×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
תהלים ק״ותנ״ך
א֣
אָ
(א)  הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ א בהוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה כִּי⁠־ט֑וֹבכִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃ (ב) מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑היַ֝שְׁמִ֗יעַ כׇּל⁠־תְּהִלָּתֽוֹ׃ (ג) אַ֭שְׁרֵי שֹׁמְרֵ֣י מִשְׁפָּ֑טעֹשֵׂ֖ה צְדָקָ֣ה בְכׇל⁠־עֵֽת׃ (ד) זׇכְרֵ֣נִי יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה בִּרְצ֣וֹן עַמֶּ֑ךָ פׇּ֝קְדֵ֗נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ׃ (ה) לִרְא֤וֹת׀ בְּט֘וֹבַ֤ת בְּחִירֶ֗יךָ לִ֭שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ֣ת גּוֹיֶ֑ךָ לְ֝הִתְהַלֵּ֗לעִם⁠־נַחֲלָתֶֽךָ׃ (ו) חָטָ֥אנוּ עִם⁠־אֲבוֹתֵ֗ינוּ הֶעֱוִ֥ינוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃ (ז) אֲב֘וֹתֵ֤ינוּ בְמִצְרַ֨יִם׀ לֹא⁠־הִשְׂכִּ֬ילוּ נִפְלְאוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א זָ֭כְרוּ אֶת⁠־רֹ֣ב חֲסָדֶ֑יךָ וַיַּמְר֖וּ עַל⁠־יָ֣ם בְּיַם⁠־סֽוּף׃ (ח) וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם לְמַ֣עַן שְׁמ֑וֹ לְ֝הוֹדִ֗יעַ אֶת⁠־גְּבוּרָתֽוֹ׃ (ט) וַיִּגְעַ֣ר בְּיַם⁠־ס֭וּף וַֽיֶּחֱרָ֑בוַיּוֹלִיכֵ֥ם בַּ֝תְּהֹמ֗וֹת כַּמִּדְבָּֽר׃ (י) וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם מִיַּ֣ד שׂוֹנֵ֑אוַ֝יִּגְאָלֵ֗ם מִיַּ֥ד אוֹיֵֽב׃ (יא) וַיְכַסּוּ⁠־מַ֥יִם צָרֵיהֶ֑םאֶחָ֥ד מֵ֝הֶ֗ם לֹ֣א נוֹתָֽר׃ (יב) וַיַּאֲמִ֥ינוּ בִדְבָרָ֑יויָ֝שִׁ֗ירוּ תְּהִלָּתֽוֹ׃ (יג) מִ֭הֲרוּ שָׁכְח֣וּ מַעֲשָׂ֑יולֹא⁠־חִ֝כּ֗וּ לַעֲצָתֽוֹ׃ (יד) וַיִּתְאַוּ֣וּ תַ֭אֲוָה בַּמִּדְבָּ֑רוַיְנַסּוּ⁠־אֵ֝֗לג בִּישִׁימֽוֹן׃ (טו) וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם שֶׁאֱלָתָ֑םוַיְשַׁלַּ֖ח רָז֣וֹן בְּנַפְשָֽׁם׃ (טז) וַיְקַנְא֣וּ לְ֭מֹשֶׁה בַּֽמַּחֲנֶ֑הלְ֝אַהֲרֹ֗ן קְד֣וֹשׁ יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יז) תִּפְתַּח⁠־אֶ֭רֶץ וַתִּבְלַ֣ע דָּתָ֑ןוַ֝תְּכַ֗ס עַל⁠־עֲדַ֥ת אֲבִירָֽם׃ (יח) וַתִּבְעַר⁠־אֵ֥שׁ בַּעֲדָתָ֑םלֶ֝הָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט רְשָׁעִֽים׃ (יט) יַעֲשׂוּ⁠־עֵ֥גֶל בְּחֹרֵ֑בוַ֝יִּשְׁתַּחֲו֗וּד לְמַסֵּכָֽה׃ (כ) וַיָּמִ֥ירוּ אֶת⁠־כְּבוֹדָ֑םבְּתַבְנִ֥ית שׁ֝֗וֹרה אֹכֵ֥ל עֵֽשֶׂב׃ (כא) שָׁ֭כְחוּ אֵ֣ל מוֹשִׁיעָ֑םעֹשֶׂ֖ה גְדֹל֣וֹת בְּמִצְרָֽיִם׃ (כב) נִ֭פְלָאוֹת בְּאֶ֣רֶץ חָ֑םנ֝וֹרָא֗וֹת עַל⁠־יַם⁠־סֽוּף׃ (כג) וַיֹּ֗אמֶר