×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
במדבר ד׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) {שביעי} וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (ב) נָשֹׂ֗א אֶת⁠־רֹאשׁ֙ בְּנֵ֣י קְהָ֔ת מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י לֵוִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃ (ג) מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן⁠־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל⁠־בָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲשׂ֥וֹת מְלָאכָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ד) זֹ֛את עֲבֹדַ֥ת בְּנֵי⁠־קְהָ֖ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃ (ה) וּבָ֨א אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהוֹרִ֕דוּ אֵ֖ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֑ךְ וְכִ֨סּוּ⁠־בָ֔הּ אֵ֖ת אֲרֹ֥ן הָעֵדֻֽת׃ (ו) וְנָתְנ֣וּ עָלָ֗יו כְּסוּי֙ ע֣וֹר תַּ֔חַשׁ וּפָרְשׂ֧וּ בֶֽגֶד⁠־כְּלִ֛יל תְּכֵ֖לֶת מִלְמָ֑עְלָה וְשָׂמ֖וּ בַּדָּֽיו׃ (ז) וְעַ֣ל׀ שֻׁלְחַ֣ן הַפָּנִ֗ים יִפְרְשׂוּ֮ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֒לֶת֒ וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶת⁠־הַקְּעָרֹ֤תא וְאֶת⁠־הַכַּפֹּת֙ וְאֶת⁠־הַמְּנַקִּיֹּ֔ת וְאֵ֖ת קְשׂ֣וֹת הַנָּ֑סֶךְ וְלֶ֥חֶם הַתָּמִ֖יד עָלָ֥יו יִהְיֶֽה׃ (ח) וּפָרְשׂ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם בֶּ֚גֶד תּוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י וְכִסּ֣וּ אֹת֔וֹ בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְשָׂמ֖וּ אֶת⁠־בַּדָּֽיו׃ (ט) וְלָקְח֣וּ׀ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֗לֶת וְכִסּ֞וּ אֶת⁠־מְנֹרַ֤ת הַמָּאוֹר֙ וְאֶת⁠־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְאֶת⁠־מַלְקָחֶ֖יהָ וְאֶת⁠־מַחְתֹּתֶ֑יהָ וְאֵת֙ כׇּל⁠־כְּלֵ֣י שַׁמְנָ֔הּ אֲשֶׁ֥ר יְשָׁרְתוּ⁠־לָ֖הּ בָּהֶֽם׃ (י) וְנָתְנ֤וּ אֹתָהּ֙ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כֵּלֶ֔יהָ אֶל⁠־מִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְנָתְנ֖וּ עַל⁠־הַמּֽוֹט׃ (יא) וְעַ֣ל׀ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֗ב יִפְרְשׂוּ֙ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אֹת֔וֹ בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְשָׂמ֖וּ אֶת⁠־בַּדָּֽיו׃ (יב) וְלָקְחוּ֩ אֶת⁠־כׇּל⁠־כְּלֵ֨י הַשָּׁרֵ֜ת אֲשֶׁ֧ר יְשָֽׁרְתוּ⁠־בָ֣ם בַּקֹּ֗דֶשׁ וְנָֽתְנוּ֙ אֶל⁠־בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אוֹתָ֔ם בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְנָתְנ֖וּ עַל⁠־הַמּֽוֹט׃ (יג) וְדִשְּׁנ֖וּ אֶת⁠־הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֔יו בֶּ֖גֶד אַרְגָּמָֽן׃ (יד) וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶֽת⁠־כׇּל⁠־כֵּלָ֞יו אֲשֶׁ֣ר יְֽשָׁרְת֧וּ עָלָ֣יו בָּהֶ֗ם אֶת⁠־הַמַּחְתֹּ֤ת אֶת⁠־הַמִּזְלָגֹת֙ וְאֶת⁠־הַיָּעִ֣ים וְאֶת⁠־הַמִּזְרָקֹ֔ת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֗יו כְּס֛וּי ע֥וֹר תַּ֖חַשׁ וְשָׂמ֥וּ בַדָּֽיו׃ (טו) וְכִלָּ֣ה אַֽהֲרֹן⁠־וּ֠בָנָ֠יו לְכַסֹּ֨ת אֶת⁠־הַקֹּ֜דֶשׁ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כְּלֵ֣י הַקֹּ֘דֶשׁ֮ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶה֒ וְאַחֲרֵי⁠־כֵ֗ן יָבֹ֤אוּ בְנֵי⁠־קְהָת֙ לָשֵׂ֔את וְלֹֽא⁠־יִגְּע֥וּ אֶל⁠־הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵ֑תוּ אֵ֛לֶּה מַשָּׂ֥א בְנֵֽי⁠־קְהָ֖ת בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (טז) וּפְקֻדַּ֞ת אֶלְעָזָ֣ר׀ בֶּן⁠־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן שֶׁ֤מֶן הַמָּאוֹר֙ וּקְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֔ים וּמִנְחַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה פְּקֻדַּ֗ת כׇּל⁠־הַמִּשְׁכָּן֙ וְכׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־בּ֔וֹ בְּקֹ֖דֶשׁ וּבְכֵלָֽיו׃ (יז) {מפטיר} בוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (יח) אַל⁠־תַּכְרִ֕יתוּ אֶת⁠־שֵׁ֖בֶט מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֑י מִתּ֖וֹךְ הַלְוִיִּֽם׃ (יט) וְזֹ֣את׀ עֲשׂ֣וּ לָהֶ֗ם וְחָיוּ֙ וְלֹ֣א יָמֻ֔תוּ בְּגִשְׁתָּ֖ם אֶת⁠־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ יָבֹ֔אוּ וְשָׂמ֣וּ אוֹתָ֗ם אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל⁠־עֲבֹדָת֖וֹ וְאֶל⁠־מַשָּׂאֽוֹ׃ (כ) וְלֹא⁠־יָבֹ֧אוּ לִרְא֛וֹת כְּבַלַּ֥ע אֶת⁠־הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵֽתוּ׃ (כא) {פרשת נשא} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (כב) נָשֹׂ֗א אֶת⁠־רֹ֛אשׁ בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹן גַּם⁠־הֵ֑ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ (כג) מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה עַ֛ד בֶּן⁠־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקֹ֣ד אוֹתָ֑ם כׇּל⁠־הַבָּא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א לַעֲבֹ֥ד עֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (כד) זֹ֣את עֲבֹדַ֔ת מִשְׁפְּחֹ֖ת הַגֵּרְשֻׁנִּ֑י לַעֲבֹ֖ד וּלְמַשָּֽׂא׃ (כה) וְנָ֨שְׂא֜וּ אֶת⁠־יְרִיעֹ֤ת הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת⁠־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד מִכְסֵ֕הוּ וּמִכְסֵ֛ה הַתַּ֥חַשׁ אֲשֶׁר⁠־עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה וְאֶ֨ת⁠־מָסַ֔ךְ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (כו) וְאֵת֩ קַלְעֵ֨י הֶֽחָצֵ֜ר וְאֶת⁠־מָסַ֣ךְ׀ פֶּ֣תַח׀ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר עַל⁠־הַמִּשְׁכָּ֤ן וְעַל⁠־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ סָבִ֔יב וְאֵת֙ מֵֽיתְרֵיהֶ֔ם וְאֶֽת⁠־כׇּל⁠־כְּלֵ֖י עֲבֹדָתָ֑ם וְאֵ֨ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה לָהֶ֖ם וְעָבָֽדוּ׃ (כז) עַל⁠־פִּי֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו תִּהְיֶ֗ה כׇּל⁠־עֲבֹדַת֙ בְּנֵ֣י הַגֵּרְשֻׁנִּ֔י לְכׇ֨ל⁠־מַשָּׂאָ֔םג וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּפְקַדְתֶּ֤ם עֲלֵהֶם֙ בְּמִשְׁמֶ֔רֶת אֵ֖ת כׇּל⁠־מַשָּׂאָֽם׃ (כח) זֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵ֥י הַגֵּרְשֻׁנִּ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּמִ֨שְׁמַרְתָּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן⁠־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ (כט) דבְּנֵ֖י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֥ם לְבֵית⁠־אֲבֹתָ֖ם תִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃ (ל) מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה וְעַ֛ד בֶּן⁠־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקְדֵ֑ם כׇּל⁠־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹ֕ד אֶת⁠־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (לא) וְזֹאת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת מַשָּׂאָ֔ם לְכׇל⁠־עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קַרְשֵׁי֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן וּבְרִיחָ֖יו וְעַמּוּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃ (לב) וְעַמּוּדֵי֩ הֶחָצֵ֨ר סָבִ֜יב וְאַדְנֵיהֶ֗ם וִיתֵֽדֹתָם֙ה וּמֵ֣יתְרֵיהֶ֔ם לְכׇ֨ל⁠־כְּלֵיהֶ֔םו וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּבְשֵׁמֹ֣ת תִּפְקְד֔וּ אֶת⁠־כְּלֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת מַשָּׂאָֽם׃ (לג) זֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹת֙ בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י לְכׇל⁠־עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן⁠־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ (לד) וַיִּפְקֹ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה אֶת⁠־בְּנֵ֣י הַקְּהָתִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃ (לה) מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן⁠־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל⁠־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (לו) וַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם אַלְפַּ֕יִם שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃ (לז) אֵ֤לֶּה פְקוּדֵי֙ מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֔י כׇּל⁠־הָעֹבֵ֖ד בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֤ד מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן עַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃ (לח) {שני} וּפְקוּדֵ֖י בְּנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃ (לט) מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן⁠־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל⁠־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (מ) וַיִּֽהְיוּ֙ פְּקֻ֣דֵיהֶ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם אַלְפַּ֕יִם וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים׃ (מא) אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֗י מִשְׁפְּחֹת֙ בְּנֵ֣י גֵרְשׁ֔וֹן כׇּל⁠־הָעֹבֵ֖ד בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֥ד מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן עַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (מב) וּפְקוּדֵ֕י מִשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃ (מג) מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן⁠־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל⁠־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (מד) וַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּמָאתָֽיִם׃ (מה) אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֔י מִשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י מְרָרִ֑י אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֤ד מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן עַל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּיַד⁠־מֹשֶֽׁה׃ (מו) כׇּֽל⁠־הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת⁠־הַלְוִיִּ֑ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃ (מז) מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן⁠־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל⁠־הַבָּ֗א לַעֲבֹ֨ד עֲבֹדַ֧ת עֲבֹדָ֛ה וַעֲבֹדַ֥ת מַשָּׂ֖א בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (מח) וַיִּהְי֖וּ פְּקֻדֵיהֶ֑ם שְׁמֹנַ֣ת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וּשְׁמֹנִֽים׃ (מט) עַל⁠־פִּ֨י יְהֹוָ֜הי״י֜ פָּקַ֤ד אוֹתָם֙ בְּיַד⁠־מֹשֶׁ֔הז אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל⁠־עֲבֹדָת֖וֹ וְעַל⁠־מַשָּׂא֑וֹ וּפְקֻדָ֕יו אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אֶת⁠־הַקְּעָרֹ֤ת =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• א(ס)=אֶת⁠־הַקֳּעָרֹ֤ת (בחטף קמץ) <הַקְערת? לא כן אלא בקמץ חטוף>
ב ‹פפ› ל=פרשה סתומה
ג לְכׇ֨ל⁠־מַשָּׂאָ֔ם =ל1,ב,ש1,ק3,ו ושיטת-א ובקורן
• ל,ש=לְכָל⁠־מַשָּׂאָ֔ם (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
ד ‹סס› ל=פרשה פתוחה
ה וִיתֵֽדֹתָם֙ =ל-מ,ש,ק3,ו; ראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר ומג״ה וכן בדפוסים וקורן).
• ל!=וִֽיתֵדֹתָם֙ (געיה באות וי״ו)
• ל1,ב,ש1=וִיתֵדֹתָם֙ (אין געיה)
ו לְכׇ֨ל⁠־כְּלֵיהֶ֔ם =ל1,ב,ק3,ו ושיטת-א ובדפוסים וקורן
• ל,ש,ש1=לְכָל⁠־כְּלֵיהֶ֔ם (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
ז בְּיַד⁠־מֹשֶׁ֔ה =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=<בְּיַד מֹשֶׁ֔ה> (חסר מקף)
• הערות דותן וברויאר
E/ע
הערותNotes
(א) אל משה ואל אהרן – לפי שגם אהרן ובניו היו מחוייבים להשתדל במשא בני קהת ככתוב לקמן (פסוק ה׳), לכן בא הצווי גם לאהרן, אבל במשא גרשון ומררי שלא היה צורך לכסוי שיעשה אהרן בא הדיבור למשה לבדו: (ב) נשא – לא צוה למנותם כדי לדעת מספרם, כי זה כבר ידוע ממנין הראשון, אלא לדעת הבחורים שבהם הראויים לישא המשא המוטלת עליהם, והוסיף ואמר מתוך בני לוי, להגיד שבני קהת היו היותר חשובים שבכל בני לוי, כי קצתם כהנים היו מה שאין כן בני גרשון ובני מררי: (ג) מבן שלשים שנה – בעבור שהמנין הזה על אותן הראויים לעבוד ולמשא לכן לא ימנו כי אם מבן שלשים שאז נתמלא כחם ולא למעלה מבן נ׳ שאז יחלש כחם. והנה בן לוי לא היה מחוייב לעבוד עד שיגיע לבן שלשים, אבל אם ירצה לעזור את אחיו קודם לכן הרשות בידו, ולזה אמר לקמן (ח׳ כ״ד) מבן חמש ועשרים שנה ומעלה וכו׳, כמו שנפרש שם: (ד) זאת עבדת – רצה הכתוב תחלה להודיע המשא שישאו בני קהת, ואחריו יספר משא בני גרשון ואח״כ משא בני מררי, ובסדר נשא יזכיר מספרם מבן שלשים שנה ומעלה שעליו צוה כאן נשא את ראש בני קהת וכו׳:
קדש הקדשים – המקודש שבכולם, הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי שרת, והנה נתעלה קהת על שאר אחיו גרשון ומררי להיות נושא קדש הקדשים, אעפ״י שגרשון הוא הבכור, לפי שהוא אבי עמרם אבי משה ואהרן:
(ה) ובא אהרן ובניו בנסע המחנה – לפי שמשא בני קהת קדש הקדשים, בא לצוות איך ינהגו בזמן הורדת המשכן כדי שלא יגעו אל הקדש ומתו, ואמר בנסוע המחנה דהיינו כשיתחילו לנסוע שהוא אחר נסיעת דגל יהודה שהוא הראשון, אז יבאו הכהנים אל אהל מועד ויעשו ככל הכתוב כאן, וכל זה יהיה קודם נסיעת דגל ראובן, והטעם יתבאר לקמן (י׳ י״ז):
והורדו את פרכת המסך – הפרוכת המבדלת בין הקודש ובין קדש הקדשים יורידוה מן הקרסים שהיתה תלויה בהם, וכסו בה את הארן:
(ו) כסוי עור תחש – להגין על הפרכת מן המטר והאבק, וקראו כסוי לפי שהיה עשוי כמין שק ומכסה מכל צד, אבל בגד כליל תכלת לא היה פרוש רק מלמעלה ואינו מכסה תחתיתו, אלא יסרח מכל צדדיו כשולי הבגד:
בגד כליל תכלת – בעבור מעלת הארון לא היה נראה עליו כסוי עור תחש, אלא בגד כליל תכלת שהוא כעצם השמים לטוהר, אבל בכל שאר הכלים היה נראה עליהם כסוי עור תחש מלמעלה:
ושמו בדיו – יתקנו הבדים שיהיו יוצאים מהטבעות ונמשכים חוץ מן הכסויים כשיעור ראוי לשאת על כתפיהם, כי לא סרו הבדים מן הטבעות לגמרי, שנאמר לא יסורו ממנו:
(ז) ועל שלחן הפנים – שיעורו שלחן לחם הפנים:
את הקערת ואת הכפת – אלה כלי השלחן ומפורשים בפרשת מלאכת המשכן:
ולחם התמיד עליו יהיה – על השלחן עצמו יהיה הלחם ועליהם בגד התכלת וישימו על הבגד הזה בשלחן כל הכלים ואח״כ יפרשו על הכלים והשלחן בגד תולעת, כי לכבוד הלחם שהוא מסודר על השלחן כהלכתו יפרשו בגד תכלת להפריש בין השלחן בלחמו ובין הכלים:
(ח) וכסו אתו – בכנוי היחיד, לפי שעל ידי פריסת בגד תולעת שני נכללו כל הכלים בכלל השלחן, לפיכך יאמר אותו על השלחן וכל הכלים בכלל, אבל בפריסת בגד תולעת שני אמר ופרסו עליהם בכנוי הרבים כי אז היה השלחן עם הלחם לבד והכלים לבד על ידי הבדל בגד תכלת, כמו שביארנו למעלה: (ט) ואת נרתיה – בזיכין שנותנים בהם השמן והפתילות:
ואת כל כלי שמנה – כלים שבהם השמן הצריך למנורה, וגם מלקחיה ומחתותיה בכלל כלי שמנה הם, כי גם הם כלים מסייעים השמן להאיר, ולזה כיון אונקלוס שתרגם וית כל מני שמושא:
(י) אל מכסה עור תחש – יאמר שיתנו המנורה אל המכסה, ולא המכסה על המנורה, כי היה כמו נרתק ופיו למעלה, ובתוכו היו נותנים המנורה וכליה:
ונתנו על המוט – כי לא היו טבעות בכלי המנורה שינשאו על ידי בדים:
(יב) את כל כלי השרת – כלי הקטורת שמשרתים בהם במזבח הפנימי, לכך נאמר אשר ישרתו בם בקודש, ר״ל בתוך המשכן: (יג) ודשנו את המזבח – פועל דשן בפיעל יורה על הסרת הדשן, והטעם שיסירו הדשן מעל המזבח, כדי שלא יתלכלך בדשן בגד הארגמן שיתנו עליו:
את המזבח – למעלה (פסוק י״א) אמר ועל מזבח הזהב, שהוא מזבח הפנימי, ועתה ידבר ממזבח החיצון שהוא מזבח הנחושת, ואין צורך לפרש מלת נחושת:
(יד) ושמו בדיו – בטבעותיו: (טו) וכלה אהרן – מוסב אל מה שאמר למעלה ובא אהרן וכו׳ (פסוק ה׳), ואמר שכל המעשים האלה יעשו אהרן ובניו בנסוע המחנה, כלומר אחר נסיעת מחנה יהודה, כמו שכתבנו למעלה. ופועל וכלה הוא מורכב מעבר ועתיד, ר״ל שיהיה עבר בעתיד:
לכסת את הקדש – הארן והשלחן והמזבחות:
ואת כל כלי הקדש – המנורה וכל כלי השרת:
ולא יגעו – כדי שלא יגעו הקהתים אל הקדש עצמו טרם יכסוהו, ויבואו על ידי זה לחיוב מיתה, לכן הזהירם שלא יקרבו לשאת עד אחר שכלה אהרן ובניו לכסותם:
(טז) ופקדת אלעזר – ביאורו המנוי שהיה אלעזר ממונה עליהם הם המבוארים בסמוך:
