(א)מִזְמ֡וֹרשִׁיר־חֲנֻכַּ֖תהַבַּ֣יִתלְדָוִֽד׃ א(ב)אֲרוֹמִמְךָ֣יְ֭הֹוָהי֭״יכִּ֣ידִלִּיתָ֑נִיוְלֹֽא־שִׂמַּ֖חְתָּאֹיְבַ֣ילִֽי׃ (ג)יְהֹוָ֥הי״י֥אֱלֹהָ֑ישִׁוַּ֥עְתִּיאֵ֝לֶ֗יךָוַתִּרְפָּאֵֽנִי׃ (ד)יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗הֶעֱלִ֣יתָמִן־שְׁא֣וֹלנַפְשִׁ֑יחִ֝יִּיתַ֗נִי [מִיׇּֽרְדִי] (מיורדי)־בֽוֹרב׃ (ה)זַמְּר֣וּלַיהֹוָ֣הי״י֣חֲסִידָ֑יווְ֝הוֹד֗וּלְזֵ֣כֶרקׇדְשֽׁוֹ׃ (ו)כִּ֤ירֶ֨גַע׀ בְּאַפּוֹ֮חַיִּ֢יםבִּרְצ֫וֹנ֥וֹבָּ֭עֶרֶביָלִ֥יןבֶּ֗כִיוְלַבֹּ֥קֶררִנָּֽה׃ (ז)וַ֭אֲנִיאָמַ֣רְתִּיבְשַׁלְוִ֑יבַּל־אֶמּ֥וֹטלְעוֹלָֽם׃ (ח)יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗בִּרְצוֹנְךָ֮הֶעֱמַ֢דְתָּהלְֽהַרְרִ֫יעֹ֥זהִסְתַּ֥רְתָּפָנֶ֗יךָהָיִ֥יתִינִבְהָֽל׃ (ט)אֵלֶ֣יךָיְהֹוָ֣הי״י֣אֶקְרָ֑אוְאֶל־אֲ֝דֹנָ֗יאֶתְחַנָּֽן׃ (י)מַה־בֶּ֥צַעבְּדָמִי֮בְּרִדְתִּ֢יאֶ֫לשָׁ֥חַתהֲיוֹדְךָ֥עָפָ֑רהֲיַגִּ֥ידאֲמִתֶּֽךָ׃ (יא)שְׁמַע־יְהֹוָ֥הי״י֥וְחׇנֵּ֑נִייְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗הֱֽיֵה־עֹזֵ֥רלִֽי׃ (יב)הָפַ֣כְתָּמִסְפְּדִי֮לְמָח֢וֹללִ֥֫יגפִּתַּ֥חְתָּשַׂקִּ֑יוַֽתְּאַזְּרֵ֥נִישִׂמְחָֽה׃ (יג)לְמַ֤עַן׀ יְזַמֶּרְךָ֣כָ֭בוֹדוְלֹ֣איִדֹּ֑םיְהֹוָ֥הי״י֥אֱ֝לֹהַ֗ילְעוֹלָ֥םאוֹדֶֽךָּ׃
נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א‹ר4› פרשה פתוחה
ב[מִיׇּֽרְדִי־] (מיורדי) א=יתיר ו׳ • בפירוש דעת מקרא כתב המפרש (הערה 4): ״א. ׳מירדי׳ כתיב מלא וי״ו. אפשר לומר, שהוי״ו שבכתיב מורה על הקמץ שהוא קטון. ויש כמה פעמים שבאה וי״ו בקמץ קטן ובעלי המסורה ציינו זאת כחילוף של כתיב וקרי (כגון לקמן קא ה ועוד). ואפשר שהכתיב מכוון לניקוד מיוֹרְדֵי, כמו לעיל כח א. ב. ׳מירדי׳, היו״ד בגעיא על פי המסורה ועי׳ לעיל טז א על תבת ׳שמרני׳. ואף כאן מסורת הספרדים להגות קמץ גדול, וכן נוהגים למעשה כשאומרים מזמור זה בכל בוקר בתפלת שחרית. ואף על פי שיש מדקדקים שאין דעתם נוחה מכך, מכל מקום יש לקוראים קמץ קמץ גדול על מה שיסמוכו, ומסורת אבותם בידם, ואין לבטל מנהגם. – ואמנם במסורה תימנית (בתהלים עם תרגום ופירוש רס״ג מהד׳ הרב קאפח) כתוב, שהקמץ ביו״ד קטון, אפילו תהיה בו געיא. אולם לפי קריאת התימנים אין הבדל בין קמץ גדול לקטן, ואותה המסורת לא נכתבה אלא להודיע שהשוא ברי״ש הוא נח ולא נע, שלפי קריאת התימנים יש הבדל גדול מאוד בין שוא נח ובין שוא נע. – ולגופו של עניין כתוב במסורת ההיא שהגעיא אינה ביו״ד אלא במי״ם.
גלִ֥֫י א=לִ֥י (השמטת נקודת הרביע)
E/ע
ר׳ סעדיה גאון תפסיר ערבית
הערותNotes
(א)
מג׳ד לדאוד יסבח בה פי דשן בית אללה.
(ב)
ארפעך יא רבי למא שלתני, ולם תשמת אעדאי בי.
(ג)
יא רבי ואלאהי טאל מא אסתגת׳ת בך ואשפיתני.
(ד)
ואצעדת נפסי מן אלת׳רי ואחייתני מן ורוד אלביר.
(ה)
פאקול מג׳דו אללה יא אברארה, ואשכרוה בד׳כרה אלמקדס.
(ו)
פאן גצ׳בה כמקדאר טרפה ורצ׳אה אלחיאה אלדאימה, וטאל מא בתת לילא באכיא ופי צבאחהא צרת מרננא.
(ז)
ורב מא כנת אקול פי חאל סלוי אני לא אמיל אבדא.
(ח)
ואנא יא רב ברצ׳אך אוקפתני לג׳בל עז, פחג׳בת נורך עני פצרת דהשא.
(ט)
פאליך יא רב אדעו ואליך אתחנן.
(י)
קאילא מא אלנפע פי קתלי וורודי אלהלאך, איחמדך אהל אלתראב או יכ׳ברון בחקך.
(יא)
פאסמע לי יא רב, אללהם רפני וכן לי עונא.
(יב)
כמא כת׳ירא מא קלבת נדבי לי תטבילא, וחללת מסחי פוזרתני מן דונה באלפרח.
(יג)
לקבל תסבחך נפסי ולא תסכת, כד׳אך יא רבי ואלאהי אבדא אשכרך.
מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות)