Radak Yechezkel 27 – רד"ק יחזקאל כז‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ (ב) וְאַתָּ֣ה בֶן⁠־אָדָ֔ם שָׂ֥א עַל⁠־צֹ֖ר קִינָֽה׃ (ג) וְאָמַרְתָּ֣ לְצ֗וֹר [הַיֹּשֶׁ֙בֶת֙] (הישבתי) עַל⁠־מְבוֹאֹ֣ת יָ֔ם רֹכֶ֙לֶת֙ הָֽעַמִּ֔ים אֶל⁠־אִיִּ֖ים רַבִּ֑ים כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה צ֕וֹר אַ֣תְּ אָמַ֔רְתְּ אֲנִ֖י כְּלִ֥ילַת יֹֽפִי׃ (ד) בְּלֵ֥ב יַמִּ֖ים גְּבוּלָ֑יִךְ בֹּנַ֕יִךְ כָּלְל֖וּ^א יׇפְיֵֽךְ׃ (ה) בְּרוֹשִׁ֤ים מִשְּׂנִיר֙ בָּ֣נוּ לָ֔ךְ אֵ֖ת כׇּל⁠־לֻחֹתָ֑יִם אֶ֤רֶז מִלְּבָנוֹן֙ לָקָ֔חוּ לַעֲשׂ֥וֹת תֹּ֖רֶן עָלָֽיִךְ׃ (ו) אַלּוֹנִים֙ מִבָּשָׁ֔ן עָשׂ֖וּ מִשּׁוֹטָ֑יִךְ קַרְשֵׁ֤ךְ עָֽשׂוּ⁠־שֵׁן֙ בַּת⁠־אֲשֻׁרִ֔ים מֵאִיֵּ֖י כִּתִּיִּֽם׃ (ז) שֵׁשׁ⁠־בְּרִקְמָ֤ה מִמִּצְרַ֙יִם֙ הָיָ֣ה מִפְרָשֵׂ֔ךְ לִֽהְי֥וֹת לָ֖ךְ לְנֵ֑ס תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן מֵאִיֵּ֥י אֱלִישָׁ֖ה הָיָ֥ה מְכַסֵּֽךְ׃ (ח) יֹשְׁבֵ֤י צִידוֹן֙ וְאַרְוַ֔ד הָי֥וּ שָׁטִ֖ים לָ֑ךְ חֲכָמַ֤יִךְ צוֹר֙ הָ֣יוּ בָ֔ךְ הֵ֖מָּה חֹבְלָֽיִךְ׃ (ט) זִקְנֵ֨י גְבַ֤ל וַחֲכָמֶ֙יהָ֙ הָ֣יוּ בָ֔ךְ מַחֲזִיקֵ֖י בִּדְקֵ֑ךְ כׇּל⁠־אֳנִיּ֨וֹת הַיָּ֤ם וּמַלָּֽחֵיהֶם֙ הָ֣יוּ בָ֔ךְ לַעֲרֹ֖ב מַעֲרָבֵֽךְ׃ (י) פָּרַ֨ס וְל֤וּד וּפוּט֙ הָי֣וּ בְחֵילֵ֔ךְ אַנְשֵׁ֖י מִלְחַמְתֵּ֑ךְ מָגֵ֤ן וְכוֹבַע֙ תִּלּוּ⁠־בָ֔ךְ הֵ֖מָּה נָתְנ֥וּ הֲדָרֵֽךְ׃ (יא) בְּנֵ֧י אַרְוַ֣ד וְחֵילֵ֗ךְ עַל⁠־חוֹמוֹתַ֙יִךְ֙ סָבִ֔יב וְגַ֨מָּדִ֔ים בְּמִגְדְּלוֹתַ֖יִךְ הָי֑וּ שִׁלְטֵיהֶ֞ם תִּלּ֤וּ עַל⁠־חוֹמוֹתַ֙יִךְ֙ סָבִ֔יב הֵ֖מָּה כָּלְל֥וּ יׇפְיֵֽךְ׃ (יב) תַּרְשִׁ֥ישׁ סֹחַרְתֵּ֖ךְ מֵרֹ֣ב כׇּל⁠־ה֑וֹן בְּכֶ֤סֶף בַּרְזֶל֙ בְּדִ֣יל וְעוֹפֶ֔רֶת נָתְנ֖וּ עִזְבוֹנָֽיִךְ׃ (יג) יָוָ֤ן תֻּבַל֙ וָמֶ֔שֶׁךְ הֵ֖מָּה רֹכְלָ֑יִךְ בְּנֶ֤פֶשׁ אָדָם֙ וּכְלֵ֣י נְחֹ֔שֶׁת נָתְנ֖וּ מַעֲרָבֵֽךְ׃ (יד) מִבֵּ֖ית תּוֹגַרְמָ֑ה סוּסִ֤ים וּפָרָשִׁים֙ וּפְרָדִ֔ים נָתְנ֖וּ עִזְבוֹנָֽיִךְ׃ (טו) בְּנֵ֤י דְדָן֙ רֹכְלַ֔יִךְ אִיִּ֥ים רַבִּ֖ים סְחֹרַ֣ת יָדֵ֑ךְ קַרְנ֥וֹת שֵׁן֙ [וְהׇבְנִ֔ים] (והובנים)^ב הֵשִׁ֖יבוּ אֶשְׁכָּרֵֽךְ׃ (טז) אֲרָ֥ם סֹחַרְתֵּ֖ךְ מֵרֹ֣ב מַעֲשָׂ֑יִךְ בְּ֠נֹ֠פֶךְ אַרְגָּמָ֨ן וְרִקְמָ֤ה וּבוּץ֙ וְרָאמֹ֣ת וְכַדְכֹּ֔ד נָתְנ֖וּ בְּעִזְבוֹנָֽיִךְ׃ (יז) יְהוּדָה֙ וְאֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֔ל הֵ֖מָּה רֹכְלָ֑יִךְ בְּחִטֵּ֣י מִ֠נִּ֠ית וּפַנַּ֨ג וּדְבַ֤שׁ וָשֶׁ֙מֶן֙ וָצֹ֔רִי נָתְנ֖וּ מַעֲרָבֵֽךְ׃ (יח) דַּמֶּ֧שֶׂק סֹחַרְתֵּ֛ךְ בְּרֹ֥ב מַעֲשַׂ֖יִךְ מֵרֹ֣ב כׇּל⁠־ה֑וֹן בְּיֵ֥ין חֶלְבּ֖וֹן וְצֶ֥מֶר צָֽחַר׃ (יט) וְדָ֤ן וְיָוָן֙ מְאוּזָּ֔ל בְּעִזְבוֹנַ֖יִךְ נָתָ֑נּוּ בַּרְזֶ֤ל עָשׁוֹת֙ קִדָּ֣ה וְקָנֶ֔ה בְּמַעֲרָבֵ֖ךְ הָיָֽה׃ (כ) דְּדָן֙ רֹֽכַלְתֵּ֔ךְ בְּבִגְדֵי⁠־חֹ֖פֶשׁ לְרִכְבָּֽהֿ׃ (כא) עֲרַב֙ וְכׇל⁠־נְשִׂיאֵ֣י קֵדָ֔ר הֵ֖מָּה סֹחֲרֵ֣י יָדֵ֑ךְ בְּכָרִ֤ים וְאֵילִם֙ וְעַתּוּדִ֔ים בָּ֖ם סֹחֲרָֽיִךְ׃ (כב) רֹכְלֵ֤י שְׁבָא֙ וְרַעְמָ֔ה הֵ֖מָּה רֹכְלָ֑יִךְ בְּרֹ֨אשׁ כׇּל⁠־בֹּ֜שֶׂם וּבְכׇל⁠־אֶ֤בֶן יְקָרָה֙ וְזָהָ֔ב נָתְנ֖וּ עִזְבוֹנָֽיִךְ׃ (כג) חָרָ֤ן וְכַנֵּה֙ וָעֶ֔דֶן רֹכְלֵ֖י שְׁבָ֑א אַשּׁ֖וּר כִּלְמַ֥ד רֹכַלְתֵּֽךְ׃ (כד) הֵ֤מָּה רֹכְלַ֙יִךְ֙ בְּמַכְלֻלִ֔ים בִּגְלוֹמֵי֙ תְּכֵ֣לֶת וְרִקְמָ֔ה וּבְגִנְזֵ֖י בְּרֹמִ֑ים בַּחֲבָלִ֧ים חֲבֻשִׁ֛ים וַאֲרֻזִ֖ים בְּמַרְכֻלְתֵּֽךְ׃ (כה) אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֔ישׁ שָׁרוֹתַ֖יִךְ מַעֲרָבֵ֑ךְ וַתִּמָּלְאִ֧י וַֽתִּכְבְּדִ֛י מְאֹ֖ד בְּלֵ֥ב יַמִּֽים׃ (כו) בְּמַ֤יִם רַבִּים֙ הֱבִא֔וּךְ הַשָּׁטִ֖ים אֹתָ֑ךְ ר֚וּחַ הַקָּדִ֔ים שְׁבָרֵ֖ךְ בְּלֵ֥ב יַמִּֽים׃ (כז) הוֹנֵךְ֙ וְעִזְבוֹנַ֔יִךְ מַעֲרָבֵ֕ךְ מַלָּחַ֖יִךְ וְחֹבְלָ֑יִךְ מַחֲזִיקֵ֣י בִדְקֵ֣ךְ וְֽעֹרְבֵ֣י מַ֠עֲרָבֵ֠ךְ וְכׇל⁠־אַנְשֵׁ֨י מִלְחַמְתֵּ֜ךְ אֲשֶׁר⁠־בָּ֗ךְ וּבְכׇל⁠־קְהָלֵךְ֙^ג אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹכֵ֔ךְ יִפְּלוּ֙ בְּלֵ֣ב יַמִּ֔ים בְּי֖וֹם מַפַּלְתֵּֽךְ׃ (כח) לְק֖וֹל זַעֲקַ֣ת חֹבְלָ֑יִךְ יִרְעֲשׁ֖וּ מִגְרֹשֽׁוֹת׃ (כט) וְֽיָרְד֞וּ מֵאֳנִיּֽוֹתֵיהֶ֗ם כֹּ֚ל תֹּפְשֵׂ֣י מָשׁ֔וֹט מַלָּחִ֕ים כֹּ֖ל חֹבְלֵ֣י הַיָּ֑ם אֶל⁠־הָאָ֖רֶץ יַעֲמֹֽדוּ׃ (ל) וְהִשְׁמִ֤יעוּ עָלַ֙יִךְ֙ בְּקוֹלָ֔ם וְיִזְעֲק֖וּ מָרָ֑ה וְיַעֲל֤וּ עָפָר֙ עַל⁠־רָ֣אשֵׁיהֶ֔ם בָּאֵ֖פֶר יִתְפַּלָּֽשׁוּ׃ (לא) וְהִקְרִ֤יחוּ אֵלַ֙יִךְ֙ קׇרְחָ֔ה וְחָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים וּבָכ֥וּ אֵלַ֛יִךְ בְּמַר⁠־נֶ֖פֶשׁ מִסְפֵּ֥ד מָֽר׃ (לב) וְנָשְׂא֨וּ אֵלַ֤יִךְ בְּנִיהֶם֙ קִינָ֔ה וְקוֹנְנ֖וּ^ד עָלָ֑יִךְ מִ֣י כְצ֔וֹר כְּדֻמָ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃ (לג) בְּצֵ֤את עִזְבוֹנַ֙יִךְ֙ מִיַּמִּ֔ים הִשְׂבַּ֖עַתְּ עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים בְּרֹ֤ב הוֹנַ֙יִךְ֙ וּמַ֣עֲרָבַ֔יִךְ הֶעֱשַׁ֖רְתְּ מַלְכֵי⁠־אָֽרֶץ׃ (לד) עֵ֛ת נִשְׁבֶּ֥רֶת מִיַּמִּ֖ים בְּמַֽעֲמַקֵּי⁠־מָ֑יִם מַעֲרָבֵ֥ךְ וְכׇל⁠־קְהָלֵ֖ךְ^ה בְּתוֹכֵ֥ךְ נָפָֽלוּ׃ (לה) כֹּ֚ל יֹשְׁבֵ֣י הָאִיִּ֔ים שָׁמְמ֖וּ^ו עָלָ֑יִךְ וּמַלְכֵיהֶם֙ שָׂ֣עֲרוּ שַׂ֔עַר רָעֲמ֖וּ פָּנִֽים׃ (לו) סֹֽחֲרִים֙ בָּֽעַמִּ֔ים שָׁרְק֖וּ עָלָ֑יִךְ בַּלָּה֣וֹת הָיִ֔ית וְאֵינֵ֖ךְ עַד⁠־עוֹלָֽם׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א כָּלְל֖וּ א=כָּלֲל֖וּ (חטף); במג״ה בדפוס בשווא, ואולי נפלה טעות בעקבות הביטוי המקביל בפסוק י״א.

^ב [וְהׇבְנִ֔ים] (והובנים) במכון ממרא יש תקלדה בכתיב (״והובנם״).

^ג וּבְכׇל⁠־קְהָלֵךְ֙ א=וּבְכׇל⁠־קֳהָלֵךְ֙ (חטף קמץ); במג״ה בדפוס ״קְהָלֵךְ֙״ בשווא, ואולי נפלה טעות.

^ד וְקוֹנְנ֖וּ א=וְקוֹנֲנ֖וּ (חטף); במג״ה בדפוס ״וְקוֹנְנ֖וּ״ בשווא, ואולי נפלה טעות.

^ה וְכׇל⁠־קְהָלֵ֖ךְ א=וְכׇל⁠־קֳהָלֵ֖ךְ (חטף קמץ); במג״ה בדפוס ״קְהָלֵ֖ךְ״ בשווא, ואולי נפלה טעות.

^ו שָׁמְמ֖וּ א=שָׁמֲמ֖וּ (חטף)

(א) ויהי. (ב) ואתה בן אדם. (ג) ואמרת, על מבואות ים – על מקומות שנכנסים אליהם דרך ים והוא הנמל שנכנסים שם הספינות.
רוכלת העמים – סוחרת.
את אמרת אני כלילת יופי – את שבחת עצמך והיית אומרת אני שלמה מכל יופי וכל טוב והולך ומספר טובה ויופיה. (ד) בלב ימים גבוליך – כי מכל צד היה לה ים.
בוניך – האומנים הבונים חומותיך ומגדלותיך ובתיך.
כללו יפיך – הם השלימו יפיך כי בנו אותה בטוב שבבנינים וביפה שבהם. (ה) ברושים משניר – כי בהר שניר היו גדלים הברושים היפים.
את כל לחתים – לפי שכל טוב צור היה דרך הים בספינות באות אליה ויוצאות ממנה שבח ענין הספינות שהיו בה ואמר כי לחות הספינות היו עושים מברושים וזה לגדולה וליופי ואמר לחתים לשון רבוי ובלשון שנים רוצה לומר כי הרבוי עשוי בתכונת שנים או לפי שהספינה עשויה שני צדדים כי שני ראשיה חדים.
והחכם ר׳ אברהם א״ע פירש כי הטעם שיש ספינות שעושים אותם משני לוחות.
ויונתן תרגם: ית כל גשרך רוצה לומר גשר שיעברו עליו מספינה לספינה.
לעשות תורן עליך – התורן הוא עץ הגבוה הנצב בספינה שמשימין בראשו הנס.
עליך – רוצה לומר על ספינותיך. (ו) אלונים – הם הערמונים וכן תרגם יונתן בלוטין.
משוטיך – מן כל תופשי משוט (יחזקאל כ״ז:כ״ט), אלא שהוא משקל אחר כי מן משוט יאמר משוטיך בשוא המ״ם ובלא דגש השי״ן כמו מן מקום מקומיך. ומשוטיך בחירק המ״ם ודגש השי״ן והמשוטים הם העצים הארוכים שמנהיגים בהם כמו אני שיט (ישעיהו ל״ג:כ״א).
משוטיך – רוצה לומר משוטי ספינותיך.
קרשך עשו שן – קרש ספינתך והוא דרך כלל כי לא יהיה קרש אחד לבד כי הוא אומר על קרשי המגדל שעושין בראש הספינה ועושין אותו המגדל בשאר הספינות מקרשי עץ טובים ויפים ובספינות צור היו עושים מקרשי שן לגדולה ולפאר.
בת אשורים – עדת אשורים עשו לך קרשי שן שהביאו אותו השן מאיי כתיים כי שם הפילים מצויין שעושים מעצם שלהם קרשים וכלים ולכך נקרא העצם ההוא בכלל שן כי משיני הפיל עושים המלאכה היפה.
ויונתן תרגם בת אשורים – מלה אחת מן תדהר ותאשור (ישעיהו ס׳:י״ג), שתרגם דפין דאשכרועין וכן תרגם ותאשור ואשכרעין וכן תרגם תרומי תרעך דפין דאשכרועין מכבשין בשן דפיל בית חופאא לאתיטרון ממדינת אפיליא ולא הבנתי מלת לאתיטרון ובקצת נוסחאות לאתר נטרון ואשכרוע הוא הנקרא בושו״ת בלע״ז.
כתים – ביו״ד אחד כתיב וקרי בשני יודי״ן ביו״ד היחס וביו״ד הרבוי כתיים כמו אלהי העבריים. (ז) שש ברקמה ממצרים – יריעות פשתים עשויות ממעשה רוקם מביאים לך ממצרים כי משם מביאים כלי פשתן ואותו השש היה מפרשך.
להיות לך לנס – והוא הוילון שפורשין על התורן כמו שאומר בל יחזקו כן (ישעיהו ל״ג:כ״ג), תרנם בל פרשו נס (ישעיהו ל״ג:כ״ג) ואומר כי דרך גדולה היו עושים בצור וילוני הספינות מיריעות שש נאות עשויות מעשה רוקם.
תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך – בגדים צבועים בתכלת וארגמן שמביאים מאיי אלישה. היה מכסך מלבושך או היה מכסה אהל הספינה לכסות על בני הספינה מזרם וממטר ומחורב והיה האהל או המכסה ההוא עשוי מיריעות צבועות בתכלת וארגמן לנוי.
מאיי אלישה – תרגם יונתן ממדינת איטליא. (ח) יושבי צדון וארוד היו שטים לך – הם היו מלחים לצורכיהם. שטים אוחזי המשוטים מנהיגי הספינה.
ויונתן פירש היו שטים בעבורך להביא סחורה אליך הוו שייטין ומיתין סחורה לגויך.
חכמיך צור היו בך – צור הוא לשון קריאה כלומר את צור חכמיך היו בך לא היית צריכה להביא לך חכמים מעיר אחרת יודעי הים להנהיג הספינה בחכמה כי בך היו.
המה חובליך – חובל יקרא מושך חבלי הוילון במשפט וצריך למשכם בחכמה לקבל הרוח במשפט ואחד הוא הרב פרנס הספינה המלמד שאר החובלים למשוך כפי מה שיראה והוא האוחז הקברניט הנקרא טימו״ן בלעז וכן מנהיג הספינה להדריכם הדרך אשר יראה וכל זה בחכמה. (ט) זקני גבל וחכמיה – בנאים היו וכן אמר בבנין שלמה והגבלים והם היו באים לצור להחזיק בדק העיר בחומותיה ובניניה.
כל אניות הים ומלחיהם – כתרגומו כל נחתי ימא וספניהון הוו שייטין ומייתן סחורה לגויך. תופשי המשוטות נקראו מלחים.
לערב מערבך – ענין סחורה וכן כל אשר בפרשה זו מזה השרש ונקראה הסחורה מערב והסוחרים עורבין לפי שהסוחרין עורבים זה לזה בסחורתם במקחם וממכרם. (י) פרס ולוד ופוט – היו יודעי מלחמה והיו באים לצור כשהיתה צריכה לעשות מלחמה עם אחרים.
מגן וכובע תלו בך – נראה כי הם היו מביאים מארצם כלי מלחמה שהיו טובים לפיכך אמר הנה המה נתנו הדרך כי היו מיפים ומהדרין העיר בכלי מלחמה טובים ויפים ודרך בני אדם לתלות המגינים והכובעים בראשי המגדלים ועל החומות וכן אמר אלף המגן תלוי עליו (שיר השירים ד׳:ד׳).
תלו – מבנין פועל הדגוש. (יא) בני ארוד וחילך – בני ארוד הם ג״כ בני מלחמה והם היו עם חילך כמו פרס ולוד (יחזקאל כ״ז:י׳) שזכר ויחדו היו על חומותיך סביב כשבאו אויבים להלחם עליך.
וגמדים במגדלותיך – היו אנשים ננסים אנשי מדה קטנה מן גמד ארכה (שופטים ג׳:ט״ז).
ויונתן תרגם: קפוטקאי.
שלטיהם – מגיניהם כמו כל שלטי הגבורים (שיר השירים ד׳:ד׳).
תלו על חומותיך – גם זה מן הדגוש. (יב) תרשיש סחרתך – מביאה סחורה אליך כי היא על הים.
ויונתן תרגם תרשיש – מן ימא.
מרוב כל הון – מרוב כל הון שמביאה אליך נקראת סוחרתך ובמה היא סוחרתך.
בכסף ברזל בדיל – בחסרון וי״ו השמוש כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א), ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳).
עזבוניך – סחורתך.
ויונתן תרגם: יהבו בבית גנזך. (יג) יון תובל, בנפש אדם – שמביאים עבדים ושפחות למכור וכלי נחשת מביאים משם כמו כן וכל המקומות שזוכר כל אחד לפי הכריו הנמצאים שם שמביאים אותם למקום אחד למכור ואמר כי מכל המקומות היו מביאים לצור מרוב סחורתה. (יד) מבית תוגרמה סוסים ופרשים – תרגם יונתן ממדינת גרממיא.
ויש מפרשים: ופרשים – מן סוסים טובים וקלים ויקראו אותם פרשים כנגד הסוסים האחרים כמו שאנשים הפרשים יש להם מעלה על שאר בני אדם במלחמה ויש לפרשו כמשמעו בני אדם פרשים כי באותן המקומות שמוכרין בני אדם כמו שמוכרין היום הכושים לעבדים יש מהם שראוים להיות עבדים ויש מהם ראוים לפרשים רוכבי סוסים ומיון תובל ומשך יביאו אותם שהם ראוים לעבדים לפיכך אמר בנפש אדם ומבית תוגרמה היו מביאים אותם שהם ראוים להיות פרשים.
נתנו עזבוניך – זה תרגם יונתן מייתן סחורה לגויך. (טו) בני דדן, סחורת ידך – איים רבים מפאת בני דדן היו סוחרים על ידך.
קרנות שן והבנים – דמה שיני הפיל לקרנות לפי שהם דומים להם ומהם עושים מלאכה. ולדעת יונתן קרנות שן הם שני דברים ור״ל קרנות ושן וחסר וי״ו החבור כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א) והדומים להם והנסמך לקרנות חסר וכן תרגם יונתן בקרנין דיעלין ושן דפיל. והבנים פירשו בו העץ הנקרא בערבי אבנוס.
ויונתן תרגם: טווסין, הוא העוף שקורין בלע״ז פ״אוון.
השיבו אשכרך – השיבו מנחתך כמו והשיב למלך ישראל (מלכים ב ג׳:ד׳), והוא הבאת המנחה פעם אחר פעם.
אשכרך – מנחתך כמו אשכר יקריבו (תהלים ע״ב:י׳). (טז) ארם, מרוב מעשיך – מרוב מעשים ומלאכות יקרות שהיו בך היו מביאים לך ארם בסחורה אבנים יקרות ובגדי רקמה.
ויונתן תרגם בנפך ארגמן – בתכריכין דארגון ותמהתי מתרגומו כי נפך הוא שם אבן יקרה הנזכרת בתורה.
בעזבוניך – תרגם יונתן בבית גנזך. (יז) יהודה, בחיטי מנית – שם מקום בארץ ישראל שהחיטים שם יפות ומצאנו עד בואך מינית וכן פנג שם מקום.
ויונתן תרגם בחיטי – ריחוש וקוליא ולא הבנתי מלת ריחוש מה הוא וקוליא מצאנו בדברי רז״ל מערבין בקוליא והוא מירקות השדה הנאכלים ופירש בעל הערוך שהוא עשב ששורפין אותו ומשימין אפרו בבורית ויוסף בן גוריון פירש פנג שמן אפרסמון הנקרא בלס״מו והיה נמצא ביריחו כי לכך נקראת יריחו מענין ריח שריחו טוב והנה אומר בפסוק וצרי ומפרשים אותו שהוא שמן אפרסמון.
נתנו מערבך – תרגם יונתן יהבו בחנותיך וכבר פירש מערבך שהוא ענין סחורה. (יח) דמשק, ביין חלבון – שם מקום בדמשק שיינו טוב.
ויונתן תרגם: בחמר חילת מבושל.
וצמר צחר – לבן וכן אתונות צחורות (שופטים ה׳:י׳) – לבנות.
ויונתן תרגם: ועמר מלת כבינא. (יט) ודן ויון מאוזל – בוי״ו עם הדגש ופירושו הולך כמו אזלת יד (דברים ל״ב:ל״ו), אזלו מים מני ים (איוב י״ד:י״א) ואזל לו וכן תרגם יונתן הלך אזל ואמר מאוזל בלשון פעול להתמדת ההליכה בשיירות וכן תירגם יונתן ודן ויון בשירא.
נתנו – בדגש הנו״ן לתפארת הקריאה מפני ההפסק.
ברזל עשות – זך מן עשת שן (שיר השירים ה׳:י״ד), והוא הברזל שקורין אלהינדי.
ויונתן תרגם: בערקין דברזל.
במערבך – תרגם יונתן בחנותיך. (כ) דדן רכלתך בבגדי חפש לרכבה – בגדים יקרים הראוים לחפשי ולבן חורין. לרכבה לתקון המרכבה וכן תרגם יונתן בלבוש דיקר לרתיכין. (כא) ערב וכל נשיאי קדר – תרגם יונתן וכל רברבי נבט.
בכרים – בכבשים.
ויונתן תרגם: בתורין, נראה שהוא היה קורא אותו בפרים במקום בכרים. (כב) רכלי, נתנו עזבוניך – תרגם יונתן יהבו בבית גנזך. (כג) חרן וכנה ועדן – תרגם יונתן חרוון ונציבין והדיב.
אשור כלמד רכלתך – פירש אדוני אבי ז״ל שהיו כמו למודים לבא אליך בסחורתם תמיד ויהיה כלמד שם התואר סמוך והמוכרת למד בשקל כבד והסמוך כבד פה ותרגם יונתן מדינן אתור ומדי אנון תגרך. (כד) המה רכליך במכלולים – כתרגומו בגמר מיני כל תושבחתא.
בגלומיה. תכלת ורקמה – בגלימות תכלת וגלימא ידוע בדברי רז״ל.
ויש מפרשים: כרכי בגדים טרוסי״לש בלע״ז.
ובגנזי ברומים – ארגזים עשויים מעור וגונזים בתוכם הבגדים החמודים שנקראים ברומים והביא לי ראיה אדוני אבי ז״ל מן הערבי שאומר לבגדים הנאים והנכבדים תאב מברומא.
בחבלים חבושים – הבגדים שזכר שהם מונחים בארגזים הם חבושים בחבלים.
וארוזים במרכלתך – כמו חרוזים מן צוארך בחרוזים (שיר השירים א׳:י׳), שהם הענקים התלוים בגרון.
ויונתן תרגם: בגוזזין דתכלא וכושפין וגו׳ פירוש אוצרות כמו בי גזי דמלכא בדברי רז״ל וכושפין אפשר שהוא כמו גושפן.
ובדברי רז״ל וחותמין בתרין גושפנקי פירוש חותמות באימלין הוא תרגום גנזי ולא מצאתי לו חבר קומטרין הוא כמו קומטרי דספרי והם התיבות שמניחים בהן הספרים ותרגם יונתן לאשר על המלתחה (מלכים ב י׳:כ״ב) קמטרא. (כה) אניות תרשיש שרותיך – שיירות הולכות בסחורתך כלומר רבות ביחד כמו שיירא.
ותמלאי ותכבדי – כמו ותרבי וכן עם כבד (ישעיהו א׳:ד׳).
בלב ימים – כאילו היית באמצע הימים כי האניות באות אליך מכל הימים או אמר בלב ימים לפי שהיתה בנויה בתוך הים כמו שפירשנו למעלה ובאמרו ימים לשון רבים לפי שים זה נכנס לים אחר וכן אמר במעשה בראשית ולמקוה המים קרא ימים (בראשית א׳:י׳). (כו) במים רבים הביאוך השטים אותך – השטים בלא אל״ף וענינו ענין בזה ושלל ותרגום ויבז ושט וענין בזה ושלל בלשון אחד ובמים רבים הוא משל לצרות כאילו אמר בצרות רבות הביאוך.
ויונתן תרגם: כמיין סגיאין עלו עלך ובזו יתיך.
רוח הקדים שברך – את שהיית בלב ימים רוח הקדים שברך ולפי שרוח הקדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מ״ח:ח׳) לפיכך דמה החזק והוא נבוכדנצר לרוח הקדים וכן תרגם יונתן מלך דתקיף כרוח קדומא תבריך בגו ימא. (כז) הונך, יפלו בלב ימים ביום מפלתך – כי אחר שכבש נבוכדנצר את צור ואספו שללה תוך העיר לשאת אותו בלכתם מן העיר והם היו במחניהם חוץ לעיר עלה הים על העיר ושטף כל השלל וההרוגים עם עפר העיר הכל שטף ושב הים למקומו ונשאר הסלע שהיתה העיר בנויה עליו. (כח) לקול זעקת, מגרשות – בחולם והוא כמו מגרשים והענין דרך הפלגה רוצה לומר כי מגרשי צור שהיו ביבשה ירעשו לקול זעקת חבליך שיזעקו בבא להם השבר. (כט) וירדו מאניותיהם, אל הארץ יעמודו – כמו על וכן אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳) כמו על. (ל) והשמיעו, יתפלשו – כמו התפלשי באפר ענין התגלגל להתכסות באפר. (לא) והקריחו אליך קרחא – באל״ף במקום ה״א. (לב) ונשאו אליך בניהם – ענין נהי אבל הוא שרש אחר על דעת המדקדקים ועל דעתי שהיו״ד עי״ן הפעל מומרת בה״א וכבר הארכתי בזה בספר מכלל בחלק השרשים.
מי כצור כדמה בתוך הים – יאמרו בקינתם מי היתה כצור במעלה ומי כמוה שהיא דומה בתוך הים. ודומה נכרתת וכן שכנה דומה נפשי (תהלים צ״ד:י״ז).
ויונתן תרגם מי כצור – לית דדמי לה בגו ימיא. (לג) בצאת – כשהיו יוצאים עזבוניך מימים השבעת עמים רבים מרוב סחורותיה שהיו יוצאות מן הים כלומר ממך שהיית שוכנת בתוך הים השבעת והעשרת רבים. (לד) עת נשברת מימים – עת שתהיה נשברת מימים כל סחורתך וכל קהלך נפלו בתוכך כלומר עמך אמר מימים היה עושרך והונך וימים שטפו הכל. (לה) כל יושבי האיים – לפי שהיית יושבת אי אמר כל יושבי שאר האיים שממו.
ומלכיהם שערו שער – שיפחדו על עצמם שלא יקרם כמקרך ענין שער ידוע ושוה הוא בס״מך ושי״ן.
רעמו פנים – ענין זעם וכעס וכן בעבור הרעימה (שמואל א א׳:ו׳). (לו) סוחרים – מבואר הוא. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון