R. Yehuda ibn Balaam Shemuel I 28 – ר' יהודה אבן בלעם שמואל א כח‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) וַֽיְהִי֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וַיִּקְבְּצ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶת⁠־מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְהִלָּחֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד יָדֹ֣עַ תֵּדַ֗ע כִּ֤י אִתִּי֙ תֵּצֵ֣א בַֽמַּחֲנֶ֔ה אַתָּ֖ה וַאֲנָשֶֽׁיךָ׃ (ב) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל⁠־אָכִ֔ישׁ לָכֵן֙ אַתָּ֣ה תֵדַ֔ע אֵ֥ת אֲשֶֽׁר⁠־יַעֲשֶׂ֖ה עַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד לָכֵ֗ן שֹׁמֵ֧ר לְרֹאשִׁ֛י אֲשִֽׂימְךָ֖ כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃ (ג) וּשְׁמוּאֵ֣ל מֵ֔ת וַיִּסְפְּדוּ⁠־לוֹ֙ כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בָרָמָ֖ה וּבְעִיר֑וֹ וְשָׁא֗וּל הֵסִ֛יר הָאֹב֥וֹת וְאֶת⁠־הַיִּדְּעֹנִ֖ים מֵהָאָֽרֶץ׃ (ד) וַיִּקָּבְצ֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ וַיַּחֲנ֣וּ בְשׁוּנֵ֑ם וַיִּקְבֹּ֤ץ שָׁאוּל֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְבֹּֽעַ׃ (ה) וַיַּ֥רְא שָׁא֖וּל אֶת⁠־מַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים וַיִּרָ֕א וַיֶּחֱרַ֥ד לִבּ֖וֹ מְאֹֽד׃ (ו) וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בַּיהֹוָ֔הי״י֔ וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ יְהֹוָ֑הי״י֑ גַּ֧ם בַּחֲלֹמ֛וֹת גַּ֥ם בָּאוּרִ֖ים גַּ֥ם בַּנְּבִיאִֽם׃ (ז) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל לַעֲבָדָ֗יו בַּקְּשׁוּ⁠־לִי֙ אֵ֣שֶׁת בַּעֲלַת⁠־א֔וֹב וְאֵלְכָ֥ה אֵלֶ֖יהָ וְאֶדְרְשָׁה⁠־בָּ֑הּ וַיֹּאמְר֤וּ עֲבָדָיו֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֛ה אֵ֥שֶׁת בַּעֲלַת⁠־א֖וֹב בְּעֵ֥ין דּֽוֹר׃ (ח) וַיִּתְחַפֵּ֣שׂ שָׁא֗וּל וַיִּלְבַּשׁ֙ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיֵּ֣לֶךְ ה֗וּא וּשְׁנֵ֤י אֲנָשִׁים֙ עִמּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל⁠־הָאִשָּׁ֖ה לָ֑יְלָה וַיֹּ֗אמֶר (קסומי) [קׇסֳמִי⁠־]נָ֥א לִי֙ בָּא֔וֹב וְהַ֣עֲלִי לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־אֹמַ֖ר אֵלָֽיִךְ׃ (ט) וַתֹּ֨אמֶר הָאִשָּׁ֜ה אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה שָׁא֔וּל אֲשֶׁ֥ר הִכְרִ֛ית אֶת⁠־הָאֹב֥וֹת וְאֶת⁠־הַיִּדְּעֹנִ֖י מִן⁠־הָאָ֑רֶץ וְלָמָ֥ה אַתָּ֛ה מִתְנַקֵּ֥שׁ בְּנַפְשִׁ֖י לַהֲמִיתֵֽנִי׃ (י) וַיִּשָּׁ֤בַֽע לָהּ֙ שָׁא֔וּל בַּיהֹוָ֖הי״י֖ לֵאמֹ֑ר חַי⁠־יְהֹוָ֕הי״י֕ אִֽם⁠־יִקְּרֵ֥ךְ עָוֺ֖ן בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ (יא) וַתֹּ֙אמֶר֙ הָאִשָּׁ֔ה אֶת⁠־מִ֖י אַעֲלֶה⁠־לָּ֑ךְ וַיֹּ֕אמֶר אֶת⁠־שְׁמוּאֵ֖ל הַֽעֲלִי⁠־לִֽי׃ (יב) וַתֵּ֤רֶא הָאִשָּׁה֙ אֶת⁠־שְׁמוּאֵ֔ל וַתִּזְעַ֖ק בְּק֣וֹל גָּד֑וֹל וַתֹּ֩אמֶר֩ הָאִשָּׁ֨ה אֶל⁠־שָׁא֧וּל ׀ לֵאמֹ֛ר לָ֥מָּה רִמִּיתָ֖נִי וְאַתָּ֥ה שָׁאֽוּל׃ (יג) וַיֹּ֨אמֶר לָ֥הּ הַמֶּ֛לֶךְ אַל⁠־תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י מָ֣ה רָאִ֑ית וַתֹּ֤אמֶר הָאִשָּׁה֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל אֱלֹהִ֥ים רָאִ֖יתִי עֹלִ֥ים מִן⁠־הָאָֽרֶץ׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַֽה⁠־תׇּאֳר֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר אִ֤ישׁ זָקֵן֙ עֹלֶ֔ה וְה֥וּא עֹטֶ֖ה מְעִ֑יל וַיֵּ֤דַע שָׁאוּל֙ כִּֽי⁠־שְׁמוּאֵ֣ל ה֔וּא וַיִּקֹּ֥ד אַפַּ֛יִם אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃ (טו) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל לָ֥מָּה הִרְגַּזְתַּ֖נִי לְהַעֲל֣וֹת אֹתִ֑י וַיֹּ֣אמֶר שָׁ֠א֠וּל צַר⁠־לִ֨י מְאֹ֜ד וּפְלִשְׁתִּ֣ים׀ נִלְחָמִ֣ים בִּ֗י וֵאלֹהִ֞ים סָ֤ר מֵֽעָלַי֙ וְלֹא⁠־עָנָ֣נִי ע֗וֹד גַּ֤ם בְּיַֽד⁠־הַנְּבִיאִים֙ גַּם⁠־בַּ֣חֲלֹמ֔וֹת וָאֶקְרָאֶ֣ה לְךָ֔ לְהוֹדִיעֵ֖נִי מָ֥ה אֶעֱשֶֽׂה׃ (טז) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וְלָ֖מָּה תִּשְׁאָלֵ֑נִי וַיהֹוָ֛הי״י֛ סָ֥ר מֵעָלֶ֖יךָ וַיְהִ֥י עָרֶֽךָ׃ (יז) וַיַּ֤עַשׂ יְהֹוָה֙י״י֙ ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בְּיָדִ֑י וַיִּקְרַ֨ע יְהֹוָ֤הי״י֤ אֶת⁠־הַמַּמְלָכָה֙ מִיָּדֶ֔ךָ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְרֵעֲךָ֥ לְדָוִֽד׃ (יח) כַּאֲשֶׁ֤ר לֹא⁠־שָׁמַ֙עְתָּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔הי״י֔ וְלֹֽא⁠־עָשִׂ֥יתָ חֲרוֹן⁠־אַפּ֖וֹ בַּעֲמָלֵ֑ק עַל⁠־כֵּן֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה עָשָֽׂה⁠־לְךָ֥ יְהֹוָ֖הי״י֖ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (יט) וְיִתֵּ֣ן יְ֠הֹוָ֠הי֠״י֠ גַּ֣ם אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֤ל עִמְּךָ֙ בְּיַד⁠־פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמָחָ֕ר אַתָּ֥ה וּבָנֶ֖יךָ עִמִּ֑י גַּ֚ם אֶת⁠־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל יִתֵּ֥ן יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַד⁠־פְּלִשְׁתִּֽים׃ (כ) וַיְמַהֵ֣ר שָׁא֗וּל וַיִּפֹּ֤ל מְלֹא⁠־קֽוֹמָתוֹ֙ אַ֔רְצָה וַיִּרָ֥א מְאֹ֖ד מִדִּבְרֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל גַּם⁠־כֹּ֙חַ֙ לֹא⁠־הָ֣יָה ב֔וֹ כִּ֣י לֹ֤א אָכַל֙ לֶ֔חֶם כׇּל⁠־הַיּ֖וֹם וְכׇל⁠־הַלָּֽיְלָה׃ (כא) וַתָּב֤וֹא הָֽאִשָּׁה֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל וַתֵּ֖רֶא כִּֽי⁠־נִבְהַ֣ל מְאֹ֑ד וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו הִנֵּ֨ה שָֽׁמְעָ֤ה שִׁפְחָֽתְךָ֙ בְּקוֹלֶ֔ךָ וָאָשִׂ֤ים נַפְשִׁי֙ בְּכַפִּ֔י וָֽאֶשְׁמַע֙ אֶת⁠־דְּבָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָֽי׃ (כב) וְעַתָּ֗ה שְׁמַֽע⁠־נָ֤א גַם⁠־אַתָּה֙ בְּק֣וֹל שִׁפְחָתֶ֔ךָ וְאָשִׂ֧מָה לְפָנֶ֛יךָ פַּת⁠־לֶ֖חֶם וֶאֱכ֑וֹל וִיהִ֤י בְךָ֙ כֹּ֔חַ כִּ֥י תֵלֵ֖ךְ בַּדָּֽרֶךְ׃ (כג) וַיְמָאֵ֗ן וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל וַיִּפְרְצוּ⁠־ב֤וֹ עֲבָדָיו֙ וְגַם⁠־הָ֣אִשָּׁ֔ה וַיִּשְׁמַ֖ע לְקֹלָ֑ם וַיָּ֙קׇם֙ מֵֽהָאָ֔רֶץ וַיֵּ֖שֶׁב אֶל⁠־הַמִּטָּֽה׃ (כד) וְלָאִשָּׁ֤ה עֵֽגֶל⁠־מַרְבֵּק֙ בַּבַּ֔יִת וַתְּמַהֵ֖ר וַתִּזְבָּחֵ֑הוּ וַתִּקַּח⁠־קֶ֣מַח וַתָּ֔לָשׁ וַתֹּפֵ֖הוּ מַצּֽוֹת׃ (כה) וַתַּגֵּ֧שׁ לִפְנֵי⁠־שָׁא֛וּל וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּקֻ֥מוּ וַיֵּלְכ֖וּ בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

(ג) ^אכבר הוזכר קודם לכן מות שמואל, כמו שנאמר ׳וימת שמואל ויקבצו כל ישראל׳ (שמואל א׳ כה, א). באשר לסיבה שהוא חזר על כך כאן ואמר ׳ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל׳, הרי שלדעתי מכיוון שהוא רצה להזכיר את סיפור בעלת האוב, לפיכך הוא חזר והזכיר את מות שמואל כדי להסמיך אליו את שאלתו של שאול, שהרי השאלה הייתה מכוונת אליו [אל שמואל],⁠¹ כלומר: הוא רצה שהאישה תמשוך אליה את רוחו של שמואל המת, וזאת על פי אמונתם של אנשי המלאכה הזאת, הטוענים שכמה מרוחות המתים מוסרות להם מידע על דברים נסתרים. (ח) ^בויתחפש שאול – כלומר שינה את צורתו, כפי שנאמר ׳התחפש ובא במלחמה׳ (מל״א כב, ל), וזהו בניין התפעל. קסמי נא לי באוב: ׳קָסֳמִי׳ היה אמור לבוא בצורה דומה לציווי ׳אִמְרי לי אחי הוא׳ (בראשית כ, יג), אך התנועה (ב-ס׳) פוארה והתרחבה וזה הפך לחטף, כפי שאתה רואה.⁠² המשמעות של ׳קסמי׳ היא שתשתמש במלאכה שבאמצעותה היא יודעת את הדברים הנסתרים, בעזרת הישויות שמהן [בעלי המלאכה הזאת] מקבלים את המידע לפי טענתם. (ט) ^גולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני – כוונתה לומר ׳מדוע אתה מוביל אותי לאבדון, למרות שאתה יודע מה ייגרם לי אם הדבר יתפרסם?׳. זה פועל דומה לדברי הכתוב ׳פן תנקש אחריהם׳ (דברים יב, ל). ׳מתנקש׳ הוא מבניין התפעל. יש מפרשים זאת [לפי דברי הכתוב] ׳ינקש נושה לכל אשר לו׳ (תהלים קט, יא), כלומר: ייקח ויסלק את כל מה שימצא אצלו. (י) ^דאם יקרך עון – ׳יִקְּרֵךְ׳, הדגש ב-ק׳ הוא חריג ואינו מתאים לכללים. זוהי צורת עתיד של הפועל ׳קרה׳, עם ה׳ [בסופו]. הכוונה היא: אם תתקלי בדבר שיביא עליך חטא. יש אומרים שכאשר שאול תיאר את הדרכים שבאמצעותם הוא חיפש התגלות אלוהית הוא השמיט את האורים ותומים ולא הזכיר אותם, משום שהוא התבייש להזכיר אותם לאור המעשים החמורים שעשה לאלה שנשאו אותם בנוב עיר הכוהנים.⁠³ (טו) ^הואקראה לך – ה-ה׳ [במילה ׳אקראה׳] היא יתרה, כמו במילים ׳אשמעה, אשמרה׳. וה׳ סר מעליך ויהי עריך: הפך לאויב שלך, ובדומה לכך ׳ומלאו פני תבל ערים׳ (ישעיה יד, כא),⁠⁴ וזהו שם עצם. ויפרצו בו עבדיו: ייתכן שזהו סיכול אותיות מן ׳ויפצר בם מאד׳ (בראשית יט, ג), וייתכן שזוהי צורה חליפית עצמאית⁵ של הפועל הזה, שמשמעותו דרישה והפעלת לחץ. (כד) ^וולאשה עגל מרבק – ׳רבק׳ בשפה הערבית הוא חבל, והכוונה היא לעגל שקשרו אותו בחבל לצורך פיטום.⁠⁶ לאחר שסיימתי לפרש את הביטויים בסיפור, אפרש את משמעותו ואזכיר את מחלוקת הפרשנים לגביו. עליך לדעת ששמואל בן חפני גאון ז״ל שלל את הרעיון לפיו שמואל חזר לחיים, ונימק זאת בטיעונים רבים וארוכים שאין זה המקום להזכירם, ואת דברי המקרא המופיעים כאן כמה פעמים הוא הסביר כאילו אלה דברי האישה, ושהיא גרמה גם לשאול לדמיין כאילו כך הדבר, אך את כל הדברים האלה [המוזכרים בסיפור בשם שמואל] היא אמרה מליבה. כך הוא אמר בספרו על ביטול התורה.⁠⁷ הוא דחה את דברי הקדמונים [חכמינו] ז״ל שהאמינו ששמואל קם לתחייה, ושכל הדברים [שנאמרו בסיפור בשם שמואל] נאמרו על ידו. הוא אמר באלה המילים: אם השכל דוחה את דברי הקדמונים [חז״ל], אין אנו מחויבים לקבל אותם. הוא השתמש בדבריו בטיעונים שעל פי טענתו מחלישים את הוודאות בעניין זה.