×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית י״זתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן⁠־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶל⁠־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי⁠־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃ (ב) וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃ (ג) וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל⁠־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ (ד) אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃ (ה) וְלֹא⁠־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת⁠־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב⁠־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃ (ו) וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃ (ז) {שביעי} וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת⁠־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ׃ (ח) וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ֠ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כׇּל⁠־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃ (ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל⁠־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת⁠־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָא לְדֹרֹתָֽם׃ (י) זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כׇּל⁠־זָכָֽר׃ (יא) וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עׇרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם׃ (יב) וּבֶן⁠־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כׇּל⁠־זָכָ֖ר לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת⁠־כֶּ֙סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן⁠־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃ (יג) הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ב וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃ (יד) וְעָרֵ֣ל׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא⁠־יִמּוֹל֙ אֶת⁠־בְּשַׂ֣ר עׇרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת⁠־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ (טו) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל⁠־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹא⁠־תִקְרָ֥א אֶת⁠־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃ (טז) וּבֵרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֙יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃ (יז) וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל⁠־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה⁠־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם⁠־שָׂרָ֔ה הֲבַת⁠־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃ (יח) וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל⁠־הָֽאֱלֹהִ֑יםג ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃ (יט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת⁠־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃ (כ) וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ד שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃ (כא) וְאֶת⁠־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת⁠־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת׃ (כב) וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃ (כג) וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת⁠־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כׇּל⁠־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כׇּל⁠־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כׇּל⁠־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מׇל אֶת⁠־בְּשַׂ֣ר עׇרְלָתָ֗ם בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹהִֽים׃ (כד) {מפטיר} וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן⁠־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃ (כה) וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן⁠־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עׇרְלָתֽוֹ׃ (כו) בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃ (כז) וְכׇל⁠־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת⁠־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן⁠־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אַֽחֲרֶ֖יךָ ל=אַֽחֲרֶ֖יךָ בגעיה ימנית
ב בֵּֽיתְךָ֖ ל=בֵּֽיתְךָ֖ בגעיה ימנית
ג אֶל⁠־הָֽאֱלֹהִ֑ים ל=אֶל⁠־הָֽאֱלֹהִ֑ים בגעיה ימנית
ד וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ =ל (למרות סימון הטעם כדי שיופיע אחרי האות למ״ד)
• ל-מקליד=וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘ (ראו את הערת הנוסח בתחילת פרשת כי תשא [שמות ל,יב])
E/ע
הערותNotes
(א) אני אל שדי: שמשמעו בכל מקום ׳שאמרתי לעולמי די׳, וכדאיתא בב״ר (ה,ח) ובחגיגה (יב,א). וענין זה התואר לכאן יבואר לפנינו (פסוק ד׳ באריכות).
והיה תמים: רש״י פירש1 בדרך הדרש הידוע במסכת נדרים (לב,א)2 ובמדרשים3, דקאי על המילה, שכל זמן שהוא ערל אינו תמים, ומשום הכי כתיב ״ויפול אברם על פניו״4. ואין מובן ע״פ זה משמעות ״ואתנה בריתי ביני ובינך״, איזו ברית נתן הקב״ה לאברהם כאן. ורש״י פירש ׳ברית של אהבה וברית הארץ׳, ולא נזכרה כאן אהבה, וברית הארץ כבר היתה, וגם5 הרי אנו רואים מאמר בפני עצמו במצות מילה (פסוק ט׳) ״ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר״, מבואר שעד כה לא דיבר במצות מילה6. וגם ענין הנפילה על פניו לא נזכרה עד כה7. וגם כאן מבואר בפרשה זו עצמה (פסוק י״ז) שחזר ונפל על פניו ויצחק, הרי מבואר שבשעה שדיבר ה׳ עמו היה עומד8, ועיין מה שכתבתי להלן פסוק ג׳. ובאמת9 לא היה נקרא ערל עד כה כל זמן שלא נצטוה על זה, כמו שקטן פחות מבן שמונה לא נקרא ערל ורשאין לסוכו שמן של תרומה לשיטת ש״ס ירושלמי פרק הערל (הלכה א)⁠10.
אלא נראה, דדעת חז״ל בכל זה אינה אלא כוונה שניה11, ומדסמיך לה מצות מילה (פסוק ט׳) אנו מסמיכין כל י״ג בריתות לה12 {והכי פירש רש״י ביבמות (ה,ב) ׳י״ג בריתות אמורים בפרשת מילה׳, ולא ׳במצות מילה׳, אלא בפרשה.} וכבר ביארנו בספר דברים (יז,טז)13 דענין ׳כוונה שניה׳ עיקר גדול בתורה.
אבל עיקר הפשט14 בזה המאמר, שהיתה הברית שיהיה הוא הגורם להגיע לתכלית הבריאה שהיא להכיר כבוד ה׳ והיה ה׳ למלך על כל הארץ15, ועל זה הקדים ה׳ לומר ״אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים״, ויבואר עוד לפנינו (פסוק ד׳). ולא החל בגוף המאמר ״אני הנה״ (פסוק ד׳), משום שעיקר המאמר היה ראוי לדיבור ״אלהים״16 ולא בשם ״ה׳⁠ ⁠⁠״, משום שבא לתכלית כל העולם והיא הבריאה, על כן בא בשם ״אלהים״ הבורא יתברך, כמו כל פרשת נח17. אמנם לגדולתו של אברהם אבינו נראה בשם ״ה׳⁠ ⁠⁠״, והקדים דברים אלו.
(ולפי הדרש של ברייתא דפרקי ר״א פרק כ״ט שהביא רש״י שנפל על פניו משום שהיה ערל, צריך לומר, דתיכף שאמר ה׳ ״והיה תמים״ היה נקרא חסר עד שמל18, משום הכי נפל, ועלה מעליו19 מעלת ראיה של ״ה׳⁠ ⁠⁠״ ונדבר עמו ״אלהים״, על כן עמד תיכף ומיד, כמ״ש).
(ב) ואתנה בריתי ביני ובינך: הנני להבטיח לך בברית דבר מאד נעלה, וכן תבטיח אתה לי בבריתי.
וארבה אותך וגו׳: לא כיוון לרבוי בנים בכמות, שעל זה כבר הבטיח שיהיה כעפר הארץ20, וגם לא רבוי באנשים גדולים שגם זה כבר הבטיחו שיהיו ככוכבים21, אלא הפירוש – אגדל אותך22 בעיני הבריות23, מה שלא היה בהבטחה עד כה24.
(ג) ויפל אברם וגו׳: לפי הפשט25, נתפעל ונבהל לשמוע כי ה׳ מזהירו להתהלך לפניו ולהיות תמים, מכלל שעד כה לא יצא ידי חובתו, ועודנו חסר בעבודתו, וכן הוא בנדרים (לב,א)26.
וידבר אתו: ׳אליו׳ מיבעי27, ועיין בסמוך פסוק כ״ב28. אלא בא ללמד שעמד אברהם מיד29, ודבר עמו פנים אל פנים30 כמו שמדבר אל האדם31.
(ד) הנה בריתי אתך: לעזרך למה שאני מדבר אתך.
והיית לאב המון גוים: שעד כה שקרא אברם בשם ה׳ וגייר כמה אנשים, לא היו אלא אותם אנשים שנתגיירו לגמרי ונכנסו בכלל עובדי ה׳ בתורתו שלמדם אברם, וכמבואר בגמרא סנהדרין (צט,ב)32 ובע״ז (ט,א)33 דמשמעות ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ הוא שלמדם תורה. ודבר זה אי אפשר בכל העולם, ומראש מקדם לא היתה הכוונה אלא להציב גבולות עמים למספר בני ישראל34, אבל לא שיהיו כולם בכלל עדת ישראל. אבל זה היה הרצון והתכלית שיהיו כל אומות העולם יודעים את ה׳ והאלילים כליל יחלוף. ולדבר זה הזהיר הקב״ה את אברם שיהיה רצונו להשקיע דעתו להיות לאב המון גוים להכירם את ה׳35. ובזה יהיה נקרא ״אב המון גוים״ כאב המעמיד את בנו על דעת ישרה36.
[הרחב דבר: ולזה נוצר אח״כ עם ישראל, כמו שאמר ישעיה הנביא (מב,ו) ״ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים״. ופירוש ״לברית עם״ – לתקן כל עם באמונה, שהוא נקרא ברית, וכמו שכתבתי בספר שמות (לא,טז) ובכמה מקומות37. ״לאור גוים״ – בדרך ארץ. וזהו תכלית הבריאה כמו שאמר ה׳ ליהושע (ד,כד) ״למען דעת כל עמי הארץ את יד ה׳ כי חזקה היא, למען יראתם את ה׳ אלהיכם כל הימים״, הרי דלכל עמי הארץ אין הרצון אלא שידעו ״את יד ה׳⁠ ⁠⁠״, ולא כמו תכלית סגולת ישראל שיהיו גם ׳יראים את ה׳ כל הימים׳. והיה לזה התכלית ההתחלה בימי יהושע האבנים שנצטוה לכתוב עליהם תורה שבכתב בשבעים לשון, וכתיב בזה הענין של האבנים ״היום הזה נהיית לעם וגו׳⁠ ⁠⁠״ כמו שביארנו במקומו בספר דברים (כז,ט). ואח״כ בא והגיע ע״י הפיזור הגדול של ישראל לזה התכלית38 כמו שנבאר גם זה שם בעזרו יתברך.
אמנם מראש הזהיר הקב״ה כל זה לאברהם אבינו ראש האומה הנבחרת, וכח כל האומה נכלל בשורשה. ובזה מובן הא דקיי״ל כר״י39 דגר יכול לומר ׳אלהי אבותינו אלהי אברהם׳ וכו׳, והוא משום דכתיב ״כי אב המון גוים נתתיך״, כמו שכתבו התוספות בב״ב (פא,א)40 בשם הירושלמי, והקשה בחידושי הריטב״א מכות (יט,א) נהי דאברהם אב לגוים, יצחק ויעקב מאי איכא למימר, ונדחק בישוב41. ולדברינו מבואר דאברהם וכל זרעו אבות המון גוים הם.]
ובזה נתבאר דבר ה׳ הקודם ״התהלך לפני״ – היינו שיפרסם אלהותו42 אפילו לפני אומות העולם שאינם מוכשרים לקבל גירות גמור. {ואמר לשון ״התהלך״ ולא ׳לך לפני׳, אלא משום שנדרש לזה סייעתא דשמיא שיגיע לזה43, מש״ה אמר בהתפעל.} ״והיה תמים״: דבזה44 תהיה נשלמת צורת האדם השלם, כאשר על ידו יתגלה כבוד ה׳ בכל הבריאה, ויהיה בזה ״כדמותו כצלמו״ שהוא שיעור קומה שעלה ברצונו יתברך שיהיה נמשך הבריאה לפי כוונתו.
והיינו שהקדים ה׳45 ״אני אל שדי״ – ׳שאמרתי לעולמי די׳46, ולא נעשה שיעור הבריאה בלי חשבון, אלא אני עשיתי השיעור מצומצם לפי השלמת התגלות כבודי שהוא תכלית הבריאה, כמאמר ישעיה הנביא (מג,ז) ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״. וזוהי כוונת מאמר ה׳ למשה (במדבר יד,כא) ״ואולם חי אני וימלא וגו׳⁠ ⁠⁠״, כמבואר במקומו. ועיין מה שכתבתי לעיל (ב,ד). וא״כ אין האדם שלם כדמותו47 אם לא שהוא ראוי48 שיתגלה כבודו49 על ידו בכל העולם, ואם50 שלא נעשה כן בפועל, מכל מקום שלימות אינו תלוי בכך אלא כשהוא בכח וברצון להגיע לכך.
ובזה שעשה אותו הקב״ה לאב המון גוים נתבאר כוונת המאמר ״וארבה אותך במאד מאד״, שיהיו כל אומות העולם מודים ומכירים טובה לאברהם51 במה שהוא הכיר אלהותו יתברך בעולם, וע״י זרעו שהלכו אחריו נסתבב שלא יבערו52 גם המה באלילים.
(ה) ולא יקרא עוד: האי ״עוד״ מיותר, ומה מקרא חסר אם אמר ׳ולא יקרא שמך וגו׳⁠ ⁠׳, כמו להלן (פסוק ט״ו) ״לא תקרא את שמה שרי״53. אלא משמעות ״עוד״ – כמו שהיה עד כה54, כמו שמפרש ר״ע שלהי מסכת סנהדרין (קיא,ב) על המקרא ״לא תבנה עוד״ – כמו שהיתה55 וכו׳, עיי״ש. ועיין מה שכתבתי בספר דברים (יז,טז)56. וה״נ רק זרע אברהם לא יקראו לו אברם57, אבל אומות העולם קוראים58 אותו אברם (ובזה מיושב הא דאיתא בסנהדרין (נט,ב) שאין לנו מצוה שנאמרה ולא נשנית59 אלא גיד הנשה60, ולא אמרו אזהרה זו61 וכדאיתא בברכות סוף פ״א (יג,א) דהקורא אברם עובר בלאו. אלא משום דגם בדבר ה׳ מבואר דלישראל נאמרה ולא לאומות העולם).
כי אב המון גוים62: מתחילה הזהיר אותו על זה ״והיית לאב המון גוים״ שיהיה רצונו ותשוקתו לכך63, ואח״כ ברכו שיגיע בסוף לזה התכלית. וכן עשה אברהם אבינו, ולזה התכלית הלך מחברון לבאר שבע ונטע אשל והקריא בשם ה׳ אל עולם, כמ״ש להלן (כא,לג).
(ו) והפריתי אתך וגו׳: לא הוצרך לברכה זו בשביל רבוי בנים, שהרי כבר נתברך בזה64, אלא לצורך הענין החדש65, שיהיה פרה ורבה בכל חלקי העולם66, באופן שיהיה בכח זרע אברהם להשכיל את כל הגוים67. וע״ז הוסיף עוד ״ונתתיך לגוים״ – שתהיה מלמד דעת לגוים, כענין דכתיב בירמיה (א,ה) ״נביא לגוים נתתיך״, היינו שינבא גם להם, כך הפירוש כאן שתהא מחכים ומיישר דעת הגוים68.
ומלכים ממך יצאו: לא חכמים בלבד שיהיו ראוים להחכים אומות העולם69, אלא גם ע״י כח מושל של מלכים שיהיה בכוחם להגיע לידי פעולה זו להשבית אלילים מאומות העולם, כמו שהיה שלמה המלך ע״ה בזמנו, וכמו שיהיה עוד מלך המשיח, וכמאמר בלעם ברוח הקודש ״וקרקר כל בני שת״ (במדבר כד,יז), וכמו שיבואר במקומו.
(ז) והקמתי את בריתי וגו׳: ״להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך״70, הבטיחו להשגיח עליו ועל זרעו בהיותו בקרב עמים רבים71 עד שיגיעו לידי התכלית72. (ח) ונתתי לך וגו׳: פירש עוד73, שלא יאמר אברהם אבינו דזה תכלית ישראל לבד להיות נודדים בגוים ולהחכימם74, וא״כ אין להם תעודת ישוב בעולם להיות בחיי ממלכה בפני עצמם, ע״ז חזר ופירש דבסוף כל זאת75 יהיה ״ונתתי לך וגו׳ את כל ארץ כנען״, לא כמו שזכו קודם שהגיעו לזה התכלית, שלא הגיעו לכל ארץ כנען אלא76 שבעה עממין, אבל אחרי שיגיעו לזה התכלית יירשו את כל ארץ כנען.
והייתי להם לאלהים: משגיח פרטי בארץ ישראל.
(ט) ויאמר אלהים וגו׳: מאמר בפני עצמו77 ומצורף להמאמר הקודם. באשר הזהירו על תמימות78 פרסום כבודו של הקב״ה בכל הגוים אפילו לא יתגיירו להיות בכלל ישראל, הוסיף להזהירו על ברית מילה, שבזה יהיו מצויינים79 בכל העולם. ולא כברית הקרבנות שאמר לו מתחילה80, שבזה אין ישראל מצויינים כי אם בהיותם בארץ ישראל81, אבל ברית מילה הוא המציין את האומה בכל מקום להגיד כי הם נבראו לזה התכלית להכיר אלהותו בעולם. {ואחר שייעד הקב״ה את זרעו להיות אב המון גוים, זוהי סיבה82 להתערב עמם, מש״ה צירף לזה מצות מילה המבדיל את ישראל מן העמים.} ועיין ספר שמות יב,נא83 מה שכתבתי שם. (י) המול לכם כל זכר84: כעת85 בהיותם גדולים, וכן לזרעו86 מי שלא נימול בהיותו בן שמונה על פי איזו סיבה, מצוה למול את הערל הגדול. (יא) ונמלתם: לא כפירוש רש״י שכתב ׳כמו ומלתם׳, אלא ״ונמלתם״ אזהרה על הערל עצמו שישתדל שיהיה נימול87.
והיה לאות ברית ביני וביניכם: דוקא88 לתכלית אות שאני מקושר עמכם בברית עולם, ולא לשם מורנא89 וכדומה.
(יג) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך90: לפני שמונה ג״כ, וכדאיתא בפרק ר״א דמילה (שבת קלה,ב) דיש יליד בית ומקנת כסף שנימול לפני שמונה91. נמצא מקרא י׳ וי״א מיירי בערל גדול, י״ב – במצות שמונה, וי״ג – לפני שמונה.
והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם: עוד הזהירו שיהיה הברית קיים ולא למשוך את הערלה92.
[הרחב דבר: והיינו דתנן (אבות ג,יא) ׳המפר בריתו של אברהם אבינו׳93, ופירשו בירושלמי (פאה פרק א׳) שהוא המושך לו ערלה94, וכך פירש הרמב״ם בהלכות תשובה (ג,ו)95 ובהלכות מילה (ג,ח)96. ולא כפירוש רש״י97 שלא מל כלל98. והא דאיתא ביבמות פרק הערל (עב,א) דמשוך הוא מדרבנן, היינו לאיסור אכילת תרומה וקדשים, וגם שאין צריך למול עוד הפעם מן התורה, ולמדנו זה במכילתא פרשת בא99 מדכתיב ״ומלתה אותו אז יאכל בו״ (שמות יב,מד), ויבואר במקומו בס״ד, אבל ודאי אסור למשוך מהתורה מהאי קרא ״והיתה בריתי וגו׳⁠ ⁠⁠״100.
והנה כבר נתקשה בהגהות מיימוניות הלכות מילה על שתי ברכות שמברכין ׳על המילה׳ ו׳להכניסו׳. ונראה דהוא על שתי מצוות עשה. תחילה מברך המוהל על מעשה החיתוך, ואחר שחתך מברך האב ׳להכניסו׳, שהרי בידו למשוך ערלת בנו, והוזהר על זה במצות עשה, שמברכין עליה, כמו שכתב הרא״ש כתובות פ״א לענין שחיטה. ואע״ג שכאן הוא שב ואל תעשה, מכל מקום מברך, והראיה מדבני מערבא מברכי ׳לשמור חוקיו׳ בתר דמסלקי תפילייהו, כדאיתא בברכות (מד,ב) ובנדה (נא,ב).
הן אמת דשיטת התוספות101 דטעמייהו דבני מערבא דס״ל ד״ושמרת את החקה״ בתפילין הכתוב מדבר, שהוא מצות עשה לחלוץ בלילה, וא״כ הוא מ״ע בקום ועשה, אבל בשב ואל תעשה לא מצינו דמברכין. אכן לשיטת התוספות קשה, אמאי מברכין בתר דמסלקי תפילייהו, היה להם לברך עובר לעשייתן או בעידנא דמסלקי. אלא העיקר כשיטת הרמב״ם בהלכות תפלין (ד,יא) דאע״ג דלילה לאו זמן תפילין ד״ושמרת את החקה״ בתפילין הכתוב מדבר, מכל מקום אינו מחויב לסלק התפילין בלילה אלא אסור להניח102. והכי איתא בירושלמי ׳אית מימר להניח אסור׳ וכו׳, וזהו דעת רב אשי במנחות (לו,ב) דלא סליק תפילין בלילה, כמו שכתב הגר״א או״ח סימן ל׳. ומכל מקום103 מברכי במצות עשה אע״ג שהוא שב ואל תעשה, כיון דבלשון מצות עשה היא, והכי נמי במילה צריך לברך על מ״ע ד״והיתה בריתי וגו׳⁠ ⁠⁠״ אע״ג שהוא בשב ואל תעשה. והא שאין אנו מברכין על סילוק תפילין למאי דקיי״ל לילה לאו זמן תפילין, לדעת הרמב״ם, היינו משום דקיי״ל כר׳ יוחנן במנחות שם, וס״ל ד״ושמרת״ הוא לאו, ואין מברכין אלא על מצות עשה.
וע״פ דברינו מתיישב ג״כ שיטת הרמב״ם דבאין אב אין מברכין כלל ׳להכניסו׳104, משום דמסתמא אינו ביד ב״ד למשוך הערלה.]
(יד) את בריתי הפר: היינו מושך ערלה, וכדאיתא בסנהדרין (מד,א): עכן מושך בערלתו היה, כתיב הכא ״וגם עברו את בריתי״ (יהושע ז,יא) וכתיב התם ״את בריתי הפר״105. והא דפליגי תנאי אי מיפר ברית בכרת, היינו דפליגי אי קאי ״נכרתה״ לפניו ולאחריו או לא. ועיין פסחים ריש פרק ט׳. (טז) וברכתי אתה: לא נתבאר לאברהם אבינו פירוש ברכה זו עד שראה ששבה לילדות106, אז הבין אברהם אבינו שזוהי הברכה הראשונה107, כפירוש רש״י108, אבל מתחילה לא ידע זה ומשום הכי תמה על זה איך תוליד בת תשעים שנה.
וברכתיה והיתה לגוים: ברכה יתירה, אשר לא די שאומה ישראלית תצא ממנה, אלא אפילו לגוים תהיה {ולא כברכת אברהם שאמר ״ונתתיך לגוים״ (פסוק ו׳)⁠109, דזרע עשו לא נקרא ׳זרע׳ כמאמר ה׳ ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ (כא,יב) – ׳ולא כל יצחק׳110, משא״כ שרה אפילו זרע עשו זרעה היה, וא״כ ״והיתה לגוים״ כמשמעו שני גוים111.}
וביאר עוד ״מלכי עמים ממנה יהיו״ – שאפילו מלכי עמים ג״כ ממנה יהיו.
{מלכי עמים ממנה יהיו: כמשמעו, דמלכי אומות העולם בכלל, ואמר ה׳ ״עמים״ דמלך אחד שולט על עמים רבים.}
(יז) {ויאמר בלבו: ידוע בב״ר (לד,י. סז,ח) דבצדיקים כתיב ״אל לבו״112. וכאן כתיב באברהם אבינו ״בלבו״113. היינו, דזה הכלל אינו אלא במקום דכתיב שם הצדיק. ומשום הכי מסיים המדרש בפרשה ס״ז ובכמה מקומות: דומין לבוראן, דכתיב ״ויאמר ה׳ אל לבו״ (עכ״ל), משא״כ כאן כתיב ״ויאמר114 בלבו״, וכן בקהלת (ב,א) ״אמרתי אני בלבי״.}
ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד115: חלילה לא נסתפק אברהם אבינו ביכולת הקב״ה, אלא נסתפק בכוונת הדבור ״וגם נתתי ממנה״ ולא אמר ׳וגם תלד׳, על כן אולי אין הכוונה שתלד ממש, אלא אופן אחר שיהיה נדבק בה איזה ילד אשר יהא כרוך אחריה116, ויהיה נקרא בזה ׳יולד לה בן׳117, כמו ״יולד בן לנעמי״ (רות ד,יז), והיא תתנהו אח״כ לאברהם. ואם כך הוא דעת ה׳ מצא לבבו לבקש118 ״לו ישמעאל יחיה לפניך״119.
(יח) לו ישמעאל וגו׳: שיהיה אותו הילד שתקח שרה לבן – ישמעאל, והוא יהיה חי ׳לפני ה׳⁠ ⁠׳ לאומה הנבחרת לכבודו יתברך120. (יט) ילדת: לא כמו שאתה מדמה121, אלא ״תלד״ כמשמעו122. (כ) ולישמעאל שמעתיך: בזה הפרט123, שיחיה, על כן ״הנה ברכתי וגו׳⁠ ⁠⁠״. (כא) ואת בריתי: אבל את בריתי להיות מושגח בפרטות, ושיגלה כבוד ה׳ לעמים124, יהיה ״עם יצחק״.
אשר תלד לך שרה: והיא מוכשרת לזה. והיינו דכתיב כמה פעמים שהיתה ברית עם יצחק125 ולא נמצא כי אם כאן שאמר הקב״ה ״ואת בריתי וגו׳⁠ ⁠⁠״. ולא כמ״ש הרמב״ן להלן כו,ג126, עיי״ש.
(כב) ויכל לדבר אתו וגו׳: כל המקרא אומר פרשני מה בא ללמדנו. ועוד יש לדקדק לשון ״לדבר אתו״, ׳לדבר אליו׳ מיבעי127. והנה כמו כן במשה רבינו פעם כתיב ״מדבר אליו״ (במדבר ז,פט)128 ופעם ״ככלתו לדבר אתו״ (שמות לא,יח), ועוד הרבה. וביארנו שם129 שבדברות תורה שבכתב כתיב ״אליו״, שהרי לא דיבר משה מאומה רק שומע, אבל בדברות תורה שבע״פ כתיב ״אתו״, שהיה משה שואל ומקשה.
וכן כאן לא היה אברהם יכול להגיע למעשה המילה אפילו אחר שאמר הקדוש ב״ה הפרשה כמו שהיא, עד ששמע מפיו יתברך כללי דרשות שמהם תצא תורה הלכה למעשה, ובזה שייך לשון ״לדבר אתו״130.
והנה איתא ברבה (מז,ו): כיון שדיבר עם הקב״ה כל צרכו, אמר לפניו, רבון העולמים צריך אני לדבר131, א״ל הפטר בשלום, הה״ד ״ויעל אלהים מעל אברהם״132. הרי הוציאו מזה המקרא כוונה נפלאה, שאברהם אבינו בעצם דביקתו בעמדו לפני ה׳ באור פני מלך חיים, ביקש ממנו שיכלה לדבר אתו משום שהוא צריך למול, ואי אפשר לעסוק בזה כל זמן שהשכינה עמו. נמצא משמעות ״ויכל״ קאי על אברהם אבינו שמנע את הדבור על ידי בקשתו133. (וכיוצא בזה בספר דברים לב,מה134, עיי״ש). ולא מיירי135 בדבור שבכתב, שהרי כבר כלה המאמר, אלא ״לדבר אתו״ גם תורה שבעל פה, אחר שלמד כל צרכו לצורך המעשה, אע״ג שבודאי עוד לאלוה מלין לדרוש וסוד, בכל זאת ביקש אברהם אבינו להפסיק בשעה זו, וכדאיתא במו״ק (ט,א) דמצוה שאי אפשר לעשות ע״י אחרים דוחה תלמוד תורה136.
והודיע הכתוב ״ויעל אלהים וגו׳⁠ ⁠⁠״ – שלא כדרך כל נבואה שרוה״ק אינו סר מן האדם כי אם לאט לאט137, וא״כ עוד לא היה יכול לעסוק במעשה המצוה, אבל כאן ״ויעל אלהים״ פתאום עלה ממנו138, ותיכף ומיד נזדרז למעשה, וזהו מה שאמרו ברבה (שם) שא״ל הקב״ה ׳הפטר בשלום׳. ועיין להלן לה,יג גבי יעקב ג״כ מקרא כזה139.
(כג) כאשר דבר אתו: היינו בהלכות שבע״פ140 – דוקא ביום ולא בלילה141, וזהו ״בעצם היום הזה כאשר דבר אתו״. (כו) בעצם היום הזה: חזר ופירש, דלא לבד שהתחיל לעסוק בזה היום, אלא באותו יום גמר העסק הרב142, וכולם ״נימולו אתו״143 היינו בשעה אחת עמו. מהדורת הרב מרדכי קופרמן (ירושלים, תשס"ח), ברשותו האדיבה של המהדיר והוצאת המכללה ירושלים (כל הזכויות שמורות למהדיר). {הביאורים בסוגריים המסולסלים הם הוספות מכי"ק של הנצי"ב.}
הערות
1 לאחר שפירש ע״פ פשוטו ׳אף זה ציווי אחר ציווי – היה שלם בכל נסיונותי׳.
2 לשון הגמרא: ולא נקרא ״תמים״ אלא ע״ש המילה, שנאמר ״התהלך לפני והיה תמים״, וסמיך ליה ״ואתנה ברית ביני וביניך״ (עכ״ל).
3 לפנינו בתנחומא ישן (בובר) לך לך (כ״ד).
4 כפי שפירש רש״י: ממורא שכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוה״ק נצבת עליו. ומקורו בתנחומא לך לך (כ׳), תנחומא ישן לך לך (כ״ז), ובפרקי דר״א פרק כ״ט.
5 קושיא נוספת על שיטת המדרש ש״והיה תמים״ מוסב על ציווי ברית מילה.
6 עיין ברד״ק שכתב: ובסתם אמר לו (׳שיהיה אות בבשרך לשמי׳), ולא פירש לו הברית עד בסוף שאמר לו ״זאת בריתי״, אלא אמר לו דברים שהבין בסוף...
7 ואם כדברי רש״י שכל עוד שלא מל לא יכול היה לעמוד כשרוה״ק נצבת עליו, מדוע א״כ לא הוזכר בתורה עד כה בכל גילויי ה׳ איליו שנפל על פניו.
8 ויכול היה לעמוד כשרוה״ק נצבת עליו, רק נפל על פניו כשענה לקב״ה...
9 רבינו דוחה שיטה זו של רש״י גם מצד עצם הענין.
10 וכן כתב הגרי״ז על התורה, עיי״ש.
11 ואיננה פשוטו של מקרא.
12 נדרים לא,ב: גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות (ר״ן – שלש עשרה בריתות נכתבו בפרשת מילה). ובירושלמי נדרים (ג,ט) הוסיף: מן ״ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית״ (טו,יח), עד ״ואת בריתי אקים את יצחק״ (יז,כא).
13 עה״פ ״וה׳ אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד״.
14 לעומת ׳כוונה שניה׳.
15 עיין באריכות להלן בפסוק ד׳. ׳להכיר׳ בהפעיל = לגרום שאחרים יכירו.
16 פסוק ג׳ ״וידבר אתו אלהים לאמר״ לעומת ״וירא ה׳ אל אברם״ בפסוקנו.
17 עיין בדברי רבינו לעיל ז,א וכן א,א. ח,טו. ט,טז.
18 וכעין זה במשך חכמה כאן.
19 ירדה ממנו.
20 כמשמעות ריבוי בכמה מקומות, עיין לעיל ט,ז. יג,טז. כב,יז.
21 לעיל טו,ה, וכפי שביאר רבינו שם. ועיין במלבי״ם כאן.
22 כאן ההבטחה היא על אברהם עצמו, לא על זרעו, ואכן לא כתוב כאן ׳וארבה את זרעך׳ (כדלעיל ״והיה זרעך כעפר הארץ״, ״וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך״).
23 ולהלן פסוק ד׳ יבאר רבינו את מטרתה של הבטחה זו.
24 אף שהבטיחו בתחילת פרשת לך לך (יב,ב) ״ואגדלה שמך״.
25 ע״פ מדרש חז״ל המובא ברש״י הסיבה לנפילתו היא שכל עוד שלא מל לא היה בו כח לעמוד כשרוה״ק נצבת עליו, ורבינו לעיל פסוק א׳ הרבה להקשות על כך, כאשר קבע כי זהו פירוש על דרך ׳כוונה שניה׳.
26 אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שאמר לו הקב״ה לאברהם אבינו ״התהלך לפני והיה תמים״ אחזתו רעדה, אמר, שמא יש בי דבר מגונה, כיון שאמר לו ״ואתנה בריתי ביני ובינך״ נתקררה דעתו (עכ״ל). ולפי״ז מובן מדוע יכול היה מיד לעמוד כאשר נתברר לו שאין בו פגם (שהרי נפל על פניו פעם נוספת – פסוק י״ז). אך יש להעיר שדוקא מגמרא זו סתירה לדברי רבינו, שהרי ע״פ חז״ל כשנאמר לו ״ואתנה בריתי״ כבר נתקררה דעתו, והרי נפילתו על פניו היתה לאחר מכן בפסוק ג׳.
27 עיין במלבי״ם שעמד על כך.
28 על המילים ״ויכל לדבר אתו״.
29 מיד לאחר שנבהל שמא עודנו חסר בעבודתו, התעשת ועמד מיד (שהרי לפי הפשט לא היתה בעיה ביכולתו לדבר עם השכינה).
30 אין כוונתו בדרגת ״פנים אל פנים״ שהיא דרגתו הייחודית של משה רבינו, אלא לשלול מצב של נפילה.
31 לפי״ז ״אתו״ בא לשלול מצב של נפילה על פניו.
32 אמר ריש לקיש, כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ (רש״י: דמתרגמינן ״דשעבידו לאורייתא בחרן״, וקרי להו עשיה).
33 תנא דבי אליהו... שני אלפים תורה, מאימת... אלא מ״ואת הנפש אשר עשו בחרן״ (רש״י – ומתרגמינן ״דשעבידו לאורייתא״).
34 ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל״ (דברים לב,ח). ומפרש שם רש״י: בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם ולמספר שבעים נפש של בנ״י שירדו למצרים, הציב גבולות עמים – שבעים לשון.
35 ענין זה בלבד, ולא שיהיו כולם בעדת ישראל.
36 ולא מעבר לכך.
37 וכן לעיל יד,יג.
38 שיטת רבינו (הזכירה בכמה מקומות) שלגזירת גלות עם ישראל מארצו יש תכלית גדולה בתיקון העולם, ואיננו עונש גרידא.
39 ר״י מבעלי התוספות.
40 ד״ה למעוטי אדמת עכו״ם.
41 זה לשונו: וי״ל, דקים לן דכולהו אבות כחד נינהו, וכדאיתקיש בכמה דוכתי, ואף הם נעשו אב לגרים כאברהם אבינו ע״ה.
42 מבוסס על שיטת הספורנו במשמעות המושג ׳להתהלך את ה׳⁠ ⁠׳, וז״ל לעיל ו,ט: ״את האלהים התהלך נח״ – הלך בדרכיו להיטיב לזולתו והוכיח בני דורו...
43 עיין לעיל יג,יז.
44 ע״י שיפרסם את האלוהות.
45 דוקא כאן בהתגלות זו.
46 והביאו רבינו לעיל בתחילת פסוק א׳.
47 של הקב״ה.
48 ׳ראוי׳ דייקא.
49 של הקב״ה.
50 ואף אם...
51 וכפי שביאר רבינו לעיל שהמשמעות של ״וארבה אותך״ היא ׳אגדל אותך בעיני הבריות׳.
52 שלא יטעו, כמו ״איש בער לא ידע״ (תהילים צב,ז).
53 אמנם ביעקב כן מוזכר ״עוד״ – ״לא יקרא שמך עוד יעקב״ (להלן לה,י).
54 כ״כ רבינו גם לעיל ח,כא ולהלן כט,כז, עיי״ש.
55 בפרשת עיר הנדחת, וז״ל: ר״ע אומר, ״לא תבנה עוד״, לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים.
56 עה״פ ״וה׳ אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד״.
57 ׳כדי שיהיו זוכרים תכלית מעשיהם להיות ג״כ אבות המון גויים׳ – העמק דבר במהדורה החדשה.
58 רשאין לקרוא.
59 שהגדרתה היא – לישראל נאמרה ולא לבני נח.
60 משנה חולין ק,ב: נוהג (איסור גיד הנשה) בטהורה ואינו נוהג בטמאה, רבי יהודה אומר אף בטמאה. אמר ר׳ יהודה, והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להן. אמרו לו, בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו. רש״י: ׳אמרו לו׳ – פסוק זה שהזהירו עליו בסיני נאמר, ועד סיני לא הוזהרו. ׳אלא שנכתב במקומו׳ – לאחר שנאמר בסיני וכתב וסידר משה את התורה, כתב המקרא הזה על המעשה ׳על כן הוזהרו בני ישראל אחרי כן שלא יאכלו גיד׳.
61 של ״לא יקרא עוד שמך אברם״.
62 וקשה, בפסוק הקודם אמר ״והיית לאב המון גויים״ לשון עתיד, וכאן אמר ״כי אב המון גויים נתתיך״ – כבר. ועיין במלבי״ם.
63 אף אם עדיין לא יגיע לכך בפועל, וכנ״ל ברבינו.
64 לעיל יג,טז. טו,ה. מלבד מ״ש לעיל פסוק ב׳.
65 של הכרת אלוקותו יתברך בעולם, כפי שביאר רבינו בפסוק ד׳.
66 רמז לכל תקופות גלות עם ישראל.
67 כפי שהזכיר רבינו לעיל פסוק ד׳ ד״ה והיית לאב המון גויים.
68 ולא ניתן לפרש כפשוטו שיהיה לגויים – שני גויים – ישמעאל ויצחק, כי ה׳ אמר לו ״כי ביצחק יקרא לך זרע״ (רבינו להלן פסוק ט״ז). וגם לא ניתן לומר על יעקב ועשו, הואיל ודרשינן ״כי ביצחק״ – ולא כל יצחק. אך רש״י כתב כאן ״ונתתיך לגויים״ – ישראל ואדום.
69 כי דבר זה כבר נכלל ב״ונתתיך לגויים״.
70 כפי שפירש רש״י: ומה היא הברית ״להיות לך לאלהים״.
71 בגלות, וכפי שנרמז בפסוק הקודם.
72 של פרסום אלוקותו יתברך, וכנ״ל ברבינו.
73 עיין ברמב״ן לעיל טו,יח.
74 כפי שביאר רבינו בפסוק ו׳.
75 כלומר, בסוף תקופת גלותם (שתכליתה היא פרסום אלוקותו יתברך).
76 הגיעו לארץ שבעת עממין, ולא לגבולות ההבטחה העתידה.
77 ולכן נאמר פעם נוספת ״ויאמר״.
78 ״והיה תמים״ (פסוק א׳). ע״פ הסברו של רבינו בפסוק ד׳ (שם ביאר את ״והיה תמים״ שבפסוק א׳) ובפסוק ו׳.
79 נבדלים.
80 בפרק ט״ו.
81 כפי שביאר רבינו לעיל טו,ט.
82 יש חשש שזו תהיה סיבה...
83 עה״פ ״הוציא ה׳ את בני ישראל... על צבאותם״.
84 רבינו יבאר את פשר כפילות הציוויים בפרשת ברית מילה בפסוקים אלו, ע״פ פשוטו.
85 כל אנשי בית אברהם, במצבם הנוכחי. וכעין זה פירש רש״י בד״ה ״ביני וביניכם״ – ׳אותם של עכשיו׳. וענין זה נכלל במאמר חז״ל קדושין כט,א: ״המול לכם״ – מכאן דהיכי דלא מהליה אבוהא מחייבי בי דינא למימהלי.
86 ״ובין זרעך אחריך״.
87 אולי מבנין נפעל (ועיין בראב״ע בפסוק הבא ובספר זכרון בפסוקנו). וכך משמע בחז״ל ירושלמי קדושין א,ז: מכאן דהיכי דלא מהליה אבוהא (ובי דינא), מחוייב הוא למול עצמו. וכן ברד״ק ובחזקוני. אך קצ״ע דלכאורה דבר זה נלמד בפסוק י״ד, וכפי שרמז שם רש״י (ועיי״ש בראב״ע), וכן איתא בקדושין כט,א.
88 כוונת מעשה ברית המילה יהיה דוקא...
89 רפואה (רמב״ם מורה נבוכים פרק ג׳).
90 כאן (לעומת הפסוק הקודם) לא הוזכר ״בן שמונה ימים״.
91 ע״פ נוסח הגמרא שלפנינו: יש יליד בית שנימול לאחד ויש יליד בית שנימול לשמונה, יש מקנת כסף שנימול לאחד ויש מקנת כסף שנימול לשמונה. ועיין ברש״י בפסוקנו שיש גורסים בו (ע״פ נוסח הגמרא שלפנינו) ׳ללמדך שיש יליד בית שנמול לאחד׳. ולא כפי הנוסחאות האחרות ברש״י ׳שנמול לאחר שמונה ימים׳.
92 עיין גם בפסוק הבא.
93 מופיע שם בין כמה דברים ש׳אע״פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא׳.
94 וכך פירש רבינו יונה על מסכת אבות שם.
95 ואלו הן שאין להן חלק לעוה״ב, אלא נכרתים ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים... והמושך ערלתו.
96 וכל המפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה, אע״פ שיש בו תורה ומע״ט אין לו חלק לעוה״ב.
97 במסכת אבות שם.
98 במהדורת ׳העמק דבר׳ החדשה יש תוספת דברים כאן.
99 ז״ל: להביא את שנתקיימה בו מצות מילה אפילו שעה אחת, אפילו שחזר הבשר וחפה העטרה אינו מעכבו לאכול בפסח ולא בתרומה.
100 במהדורת ׳העמק דבר׳ החדשה יש תוספת דברים כאן.
101 בברכות ובנדה ד״ה ולבני מערבא, וז״ל בברכות: ואנן לא עבדינן כבני מערבא, דדוקא לדידהו שהיה דרכם לסלקם בלילה שייכא ברכה ד׳לשמור חוקיו׳ כדכתיב ״ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים וגו׳⁠ ⁠⁠״ (שמות יג,י), אבל אנו שמסלקין אותן בחצי היום או אפילו נסלקן בלילה לא שייך ׳חקה׳. ודוקא לדידהו דקסברי לילה לאו זמן תפילין הוא ו״מימים ימימה״ אתא למעוטי לילות, שייכא ברכה ד׳חקה׳, אבל אנן דקיי״ל דלילה זמן תפילין הוא ואנן מוקמינן הפסוק ״ושמרת החקה וגו׳⁠ ⁠⁠״ בפסח, ומה שאין אנו מניחים אותן בלילה מפני שמא יפיח בהן, אפילו נמתין לסלקן עד הלילה לא מברכינן. אע״ג דאנן קיי״ל דשבת ויו״ט לאו זמן תפילין אפ״ה לא מברכינן, דדוקא לדידהו דסבירא להו ״חקה״ קאי אתפילין מברכין. ותדע, שהרי אינהו נמי לא היו מברכין אלא אתפילין לחודייהו, משום דכתיב בהו ״חקה״, אבל אשאר מצוות כגון ציצית ולולב וסוכה לא היו מברכין.
102 ז״ל הרמב״ם: מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה מותר. ואין מורין דבר זה לרבים, אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה. וכל המניח תפילין לכתחילה אחר שתשקע החמה עובר בלאו, שנאמר ״ושמרת את החקה הזאת וגו׳ מימים ימימה״.
103 גם לשיטת הרמב״ם שהוא שב ואל תעשה, לא להניח בלילה, מ״מ ברכו ״לשמור חוקיו״.
104 ז״ל הרמב״ם בהלכות מילה פ״ג הלכה א׳: המל מברך קודם שימול ׳אשר קדשנו במצוותיו וצונו על המילה׳ אם מל בן חבירו. ואם מל את בנו מברך ׳וצונו למול את הבן׳. ואבי הבן מברך ברכה אחרת ׳... וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו׳.
105 ועיין יבמות עב,א:. .. ואומר ״את בריתי הפר״ לרבות את המשוך.
106 להלן תחילת פרשת וירא, כשהגיעו המלאכים לבשר על הולדת יצחק (ועיי״ש ברבינו).
107 הברכה המוזכרת כאן בפסוקנו.
108 רש״י ד״ה ״וברכתי אותה״ – ומה היא הברכה, שחזרה לנערותה, שנאמר ״אחרי בלותי היתה לי עדנה״ (יח,יב).
109 ושם הסביר רבינו מענין ׳ללמד דעת את הגויים׳, ולא הסביר כפשוטו שיצאו ממנו גויים מלבד האומה הישראלית.
110 כדרשת חז״ל בנדרים לא,א.
111 וכן הוא במדרש אגדה (הובא ב׳תורה שלמה׳).
112 הרשעים ברשות ליבן ״אמר נבל בלבו״ (תהילים יד,א)... אבל צדיקים לבן ברשותן ״וחנה היא מדברת על לבה״ (ש״א א,יג).
113 שאלת רבינו. ובפסיקתא זוטרתי (לקח טוב) כתב: בכל מקום אתה מוצא בבני אדם הצדיקים ״אל לבו״ וברשעים ״בלבו״, חוץ מזה ״ויאמר בלבו״, על שהיה מתמה ואמר ״הלבן מאה שנה יולד״ משום ״ואם שרה הבת תשעים שנה תלד״...
114 ולא כתוב ׳ויאמר אברהם בלבו׳ (אף ששמו מוזכר כבר בתחילת הפסוק).
115 רש״י כאן בעקבות אונקלוס מפרש ״ויצחק״ מלשון שמחה, ו״הלבן מאה שנה יוולד״ היא תמיהה קיימת – הנעשה חסד זה לאחר מה שהקב״ה עושה לי. רבינו יבאר את שאלת אברהם בכיוון שונה מרש״י, אך גם ביאור זה יוצא מנקודת הנחה ש״ויצחק״ = ״וחדי״.
116 כך פירש ב׳הכתב והקבלה׳ להלן יח,י.
117 עיין בדברי רבינו לעיל טז,ב ד״ה אולי אבנה ממנה.
118 כשעל פניו לא מובן ההמשך והקשר הזה בין שמחתו על הבשורה (״ויצחק״ – ״וחדי״) לבין בקשתו על ישמעאל.
119 וכפי שמבאר מיד רבינו.
120 פירוש המתבסס על פירוש רש״י ״יחיה לפניך״ – יחיה ביראתך...
121 ׳שיהיה נדבק בה איזה ילד שיהיה כרוך אחריה׳ – רבינו לעיל.
122 ובזה מובן טעם הכפילות וההדגשה ״אבל (באמת) שרה אשתך יולדת לך בן״.
123 לא כפי מחשבתך שיהיה חי לפני ה׳ לאומה הנבחרת, אלא שיחיה.
124 ע״פ דברי רבינו לעיל פסוקים ד׳, ה׳.
125 ״וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק״... (ויקרא כו,מב).
126 על הפסוק ״והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך״. כתב שם הרמב״ן: ונראה שזה המאמר ״והקמותי את השבועה״ ייחשב שבועה... כי לא מצאנו שבועה ליצחק בלתי זאת, עיי״ש.
127 כך גם דקדק רבינו לעיל פסוק ג׳.
128 הוזכר ברבינו בקדמת העמק אות ט׳.
129 ועיין גם להלן לה,יג.
130 אף שבתוך הפסוקים עצמם יש מקומות רבים שכתוב ״וידבר אליו״, כגון פסוק ט׳ שהוא עיקר ציווי המילה ״ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור... המול לכם כל בשר״.
131 לעשות איזה דבר (לבצע את מעשה המילה). לא מלשון דיבור.
132 אך עיין במפרשי המדרש שם, שהמאמר הזה עוסק בתחילת פרשת וירא כשהקב״ה נראה אל אברהם לבקרו ובתוך כך הגיעו שלשת המלאכים...
133 הפירוש הוא, שאברהם כילה את דיבורו של ה׳ כדי לקיים מצות מילה (הערת אאמו״ר).
134 על הפסוק ״ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל״. (לשון רבינו שם – שכילה משה אותם ואמר שיפסיקו מזה).
135 ענין זה של בקשת אברהם למנוע את המשך הדבור עם הקב״ה.
136 לכן ביקש אברהם להפסיק את דיבור תורה שבע״פ של הקב״ה, לצורך מצוה שחלה עליו עתה ומיד.
137 לשון רבינו להלן לה,יג: שלא כדרך הנבואה, אשר בכלות דבר ה׳ עוד הנביא משוקע באלהות איזה שעה עד ששב לאנושותו ולמקומו.
138 כך דעת הר״ן הובא באברבנאל.
139 ״ויעל מעליו אלהים במקום אשר דיבר אתו״.
140 כפי שביאר רבינו בפסוק הקודם.
141 אחת מהלכות מילה (הובא ברש״י).
142 וכעין זה ברד״ק, ראב״ע, רמב״ן ועוד.
143 סוף פסוק כ״ז.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×