אברבנאל.
מלבי״ם. כי כמו שהשומע ברכת השם מפי המגדף חייב לקרוע, כך חייב לקרוע גם כן השומע מפי השומע, ולמרות שאין השומע חייב לקרוע על גידוף השם היוצא מפי הגוי, רבשקה היה יהודי משומד ולכן קרע המלך על דבריו
(סנהדרין ס., אברבנאל).
מצודת דוד.
דרך צער ואבל (מצודת דוד).
מלבי״ם.
תרגום יונתן.
מלבי״ם.
תרגום יונתן.
ולא קרא את עצמו בשם מלך אלא אמר ״כה אמר חזקיהו״, כי רצה להקטין עצמו מפני ענוותנותו (אברבנאל).
ר״ע ספורנו.
מלבי״ם.
ר״ע ספורנו. כי האויבים מוכיחים להשתבח בהצלחתם לאמר ידינו רמה ואין אלהים (רש״י, מצודת דוד), כלומר שבא להתווכח ולהוכיח בראיות שאין ביד ה׳ להושיע, ואם לא יושיע ה׳ יאמרו שאין לו יכולת (מלבי״ם).
לשון ביזיון (מצודת ציון).
מצודת דוד, מלבי״ם.
מלבי״ם.
בני ישראל שהם בניו של הקב״ה (רש״י).
מקום מושב היולדת (מצודת ציון). ומלבי״ם מבאר כי משבר הוא מקום הרחם שהולד שובר שם את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ.
ר״א מבלגנצי.
רש״י. דימה בני הדור לאשה הכורעת ללדת בנים ויושבת על המשבר ואין בה כח להוליד הבנים (מצודת דוד), דהיינו שהגם שהחבלים גדולים וזהו סימן שהלידה מתקרבת וידענו שהישועה קרובה, אין לנו כח ללידה, והנמשל כי הגיע העת לשבור המצור ולצאת מעול סנחריב, רק שלשם כך צריך כח אחר חיצוני והוא התורה והמעשים הטובים החסרים לנו (מלבי״ם). ואע״פ שידע חזקיהו שכבר הבטיח ישעיהו כי יהודה ומלכם לא יפלו ביד סנחריב, נתיירא שלא יגרום החטא (חומת אנך).
מצודת ציון.
מצודת דוד.
ולא כאלהי העמים (ר״א מבלגנצי).
מלבי״ם. רש״י מבאר יגיד כוחו ויראה הצלחתו. ומצודת דוד מבאר יתווכח בדברים. מלבי״ם מבאר אולי ישמע ה׳ את חרופי רבשקה שלא חרף מדעת עצמו אלא בשליחות אדוניו אשר שלחו לחרף אלהים חי, ויעניש אותו על עוון החירוף, והוכיח בדברים, כי הוא הוכיח את חרופו זה בדברים וטענות שאמר איה אלהי חמת וארפד, ואם לא יושיע ה׳ יתפאר כי ניצח כביכול את הקב״ה.
מלבי״ם.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
כי כבר כבש סנחריב את כל ערי הבצורות שביהודה (מצודת דוד), ואחר שכבר הגלה הקב״ה את כל השבטים ראוי שירחם על השארית הנמצאת עוד בירושלים (מלבי״ם).
אברבנאל.
מצודת ציון, וכן ראה רש״י במדבר טו, ל.
והודיע לו שלא יירא מפני הדברים אשר שמע, כי בזה ״גדפו נערי מלך אשור אותי״ ולא את ישראל, ואני אעשה למען שמי, וגם הודיע לו כי הדברים האלה לא היו בשליחות מלך אשור, כי בפעם הראשונה גידפו הנערים מעצמם, ובכל זה בל ייראו כי יושיעם ה׳ למענם (מלבי״ם).
אברבנאל.
מצודת ציון, מלבי״ם. ולמה נקרא שנתן בו ה׳ רצון לשוב, הרי הוכרח לשוב על ידי השמועה ולא עשה זאת מרצונו?! אלא שלמרות ששמע זאת דרך שמועה בעלמא בכל זאת האמין לה, ולכן נאמר ״ושמע שמועה״ רצונו לומר אתן בו רוח ומחשבה שישמע השמועה ויאמין לה, ועוד נס היה בזה ששב לארצו ולא נשאר להלחם על ירושלים ושלח רק מקצת ממחנותיו הרבים על תרהקה (מלבי״ם).