שמן המאור – מאחר שלא הזכיר באלעזר לשון ונשא כמו בלוים, יראה שלא היה אלעזר עצמו נושא כל הדברים הנאמרים כאן, אלא היה פקיד עליהן ונותן אותם ליד בני קהת אשר יבחר בהם בזריזות וחסידות, והם ישאו אותם, ובהקים את המשכן יחזירום לידו, וכן משמע מלשון הכתוב שאמר בסמוך פקודת כל המשכן וכו׳, הרי שהשוה התמנותו על המשכן להתמנותו על שמן המאור וקטורת וכו׳, ובשניהם אמר לשון פקודה, מזה נראה לפי הפשט שכמו שלא היה אלעזר עצמו נושא את כל המשכן ואת כל אשר בו, כך לא היה נושא את שמן המאור וקטורת וכו׳, אולם בירושלמי אמרו שמן אחד בימין ושמן אחד בשמאל והקטורת בחיקו והחביתין בכתף, א״כ היה נושא אותם ממש:
פקדת כל המשכן וכו׳ בקדש ובכליו – מלות בקדש ובכליו הם ביאור על פקודת כל המשכן, ופירוש הכתוב כך הוא, פקידת שמן המאור והקטורת והמנחה ושמן המשחה, וכן פקידת כל המשכן בדברים המקודשים יותר, והם הכלים הנתונים ביד בני קהת, את כל זאת היתה תחת משמרת אלעזר לבדו, כמו שאיתמר לבדו היה גזבר על בני גרשון ומררי למסור לכל אחד כליו בנסוע המשכן, ובחנותו יחזיר כל אחד כליו לידו, אלא שמלבד שהיה אלעזר גזבר על בני קהת, היה ג״כ נשיא על כל שלשה בתי אבות הלוים:
(יח) אל תכריתו – למשה ולאהרן ובניו בא הצווי הזה, שלא יגרמו מיתה לבני קהת ע״י התרשלותם לכסות כלי הקדש, כי אם לא יהיו זריזים בזה ויבאו בני קהת לשאת טרם כלו הכהנים לכסות, אין ספק שימותו בראותם את הקדש, ויהיו אז הכהנים סבה להיות נכרת שבט הקהתי מתוך הלוים. והנה לא הוצרך לזרזם גם על בני גרשון ומררי לפי שלא היתה עבודתם בדברים המוקדשים כ״כ, ולא יתחייבו מיתה על הנגיעה ועל הראייה כמו במשא בני קהת: (יט) וחיו – יוסיפו חיים:
אהרן ובניו יבאו ושמו אותם – הם יתעסקו בהורדת המשכן והכלים, ולכסות כל אחד ואחד עם הבגדים והמכסאות כמבואר בפרשה של מעלה, וכאשר תשלם המלאכה הזאת, אז ישאום הקהתים:
(כ) ולא יבאו לראות כבלע – אחר שהזהיר הכהנים שלא יתעצלו בכסיית הכלים, בא עתה להזהיר את בני קהת עצמם שלא ימהרו ליכנס לאהל מועד פן יהרסו לראות את כלי הקדש בעוד שהם מגולים, ושיעור הכתוב כך, ולא יבאו (הקהתים) לראות (את כלי הקדש) כבלע (הכהנים) את הקדש (ר״ל בעוד שנותנים הכסוי על כל כלי וכלי שהוא נבלע בתוכו, שאם יעשו כן) ומתו (הקהתים): (כב) נשא את ראש בני גרשון – לפי שהפסיק למעלה בפרשת אל תכריתו וכו׳, הוצרך עתה לצוות בדבור פרטי שימנה גם בני גרשון, מה שאין כן בבני מררי האמור בסמוך בלי הפסק ביניהם לא הוצרך עוד לכפול הצווי ולומר נשא את ראש בני מררי:
גם הם – לפי שהקדים הכתוב מנין בני קהת למנין בני גרשון בעבור יתרון קדושת משאם, אעפ״י שגרשון הוא הבכור, אולי יחשוב משה שיהיה גם מנין בני גרשון באופן מתחלף ממנין הקהתים, לכן הוסיף הכתוב גם הם, כלומר באותו אופן עצמו שנמנה קהת תמנה גם גרשון, וכמו שמפרש והולך מבן שלשים וכו׳:
(כג) לצבא צבא – להתאסף בצבא הלוים לעבוד עבודה, והיא האמורה בפסוק הסמוך: (כד) לעבד ולמשא – העבודה והמשא שני עסקים הם, אלא שגם המשא תקרא בשם כללי עבודה, ובנין אב לכלם לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא (לקמן פסוק מ״ז), והענין כך, כבר ביארנו (שמות י״ב ט״ז) כי על כל מעשה שיעשה האדם יפול לשון עבודה, ולכן גם המשא נקראת עבודה, אבל כשיזכיר הכתוב עבודה וגם אחריו משא, יהיה פירוש עבודה כל העסקים והמעשים זולת המשא, והנה על בני גרשון ומררי היה מוטל החוב להוריד המשכן בעת הנסיעה ולהקימו בחנייתם, ולהשגיח שיבא דבר דבר על מקומו הראוי, ועל זה אמר לשון עבודה, ונוסף על זה היה מוטל עליהם המשא בהליכתם ממקום למקום, אבל לבני קהת אסר הכתוב להקים ולהוריד ואפילו ליגע בכלים עד שיהיו מכוסים, וא״כ לא היה מוטל עליהם עבודה אחרת אלא עבודת משא, ולפי זה יהיה הכתוב כאן לעבוד ולמשא כדרך כלל ואחריו פרט, תחלה זכר שני עסקיהם בכלל, ואח״כ פרט ונשאו את יריעות וכו׳ שהוא המשא, ועל העסק השני אמר בסוף הענין ואת כל אשר יעשה להם ועבדו (לקמן פסוק כ״ו), כאשר אפרש שם: (כה) את יריעת המשכן – כאן מבאר מה שאמר למעלה (ג׳ כ״ה) המשכן שהוא יריעות המשכן והם התחתונות הנראות בתוך המשכן, והאהל הן יריעות עזים העשויות לאהל עליהם, ואת מסך פתח אהל מועד, הוא הוילון שבמזרח שלא היה שם קרשים: (כו) אשר על המשכן ועל המזבח סביב – מלת אשר שבה אל הקלעים והמסך שזכר, והכונה שהקלעים והמסך הם המגינים על המשכן ועל מזבח הנחושת סביב:
ואת כל אשר יעשה להם ועבדו – אחר שפרט כל משאם, אמר עתה שצריכים הם לעבוד את כל אשר יעשה לכלים הנמסרים תחת ידם, דרך משל קפילת היריעות והקלעים ולכסותם בבגד או עור או שק שלא יבא עליהם האבק והמטר, וכן להוריד הדברים ההמה בשעת הנסיעה, ולפרוס היריעות על האהל ביום הקים את המשכן, כל זה וכדומה לזה בכלל העבודה אשר יעשה להם ר״ל אל הכלים, והכל נכלל במה שאמר למעלה לעבוד ולמשא:
(כז) על פי אהרן ובניו תהיה – כל עבודת משא בני הגרשוני תהיה ע״פ מצות אהרן או אחד מבניו שיהיה כהן גדול תחתיו, והוא יצוה, פלוני ישא מן יריעות כך, וכן במסע לא יפרקו ולא יטענו עד שיצוה אותם אהרן, וכן לענין השיר מי יהיה משורר ומתי ישוררו, ואח״ז אמר ומשמרתם ביד איתמר, שהוא היה גזבר עליהם שיעשו כמצות אהרן, ובהקים המשכן יחזירו הכלים ליד איתמר, והוא ישגיח שלא ישכחו דבר ולא יפסידו דבר, כמו שהיה אלעזר משגיח על משא בני קהת, אלא שאלעזר היה ג״כ נשיא על כל שבט לוי כמוזכר למעלה, כי הוא הראשון למעלה ולחשיבות כמו שהיו הנשיאים על כל שבט ושבט:
ופקדתם עליהם במשמרת – אמר בלשון רבים כי משה יהיה עמהם בעת המנוי, כאשר יפקידו אליהם המשמרות:
(כח) זאת עבדת – כלל שאחר הפרט: (לב) ויתדתם ומיתריהם – של העמודים, כי היתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו, והן בשפת הקלעים למטה שלא תגביהם הרוח כמו שכתבנו (לעיל ג׳ כ״ו), וכאן הוא מדבר מיתדות ומיתרי העמודים לתלות בהן הקלעים לשפתם העליונה, ואלה היו במשא בני מררי:
ובשמת תפקדו את כלי משמרת משאם – שיפקד ביד כל איש במספר שמות לגלגלותם כלי משאם, יאמר איש פלוני ישא מן הקרשים כך במספר, ופלוני מן הבריחים או העמודים כך במספר, לא שיצוה בני מררי בכללם ישאו כל הקרשים והאדנים והעמודים, והנה הזכיר זה במררי בעבור כובד משאם, אולי יקל כל אחד ממשאו ויטיל על חברו, והוא הדין גם בבני קהת וגרשון:
(לז) ביד משה – שהכל נעשה על פיו ועל ידו: (מו) כל הפקדים אשר פקד משה ואהרן – הפסוק הזה הוא נושא המאמר ומחובר למטה עם פסוק מ״ח, אלא לפי שהפסיק ביניהם בפסוק מ״ז להודיע שכל הפקודים האלה לא היו פחות מבן שלשים שנה, לכך חזר אח״כ לכפול ויהיו פקודיהם: (מז) עבדת עבדה ועבדת משא – שתיהן פירוש של כל הבא לעבוד, כי שני מיני עבודות היו להם כמו שפירשנו (לעיל פסוק כ״ד), ואין ספק שעבודת עבודה יכלול גם השיר במצלתים וכנורות, כי הוא כולל כל העבודות שאינן משא, וגם פקידות הגזברים והנשיאים שבכל משפחה, שהרי כלם באו במנין הזה: (מט) על פי ה׳ פקד אותם ביד משה – שיעורו על פי ה׳ ביד משה פקד אותם וכו׳, ויהיה הוראת פקד בכאן לשון מנוי, ר״ל בצווי השם ועל ידי משה נתמנו שלשת בני לוי כל אחד על עבודתו ועל משאו:
ופקדיו אשר צוה ה׳ את משה – מלת ופקודיו כאן הוא לשון מנין, והכנוי שב על איש איש שבפסוק, וכך פירושו, משה הפקיד את שלשת האחים האלה כל אחד על עבודתו ועל משאו, ופקודיו של כל אחד מהן (אשר צוה ה׳ את משה לפקוד אותם לגלגלתם) מינה ג״כ על עבודתם ועל משאם. והנה הודיע הכתוב התמנות שלשת המשפחות בכלל, וגם התמנות היחידים שבכל משפחה בפרט, לפי שאין בן לוי רשאי ליכנס במלאכת חברו ולא לסייעו בה, וכבר ביקש ר׳ יהושע בן חנניה לסייע את ר׳ יוחנן בן גדגדא בהגפת הדלתות, אמר לו חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב מיתה שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים:
מהדורת ירושלים (תשפ"ב), באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות); ניתן לרכוש סטים מודפסים בהוצאת שלם, יפו 108, ירושלים, טלפון: 025389176
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×