×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שופטים כ׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיֵּצְאוּ֮ כׇּל⁠־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַתִּקָּהֵ֨ל הָעֵדָ֜ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד לְמִדָּן֙ וְעַד⁠־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע וְאֶ֖רֶץ הַגִּלְעָ֑ד אֶל⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ הַמִּצְפָּֽה׃ (ב) וַיִּֽתְיַצְּב֞וּ פִּנּ֣וֹת כׇּל⁠־הָעָ֗ם כֹּ֚ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בִּקְהַ֖ל עַ֣ם הָאֱלֹהִ֑ים אַרְבַּ֨ע מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף אִ֥ישׁ רַגְלִ֖י שֹׁ֥לֵֽף⁠־חָֽרֶבא׃ (ג) וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן כִּֽי⁠־עָל֥וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל הַמִּצְפָּ֑ה וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּבְּר֕וּ אֵיכָ֥ה נִהְיְתָ֖ה הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃ (ד) וַיַּ֜עַן הָאִ֣ישׁ הַלֵּוִ֗י אִ֛ישׁ הָאִשָּׁ֥ה הַנִּרְצָחָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר הַגִּבְעָ֙תָה֙ אֲשֶׁ֣ר לְבִנְיָמִ֔ן בָּ֛אתִי אֲנִ֥י וּפִילַגְשִׁ֖י לָלֽוּן׃ (ה) וַיָּקֻ֤מוּ עָלַי֙ בַּעֲלֵ֣י הַגִּבְעָ֔ה וַיָּסֹ֧בּוּ עָלַ֛י אֶת⁠־הַבַּ֖יִת לָ֑יְלָה אוֹתִי֙ דִּמּ֣וּ לַהֲרֹ֔ג וְאֶת⁠־פִּילַגְשִׁ֥י עִנּ֖וּ וַתָּמֹֽת׃ (ו) וָאֹחֵ֤ז בְּפִֽילַגְשִׁי֙ וָֽאֲנַתְּחֶ֔הָ וָֽאֲשַׁלְּחֶ֔הָ בְּכׇל⁠־שְׂדֵ֖ה נַחֲלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י עָשׂ֛וּ זִמָּ֥ה וּנְבָלָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ז) הִנֵּ֥ה כֻלְּכֶ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הָב֥וּ לָכֶ֛ם דָּבָ֥ר וְעֵצָ֖ה הֲלֹֽם׃ (ח) וַיָּ֙קׇם֙ כׇּל⁠־הָעָ֔ם כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לֵאמֹ֑ר לֹ֤א נֵלֵךְ֙ אִ֣ישׁ לְאׇהֳל֔וֹ וְלֹ֥א נָס֖וּר אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃ (ט) וְעַתָּ֕ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר נַעֲשֶׂ֖ה לַגִּבְעָ֑ה עָלֶ֖יהָ בְּגוֹרָֽל׃ (י) וְלָקַ֣חְנוּ עֲשָׂרָה֩ אֲנָשִׁ֨ים לַמֵּאָ֜ה לְכֹ֣ל׀ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵאָ֤ה לָאֶ֙לֶף֙ וְאֶ֣לֶף לָֽרְבָבָ֔ה לָקַ֥חַת צֵדָ֖ה לָעָ֑ם לַעֲשׂ֗וֹת לְבוֹאָם֙ לְגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֔ן כְּכׇ֨ל⁠־הַנְּבָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (יא) וַיֵּאָסֵ֞ף כׇּל⁠־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־הָעִ֔יר כְּאִ֥ישׁ אֶחָ֖ד