¹ אכן כך מתרגם ת״י, וכך אמר גם ריב״ג, אצול, ערך ׳צער׳. רד״ק מצטט את ת״י ומוסיף: ״ואפשר שכינה הכתוב הגדולים בלשון צעיריה על דרך גנאי״.

² אף-על-פי שהיא משורש נפ״ל.

³ כך הוא אומר גם בתג׳ניס, ערך ׳ציץ׳. והשווה: אלפסי, ערך ׳צץ׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳ציץ׳; רד״ק. מעניין שת״י מתרגם את פסוקנו כך: ״אעדו כתרא מן מואב״, והשווה אלפסי, שם, על התרגום הזה.

⁴ כך פירשו גם: חיוג׳, ערך ׳נצה׳, וכאפשרות ראשונה בכתאב אלנתף על הפסוק הזה (עמ׳ 36); ריב״ג, אצול, ערך ׳נצה׳ (נראה שהמילה ״קאנצה״, שם, עמ׳ 447, שורה 28, מיותרת); וכך כנראה גם מנחם, ערך ׳צ׳. גם רד״ק מנתח כך, אלא שהוא מפרש בהוראת השורש ״עוף״. אלפסי, ערך ׳צץ׳, נראה כמפרש במשמעות ריב; וחיוג׳, בכתאב אלנתף, שם, נותן כאפשרות שנייה את הפירוש, ש״תצא״ היא משורש ״יצא״ ובמשמעותו. על הגזרון הדנומינטיבי מדבר אבן בלעם גם בספר הפעלים, ערך ׳אבר׳ וערך ׳נצה׳. בערך ׳נצה׳, שם, הוא מביא את הדברים בשם ריב״ג, ומתבסס על תחילת הכתוב ״תנו ציץ למואב״, בדומה לרד״ק הנ״ל.

⁵ כך גם חיוג׳, כתאב אלנתף, על הפסוק הזה (עמ׳ 36), כאחת האפשרויות (וראה בהערה הבאה), אף כי הוא היה מעדיף שיהיה כמו ״וימררו את חייהם״ (שמות א׳:י״ד), וכך גם ריב״ג, מחברות, ערך ׳מרר׳ (עמ׳ 202), ואצול, ערך ׳מרר׳. רד״ק נותן למילה שתי משמעויות: נתחלף או נחלש, וראה ת״י שנקט את השנייה.

⁶ כך סברו גם: חיוג׳, שם, כאפשרות אחת, ורק אם כינוי הגוף שב״נמר״ (=הוא) מוסב על ״טעמו״ – ייתכן לדבר עליו במושג של מרירות; ריב״ג, שם; רד״ק, סה״ש, ערך ׳מרר׳ (ונראה שיש טעות בפירושו על אתר, שבו כתוב ״משרשו נמר״, וצ״ל: ״שרשו מרר״). חיוג׳, שם, נותן גם את המשמעות של ״ושמע בקולו אל תמר בו״ (שמות כ״ג:כ״א), משמעות הדומה לזו המצויה אצל ריב״ג ואבן בלעם, אך, במקרה הזה, השורש הוא נמ״ר, וכנראה בבניין קל.

⁷ השוה: חיוג׳, ערך ׳צעה׳, ועל ״וצעוהו״ – בכתאב אלנתף, על הפסוק הזה (עמ׳ 36).

⁸ הפירוש הזה וההשוואה הזאת ניתנו גם על-ידי ריב״ג, אצול, ערך ׳צעה׳, וקרוב לו גם רד״ק. ריב״ג, שם, נותן גם פירוש נוסף, על-פי גזרון מן השורש הערבי ״צוג״, במשמעות חסרון והשפלה, ולפירוש הזה הוא מביא את המשך הפסוק לסיוע, כאבן בלעם כאן. ת״י מתרגם ״בזוזין ויבזונונון״, ובדומה לזה גם מנחם, ערך ׳צע׳. אלפסי, ערך ׳צע׳, מפרש את שתי המילים האלה במשמעות השורש יצ״ע (ישעיהו יד, יא; אסתר ד׳:ג׳), לאמור: פרוש לאויב.

⁹ השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳נפץ׳, המציין את המשמעות הראשונה המובאת על-ידי אבן בלעם כאן; רד״ק המביא, בשם אביו, את המשמעות המצויה אצל פרשננו עם אותה ההסתייעות בתרגום אונקלוס בבראשית כד, כ.

¹⁰ כלים פט״ו מ״ו.

¹¹ שלוש המשמעויות האלה מצויות גם בתג׳ניס, ערך ׳נבל׳. לפירוש המילה כאן השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳נבל׳.

¹² אולם ת״י מתרגם את שני הפעלים כצורות הבינוני, וכך כנראה סבור גם חיוג׳, אשר בכתאב אלנתף לפסוק הזה (עמ׳ 37) מציין, כי הה״א שב״ונמלטה״ מיותרת.

¹³ השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳ספק׳, המציין את המשמעות המורחבת עם המשמעות היסודית; וראה רד״ק המציין משמעות דומה למילתנו. מנחם, ערך ׳ספק׳, ואלפסי, ערך ׳ספק׳, מפרשים במשמעות היסודית בלבד.

¹⁴ כך בדיוק מפרש ריב״ג את ״בדיו״ באצול, ערך ׳בד׳, והוא מציין שהפירוש הזה סוטה מטעמי הפסוק, אף כי הוא מתאים להקשר. אלפסי, ערך ׳בד׳, מפרש את המילה בהוראת השורש בד״ה, והשווה רד״ק. ת״י מתרגם: ״יקיריהון״, וגם הוא תרגם שלא לפי פיסוק הטעמים.

¹⁵ כלים פי״ב מ״ד. והשווה ת״י המתרגם: ״וכל דקן גלוח״.

¹⁶ לפירוש במשמעות היסודית ראה: ריב״ג, אצול, ערך ׳גרע׳.

¹⁷ לניתוח המילה כשם-עצם, השווה: חיוג׳, כתאב אלנתף לפסוק הזה (עמ׳ 37); ראב״ע בפירושו לתהלים סה, יא; רד״ק. למשמעות המילה, השווה: מנחם, ערך ׳ד׳; אלפסי, ערך ׳ד׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳גדד׳; ראב״ע ורד״ק, שם; וכן ת״י המתרגם: ״מתהממין״, אף כי נראה שהוא ראה את המילה כתואר.

¹⁸ חיוג׳, ערך ׳בוש׳, ולפני כן – בעמ׳ 73, סבור שהיא צורת בינוני.

¹⁹ השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳רגע׳, ובדומה לזה גם ת״י. נראה שאבן בלעם רצה למנוע בזאת את ראיית הכ״ף של ״כנשר״ כמיותרת, בהבנת הדברים כמשל ולא כדימוי.

²⁰ לפי הפירוש הזה, ״הקריות״ היא ריבוי של ״קריה״, ו״המצדות״ – ריבוי של ״מצד״ או ״מצדה״, כלומר שמות-עצם כלליים; וכך גם ת״י, ריב״ג, אצול, ערך ׳מצד׳ וערך ׳קרה׳; רד״ק. נראה, שהערת אבן בלעם באה למנוע את ראיית ״הקריות״, ואולי גם ״המצדות״, כשמות-עצם פרטיים. והשווה פסוק כד בפרקנו, וכן פירוש רד״ק לפסוק הנידון כאן.

²¹ כלומר, מ״ם-השלילה ולא מ״ם-הסיבה, וכך גם אלפסי, ערך ׳עמד׳. לכל אחת ממשמעויות המ״ם ישנה השפעה על הבנת הכתוב כולו, והשווה רד״ק.