לְֽהַשְׁמִ֫ידָ֥םלוּלֵ֡י מֹ֘שֶׁ֤ה בְחִיר֗וֹ עָמַ֣ד בַּפֶּ֣רֶץ לְפָנָ֑יולְהָשִׁ֥יב חֲ֝מָת֗וֹ מֵהַשְׁחִֽית׃ (כד) וַֽ֭יִּמְאֲסוּ בְּאֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֑הלֹא⁠־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ לִדְבָרֽוֹ׃ (כה) וַיֵּרָגְנ֥וּ בְאׇהֳלֵיהֶ֑ם לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ בְּק֣וֹל יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כו) וַיִּשָּׂ֣א יָד֣וֹ לָהֶ֑םלְהַפִּ֥יל א֝וֹתָ֗ם בַּמִּדְבָּֽר׃ (כז) וּלְהַפִּ֣יל זַ֭רְעָם בַּגּוֹיִ֑םוּ֝לְזָרוֹתָ֗ם בָּאֲרָצֽוֹת׃ (כח) וַ֭יִּצָּ֣מְדוּ לְבַ֣עַל פְּע֑וֹרוַ֝יֹּאכְל֗וּ זִבְחֵ֥י מֵתִֽים׃ (כט) וַ֭יַּכְעִיסוּ בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑םוַתִּפְרׇץ⁠־בָּ֝֗םו מַגֵּפָֽה׃ (ל) וַיַּעֲמֹ֣ד פִּֽ֭ינְחָס וַיְפַלֵּ֑לוַ֝תֵּעָצַ֗ר הַמַּגֵּפָֽה׃ (לא) וַתֵּחָ֣שֶׁב ל֭וֹ לִצְדָקָ֑הלְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר עַד⁠־עוֹלָֽם׃ (לב) וַ֭יַּקְצִיפוּ עַל⁠־מֵ֥י מְרִיבָ֑הוַיֵּ֥רַע לְ֝מֹשֶׁ֗ה בַּעֲבוּרָֽם׃ (לג) כִּי⁠־הִמְר֥וּ אֶת⁠־רוּח֑וֹ וַ֝יְבַטֵּ֗א בִּשְׂפָתָֽיו׃ (לד) לֹֽא⁠־הִ֭שְׁמִידוּ אֶת⁠־הָעַמִּ֑יםאֲשֶׁ֤ר אָמַ֖ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה לָהֶֽם׃ (לה) וַיִּתְעָרְב֥וּ בַגּוֹיִ֑םוַֽ֝יִּלְמְד֗וּ מַעֲשֵׂיהֶֽם׃ (לו) וַיַּעַבְד֥וּ אֶת⁠־עֲצַבֵּיהֶ֑םוַיִּהְי֖וּ לָהֶ֣ם לְמוֹקֵֽשׁ׃ (לז) וַיִּזְבְּח֣וּ אֶת⁠־בְּ֭נֵיהֶם וְאֶת⁠־בְּנוֹתֵיהֶ֗םלַשֵּׁדִֽים׃ (לח) וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ דָ֪ם נָקִ֡ידַּם⁠־בְּנֵ֘יהֶ֤ם וּֽבְנוֹתֵיהֶ֗םאֲשֶׁ֣ר זִ֭בְּחוּ לַעֲצַבֵּ֣י כְנָ֑עַןוַתֶּחֱנַ֥ף הָ֝אָ֗רֶץ בַּדָּמִֽים׃ (לט) וַיִּטְמְא֥וּ בְמַעֲשֵׂיהֶ֑םוַ֝יִּזְנ֗וּ בְּמַ֥עַלְלֵיהֶֽם׃ (מ) וַיִּחַר⁠־אַ֣ף יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה בְּעַמּ֑וֹ וַ֝יְתָעֵ֗ב אֶת⁠־נַחֲלָתֽוֹ׃ (מא) וַיִּתְּנֵ֥ם בְּיַד⁠־גּוֹיִ֑םוַֽיִּמְשְׁל֥וּ בָ֝הֶ֗ם שֹׂנְאֵיהֶֽם׃ (מב) וַיִּלְחָצ֥וּם אוֹיְבֵיהֶ֑םוַ֝יִּכָּנְע֗וּ תַּ֣חַת יָדָֽם׃ (מג) פְּעָמִ֥ים רַבּ֗וֹתיַצִּ֫ילֵ֥םוְ֭הֵמָּה יַמְר֣וּ בַעֲצָתָ֑םוַ֝יָּמֹ֗כּוּז בַּעֲוֺנָֽם׃ (מד) וַ֭יַּרְא בַּצַּ֣ר לָהֶ֑םבְּ֝שׇׁמְע֗וֹ אֶת⁠־רִנָּתָֽם׃ (מה) וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב חֲסָדָֽוח׃ (מו) וַיִּתֵּ֣ן אוֹתָ֣ם לְרַחֲמִ֑יםלִ֝פְנֵ֗י כׇּל⁠־שׁוֹבֵיהֶֽם׃ (מז) הֽוֹשִׁיעֵ֨נוּ׀ יְ֘הֹוָ֤היְ֘⁠־⁠הֹוָ֤הט אֱלֹהֵ֗ינוּ וְקַבְּצֵנוּ֮ מִֽן⁠־הַגּ֫וֹיִ֥םלְ֭הֹדוֹת לְשֵׁ֣ם קׇדְשֶׁ֑ךָ לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ׃ (מח) בָּ֤רֽוּךְ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֵ֪י יִשְׂרָאֵ֡למִן⁠־הָ֤עוֹלָ֨ם׀ יוְעַ֬ד הָעוֹלָ֗םוְאָמַ֖ר כׇּל⁠־הָעָ֥ם אָמֵ֗ןהַֽלְלוּ⁠־יָֽהּ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ א=<הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀> (חטף)
ב ‹ר3› פרשה פתוחה
ג וַיְנַסּוּ⁠־אֵ֝֗ל א=וַיְנַסּוּ⁠־אֵ֝ל (השמטת נקודת הרביע)
ד וַ֝יִּשְׁתַּחֲו֗וּ =ל,ש1 ובדפוסים (וכך אצל ברויאר)
• א=וַ֝יִּשְׁתַּחֲוּ֗וּ (נקודה בוי״ו עיצורית)
ה שׁ֝֗וֹר א=שׁ֝וֹר (השמטת נקודת הרביע)
ו וַתִּפְרׇץ⁠־בָּ֝֗ם א=וַתִּפְרׇץ⁠־בָּ֝ם (השמטת נקודת הרביע)
ז וַ֝יָּמֹ֗כּוּ =ל ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א!=וַ֝יָּמֹכּוּ (חסרה נקודת הרביע)
ח חֲסָדָֽו: קו״כ: א-קרי=חֲסָדָֽיו
ט יְ֘הֹוָ֤היְ֘⁠־⁠הֹוָ֤ה =א (מקום הצינורית כדרכו בשם הוי״ה)
י מִן⁠־הָ֤עוֹלָ֨ם׀ =ל וכך הכריעו ברויאר ומג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן
• א!=<מִן הָ֤עוֹלָ֨ם׀> (חסר מקף)
E/ע
הערותNotes
(ב) מי ימלל גבורות י״י ישמיע – פירושו: ומי ישמיע, ומי שזכר עומד במקום שנים. במזמור שלמעלה מזה זכר ענין האבות עם מה שעשה במצרים, ובזה המזמור זכר עוד מה שעשה עמהם משיצאו ממצרים, כל זמן שהלכו במדבר וגם משנכנסו לארץ, ואמר: אם באנו לספר גבורות י״י ולהשמיע כל תהילותיו, כלומר כל הניסים שעשה עם אבותינו ועמנו שאנו חייבים להללו עליהם, מי יוכל להשמיע כל תהילותיו. וגבורות י״י – הם מה שהתעולל במצרים בארצם ובים, כמו שאמר: י״י איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳), כלומר גבור מנצח, וכמו אותן גבורות ונפלאות מי יוכל למלל אותם. ומה שאמר הנה שלא יוכל אדם לספר כל תהילותיו, ואמר במזמור התשיעי: אספרה כל תהילתך בשערי בת ציון (תהלים ט׳:ט״ו) – דוד אמר אספרה כל תהלתך על כל הצרות שעברו עליו מהאויבים, אמר שיתן שבח והודאה לאל שהצילו כי המה גלוים לו, וכאשר בא לספר הניסים שעשה עם ישראל במדבר ובארצם בכל דור ודור, אמר: מי ישמיע כל תהילתו. וכן עם היחיד לבד מה שעשה הקב״ה עמו מטובות וחסדים בכל יום ויום לא יוכל לספר, כמו שאמר: אגיד ואדברה עצמו מספר (תהלים מ׳:ו׳), כי פעמים רבים יעשה האל יתברך עם האדם נס ולא ידע ולא ירגיש בו עד אחר זמן שיתבונן בו. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין בעל הנס מכיר בניסו. וכאשר אמר דוד: כל תהלתיך (תהלים ט׳:ט״ו) – על הניסים הגלוים שעשה עמו, הידועים לכל במלחמת האויבים. וכן אמר במדרש: וכי אדם יודע כמה פלאים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם בכל יום? כיצד: אדם ישן על המטה והנחש נתון בארץ, בא לעמוד, הרגיש בו הנחש, כיון שבא ליתן עליו רגלו בורח הנחש מפניו, ואינו יודע מה פלא עשה עמו הקדוש ברוך הוא, וכן כיוצא בו. (ג) וקודם שהחל המשורר לספר אמר: אשרי שומרי משפט – כלומר אשריהם ישראל אם היו שומרים משפטי האל אשר צוה אותם, כי בזמן שהיו עושים רצונו של מקום כמה טובות עושה עמהם. ואף במדבר היה סובל אותם זמן רב אולי ישובו למוטב. ואם היו שומרים משפטיו ועושים צדקות בכל עת, כלומר תמיד, כל שכן שהיה הוא עושה עמהם צדקות, ולא היו לעולם גולים מארצם, כי צפה המשורר ברוח הקדש שעתידים לגלות מארצם בעונותם. לפיכך אמר אחר זה הפסוק: זכרני נא ברצון עמך (תהלים ק״ו:ד׳). עשה צדקה בכל עת – כי ישראל היו עושים פעמים טוב, ורוב הפעמים היו מריעים מעשיהם, לפיכך אמר: בכל עת – אשריהם אם יהיו עושים הטוב תמיד. (ד) זכרני – אם הפסוק הזה אמרו המשורר על עצמו, בקש מהאל שיקום מקברו עם המתים שיחיו בעת גאולתנו. וכן בפסוק הבא אחר זה: לראות בטובת בחיריך (תהלים ק״ו:ה׳). או אמר הפסוק על לשון בני הגלות הזה, כי כל אחד מבקש מהאל שיזכה לראות הגאולה, ואומר: זכרני י״י בעת שהיה רצונך בעמך, ותוציאם מגלותם, זכרני ורצה גם בי שאחיה עד עת הגאולה. (ה) לראות בטובת בחיריך – שאזכה לראות העם הנבחר לך שיזכו לגאולה. לשמוח בשמחת גויך – וכפל הענין שלש פעמים לחזק הענין במלות שונות כמנהג. נחלתך – הם ישראל, כמו: והם עמך ונחלתך (דברים ט׳:כ״ט). ופי׳ להתהלל – יש מפרשים כמו: לשמוח, וכן: קדש הלולים (ויקרא י״ט:כ״ד), וכן: ובתולותיו לא הוללו (תהלים ע״ח:ס״ג). וכן בדברי רבותינו ז״ל: בית השמחה – בי הלולא. ואין צריך להוציאה מענין השבח, כי בשמחת החופה ישבח אדם החתן והכלה לפיכך קראו בית החופה – בי הלולא. וכן: ובתולותיו לא הוללו (תהלים ע״ח:ס״ג) – לא באו לידי שבח שיהלל אדם אותם בחופתן. ופי׳ להתהלל עם נחלתך – כי בשמחתם בצאתם יתהללו על כל עם, כי בם בחר י״י. (ו) חטאנו – ידבר על לשון הגלות. עם אבותינו – כמו שאבותינו חטאו, כן חטאנו אנחנו. (ז) אבותינו במצרים – בצאתם ממצרים. לא השכילו נפלאותיך – שעשית במצרים, ולא זכרו את רוב חסדיך – כי חסדים ונפלאות שעשית עמהם בהוציאך אותם מבית עבדים ביד חזקה ובמכות שהבאת על המצריים, הבדלת בינם ובין מצרים, שהיתה המכה משולחת בכל הארץ והם היו נבדלים ממנה, כי הנה הברד היה בכל הארץ, ובארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד (שמות ט׳:כ״ו), ובדבר שהיה משולח בבהמות אמר: וממקנה בני ישראל לא מת אחד (שמות ט׳:ו׳), ובחושך שהיה האויר עב וחשוך בכל הארץ ולכל בני ישראל היה אור (שמות י׳:כ״ג), וכן בערוב אמר: ושמתי פדות בין עמי ובין עמך (שמות ח׳:י״ט), וכן בשאר המכות אף על פי שלא נכתב. ואחר צאתם, כשרדפו מצרים אחריהם, אמרו: המבלי אין קברים במצרים (שמות י״ד:י״א). ולא השכילו ולא זכרו – כי מי שעשה להם במצרים הנפלאות יצילם מיד המצרים הרודפים אחריהם, אלא המרו האל יתברך, וחשבו שלא יוכל להצילם, וזהו: וימרו על ים בים סוף – על ים – שהשיגו אותם חונים על הים (שמות י״ד:ט׳), ואיזה ים? בים סוף. ויש מפרשים: וימרו על ים – שפחדו להכנס בים שנבקע. ובמדרש: מהו: וימרו על הים? כיון שבקע להם משה הים, נעשה להם הים טינא, כמו שנאמר: דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (חבקוק ג׳:ט״ו), ובמצרים כתוב: וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה (שמות א׳:י״ד). כיון שירדו לים, היו אומרים אלו לאלו: בעוט בעטך ודוש דיישך, מטיט ולבנים יצאנו, ולטיט ולבנים באנו. ואני תמה על זה הדרש שהרי כתוב: וישם את הים לחרבה (שמות י״ד:כ״א), ואמר בזה המזמור: ויוליכם בתהומות כמדבר (תהלים ק״ו:ט׳), מלמד שלא היה שם טיט אלא יבש כמו המדבר. (ח) ויושיעם למען שמו – הושיעם מן המצרים שהיו רודפים אחריהם. למען שמו – כלומר אף על פי שהם המרו באל ומעטו בטחונם בו, עשה הוא למען שמו שיודע בגוים. להודיע את גבורתו – כמו שאמר: ואכבדה בפרעה ברכבו ובפרשיו (שמות י״ד:י״ח). (ט) ויגער בים סוף ויחרב. הגערה היא הרוח שהוליך בה הים עד ששמהו לחרבה, וכן אמר הנביא בזה הלשון: גוער בים ויבשהו (נחום א׳:ד׳). ויוליכם בתהומות במדבר – הוליך ישראל בתהומות בחרבה, כמו אם היו הולכים במדבר. (י) ויושיעם מיד שונא – כמו שכתוב: ויושע י״י ביום ההוא את ישראל מיד מצרים (שמות י״ד:ל׳). (יא) ויכסו מים צריהם – לא די שהושיעם מידם, אלא שניער צריהם בתוך הים, ויכסו אותם המים אחד מהם לא נותר. (יב) ויאמינו בדבריו – כמו שכתוב: ויאמינו בי״י (שמות י״ד:ל״א). ישירו תהלתו – כמו שכתוב: אז ישיר משה ובני ישראל (שמות ט״ו:א׳). (יג) מהרו שכחו מעשיו – לשלשת ימים שסעו מים סוף ובאו מרתה, וילכו העם, והנה שכחו כל הנפלאות שעשה להם, ואילו זכרו מעשיו לא היו חושבים בלבם כי לא עשה להם כל הנפלאות ולא העבירם בים ואלא להמיתם בצמא, והיה להם להמתין ולחכות מה יעשה להם האל יתברך כמו שעשה עמהם עד אותו היום, והם לא חכו לעצתו וילונו. והנה עצתו היתה טובה להם ופלא גדול עשה עמהם במים שהיו מרים והמתיקם. (יד) ויתאוו תאוה – וזה היה נסיון אם יוכל לתת בשר במדבר ובישימון, כמ״ש במזמור: האזינה עמי תורתי (תהלים ע״ח:א׳): הגם לחם יוכל תת (תהלים ע״ח:כ׳), כמו שפירשנו אותו כי פירושו: בשר (רד״ק תהלים ע״ח:כ׳). (טו) ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם – פירושו: מות המתאווים, ואמר בלשון רזון בעבור כי הם חשבו להשביע נפשם המתאוות ולהשמינה, והיה להם הדבר בהפך. (טז) ויקנאו למשה – כמו: במשה, וכן: הרגתי לפצעי (בראשית ד׳:כ״ג), לפניכם לחרב (ויקרא כ״ו:ז׳), למי מריבה (במדבר כ׳:כ״ד), והדומים להם, כי קשור הקנאה עם הלמ״ד הוא לטוב, כמו: אשר קנא לאלהיו (במדבר כ״ה:י״ג), קנא קנאתי לי״י (מלכים א י״ט:י׳), אבל עם הבי״ת הוא לרע, כמו: ויקנאו בו אחיו (בראשית ל״ז:י״א), כי קנאתי בהוללים (תהלים ע״ג:ג׳), וכן למ״ד לאהרן במקום בי״ת. והקנאה הזאת הוא מחלוקת קרח, ותלה אותם בכל ישראל מפני שלא מיחו בהם, וגם היו עמהם מבני ראובן ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה (במדבר ט״ז:ב׳). וטעם קדוש י״י – כי כן אמרו הם: כי כל העדה כולם קדושים (במדבר ט״ז:ג׳), ואמר משה: אשר יבחר י״י הוא הקדוש (במדבר ט״ז:ז׳), והנה: אהרן קדוש י״י. (יז) תפתח ארץ – עתיד במקום עבר, וכן: אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳), יעשו עגל בחורב (תהלים ק״ו:י״ט) ורבים אחרים. ולא זכר קרח כי ידוע כי הוא ראש המחלוקת, או זכר העוזרים כי עוזרי רשע הם רשעים מפני כי אם לא ימצא עוזרים לא יעשה רשעו. גם אמרו כי קרח היה עם השרופים ועם הבלועים, כי נזכר בתורה עם השרופים ועם הבלועים, לפיכך סתמו וזכר משפט הבליעה ומשפט השרפה על עדת אבירם, והוא עמהם. ואון בן פלת בתחילת המחלוקת עזר, ואחר כן נתחרט ושתק מן המחלוקת, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אשתו הצילתו בעצה שנתנה לו. (יח) ותבער אש – במאתים וחמשים מבני ישראל, כמו שכתוב: ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת (במדבר ט״ז:ל״ה). להבה תלהט – הפסוק כפול בענין במלות שונות. (יט) יעשו עגל בחורב – עתיד במקום עבר, וכמוהו רבים. והנה הם עשו עגל בחורב במקום שקבלו התורה, ששמעו באזניהם עשרת הדברים ונאמר בהם: לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ׳:ג׳). (כ) וימירו – האל יתברך שראו כבודו על הר סיני. בשור אוכל עשב – על השור אומר, לא על תבניתו. ובמדרש: שאין מנוול משור כשהוא אוכל עשב. (כא) שכחו אל – ואמרו: אלה אלהיך ישראל (שמות ל״ב:ד׳). (כב) נפלאות בארץ חם – הוא אבי מצרים, ולגרעון נזכר. וכפל הענין במלות שונות. ועוד עשה להם נוראות על ים סוף – וקרא פעולות הפלא והפוך הטבע נוראות לפי שבהן יהיה האל יתברך נורא על בני אדם, ובעבורם יראוהו ויודו לו שהוא אדון הכל, שהפך הטבעים ברצונו. (כג) ויאמר להשמידםבפרץ – באותו פרץ שפרץ י״י עמד בו משה לפני האל יתברך וגדרו. (כד) וימאסו – זה היה דבר המרגלים. (כה) וירגנו – כמו שכתוב: ותרגנו באהליכם (דברים א׳:כ״ז). (כו) וישא ידו להם – נשבע, כמו: כי אשא אל שמים ידי (דברים ל״ב:מ׳), וכן כתוב: חי אני נאום י״י וגו׳ (במדבר י״ד:כ״ח). ופי׳ להם – בעבורם. להפיל אותם במדבר – פירוש: כל המלינים שהיו מבן עשרים שנה ומעלה, כמו שכתוב: במדבר הזה יפלו פגריכם וגו׳ (במדבר י״ד:כ״ט). (כז) ולהפיל זרעם בגוים – זה לא ראינו בתורה מבואר שאמר להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות, וכן אמר ביחזקאל: וגם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיל אותם בגוים ולזרותם בארצות (יחזקאל כ׳:כ״ג). והנראה בעיני כי זהו מה שאמר: וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה (במדבר י״ד:מ״ה). וכן מה שאמר: וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב וגומר וישב ממנו שבי (במדבר כ״א:א׳). זהו: לזרותם בארצות. ובמדרש: כי מה שאמר ולהפיל זרעם בגוים – על העתיד אמר, שגזר על זרעם להיותם גולים מארצם, ולזרותם בארצות. זהו שאמר: כי תוליד בנים ובני בנים וגו׳ (דברים ד׳:כ״ה), והפיץ י״י אתכם בעמים (דברים ד׳:כ״ז), ואמרו: כי מה שאמר ויבכו העם בלילה ההוא (במדבר י״ד:א׳) – ליל תשעה באב היה. אמר הקב״ה: הם בכו בכיה של חנם, ואני אקבע להם בכיה לדורות כי בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה. (כח) ויצמדו – כמו שכתוב: ויצמד ישראל לבעל פעור (במדבר כ״ה:ג׳). ויאכלו זבחי מתים – כמו שכתוב: ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן (במדבר כ״ה:ב׳) – הם המתים. (כט) ויכעיסו – הכעיסו האל במעלליהם שנצמדו לבעל פעור, וזהו עם הנשים, ועבדו עבודה זרה, לפיכך: ותפרוץ בם מגפה. ואמר ותפרץ – כלומר מגפה רבה. (ל) ויעמוד פינחס – כמו שכתוב: ויקם מתוך העדה (במדבר כ״ה:ז׳). ויפלל – עשה משפט בנואפים. ויפלל – מן: ונתן בפלילים (שמות כ״א:כ״ב). (לא) ותחשב לו לצדקה – כמו שאמר: הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כ״ה:י״ב), ואמר: ברית כהונת עולם (במדבר כ״ה:י״ג). (לב) ויקציפו על מי מריבה – הקציפו האל עד שבא למשה רע בעבורם, שאמר לו האל יתברך כי לא יכנס לארץ. (לג) כי המרו את רוחו – כן פירש אדוני אבי ז״ל הפסוק: כי המרו את רוח משה. ויבטא בשפתיו – והוא המעל שמעל הוא ואהרן עמו, שאמרו: המן הסלע הזה נוציא לכם מים (במדבר כ׳:י׳) שתדחקו אותנו,⁠א אין בידינו יכולת עד שיבוא מוציא המים, כי חשבו כי כבוד האל ית׳ יבא על הסלע תחילה, כמו שאמר ברפידים: הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור (שמות י״ז:ו׳), ומה שאמר בחורב והם היו ברפידים אינו אומר על הר חורב אלא אותו הצור חורב ויבש מאד. ומה שאמר: הנני עומד על הצור – שירד כבוד האל ית׳ באש על הצור, ואותה האש המסה את הצור והפכו למים, ועכשיו חשבו ג״כ כי כן יעשה האל יתברך כמו שעשה ברפידים, לפיכך אמרו: המן הסלע הזה נוציא לכם מים (במדבר כ׳:י׳), ובזה מעלו כי יותר היתה קדושת השם אם יוציא הסלע מים בלי ירידת אש עליו, והוא לא אמר להם: הנני עומד בצור, כמו שאמר ברפידים. ופי׳ כי המרו – כי מרדו ברוח משה בדחקם אותו עד שאמר: המן הסלע הזה נוציא (במדבר כ׳:י׳). ושורש המרו – מרה, ויהיו מרה ומרד בענין אחד, וכן: מורת רוח (בראשית כ״ו:ל״ה) בענין הזה. ויש לפרש כי המרו – ענין מר שהוא ענין שנות המצוה והחלף הדבר, ופירוש: כי המרו משה ואהרן את רוח השמים ודברו, שאמר להם: ודברתם אל הסלע (במדבר כ׳:ח׳), והם הכו. ויבטא בשפתיו – האל יתברך שלא יכנסו לארץ בעון זה. (לד) לא השמידו העמים אשר אמר י״י להם – כמו שמבואר בתורה: ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם וגו׳ (במדבר ל״ג:נ״ה). (לה) ויתערבו – שהיו יושבים בתוכם, לפיכך למדו מעשיהם. (לו) ויעבדו – זהו הרע שבמעשיהם שעבדו עבודה זרה. (לז) ויזבחו – גם זה הרע שבעבודות לעבודה זרה. (לח) וישפכו – לבד עון עבודה זרה, יש להם בזה עון גדול ששפכו דם נקי, דם בניהם ובנותיהם. בדמים – בידיעה, ר״ל בדמים האלה הנזכרים. (לט) ויטמאו, ויזנו – זה עון גילוי עריות. (מ) ויחר, ויתעב – הפך שרצה בם ובחרם לו לנחלה. (מא) ויתנם – הפסוק כפול בענין במלות שונות. (מב) וילחצום – בארצם לחצום, ויכנעו תחת ידם. (מג) פעמים רבותוהמה ימרו בעצתם הרעה. ימרו – האל יתברך. וימוכו בעונם – עד ששבו מוכים ועניים בעונם, והוא שגלו מארצם. (מד) וירא בצר להם – בגלותם שמע רינתם וצעקתם. (מה) ויזכור להם בריתו – בריתו עם האבות. וינחם – על הרעה. (מו) ויתן אותם לרחמים – שמרחמים עליהם שוביהם בגלות. (מז) הושיענו – אמר המשורר זה על לשון בני הגלות: הושיענו וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך, וכשתקבצנו נודה לך לשם קדשך. להשתבח בתהלתך – אז נשתבח על כל עם בתהלתך, ותהילת י״י הם החסדים שעשה עמנו שאנו מהללים לו עליהם. (מח) ברוך י״י אלהי ישראל – ואז נאמר: ברוך י״י – המשכילים ישבחו כפי שכלם, וכל העם יאמרו אמן. ויאמרו אלה לאלה: הללויה. ופי׳ מן העולם ועד העולם – מזמן הראשון עד זמן האחרון, כלומר כל הימים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א כן בכ״י פריס 207, מינכן 363, ברלין 547, לונדון 4. בדפוסים נוסף: ״והרחיקו את הנס, ואמרו״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144