×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
אסתר ט׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וּבִשְׁנֵים֩ עָשָׂ֨ר חֹ֜דֶשׁ הוּא⁠־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֗ר בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בּ֔וֹ אֲשֶׁ֨ר הִגִּ֧יעַ דְּבַר⁠־הַמֶּ֛לֶךְ וְדָת֖וֹ לְהֵעָשׂ֑וֹת בַּיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר שִׂבְּר֜וּ אֹיְבֵ֤י הַיְּהוּדִים֙ לִשְׁל֣וֹט בָּהֶ֔ם וְנַהֲפ֣וֹךְ ה֔וּא אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלְט֧וּ הַיְּהוּדִ֛ים הֵ֖מָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶֽם׃ (ב) נִקְהֲל֨וּ הַיְּהוּדִ֜ים בְּעָרֵיהֶ֗ם בְּכׇל⁠־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁא לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בִּמְבַקְשֵׁ֖י רָֽעָתָ֑ם וְאִישׁ֙ לֹא⁠־עָמַ֣ד לִפְנֵיהֶ֔םב כִּֽי⁠־נָפַ֥ל פַּחְדָּ֖ם עַל⁠־כׇּל⁠־הָעַמִּֽים׃ (ג) וְכׇל⁠־שָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִ֣ים וְהַפַּח֗וֹת וְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ מְנַשְּׂאִ֖ים אֶת⁠־הַיְּהוּדִ֑ים כִּֽי⁠־נָפַ֥ל פַּֽחַד⁠־מׇרְדֳּכַ֖י עֲלֵיהֶֽם׃ (ד) כִּֽי⁠־גָד֤וֹלג מׇרְדֳּכַי֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְשׇׁמְע֖וֹ הוֹלֵ֣ךְ בְּכׇל⁠־הַמְּדִינ֑וֹת כִּֽי⁠־הָאִ֥ישׁ מׇרְדֳּכַ֖י הוֹלֵ֥ךְ וְגָדֽוֹל׃ (ה) וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכׇל⁠־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת⁠־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃ (ו) וּבְשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֗ה הָרְג֤וּ הַיְּהוּדִים֙ וְאַבֵּ֔ד חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ׃ (ז) וְאֵ֧ת ׀ פַּרְשַׁנְדָּ֛תָאד וְאֵ֥ת ׀ דַּֽלְפ֖וֹן וְאֵ֥ת ׀ אַסְפָּֽתָא׃ (ח) וְאֵ֧ת ׀ פּוֹרָ֛תָא וְאֵ֥ת ׀ אֲדַלְיָ֖א וְאֵ֥ת ׀ אֲרִידָֽתָא׃ (ט) וְאֵ֤ת ׀ פַּרְמַ֙שְׁתָּא֙ה וְאֵ֣ת ׀ אֲרִיסַ֔י וְאֵ֥ת ׀ אֲרִדַ֖יו וְאֵ֥ת ׀ וַיְזָֽתָאז׃ (י) עֲ֠שֶׂ֠רֶת בְּנֵ֨י הָמָ֧ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֛תָא צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִ֖ים הָרָ֑גוּ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת⁠־יָדָֽם׃ (יא) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בָּ֣א מִסְפַּ֧ר הַֽהֲרוּגִ֛ים בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (יב) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֗ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֡ה הָרְגוּ֩ הַיְּהוּדִ֨ים וְאַבֵּ֜ד חֲמֵ֧שׁ מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ וְאֵת֙ עֲשֶׂ֣רֶת בְּנֵֽי⁠־הָמָ֔ן בִּשְׁאָ֛ר מְדִינ֥וֹת הַמֶּ֖לֶךְ מֶ֣ה עָשׂ֑וּ וּמַה⁠־שְּׁאֵֽלָתֵךְ֙ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֔ךְ וּמַה⁠־בַּקָּשָׁתֵ֥ךְ ע֖וֹד וְתֵעָֽשׂ׃ (יג) וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ אִם⁠־עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִנָּתֵ֣ן גַּם⁠־מָחָ֗ר לַיְּהוּדִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשׁוּשָׁ֔ן לַעֲשׂ֖וֹת כְּדָ֣ת הַיּ֑וֹם וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי⁠־הָמָ֖ן יִתְל֥וּ עַל⁠־הָעֵֽץ׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהֵֽעָשׂ֣וֹת כֵּ֔ן וַתִּנָּתֵ֥ן דָּ֖ת בְּשׁוּשָׁ֑ן וְאֵ֛ת עֲשֶׂ֥רֶת בְּנֵֽי⁠־הָמָ֖ן תָּלֽוּ׃ (טו) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ [הַיְּהוּדִ֣ים] (היהודיים) אֲשֶׁר⁠־בְּשׁוּשָׁ֗ן גַּ֠ם בְּי֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וַיַּֽהַרְג֣וּ בְשׁוּשָׁ֔ן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָׁלְח֖וּ אֶת⁠־יָדָֽם׃ (טז) וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ׀ וְעָמֹ֣ד עַל⁠־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרוֹג֙ח בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת⁠־יָדָֽם׃ (יז) בְּיוֹם⁠־שְׁלוֹשָׁ֥הט עָשָׂ֖ר לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וְנ֗וֹחַ בְּאַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ (יח) [וְהַיְּהוּדִ֣ים] (והיהודיים) אֲשֶׁר⁠־בְּשׁוּשָׁ֗ן נִקְהֲלוּ֙ בִּשְׁלוֹשָׁ֤הי עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וּבְאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ וְנ֗וֹחַ בַּחֲמִשָּׁ֤ה עָשָׂר֙ בּ֔וֹ וְעָשֹׂ֣ה אֹת֔וֹ י֖וֹם מִשְׁתֶּ֥ה וְשִׂמְחָֽה׃ (יט) עַל⁠־כֵּ֞ן הַיְּהוּדִ֣ים [הַפְּרָזִ֗ים] (הפרוזים) הַיֹּשְׁבִים֮ בְּעָרֵ֣י הַפְּרָזוֹת֒ עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר שִׂמְחָ֥ה וּמִשְׁתֶּ֖ה וְי֣וֹם ט֑וֹב וּמִשְׁלֹ֥חַיא מָנ֖וֹת אִ֥ישׁ לְרֵעֵֽהוּ׃ (כ) וַיִּכְתֹּ֣ב מׇרְדֳּכַ֔י אֶת⁠־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל⁠־כׇּל⁠־הַיְּהוּדִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּכׇל⁠־מְדִינוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ הַקְּרוֹבִ֖ים וְהָרְחוֹקִֽים׃ (כא) לְקַיֵּם֮ עֲלֵיהֶם֒ לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֠ת י֣וֹם אַרְבָּעָ֤ה עָשָׂר֙ לְחֹ֣דֶשׁ אֲדָ֔ר וְאֵ֛ת יוֹם⁠־חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר בּ֑וֹ בְּכׇל⁠־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃ (כב) כַּיָּמִ֗ים אֲשֶׁר⁠־נָ֨חוּ בָהֶ֤ם הַיְּהוּדִים֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔םיב וְהַחֹ֗דֶשׁ אֲשֶׁר֩ נֶהְפַּ֨ךְ לָהֶ֤ם מִיָּגוֹן֙ לְשִׂמְחָ֔ה וּמֵאֵ֖בֶל לְי֣וֹם ט֑וֹב לַעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֗ם יְמֵי֙ מִשְׁתֶּ֣ה וְשִׂמְחָ֔ה וּמִשְׁלֹ֤חַיג מָנוֹת֙ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֔הוּ וּמַתָּנ֖וֹת לָֽאֶבְיֹנִֽיםיד׃ (כג) וְקִבֵּל֙ הַיְּהוּדִ֔ים אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־הֵחֵ֖לּוּ לַעֲשׂ֑וֹת וְאֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־כָּתַ֥ב מׇרְדֳּכַ֖י אֲלֵיהֶֽם׃ (כד) כִּי֩ הָמָ֨ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֜תָא הָֽאֲגָגִ֗י צֹרֵר֙ כׇּל⁠־הַיְּהוּדִ֔ים חָשַׁ֥ב עַל⁠־הַיְּהוּדִ֖ים לְאַבְּדָ֑ם וְהִפִּ֥לטו פּוּר֙ ה֣וּא הַגּוֹרָ֔ל לְהֻמָּ֖ם וּֽלְאַבְּדָֽם׃ (כה) וּבְבֹאָהּ֮ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֒לֶךְ֒ אָמַ֣ר עִם⁠־הַסֵּ֔פֶר יָשׁ֞וּב מַחֲשַׁבְתּ֧וֹ הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר⁠־חָשַׁ֥ב עַל⁠־הַיְּהוּדִ֖ים עַל⁠־רֹאשׁ֑וֹ וְתָל֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת⁠־בָּנָ֖יו עַל⁠־הָעֵֽץ׃ (כו) עַל⁠־כֵּ֡ן קָֽרְאוּ֩ לַיָּמִ֨ים הָאֵ֤לֶּה פוּרִים֙ עַל⁠־שֵׁ֣ם הַפּ֔וּר עַל⁠־כֵּ֕ן עַל⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵ֖י הָאִגֶּ֣רֶת הַזֹּ֑את וּמָֽה⁠־רָא֣וּ עַל⁠־כָּ֔כָה וּמָ֥ה הִגִּ֖יעַ אֲלֵיהֶֽם׃ (כז) קִיְּמ֣וּ [וְקִבְּל֣וּ] (וקבל) הַיְּהוּדִים֩ ׀ עֲלֵיהֶ֨ם ׀ וְעַל⁠־זַרְעָ֜ם וְעַ֨ל כׇּל⁠־הַנִּלְוִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכׇל⁠־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה׃ (כח) וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵ֠לֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכׇל⁠־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא⁠־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ (כט) וַ֠תִּכְתֹּ֠בטז אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת⁠־אֲבִיחַ֛יִל וּמׇרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת⁠־כׇּל⁠־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפֻּרִ֛יםיז הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית׃ (ל) וַיִּשְׁלַ֨ח סְפָרִ֜ים אֶל⁠־כׇּל⁠־הַיְּהוּדִ֗ים אֶל⁠־שֶׁ֨בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מַלְכ֖וּת אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ דִּבְרֵ֥י שָׁל֖וֹם וֶאֱמֶֽת׃ (לא) לְקַיֵּ֡םיח אֶת⁠־יְמֵי֩יט הַפֻּרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בִּזְמַנֵּיהֶ֗ם כַּאֲשֶׁר֩ קִיַּ֨ם עֲלֵיהֶ֜ם מׇרְדֳּכַ֤י הַיְּהוּדִי֙ וְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וְכַאֲשֶׁ֛ר קִיְּמ֥וּ עַל⁠־נַפְשָׁ֖ם וְעַל⁠־זַרְעָ֑ם דִּבְרֵ֥י הַצּוֹמ֖וֹתכ וְזַעֲקָתָֽם׃ (לב) וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ =ש1,ק-מ ובדפוסים
• ל?!=אֳחַשְׁוֵר֔וֹשׁ (חטף קמץ באות אל״ף?), וכך בהקלדה; אך נקודת הקמץ בצבע אחר וייתכן שמדובר בכתם.
• הערת דותן
ב לִפְנֵיהֶ֔ם =א(ס),ל,ש1,ק-מ ומסורות-א,ל ומ״ש (אות למ״ד בהתחלה).
• מ״ג דפוס ונציה=בִּפְנֵיהֶ֔ם (אות בי״ת במקום למ״ד בהתחלה); וראו עוד בהערת הנוסח על אסתר ח,יא, וכן במגילות אשכנז.
ג כִּֽי⁠־גָד֤וֹל
• הקלדה=כִּֽי⁠־גָ֤דוֹל (טעם המהפך בגימ״ל!) בעקבות קריאה מפוקפקת של BHS.
ד פַּרְשַׁנְדָּ֛תָא =מ״ש באות תי״ו קטנה, וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ק-מ,ב1=פַּרְשַׁנְדָּ֛תָא באות תי״ו רגילה
ה פַּרְמַ֙שְׁתָּא֙ =מ״ש באות שי״ן קטנה, וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ק-מ,ב1=פַּרְמַ֙שְׁתָּא֙ באות שי״ן רגילה
ו אֲרִדַ֖י =ל,ב1,ק13[לאחר תיקון ונמסר עליו <ל׳ וחס׳>],פטרבורג-EVR-II-B-92,פטרבורג-EVR-II-B-55 ובמ״ק דפוס ונציה <ל׳ וחס׳> ובמ״ג דפוס ונציה (בפנים), ובכתבי⁠־יד ספרדים מדויקים (ש2, טולדו [לאחר תיקון], קטלוניה, ליסבון [לאחר תיקון ונמסר עליו <ל׳ וחס׳>]). מכיון שהערות המסורה תומכות באופן חד-צדדי בכתיב החסר, נראה שהיה צריך לכתוב את התיבה חסרה אפילו בלי כתבי⁠־היד הנוספים. וראו בדברי המ״ש שמחזקים את המסירה הזו: <אם מילת ״ארידי״ מלא יו״ד או חסר? במקרא גדולה חסר יו״ד ונמסר עליו: ״לית וחסר״. וכן נכתב ונמסר במקרא כתב⁠־יד. ואולם בספרים אחרים ישנים מהדפוס וכתבי⁠־יד מלא יו״ד, וכן כתב ר׳ מאיר במגלותיו.> בכתיב חסר הכריעו דותן וברויאר (בשתי מהדורותיו האחרונות) ומג״ה. לדיון רחב ראו מאמרו של אדם בן-נון, ״ארידי / ארדי״ (תשע״ד), וכמו כן את התגובה המפורטת שנכתבה על מאמרו.
• ק-מ=אֲרִידַ֖י (כתיב מלא יו״ד), וכן הוא בדפוסים ובמהדורת קורן (בעקבות הדעה האחרונה בהערת מ״ש), סימנים, מכון ממרא)
ז וַיְזָֽתָא =מסורה (ובדפוסים וקורן)
• ל,ק-מ,ב1=וַיְזָֽתָא (אין אות גדולה ואין אות קטנה)
ח וְהָרוֹג֙ =ק-מ,ב1 ומסורות טברניות ומ״ש (כתיב מלא וי״ו), וכך אצל ברויאר ומג״ה.
• ברויאר הביא עוד כת״י [ש2] שתומך בכתיב המלא והטיל ספק בנכונותו של מסורת-ל.
• ל,מסורת-ל?=וְהָרֹג֙ (כתיב חסר וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ט שְׁלוֹשָׁ֥ה =ק-מ,ב1 ומסורות-א,ל ובמ״ג דפוס ונציה
• ל!=שְׁלֹשָׁ֥ה (כתיב חסר וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
י בִּשְׁלוֹשָׁ֤ה =ק-מ,ב1 ומסורות-א,ל
• ל!=בִּשְׁלֹשָׁ֤ה (כתיב חסר וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
יא וּמִשְׁלֹ֥חַ =א(ס),ש1,ק-מ,ב1 ומסורות-א,ל וטברנית
• ל!=וּמִשְׁל֥וֹחַ (כתיב מלא וי״ו) וכך מקובל במגילות האשכנזיות הנפוצות.
יב מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם =ש1,ק-מ,ב1 ומסורות-א,ל וטברנית
• ל!=מֵא֣וֹיְבֵיהֶ֔ם (כתיב מלא וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
יג וּמִשְׁלֹ֤חַ =א(ס),ש1,ק-מ,ב1 ומסורות-א,ל וטברניות
• ל!=וּמִשְׁל֤וֹחַ (כתיב מלא וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
יד לָֽאֶבְיֹנִֽים =א(ס),ק-מ,ב1 ומסורות-א,ל וטברנית ומ״ש
• ל,ש1=לָֽאֶבְיוֹנִֽים (כתיב מלא וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
טו וְהִפִּ֥ל =א(ס),ש1,ק-מ,ב1 ומסורות-א,ל וטברניות ובדפוסים
• ל!=וְהִפִּ֥יל (כתיב מלא יו״ד)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
טז וַ֠תִּכְתֹּ֠ב תי״ו ראשונה גדולה ע״פ המסורה במ״ג דפוס ונציה ומ״ש (ובדפוסים וקורן)
• ל=וַ֠תִּכְתֹּב (אין אות גדולה)
• ע״פ ל-גדולות דווקא התי״ו השנייה גדולה, וברשימה בכתי״ל בראש דברי הימים התיבה אינה מופיעה כלל.
יז הַפֻּרִ֛ים =ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית ומ״ג דפוס ונציה
• ל!,ש1=הַפּוּרִ֛ים (כתיב מלא וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
יח לְקַיֵּ֡ם
• במגילות האשכנזיות הנפוצות מקובל ע״פ קסת הסופר לכתוב ״לְקַיֵּ֡ים״ בכתיב מלא יו״ד.
יט אֶת⁠־יְמֵי֩ =ל ובדפוסים
• הקלדה=אֵת⁠־יְמֵי֩ (בצירה!) בעקבות BHS.
כ הַצּוֹמ֖וֹת =ש1,ק-מ,ב1 ומ״ש ומסורה (כתיב מלא וי״ו ומלא וי״ו)
• ל=הַצֹּמ֖וֹת (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
E/ע
הערותNotes
(א-ג) ושמא תאמר: עם מפוזר ומפורד בין העמים (אסתר ג׳:ח׳) אחדא בעיר ושנים ממשפחה,⁠1 היאך נתנו להם שרי המדינות לשלוט בשונאיהם, לכך נאמר: וכלב שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות {וגו׳} מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. (י) עשרת בני המן בן המדתא צורר היהודים הרגו ובביזה לא שלחו את ידם – שלא יאמרו בשביל ממונם הרגום, לא מפני שהם שונאים להם.⁠ג (יב) ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן תלו ובשאר מדינות המלך מה עשו – כאילו מצטער על הדבר ומתוך דאגה נשא קל וחומר: בשושן הבירה שהיה להם לירא להרוג בעם המלך מפחד המלך, הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש, קל וחומר בשאר מדינות המלך, שאין המלך שרוי במדינה, מה עשו.
ושמא תאמרי שאני ניחם על מה שאמרתי לך במשתה היין: מה שאילתך וינתן לך (אסתר ה׳:ו׳) – גם עתה במקומי אני עומד: מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש.
(יג) ותאמר אסתר אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום – אמרה לו אם בעיניך דבר גדול שהרגו משונאיהם חמש מאות איש (אסתר ט׳:י״ב), בעיניי הוא דבר קטן, אבל אם טוב על המלך לעשות את בקשתי, ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום.
ואת עשרת בני המן שהרגום כברד יתלו על העץ – לאחר מיתתןה להפחיד את האויבים {אשר לא ירימו ידם עוד נגד ישראל}.⁠ו
(טז) אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על נפשם – פתרונו: על מבקשי נפשם.
ונוח מאויביהם – פתרונו: כדי לנוח מאויביהם, ודומה לו: והניחותי לךז מכל אויביך (שמואל ב ז׳:י״א).
(יח-יט) על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות – שלא נקמו בשונאיהם כי אם בשלשה עשרח בלבד, עושים את יום ארבעה עשר בו לחדש אדר שמחה וששון ומשתה ויום טוב – ביום שנחו בו מאויביהם. והיהודים אשר בשושן נקהלו – על אויביהם בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו, עושים {יום חמשה עשר בו}⁠ט משתה ושמחה. (כ) ויכתוב מרדכי את הדברים האלה – כל האמור למעלה: כיצד נתקנא המן למרדכי, וכיצד נשאת אסתר למלכות וביטלה גזירתו, הכל כתב: מה ראו (אסתר ט׳:כ״ו) – לעשות משתה, ומה הגיע אליהם (אסתר ט׳:כ״ו) – זו גזירת המן וישועת אסתר ומרדכי, וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש. (כא) לקיים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר – היהודים הפרזים.
ואת יום חמשה עשר בו – היהודיםי אשר בשושן, בכל שנה ושנה.
(כב) ומשלוח מנות איש לרעהו – שאינויא צריך לו.
ומתנות לאביוניםיב – מפנייג שהם צריכים.
(כג) וקיבל היהודים – וקבלת היהודים אשר החלו לעשות. כך כתבו להם: אחינו כל בית ישראל אשר בכל מדינות המלך אחשורוש, יודע לכם שכבר החלו לעשות יום טוב במקומינו בי״ד ובט״ו באדר.
ואת אשר כתב מרדכי עליהםיד – שינהוג הדבר לדורות.
(כד) ומה ראו לעשות יום טוב, ומה ראה אחשורוש שגזר להשמיד ולהרוג את כל היהודים (אסתר ג׳:י״ג), כי המן בן המדתא האגגי צורר כלטו היהודים אשר חשב על היהודים לאבדם. כעיניין הזה היה כתוב באגרת: איש אחד קם עלינו לאבדינו בימי המלך אחשורוש, והמן שמו, והיתה לנו אחות מזרע בנימן ושמה אסתר, ותלקח אסתר אל המלך (אסתר ב׳:ט״ז), (כה-כו) ובבואה לפני המלך – לבקש מלפניו על עמה (אסתר ד׳:ח׳).
אמר המלך, עם הספר – שכבר הגיע לכם הפעם הראשון, להעביר את רעת המן האגגי (אסתר ח׳:ג׳). לבד מדברי האגרת הראשונה אמר דבר זה: שישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ – יוודע לכם אחינו בית ישראל שכבר תלו אותו ואת בניו על העץ, כי באגרת הראשונהטז לא נכתב כי אם להעביר את רעת המן האגגי (אסתר ח׳:ג׳), אשר ישלטו היהודיםיז המה בשונאיהם (אסתר ט׳:א׳). אבל באגרת זאת לא נכתב מה ראו על ככה שגזרו להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים (אסתר ג׳:י״ג), ומה ראו עכשיו שיהא הדבר נהפוך אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם (אסתר ט׳:א׳), כי השעה היתה דחוקה, ולא היתה שעה להאריך באיגרות. ולא כתבו בהם כי אם להעביר את רעת המן האגגי (אסתר ח׳:ג׳), ואשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם (אסתר ט׳:א׳), כי הרצים יצאו דחופים בדבר המלך (אסתר ח׳:י״ד), ולא היה פנאי להאריך. אבל באגרת הפורים הזאת השנית, הודיעו ליהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש, מה ראה אחשורוש לשעבר שגזר להשמיד את כל היהודים, ומה ראה עכשיו להעביר את רעת המן האגגי ושישלטו היהודים המה בשנאיהם ולעשות ימי משתה ושמחה (אסתר ט׳:כ״ב). {הכל כתבו להם}⁠יח באיגרת הפורים הזאת השנית (אסתר ט׳:כ״ט), דכתיב: ויכתוב מרדכי את הדברים האלה, וישלח ספרים וג׳יט לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה (אסתר ט׳:כ׳-כ״א).
(כז) קיימו וקיבלו היהודים עליהם לעשות ועל זרעם – כשהיגיעה האיגרת זאת אליהם, שכתב מרדכי עליהם לעשות ימי משתה ושמחה (אסתר ט׳:כ״ב) בכל שנה ושנה, והם קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם – אילו הגרים,⁠כ ולא יעבר להיות עשים את שני הימים האלה. (כח) והימים האלה נזכריםכא – על ידי מקראכב מגילה.
ונעשים – ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (אסתר ט׳:כ״ב).
(כט-לא) ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את איגרת הפורים – פתרונו: כל חיזוק שיכלו לעשות בדבר לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית – פתרונו: לקיים את איגרת השנית שכתוב בה לעשות פורים לקיים את ימי הפורים האלהכג בזמניהם, במקום דברי הצומות וזעקתם. (לב) ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים {האלה} ונכתב בספר – פתרונו: ציוי אסתר, כמו: ואת מאמר מרדכי אסתר עושה (אסתר ב׳:כ׳).⁠כד רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו לשון הפסוק בירמיהו ג׳:י״ד.
א כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״אשר״.
ב כן בפסוק ובכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״לכל״.
ג כן בכ״י פראג. בכ״י המבורג: ״אותם״.
ד כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג חסרה מלת: ״כבר״.
ה כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג חסר: ״לאחר מיתתן״.
ו ההשלמה מכ״י המבורג, ואפשר שהושמט ע״י הדומות (עד אמצע פסוק ט״ז) בכ״י פראג.
ז כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג הושמטו המלים: ״והניחותי לך״.
ח כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״בשלש עשרה״.
ט ההשלמה מכ״י המבורג. בכ״י פראג המלים חסרות (וכתוב ״עשים״ בניקוד חסר).
י כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״והיהודים״.
יא כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״ושאין״.
יב כן בפסוק ובכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״ולאביונים מתנת״.
יג כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״בפני״.
יד כן בכ״י פראג, המבורג ובהרבה כ״י. בנוסחאות שלנו: ״אליהם״.
טו כן בפסוק ובכ״י המבורג. בכ״י פראג חסרה מלת: ״כל״.
טז כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״הראשונות״.
יז כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג חסרה מלת: ״היהודים״.
יח ההשלמה מכ״י המבורג. המלים חסרות בכ״י פראג.
יט כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג חסר: ״וג׳⁠ ⁠⁠״.
כ בכ״י המבורג מופיע כאן ״כעינין שנאמר ונלוה הגר עליהם (ישעיהו י״ד:א׳)״, אולם מלים אלה כנראה שאובות מפירוש רשב״ם (ולא מפירוש ר״י קרא) והן חסרות בכ״י פראג.
כא כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג נוספה כאן מלת: ״ונעשים״.
כב כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״המקרא״.
כג כן בפסוק ובכ״י המבורג. בכ״י פראג יש שיבוש וחסרה מלת: ״האלה״.
כד בספר האסופות מובא ביאור אחר בשם ר׳ יוסף קרא: ״ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה – מאמר שאמרה אסתר למלך בשם מרדכי גרם לדברי הפורים האלה. וכן אמ׳ רבו׳ (מגילה ט״ו.): האו׳ דב׳ בשם אומרו מביא גאלה לעולם שנ׳ ותאמ׳ אסתר וגו׳.⁠״
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×