×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ישעיהו כ״טתנ״ך
א֣
אָ
(א) ה֚וֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד סְפ֥וּ שָׁנָ֛ה עַל⁠־שָׁנָ֖ה חַגִּ֥ים יִנְקֹֽפוּ׃ (ב) וַהֲצִיק֖וֹתִי לַאֲרִיאֵ֑ל וְהָיְתָ֤ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃ (ג) וְחָנִ֥יתִי כַדּ֖וּר עָלָ֑יִךְ וְצַרְתִּ֤י עָלַ֙יִךְ֙ מֻצָּ֔ב וַהֲקִימֹתִ֥י עָלַ֖יִךְ מְצֻרֹֽת׃ (ד) וְשָׁפַלְתְּ֙ מֵאֶ֣רֶץ תְּדַבֵּ֔רִי וּמֵעָפָ֖ר תִּשַּׁ֣ח אִמְרָתֵ֑ךְ וְֽ֠הָיָ֠ה כְּא֤וֹב מֵאֶ֙רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ וּמֵעָפָ֖ר אִמְרָתֵ֥ךְ תְּצַפְצֵֽף׃ (ה) וְהָיָ֛ה כְּאָבָ֥ק דַּ֖ק הֲמ֣וֹן זָרָ֑יִךְ וּכְמֹ֤ץ עֹבֵר֙ הֲמ֣וֹן עָרִיצִ֔ים וְהָיָ֖ה לְפֶ֥תַע פִּתְאֹֽם׃ (ו) מֵעִ֨ם יְהֹוָ֤הי״י֤ צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה׃ (ז) וְהָיָ֗ה כַּֽחֲלוֹם֙ חֲז֣וֹן לַ֔יְלָה הֲמוֹן֙ כׇּל⁠־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל⁠־אֲרִיאֵ֑ל וְכׇל⁠־צֹבֶ֙יהָ֙ וּמְצֹ֣דָתָ֔הּ וְהַמְּצִיקִ֖ים לָֽהּ׃ (ח) וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ יַחֲלֹ֨ם הָרָעֵ֜ב וְהִנֵּ֣ה אוֹכֵ֗ל וְהֵקִיץ֮ וְרֵיקָ֣ה נַפְשׁוֹ֒ וְכַאֲשֶׁ֨ר יַחֲלֹ֤ם הַצָּמֵא֙ וְהִנֵּ֣ה שֹׁתֶ֔ה וְהֵקִיץ֙ וְהִנֵּ֣ה עָיֵ֔ף וְנַפְשׁ֖וֹ שׁוֹקֵקָ֑ה כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֗ה הֲמוֹן֙ כׇּל⁠־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל⁠־הַ֥ר צִיּֽוֹן׃ (ט) הִתְמַהְמְה֣וּ וּתְמָ֔הוּ הִשְׁתַּעַשְׁע֖וּ וָשֹׁ֑עוּ שָׁכְר֣וּ וְלֹא⁠־יַ֔יִן נָע֖וּ וְלֹ֥א שֵׁכָֽר׃ (י) כִּֽי⁠־נָסַ֨ךְ עֲלֵיכֶ֤ם יְהֹוָה֙י״י֙ ר֣וּחַ תַּרְדֵּמָ֔ה וַיְעַצֵּ֖ם אֶת⁠־עֵינֵיכֶ֑ם אֶת⁠־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת⁠־רָאשֵׁיכֶ֥ם הַחֹזִ֖ים כִּסָּֽה׃ (יא) וַתְּהִ֨י לָכֶ֜ם חָז֣וּת הַכֹּ֗ל כְּדִבְרֵי֮ הַסֵּ֣פֶר הֶחָתוּם֒ אֲשֶֽׁר⁠־יִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ אֶל⁠־יוֹדֵ֥עַ [סֵ֛פֶר] (הספר) לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא⁠־זֶ֑ה וְאָמַר֙ לֹ֣א אוּכַ֔ל כִּ֥י חָת֖וּם הֽוּא׃ (יב) וְנִתַּ֣ן הַסֵּ֗פֶר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹא⁠־יָדַ֥ע סֵ֛פֶר לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא⁠־זֶ֑ה וְאָמַ֕ר לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי סֵֽפֶר׃ (יג) וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה׃ (יד) לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת⁠־הָעָם⁠־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חׇכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר׃ (טו) ה֛וֹי הַמַּעֲמִיקִ֥ים מֵיְהֹוָ֖הי״י֖ לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה וְהָיָ֤ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַֽעֲשֵׂיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י רֹאֵ֖נוּ וּמִ֥י יֹֽדְעֵֽנוּ׃ (טז) הַ֨פְכְּכֶ֔ם אִם⁠־כְּחֹ֥מֶר הַיֹּצֵ֖ר יֵחָשֵׁ֑ב כִּֽי⁠־יֹאמַ֨ר מַעֲשֶׂ֤ה לְעֹשֵׂ֙הוּ֙ לֹ֣א עָשָׂ֔נִי וְיֵ֛צֶר אָמַ֥ר לְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א הֵבִֽין׃ (יז) הֲלוֹא⁠־עוֹד֙ מְעַ֣ט מִזְעָ֔ר וְשָׁ֥ב לְבָנ֖וֹן לַכַּרְמֶ֑ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃ (יח) וְשָׁמְע֧וּ בַיּוֹם⁠־הַה֛וּא הַחֵרְשִׁ֖ים דִּבְרֵי⁠־סֵ֑פֶר וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה׃ (יט) וְיָסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיהֹוָ֖הי״י֖ שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ׃ (כ) כִּי⁠־אָפֵ֥ס עָרִ֖יץ וְכָ֣לָה לֵ֑ץ וְנִכְרְת֖וּ כׇּל⁠־שֹׁ֥קְדֵי אָֽוֶן׃ (כא) מַחֲטִיאֵ֤י אָדָם֙ בְּדָבָ֔ר וְלַמּוֹכִ֥יחַ בַּשַּׁ֖עַר יְקֹשׁ֑וּן וַיַּטּ֥וּ בַתֹּ֖הוּ צַדִּֽיק׃ (כב) לָכֵ֗ן כֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת⁠־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא⁠־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ׃ (כג) כִּ֣י בִ֠רְאֹת֠וֹ יְלָדָ֞יו מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישֽׁוּ שְׁמִ֑י וְהִקְדִּ֙ישׁוּ֙ אֶת⁠־קְד֣וֹשׁ יַֽעֲקֹ֔ב וְאֶת⁠־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲרִֽיצוּ׃ (כד) וְיָדְע֥וּ תֹֽעֵי⁠־ר֖וּחַ בִּינָ֑ה וְרוֹגְנִ֖ים יִלְמְדוּ⁠־לֶֽקַח׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) וחוזר להוכיח בני דורו:
הוי אריאל אריאל – מגדל עז שלי.
קריה שחנה בה דוד – עבדי ואוהבי שהכין לי בה מקום למקדש וקראה קרית מלך רב. שעתה על מבטח מבצריה מורדים בי.
ספו שנה על שנה – לעשות חגים להיות אוכלים ושותים ושמחים וחוגגים. כמו שאמר למעלה והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל ושתה מדי שנה בשנה, אף על פי שאתם רואים שדל כבודכם תמיד וצרות רבות עליכם, שסוף שינקופו אתכם מגובה מבצר אריאל אם לא תיטיבו כנוקף זתים מגובה האילן ומשיר למטה. כאדם שאומר שמח שמח כי סופך ללקות. וכן הוא אומר והנה ששון ושמחה. וכתוב אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון. נמצאו חגיהם מענישים אותם.
(ב) והציקותי אני לאריאל – שאביא עליה סנחריב מלך אשור,
והיתה תאניה ואניה – לתואנה ואנינות כלפי שמחותיה וחגיה שהיא שמחה וחוגגה עכשיו.
[והיתה תאניה מוסב אקרית חנה דוד שהקריה תהיה תאניה ואניה והיתה לו כאריאל. פירוש הקריה תהיה מלאה דם חללים והרוגים כמו שרגיל המזבח להיות מלא דם קדשים. הפך כצאן קדשים במועדיה כן תהיינה הערים מלאות צאן אדם.]⁠א
והיתה לי כאריאל – לא כמקדשי ומשכני אלא כמגדל עז המורד בי.
(ג) וחניתי כדור – כיושב אהלים. כרועה הנוטה אהלו בבקעה לרעות צאנו לבטח ימים ואין מחריד.
וצרתי עליך – מצור מצב וקבוע וקיים.
(ד) ואז תשפלי מגאותך לדבר אלי תחנונים בקול נמוך ושפל.
כאוב – שמצפצף והוגה בלחש קול דממה דקה.
(ה) ואז כשתיכנעי ותבקשי תחינה, והיה כאבק דק המון זרים – שביך.
והגאונים ישפלו ויוכתו ואת כלם ישא רוח כאבק דק וכמוץ עובר המון עריצים – שכך העושקים והרוצצים אביונים.
והיה לפתע פתאם – שברך.
(ו) שמעם י״י צבאות תפקד – להכניע ולשבר גאונך ומטה עזך.
ברעם ו⁠{ב}⁠רעש – כלומר בחרי אף גדול. והוא שעלה ותפס כל ערי יהודה הבצורות שהיו גאון עזם וכאשר ישבתו וינערו זרייך ועריציך אז וגנותי עליך להושיעך למעני ולמען דוד עבדי אשר חנה בך.
