R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 9 – ר' יוסף בכור שור במדבר ט‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) {שלישי} וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֣הי״י֣ אֶל⁠־מֹשֶׁ֣ה בְמִדְבַּר⁠־סִ֠ינַ֠י בַּשָּׁנָ֨ה הַשֵּׁנִ֜ית לְצֵאתָ֨ם מֵאֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם בַּחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹֽר׃ (ב) וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת⁠־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ׃ (ג) בְּאַרְבָּעָ֣ה עָשָֽׂר⁠־י֠וֹם בַּחֹ֨דֶשׁ הַזֶּ֜ה בֵּ֧ין הָֽעַרְבַּ֛יִם^א תַּעֲשׂ֥וּ אֹת֖וֹ בְּמֹעֲד֑וֹ^ב כְּכׇל⁠־חֻקֹּתָ֥יו וּכְכׇל⁠־מִשְׁפָּטָ֖יו תַּעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃ (ד) וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה אֶל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַעֲשֹׂ֥ת הַפָּֽסַח׃ (ה) וַיַּעֲשׂ֣וּ אֶת⁠־הַפֶּ֡סַח בָּרִאשׁ֡וֹן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֥וֹם לַחֹ֛דֶשׁ בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם בְּמִדְבַּ֣ר סִינָ֑י כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ו) וַיְהִ֣י אֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָי֤וּ טְמֵאִים֙ לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֔ם וְלֹא⁠־יָכְל֥וּ לַעֲשֹׂת⁠־הַפֶּ֖סַח בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיִּקְרְב֞וּ לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֛ה וְלִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (ז) וַ֠יֹּאמְר֠וּ הָאֲנָשִׁ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ אֵלָ֔יו אֲנַ֥חְנוּ טְמֵאִ֖ים לְנֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם לָ֣מָּה נִגָּרַ֗ע לְבִלְתִּ֨י הַקְרִ֜יב^ג אֶת⁠־קׇרְבַּ֤ן יְהֹוָה֙י״י֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ח) וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם מֹשֶׁ֑ה עִמְד֣וּ וְאֶשְׁמְעָ֔ה מַה⁠־יְצַוֶּ֥ה^ד יְהֹוָ֖הי״י֖ לָכֶֽם׃ (ט) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (י) דַּבֵּ֛ר אֶל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי⁠־יִהְיֶֽה⁠־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ^ה אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ^ו לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יא) בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל⁠־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ׃ (יב) לֹֽא⁠־יַשְׁאִ֤ירוּ מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד⁠־בֹּ֔קֶר וְעֶ֖צֶם לֹ֣א יִשְׁבְּרוּ⁠־ב֑וֹ כְּכׇל⁠־חֻקַּ֥ת הַפֶּ֖סַח יַעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ׃ (יג) וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר⁠־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא⁠־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י׀ קׇרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗הי״י֗ לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃ (יד) וְכִֽי⁠־יָג֨וּר אִתְּכֶ֜ם גֵּ֗ר וְעָ֤שָֽׂה פֶ֙סַח֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ כְּחֻקַּ֥ת הַפֶּ֛סַח וּכְמִשְׁפָּט֖וֹ כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֑ה חֻקָּ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְלַגֵּ֖ר וּלְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃ (טו) {רביעי} ^זוּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת⁠־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת⁠־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל⁠־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה⁠־אֵ֖שׁ עַד⁠־בֹּֽקֶר׃ (טז) כֵּ֚ן יִהְיֶ֣ה תָמִ֔יד הֶעָנָ֖ן יְכַסֶּ֑נּוּ וּמַרְאֵה⁠־אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃ (יז) וּלְפִ֞י הֵעָל֤וֹת^ח הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן^ט יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכׇּן⁠־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (יח) עַל⁠־פִּ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ יַחֲנ֑וּ כׇּל⁠־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל⁠־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ (יט) וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל⁠־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת⁠־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהֹוָ֖הי״י֖ וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃ (כ) וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל⁠־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל⁠־פִּ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ יִסָּֽעוּ׃ (כא) וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר⁠־יִהְיֶ֤ה^י הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד⁠־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ (כב) אֽוֹ⁠־יֹמַ֜יִם אוֹ⁠־חֹ֣דֶשׁ אוֹ⁠־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל⁠־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃ (כג) עַל⁠־פִּ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ יִסָּ֑עוּ אֶת⁠־מִשְׁמֶ֤רֶת יְהֹוָה֙י״י֙ שָׁמָ֔רוּ עַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א הָֽעַרְבַּ֛יִם =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=הָֽעֲרְבַּ֛יִם (חטף פתח באות עי״ן)
• הערות דותן והמקליד וברויאר

^ב בְּמֹעֲד֑וֹ =ל1,ב,ש[תיקון],ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=בְּמוֹעֲד֑וֹ (כתיב מלא וי״ו)

^ג הַקְרִ֜יב =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ורמ״ה (כתיב מלא וי״ו)
• ל=הַקְרִ֜ב (כתיב חסר יו״ד)

^ד מַה⁠־יְצַוֶּ֥ה =ל,ל1?,ב,ש,ש1,ק3,ו
• דפוסים וקורן=מַה⁠־יְּצַוֶּ֥ה (יו״ד דגושה)

^ה כִּי⁠־יִהְיֶֽה⁠־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו (״כי⁠־יהיה״ מוקפות ל״טמא״)
• דפוסים וקורן=<כִּי⁠־יִֽהְיֶ֥ה טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ> (״כי⁠־יהיה״ בגעיה ובטעם מרכא)

^ו לפי המסורה יש נקודה מעל האות ה׳.

^ז ‹סס› ל=פרשה פתוחה

^ח הֵעָל֤וֹת =ל1,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל ורמ״ה
• ל!=הֵעָלֹ֤ת (כתיב חסר וי״ו)

^ט וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• לפי המקליד וברויאר (בספק) ל=וְאַ֣חֲרֵי⁠־כֵ֔ן (מקף בתיבת משרת, וכמו כן במ״ג דפוס ונציה)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא

^י אֲשֶׁר⁠־יִהְיֶ֤ה =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו (״אשר״ מוקפת)
• דפוסים וקורן=<אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֤ה> (״אשר״ בטעם קדמא)

E/ע

הערותNotes

(א) במדבר סיני {וגו׳ בחדש הראשון} – בראש חודש ניסן נאמרה פרשה זו, כדאמרינן (בבלי פסחים ו׳:): נביא עומד בראש חודש ומזהיר על הפסח, וילפינן (בבלי פסחים ו׳:): שהיה בראש חודש מדכתיב הכא: במדבר {סיני}, וכתיב בראש הספר: במדבר סיני באחד לחדש השני (במדבר א׳:א׳). מה להלן בראש חדש, דכתיב: באחד לחדש, אף הכא בראש חדש. ונאמרה פרשה זו חדש אחד קודם תחילת הספר, דהתם בראש חדש אייר, והכא בראש חדש ניסן. אבל לפי שתורת כהנים^א מדבר בענייני אהל מועד, סמך לו אותה שמדבר במניין הדגלים (במדבר א׳), ובחנייתן סביב למשכן (במדבר ב׳). ואחר הדגלים בלוים (במדבר ג׳-ד׳,ח׳), שאף הם חונים סביב למשכן, ואחר כך זאת הפרשה שהיתה תחילה. ולכך אמרו רבותינו (ספרי במדבר ט׳:א׳): אין מוקדם ומאוחר בתורה, שפעמים שמקדים המאוחר כדהכא, ועל ידי טעם.
וכאן הורה לו הקב״ה שידר⁠{ו}⁠ש בהלכות הפסח קודם לפסח שני שבתות, ולכך נכתבה פרשה זו, וללמדינו דין פסח שיני. ובכל שנה ושנה היה דורש כך, אלא שלא הוצרך לכתוב. (ו) ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא – מישאל ואלצפן, או נושאי ארונו של יוסף, או שאר בני אדם שהיו טמיאי מתים שחל שביעי שלהם להיות בערב הפסח (ספרי במדבר ט׳:ו׳). מדכתיב: ביום ההוא – משמע הא למחר היו יכולין. ושאלו אם ישלחו {לשחוט}⁠^ב פסחיהם, ולערב שיהיה להם הערב שמש יאכלו. (ז) וכך אמרו: למה נגרע לבלתי הקריב – הלא יכולים לשלח לשחוט ולזרוק ולערב נאכל, שהרי אנו טמאים לנפש אדם, ואין אנו צריכים כפרה לאכול בקדשים, שאם היינו זבים ומצורעים {ש}⁠נטהרו, ולא היינו יכולים לאכול עד למחר לאחר זמן פסח, שכבר עבר זמן אכילת פסח, או שהיה רביעי או חמישי לטהרתינו, שלא נוכל ליטהר עד שיעבור זמן הפסח – לא היינו מדברים. (י) והשיבם הקב״ה: איש כי יהיה טמא לנפש – הואיל ופעמים שהוא טהור בעת האוכל, כגון שחל שביעי שלו להיות בערב פסח, אפילו חל חמשי או ששי בערב הפסח – יעשה פסח שני.
או שהוא בדרך רחוקה – הואיל שאם היה שם היה ראוי, כמו כן יעשה פסח שני. ואין שום טמא ראוי לדחות לפסח שני כמו טמא מת, אבל שאר טמאים לא. דאי טמא שרץ או בעל קרי, איכא למאן דאמר (בבלי פסחים צ׳:) שוחטין וזורקין על^ג טמא שרץ. ואפילו למאן דאמר אין {שוחטין ו}⁠זורקין על טמא שרץ, על טבול יום זורקין דברי הכל, ויטבול וישחוט, ולערב יאכל – למה זה ידחה. ואם לא שלח, איהו^ד דאפסיד אנפשיה, ובפשיעתו הוא נדחה. זבין, ומצורעין, ויולדת – מחוסרי כפרה נינהו ואינם יכולים להיות ראוים כלל. ובשמיני, אם חל ערב הפסח, מביאין כפרתן ואוכלין. וב⁠{ין} יום השמיני וימים שלפניו אין לטעות כמו בין שביעי וששי וחמשי, שאין ביניהם חילוק, אבל בשמיני כבר טבל מאתמול, וגם העריב שמשו ונעשה טהור לתרומה. ונידה נמי אינה יכולה להיות ראויה, שטבילתה בלילה, ובעיא הערב שמש לאחר טבילתה. זה הכלל: כל הטמאים שיכולים לטהר בלילה, אם לא טהרו ושלחו קרבנם, כגון טמא שרץ ובעל קרי ושומרת יום, פשעו.
ואם^ה אינם יכולים לטהר בלילה בשום עניין, כגון זב ומצורע ויולדת, שמחוסרים כפרה, ונידה שטבילתה בלילה, כל אילו אינם יכולים להיות טמאים היום וראוים בלילה. אבל טמא מת, פעמים ראוי בלילה, כגון חל שביעי שלו להיות בערב {פסח},⁠^ו ופעמים שאינו ראוי בלילה, כגון {שחל} ששי או חמשי להיות בערב הפסח. ואם אמרה תורה הראוי שחל שביעי להיות בערב הפסח יאכל, יבא לאכול אם חל ששי או חמשי {בערב פסח} {ו}⁠יאכלנו בטומאה, לפי שראה {טמא} מת בערב הפסח שאכל. ואם תאמר: יתבטל הראוי, מאיזה טעם יתבטל, הלא ראוי הוא ולא פשע. ולפיכך אמרה תורה שידחה לפסח שיני, ואין לך דוגמתו חוץ מזב בעלי ב׳ ראיות. ומיהו כולם נידחים לפסח שיני, כדאמרינן בפסחים בפרק מי שהיה טמא (בבלי פסחים צ״ג.). ולא הזהיר על פסח שיני רק על מצות ומרורים בשעת אכילה, ושבירת עצם, ונותר, כי כל שאר דברים כבר עשאן בפסח ראשון. ובפסח שיני (משנה פסחים ט׳:ג׳) פירשו רבותינו: מה בין פסח ראשון לפסח שיני. (יג) ^זואיש כי לא יהיה טמא ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח – שיאמר הרי יש לי תשלומין, ונכרת⁠{ה}. (יב) ^חוככל חוקת הפסח – בא לרבות שלא יצא מחבורה לחבורה, דומיא דעצם לא ישברו בו, שהוא בגוף הפסח (ספרי במדבר ט׳:י״ב). (יד) וכי יגור אתכם גר – גם הוא ידחה לפסח שיני, אם הוא טמא מת בראשון או בדרך רחוקה, דפסח כבר נאמר [ב]⁠בא אל פרעה (שמות י״ב:מ״ח-מ״ט) שיעשנו. (טו) וביום הקים את המשכן כסה הענן – לפי שרוצה לדבר במסע הדגלים מגיד לך שכן דרך שענן לעולם על המשכן. (יח) {ו}⁠על פי ה׳ יחנו – שכשהיו רואים שהענן נוסע, היו יודעים שרצונו של מקום שיסעו, וכשינוח^ט יחנו. (כא) ונעלה הענן בבקר ונסעו – ללמדך שלא היה נוסע כי אם בבקר, ולא הטריחן מעולם בערב. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א כלומר: ספר ויקרא. כך הנוסח בספר הג״ן. בכ״י מינכן 52 בראשי תבות: ״שת״כ״, וכן במהדורת ניימאן. מהדורות מאוחרות יותר קראו בטעות: ״שת״ב״, פיענחו: ״שתחלת במדבר״, ובכך יצרו קושי בהבנת המשך הדברים.

^ב ההשלמה ע״פ ההקשר בסמוך.

^ג בכ״י מינכן 52: כעל.

^ד בכ״י מינכן 52: ואיהו.

^ה בכ״י מינכן 52 בטעות נתפרדה האות א׳ וכתוב: יום.

^ו ההשלמה על פי ההמשך.

^ז בכ״י מינכן 52, הביאור לפסוק י״ג קודם לביאור לפסוק י״ב.

^ח בכ״י מינכן 52, הביאור לפסוק י״ג קודם לביאור לפסוק י״ב.

^ט בכ״י מינכן 52: וכשיניח.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון