Radak Yeshayahu 48 – רד"ק ישעיהו מח‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) שִׁמְעוּ⁠־זֹ֣את בֵּֽית⁠־יַעֲקֹ֗ב הַנִּקְרָאִים֙ בְּשֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִמֵּ֥י יְהוּדָ֖ה יָצָ֑אוּ הַֽנִּשְׁבָּעִ֣ים׀ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֗הי״י֗ וּבֵאלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א בֶאֱמֶ֖ת וְלֹ֥א בִצְדָקָֽה׃ (ב) כִּֽי⁠־מֵעִ֤יר הַקֹּ֙דֶשׁ֙ נִקְרָ֔אוּ וְעַל⁠־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נִסְמָ֑כוּ יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ג) הָרִֽאשֹׁנוֹת֙ מֵאָ֣ז הִגַּ֔דְתִּי וּמִפִּ֥י יָצְא֖וּ וְאַשְׁמִיעֵ֑ם פִּתְאֹ֥ם עָשִׂ֖יתִי וַתָּבֹֽאנָה׃ (ד) מִדַּעְתִּ֕י כִּ֥י קָשֶׁ֖ה אָ֑תָּה וְגִ֤יד בַּרְזֶל֙ עׇרְפֶּ֔ךָ וּמִצְחֲךָ֖ נְחוּשָֽׁה׃ (ה) וָאַגִּ֤יד לְךָ֙ מֵאָ֔ז בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא הִשְׁמַעְתִּ֑יךָ פֶּן⁠־תֹּאמַר֙ עׇצְבִּ֣י עָשָׂ֔ם וּפִסְלִ֥י וְנִסְכִּ֖י צִוָּֽם׃ (ו) שָׁמַ֤עְתָּֽ חֲזֵה֙ כֻּלָּ֔הּ וְאַתֶּ֖ם הֲל֣וֹא תַגִּ֑ידוּ הִשְׁמַעְתִּ֤יךָ חֲדָשׁוֹת֙ מֵעַ֔תָּה וּנְצֻר֖וֹת וְלֹ֥א יְדַעְתָּֽם׃ (ז) עַתָּ֤ה נִבְרְאוּ֙ וְלֹ֣א מֵאָ֔ז וְלִפְנֵי⁠־י֖וֹם וְלֹ֣א שְׁמַעְתָּ֑ם פֶּן⁠־תֹּאמַ֖ר הִנֵּ֥ה יְדַעְתִּֽין׃ (ח) גַּ֣ם לֹֽא⁠־שָׁמַ֗עְתָּ גַּ֚ם לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ גַּ֕ם מֵאָ֖ז לֹא⁠־פִתְּחָ֣ה אׇזְנֶ֑ךָ כִּ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ בָּג֣וֹד תִּבְגּ֔וֹד וּפֹשֵׁ֥עַ מִבֶּ֖טֶן קֹ֥רָא לָֽךְ׃ (ט) לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ אַאֲרִ֣יךְ אַפִּ֔י וּתְהִלָּתִ֖י אֶחֱטׇם⁠־לָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הַכְרִיתֶֽךָ׃ (י) הִנֵּ֥ה צְרַפְתִּ֖יךָ וְלֹ֣א בְכָ֑סֶף בְּחַרְתִּ֖יךָ בְּכ֥וּר עֹֽנִי׃ (יא) לְמַעֲנִ֧י לְמַעֲנִ֛י אֶעֱשֶׂ֖ה כִּ֣י אֵ֣יךְ יֵחָ֑ל וּכְבוֹדִ֖י לְאַחֵ֥ר לֹא⁠־אֶתֵּֽן׃ (יב) שְׁמַ֤ע אֵלַי֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל מְקֹרָאִ֑י אֲנִי⁠־הוּא֙ אֲנִ֣י רִאשׁ֔וֹן אַ֖ף אֲנִ֥י אַחֲרֽוֹן׃ (יג) אַף⁠־יָדִי֙ יָ֣סְדָה אֶ֔רֶץ וִימִינִ֖י טִפְּחָ֣ה שָׁמָ֑יִם קֹרֵ֥א אֲנִ֛י אֲלֵיהֶ֖ם יַעַמְד֥וּ יַחְדָּֽו׃ (יד) הִקָּבְצ֤וּ כֻלְּכֶם֙ וּֽשְׁמָ֔עוּ^א מִ֥י בָהֶ֖ם הִגִּ֣יד אֶת⁠־אֵ֑לֶּה יְהֹוָ֣הי״י֣ אֲהֵב֔וֹ יַעֲשֶׂ֤ה חֶפְצוֹ֙ בְּבָבֶ֔ל וּזְרֹע֖וֹ כַּשְׂדִּֽים׃ (טו) אֲנִ֥י אֲנִ֛י דִּבַּ֖רְתִּי אַף⁠־קְרָאתִ֑יו הֲבִאֹתִ֖יו וְהִצְלִ֥יחַ דַּרְכּֽוֹ׃ (טז) קִרְב֧וּ אֵלַ֣י שִׁמְעוּ⁠־זֹ֗את לֹ֤א מֵרֹאשׁ֙ בַּסֵּ֣תֶר דִּבַּ֔רְתִּי מֵעֵ֥ת הֱיוֹתָ֖הּ שָׁ֣ם אָ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛היֱ⁠־הֹוִ֛ה שְׁלָחַ֖נִי וְרוּחֽוֹ׃ (יז) כֹּה⁠־אָמַ֧ר יְהֹוָ֛הי״י֛ גֹּאַלְךָ֖ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֨י יְהֹוָ֤הי״י֤ אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מְלַמֶּדְךָ֣ לְהוֹעִ֔יל מַדְרִֽיכְךָ֖^ב בְּדֶ֥רֶךְ תֵּלֵֽךְ׃ (יח) ל֥וּא הִקְשַׁ֖בְתָּ לְמִצְוֺתָ֑י וַיְהִ֤י כַנָּהָר֙ שְׁלוֹמֶ֔ךָ וְצִדְקָתְךָ֖ כְּגַלֵּ֥י הַיָּֽם׃ (יט) וַיְהִ֤י כַחוֹל֙ זַרְעֶ֔ךָ וְצֶאֱצָאֵ֥י מֵעֶ֖יךָ כִּמְעֹתָ֑יו לֹא⁠־יִכָּרֵ֧ת וְֽלֹא⁠־יִשָּׁמֵ֛ד שְׁמ֖וֹ מִלְּפָנָֽי׃ (כ) צְא֣וּ מִבָּבֶל֮ בִּרְח֣וּ מִכַּשְׂדִּים֒ בְּק֣וֹל רִנָּ֗ה הַגִּ֤ידוּ הַשְׁמִ֙יעוּ֙ זֹ֔את הוֹצִיא֖וּהָ עַד⁠־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אִמְר֕וּ גָּאַ֥ל יְהֹוָ֖הי״י֖ עַבְדּ֥וֹ יַעֲקֹֽב׃ (כא) וְלֹ֣א צָמְא֗וּ בׇּֽחֳרָבוֹת֙^ג הוֹלִיכָ֔ם מַ֥יִם מִצּ֖וּר הִזִּ֣יל לָ֑מוֹ וַיִּ֨בְקַע⁠־צ֔וּר וַיָּזֻ֖בוּ מָֽיִם׃ (כב) אֵ֣ין שָׁל֔וֹם אָמַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ לָרְשָׁעִֽים׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א וּֽשְׁמָ֔עוּ א=וּֽשֲׁמָ֔עוּ (חטף)

^ב מַדְרִֽיכְךָ֖ א=מַדְרִֽיכֲךָ֖ (חטף)

^ג בׇּֽחֳרָבוֹת֙ קורן=בָּֽחֳרָבוֹת֙ (קמץ גדול באות בי״ת) למרות שהקמץ אינו לְשֵׁם יידוע.

(א) שמעו זאת – אמר הנביא כנגד אנשים שהיו רעים: שמעו זאת העתידה שאמרתי שאחריב בבל בעבורכם אחר שתגלו אליה בעונותיכם, ועם כל זה לא נטשתי אתכם ואתם בית יעקב שהיה עבדי, והיה לכם ללמד מעשה אביכם הנקראים בשם ישראל, וכיון שאתם נקראים בשם ישראל אביכם, היה לכם להיות כמוהו.