חֲבֵרִֽים׃ (יב) וַֽיִּשְׁלְח֞וּ שִׁבְטֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲנָשִׁ֔ים בְּכׇל⁠־שִׁבְטֵ֥י בִנְיָמִ֖ן לֵאמֹ֑ר מָ֚ה הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר נִהְיְתָ֖ה בָּכֶֽם׃ (יג) וְעַתָּ֡ה תְּנוּ֩ אֶת⁠־הָאֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי⁠־בְלִיַּ֜עַל אֲשֶׁ֤ר בַּגִּבְעָה֙ וּנְמִיתֵ֔ם וּנְבַעֲרָ֥ה רָעָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א אָבוּ֙ [בְּנֵ֣י] בִנְיָמִ֔ן לִשְׁמֹ֕עַ בְּק֖וֹל אֲחֵיהֶ֥ם בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (יד) וַיֵּאָסְפ֧וּ בְנֵֽי⁠־בִנְיָמִ֛ן מִן⁠־הֶעָרִ֖ים הַגִּבְעָ֑תָה לָצֵ֥את לַמִּלְחָמָ֖ה עִם⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (טו) וַיִּתְפָּֽקְדוּ֩ בְנֵ֨י בִנְיָמִ֜ן בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים עֶשְׂרִ֨ים וְשִׁשָּׁ֥ה אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חָ֑רֶב לְ֠בַ֠ד מִיֹּשְׁבֵ֤י הַגִּבְעָה֙ הִתְפָּ֣קְד֔וּ שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת אִ֥ישׁ בָּחֽוּר׃ (טז) מִכֹּ֣ל׀ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה שְׁבַ֤ע מֵאוֹת֙ אִ֣ישׁ בָּח֔וּר אִטֵּ֖ר יַד⁠־יְמִינ֑וֹ כׇּל⁠־זֶ֗ה קֹלֵ֧עַ בָּאֶ֛בֶן אֶל⁠־הַֽשַּׂעֲרָ֖ה וְלֹ֥א יַחֲטִֽא׃ (יז) וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הִתְפָּֽקְד֗וּ לְבַד֙ מִבִּנְיָמִ֔ן אַרְבַּ֨ע מֵא֥וֹת אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֣לֵֽף חָ֑רֶב כׇּל⁠־זֶ֖ה אִ֥ישׁ מִלְחָמָֽה׃ (יח) וַיָּקֻ֜מוּ וַיַּעֲל֣וּ בֵֽית⁠־אֵל֮ וַיִּשְׁאֲל֣וּ בֵאלֹהִים֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִ֚י יַעֲלֶה⁠־לָּ֣נוּ בַתְּחִלָּ֔ה לַמִּלְחָמָ֖ה עִם⁠־בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖הי״י֖ יְהוּדָ֥ה בַתְּחִלָּֽה׃ (יט) וַיָּק֥וּמוּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּבֹּ֑קֶר וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל⁠־הַגִּבְעָֽה׃ (כ) וַיֵּצֵא֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל לַמִּלְחָמָ֖ה עִם⁠־בִּנְיָמִ֑ן וַיַּעַרְכ֨וּ אִתָּ֧ם אִֽישׁ⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל מִלְחָמָ֖ה אֶל⁠־הַגִּבְעָֽה׃ (כא) וַיֵּצְא֥וּ בְנֵי⁠־בִנְיָמִ֖ן מִן⁠־הַגִּבְעָ֑ה וַיַּשְׁחִ֨יתוּ בְיִשְׂרָאֵ֜ל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא שְׁנַ֨יִם וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ אָֽרְצָה׃ (כב) וַיִּתְחַזֵּ֥ק הָעָ֖ם אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּסִ֙פוּ֙ לַעֲרֹ֣ךְ מִלְחָמָ֔ה בַּמָּק֕וֹם אֲשֶׁר⁠־עָ֥רְכוּ שָׁ֖ם בַּיּ֥וֹם הָרִאשֽׁוֹן׃ (כג) וַיַּעֲל֣וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּבְכּ֣וּ לִפְנֵי⁠־יְהֹוָה֮י״י֮ עַד⁠־הָעֶ֒רֶב֒ וַיִּשְׁאֲל֤וּ בַֽיהֹוָה֙י״י֙ לֵאמֹ֔ר הַאוֹסִ֗יף לָגֶ֙שֶׁת֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עִם⁠־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן אָחִ֑י וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖הי״י֖ עֲל֥וּ אֵלָֽיו׃ (כד) וַיִּקְרְב֧וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל⁠־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן בַּיּ֥וֹם הַשֵּׁנִֽי׃ (כה) וַיֵּצֵא֩ בִנְיָמִ֨ן ׀ לִקְרָאתָ֥ם ׀ מִֽן⁠־הַגִּבְעָה֮ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִי֒ וַיַּשְׁחִ֩יתוּ֩ בִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל ע֗וֹד שְׁמֹנַ֨ת עָשָׂ֥ר אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ אָ֑רְצָה כׇּל⁠־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לְפֵי חָֽרֶב׃ (כו) וַיַּעֲל֣וּ כׇל⁠־בְּנֵי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וְכׇל⁠־הָעָ֜ם וַיָּבֹ֣אוּ בֵֽית⁠־אֵ֗ל וַיִּבְכּוּ֙ וַיֵּ֤שְׁבוּ שָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיָּצ֥וּמוּ בַיּוֹם⁠־הַה֖וּא עַד⁠־הָעָ֑רֶב וַֽיַּעֲל֛וּ עֹל֥וֹת וּשְׁלָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (כז) וַיִּשְׁאֲל֥וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּיהֹוָ֑הי״י֑ וְשָׁ֗ם אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים בַּיָּמִ֖ים הָהֵֽם׃ (כח) וּ֠פִֽינְחָ֠ס בֶּן⁠־אֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן⁠־אַהֲרֹ֜ן עֹמֵ֣ד׀ לְפָנָ֗יו בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֮ לֵאמֹר֒ הַאוֹסִ֨ף ע֜וֹד לָצֵ֧את לַמִּלְחָמָ֛ה עִם⁠־בְּנֵֽי⁠־בִנְיָמִ֥ן אָחִ֖י אִם⁠־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ עֲל֔וּ כִּ֥י מָחָ֖ר אֶתְּנֶ֥נּוּ בְיָדֶֽךָ׃ (כט) וַיָּ֤שֶׂם יִשְׂרָאֵל֙ אֹֽרְבִ֔ים אֶל⁠־הַגִּבְעָ֖ה סָבִֽיב׃ (ל) וַיַּעֲל֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל⁠־בְּנֵ֥י בִנְיָמִ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י וַיַּעַרְכ֥וּ אֶל⁠־הַגִּבְעָ֖ה כְּפַ֥עַם בְּפָֽעַם׃ (לא) וַיֵּצְא֤וּ בְנֵֽי⁠־בִנְיָמִן֙ לִקְרַ֣את הָעָ֔ם הׇנְתְּק֖וּ מִן⁠־הָעִ֑יר וַיָּחֵ֡לּוּ לְהַכּוֹת֩ מֵהָעָ֨ם חֲלָלִ֜ים כְּפַ֣עַם׀ בְּפַ֗עַם בַּֽמְסִלּוֹת֙ב אֲשֶׁ֨ר אַחַ֜ת עֹלָ֣ה בֵֽית⁠־אֵ֗ל וְאַחַ֤ת גִּבְעָ֙תָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כִּשְׁלֹשִׁ֥ים אִ֖ישׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (לב) וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֔ן נִגָּפִ֥ים הֵ֛ם לְפָנֵ֖ינוּ כְּבָרִֽאשֹׁנָ֑ה וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֣ל אָמְר֗וּ נָנ֙וּסָה֙ וּֽנְתַקְּנ֔וּהוּ מִן⁠־הָעִ֖יר אֶל⁠־הַֽמְסִלּֽוֹתג׃ (לג) וְכֹ֣ל׀ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל קָ֚מוּ מִמְּקוֹמ֔וֹ וַיַּעַרְכ֖וּ בְּבַ֣עַל תָּמָ֑ר וְאֹרֵ֧ב יִשְׂרָאֵ֛ל מֵגִ֥יחַ מִמְּקֹמ֖וֹ מִמַּ֥עֲרֵה גָֽבַע׃ (לד) וַיָּבֹ֩אוּ֩ מִנֶּ֨גֶד לַגִּבְעָ֜ה עֲשֶׂ֩רֶת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֤ישׁ בָּחוּר֙ מִכׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וְהַמִּלְחָמָ֖ה כָּבֵ֑דָה וְהֵם֙ לֹ֣א יָדְע֔וּ כִּי⁠־נֹגַ֥עַת עֲלֵיהֶ֖ם הָרָעָֽה׃ (לה) וַיִּגֹּ֨ף יְהֹוָ֥הי״י֥ ׀ אֶֽת⁠־בִּנְיָמִן֮ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וַיַּשְׁחִ֩יתוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל בְּבִנְיָמִן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עֶשְׂרִ֨ים וַחֲמִשָּׁ֥ה אֶ֛לֶף וּמֵאָ֖ה אִ֑ישׁ כׇּל⁠־אֵ֖לֶּה שֹׁ֥לֵֽף⁠־חָֽרֶבד׃ (לו) וַיִּרְא֥וּ בְנֵֽי⁠־בִנְיָמִ֖ן כִּ֣י נִגָּ֑פוּ וַיִּתְּנ֨וּ אִֽישׁ⁠־יִשְׂרָאֵ֤ל מָקוֹם֙ לְבִנְיָמִ֔ן כִּ֤י בָֽטְחוּ֙ אֶל⁠־הָ֣אֹרֵ֔ב אֲשֶׁר⁠־שָׂ֖מוּ אֶל⁠־הַגִּבְעָֽה׃ (לז) וְהָאֹרֵ֣ב הֵחִ֔ישׁוּ וַֽיִּפְשְׁט֖וּ אֶל⁠־הַגִּבְעָ֑ה וַיִּמְשֹׁךְ֙ הָאֹרֵ֔ב וַיַּ֥ךְה אֶת⁠־כׇּל⁠־הָעִ֖יר לְפִי⁠־חָֽרֶב׃ (לח) וְהַמּוֹעֵ֗ד הָיָ֛ה לְאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִם⁠־הָאֹרֵ֑ב הֶ֕רֶב לְהַעֲלוֹתָ֛ם מַשְׂאַ֥ת הֶעָשָׁ֖ן מִן⁠־הָעִֽיר׃ (לט) וַיַּהֲפֹ֥ךְ אִֽישׁ⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּלְחָמָ֑ה וּבִנְיָמִ֡ן הֵחֵל֩ לְהַכּ֨וֹת חֲלָלִ֤ים בְּאִֽישׁ⁠־יִשְׂרָאֵל֙ כִּשְׁלֹשִׁ֣ים אִ֔ישׁ כִּ֣י אָֽמְר֔וּ אַךְ֩ נִגּ֨וֹף נִגָּ֥ף הוּא֙ לְפָנֵ֔ינוּ כַּמִּלְחָמָ֖ה הָרִאשֹׁנָֽה׃ (מ) וְהַמַּשְׂאֵ֗ת הֵחֵ֛לָּה לַעֲל֥וֹת מִן⁠־הָעִ֖יר עַמּ֣וּד עָשָׁ֑ן וַיִּ֤פֶן בִּנְיָמִן֙ אַחֲרָ֔יו וְהִנֵּ֛ה עָלָ֥ה כְלִיל⁠־הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיְמָה׃ (מא) וְאִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ הָפַ֔ךְ וַיִּבָּהֵ֖ל אִ֣ישׁ בִּנְיָמִ֑ן כִּ֣י רָאָ֔ה כִּֽי⁠־נָגְעָ֥ה עָלָ֖יו הָרָעָֽה׃ (מב) וַיִּפְנ֞וּ לִפְנֵ֨י אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־דֶּ֣רֶךְ הַמִּדְבָּ֔ר וְהַמִּלְחָמָ֖ה הִדְבִּיקָ֑תְהוּ וַֽאֲשֶׁר֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מַשְׁחִיתִ֥ים אוֹת֖וֹ בְּתוֹכֽוֹ׃ (מג) כִּתְּר֤וּ אֶת⁠־בִּנְיָמִן֙ הִרְדִיפֻ֔הוּ מְנוּחָ֖ה הִדְרִיכֻ֑הוּ עַ֛ד נֹ֥כַח הַגִּבְעָ֖ה מִמִּזְרַח⁠־שָֽׁמֶשׁ׃ (מד) וַֽיִּפְּלוּ֙ מִבִּנְיָמִ֔ן שְׁמֹנָֽה⁠־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ אֶת⁠־כׇּל⁠־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי⁠־חָֽיִל׃ (מה) וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֙רָה֙ אֶל⁠־סֶ֣לַע הָרִמּ֔וֹן וַיְעֹלְלֻ֙הוּ֙ו בַּֽמְסִלּ֔וֹתז חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיַּדְבִּ֤יקוּ אַֽחֲרָיו֙ עַד⁠־גִּדְעֹ֔ם וַיַּכּ֥וּ מִמֶּ֖נּוּ אַלְפַּ֥יִם אִֽישׁ׃ (מו) וַיְהִי֩ כׇל⁠־הַנֹּ֨פְלִ֜ים מִבִּנְיָמִ֗ן עֶשְׂרִים֩ וַחֲמִשָּׁ֨ה אֶ֥לֶף אִ֛ישׁ שֹׁ֥לֵֽף חֶ֖רֶב בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת⁠־כׇּל⁠־אֵ֖לֶּה אַנְשֵׁי⁠־חָֽיִל׃ (מז) וַיִּפְנ֞וּ וַיָּנֻ֤סוּ הַמִּדְבָּ֙רָה֙ אֶל⁠־סֶ֣לַע הָרִמּ֔וֹן שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיֵּֽשְׁבוּ֙ בְּסֶ֣לַע רִמּ֔וֹן אַרְבָּעָ֖ה חֳדָשִֽׁים׃ (מח) וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל שָׁ֣בוּ אֶל⁠־בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ וַיַּכּ֣וּם לְפִי⁠־חֶ֔רֶב מֵעִ֤יר מְתֹם֙ עַד⁠־בְּהֵמָ֔ה עַ֖ד כׇּל⁠־הַנִּמְצָ֑א גַּ֛ם כׇּל⁠־הֶעָרִ֥ים הַנִּמְצָא֖וֹת שִׁלְּח֥וּ בָאֵֽשׁ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א שֹׁ֥לֵֽף⁠־חָֽרֶב =א (מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה) וכן במג״ה
ב בַּֽמְסִלּוֹת֙ א=בַּֽמֲסִלּוֹת֙ (חטף)
ג אֶל⁠־הַֽמְסִלּֽוֹת א=אֶל⁠־הַֽמֲסִלּֽוֹת (חטף)
ד שֹׁ֥לֵֽף⁠־חָֽרֶב =א (מקף בתיבת משרת הנחוץ לקריאה) וכן במג״ה
ה וַיַּ֥ךְ
• מג״ה בדפוס=וַיַּ֖ךְ בטעם מרכא (תקלדה)
ו וַיְעֹלְלֻ֙הוּ֙ א=וַיְעֹלֲלֻ֙הוּ֙ (חטף)
ז בַּֽמְסִלּ֔וֹת א=בַּֽמֲסִלּ֔וֹת (חטף)
E/ע
הערותNotes
(א) אל י״י המצפה – במקום שיתקבצו כל ישראל או רובם, שם שכינה שורה, כמו שנאמר: אלהים נצב בעדת אל (תהלים פ״ב:א׳). או הטעם כמו שמפורש בספר יהושע, כי במצפה היה מזבח י״י ובית תפלה והיה בית נועד לישראל כשהיו נועדים על דבר. כבר כתבנו בספר יהושע למה היה דרכם להקבץ במצפה, כי שם היתה תשועה גדולה לישראל בהקבץ מלכים להלחם עם יהושע. (ב) ויתיצבו פנות כל העם – ראשי העם התיצבו בתוך הקהל, שהיה הקהל ד׳ מאות אלף איש, ויתיצבו הראשים בקהל לשאול ולחקור: איכה נהייתה הרעה (שופטים כ׳:ג׳). והפסיק בנתים, וישמעו בני בנימן (שופטים כ׳:ג׳) – להודיע כי הם שמעו בהתקבצם ולא הרגישו בדבר לבא לפניהם ולבער הרעה, והם שאלו: איך נהיה?
ופירוש: ויתיצבו, ויאמרו (שופטים כ׳:ג׳) – פנות העם עמדו בקהל, ואמרו בני ישראל: דברו איכה נהייתה הרעה הזאת (שופטים כ׳:ג׳).
(ז) בני ישראל – לשון קריאה הוא. (ט) עליה בגורל – עליה נעלה בגורל. וענין הגורל, שהעשרה האנשים שיהיו למאה, ואלף לרבבה, יהיו לקחת צידה לעם (שופטים כ׳:י׳) ההולכים למלחמה, כלומר שיפילו גורלות בעשרה חלקים בכל מאה ובכל רבבה, ואשר יפול הגורל עליהם יקחו צידה לתשעה החלקים היוצאים וההולכים למלחמה, כי לא היו יודעים כמה יתעכבו שם. (יא) חברים – כלם היו חברים בזה הדבר, ונאספו כלם כאיש אחד לקנא לדבר הנבלה הזאת, ולהנקם מהעושים אותה. (יב) בכל שבטי בנימן – משפחות בנימן כי המשפחה נקרא שבט, ושבט משפחה, כמו שכתוב: ויקרב את משפחת יהודה (יהושע ז׳:י״ז). ועוד קרא באומרו: מכל משפחות שבטי בנימן (שמואל א ט׳:כ״א). והמשפחה הגדולה נקראת שבט, ושבט בנימן היו בה עשרה משפחות גדולות שהיו בתי אבות: בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד (בראשית מ״ו:כ״א), והיו גבורים, וכל המשפחה היתה נחשבת שבט. ואמרו: אנחנו עשרה משפחות נלחמה כנגד עשרה שבטי ישראל, כי שבט לוי לא היו בכללם. (יג) ולא אבו בני בנימן – בני קרי ולא כתיב.⁠א (טו) ויתפקדו – קל, והפ״א קמוצה, ומשפט הקו״ף להדגש כמשפט התפעל, להיות עיי״נו דגושה, לבד מעטים נמצאו קלים, לבד: מיושבי הגבעתה התפקדו, וכן: ואיש ישראל התפקדו (שופטים כ׳:י״ז), וכן: ויתפקד העם (שופטים כ״א:ט׳).
עשרים וששה אלף איש – ובמפלתן נמצאו שנפלו מבנימן עשרים וחמשה אלף ומאה (שופטים כ׳:ל״ה), ושש מאות נסו אל סלע הרמון (שופטים כ׳:מ״ה), נמצאו אלף חסרים, כי במנינם היו עשרים וששה אלף, ושבע מאות מיושבי הגבעה, ואלה האלף החסרים לא מצאנו מה היה להם. ויתכן לפ׳ כי אותם אלף נפלו במלחמות הראשונות שהיו נגפים ישראל, כי אי אפשר שלא מתו במלחמות ההם מבנימן, והכתוב לא מנה אלא המתים בהנגף בנימן לפני ישראל. ובמדרש אומר כי אותן אלף הלכו לארץ רומניא וישבו שם.
(טז) אל השערה ולא יחטיא – תרגומו: ומרמן בבינת שערא ולא משנן. (כא) וישחיתו בישראל – אמרו כי העונש הזה היה לישראל בעון פסל מיכה שהיה בימים ההם, כמו שפירשתי. והנה קנאו לדבר פלגש בגבעה ולא קנאו לפסל מיכה, והיה להם לקנא ולעלות עליו למלחמה ולבער הפסל מישראל, כמו שבערו זאת הרעה, ולפיכך נענשו במלחמה הזאת. אמר להם הקב״ה: בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם. (כו) ויבאו בית אל – הנראה בעיני כי על שילה אמר, כי שם היה הארון, ונקרא בית אל ובית י״י, כמו: ואת בית י״י אני הולך (שופטים י״ט:י״ח), כי לא מצאנו שהביאו הארון לבית אל שהוא לוז. ובשאלה הראשונה גם כן לשילה באו, כמו שנאמר: ויקומו ויעלו בית אל וישאלו באלהים (שופטים כ׳:י״ח), ואחר שאלתם קמו וחנו על הגבעה להלחם.
והטעם שהזכיר פעם אחרת: ויבאו בית אל – להודיע כי בפעם אחרונה שבו בכל לבם לאל, ויצומו ויעלו עולות, וכל זה בשילה היה, ונעתר להם בפעם הזאת.
ויתכן לפרש גם כן שהביאו הארון לבית אל, כי בית אל סמוך לשילה הוא, כמו שאמר בסוף הענין: בשילה אשר מצפונה לבית אל (שופטים כ״א:י״ט), והביאוהו שם להתפלל שם, ויענם האל יתעלה בזכות יעקב שבירך אותו אלהים שם, ונולד באותו פרק בנימן. אלא שאין משמעות הפסוק שהביאו הארון שם אז, כי הפסוק אומר: ושם ארון ברית האלהים בימים ההם (שופטים כ׳:כ״ז), נראה כי שם היה הארון בקביעות, ולא שהביאו אותו שם, ובשילה היה הארון בימים ההם. והרבו בתפלה ופנחס גם כן שהיה עמהם התפלל גם כן עליהם ונענו בפעם הזאת.
(כח) עומד לפניו בימים ההם – כי הוא היה כהן גדול בימים ההם, ובו היו שואלים באורים ותומים. והיום הזה עמד לפני הארון והתומים עמו.
לאמר האוסיף וגו׳ אם אחדל – ידמה כי בשאלות הראשונות לא שאל הוא, ובשאלות הראשונות לא ביארו שאלתם, וגם התשובה לא היתה מבוארת, והכל היתה סבה מאת השם כדי שיעלו וינגפו, כי היה להם לשאול אם יעלו ויצליחו. והוסיפו עתה לבאר השאלה, ואמרו: אם אחדל, כלומר: שאם לא אצליח, אחדל. והשיב לו מבואר עליו כי מחר אתננו בידך.
ומשפט השאלה באורים ותומים כך היה, כמו שכתבו רז״ל: כיצד שואלין< השואל פניו כלפי נשאל, והנשאל פניו כלפי השכינה. השואל אומר: הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו (שמואל א ל׳:ח׳), והנשאל אומר: רדוף, עלה והצלח. ואין שואלין בקול, שנאמר: ושאל לו (במדבר כ״ז:כ״א), ולא מהרהר בלבו, שנאמר: על פיו (במדבר כ״ז:כ״א), אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה. וכיצד נעשית התשובה באורים ותומים? שהיו האותיות בולטות, והיו משיבות הצורך עם סיוע רוח הקדש שהיה בכהן ששואלין בו. וכן אמרו: כל כהן שמדבר ברוח הקדש ושכינה שרויה עליו שואלין בו, ושאינו מדבר ברוח הקדש ואין שכינה שורה עליו, אין שואלין בו, שהרי שאל צדוק ועלתה לו, שאל אביתר ולא עלתה לו, שנאמר: ויעל אביתר (שמואל ב ט״ו:כ״ד). וי״ב שבטים היו כתובין בהן, ואמרו רז״ל שגם אברהם יצחק ויעקב נכתבו בם, והנה כל האותיות בהם.
ואמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מפני שלא יאמינו בני אדם כי אותו פנחס היה, לפי שיש לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר מג׳ מאות שנה, לפיכך יחסו עד אהרן. וחיה זמן רב כי האל ית׳ הבטיחו בזה על אשר קנא בשטים, ואמר: הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כ״ה:י״ב), ואמר: בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב׳:ה׳), ועל פנחס אמר. ומקצת רז״ל אמרו כי פנחס זה אליהו, ומקצתם אמרו כי אליהו מבני בנימין היה, ויש להם סמך בזה בד״ה.
(לא) הנתקו מן העיר – מבנין שלא נזכר פועלו מבנין הפעיל, וההפעיל: עד התיקנו אותם מן העיר (יהושע ח׳:ו׳). והוא ענין ההעתקה והעקירה. (לב) ונתקנוהו – דגש הקו״ף לתפארת הקריאה, והדומים לו כתבנו בספר מכלל. (לג) קמו ממקומוקמו – על הפרט, ממקומו – על הכלל.
מגיח – פי׳ יוצא, והוא פעל עומד. כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ׳:כ״ג) – פעל יוצא.
ממערה גבע – יונתן תרגם: ממישר גבעתא.
ויש לפרשו מענין: ערות על יאור (ישעיהו י״ט:ז׳), ומתערה כאזרח רענן (תהלים ל״ז:ל״ה) שהוא ענין לחות. ואותו המקום שהיה סמוך לגבעה היה מקום דשאים.
(לו) מקום לבנימן – לרדוף, שהיה סמוך לגבעה, לרדוף אחריהם. והיו נסים לפניהם בכונה כדי שינתקו מן העיר, והיו בוטחים אל האורב שיכנסו אל העיר. (לז) וימשך הארב – יונתן פירשו פעל עומד: ואיתנגיד כמנא, כלומר שנמשך אל הגבעה. ויש לפרשו כמשמעו, פעל יוצא, ופירושו: שמשכו בשופר והריעו, כמו: במשוך היובל (שמות י״ט:י״ג). (לח) והמועד – זמן זה התנו ביניהם, כדי שכשיכנסו האורב בעיר שישלחו אש בעיר, ומשאת העשן יהיה סימן לישראל שכבר לכדו העיר, ובזמן שיראו העשן יחזרו פניהם כלפי בנימן להכות בהם.
ופירוש משאת העשן – עמוד העשן, שהוא נשא כלפי מעלה. ומה שאמר: עמוד עשן (שופטים כ׳:מ׳) אחר שאמר: והמשאת החלה (שופטים כ׳:מ׳) הוא תוספת ביאור.
או יהיה משאת – שריפה, מענין: וישאם דוד (שמואל ב ה׳:כ״א) – מענין שרפה. משאת על שם הלהב שהוא נשא למעלה. וכן במשנה: משיאין משואות. ופירוש משאת העשן – משאת הלהב ומשאת העשן, משאת עומד במקום שנים. יקרא גם כן עמוד העשן משאת על שם שהוא נשא למעלה. ולזה הפירוש יהיה עמד חסר וי״ו, ופירוש: והמשא, שהוא הלהב, החלה לעלות, ועמוד עשן גם כן החלה לעלות (שופטים כ׳:מ׳).
(לט) ויהפוך איש ישראל – הפך עורף לפני בנימן במלחמה כדי שינתקו מן העיר. (מ) כליל העיר – שריפת העיר כלה, עלה עשן השרפה אל השמימה. (מא) הפך – פניו אל בנימן להכות בהם. (מב) ויפנו – פנו עורף אל ישראל ונסו דרך המדבר.⁠1
והמלחמה הדביקתהו – אנשי המלחמה הדביקוהו.
ואשר מהערים – כתרגומו: ואנש כמנא קמו מקרויהון קטלין בהון מכא ומכא, ר״ל האורב שנכנסו בגבעה משחיתים אותן מהגבעה ומשאר הערים.
ופי׳ בתוכו – בתוך בנימן הנהרגים מבחוץ היו גם אלה נהרגים מבפנים.
(מג) כתרו – סבבו אותו ככתר, ועל הדרך הזה: עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם (שמואל א כ״ג:כ״ו).
הרדיפוהו – זה לזה אומר: רדוף אחריו.
מנוחה הדריכוהו – חסר מ״ם השמוש, ופי׳ ממנוחה הדריכוהו. וכן תירגם יונתן: מבית ניחהון טרדונון.
או פי׳: במקום מנוחתם הדריכוהו, כמו שאמר: נוכח הגבעה, כלומר במקום שהיו חושבים לנוח שם הדריכוהו, ויהיה הדריכוהו לפי זה מענין: כדורך בגת.
(מה) ויעללהו – אפילו העוללות שנשארו מהם כרתו, כמו מעולל הכרם. (מו) עשרים וחמשה אלף איש – והמאה שספר עוד למעלה הניחם כאן לפי שהוא פרט, וסמך על המספר הראשון שזכר. (מז) שש מאות איש – ולא היתה בהם אשה כי מן המלחמה נסו אלה השש מאות, ואין אשה במלחמה, לפיכך לא נשארה מבנימן אשה כי הכל הרגו מלבד אלה השש מאות שנסו אל סלע רמון. (מח) מעיר מתום – מעיר אנשים. ומתים שם לאנושות, כולל אנשים ונשים וטף, רוצה לומר: האנשים בעיר, והבהמה בשדה, הכל הרגו.
עד כל הנמצא – פי׳ כל הנמצא עופות או חיות כל הנמצא להם הרגו.
הערים הנמצאות – פי׳ הנמצאות להם, שלא נהרסו בהכנס בהם ישראל להרוג העם, שהיו הורסים העיר, והערים שלא נכנסו בהם במלחמה שבו אליהם ושלחו אותם באש.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק ביהושע ח׳:ט״ו.
א ד״ה ״ולא אבו״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×