×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמות ל׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {שביעי} וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃ (ב) אַמָּ֨ה אׇרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רׇחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִם קֹמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹתָֽיו׃ (ג) וְצִפִּיתָ֨ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת⁠־גַּגּ֧וֹ וְאֶת⁠־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת⁠־קַרְנֹתָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ (ד) וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה⁠־לּ֣וֹ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּעֲשֶׂ֖ה עַל⁠־שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה׃ (ה) וְעָשִׂ֥יתָ אֶת⁠־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ (ו) וְנָתַתָּ֤ה אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַפָּרֹ֔כֶת אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֑ת לִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת אֲשֶׁר֙ עַל⁠־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָֽׁמָּה׃ (ז) וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת⁠־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה׃ (ח) {מפטיר} וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת⁠־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִםא יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ (ט) לֹא⁠־תַעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו׃ (י) וְכִפֶּ֤ר אַהֲרֹן֙ עַל⁠־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ⁠־קׇדָשִׁ֥יםב ה֖וּא לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יא) {פרשת כי תשא} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יב) כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת⁠־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֮ג לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהֹוָ֖הי״י֖ בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא⁠־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃ (יג) זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ כׇּל⁠־הָעֹבֵר֙ עַל⁠־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהֹוָֽהי״יֽ׃ (יד) כֹּ֗ל הָעֹבֵר֙ עַל⁠־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (טו) הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא⁠־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת⁠־תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ לְכַפֵּ֖ר עַל⁠־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃ (טז) וְלָקַחְתָּ֞ אֶת⁠־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל⁠־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ לְכַפֵּ֖ר עַל⁠־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃ (יז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יח) וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְחֹ֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְחֹ֖שֶׁת לְרׇחְצָ֑ה וְנָתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין⁠־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם׃ (יט) וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת⁠־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת⁠־רַגְלֵיהֶֽם׃ (כ) בְּבֹאָ֞ם אֶל⁠־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ⁠־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל⁠־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהֹוָֽהי״יֽ׃ (כא) וְרָחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חׇק⁠־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹרֹתָֽם׃ (כב) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כג) וְאַתָּ֣ה קַח⁠־לְךָ֮ בְּשָׂמִ֣ים רֹאשׁ֒ מׇר⁠־דְּרוֹר֙ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְקִנְּמׇן⁠־בֶּ֥שֶׂם מַחֲצִית֖וֹ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וּקְנֵה⁠־בֹ֖שֶׂם חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם׃ (כד) וְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ וְשֶׁ֥מֶן זַ֖יִת הִֽין׃ (כה) וְעָשִׂ֣יתָ אֹת֗וֹ שֶׁ֚מֶן מִשְׁחַת⁠־קֹ֔דֶשׁ רֹ֥קַח מִרְקַ֖חַת מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑חַ שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת⁠־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶֽה׃ (כו) וּמָשַׁחְתָּ֥ ב֖וֹ אֶת⁠־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֖ת אֲר֥וֹן הָעֵדֻֽת׃ (כז) וְאֶת⁠־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כֵּלָ֔יו וְאֶת⁠־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת⁠־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃ (כח) וְאֶת⁠־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כֵּלָ֑יו וְאֶת⁠־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת⁠־כַּנּֽוֹ׃ (כט) וְקִדַּשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהָי֖וּ קֹ֣דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֑ים כׇּל⁠־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃ (ל) וְאֶת⁠־אַהֲרֹ֥ן וְאֶת⁠־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי׃ (לא) וְאֶל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת⁠־קֹ֨דֶשׁ יִהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ (לב) עַל⁠־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּ֨בְמַתְכֻּנְתּ֔וֹד לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ (לג) אִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל⁠־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו׃ (לד) וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ אֶל⁠־מֹשֶׁ֜ה קַח⁠־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה׃ (לה) וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃ (לו) וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּ֘נָּה֮ הָדֵק֒ וְנָתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּהה לִפְנֵ֤י הָעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים תִּהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃ (לז) וְהַקְּטֹ֙רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַיהֹוָֽהי״יֽ׃ (לח) אִ֛ישׁ אֲשֶׁר⁠־יַעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הָעַרְבַּ֖יִם =ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=הָעֲרְבַּ֖יִם (חטף פתח באות עי״ן)
• הערות ברויאר ודותן
ב קֹֽדֶשׁ⁠־קׇדָשִׁ֥ים =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכן במג״ה).
• ל!,ל-מ=קֹֽדֶשׁ⁠־קָֽדָשִׁ֥ים (שתי געיות בתיבות המוקפות), וכך בקורן וברויאר.
ג בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֮ הקלדה=בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֘ל והעירו שם על צורה חריגה, כלומר שטעם הזרקא מופיע לכאורה לפני הלמ״ד ולא לאחריה. אבל מעיון בכתב⁠־היד נראה שאין מקום להערה זו, כי טעם הזרקא יושב על בסיס הלמ״ד מימין לראש הלמ״ד, ורק בגלל ראשה של הלמ״ד הטעם אינו יכול לנטות לצד שמאל. צורת כתיבה זו מהווה את מנהגו של כתי״ל במקומות רבים, ואין מקום להעיר עליה וגם לא להעתיק את הצורה החריגה במהדורה הדיגיטלית.
ד וּ֨בְמַתְכֻּנְתּ֔וֹ =שיטת-א, וכך בקורן וברויאר ומג״ה
• ל,ל1,ב,ש1,ק3,ו=וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ (מקום המתיגה)
• ש=וּבְמַתְכֻּנְתּ֔וֹ (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
ה מִמֶּ֜נָּה =ל?,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים (וכך בדותן ובהקלדה עם הערה)
• ל?=מִמֶ֜נָּה (חסר דגש באות מ״ם השניה?); יש נקודה באות מ״ם השניה אבל היא מטושטשת ולא ממורכזת.
E/ע
הערותNotes
(א) מקטר קטרת – נקרא המזבח הזה כן, לפי שהוא מיוחד להעלות עליו קיטור עשן, ושלשה שמות יש לו למזבח הזה, מזבח הזהב, מזבח הקטרת, מזבח הפנימי: (ב) אמה ארכו – אמה זו היתה של חמשה טפחים: (ג) את גגו – מקום מערכת הקטרת, זה היה לו לגג, אבל מזבח העולה לא היה לו גג, אלא ממלאים את חללו אדמה בכל חנייתן:
זר – כל שהוא:
(ד) צלעתיו – כאן הוא לשון זוית, ולא לשון צד, לפי שאמר אח״כ על שני צדיו, ופירושו שתי זויות שבשני צדיו:
והיה – מעשה הטבעות האלה יהיה לבתים וגו׳:
לבתים לבדים – הטבעות יהיו בתים לצורך הבדים:
(ו) לפני הפרכת – שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, ת״ל לפני הכפורת, מלמד שהיה מכוון כנגד הארון באמצע הצפון והדרום, והיה מחוץ לפרוכת, ומזרח המזבח רחוק מפתח האהל עשר אמות, שהיה מונח משליש ההיכל ולפנים: (ז) בהיטיבו – לשון נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה, והיה מטיבן בכל בוקר ובוקר:
הנרת – הכלים שבהם השמן:
יקטירנה – בכל יום, פרס מקטיר שחרית ופרס בין הערבים:
(ט) לא תעלו עליו – על מזבח זה:
קטרת זרה – כולל כל שאר קטורת של נדבה, שכולן זרות לו חוץ מזו, וכ״ש שלא יקריב עליו קטורת שאינה כמתכונתה:
ועלה ומנחה – לא עולה ולא מנחה, עלה, של בהמה ועוף, ומנחה של לחם:
(י) וכפר אהרן – במתן דמים:
אחת בשנה – ביום הכפורים, הוא שנאמר באחרי מות ויצא אל המזבח אשר לפני ה׳ וכפר עליו, אבל בכל השנה כלה לא היו עליו דמים אלא קטורת:
הכפרים – הם פר ושעיר של יום הכפורים:
קדש קדשים – המזבח מקודש לדברים הללו בלבד, ולא לעבודה אחרת:
(יב) כי תשא – לשון קבלה, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם:
ראש – סכום החשבון וכללו כאילו כולם ראש אחד:
לפקדיהם – כפי אשר נפקדו ונמנו, והוא כמו כי תשא את ראש פקודי בני ישראל:
ונתנו – הוי״ו לתשובת התנאי, כאשר תרצה לדעת מנינם, אז לא תמנם לגלגלת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים:
בפקד – הפוקד, והטעם כי אם לא יתנו כפרם ברגע הפקידה, אז יבא הנגף, שהמנין שולט בו עין הרע, כמו שמצינו בימי דוד:
(יג) זה – זהו הכופר אשר יתנו:
העבר על הפקדים – דרך המונים מעבירין את הנמנין זה אחר זה:
בשקל הקדש – במשקל שקל הקדש שקצבתי לך, שהוא ד׳ דינרין, ושקל המוזכר בדברי חז״ל הוא של ב׳ דינרין:
גרה – שם למטבע כסף, משקלה שש עשרה שעורות בינוניות:
(יד) מבן עשרים שנה ומעלה – למדך כאן שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא ונמנה בכלל אנשים: (טו) לתת – תיבת לתת מוסבה על ירבה ועל ימעיט, כלומר לא ירבה לתת ולא ימעיט לתת:
לכפר על נפשתיכם – שלא תנגפו ע״י מנין. והנה כבר אמר למעלה שמחצית השקל יהיה לכופר נפשם, והזכיר זה כאן פעם שנית ללמד שכמו שנתנו אז חצי השקל לכל העובר על הפקודים, כך יתנו בכל שנה ושנה תרומת מחצית השקל לקרבנות ולבדק הבית, וגם זה יהיה לכופר נפשם, שהקרבנות לכפרה הם באים:
(טז) כסף הכפרים – כסף כופר נפש:
על עבדת אהל מועד – כי מן הכסף הזה עשו האדנים שנאמר וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו׳ (לקמן ל״ח כ״ה), ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו׳ (שם כ״ז), ובאמרו עבודת אהל מועד סתם, ולא פירש איזו עבודה, רמז גם למחצית השקל שיתנו לדורות לקרבנות:
(יח) כיור – כמין דוד גדולה ולה דדים המריקים בפיהם מים:
וכנו – מושב מתוקן לכיור:
לרחצה – מוסב על הכיור:
המזבח – מזבח העולה, שהיה לפני אהל מועד, ולא היה מפסיק כלל בין אהל מועד ובין המזבח, משום שנאמר ואת מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד, כלומר מזבח כנגד אהל מועד, הא כיצד, משוך קמעא אל הדרום, ועומד כנגד האויר שבין המזבח והמשכן:
(יט) את ידיהם ואת רגליהם – בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו: (כ) בבאם אל אהל מועד – להקטיר שחרית או בין הערבים קטורת, או להזות מדם פר כהן המשיח ושעירי ע״א:
ירחצו מים – פועל יוצא לשני פעולים, כמו נשקה את אבינו יין (בראשית י״ט ל״ב):
ולא ימתו – הא אם לא ירחצו ימותו:
אל המזבח – החיצון, שאין כאן ביאת אהל מועד אלא בחצר:
(כא) ולא ימתו – לחייב מיתה על המשמש במזבח ואינו רחוץ ידים ורגלים, שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס לאהל מועד. והנה הרחיצה הזאת לקדושה, ועיקר המצוה הרחיצה, אבל הכיור צוה בו להזמנה, ואינו מעכב ולא מצוה, כי ביוה״כ כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן קיתון של זהב שהיו עושין לכבודו, אבל למדנו מן הכיור כי צריכה כלי: (כג) בשמים ראש – חשובים, כדכתיב עם כל ראשי בשמים (ש״ה ד׳ י״ד):
מר – הוא המיר״ה, מין ליחה או מיץ היוצא מאילן אחד ומוציאין ממנה שמן והוא שמן המור:
דרור – לפי שיש שני מיני מר כמו שהאריך לדבר בהם פליניאו״ס (ספר י״ג פרק ט״ו), האחד היוצא מעצמו מן האילן מבלי שיעשו בני אדם חריץ או נקב באילן כדי להוציאו, והוא היותר משובח ונבחר, והשני אינו יוצא מאליו עד שיטרחו בו בני אדם להוציאו ע״י סדק או בקע קטן, והוא אינו משובח כמו הראשון, לכן דקדק הכתוב לצוות שניקח מר דרור שהוא מהמין הראשון שזכרנו, ויפה תארו בלשון דרור שהוא לשון חפשיות להורות על המר היוצא חפשי, דהיינו מאליו בלי הכרח ותחבולות בני אדם:
וקנמן בשם – כך שמו גם בלשוננו, והוא קליפת עץ, ובעבור שיש ממנו שריחו טוב ויש בו ריח וטעם, ויש שאינו אלא כעץ, לכך הוצרך לומר קנמון בשם, כלומר מן הטוב:
מחציתו – לפי הפשט מחצית של מר דרור שזכר למעלה חמש מאות:
וקנה בשם – קנה של בשם, והוא מין קנה עביו כעובי נוצה של אווז, ונקרא קולמוס, ולפי שיש קנה שאינה של בשם הוצרך לומר בשם:
