Radak Tehillim 19 – רד"ק תהלים יט‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ^א (ב) הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד⁠־אֵ֑ל⁠ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃ (ג) י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר⁠ וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה⁠־דָּֽעַת׃ (ד) אֵֽין⁠־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים⁠ בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם׃ (ה) בְּכׇל⁠־הָאָ֨רֶץ׀ יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם⁠ וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם⁠ לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם⁠־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם׃ (ו) וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח׃ (ז) מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם׀ מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל⁠־קְצוֹתָ֑ם⁠ וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר⁠ מֵחַמָּתֽוֹ^ב׃ (ח) תּ֘וֹרַ֤ת יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי׃ (ט) פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי⁠־לֵ֑ב⁠ מִצְוַ֥ת יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם׃ (י) יִרְאַ֤ת יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֢דֶת לָ֫עַ֥ד⁠ מִֽשְׁפְּטֵי⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱמֶ֑ת⁠ צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו׃ (יא) הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב⁠ וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים׃ (יב) גַּֽם⁠־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם⁠ בְּ֝שׇׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב׃ (יג) שְׁגִיא֥וֹת מִֽי⁠־יָבִ֑ין⁠ מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי׃ (יד) גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל⁠־יִמְשְׁלוּ⁠־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם⁠ וְ֝נִקֵּ֗יתִי⁠ מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב׃ (טו) יִ֥הְיֽוּ⁠־לְרָצ֨וֹן׀ ^גאִמְרֵי⁠־פִ֡י⁠ וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה⁠ צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹ר4› פרשה פתוחה

^ב מֵחַמָּתֽוֹ =ש1
• ל!=מֵֽחַמָּתוֹ (מקום הסילוק, או געיה וחסר סילוק לאחריה)
• הערות ברויאר ודותן והמקליד

^ג יִ֥הְיֽוּ⁠־לְרָצ֨וֹן׀ =ש1 לגבי הטעמים, אך אין בו מקף; וכך קרא ברויאר את התיבה בכתי"ל ולפי כללי משרת של לגרמיה בתחום שלטון פזר (טעמי המקרא עמ' 265; והשוו לעיל יז, יד), וכך גם במג"ה ובמכון ממרא לגבי הטעמים.
• ל=<יִֽהְי֥וּ⁠־לְרָצ֨וֹן ׀> (געיה ומרכא בתיבה המוקפת) וכן דעתו של המקליד ע"פ BHS; אמנם לפי דותן ל=<יִֽהְיֽוּ⁠־לְרָצ֨וֹן ׀> (שתי געיות בתיבה המוקפת) ואילו לפי ברויאר כאמור לעיל ל=<יִ֥הְיֽוּ⁠־לְרָצ֨וֹן ׀>.
• קורן=יִהְי֥וּ (מרכא מלרע) בדומה למ"ש=יִֽהְי֥וּ; בסימנים כתבו ע"פ ברויאר במהדורה הראשונה, ושינו ל-יִ֣הְיֽוּ (?!) במהדורת התנ"ך השלם.

E/ע

הערותNotes

(א) למנצח מזמור לדוד. (ב) השמים מספרים כבוד אל – יש מפרשים (תרגום): כדרך או שיח לארץ ותרך (איוב י״ב:ח׳), וכן שאל נא בהמות ותרך (איוב י״ב:ז׳), וכן השמים מספרים. כי מהנפלאות והמעשים הגדולים שאדם רואה בשמים יספר האדם כבוד האל. וזהו שאמר אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם, כלומר: לא שהם מספרים בדברים, אלא ממה שרואה אדם בהם מספרים בני אדם כבוד אל. ונוכל לפרש: מספרים על השמים ועל הרקיע עצמם, כי במהלכם ובסבובם על סדר נכון יראה כבוד האל יתברך. ואותו הוא הספור וההגדה, על דרך: השלח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו (תהלים קמ״ז:ט״ו). ומה שאמר: אין אמר ואין דברים, אין דברים כדברי בני אדם, אלא המעשה שיעשו הם הדברים והם הספור וההגדה. וכן אמר: ובקצה תבל מליהם. והרב מורה צדק, החכם הגדול רבנו משה פרש (מורה הנבוכים ב׳:ה׳): מספרים על השמים. כי דעתו ודעת הפילוסופים, כי הגלגלים חיים משכילים עובדים לאל ומשבחים אותו שבח גדול ומהללים אותו מהללים עצומים וגדולים. ועל כן אמר: השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע, ואם כי הספור וההגדה אינם בפה ובלשון. וזהו שאמר: אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם, אלא הספור וההגדה להם כמו ציור שיציר האדם בלבבו מדברי שבח והודאה מבלי שיוציאם בשפה. ומעשה ידיו מגיד הרקיע – כפל כי הוא כמו: השמים מספרים כבוד אל, כי השמים נקראו רקיע, כמו שנאמר: כזהר הרקיע וגומר (דניאל י״ב:ג׳). ויתן אתם אלהים ברקיע השמים (בראשית א׳:י״ז) לדעת מי שפרש כי על הגלגלים נאמר. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: הרקיע האויר. (ג) יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת: יביע – ידבר, כמו הנה יביעון בפיהם (תהלים נ״ט:ח׳), תבענה שפתי (תהלים קי״ט:קע״א). ופירושו: היום הזה ידבר בעבור היום הבא אחריו, והלילה בעבור הלילה שיבא אחריו. כלומר: בסדר התנועות ביום ובלילה כמו שהיה מששת ימי בראשית כן הוא וכן יהיה לעולם, לא נשתנה ולא נתחלף דבר. אם כן היום הזה מגיד בעבור מחר כי ידוע כי כן יהיה. (ד) אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם – כבר פרשנוהו. (ה) בכל הארץ יצא קום – קום – בנינם. וכן קו לקו (ישעיהו כ״ח:י׳), לפי שהבנין יעשה בהטית הקו. כלומר מעשה הגלגלים והככבים יצא בכל הארץ. וכן ובקצה תבל מליהם – והנה מעשיהם דבריהם. לשמש שם אהל בהם: לשמש שם אהל – ומקום בגלגלים. ואמר הספור על השמש לפי שהוא המאור הגדול ושישיג ממנו לבני אדם תועלת גדולה יותר משאר הככבים במאורו ובחמו לבני אדם, ולשאר בעלי חיים ולצמחים. ובאמרו: בהם רצונו לומר: באחד מהם, כמו ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳), והוא הגלגל הרביעי משבעת הגלגלים שבהם שבעה ככבי לכת. ואמר: בהם, כי אלה הככבים תקועים בגוף הגלגלים. וכן אמר: ויתן אתם אלהים ברקיע השמים (בראשית א׳:י״ז), ולא אמר על רקיע. וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה (מדרש תנחומא בראשית ה): הככבים קבועים ברקיע כמסמרים הקבועים בדלת. (ו) והוא כחתן יצא מחפתו – בשחר בצאתו בזהרו ובהדרו הוא כחתן יצא מחפתו שהכל שמחים לנגדו, כן השמש הכל שמחים לאורו. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש: שדמהו לחתן יצא מחפתו שהוא נכסף לשוב לכלתו, כן השמש שב בכל יום למקום זריחתו. ודמהו גם כן לגבור ואמר: ישיש כגבור לרוץ ארח – לפי שלא יכשל במרצתו. ואמר: ישיש כגבור, כי הגבור שש ושמח בצאתו למלחמה. וכן אמר בזכרו גבורת הסוס: וישיש בכח יצא לקראת נשק (איוב ל״ט:כ״א). כן השמש ישיש בצאתו. והנצתו והצצתו וזריחתו הוא הששון והשמחה. (ז) מקצה השמים מוצאו – ממזרח. ותקופתו על קצותם על – כל קצות השמים הוא מהלכו. ואמר: ותקופתו שפירושו: סבובו, כמו תקופת השנה (שמות ל״ד:כ״ב), לפי שסובב הרוחות וישוב למקום זריחתו, כמו שאמר שלמה: הולך אל דרום וסובב אל צפון (קהלת א׳:ו׳), שמהלכו ביום נראה ברוח דרום והולך למערב וסובב רוח צפון בלילה עד שישוב בבקר אל הרוח שזרח ממנו. וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי ערובין נ״ו.): הולך אל דרום (קהלת א׳:ו׳) – ביום, וסובב אל צפון (קהלת א׳:ו׳) – בלילה. וזה למראית העין לבד, לפי שמהלכו נוטה לצד דרום, אבל לא ילך לפאת דרום. אך לפי חכמת התכונה לא נאמר זה בתקופת היום אלא בתקופת השנה שהוא אל דרום בימי החרף ובצפון בימי הקיץ, וזה נראה לעינים וידוע וברור. וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה, בפרקי רבי אליעזר (פרק ו׳): הולך אל דרום (קהלת א׳:ו׳) – בתקופת תשרי ובתקופת טבת, וסובב אל צפון (קהלת א׳:ו׳) – בתקופת ניסן ובתקופת תמוז. ואין נסתר מחמתו – כי הוא השמש בכל העולם הוא. ואף על פי שאינו בשוה בכל מקום. ואמר: ואין נסתר מחמתו, ולא אמר: ואין נסתר ממאורו, כי יוכל האדם להסתר ממאורו ולא מחמו, כי אפילו בחדרי חדרים ישיגנו חמו. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: ואין נסתר מחמתו, כי חם השמש בעולם כדמות חם הלב בגוף כראית חכמת התולדת, והנה הוא חיים לכל הגופות: אם כן פירושו: אין נסתר מתועלת חמתו. (ח) תורת י״י – מה שסמך ענין התורה לענין השמש? רצה לומר: כמו שהשמים והשמש והגלגלים מעידים ומספרים על כבוד האל ועל חכמתו, כן התורה והמצות אשר צוה לעמו ישראל מעידות על חכמתו ועל ישרו כמו שאמר: אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת (דברים ד׳:ח׳). ועוד אמר: כמו שהשמים והשמש מועילים לעולם ובהם העולם עומד כן התורה, שהיא תמימה והיא משיבת נפש וקיום הנפש בה כמו שקיום העולם בשמש. כי הנפש בגוף כמו הגר בארץ נכריה שאין לו עוזרים וסומכים, כי עוזרי הגוף רבים רודפים אחר התאוה והיא כיחידה ושבויה ביניהם. וכן אמר שלמה והמשיל אותה לאיש מסכן וחכם (קהלת ט׳:ט״ו). והנה התורה משיבת הנפש שמורה האדם הדרך הישרה ומסירה אותו מתאות העולם וממכשולות רבים. והנה היא משיבה את הנפש משביה וממאסרה אל תולדתה ואל מקום כבודה. וספר דוד בתורה ובמצות ובמשפטים על אמתתם ועל ישרם. והתורה – היא תכונת המצוה היאך תעשה, והוא מענין ולא שמעתי בקול מורי (משלי ה׳:י״ג), ולהורת נתן בלבו (שמות ל״ה:ל״ד), שמורה על תכונת הדבר, כמו תורת הבהמה והעוף (ויקרא י״א:מ״ו), תורת המצרע (ויקרא י״ד:ב׳), תורת הילדת (ויקרא י״ב:ז׳), תורת הזב (ויקרא ט״ו:ל״ב), תורת הנזיר (במדבר ו׳:כ״א), ואף על פי כן הספר נקרא בשם התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל כמו שכתוב: ויכתב משה את התורה הזאת (דברים ל״א:ט׳). לקח את ספר התורה הזה (דברים ל״א:כ״ו), כי ספר מעשה בראשית וספר ענין האבות, וכן ספר כל שאר הדברים כלם מורים על האל, כי הוא יוצר העולם ועל טובתו ועל ברואיו והשגחתו בטובים וברעים. והזכיר המצות, והוא מה שצוה האל לעשות בדרכי עבודת האל ואהבתו כאדון המצוה לעבדו. והעדות – היא מה שהוא עדות בין ישראל לאל שקבלו הם אותו לאלה והוא קבלם לעם סגלה, כמו ארון העדת (שמות כ״ה:כ״ב), אהל העדות (במדבר י״ז:כ״ג). כי המצות אשר צוו ישראל בהן הן עדות, והלחות שהיו בהם עשרת הדברים, שהם כל התורה כלה, והדברים ההם היו עדות גדולה לישראל בראותם כבודו על הר סיני בקולות ולפידים. והמראה הגדול ההוא הוא עדות להם ולבניהם עד עולם. וכן שמירת השבת והמועדים להם עדות ואות וזכרון. ושמטה ויובל הכל הוא עדות להם ולבניהם עד עולם, כמו שאמר כי לי כל הארץ (שמות י״ט:ה׳), עבדי הם (ויקרא כ״ה:נ״ה). ואמר: פקודי י״י על מצות השכל, שהאל הפקידם ונתנם בלב. והשכל מורה עליהם: ואמר: היראה, שהיא ראשית המצות ועקרן, כי העבד אם לא יירא האדון לא יעשה מצותו. והיראה הגמורה בסתר. ואמר: המשפטים, שהם הדינים בין אדם לחברו. והנה זכר לכן כל לשונות המצוה לבד חקים. והטעם כי אמר עליהן תמימה, משיבת נפש, נאמנה, מחכימת פתי, ישרים, משמחי לב, ברה, מאירת עינים, טהורה, אמת, צדקו יחדיו, הנחמדים ומתוקים – וכל זה לא יתכן לומר אלא על המצות שטעמן גלוי ונראה: והחקים כמו אכילת חזיר ולבישת שעטנז והדומין להן שאין טעמם גלוי לכל, איך יאמר עליהם נחמדים ומתוקים וטהורים? ואף על פי שהם כן למי שטעמם נראה לו, הנה אין טעמם נראה לרוב בני אדם. ואמר: תמימה שהיא שלמה כלה, לא יחסר דבר בה מכל הדברים שצריך אדם להם בעולם הזה ובעולם הבא. ואמר: משיבת נפש כמו שפרשנו. ואמר: עדות י״י נאמנה כי אין כזב בה כי שכן הכבוד בישראל לעיני כל ישראל, אין מכחיש ומפקפק. ואמר: מחכימת פתי – כי כל דברי המשכן חכמה נפלאה, כי לא דבר רק הוא¹ המנורה והמזבחות והיריעות. וכן כל הדברים כלם מורים על חכמה שיקראו אותו החכמים העולם האמצעי, שהוא דמות העולם העליון ודמות העולם הקטן. וכן שמירת השבת היא חכמה גדולה, שיחקור האדם בגללה על חדוש העולם וכל מעשה בראשית, והיא חכמת הטבע. ואמר על התורה: כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים וגומר (דברים ד׳:ו׳). ואמר: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד׳:ו׳). ואף על פי שמחלק התארים האלה ואמר לתורה: תמימה, משיבת נפש, ואמר על העדות: נאמנה, מחכימת פתי, וכן לאחרים. כלם שוים בתארים. ולא אמר התאר הזה על האחד. והוא הדין על חברו, אלא שסמך כל תאר אל המתואר הקרוב אליו, ושצריך ללמוד עליו כפי התאר כמו שפרשנו וכמו שנפרש. (ט) פקודי י״י – היינו מפרשים פקודי מצות כתרגומו, אלא שאמר אחר כן מצות י״י, לפיכך נפרש פקודי מגזרת והיה האכל לפקדון (בראשית מ״א:ל״ו), שהוא ענין הגניזה וההנחה. והם הדברים שהשכל מורה עליהם, ואמר: שהם ישרים – אין בהם נפתל ועקש². שאם לא היו כן לא היה השכל מורה עליהם. ומזה הטעם הם משמחי לב – כי החכם ישמח על שכלו. וכאשר יגבר על הגוף וינהגהו בדרכי השכל אין שמחה בעולם כשמחה ההיא, והיא שמחת הנפש. לפיכך אמר: משמחי לב, ולא אמר משמחי האדם, כי האדם ישמח לתאות העולם, אבל השכל, והוא הלב, לא ישמח כי אם בדרכי שכל. וכן אמר: כי ששון לבי המה (תהלים קי״ט:קי״א). ואמר: מצות י״י ברה כל מצוה ומצוה במקום שהיא היא ברה וזכה מאין כל סיג. והיא מאירת עינים – כי העם שהם בלא מצות הולכים בחשך. כי המצות יאירו הלב, והם מדרגה לעלות אל הכבוד הגדול. (י) יראת י״י טהורה – והם הדברים שיעשה אדם אותם בסתר, או בלי דעת כמו הגנבה וזיוף המדות והמשקלות, והדומים להם. והם הדברים שכתוב בהם: ויראת מאלהיך אני י״י (ויקרא י״ט:י״א,י״ב,י״ד,ל״ב, כ״ה:י״ז,ל״ו,מ״ג). והיראה הטהורה – מאין סיג. כי הדברים הרעים שהם בגלוי ימנע האדם מעשותם מיראת בני אדם. והנה הכסף ההוא אינו טהור, כי יש בו סגים. אבל הדברים שהם נסתרים וימנע אדם לעשותם מיראת האל לבדו, היראה ההיא טהורה, כי אין בה סגים. ואמר: עומדת לעד כי יש מצות שיש להן מקום וזמן. והדברים שהם ביראת י״י, הם עומדים לעד, אין להם זמן. או אמר: עומדת לעד, על כל התורה, שלא צוה האל בה לזמן, אלא עד עולמי עד היא. ולא כדברי הכופרים הנצרים שאומרים: כי התורה שנתנה בהר סיני היה לה זמן עד עת בא ישו הנצרי, כי עד זמנו היתה גופנית, ומעת שבא הוא צוה להבין אותה רוחנית. ודבריהם דברי רוח תהו והבל. כי המצות שהם אומרים שהן בדרך משל ולא יובנו כמשמען, הרי האל צוה עליהן בפירוש, ולא על דרך משל. אם כן שאר המצות לא יבין אדם על דרך משל כי אם כמשמען. כי אם היו המצות על דרך משל, היו המצות בספק, זה אומר הדבר הנסתר בו כך הוא, וזה אומר כך הוא. והכתוב אומר: כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחקה היא (דברים ל׳:י״א). ואם היו במצות דברים נסתרים ולא יובנו כמשמעם הרי הם נפלאים ורחוקים. משפטי י״י אמת צדקו יחדו – כבר פרשנו המשפטים שהם הדינים שבין אדם לחברו, וכלם הם דברי אמת גלוים לעינים, וכלם יחדו צדקו אין באחד מהם עול. ויש מפרשים הטעם שסמך התורה לשמש להגדיל תועלתה על תועלת השמש. כי יש דברים שהשמש מזיק והתורה מועילה בכל הדברים לפיכך אמר תורת י״י תמימה: שלמה היא, כי בכל דרכי העולם הזה והעולם הבא ימצא האדם תועלת בה. ואמר: משיבת נפש, כי השמש כשישב האדם לחמו יותר מדאי שמא יחלה חולי מות, כמו שאמר ביונה: ותך השמש על ראש יונה ויתעלף (יונה ד׳:ח׳). והתורה לא כן, כי היא משיבת נפש לגוף ומתקיים בה. ופעמים שהשמש יכנס במוחו של אדם וישתגע. והתורה לא כן אלא מחכימת פתי. וכשישב אדם לשמש הרבה ידאג לחמה. ולא כן פקודי י״י שהם משמחי לב. והשמש כאשר יסתכל אדם בעצם השמש תכהינה עיניו. ומצות י״י לא כן, כי היא ברה מאירת עינים. והשמש יכסוהו עננים. ויראת י״י טהורה וזכה, לא יכסנה דבר ולא יסתירנה. והשמש מאיר ביום ולא בלילה. ויראת י״י עומדת לעד. והשמש אין אורו וחמו שוה כל היום, כי עד חצי היום יוסיף ומחצי היום ואילך יחסר. ולא כן משפטי י״י, אלא אמת צדקו יחדיו ולא מכחישים זה את זה. (יא) הנחמדים מזהב – אמר: כי דברי התורה והמצות הם נחמדים יותר מזהב ומפז – הוא הזהב הטוב הנקי. וזהו: רב כמו על כל רב ביתו (אסתר א׳:ח׳) שהוא גדול בחשיבות ובגדלה. או יהיה פירוש רב במנין. ויהיה טעם רב על זהב ועל פז, כי בני אדם יתאוו לממון רב זהב ופז. ויש מפרשים (אבן עזרא): פז – אבנים יקרות, והאדם יתאוה אליהן. והמשכילים יתאוו יותר לתורה ולחכמה. וכן אמר שלמה: וכל חפציך לא ישוו בה (משלי ג׳:ט״ו). כי הממון הוא בעולם הזה ולא בעולם הבא. והחכמה בעולם הזה ובעולם הבא. והממון יגזלו אותו או יגנבו אותו מהאדם או יאבד ממנו בים או ביבשה. והחכמה לא תהיה נגזלת ונגנבת, ולא תאבד מבעליה. והממון אם יתן האדם אותו, או יסחר אותו, לא ישאר בידו מה שיתן. והחכמה אם ילמד אותה לאחר לא תצא מידו אבל יוסיף בחכמה. הנה כי דברי התורה והחכמה נחמדים למשכילים יותר מזהב ומפז רב. ומתוקים מדבש ונפת צופים – כי הדבש הוא המאכל שיערב לאדם יותר משאר המאכלים. ואף על פי כן אם יוסיף לאכל ממנו יזיק לו ויקיאנו, והמאכל יועיל לו לפי שעה. ולא כן החכמה, כי כל מה שיוסיף בה תועילנו ותועיל לו לעולם. ולפי שאמר הנחמדים: ולמי הם נחמדים ומתוקים? למשכילים וליראי י״י. (יב) לפיכך אמר: גם עבדך נזהר בהם כלומר: גם אני מהם. אף על פי שאינני מן החכמים עבדך אני, וחרד למצותיך ונזהר בהם, והם נחמדים ומתוקים לי. גם ידעתי כי בשמרם עקב רב – מלבד המתיקות והחמדה שימצא המשכיל בהם, תשתוקק הנפש המשכלת ותכסוף אל החכמה, אף על פי שלא יהיה לה זה גמול. כי טבע הנפש המשכלת שתתאוה אל החכמה כמו שהיה טבע הנפש המתאוה אל המאכל הערב. אם כן החכמים עוסקים בתורה ובחכמה מטבע, אף על פי שלא יקוו גמול כזה. ואמר דוד: בשמרם עקב רב עוד יותר על התאוה. כי אני והמשכילים שמתאוים אליהם עוד יש לנו בשמירתם שכר רב שאתה מטיב לשומרי המצות בעולם הזה ובעולם הבא, אלא שעקר השכר הוא לעולם הבא. לפיכך נקרא השכר עקב רב כמו שהעקב הוא סוף הגוף, כן השכר סוף המעשה, והמעשה לא יגמר לאדם עד יום מותו. (יג) שגיאות מי יבין מנסתרות נקני – אמת הוא, כי לבי ורצוני אל מצותיך, אבל זה אני מבקש ממך שתנקני מנסתרות, כי שגיאות מי יבין, כי אין מי שידע ויבין הכל, כי במקומות ישגה ויהיה הדבר נסתר מעיניו. ועל זה אני מבקש ממך שלא תענישני על הנסתרות אלא תנקני מהם. (יד) גם מזדים חשך עבדך אל ימשלו בי – ועוד אני מבקש ממך שאלה גדולה, יותר ממה ששאלתי, שתמנע אותי מן הזדונות שלא ימשלו בי, ולא יהיה יצרי תוקפי, כי אני אשמור בכל כחי, וגם אתה תסייעני שלא ישלוט בי יצר הרע. כי הקדוש ברוך הוא מסייע למי שלבו נכון, כמו שאמר לאבימלך ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי (בראשית כ׳:ו׳). וזדים – הוא שם ולא תאר. ויהיה זד שם בשקל ראש ועשר (משלי ל׳:ח׳), יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט). אז איתם – כתוב ביו״ד אחר האל״ף, והוא הנח שהוא תמורת הדגש בלא יו״ד, כמו לא ימד (הושע ב׳:א׳), וכל לבב אנוש ימס (ישעיהו י״ג:ז׳). ויש בו דרש: כי חשבון היו״ד עשרה, ובעשרת הדברות נתנה התורה, והן תמימותה ושלמותה. אמר: אז כשתנקני מהשגיאות ותסיעני שלא ישלטו בי הזדונות, אז אהיה תמים ושלם. ונקיתי מפשע רב: הפשע – הוא יותר רע מהזדון, כי הזדון הוא מתאותו בדבר הוא עובר במזיד. אבל הפשע רב הוא המורד באדוניו, ויבזה מצותיו, ויעשה העברה, אף על פי שאינו מתאוה אליה. ומי שהוא רגיל בזדונות יבא לידי המרד. לפיכך אמר דוד: אם תנקני מהשגיאות, ותסיעני על הזדונות שלא ימשלו בי, אם כן לעולם לא אהיה מזיד: ואם לא אהיה מזיד עוד, בודאי לא אהיה פושע. וזהו שאמר: ונקיתי מפשע רב. ורב ענינו: גדול, כי הגדול שבמעשים הרעים ובעברות הוא המרד. ואחר התפללו זה שאל מהאל שיקבל תפלתו. (טו) יהיו לרצון אמרי פי – מה שאמרתי לפניך בפי. והגיון לבי לפניך – ומה שלא אמרתי בפי, אלא חשבתי בלבי, והמחשבה הוא הגיון הלב, גם כן יהיו לרצון. כי דברים רבים יחשוב אדם בלבו ולא יכין לדבר כן³ בשפתיו, לפיכך אמר דוד: י״י שפתי תפתח (תהלים נ״א:י״ז). ואמר שלמה: ומי״י מענה לשון (משלי ט״ז:א׳). י״י צורי – חזקי, שבו אבטח בשאלותי וגאלי – מהשגיאות והזדונות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק בדברים ל״ב:מ״ז.

² השוו ללשון הפסוק במשלי ח׳:ח׳.

³ השוו ללשון הפסוק בשופטים י״ב:ו׳.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון