ב). (ב-ד) התועלת העשירי הוא במידות, והוא שראוי לאדם כשיירא ממקרים רעים, שישוב אל ה׳ יתעלה בכל עוז, ויסיר ממנו ומביתו כל דבר מגונה, כי בזה יתקרב לה׳ יתעלה וירחמהו. ולזאת הסיבה ציוה יעקב לנקות ביתו מכל דבר רע בהיותו ירא מאנשי הארץ שישמידוהו הוא וביתו. והנה הסכים יעקב שלא ליהנות מעבודה זרה, לסיבה בעינה אשר מנעה התורה ההנאה ממנה. (ח) התועלת האחד עשר הוא במידות, והוא שראוי לאדם לגמול חסד עם המתים אשר הגיע לו מהם טוב בחייהם. ולזה סיפר שכבר קרא יעקב ׳אלון בכות׳ שֵׁם האלון אשר נקברה שָׁם דבורה מינקת רבקה, כי זה ממה שיורה שכבר בכה שם. ולזאת הסיבה בעינה הציב יעקב מצבה על קבורת רחל באופן שהציב אותה, כדי שישאר זכרה זמן ארוך, כי בזה מגמילות חסדים מה שלא יֵעָלֵם. (כב) התועלת השנים עשר הוא במידות, והוא שראוי לאדם שלא יפליג לכעוס על בנו הגדול על פעולותיו המגונות, כי אולי יהיה טורדו מֵאִתּוֹ ויפסידהו. אבל ראוי לו אז שיקרבהו יותר אליו להדריכו בדרך ישרה. ולזאת הסיבה סיפר שכבר שמע ישראל זה הפועַל המגונה אשר עשה ראובן, ולא זכר שכעס עליו. ואולם ביום צוותו את בניו עֲנָשׁוֹ על זה הפועַל המגונה, ועשק ממנו הבכורה ונתנהּ ליוסף. מהדורת הרב ברוך ברנר והרב אלי פריימן, באדיבות הוצאת מכון מעליות (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×