×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ישעיהו מ״גתנ״ך
א֣
אָ
(א) וְעַתָּ֞ה כֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בֹּרַאֲךָ֣ יַעֲקֹ֔ב וְיֹצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל אַל⁠־תִּירָא֙ כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖ לִי⁠־אָֽתָּה׃ (ב) כִּֽי⁠־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ⁠־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי⁠־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ⁠־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר⁠־בָּֽךְ׃ (ג) כִּ֗י אֲנִי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מוֹשִׁיעֶ֑ךָ נָתַ֤תִּי כׇפְרְךָ֙ מִצְרַ֔יִם כּ֥וּשׁ וּסְבָ֖א תַּחְתֶּֽיךָ׃ (ד) מֵאֲשֶׁ֨ר יָקַ֧רְתָּ בְעֵינַ֛י נִכְבַּ֖דְתָּ וַאֲנִ֣י אֲהַבְתִּ֑יךָ וְאֶתֵּ֤ן אָדָם֙ תַּחְתֶּ֔יךָ וּלְאֻמִּ֖ים תַּ֥חַת נַפְשֶֽׁךָ׃ (ה) אַל⁠־תִּירָ֖א כִּ֣י אִתְּךָ⁠־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ׃ (ו) אֹמַ֤ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל⁠־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֤יאִי בָנַי֙ מֵרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃ (ז) כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף⁠־עֲשִׂיתִֽיו׃ (ח) הוֹצִ֥יא עַם⁠־עִוֵּ֖ר וְעֵינַ֣יִם יֵ֑שׁ וְחֵרְשִׁ֖ים וְאׇזְנַ֥יִם לָֽמוֹ׃ (ט) כׇּֽל⁠־הַגּוֹיִ֞ם נִקְבְּצ֣וּ יַחְדָּ֗ו וְיֵאָֽסְפוּ֙ לְאֻמִּ֔ים מִ֤י בָהֶם֙ יַגִּ֣יד זֹ֔את וְרִאשֹׁנ֖וֹת יַשְׁמִיעֻ֑נוּ יִתְּנ֤וּ עֵֽדֵיהֶם֙ וְיִצְדָּ֔קוּ וְיִשְׁמְע֖וּ וְיֹאמְר֥וּ אֱמֶֽת׃ (י) אַתֶּ֤ם עֵדַי֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְעַבְדִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתִּי לְמַ֣עַן תֵּ֠דְע֠וּ וְתַאֲמִ֨ינוּ לִ֤י וְתָבִ֙ינוּ֙ כִּֽי⁠־אֲנִ֣י ה֔וּא לְפָנַי֙ לֹא⁠־נ֣וֹצַר אֵ֔ל וְאַחֲרַ֖י לֹ֥א יִהְיֶֽה׃ (יא)  אָנֹכִ֥י אָנֹכִ֖י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְאֵ֥ין מִבַּלְעָדַ֖י מוֹשִֽׁיעַ׃ (יב) אָנֹכִ֞י הִגַּ֤דְתִּי וְהוֹשַׁ֙עְתִּי֙ וְהִשְׁמַ֔עְתִּי וְאֵ֥ין בָּכֶ֖ם זָ֑ר וְאַתֶּ֥ם עֵדַ֛י נְאֻם⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה וַאֲנִי⁠־אֵֽל׃ (יג) גַּם⁠־מִיּוֹם֙ אֲנִ֣י ה֔וּא וְאֵ֥ין מִיָּדִ֖י מַצִּ֑יל אֶפְעַ֖ל וּמִ֥י יְשִׁיבֶֽנָּה׃ (יד)  כֹּֽה⁠־אָמַ֧ר יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה גֹּאַלְכֶ֖ם קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֑ל לְמַעַנְכֶ֞ם שִׁלַּ֣חְתִּי בָבֶ֗לָה וְהוֹרַדְתִּ֤י בָֽרִיחִים֙ כֻּלָּ֔ם וְכַשְׂדִּ֖ים בָּאֳנִיּ֥וֹת רִנָּתָֽם׃ (טו) אֲנִ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה קְדֽוֹשְׁכֶ֑ם בּוֹרֵ֥א יִשְׂרָאֵ֖ל מַלְכְּכֶֽם׃ (טז)  כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה הַנּוֹתֵ֥ן בַּיָּ֖ם דָּ֑רֶךְ וּבְמַ֥יִם עַזִּ֖ים נְתִיבָֽה׃ (יז) הַמּוֹצִ֥יא רֶכֶב⁠־וָס֖וּס חַ֣יִל וְעִזּ֑וּז יַחְדָּ֤ו יִשְׁכְּבוּ֙ בַּל⁠־יָק֔וּמוּ דָּעֲכ֖וּ כַּפִּשְׁתָּ֥ה כָבֽוּ׃ (יח) אַֽל⁠־תִּזְכְּר֖וּ רִאשֹׁנ֑וֹת וְקַדְמֹנִיּ֖וֹת אַל⁠־תִּתְבֹּנָֽנוּ׃ (יט) הִנְנִ֨י עֹשֶׂ֤ה חֲדָשָׁה֙ עַתָּ֣ה תִצְמָ֔ח הֲל֖וֹא תֵּדָע֑וּהָ אַ֣ף אָשִׂ֤ים בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֔רֶךְ בִּישִׁמ֖וֹן נְהָרֽוֹת׃ (כ) תְּכַבְּדֵ֙נִי֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה תַּנִּ֖ים וּבְנ֣וֹת יַעֲנָ֑ה כִּֽי⁠־נָתַ֨תִּי בַמִּדְבָּ֜ר מַ֗יִם נְהָרוֹת֙ בִּֽישִׁימֹ֔ן לְהַשְׁק֖וֹת עַמִּ֥י בְחִירִֽי׃ (כא) עַם⁠־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃ (כב)  וְלֹא⁠־אֹתִ֥י קָרָ֖אתָ יַעֲקֹ֑ב כִּֽי⁠־יָגַ֥עְתָּ בִּ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (כג) לֹֽא⁠־הֵבֵ֤יאתָ לִּי֙ שֵׂ֣ה עֹלֹתֶ֔יךָ וּזְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א כִבַּדְתָּ֑נִי לֹ֤א הֶעֱבַדְתִּ֙יךָ֙ בְּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הוֹגַעְתִּ֖יךָ בִּלְבוֹנָֽה׃ (כד) לֹא⁠־קָנִ֨יתָ לִּ֤י בַכֶּ֙סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי אַ֗ךְ הֶעֱבַדְתַּ֙נִי֙ בְּחַטֹּאותֶ֔יךָ הוֹגַעְתַּ֖נִי בַּעֲוֺנֹתֶֽיךָ׃ (כה) אָנֹכִ֨י אָנֹכִ֥י ה֛וּא מֹחֶ֥ה פְשָׁעֶ֖יךָ לְמַעֲנִ֑י וְחַטֹּאתֶ֖יךָ לֹ֥א אֶזְכֹּֽר׃ (כו) הַזְכִּירֵ֕נִי נִשָּׁפְטָ֖ה יָ֑חַד סַפֵּ֥ר אַתָּ֖ה לְמַ֥עַן תִּצְדָּֽק׃ (כז) אָבִ֥יךָ הָרִאשׁ֖וֹן חָטָ֑א וּמְלִיצֶ֖יךָ פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃ (כח) וַאֲחַלֵּ֖ל שָׂ֣רֵי קֹ֑דֶשׁ וְאֶתְּנָ֤ה לַחֵ֙רֶם֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל לְגִדּוּפִֽים׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(א-ב) והשני - הקבלה. וכאשר גער [הקב״ה] והטיף, אחרי זה עורר אותם להודות בחטאם, כשהוא מבקש להחזירם בתשובה ולרצותם, למה עשיתם זאת שמעו את אשר אומַר ״ועתה״. דיבורו בראש פרק זה ״ועתה״ חוזר למה שאמר לפני כן ״מי בכם יאזין זאת״ (ישעיה מ״ב:כ״ג). ואז אמר: אם תשמעו ותצייתו ותודו בעוונכם, מבשר אני לכם בשורה זאת, והיא כוללת שני עניינים: בטחון מפני כליון בגלות, וקיבוץ גלויות. הקדים בראשם שהוא בורא יעקב וישראל. ומובן זה: הפרט והכלל. אומר לנו: איטיב לכם את השיבה. והעניין הכללי, לפי שהם עבדים מכלל עבדיו, כדרך שהשם יעקב אמור על שאר שמות. והעניין המיוחד הוא, שאני רוממתי אתכם... לפי התאויל1 ״כי שרית עם אלהים״ (בראשית ל״ב:כ״ט). ולפיכך הוסיף ״קראתי בשמך לי אתה״ לגבי הבטחון הראשון ״אל תירא כי גאלתיך״. כיוצא בו הבטחון השני, נאמר בו ״אל תירא כי אתך אני״ (ב). ביאור הבטחון הראשון - מפני אבדן וכליון. אמר עליו ״כי תעבר במים אתך אני״ (שם, שם). ויש לזה פירוש גלוי ונסתר. אשר לגלוי הריהו משל שהפליג בו ואמר: לוּ תיכנס למים ולאש לא יכָלו אותך. ויהיה העניין ראוי יותר בהצטמצמותו בשנים הראשונים, מן השניים האחרים: עפר ורוח. מחמת שהכיליון מהיר יותר בקרבת אלו השניים – כלומר: המים והאש – ואיטי יותר בקרבת הרוח והעפר. ואפשר שקיבץ את ארבעת היסודות עצמם בדיבור מפורש ולא מפורש. ויהיה דיבורו ״במים״ כוונתו למעט מן המים, והוא הרוח שהוא מתהפך בו. ואפשר שדיבורו ״במו אש״ כוונתו בו לנושא האש, והוא היסוד העפרי, כמו הגחלים והדומים להן. ולפיכך צירף לו ״לא תכוה״ וההצלה כפי שתיאר [הכתוב] במשל. וכבר עשה כיוצא בה בפועַל לחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש וליונה בים כידוע. אשר לנסתר, הוא הממלכות והממשלות שנמשלו למים בגלל רציפות צבאותיהן וחיילותיהן בזה אחר זה; ולאש על שום נפילתה ומהירות התפשטותה, כמאמר הכתוב על המים ״הוי המון עמים רבים כהמות ימים״ וגו׳ (ישעיה י״ז:י״ב). ואמר גם כן ״ולכן הנה ה׳ מעלה עליהם את מי הנהר״ וגו׳ (ישעיה ח׳:ז׳). ואמר ״הנה מים עולים מצפון״ (ירמיה מ״ז:ב׳). וכדרך שאמר על האש ״כי אש יצאה מחשבון״ וגו׳ (במדבר כ״א:כ״ח), ואמר ״ואמרת ליער הנגב שמע דבר ה׳ כה אמר ה׳ אלים הנני מצית בך אש״ וגו׳ (יחזקאל כ״א:ג׳). ואמר באבדן אומות רבות ״ושלחתי אש״ (עמוס א׳:ד׳ ז׳ י״ב; ב׳:ב׳ ה׳). ונכון יהיה לומר שאכן חילקם לארבעה כנגד ארבע ממלכות, ואמר: מים ונהרות ואש ולהבה. ולפי שני הביאורים יחד יהיה הבטחון הזה מן ההישרפות באש מנוגד למה שכבר אמר לפניו בהמריה ותלהטהו מסביב ולא ידע (ישעיהו מ״ב:כ״ה). (ג) חזר כאן על שני הלשונות, שאחד מהם כללי והשני פרטי. אמר אלהיך כשאר הברואים, אח״כ קדוש ישראל מושיעך. הזכירנו פרשת מצרים, ובה ביאר דיבורו כיצד ישים אומות תמורתנו. כוונתו בזה, שיביא עליהם מכות הראויות להם, ויושיענו משכמותן. כמו שאמר שם בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל (שמות י״ב:כ״ז). אף כאן כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה׳ (ישעיהו ס׳:ב׳). (ד) למעלה מזה, יותר ממה שעשה במצרים. כמו שאמר מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך. וכעניין והטיבך והרבך מאבותיך (דברים ל׳:ה׳) וזה יתאמת במצרים. אכן נתן פדותנו מצרים וכוש בלבד. ובזמן הישועה ישים את האומות כולן פדותנו, כאמרו ואתן אדם תחתיך. לא שהם יהיו פדותנו מעונש שיבוא עלינו ואנו ראויים לו, אלא שאם יכופרו לנו עונותינו והם ייענשו בגלל [חטאותיהם], יבואו הם תחתינו בעונש. ואפשר שיהיה עניין הפדיון על דרך הנס שנעשה: הנה דניאל חילצו האל מן האריות ולא המיתוהו, והפיל מי שהלשין עליו טרף לפיהם. כאמרו והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו (דניאל ו׳:כ״ה). וידעת גם כן ויתלו את המן (אסתר ז׳:י׳). ואפשר אופן שלישי, שיעשה את כל הכופרים עבדים למאמינים, כמו שהיו המאמינים עבדים להם, כשהמרו את פי ה׳ ותהיה הפדות מן העבדות. (ה-ו) וביאר הביטחון השני מן הפיזור [באומות] וההבטחה בקיבוץ גליות. אמר עליו אל תירא כי אתך אני. הזכיר בו ארבע רוחות: מזרח ומערב וצפון ותימן, באמרו אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ. (ו-ז) כינה את אנשי ישראל ונשותיהם בני ובנותי ואמר עליהם: כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ייחס אותם אליו. וזה כמו שאמר בתחילה לנו קראתי בשמך לי אתה (ישעיהו מ״ג:א׳). (ז) ועניין אמרו בראתיו, יצרתיו, עשיתיו האמור ביעקב, אפשר שרמז בו לשלושה יתרונות: ראשונה – יתרון בעל⁠־חיים על הדומם. אח״כ יתרון המדבר על זולתו, אח״כ יתרון [ישראל על] כל המדברים. ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו – אמר רבינו סעדיה ז״ל: ייתכן שרמז בו לשלושה יתרונות: יתרון בעלי חיים על הדומם; אחריו – יתרון המדבר על זולתו; אמרי כן – יתרון ישראל על כל המדברים. וזה אפשר. 2ועניין אחר הוא, שבריאה יצירה ועשייה, אע״פ שהן קרובות בעניינן, יש לכל אחת משמעות שאינה בחברתה. הבריאה היא המצאת החומר וגילויו מן האין אל היש, כדרך שהשתמש בלשון זה בהמצאת העולם ואמר בראשית ברא אלהים (בראשית א׳:א׳) וזולתו. היצירה היא המצאתו [של החומר] במידה הראויה למה שחפצים לברוא. כדרך שאמר בבריאת האדם והמצאתו וייצר ה׳ אלהים (שם ב׳:י״ט). ועשיתיו – הוא התקנת צורת הנברא באופן הנאה ביותר. כמו שאמר בבריאת חוה, בצורה הנאה ביותר, אעשה לו עזר כנגדו (שם ב׳:י״ח). וכל דבר היוצא מן האין אל היש צריך תחילה לאמוד שיעורו. שנית – להמציאו בהתאם לאמדן; שלישית – לציירו בהתאם להמצאתו. לפי זה האל יתעלה יוצר בכך שהוא מחַשב את האמדן; ובורא – במה שהוא מחדש וממציא. ועושה – במה שהוא מתקין צורות הברואים בהתקנה הנאה ביותר. משל לבנאי הזקוק לשמאי, שיאמוד הכמות ההכרחית של קורות, לבנים ושטח קרקע ומספר הבניינים, אורכם ורוחבם. על זה ממונה המהנדס בתכנית ובציור. לאחר זה זקוק הוא לבנאי שיבצע את הפעולות שבאמצעותן יעמדו יסודות הבניין. אח״כ צריך הוא לאמן שיעשה פיתוחים בחיצוניותו [של הבניין] ויקשט צורתו. ועל זה מופקד אדם אחר זולת הבנאי. כל זה כמקובל באמדן, בבניין ובהתקנה. אך לא כן במעשי האל יתעלה, שכן הוא השמאי, הוא הממציא והוא המתקין. כיוצא בו האדם שהוא אחד מברואיו. בהמצאתו הוא נצרך תחילה לשעֵר הדבר שממנו ממציאים, שהרי הוא גוף מיוחד. ואי אפשר לגוף, שלא יתייחד בתחילה בתארים, כדרך שהבנאי נצרך לכלים כדי שיבנה. אחר זה לא יתוּכן בניין האדם אלא במים ועפר יחד. מפני שהעפר לבד יבש לחלוטין, לא יתכופף ולא יתקפל בתנועה. והמים לבד לחים לחלוטין ואין להחזיקם ביד ולא להעמידם, אך הם מתפשטים בהכרח. והלחות נמנעת ביבשות. אחרי כן הם מתאזנים. על כן נקרא האדם, על דרך ההשאלה, חמר. משום כך אומר איוב על בריאת הנברא: זכר נא כי כחומר עשיתני (איוב י׳:ט׳). אחרי כן הכרחי חימום של בישול כדי שתשתכלל התמזגות המים בעפר ולא יתפרד. משום כך אין האדם נברא מן הטיט הפשוט אלא מטיט מלובן כחרס. והחרס הוא המים שנילושו בחומר שפעלה בו האש, עד שנשתכללה התמזגותן. ועל זה אמר איוב הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳). אחר זה צריך הוא לאמדן המים והחומר בשיעור מיוחד. כי אם היה נוצר על דרך המקרה, לא היו מושגות ממנו הפעולות הנפשיות, אבל היה ערכו כערך התולעים והנמלים שהרוח נושאת אותם, וכל דבר קל משמידם. ואינו צריך להר של חומר, כי זה יותר מן השיעור הנצרך. אבל צריך הוא למידה מספקת, לא פחות ולא יותר. זהו שיעור ידוע, שיודע אותו האל יתעלה. ועל פרטי דבר זה אמר איוב עור ובשר תלבישני (איוב י׳:י״א). נתבררה אפוא משמעות הבריאה, היצירה והעשייה, ונתכוון בכל אחד לעניין נפרד. וכיוון שבריאת העובר מן החומר היוצא מן ההורים, בלא בריאה חדשה, הרי שבלתי אפשרי להשתמש לגבי בריאתו כי אם בלשון יצירה, כמו שאמר ה׳ לירמיהו בטרם אצרך בבטן ידעתיך (ירמיהו א׳:ה׳). וכך אמר ישעיה ועתה אמר ה׳ יוצרי מבטן לעבד לו (ישעיהו מ״ט:ה׳). ואמר גם כן כה אמר ה׳ גואלך ויוצרך מבטן מפר אותות בדים, מקים דבר עבדו, האומר לצולה חרבי, האומר לכורש רועי (ישעיהו מ״ד:כ״ד-כ״ח).⁠3 (ח) ומה שאמר בסוף עניין זה הוציא עם עור ועינים יש – אפשר לפרשו בשני פנים: הראשון – סיבת הגשמת הנחמה. כלומר, אם לאחר שהעמידו פני עוורים חזרו והשתמשו בראייתם, ולאחר שהעמידו פנים של חרשים ישתמשו בשמיעתם, אקיים להם מה שהבטחתי. האחר – סיפור מה שיארע לאחר הישועה. לכשיקבץ נפוצות העם ויתגלו הראיה והמופת, אז לא יעמידו פנים של עוורים ולא של חרשים לאחריהן, כמו שאמר ולא יטמאו עוד בגלוליהם (יחזקאל ל״ז:כ״ג). פרשה זו נתקשר סופה עם ראשה, שפתח בו [הנביא] ואמר החרשים שמעו (ישעיהו מ״ב:י״ח), קישר בחיבור זה דיבור שזירז אותנו בעניינו, [באמרו] שכל האומות אין להם כידיעותינו של העבר ושל העתיד ואמר... (ט) זירז אותנו במאמרות אלו משום שאנו יודעים מן החכמות מה שאין יודעות אומות זולתנו. ועשה אותן ארבע. הראשונה והיא החשובה שבהן: ידיעת הנסתר לגבי העתיד. עליה אמר מי בהם יגיד זאת. אח״כ ידיעת העבר. עליה אמר וראשונות ישמיעונו, והיא חוץ מן העתיד. לפי שהידיעה יוכלו להגידה בלא נבואה. אח״כ ידיעת המצוי. עליו אמר יתנו עדיהם. והנה אנחנו נבוכים (?) בעמל וסבל, שהם מורגשים וגלויים לעין. אח״כ ידיעת הזמן עליה אמר הכתוב וישמעו ויאמרו אמת – והיא לבד מן השלוש... כלל הדברים... אינו מתפלא על השגת העד ולא בשלילת (?) מה שאימתו הראשונים ולא מה שיהיה. אבל הוא אומר כדרך שאומרים לו. (י) אח״כ אמר לנו: אבל אתם שיש בידכם ארבעה יסודות אלו: אתם עדי. הזכיר בפסוק עדי, תדעו ותאמינו ותבינו. רמז בעדי אל העדות, ובתדעו אל מה שהיה, ובתאמינו אל מה שיהיה, ובתבינו אל הלימוד. וכן המייחדים משיגים אלו ש... יאמר שהם, בניגוד לכופרים, אבל מה שהגבילם... אשר... העתיד. סח עימהם כיוון שהם ילמדו אותו. והיא... ויציאתם מקרב אויביהם כמו שאמר שובי נפשי למנוחיכי (תהלים קט״ז:ז׳). ומה שאמר – יתעלה שבחו – אל תירא כי אתך אני ממזרח אביא זרעך... אמר לצפון תני (ישעיהו מ״ג:ה׳-ו׳). ואמר הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה [מצפון] ומים (ישעיהו מ״ט:י״ב). וכמוהו ינחני במעגלי צדק (תהלים כ״ג:ה׳). [יתפרש הדיבור] בשני האופנים. אשר לראשון אימת עצם הדת ועבודת האל. ומחשש שיארע להם מכשול העמיד האל להם... לאחר שבחרו [בדרכו] כמו שאמר מי [זה האיש ירא] ה׳ יורנו בדרך יבחר (תהלים, כ״ה:י״ב)... ואמרנו על [ה׳ נחני] בצדקתך (תהלים ה׳:ט׳). (יט) אשר לאופן השני הריהו... כמו שעשה. ולפיכך אמר [הנני ע]⁠שה [חדשה] עתה תצמח הלוא תדעוה, אף אשים במדבר דרך, והוא בורא הדרכים והמסילות, אשר לא עברה בהן רגל אדם כמו שאמרנו ב... אמר אחריו... ...יעשה אותו, יתגדל ויתעלה, למשכילים... ויאיר לבם [להבין] נסתרותיה [של החכמה] ויקל עליהם ענייניה המוקשים ויפתח להם סתומותיה, כמו שאמר [הנביא] בלשונם ה׳ אלהים נתן לי לשון לימודים (ישעיהו נ׳:ד׳), [ה׳ אל]⁠הים פתח לי אזן. ועימהן נעזרו... ואמר ישוטטו רבים (דניאל י״ב:ד׳)... אז חומר זה... יביאם [לארצם]... אמר ואהבת עולם [אהבתי]⁠ך על כן [משכתיך] חסד (ירמיהו ל״א:ב׳). ומשום כך ישוועו לעזרה... ויתעו ממי שמתעה... ממנו, ויאמרו הורני ה׳ דרכך (תהלים כ״ז:י״א) למדני חוקיך (תהלים קי״ט:י״ב)... לעניין הבצורות... אחריב (ישעיהו נ׳:ב׳) קורא לדיינים... אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו (מלאכי ג׳:ט״ז). עצם יציאתם... (כו) אאמר בו נשפטה יחד, כלומר יחייב זה שאנו נתדיין עליו שלא ידבק בו עוון, כמה שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) לכו נא ונוכחה, ועל פי מה שפירשתיו. והשלישי היא הבקשה לכפרה, אמר לגביה ספר אתה למען תצדק, כלומר אמור מה הוא שיכפר לך, והוא שתבקש את הסליחה והכפרה, שנאמר (הושע י״ד:ג׳) קחו עמכם דברים וג׳. (כז-כח) והרביעי ההודאה בחטא והחרטה עליו, והודאה זו משותפת לחטאי האבות שנאמר (ויקרא כ״ו:מ׳) והתודו את עונם ואת עון אבותם, וכנגדו אמר כאן אביך הראשון חטא וג׳. והחרטה הרי היא נוגעת בעניין יישור המשפט, שאם האמין העבד שבצדק התייסר, הרי הוא מתחרט בוודאי על מעשהו, ומיישר את המשפט. ולכן חיבר אליו (כח) ואחלל שרי קדש. (כח) ועשה את המיוסרים שתי כיתות, האחת מהן אנשים שכלו בעוונותיהם, אמר עליהם ואתנה לחרם יעקב. והשנייה חיו שפלים ומדוכאים, והכל מגדפים אותם, אמר עליהם וישראל לגדופים, כעין מה שאמרה התורה (ויקרא כ״ו:ל״ח) ואבדתם בגוים, מקצתכם, ואחר (ויקרא כ״ו:ל״ט) והנשארים בכם ימקו בעונם בארצות איבהם וג׳. ואישר ה׳ בזה כי האנשים שיקיימו את המעשים הללו בתשובה הוא ימחול להם בלא ספק, ולכן הביא לאחר כפרה זו הבטחה ובשורה טובה, ואמראוסף קטעי הגניזה (בהכנה) מפירוש רס"ג שחלקם הגדול זוהו ותורגמו על ידי פרופ' יהודה רצהבי, באדיבות מכון מש"ה ומוסד הרב קוק (כל הזכויות שמורות). ההקדמה לספר תורגמה על ידי פרופ' חגי בן-שמאי, תרביץ ס', ומופיעה כאן באדיבות כתב העת. האוסף נערך על ידי הרב ישי רונן עבור על־התורה (כל הזכויות שמורות).
הערות
1 שיטה פרשנית כדרך דרש ואליגוריה.
2 מכאן לשון ר׳ יצחק גאון מחבר ׳מטה עז׳ המיוסד על דברי רבינו סעדיה.
3 עד כאן דברי ר׳ יצחק גאון. ארבעת הפסוקים האחרונים אינם קשורים לענין, ואיני יודע על שום מה הובאו.
א מכאן עד אמצע מ״ד:א׳-ה׳ מתוקן ע״פ כתב יד שפירסם פרופ׳ יוסף טובי, סיני קט״ז:ג׳-ד׳, עמ׳ קכ״ו-ק״ל.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144