⁠⁸ לעומת זאת, ר׳ סעדיה ז״ל הסכים לדברי הקדמונים [חז״ל], ואמר שאין זה סביר שהאישה תדע כל כך הרבה דברים שהם סודות נסתרים. הוא אמר שאלוהים החיה את שמואל כדי שיודיע לשאול את הדברים שהוא הודיע לו. טענתה של האישה כשאמרה ׳את מי אעלה?׳ (שמואל א׳ כח, יא) מנוגדת לאמת, שכן הראיות השכליות מעידות שאדם אינו יכול להחיות מתים, ודי לך בכך שלאחר שאמרה ׳את מי אעלה?׳ נאמר במקרא ׳ותצעק בקול גדול׳ (שמואל א׳ כח, יב), ואילו הייתה רגילה בכך קודם לכן או שראתה דבר דומה לא הייתה נחרדת מכך ולא הייתה מתבלעת דעתה. עניין נוסף שהופך את הרעיון [לפיו האישה אמרה הכול מליבה] לבלתי סביר הוא מה שאמר שמואל [לשאול] ׳ומחר אתה ובניך עמי׳ (שמואל א׳ כח, יט), ואמרו הקדמונים ׳עמי – במחיצתי׳ (בבלי, ברכות יב ע״ב), ומניין לאישה לדעת זאת? הרי כל אלה שטוענים לידע בעניינים הנסתרים אינם יודעים זאת, אלא יודע זאת רק בורא הבריות או נביאו מפיו. רבינו האי גאון ז״ל תומך בשיטתו של ר׳ סעדיה ז״ל, ואמר באלה המילים: אם זה שכתב את המקרא אמר דבר, ולדבר הזה יש משמעות מילולית שהיא אפשרית מבחינת העניין המסוים הזה, הרי שעלינו להאמין שאכן המשמעות המילולית נכונה לגבי אותו עניין מסוים, גם אם אין מבואר [במקרא כיצד זה קרה].⁠⁹ הרי המשמעות המילולית של המילים ׳ויאמר שמואל׳ (שמואל א׳ כח, טז) מעידה ששמואל אמר את הדברים האלה, ושאלוהים החזיר אותו לחיים באופן שבו ניתן להחזיר אותו לחיים. באשר לכך שזה עלול לגרום לבלבול, ושמן הראוי היה שלא לעשות זאת כדי שאנשים שרואים זאת לא יטעו לחשוב שהאישה [החיתה אותו], הרי שאין זאת טענה, שהרי די בכך שכל האנשים יודעים שאדם אינו מסוגל להחיות מתים. חשוב לעצמך, אילו אדם כלשהו היה טוען ואומר: אני אוריד גשם, האם אלוהים היה מפסיק להוריד גשם כדי שהאדם הטוען כך לא יחשוב שהוא הוריד את הגשם?! הרי די בכך שאנשים יודעים שאדם אינו מסוגל להוריד גשם. אלוהים עושה כרצונו וכפי שהוא מוצא לנכון, למרות שיש אנשים שטוענים שהם יכולים לעשות את הדברים האלה. אלו דברי החכמים שאמרו שאכן שמואל חזר לחיים, וזוהי האמת ללא ספק, וכך אמרו: ׳אמ׳ רבא בר חנינא סבא משמיה דרב: כל העושה דבר ומתביש בו מוחלין לו מן השמים, שנ׳: למען תזכרי ובשת ולא יהיה לך עוד פתחון פה (יחזקאל טז, סג). ודילמא ציבור שאני? אלא אמ׳ ר׳ אלעזר, מהכא: ויאמר שמואל אל שאול: למה הרגזתני להעלות אותי? ויאמר שאול: צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי, ולא ענני גם ביד הנביאים גם בחלומות (שמואל א׳ כח, טו). ואלו באורים לא קאמ׳ ליה, משום דקטלה לנוב עיר הכהנים. ומנא לן דאחילו ליה מן שמיא? דקאמ׳ ליה שמואל: ומחר אתה ובניך עמי (שמואל א׳ כח, יט), ואמ׳ ר׳ יוחנן: במחיצתי׳ (בבלי, ברכות יב ע״ב). אלו הם דברים ברורים מפי החכמים ז״ל לפיהם בעלת האוב לא שיקרה ולא אמרה דברים מליבה בשם שמואל. בדבר הזה, יתמוך בך האל, עליך להאמין, כמצוות האל, שכן הוא מתאים לדברי הכתוב ואינו סותר את השכל ולא את המסורת. די בהסבר זה לנבונים, ואני כבר הזכרתי את דברי מי שחולק על כך בספרי על ההתרחקות מן הנסים בלוויית טיעונים ברורים,⁠¹⁰ ועיין שם. מהדורת ד"ר אריה צורף, גנזי קדם י"ח (תשפ"ב), עמ' 35–98, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות)

הערות

¹ השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 44.

² השוו פירוש תנחום: , הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 45.

³ השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 49.

⁴ השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 49.

⁵ צורה חליפית – לגה׳. ר׳ לעיל הערה 38.

⁶ השוו פירוש תנחום: הארבריקר (לעיל הערה 12), עמ׳ 50.

⁷ על חיבור זה ועל השרידים שנותרו ממנו, ראו: D. Sklare, Samuel ben Hofni Gaon and his cultural world : Texts and Studies, Leiden 1996, pp. 28-29.

⁸ כלומר, הם מחלישים את העמדה לפיה שמואל חזר לחיים, למרות מה שנאמר בכתוב במפורש.

⁹ דבריו של אבן בלעם על שיטות הגאונים לגבי בעלת האוב מובאים עד לכאן באוצר הגאונים: ב״מ לוין, אוצר הגאונים, כרך 4, י-ם תרצ״א, חגיגה: תשובות, עמ׳ 4-5. לדיון נרחב בדברי אבן בלעם על בעלת האוב בהשוואה לפרשנים אחרים, ראו: Haggai Ben Shammai, 'From Rabbinic Homilies to Geonic Doctrinal Exegesis: The Story of the Witch of En Dor as a Test Case', Exegetical Crossroads, eds. Georges Tamer et al., Berlin and Boston 2017, pp. 179-180.

¹⁰ לא ברור אם דברים אלה הם המשך דברי רב האי גאון, ולכן החיבור המוזכר על ההתרחקות מנסים צריך גם הוא להיות אחד מספריו, או שמא אלו דברי אבן בלעם עצמו, ועל פי זה החיבור על ההתרחקות מנסים נכתב על ידו. אוריאל סימון טען שמדובר בחיבור של אבן בלעם, אלא שחיבור זה לא השתמר. ראו: סימון (לעיל הערה 8), טור 666.

^א ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

^ב ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

^ג ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

^ד ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

^ה ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

^ו ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון