¹ תהלים ק״ג:כ׳.

² להלן יח ואילך.

³ ירמיהו א׳:י״ד.

⁴ לא יפלא איפוא, שלא מעטים מן המבקרים החדשים מראים ענין מיוחד בפרק זה, שבו מצאו, כך הם מאמינים, את הקטע היחיד שדן בתולדות ימי קדם. איוולד (431 .Geschichte 1. P) כותב: ״...ולא נותר לנו איפוא אלא לשבח את המזל הנדיר אשר הודות לו נשמר לנו קטע מאלף יחידי זה, כי זה אשר ירצה עוד לפקפק, למרות הכרה מדוייקת של קטע זה, בקיומם הממשי של אברם ולוט ובגדולתו ההיסטורית של אברם, אין להניח שיהיה מוכן לראות כוודאות היסטורית משהו בשטח זה״.
אולם, אחרים (כגון Noldecke, Untersuchungen zur 561.Kritik des A, T. p וגם ולהאוזן ועוד) מכחישים מהימנותו של קטע זה חרף הפרטים שנמסרים בו. כמובן שאין לנו שום ענין להיכנס בתחומם של אלה, לא של השוללים ואף לא של המחייבים. אבל עניננו הוא לקבוע עובדת חילוקי דעות אלה, כדי להראות בהם, שאין לחשוב כי מן הבחינה המדעית אין מקום לראות כעובדה היסטורית מוכחת דבר שאנשי מדע מפוכחים רואים כאגדה בלבד. בכל מקרה מעין דא נצביע על פרק זה, שמן הדיונים סביבו מתבהר, כי קטע אחד עשוי לעורר רושם שונה אצל החוקרים השונים שדנים בו.
והנה לגבי פרקנו זה סובר איוולד, שהוא מבוסס על מקורות חוץ. למסקנה זו הוא מגיע בשל הכינוי ״העברי״, שניתן לו לאברם בו (להלן פסוק י״ג). אחרים (כגון דילמן) רוצים לחזק דעה זו בטענה, שאין כל הסבר אחר לכינוי זה, שניתן לאברם כאן, וכאן בלבד, שכן בשביל הקורא העברי אין בציון כינוי זה משום הענקת מהימנות יתר למסופר. לדעתם מצא ״העורך״ את שמו של אברם העברי מוזכר בספר או בכתבה שדן במסע זה של מלכי המזרח, והדבר נראה לו די חשוב כדי להשתמש בו בתיאורו את חיי אברם, מבלי למחוק כינוי זה, שאכן אין לו עוד כל חשיבות בקונטקסט החדש.
אלא שלאמיתו של דבר סיבת הזכרת כינוי זה היא אחרת לגמרי, וראה להלן בפירושנו לפסוק יג.

⁵ ר׳ במדבר כ״א:י״ד והשווה ראב״ע ורמב״ן שם.

⁶ איוולד § 303 ב.

⁷ שרדר וכן י׳ הלוי.

⁸ אמנם הוא חיסל, מאוחר יותר, את שלטונו של מלך עילם, אך נראה שבשעה זו היה הוא, כשאר המוזכרים כאן, מגרוריו של כדרלעומר.

⁹ השווה דליצש, Genesis, ע׳ 539.

¹⁰ השווה 174 .Hommel, Altisr. Ueberl. P.

¹¹ פסוק ט׳.

¹² מכתבות אסורבניפל (מן השנה 645—) ידוע, כי 1635 שנה קודם לכך השתלט מלך עילם בשם כודורנחונדי על צפון בבל. לאחר מכן כבש כוּדור⁠־מאבוּג את דרום בבל ומינה את בנו רים⁠־סין (אריאקו) מלך לרסה. גם הוכח שמלכות עילם זו השתרעה על סוריה וכנען .(Schrader, Die Keilinschriften u. d A. T.)

¹³ דברים כ״ט:כ״ב.

¹⁴ פרק יב.

¹⁵ אף כי לפי החקירות החדשות מסתבר, שרק החלק הדרומי של ים המלח נוצר במועד מאוחר יותר.

¹⁶ איוולד § 287 k, 300 § 300 a .

¹⁷ יהושע י״ב:ד׳.

¹⁸ דברים ב׳:כ׳, וכרש״י (המ׳).

¹⁹ במדבר כ״א:כ״ו.

²⁰ במדבר ל״ב:ל״ז, יהושע י״ג:י״ט.

²¹ ירמיהו מ״ח:כ״ג, יחזקאל כ״ה:ט׳.

²² השווה דברים ב׳:ח׳.

²³ השווה להלן ל״ו:י״ב.

²⁴ ר׳ למשל רש״י (המ׳).

²⁵ דליצש סובר, כי ענף מבני אדום התערב עם העמלקי הראשון הזה.

²⁶ במדבר י״ג:כ״ט, י״ד:מ״ג,מ״ה.

²⁷ לפי דיטריך, במלונו של גזניוס.

²⁸ לעיל י״ג:ח׳.

²⁹ וכן הוא בתרגום יונתן (המ׳).

³⁰ הנגסטנברג. ובכך מופרכת טענתם של אלה הרוצים להסיק מכאן, שפרקנו לא חובר אלא אחר כיבוש הארץ, משום שהשם דן לא ניתן ללשם⁠־ליש אלא אחר כיבוש המקום בידי השבט דן.

³¹ לעיל ו׳:ג׳.

³² שמואל ב י״ח:י״ח.

³³ שם י״ג:כ״ג.

³⁴ להלן פסוק כא.

³⁵ להלן כד.

³⁶ ידועה לשמצה היא הנחתו הבלתי מבוססת של גייגר, שתיאור פגישת אברם עם מלכי⁠־צדק תוספת הוא שהוסיפו לכתוב הצדוקים, וכבר האריך רפופורט בנחלת יהודה בהפרכתה יתר על המידה.

³⁷ נדרים ל״ב: (המ׳).

³⁸ עתיקות א׳:י׳:ב׳.

³⁹ ר׳ גם בראשית רבה מ״ג:ז׳ (המ׳).

⁴⁰ ע״ו:ג׳.

⁴¹ יהושע י׳:א׳.

⁴² ד׳:ד׳.

⁴³ בראשית רבה מ״ג:ז׳ (המ׳).

⁴⁴ ישעיהו א׳:כ״א.

⁴⁵ בראשית רבה מ״ג:ח׳ (המ׳).

⁴⁶ להלן כ״ח:כ״ב.

⁴⁷ להלן כ״ב:ט״ז.

⁴⁸ לעיל י״ג:י״ג.