מצודת דוד.
ר״ע ספורנו.
מצודת דוד.
ר״י קרא, מצודת דוד, וראה מלכים-ב׳ יט, ט.
רש״י. כי עדיין לא הגיע עת מפלתו, כי לכל דבר יש זמן, והיה צריך שיכבוש קודם את כוש ומצרים לקיים את הנבואה שניבא עליהם (לעיל בפרק כ׳) ושיביא שללם לארץ ישראל כדי שירשנו חזקיה, ולכן סיבב ה׳ שישוב עתה לביתו וכשהגיע עת מפלתו חזר לירושלים ושם נפל מחנהו, ואח״כ בשובו לביתו הכוהו בניו בחרב (מלבי״ם).
רש״י.
מצודת דוד.
תרגום יונתן.
רש״י.
ר״ע ספורנו. הדא הוא דכתיב (מלכים-ב׳ יט, לו) ״וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה״ ולאחר מכן (שם פס׳ לז) ״וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב״ (ר״י קרא).
אברבנאל.
ולא ללכיש היכן שהניחו (ר״א מבלגנצי).
אברבנאל.
אברבנאל.
רש״י.
מצודת דוד.
רש״י.
ר״א מבלגנצי.
מלבי״ם מבאר שנאמר פעמיים ״וישמע״ ללמד ששמע וקיבל את הדברים, ולמרות ששמע זאת בדרך ארעי מפי עוברים ושבים סמך על שמועה זו בלבד ועזב את ירושלים, וזהו אחד מן הניסים שנעשו.
רש״י, מצודת דוד.
מצודת דוד.
אברבנאל.
ר״א מבלגנצי.
רש״י, מצודת דוד. ובאיגרות הללו לא הרחיב סנחריב על הטובות שיהיו לישראל אם ייכנעו אליו כמו שעשה רבשקה, כי לא רצה לכובשם כי אם בהכנעה ובבזיון (אברבנאל). מלבי״ם מבאר כי אחר שראה סנחריב שמוכרח לשוב לארצו, ידע שהעם לא ימרדו בחזקיהו, ורצה על כל פנים שחזקיהו ישלים עימו ויתן לו מס ויהיה לו עבד, ועל כן שלח שלוחים אלו הפעם אל חזקיהו לבדו, כי לולא זאת למה שלח עתה שליחים, הלא טוב שיחשוב חזקיהו שלא ישוב סנחריב עליו וימנע מלהכין תכסיסי מלחמה.
מצודת ציון.
תרגום יונתן.
ואל חזקיהו עצמו לא יכול היה לומר שלא יושיעהו ה׳ מפני שביטל את הבמות, כי חזקיהו ידע את האמת שעשה זאת בעבור מצות התורה, לכן אמר לו רק שאין יכולת ביד ה׳ להושיעו (מלבי״ם).
תרגום יונתן.
וכוונת דבריו לחרף ולגדף יכולת ה׳ יתברך (אברבנאל).
מצודת דוד.
כלומר, וכי אלהי הגויים הצילו את הגויים (מצודת דוד).
רש״י.
לפי שהיתה גדולה וחשובה אמר בה ״לעיר״ (מצודת דוד).
מלבי״ם.
ר״א מבלגנצי.
רש״י.
ר״א מבלגנצי.
מלשון עיוות ועיקום (מצודת ציון).
ר״א מבלגנצי. לבל תוכר בעתיד כמו״ש (לעיל י, יג) ״וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים״ (מלבי״ם).
רש״י.
אברבנאל.
אברבנאל.
תרגום יונתן.
רד״ק. ויונתן תרגם שקרא אחת מהן. ר׳ יוסף קמחי (אבי רד״ק) ביאר ״ויקראהו ויפרשהו״ על הספר שהיה בו גידוף האל. וארברנאל מבאר שהיו ספרים רבים בתוך ספר אחד.
אברבנאל.
אברבנאל.
תרגום יונתן, מצודת דוד.
מצודת דוד.
ועשה זאת כדי שיהיה לו התעוררות יותר לבכות ולהתפלל לפני ה׳ יתברך כשעיניו רואות לפניו את הדברים הרעים אשר חירף סנחריב, וגם ה׳ יתברך יעורר מידת דינו על סנחריב יותר כשיזכיר לפניו את הכתיבה, כי לא די בזה שדיבר חירופים אלא גם כתב אותם למען יעמדו דבריו ימים רבים, והיתה כל ההתעוררות הזו למען יענהו ה׳ במהרה ולא יאחר לשלם לרשע ההוא (אלשיך). והיות שבספרים שנתן ביד השלוחים היו כתובים חרופים וגידופים על ה׳, ועתה ראה כי החרופים יצאו מן המלך בעצמו, וידע כי עתה תתקיים בו נבואת ישעיהו שסנחריב לא יעלה על ירושלים, ולכן לא רצה להשלים ולהיכנע רק לקחם אל בית ה׳ להתפלל (מלבי״ם).
תרגום יונתן.
רוצה לומר, אדון ושליט על כל צבא השמים, ולכן גם אם המערכה השמימית תחייב ניצחון לסנחריב, אתה הוא ה׳ צבאות שתוכל לשדד את מערכות צבאות השמים ההם (אברבנאל).
רוצה לומר כי מאחר שאתה הוא אלהי העם הזה ראוי שתצילהו מיד אויבו ושתחמול עליהם (אברבנאל).
וכאומר ואיך א״כ תמסור בידו את ירושלים ויבואו הכרובים ביד צר?! (מצודת דוד), ואיך יבוא סנחריב להשחית מקום מקדשך?! (אברבנאל).
מלבי״ם.
אברבנאל.
מלבי״ם.
מצודת דוד, מלבי״ם.
מלבי״ם.
מצודת דוד.
מלבי״ם.
ולא אלהים מת כמלכי הגויים (אברבנאל).
רש״י, מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד.
אברבנאל.
רש״י, מצודת דוד. רד״ק מבאר על פי התרגום ״ית מדינתא וית ארעהון״, דהיינו כל המדינות והכפרים. ר״י קרא מבאר ״את כל הארצות״ דהיינו הגויים כפי שמובא במלכים
(ב׳ יט, יז) ״אֶת הַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצָם״. ור׳ יוסף קמחי
(אבי רד״ק) ביאר ״ואת ארצם״ של עשרת שבטים כי גם הם היו עובדי עבודה זרה.
אברבנאל. ולעזי רש״י מבאר בְּתִתּוֹ את אֱלֹהֵיהֶם.
מצודת דוד.
ובמדרש, ומה ת״ל אלהים אחרים? שאחרים קורים אותם אלהים, דבר אחר אלהים אחרים, שהם מאחרים את הטובה לבוא בעולם, ד״א אלהים אחרים שהם עושים את עובדיהם אחרונים, ד״א שלא ליתן פתחון פה לעובדי אלילים לומר אילו נקראים בשמו כבר היה בהם צורך, והרי נקראו בשמו ואין בהם צורך, ואימתי נקראו בשמו? בימי אנוש בן שת שנאמר
(בראשית ד, כו) ״אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה״. רבי אלעזר אומר אלהים אחרים שהם מחדשים להם אלהות בכל יום, הא כיצד? היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, של כסף וצריך לו עושהו של נחושת, של נחושת עושהו של ברזל, וכן של ברזל ושל עופרת שנאמר
(דברים לב, יז) ״חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם״, רבי אומר אלהים אחרים שהם אחרונים למי שהוא אחרון שבמעשים, ומי הוא אחרון שבמעשים? הקורא אותם אלוהות
(ילקוט שמעוני).
מצודת דוד.
רש״י.
מצודת דוד.
רש״י.
אברבנאל.
מלבי״ם.
ר״י קרא.
ר״י קרא.
ושאר האלוהות הבל המה מעשה תעתועים (אברבנאל).
ר״י קרא.
אברבנאל.
אברבנאל.
מצודת דוד.
אברבנאל, מצודת דוד.
אברבנאל.
מלבי״ם.
מצודת דוד.
אברבנאל.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
וקראה בתולה על כי לא נכבשה מעולם ולא באה ברשות אחר כבתולה שלא באה ברשות הבעל (אברבנאל, מצודת דוד).
מלבי״ם.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
מלבי״ם.
ר״ע ספורנו.
ר״א מבלגנצי.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
אברבנאל, מלבי״ם.
אברבנאל.
מלבי״ם.
אברבנאל.
הוא הר הבית (רש״י, מצודת דוד). ואברנאל מבאר שהיא ארץ ישראל הגבוהה מכל הארצות.
אברבנאל.
מצודת דוד.
מצודת דוד. הוא בית המקדש (רש״י).
כלומר אני אחריבנו (רש״י). מצודת דוד מבאר שקומת ארזיו הם הגיבורים. ואברבנאל מבאר כי ״קומת ארזיו מבחר ברושיו״, הם השרים והנכבדים שהיו בירושלים שנמשלו ללבנון.
רש״י. הוא בית המקדש שהוא מקום הרם והקץ מכל הדברים הנחמדים שיש בעולם
(מצודת דוד). ובספר מלכים
(ב׳ יט, כג) נאמר ״מְלוֹן קִצֹּה״ כלומר ששם משכן האלהים ומלונו
(אברבנאל). ובמדרש, רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב ״מלון קצו״ וכתיב ״מרום קצו״?! אמר רשע, בתחילה אחריב דירה של מטה ואחר כך אחריב דירה של מעלה
(ילקוט שמעוני).
מקום שדות וכרמים משובחים קרוי כרמל (מצודת ציון), ורוצה לומר מיטב שבחו וכובד חוזקו (רש״י, מצודת דוד). וצייר כי ה׳ סביב למשכנו יקיפוהו הרים גדולים ועליהם יער גדול מארזים וברושים וכבר עלה על מרום הרים עד ירכתי לבנון, וגם התחיל לקצוץ היער ארזיו וברושיו ולעשות דרך לגדודיו, עד שכבר בא עד מרום קיצו, עד נקודת הרום ששם יער הכרמל יער המובחר שלו (מלבי״ם).
רש״י, מצודת דוד.
מצודת ציון.
כלומר התחלתי בכל מעשי וגמרתי והצלחתי כמו הכורה בור ומצליח למצוא מים (רש״י, מצודת דוד).
מצודת דוד.
לשון הווה, כלומר כן דרכי תמיד (רש״י).
מצודת דוד.
מלבי״ם.
רש״י.
שכילו מימי נהרותם בשתיית בהמתם ומדרך כף רגליהם
(רש״י). אברבנאל מבאר כי הוא משל למקומות ולארצות שכבש ושהחריב בלי השתדלות, וכל יאורי מצור הם הערים החזקות שלא יתכן לכבשם כי אם בבניית מצור עליהם, ומביא שיש מפרשים ״יאורי מצור״ על מצרים, לפי שנילוס הוא הנהר הגדול, וסנחריב החריב את מצרים קודם בואו לירושלים, ובספר מלכים
(ב׳ יט, כד) כתוב ״קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מַיִם זָרִים״ והוא רמז לנכסי העמים. מלבי״ם מבאר שכנגד מה שחזקיהו סתם את כל המעיינות שלא ימצא האויב מים לשתות, אמר, כי אני גיליתי מקורות ומעיינות ושתיתי מים שמצאתי, ונגד מה שסמכו על יאורי מצור שקיוו את המים בין שני חומות העיר כדי שיעכבוהו המים אשר סביב, אמר, איני צריך לסתום היאורים האלה, כי כף פעמי חיילותי דים להחריב יאורי מצור האלה.
ר״א מבלגנצי.
מלבי״ם בפס׳ קודם.
אברבנאל.
כמו שנאמר
(ישעיהו י, ה) ״הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי״
(רש״י). ומה שעשיתי בדור המבול ובפלגה ובסדום ובמצרים ובכנענים ובסיחון ובעוג, מזה תלמד שאותה הגזירה שאתה מתפאר בה אני עשיתי ולא אתה, שאינך אלא מטה מוסר שלי לייסר גויים ולהוכיחם
(ר״א מבלגנצי).
מצודת דוד. שכבר לפני יותר משבעים שנה הנתנבא עמוס
(ז, יא) ״וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ״, ומאז יש לך לשמוע שעשיתי והכנתי פורענות זו לעולם
(רש״י).
מצודת דוד.
רש״י.
שנאמר (לעיל ל, לג) ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן״ (רש״י).
וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר אנוכי יצרתי עיקר הדבר ועצמותו כי הגדתי אחרית דבר זה מראש.
רש״י.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
מצודת ציון.
הוא כענין תל (מצודת ציון).
מצודת דוד.
מצודת ציון.
מצודת דוד.
ראה רש״י מלכים-ב׳ יט, כה.
מצודת דוד.
ר״א מבלגנצי.
רש״י.
ר״א מבלגצי.
מצודת ציון.
ר״א מבלגנצי.
מצודת דוד.
מצודת דוד.
שהוא מקום חלש מאוד (מצודת דוד).
מצודת דוד.
מצודת דוד.
שהוא חלש (מצודת דוד).
מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד.
כי אז המה חלושים עד למאד (רש״י, מצודת דוד). ורצונו לומר הנה אני הוא שמתיש לפניך את העמים ולא בחוזק ידך נצחתם (מצודת דוד).
רש״י ומצודת דוד בשם תרגום יונתן.
תרגום יונתן.
תרגום יונתן. ר״א מבלגנצי מבאר ושבתך במצור וצאתך ובואך במלחמה. ורלב״ג (במלכים-ב׳ יט, כז) מבאר שבתך בארצך וצאתך למלחמה ובואך לעיירות שלכדת.
רלב״ג במלכים-ב׳ יט, כז.
רד״ק במלכים-ב׳ יט, כז.
מצודת דוד.
עניין תנועת חרדת המהירות כמו (לעיל כג, יא) ״הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת״ (מצודת ציון).
אברבנאל.
מצודת דוד.
מלבי״ם. ר״א מבלגנצי מבאר ידעתי שכל כוונתך להכרית ולהשמיד גויים לא מעט ולהתפאר בם לומר ידי רמה, ואת התרגזך והתרעשך אלי לבוא להחריב אף את מקום מקדשי בחושבך כי לא אוכל לעמוד לפניך כאשר לא עמדו אלהי הגויים, ידעתי שזו היא מחשבת ליבך.
מלבי״ם בפס׳ קודם.
מצודת דוד.
רש״י, ר״י קרא. והוא מלשון שאון והמייה (מצודת ציון).
מלבי״ם.
מצודת דוד.
כמין טבעת, ותוחבין אותה בלחי בהמה שעסקיה רעים למושכה בו (רש״י, מצודת ציון). ואברבנאל מבאר שהוא ברזל כפוף שצדים בו דגים.
מלבי״ם.
כעין רסן והוא של ברזל, ותוחבין אותו בנחירי האנקה (רש״י, מצודת ציון).
מלבי״ם.
ר״ע ספורנו.
ובעבור שהחירופים דיברת בפיך ובשפתיך לכן אשים בפיך החוח והמתג באופן שלא תדבר עוד כדברים האלה, והיה משל החח והמתג למגיפה אשר יגוף השם את מחנהו וישוב לארצו בפחי נפש, והוא אומרו ״והשיבותיך בדרך אשר באת בה״ (אברבנאל).
רש״י, מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד.
מצודת דוד.
רש״י, מצודת דוד. ור״א מבלגנצי מבאר שזה יהיה לך האות שסנחריב לא ישוב יותר, והאות הוא שעכשיו תקצרו ספיחים שלא זרעתם.
רש״י, מצודת דוד.
אברבנאל.
רש״י. ספיח הוא הצומח מהגרעין הנופל מאליו (מצודת ציון).
אברבנאל.
שהיו בני יהודה בפחד אולי ישוב עליהם סנחריב עם חיל אחר (אברבנאל).
תרגום יונתן.
תרגום יונתן, מצודת דוד. כלומר הגדל באדמה מהנופל מהספיח הראשון
(אברבנאל). רש״י מבאר
(ע״פ סדר עולם רבה כ״ג) כי הן ספיחי גִדועי האילנות. ובמלכים
(ב׳ יט, כט) נאמר ״סָחִישׁ״ והענין אחד כמו כשב וכבש, שלמה ושמלה
(רד״ק). ואולי היתה שנה זו שנת השמיטה והיו אסורים בחרישה וזריעה ולזה נתברכו ספיחי הספיחים
(מצודת דוד). או שעברה השנה הראשונה בעסק המלחמה ובשניה פיתחו את האדמה וחרשו אותה
(אברבנאל).
אברבנאל.
מצודת דוד.
ר״א מבלגנצי.
אברבנאל.
ואפשר שאמר ״פליטת בת יהודה״ לפי שסנחריב הרג והגלה רבים מהם בכובשו את כל ערי יהודה הבצורות (אברבנאל).
מלבי״ם.
רוצה לומר יהיו ממולאים בכל טוב כמו האילן הנטוע במקום רטוב שמוסיף שורש למטה ומרבה לעשות פרי למעלה (מצודת דוד). אברבנאל מבאר כי השורש הוא מעשה הצדקה ולימוד התורה האלוהית, ומזה יצא הפרי למעלה והוא ברכת התבואות.
וכן מוכח מהכתוב (דברי הימים-ב׳ לב, כג) ״וְרַבִּים מְבִיאִים מִנְחָה לַיהוָה לִירוּשָׁלַ͏ִם וּמִגְדָּנוֹת לִיחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם מֵאַחֲרֵי כֵן״ (ר״א מבלגנצי).
אברבנאל, מצודת דוד.
אברבנאל.
וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). מלבי״ם מבאר שאנשי ירושלים נשארו במקומם ולא גלו, וע״י הר ציון שהוא חזקיהו היושב במצודת ציון תצא פליטה, שהגולים ישובו לחסות בצל חזקיהו.
אברבנאל.
מצודת דוד. ולא מחמת זכות שבידכם, למדנו שתמה זכות אבות
(שבת נה., רש״י).
אברבנאל.
מלבי״ם.
מצודת ציון.
מלבי״ם.
תרגום יונתן, רש״י, מצודת ציון.
שזה עושים לפני יריית החץ שמקדים מגן לבל יורו עליו מתוך העיר (מלבי״ם).
מלבי״ם.
הוא צבור העפר ששופכים מול העיר ועולים בה להלחם (רש״י, מצודת דוד) ויורים משם חיצים לתוך העיר (מלבי״ם).
מלבי״ם.
כי ימיתוהו בחרב אחרי לכתו (אברבנאל).
תרגום יונתן.
תרגום יונתן, מצודת ציון.
מצודת דוד. ואמר שיהיה השם יתברך מגן ומחסה להושיעה לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו יתברך, ובעבור הברית אשר כרת את דוד עבדו שאם ישמרו בניו את בריתו ומצוותיו לא תסור המלכות, ולכן בהיות חזקיהו ירא את ה׳ ובמצוותיו חפץ מאד, הנה היה משורת הדין שהשם צבאות יגן עליהם, ואם כן במאמר הזה העיד הנביא על זכות חזקיהו וצדקתו שתגן על העיר (אברבנאל).
אברבנאל.
רש״י, מצודת דוד.
כבר הזכירו חז״ל
(תנחומא וארא ט, א) שאותם מאה ושמונים וחמישה אלף שהיכה המלאך היו קשורי כתרים בראשיהם, וכן נראה מהנאמר בדברי הימים
(ב׳ לב, כא) ״וַיַּכְחֵד כָּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה מֶלֶךְ אַשּׁוּר״ ולכן אמר ישעיהו בנבואות שעשה על סנחריב
(לעיל י, טז) ״יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן״ שקראם משמניו להיותם שרים, ובמכילתא
(ישעיה י, טו) אמרו, הגדול שבהם היה ממונה על מאה ושמונים וחמישה אלף, והקטן שבהם אינו פחות משני אלפים שנאמר
(לעיל לו, ח-ט) ״וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם... וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְטַנִּים״, ואמרו עוד, שמכתם היתה שריפת נשמתם והגוף קיים וכמו שאמר על זה
(לעיל י, טז) ״וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד אֵשׁ״, ואמנם בספר מלכים כתוב
(מלכים-ב יט, לה) ״וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה״ וגו׳ וזה מורה שסנחריב בהיותו בלכישה ידע שתרהקה מלך כוש היה בא נגדו ויצא לקראתו עד לבנה ושם נלחם עימו ויתפשהו ויקח את כל חילו ומשם שלח המלאכים השניים עם הספרים שנזכרו למעלה אל חזקיהו, ובא מיד סנחריב על ירושלים עם כל השבי ממצרים ומכוש שהחריב אותם באותו פעם, ואותו היום שבא עם מחנהו על ירושלים ניבא ישעיהו הנבואה הזאת, ומיד בלילה הסמוכה לאותו יום יצא המלאך והיכה במחנה אשור, ומפני זה לא היה לו זמן לירות שם חץ ולקדם מגן ולא לשפוך עליה סוללה, וחז״ל אמרו כי ליל פסח היה ובאותו הלילה אמרו ישראל שירה שנאמר
(לעיל ל, כט) ״הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג״, ועוד אמרו כי לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו וביום השלישי לחוליו שעלה בית ה׳ היתה מפלת סנחריב, וכדי שישוב סנחריב לארצו בפחי נפש גזרה חכמתו העליונה שלא ימיתהו המלאך בקרב המחנה כדי שיבוא לארצו בקלון וחרפה ושם יהרג על ידי בניו
(אברבנאל). עוד דרשו חז״ל, ר׳ אליעזר אומר ביד היכם שנאמר ״וירא ישראל את היד הגדולה״ היא היד שעתידה ליפרע מסנחריב הרשע, ר׳ יהושע אומר באצבע היכם שנאמר ״ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא״ היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב הרשע... ויש מפרשים בחוטמו נשף להם ומתו, ר׳ ירמיה בר אבא אמר כפיים ספק להם, ר׳ יצחק אמר אזנים גילה להם ושמעו שירה מפי החיות ומתו
(סנהדרין צה:, ילקוט שמעוני). ועוד אמרו
(סנהדרין צד:), סנחריב שחירף על ידי שליח נפרע ממנו הקב״ה ע״י שליח. ועוד אמרו, וכמה היתה מחנהו של סנחריב? אמרו חכמים סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלף וחמשת אלף חסר חד, ולמה אמר הכתוב מאה ושמונים וחמישה אלף? אלו שרים ונגידים וגיבורים שהיו עימו, ואינו צריך לומר לחיילות שלו, וכולן מתו בליל אחד בשעה אחת ברגע אחד,
(תנא דבי אליהו פרשה ח׳).
מצודת דוד.
ושם יהרג על ידי בניו (אברבנאל במלכים-ב׳ יט, לו).
אברבנאל במלכים-ב׳ יט, לו.
רש״י, מצודת דוד.
אברבנאל.
נסר מתיבתו של נח היה לו לאלוה, ובעת שהשתחווה לו הכוהו בניו (רש״י, מצודת דוד).
תרגום יונתן. ולא הרגו אותו כדי למלוך אחריו, כי הנה לא מלך אחריו כי אם אסר-חדון בנו (אברבנאל).
מצודת דוד.
מה גדלו מעשיך ה׳ ומה עמקו מחשבותיו, הנה סנחריב חירף וגידף שם כבוד מלכותו ולכן הוא ירב לו ושלח מלאכו והיכה במחנהו אשר היה בוטח בו ולא רצה השם יתברך שתהיה מפלתו בידי בני אדם כי אם ביד האלהים, כמו שהוא חירף וגידף לאלהים, זימן שכדי שמלכי מצרים וכוש יראו מפלתו וישמחו בה, שקודם המפלה הזאת יהיה נצחון סנחריב עם מצרים וכוש, ואם לפי שישראל יזכו בשללם שהביא עימו כאשר בא על ירושלים, ועל זה אמר ישעיה עליו השלום (לקמן מג, ג) ״נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ״ ואומר (לקמן מה, יד) ״יְגִיעַ מִצְרַיִם וּסְחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים אַנְשֵׁי מִדָּה עָלַיִךְ יַעֲבֹרוּ וְלָךְ יִהְיוּ אַחֲרַיִךְ יֵלֵכוּ בַּזִּקִּים יַעֲבֹרוּ וְאֵלַיִךְ יִשְׁתַּחֲוּוּ אֵלַיִךְ יִתְפַּלָּלוּ אַךְ בָּךְ אֵל וְאֵין עוֹד אֶפֶס אֱלֹהִים״ (אברבנאל).