(כד) וקדה – קליפת אילן הגדל בארץ הודו, דומה בטעמו וריחו אל הקנמון, ונקרא בלשון חכמים קציעה:
הין – י״ב לוגין:
(כה) רקח מרקחת – רקח שם דבר הוא, ומרקחת נקרא דבר המעורב בחבירו עד שזה קולט מזה או ריח או טעם, ופי׳ רקח מרקחת, רקח העשוי ע״י אומנות ותערובת:
מעשה רקח – שם האומן בדבר:
(כו) ומשחת בו – כל משיחות כמין כ״י יונית, חוץ משל מלכים, שהן כמין נזר: (כט) וקדשת אתם – במשיחה זו להיות קודש קדשים, ומה היא קדושתן, כל הנוגע בהם יקדש, שכל הראוי לכלי שרת, משנכנס לתוכו, נעשה קדוש קדושת הגוף: (לא) יהיה זה – כל הנעשה במתכונת זו למשוח זרע אהרן, וחז״ל למדו מכאן שכלו קיים לעתיד לבא: (לב) לא ייסך – כמו לא יוסך מן ההֻפעל, על משקל ויושב את משה (לעיל י׳ ח׳), ושב על השמן, והטעם כי היה מנהג ישראל לסוך שמן הזכרים גם הנקבות, כי כן כתוב ושמן לא תסוך (דברים כ״ח מ׳), ואסר הכתוב לסוך מזה השמן עצמו, אף לכהן או למלך אחר משיחתו, וגם לעשות כמהו:
ובמתכנתו לא תעשו כמהו – בסכום ובמשקל סמנים הללו, לפי מדת הין שמן, אבל אם פחת או רבה סממנין לפי מדת הין שמן מותר, ואף העשוי במתכונת של זה, אין הסך ממנו חייב, אלא הרוקחו:
(לג) ואשר יתן ממנו – מאותו של משה:
על זר – שאינו צורך כהונה ומלכות, כי היה מיועד שמן המשחה למשוח בו המלכים והכהנים הגדולים, כי שניהם משיחי ה׳, וכל שאינו ראוי לדבר יקרא זר, כל מקום לפי ענינו, בתרומה ובקרבנות מי שאינו מזרע אהרן, ביבמה נקרא איש זר כל שאינו יבם, ובמשיחה כל שאינו ראוי למשיחה, או בשעה שאין צורך כהונה ומלכות למשחו:
(לד) נטף – הוא הבלס״ם היקר והמשובח מאד, ויוצא מאילן הנקרא על שמו, וחז״ל קראו אותו קטף, והוא השרף הנוטף מעצי הקטף:
ושחלת – נקרא בלשון המשנה צפורן, והוא נרתק רמש אחד היוצא מן הים, ודומה לצפורן האדם:
וחלבנה – כמו דבש שחור וריחו קשה, והוא שרף אילנות בערי יון:
סמים – אלה הם הסמים שתקח, ועוד קח לבונה זכה עמהם:
ולבנה זכה – שרף היוצא מאילן הגדל בארץ הערב, והנוטף ממנו באמצע הקיץ בימי החום, ילקט בסוף הקיץ, והיא הלבונה הזכה, והנה לא נזכרו בתורה כי אם ד׳ סמנים, וחז״ל קבלו הלכה למשה מסיני שהיו אחד עשר, והוסיפו על הד׳ שבפסוק מר, קציעה, שבלת נרד, כרכם, קשט, קלופה, וקנמון:
בד בבד יהיה – אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה:
(לה) קטרת – העשן המתמר ועולה כמקל יקרא קיטור או קטרת:
ממלח – מעורב, שיערב שחיקתן יפה זה עם זה, ויתכן שהוציאו הכתוב בלשון ממולח לרמוז בו על מלח סדומית שנתנו בה, כמו שנזכר בברייתא דפטום הקטרת:
טהור קדש – ממולח יהיה, טהור יהיה, וקדש יהיה:
(לו) הדק – דק ככל יכלתך:
ונתתה ממנה – היא קטרת שבכל יום ויום שעל מזבח הפנימי שהוא באהל מועד:
אשר אועד לך שמה – כל מועדי דבור שאקבע לך אני קובעם לאותו מקום:
(לז) אשר תעשה – למשה ידבר:
במתכנתה – במנין סמניה:
לא תעשו לכם – לכל ישראל, והוא כמו מאמר מסוגר, כי עיקר הכתוב הוא צווי למשה, ובתוכו באה אזהרה לכל ישראל, ושיעורו כך, והקטרת אשר תעשה (במתכנתה לא תעשו לכם) קדש תהיה לך לה׳:
לה׳ – שלא תעשנה אלא לשמי:
(לח) להריח בה – אבל עושה אתה במתכנתה משלך, כדי למוכרה לצבור: מהדורת ירושלים (תשפ"ב), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות); ניתן לרכוש סטים מודפסים בהוצאת שלם, יפו 108, ירושלים, טלפון: 025389176
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×