×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
משלי ג׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) בְּ֭נִי תּוֹרָתִ֣י אַל⁠־תִּשְׁכָּ֑ח וּ֝מִצְוֺתַ֗י יִצֹּ֥ר לִבֶּֽךָ׃ (ב) כִּ֤י אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים וּשְׁנ֣וֹת חַיִּ֑ים וְ֝שָׁל֗וֹם יוֹסִ֥יפוּ לָֽךְ׃ (ג) חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל⁠־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ קׇשְׁרֵ֥ם עַל⁠־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ כׇּ֝תְבֵ֗ם עַל⁠־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃ (ד) וּמְצָא⁠־חֵ֥ן וְשֵֽׂכֶל⁠־ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם׃ (ה) בְּטַ֣ח אֶל⁠־יְ֭הֹוָהי֭״י בְּכׇל⁠־לִבֶּ֑ךָ וְאֶל⁠־בִּ֥֝ינָתְךָ֗ אַל⁠־תִּשָּׁעֵֽן׃ (ו) בְּכׇל⁠־דְּרָכֶ֥יךָ דָעֵ֑הוּ וְ֝ה֗וּא יְיַשֵּׁ֥ר אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃ (ז) אַל⁠־תְּהִ֣י חָכָ֣ם בְּעֵינֶ֑יךָ יְרָ֥א אֶת⁠־יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ וְס֣וּר מֵרָֽע׃ (ח) רִ֭פְאוּת תְּהִ֣י לְשׇׁרֶּ֑ךָ וְ֝שִׁקּ֗וּי לְעַצְמוֹתֶֽיךָ׃ (ט) כַּבֵּ֣ד אֶת⁠־יְ֭הֹוָהי֭״י מֵהוֹנֶ֑ךָ וּ֝מֵרֵאשִׁ֗ית כׇּל⁠־תְּבוּאָתֶֽךָ׃ (י) וְיִמָּלְא֣וּ אֲסָמֶ֣יךָ שָׂבָ֑ע וְ֝תִיר֗וֹשׁ יְקָבֶ֥יךָ יִפְרֹֽצוּ׃ (יא) מוּסַ֣ר יְ֭הֹוָהי֭״י בְּנִ֣י אַל⁠־תִּמְאָ֑ס וְאַל⁠־תָּ֝קֹ֗ץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃ (יב) כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣הי״י֣ יוֹכִ֑יחַ וּ֝כְאָ֗ב אֶת⁠־בֵּ֥ן יִרְצֶֽה׃ (יג) אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מָצָ֣א חׇכְמָ֑ה וְ֝אָדָ֗ם יָפִ֥יק תְּבוּנָֽה׃ (יד) כִּ֤י ט֣וֹב סַ֭חְרָהּ מִסְּחַר⁠־כָּ֑סֶף וּ֝מֵחָר֗וּץ תְּבוּאָתָֽהּ׃ (טו) יְקָ֣רָה הִ֭יא [מִפְּנִינִ֑ים] (מפניים) וְכׇל⁠־חֲ֝פָצֶ֗יךָ לֹ֣א יִֽשְׁווּ⁠־בָֽהּ׃ (טז) אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים בִּֽימִינָ֑הּ בִּ֝שְׂמֹאולָ֗הּ עֹ֣שֶׁר וְכָבֽוֹד׃ (יז) דְּרָכֶ֥יהָ דַרְכֵי⁠־נֹ֑עַם וְֽכׇל⁠־נְתִ֖יבוֹתֶ֣יהָ שָׁלֽוֹם׃ (יח) עֵץ⁠־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר׃ (יט) יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ בְּחׇכְמָ֥ה יָסַד⁠־אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה׃ (כ) בְּ֭דַעְתּוֹ תְּהוֹמ֣וֹת נִבְקָ֑עוּ וּ֝שְׁחָקִ֗ים יִרְעֲפוּ⁠־טָֽל׃ (כא) בְּ֭נִי אַל⁠־יָלֻ֣זוּ מֵעֵינֶ֑יךָ נְצֹ֥ר תֻּ֝שִׁיָּ֗ה וּמְזִמָּֽה׃ (כב) וְיִֽהְי֣וּ חַיִּ֣ים לְנַפְשֶׁ֑ךָ וְ֝חֵ֗ן לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃ (כג) אָ֤ז תֵּלֵ֣ךְ לָבֶ֣טַח דַּרְכֶּ֑ךָ וְ֝רַגְלְךָ֗ לֹ֣א תִגּֽוֹף׃ (כד) אִם⁠־תִּשְׁכַּ֥ב לֹֽא⁠־תִפְחָ֑ד וְ֝שָׁכַבְתָּ֗ וְֽעָרְבָ֥ה שְׁנָתֶֽךָ׃ (כה) אַל⁠־תִּ֭ירָא מִפַּ֣חַד פִּתְאֹ֑ם וּמִשֹּׁאַ֥ת רְ֝שָׁעִ֗ים כִּ֣י תָבֹֽא׃ (כו) כִּֽי⁠־יְ֭הֹוָהי֭״י יִֽהְיֶ֣ה בְכִסְלֶ֑ךָ וְשָׁמַ֖ר רַגְלְךָ֣ מִלָּֽכֶד׃ (כז) אַל⁠־תִּמְנַע⁠־ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּֽהְי֨וֹת לְאֵ֖ל [יָדְךָ֣] (ידיך) לַעֲשֽׂוֹת׃ (כח) אַל⁠־תֹּ֘אמַ֤ר [לְרֵעֲךָ֨׀] (לרעיך) לֵ֣ךְ וָ֭שׁוּב וּמָחָ֥ר אֶתֵּ֗ן וְיֵ֣שׁ אִתָּֽךְ׃ (כט) אַל⁠־תַּחֲרֹ֣שׁ עַל⁠־רֵעֲךָ֣ רָעָ֑ה וְהֽוּא⁠־יוֹשֵׁ֖ב לָבֶ֣טַח אִתָּֽךְ׃ (ל) אַל⁠־[תָּרִ֣יב] (תרוב)א עִם⁠־אָדָ֣ם חִנָּ֑ם אִם⁠־לֹ֖א גְמָלְךָ֣ רָעָֽה׃ (לא) אַל⁠־תְּ֭קַנֵּא בְּאִ֣ישׁ חָמָ֑ס וְאַל⁠־תִּ֝בְחַ֗ר בְּכׇל⁠־דְּרָכָֽיו׃ (לב) כִּ֤י תוֹעֲבַ֣ת יְהֹוָ֣הי״י֣ נָל֑וֹז וְֽאֶת⁠־יְשָׁרִ֥ים סוֹדֽוֹ׃ (לג) מְאֵרַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י בְּבֵ֣ית רָשָׁ֑ע וּנְוֵ֖ה צַדִּיקִ֣ים יְבָרֵֽךְ׃ (לד) אִם⁠־לַלֵּצִ֥ים הֽוּא⁠־יָלִ֑יץ [וְ֝לַעֲנָוִ֗ים] (ולעניים) יִתֶּן⁠־חֵֽן׃ (לה) כָּ֭בוֹד חֲכָמִ֣ים יִנְחָ֑לוּ וּ֝כְסִילִ֗ים מֵרִ֥ים קָלֽוֹן׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אַל⁠־[תָּרִ֣יב] (תרוב) =ל, וכך אצל ברויאר ומג״ה (ברויאר לא העיר כאן)
• א-כתיב!=<אַל תָּרִ֣וב> (חסר מקף)
E/ע
הערותNotes
(א) בני תורתי אל תשכח וגו׳ – אחר שהזהיר על דרישת החכמה יזהיר בפרשה הזאת על עבודת השם ית׳ כי מן החכמה מגיעין אל העבודה כאשר הקדמנו. והנה בפסוק הזה יזהיר לשמור החכמה אחר לימודה ולא ישכחנה. או יהיה פירושו אל תשכח תורתי מהקיםא אותה בפועל. (ב) כי ארך ימים וגו׳ שנות חיים – שנות בריאות וטובה ושנות שלום יוסיפו לך. ואמרו ז״ל: בארצות החיים (בבלי יומא ע״א): אלו שנותיו של אדם שמתהפכות עליו מרעה לטובה. (ג) חסד ואמת אל יעזבוך וגו׳ – הנה התחיל עתה לדבר על דרכי עבודת השם ופתח להזהיר על המדות האלה והם חסד ואמת והנה חסד כולל רבות ממעלות המדות ואמת כולל המעלות השכליות, וקלות המדות לאהבת השכל. והנה ענין החסדב שישים חפצו והשתדלותו לגמול חסד לבני אדם ולהטיב להם בממונו ובטורח גופו ולעשות להם נחת רוח ולדרוש שלומם וטובתם ולחפוץ ביקרם וטובם אף כי להזהיר מהזיק להם במעשה ודבור. והנה במדה הזאת מדת האכזריות והכילות והשנאה והקנאה והתאוה ר״ל השתרר על בני אדם שלא כחפצם ורצונם. וענין האמת שלא יאמר לרע טוב ולטוב רע1 ולא יחניף לבריות אך יקנא לאמת ואוהב כבוד צדיקים ושפלות רשעים ואנשי און. והענין הזה אינו בכלל מדות החסד.
