×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
מלכים ב כ״גתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיִּשְׁלַ֖ח הַמֶּ֑לֶךְ וַיַּאַסְפ֣וּ אֵלָ֔יו כׇּל⁠־זִקְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (ב) וַיַּ֣עַל הַמֶּ֣לֶךְ בֵּית⁠־יְהֹוָ֡היְ⁠־⁠הֹוָ֡ה וְכׇל⁠־אִ֣ישׁ יְהוּדָה֩ וְכׇל⁠־יֹשְׁבֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם אִתּ֗וֹ וְהַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַנְּבִיאִ֔ים וְכׇל⁠־הָעָ֖ם לְמִקָּטֹ֣ן וְעַד⁠־גָּד֑וֹל וַיִּקְרָ֣א בְאׇזְנֵיהֶ֗ם אֶת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵי֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית הַנִּמְצָ֖א בְּבֵ֥ית יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ג) וַיַּעֲמֹ֣ד הַ֠מֶּ֠לֶךְ עַֽל⁠־הָ֨עַמּ֜וּד וַיִּכְרֹ֥ת אֶֽת⁠־הַבְּרִ֣ית׀ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה לָלֶ֜כֶת אַחַ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ וְלִשְׁמֹ֨ר מִצְוֺתָ֜יו וְאֶת⁠־עֵדְוֺתָ֤יו וְאֶת⁠־חֻקֹּתָיו֙ בְּכׇל⁠־לֵ֣ב וּבְכׇל⁠־נֶ֔פֶשׁ לְהָקִ֗ים אֶת⁠־דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את הַכְּתֻבִ֖ים עַל⁠־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וַיַּעֲמֹ֥ד כׇּל⁠־הָעָ֖ם בַּבְּרִֽית׃ (ד) וַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת⁠־חִלְקִיָּ֩הוּ֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְאֶת⁠־כֹּהֲנֵ֣י הַמִּשְׁנֶה֮ וְאֶת⁠־שֹׁמְרֵ֣י הַסַּף֒ לְהוֹצִיא֙ מֵהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֵ֣ת כׇּל⁠־הַכֵּלִ֗ים הָֽעֲשׂוּיִם֙ לַבַּ֣עַל וְלָאֲשֵׁרָ֔ה וּלְכֹ֖ל צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַֽיִּשְׂרְפֵ֞ם מִח֤וּץ לִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ בְּשַׁדְמ֣וֹת קִדְר֔וֹן וְנָשָׂ֥א אֶת⁠־עֲפָרָ֖ם בֵּֽית⁠־אֵֽל׃ (ה) וְהִשְׁבִּ֣ית אֶת⁠־הַכְּמָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְקַטֵּ֤ר בַּבָּמוֹת֙ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּמְסִבֵּ֖י יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאֶת⁠־הַֽמְקַטְּרִ֣ים לַבַּ֗עַל לַשֶּׁ֤מֶשׁ וְלַיָּרֵ֙חַ֙ וְלַמַּזָּל֔וֹת וּלְכֹ֖ל צְבָ֥א הַשָּׁמָֽיִם׃ (ו) וַיֹּצֵ֣א אֶת⁠־הָאֲשֵׁרָה֩ מִבֵּ֨ית יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה מִח֤וּץ לִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ אֶל⁠־נַ֣חַל קִדְר֔וֹן וַיִּשְׂרֹ֥ף אֹתָ֛הּ בְּנַ֥חַל קִדְר֖וֹן וַיָּ֣דֶק לְעָפָ֑ר וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת⁠־עֲפָרָ֔הּ עַל⁠־קֶ֖בֶר בְּנֵ֥י הָעָֽם׃ (ז) וַיִּתֹּץ֙ אֶת⁠־בָּתֵּ֣י הַקְּדֵשִׁ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הַנָּשִׁ֗ים אֹרְג֥וֹת שָׁ֛ם בָּתִּ֖ים לָאֲשֵׁרָֽה׃ (ח) וַיָּבֵ֤א אֶת⁠־כׇּל⁠־הַכֹּֽהֲנִים֙ מֵעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיְטַמֵּ֣א אֶת⁠־הַבָּמ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר קִטְּרֽוּ⁠־שָׁ֙מָּה֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מִגֶּ֖בַע עַד⁠־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וְנָתַ֞ץ אֶת⁠־בָּמ֣וֹת הַשְּׁעָרִ֗ים אֲשֶׁר⁠־פֶּ֜תַח שַׁ֤עַר יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ שַׂר⁠־הָעִ֔יר אֲשֶֽׁר⁠־עַל⁠־שְׂמֹ֥אול אִ֖ישׁ בְּשַׁ֥עַר הָעִֽיר׃ (ט) אַ֗ךְ לֹ֤א יַעֲלוּ֙ כֹּהֲנֵ֣י הַבָּמ֔וֹת אֶל⁠־מִזְבַּ֥ח יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֛י אִם⁠־אָכְל֥וּ מַצּ֖וֹת בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃ (י) וְטִמֵּ֣א אֶת⁠־הַתֹּ֔פֶת אֲשֶׁ֖ר בְּגֵ֣י (בני) [בֶן⁠־]הִנֹּ֑ם לְבִלְתִּ֗י לְהַעֲבִ֨יר אִ֜ישׁ אֶת⁠־בְּנ֧וֹ וְאֶת⁠־בִּתּ֛וֹ בָּאֵ֖שׁ לַמֹּֽלֶךְ׃ (יא) וַיַּשְׁבֵּ֣ת אֶת⁠־הַסּוּסִ֗ים אֲשֶׁ֣ר נָתְנוּ֩ מַלְכֵ֨י יְהוּדָ֤ה לַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ מִבֹּ֣א בֵית⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶל⁠־לִשְׁכַּת֙ נְתַן⁠־מֶ֣לֶךְ הַסָּרִ֔יס אֲשֶׁ֖ר בַּפַּרְוָרִ֑ים וְאֶת⁠־מַרְכְּב֥וֹת הַשֶּׁ֖מֶשׁ שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ (יב) וְאֶת⁠־הַֽמִּזְבְּח֡וֹת אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הַגָּג֩ עֲלִיַּ֨ת אָחָ֜ז אֲשֶׁר⁠־עָשׂ֣וּ׀ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֗ה וְאֶת⁠־הַֽמִּזְבְּחוֹת֙ אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה מְנַשֶּׁ֗ה בִּשְׁתֵּ֛י חַצְר֥וֹת בֵּית⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה נָתַ֣ץ הַמֶּ֑לֶךְ וַיָּ֣רׇץ מִשָּׁ֔ם וְהִשְׁלִ֥יךְ אֶת⁠־עֲפָרָ֖ם אֶל⁠־נַ֥חַל קִדְרֽוֹן׃ (יג) וְֽאֶת⁠־הַבָּמ֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל⁠־פְּנֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם אֲשֶׁר֮ מִימִ֣ין לְהַר⁠־הַמַּשְׁחִית֒ אֲשֶׁ֣ר בָּ֠נָ֠ה שְׁלֹמֹ֨ה מֶלֶךְ⁠־יִשְׂרָאֵ֜ל לְעַשְׁתֹּ֣רֶת׀ שִׁקֻּ֣ץ צִידֹנִ֗ים וְלִכְמוֹשׁ֙ שִׁקֻּ֣ץ מוֹאָ֔ב וּלְמִלְכֹּ֖ם תּוֹעֲבַ֣ת בְּנֵֽי⁠־עַמּ֑וֹן טִמֵּ֖א הַמֶּֽלֶךְ׃ (יד) וְשִׁבַּר֙ אֶת⁠־הַמַּצֵּב֔וֹת וַיִּכְרֹ֖ת אֶת⁠־הָאֲשֵׁרִ֑ים וַיְמַלֵּ֥א אֶת⁠־מְקוֹמָ֖ם עַצְמ֥וֹת אָדָֽם׃ (טו) וְגַ֨ם אֶת⁠־הַמִּזְבֵּ֜חַ אֲשֶׁ֣ר בְּבֵֽית⁠־אֵ֗ל הַבָּמָה֙ אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה יָרׇבְעָ֤ם בֶּן⁠־נְבָט֙ אֲשֶׁ֣ר הֶחֱטִ֣יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל גַּ֣ם אֶת⁠־הַמִּזְבֵּ֧חַ הַה֛וּא וְאֶת⁠־הַבָּמָ֖ה נָתָ֑ץ וַיִּשְׂרֹ֧ף אֶת⁠־הַבָּמָ֛ה הֵדַ֥ק לְעָפָ֖ר וְשָׂרַ֥ף אֲשֵׁרָֽה׃ (טז) וַיִּ֣פֶן יֹאשִׁיָּ֗הוּ וַיַּ֨רְא אֶת⁠־הַקְּבָרִ֤ים אֲשֶׁר⁠־שָׁם֙ בָּהָ֔ר וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקַּ֤ח אֶת⁠־הָֽעֲצָמוֹת֙ מִן⁠־הַקְּבָרִ֔ים וַיִּשְׂרֹ֥ף עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַֽיְטַמְּאֵ֑הוּ כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר קָרָא֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר קָרָ֔א אֶת⁠־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (יז) וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הַצִּיּ֣וּן הַלָּ֔ז אֲשֶׁ֖ר אֲנִ֣י רֹאֶ֑ה וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אַנְשֵׁ֣י הָעִ֗יר הַקֶּ֤בֶר אִישׁ⁠־הָֽאֱלֹהִים֙ אֲשֶׁר⁠־בָּ֣א מִֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְרָ֗א אֶת⁠־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתָ עַ֖ל הַמִּזְבַּ֥ח בֵּֽית⁠־אֵֽל׃ (יח) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַנִּ֣יחוּ ל֔וֹ אִ֖ישׁ אַל⁠־יָנַ֣ע עַצְמוֹתָ֑יו וַֽיְמַלְּטוּ֙ עַצְמוֹתָ֔יו אֵ֚ת עַצְמ֣וֹת הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁר⁠־בָּ֖א מִשֹּׁמְרֽוֹן׃ (יט) וְגַם֩ אֶת⁠־כׇּל⁠־בָּתֵּ֨י הַבָּמ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ בְּעָרֵ֣י שֹׁמְר֗וֹן אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֜וּ מַלְכֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְהַכְעִ֔יס הֵסִ֖יר יֹאשִׁיָּ֑הוּ וַיַּ֣עַשׂ לָהֶ֔ם כְּכׇל⁠־הַֽמַּעֲשִׂ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּבֵֽית⁠־אֵֽל׃ (כ) וַ֠יִּזְבַּ֠ח אֶת⁠־כׇּל⁠־כֹּהֲנֵ֨י הַבָּמ֤וֹת אֲשֶׁר⁠־שָׁם֙ עַל⁠־הַֽמִּזְבְּח֔וֹת וַיִּשְׂרֹ֛ף אֶת⁠־עַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם עֲלֵיהֶ֑ם וַיָּ֖שׇׁב יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (כא) וַיְצַ֤ו הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר עֲשׂ֣וּ פֶ֔סַח לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם כַּכָּת֕וּב עַ֛ל סֵ֥פֶר הַבְּרִ֖ית הַזֶּֽה׃ (כב) כִּ֣י לֹ֤א נַֽעֲשָׂה֙ כַּפֶּ֣סַח הַזֶּ֔ה מִימֵי֙ הַשֹּׁ֣פְטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁפְט֖וּ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכֹ֗ל יְמֵ֛י מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וּמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ (כג) כִּ֗י אִם⁠־בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ נַעֲשָׂ֞ה הַפֶּ֧סַח הַזֶּ֛ה לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (כד) וְגַ֣ם אֶת⁠־הָאֹב֣וֹת וְאֶת⁠־הַ֠יִּדְּעֹנִ֠ים וְאֶת⁠־הַתְּרָפִ֨ים וְאֶת⁠־הַגִּלֻּלִ֜ים וְאֵ֣ת כׇּל⁠־הַשִּׁקֻּצִ֗ים אֲשֶׁ֤ר נִרְאוּ֙ בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם בִּעֵ֖ר יֹאשִׁיָּ֑הוּ לְ֠מַ֠עַן הָקִ֞ים אֶת⁠־דִּבְרֵ֤י הַתּוֹרָה֙ הַכְּתֻבִ֣ים עַל⁠־הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר מָצָ֛א חִלְקִיָּ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בֵּ֥ית יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כה) וְכָמֹ֩הוּ֩ לֹא⁠־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר⁠־שָׁ֤ב אֶל⁠־יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּכׇל⁠־לְבָב֤וֹ וּבְכׇל⁠־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכׇל⁠־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹא⁠־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ׃ (כו) אַ֣ךְ׀ לֹא⁠־שָׁ֣ב יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה מֵחֲר֤וֹן אַפּוֹ֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁר⁠־חָרָ֥ה אַפּ֖וֹ בִּֽיהוּדָ֑ה עַ֚ל כׇּל⁠־הַכְּעָסִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הִכְעִיס֖וֹ מְנַשֶּֽׁה׃ (כז) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה גַּ֤ם אֶת⁠־יְהוּדָה֙ אָסִיר֙ מֵעַ֣ל פָּנַ֔י כַּאֲשֶׁ֥ר הֲסִרֹ֖תִי אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל וּ֠מָאַסְתִּ֠י אֶת⁠־הָעִ֨יר הַזֹּ֤את אֲשֶׁר⁠־בָּחַ֙רְתִּי֙ אֶת⁠־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְאֶ֨ת⁠־הַבַּ֔יִת אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתִּי יִֽהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָֽׁם׃ (כח) וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יֹאשִׁיָּ֖הוּ וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא⁠־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ (כט) בְּיָמָ֡יו עָלָה֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֧ה מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֛יִם עַל⁠־מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר עַל⁠־נְהַר⁠־פְּרָ֑ת וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיְמִיתֵ֙הוּ֙ בִּמְגִדּ֔וֹ כִּרְאֹת֖וֹ אֹתֽוֹ׃ (ל) וַיַּרְכִּבֻ֨הוּ עֲבָדָ֥יו מֵת֙ מִמְּגִדּ֔וֹ וַיְבִאֻ֙הוּ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַֽיִּקְבְּרֻ֖הוּ בִּקְבֻרָת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח עַם⁠־הָאָ֗רֶץ אֶת⁠־יְהֽוֹאָחָז֙ בֶּן⁠־יֹ֣אשִׁיָּ֔הוּ וַיִּמְשְׁח֥וּ אֹת֛וֹ וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ תַּ֥חַת אָבִֽיו׃ (לא)  בֶּן⁠־עֶשְׂרִ֨ים וְשָׁלֹ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹאָחָ֣ז בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ חֲמוּטַ֥ל בַּֽת⁠־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃ (לב) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃ (לג) וַיַּאַסְרֵ֩הוּ֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֤ה בְרִבְלָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֔ת [מִמְּלֹ֖ךְ] (במלך) בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיִּתֶּן⁠־עֹ֙נֶשׁ֙ עַל⁠־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר⁠־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב׃ (לד) וַיַּמְלֵךְ֩ פַּרְעֹ֨ה נְכֹ֜ה אֶת⁠־אֶלְיָקִ֣ים בֶּן⁠־יֹאשִׁיָּ֗הוּ תַּ֚חַת יֹאשִׁיָּ֣הוּ אָבִ֔יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ יְהוֹיָקִ֑ים וְאֶת⁠־יְהוֹאָחָ֣ז לָקַ֔ח וַיָּבֹ֥א מִצְרַ֖יִם וַיָּ֥מׇת שָֽׁם׃ (לה) וְהַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב נָתַ֤ן יְהֽוֹיָקִים֙ לְפַרְעֹ֔ה אַ֚ךְ הֶעֱרִ֣יךְ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ לָתֵ֥ת אֶת⁠־הַכֶּ֖סֶף עַל⁠־פִּ֣י פַרְעֹ֑ה אִ֣ישׁ כְּעֶרְכּ֗וֹ נָגַ֞שׂ אֶת⁠־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת⁠־הַזָּהָב֙ אֶת⁠־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ לָתֵ֖ת לְפַרְעֹ֥ה נְכֹֽה׃ (לו)  בֶּן⁠־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהוֹיָקִ֣ים בְּמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ [זְבוּדָּ֥ה] (זבידה) בַת⁠־פְּדָיָ֖ה מִן⁠־רוּמָֽה׃ (לז) וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשׂ֖וּ אֲבֹתָֽיו׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(ב) והכהנים והנביאים – תרגם יונתן: וכהניא וספריא, תרגם הנביאים – סופרים, כלומר: תלמידים, לפי שלא היו שם נביאים אחרים, שהרי המלך שלח אל חולדה, מלמד שלא היו שם נביאים אחרים. וכן תרגם: שופט ונביא (ישעיהו ג׳:ב׳) – דיין וסופר. ונוכל לפרש: נביאים – כמשמעו, כי ירמיה וצפניה בן כושי היו נביאים בזמן ההוא, ואוריהו בן שמעיהו אפשר שהיה נביא גם כן בזמן ההוא, ולא היו בירושלם בעת שמצא חלקיה הכהן את ספר התורה. ועתה כאשר שלח המלך לאסף איש יהודה באו גם כן הנביאים לירושלים. (ג) על העמוד – כתרגומו: על אסטונא. וכבר פי׳ למעלה בדבר יהואש (רד״ק מלכים ב י״א:י״ד). ובדברי הימים: ויעמוד המלך על עמדו (דברי הימים ב ל״ד:ל״א) – כלומר: במקום שהיה רגיל לעמוד שם. עדותיו – בהנעת הוי״ו. ויעמוד כל העם בברית – עמדו והתחזקו בפיהם ובלבם בברית. וכן: היעמוד לבך אם תחזקנה ידיך (יחזקאל כ״ב:י״ד). ותרגם יונתן: וקבילו כל עמא עליהון קימא. (ד) ואת כהני המשנה – שהיו שניים לכהן גדול. וכן תרגם יונתן: וית סגן כהניא. שומרי הסף – פירשנוהו (רד״ק מלכים ב י״ב:י׳). להוציא מהיכל י״י – והלא מנשה הוציא הכל כשעשה תשובה, כמו שאומר בדברי הימים: ויסר את אלהי הנכר ואת הסמל מבית י״י וגו׳ (דברי הימים ב ל״ג:ט״ו)? אלא שאמון החזירם שם. ובשנת שתים עשרה למלכו החל לטהר ולהעביר את השקוצים כמו שאומר בדברי הימים (דברי הימים ב ל״ד:ג׳-ד׳), אבל לא כלה עד שנת שמנה עשרה, אחר שמצא הספר כמו שאמר הנה. בשדמות קדרון – כתרגומו: במישר קדרון. ונשא את עפרם בית אל – כי שם היה עיקר העבודה זרה, שהיה שם העגל, וטמא אותו המקום שהיה בו העגל והמזבח, ונשא עפר שריפת הבעל והאשירה וכליהם ששרף בירושלם בשדמות קדרון, נשא את עפרם שם. (ה) והשבית את הכמרים – האנשים העובדים לפני הבעל נקראין: כמרים. וכן תרגום הכהנים שהם עובדי עבודה זרה – כומריא. ומה שאמר שם: הכמרים עם הכהנים (צפניה א׳:ד׳), ושניהם עובדי עבודה זרה, אלא שמשתנין בלבושיהם כי הכמרים הם לובשים שחורים, לפיכך נקראו: כמרים, מענין: עורנו כתנור נכמרו (איכה ה׳:י׳). ואומר כי הכמרים האלה נתנו אותם מלכי יהודה לזו העבודה, ויאשיהו בטל העבודה זרה ובטל העובדים מעבודתם והחזירם למוטב. ויקטר בבמות – ויקטר כל אחד מהמלכים, וכן תרגם יונתן: ואסיקו בוסמין על במתא. ומסבי – כמו: ובמסיבי. ואת המקטרים – פירוש: והשבית ג״כ את המקטרים לבעל לשמש ולירח. (ו) על קבר בני העם – העם שהיו עובדים להם בחייהם השליך עפר השריפה על קבריהם לבזיונם, כלומר: ראו מה שהייתם עובדים בחייכם, כדי שיוסרו החיים. וכן אומר בדברי הימים: ויזרק על פני הקברים הזובחים להם (דברי הימים ב ל״ד:ד׳), והוא חסר הנסמך: קברי הזובחים להם, כמו: העם המלחמה (יהושע ח׳:י״א). ויונתן תרגם: לקבר גליא, וגליא שם עבודה זרה. וכן בדברי רבותינו ז״ל: בית גליא קורין לה: בית כריא. (ז) ויתץ את בתי הקדשים – תרגם יונתן: ית בתי הקדש טעותא. והענין מורה עליו: אשר הנשים אורגות שם בתים לאשרה. אבל: וגם קדש היה בארץ (מלכים א י״ד:כ״ד), ויעבר את הקדשים מן הארץ (מלכים א ט״ו:י״ב) – תרגם כמשמעו: נפקת ברא. כי אם היה הקדשים זה ענין זמה, מה ענין בבית י״י? אבל האשרה שעשה מנשה בבית י״י, עשה שם בתים לנשים שיארגו יריעות לכבוד האשרה. בתים לאשרה – יריעות היו אורגות שם, והיריעות היו בתים לאשרה, כמו: בתים לבדים (שמות ל״ז:י״ד, ל״ח:ה׳). אפשר שהיו אותן יריעות תלויות סביב האשרה, והיה לאשרה בית ומקום. ויונתן תרגם: די נשיא מייתין תמן מכולין לאשירתא. ופירוש בעל הערוך כמו מכילתא שהם מדות. (ח) ויבא את כל הכהנים – אלה הכהנים היו מזרע אהרן. ותרגם אותם יונתן: כומריא, לפי שנעשו כומרים לעבודה זרה, והביא אותם לירושלים והחזירם בתשובה. ויטמא – שם אותם מקום טומאה להשליך שם נבלות וכל טומאה, להרחיק העבודה זרה מלב העם. אשר פתח שער – כמו: ואשר פתח השער, וכמוהו: שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א). ופירוש: נתץ את במות השערים והבמה אשר היתה פתח שער יהושע שר העיר גם כן נתץ. אולי היתה גדולה משאר הבמות לפיכך זכר אותה לבדה. אשר על שמואל איש בשער העיר – כלומר: הבא איש בשער העיר היתה זאת הבמה לשמאלו. וכן תרגם יונתן: במיעליה תרע קרתא. (ט) כי אם אכלו מצות – פירשו רבותינו ז״ל: הרי הם כבעלי מומין, חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין. ומה שאומר מצות – פירוש: מנחות שהיו נאפות מצות, והוא הדין לכל הקדשים. (י) וטמא את התופת – שם מקום שהיו מעבירין שם בניהם למולך. היה שם המקום תופת, ואמרו כי נקרא כן כי היו מרקדים ומכים בתופים בשעת העבודה כדי שלא ישמע האב צעקת בנו כשהיו מעבירין אותו באש, וינהם לבו עליו ויקחהו מידם. והמקום הזה היה גיא, שהיה לאדם הנקרא הנם, ונקרא: גי הנם, וגי בן הנם. והכתיב בזה: בני הנם, והקרי: בן הנם כי לבני הנם היה זה הגיא, או לאחד מהם. וטמא יאשיהו אותו המקום, כלומר שם אותו מקום טומאה להשליך שם נבלות וכל טומאה שלא יעלה עוד על לב איש להעביר עוד את בנו ואת בתו באש למולך. ומעשה המולך פירשו בדרש: אמרו רז״ל: אף על פי שהיו כל בתי עבודה זרה בירושלים, המולך היה חוץ לירושלים, והיה עשוי צלם חלול, נתון לפנים משבעה קנקנים, וכל מי שמקריב סלת, פותחין לו אחד מהם, תורין ובני יונה פותחין לו שנים, כבש פותחין לו ג׳, איל פותחין לו ד׳, עגל פותחין לו חמשה, שור פותחין לו ששה, וכן מי שהיה מקריב בנו פותחין לו שבעה. והיו פניו של עגל וידיו פשוטות כאדם שפותח ידיו לקבל מחבירו, והיו מסיקין אותו באש, והכומרים נוטלין את התינוק ונותנין תוך ידיו של מלך, והתינוק מוציא נפשו. ולמה נקרא תפת והנם? תפת – שהיו מנהמין בתופים שלא ישמע אביו קול הנער וירחם עליו ויחזור בו, הנם – שהיה התינוק מנהם וקול נהמותיו עולה. דבר אחר: הנם – שהיו הכומרים אומרים יהנה לך, יערב לך, יתבסם לך. (יא) וישבת את הסוסים – ובטל גם כן זה המעשה שהיו עושים מלכי יהודה, שהיו עובדים לשמש, ונתנו שם סוסים שהיו מוכנים לזאת העבודה, שהיו רוכבים עליהם והולכים לקראת השמש בבקר בזרחה, והיו הולכים לקראתו ממקום שהיה מבוא בית י״י עד לשכת נתן מלך, וזהו שאמר: מבוא בית י״י אל לשכת נתן מלך. ובוא – הוא שם, כמו: מבוא. וכן תרגם: ממעלנא דבית מקדשא די״י. לשכת נתן מלך הסריס – כמשמעו. וכן תרגם יונתן: גוזאה. וכבר פירשנו זה הענין בפסוק: ויתן לה המלך סריס אחד (מלכים ב ח׳:ו׳). אשר בפרורים – פירוש: מגרשי הערים. ותרגום: ירעשו מגרשות (יחזקאל כ״ז:כ״ח) – יזועון פרורים. ובדברי רז״ל: בבל וכל פרורהא. ונתן מלך – זה היה פקיד על מגרשי העיר. מרכבות השמש – מרכבות הסוסים שהיו הולכים בהם לקראת השמש. (יב) הגג עלית אחז – חסר הנסמך, הגג גג עלית אחז, וכן: הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד) – הארון ארון הברית. וסמך גג העליה לאחז, אולי הוא בנה אותו לזאת העבודה. וירץ משם – מן הקל, והוא פעל יוצא, כלומר: הריצם משם. ויש לפרשו ענין שבר ונתיצה, כמו: כי בך ארוץ גדוד (תהלים י״ח:ל׳) לדעת רבים. ואפשר שיהיה שרשו: רצץ, ויהיו לו חברים רבים בענינו. ותרגם יונתן: ופלינון מתמן, ר״ל: ביערם משם. נ״א: וארחיק מתמן. (יג) להר המשחית – הר הזיתים, ונקרא הר המשחה. ולגנאי, מפני העבודה זרה שהיה שם, קראו: הר המשחית. וכן תרגם יונתן: לטור זיתיא. אשר בנה שלמה – והיאך לא ביערו אותם אסא ויהושפט, שביערו כל עבודה זרה אשר היתה בארץ ישראל לפניהם? עבודה זרה בערו, אבל הבמות לא בערו, כי היו אז מקריבים עליהם לאל. כי בכלם נאמר: והבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות. ויאשיהו נתץ גם כן הבמות כיון שנעשו מתחלה לעבודה זרה, או כדי שלא יקריבו עליהם אפילו לשם שמים, שכיון שהיה בית המקדש קיים אסורות היו הבמות, לפיכך כתוב עליו: לא היה לפניו מלך אשר שב אל י״י בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו (מלכים ב כ״ג:כ״ה), כי המלכים אשר היו לפניו לא הסירו הבמות, אף על פי שהיו מלכים טובים. (יד) עצמות אדם – עצמות עובדי עבודה זרה, שהיה מוציא אותם מקבריהם ונותנם במקום האשרות והמצבות לבזיון, ושרפם שם. (יז) מה הציון הלז – נראה כי הנביא הזקן צוה לבניו שיעשו על הקבר ציון גדול שיהא ניכר בין הציונים האחרים, כי ידע כי תתקיים נבואת הנביא, כמו שאמר: כי היה יהיה הדבר (מלכים א י״ג:ל״ב), והנביא אמר מה שיעשה יאשיהו, שיוציא העצמות מקבריהם וישרפו אותם, לפיכך צוה להם שיהיה ציון אותו הקבר ניכר בין האחרים, כי עצמות נביא האמת ידע שלא יוציאו מקברו. לפיכך שאל יאשיהו: מה הציון הלז. ובדרש: ראה שצדו אחד עלו בו חרולים וקמשונים, וצדו אחד עלו בו הדסים ועשבי בשמים, לפיכך תמה ושאל: מה הציון הלז. והיה זה כי צדיק ורשע היו נקברים בו, נביא אמת ונביא השקר. ויאמרו אליו אנשי העיר – קבלה היתה בידם, כי מעת שנקבר שם הנביא עד הזמן ההוא יותר משלש מאות וחמשים שנה, אלא קבלה היתה בידם בן מפי אב. הקבר איש האלהים – חסר הנסמך, הקבר קבר איש האלהים. וכן: הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד). על המזבח בית אל – בא בה״א הידיעה עם הסמוך שלא כמנהג, וכמוהו: הלשכות הקדש (יחזקאל מ״ו:י״ט), היתד הארג (שופטים ט״ז:י״ד), והדומים להם שכתבנו בספר מכלול. (יח) וימלטו – כי בקבר אחד היו עצמותיו אצל עצמות הנביא אשר בא משומרון, הוא הנביא הזקן, נביא השקר, ובבית אל היה יושב אז, אבל משומרון בא שם כמו שפירשנו למעלה במקומו (רד״ק מלכים א י״ג:י״א). (יט) אשר בערי שומרון – והלא הכותיים היו יושבים בשמרון, וישראל גלו מהם? אלא הבמות היו עדיין קיימים, וגם שארית נשארה בארץ אחר גלות ישראל, מפוזרים בארץ זעיר שם זעיר שם,⁠1 והיו עובדים עבודה זרה עדיין, כמו שאמר: ויזבח את כל כהני הבמות אשר שם (מלכים ב כ״ג:כ׳). וכן אמר בדברי הימים (דברי הימים ב ל״ד:ו׳) כי מאפרים וממנשה היה שם שארית בימי יאשיהו. וכן בימי חזקיהו היה שארית בארץ מזבולון ומאשר ומשמעון ואפרים ומנשה. ורבותינו ז״ל אמרו כי ירמיהו החזיר מעשרת השבטים ומלך עליהם יאשיהו. (כב) כי לא נעשה כפסח הזה – תכלית הספור הוא זה, כי מלת כי נותן טעם למה שקדם. וכן: כי נתן י״י בידינו את כל הארץ (יהושע ב׳:כ״ד). ר״ל כי עשו הפסח כמו שצוה אותם יאשיהו, ונתקבצו כלם לירושלם, וארך הספור ההוא כמו שכתוב בדברי הימים (דברי הימים ב ל״ה), וסוף הספור: כי לא נעשה כפסח הזה. מימי השופטים – ובדברי הימים כתיב: מימי שמואל הנביא (דברי הימים ב ל״ה:י״ח), וזמן אחד הוא, כי שמואל בימי השופטים היה ובימיו החלה המלוכה בישראל. ומה שאמר: כי לא נעשה כפסח הזה – שהיו כל ישראל בלב אחד לעבוד את י״י. וכן אמר בשמואל: וינהו כל בית ישראל אחרי י״י (שמואל א ז׳:ב׳), ואמר: ויסירו בני ישראל את הבעלים ואת העשתרות ויעבדו את י״י לבדו (שמואל א ז׳:ד׳). וגם פסח שעשה חזקיהו רבים מישראל שלא היו שם, ולא עוד אלא שהיו מלעיבים ברצים שהיה שולח חזקיהו, ואף אותם שהיו בירושלים רבים היו טמאים ואכלו את הפסח בטומאה. (כד) ואת התרפים – כתרגומו: צלמניא, והם צלמים עשויים לדעת העתידות, וכבר פירשנוהו עוד בספר שמואל (רד״ק שמואל א י״ט:י״ג). (כה) אשר שב אל י״י – שחרד לדברי תורה ועשה ככל הכתוב בה, והסיר הבמות, לא השאיר אחד, ולא הקריבו בימיו כי אם בבית המקדש לבדו, והמלכים אשר לפניו אף על פי שהיו בהם טובים לא הסירו הבמות, כמו שאמר: עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות (מלכים א כ״ב:מ״ד). ונמצא באסא דברים אשר לא כן, שנשען על מלך ארם והוציא כסף וזהב מאוצרות בית י״י (דברי הימים ב ט״ז:ב׳) ושלח לו, ונאמר: וגם בחליו לא דרש את י״י (דברי הימים ב ט״ז:י״ב). ויהושפט גם כן היה עוזר למלכי ישראל הרשעים ונתחתן עמהם, וחזקיה ג״כ נאמר עליו: ולא כגמול עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף על יהודה וירושלם (דברי הימים ב ל״ב:כ״ה). אבל יאשיהו נאמר עליו: ככל תורת משה. ויש מחלוקת בזה בדברי רז״ל. מהם אמרו כי יאשיהו חטא אלא שעשה תשובה גדולה: אשר שב אל י״י וגו׳. ומהם אמרו שלא חטא, אלא מה אני מקיים: אשר שב אל י״י – שכל דין שדן מבן שמנה ועד י״ח החזירו להם. שמא תאמר: נטל מזה ונתן לזה, תלמוד לומר: ובכל מאודו – שהחזיר להם משלו. (כט) פרעה נכה – כתרגומו: פרעה חגירא, שהיה נכה רגלים. וילך המלך יאשיהו לקראתו – להלחם אתו, לפי שהיה עובר בגבולו בכרכמיש על פרת (דברי הימים ב ל״ה:כ׳), והוא היה הולך להלחם על מלך אשור שכבש כרכמיש ממלך ארם, ושלח לו: מה לי ולך מלך ישראל לא עליך אתה היום כי אל בית מלחמתי (דברי הימים ב ל״ה:כ״א) כמו שכתוב בדברי הימים. ולא שמע אל דברי נכה מפי אלהים (דברי הימים ב ל״ה:כ״ב). ואמרו רבותינו ז״ל: מאי דרש יאשיהו: וחרב לא תעבור בארצכם (ויקרא כ״ו:ו׳) – אפילו חרב של שלום, כיון שהיו עושין רצונו של מקום, והוא לא היה יודע שכל דורו עובדי עבודה זרה היו, אלא שהיו עושין בסתר, שהרי בימי יאשיהו היה ירמיהו מוכיח: כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיהו ב׳:כ״ח, י״א:י״ג). וימיתהו במגידו כראותו אותו – בכ״ף. בבקעת מגידו היתה המלחמה, כמו שאומר בדברי הימים (דברי הימים ב ל״ה:כ״ב). ופירוש: כראותו אותו – כשראה אותו שדעתו להלחם עמו, שהתרה בו וראה אותו לבוש כלי מלחמה, כמו שאומר בדברי הימים: כי להלחם בו התחפש (דברי הימים ב ל״ה:כ״ב), ונענש יאשיהו לפי שלא שמע יאשיהו אליו כי מפי אלהים היה אומר לו, כמו שאומר בדברי הימים: ולא שמע אל דברי נכה (דברי הימים ב ל״ה:כ״ב), כי ירמיהו התנבא בזה. וכן אמרו רז״ל כי אלהים האמור ביאשיהו קדש. ומהם אמרו כי: חדל לך מאלהים אשר עמי (דברי הימים ב ל״ה:כ״א) – עבודה זרה. ובעוד פרעה שם נלחם בכרכמיש על פרת, לקח הש״י נקמת יאשיהו ממנו, שצר שם ימים רבים עד השנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו, ובא עליו נבוכדנצר. והוא שהתנבא ירמיהו: למצרים, על חיל פרעה נכה מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמיש אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל וגו׳ (ירמיהו מ״ו:ב׳). ואומר: והיה היום ההוא לי״י צבאות יום נקמה להנקם מצריו (ירמיהו מ״ו:י׳) – היא נקמת המלך יאשיהו. (ל) בקבורתו – בקברות המלכים, כמו שאומר בדברי הימים: בקברות אבותיו (דברי הימים ב ל״ה:כ״ד). ומה שאמר: בקבורתו – אפשר שהוא כרה לו קבורה בחייו. וימשחו אותו – מפני מה משחו אותו, והלא אין מושחין מלך בן מלך? ולא משחו שלמה אלא מפני מחלוקתו של אדוניהו, ואת יהואש מפני מחלוקתו של עתליה, ויהואחז גם כן משחו מפני מחלוקתו של יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים, ומשחו יהואחז אע״פ שהיה קטן ממנו מפני שהיה ממלא מקום אבותיו, ויהויקים לא היה ממלא מקום אבותיו. כך פירשו רבותינו ז״ל. ויהויקים שהיה גדול מיהואחז שתי שנים ראו מהפסוקים, שנאמר: בן עשרים ושלש יהואחז במלכו (מלכים ב כ״ג:ל״א), וכתיב: בן עשרים וחמש יהויקים במלכו (מלכים ב כ״ג:ל״ו), ולא מלך יהואחז אלא שלשהא חדשים. והנה מצאנו בדברי הימים: ובני יאשיהו הבכור יוחנן השני יהויקים השלישי צדקיהו הרביעי שלום (דברי הימים א ג׳:ט״ו), והנה לא נזכר שם יהואחז. והם אמרו כי יוחנן הוא יהואחז, וקראו בכור שהיה בכור למלכות, ושלום הוא צדקיהו, ואמר השלישי צדקיהו, שהיה שלישי לבני יאשיהו, ואמר עליו הרביעי שלום שהיה רביעי למלכות יאשיהו, וקראו שלום ששלמה מלכות בית דוד בימיו. ואני פרשתי בדברי הימים (רד״ק דברי הימים א ג׳:ט״ו) כי שלום הוא יהויכין, ובזכרו בן הבן בסדר הבנים רבים כמוהו בספ׳. והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב כי יוחנן היה בכור ולא מלך, ושלום הוא יהואחז. והנה יהואחז היה במות אביו בן כ״ג, וצדקיה שהיה גדול ממנו בן כ״ד, ויהויקים בן כ״ה, והנה במלוך צדקיהו לפי זה החשבון, היה בן ל״ה, והכתוב אומר: בן כ״א צדקיהו במלכו (מלכים ב כ״ד:י״ח), אלא שהמליכו יאשיהו אביו בחייו שלש שנים לפני מותו, וכשמת יאשיהו לא רצו העם במלכותו, והמליכו את יהואחז שהוא שלום, וזה שאמר: ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו וימליכו אותו תחת אביו – נראה כי בחזקה המליכוהו. והביא ראיה ממה שכתוב בירמיה: בראשית ממלכת יהויקים וגו׳ (ירמיהו כ״ז:א׳), ואומר: עשה לך מוסרות ומוטות וגו׳ ביד המלאכים הבאים ירושלם אל צדקיהו מלך יהודה (ירמיהו כ״ז:ב׳-ג׳), והיאך היה צדקיהו מלך בראשית ממלכת יהויקים? אלא שהיה נודע בגוים כי יאשיה המליך צדקיהו בחייו אלא שלא רצו בו עם הארץ אחרי מות אביו. ואנחנו נפרש זה הענין בספר ירמיה בע״ה (רד״ק ירמיהו כ״ז:א׳). (לג) ויאסרהו פרעה נכה – נראה כי יהואחז במלכו חשב לנקום נקמת אביו מפרעה נכה, והלך ופשט בארץ מצרים והכה בהם מכה גדולה, ובשובו פגע בו פרעה בארץ חמת ולכדו ואסרו, וזהו שאמר יחזקאל: וילמד לטרוף טרף אדם אכל (יחזקאל י״ט:ג׳). כי מה ענין ויאסרהו מבלי שיקדם לו ענין שנלחם עמו, או עלה על ארצו? והלא פרעה התנצל ליאשיהו ואמר לו: לא עליך אתה היום (דברי הימים ב ל״ה:כ״א)? אלא שכן נראה הענין כמו שפירשנו, ומשל יחזקאל מורה עליו. במלך בירושלם – כן כתיב, רוצה לומר: בעוד מלכו בירושלם מעט הזמן הזה לקחו. וקרי: ממלוך – שהסירו מהמלוכה לפי שהחל להלחם עמו והוא לא פשע במיתת אביו לפי דעתו, כי הוא לא היה בא להלחם עמו, ואעפ״כ לקח האל יתברך נקמתו ממנו, כמו שכתבנו. והמליך פרעה נכה את אחיו כדי שיהיה לו עבד, וידע כי מידו הוא מולך. וככר זהב – כמשמעו: ככר אחד זהב. ויונתן תרגם: וככרי דהבא, ר״ל: ככרים, ולא זכר כמה. (לד) ויסב את שמו יהויקים – הטעם כדי שידמה שברשותו הוא, והמלוכה לו מאתו, כי אף השם לו מאתו. (לה) אך העריך – כתרגום: ברם רמא מגביתא על עמא דארעא. איש כערכו – גבר כד חזי, כל אחד כמו שהיה ראוי לתת לו לפי ממונו. נגש את הכסף ואת הזהב את עם הארץ – נגש את עם הארץ לתת את הכסף ואת הזהב. (לו) זבידה – כתוב ביו״ד, וקרי: זבודה – בוי״ו עם הדגש. (לז) אבותיו – אמון ומנשה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק בישעיהו כ״ח:י׳.
א כן בכ״י פריס 196. בכ״י וטיקן 71: ״ששה״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144