(ז) והיה כחלום חזיון לילה – שיעוף ולא ימצאוהו ויורדו בחזיון לילה,
ויאבדו פתאם המון כל הגוים הצבאים – עלייך,
וכל צביה – מצור מוצב שצבתי עלייך.
(ח) והיה כאשר יחלם הרעב – והצמא התאב מאד לאכל ולשתות.
והנה אכל – וסבור ודאי שכן הוא ומוחזק הוא בכך, והקיץ וריקה נפשו.
כן יהיה המון כל הגוים – התאבים לתפוס ציון וסבורים ומוחזקים ודאי שהוא בידם כאילו כבר לכדוה. וכאשר יקיצו בבקר וימצאו כל גבוריהם ושריהם פגרים מתים והנה הם רקים וחסרים מתאותם.
(ט) ותמהו – מוכיח על התמהמהו שהוא לשון אשטורדישון.
[התמהמהו ותמהו השתעשעו ושעו וגו׳ – זה בשטת שמעו שמע ולא תבינו וראו ראה וג׳. השמן לב העם הזה וג׳. וזהו שאומר לכן הנני יוסיף להפליא העם הפלא ופלא וגו׳. כמו כי יפלא ממך דבר.]⁠ב
ושעו – מוכיח על השתעשעו שהוא לשון השע עינים. והרי הוא כאילו אומר הרי אתם מוכים בתמהון לבב שלא להבין ובעורון עינים שלא לראות. והרי אתם מחוגגים ונעים כמו שכורים ולא מיין ושכר.
(י) כי נסך י״י עליכם – מסכת רוח תרדמה – והוא התמהון.
ויעצם את עיניכם – והוא העורון שאינכם מבינים וראים את הנולד.
וגם את הנביאים שלכם ואת ראשיכם החזים – שעשיתם לכם ראשים לחזיונות ולנבואה.
כסה – עיניהם מלראות להגיד לכם את הנולד. וחזו לכם משאות שוא ומדוחים ולא גלו לכם על עונם להשיב שבותכם.
(יא) ותהי לכם – ולנביאיכם ולחוזיכם,
חזות הכל – שנביאי האמת מתנבאים לכם אפילו חזות שהוא נראית לעינים שודאי תתקיים שכבר התחילו האומות לשעבד בכם וללחוץ אתכם לחץ גדול ולהגלותם מעל אדמתכם.
אפילו אותה חזות היתה לכם סתומה וחתומה מלהבין בה כדברי הספר – שדבריו חתומים וסתומים מהבין שאינם מפורשים. כענין סתום הדברים וחתום הספר.
אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא – לנו זה ובאר לנו דבריו שהרי יודע ספר אתה.
ואמר לא אוכל – לפרש לכם את דבריו כי סתומים וחתומים הם. כן מגידים נביאי האמת לנביאיכם ולחוזיכם כך אמר ישעיה כך אמר ירמיה אמת הוא. הלא אתה נביא כמהו, הגד לנו האמת. והוא משיבם גם אני נביא כמהו ואיני יודע כלום בכל מה שהוא אומר. כענין צדקיה בן כנענה ומיכה בן ימלא וחנניה בן עזור וירמיה.
(יב) וקל וחומר אם נתן הספר ביד אשר לא ידע ספר – אפילו דבריו מפורשים באר היטב,
שיאמר לא ידעתי – אפילו ספר מפורש. כך קל וחומר אתם שאר העם שאינכם נביאים וחוזים שלא תבינו נבואות האמת.
(יג) ולפיכך שלא תשימו על לב לראות דברי נביאי ותוכחותיהם,
ויאמר י״י יען כי נגש העם – אל עבודתי,
בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני – כלווה שכשרואה את הנושה בו מקדים לו שלום ואומר לו שהוא טורח מאד ומחזר לפרוע לו ומראה לו בדבריו שאין לו מנוחה ושינה בעיניו אינו רואה ודחוק הוא מאד על פריעת חובו כדי שלא יגשנו. ובלבו אין כלל לפרוע לו כלום.
ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה – שבעל כרחו עושה מצות המלך והשר שכך לימדוהו שלא ימרה את פיו פן ירע לו, אבל בלבו אין לו שמחה בכך.
(יד) לכן – על אשר לא יראו ולא יבינו יראתי בלבם ונפלאת ומכוסה היא יראתי מהם כדברי הספר החתום,
הנני יוסיף – על הפלאתם זו להפליא ולהעלים ולכסות מהם כל חכמה ועצה וכל בינה ותושיה מלהיעזר בעת צרתם מדה במדה.
להפליא – כמו כי יפלא ממך דבר.
(טו) הוי המעמיקים – ומסתירים מי״י עצתם.
הוי להם, שחכמים יש להם להעמיק להרע וליראתי אין בהם דעת.]⁠ג
והיה במחשך – וסתר מעשיהם – שלא יראם אדם,
ויאמרו מי רואנו ומי יועידנו – שיעשה בנו משפט.
(טז) שהרי הפך שלכם הוא זה שמדתכם אתם נותנים בי ומדתי בכם.
[הפככם – כמו דעתכם, וראוי היה להיות דעת כמו הפך אלא מפני העין.]⁠ד
ואיפשר כן אם היוצר יחשב – בלי דעת ותבונה כחומר שהוא יוצר ממנו כלי שיאמר כלי מעשה על עושהו ולא עשני – לא הוא נתן בי חכמה ודעת בלבי שידע מחשבתי.
ואם יצר – הנוצר מן האומן אמר על יוצרו לא הבין – בי ומה מלאכתו שאתם אומרים שאיני מבין בכם ולא יצרתי בכם לב מבין לחשוב. הלא אין לכם מחשבה ועצה אלא ממני. ואיך לא אבין את מחשבתיכם.
(יז) הלא עוד מעט מזער – שיהא שב לבנון לכרמל – יער אילני סרק לאילני פירות. כלומר השפלים והחסרים יגברו וימלאו עשר וכבוד.
והכרמל ליער יחשב – והמלאים כל טוב והגבוהים ישפלו ויחסרו. כמו שיפרש כי אפס עריץ וכלה לץ וגו׳.
(יח) ואז ושמעו החרשים – המתומהים בתמהון לבב ביום ההוא דברי ספר – ויבינו דברי נביאיי כי אמת הם.
ומאפל ומחשך – ומעורון עיניהם עיני עורים שנתעצמו מראות תראינה – את אשר יקרה להם ככל דברי נביאי.
(יט) ואז יספו ענוים ושפלים בי״י שמחה ואביוני אדם – הלחוצים ומעונים,
בקדוש ישראל – ומושיעם מיד חזק מהם יגילו.
(כ) כי אפס עריץ – הגזלים וחומסים אותם. (כא) מחטיאי אדם בדבר – משפט להכר פנים ולחייב העניים שכנגדם.
ואם השופט יוכיח על פניהם דרכם שהם חייבים,
בשער יקושון – שבדברים קשים. כלשון ויקש דבר איש יהודה מדבר איש ישראל. ובכך מטים בתהו הזכאי ויחייבוהו. וכאשר אילו יכלו אז יספו ענוים ושפלים בי״י שמחה.
(כב) לכן – על אשר ישמעו החרשים דברי ספר. כה אמר י״י אשר פדה את אברהם אביהם מיד ארבעה מלכים גדולים וחיזק מתי מעט מהרבה.
לא עתה – בפעם הזאת בימי מלכי אשור יבוש יעקב – לימסר בידם ליבוש מתקותו אשר בוטח בי ואושיעם במיעוטם כמו שעשיתי לאברהם אביהם.
ולא עתה – יבא דברי אשר דברתי לאבד חכמת חכמיו ובינת נבוניו מלהיעזר לחוור פניו ממבטחונו הואיל ובוטח בי ואף על פי שיש בו רשעים ועריצים.
(כג) אלא בראותו ילדיו – יהודה וירושלם מעשה ידי שבקרבו יקדישו שמי – לבסוף אחר שתפס סנחריב כל ערי יהודה הבצורות ולא יאמינו עוד לדברי אחיהם בית ישראל שהיו מתעים אותם כמו שאמר למעלה את י״י צבאות אותו תקדישו הוא מוראכם והוא מעריצכם. כי יראו שהם נכשלו בדרכם ולכך ישובו. (כד) ואז ישמח בהם שיראה שידעו תועי רוח – ודעת בינה – להבין דברי נביאיי ולשוב ולהיושע,
ורגנים – על דברי נביאי לומר אין אומר הנביא דבר אלא לרעתנו כמו שמוכיח בירמיה.
אותם ילמדו לקח – וישובו ויושעו. ובראותו ככה שילדיו חכמים ונבונים ויושעו אז ישמח בהם ולא יבוש. כי עוד קץ למועד לקיים דברי זה לאבד חכמת חכמיו ובינת נבוניו בימי מלכות בבל ולא עתה כי אילו יושעו.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
א המאמר בסוגריים נוסף בכתב היד בגיליון.
ב המאמר בסוגריים נוסף בכתב היד בגיליון.
ג המאמר בסוגריים נוסף בכתב היד בגיליון.
ד המאמר בסוגריים נוסף בכתב היד בגיליון.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×