ובכלל ענין האמת שישפוט בין בני אדם שלא ישא פנים לנכבד ולאוהב ובכל דבר מריבה ומחלוקת יצדיק את הצדיק וירשיע את הרשע. וכן כענין שאמרו חז״ל (בבלי שבועות ל״א.) מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר מנין שלא ישתוק ת״ל מדבר שקר תרחק (שמות כ״ג:ז׳). ואמרו ז״ל: ארבע כתות אינן מקבלות פני שכינה כת חנפים כת שקרים כת לצים כת מספרי לשון הרע (בבלי סוטה מ״ב), ונאמר: מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת י״י גם שניהם (משלי י״ז:ט״ו), ונאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים ק״א:ז׳). ובכלל ענין האמת שאם יחלוק עם חברו וינצחהו באמת יודה עליו וכן בכלל אם ישפוט בני אדם על פי עדים ירבה לחקור העדים ואם נראה לו כי הדין מרומה לפניו יחמיץ אותו ולא יחתכנו. וכן בכללו שלא יקבל לשון הרע ולא יאמין כל מה שישמע פן יאמין בדברי שקרים אך ישים הדברים בספק עד היותם נחקרים אצלו, ונאמר: שקר מזין על לשון הוות (משלי י״ז:ד׳), ונאמר: פתי יאמין לכל דבר (משלי י״ד:ט״ו).
וכן המעלות השכליות בכלל האמת כי יזהר מן הדעות המשובשות ומן הסברות הנפסדות. ובכל חכמה אשר יעסוק ובכל דברי אמונה אשר יתבונן ירבה לחקור האמת לא ילאה במחקרו לא ייעף ולא ייגע2 ויירא לנפשו פן יקחהו לבו דבר שקר. ודע כי מעלות חסד ואמונה גדולות ועצומות אין קצה לתבונת מעלת מי שמגיע לשלמותם. אך מי שאינו אוחז בהם אבל מתהלך בהפכם הוא מן הרשעים הגמורים והנתעבים לפני השם ית׳ כאשר תראה בפרשת אדם בליעל איש און (משלי ו׳:י״ב) ופרשת שש הנהג שנא י״י (משלי ו׳:ט״ז), כאשר נבאר שם בע״ה.⁠3
על כן פתח הנה להזהיר בהם כאשר בא לדבר על עבודת השם ית׳ למען תהיה העבודה רצויה באחוז בעליה בחסד ואמת כי עבודת הרשעים אינה רצויה כמו שנאמר: חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי (ישעיהו א׳:י״ד), ונאמר: נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים (ירמיהו ד׳:ג׳). למד דעת בפרשה הזאת על המדות הרצויות ועל דרכי האמונות כאשר יתבאר ואחר כך יזהיר על קיום כל המצות בפרשה אחרת, שנאמר: בני אל ילוזו מעיניך (משלי ג׳:כ״א).
והנה אוסיף לבאר לך על ענין החסד כי ישיג כל אדם לעלות במעלותיו אף על פי שאיננו בעל ממון כמו שאמרו ז״ל: גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו (בבלי סוכה מ״ט:) וענין גמילות חסדים שטורח ומשתדל בתקנת חבריו ותועלתם ודורש בשלומם וטובתם כענין שנאמר: דורש טוב לעמו (אסתר י׳:ג׳) ויבקר חולים וינחם אבלים וידבר על לב עניים מרודים ויכבדם ואמרו ז״ל: המפייסו בדברים גדול מכולם (בבלי ב״ב ט׳). והנה זה הענין אשר ישיג כל איש להקימו בלא עמל ושכרו הרבה מאד וכן יליץ טוב על העניים וימשוך לבות בני אדם להיטיב להם, ואמרו ז״ל: גדול המעשה יותר מן העושה (בבלי ב״ב ט׳.). וכן יחון על העלובים ויפתח פיו לאלם ויהיה עינים לעור ורגלים לפסח.⁠4 ואם אינו בעל ממון יתאוה ויכסוף לעשות צדקה וחסד בראותו בצרת עניים מרודים ויחמוד מדת הצדקה ויאשר עושיה וישמח במעשה צדקתם ויחזק ידיהם, ואמרו ז״ל: המטפל לעשות מצוה כעושה (בבלי סנהדרין ט׳). והנה התבאר הענין הזה על יד הנביא ע״ה, שנאמר: כי אם עשות משפט ואהבת חסד (מיכה ו׳:ח׳), ואמרו ז״ל: אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה מהם (בבלי גיטין ז׳:) והנה המעט מזער מיד העני כמתנה מרובה יחשב יותר ממתנת העשיר, ונאמר: כי תקריב קרבן מנחה, ואמרו ז״ל: דרכו של עני להקריב מנחה לפיכך נאמר ונפש כי תקריב (ויקרא ב׳:א׳) מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב נפשו (בבלי מנחות ק״ד:).
והנה אוסיף לבאר בענין אמת כי יתחייב האדם להתחזק מאוד במדת האמת ולהרחיב גבולה מרוב היות מדת האמת אהובה ודרושה מלפני השם ית׳ כי גם אם יאמר האדם בלבו לתת מתנה או למכור חפץ בדמים קליםד או לקנות חפץ בדמים יתרים אם האיש מן המשתדלים להגיע לשלמות יראת שמים יקייםה בפועל את אשר גמר בלבו כמו אשר שנינו: בירר והניח בירר והניח אפילו כל היום לא קנה גמר בלבו לקנות מעשר ונותן לו (בבלי ב״ב פ״ח.) וביארו הענין הזה כי מדבר באדם ירא שמים כגון רב ספרא שהיה מקים מה שכתוב: ודובר אמת בלבבו (תהלים ט״ו:ב׳)
ודע כי בדברי רבותינו ז״ל מדת חסידות ומדת יראת שמים שתי מדות הן כאשר ביארו בפרק כל כתבי הקודש (בבלי שבת ק״כ).⁠5 והזכירו על ענין אחד מדת החסידות לבדה כי כל איש אשר מורא שמים עליו יתחייב להניח כל ענין אשר איננו נכון לפני השם ית׳ אמנם במדות החסידות הרבות בהדור המצוה ולאחוז בכל דרך נאה אף על פי שאם ירף ממנו לא ימצא בידו פועל מגונה ולא מעשה אשר איננו נכון ותגיע מדת החסידות מרוב החפץ בעבודה כענין שנאמר: במצותיו חפץ מאד (תהלים קי״ב:א׳).
קשרם על גרגרותיך וגו׳ – תדבר על מדות האלה תמיד והיא תפארתך כענקים על הגרון והזכיר ע״ה לדבר תמיד במדות הנכבדות כי ההגיון בהם יזכיר לנפשו להזהר בהם ויועיל לשומעים כי ילמדו מדבריו דרך החיים אף כי בדברו בשבח המדה יתהדרו האוחזים בה בעיני השומעים. ובדברו בגנות יתגנו המעשים ההם בעיני שומעיהם וגם האוחזים בהם יהיו לחרפה ויבדל העם מהם. גם הדבור בשבח המדות הטובות ובגנות הפכם תמיד תהיה לעדה על המדבר כי פיו ולבו שוים כמו שנאמר: מצרף לכסף וגו׳ (משלי כ״ז:כ״א) כאשר יתבאר.
כתבם על לוח לבך – שתשיב אותם בלבך תמיד לעשות עצות בנפשך איך תשיג אליהם ותגיע לקיים אותם בפועל.
(ד) ומצא חן ושכל טוב – על ידי החסד תמצא חן בעיני אלוהים ואדם כאשר אמרו ז״ל: כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים (שבת קי״א), שנאמר: ונתן לך רחמים ורחמך והרבך (דברים י״ג:י״ח) וכתיב: הנה כאשר גדלה נפשך היום בעיני כן תגדל נפשי בעיני י״י (שמואל א כ״ו:כ״ד) וכתיב: תאות אדם חסדו (משלי י״ט:כ״ב) והוא מלשון נאוו לחייך (שיר השירים א׳:י׳), פירוש: חמדת אדם והחן והנוי של לפי חסדו ונדבתו וכתיב: ולענוים יתן חן (משלי ג׳:ל״ד) י״י יתן להם חן בעיניו ובעיני כל הנבראים, הנה על ידי המדות הנאות ימשך החן על האדם וידוע הדבר כי על ידי הטוב והחסד אשר יעשה האדם לבריות ימצא חן בעיניהם ועל ידי האמת תמצא שכל טוב בעיני אלהים ואדם. כי ההולכים בדרך אמת והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע6 הם המשכילים שכל טוב.⁠7 לא המחזיקים בחכמתם את השקר כענין שנאמר: חכמים הם להרע (ירמיהו ד׳:כ״ב), ונאמר: הנה בדבר י״י מאסו וחכמת מה להם (ירמיהו ח׳:ט׳), ונאמר: ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם (דברים ד׳:ו׳), ונאמר: שכל טוב לכל עושיהם (תהלים קי״א:י׳).
גם יש לפרש: כי על ידי החסד אדם מוצא חן בעיני אלהים כמו שפירשנו וימצא חן כמו שנאמר: שכל טוב יתן חן (משלי י״ג:ט״ו).
(ה) בטח אל י״י בכל לבך – בלב שלם שתבטח בו באמת. הנה כתיב: דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה (דברי הימים א כ״ח:ט׳) פירוש בלב שלם שתאמין בו אמונה קיימת ולא מסופקת, וכן פירוש בכל לבך – שתבטח בו באמת ובלבב שלם8 ולא יכנס בבטחונך ספק.
ואל בינתך אל תשען – שלימות הבטחון שיבטח אדם בשם ולא יבטח באדם ולא גם בכח עצמו ועוצם ידו ולא בשכלו ותבונתו ועל כן אמר ואל בינתך אל תשען. ומפני כי רבים ישגו לבטוח בבינתם תזהיר על זה יותר מן הבטחון בעושר ובגבורה. והשנית כי הבטחון בבינה כלל אותם כי לא יבטח אדם בעושר ובגבורה ולא בזולתם עד שיראה מבינתו כי יש לבטוח בהם על כן הזהיר ואמר ואל בינתך אל תשען, והענין כאשר יראה לך בשכלך ותבונתך כי המעשה אשר תעשה יצליח על דרך עצת לבך ותחבולות אשר תחשוב, אל תבטח על זה כי הכל תלוי בידי שמים, שנאמר: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל (ישעיהו מ״ד:כ״ה) רבות מחשבות בלב איש וגו׳ (משלי י״ט:כ״א), אם י״י לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וגו׳ (תהלים קכ״ז:א׳), ונאמר: כי כל מעשנו הבל,⁠9 ונאמר: כי לא לקלים המרוץ וגו׳ (קהלת ט׳:י״א), ונאמר: לאדם מערכי לב ומי״י מענה לשון (משלי ט״ז:א׳), הנה כי גם מענה לשון איננו ביד האדם אף כי הפועל.
(ו) בכל דרכיך דעהו וגו׳ – בכל פועל אשר תבקש לעשות זכור את השם ית׳ וקוה אליו להצליחך בו ותלה בו בטחונך ותשב אליו לבך, כי אין הפועל בידך, והוסיף המקרא הזה על מה שאמר תחלה בטח אל י״י בכל לבך (משלי ג׳:ה׳), כי יש מי שבוטח בשם ית׳ בכלל ומאמין כי הכל בידי שמים ובוטח בו ולא יבטח באדם ולא בכוחו ושכלו ואך לא ישיב ענין הבטחון אל לבו בפרטים ר״ל בכל מעשה אשר יעשה, על כן אמר בכל דרכיך דעהו – פירוש: בכל פרטי מעשיך בכל דרך ופעולה זכרהו והשב אל לבך כי אין לך כח ויכולת בפועל ההוא ואיננו בידך רק ביד השם ותלה בו תקותך וצפייתך לחסד השם ית׳, ובענין הזה אמר דוד ע״ה: קויתי י״י קותה נפשי, נפשי לי״י (תהלים ק״ל:ה׳-ו׳) וזה הענין [נכבד]⁠ו מאוד ועל ידי ההרגל הזה תקבל הנפש המתאות אל הבטחון. ודע כי יש אנשים שעיניהם אל השם במעשה גדול כמו אם יבקשו לפרוש בים לסחורה או לצאת בשיירה, ובמעשה קטן לא יזכרו את השם מפני שהפועל קל בעיניהם וברור לדעתם כי יעלה בידם או מפני שלא יגיעם הפסד מרובה אם יבטל המעשה ההוא ולא יעלה בידם. על כן אמר בכל דרכך דעהו, בדבר גדול או קטן כי אחר שכל הפעולות תלויות ביד השם וכל ההצלחות בחסדו חייב אדם לזכרו בכל מעשיו, כי אם יצלח המעשה בידו והוא לא זכר בו את השם ולא נשא עיניו בו אל השם הנה קצר בחוק העבודה. גם יתן אל לבו כי שכר הבטחון ותקוה אל השם להצלחת הפועל הגדול יותר מאוד מתועלת הפועל עצמו וכן יכלול במה שאמר בכל דרכיך דעהו בין מלאכת הרשות בין מלאכת מצוה כאשר אמרו ז״ל: מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה (סנהדרין כ״ו:).
והוא יישר ארחותיך – זולתי שכר הבטחון אשר הוא גדול מעל השמים תצליח במעשה ההוא אשר זכרת בו את השם וכי אין הפועל ברשותך. והנה ענין הפירוש הזה10 אשר ביארנו עולה בידי מדבריהם ז״ל שאמרו בפרק הרואה (בבלי ברכות ס״ג.) דרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה הוי אומר בכל דרכיך דעהו וגו׳ ואמר רבא ואפילו לדבר עבירה, תדע דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. הנה נתבאר לך מזה כי המקרא הזה אמור על ענין הבטחון וכי גופי תורה תלויין בבטחון וכן הענין מוכיח למעלה ולמטה.
והנה סדר הפרשה להזהיר על החסד ואמת ואחרי כן אל הבטחון ועל התקוה תמיד בכל דרכיו וכן כתיב: חסד ומשפט שמור וקוה אל אלהיך תמיד (הושע י״ב:ז׳):
עוד יש לפרש: בכל דרכיך דעהו – שיהיו כל מעשיך לשם שמים ואל תדרוש מן העולם הזה הנאה ותענוג וכבוד ועושר וכל חפץ רק להשיג עבודת השם ית׳. והוא יישר אורחותיך – מלבד השכר הגדול במדה הזאת הנה המעשה יצליח שתעשנו לשם שמים.
גם יש לפרש: בכל דרכיך דעהו – לא תשכח בטרדתך במלאכתך זכרון מחשבת עול שמים ויראתו ורוממתו, והוא יישר אורחותיך – ובזה תצלח מלאכתך, ואמרו ז״ל: מתוך שחסידים הם תורתן מתקיימת11 ומלאכתן מתברכת (ברכות ל״ב:).
גם יש לפרש: בכל דרכיך דעהו – בתחלת כל מעשה תשיב אל לבך אם יש דרך עון אשר חטא במעשה ההוא ואל תעשנו עד שיתברר לך כי הוא רצוי לפני השם ית׳ ואז יצלח בידך ויישר אורחותיך. אמנם הפירוש הראשון אשר כתבנו מענין הפרשה ועל דרך פירוש רבותינו ז״ל והם כולם כאחד טובים.
(ז) אל תהי חכם בעיניך וגו׳ – כאשר יישר השם אורחותיך ותצליח בעושר ונכסים ובכל משלח ידיך אל תאמר בלבבך חכמתי עמדה לי12 כי הצלחתי במועצתי ובחכמתי כי נבונותי13 ומחשבותי יצאו לפועל וכענין שנאמר: חכם בעיניו איש עשיר (משלי כ״ח:י״א) פירוש: כי העשיר בראתו הצלחותיו מאשר שכלו ומועצותיו, ועל כן הזהיר ע״ה שלא יהיה חכם בעיניו14 בסבת כל הצלחה וקיום כל מחשבה כי הכל בגזרת השם ית׳ אשר יצליח המועצות ויסבבז עניני האדם ברצותו דרכי איש וכאשר יגזור על הצלחת האדם. וכן הזהירה התורה על זה, שנאמר: פן תאכל ושבעת ואמרת בלבבך (דברים ח׳:י״ב), הנה הזהיר לבל ישען על בינתו לפני המעשה ושיקוה אל השםח בכל דרכיו, ואחרי השלמת המעשה והצלחתו לא יאמר בלבו כי הצליח בחכמתו.
ירא את י״י וגו׳ – ירא את השם וסור מרע ומכל מדה פחותה כי לא ימשול האדם להסיר מנפשו כל מדה רעה זולתי בכח יראת השם והזהיר עתה על זה לפי שהזהיר שלא יהיה חכם בעיניו והיא מן המדות הפחותות וכל מדה פחותה בכלל הרע וכן אמרו ז״ל: וירא אלהים וסר מרע (איוב א׳:א׳) מנהגו של עולם אדם נותן פרוטה לחנוני עמד איוב ויתרו משלו (בבלי בבא בתרא ט״ו:) הנה כי צרות העין שהיא מן המדות הפחותות בכלל הרע. גם פחיתות הנפש יקרא רע מלשון רע רע יאמר הקונה (משלי כ׳:י״ד), הרקות והרעות (בראשית מ״א:כ׳) ובלשונם ז״ל רע בדמים.
עוד תבין ותשכיל כי קשר לעניןט הבטחון ירא את י״י כי לא יגיע האדם לשלימות היראה זולתי בשלמות הבטחון כי אחרי שלא יבטח באדם ולא יירא זולתי השם ית׳ ותקבל נפשו כי הכל בידי שמים ואין לו חלק בעצמו ויקוה תמיד אל השם וישא עיניו בכל עת אליו מאלה יגיע אל שלימות היראה. והנה תדע כי כל המדות הטובות בכלל חסד ואמת וכל המדות הרעות בהפכן, ודרכי האמונה בכלל האמת והבטחון בכלל האמונה כענין שכתוב: והאמין בי״י (בראשית ט״ו:ו׳) וכתיב: בטח בי״י ועשה טוב (תהלים ל״ז:ג׳). ואמרו רבותינו ז״ל כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל מחר הרי הוא מקטני אמנה (בבלי סוטה מ״ח:).
והנה רוב הספר הזה ידבר על תקון מדות הנפש ובטרם ידבר עליהם הקדים לדבר בפרשה הזאת על תקון דברי השכל שיאמין בהשם ית׳ ויבטח בו ולא ישען על בינתו ושלא יהיה חכם בעיניו וכן כל הפרשה הזאת על האמונה ועל הבטחון, ועל כן הקדים להזהיר על אלה בפרשה הזאת כי שלמות האמונה ראוי להקדים לכל.
והשנית כי היראה קודמת לכל כי על ידי היראה ימשול האדם בנפשו לתקן מדותה ולהזהר בפעולותיה כאשר כתוב במקרא הזה: ירא את י״י וסור מרע, והנה מן הבטחון מגיעין על היראה כאשר בארנו, ואמרו רבותינו ז״ל על מי שיש בו תורה ואין בו יראה משל לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו (בבלי שבת ל״א.), ובא המשל הזה על מי שאין בלבו שרש יראה, אבל שלמות היראה על ידי תורה ותקון המדות יגיעו אליה כאשר יתבאר בספר הזה.
והשלישי תקון דרכי השכל ראוי להקדים לתקון המדות כי השכל המתוקן יתקן המדות אבל השכל המעוות מי יתקנהו ועוות השכל מיעוט האמונה והבטחון והיותו החכם בעיניו, על כן אמר שלמה ע״ה ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו (משלי כ״ו:י״ב) – פירוש: כי הכסיל והוא הרשע ובעל מדות רעות יש תקוה עליו אולי שכלו יתקן מדותיו, אבל האיש אשר שכלו מעוות והוא חכם בעיניו מי יתקן שכלו, והנה המדה ההיא תמנעהו משמוע אל המוכיחו ואל המלמדו אחרי היותו חכם בעיניו. עוד אמר: חזית איש אץ בדבריו (משלי כ״ט:כ׳) שהוא נשען על תחלת העיון ומקדים לדבר קודם המתון גם זה מן השכל המעוות על כן אמר תקוה לכסיל ממנו (משלי כ״ט:כ׳), והנה נמשל הענין הזה למה שנאמר: רוח איש יכלכל מחלהו וגו׳ (משלי י״ח:י״ד) כי הנפש מנחמת וסועדת הגוף במכאוביו אך כשהנפש נכאה ודואגת הגוף לא ינחם הנפש. ישאנה מלשון ישא בשיחי משכבי (איוב ז׳:י״ג) ור״ל כי האנחה קשה מחלי הגוף.
והנה אנחנו מוסיפין לבאר בענין הפסוק הזה, כי מה שאמר אל תהי חכם בעיניך איננו מוסב על ענין הבטחון, אך מפני שהוא מזהיר על תקון השכל שלא יהיה חכם בעיניו כי יתכן שלא ישען האדם על בינתו בהצלחת פעולותיו באשר יאמין כי הכל בידי שמים ויבטח על השם אבל יהיה חכם בעיניו יותר מאנוש כערכו גם יחשוב שהגיע לשלמות בענין החכמה כפי החלק אשר בני אדם ראויין לקבל והפך ממה שאמר החכם כי בער אנכי מאיש וגו׳ (משלי ל׳:ב׳) והמדה הזאת פחותה מאד והיא מתעה נפש האדם בחכמות ומסלפת דרכו ומועצותיו ומעורת עיניו.
והשנית כי הגיע לאיש מדרך הגאוה המדה השנואה והנתעבת, שנאמר: תועבת י״י כל גבה לב (משלי ט״ז:ה׳). אמרו מחברי המוסר15 האדם יקרא חכם בעודנו דורש החכמה וכאשר יחשוב שהגיע עד תכליתה יקרא סכל. על כן אמר ירא את י״י וסור מרע כי זאת מדה רעה מאוד.
עוד תבין ותשכיל כי קשר בזה יראה ירא את י״י לענין נכבד וכוונה נפלאה. כי מענין המדרגה העליונה ביראת השם ית׳ שיירא אדם בכל עת פן יטעה בשבילו ויקצר במחשבת תבונתו בעבודת השם ית׳ מדעת גודל חיוב הנברא לעבוד את הבורא ית׳, ונאמר: אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כ״ח:י״ד). והנה האיש החכם בעיניו לא יגיע אל המדרגה הזאת, והנה גם בהיות האיש גדול בחכמה מכל מתי דורו ראוי שתקטן מאוד חכמתו כי יתכן אליו המשגה בדבר קטן אשר נער קטן ישיגנו כי כח בשר ודם דל וחלש ואין השלימות בלתי לי״י לבדו אף כי ראוי לו שיחשוב מיעוט חכמתו לעומת האיתנים שהיו בימים הראשונים.
והענין הזה אשר זכרנוהו מענין היראה אף על פי שקצרנו בביאורו ראוי לך שתאריך בו מחשבותיך. גם אתה צריך לדעת כי אין מגיעין לשלמות היראה זולתי בעשות העולם הזה הבל ותפלה והיות אדם בעיניו עפר ואפר רמה ותולעה בעמדו לפני השם ית׳, ונאמר: כי אראה שמיך וגו׳ (תהלים ח׳:ד׳). והנה מענין היראה דעת שפלות האדם והצניעות והבושת מלפני השם ית׳ וזכרון רוממותו בכל עת והאיש החכם בעיניו תבאהו לזה היותו מהודר בעיניו ומפואר ברעיוניו הפך מן הכתוב: נבזה בעיניו נמאס (תהלים ט״ו:ד׳) וכן תבאהו לזה היות העולם הזה עיקר במחשבתו ואהוב והדור לדעתו כי מי שישים העולם הזה כאין וכאפס לא יגדל בעיניו מה שישיג בו רק יקטן בעיניו ולא יגיע אל היראה מי שישים העולם הזה עיקר, וזה ענין ידוע ומבואר מן הכתוב. וכן תביאהו לזה היות חכם בעיניו הגאוה והגבהות ואין מגיעין אל שלמות היראה זולתי מן הטהרה והקדושה וענין הטהרה הנקיון מן המדות הרעות כענין שנאמר: נקי כפים (תהלים כ״ד:ד׳) על כן חבר בכאן ירא את י״י.
(ח) רפואות תהי לשרך וגו׳ – בריאות וחוזק לכוחך וכענין שנאמר: יראת י״י תוסיף ימים (משלי י׳:כ״ז) ושם יתבאר סוף הדבר. (ט-י) כבד את י״י מהונך וגו׳ – 16שב אל ענין הבטחון ואמר כבד את י״י מהונך ובא להזהיר שלא תרע עינו בפזרו ממון למצות ולצדקות ולא ידאג פן יחסר הונו במתנת ידו אבל יבטח בי״י כי בגלל הדבר הזה יברכהו17 וכל אשר לו ירבה כאשר יתבאר אחרי כן:
וימלאו אסמיך שבע – וכן כתיב: ובחנוני נא בזאת (מלאכי ג׳:י׳) ההון כולל כל מיני ספוק שאוצרים באוצרות מלשון לא אמרו הון (משלי ל׳:ט״ו). על כן אמר: וימלאו אסמיך שובע כנגד כבד את י״י מהונך, ותירוש יקביך יפרוצו כנגד ומראשית כל תבואתך, ותבואת הכרם (דברים כ״ב:ט׳).
יפרוצו – ירבו. כי הברכה בדבר שלא נמדד כאשר אמרו רבותינו ז״ל.⁠18 על כן הזהיר הרבוי על תירוש היקבים. והנה זה מדרכי הבטחון שיבטח לבו כי כאשר יחסר למצוה כן ירבה וכן יפרוץ,⁠19 ואמרו ז״ל:⁠20 קיום הממון ומליחתו החסרון.
(יא) מוסר י״י בני אל תמאס וגו׳ – זה דבר מופלא במעלות הבטחון, כי אם יראה בעל הצדקות והמצות שאינו מצליח בעושר או שיבואהו מוסר השם יחזק ויאמץ בבטחון, ואל ימאס מוסר השם וידע כי הוא לטובתו יותר מגמול ההצלחה בעושר ובשלוה כי רצה השם לזכותו ולנקותו מכל אשמה ועון ולהגדיל שכרו בעולם הגמול כי שלות העולם הזה במה נחשבת וימי האדם כצל עובר וסופו כלא היה, אילו חיה אלף שנים.⁠21 ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה ואין אדם יודע מה טובו22 והשם ית׳ יודע בתקנתו ובתועלתו ומה טוב לו אם השלוה אם המוסר.
ואל תקוץ בתוכחתו – אחר שאמר אל תמאס הוסיף ואמר אל תקוץ שלא תקצר נפשך ואל יצר לך בתוכחת אך תקבל אותה באהבה כאשר אמרו ז״ל: הנעלבים ואינם עולבים עושין מאהבה ושמחים ביסורין עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה׳:ל״א) (בבלי שבת פ״ח:) וזה מדרכי המוסר הנפש לעבודת השם ית׳ שהוא מן המעלות במדות הבטחון.
(יב) כי את אשר יאהב י״י יוכיח – למען לא ישאר עליו כתם עון אשר ימעט האהבה ולמען הוסיף על הכנעת לבו ופן תמעט השלוה את המורא מעליו ולמען הרבות שכרו ואין טובה בעולם הזה שתערך לזאת.
וכאב את בן ירצה – כאב יוכיח את בן ירצה.⁠23 אם יש לאב בנים הרבה הבן אשר יאהב וירצה מכל בניו אותו יוכיח מכלם וישקוד על מוסרו למען יהיה כולו יפה במדתו ומום אין בו על כן יוכיח השם ית׳ את אשר יאהב מיתר ההמון וכתיב: י״י צדיק יבחן וגו׳ (תהלים י״א:ה׳).
גם יש לפרש: וכאב את בן ירצה – אחר שיוכיח האדם יוסיף לרצותו כאב שיוסיף לרחם על הבן אחר התוכחות ולכפול חמלתו עליו.
(יג-יח) 24 (יט) י״י בחכמה יסד ארץ וגו׳ – בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות ל״א:ג׳), בחכמה יבנה בית (משלי כ״ד:ג׳) ונחה עליו רוח י״י רוח חכמה ובינה (ישעיהו י״א:ב׳) צריך הדעת להגיע אל היראה בכל מקום, כך סדרן וכן במקום הזה. וצריכין אנו לפרש הטעם ומה ענינם וחלוקם והחכמה תחלה. ואזן חכמה חכם יחשב נבון מבין דבר מתוך דבר, ומגיעין מזאת אל הדעה בענין שלא ימצא דבר להבין מתוכן יבין משקול הדעת, וזה צריך לקדושה ויראה ודעת קדושים, לב נבון יקנה דעת (משלי י״ח:ט״ו), ושנינו: אם אין בינה אין דעת אם אין דעת אין בינה (משנה אבות ג׳:י״ז).
כונן שמים בתבונה – ב״ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר: ביום עשות י״י אלהים ארץ ושמים (בראשית ב׳:ד׳), קשי קראי אהדדי אמר ר״ל כשבראן הקב״ה ברא שמים ואחר כך הארץ כשנטה אותם נטה הארץ ואחר כך שמים לפי שהחכמה תחלה אמר: בחכמה יסד ארץ כי הארץ נטה תחלה (בבלי חגיגה י״ב.).
(כ) בדעתו תהומות נבקעו – לפי שהדעת בנבראים אחרי התבונה, אמר בדעתו תהומות וגו׳י כי זה אחרי בריאת שמים וארץ, ומחדש בכל יום. נבקעים התהומות בדעתו בשפטו העולם ומזכה אותם, מעלה התהום ומשקה הארץ, ושמים יתנו טלם, ואם לא ישמעו בקולו ועצר את השמים (דברים י״א:י״ז).
ויש לפרש: שהזכיר חכמה על בריאת הארץ ותבונה על בריאת שמים על שם שנכבדים מן הארץ, בדעתו תהומות נבקעו – ששקול יום גשמים כיום בריאת שמים וארץ ומחדש הדבר בכל יום, גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ (בבלי תענית ט״ו:), שנאמר: הלא ידעת אם לא שמעת וגו׳ (ישעיהו מ׳:כ״ח), ונאמר: עושה גדולות עד אין חקר (איוב ט׳:י׳) הנותן מטר וגו׳ (איוב ה׳:י׳) כיום תחית המתים, כיום שנתנה בו תורה (בבלי תענית ז׳.), שנאמר: יערוף כמטר לקחי (דברים ל״ב:ב׳) כיום קבוץ גליות, שנאמר: כאפיקים בנגב (תהלים קכ״ו:ד׳) (בבלי תענית ה׳:).
(כא) בני אל ילוזו מעיניך וגו׳ – החכמה והתבונה והדעת, אחר שהודעתיך שבכוחם הגדול נבראו שמים וארץ וצריך אתה להתבונן על הענין הזה והלא התחתונים והעליונים לא ישיגו לחלק מרוב רובי רבבות קצבות דרכי חכמתו ית׳ ואין הנבראים משיגים לברא יתוש אחד בחכמתם.
ויש לפרש: כי כל מה שישיג אדם מן החכמה דבר גדול אחרי אשר בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט).
והנכון לפרש: כי בא עתה להזהיר על שמירת התורה ואמר אחרי אשר ידעת כי השם ית׳ בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט) הלא לך לדעת כי תורתו צרופה ומזוקקת והפעולות אשר בחר בהם הם הנבחרות ואשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ונאמר: אמרות י״י אמרות טהורות (תהלים י״ב:ז׳) ועל הדרך הזה אמר במקום אחר מי עלה שמים וירד כל אמרת י״י צרופה (משלי ל׳:ד׳-ה׳). וענין הפסוק הזה כן הוא בני אל ילוזו מעיניך נצור תושיה ומזמה, והתורה נקראת25 תושיה ונקראת מזמה.
ויתכן לפרש: כי החוקים נקראו תושיה והמצות המושגות מן השכל יקראו מזמה. תושיה – לשון יסוד ואושיא יחיטו (עזרא ד׳:י״ב) בשקל תופיני והם יסוד כמו יסדת עוז (תהלים ח׳:ג׳) כי כן יסד המלך (אסתר א׳:ח׳), הזהיר על חסד ואמת ובטחון ויראה כי בתקון תכונת המעשים רצויים נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים המולו לי״י (ירמיהו ד׳:ג׳-ד׳), ועתה יזהיר על שמירת כל התורה.
(כב) ויהיו חיים לנפשך וגו׳ – כאשר תשמור התורה יהיו דבריך נשמעים בהוכיחך אחרים בהיותך נאה מקים ונאה דורש וזה ענין וחן לגרגרותיך ואמרו ז״ל: התקוששו וקושו – קשוט את עצמך ואחר כך קשוט את אחרים (בבלי ב״מ ק״ז.). תוחלת אצולה מן הבטחון בשכר העבודה, סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני (בבלי פסחים ח׳.) עשר בשביל שתתעשר (בבלי שבת קי״ט.), תוחלת אצולה מן הבטחון בגבורתו ונפלאותיו אולי יעשה י״י אותנו ככל נפלאותיו (ירמיהו כ״א:ב׳), אבל יסוד הבטחון בשכר העבודה בעולם הגמול, וכן אמרו ז״ל: אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה, שנאמר: ויירא יעקב מאד (בראשית ל״ב:ח׳) (בראשית רבה ע״ו), והב״ה שומר הצדיקים שלא ישאר עליהם עון. (כג) אז תלך לבטח דרכך וגו׳ – כאשר תשמור כל התורה, אך אם תעבור על דבר אחד יש לך ליראה ולערוץ וכן יורה לשון אז.
ורגלך לא תגוף – תנצל מן האויבים ותלך לבטח ותנצל מן הנגיפה ומן הנפילה.
(כד) אם תשכב לא תפחד וגו׳ – אם תשכב בדרך לא תפחד, ושכבתם ואין מחריד (ויקרא כ״ו:ו׳) ולא בהיותך נעור בלבד תהיה בטוח, אךיא גם בשכבך תשמור התורה עליך.
ושכבת וערבה שנתך – כל כך יהיה לבך בטוח כי לא יבהילוך חלומות וחזיונות ולא כענין שאמר וחתתני בחלומות (איוב ז׳:י״ד).
(כה) אל תירא מפחד פתאם – אף על פי שנגזר על המקום לבא עליו שואת רשעים אתה תנצל ולא תספה בעון העיר26 אחר שאתה נקי מעון ונוצר תושיה ומזמה ואתה בוטח בשם כאשר יפרש בפסוק שאחריו. (כו) כי י״י יהיה בכסלך וגו׳ – כי הצדיקים הנצלים מן העון ובוטחים בשם ית׳ יעשה להם נס וינצלו אף על פי שהמקום נספה.
ושמר רגליך מלכד – ישמרך שלא תלכד בעון העיר מלשון עונותיו ילכדונו את הרשע (משלי ה׳:כ״ב), יקשת לך וגם נלכדת (ירמיהו נ׳:כ״ד). וכענין הזה מצאנו כי עם שמירת התורה והבטחון יגן השם ית׳ בעד החוסה בו מכל צרה, שנאמר: אמרת י״י צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (שמואל ב כ״ב:ל״א). והנה דוד ושלמה (משלי ל׳:ה׳) חברו זה הענין יחד להודיע כי עם שמירת אמרת השם והבטחון יגן השם לחוסה בו מכל צרה. עוד יש לפרש: מגן הוא לכל החוסים בו (שמואל ב כ״ב:ל״א) ולא יהרהרו אחרי טעם אמריו. והנה כתיב: טוב י״י למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום א׳:ז׳) פירוש: יעשה מקום הראוי להם כי לא ילכדו בעת צרה החוסים בו אף על פי שנגזר על המקום ההוא לעשותו כלה.
והנה נדבר על ביאור הבטחון כי הוא משורש האמונה כענין שנאמר: בטח בי״י ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים ל״ז:ג׳), והאמין בי״י (בראשית ט״ו:ו׳). ודע כי הבטחון האמונה הברורה והתחזק הלב בישועת השם ית׳ והסמך עליה באמת כענין שנאמר: והאמין בי״י (בראשית ט״ו:ו׳) ונשען עליו, ואולם מצאנו כי הצדיקים יראים ומפחדים מן החטא, שנאמר: ויירא יעקב מאוד (בראשית ל״ב:ח׳), ונאמר: איך אלך ושמע שאול וגו׳ (שמואל א ט״ז:ב׳), ונאמר: אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כ״ח:י״ד), ונאמר במקום אחר: חרדת אדם יתן מוקש (משלי כ״ט:כ״ה) צריך לבאר עיקר הענין.
דע כי הבטחון הוא שלא יתערב בו שום ספק, ועל דרך משל נבאר כי ענין הבטחון כשכיר הבוטח על המלך ועמל בכל כחו לפניו בשמחה ובטוב לבב מרוב מבטחו על המלך ומדעתו כי יתן משכורתו שלימה. והנה הבוטח בהשם ית׳ גם אם ימצאהו צרות רבות ורעות יתאמץ בעבודת השם ית׳ ויבטח באמת כי שכרו כפול ומכופל וכי השם יבחר לו הטוב ואם יוכיחהו השם בעולם הזה כי זאת לטוב לו להעביר את עונו ולקרבו אל השם ולהאדיר חלקו בעולם הגמול כי שלות העולם הזה כהבל וכאין הבל נדף וצל עובר וכענין שנאמר: מי בכם ירא י״י שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם י״י וישען באלהיו (ישעיהו נ׳:י׳). ואני אמרתי לריק יגעתי (ישעיהו מ״ט:ד׳) פירוש: אני אמרתי על רוב הצרות לריק יגעתי ורבו העונות על הזכיות. אכן אין הדבר כן כי הצרות לטובתי ושכר פעולתי שלם כענין שכרו אתו ופעולתו לפניו (ישעיהו מ׳:י׳). והנה מדעתו כי שכרו שמור ואור זרוע לו, הוא מיחל ומקוה גם לפירות מעשיו בעולם הזה והיא תוחלת ותקוה אצולה מן הבטחון27 וגם התוחלת נקרא בטחון לפי שהיא אצולה ממנו כענין שנאמר: מי אשר יחובר אל כל חיים יש בטחון (קהלת ט׳:ד׳) פירוש: יש לו תקוה להטיב מעשיו כי יודע הוא ובטוח כי הרשות נתונה ביד החיים לבחור הדרך הטוב על כן יש לו תקוה על זאת בעודו בחיים חייתו.
והנה מענין הבטחון אשר זכרנו שיאמין בכל מה שיבטיח השם ית׳ על ידי נביאיו וכל הנפלאות והטובות אשר ייעד ביד מלאכיו כי יקום דברו לעולם וימלא הכל כענין שנאמר: והאמין בי״י (בראשית ט״ו:ו׳), ונאמר: יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם (ישעיהו מ׳:ח׳). ועוד28 יחייב ענין הבטחון שידע עם לבבו כי הכל בידי שמים ובידו לשנות הטבעים ולהחליף המזל ואין לשם מעצור להושיע ברב ובמעט (שמואל א י״ד:ו׳) וגם כי צרה קרובה ישועתו לבוא קרובה כי כל יוכל ולא יבצר מזמה, ונאמר: שאו שמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת וגו׳ (ישעיהו נ״א:ו׳) ויבטח בשם ית׳ בכל עת צרה וחשכה וידע באמת כי הוא רב להושיע מכל צרה וישועתו כהרף עין ועל כן יקוה לישועתו גם אם החרב מונח על צואר האדם כענין שנאמר: הן יקטלינו לו איחל (איוב י״ג:ט״ו). והיא תוחלת אצולה מן הבטחון שהזכרנו, ונאמר: בטחו בו בכל עת וגו׳ (תהלים ס״ב:ט׳) פירוש בכל עת גם בעת שהצרה קרובה ולא ידע אדם דרך להנצל ממנה.
וענין הבטחון אשר זכרנו מפורש בכתוב, שנאמר: בטחו בי״י עדי עד (ישעיהו כ״ו:ד׳) כי הוא יתברך יוצר העולם הזה ועולם הבא והכל בידו לכן בטחו בו כי כל יוכל ואמרו ז״ל: ודע לפני מי אתה עומד ועמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך (משנה אבות ב׳:י״ד) פירוש: הזכירו בכאן שני עניני הבטחון אשר זכרנו מפורש בכתוב, שנאמר: בטחו ביי עדי עד וגו׳ כי הוא יתבונן בדבר, ונאמר: הנה שכרו אתו כרועה עדרו ירעה (ישעיהו מ׳:י׳-י״א), ונאמר: מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב).
ומענין29 הבטחון אשר זכרנו שלא יבטח באדם וידע באמת כי אין ביד בשר ודם להטיב לו ולהצילו זולתי אם יגזר השם ית׳ על כן יסיר לבו מבטוח באדם וישא נפשו אל השם ית׳יב כענין שנאמר: ארור הגבר אשר יבטח באדם (ירמיהו י״ז:ה׳), ונאמר: חדלו לכם מן האדם (ישעיהו ב׳:כ״ב). וכן ידע באמת כי לא ביד בשר ודם להרע לו כענין שנאמר: באלהים בטחתי לא אירא מה יעשה לי אדם (תהלים נ״ו:ה׳), י״י לי לא אירא (תהלים קי״ח:ו׳), ונאמר: י״י אורי וישעי ממי אירא (תהלים כ״ז:א׳).
אמנם30 בבא הצרה מדעתו כי הכל ביד השם ית׳ וכי הצלה ביד המכה פני לבבו מועדות אל השם ית׳ הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם (תהלים קכ״ג:ב׳) ולא ישים לבו לפחד המכה ויוסיף יראה לשם ותקוה ותוחלת אליו ולא יוסיף עוד שארית ישראל ופליטת בית יעקב לשען על מכהו ונשען על י״י קדוש ישראל באמת (ישעיהו י׳:כ׳), פירוש: בטחון גמור בלא ספק כי איןיג ההכאה והצלהיד ביד המכה, שנאמר: פלגי31 מים לב מלך ביד השם אל כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כ״א:א׳), ונאמר: כהניף שבט את מרימיו (ישעיהו י׳:י״ז). אמנם לא ירך לבבו ולא יחת לצרה כי הנה התקוה קשורה עם היראה בהכרח ואל תבהלו מקרבת הצרה והמנעטו מחשבת ההצלה כי הנה ידע כי השם ית׳ רב להושיע אחרי שהצרה קרובה ומוכנת כמו לפני הצרה. לא נתכנו עלילות והרבה רווח והצלה לפניו והרבה עמו פדות (תהלים ק״ל:ז׳) ואם כן איך יחרד הלב וימס הלא התקוה תחזקהו, שנאמר: חזקו ויאמץ לבבכם וגו׳ (תהלים ל״א:כ״ה).
וכפי גדולת התקוה ואומץ הלב בתוחלת תגדל מעלת הנפש, ונאמר: אל ירך לבבכם וגו׳ (דברים כ׳:ג׳) פירוש: אל תיראו מן העם כענין שנאמר: וראית סוס ורכב וגו׳ (דברים כ׳:א׳), ונאמר: לא תירא מהם וגו׳ (דברים ז׳:י״ח) אבל את השם ירא, ונאמר: את מוראו לא תיראו ולא תערצו (ישעיהו ח׳:י״ב) את י״י צבאות אותו תקדישו הוא מוראכם והוא מעריצכם (ישעיהו ח׳:י״ג) ואשר נאמר ויירא יעקב, ירא היה מן החטא והיה מתאמץ ביראת השם ית׳, ואחרי אשר יבטח ויקוה אל השם כל אשר יפחד מן העון תחזק התקוה את לבו על כן לא ימס לבבו והוא שנאמר: חרדת אדם יתן מוקש (משלי כ״ט:כ״ה), ונאמר: מי האיש הירא ורך הלבב (דברים כ׳:ח׳) – פירוש: הירא עד שהוא רך הלבב כי גברה יראת העם והוא חרד בראותו רוב מחניהם, ויתכן שהוא מאמין באמת כי הכל ביד השם אבל אם מפני32 שלא גדל נפשו בענין מדרגת הבטחון רך לבבו ונחת טבעו וגם מהתגבר, חולשת טבעו ומורך לבבו. והענין המכוון במה שנאמר: חרדת אדם יתן מוקש (משלי כ״ט:כ״ה) החרדה שיחרד מן האדם היא חטא נפשו ונותן מוקש ומגברת האויב ומקרבת הצרה עליו כי ראוי לאדם שלא יחרד מזרוע בשר ודם ויכין יראת לבו בשם ובוטח בי״י ישוגב (משלי כ״ט:כ״ה) מן הצרה בשכר הבטחון אף על פי שהיתה הצרה ראויה לבא עליו והוא שנאמר אחריו: רבים מבקשים פני מושל ומי״י משפט איש (משלי כ״ט:כ״ו), מי את ותיראי מאנוש ימות (ישעיהו נ״א:י״ב) כי זה משפלות הנפש, ונתבאר שם כי הירא מן האדם שוכח את השם ית׳, שנאמר: ותשכח י״י עושך וגו׳ (ישעיהו נ״א:י״ג) – פירוש: בראותך את הצרה קרובה ומוכנת ונבצרה מאוד מזמת הצלתה ואיה חמת המציק (ישעיהו נ״א:י״ג), היה לך להעלות על לבך כי גם פעמים רבות מצאתך כזאת וזרח אור ישועת השם ית׳ ונפלאותיו וכלתה שבט עברת המציק ואיה חמתו ואיה איפה פיו.
עוד יחייב ענין הבטחון לבטוח באמת על רחמי השם ית׳ כי רבים רחמיו33 ועל רוב חסדיו ויאמין במדת השם ית׳ ויבטח בהם באמת כמו שנאמר: ואני בחסדך בטחתי וגו׳ (תהלים י״ג:ו׳) ואני כזית רענן בבית אלהים וגו׳ (תהלים נ״ב:י׳) פירוש: כזית רענן אשר הודו עליו קיים כל השנה כן בטחוני בהודו ובכחו בכל עת גם בהיות הצרה קרובה, והתקוה אצולה מן הבטחון הזה כי גם בהיות עונותיו רבים ועצומים יקוה אל רחמי השם ית׳ כמו שנאמר: כי לא על צדקותינו וגו׳ (דניאל ט׳:י״ח), ונאמר: שומע תפלה (תהלים ס״ה:ג׳), ונאמר: דברי עוונות גברו מני וגו׳ (תהלים ס״ה:ד׳), ונאמר: יחל ישראל אל י״י וגו׳ (תהלים ק״ל:ז׳) פירוש: גם כי העוונות רבו למעלה ראש34 הרבה עמו פדות כמו שנתבאר אחריו והוא יפדה את ישראל (תהלים ק״ל:ח׳). וכן אם גברו עליו צרות ונכנע מפניהם יבטח על רחמי השם כי ירחם עליו מפני צרותיו ומפני הכנעתו ומפני תקותו אל השם, שנאמר: ראה עניי ועמלי (תהלים כ״ה:י״ח), ונאמר: זכור עניי ומרודי לענה וראש, זכר תזכור ותשח עלי נפשי, זאת אשיב אל לבי על כן אוחילטז (איכה ג׳:י״ט-כ״א) – פירוש: איחל רחמיו על הצרות ועל ההכנעה, חסדי י״י כי לא תמנו (איכה ג׳:כ״ב) ויתכן כי מה שאמר למעלה על כן אוחיל לו (איכה ג׳:כ״ד) מחובר לזה כי אוחיל לחסדיו אשר לא תמנו ורחמיו אשר לא כלו. חדשים לבקרים וגו׳ (איכה ג׳:כ״ח) חלקי י״י אמרה נפשי (איכה ג׳:כ״ד) פירוש: אינני בוחר בעולמי זולת עבודתו ואין לי חלק בארץ זולת קיום מצותיו באהבתו וביראתו על כן אוחיל לו. זה הדבר יחזק התקוה ועל כן יוחיל להשם שינחלהו לחלק כענין שנאמר: כי חלק י״י עמו (דברים ל״ב:ט׳) על כן כפל תוחלת שנית אחר שנאמר: על כן אוחיל (איכה ג׳:כ״ד) גם הוסיף בכאן ואמר: אוחיל לו כי התוחלת הראשונה על ההצלה והישועה והחסדים והתוחלת השנית להפיק רצון מהשם ולהתקרב אליו כענין שנאמר: והקרבתיו ונגש אלי (ירמיהו ל׳:כ״א), ונאמר: יחשוך נפשו מני שחת (איוב ל״ג:י״ח), ונאמר: באור פני מלך חיים (משלי ט״ז:ט״ו).
ודע כי התוחלת האצולה מן הבטחון הזה יחזק התוחלת עד כי כאשר תקרב הצרה ויירא מעוונותיו לא יהיה שקול הפחד עם התקוה אך תחזק התקוה ממנו כי חסדי השם ית׳ יתרים על כל עון ומרחם על כל הנכנע ומבקש רחמיו, ונאמר: כי חנון ורחום הוא (יואל ב׳:י״ג), ונאמר: קוה אל י״י חזק ויאמץ לבך וקוה אל י״ייז (תהלים כ״ז:י״ד) פירוש: תקוה תחזק הלב ובהתחזק את הלב על ידי התקוה תחזק התקוה עוד בלב ותגדל התקוה יותר כי מורך הלב ימעט התקוה.
ודע כי זאת המדרגה גדולה עליונה בבטחון ונזכיר סוד הדבר, שנאמר: קויתי י״י קיותה נפשי (תהלים ק״ל:ה׳) פירוש: הנפש המתאוה קבלה הבטחון כמו שנאמר: יצר סמוך (ישעיהו כ״ו:ג׳) והמשכילים יבינו (דניאל י״ב:י׳), ונאמר אחריו: נפשי לי״י וגו׳ (תהלים ק״ל:ו׳), והיא התקוה בפרטים.⁠35
המדרגה השנית בענין הבטחון המסר הנפש להשם ית׳ ונפש כי תקריב וגו׳ (ויקרא ב׳:א׳) כענין שנאמר: אליך י״י נפשי אשא אלהי בך בטחתי (תהלים כ״ה:א׳-ב׳), ונאמר: השמיעני בבוקר חסדך (תהלים קמ״ג:ח׳), ונאמר: בידך אפקיד רוחי וגו׳ (תהלים ל״א:ו׳). ומסירת הנפש שהוא בוטח בשם ית׳ שיבחר לו הדרך הטובה כענין שנאמר: הודיעני נא את דרכיך (שמות ל״ג:י״ג) הודיעני דרך זו אלך (תהלים קמ״ג:ח׳) וידע כל מעשה השם ית׳ לטובה כמו שאמרו ז״ל: כל דעבדין מן שמיא לטב (בבלי ברכות ס׳:) ויקבל עליו כל הבא באהבה וידע כי היא טובתו וכפרת עונותיו וכי זה לתועלתו יותר מאשר הוא מבקש כי הוא אינו יודע הטוב לנפשו, ונאמר: גם את הטוב נקבל מאת האלהים (איוב ב׳:י׳), ונאמר: יסרתי חזקתי זרועותם וגו׳ (הושע ז׳:ט״ו), ונאמר: בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה (הושע י״א:ד׳), ונאמר: ואנכי תרגלתי לאפרים וגו׳ (הושע י״א:ג׳) ואם הון ועושר בביתו36 כל מה שיהנה ממנו יקבל בכל שעה במתנת חסדו כי יודע כי אין לו כל מאומה בעשרו ולא בכחו כענין שנאמר: ומידך נתנו לך (דברי הימים א כ״ט:י״ד), ונאמר: השלך אל י״י יהבך והוא יכלכלך (תהלים נ״ה:כ״ג), ונאמר: גול אל י״י דרכך (תהלים ל״ז:ה׳) ואמרו ז״ל: עושין מאהבה ושמחים בייסורים עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה׳:ל״א) (בבלי שבת פ״ח:), ונאמר: גול אל י״י יפלטהו (תהלים כ״ב:ט׳), ונאמר: כבד את י״י מהונך (משלי ג׳:ט׳), ונאמר: וימלאו אסמיך שבע (משלי ג׳:י׳), ונאמר: מוסר י״י אל תמאס וגו׳ (משלי ג׳:י״א) עליך השלכתי מרחם (תהלים כ״ב:י״א), ונאמר: כי אתה גוחי מבטן וגו׳ (תהלים כ״ב:י׳).
