×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
תהלים קי״טתנ״ך
א֣
אָ
(א)  אַשְׁרֵ֥י תְמִֽימֵי⁠־דָ֑רֶךְ הַ֝הֹלְכִ֗ים בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ב) אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יובְּכׇל⁠־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ (ג) אַ֭ף לֹא⁠־פָעֲל֣וּ עַוְלָ֑הבִּדְרָכָ֥יו הָלָֽכוּ׃ (ד) אַ֭תָּה צִוִּ֥יתָה פִקֻּדֶ֗יךָ לִשְׁמֹ֥ר מְאֹֽד׃ (ה) אַ֭חֲלַי יִכֹּ֥נוּ דְרָכָ֗ילִשְׁמֹ֥ר חֻקֶּֽיךָ׃ (ו) אָ֥ז לֹא⁠־אֵב֑וֹשׁ בְּ֝הַבִּיטִ֗י אֶל⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (ז) א֭וֹדְךָ בְּיֹ֣שֶׁר לֵבָ֑בבְּ֝לׇמְדִ֗י מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (ח) אֶת⁠־חֻקֶּ֥יךָ אֶשְׁמֹ֑ראַֽל⁠־תַּעַזְבֵ֥נִי עַד⁠־מְאֹֽד׃ (ט)  בַּמֶּ֣ה יְזַכֶּה⁠־נַּ֭עַר אֶת⁠־אׇרְח֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗ר כִּדְבָרֶֽךָ׃ (י) בְּכׇל⁠־לִבִּ֥י דְרַשְׁתִּ֑יךָ אַל⁠־תַּ֝שְׁגֵּ֗נִי מִמִּצְוֺתֶֽיךָ׃ (יא) בְּ֭לִבִּי צָפַ֣נְתִּי אִמְרָתֶ֑ךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֶחֱטָא⁠־לָֽךְ׃ (יב) בָּר֖וּךְ אַתָּ֥ה יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗הלַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (יג) בִּשְׂפָתַ֥י סִפַּ֑רְתִּיכֹּ֝֗לא מִשְׁפְּטֵי⁠־פִֽיךָ׃ (יד) בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֺתֶ֥יךָ שַּׂ֗שְׂתִּיב כְּעַ֣ל כׇּל⁠־הֽוֹן׃ (טו) בְּפִקּוּדֶ֥יךָ אָשִׂ֑יחָהוְ֝אַבִּ֗יטָה אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃ (טז) בְּחֻקֹּתֶ֥יךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁ֑עלֹ֖א אֶשְׁכַּ֣ח דְּבָרֶֽךָ׃ (יז)  גְּמֹ֖ל עַל⁠־עַבְדְּךָ֥ אֶחְיֶ֗הוְאֶשְׁמְרָ֥ה דְבָרֶֽךָ׃ (יח) גַּל⁠־עֵינַ֥י וְאַבִּ֑יטָהנִ֝פְלָא֗וֹת מִתּוֹרָתֶֽךָ׃ (יט) גֵּ֣ר אָנֹכִ֣י בָאָ֑רֶץאַל⁠־תַּסְתֵּ֥ר מִ֝מֶּ֗נִּי מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (כ) גָּרְסָ֣ה נַפְשִׁ֣י לְתַאֲבָ֑האֶֽל⁠־מִשְׁפָּטֶ֥יךָ בְכׇל⁠־עֵֽת׃ (כא) גָּ֭עַרְתָּ זֵדִ֣ים אֲרוּרִ֑יםהַ֝שֹּׁגִ֗ים מִמִּצְוֺתֶֽיךָ׃ (כב) גַּ֣ל מֵ֭עָלַי חֶרְפָּ֣ה וָב֑וּזכִּ֖י עֵדֹתֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃ (כג) גַּ֤ם יָשְׁב֣וּ שָׂ֭רִים בִּ֣י נִדְבָּ֑רוּ עַ֝בְדְּךָ֗ יָשִׂ֥יחַ בְּחֻקֶּֽיךָ׃ (כד) גַּֽם⁠־עֵ֭דֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָ֗יאַנְשֵׁ֥י עֲצָתִֽי׃ (כה)  דָּבְקָ֣ה לֶעָפָ֣ר נַפְשִׁ֑יחַ֝יֵּ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ׃ (כו) דְּרָכַ֣י סִ֭פַּרְתִּי וַֽתַּעֲנֵ֗נִילַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (כז) דֶּרֶךְ⁠־פִּקּוּדֶ֥יךָ הֲבִינֵ֑נִיוְ֝אָשִׂ֗יחָה בְּנִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ (כח) דָּלְפָ֣ה נַ֭פְשִׁי מִתּוּגָ֑הקַ֝יְּמֵ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ׃ (כט) דֶּֽרֶךְ⁠־שֶׁ֭קֶר הָסֵ֣ר מִמֶּ֑נִּיוְֽתוֹרָתְךָ֥ חׇנֵּֽנִי׃ (ל) דֶּֽרֶךְ⁠־אֱמוּנָ֥ה בָחָ֑רְתִּימִשְׁפָּטֶ֥יךָ שִׁוִּֽיתִי׃ (לא) דָּבַ֥קְתִּי בְעֵדְוֺתֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה אַל⁠־תְּבִישֵֽׁנִי׃ (לב) דֶּֽרֶךְ⁠־מִצְוֺתֶ֥יךָ אָר֑וּץכִּ֖י תַרְחִ֣יב לִבִּֽי׃ (לג)  הוֹרֵ֣נִי יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה דֶּ֥רֶךְ חֻקֶּ֗יךָ וְאֶצְּרֶ֥נָּה עֵֽקֶב׃ (לד) הֲ֭בִינֵנִי וְאֶצְּרָ֥ה תוֹרָתֶ֗ךָ וְאֶשְׁמְרֶ֥נָּה בְכׇל⁠־לֵֽב׃ (לה) הַ֭דְרִיכֵנִי בִּנְתִ֣יב מִצְוֺתֶ֑יךָ כִּי⁠־ב֥וֹ חָפָֽצְתִּי׃ (לו) הַט⁠־לִ֭בִּי אֶל⁠־עֵדְוֺתֶ֗יךָ וְאַ֣ל אֶל⁠־בָּֽצַע׃ (לז) הַעֲבֵ֣ר עֵ֭ינַי מֵרְא֣וֹת שָׁ֑וְאבִּדְרָכֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃ (לח) הָקֵ֣ם לְ֭עַבְדְּךָ אִמְרָתֶ֑ךָ אֲ֝שֶׁ֗ר לְיִרְאָתֶֽךָ׃ (לט) הַעֲבֵ֣ר חֶ֭רְפָּתִי אֲשֶׁ֣ר יָגֹ֑רְתִּיכִּ֖י מִשְׁפָּטֶ֣יךָ טוֹבִֽים׃ (מ) הִ֭נֵּה תָּאַ֣בְתִּי לְפִקֻּדֶ֑יךָ בְּצִדְקָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי׃ (מא)  וִיבֹאֻ֣נִי חֲסָדֶ֣ךָ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑התְּ֝שׁ֥וּעָתְךָ֗ כְּאִמְרָתֶֽךָ׃ (מב) וְאֶעֱנֶ֣ה חֹרְפִ֣י דָבָ֑רכִּֽי⁠־בָ֝טַ֗חְתִּי בִּדְבָרֶֽךָ׃ (מג) וְֽאַל⁠־תַּצֵּ֬ל מִפִּ֣י דְבַר⁠־אֱמֶ֣ת עַד⁠־מְאֹ֑דכִּ֖י לְמִשְׁפָּטֶ֣ךָ יִחָֽלְתִּי׃ (מד) וְאֶשְׁמְרָ֖ה תוֹרָתְךָ֥ תָמִ֗ידלְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ (מה) וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָרְחָבָ֑הכִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי׃ (מו) וַאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗יםוְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ׃ (מז) וְאֶשְׁתַּעֲשַׁ֥ע בְּמִצְוֺתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי׃ (מח) וְאֶשָּֽׂא⁠־כַפַּ֗י אֶֽל⁠־מִ֭צְוֺתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּיוְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ׃ (מט)  זְכֹר⁠־דָּבָ֥ר לְעַבְדֶּ֑ךָ עַ֝֗לג אֲשֶׁ֣ר יִחַלְתָּֽנִי׃ (נ) זֹ֣את נֶחָמָתִ֣י בְעׇנְיִ֑יכִּ֖י אִמְרָתְךָ֣ חִיָּֽתְנִי׃ (נא) זֵ֭דִים הֱלִיצֻ֣נִי עַד⁠־מְאֹ֑דמִ֝תּ֥וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א נָטִֽיתִי׃ (נב) זָ֘כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם ׀ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗הוָאֶתְנֶחָֽם׃ (נג) זַלְעָפָ֣ה אֲ֭חָזַתְנִי מֵרְשָׁעִ֑יםעֹ֝זְבֵ֗י תּוֹרָתֶֽךָ׃ (נד) זְ֭מִרוֹת הָיוּ⁠־לִ֥י חֻקֶּ֗יךָ בְּבֵ֣ית מְגוּרָֽי׃ (נה) זָ֘כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוָ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ׃ (נו) זֹ֥את הָיְתָה⁠־לִּ֑יכִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃ (נז)  חֶלְקִ֖י יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אָמַ֗רְתִּילִשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽיךָ׃ (נח) חִלִּ֣יתִי פָנֶ֣יךָ בְכׇל⁠־לֵ֑בחׇ֝נֵּ֗נִי כְּאִמְרָתֶֽךָ׃ (נט) חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑יוָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל⁠־עֵדֹתֶֽיךָ׃ (ס) חַ֭שְׁתִּי וְלֹ֣א הִתְמַהְמָ֑הְתִּילִ֝שְׁמֹ֗ר מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (סא) חֶבְלֵ֣י רְשָׁעִ֣ים עִוְּדֻ֑נִיתּ֥֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (סב) חֲצֽוֹת⁠־לַ֗יְלָה אָ֭קוּם לְהוֹד֣וֹת לָ֑ךְ עַ֝֗לד מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (סג) חָבֵ֣ר אָ֭נִי לְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר יְרֵא֑וּךָ וּ֝לְשֹׁמְרֵ֗י פִּקּוּדֶֽיךָ׃ (סד) חַסְדְּךָ֣ יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה מָלְאָ֥ה הָאָ֗רֶץחֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (סה)  ט֭וֹב עָשִׂ֣יתָ עִֽם⁠־עַבְדְּךָ֑ יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה כִּדְבָרֶֽךָ׃ (סו) ט֤וּב טַ֣עַם וָדַ֣עַת לַמְּדֵ֑נִיכִּ֖י בְמִצְוֺתֶ֣יךָ הֶאֱמָֽנְתִּי׃ (סז) טֶ֣רֶם אֶ֭עֱנֶה אֲנִ֣י שֹׁגֵ֑גוְ֝עַתָּ֗ה אִמְרָתְךָ֥ שָׁמָֽרְתִּי׃ (סח) טוֹב⁠־אַתָּ֥ה וּמֵטִ֗יבלַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (סט) טָפְל֬וּ עָלַ֣י שֶׁ֣קֶר זֵדִ֑יםאֲ֝נִ֗י בְּכׇל⁠־לֵ֤ב׀ אֶצֹּ֬ר פִּקּוּדֶֽיךָ׃ (ע) טָפַ֣שׁ כַּחֵ֣לֶב לִבָּ֑םאֲ֝נִ֗י תּוֹרָתְךָ֥ שִׁעֲשָֽׁעְתִּי׃ (עא) טֽוֹב⁠־לִ֥י כִי⁠־עֻנֵּ֑יתִילְ֝מַ֗עַן אֶלְמַ֥ד חֻקֶּֽיךָ׃ (עב) טֽוֹב⁠־לִ֥י תוֹרַת⁠־פִּ֑יךָ מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף׃ (עג)  יָדֶ֣יךָ עָ֭שׂוּנִי וַֽיְכוֹנְנ֑וּנִיהֲ֝בִינֵ֗נִי וְאֶלְמְדָ֥ה מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (עד) יְ֭רֵאֶיךָ יִרְא֣וּנִי וְיִשְׂמָ֑חוּ כִּ֖י לִדְבָרְךָ֣ יִחָֽלְתִּי׃ (עה) יָדַ֣עְתִּי יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה כִּי⁠־צֶ֣דֶק מִשְׁפָּטֶ֑יךָ וֶ֝אֱמוּנָ֗ה עִנִּיתָֽנִי׃ (עו) יְהִי⁠־נָ֣א חַסְדְּךָ֣ לְנַחֲמֵ֑נִיכְּאִמְרָתְךָ֥ לְעַבְדֶּֽךָ׃ (עז) יְבֹא֣וּנִי רַחֲמֶ֣יךָ וְאֶחְיֶ֑הכִּי⁠־ת֥֝וֹרָתְךָ֗ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ (עח) יֵבֹ֣שׁוּ זֵ֭דִים כִּי⁠־שֶׁ֣קֶר עִוְּת֑וּנִיאֲ֝נִ֗י