Radak Bereshit 9 – רד"ק בראשית ט‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת⁠־נֹ֖חַ וְאֶת⁠־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃ (ב) וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כׇּל⁠־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כׇּל⁠־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛ה^א וּֽבְכׇל⁠־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃ (ג) כׇּל⁠־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא⁠־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאׇכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת⁠־כֹּֽל׃ (ד) אַךְ⁠־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ (ה) וְאַ֨ךְ אֶת⁠־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כׇּל⁠־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם^ב מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת⁠־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם^ג׃ (ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם^ד בָּֽאָדָ֖ם^ה דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת⁠־הָאָדָֽם׃ (ז) וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ⁠־בָֽהּ׃ (ח) {חמישי} וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל⁠־נֹ֔חַ וְאֶל⁠־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃ (ט) וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת⁠־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת⁠־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם^ו׃ (י) וְאֵ֨ת כׇּל⁠־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙^ז אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכׇל⁠־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (יא) וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת⁠־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא⁠־יִכָּרֵ֧ת כׇּל⁠־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא⁠־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (יב) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת⁠־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר⁠־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כׇּל⁠־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ (יג) אֶת⁠־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃ (יד) וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י^ח עָנָ֖ן עַל⁠־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃ (טו) וְזָכַרְתִּ֣י אֶת⁠־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כׇּל⁠־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכׇל⁠־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא⁠־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כׇּל⁠־בָּשָֽׂר׃ (טז) וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כׇּל⁠־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכׇל⁠־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (יז) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל⁠־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת⁠־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כׇּל⁠־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (יח) {ששי} וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי⁠־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן⁠־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃ (יט) שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי⁠־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כׇל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (כ) וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה^ט וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃ (כא) וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן⁠־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אׇהֳלֹֽה׃ (כב) וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי⁠־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃ (כג) וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת⁠־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל⁠־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃ (כד) וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־עָ֥שָׂה ל֖וֹ^י בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃ (כה) וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃ (כו) וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה^יא אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ (כז) יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאׇֽהֳלֵי⁠־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ (כח) וַֽיְחִי⁠־נֹ֖חַ^יב אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃ (כט) וַיִּֽהְיוּ֙^יג כׇּל⁠־יְמֵי⁠־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א הָֽאֲדָמָ֛ה ל=הָֽאֲדָמָ֛ה בגעיה ימנית

^ב הָֽאָדָ֗ם ל=הָֽאָדָ֗ם בגעיה ימנית

^ג הָֽאָדָֽם ל=הָֽאָדָֽם בגעיה ימנית

^ד הָֽאָדָ֔ם ל=הָֽאָדָ֔ם בגעיה ימנית

^ה בָּֽאָדָ֖ם ל=בָּֽאָדָ֖ם בגעיה ימנית

^ו אַֽחֲרֵיכֶֽם ל=אַֽחֲרֵיכֶֽם בגעיה ימנית

^ז הַֽחַיָּה֙ ל=הַֽחַיָּה֙ בגעיה ימנית

^ח בְּעַֽנְנִ֥י ל=בְּעַֽנְנִ֥י בגעיה ימנית

^ט הָֽאֲדָמָ֑ה ל=הָֽאֲדָמָ֑ה בגעיה ימנית

^י אֲשֶׁר⁠־עָ֥שָׂה ל֖וֹ =ל1,ק3 (״עשה״ בטעם מרכא) וכמו כן בתיגאן ובכתבי⁠־יד ספרדים ובדפוסים
• ל=אֲשֶׁר⁠־עָֽשָׂה⁠־ל֖וֹ לפי ברויאר ודותן (״עשה״ בגעיה ומוקפת) ומעיון בכתי״ל נראה שהאמת אתם.

^יא בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה כאן מתחיל כתי״ש

^יב וַֽיְחִי⁠־נֹ֖חַ ל=וַֽיְחִי⁠־נֹ֖חַ בגעיה ימנית

^יג וַיִּֽהְיוּ֙ =א⁠(ק,ר),ל,ש,ק3 ומסורת טברנית וספרי תימן (ל1,ו לא שרדו בתיבה זו).
• רמ״ה=וַֽיְהִי֙ ובעקבותיו בספרי ספרד ואשכנז (הגעיה לפי שיטת-א [תמיד יש געיה ב״ויהי״ ודומותיה המוטעמת בטעם פשטא]), וכמו כן בכתבי⁠־יד ספרדים (ה,ש2) וכך בקורן וסימנים.

E/ע

הערותNotes

(א) ויברך אלהים – אף על פי שכבר היו ברוכים בתחלת הבריאה, עתה היה להם כתחלת^א הבריאה כי נתחדש העולם אחר שהיה תהו ובהו שהרי נתכסתה כל הארץ במים. והברכה מה שאמר להם פרו ורבו ומוראכם וחתכם. ויאמר להם – לבניו על ידי נח. או: גם בניו היו נביאים. (ב) ומוראכם – כמו שאמר בברכה ראשונה: וכבשה ורדו. וחתכם – שרשו חתת, והאחד ממנו, העשוי לבלי חת (איוב מ״א:כ״ה) כמו מן פת – פתים, פתכם. בכל אשר תרמש האדמה – קשר תחלה ומוראכם עם מלת על ואחר כן עם בי״ת השמוש, ושני הקשרים נכונים בלשון, אמר בכל חיה שתרמוש על האדמה. וכן בכל דגי הים – שאינם רומשים על האדמה ואינם עמכם ביבשה, ואף על פי כן בהם יהיה מוראכם כי בידכם נתנו. ואף על פי שזכר כל חית הארץ ובהמה וחיה בכלל הוסיף עוד: בכל אשר תרמש – לרבות השרצים והנחשים והעקרבים, כי כלם רומשים על האדמה וכללם בלשון נקבה. ואמר תרמש – כי לכלם יש נפש חיה אפילו לקטני קטנים כי כלם מתנועעים ואין תנועה בלא נפש. (ג) כל רמש אשר הוא חי – חסר ו״ו השמוש, כמו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א) ראובן שמעון (שמות א׳:ב׳) והדומים להם, וכאלו אמר כל רמש ואשר הוא חי, וכל רמש הוא כולל כל חית הארץ (בראשית ט׳:ב׳) והעוף. ואמר אשר הוא חי – על הדגים. או יהיה פירושו בלא חסרון ו״ו, ויהיה רמש כלל לכל כי גם הדגים רומשים במים כמו שאמר ואת כל נפש החיה הרמשת (בראשית א׳:כ״א). ואמר אשר הוא חי – כאלו אמר כל רמש שהוא נפש חיה. כירק עשב – שנתתי לאדם הראשון, ופרי העץ בכלל ירק עשב, כי כל צומח נתן לאדם לאכלה ולדורות הבאים אחריו עד המבול, ולא נתתי להם הבשר לאכול, אבל לכם נתתי, כמו ירק עשב שהוא מותר לכם כן יהיה מותר לכם הבשר. וירק עשב פירשתיו. ורבותינו ז״ל פרשו (סנהדרין נ״ז): כירק עשב ולא כירק גנה מכאן שנאסר הגזל לבני נח. (ד) אך בשר – אף על פי שנתתי לכם כל בשר ורמש לאכל, לא תאכלו אתו עם נפשו שהוא דמו, כלומר כל זמן שהבשר עם הנפש והוא בעודו חי אלא קודם תזבחוהו ואחר כך תאכלוהו, כי זה דרך אכזריות לחתוך בשר מן החי ולאכלו. ונראה כי לפיכך התיר הבשר לנח לפי שטרח בבהמה ובעוף ובחיה וברמש להחיותם אתו בתבה, כי לצורך האדם נבראו בין למלאכתו בין לאכילתו אלא שלא הותר להמיתם ולאכלם עד נח לפי שטרח בהם. (ה) ואך את דמכם לנפשותיכם – אף על פי שהתרתי דם החיה לכם, לא התרתי דמכם לחיה, כי החיה נתתי ברשותכם ולא אתם ברשות החיה. ופירוש לנפשותיכם – שתהיה המכה מכת נפש^ב והרג זה אדרש מן החיה, אם לא יהיה ברצוני לנקמה כמו הנביא אשר בא אל בית אל (מלכים א י״ג) והנערים שהתקלסו באלישע הנביא (מלכים ב ב׳:כ״ג) ואמר ושלחתי^ג בכם את חית השדה ושכלה אתכם (ויקרא כ״ו:כ״ב). ורבותינו ז״ל פרשו (בראשית רבה ל״ד): דמכם לנפשותיכם – אם אדם יהרג עצמו שתהיה נפשו נענשת לעולם הבא, ואמרו יכול כשאול? ת״ל אך. יכול כחנניה מישאל ועזריה? ת״ל אך. מיד כל חיה אדרשנו – שאתננה ביד חיה אחרת להרגה או ביד אדם. ואף על פי שאין גמול ועונש לשאר בעלי חיים אלא לאדם שהוא בעל שכל, בעסק האדם יש להם גמול ועונש, כמו שאמר הנה:⁠^ד מיד כל חיה אדרשנו, ונאמר: ושד בהמות יחיתן (חבקוק ב׳:י״ז), ונאמר בגמול: ולא שבר {את}⁠^ה החמור (מלכים א י״ג:כ״ח).⁠¹ ומיד האדם – ואחר כן פרש: מיד איש אחיו – כלומר אם יהרג איש את אחיו אדרש נפשו – מההורג בעולם הזה או בעולם הבא. (ו) שופך – באדם דמו ישפך – אני אדרש דם ההרוג אם אין עדים, אבל אם יש עדים, על השופטים להרג ההורג כמו שיראו מן הדין, זה הוא באדם, על ידי הדיינין. כי בצלם אלהים עשה את האדם – כי הוא נכבד מכל הנבראים השפלים עד שהאל בראו בצלמו בשכל שנתן בו, לפיכך יש לשאר הנבראים שייראו ממנו, וגם איש את אחיו שלא ישחית גופו וצלמו, כי אם יהרגהו הנה השחית מעשה האל, הנכבד שבשפלים, והוא עשה אותו בצלמו והוא השחיתו, הנה עשה כנגד האל לבטל מעשיו, ואף בפחותים מן האדם לא היה רשות לאדם להשחיתם עד שצוה האל לנח, וגם בצומח שהוא פחות מן החי היה צריך מצות האל להתירם לאדם ולחוה כמו שאמר: הנה נתתי לכם את כל עשב וגו׳ ולכל חית הארץ וגו׳ (בראשית א׳:כ״ט-ל׳). וכן צוה האל לשפך דם האדם לחטאו, כמו שצוה בתורת משה רבינו, בראוים לעונש^ו מיתה לפי חטאם, כל חוטא כראוי לו, לפי שהוא השחית צלמו תחלה בעברו מצות האל, והנה אין צלם אלהים ושכל לעובר, כי השכל יורה שישמר העבד מצות אדניו גם שכלו ימנע אותו החטא כל שכן כשהוא מצות האדון. (ז) ואתם פרו ורבו – וכבר^ז אמר: ויאמר להם פרו ורבו (בראשית ט׳:א׳). אחר שמנעם בשפיכת דם שהוא חורבן העולם הזהירם בפריה ורביה לישוב העולם. שרצו – ענין השריצה הוא רוב ההולדה כמו השרצים שהם לרוב, וכן: ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א׳:ז׳) ובמקום שאמר בברכת אדם ובברכת נח בתחלה:⁠^ח ומלאו את הארץ (בראשית א׳:כ״ח, בראשית ט׳:א׳) אמר הנה: שרצו בארץ. ואמר עוד: ורבו בה – לפי שהיו מעטים היוצאים מן התבה, נח ובניו לבד, כפל ענין הברכה להם לחזק הדבר כמנהג. (ח) ויאמר אלהים אל נח ואל בניו – אפשר שגם בניו היו נביאים וזה הוא שאמר: אתו כי גם לארבעתם בא הדבור כאחד. או אמר לנח שיאמר לבניו כמו שפירשנו למעלה. וטעם אתו – שידעו הוא והם הבטחת האל להם ולכל שאר הנבראים בארץ. (ט) ואני הנני מקים – ו״ו מוסף על מה שאמר ואתם פרו ורבו (בראשית ט׳:ז׳), כלומר אתם התעסקו בישוב העולם ואני גם כן אקימנו שלא יכרת עוד ישובו של עולם. והברית והשבועה הם דברו שהוא קיים לעולם, לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כ״ג:י״ט). (י) ואת^ט – אתכם – שהיתה אתכם בתבה. וזהו שפרש אחר כן מכל יוצאי התבה – כלומר מכל המינים שיצאו מן התבה אני אומר שיהיה בריתי עמהם שלא לשחתם עוד. ואמר עוד לכל חית הארץ – לתוספת באור. ובבראשית רבה (בראשית רבה ל״ד) מפרש: כי לכל חית הארץ – בא להביא תולדותיהן לפי שהבטיח נח ובניו על תולדותיהן, כמו שאמר ואת זרעכם אחריכם (בראשית ט׳:ט׳), בא גם כן להבטיח תולדות החיות, ואמר לכל חית הארץ. ולפרוש זה יהיה פרוש מכל יוצאי התבה – מכל יצאי התבה אני מחל בריתי ויהיה קים לעולם לכל חית הארץ. (יא) והקימותי – למעלה אמר הנני מקים את בריתי (בראשית ט׳:ט׳) ולא פרש על מה הוא הברית ועתה פרש שלא יכרת עוד כל בשר מימי המבול. ואמר כל בשר – כמו שנת המבול אבל קצת בשר יכרת ממטר סוחף פעמים כפי הענש והגזרה. ולא יהיה עוד מבול – גם הבטיחם שלא יהיו גשמים רבים עוד כמו שהיו לשחת הארץ. כי אם יהיו בלא ספק ישחתו הארץ בלא ספק. (יב) ויאמר אלהים – פירש לנח ולבניו, זה האות אני נותן לכם שלא תפחדו ממבול מים כשאמטיר על הארץ, וזה האות יהיה לדורות עולם. (יג) את קשתי נתתי בענן – אמר קשתי עם הכנוי לפי שהוא האות שלו שנתן לתולדות הארץ, כמו שאמר ביני ובין הארץ. או אמר קשתי – לענין שאמר בנבואת יחזקאל: כמראה הקשת. וכענין זה אומרים בבראשית רבה (בראשית רבה ל״ה): את קשתי – את קשותי דבר המוקש לי. והקשת הוא כדברי חכמי המחקר מניצוץ השמש שמלהט כנגד הענן אחר המטר, ותראה בה הקשת בגוונים ההם ועתה אחר המבול חזק השם אור השמש ללהט יותר בענן כי לנכחה יהיה לעולם, כדברי החכם ר׳ אברהם בן עזרא שכתב כן בשם גאון. וכשיראוה בני אדם יזכרו שהיא אות הברית שנתן האל להם ולא יפחדו מהמבול. נתתי – כמו אתן על הדרך שפרשנו. וכן: נתתי כסף השדה (בראשית כ״ג:י״ג). ויש לפרש נתתי כמשמעו, כדברי הגאון רב סעדיה, כלומר הקשת שנתתי בטבע בענן הוא יהיה לכם לאות, כי לעולם כשיכלא הגשם תראה הקשת, אבל בימי המבול לא נראתה הקשת כי לא נכלא הגשם כל ארבעים יום וארבעים לילה, והבטיחם האל כי לעולם יראו קשת בענן, וזה יהיה להם אות כי לא יהיה מבול לשחת הארץ (בראשית ט׳:י״א). ובבראשית רבה (בראשית רבה ל״ה): נתתי – מששת ימי בראשית לפי שאין כל חדש תחת השמש (קהלת א׳:ט׳), ושנה ושלש ענין הקשת בענן לחזק האות בלבם. (יד) והיה בענני ענן – אני אענן על ידי סבות אמצעיות שצויתי. בענני – קל הנו״ן, ורבים מהדגוש יבאו קלים, ואמר ענן אחר בענני לחזק הפעולה כמו: מקרקר קיר (ישעיהו כ״ב:ה׳), ותשרש שרשיה (תהלים פ׳:י׳), ויצם דוד צום (שמואל ב י״ב:ט״ז), והדומים להם רבים. ונראתה – לבני אדם. (טו) וזכרתי – דברה תורה כלשון בני אדם כי אין שכחה לפני כסא כבודו, וכן: וזכרתי את בריתי יעקב (ויקרא כ״ו:מ״ב), לזכר ברית עולם (בראשית ט׳:ט״ז), ואת הארץ אזכר (ויקרא כ״ו:מ״ב), והדומים להם, הכל הוא דרך משל כלשון בני אדם. ולא יהיה עוד המים – כמו: כי יותן מים (ויקרא י״א:ל״ח). למבול – שיהיו לרוב עד שיקראו מבול. ומלת מבול – פרשנוה. (טז) והיתה הקשת בענן – תהיה בה לאות. וראיתיה לזכר – על דרך משל כמו שכתבנו. והחכם ר׳ אברהם בן עזרא פרש שהיא תמיד בענן בכח שלא יראה אותה אלא האל קודם צאתה לפעל. בין אלהים – כאלו אמר ביני, כמו שאמר למעלה, וכן: ואל משה אמר עלה אל י״י (שמות כ״ד:א׳) והדומים לו. ואמר אלהים – שפירושו דיין ומנהיג ר״ל כי כשיהיה הדור רע שראוי לדונם כרשעים ולהשחיתם אזכור הברית ואחדל מלהשחיתם. (יז) ויאמר אלהים – שלש עוד המאמר לנח לחזק לבו ולהבטיחו הבטחה גמורה בזה. ובבראשית רבה: שש בריתות הכתובין כאן כנגד ששת ימי בראשית. ואם תאמר שבעה הן? הראשון צריך לגופו. (יח) ויהיו בני נח – ר״ל כי כשיצאו מן התבה לא היו להם תולדות ואחר כן הולידו עד שמהם נפצה כל הארץ (בראשית ט׳:י״ט). וחם הוא אבי כנען – אמר זה לענין הספור שר״ל מענין נח על דבר היין. (יט) שלשה – נפצה – שרשו נפץ והוא פעל עומד, כמו: כי נפץ העם מעלי (שמואל א י״ג:י״א). ואמר נפצה – על מה שהיה אחר דור הפלגה. (כ) ויחל נח איש האדמה – כמו שכתבנו בפרשה הראשונה, כי נח התעסק בעבדת האדמה והתחכם בה, ועתה אחר המבול התחכם עוד לטעת הגפנים רבים יחד ולעשות מן הענבים יין, כי עד הנה לא היו שותין יין אלא היו אוכלים הענבים כשאר הפירות. ונח היה תחלה לנוטעי כרם. ומה שאמר ויחל – ויטע – פירושו ויחל לטעת ויטע, כי על התכונה המקור דבק עם לשון תחלה או השם, כמו: אותו החל לבנות מזבח (שמואל א י״ד:ל״ה), אחל תת פחדך (דברים ב׳:כ״ה), אחל גדלך, הוא החל להיות גבור (בראשית י׳:ח׳). או פירושו: החל בעבודה זאת ונטע כרם. וכמו ויחל ויטע, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (בראשית כ״ח:י׳) – יצא ללכת לחרן והלך. והיה הספור הזה לשני ענינים: האחד למה היה כנען וזרעו מקוללים כמו שראינו שהיו האבות מואסים ומרחקים מאד מלהתחתן עמהם, כמו שצוה אברהם את עבדו, ויצחק ורבקה את יעקב, וספר בזה כי חם היה רע באחרונה, כי מתחלה היה הדבר עמו כמו שאמר ואל בניו כמו שפירשנו, וכנען בנו רע ממנו, לפיכך אמר אבי כנען. וראה האל כי זרע כנען עתיד להיות רע, ונתן בפי נח לקללו כי נביא היה ונתקיימה קללתו. ועוד היה הספור הזה להזהיר על משתה היין ושלא לשגות בו, כי הוא מפסיד הדעת, כי אם ישתהו חי וישתכר ממנו ינגב המוח ויבלבל המחשבה ויביא לידי שגעון, וכמה הפליג שלמה בגנותו (משלי כ״ג:כ׳-ל״ה) וכן הנביאים, לפיכך בא ספור ממנו בתורה לספר בגנותו, כי הראשון ששתה ממנו נשתכר בו ונשתבשה דעתו עד שנתגלתה ערותו והוא לא ידע. (כא) וישת מן היין – שתה בלא מדה עד ששכר ונתבזה. ויתגל – מעצמו. בתוך אהלה – בה״א כתוב במקום ו״ו, ורבים כמוהו ה״א במקום ו״ו. ויש דרש (בראשית רבה ל״ו): רמז לעשרת השבטים שנקראו אהלה שגלו על עסקי היין, שנאמר: שכורי אפרים (ישעיהו כ״ח:א׳) ונאמר: השותים במזרקי יין (עמוס ו׳:ו׳). (כב) וירא – בזה היה אבי כנען שלא כסה ערות אביו, והיה רע אבי רע. ועוד רעה אחרת עשה שהלך והגיד לשני אחיו כשוחק ומהתל באביו. (כג) ויקח שם ויפת – כמו: ויבא משה ואהרן (שמות ז׳:י׳), היו זריזים לכבוד אביהם לכסות ערותו, ועוד עשו בענין שלא יראוה כלל. (כד) ויקץ נח – כי השכרות מבטל הרגשות האדם כמו השינה, לפיכך נופל בו לשון הקצה והערה. ויקץ – ביו״ד איתן לבד, ויו״ד השרש נעלמת.⁠² אשר עשה לו בנו הקטן – אם נאמר כי על חם אמר, יהיה פירוש הקטן – הפחות, כי חם לא היה קטן בשנים לפי זכרונם בכל מקום, ומה שעשה לו, שהלך והגיד לאחיו ולא כסה ערותו, אם כן למה קלל כנען? ראה בנבואה כי רע יהיה הוא וזרעו עד עולם. ולא קלל חם, לפי שהאל ברכו, כמו שאמר: ויברך אלהים את נח ואת בניו (בראשית ט׳:א׳) ולא ראה לקלל מה שברך האל. וכן פרשו רבותינו^י ז״ל (בראשית רבה ל״ו) וכן אמרו: חם חטא וכנען מתקלל? אלא לפי שברכו האל, אמר, לא תנוח קללה במקום ברכה. ויש מהם שאמרו: כי כנען ראה תחלה והגיד לחם לפיכך תלה הקלקלה במקולקל. ומהם אמרו: כי כנען סרסו ובנו הקטן אומר על כנען כי בן בנו יקרא בנו והיה הקטן מבני חם. (כה) ויאמר ארור כנען – קלל כנען על יד נבואה כי נתקימה בו קללתו והאבות היו נזהרין מלהתחתן בכנען מפני שהיה מקולל, כמו שהזהיר אברהם אליעזר עבדו והזהיר יצחק את יעקב בנו. עבד עבדים – כי גם אחיו יהיו עבדים והוא יהיה עבד להם כל שכן לבני שם ויפת. (כו) ויאמר ברוך י״י אלהי שם – אמר זה בדרך נבואה, וזכר השם המיוחד עם שם כי ראה כי בזרע שם יהיה עם מיוחד עובדים השם המיוחד ויקרא אלהים להם, כמו שאמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב (שמות ג׳:ו׳), ואמר על העם ביחוד אלהי ישראל. ויהי כנען עבד למו – לזרע שם. (כז) יפת אלהים – מתרגמינן: ירחיב. יפת – שרשו פתה מבנין הפעיל בשקל: ומלכים יַרַדְּ (ישעיהו מ״א:ב׳) אמר, האלהים ירחיב את גבולו^יא וברכתו אף על פי כן משכן כבודו לא יהיה אלא באהלי שם, והוא רמז לישראל שהיו מזרע שם. ושכן כבוד האל ביניהם במדבר ובארץ ישראל כמו שאמר: ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כ״ט:מ״ה) ואמר משה רבינו: ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה (שמות ל״ג:ט״ז). ויהי כנען עבד למו – לבני יפת גם כן יהיה עבד. (כח) ויחי נח – כבר כתבנו כי ספור השנים באלה הנזכרים שנותיהם להודיע תחלת חדוש העולם לכל דור ודור כי ממספר השנים יודע מספור התורה וממספר הנכתב בנביאים. (כט) ויהיו – מבואר הוא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ עיינו בהרחבה בדברי רד״ק תהלים קמ״ה:י״ז.

² בנוסח המקרא שלנו כתוב: וייקץ.

^א כן בכ״י מינכן 28. בכ״י מוסקבה 495, פריס 193: ״בתחלת״. פריס 194: ״בתחילת״.

^ב כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״מכת נפש״.

^ג כן בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28, פריס 193, פריס 194. אולם בפסוק: ״והשלחתי״.

^ד כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״שאמר הנה״.

^ה כן בפסוק. המלה חסרה בכ״י פריס כי״ח 134, מוסקבה 495, מינכן 28.

^ו כן בכ״י פריס 193. בכ״י פריס 194: ״לענש״. בכ״י מינכן 28: ״לענשו״. בכ״י מוסקבה 495: ״נענש״.

^ז כן בכ״י מוסקבה 495, מינכן 28, פריס 194. בכ״י פריס 193: ״ובב״ר״.

^ח כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״בתחלה״.

^ט כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495: ״את״.

^י כן בכ״י מינכן 28, פריס 193: ״רז״ל״. בכ״י מוסקבה 495 רק: ״ז״ל״.

^יא כן בכ״י מינכן 28, פריס 193. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״גבולו״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון