R. Yosef Kara First Commentary Esther 3 – ר' יוסף קרא פירוש א אסתר ג‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) אַחַ֣ר׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת⁠־הָמָ֧ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת⁠־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כׇּל⁠־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ (ב) וְכׇל⁠־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר⁠־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי⁠־כֵ֖ן צִוָּה⁠־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמׇ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה׃ (ג) וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר⁠־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמׇרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ (ד) וַיְהִ֗י [כְּאׇמְרָ֤ם] (באמרם) אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י כִּֽי⁠־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר⁠־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃ (ה) וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי⁠־אֵ֣ין מׇרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃ (ו) וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤חַ^א יָד֙ בְּמׇרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי⁠־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת⁠־עַ֣ם מׇרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת⁠־כׇּל⁠־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכׇל⁠־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מׇרְדֳּכָֽי׃ (ז) בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא⁠־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֖ר הוּא⁠־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃ (ח) וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם⁠־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכׇּל⁠־עָ֗ם וְאֶת⁠־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין⁠־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם׃ (ט) אִם⁠־עַל⁠־הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם וַעֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֜ים כִּכַּר⁠־כֶּ֗סֶף אֶשְׁקוֹל֙ עַל⁠־יְדֵי֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה לְהָבִ֖יא אֶל⁠־גִּנְזֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (י) וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת⁠־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן⁠־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְהָמָ֔ן הַכֶּ֖סֶף נָת֣וּן לָ֑ךְ וְהָעָ֕ם לַעֲשׂ֥וֹת בּ֖וֹ כַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃ (יב) וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי⁠־הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְֽאֶל⁠־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל⁠־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל⁠־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ׃ (יג) וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל⁠־כׇּל⁠־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת⁠־כׇּל⁠־הַ֠יְּהוּדִ֠ים מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֜ן^ב טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֖ר הוּא⁠־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃ (יד) פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל⁠־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל⁠־הָֽעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (טו) הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א לִשְׁלֹ֤חַ =ק-מ ובדפוסים
• ל!=לִשְׁלֹ֤ח (חסר פתח גנוב בחי״ת)
• הערות דותן והמקליד

^ב מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֜ן =ל ובדפוסים
• הקלדה=מִנַּ֨עַר וְעַד⁠־זָקֵ֨ן (!) בטעות בעקבות BHS עד שתקנו בגירסה 4.20.

E/ע

הערותNotes

(א) אחר הדברים האלה גידל המלך {אחשורוש} את המן {וגו׳} וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו ועבדי המלך, שהגדול גדול קודם וקרוב לכסא המלכות. (ב) וכל עבדי המלך {וגו׳} ומרדכי לא יכרע וגו׳ – בכאן^א סתם מפני מה לא יכרע, ואחריו מפרש. (ד) ויהי כאומרם אליו יום ויום וג׳ – פתרונו: כאומרם אליו יום ויום: מדוע אתה עובר את מצות המלך (אסתר ג׳:ג׳), השיב להם תשובה: מפני שיהודי אנכי, ואין משפט היהודי להשתחוות ולכרוע^ב כי אם לי״י. (ה) וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו – בתחילה עד שלא היגידו להמן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו, לא נתן דעתו לראות אם משתחוה אם לאו, סבור היה שכולם משתחוים לו כמצות המלך, כיון שהיגידו לו שאינו משתחוה לו, נתן דעתו לראות אם משתחווה הוא לו ואם לאו. ומשראה שאינו משתחוה לו וימלא המן חמה. (ו) ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי – אילו היגידו לו שמרדכי משאר אומות, לא היה מעלה בדעתו להשמיד את עמו, שלא יוכל להשמיד את כל אומה שלימה מפני איש אחד. אבל כיון שהגידו לו שהוא מזרע^ג היהודים, ואין לך אומה חלשה כישראל, אותה שעה ויבקש^ד המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש. (ז) בחדש הראשון הוא חדש ניסן {וגו׳} הפיל פור הוא^ה הגורל לפני המן – מצא אחד שבקי להפיל פור.
הוא הגורל – מה שקורין בלשון העברי גורל, קרוי בלשון פרס פור. וצוהו שהפיל פור לפניו באיזה יום ובאיזה חודש יעלה בידו לאבד שונאיהם של ישראל. והתחיל להפיל פור מחדש ניסן, שהיה עומד בו, והיה מפיל על כל חדש וחדש. ומכל חדשי השנה לא עלו בידו, עד חדש שנים עשר, בו עלה לו הגורל שתעמוד לו שעה לאבד שונאיהם של ישראל, ואחר כן הפיל פור הוא הגורל בכמה ימים בחדש, והפיל מיום אל יום,⁠^ו ולא עלה בידו הגורל עד שהגיע לשלשה עשר יום בו. לכך נקוד ומחדש בניגון, לדעת להפרידו מתיבה שלאחריו, להעמידו לבד, ללמדך שמחדש ניסן שהיה עומד בו, היה מפיל פור והולך, ולא נפל לו עד חדש שנים עשר הוא חדש אדר. (ח-ט) וכיון שנפל הגורל, אותה שעה ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים – אין לך אומה שפלה כמוה, מטלטלה וגולה בין האומות.
ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים – מבטלים מצות המלך מפני דתיהם כמו שמפורש בספר מגילה (בבלי מגילה י״ג:).
ושמא תאמר יש בהן הנאה למלכות, לכן נאמר: ולמלך אין שוה להניחם – ולא נוח לך^ז ליהנות מממוני^ח עשרת אלפים ככר כסף ולא להניח אומה שאין לך הנאה מהם, כמו שמפורש: אם על המלך טוב וגו׳.
עושי המלאכה – המלאכה אשר למלך (אסתר ט׳:ג׳), כלי כסף וכלי זהב למלך. (י) ויתנה להמן – ויתן אותה על יד¹ המן לא נאמר, שאם כתב כן, היה משמע שנתנה לגדולה וחשיבות, דוגמת: ויתן אותה על יד יוסף (בראשית מ״א:מ״ב). אבל עכשיו שכתב ויתנה להמן^ט – נתנה לו לעשות בה חותם, כדי לשלוח להשמיד את כל היהודים על פי חותמו.⁠^י (יא) ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו וג׳ – אילו הייתה שוקל הכסף לאבד אומה שיש בה הנאה למלכות, שמא הייתי^יא מקבלו אבל אומה שאין בה הנאה אין שוה להניחם (אסתר ג׳:ח׳) – איני חפץ בכסף שלך ליטול בחינם.
אלא: הכסף נתון לך – פתרונו: הכסף עזוב לך, והעם לעשות בו כטוב בעיניך. (יב) אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו – שאם היו במדינה הרבה לשונות, היה קורא השליח את הכתב בכל לשונות הגוים הנמצאים במדינה. (יג) ושללם לבוז – שאם ימאן אחד מהם לשלוח יד בהן חנם, יטול שללו ויעשה בשכר. (יד) פתשגן הכתב – פתרון הכתב.
גלוי לכל העמים – שיהיו מכירין בני המדינה כל אחד ואחד כתב מדינתן כלשון עמו,⁠^יב עד שיהא גלוי לכל, ובאר היטב. (טו) והמלך והמן ישבו לשתות – מתוך {שמחה שעשו}⁠^יג מחשבתם.
{והעיר שושן נבוכה} – והיהודים אשר בשושן נבוכים – נעים הנה והנה מתוך יגון, וכן נבוכו עדרי בקר^יד כי אין מרעה להם (יואל א׳:י״ח) – נעים הנה והנה באפס מרעה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק בבראשית מ״א:מ״ב.

^א כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג (בחילוף אותיות): ״בבאו״.

^ב כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג חסרה מלת: ״ולכרוע״.

^ג כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג (חסר ״שהוא״): ״שמזרע״.

^ד כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״בקש״.

^ה כן בפסוק ובכ״י המבורג. בכ״י פראג חסרה מלת: ״הוא״.

^ו כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג הושמטו המלים: ״אל יום״.

^ז כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״לו״.

^ח כן בכ״י המבורג (או אולי ״ממני״). בכ״י פראג: ״ממנו״.

^ט כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג חסרה מלת: ״להמן״.

^י כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג: ״חתמו״.

^יא כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג הייתה.

^יב כן בכ״י המבורג. בכ״י פראג חסרה מלת: ״עמו״.

^יג ההשלמה מכ״י המבורג. המלים חסרות בכ״י פראג.

^יד כן בפסוק. בכ״י פראג (בהשפעת המשך הפסוק): צאן. בכ״י המבורג: ״הצאן״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון