×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמואל א כ״חתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַֽיְהִי֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וַיִּקְבְּצ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶת⁠־מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְהִלָּחֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד יָדֹ֣עַ תֵּדַ֗ע כִּ֤י אִתִּי֙ תֵּצֵ֣א בַֽמַּחֲנֶ֔ה אַתָּ֖ה וַאֲנָשֶֽׁיךָ׃ (ב) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל⁠־אָכִ֔ישׁ לָכֵן֙ אַתָּ֣ה תֵדַ֔ע אֵ֥ת אֲשֶֽׁר⁠־יַעֲשֶׂ֖ה עַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד לָכֵ֗ן שֹׁמֵ֧ר לְרֹאשִׁ֛י אֲשִֽׂימְךָ֖ כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃ (ג) וּשְׁמוּאֵ֣ל מֵ֔ת וַיִּסְפְּדוּ⁠־לוֹ֙ כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בָרָמָ֖ה וּבְעִיר֑וֹ וְשָׁא֗וּל הֵסִ֛יר הָאֹב֥וֹת וְאֶת⁠־הַיִּדְּעֹנִ֖ים מֵהָאָֽרֶץ׃ (ד) וַיִּקָּבְצ֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ וַיַּחֲנ֣וּ בְשׁוּנֵ֑ם וַיִּקְבֹּ֤ץ שָׁאוּל֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְבֹּֽעַ׃ (ה) וַיַּ֥רְא שָׁא֖וּל אֶת⁠־מַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים וַיִּרָ֕א וַיֶּחֱרַ֥ד לִבּ֖וֹ מְאֹֽד׃ (ו) וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בַּיהֹוָ֔הי״י֔ וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ יְהֹוָ֑הי״י֑ גַּ֧ם בַּחֲלֹמ֛וֹת גַּ֥ם בָּאוּרִ֖ים גַּ֥ם בַּנְּבִיאִֽם׃ (ז) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לַעֲבָדָ֗יו בַּקְּשׁוּ⁠־לִי֙ אֵ֣שֶׁת בַּעֲלַת⁠־א֔וֹב וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה⁠־בָּ֑הּ וַיֹּאמְר֤וּ עֲבָדָיו֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֛ה אֵ֥שֶׁת בַּעֲלַת⁠־א֖וֹב בְּעֵ֥ין דּֽוֹר׃ (ח) וַיִּתְחַפֵּ֣שׂ שָׁא֗וּל וַיִּלְבַּשׁ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיֵּ֣לֶךְ ה֗וּא וּשְׁנֵ֤י אֲנָשִׁים֙ עִמּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל⁠־הָאִשָּׁ֖ה לָ֑יְלָה וַיֹּ֗אמֶר (קסומי) [קׇסֳמִי⁠־]נָ֥א לִי֙ בָּא֔וֹב וְהַ֣עֲלִי לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־אֹמַ֖ר אֵלָֽיִךְ׃ (ט) וַתֹּ֨אמֶר הָאִשָּׁ֜ה אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר הִכְרִ֛ית אֶת⁠־הָאֹב֥וֹת וְאֶת⁠־הַיִּדְּעֹנִ֖י מִן⁠־הָאָ֑רֶץ וְלָמָ֥ה אַתָּ֛ה מִתְנַקֵּ֥שׁ בְּנַפְשִׁ֖י לַהֲמִיתֵֽנִי׃ (י) וַיִּשָּׁ֤בַֽע לָהּ֙ שָׁא֔וּל בַּיהֹוָ֖הי״י֖ לֵאמֹ֑ר חַי⁠־יְהֹוָ֕הי״י֕ אִֽם⁠־יִקְּרֵ֥ךְ עָוֺ֖ן בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (יא) וַתֹּ֙אמֶר֙ הָאִשָּׁ֔ה אֶת⁠־מִ֖י אַעֲלֶה⁠־לָּ֑ךְ וַיֹּ֕אמֶר אֶת⁠־שְׁמוּאֵ֖ל הַֽעֲלִי⁠־לִֽי׃ (יב) וַתֵּ֤רֶא הָאִשָּׁה֙ אֶת⁠־שְׁמוּאֵ֔ל וַתִּזְעַ֖ק בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וַתֹּ֩אמֶר֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל⁠־שָׁא֧וּל ׀ לֵאמֹ֛ר לָ֥מָּה רִמִּיתָ֖נִי וְאַתָּ֥ה שָׁאֽוּל׃ (יג) וַיֹּ֨אמֶר לָ֥הּ הַמֶּ֛לֶךְ אַל⁠־תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית וַתֹּ֤אמֶר הָאִשָּׁה֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל אֱלֹהִ֥ים רָאִ֖יתִי עֹלִ֥ים מִן⁠־הָאָֽרֶץ׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַֽה⁠־תׇּאֳר֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר אִ֤ישׁ זָקֵן֙ עֹלֶ֔ה וְה֥וּא עֹטֶ֖ה מְעִ֑יל וַיֵּ֤דַע שָׁאוּל֙ כִּֽי⁠־שְׁמוּאֵ֣ל ה֔וּא וַיִּקֹּ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃ (טו) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּ֖נִי לְהַעֲל֣וֹת אֹתִ֑י וַיֹּ֣אמֶר שָׁ֠א֠וּל צַר⁠־לִ֨י מְאֹ֜ד וּפְלִשְׁתִּ֣ים׀ נִלְחָמִ֣ים בִּ֗י וֵאלֹהִ֞ים סָ֤ר מֵֽעָלַי֙ וְלֹא⁠־עָנָ֣נִי ע֗וֹד גַּ֤ם בְּיַֽד⁠־הַנְּבִיאִים֙ גַּם⁠־בַּ֣חֲלֹמ֔וֹת וָאֶקְרָאֶ֣ה לְךָ֔ לְהוֹדִיעֵ֖נִי מָ֥ה אֶעֱשֶֽׂה׃ (טז) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וְלָ֖מָּה תִּשְׁאָלֵ֑נִי וַיהֹוָ֛הי״י֛ סָ֥ר מֵעָלֶ֖יךָ וַיְהִ֥י עָרֶֽךָ׃ (יז) וַיַּ֤עַשׂ יְהֹוָה֙י״י֙ ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בְּיָדִ֑י וַיִּקְרַ֨ע יְהֹוָ֤הי״י֤ אֶת⁠־הַמַּמְלָכָה֙ מִיָּדֶ֔ךָ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְרֵעֲךָ֥ לְדָוִֽד׃ (יח) כַּאֲשֶׁ֤ר לֹא⁠־שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔הי״י֔ וְלֹֽא⁠־עָשִׂ֥יתָ חֲרוֹן⁠־אַפּ֖וֹ בַּעֲמָלֵ֑ק עַל⁠־כֵּן֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה עָשָֽׂה⁠־לְךָ֥ יְהֹוָ֖הי״י֖ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (יט) וְיִתֵּ֣ן יְ֠הֹוָ֠הי֠״י֠ גַּ֣ם אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֤ל עִמְּךָ֙ בְּיַד⁠־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמָחָ֕ר אַתָּ֥ה וּבָנֶ֖יךָ עִמִּ֑י גַּ֚ם אֶת⁠־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל יִתֵּ֥ן יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַד⁠־פְּלִשְׁתִּֽים׃ (כ) וַיְמַהֵ֣ר שָׁא֗וּל וַיִּפֹּ֤ל מְלֹא⁠־קֽוֹמָתוֹ֙ אַ֔רְצָה וַיִּרָ֥א מְאֹ֖ד מִדִּבְרֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל גַּם⁠־כֹּ֙חַ֙ לֹא⁠־הָ֣יָה ב֔וֹ כִּ֣י לֹ֤א אָכַל֙ לֶ֔חֶם כׇּל⁠־הַיּ֖וֹם וְכׇל⁠־הַלָּֽיְלָה׃ (כא) וַתָּב֤וֹא הָֽאִשָּׁה֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל וַתֵּ֖רֶא כִּֽי⁠־נִבְהַ֣ל מְאֹ֑ד וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה שָֽׁמְעָ֤ה שִׁפְחָֽתְךָ֙ בְּקוֹלֶ֔ךָ וָאָשִׂ֤ים נַפְשִׁי֙ בְּכַפִּ֔י וָֽאֶשְׁמַע֙ אֶת⁠־דְּבָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָֽי׃ (כב) וְעַתָּ֗ה שְׁמַֽע⁠־נָ֤א גַם⁠־אַתָּה֙ בְּק֣וֹל שִׁפְחָתֶ֔ךָ וְאָשִׂ֧מָה לְפָנֶ֛יךָ פַּת⁠־לֶ֖חֶם וֶאֱכ֑וֹל וִיהִ֤י בְךָ֙ כֹּ֔חַ כִּ֥י תֵלֵ֖ךְ בַּדָּֽרֶךְ׃ (כג) וַיְמָאֵ֗ן וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל וַיִּפְרְצוּ⁠־ב֤וֹ עֲבָדָיו֙ וְגַם⁠־הָ֣אִשָּׁ֔ה וַיִּשְׁמַ֖ע לְקֹלָ֑ם וַיָּ֙קׇם֙ מֵֽהָאָ֔רֶץ וַיֵּ֖שֶׁב אֶל⁠־הַמִּטָּֽה׃ (כד) וְלָאִשָּׁ֤ה עֵֽגֶל⁠־מַרְבֵּק֙ בַּבַּ֔יִת וַתְּמַהֵ֖ר וַתִּזְבָּחֵ֑הוּ וַתִּקַּח⁠־קֶ֣מַח וַתָּ֔לָשׁ וַתֹּפֵ֖הוּ מַצּֽוֹת׃ (כה) וַתַּגֵּ֧שׁ לִפְנֵי⁠־שָׁא֛וּל וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּקֻ֥מוּ וַיֵּלְכ֖וּ בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(ג) ושמואל מת – ואף על פי שספר מיתתו למעלה, ספר גם כן הנה מפני המעשה שעשה שאול שדרש בבעלת אוב בעבורו, ואילו היה הוא חי לא היה דורש כי אם מאתו, כי כבר הוא ביער האובות והידעונים, ואף על פי כן נחשב לו דרישת האוב לעון גדול, כמו שאומר עליו בדברי הימים: וימת שאול במעלו וגו׳ וגם לשאול באוב לדרוש (דברי הימים א י׳:י״ג).
ורבותינו ז״ל דרשו בו: כן כתיב: וימת שמואל (שמואל א כ״ה:א׳), וכתיב: ושמואל מת. אמר ר׳ יוסי: ושמואל מת – מיתת ודאי. וימת שמואל – אין הדברים אמורים אלא לענין נבל, שנאמר: וימת שמואל, וכתי׳ בתריה: ואיש במעון וגו׳ (שמואל א כ״ה:ב׳). אמר ר׳ שמואל בר נחמני: הכל סופדין וטופחין במיתת שמואל, וזה הרשע עושה לו מרזחים, רוצה לומר: שמחות.
ויקברוהו ברמה ובעירו – לפי שהיו שתי רמות. כמו שאמר: מן הרמתים (שמואל א א׳:א׳), לפיכך אמר: ובעירו, כלומר באותה רמה שהיתה עירו.
או פירוש: ובעירו – כי בתוך העיר קברוהו, לא חוץ לעיר. וכן כתיב למעלה: בביתו ברמה (שמואל א כ״ה:א׳).
ויונתן תרגם: וספדו עלוהי אינש בקרתיה, כלומר ספדו לו כל ישראל שבאו לקברו, ספדו לו שם ברמה. ואותם שלא באו ספדו לו כל אחד בעירו, כי בכל ערי ישראל ספדו לו בשכר שהיה מחזר בכל המקומות לשפטם.
(ו) וישאל שאול בי״י ולא ענהו – ובדברי הימים אמר: ולא דרש בי״י (דברי הימים א י׳:י״ד), אלא כיון שדרש באוב אחר כן כאילו לא דרש בי״י, שהרי השוה דרישתו באוב כדרישתו בי״י.
ומה שאמר: וישאל שאול בי״י – מפרש אחר כן במה שאל, ואמר: גם בחלומות גם באורים גם בנביאים. וכל גם וגם לרבות האחד על חבירו, כמו: גם אתה גם בנך גם בן בנך (שופטים ח׳:כ״ב).
ופירוש בחלומות – באנשים שעושין שאלת חלום.
ומה שאמר: באורים – והם לא היו אצלו, שהרי היו עם אביתר שהיה עם דוד, אפשר ששלח שם אנשים לשאול בהם על המלחמה הזאת.
ופי׳ בנביאים – תלמידי שמואל הנביא, כמו שכתוב: להקת נביאים נבאים וגו׳.
(ז) בקשו לי אשת בעלת אוב – אשת במוכרת, כמו: אשת יפת תואר (דברים כ״א:י״א), נפל אשת (תהלים נ״ח:ט׳).
ואמר אשה ולא איש לפי שמעשה הזה וכיוצא בו נמצא בנשים יותר מבאנשים לפי שהן קלות הדעת. ולטעם הזה אמר הכתוב: מכשפה לא תחיה (שמות כ״ב:י״ז).
הנה אשת בעלת אוב בעין דור – אמרו במדרש זו אשת צפניה, אמו של אבנר.
(ח) ויתחפש – השתנה, שהפשיט בגדי מלכות שהיה לובש, ולבש בגדים אחרים כדי שלא תכירהו האשה.
ושני אנשים עמו – אמרו בדרש: זה אבנר ועמשא.
ויבאו אל האשה לילה – גם זה כדי שלא תכירהו, לפי׳ בא בלילה.
ובדרש: יום היה אלא מתוך צרתם היה דומה להם לילה.
קסמי – משפטו על המנהג, קסמי בשקל: מלכי עלינו (שופטים ט׳:י׳), ונהפך הקמץ חטף לעי״ן הפועל, ופ״א הפעל בקמץ רחב, לתפארת המלה.
והקסם הוא כלל לכל המעשים ההם הנעשים בלאט, לפי׳ אמר: קסמי, ופי׳ אחר כן: באוב. וכן: וקסמים בידם (במדבר כ״ב:ז׳), בלעם בן בעור הקוסם (יהושע י״ג:כ״ב), כמו: מקסם חלק (יחזקאל י״ב:כ״ד), והדומים להם.
ולפעמים הוא פרט לקצר המעשים ההם, כמו: ולא קסם בישראל (במדבר כ״ג:כ״ג), וקוסם קסמים מעונן ומנחש (דברים י״ח:י׳), כי כל אחת מלאכה אחת בפני עצמה היא.
(ט) מתנקש בנפשי – בעצמי להמיתני, משתדל לתת מוקש בנפשי להמיתני. (י) אם יקרך עון – דגש הקו״ף לתפארת הקריאה. (יב) ואתה שאול – היאך הכירה אותו? אמרו: ראתה דבר משונה שלא ראתה מימיה, כי כל העולים באוב עולים רגליהם מלמעלה וראשם למטה, כיון שראתה אותו עולה בראשו מלמעלה, ידעה שלא היה זה אלא לכבוד מלכות. לפיכך אמרה: ואתה שאול, ולפיכך זעקה, כי יראה שבא לנסותה ולהרוג אותה. לפיכך אמר לה שאול: אל תראי (שמואל א כ״ח:י״ג), כלומר: ממה שאת יראה אל תראי, כי לא אמיתך, כי כבר נשבעתי לך, אבל מה ראית שהכרת שאני שאול? ותאמר האשה אלהים ראיתי עולים מן הארץ (שמואל א כ״ח:י״ג) – ראיתי אדם גדול עולה מן הארץ, רגליו כלפי הארץ, מה שאינו מנהג העולים, לפיכך ידעתי כי שאול המלך אתה, ולכבודך עלה כן. (יג) אלהים – גדול. כמו: אלהים לא תקלל (שמות כ״ב:כ״ז). ורבוי עולים – כרבוי אלהים, לכבוד.
ובדרש: נפשו של משה העלה עמו לבקש רחמים על ישראל, לפיכך אמר: עולים. והקדוש ברוך הוא אמר: אם יעמוד משה ושמואל לפני, אין נפשי אל העם הזה (ירמיהו ט״ו:א׳).
ויונתן תרגם: מלאכא די״י חזיתי דסליק מן ארעא.
(יד) כי שמואל הוא – לפי שמנהגו היה שהיה עוטה מעיל. (טו) הרגזתני – ממנוחתי.
להעלות אותי – ממנוחתי.
ובדרש: לשון פחד ורעדה הוא. פחדתי מיום הדין, הייתי סבור שיום הדין הוא וקורין אותי לדין.
גם ביד הנביאים גם בחלומות – ולא אמר: באורים, כמו שאמר למעלה הכתוב כי באורים שאל. אמרו בדרש: כי בוש לומר לפני שמואל באורים, לפי שהרג נוב עיר הכהנים.
ואקראה לך – בה״א נוספת כמנהג. כמו: אשמעה (ירמיהו ד׳:כ״א), אשמרה (תהלים ל״ט:ב׳), אבל להיות למ״ד הפעל בסגול, אינו כמנהג. ובא כמוהו: ידשנה סלה (תהלים כ׳:ד׳).
(טז) ויהי ערך – שונאיך. וכן: והשמדתי עריך (מיכה ה׳:י״ג).
ויונתן תרגם הפסוק כן: ומימרא די״י רחוק יתך, והוה בסעדיה דגברא דאת בעיל דבביה.
(יז) ויעש י״י לו – לדעת התרגום: לו – לדוד.
ולפי הפשט: לו – כמו: לך. כי כן דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח בענין אחד.
(יח) על כן הדבר הזה – כבר פירש למעלה, בפסוק: קרע י״י את ממלכות ישראל מעליך היום (שמואל א ט״ו:כ״ח). (יט) אתה ובניך עמי – שתהיו מתים כמו שאני מת.
ודרשו בו: עמי – במחיצתי, ובשכר שתרד למלחמה על מנת למות, ולא תברח, יכופר לך עון נוב עיר הכהנים, ותהיה עמי במחיצת הצדיקים.
וכן דרשו: בשכר שנתבייש במעשה נוב ולא זכר אורים, נתכפר לו אותו מעשה. וסמכו זה עוד לפסוק: למען תזכרי ובשת בכפרי לך וגו׳ (יחזקאל ט״ז:ס״ג), שכל העושה דבר ומתבייש בו מוחלין לו.
ולפי הפשט: אע״פ ששמואל אמר לו שימות, לא יתכן שהיה בורח ויניח עמו במלחמה, ועל כל פנים היה לו לירד במלחמה אם למות אם לחיים.⁠1
(כ) וימהר שאול – מהר להשתחות כנגד שמואל, כלומר כנגד הקול שהיה שומע, כי הוא לא היה רואהו כמו שעתידים אנו לפרש.
מלא קומתו – מהפחד שהיה לו, שהפחידו שמואל, והכניס בלבו מדבריו של שמואל. ומפני שלא אכל לחם כל היום ההוא וכל הלילה ולא היה בו כח, וגם לא רצה שיקימוהו מן הארץ לרוב דאגתו.
וירא מאד – ביו״ד איתן לבד, ויו״ד השרש נעלמת מהמכתב.
גם כח לא היה בו – לקום מן הארץ אחר שנפל ארצה.
(כא) ואשים נפשי בכפי – כי הייתי יראה ממך שלא תהרגני כמו שהכרת האובות והידעונים מן הארץ. וכן תרגם יונתן: ומסרית נפשי כעל גב לאתקטלא.
וי״מ כי עושה המעשה ההוא הוא בסכנה.
(כג) ויפרצו בו עבדיו – כמו: ויפצרו, כמו: ויפצר בם מאד (בראשית י״ט:ג׳).
אל המטה – כמו: על המטה, כמו: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳) – ר״ל: על ההרים לא אכל. ורבים כמוהו.
(כד) עגל מרבק – עגל מפוט׳. והמקום שמפטמין אותו שם יקרא: מרבק. וכן תרגם יונתן: עגל פטים. ודומה לו בדברי רבותינו ז״ל: הכניסה לרבקה ודשה.
ותפהו מצות – האל״ף נעלמת מהמכתב. ואמר זה להודיע כי מיהרה לאפייתו, ולא המתינה לו עד שיחמץ להאכילו מהרה, לפי שראתה אותו נבהל מאד.
ואני רואה לפרש הנה מעשה האוב לפי מה שנמצא כתוב. אמרו רז״ל: בעל אוב – זה המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי ידיו, ידעוני – זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בפיו, ומדברים דברים העתידים. ופירוש: מבין הפרקים – שמשמיע קול נמוך מבין פרקי איבריו, ומתחת שחיו, על ידי מעשים שעושה, שמקיש בזרועותיו. וי״א אף מקטיר קטרת לשד, והשד הוא העונה והמדבר.
ואמרו עוד: בעל אוב אחד המעלה בזכורו, ואחד הנשאל בגלגלת. ופי׳ המעלה בזכורו – שמדמה שמעלה המת ומדבר ומשמיע קול מתחת הארץ מעל פי הקבר, כדרך ששמע שאול קולו של שמואל, והקול נמוך מאד, כמו שכתוב: והיה כאוב מארץ קולך (ישעיהו כ״ט:ד׳), הנשאל בגלגלת – גם הוא יקרא אוב, ופירושו שיש עמו גלגלת של אבן שוהם או של זכוכית זכה, ועושה מעשים עד שידמה שיוצא קול נמוך מאד, וידמה לו באותו הקול שואל ומשיב. כן פירשו רז״ל.
והרב החכם הגדול רמב״ם ז״ל פירש במעשה אוב בהקשת זרועותיו שאמר – שאוחז שרביט של הדס בידו ומניפו, והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם, אחרי אשר הקטיר קטורת ידוע אצלם, עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת לארץ בקול נמוך מאד, וכאילו אינו נכר באוזן אלא במחשבה מרגיש בו. ופי׳ מעשה גלגלת – שלוקח גלגלת המת ומקטיר לה קטרת, ומנחש בה עד שישמע כאלו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד, ומשיבו.
ועוד אמרו רז״ל: שלשה דברים נאמרו במעלה זכורו – המעלה רואהו ואינו שומעו, ומי שצריך לו שומעו ואינו רואהו, מי שאינו צריך לו לא שומעו ולא רואהו. כך שמואל – אשה שהעלתו ראתהו ולא שמעתהו, שאול שהיה צריך לו שמעו ולא ראהו, ואבנר ועמשא שלא נצטרכו לו לא שמעוהו ולא ראוהו.
וראינו מחלוקת בין הגאונים בדבר הזה, וכלם נשתוו כי מעשה האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול, אבל יש מהם אומרים כי לא דבר שמואל עם שאול, וחס ושלום לא עלה שמואל מקברו, ולא דבר, אבל האשה עשתה הכל ברמאות, כי מיד הכירה כי שאול הוא, אך להראות לו כי מצד החכמה הכירה ומצאה דבר זה, אמרה: למה רמיתני ואתה שאול (שמואל א כ״ח:י״ב). ודרך בעלת אוב להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך, וכאשר בא שאול לדרוש מאתה, וראתה אותו נבהל, וידעה כי למחר יהיה יוצא למלחמה וכל ישראל היו בפחד גדול, וידעה מה שעשה שאול, שהרג כהני י״י, שמה בפי המגיד הדברים הנאמרים בפרשה. ומה שאמר: ויאמר שמואל אל שאול (שמואל א כ״ח:ט״ו) – על מחשבת שאול, כי היה חושב כי שמואל היה המדבר אליו. ומה שאמר: ולא עשית חרון אפו בעמלק (שמואל א כ״ח:י״ח) – ידוע היה דבר זה, כי מאותה שעה אמר לו שמואל: וימאסך מהיות מלך (שמואל א ט״ו:כ״ו), ומה שאמר: לרעך לדוד (שמואל א כ״ח:י״ז) – ידוע היה זה בכל ישראל כי דוד נמשח למלך, ומה שאמר: מחר אתה ובניך עמי (שמואל א כ״ח:י״ט) – מדרך סברא אמר זה. זהו פי׳ רב שמואל בן חפני הגאון ז״ל. ואמר אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז״ל בגמרא כי אמת היה, שהחיתה האשה את שמואל, לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל.
אבל רב סעדיה ורב האיי הגאונים ז״ל אמרו: אמת הוא, כי רחוק היא שתדע האשה העתידות, וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב, אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו. והיא האשה אשר לא ידעה בכל אלה, נבהלה, כמו שנאמר: ותזעק בקול גדול (שמואל א כ״ח:י״ב). ואשר אמרה האשה: את מי אעלה לך (שמואל א כ״ח:י״א) – דברי התולים הם, כי דעתה היה לעשות כמנהגה, אלה דבריהם.
ויש לתמוה לדברי הגאונים האלה, אם הקב״ה החיה את שמואל כדי לספר לשאול הקורות הבאות עליו, למה לא אמר לו על ידי חלומות או על ידי אורים או על ידי הנביאים, אלא על ידי אשה בעלת אוב? ועוד, איך היה נעלם משאול שהיה חכם ומלך אשר היו עמו כמה חכמים גדולים אם ענין אוב נעשה על ידי אדם מדבר מתוך מחבואו, ומי יאמר שיטעה הוא בזה, ואין זה הדעת מקבלו. והנכון הוא מה שפירשנו.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק בשמואל ב ט״ו:כ״א.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×