וממי יהודה יצאו – כלומר מזרע יהודה שהיה טוב, ועל הדרך הזה: עין יעקב (דברים ל״ג:כ״ח), ממקור ישראל (תהלים ס״ח:כ״ז). וזכר יהודה – כי על שבט יהודה נבא, כמו שאמר בראש הספר: אשר חזה על יהודה וירושלם (ישעיהו א׳:א׳).
הנשבעים בשם י״י ובאלהי ישראל יזכירו – כפל הענין במלות שונות.
והנה הם נשבעים בו, ומזכירים שמו לא באמת ולא בצדקה – כי אינם עושים מצותיו ואינם יראים אותו ואינם חוששים בהזכרת שמו אם לאמת אם לשוא, כי אם ישבע אדם בחי המלך והוא מורד בו, ראוי שיענשהו. (ב) כי מעיר הקדש – היא ירושלם שהיא עיר הקדש, כי האל בחרה לשכנתו שהוא קדוש ישראל, והיה לכם להיות קדושים ולא לטמא העיר אשר אתם נקראים על שמה, כמ״ש: ובני ציון גילו ושמחו בי״י אלהיכם (יואל ב׳:כ״ג). ואינו אומר על ירושלם לבדה, כי על כל שבט יהודה.
נסמכו – בפיהם ולא בלבבם.
והוא י״י צבאות שמו – שהוא אדון צבאות מעלה ומטה, ובידו הכל לעשות בהם כרצונו, ואיך לא יראתם מפניו. (ג) הראשונות – דבר סנחריב, כי זאת התוכחה אחריו נאמרה, וכיון שהגדתי ע״י נביאי ובא מה שאמרתי, היה לכם להאמין בי ולשמור מצותי כי ראיתם כי פתאום עשיתי בסנחריב מה שגזרתי עליו, כמו שאמר: ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור (מלכים ב י״ט:ל״ה).
ואמר הראשונות – בלשון רבים, וכן יצאו ואשמיעם ותבאנה, כי פעמים רבות התנבא על דבר סנחריב כמו שכתוב בזה הספר כמו שפירשנו. (ד) מדעתי – כבר ידעתי כי קשה אתה ואע״פ כן אוכיחך, כי התשועה הגדולה שראית בימי סנחריב הרי אתה כאלו לא ראית, היש קושי לב בעולם כזה? וכן אמר משה רבינו עליו השלום: כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה (דברים ל״א:כ״ז), ואמר: ידעתי כי השחת תשחיתון (דברים ל״א:כ״ט).
וגיד ברזל – קשה כגיד ברזל, כי אחר שהפכת ערפך אלי, לא פנית עוד אלי, כאלו ערפך גיד ברזל שלא יוכל לחזור, כאלו איננו פרקים, וכן מצחך הוא כנחושה שלא תבוש מפני, כי העזות יראה במצח ובפנים, כי מי שיש בו העזות ירים מצחו ופניו כנגד מוכיחו, כאלו מצחו ופניו קשים שלא יוכל להכניעם ולהכלם, אלא ירים בעזות מצחו ופניו, וכן כתוב: חזקו פניהם מסלע (ירמיהו ה׳:ג׳). (ה) ואגיד – הגזירה העתידה לבא הגדתי לך אותה מאז בטרם תבא.
פן תאמר – שאלו לא עשיתי זה, שמא היית אומר: עצבי עשם – עשה אלו הגזרות הבאות, ונסכי צוה אותה שיבאו. (ו) שמעת חזה כלה – שמעת אותה הגזרה כמו שהשמעתיך, ראה אותה, כלה באה.
ואתם הלא תגידו – וכי תכחישו מה שראיתם בעיניכם? והנה השמעתיך עוד חדשות מעתה, העתידות לבא, והוא חרבן בבל כמו שיספר.
ונצורות – שמורות אצלי, ולא ידעתם אותם. (ז) עתה נבראו – העת שיצאו מפי השם הוא עת בריאתם.
ולפני יום – ולא לפני היום הזה שאני מגידם, שמא תאמר הנה ידעתון, זה לא היה, כי עתה נבראו ולא ידעתם ולא שמעתם עד עתה. (ח) גם לא שמעת – יש לפרשו דבק בפסוק שלפניו.
והנכון לפרשו בפני עצמו, אמר לו דרך תוכחה: גם לא שמעת מה שצויתיך, כלומר לא קבלת, גם לא ידעת כי סרו המצות מלבבך ושכחתם, והנה לא ידעת אותם.
גם מאז – לא היה עתה תחילת בוגדך, כי גם מאז הדורות שעברו לא פתחה אזנך לקבל דברי. וחירק הפ״א מקום שורק, וכן ופתחו שעריך (ישעיהו ס׳:י״א), פתח הסמדר (שיר השירים ז׳:י״ג). והנכון שיהיו כמשמעם מבנין פיעל, והם פעלים עומדים.
בגוד תבגוד – בכל דור ודור יש בך בוגדים.
כי... מבטן – ר״ל מעת היותך לי לעם פשעת בי, וכן קרא לך פושע כי במדבר פשעת בי כמה פעמים, כי מי שהוא פושע פעם אחת לא יקרא פושע, אלא מי ששונה תמיד בפשעו יקרא פושע.
או פירוש מבטן – כי הרשע יש קצת ממדותיו בטבע יצירתו, וכן הצדיק, כמו שאמר ברשעים: זורו רשעים מרחם תעו מבטן דוברי כזב (תהלים נ״ח:ד׳), וכן אומר על הצדיק: בטרם אצרך בבטן ידעתיך (ירמיהו א׳:ה׳). (ט) למען שמי – שנקרא שמי עליכם, שנקראתם עם י״י, וכן אמר משה רבינו בתפלתו: והם עמך ונחלתך (דברים ט׳:כ״ט).
אאריך אפי – בכל דור ודור, כי אתם חייבים כליה במעשיכם הרעים אלא שאני מאריך אפי למען שמי ולמען תהלתי, כי תהלה היא לי בהיות לי עם מיוחד מבין העמים דבקים בי, כי אם יפשעו בי ישובו אלי.
אחטם – כמו: אאריך אפי, כי האף יקרא חוטם. (י) הנה צרפתיך – לא רציתי להכריתך בעונותיך, אבל צרפתיך על ידי ענויים, בחרב ובשבי ובדבר.
ולא בכסף – ולא כצורף כסף, כי צורף הכסף יסיר כל הסיגים מן הכסף ויכלה אותם ממנו עד שלא ישאר בו אלא כסף צרוף, ואני לא עשיתי כן כי מעטים היו הנשארים אם עשיתי כן, אבל הרשעים שבכם, שהם הסיגים, עניתים בחלאים או בשבי או בשכול בנים או בפרי בהמה או בפרי האדמה, כמו שכתוב בקללות, לא להכריתם מכל וכל, וזהו שאמר: בחרתיך בכור עוני.
ובדרש: ולא בכסף – ולא ע״י אור של גיהנם, כי כצרוף הכסף באור, שבחרתי לך כור עוני כנגד כור האור.
כור – הוא כלי שמתיכין בו הכסף, ועוני – כולל כל מיני ענויים.
יש מפרשים בחרתיך – כמו: בחנתיך, ואין צורך רק הוא כמשמעו, כי הצרוף הוא בחירת הכסף מהסיגים. (יא) למעני למעני – הכפל רוצה לומר למען שמי ולמען תהלתי, כמו שאמר: כי איך יחל – איך יהיה מחולל שמי אם אכריתך.
וכבודי לאחר לא אתן – לא אתן לאחר כבודי שיתפארו עובדי אל אחר עלי, שיאמרו אלהיהם מסר ישראל ולא היה כח בידו להושיעם מידם.
יחל – מבנין נפעל, מבעלי הכפל. (יב) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי – שאני קראתיו ישראל, ואתם נקראים על שמו ישראל.
אני הוא – בזמן עומד.
אני ראשון – בזמן שעבר.
אני אחרון – בזמן עתיד. (יג) אף ידי – לא תאמר כי מראשית הזמן אני לבד, כי אף טרם הזמן אני, כי ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, והזמן נברא בבריאתם.
ואמר: יסדה – לפי שהארץ כיסוד לבנין לפי שהיא תחתונה, והשמים נטוים עליה.
וזכר היד, שהיא שמאל, לארץ, לפי שהיא נקלה כנגד השמים, וזכר הימין לשמים, שהשמים נכבדים מהארץ כמו שהימין נכבדת מהשמאל, ועוד כי פעולת הימין יותר קיימת מפעולת השמאל, כן השמים קיימים באישיהם ואין כן אישי הארץ.
ופירוש טפחה – תכן אותם בטפחו, כמו שאמר: ושמים בזרת תכן (ישעיהו מ׳:י״ב).
קורא אני אליהם יעמדו יחדו – הנה נחלקו רבותינו ז״ל בבריאת שמים וארץ: בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחילה ואחר כך הארץ, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א׳:א׳), ובית הלל אומרים: הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים, שנאמר: לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים (תהלים ק״ב:כ״ו). אמר רבי תנחומא: אנא אמרית טעמא, לבריאה – שמים קדמו, שנאמר: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א׳:א׳), ולשכלול – הארץ קדמה, שנאמר: ביום עשות י״י אלהים ארץ ושמים (בראשית ב׳:ד׳). אמר רבי שמעון בן יוחי: תמה אני איך נחלקו אבות העולם, בית שמאי ובית הלל, על בריאת שמים וארץ, אלא שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה, שנאמר: קורא אני אליהם יעמדו יחדו.
ואדוני אבי ז״ל פירש יעמדו יחדיו – כי כאשר ברא הבורא יתברך שמים וארץ הנה הוציאם מאין ליש ומכח הטבע למעשה, ומחוברים בראם בראשיתם, ועלו השמים בטבעם כדרך העליונים לעלות, וירדה הארץ בטבעה כדרך התחתונים לרדת, ואלו לא העמידם האל היו עוד היום השמים עולים והארץ יורדת, אך כאשר ראה האל יתברך טוב עמידתם, העמידם, וזהו שאמר: קורא אני אליהם יעמדו יחדו.
והחכם רבי אברהם פירש: אני עשיתים ובעת שאקרא אליהם למלא חפצי יעמדו שניהם לפני כעבדים.
והנכון בעיני שפירושו כן: אני עשיתים בתחילת בריאתם, וכל ימי עולם הם עומדים יחדו בכחי. ופירוש קורא אני אליהם –שאני משפיע עליהם כחי בכל עת, ובו יעמדו על תכונתם, וכאלו אני קורא להם שיעמדו ועומדים. (יד) הקבצו – וכיון שאני עשיתי הכל, בידי כל הנבראים, ואני אשפיל מלכות זו וארים אחרת כמו שאעשה לבבל להשפילה ולהרים כורש, וכשתקבצו כולכם היש בכם, בנקבצים, מי שידע אלה העתידות שאני עושה.
מי בהם – שהגידם.
י״י אהבו – פירוש כורש, וכבר זכרו כמה פעמים שהוא יחריב בבל, לפיכך סמך על המבין, וזכרו בכנוי ולא זכר שמו, י״י אהב אותו כי יעשה חפץ האל בבבל, ויראה זרוע האל בכשדים, כי הוא לא התפאר בכחו כמו סנחריב ונבוכדנצר, אלא אמר: כל ממלכות הארץ נתן לי (עזרא א׳:ב׳) אלהי השמים.
ומה שאמר הקבצו – לנכח, ואמר בהם – שלא לנכח, כן דרך הלשון, וכן: שמעו עמים כולם (מיכה א׳:ב׳) וזולתו.
כשדים – חסר בי״ת השמוש, והוא כמו: בכשדים, וכן לזנות בית אביה (דברים כ״ב:כ״א) – שהוא כמו בבית אביה, ורבים כמוהו.
ויונתן פירש אהבו – על ישראל, שתרגם: י״י דרחים ליה לישראל עביד רעותיה בבבל וגו׳. (טו) אני אני – הכפל לחזק.
או פירוש אני – שהייתי, ואני – שאהיה, וכמו שדברתי על כורש על ידי נביאי, כן הביאותיו אל בבל ותצליח דרכו.
ומה שאמר: אף קראתיו בשם, כמו שאומר למשיחו לכרש (ישעיהו מ״ה:ד׳). (טז) קרבו – אלה דברי הנביא.
לא מראש בסתר דברתי – נבואת סנחריב שהיתה ראשונה לא דברתי בסתר, אלא בגלוי אמרתי כי כן יהיה.
מעת היותה – מעת היות הגזרה, שם הייתי אני כי האל הודיעה לי, ואני אמרתי אותה לכם בגלוי, וכן נתקיימה הגזירה, כמו שאמרתי: אתם עדי (ישעיהו מ״ד:ח׳), וכן עתה אדני אלהים שלחני על הגזרה העתידה לבא, והיא חרבן בבל.
ורוחו – פירוש מלאכו, כלומר ומלאכו בא אלי בשליחות האל יתברך בנבואה, והודיעני זאת הגזרה העתידה לבא, ושלחני אליכם שאודיענה לכם. ומה שהוצרך לומר ורוחו – כי פעמים ישמע הנביא קול בלא ראית מלאך, ופעמים יראה מלאך במראה הנבואה.
ואדוני אבי ז״ל פירש לא מראש – כאשר נבאתי נבואת סנחריב בגלוי דברתי. ומעת היותה – אותה הנבואה שאמר: את מי אשלח ומי ילך לנו (ישעיהו ו׳:ח׳) שם אני מזומן, ועתה י״י אלהים שלחני ורוחו שם בקרבי להתנבא העתידות.
והגאון רב סעדיה פירש כמו: ברוחו, על דרך: ותעד בם ברוחך ביד נביאיך (נחמיה ט׳:ל׳), וכמוהו: דרשו י״י ועזו (תהלים ק״ה:ד׳) – כמו: בעוזי.
והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש ורוחו – ומלאכו הממונה על מלכות פרס, כי יש מלאכים ממונים על המלכיות כמו שכתוב בספר דניאל.
ויונתן תרגם: מעדן דאתפרשו עממיא וגו׳. (יז) כה אמר י״י גאלך – מגלות בבל על ידי כורש.
מלמדך – אני מלמד בכל יום להועיל לך, שתהיה בשלום אם תשמע לי, ולא תגלה לבבל, ולא תצטרך לתשועה זאת אם תלך בדרך שאני מדריכך. (יח) לוא הקשבת – אלו עשית זה שהקשבת למצותי.
ויהי כנהר שלומך – ולא תשלוט בך יד אויב. ובא כנהר, רוצה לומר כמימי הנהר שהם רבים.
ויונתן תרגם: כשפע נהר פרת.
וצדקתך – וצדקה שהייתי עושה עמך כגלי הים, שהם תמידים בלי הפסק זה אחר זה. (יט) ויהי כחול – והיה כמו כן כחול זרעך, שהייתי מברך אותך בפרי בטנך.
וכפל הענין במלות שונות, ואמר: וצאצאי מעיך כמעותיו – ומעותיו הם אבני החול, שהם צרורות קטנות, והם כדמות מעות הנזכר בדברי רבותינו ז״ל.
ויש מפרשים: כמעותיו – כמעי הים, והם הדגים.
ויונתן תרגם: כפרודוהי, והם אבני החול שהם פרודות קטנות.
לא יכרת ולא ישמד שמו – פירוש: שם זרעך, כלומר אע״פ שלא הקשבת למצותי, לא אכריתך מכל וכל, אלא אגלה אותך לארץ אויביך, ואחר כך אגאלך ואומר לך צאו מבבל.
מלפני – אלא אושיבך לפני בבית שכינתי.
ואמר כנוי שמו על זרעך בעבור כי רוב השבי מהגולה היו הבנים, כי האבות מתו. (כ) צאו מבבל ברחו מכשדים – אין זה בריחה מפחד, כי ביד רמה יצאו ובקול רנה, אלא פירושו מהירות ההליכה, וכן: לברוח תרשישה (יונה א׳:ג׳), כי מלפני י״י הוא בורח (יונה א׳:י׳), כמו שפירש אדוני אבי ז״ל.
הוציאוה – זאת הבשורה. (כא) ולא צמאו – אם נבואה זו על השבי מגלות בבל כמו שהוא בנראה, הוא תימה, איך לא נכתב בספר עזרא כשספר בצאתם מהגלות שנעשו עמהם נסים אלו שבקע צור בעבורם במדבר? (כב) אין שלום אמר י״י לרשעים – לאנשי בבל, וזהו שאמר: אמר י״י, ושלמטה בפרשת :כי כה אמר רם ונשא שוכן עד (ישעיהו נ״ז:ט״ו) אמר: אלהי, והסימן י״י אלהי. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון