(א)הֵן־תֹּחַלְתּ֥וֹנִכְזָ֑בָההֲגַ֖םאֶל־מַרְאָ֣יויֻטָֽל׃ (ב)לֹֽא־אַ֭כְזָרכִּ֣ייְעוּרֶ֑נּוּוּמִ֥יה֝֗וּאאלְפָנַ֥ייִתְיַצָּֽב׃ (ג)מִ֣יהִ֭קְדִּימַנִיוַאֲשַׁלֵּ֑םתַּ֖חַתכׇּל־הַשָּׁמַ֣יִםלִי־הֽוּא׃ (ד) (לא) [לוֹ־]אַחֲרִ֥ישׁבַּדָּ֑יווּדְבַר־גְּ֝בוּר֗וֹתוְחִ֣יןעֶרְכּֽוֹ׃ (ה)מִֽי־גִ֭לָּהפְּנֵ֣ילְבוּשׁ֑וֹבְּכֶ֥פֶלרִ֝סְנ֗וֹמִ֣ייָבֽוֹא׃ (ו)דַּלְתֵ֣יפָ֭נָיומִ֣יפִתֵּ֑חַסְבִיב֖וֹתשִׁנָּ֣יואֵימָֽה׃ (ז)גַּ֭אֲוָהאֲפִיקֵ֣ימָגִנִּ֑יםסָ֝ג֗וּרחוֹתָ֥םצָֽר׃ (ח)אֶחָ֣דבְּאֶחָ֣דיִגַּ֑שׁוּוְ֝ר֗וּחַלֹא־יָבֹ֥אבֵינֵיהֶֽם׃ (ט)אִישׁ־בְּאָחִ֥יהוּיְדֻבָּ֑קוּיִ֝תְלַכְּד֗וּוְלֹ֣איִתְפָּרָֽדוּ׃ (י)עֲֽ֭טִישֹׁתָיותָּ֣הֶלא֑וֹרוְ֝עֵינָ֗יוכְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃ (יא)מִ֭פִּיולַפִּידִ֣יםיַהֲלֹ֑כוּכִּיד֥וֹדֵיאֵ֝֗שׁביִתְמַלָּֽטוּ׃ (יב)מִ֭נְּחִירָיויֵצֵ֣אעָשָׁ֑ןכְּד֖וּדנָפ֣וּחַוְאַגְמֹֽן׃ (יג)נַ֭פְשׁוֹגֶּחָלִ֣יםתְּלַהֵ֑טוְ֝לַ֗הַבמִפִּ֥יויֵצֵֽא׃ (יד)בְּֽ֭צַוָּארוֹיָלִ֣יןעֹ֑זוּ֝לְפָנָ֗יותָּד֥וּץדְּאָבָֽה׃ (טו)מַפְּלֵ֣יבְשָׂר֣וֹדָבֵ֑קוּיָצ֥וּקעָ֝לָ֗יובַּל־יִמּֽוֹט׃ (טז)לִ֭בּוֹיָצ֣וּקכְּמוֹ־אָ֑בֶןוְ֝יָצ֗וּקכְּפֶ֣לַחתַּחְתִּֽית׃ (יז)מִ֭שֵּׂתוֹיָג֣וּרוּאֵלִ֑יםמִ֝שְּׁבָרִ֗יםיִתְחַטָּֽאוּ׃ (יח)מַשִּׂיגֵ֣הוּחֶ֭רֶבבְּלִ֣יתָק֑וּםחֲנִ֖יתמַסָּ֣עוְשִׁרְיָֽה׃ (יט)יַחְשֹׁ֣בלְתֶ֣בֶןבַּרְזֶ֑ללְעֵ֖ץרִקָּב֣וֹןנְחוּשָֽׁה׃ (כ)לֹא־יַבְרִיחֶ֥נּוּבֶן־קָ֑שֶׁתלְ֝קַ֗שׁנֶהְפְּכוּ־ל֥וֹאַבְנֵי־קָֽלַע׃ (כא)כְּ֭קַשׁנֶחְשְׁב֣וּתוֹתָ֑חוְ֝יִשְׂחַ֗קלְרַ֣עַשׁכִּידֽוֹן׃ (כב)תַּ֭חְתָּיוחַדּ֣וּדֵיחָ֑רֶשׂגיִרְפַּ֖דחָר֣וּץעֲלֵי־טִֽיט׃ (כג)יַרְתִּ֣יחַכַּסִּ֣ירמְצוּלָ֑היָ֝֗םדיָשִׂ֥יםכַּמֶּרְקָחָֽה׃ (כד)אַ֭חֲרָיויָאִ֣ירנָתִ֑יביַחְשֹׁ֖בתְּה֣וֹםלְשֵׂיבָֽה׃ (כה)אֵֽין־עַל־עָפָ֥רמׇשְׁל֑וֹהֶ֝עָשׂ֗וּלִבְלִי־חָֽת׃ (כו)אֵֽת־כׇּל־גָּבֹ֥הַּיִרְאֶ֑הה֝֗וּאהמֶ֣לֶךְעַל־כׇּל־בְּנֵי־שָֽׁחַץ׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
אה֝֗וּא א=ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)
באֵ֝֗שׁ א=אֵ֝שׁ (השמטת נקודת הרביע)
גחַדּ֣וּדֵי חָ֑רֶשׂ =א?,ל,ש1,ק-מ ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה) • א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ (מקף בתיבת משרת?) • האזור בין שתי התיבות מטושטש, והתיבות צמודות, אך בהגדלה נראה בקושי שאולי ייתכן שנשאר בו רושם של מקף.
דיָ֝֗ם א=יָ֝ם (השמטת נקודת הרביע)
הה֝֗וּא א=ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)
E/ע
ר׳ יוסף קמחי הפירוש הארוך
הערותNotes
(א)הן תוחלתו נכזבה – שיהיו מיחלים ובוטחים לצוד אותו, לא יתכן.
הגם אל מראיו יוטל – יוטל מן המים ליבשה חתיכות חתיכות כמו שעושין לדג אחר.
(ב-ג)לא אכזר – אביר, כי יעורנו – אין אכזר ואין גביר בעולם שיתגר בו מלחמה.
והוא לפני יתיצב – כי גבורתי שמתי בו, והנלחם עמו נלחם עמי.
מי הקדימני ואשלם – מי שרצה להלחם יקדים הוא תחלה ואני אשלם לו כפל כפלים.
כי תחת כל השמים לי הוא – וממשלתי ויכלתי.
ויש מפרשים: מי הוא לפני יתיצב לא אכזר עבור שיוכל להתגר, שאפילו אותו שיאמר מי הוא לפני יתיצב.
(ד)לא אחריש בדיו – כמו גבורתו.א וחין ערכו – כמו ׳חן׳, ובִן – ׳בין׳, ׳נר׳ – ׳ניר׳, ׳רש׳ – ׳ריש׳, אחדים הם.
(ה)מי גלה פני לבושו – קשקשותיו.
בכפל רסנו מי יבא – מי הוא אשר יוכל לבוא בכפל הרסן להכניסו שם.
(ו)דלתי פניו – שפתיו.
(ז-ח)אפיקי מגינים – חוזק קשקשותיו שהם סגורים.
חותם צר – דחוק אחד באחד יגשו.
(י)עטישותיו תהל אור – אפיו, ׳מעטסה׳ בלשון ערבי.
(יא)כידודי אש – כאודי אש ולפידים.
(יב)כדוד נפוח – סיר נפוח.
ואגמון – מן אגםב מים (תהלים קי״ד:ח׳).
(יג)נפשו – נשמתו.ג(יד)תדוץ דאבה – כל מכאוב שבעולם הוא לפניו שמחה.
(טו-טז)יצוק עליו בל ימוט – פעול, מפני בשרו דבק לבו, הוא יצוק כמו אבן – שלא יפחד, דבק הוא. ויצוק שלא ירעש כמו פלח תחתית של הרחים שלא תזוז ממקומה.
(יז)משתו יגורו אלים – ומפחדו יפחדו כל חזקים.
משברים יתחטאו – יחסרו משברים ומיגונות אחרים שבעולם לא יזכרו ומפחדו.
(יח-יט)משיגהו חרב בלי תקום – לא תקום ולא תהיה1 שתשיגהו לעולם חרב וכל כלי מלחמה, בעבור כי כתבן יחשוב הברזל.
(כב)תחתיו חדודי חרש – מרגליות מזהירות כשמש, מן האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳:ז׳).
ירפד חרוץ עלי טיט – חרוץ שבים וטיטד אחד אל אחד.
(כג)ים ישים כמרקחה – כל הים נגדו קטן כבית מרקחה ומשברים.
(כד)אחריו יאיר נתיב – מן הלפידים אשר יהלכו מפיו.
יחשוב תהום לשיבה – התהום הוא כולו לבן כאלו הוא שיבה, שיבה מן האורה היוצאת ממנו, ויחשוב נופל על הרואה שיראנו לבן יחשבנו שיבה.
(כה)אין על עפר משלו – מושל עליו. ויתכן פירושו: דומה לו בגבורתו.
העשו לבלי חת – הוא אצלו כל אשר היו עושים, כי לא אמר שיעשו. וה״א העשו במקום ׳אשר׳, כה״א ההלכוא אתו (יהושע י׳:כ״ד), ההושיבו נשים (עזרא י׳:י״ז), ועשו על משקל ׳בנו׳, ׳קנו׳.
(כו)את כל גבוה יראה – ישחק, ילעג, כמו אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א׳:ו׳), המה יביטו יראו וילעגו וישחקו.
בני שחץ – בני גבוה, והוא לשון תלמוד.
מהדורת על־התורה המבוססת על כתב יד בהמ"ל 985 (ברשות ספריית בית המדרש ללימודי יהדות) וטיוטה מעזבונו של פרופ' אפרים תלמג'