אָשִׂ֥יחַ בְּפִקּוּדֶֽיךָ׃ (עט) יָשׁ֣וּבוּ לִ֣י יְרֵאֶ֑יךָ [וְ֝יֹדְעֵ֗י] (וידעו) עֵדֹתֶֽיךָ׃ (פ) יְהִי⁠־לִבִּ֣י תָמִ֣ים בְּחֻקֶּ֑יךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֵבֽוֹשׁ׃ (פא)  כָּלְתָ֣ה לִתְשׁוּעָתְךָ֣ נַפְשִׁ֑ילִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי׃ (פב) כָּל֣וּ עֵ֭ינַי לְאִמְרָתֶ֑ךָ לֵ֝אמֹ֗ר מָתַ֥י תְּֽנַחֲמֵֽנִי׃ (פג) כִּֽי⁠־הָ֭יִיתִי כְּנֹ֣אד בְּקִיט֑וֹרחֻ֝קֶּ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (פד) כַּמָּ֥ה יְמֵֽי⁠־עַבְדֶּ֑ךָ מָתַ֬י תַּעֲשֶׂ֖ה בְרֹדְפַ֣י מִשְׁפָּֽט׃ (פה) כָּרוּ⁠־לִ֣י זֵדִ֣ים שִׁיח֑וֹתאֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתוֹרָתֶֽךָ׃ (פו) כׇּל⁠־מִצְוֺתֶ֥יךָ אֱמוּנָ֑השֶׁ֖קֶר רְדָפ֣וּנִי עׇזְרֵֽנִי׃ (פז) כִּ֭מְעַט כִּלּ֣וּנִי בָאָ֑רֶץוַ֝אֲנִ֗י לֹא⁠־עָזַ֥בְתִּי פִקֻּדֶֽיךָ׃ (פח) כְּחַסְדְּךָ֥ חַיֵּ֑נִיוְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵד֥וּת פִּֽיךָ׃ (פט)  לְעוֹלָ֥ם יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הדְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם׃ (צ) לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּֽ אֶ֝֗רֶץה וַֽתַּעֲמֹֽד׃ (צא) לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ הַיּ֑וֹםכִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ׃ (צב) לוּלֵ֣י ת֭וֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָ֑יאָ֝֗זו אָבַ֥דְתִּי בְעׇנְיִֽי׃ (צג) לְ֭עוֹלָם לֹא⁠־אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֝֗םז חִיִּיתָֽנִי׃ (צד) לְֽךָ⁠־אֲ֭נִי הוֹשִׁיעֵ֑נִיכִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי׃ (צה) לִ֤י קִוּ֣וּ רְשָׁעִ֣ים לְאַבְּדֵ֑נִיעֵ֝דֹתֶ֗יךָ אֶתְבּוֹנָֽן׃ (צו) לְֽכׇל⁠־תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץרְחָבָ֖ה מִצְוָתְךָ֣ מְאֹֽד׃ (צז)  מָה⁠־אָהַ֥בְתִּי תוֹרָתֶ֑ךָ כׇּל⁠־הַ֝יּ֗וֹם הִ֣יא שִׂיחָתִֽי׃ (צח) מֵֽ֭אֹיְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֺתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא⁠־לִֽי׃ (צט) מִכׇּל⁠־מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּיכִּ֥י עֵ֝דְוֺתֶ֗יךָ שִׂ֣יחָה לִֽי׃ (ק) מִזְּקֵנִ֥ים אֶתְבּוֹנָ֑ןכִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃ (קא) מִכׇּל⁠־אֹ֣רַח רָ֭ע כָּלִ֣אתִי רַגְלָ֑ילְ֝מַ֗עַן אֶשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽךָ׃ (קב) מִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ לֹא⁠־סָ֑רְתִּיכִּי⁠־אַ֝תָּ֗ה הוֹרֵתָֽנִי׃ (קג) מַה⁠־נִּמְלְצ֣וּ לְ֭חִכִּי אִמְרָתֶ֗ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי׃ (קד) מִפִּקּוּדֶ֥יךָ אֶתְבּוֹנָ֑ןעַל⁠־כֵּ֝֗ןח שָׂנֵ֤אתִי׀ כׇּל⁠־אֹ֬רַח שָֽׁקֶר׃ (קה)  נֵר⁠־לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי׃ (קו) נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָאֲקַיֵּ֑מָהלִ֝שְׁמֹ֗ר מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (קז) נַעֲנֵ֥יתִי עַד⁠־מְאֹ֑דיְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה חַיֵּ֥נִי כִדְבָרֶֽךָ׃ (קח) נִדְב֣וֹת פִּ֭י רְצֵה⁠־נָ֣א יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (קט) נַפְשִׁ֣י בְכַפִּ֣י תָמִ֑ידוְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (קי) נָתְנ֬וּ רְשָׁעִ֣ים פַּ֣ח לִ֑יוּ֝מִפִּקּוּדֶ֗יךָ לֹ֣א תָעִֽיתִי׃ (קיא) נָחַ֣לְתִּי עֵדְוֺתֶ֣יךָ לְעוֹלָ֑םכִּֽי⁠־שְׂשׂ֖וֹן לִבִּ֣י הֵֽמָּה׃ (קיב) נָטִ֣יתִי לִ֭בִּי לַעֲשׂ֥וֹת חֻקֶּ֗יךָ לְעוֹלָ֥ם עֵֽקֶב׃ (קיג)  סֵעֲפִ֥ים שָׂנֵ֑אתִיוְֽתוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי׃ (קיד) סִתְרִ֣י וּמָגִנִּ֣י אָ֑תָּהלִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי׃ (קטו) סוּרוּ⁠־מִמֶּ֥נִּי מְרֵעִ֑יםוְ֝אֶצְּרָ֗הט מִצְוֺ֥ת אֱלֹהָֽי׃ (קטז) סׇמְכֵ֣נִי כְאִמְרָתְךָ֣ וְאֶחְיֶ֑הוְאַל⁠־תְּ֝בִישֵׁ֗נִי מִשִּׂבְרִֽי׃ (קיז) סְעָדֵ֥נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָהוְאֶשְׁעָ֖ה בְחֻקֶּ֣יךָ תָמִֽיד׃ (קיח) סָ֭לִיתָ כׇּל⁠־שׁוֹגִ֣ים מֵחֻקֶּ֑יךָ כִּי⁠־שֶׁ֝֗קֶרי תַּרְמִיתָֽם׃ (קיט) סִגִ֗ים הִשְׁבַּ֥תָּ כׇל⁠־רִשְׁעֵי⁠־אָ֑רֶץלָ֝כֵ֗ן אָהַ֥בְתִּי עֵדֹתֶֽיךָ׃ (קכ) סָמַ֣ר מִפַּחְדְּךָ֣ בְשָׂרִ֑יוּֽמִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ יָרֵֽאתִי׃ (קכא)  עָ֭שִׂיתִי מִשְׁפָּ֣ט וָצֶ֑דֶקבַּל⁠־תַּ֝נִּיחֵ֗נִי לְעֹשְׁקָֽי׃ (קכב) עֲרֹ֣ב עַבְדְּךָ֣ לְט֑וֹבאַֽל⁠־יַעַשְׁקֻ֥נִי זֵדִֽים׃ (קכג) עֵ֭ינַי כָּל֣וּ לִישׁוּעָתֶ֑ךָ וּלְאִמְרַ֥ת צִדְקֶֽךָ׃ (קכד) עֲשֵׂ֖ה עִם⁠־עַבְדְּךָ֥ כְחַסְדֶּ֗ךָ וְחֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (קכה) עַבְדְּךָ⁠־אָ֥נִי הֲבִינֵ֑נִיוְ֝אֵדְעָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ׃ (קכו) עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ההֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ (קכז) עַל⁠־כֵּ֭ן אָהַ֣בְתִּי מִצְוֺתֶ֑יךָ מִזָּהָ֥ב וּמִפָּֽז׃ (קכח) עַל⁠־כֵּ֤ן׀ כׇּל⁠־פִּקּ֣וּדֵי כֹ֣ל יִשָּׁ֑רְתִּיכׇּל⁠־אֹ֖רַח שֶׁ֣קֶר שָׂנֵֽאתִי׃ (קכט)  פְּלָא֥וֹת עֵדְוֺתֶ֑יךָ עַל⁠־כֵּ֝֗ןיא נְצָרָ֥תַם נַפְשִֽׁי׃ (קל) פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗ירמֵבִ֥ין פְּתָיִֽים׃ (קלא) פִּֽי⁠־פָ֭עַרְתִּי וָאֶשְׁאָ֑פָהכִּ֖י לְמִצְוֺתֶ֣יךָ יָאָֽבְתִּי׃ (קלב) פְּנֵה⁠־אֵלַ֥י וְחׇנֵּ֑נִיכְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לְאֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ׃ (קלג) פְּ֭עָמַי הָכֵ֣ן בְּאִמְרָתֶ֑ךָ וְֽאַל⁠־תַּשְׁלֶט⁠־בִּ֥י כׇל⁠־אָֽוֶן׃ (קלד) פְּ֭דֵנִי מֵעֹ֣שֶׁק אָדָ֑םוְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה פִּקּוּדֶֽיךָ׃ (קלה) פָּ֭נֶיךָ הָאֵ֣ר בְּעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝לַמְּדֵ֗נִי אֶת⁠־חֻקֶּֽיךָ׃ (קלו) פַּלְגֵי⁠־מַ֭יִם יָרְד֣וּ עֵינָ֑יעַ֝֗ליב לֹא⁠־שָׁמְר֥וּ תוֹרָתֶֽךָ׃ (קלז)  צַדִּ֣יק אַתָּ֣ה יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוְ֝יָשָׁ֗ר מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃ (קלח) צִ֭וִּיתָ צֶ֣דֶק עֵדֹתֶ֑יךָ וֶאֱמוּנָ֥היג מְאֹֽד׃ (קלט) צִמְּתַ֥תְנִי קִנְאָתִ֑יכִּֽי⁠־שָׁכְח֖וּ דְבָרֶ֣יךָ צָרָֽי׃ (קמ) צְרוּפָ֖ה אִמְרָתְךָ֥ מְאֹ֗דוְֽעַבְדְּךָ֥ אֲהֵבָֽהּ׃ (קמא) צָעִ֣יר אָנֹכִ֣י וְנִבְזֶ֑הפִּ֝קֻּדֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (קמב) צִדְקָתְךָ֣ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑םוְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת׃ (קמג) צַר⁠־וּמָצ֥וֹק מְצָא֑וּנִימִ֝צְוֺתֶ֗יךָ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ (קמד) צֶ֖דֶק עֵדְוֺתֶ֥יךָ לְעוֹלָ֗םהֲבִינֵ֥נִי וְאֶחְיֶֽה׃ (קמה)  קָרָ֣אתִי בְכׇל⁠־לֵ֭ב עֲנֵ֥נִי יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗החֻקֶּ֥יךָ אֶצֹּֽרָה׃ (קמו) קְרָאתִ֥יךָ הוֹשִׁיעֵ֑נִיוְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ׃ (קמז) קִדַּ֣מְתִּי בַ֭נֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּ֑עָה[לִדְבָרְךָ֥] (לדבריך) יִחָֽלְתִּי׃ (קמח) קִדְּמ֣וּ עֵ֭ינַי אַשְׁמֻר֑וֹתלָ֝שִׂ֗יחַ בְּאִמְרָתֶֽךָ׃ (קמט) ק֭וֹלִי שִׁמְעָ֣ה כְחַסְדֶּ֑ךָ יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃ (קנ) קָ֭רְבוּ רֹדְפֵ֣י זִמָּ֑המִתּוֹרָתְךָ֥ רָחָֽקוּ׃ (קנא) קָר֣וֹב אַתָּ֣ה יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוְֽכׇל⁠־מִצְוֺתֶ֥יךָ אֱמֶֽת׃ (קנב) קֶ֣דֶם יָ֭דַעְתִּי מֵעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם יְסַדְתָּֽם׃ (קנג)  רְאֵה⁠־עׇנְיִ֥י וְחַלְּצֵ֑נִיכִּי⁠־ת֥֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (קנד) רִיבָ֣ה רִ֭יבִי וּגְאָלֵ֑נִילְאִמְרָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי׃ (קנה) רָח֣וֹק מֵרְשָׁעִ֣ים יְשׁוּעָ֑הכִּי⁠־חֻ֝קֶּ֗יךָ לֹ֣א דָרָֽשׁוּ׃ (קנו) רַחֲמֶ֖יךָ רַבִּ֥ים ׀ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הכְּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ חַיֵּֽנִי׃ (קנז) רַ֭בִּים רֹדְפַ֣י וְצָרָ֑ימֵ֝עֵדְוֺתֶ֗יךָ לֹ֣א נָטִֽיתִי׃ (קנח) רָאִ֣יתִי בֹ֭גְדִים וָאֶתְקוֹטָ֑טָהאֲשֶׁ֥ר אִ֝מְרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁמָֽרוּ׃ (קנט) רְ֭אֵה כִּי⁠־פִקּוּדֶ֣יךָ אָהָ֑בְתִּייְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה כְּֽחַסְדְּךָ֥ חַיֵּֽנִי׃ (קס) רֹאשׁ⁠־דְּבָרְךָ֥ אֱמֶ֑תוּ֝לְעוֹלָ֗ם כׇּל⁠־מִשְׁפַּ֥ט צִדְקֶֽךָ׃ (קסא)  שָׂ֭רִים רְדָפ֣וּנִי חִנָּ֑ם[וּ֝מִדְּבָרְךָ֗] (ומדבריך) פָּחַ֥ד לִבִּֽי׃ (קסב) שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִי עַל⁠־אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב׃ (קסג) שֶׁ֣קֶר שָׂ֭נֵאתִי וַאֲתַעֵ֑בָהתּוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי׃ (קסד) שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (קסה) שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין⁠־לָ֥מוֹ מִכְשֽׁוֹל׃ (קסו) שִׂבַּ֣רְתִּי לִישׁוּעָתְךָ֣ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוּֽמִצְוֺתֶ֥יךָ עָשִֽׂיתִי׃ (קסז) שָֽׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי עֵדֹתֶ֑יךָ וָאֹהֲבֵ֥ם מְאֹֽד׃ (קסח) שָׁמַ֣רְתִּי פִ֭קּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י כׇל⁠־דְּרָכַ֣י נֶגְדֶּֽךָ׃ (קסט)  תִּקְרַ֤ב רִנָּתִ֣י לְפָנֶ֣יךָ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הכִּדְבָרְךָ֥ הֲבִינֵֽנִי׃ (קע) תָּב֣וֹא תְחִנָּתִ֣י לְפָנֶ֑יךָ כְּ֝אִמְרָתְךָ֗ הַצִּילֵֽנִי׃ (קעא) תַּבַּ֣עְנָה שְׂפָתַ֣י תְּהִלָּ֑הכִּ֖י תְלַמְּדֵ֣נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (קעב) תַּ֣עַן לְ֭שׁוֹנִי אִמְרָתֶ֑ךָ כִּ֖י כׇל⁠־מִצְוֺתֶ֣יךָ צֶּֽדֶק׃ (קעג) תְּהִי⁠־יָדְךָ֥ לְעׇזְרֵ֑נִיכִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ בָחָֽרְתִּי׃ (קעד) תָּאַ֣בְתִּי לִישׁוּעָתְךָ֣ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הוְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ (קעה) תְּֽחִי⁠־נַ֭פְשִׁי וּֽתְהַלְלֶ֑ךָּיד וּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ יַעְזְרֻֽנִי׃ (קעו) תָּעִ֗יתִי כְּשֶׂ֣ה אֹ֭בֵד בַּקֵּ֣שׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י מִ֝צְוֺתֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א כֹּ֝֗ל א=כֹּ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
ב שַּׂ֗שְׂתִּי =א?,ל,ש1,ב1 (שי״ן דגושה?); הדגש מטושטש בכתר. כך אצל ברויאר ומג״ה ומ״מ וסימנים; מ״ג=שַׂ֗שְׂתִּי (אין דגש בשי״ן).
ג עַ֝֗ל א=עַ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
ד עַ֝֗ל א=עַ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
ה אֶ֝֗רֶץ א=אֶ֝רֶץ (השמטת נקודת הרביע)
ו אָ֝֗ז א=אָ֝ז (השמטת נקודת הרביע)
ז בָ֝֗ם א=בָ֝ם (השמטת נקודת הרביע)
ח עַל⁠־כֵּ֝֗ן א=עַל⁠־כֵּ֝ן (השמטת נקודת הרביע)
ט וְ֝אֶצְּרָ֗ה א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה (חטף)
י כִּי⁠־שֶׁ֝֗קֶר א=כִּי⁠־שֶׁ֝קֶר (השמטת נקודת הרביע)
יא עַל⁠־כֵּ֝֗ן א=עַל⁠־כֵּ֝ן (השמטת נקודת הרביע)
יב עַ֝֗ל א=עַ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
יג וֶאֱמוּנָ֥ה =ל,ש1 ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א!=וֶאֱמוּנָ֥֗ה (נקודת רביע מיותרת באות נו״ן בנוסף למרכא)
יד וּֽתְהַלְלֶ֑ךָּ א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ (חטף)
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) המזמור הזה הוא נכבד מאד, וחברו דוד על שמונה אלפה ביתא. כי בכל אות יש בו שמנה פסוקים, ובכל פסוק יש בו דרך, או תורה, או עדות, או פקודים, או מצוה, או אמירה, או דבור, או משפט, או צדק, או אמונה, או חוקים. ואלה המלות הם חלקי כל התורה. ועתה אבאר אלה השמות, כדי שלא אצטרך לבארם בכל פסוק ופסוק. תורה – היא תכונת המצות היאך נעשות, כמו: תורת החטאת, תורת האשם (ויקרא ו׳:י״ח), וכן בשאר המצות. דרך – הוא תיקון המדות, מה הוא חנון, אף אתה היה חנון, מה הוא רחום אף אתה רחום וכן בשאר המדות. חוקים – המצות שלא נגלה טעמם. מצות – אשר נאמר בהם מצוה, כגון שלוח טמאים והפרת נדרים וכיוצא בהן. משפטים – הם הדינין שבין אדם לחבירו. עדות – המצות אשר הם עדות וזכר, כמו שבת ומועדים, ציצית ותפילין, וכיוצא בהן. פקודים – הם המצות שהשכל מורה עליהם, שהם כפיקדון וכדבר גנוז בלב האדם. צדק – הוא צדוק המצות, כי בצדק נאמרו. דיבור ואמירה – הם כלל לכל המצות. וזכר דיבור ואמירה גם כן, להבטחה שהבטיח האל. וזכר גם כן דבור לכינוי רצונו בבריאת העולם. וכן אמונה – קיום דברו בבריאת העולם. וכאשר זכר כל אלה השמות, כל אחד בפסוק, אין דעתו על השם ההוא לבדו, אלא זכר האחד והוא הדין לאחרים. ופעמים זכר שנים בפסוק אחד. ויש בו פסוקים אמר בעת צרתו בברחו, או בעת צרות אחרות. ובחברו המזמור כלל אלה הפסוקים בו, לפי שהצרה ההיא היתה מטרידה אותו מלהתעסק בתורה ובחכמה. ועתה יש לשאול: למה חבר המזמור הזה על שמונה אלפי ביתות, ולא על פחות ולא על יותר? כי במקומות אחרים שזוכר לחשבון שבעה או עשרה, אינם דוקא, אלא לסך חשבון כמו שביארנו במקומות אחרים. כי השבעה בעבור שבעה גלגלים, שבהם שבעה כוכבי לכת שמשמשין בעולם. וכן כל ימי העולם הולכים שבעה שבעה, כי כן יצירת העולם בששה ימים, ובשביעי שבת. וכן עשרה, לפי שהוא סוף החשבון. אבל שמנה לא נמצא בשום מקום שהוא לסוף חשבון, ולא לסך חשבון, אלא שהוא חשבון דוקא. אם כן למה כיון דוד לזה החשבון? והנראה בעיני, כי לפי שהמזמור הזה כולו הולך על מצות, ומשפטים, וחקים, והדומה להם, וכלם בנויים על דרך השכל וחכמה, והדרכים שבהם נקנות החכמה ומדות האדם הם שבעה, ועליהם נאמר: חצבה עמודיה שבעה (משלי ט׳:א׳). והם: חמשה חושים שמדות האדם מיוחסין עליהם, כמו שפירש החכם רבי שלמה בן גבירול, וגם במה שלא זכר הוא החושים ליחסם לדרכי החכמה, כי בארבעה החושים מבואר הוא: כי בעינים יראה האדם בספרי החכמה, ובאזניו ישמע מפי התלמידים, ובפה ידבר מה שלמד ומלמד לאחרים. ובידו יכתוב הספרים. ומה שצריך לבאר הוא חוש הריח, והוא מיוחס אל החכמה, לפי שנקבי האף הקרובים לשני חללי המוח המוקדמים, שבהם כח הציורי. ודרך הששי הוא הגדת המגידים, והוא דבר שלא נדע באחד החושים. אבל הוא דבר ברור אצלו. והנה יגידו המגידים, כי קונשטאניטא בעולם. ואם הוא לא הלך שם, ולא ראה אותה, אבל לפי שכל אשר היו שם מגידים עניינה ואין מכחיש ביניהם, יתברר אצלו שהוא כך. וגם בדרכי החכמה יצטרך הגדת המגידים, כי מדרכי החכמה יגלו בבוחן הנבראים, ואינם ידועים אצל כל אדם, אבל ישמעו מפי המגידים. כענין שאמר האל לאיוב: הידעת עת לדת יעלי סלע וחולל אילות תשמור (איוב ל״ט:א׳). וכן כל כיוצא בדברים שבחנו בדרכי החכמה בנבראים. והדרך שביעי ראיות שכל וידיעתו, וזה הדרך חזק מכלם. ונשאר דרך אחד שאינו מדרכי החכמה, ואין השכל מורה עליו, אלא שהוא עמוד גדול ויותר חזק לכל בעלי תורה, היא הקבלה, שחייבים אנו להאמין בה על כל פנים. ובה יתאמת בנפשותינו ויתחזק בלבותינו כי משה רבינו ע״ה כתוב התורה מפי האל יתברך וחידוש העולם, ומעשה בראשית, וענין האבות, והאותות הגדולות אשר ראו אבותינו במצרים, ובמדבר, וקריעת ים סוף, והירדן, ומעמד הר סיני, ועמידת חמה ולבנה ליהושע, ושאר הנפלאות הכתובות ע״י הנביאים, אשר לא ראו עינינו, ולא שמעו אזנינו, ולא יורה עליהם השכל, ולא נתנו ליבחן. כי הגדת המגידים נתן ליבחן, אבל זה לא ניתן ליבחן. אלא יתאמת אצלינו מפי הספרים, אשר הם ירושה מאבות, דור אחר דור. והקבלה הזאת נכונה אצלינו, ונתקעה בלבותינו כאלו ראו עינינו, ושמעו אזנינו, והורה עלינו שכלינו, ויותר. כי ההרגשות מכזבין לפעמים, וגם בשכלו יטעה אדם לפעמים כשאין דרכי המופת ברורים אליו. אבל הקבלה אשר שהיא ירושה מאבות דור אחר דור לא נמצא בה מכחיש בכל האומות, וגם כל הספרים שנכתבו בה ממזרח שמש עד מבואו,⁠1 לא יכחיש אחד את חבירו. לפיכך נתבררה הקבלה אצלנו בלא שום ספק עד ששבה הקבלה אצלנו כמו שכל.⁠א לפיכך חבר דוד זה המזמור על שמנה אלפא ביתות כנגד שמנה הדרכים שביארנו. והנה זה מבואר. ונשוב לבאר הפסוקים אשר במזמור. (א) אמר: אשרי תמימי דרך – ומי הם האנשים שהם תמימי דרך, שדרכן תמימה ושלימה? אותם שהולכים בתורת י״י – כלומר, שלומדין התורה, כי לא יהיה דרכו שלם אם לא ילמד התורה, כמו שאמרו רז״ל: אין בור ירא חטא. ויש מפרשים: ההולכים בדרך תורת י״י. ודרך שזכר עומד במקום שנים, כי דרך תורת י״י היא השלמה והתמה. ויש לפרש עוד כמו הפוך: אשרי ההולכים בתורת י״י תמימי דרך – כלומר, הלומדים כשהם תמימי דרך, שיעשה מעשה התמימות מלימודם, כלומר שאינם עומדים על הדין הקצוב, אלא עושין לפנים משורת הדין. (ב) אשרי נצרי עדתיו – אשרי שינצרו אותם וישמרם בעין לבם, מעדותיו שיבינו וידעו בכל לבם, לא בלב ולב כמו אותם שלומדים או עושים המצות לקנות להם שם. (ג) אף לא פעלו עולה – יש מפרשים: אף זה כמו כל שכן, כמו: אף שוכני בתי חומר (איוב ד׳:י״ט). אם ישמרו עדותיו, והם מצות עשה, כל שכן שישמרו שלא יעשו עולה, שהם מצות לא תעשה, אלא הלכו בדרכיו. ויש מפרשים: גם אשר לא פעלו עולה יחשב להם כאילו בדרכיו הלכו, כלומר כאלו קיימו מצות עשה. ואינו נכון זה הפירוש, כמו שפירשנו במזמור הראשון. וכן כתוב: סור מרע ועשה טוב (תהלים ל״ד:ט״ו), כי לא יהיה שלם האדם אם יסור מרע, אם לא יעשה טוב. ומה שאמרו ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, לא אמרו זה אלא במי שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנה. ויש לפרש עוד: אף לא פעלו עולה – כיון שידרשו י״י בכל לב בטוחים הם שלא פעלו עולה, שלא תזדמן לעולם דבר עבירה לידם. אלא כל ימיהם בדרכיו הלכו, כענין שנאמר: בא ליטהר מסייעין אותו. (ד) אתה צוית – למה צוית אותם לשמרם מאד? שלא ישגה בהם אדם, אלא כל לבו יהיה בהם. (ה) אחלי – תחנתי ובקשתי לפניך, שיכונו דרכי לשמור חקיך – כלומר שלא יטרידוני עסקי העולם שלא אוכל לשמור חקיך. זה אני מבקש ממך, שתשמרני מטרדת העולם, כדי שאמצא לבי ועצמי פנוי לשמור חוקיך. ואחלי – כמו: אחלי אדוני לפני הנביא (מלכים ב ה׳:ג׳), והם מענין ויחל משה (שמות ל״ב:י״א), והאל״ף נוספת. (ו) אז לא אבוש – כי מי שאינו שומר המצות, ראוי לו שיבוש כשיבין במצות הכתובות. כי אם הוא גנב, ויביט ויבין בספר, ויראה: לא תגנוב, באמת יבוש ויכלם. (ז) אודך – כי הם ילמדוני להודות לך ביושר לבב, בלמדי והביני כי כלם משפטי צדקך. (ח) את חקיך אשמורעד מאד – דבק עם אשמור, כמו שאמר למעלה: לשמור מאד. כלומר, בדעתי וברצוני לשמור מאד חוקיך, בכל לבי ובכל כחי, גם אתה אל תעזבני, אלא עזרני בשמירתם. ואדוני אבי ז״ל פירש: את חוקיך אשמור, ואתה אל תעזבני עד שאגיעה לשומרם מאד. (ט) במה יזכה נער את ארחו – באר בזה כי לא יהיה דרך האדם זך בלימוד לבד אלא במעשה, שישמור כמו שלומד, זהו: לשמור כדבריך. כי אם ילמוד ולא יעשה כלמודו, אין זך אלא מכוער. וזכר נער להודיע כי כמו שחייב אדם לחנוך הנער בלימוד, כך צריך לחנכו מקטנותו במעשה, שישמור לעשות מה שלומד, כמו שאמרו רז״ל: שחייב אדם לחנך את הקטנים במצות. ואז יהיה זך ארחו אם ישמור לעשות דבר האל יתברך כמו שלומד. ואם יתחיל זה מנערותו, וירגיל עצמו בזה באמת, יזכה אורחו בזה, ולעולם יהיה זך ארחו. כי אם בנערותו יצא מדרך הנערות, ויעשה מעשה זך וישר, כל שכן כשיהיה גדול. כמו שאמר שלמה: גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו (משלי כ׳:י״א) – אז יתנכר מנערותו, ויאמרו עליו אין זה נער, שאינו עושה מעשה נער. ואם נאמר זה בנער, שצריך לזכות ארחו, כל שכן בגדול, ויהיה תלמודו ומעשיו שוים. (י) בכל לבי – כי אני כן עשיתי כי מה שלמדתי שמרתי, זהו: בכל לבי דרשתיך – לא בלב ולב, כי התעמקתי בלימוד התורה בעבור המעשה. והמעשה הוא לדרישת האל ולכוונת עבודתו, לא לעשות לו שם בין בני אדם. והואיל ואני דורש אותך בכל לבי, ואתה יודע את לבבי, אל תשגני ממצותיך – כלומר אל תשימני שוגה מהם, אלא עזרני להבינם ולעשותם. ואמר אל תשגני – כיון שבידו לתת החכמה והבינה, והוא הנותן, כמו שכתוב: ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה (שמות ל״א:ג׳), ואומר: ובלב כל חכם לב נתתי חכמה (שמות ל״א:ו׳), וכן: ונתת לעבדך לב שומע (מלכים א ג׳:ט׳). אם כן אם הוא יתברך אינו נותן הבינה בלב המבקש אותה, כאילו הוא משגה אותו, ועל דרך הזה אומר: למה תתענו י״י מדרכיך (ישעיהו ס״ג:י״ז) – כי אם תסלק מעלינו טרדת הגלות, נלך בדרכיך, כי לבנו חפץ ללכת בדרכיך, אלא שלא יניחנו הטרדות הקשות המיגעות אותנו בגלות. אם כן, אתה שבידך להוציאנו מצרה לרוחה, ואם לא תעשה ותניחני זה כמה שנים בגלות, הרי הוא כאילו אתה תתענו מדרכיך. (יא) בלבי צפנתי – אני נזהר שלא אשכחנה, אלא היא צפונה בלבי. למען לא אחטא לך – כי השוכח יחטא במצוה. (יב) ברוך אתה י״י – אני מברך ומודה לך על שלמדתני, ומבקש מלפניך שתלמדני עוד. (יג) בשפתי – לפי שאמר בלבי צפנתי (תהלים קי״ט:י״א), אמר: אף על פי שצפנתים בלבי, לא הנחתים אותם מלספרם בפי, כדי להרגיל עצמי בהם וללמדם לאחרים. (יד) בדרך עדותיך – הו״ו נקראת. כן הוא בשמונה אותיות באלפא ביתא זאת, וסימן בד״ה מנפצ״ר, עדותיך הו״ו נעה, בר מן צוית צדק עדתיך (תהלים קי״ט:קל״ח). אמר: אני שש ושמח כשאני מבין דרך עדותיך, ואני רואה בהם חכמת נפלאת ודברים ישרים וצדיקים, ואני שמח בהן כאדם ששמח על כל הון שימצא. (טו) בפיקודיך אשיחה – כשאני משיח בהם, אני מביט בהם בעין השכל לדעת אותם על האמת ועל הנכונה, לא כמו שלוהג בפיו ולבו בל עמו. (טז) בחקתיך אשתעשע – כשאני מתבונן בהם, אני משתעשע בהם. לפיכך לא אשכחם, כי הם לי לששון ולשמחת לבב (ירמיהו ט״ו:ט״ז). (יז) גמול על עבדך – גמילות חסד זה עשה עמי שאחיה. ולא אשאל החיים לתענוגי העולם, אלא כדי שאשמרה דבריך. (יח) גל עיני – גלה עיני לבבי שאדע להביט ולראות הנפלאות שהם מתורתך – כמו החוקים שלא נגלה טעמם, כמו מעשי בראשית, והדומים להם מדברים שהם סתרי תורה. (יט) גר אנכי – כי האדם דומה בזה העולם כגר שאין לו מעמד במקום. כן האדם יסע מזה העולם, כי אין לו מעמד וקיום בו. לפיכך צריך שלא תסתר ממני מצותיך, כי לא אדע יום נסעי. (כ) גרסה – נשברה נפשי מרוב תאותי אל משפטיך ללמדם בכל עת – אפילו בעת שאני עסוק בעולם, לבי הומה עליהם. גרסה – מעניין: גרש כרמל (ויקרא ב׳:י״ד). לתאבה – מקור, מן: תאבתי לישועתך י״י (תהלים קי״ט:קע״ד), עניין תאוה וחשק. (כא) גערת זדים – עבר במקום עתיד. והגערה שאינה קשורה עם הבי״ת, היא לשון השחתה ומארה. אמר: תגער הזדים הארורים שהם שוגים ממצוותיך. וקראם זדים וקראם שוגים, כי הם זדים בביטול הלימוד, ושוגים המצות מפני שאינם יודעים. ולפי שזכר כי בכל עת הוא תאב אל המצות ואל המשפטים, אמר כן: אני תאב והם אינם תאבים, אלא בטלים, מתעסקים בהבלי העולם, יושבי קרנות, ואין להם חפץ בלימוד. לפיכך לא ידעו משפט האל, והם שוגים בהם ועוברים עליהם. ועל הדרך הזה אמרו רז״ל: הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון, כלומר לזדון תחשב אותה השגגה לפי שהוא בטל מן הלימוד במזיד. ואמר ממצותיך ולא אמר במצותיך כי בשגגתם הם יוצאים מן המצות. (כב) גל מעלי – אותם הזדים מחרפים אותי ומבזים אותי לפי שנצרתי עדותיך. ואתה גלה אותה חרפה מעלי והעבר אותה שיבושו המה ואשמח אני. (כג) גם ישבו שרים – וגדולים שאינם חפצים בתורה יושבים בקרנות ומדברים בי דרך גנאי, כמו: ותדבר מרים ואהרן במשה (במדבר י״ב:א׳). ואני, איני חושש בהם, ואשיח בחוקיך, כי אני עבדך ועושה מצותיך כעבד מצות אדוניו. ואמר בלשון נפעל: נדברו, לפי שהדיבור בלשון נפעל, רוצה לומר התמדת הדיבור. (כד) גם עדותיך הם שעשועי ואנשי עצתי וחבירי, לא השרים. (כה) דבקה לעפר – כשהיה בסכנה והיה בורח מפני אבשלום, והיה קרוב למות כאלו נפשו דבקה לעפר, והיה מתחנן לאל ואומר: חייני כדבריך – שאמרת בתורתך: אני אמית ואחיה (דברים ל״ב:ל״ט). או פירוש: כדבריך – שהבטחתני ע״י נתן הנביא: כי ימלאו ימיך ושכבת עם אבותיך (שמואל ב ז׳:י״ב). (כו) דרכי ספרתי – כמו: לב אדם יחשב דרכו (משלי ט״ז:ט׳), כלומר, חפצי ועניני ודרכי שהייתי רוצה לעשות, כמה פעמים הייתי מספר אותם לפניך, כמו שאמר: וישאל דוד בי״י (שמואל א כ״ג:ב׳). ותענני – כמה פעמים עניתני במה שהייתי שואל לפניך, כן ענני במה שאני שואל מלפניך שתלמדני חוקיך – שהם נסתרים ולא יבינם אלא חכם. ואתה למדני אותם, שתתן לי לב מבין את הסודות באמת. (כז) דרך פקודיך הבינני – כמו שאמר: למדני חוקיך (תהלים קי״ט:כ״ו), וכפל הענין לחזק הבקשה. (כח) דלפה – נתכה נפשי מרוב יגון שיש לי, על דרך: וימס לבב העם (יהושע ז׳:ה׳). או פירש דלפה – דמעה, על דרך: במסתרים תבכה נפשי (ירמיהו י״ג:י״ז). קיימני כדבריך – קיימני במלכותי, כדברך שאמרת לי על ידי נתן הנביא: כסאך יהיה נכון (שמואל ב ז׳:ט״ז). (כט) דרך שקר – לא תזדמן לפני, ועזרני להסיר אותה ממני. ותורתך חנני – שתתן לי לב להבינה ולהתעסק בה. (ל) דרך אמונה בחרתי – הפך דרך שקר, כלומר אותה בחרתי, הזמן אותה לפני. וכן משפטיך שויתי – תמיד לעיני. (לא) דבקתי בעדותיך – וכיון שדבקתי בהם ללמדם תמיד, אל תביישני מהם שלא אבינם ולא אבוא על תכונתם, כי זה יהיה לי בשת אם לא אבינם על הנכונה, כיון שאני מתעסק בם תמיד. לפיכך אני מבקש ממך שתעזרני בהם. (לב) דרך מצותיך – כל כך תרחיב לבי עד שארוץ בדרכם בלא עיכוב. (לג) הורני י״י דרך חקיך ואצרנה עקב – הכינוי על הדרך. ופירוש עקב – פירש החכם רבי אברהם בן עזרא ז״ל: ואצרנה כי עקב יש לה, כלומר הגמול והשכר, כמו: בשמרם עקב רב (תהלים י״ט:י״ב). ואיננו נכון זה הפירוש, לפי שהוא על דרך שאמרו רבותינו ז״ל: על מנת לקבל פרס. ופירוש בשמרם עקב רב (תהלים י״ט:י״ב) פירשנוהו במקומו. ואדוני אבי ז״ל פירש: שכר, שתורני דרך חוקיך, זה יהיה שאצור אותה. ולפי דעתי כי פירש עקב – סוף, וכן: לעולם עקב (תהלים קי״ט:קי״ב), וכן: והוא יגוד עקב (בראשית מ״ט:י״ט). לפי שהעקב לסוף הגוף, אמרו לסוף הדבר – עקב. וכן השכר נקרא עקב, כמו: והיה עקב תשמעון (דברים ז׳:י״ב), לפי שהשכר סוף המעשה. ופירוש ואצרנה עקב – עד סוף ימי, כלומר כל ימי חיי אצרנה. (לד) הבינניבכל לב – כבר פירשתי אותו (רד״ק תהלים קי״ט:י׳), לא לעשות לי שם, אלא בכל חפצי ורצוני מאהבתי לעשות מצותיך. (לה) הדריכני – שתפתח לבי אליו ולא אשגה בו, כאדם שיודע הדרך שילך בה בכל עת שירצה ולא ישגה בה. (לו) הט לביואל אל בצע – ולא יהיה לבי להוט לקבץ ממון אלא בכל לבבי יהיה אל עדותיך. בצע – ענינו: אהבת ממון, וכן: שונאי בצע (שמות י״ח:כ״א), כי כבר זכר יראי אלהים אנשי אמת (שמות י״ח:כ״א). (לז) העבר עיני כל – הבקשה הזאת לעזרו על קיום המצות. מראות שוא – שלא יתור אחר עיניו. בדרכך – חסר יו״ד הרבים מהמכתב. ואמר חיני – אחרי כי החטא ימית האדם. (לח) הקם לעבדיך אמרתך – שהבטחתני להקים המלכות לבני אחרי. אשר ליראתך – אשר יהיו דבקים ליראתך, כי לאותם היא ההבטחה כמו שכתוב. והחכם רבי אברהם בן עזרא ז״ל פירש: אמרתך – היא הגזרה הבאה מן השמים, והטעם: קיים כל גזרה שתביאני ליראתך. (לט) העבר חרפתי – לפי שאמר בפסוק שלפני זה להקים ההבטחה לבניו אחריו, בקש שלא יהיה לשטן לו אותו העון שהוא חרפתו לבניו. ואף על פי שאמר לו נתן הנביא: גם י״י העביר חטאתך (שמואל ב י״ב:י״ג), אמר לו שממנו העבירו שלא ימות, כמו שאמר: לא תמות (שמואל ב י״ב:י״ג), והוא בקש מהאל ית׳ שיעבירו גם מבניו שלא יזכר להם אותו העון שהוא יגור מפניו. כי משפטיך טובים – כי משפטיך טובים הם, אך לא תשפוט את האדם כפי עונשו הראוי לו, אלא תעביר ממנו קצת ענשו כי אתה טוב וסלח, ומשפטיך טובים. (מ) הנה תאבתי – אף על פי שחטאתי, אני תואב לפיקודיך, לפיכך בצדקתך חייני – כלומר האריך חיי כדי שאקיים המצות. (מא) ויבאוני חסדך י״י – חסר יו״ד הרבים מהמכתב. אמר: תשועתך וחסדיך יבאו לי כמו שהבטחתני. (מב) ואענה חורפי דבר – שהיה אומר: אין ישועתה לו באלהים סלה (תהלים ג׳:ג׳). כי בטחתי בדבריך – שתקיימנו לי. (מג) ואל תצל מפי – כענין: אשר הציל אלהים מאבינו (בראשית ל״א:ט״ז), וינצלו את מצרים (שמות י״ב:ל״ו). עד מאד – אני מבקש מאתך שלא תצל מפי, אלא הרגל את פי לדבר האמת. כי אם לא תעשה זה, הרי הוא כאילו אתה הצלת אותו ממני. כי בידך לעזרני ולפתוח את פי לטובה, על דרך: י״י שפתי תפתח (תהלים נ״א:י״ז). כי למשפטיך – שהם אמת, יחלתי לך שתודיעם ותלמדם לי. (מד) ואשמרה – כאשר יהיו מורגלים בפי, אזכרה תמיד, ואשמרה לעשותם לעולם ועד – כלומר כל ימי היותי. או פירש לעולם ועד – לעולם הבא, כלומר אני אשמור התורה תמיד בעולם הזה, והיא תהיה שמורה לי לעולם ועד שהוא לעולם הבא. או פירושו: תורתך שהיא עומדת לעולם ועד, אשמרה אותה תמיד. ובפסוק עומדת לעד (תהלים י״ט:י׳) פירשנו זה הענין. (מה) ואתהלכה ברחבה – כי אחר שתעזרני בלימוד התורה לא יצר צעדי בדרכי. ואתהלך ברחבה – כלומר, בדרך רחבה. כי אני דורש פקודיך – תמיד, וכיון שאני דורש אותם אמצאם בעזרתך. (מו) ואדברה בעדותיך – כאשר תעזרני להגיע אל האמת, אז אדבר בהם נגד מלכים ולא אבוש. כי אם ישיבו דבר לנגדי אני אנצחם עם האמת. וזכר מלכים כי שאר המלכים עסקם וטרדתם בעניני מלכותם, וכשיראוני עוסק בתורה, ידברו בי ויחשבו להשיב דבר כנגדי ואני אשיבם, וידעתי כי לא אבוש כי אנצחם במענה. (מז) ואשתעשע – כשאשב יחידי בם אשתעשע בהם. כי אהבתי אותם יותר מחברים אחרים. (מח) ואשא כפי – ארים ידי וארגילם לעשות המצות וארגיל פי לשיח בהם. (מט) זכר דבר – ההבטחה שהבטחתני. יחלתני – עובר לשלישי, אמרת לי שאוחיל לך. (נ) זאת נחמתי בעניי – כשהייתי גולה, זאת התוחלת היתה נחמתי. כי לא היו לי חיים כי הייתי מת מיגון לולי שאמרתך והבטחתך חייתני. (נא) זדים הליצוני עד מאד – דברו בי והתלוצצו בי על עסקי תמיד בתורה, ועם כל זה מתורתך לא נטיתי. (נב) זכרתי משפטיך – פירש החכם רבי אברהם בן עזרא: זכרתי משפטיך – שעשית בזדים כמוהם. ואתנחם – כי כן תעשה בהם. ויתכן פירושו: כשאני בעניי זכרתי משפטיך שהבאת על אנשים טובים בשנים שעברו, ואחר כך היית מביא עליהם טובה רבה, ובזה אתנחם – כי ידעתי כי אם הבאת עלי עתה משפטיך, עוד תביא עלי טובה. (נג) זלעפה – רעדה, אחזתני מרשעים – שהם עוזבי תורתך, מה יהיה סופם. וכל גופי רועד בראותי שלותם. (נד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי – במקומות שהייתי גולה ומתנודד בהם, תחת העצבון שהיה לי מהרשעים, בזכרי חוקיך היו לי זמירות והייתי שמח ומשתעשע בהם. (נה) זכרתי בלילה – כשאני מתבודד בלילה משנתי, אני זוכר שמך ויחודך ומחשב בו, וידעתי כי שמירת התורה היא סולם גדול לעלות בו אל ידיעת שמך, לפיכך: ואשמרה תורתך. (נו) זאת היתה לי – זאת הידיעה וההשגחה היתה לי מתנה מאתך, בעבור כי פקודיך נצרתי, כמו שאמרו חז״ל: שכר מצוה מצוה. (נז) חלקי י״י אמרתי – כשבחרו אחרים לחלקם הממון והנאת העולם הזה, אמרתי אני: חלקי י״י, ואין לי אלא לשמור דבריך. (נח) חליתיכאמרתך – שאמרת: וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות ל״ג:י״ט) – כלומר הראוי לחנינה. (נט) חשבתי דרכי – כמו שאמרו חז״ל: והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה, חשבתי שכר עבירה כנגד הפסידה, וראיתי כי ההפסד יותר גדול ואשיבה רגלי אל עדותיך. או פירש: חשבתי דרכי העולם, ולא אמצא דרך טוב כמו דרך עדותיך, לפיכך ואשיבה רגלי אל עדותיך – כלומר סרתי מדרכי העולם והלכתי בדרך עדותיך. (ס) חשתי – מהיר וזריז הייתי במצות ולא התעצלתי בהם. (סא) חבלי רשעים עודני – שללוני, מן: יאכל עד (בראשית מ״ט:כ״ז), כלומר, כאילו שללו נפשי מרוב תגרתם בי, וחבלים וצורים שנתנו בי, ועם כל זה תורתי לא שכחתי. (סב) חצות לילה – אעור משנתי ואקום ממטתי להודות לך על המשפטים שנתת לי כי הם צדיקים, ואחבר בענין זה מזמורים שאודה לך בהם בקומי. ויש מפרשים: על המשפטים שתעשה בצדק ברשעים. (סג) חבר אני לכל אשר יראוך – הרשעים אני שונא, אבל יראוך ושומרי פקודיך אני אוהב עד שנעשיתי להם חבר וריע. (סד) חסדך י״י – כי כל הנבראים עומדים בחסדך שתעשה עמהם, והחסד שתעשה עמי, שתלמדני חוקיך – כלומר שתתן לי לב להבינם. (סה) טוב עשית עם עבדך – הדלי״ת בשו״א עם האתנחתא שלא כמנהג. כדבריך – טעמו דבק עם: טוב עשית. וי״י – קריאה, כלומר מה שהבטחתני עשית עמי, י״י. (סו) טוב טעם – המיטב שבטעמים בתורה והמצוות והדעת בהם למדני. כי האמנתי בהם שאתה צויתם ושהם משפטי צדקך לפיכך למדני טוב טעמם. (סז) טרם אענה – הוא ענין כניעה, כמו: ומהמונם לא יענה (ישעיהו ל״א:ד׳). אמר: טרם הכניעי והייתי חוטא, שוגג הייתי, כי לא הייתי פונה אל מצותיך ואל אמרתיך, ולא הייתי נותנם על לב לזוכרם, ועתה כשראיתי שחטאתי בהפנותי לבי מאמרתיך, נכנעתי ושבתי לשמור מצותיך, ולזכור אותה תמיד כדי שלא אהיה שוגג באחת ממצותיך. ויש לפרש אענה – כמו: ויען איוב (איוב ג׳:ב׳), וענית ואמרת (דברים כ״ו:ה׳). כלומר, טרם שהייתי מתעסק בלימוד הייתי שוגג פעמים בשמירת המצות, אבל אחר ששבתי להתעסק בלימוד אמרתך שמרתי. (סח) טוב אתה ומטיב – טוב אתה, והטובה תבא לי מאתך, ותיטיב לכל, ותיטיב עמי שתלמדני חוקיך. (סט) טפלו – חברו עלי שקר, לומר שאין תוכו כברו, ואתה ידעת שבכל לב אצור פיקודיך. (ע) טפש כחלב – השמן לבם שלא יוכלו להבין תורתך, אבל אני שעשעתי בתורתך בהביני אותה. טפש – כתרגום השמן לב העם הזה (ישעיהו ו׳:י׳) – טפש. תורתך – כמו בתורתך, וכן: הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א). (עא) טוב לי – כשהייתי מענה עצמי ויגע למען אלמד חוקיך – לטוב גדול אני חושב אותו העינוי לי. (עב) טוב לי תורת פיך – אחרים מענים עצמם ויגיעים לקנות ממון, אבל אני עיניתי עצמי והוגעתי גופי לקנות תורה, כי טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. (עג) ידיך עשוני ויכוננוני – המעשה והתכונה, בתיקון האיברים בבריאת האדם לקנות חכמה: תחלה בקומתו שלא כשאר בעלי חיים, ובפעלת השכל בו במיצוע האברים: בלב שהוא מלך האיברים, ובמוח שהוא פקידו, ובכח הדיבור במיצוע הכלים המוכנים לו יציאת הקול מן הריאה, וחתוך הדיבור בלשון ובשפתים ובשינים ובחיך, ושאר הכוחות המשרתות. וכיון שעשיתם בתכונה נבחרה להבין ולהשכיל, עזרני בהבנה: הבינני ואלמדה מצותיך. (עד) יראיך – הלומדים ממני יראוני מבין ומשכיל בכל וישמחו שנתת תוחלתי, שיחלתי לדברך ולעזרתך. (עה) ידעתי – זה הבנתי וידעתי מתורתך כי צדק משפטיך, וכאשר אני משיב אל לבי במה שעניתני, ידעתי כי באמונה עניתני – כי אתה אל אמונה ואין עול (דברים ל״ב:ד׳). ואמונה – כמו ובאמונה, וכן: הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א), ויקברוהו ביתו (דברי הימים ב ל״ג:כ׳), והדומים להם. (עו) יהי נא חסדך לנחמני – מאשר עניתי. כאמרתך – כמו שהבטחתני. (עז) יבואוני רחמיך ואחיה – יבאו לי רחמיך שאחיה כדי לשמור תורתך כי היא שעשועי. (עח) יבושועותוני – בשקר היו מרשיעים אותי ומעוותים אותי. ואני אשיח בפיקודיך – כל שיחתי בפיקודיך הם, והם יעידו עלי שקר יבושו מדבריהם. (עט) ישובו לי יריאיך – בראותם כי יבושו הזדי,ם ישובו לי לבשרני ולחזקני באמונתי. ורבותינו ז״ל דרשו: שפירשו ממנו סנהדרין כשחטא בעון בת שבע, לפיכך התפלל לאל יתברך: ישובו לי יריאיך. (פ) יהי לבי תמים – הזדים יבושו אבל אני לא אבוש, ועזרני שיהיה לבי לעולם תמים ושלם בחקיך, ובזה לא אבוש. (פא) כלתה לתשועתך נפשי – נכספה לך שתושיעני מיד מבקשי נפשי. לדברך – ולהבטחתך יחלתי. (פב) כלו עיני לאמרתך – כלו עיני מרוב צפיתי לעזרתך. ולפי שהעינים מצפים לבני אדם העוזרים, אמר דרך משל גם לעזרת האל כלו עיני – יכלו מרוב צפייתם. לאמרתך – להבטחתך. לאמר מתי תנחמני – מעוני שהייתי בו. (פג) כי הייתי כנאד בקיטור – דמה עור בשרו לנאד בעשן שהוא יבש. ועם כל זה לא שכחתי חוקיך. (פד) כמה ימי עבדך – פחד שימות קודם שיראה בהם משפט. (פה) כרו – היועצים לשאול או לאבשלום, והעצה הרעה כשוחה עמוקה, אשר לא כתורתך – שאמרת והזהרת: ולא ישפך דם נקי (דברים י״ט:י׳). שיחות – בחירק השי״ן, כמו: כרו לפני שיחה (תהלים נ״ז:ז׳). (פו) כל מצותיך אמונה – אמת הם, ואתה ציוית על החלושים שלא לעשקם, ואתה עושה משפטם כמו שכתבת: עושה משפט גר יתום ואלמנה (דברים י׳:י״ח). אם כן עזרני על הרודפים אותי בשקר ובחנם. (פז) כמעט – כמו שאמר: כי כפשע ביני ובין המות (שמואל א כ׳:ג׳), וכן במקומות אחרים שהיה בסכנה קרוב למות. ואני לא עזבתי פקודיך – כשהיה בידי להמיתם, נמנעתי מפני מצותיך שהזהרת על הרציחה, ואף על פי שהיו חייבים על רודפם אותי חנם, עזבתי משפטי עליך שכתבת: כי לא אצדיק רשע (שמות כ״ג:ז׳). (פח) כחסדך – שהיה עמו כמה פעמים, עוד אבקש שתחייני עד שאראה ברודפי. ואני בחיותי אשמרה עדות פיך, והם בחיותם עוברים על תורתך. (פט) לעולםבשמים – שאמרת להיות השמים והיו, ואותו הדבר והרצון יהיה נצב לעולם, כי השמים וצבאם לא יכלו. (צ) לדור ודור – וכן בארץ, אף על פי שצבא הארץ אינו עומד, וזהו שאמר: לדור ודור – כמו: דור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳), אף על פי כן, בארץ אמונתך, והוא קיום העולם שכוננת שיעמוד לעולם, כמו שאמר: והארץ לעולם עומדת (קהלת א׳:ד׳), כי כן גזרת אתה, שיהיו צבא השמים עומדים לעד, וצבא הארץ הפרטים אובדים, והכללים עומדים. (צא) למשפטיך – לעשות משפטיך וגזירותיך עמדו עד היום, ויעמדו כי הכל עבדיך. (צב) לולי תורתך – אם כן, כמו שדברך קיים בשמים ובארץ, כן יהיה דברך והבטחתך קיים עמי. כי כמעט אבדתי בעניי – מפני רודפי, לולי שתורתך שעשועי והם ינחמוני ולא אבדתי מתוגת לבי. (צג) לעולם לא אשכחחייתני – כמו שאמר אז אבדתי בעניי (תהלים קי״ט:צ״ב) הנה הם חיו אותי, ולא מתי מתוגה. (צד) לך אני עבדך, כי אין עסקי אלא בתורתך ופקודיך דרשתי כל ימי, לפיכך הושיעני כאדם המושיע עבדו. (צה) לי קוו – טעם למה שאמר הושיעני (תהלים קי״ט:צ״ד) כי צריך אני לתשועה. כי הרשעים קוו לי. ולמה? לאבדני מן העולם. ואני עדותיך אתבונן בם ומתעסק, ואשכח תגרתם. והחכם ר׳ אברהם בן עזרא פירש: לאבדני – מן העולם הבא, כלומר שקוו להתעותי מהדרך הטובה. אז אוסיף להתבונן עדותיך – כי בכל רגע יתגלו לי סודות עדותיך אף על פי שאין להם סוף. (צו) על כן אמר אחריו: לכל תכלה ראיתי קץ – להשלמת הדברים ראיתי קץ, כלומר ראיתי והכרתי קצת תכליתם. אבל מצותיך רחבה מאד ואין לה קץ. ואף על פי שהמצות יש להם קץ וחשבון ידוע, הענפים היוצאים מהם רחבים לאין קץ. ועוד פירש בו על מצות הלב שהם לאין קץ, אבל מצות הגוף יש להם קץ. ואמר מצותך – לשון יחיד בדרך כלל, כמו: כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום (דברים ל׳:י״א). (צז) מה אהבתי – כל כך אהבתי אותה, עד שכל היום היא שיחתי. (צח) מאויבי תחכמני – פירשו בו: יותר מאויבי. ואין טעמו נכון כן. ואדוני אבי ז״ל פירש: מאויבי – כמשמעו, כלומר מהם תחכמני ותלמדני מצותיך, כאשר אראה שאינם יכולים להסיר תורתך מפי, כי תורתך ברית מלח היא, כמו שאמר: כי לעולם היא לי, אני מתחכם כי זה רצונך וחפצך ועל זה בראתני. (צט) מכל מלמדי – מכלם למדתי ולקחתי מוסר, ומהם התבוננתי הדרך הטובה. והם למדוני שיהיו עדותיך שיחה לי. (ק) מזקנים – כפל העניין במלות שונות. או פירושו: המלמדים דרך השכל מזקנים – מדברי הקבלה. כי פקודיך נצרתי – פירש כי מתחילה, מנעורי, שמרתי הפקודים דרך הקבלה, ואחר כך כשהתבוננתי שמרתי אותם מדרך השכל. (קא) מכל ארח רע כלאתי רגלי – כשמנעתי רגלי מכל אורח רע, לא בעבור יראתי מבני אדם או שלא יבאוני רע בשביל המעשה ההיא, אלא כדי לשמור דבריך, וזו עבודה מאהבה. (קב) ממשפטיךהורתני – הוריתני אותם מדרך השכל. וכיון שידעתים מן השכל נקבעו בלבי ורצוני, ולא סרתי מהם. או פירש הורתני – עזרתני בשמירתם, כלומר שפתחת לפני דרכם. (קג) מה נמלצו – מה מתקו מדבש2. והמליצה היא תוכן הדיבור. לפיכך המשיל דברי התורה לדבש, כי דבריה מתוקים, אמורים במיטב הלשון והדיבור. ואמר נמלצו – דרך כלל על דברי התורה. ואמר אמרתך – לשון יחיד, כי כל אחת מאמרות י״י נמלצה, אחת מהנה לא נעדרה (ישעיהו ל״ד:ט״ז). (קד) מפקודיך אתבונן – מהם אתבונן כי הם נטועים על דרך השכל. והדבר אשר השכל ירחיקני, לבד מן המצוה עליו, ישנא אותו אדם על כל פנים. לפיכך אמר: על כן שנאתי כל ארח שקר. (קה) נר לרגלי דבריך – כמו ההולך בחשך, אם יהיה לפניו נר, לא יכשל בדרכו. כן אני איני נכשל במעשי כי דברך הם כמו נר לפני ויזהירוני שלא אחטא. (קו) נשבעתי – כדי לזרז עצמי לקיים משפטי צדקך, כלומר כי הם משפטים שהם בצדק. (קז) נעניתי – הנני בעינוים קשים. עד מאד – עד שאני קרוב למות. חייני כדבריך – כהבטחתך שהבטחתני. ויש מפרשים: בדברך אשר אמרת אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ואני שומר משפטי צדקיך. (קח) נדבות פי – התפילות והתהלות שאני אומר לפניך ברוח נדיבה יהיו רצוים לפניך. ומשפטיך למדני – כי עליהם רוב תפילתי. (קט) נפשי בכפי תמיד – אף על פי שאני בסכנה תמיד כאילו נפשי בכפי, אף על פי כן לא שכחתי תורתך. (קי) נתנו רשעים פח לי – נתנו פח בדרכים בעבורי ללכדני, ואעפ״כ מפקודיך לא תעיתי. (קיא) נחלתי עדותיך – כמו נחלה הם לי, כלומר שאני מתעסק בהם כאדם המוחזק בנחלתו. לעולם – שלא אצא מהם שעה אחת שלא אחזיק בהם. כי ששון לבי המה – כמו: פקודי י״י ישרים משמחי לב (תהלים י״ט:ט׳), ושם פירשנו העניין היטב. (קיב) נטיתי לבי – אם היה נוטה לדרכי העולם, אני הטתי אותו לעשות חוקיך – כלומר, שיהיה כל רצונו ומחשבתו לעשות חוקיך. לעולם עקב – לעולם אעשה אותם עד סוף ימי. כמו שפירשנו: ואצרנה עקב (תהלים קי״ט:ל״ג). (קיג) סעפים שנאתי – פירשו אותו תואר, כלומר בעלי המחשבות הרעות. ולפי דעתי שהוא שם ולא תואר, ופירושו: כל שאר המחשבות שנאתי, אבל תורתך אהבתי, וכל מחשבותי עליה. (קיד) סתרי – שלא ירעו לי החושבים להרע לי. לדברך – והיא הבטחתך, יחלתי, ואתה תצילני מהם. או פירש לדברך – לתורתך, כי השומר אותה לא יבואהו רע. (קטו) סורו ממני – אל תטרידוני, והניחוני שאצרה מצות אלהי. (קטז) סמכני כאמרתך – שהבטחתני. ואחיה – ולא אמות ביד מריעים. ואל תבישני משברי – שסברתי אליך שתושיעני מהם. או פירושו: כאמרתך שאמרת: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י״ח:ה׳), ואני עושה אותם, ובעשותם שברי – שלא ישלטו בי המריעים. (קיז) סעדני – שאם תסמכני ותושיעני מידם לא יהיה דבר שיטרידוני. ואשעה בחקיך תמידואשעה – תרגום: ואספר – ואשתעי, וקמץ העי״ן במקום סגול. או הוא מעניין: תורתך שעשועי (תהלים קי״ט:ע״ז), כי גם הוא שרשו שעה, אלא שכפלו לו הפ״א והעי״ן. (קיח) סלית – ענינו כענין הפועל הכבד, כמו: סלה כל אבירי (איכה א׳:ט״ו), עניין הדריכה והרמיסה, והוא עבר במקום עתיד. אמר דרך בקשה: תרמוס כל שוגים מחוקיך כי שקר תרמיתם – כי הם מכסים עצמם ומראים שהם טובים והם רעים. והנה תרמיתם נגלתה, נמצא דרכם שקר. ואמר שוגים – כי כשיראה עונם לבני אדם, יאמרו כי שוגים היו. (קיט) סיגים השבת כל רשעי ארץ – הנה כמה פעמים ראיתי כי עשית נקמה ברשעים, והם הסיגים, כמו שאמרת: ואצרוף כבור סיגיך (ישעיהו א׳:כ״ה). והם אותם שזכר כי שקר תרמיתם, שהם מרמים העולם, והם רעים לעולם יותר מן הרשעים המגולים, כי מאותם ישמר האדם את עצמו, ומאלה אין אדם נשמר. ואתה תביאם לידי גלוי ותשביתם מן העולם. ובאומרו כל – אינו דוקא, כמו: וכל הארץ באו מצרים (בראשית מ״א:נ״ז). לכן אהבתי עדותיך – כי הם מנקים את האדם מכל סיג, והם מורים שיהיה האדם שלם, תוכו כברו. לפיכך אהבתי אותם ודבקתי בהם. (קכ) סמר מפחדך בשרי – כי אותם הרשעים לא יפחדו ממך, שאתה רואה צפון לבם והם אומרים: אין י״י רואה אותנו (יחזקאל ח׳:י״ב). אבל אני מפחד ממך, שסמר מפחדך בשרי. וממשפטיך יראתי – שתשפטני לפי מעשי, לפיכך אני נזהר שלא לעבור מצותיך, כי ירא אני ממך פן תענישני כי ידעתי כי אתה רואה אותי ויודע מעשי. וזהו: את י״י אלהיך תירא (דברים ו׳:י״ג), שיניח האדם העבירות ליראת האל שצוה עליהם, לא לדבר אחר. ואמר: בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ׳:ט״ז). ופירוש סמר – כמו: תסמר שערות בשרי (איוב ד׳:ט״ו), כי האדם המפחד מאד יעמדו שערותיו כמו מסמורים, וכן בשרו. (קכא) עשיתי משפט וצדק – ולא עשקתי אדם, גם אתה בל תניחני לעשקי – כלומר אל תניחני בידם. (קכב) ערוב עבדך לטוב – כמו: וערבה לי״י מנחת יהודה (מלאכי ג׳:ד׳), וערבה שנתך (משלי ג׳:כ״ד), אבל זה פעל יוצא, כלומר היטיב והכשר עבדך לטוב, שלא יעשקוני זדים. ועל הדרך הזה: י״י עשקה לי ערבני (ישעיהו ל״ח:י״ד) – עשקה לי מחלתי, ואתה ערבני לטוב שלא יעשקוני עוד. (קכג) עיני כלו לישועתך – פירשנו הענין בפסוק: כלו עיני לאמרתך (תהלים קי״ט:פ״ב), שתושיעני מן הזדים שלא יעשקוני. כלומר, לא ציפיתי לישועת אדם, אלא לישועתך ולאמרת צדקך – שתצדק האמירה שאמרת בהבטחת אותי על ידי נתן הנביא. (קכד) עשה עם עבדך כחסדך – כמו שהיה חסדך עמי כמה פעמים, כן עשה גם עמי עתה. וכיון שלא יטרידוני הזדים, אוכל להתעסק בחוקיך וגם אתה עשה עמי שתעזרני בהבנתם ותלמדני אותם. (קכה) עבדך אני – בקמץ האל״ף. אמר: איני חפץ הלימוד אלא לעבודתך. אם כן, הבינני שאדע עיקרם וטעמם. והחכם רבי אברהם בן עזרא ז״ל פירש: שכר עבודתי היא שתבינני. (קכו) עת לעשות לי״י הפרו תורתך – עת ומועד לי״י שיעשה נקמה כאשר הפרו תורתך. אף על פי שבזמן הזה אתה מאריך לרשעים, יבא עת שתפרע מהם, והוא עת הגאולה כמו שכתוב בנבואת מלאכי. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש: הרשעים הפרו תורתך אפילו עת שהיה להם לעשות לי״י והוא עת הזקנה או עת הצרה. ובדברי רבותינו: אמר רבא האי קרא מרישיה לסופיה מדריש ומסופיה לרישיה מדריש. מרישיה לסופיה מדריש: עת לעשות לי״י – מה טעם? משום דהפרו תורתך. פירוש: עת שיעשה האל יתברך הפורעניות בעולם משום דהפרו תורתך. ומסיפיה לרישיה מדריש: הפרו תורתך מה טעם? משום שעת לעשות לי״י – פירוש: הפרו נביאיך תורתך, כגון אליהו שהקריב בהר הכרמל בשעת אסור הבמות, כדי לעשות לי״י, להכרית עובדי הבעל ויודו ישראל באל לבדו, ויאמרו י״י הוא האלהים (מלכים א י״ח:ל״ט). ויש לפרש: עת לעשות לי״י – לענין שאמר עבדך: אני הבינני (תהלים קי״ט:קכ״ה), אמר: צריך אני שתעזרני בידיעת עדותיך, כדי שאתחזק בהם, כי העת הזאת והזמן הזאת שאני בו הוא עת שצריך אדם שיתחזק לעשות לי״י בתורה, כי הדור הזה הפרו תורתך, לפיכך צריך מי שיהיה לי״י שיתחזק מאד בתורה שלא תבטל לגמרי. (קכז) על כן אהבתיו ומפז – לפירוש הזה יבא על נכון על כן. כלומר: על כן שאני רואה כי הם הפרו תורתך, ורודפים אחר הבצע, וכל עסקם וטרדתם הוא לקנות ממון, אני אהבתי מצותך ללמדם ולעשותם ולהתעסק בהם יותר מזהב ומפז שהם מתעסקים לקנותם. (קכח) על כן כל פקודי כל ישרתיעל כן – פירושו כחבירו. וכל – כל שאמר שני פעמים, כמו: וראשית כל בכורי כל (יחזקאל מ״ד:ל׳) – רוצה לומר: כל ביכורי כל הפירות. וכן: כל פקודי כל – הפקודים הכתובים בתורה וגם שאינן כתובים, כמו: וזאת התעודה בישראל (רות ד׳:ז׳) וכיוצא בו בדברים הנהוגים בישראל לחק ולמשפט. כלם ישרתי אותם שהם דברים שיש להם טעם, והשכל מורה עליהם, והם ישרים. ואני מישר אותם לעיני המבזים אותם ואומרים שאינם משפט צדק. אבל דרכיהם ומשפטיהם שהם אורח שקר, שנאתי. (קכט) פלאות עדותיך – מענין: כי יפלא ממך דבר (דברים י״ז:ח׳), כלומר נסתרות יש בהם. על כן נצרתם נפשי המשכלת, כלומר נתנה עיניה מאד בהם להבינם, או שמרה אותם לעשותם לפי שהבינה אותם וידעה תועלתם. כי מי שלא יבין את המצוה לא ישמרנה על הנכון. ויש לשאול כי הנה אמר משה רבינו עליו השלום: כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך (דברים ל׳:י״א), ואיך אמר דוד: פלאות עדותיך? התשובה כי מה שאמר לא נפלאת, רוצה לומר שאין המצות אמורות דרך משל, שיפלא ממך המשל איך תבין אותו, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל׳:י״ד). ופירושו: כמו שתלמוד אותו בפיך כן תבינהו בלבבך, וכן תעשה אותו. כי אין במצות משל. ומכאן תשובה לנוצרים שאומרים שהתורה משל. ומה שאמר דוד: פלאות עדותיך – על עיקר המצות ועל טעמם, ואיך יודה עליהם שכל או לאיזה דרך יצא אדם מהם, כי ענפים רבים יש להם. (קל) פתח דבריך יאיר – פתיחת דבריך יאיר עיני עורי הלב, כי כשיתחיל אדם להתבונן בהם וישים לבו אליהם, יאיר עיניו ויוסיף להתבונן. ואמר זה לפי שאמר: פלאות עדותיך (תבלים קי״ט:קכ״ט), שלא יתרשל אדם מלהתבונן בהם, ויאמר: כיון שהם פלאות, לא אוכל להתבונן בהם ואניחם כמו שהם. אמר שיחל להתבונן בהם והדברים יפתחו לו דרך התבונה. כי פתח הדברים יאיר לו, כי הוא האל מבין פתאים, כלומר נותן תבונה לפתאים. (קלא) פי פערתי ואשאפה – על דרך משל, דרך: פצה פיך ואכול את אשר אני נותן אליך (יחזקאל ג׳:ב׳). אמר: מרוב התאוה שהתאויתי למצותיך פי פערתי עליהם. ואשאפה – ולשון שאיפה הוא משיכת האויר אל הפה, כמו הרעב התאב מאד אל המאכל ויביאו לו מאכל, מרוב תאוה יפער פיו אל המאכל קודם שיגיעו אליו, והנה שואף קודם המאכל. ומלת יאבתי – היא יחידה במקרא, ועניינה כמו: תאבתי. (קלב) פנה אלי וחנני כמשפט – כמו: כמשפט הבנות יעשה לה (שמות כ״א:ט׳) שפירושו: חוק ומנהג. אמר: כמו שחקך ומנהגך שתפנה לאוהבי שמך, כן תעשה לי. (קלג) פעמי כן – שתרגילני ותדריכני במצות עשה. ואל תתן ליצר הרע כח שישלוט בי ואעבור על מצות לא תעשה, זהו: ואל תשלט בי כל און. ואמר כל – רוצה לומר: גם מזדים חשוך עבדך3 כמו שפירשנו. ובאמרו: כל – אפילו עבירה קלה. (קלד) פדני – שלא יעשקני אדם, ואל יטרידני, ובזה אשמרה פקודיך, שיהיה לי פנאי לשמרם. (קלה) פניך האר – כמו: יאר י״י פניו אליך (במדבר ו׳:כ״ה), ואור פניו הוא רצונו, כמו שכתוב: באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש (משלי ט״ז:ט״ו). ולמדני – ומרצונך לי, היא שתלמדני חוקיך. (קלו) פלגי מים ירדו עיני – היה בוכה על העונות שעשה ותוהא עליהם. ואמר השמירה על העינים כי העינים הם הזונות, והחטא תר אחרי עיניו. כמאמר חז״ל: עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה נינהו. (קלז) צדיק אתה י״י – ומשפטיך גם כן צדיקים וישרים. ואמר ישר – כל אחד ממשפטיך ישר הוא. או פירושו: בדרך כלל ישר הם משפטיך. (קלח) צוית – כלומר אהבה רבה עשית עמנו שצויתנו עדותך, שהם צדק ואמונה מאד. (קלט) צמתתני – כמעט כלתה אותי קנאתי כשאני רואה צרי ששכחו דבריך, כאילו לא צוו בהם, ואראה אותם מצליחים, אני מקנא בהם מאד. כמו שאמר: כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה (תהלים ע״ג:ג׳). (קמ) צרופה – כי היא בלא שום סיג בעולם. ועבדך אהבה – וזוכרה תמיד, והם שכחוה. (קמא) צעיר אנכי ונבזה – צעיר אני ונבזה בעיניהם לפי שאני מתעסק בתורתך. לא שכחתי פיקודיך – כמו ששכחו הם. (קמב) צדקתך – שהיא עם העולם, היא צדק שהוא קיים לעולם. ותורתך אמת – כי כל מצותיה הם אמת וקיום העולם. במשפטים הישרים שבהם יהיו קיום בני אדם זה עם זה, גם הבטחות התורה שמבטיחה למי שמקיימה הם אמת לא יכזבו. (קמג) צר ומצוק בעת הצרה – בעת שמצאוני הצרות, מצותיך שעשועי, והם ינחמוני מן הצרות כשאתסק בהם. (קמד) צדק עדותיך לעולם – כמו שפירשנו צדק לעולם (רד״ק תהלים קי״ט:קמ״ב). הבינני – אותם. ואחיה – בהם לעולם הבא. ולעולם שזכר במקום שנים. (קמה) קראתי – כשאני בצרה אני קורא אליך בכל לב כי יודע אני כי אין עונה ומושיע זולתך. אם כן, ענני ולא אמות ביד אויבי כדי שאצרה חקיך, כלומר לא אשאל חיי אלא לנצור חקיך. (קמו) קראתיך – כפל העניין במלות שונות כדי לחזק הבקשה. (קמז) קדמתי בנשף – בעוד לילה. קדמתי לכל אדם שקם להתפלל בלילה. לדברך יחלתי – שאתה הבטחתני. או פירוש לדברך – מה שכתוב בתורה: מי כי״י אלהינו בכל קראינו אליו (דברים ד׳:ז׳), לפיכך יחלתי שתשמע שועתי. (קמח) קדמו עיני אשמרות – אשמורה היא עת הקצה בלילה, והם שלש בלילה כמו שאמרו רבותינו ז״ל. ואמר דוד: קדמו עיניו להקיץ בלילה קודם לכל אדם כי לא ישן בלילה אלא החלק הראשון, ושני חלקי הלילה היה ער לשיח ולהתבונן באמרת האל. והיה עושה זה פעמים רבות בזמן שהלילות ארוכים. ונקרא עת ההקצה: אשמורה, כמו: שומר מה מלילה (ישעיהו כ״א:י״א) – שנקרא שומר לפי שהוא ער כל הלילה. (קמט) קולי שמעה כחסדך – שהיה עמי כמה פעמים. כמשפטיך – כמו שפירשנו: כמשפט לאוהבי שמך (תהלים קי״ט:קל״ב) – כמנהגיך הטובים שתתנהג עם חסידיך ותחיים, כן תחייני. (קנ) קרבו – קרובים הם ודבקים אל הזמה עד שרדפו אחריה, ורחוקים מתורתך, כי שני הדרכים הפך. ולו היו קרובים אל התורה לא היו רודפי זמה. וענין זמה – כמו: כי זמה עשו (הושע ו׳:ט׳), זמה היא (ויקרא י״ח:י״ז), שהוא ענין תועבה ומעשה הרע. (קנא) קרוב אתה י״י – הם רחוקים ממך ומתורתך, אבל אתה קרוב לכל אשר יקראוך. וכל מצותיך אמת – והם רחקו מהם, כי לא ידעום ולא חשבו שהם אמת. (קנב) קדם ידעתי – תחילה מה שידעתי ומה שהבינותי מעדותיך, כי לעולם יסדתם – כי עשיתם יסוד וקיום לעולם. כי בתחילת העיון בהם, יראה האדם תיקון העולם. וכשיעמיק אדם עיונו בהם, יצא מהם אל דברים נכבדים ויראה שהם סולם לעלות אל חכמת האלהות הנכבדת מהכל. ואני בתחילת עיוני ראיתי בהם זאת המעלה הנכבדת. ויש לפרש כי לעולם יסדתם – כי אין למצות זמן קצוב כמו שאומרים הכופרים. ובתחילה הבינותי מהם זה, כי אראה אותם בנויים על דרך הצדק והיושר, ואין יהיה זמן להם, כי הצדק לעולם הוא. (קנג) ראה כי תורתך לא שכחתי – ראה כי עם כל עניי, תורתך לא שכחתי. (קנד) ריבהלאמרתך חייני – בעבור אמרתך. כלומר לשמור אמרתך אבקש החיים, לא לתענוגי העולם. (קנה) רחוק – אני מיחל כי הישועה קרובה לי, כי דרשתי חקיך. אבל הרשעים כשיהיו בצרה, הישועה רחוקה מהם כי חוקיך לא דרשו, ואין להם זכות במה יצאו ממנה. ואמר רחוק – רוצה לומר דבר הישועה. (קנו) רחמיך רבים י״י – לפי שרודפיו היו רבים, כמו שאמר בסמוך, אמר: רחמיך רבים, כלומר רבים מהם ויצילני מהם. כמשפטיך – כמנהגיך הטובים. כמו שפירשנו. (קנז) רבים רודפי – ועם כל זה מעדותיך לא נטיתי, כי לא בקשתי רעתם כמו שבקשו שרעתי. ומעדותיך – היא: לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ט:י״ח), כי תראה חמור שונאך (שמות כ״ג:ה׳). (קנח) ראיתי בוגדים ואתקוטטה – ענין קטטה. בדברי רבותינו ז״ל: אמר יותר הייתי מתקוטט עמהם על אשר אמרתך לא שמרו ממה שהייתי מתקוטט עמהם על שהיו מריעים לי. ואדוני אבי ז״ל פירש: ראיתים – מצליחים, וקצתי בחיי – כמו: נקטה בחיי. (קנט) ראה – כמה אהבתי אותם שאני מתקוטט עם הרשעים בעבורם ולא בעבורי. לכן כחסדך עמי חייני ואל תתנני בידם. (קס) ראש דברך אמת – מראש העולם ולעולם, כלומר כל ימי העולם היה דברך ומשפטך אמת וצדק. כן היה וכן יהיה לעולם. משפט צדקך – משפטיך שהם בצדק. או פירושו: תחילה מה שצויתנו הוא האמת, והוא יחודך שאמרת: אנכי י״י אלהיך (שמות כ׳:ב׳). וכן צויתנו על כל משפטי צדקיך, שנשמרם לעולם, אין להם זמן, כמו שאומרים הנוצרים התועים. או פירושו: כיון שצויתנו תחלה להבין יחודך, עלינו לשמור לעולם כל משפט צדקך, כי הם כסולם לעלות אל ידיעת יחודך. (קסא) שרים רדפוני חנם – שרי ישראל עם שאול או עם אבשלום. ומדברך – יותר פחד לבי – שלא תעבור על אחת ממצותיך, יותר מפחדי מהם. או פירושו: הם רדפוני וחשבו להוציאני מתורתך. כמו שאמר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י״י לאמר לך עבוד אלהים אחרים (שמואל א כ״ו:י״ט), ואני בכל עת מדברך פחד לבי, ויראתי לעבור על התורה. ואם על דבר אבשלום יהיה פירושו כן: פחד לבי שאפול בידם מדברך שאמרת לי: הנה מקים עליך רעה מתוך ביתך (שמואל ב י״ב:י״א). (קסב) שש אנכי – אני שש ושמח על אמרתך כשאביננה, כאדם המוצא שלל רב. (קסג) שקר שנאתי תורתך אהבתי – כי היא בהפך השקר, ואני שנאתי השקר ואהבתי האמת. (קסד) שבע ביום – פעמים רבות, כי שבע אינו דוקא. וכן: שבע כחטאתיכם (ויקרא כ״ו:כ״א), שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז). וכבר פירשנו זה בפתיחת זה המזמור. על משפטי צדקך – שהם ישרים וצדיקים, הללתיך עליהם פעמים רבות, בכל יום בכל עת שאזכרם. (קסה) שלום רב – כי לעולם אוהבי התורה לא יכשלו. כי דרכם דרך ישר ולעולם יהיו בשלום כי הם מסתפקים במעט שישיגו מן העולם הזה, ולא ידאגו לכל מקרה. והנה להם שלום רב. (קסו) שברתי – לישועת י״י, ישועת הנפש. ומצותיך עשיתי – ולא לתוחלת גמול. אלא עשיתי אותם כמצותך עלי. וידעתי כי ישועתך תהיה לי ואליה שברתי. (קסז) שמרה נפשי עדתיך – שהתבוננה בהם, ומתוך כך ואוהבם מאד. (קסח) שמרתי פקודך ועדתיך כי כל דרכי נגדך – כמו: בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳:ו׳). ואמרו חז״ל: כל מעשיך יהיו לשם שמים. וטעם, כי הם למדוני שיהיו כל דרכי נגדך. (קסט) תקרב רנתי – צעקתי. כמו: ויעבור הרנה במחנה (מלכים א כ״ב:ל״ו). ומה היא צעקתי? בדברך הבינני – שתתן לי בינה והשכל לעשות כדבריך. (קע) תבואכאמרתך הצילני – אין הצלה זו הצלת הגוף מצרה, אלא הצלת הנפש ממכשול עון. כי לא זכר בפסוק ולא באשר למעלה דבר אויב. ואמר: כאמרתך – ובאיזה מקום בתורה נזכר זה הענין שהקב״ה שומר ועוזר האדם מן החטא? זה נרמז בפסוק: ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ׳:ט״ז) – כי אף על פי שנתן הבחירה לאדם, אם אדם ישר האל עוזרו בדרך הטובה. לפיכך הראה לישראל מעמד הר סיני, שהיה להם מפתח גדול לפתוח לבותם אל הדרך הטובה ולמנוע אותם מן החטא. וכן רמז בפסוק: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי (דברים ה׳:כ״ה) – אמר מי יתן מצד האדם, כי אם הם יתנו אני אתן ואעזרם ליראה אותי ולשמור מצותי. לפיכך אמר דוד: כאמרתך הצילני – כמו שאמרת בתורה, כן הצילני ממכשול עון, כי אני נתתי לבי לעבודתיך, גם אתה תן לי העזר. (קעא) תבענה שפתי – ענין דיבור. כמו: יביע אומר (תהלים י״ט:ג׳), ועל התמדת הדיבור אומר זה הלשון, כמו המקור שנובע בלי הפסק. ואמר: כאשר תלמדני חוקיך אהללך בחכמתי תמיד. (קעב) תען – כמו: וענית ואמרת (דברים כ״ו:ה׳), ענין דיבור זה. אומר: כשאדבר אמרתך, אומר לאחרים ואלמדם: כי כל מצותיך צדק. ובעל המסרה פירש אותו לשון שבח, כלומר, תשבח לשוני אמרתיך כי כולה צדק. ואמר במסרה: תען – שלשה בלשון שבח, וסימן: ותען להם מרים (שמות ט״ו:כ״א), לשוני (תהלים קי״ט:קע״ב), תען כסיל (משלי כ״ו:ד׳). (קעג) תהי ידך לעזרני – כיון שבחרתי פקודיך, עזרני בהם. (קעד) תאבתי לישועתך – היא ישועת הנפש לעולם הבא, לפיכך: תורתך שעשועי, כי היא תביאני לישועה. (קעה) תחי נפשי – בעולם הזה אני שואל חיים בעבור שאהללך, כלומר שאדע אמיתות אלהותך והוא התהילה. ומשפטיך יעזרוני – בזה, כי הם כמו הסולם לעלות אל ידיעת האל ית׳. (קעו) תעיתי – והנה אני תעיתי בידיעה ההיא, שאינני קיים בה עדיין, והנני כמו השה האבוד שאיננו יודע לשוב אל מקום רבצו. כן נפשי לא ידעה עדין לשוב אל יסודה. וכמו שהרועה הנאמן מבקש השה האבוד עד שימצאנו וישיבנו אל רבצו, כן אתה בקש עבדך עד שתשיבני אל יסודי, והוא יסוד הנפש. והבקשה היא שתעזרני בידיעה כי מצותיך לא שכחתי, כן לא תשכחני אתה, ותבקשני.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק בתהלים קי״ג:ג׳.
2 השוו ללשון הפסוק בשופטים י״ד:י״ח.
3 השוו ללשון הפסוק בתהלים י״ט:י״ד.
א כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 חסר: ״עד ששבה... כמו שכל״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144