(כז) אל תמנע טוב מבעליו וגו׳ – אחר שהזהיר על שמירת כל התורה כלה בכלל החל להזהיר ולמנוע בני האדם מן המדות הפחותות לטהר פעולותיו ודרכיו. ואמר: אל תמנע טוב מבעליו פירוש: מבעליו מן הצריך אל הטוב ואתה מחוייב במצות השם ית׳ להטיב לו, שנאמר: לא תאמץ את לבבך (דברים ט״ו:ז׳), ונאמר: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו׳ (דברים ט״ו:ט׳) שכל המעלים עיניו מן הצדקה כעובד ע״ז (בבלי כתובות ס״ח) ועל כן פתח ע״ה אזהרותיו בענין הכילות וצרות עין.⁠37
ואמר: בהיות לאל ידך לעשות – פירוש לא תדע כמה יתקיים העושר בידך וכאשר אמרו ז״ל: עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך (בבלי שבת קנ״א:), ונאמר: כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה (קהלת ט׳:י׳).
ועוד כיוון באומרו: בהיות לאל ידך לעשות – כענין שאמר: לפום גמלא שיחנא (בבלי כתובות ס״ו) ואמר במקום אחר וחושך מיושר אך למחסור (משלי י״א:כ״ד) ופירוש כענין שנאמר: מה שקצבו בחוקי תמחוי וקופה לצנועים מערב שבת ואין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר לפונדיון, לן נותנים לו פרנסת לינה. בודקין למזונות ואין בודקין לכסות ונותני׳ לעני בן טובים סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו (בבלי ב״ב ט׳., בבלי כתובות ס״ז) ומצות פדיון שבויים ונישואי יתום ויתומה וענין הנדיב שנותן מתנה מרובה ומנה יפה על המדות הנזכרות שם בפסוקים אשר תחתיו.
(כח) אל תאמר לרעך לך ושוב וגו׳ – אם נדרת לתת מתנה מנדבת לבך תמהר ותשתדל למלאת בידך בהקדמה אשר דברת בפיך,⁠38 ואמרו מליצי המוסר:⁠39 מתנת הנדיב מהרה.
והנה אמרך לך ושוב יורה על צרות העין על כן יתעצל במתנתו גם יקרהו עון באשר יכלים חברו באמרו אליו לך ושוב. גם יציק לו בתוחלת ממושכה ואחר אשר יש אתך הלא זאת המדה פחותה ואמרו ז״ל:⁠40 כי בכלל האזהרה הזאת שלא יאחר אדם שכר שכיר, בוקר ראשון עובר בלא תלין מכאן ואילך עובר בלך ושוב (בבלי ב״ק ק״י:).
ויש לפרש: אל תמנע טוב מבעליו (משלי ג׳:כ״ז) מן השכיר והלוה, ופירושו אחר כך: אל תאמר לרעך לך ושוב – והוא אזהרה שיהא משאו ומתנו נאה עם כל אדם.
(כט) אל תחרוש על רעך רעה וגו׳ – אם הציק לך חברך אל תחרוש עליו רעה בעודנו יושב לבטח אתך כי זאת מדה פחותה מאד ודרך שקר אך תודיעהו תחלה כי שנאתו על מה שהרע לך וכי לא יבטח לבו עליך, ולא שיהיה מותר לחרוש על חברו רעה ואיננו יושב לבטח אתו, אך הודיע כי העוון כפול בחשבו עליו רעה והוא יושב לבטח אתך וכי זאת מדה פחותה מאוד. ויתכן לפרש כי גם הדבר מותר לחרוש עליו כמו אם בא להשפיל כבודך בין הבריות שלא יתגבר להזיק והוא איש רשע יש עליך להודיעו תחלה חמסך עליו ושלא יבטח עוד עליך. (ל) אל תריב עם אדם חנם וגו׳ – פירוש: אם לא גמלך רעה הוא פירוש חנם כי חנם יקרא אם תריב על דבר שפתים אשר לא הזיק לך בדבר כמו שאמר במקום אחר: גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך (קהלת ז׳:כ״א) והנה המריבה מדה פחותה על כן לא תריב עם אדם אם לא גמלך נזק והפסד. (לא-לה) 41 רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק בישעיהו ה׳:כ׳.
2 השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ׳:כ״ח.
3 אין לנו את ביאור הפסוקים האלו בפירוש ר׳ יונה, אך ביאור הפסוקים נמצא בשערי תשובה לר׳ יונה ג׳:קע״ח,מ״א.
4 השוו ללשון הפסוק באיוב כ״ט:ט״ו.
5 עיין דרשות ר״ן דרוש ה׳.
6 השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ה:א׳.
7 השוו ללשון הפסוק בדברי הימים ב ל׳:כ״ב.
8 השוו ללשון הפסוק במלכים ב כ׳:ג׳.
9 הפסוק הזה אינה נמצא ואולי כוונתו אל הבל המה מעשה תעתועים (ירמיהו י׳:ט״ו) או לנוסח התפילה.
10 עיינו בכד הקמח ערך בטחון ומה שהשיג שם המפרש צפחת השמן באות י׳.
11 בגמ׳ שלנו הגרסא: משתמרת.
12 השוו ללשון הפסוק בקהלת ב׳:ט׳.
13 השוו ללשון הפסוק בישעיהו י׳:י״ג.
14 השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ו:ה׳.
15 עיין מבחר הפנינים א׳:כ״א.
16 עיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:ל׳ ופירוש ר׳ בחיי ריש פרשת כי תבא.
17 השוו ללשון הפסוק בדברים ט״ו:י׳.
18 עיין תענית ה׳: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין.
19 השוו ללשון הפסוק בשמות א׳:י״ב.
20 עיין כתובות ס״ו: מלח ממון חסר.
21 השוו ללשון הפסוק בקהלת ו׳:ו׳.
22 השוו ללשון הפסוק בקהלת ו׳:י״ב.
24 כמנהגו בפירושו לספר משלי הרי רבינו יונה השמיט כאן פירוש איזה פסוקים ובשאר חבוריו נמצא פירוש הפסוקים האלה: פסוק י״ג נזכר בר׳ יונה אבות ד׳:י״ד, ופסוק י״ח בשערי תשובה לר׳ יונה ד׳:י״א.
25 עיין שערי תשובה לר׳ יונה ד׳:י״א שם פירש שמתשת כחו של אדם כפי רבותינו ז״ל. ועיינו ספר השרשים לר׳ יונה בן ג׳נאח עמוד 549 שפירש משקל פועליה כמו ולא דמיה לי (תהלים כ״ב:ג׳) וגם הוא מביא תופיני מנחת פתים (ויקרא ו׳:י״ד) ועיין מה שפירש עמוד 48 שורש אשה.
26 השוו ללשון הפסוק בבראשית י״ט:ט״ו.
27 זה נזכר כבר למעלה בפירוש ר׳ יונה משלי ג׳:כ״א.
28 המאמר הזה נמצא כבר בכד הקמח בערך בטחון כ״ח בשם ר׳ יונה.
29 גם זה תמצא בכד הקמח דף כ״ח.
30 בכד הקמח גרסא אחרת והיא: ובהתקרב אליו הצרה בחשבו כי היא מיד השם ית׳ יוכל להבין כי אין ההצלה וההכאה ביד המכה ולא יתן אל לבו פחד ההכאה.
32 בכד הקמח דף כ״ט.
33 השוו ללשון הפסוק בשמואל ב כ״ד:י״ד.
34 השוו ללשון הפסוק בעזרא ט׳:ו׳.
35 גם זה תמצא בכד הקמח דף כ״ט: ד״ה ועוד מענין הבטחון.
36 השוו ללשון הפסוק בתהלים קי״ב:ג׳.
38 השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ג:כ״ד.
39 מבחר הפנינים שי״ב: האוהב הנאמן מי שהתנדב לך ממונו בעת רצונך ובנפשו בעת צרתן. גדר הנדיב מתנה מהרה.
41 פסוק ל״א נדרש בשערי תשובה לר׳ יונה ג׳:נ״א, פסוק ל״ד נדרש בשערי תשובה לר׳ יונה ג׳:קע״ה וגם בפירוש ר׳ יונה אבות ב׳:ג׳, ופסוק ל״ה נדרש בשערי תשובה לר׳ יונה ג׳:קמ״ז,קצ״א.
א כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״מהמקים״.
ב כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״האחד״.
ג כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון חסר: ״ופרשת שש הנה״.
ד כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט ע״י הדומות: ״או למכור חפץ בדמים קלים״.
ה כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״יתקיים״.
ו כך תוקן בדפוס ראשון.
ז בכ״י לוצקי: ״ויסדר״.
ח כן בכ״י לוצקי. בדפוס ראשון: ״ב״ה״.
ט כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״לשון״.
י כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט ע״י הדומות: ״לפי שהדעת... בדעתו תהומות וגו׳⁠ ⁠⁠״.
יא כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״אף״.
יב כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון הושמט ע״י הדומות: ״על כן יסיר לבו... אל השם ית׳⁠ ⁠⁠״.
יג כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון חסר: ״אין״.
יד כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״וההצלחה״.
טו כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״והמדע״.
טז כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון חסר: ״זכר תזכור... אוחיל״.
יז כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון חסר: ״וקוה אל י״י״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×